איסור עשיית מלאכה בשעת אמירת הברכות

הערות שוליים

1. ↑ בטעם הדבר ששנה המחבר דין זה בשני מקומות, ראה מאמר מרדכי (קצא, ג) מה שכתב בזה.
2. ↑ מלשון זה נראה שכוונתו להוכיח כן מדברי הירושלמי, שאיסור עשיית מלאכה אינו בברכת המזון בלבד, אלא אף בשעת אמירת שאר הברכות והתפילות, ולפיכך הוצרך הט"ז להעתיק לשון הירושלמי כדי שלא נטעה בזה. אכן יש לעיין היכן מצא הט"ז בדברי הירושלמי ראיה לדבריו. ובאמת מהמשך דברי הט"ז נראה שמצד הסברא כתב כן, שאין לחלק בין ברכת המזון ובין שאר הברכות והתפילות, וצ"ע.
3. ↑ וראה בקובץ מוריה (גליון תלט-תמא עמ' רכט) מכתבי הגר"ש דבליצקי, שכתב על דברי הפרי מגדים בזה"ל: הרואה יראה שזה דוחק גדול, שהרי כשקורא קריאת שמע אינו מכוין לשם לימוד אלא לשם מצוה כו', אלא ודאי דהט"ז על דרך החסידות קאמר, [-אבל מעיקר הדין אין איסור בדבר לעסוק במלאכה תוך כדי קריאת שמע ותפילה וכיו"ב, והפועלים העושים מלאכה לבעל הבית, בודאי אין להם להחמיר לנהוג במדת חסידות זו, מאחר שיש בה הפסד לבעל הבית], עכ"ל. [אך יעו"ש בהמשך דבריו שכתב, שעכ"פ בשעת אמירת הברכות, בודאי איסור גמור הוא מעיקר הדין לעסוק במלאכה בשעה זו, ורק בשעת אמירת התפילות וקריאת שמע וכיו"ב, אין זה אלא ממדת חסידות, עכ"ד. אך מדברי הט"ז נראה שדין אחד לברכות ולתפילות, וצ"ע].
4. ↑ וכפי שמצינו שהחמירו בברכת המזון יותר מבשאר הברכות, מחמת היותה ברכה המחויבת מן התורה, אף בפרטי דינים נוספים, וכגון מה שאמרו בברכות (נא:) שצריך לישב בברכת המזון [וכ"ה בשולחן ערוך (קפג, ט) ש'צריך לישב בשעה שמברך']. ובטעם הדבר כתבו התוס' (ברכות שם ד"ה והלכתא) בזה"ל: לפי שברכת המזון דאורייתא, החמירו בה להיות יושב ומברך, שהרי עשרה דברים נאמרו בו, מה שאין כן בשאר ברכות, והוא נוטריקון 'ואכלת ושבעת' (דברים ח,י) שב עת, 'וברכת' לברכת המזון, מפי רבי משה אלברט, עכ"ל.
5. ↑ שהרי נחלקו הראשונים בחיוב קריאת שמע, אלו פרשיות חייב לקרותם מן התורה - יש אומרים שאינו חייב מן התורה אלא בקריאת פסוק ראשון בלבד, יש אומרים שמן התורה חייב בקריאת כל פרשה ראשונה, יש אומרים שמן התורה חייב בקריאת פרשה ראשונה ושניה, ויש אומרים שכל שלשת הפרשיות חיוב קריאתן מן התורה, ואכמ"ל.
6. ↑ ולא החמירו בזה אלא בברכת המזון, שהיא בתורת 'ברכה' וצריכה כוונה יתירה, ואפשר ג"כ משום שאומר בה 'ברוך אתה' בלשון נוכח כלפי שמיא, ומשא"כ בפרשה שניה של קריאת שמע. ומה שהחמירו בפרשה ראשונה של קריאת שמע, היינו משום שעיקר חיוב הכוונה בקריאת שמע הינו בפרשה ראשונה, ואכמ"ל.
7. ↑ וז"ל הרמב"ם: מי שהיה עוסק במלאכה, מפסיק עד שיקרא פרשה ראשונה כולה, וכן האומנין בטלין ממלאכתן בפרשה ראשונה כדי שלא תהא קריאתן עראי, והשאר קורא הוא כדרכו ועוסק במלאכתו, אפילו היה עומד בראש האילן או בראש הכותל קורא במקומו, 'ומברך לפניה ולאחריה', עכ"ל.
