הרב יהושע בן דב

סדר הנחת הפרשיות בתפילין כרש"י וכרבינו תם[1]

א. ביאור סברות רש"י ורבינו תם * ב. "מימין משמאל" משמע כרבינו תם * ג. "והתניא איפכא" משמעות קלה כרבינו תם * ד. "והקורא קורא כסדרן" משמעות קלה כרש"י * ה. הויות דאביי ורבא. משמע כרבינו תם * ו. בדברי המכילתא משמע כרש"י * ז. בדברי המהרי"ל ועל המימצאים העתיקים
א.
ביאור סברות רש"י ורבינו תם
גרסינן במנחות ל"ד ב' תנו רבנן כיצד סדרן קדש לי והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל. ונחלקו הראשונים ז"ל בפירושו. לרש"י וסייעתו כל הפרשות הנזכרות כאן סדורות זו אחר זו, ולפ"ז שמע בבית השלישי ווהיה אם שמוע בבית הרביעי. וטעמא משום דזהו סדרן שבתורה. אבל לרבינו תם וסייעתו הא דתניא שמע והיה אם שמוע משמאל, היינו שמע בקצה השמאלי דהיינו בבית הרביעי, ווהיה אם שמוע בבית השלישי. ובין לרש"י בין לרבינו תם הברייתא הזו מדברת מנקודת מבט של הקורא שעומד ממול המניח, ואילו מנקודת מבט של המניח קדש והיה כי יביאך הן משמאל וכו'[2].
וטעמא דמילתא לשיטת רבינו תם שיש יותר חשיבות לבית שהוא גלוי ומפורסם, וכדמשמע בסוגיין (-הך דבעי למיחזי אוירא לא קא חזייא) ובסנהדרין פ"ט א' (בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול), ובעינן שפרשת שמע תהיה גלויה, שהיא יסודית יותר מפרשת והיה אם שמוע. ומסתבר שההגדרה איננה שמסרסים את סדר הפרשיות, אלא ההגדרה היא שהפרשיות שבחומש שמות תאומי נינהו והפרשיות שבחומש דברים תאומי נינהו, והתורה בחרה לסדר את הפרשיות התאומות מהחוץ אל הפנים, והיינו קדש והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל.
[ופרשת קדש זוכה למקום יותר חשוב מפרשת שמע, דהיינו באוירא דימין, כי היא קודמת לה בתורה. ויותר נראה דאדרבה, פרשת שמע זוכה באוירא דימין המניח, משום שיש בה יחוד השם. והחשיבות נקבעת לפי כיוון המניח ולא לפי הקורא, אלא שיש תנא ששנה לפי כיוון הקורא מטעמים טכניים, כדלהלן].
ותפילין של יד, שהם לך לאות ולא לאחרים לאות, כענין שאמרו (שבת כ"א ב') ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו, וגם הם ניתנים בבית אחד וזכרון אחד לכולם, אין בהם נידון איזו פרשיה תהיה חיצונית ואיזו פנימית. ולענין סדר כתיבתן על הקלף או סדר הנחתן כשהם כתובים בקלפים נפרדים, הנה למאי דהוה סבירא ליה לרבי יהודה דצריכים להיכתב דווקא בקלף אחד, יש מקום לומר שצריכים להיות כתובים דווקא כסדר הכתוב בתורה, וכמו שרצו במזוזה שיהיו פרשיותיה סתומות כי זה העתק מהספר תורה. אך למאי דחזר בו רבי יהודה, ומודה שיכולים להיכתב בארבעה קלפים, מסתבר שגם אם כתבם בקלף אחד אין להם סדר. עד כאן מה שנראה מסברא לפי דרכה של תורה, ובהמשך נבוא בס"ד לעיין במקורות בזה.
