הערה על מאמרו של הרב מרדכי לבהר "מדוע בדורות הקודמים לא חששו במקוואות רבים לשיטת הראב"ד בדין נתן סאה ונטל סאה" (עמוד ק"ס)
לגבי המאמר על שיטת הראב"ד במקוואות, יפה כתב הרב המחבר.ויש לי להעיר שלא זכיתי להבין את עמדת החזו"א. דברי הראב"ד ברור מיללו שמה שהניח שכשממלא בכתף ארבעים סאה שאובין למ' סאה כשרים - יש שוויון מחצה על מחצה בין השאובין והכשרין היוצאים והנשארים - הוא אך ורק תליה 'שאני אומר' שהם יוצאים בשוה, ולא היתה כוונתו למציאות. ובפשטות כך הבינו את דבריו במשך הדורות, שהוסיפו אוצר השקה מתוך הנחה 'שאני אומר' שהמים שנכנסים אליו מהמקוה בעת הטבילה, הם שיוצאים ממנו בסיום הטבילה, ומי הגשם כדקאי קאי. ואילו החזו"א חידש שיש לחשב את המציאות כמה ליטרים מי גשם נותרים בו, ולע"ע לא מצאתי לו חבר בזה.
הרעיון בבסיס של מקוה רש"ב מביא בחשבון את הצורך שהשאובין יהיו מחוברים לכשרים, ולכן לא מסתפקים רק בנקב כשפוה"נ, אלא בשני נקבים טפח על טפח, מתוך הבנה שחורים כאלו גורמים להחשיב את החלק העליון והתחתון כמקום אחד ממש, וממילא נחשב שהטובל בחלק העליון כאילו טבל גם במי הגשם שלמטה.
במשך הדורות חידשו כמה פטנטים לשמר את מי הגשם זמן רב, וחוששני שאף לא אחד מהם באמת יעיל במוחלט.
ברכסים יצרנו אוצרות השקה עם פתח מאד קטן, שגורם לכך שבכל טבילה רק כמות מועטת של מים מבור הטבילה תכנס לאוצר ההשקה, ותצא ממנו בסיום הטבילה [וכן בעת ריקון ומילוי המקוה במים שאובין], וממילא מי הגשם עשויים להישאר שם חודשים ארוכים. מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל מאד שיבח את התכנית, וכן הגאון הרב משה שאול קליין - שהראה את התכנית למרן הגרש"ה וואזנר זצ"ל, ששיבח [אפשר לקבל ממני את התכניות].
יואל שילה
♦ ♦ ♦