8. ↑ כמבואר ג"כ בסוגיא דברכות (טז.), וכן כתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות ברכות ה"ב) בזה"ל: הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית ואכלו פתם, אין מברכים לפניה, ומברכים לאחר סעודתם שתי ברכות בלבד, כדי שלא יבטלו מלאכת בעל הבית כו', עכ"ל.
9. ↑ כן הקשה בלחם משנה (על הרמב"ם שם) על דברי הרמב"ם, וכתב ליישב בזה"ל: ויש לומר, דשאני הכא דעיקר קריאת שמע היא מדאורייתא, שאע"פ שהברכות מדרבנן, ראוי לעשות המצוה שהיא מדאורייתא כתיקונה, ולקרות ברכת שמע עם ברכותיה, אבל ברכת המוציא אינה באה על מצוה מן התורה, שאין האכילה מן התורה, דאין המצוה אלא מי שיאכל שיברך באחרונה, אבל אין האכילה מצוה, ולהכי אינו מברך בתחילה, עכ"ל. [והוסיף הלחם משנה לבאר עוד ע"פ זה, וז"ל: ובהכי מתיישב שפיר מה שכתב רבינו ז"ל (פ"ב מהלכות קריאת שמע הי"ג), ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה, ואמאי מברך, כיון שיש לו ספק בברכות שהם מדרבנן, לא היה לו לברך, אלא יש לתרץ, בכהאי גוונא דיש לו ספק בקריאת שמע שהיא מן התורה, אם כן ראוי לו לברך ברכות ולקרות קריאת שמע שהיא מן התורה כתיקונה, עכ"ל]. וראה עוד מה שכתבו ליישב קושיא זו בדרכים נוספות, בס' יד אהרן (סימן סג הגה"ט, ד"ה שיטה י"ב), ובשו"ת אלף המגן (ורשה תרמ"ז, חלק א' סימן ה' אות כ'), ואכמ"ל.
10. ↑ ואף שברכת הטוב והמטיב אינה אלא מדרבנן (ברכות מו.), אך כבר מצינו בדברי הראשונים, שכל הדברים שהחמירו בברכת המזון מחמת היותה מן התורה, הוסיפו להחמיר אף בברכת הטוב והמטיב, כדי שלא יבואו לזלזל בברכה זו. [והן אמנם אף ברכות קריאת שמע נסמכות למצות קריאת שמע דאורייתא, אך בודאי חילוק ברור הוא בעיני בני אדם בין קריאת שמע לברכותיה, ואינם תולים את זה בזה, ומשא"כ בברכת המזון שכל הברכות דומות זו לזו]. עי' תרומת הדשן (סימן לט) שכתב בזה"ל: בחורים בני בי רב, היו רגילים לדבר בשעת ברכת המזון, ועשו תקנה בקנס שלא ידברו, כדי שיכוונו לשמוע הברכה, ויש שרצו שלא לתקן [אלא] עד לאחר בונה ירושלים, שהיא סוף ברכה דאורייתא, שפיר דמי הכי או לאו, תשובה, יראה דלאו שפיר דמי הכי, דראוי לתקן עד לאחר ברכה רביעית, דהיינו עד שיתחיל הרחמן, וכן שמעתי אחד מרבוותא, שהקפיד על שתקנו רק עד אחר בונה ירושלים, והביא ראיה מפרק שלשה שאכלו (ברכות מה:), רב [אשי] עני לה לאמן דבונה ירושלים בלחישותא, כי היכי דלא ליזלזלו ביה רבנן כו', עכ"ל. ובספר האשכול (מהדו' רצב"א, הלכות נטילת ידים וסעודה סימן יח) כתב בזה בזה"ל: וכתב בעל הלכות, היכא דמספקא ליה אחר אכילה אי בירך אי לא בירך כו', מספיקא הדר ומברך כו', וחזי לן, אי הדר, הדר אכולהו, דאי לא הדר אהטוב והמטיב כיון שהיא דרבנן, אתי לזלזולי ביה, דמהאי טעמא רב אשי עני ליה בלחישה, עכ"ל.