ובטרם נבוא לעיין במקורות, יש להקדים כלל לענין דקדוקי לשונות הגמרא, שכל לשון שיש סיבה לשנותה, אם מחמת קיצור אם מחמת צחות אם מחמת שטמון בה הנימוק אם מחמת רהיטת מגושא אם מחמת שהוא לשון הקל לזכור אם מחמת שהוא לשון מוכר ממקום אחר אם מחמת שהוא שומר מטעות בגירסא וכדו', מותר לחכם להשתמש בה, אף אם המתחיל או בעל דקדוקי עניות יכשל בה. ודוגמאות לזה יש בכל דף בש"ס, וכשיש צורך - המפרשים מעירים בזה. והדוגמא בסוגיין היא אמרם "והקורא קורא כסדרן", ומכאן ידייק המדייק שיש אפשרות לקרוא את הפרשיות מבחוץ, שהבתים שקופים והפרשיות שטוחות בתוכם. ואף יש דין שיעמוד אדם בחוץ ויקרא, דקאמר "והקורא", משמע הקורא הידוע. וזה ודאי ליתא, אלא מטבע לשון הוא. והדיוקים המכריעים הם כשאין הסבר מדוע החכם ישתמש בלשון זו, שאין בה לא דיוק הדברים ולא קיצור ולא צחות ולא נימוק ולא רהיטת מגושא ולא קל לזכור ולא מושאל ממקום אחר ולא שמירה מטעות.
♦
ב.
"מימין משמאל" משמע כרבינו תם
והנה לפרש"י יש להעיר מדוע נכון לחלקם לימין ושמאל, הרי התלמוד מלא רשימות ארוכות מזה, ובשום מקום לא נלאה הרב או התלמיד והוצרך לחלק את הרשימה. כגון ברשימת הסמנים שמעבירים על הכתם (נדה ס"א ב') לא אמרו- "רוק תפל ומי גריסים... ראשונים" "...קמוניא ואשלג אחרונים". ובשלמא בדברים המתחלקים בדעת האדם בין ימין לשמאל, כגון אבני האפוד, מובן להזכיר מי כתוב בימין ומי בשמאל, אבל בתי התפילין הם קטנים וצמודים ונמצאים בכף ידו של מכניס הפרשיות. ואפילו אם הם נמצאים כעת במקומם על הראש, מדוע לחלקם לימין ולשמאל, הרי לכאורה אין כאן אלא רשימה של ארבעה. ובפרט שאין כאן שום דבר חדש, אלא התנא מונה את הפרשיות כסדר שהמקרי דקדקי מונה אותן, וראוי לקצר בזה בתכלית הקיצור.
ואם באמת טעמא דהלכתא היה שראוי ליתן פרשת קדש וכי יביאך בצד ימין של התפילין ואידך בצד שמאל של התפילין, היה ניתן ליישב עפ"ז את לשון הברייתא (והיה נשאר רק לדקדק קצת מדוע אמרו מימין ומשמאל ולא בימין ובשמאל), אבל הברייתא השונה איפכא היתה נשארת קשה, שהרי אין שום שייכות בין פרשת שמע ואם שמוע לצד ימין, אלא אדרבה השיוך שלהם הוא לצד שמאל של העומד מאידך גיסא. ועוד, הא מבואר בגמרא (בדברי אביי) שהגורם היותר מובהק הוא מי יהיה חיצוני וגלוי ומי יהיה פנימי, וכל ברייאתא לגוויאתא פסול אף לאביי. ואם כן, מדוע התנא ייחסם לימין ולשמאל, שזה שיוך שאינו מעכב ומטעה.
והרשב"א בתשובה (במיוחסות לרמב"ן סימן רלד) תירץ דאילו הברייתא היתה מונה והולכת קדש והיה כו', לא הייתי יודע באיזה צד התחיל, אם בימין אם בשמאל. וצריך לי ביאור, הרי הדבר ידוע שלעולם המנין מתחיל מימין לשמאל. מיהו לפי דעת המחבר (או"ח סי' תרע"ו סעיף ה') שמתחיל להדליק מן הנר השמאלי כדי לפנות לימין, יש ליישב ברייתא קמייתא, דסלקא דעתך שמכניס הפרשיות יתחיל משמאל לימין. אך דעת הלבוש והט"ז בבה"ל שם דאדרבה, לעולם מתחיל מן הימין למרות שפנייה שניה תצטרך להיות לשמאל, עי"ש, וכן מסתבר לפו"ר. ואפילו לדעת המחבר, יש לשאול מדוע לא קאמר כיצד סדרן מימין לשמאל - קדש והיה כי וכו' ובאידך ברייתא יסיים - והיה אם שמע שמע וכו'. ואולי אין זה סגנון חז"ל לפתוח בכיצד סדרן "מימין לשמאל", ויל"ע.