11. ↑ מלבד ברכת המוציא שלפני האכילה, שהחמירו על הפועלים שלא יברכו אותה כלל, שהרי צריכים הם להתיישב ולברך ברכה זו במקום האכילה, ונמצא שיתבטלו ממלאכת בעל הבית לרגע מועט [אבל בלא טעם זה אכן היה להם לברך ברכה זו, תוך כדי המשך עשיית מלאכת בעל הבית], וכדלהלן בסמוך (הערה 12) מדברי האחרונים בזה.
12. ↑ כן כתב בס' בן ידיד (על הרמב"ם, הלכות קריאת שמע שם) בביאור דעת הרמב"ם, וז"ל: ולענ"ד נראה ליישב כפשוטו, דברכת המוציא כשהם מברכים, באותה שעה אינם עוסקים במלאכתם, שישבו לאכול, ועל ידי הברכה מתבטל מלאכת הבעל הבית רגע אחד יותר, ולכן אין מברכים, אבל ברכות קריאת שמע יכולים הם לאומרם עוסקים במלאכתם, דלא עדיפי מקריאת שמע [-פרשה שניה] שעוסקים במלאכתם וקורין, וכיון דליכא ביטול חייבים לקרותה כתיקונה, ויסבור רבינו, דמה שאמרו בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ה), זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד שיברך, היינו דווקא ברכת המזון שהיא דאורייתא, עכ"ל. וכ"ה בקובץ שיעורים (חלק ב' עמוד קיז, ממכתב חותנו הגר"מ אבוביץ) בביאור דעת הרמב"ם, וז"ל: ולי נראה דלא קשיא מידי, דהא בקריאת שמע שקורין בשעה שעסוקים במלאכתם, וא"כ אינם מבטלים כלום ממלאכתם בשביל הברכות, דהא גם בברכות עוסקים במלאכתם ומברכים, משא"כ בברכת המזון לפניו של סעודתם, ע"כ מבטלים ממלאכתם והולכים לאכול, וא"כ על ידי שיברכו לפניה, יהיה ביטול מלאכה קצת בשביל זה, שהרי צריכים לברך במקום שאוכלים, עכ"ל. עוד מצאתי בס' יד אהרן (סימן סג הגה"ט, ד"ה שיטה י"ב) שכתב בתחילה, שהיה נראה לבאר את דברי הרמב"ם בדרך זו, שאינו מברך ברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה, אלא תוך כדי עשיית המלאכה [ושלא כהבנת הלחם משנה שמתבטל ממלאכתו כדי לברך ברכות אלו], אך שוב כתב שאין לומר כן, שהרי אמרו בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ה) שאסור לעסוק במלאכה בשעת אמירת הברכות [ונקט עיקר כדרכו של הלחם משנה בביאור דברי הרמב"ם, וכתב ליישב את קושייתו באופן אחר, יעו"ש]. אכן הנראה עיקר כמשנ"ת, שבאמת לדעת הרמב"ם אינו אסור בעשיית מלאכה בשעת הברכה, אלא בברכות דאורייתא בלבד, ומשא"כ בברכות קריאת שמע שאינן אלא מדרבנן, רשאי לומר אותן תוך כדי עשיית מלאכה.
13. ↑ הנה מתחילת דברי הבית יוסף, אינו מוכרח שרשאי לעסוק במלאכה בשעת אמירת ברכות קריאת שמע, ואפשר שלא הקל בזה אלא בעטיפת הטלית, משום שהיא מענין המצוה והברכה שעוסק בה בשעה זו, וכדלקמן בסמוך שיש שכתבו להקל בזה. אכן מהמשך דברי הבית יוסף ש'בעוד שהוא קורא קריאת שמע מותר לו לעסוק במלאכתו חוץ מבפרק ראשון', הרי שיש להוכיח שרשאי לעסוק במלאכה אף בשעת אמירת ברכות קריאת שמע, וכמשנ"ת.
14. ↑ ומטעם זה ג"כ, לא הזכיר המחבר איסור עשיית מלאכה בשעת הברכה, אלא בהלכות ברכת המזון בלבד (סימן קפג סי"ב, וסימן קצא ס"ג), והיינו משום שדין זה אינו שייך בשאר כל הברכות, שרובן ככולן אינן אלא מדרבנן. [אכן הט"ז וסיעתו כתבו לחדש שלא אמרו בירושלמי דין זה לגבי ברכת המזון, אלא כדי ליישב הקושיא שם, אבל העיקר למעשה שאין חילוק בזה, ואף בשאר כל הברכות אסור לעסוק במלאכה בשעה שמברך].
15. ↑ כן כתב בס' טהרת המים (שאלוניקי תקל"ט, שיורי טהרה מערכת ה' אות כ'), יעו"ש לשונו: אבל אנו ראינו לחלק ביניהם, דברכת המזון שאני שהחמירו משום דהוא דאורייתא, משא"כ בכל הברכות דיש להקל בהם, עכ"ל. [ובהמשך דבריו הוסיף לבאר כדברינו הנ"ל בסמוך (הערה 10), שעכ"פ הוסיפו להחמיר אף בברכת הטוב והמטיב, על אף היותה מדרבנן, כדי שלא יבואו לזלזל בה]. אכן, יעו"ש בסוף דבריו שהוסיף וכתב, שעכ"פ אף בשאר ברכות דרבנן, 'הטוב והישר להחמיר שלא לעשות שום תשמיש קל בעודו מברך, כל שאין בו שום צורך להברכה שמברך, דאין זה כבוד של מעלה', עכ"ד. וכן כתב בשו"ת חלק לוי (נדפס בשנת תרצ"ד, אורח חיים סימן לט), וז"ל: ולולא דברי הט"ז הייתי אומר, דדווקא בברכת המזון קאמר הירושלמי (ברכות פ"ב ה"ה) דאסור לעשות מלאכה בעודו מברך, משום דברכת המזון מבואר הדין (שולחן ערוך קפג, ט) דצריך לישב בשעה שמברך, כדי שיוכל לכוין יותר, ודעתו צריכה להיות מיושבת עליו, ובודאי אם עוסק במלאכתו בשעה שמברך, מיקרי 'אין דעתו מיושבת עליו', משא"כ קריאת שמע, הלא הדין מבואר (שולחן ערוך סג, א) דקורא אותה מהלך, לכן עושה מלאכתן וקורין כו', עכ"ל. ולדבריו נראה בפשטות, שאף שאר הברכות דינן כקריאת שמע, שהרי אינו מחויב לישב בשעת אמירתן, וכמו כן לא הקפידו בהן שימנע מעשיית מלאכה בשעת הברכה.
16. ↑ וכמשנ"ת לעיל בסמוך (אות ד', ושם בהערות) מדברי כמה אחרונים, ונתבאר שכן נראה אף בדעת הרמב"ם ובדעת המחבר.
17. ↑ אכן בדעת הט"ז נראה שאין לפרש כן, וכפי שהבאנו לעיל (אות ב') לשונו בזה, ומדבריו נראה שדין שאר הברכות והתפילות שווה לגמרי לדין ברכת המזון. וכן נראה מדבריו שטעם האיסור אף בשאר הברכות, הינו משום שנראה כמברך בדרך עראי ומקרה, ושלא כמשנ"ת מדברי שולחן ערוך הרב, שלא החמירו מטעם זה אלא בברכת המזון בלבד [וכבר העיר בזה בתהלה לדוד (קצא,א), שדרכו של שולחן ערוך הרב אינה מתיישבת בדברי הט"ז].
18. ↑ עוד מצאתי סברא זו בס' טהרת המים (שיורי טהרה, מערכת ה' אות כ') בזה"ל: ועוד, דאפשר דהא דהתירו עסק המלאכה מפרשה שניה של קריאת שמע ושאר ברכות, יש לומר שכל זה בשכבר היה עסוק במלאכה קודם לכן, וכדי שלא יתבטל ממנה הוא שהתירו, אבל לעסוק מחדש, אימא דאפילו בברכה דרבנן יש לאסור, עכ"ל.