והא דלא תניא קדש מימין, שני לו והיה כי, שלישי לו כו', שזה לשון מצוי בחז"ל, אולי מפני שזה ארוך מדאי.
מיהו לפירוש רבינו תם ניחא טובא, דאכן כוונת הברייתא לציין את החיצון והפנימי, וזהו שאמר קדש והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל. והעדיף התנא לשנות בצורה זו מאשר לשנות את הסדר מימין לשמאל, דהיינו קוו"ש, [א] משום שנטיית האדם לשנות את הפרשיות לפי סדרן שבתורה [ב] וגם התנא מכניס בזה את טעמא דקרא (ששמע עדיף מוהיה אם שמוע) [ג] ואת סימנא (דקוו"ש הוא סדר שעלולים לטעות בו ולהחליפו) [ד] וגם הרויח שאם היה שונה קוו"ש היו עלולים להעביר את הדקלום הזה גם לתפילין של יד, ושם הרי ליתא לדין דקוו"ש, וכששנה ימין ושמאל הצילנו מטעות זו, דהא בתפילין של יד ליכא ימין ושמאל.
♦
ג.
"והתניא איפכא" משמעות קלה כרבינו תם
והתניא איפכא. בפשוטו, לשון הברייתא ההפוכה היא - שמע והיה אם שמע מימין קדש והיה כי יביאך משמאל, ומפרשינן בגמרא דהיינו מימינו של מניח. ולפירוש רבינו תם ניחא, דהתנא מזכיר כל זוג מהחיצון לפנימי. אך לפירוש רש"י יש להקשות, דאכתי אין זה נכון לשנות שמע והיה אם שמוע מימין, שהרי הימני ביותר הוא והיה אם שמוע. ואי נימא דלשון הברייתא ההפוכה היא - קדש והיה כי יביאך משמאל שמע והיה אם שמע מימין, הקושיא היא פחות קשה, דיש לומר דהתנא הולך ומונה משמאל לימין. שו"ר שכן כתב בספר התרומה. אך אולי יש ליישב דלשון הברייתא ההפוכה היא כיצד סדרן "מימין לשמאל" - והיה אם שמוע שמע והיה כי יבאך קדש. סוף דבר, אין זו ראיה מכרעת לטובת רבינו תם.
♦
ד."והקורא קורא כסדרן" משמעות קלה כרש"י
והקורא קורא כסדרן. משפט זה הוסיפה הגמרא כדי לברר לנו מה הכיוון הנכון, דהיינו איזו ברייתא נשנתה לפי הקורא ואיזו לפי המניח, והגמרא אמרה זאת בצורת פתגם כדי שייקל לזוכרו. ולפירוש רבינו תם יש להקשות, הרי אין זה כסדרן, שהרי והיה אם שמוע מונחת לפני שמע. ויש לומר דלא קאתי אלא לברורי איזו ברייתא נשנתה לפי כיוון הקורא ואיזו לפי כיוון המניח, שזה דבר שהגמרא מוכרחה לבררו וליתן בו סימן שלא תטעה. וקאמר דהקורא קורא כסדרן, דהיינו תאומי דשמות קודם תאומי דדברים, ולא דקדקו כאן בפרטים הקטנים[3]. וכבר נתבאר בסק"א שנתינת שמע משמאל לוהיה אם שמוע אינה סירוס הסדר, אלא קביעת סדר הכנסת התאומים מהחיצון לפנימי, ואכתי לא נפיק מכלל "כסדרן". ולשון חכמים לחוד ולשון נקדנים לחוד. ובראשונים (תוס' ספר התרומה רא"ש) תירצו באופנים אחרים.
♦
ה.הויות דאביי ורבא. משמע כרבינו תם
אמר רב חננאל אמר רב החליף פרשיותיה פסולות. כלומר דהך ברייתא דכיצד סדרן לא באה לומר מצוה בעלמא, כמו תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכל זמן שבין עיניך יהיו שתים וכדו', אלא באה לומר עיכובא.
אמר אביי לא אמרן אלא גוייתא לברייתא כו'. כבר העיר במרדכי דלרבינו תם מבואר הדבר, שהרי נראה בהלכה שנותנת חשיבות למה שבצד חיצון וגלוי, דלהכי אפכא ואנחא שמע בבית רביעי, ועיין עוד סנהדרין פ"ט א'. אבל אין לחדש עיכובא על הימין והשמאל, ואטו פרשת קדש יותר נחוצה מפרשת שמע, שיש בה ייחוד השם. ורבא סבר דאין זה דרכה של תורה לחלק את הפרשיות לחיצוניים ופנימיים, אלא כיון שיש בשרשי התורה שאיפה דשמע יהיה חיצון, הרי בעולם המעשה ניתנת הלכה קפדנית על סדר הנחת הפרשיות שאין לזוז ממנה.
עוד יתכן שרבא קורא "אוירא דימין" לפי ימין המניח, וכמו דצווחי הראב"ד ובעל העיטור דהסברא אומרת שכיווני המניח יקבעו את החשיבות ולא כיווני הקורא. ולכן פירש רבא דיש קפידא דפרשת שמע, שהיא עיקר ייחוד השם, תהיה בימין ולא פרשת קדש. ולהאמור מובן למה באמת יש תנא ששנה את סדר הפרשיות לפי המניח, למרות שבאופן כללי זה הפוך מסדר התורה. והיינו משום שבטעמא דקרא התורה מחשיבה יותר את ימין המניח, ולכן פרשת שמע נתונה שם, ופרשת והיה אם שמוע נגררת אחריה, ואחר כך אזלינן לאוירא דשמאל וכו'. [גם בראשונים מצאנו שנקטו סגנון צד המניח, כגון רב האי גאון ז"ל שמובא ביראים שכתב - הויות באמצע, שמע חיצון לצד ימין, קדש חיצון לצד שמאל. ור"י מלוניל שכתב- וליתא לדאביי... דלעולם צריך שיהיה שמע והיה אם שמע לימין המניח וקדש והיה כי יביאך לשמאל.] ורק בתור סימן, הברייתא השנייה שנתה את הפרשיות לפי סדר הקורא, שהוא קרוב לסדר התורה, והוא אף הכיוון שעומד בו מכניס הפרשיות[4]. וראיה זו מכרעת כרבינו תם.
ולפרש"י צ"ל שבמקרה הניח אביי שעיקר הקפידא היא לא להפוך חיצון לפנימי, ופרשה שעלה עליה הגורל להיכתב חיצונית (דהיינו מחמת סדר התורה ולא מחמת חשיבות) זכתה במעלה זו ואין לשנותה. ורבא גילה שיש גם חשיבות לימין ושמאל, ופרשה שעלה עליה הגורל להיכתב בימין זכתה במעלה זו ואין לשנותה. ומאי דמשמע לכאורה שהכיוון נקבע לפי הקורא ולא לפי המניח, צ"ל דמשום דיש תפקיד חשוב לרואה מבחוץ, וכדכתיב וראו כל עמי הארץ וגו'.
♦
ו.בדברי המכילתא משמע כרש"י
תניא במכילתא סוף פרשת בא והיה לאות וגו', בארבעה מקומות מזכיר פרשת תפילין קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפילין ארבע פרשיות של יד הם כרך אחד ארבע פרשיות של ראש הם ארבע טוטפת ואלו הן קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע כותבן כסדרן, ואם לא כותבן כסדרן הרי אלו יגנזו. בפשוטו, המכילתא מדברת בין בתש"י בין תש"ר, ומבואר כאן דין בכתיבה שהיא צריכה להיות כסדרן, ולא רק דין בהכנסת הפרשיות, דאם כן הוה ליה למימר דאם הכניסן שלא כסדרן יחליף. ומכל מקום יש ללמוד מכאן גם את סדר הכנסת הפרשיות, דאם סדר כתיבת הפרשיות הוא כסדר התורה, מסתמא הוא הדין לסדר הכנסתן. ובתפילין של יד שנכתבין בקלף אחד ודאי זהו גם סדר הכנסתן, ומשל יד נלמד לשל ראש. ועוד, הרי אמרינן בגמרא שיכול לעשות מתפילין של ראש תפילין של יד ע"י זה שחופה עליהם עור, ומבואר שהסדר שיש בתפילין של יד ישנו גם בתפילין של ראש. ומכאן למדו הרבה ראשונים שסדר הכנסת הפרשיות הוא כסדר התורה.