19. ↑ הנה יעו"ש שכתב כן ע"פ דברי הכף החיים (סימן ה' סק"ג) שכתב בזה"ל: ואסור לעשות שום מלאכה אפילו דבר קל בשעה שהוא מברך, ועל זה נאמר (ויקרא כו,כא) ואם תלכו עמי קרי, והוא הדין דצריך ליזהר בזה בשעת עניית הקדיש שהוא שבחו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ויש בו רזין עילאין כמבואר בשער הכוונות, ולא כקצת בני אדם שמקפלים הטלית או התפילין בשעת עניית הקדיש, עכ"ל. ומזה הוציא הבאר משה, שלא הקפידו אלא בשעת אמירת שבחיו של מקום. ויש להעיר על דבריו. א' לדרך זו אינו מיושב אלא מקריאת פרשה שניה של שמע, ואכן כיון שאין בה שבחיו של מקום, לא הקפידו בה שלא יעסוק במלאכה בשעת אמירתה. ועדיין יש לעיין מדברי הרמב"ם הנ"ל, וכן מדברי הבית יוסף הנ"ל [אשר מהם הקשה המשנה ברורה על דברי הט"ז], שדיברו מענין ברכות קריאת שמע, ונתבאר מדבריהם שרשאי לברך אותן תוך כדי עשיית מלאכתו, ואע"פ שאף הן משבחו של מקום; ב' מדברי הכף החיים נראה שאדרבה, לא הקפידו בזה בכל מקום שאומר שבחיו של מקום, אלא בברכות ובקדיש בלבד מחמת חשיבותן. ומשא"כ באמירת שאר תפילות או פסוקי דזמרה וכיו"ב, רשאי לעסוק במלאכה בשעת אמירתן; ג' מתחילת דברי הבאר משה נראה, שעיקר הקפידא בזה היא כשאומר שבחיו של מקום בלשון נוכח, כלשון הברכות 'ברוך אתה', אך שוב מהמשך דבריו [וכן מדברי הכף החיים] נראה שכל שאומר שבחיו של מקום, אע"פ שאין זה בלשון נוכח, וכגון באמירת הקדיש, אינו רשאי לעסוק במלאכה בשעת אמירתו. וצ"ע.
20. ↑ וכמו כן יש להוסיף, שעשיית מעשה זה אינה מבטלת כ"כ את כוונת הברכה [וכפי שיש שכתבו בטעם איסור עשיית מלאכה בשעת אמירת הברכות], מאחר שהכל ענין אחד הוא.
21. ↑ אך ראה בהערות דלהלן, שבכל אותם המקומות, מצינו למי שכתב להחמיר בזה, שלא לעשות מלאכה זו בשעת אמירת אותה הברכה, וצ"ע.
22. ↑ כן כתב בס' יפה ללב (להג"ר יצחק בהגר"ח פלאג'י, סימן קנט, בנדמ"ח ס"ק לד), יעו"ש שהאריך לבאר שהניגוב הינו חלק ממצות הנטילה. ועפ"ז כתב בזה"ל: הויא הניגוב ציווי אחר הצווי האחרון [-יעו"ש מה שהביא קודם לכן מדברי הרמב"ם (פי"א מהלכות ברכות ה"ח)], ולכך שפיר יכול לברך בשעת הניגוב, ומה שכתב דאסור לעשות שום עסק בשעה שמברך, היינו כשהוא עסק של חולין ודבר הרשות, לא כשהוא עוסק במצוה עצמה דעסיק בה, עכ"ל. וכן כתב בשו"ת שלמת חיים (הנדמ"ח ע"י מכון קרן רא"ם, אורח חיים סימן קנז), יעו"ש לשונו: מבואר (שו"ע קנח) שגם הניגוב שייך להמצוה ע"פ הגמ' דסוטה, ופשיטא דאין בזה קפידא, עכ"ל. וכן בס' נזר החיים (טיגר, עמוד קסט) הביא את תשובת הגר"ח קניבסקי בזה"ל: החזון איש ניגב ידיו בשעה