וההתמודדות של רבינו תם עם המכילתא יכולה להיות בשני צורות:
א. דחיית המכילתא מפני הש"ס. יש מקום לומר דאין הלכה כדברי המכילתא. ואם נרצה, נאמר גם שזו הוספה מאוחרת במכילתא. והסיבות לדחות את דברי המכילתא אינן רק לפי רבינו תם בסוגיין, אלא עצם הדין שחידשה המכילתא שיש דין כסדרן בכתיבה הוא מוקשה מן התלמודין, וכדלהלן: א. הלא אפילו במצוה עצמה, דעת אביי בסוגיין שאין כל כך קפידא בסדר אלא רק בין גוויאתא לברייאתא, קל וחומר בהכנה למצוה, דהיינו בכתיבה. ובודאי מתבקש שכשדנים בגמרא האם וכמה יש דינים במיקום הנחת הפרשיות, יזכירו שלענין סדר הכתיבה כבר ידוע ומוסכם שיש דינים, ולאביי הם אפילו יותר חמורים מדיני הנחת הפרשיות, שיש קפידא גמורה על סדר הארבע. וזה לא הוזכר בגמרא. ב. בירושלמי מגילה פ"א ה"ט משמע שאין דין כתיבה כסדרן, ותפילין ומזוזות שכתבן עם מרווחים בין השורות כמו ספר תורה תולין בהם אותיות או מילים שנשכחו ביני שיטי. ובסוגיית "כסדרן" הארכנו עוד בזה, עיין שם. ג. מנין המכילתא דרשה דין זה? דאי משום "והיו" בהויתן יהו, הרי הוא מתפרש על מעשה המצוה ולא על ההכנה למצוה. ואם הלכה למשה מסיני היא, האם דרך המכילתא להביא הלכות למשה מסיני? אם כן, למה לא הביאו גם את שאר ההללממ"ס שבתפילין.
והנה, אם משום החידוש במושג כסדרן בכתיבה, יש מקום להסתדר עם זה ולפרש שדברי המכילתא אמורים רק לענין תפילין של יד ולענין המצוה עצמה, דהיינו שבשעת המצוה יהיו הפרשיות כתובות שם לפי סדרן, כאילו יש כאן ד' פרשיות שהן תקציר של התורה. ולא יהיה כתוב והיה כי יביאך קודם קדש או והיה אם שמוע קודם שמע, דבזה אין הפרשיות מתחברות זו לזו ויש כאן כמה אותות ורחמנא אמר אות אחת. אך עדיין זה לא מתאים עם רבינו תם, כי אמרינן (מנחות ל"ד ב') שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה, נמצא שהסדר שיש בתפילין של ראש הוא הסדר שיש בתפילין של יד, ובתפילין של יד אמרינן במכילתא שהוא כסדר התורה.
אך עדיין יש לדחות את דברי המכילתא מההלכה, שהרי הם מתאימים בעיקר למשנה ראשונה דרבי יהודה (מנחות ל"ד ב'), דכשם שמבחוץ אות אחת כך מבפנים אות אחת, אבל למשנה אחרונה (שם) דיכול לעשות של יד ארבעה קלפים פרודים והם באותו בית, יש מקום גדול לומר דהוא הדין דאין להם סדר, שהרי לא מצאנו שבערימת דפים יש משמעות מי מקדימה ומי מאחורה. והשתא לפי מסקנת רבי יהודה ההבנה בתורה שאין בתש"י תקציר של הספר תורה, אלא ד' פרשיות מופרדות בלי סדר מסוים, וכמו ד' מינים שבלולב. ובזה מיושב אומרם שאם אין לו אלא שתים של ראש טולה עור על אחת מהן ועושה אותה של יד.
ב. חילוק בין סדר הכתיבה לסדר ההנחה. אפשרות שניה היא לומר שיש חילוק בין סדר הכתיבה לסדר ההנחה, דסדר הכתיבה צריך להיות כסדר שבתורה, וסדר ההנחה צריך להיות דפרשת שמע רואה את האויר. וזה מחודש הן מסברא והן מסתימת חז"ל. דהיינו מסברא מחודש לומר שדין הכתיבה שונה מדין ההנחה, ובתרוויהו זה אף לעיכובא. ומסתימת חז"ל, דכשהמכילתא מדברת על סדר הכתיבה היה ראוי שתציין שסדר ההנחה הוא אחר, ולפיכך בכתיבת תש"י צריך להניח ריוח בקלף ולכתוב שמע ואח"כ לשוב לריוח ולכתוב והא"ש. וכן כשהש"ס מדבר על סדר ההנחה היה ראוי שיציין שסדר הכתיבה הוא כסדרן. ואם נאמר שבתש"י אין דינים בסדר ההנחה, דהיינו שאמנם פרשת שמע צריכה להוולד שלישית, אך לענין מיקומה בקלף, אם ירצה ידלג בקלף ויכתוב שמע במקום הרביעי ואם ירצה יכתבנה במקום השלישי (וכן במקום הראשון והשני), ודאי שהתרווחה לנו סתימות המכילתא.
נמצינו למדין - דלפי כל אלו הדרכים יש מקום לומר [א] שאין ענין להניח תפילין של יד "של רבינו תם", דכדי לצמצם את הפערים בין הש"ס למכילתא, יש לומר שהמסורת שאמרה שסדר ההנחה הוא "שמע והיה אם שמוע משמאל" ו"החליף פרשיותיה פסולות", נאמרה רק על תפילין של ראש דשייך בהו ימין ושמאל וגוייתא וברייתא, אבל בתפילין של יד אין סדר בהנחה (ולענין אם יש סדר בהולדה תלוי בדרכים הנ"ל), וכן דעת הסמ"ק. ויותר מזה, דלפי הסמ"ק לכאורה אסור להניח שני תפילין של יד כרש"י וכרבינו תם יחד, דכיון דשניהם כשרים עובר בבל תוסיף, עיין מ"ב סי' ל"ד סק"ח, ומותר רק בזה אחר זה, [ב] ואילו תפילין של ראש של רבינו תם עפ"ד יש לחזק את ענין הנחתו, דמשמעות הש"ס כרבינו תם.
♦
ז.בדברי המהרי"ל ועל המימצאים העתיקים
איתא בתשובות מהרי"ל סי' קל"ז: ושני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי רבותינו ז"ל דעבדי הכי, וגופא אזיל בתר רישא, וסמכינן על מה שכתב הסמ"ג ההוא דקבר יחזקאל, ועוד יותר שמועות שמעתי כה"ג, גם ר"ת עשה שאילת חלום על ככה, וכמדומה הואיל ולא נהוג מחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות מה שלא היו כל אותן שראיתים נוהגין כן. עכ"ל.
ומה שכתב בשם הסמ"ג כוונתו לדבריו בעשה כ"ב. וזה לשונו: שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאוד כסדר רבינו משה ורש"י ז"ל. עכ"ל. והכוונה ששלחו מארץ ישראל שנפלה בימה מעל קבר יחזקאל שבבבל, שהרי קבר יחזקאל הוא בבבל.