שבירך, וכששאלוהו על כך השיב, שאנשים מחכים, אבל זה היה רק תירוץ, אך הסיבה האמיתית היא כי זה חלק מהמצוה, שלא יהיה רוח רעה, עכ"ל [וכ"ה בשמו בס' מעשה איש (חלק ב' עמוד צט, חלק ד' עמוד יז בהערה) ועו"ס, וראה ג"כ בס' ארחות רבינו (חלק א' עמוד טו, חלק ג' עמוד קפז) מה שהובא בזה]. וכן כתב בס' אמרי יושר (להג"ר מאיר גריינמן שליט"א, ברכות סימן ד' את יב), יעו"ש. [עוד יש לציין בזה ללשון רבינו יונה בספר היראה (ד"ה וירחץ), ש'על נטילת ידים יברך בשעת ניגוב ידיו ולא בנטילתן', ואינו מוכרח]. וראה עוד בס' הליכות שלמה (תפילה פרק כב הערה ט') בשם הגרש"ז אוירבך, שאמר כן בדרך לימוד זכות על שאינם מקפידים בזה, וז"ל: ומה שיש שאינם נזהרים מלנגב הידים בשעה שמברכים על נטילת ידים, יש ללמוד זכות על כך, דכיון שעוסק במצוה זו גופא, אפשר שאינו מגרע מן הברכה, עכ"ל. אכן בדברי כמה אחרונים מצינו שכתבו להחמיר בזה. עי' חסד לאלפים (קנח,ג) שכתב בזה"ל: לכן צריך ליזהר לברך קודם הניגוב, ולא יברך בהיותו מנגב ידיו כמנהג המון העם, שהרי אסור לעשות שום עסק אפילו כל דהו בשעה שמברך, עכ"ל. וכ"ה בבן איש חי (שנה א' פרשת שמיני אות ז') ובספרו עוד יוסף חי (שנה ראשונה פרשת ויצא אות ב'). וראה עוד מה שכתב בזה בס' כף החיים (להגר"ח פלאג'י, סימן כב אות ד'), ובשו"ת תורת חיים (להגרי"ח זוננפלד, הנדמ"ח ע"י מכון קרן רא"ם, סימן לב) בדברי השואל והרב המשיב בזה, ובשו"ת באר משה (חלק ח' סימן מב אות ז'), ומה שהובא עוד בזה בס' שר התורה (עמוד 415) על הגאון מטשעבין, וצ"ע בכל זה.
23. ↑ ראה במקורות הנ"ל בסמוך (הערה 22) בדעת החזון איש והקהילות יעקב בזה, וראה עוד בשו"ת תורת חיים (להגרי"ח זוננפלד, הנדמ"ח ע"י מכון קרן רא"ם, סימן לב) מה שכתבו השואל והרב המשיב בזה. אך ראה בס' אמרי יושר (להג"ר מאיר גריינמן שליט"א, ברכות סימן ד' אות יב) שכתב להחמיר בזה [ולא כתב להקל לנגב את הידים, אלא בשעת אמירת ברכת על נטילת ידים, וכנ"ל בסמוך (הערה 22)].
24. ↑ כן כתב בשו"ת באר משה (חלק ח' סימן מב אות ג'), יעו"ש לשונו: דשם עושה מעשה ומפסיק בדבר שאין לו שום שייכות להמצוה, היינו לברכת המזון, משא"כ בשאלתנו, דמעשה ההפסק הוי דבר השייך להמצוה שבה עוסק, להסיר הכובע הגדול כדי להתעטף, כי המצוה להתעטף על הראש ולא על הכובע הגדול, ובכהאי גוונא לעשות דבר ולהפסיק בדבר השייך ישר להמצוה, הסברא נותנת שאין כאן זלזול ובלבול לעשות כענין עראי ומקרה לגבי הברכה, דהלא המעשה הזה הוי חלק המצוה, עכ"ל. [אכן, ראה בדבריו בזה במקום אחר (חלק ג' סימן ד' אות ה'), וראה לעיל בסמוך (אות ו') עוד מדבריו בזה, וצ"ע].
25. ↑ כן כתב בשו"ת שלמת חיים (הנדמ"ח ע"י מכון קרן רא"ם, אורח חיים סימן קנב), ש'על כל פנים בכהאי גוונא שעוסק בדבר מצוה שהיה עליו בשעת התפילה, כנראה אין בזה קפידא', עכ"ל. אכן, עי' פרי מגדים (סימן לד משבצות זהב סוף סק"ב) שכתב לאסור על חליצת התפילין בשעת חזרת הש"צ, וז"ל: וחדשים מקרוב חולצים תפילין דרש"י לאחר קדושה של שמונה עשרה, ובאמת מלבד שעושים שלא כדין המבואר בסימן כה (סעיף יג) [ש'נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון'], גם צריך לכוין בתפילת שמונה עשרה לשליח ציבור, לא לעסוק בדבר אחר, ולא רציתי לשאול כלל אותם ולא רוצה אני בתירוצם, עכ"ל. ועוד מצינו במשנה ברורה (כה, נו) שאין לחלוץ את התפילין בשעת אמירת הקדיש, וז"ל: ואנשים שנוהגים לקפל הטלית ותפילין ולהניחם בתיקם בעת אמירת קדיש, לא יפה הם עושים, שמאד יש לכוון בעניית אמן יהא שמיה רבא, ואמן יהא שמיה רבא הוא עוד במדרגה גבוה יותר מקדושה, ובודאי לא גרע משאר ברכות דרבנן, דאסור לעשות אפילו תשמיש קל בשעה שהוא מברך, עכ"ל. וכן בכף החיים (סימן ה' סק"ג) כתב בזה בזה"ל: ואסור לעשות שום מלאכה אפילו תשמיש קל בשעה שהוא מברך כו', והוא הדין דצריך ליזהר בזה בשעת עניית הקדיש, שהוא שבחו של מלך מלכי המלכים כמבואר בשער הכוונות, ולא כקצת בני אדם שמקפלים הטלית או התפילין בשעת עניית הקדיש, עכ"ל. [ואגב אורחא יש להוסיף, דהנה מלשון הכף החיים נראה יותר, שאין הקפידא בזה אלא בשעת עניית הקדיש, והיינו בשעת עניית אמן יהא שמיה רבא או שאר 'אמן' שעונה אחר האומר את הקדיש, אך לשון המשנה ברורה שיש ליזהר בזה 'בעת אמירת קדיש', יש לפרש שכוונתו לאסור אף בשעה ששומע את הקדיש מפי האומרו, ולא בשעת עניית ה'אמן' בלבד. וראה לקמן (אות ט') מדברי הרמב"ן לענין עשיית מלאכה בשעה ששומע את הברכה מפי חבירו ויוצא בה ידי חובתו, ודו"ק לנידון דידן. וראה עוד אריכות בזה בקובץ האוצר (גליון כה אדר א' תשע"ט, עמוד ז' ואילך), וצ"ע].
26. ↑ הנה בגמ' ברכות (לט:) מבואר שהעיקר להלכה כדעת רבא שאינו בוצע את הפת לפני הברכה, וכן הכרעת הפוסקים להלכה, שיש לבצוע את הפת אחר ברכת המוציא. אך מפשטות לשון הירושלמי (ברכות פ"ו ה"א) ש'אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס', נראה שיש לבצוע בשעת הברכה ממש. וכן כתב הפני יהושע (ברכות לט: בתוד"ה והלכתא), ש'הברכה וחתך הפרוסה יהיה כאחד'. [אכן, עי' כף החיים (קסז, יג) שכתב, ש'בשעת ברכה אסור לחתוך, משום שאסור לעסוק בשום דבר בעת שהוא מברך, ואפילו תשמיש קל אסור לעשות'].
27. ↑ עי' לקט יושר (אורח חיים עמוד 151 אות ה') שהביא שמנהג רבו בעל תרומת הדשן לברך את ברכת 'להדליק נר חנוכה' לפני ההדלקה, וברכת 'שעשה ניסים' וברכת 'שהחיינו' בשעת ההדלקה עצמה [אכן הכרעת הרמ"א (תרעו, ב), שיש לברך את כל שלשת הברכות לפני ההדלקה].
28. ↑ וביאר במחצית השקל (על מגן אברהם שם), בזה"ל: דזיל בתר טעמא, משום דנראה שעושה המצוה דרך עראי, והוי בכלל 'אם תלכו עמי קרי' (ויקרא כו, כא), כמו שכתב הט"ז (קצא, א), וזה שייך גם בתשמיש קל, עכ"ל.
29. ↑ כן נראה מדבריו (שם), יעו"ש לשונו: לא יברך על נטילת ידים ושאר ברכות שאחריה בשעה שלובש בגדיו, וכל שכן כשהוא מסרק ראשו או עושה שום דבר כו', עכ"ל.