ולענין תיארוך הסיפור של "נפלה בימה", יש לדעת דסיפור זה נזכר לראשונה בסמ"ג ולא נזכר בספרים שקדמו לו שעסקו בפולמוס של רש"י ורבינו תם. ואין שום ענין לייחס את התפילין הללו ליחזקאל הנביא עצמו, שאין קוברין עם האדם את תפיליו, אלא תפילין שבלו קוברין אצל חכם (וכפי הנראה מ'בימות אחרות שנשברו', התפילין של יחזקאל מסתמא היו בכתב עברי ולא בכתב אשורי, ומדלא ציינו זאת המוצאים, כנראה שמצאו תפילין בכתב אשורי), ואי אפשר לדעת בני כמה הם התפילין שנמצאו בזמן הסמ"ג, אולי הם מזמן הגאונים, שכבר נודעה המחלוקת של רש"י ורבינו תם. על כל פנים גם אם יהיו תפילין אלה מזמן בית שני, וגם אם מצאו תפילין של ראש ולא רק של יד, נראה דאין ללמוד הלכות מכל אדם שחי בימים ההם, שהרי אמרו (מנחות ל"ה א'): א"ר יהודה מעשה בתלמידו של ר"ע שהיה קושר תפיליו בלשונות של תכלת כו' מעשה בהורקנוס בנו של ר' אליעזר בן הורקנוס שהיה קושר תפיליו בלשונות של ארגמן כו', ואמרו (קהלת רבה פרשה ז): אלף נכנסין למקרא אחד יוצא להוראה. ובשלמא אם היו מוצאים תפילין בסדר לא טבעי, זה היה אומר דרשני, אך עתה שמצאו תפילין כפי הסדר שבתורה לא רחוק שהבן הַתַּם יכניס את הפרשיות כך. ועוד, דבפסקי תוס' (אות צ"ב) איתא: בנהרדעא ובירושלם מצאו ב' זוגים אחת כרש"י ואחת כר"ת. עוד נראה דשני התפילין של יד הנמצאות כיום מימי בית שני ומימי בר כוכבא שהסופרים כותבים בהם את והא"ש לפני שמע יש מהם סייעתא לרבינו תם, דאף דאסיקנא שפרשיות של יד אין להן סדר, מכל מקום מה יגרום לסופר להפוך את הסדר בין שמע לוהא"ש ולהקדים לכתוב את הפרשה הקשה לפני הקלה, אם לא שהוא מכיר את מהפך זה מתפילין של ראש. אמנם כבר כתבנו שקשה להכריע הלכות ממימצא זה או אחר, ואיני בקי בכלל בממצאי התפילין ופרטיהם, אך די בזה כדי להתמודד עם הממצא שנמצא בבימת קבר יחזקאל.
ומה שהזכיר המהרי"ל את דברי שו"ת מן השמים, זה הלשון שם סימן ג': אלו ואלו דברי אלקים חיים וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה, הקדוש ברוך הוא אומר הויות באמצע וכל פמליא של מעלה אומרים הויות כסדרן, והוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד, וזה כבודו בהיות פרשת מלכות שמים תחילה. עכ"ל. והנה אמנם לפום ריהטא כוונתו לומר דפרשת שמע צריכה להיות שלישית והיא לפני פרשת והיה אם שמוע הרביעית, אך לפי זה עדיין אין פרשת שמע תחילה אלא שלישית. ויש לפרש דבריו לאידך גיסא, דהמבט העיקרי הוא המבט של המניח ולא של הקורא וכדכתיבנא לעיל, וקאמר שיש ליתן פרשת שמע ימנית ביותר לפי המניח, והיינו כרבינו תם[5].
ואם תורה בשמים היא, מן השמים יוכיחו כרבינו תם, דאיתא ברדב"ז חלק ו' סימן ב אלפים רפ"ו שנשאל האם מותר להפוך תפילין דרבינו תם לתפילין דרש"י. וכתב: ואני נשאלתי ע"ז והוריתי שהדבר מותר ובאותה הלילה הראוני בחלומי שלא הוריתי יפה כו' עיין שם. אמנם הוא ז"ל פירש את הסיבה מפני כבוד רבינו תם וסייעתו ולא מפני שהאמת כמותם.
ונסיים בדבר אגדה המושך את הלב, דמובא בשם המגלה עמוקות ואמרי לה בשם ר' חיים ויטאל כדבר הזה: שלשה מיני תפילין הן, של רש"י ושל רבינו תם ושל שמושא רבא[6]. ושלשתן נרמזין בפסוק אחד [תהילים לז, לז] שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום. שמר תם, תפילין של רבינו תם. וראה ישר, תפילין של רש"י, אותיות ישר. כי אחרית לאיש שלום, הם תפילין של שמושא רבא, שנקרא רב שר שלום[7].
♦ ♦ ♦