30. ↑ יעו"ש לשונו: ובעוד לובש, לא יהיה לובש ומברך, כי אין לעשות אף דבר קל בעודו מברך, עכ"ל.
31. ↑ וראה עוד לעיל (הערה 22 והערה 23) מדברי כמה פוסקים שהחמירו שאין לנגב את הידים בשעת הברכה, על אף שנראה בפשטות שאין זה אלא 'תשמיש קל' בלבד, [ואף לדעת הפוסקים הנ"ל (שם) שהקילו בזה, אין טעמם אלא משום שמלאכה זו היא מענין הברכה].
32. ↑ עוד יש להביא בזה מה שכתב בספר הרוקח (סדר 'ויברך דוד' עמוד רג) בזה"ל: ומרומם על כל ברכה ותהלה אתה הוא ה' לבדך כו' (נחמיה ט,ה-ו), אתה הוא ה' לבדך בלבו של מבורך ומהולל, שאסור להרהר בשום דבר כשאדם מברך ומהלל להקדוש ברוך הוא, עכ"ל.
33. ↑ שהרי אינן גורמות לו לבטל את כוונת הברכה, ואף אין בהן כדי להחשיבו כמי שמברך את הברכה בדרך עראי ומקרה.
34. ↑ כן כתב בס' חסד לאלפים (ה, ב), וז"ל: אסור לעסוק בשום עסק אפילו כל דהוא בהיותו מברך, כגון לובש מלבושיו או הולך אנה ואנה, או מנגב ידיו, לא תהא כזאת לברך ה' דרך עראי, כי עבירה גוררת עבירה לברך ללא כוונה, ובדילוג תיבות ואותיות ובהיפוך סדרן שגיאות מי יבין כו', עכ"ל. וכן כתב בס' עוד יוסף חי (לבעל בן איש חי, שנה ראשונה פרשת ויצא אות ב'), וז"ל: אסור לעסוק בשום עסק אפילו כל דהוא כשהוא מברך, ויש הרבה בני אדם אשר בהיותם מנגבים ידם במטפחת, מברכים ברכה זו, או מברכים כשהולכים אנה ואנה, ונמצא מברכים את השי"ת דרך עראי, וגם ממילא תהיה הברכה בלי כוונת הלב, וצריכים להיזהר בזה בכל ברכה וברכה שלא תהיה כזאת בישראל, ובעווה"ר נכשלים בברכה זו יותר, עכ"ל. וכן כתב בכף החיים (מו, נד) בזה"ל: בעוד שלובש, לא יאמר ברכות השחר, ולא יעשה שום עסק אפילו קל שבקלין, ולא ילך אנה ואנה מפינה לפינה כשמברך, אלא ישב על מכונו בהתבודדות ובכוונת הלב כדי לברך ברכות השחר כו', עכ"ל. וראה עוד שולחן ערוך (קי, ד) לענין תפילת הדרך, ש'אם אפשר לו, יעמוד מלילך כשיאמרנה', ודו"ק.
35. ↑ כ"ה בס' אמת ליעקב (להגר"י קמינצקי, אורח חיים סימן קפג בהערה) בזה"ל: אבל אין איסור לברך ברכה בשעה שהוא מהלך, וראיה מברכות קריאת שמע שמותר לברכן בשעת ההליכה, דלא גרע מקריאת שמע שמותרת לאומרה כשהוא מהלך, ורק בפסוק ראשון צריך לעמוד, עכ"ל. וראה ג"כ בס' הליכות שלמה (תפילה פרק כב סעיף ה', ושם הערה ט') בשם הגרש"ז אוירבך, בזה"ל: נראה שאין איסור להתהלך בשעת ברכה, אולם לכתחילה אין ראוי לעשות כן, ואע"פ שאסור להתעסק כלל בשעת ברכה, ואפילו תשמיש קל, מכל מקום הליכה אינה בכלל הדברים שנזכרו שאין לעשותם בשעת ברכה, ומכל מקום אין ראוי להלך בשעת ברכה, כדי שיברך בישוב הדעת, עכ"ל.
36. ↑ ואף אם עושה מלאכה בשעה זו, הרי הוא כמקיים את המצוה ומברך את הברכה בדרך עראי ומקרה.
37. ↑ עי' אליה רבה (קצא, ג), שולחן ערוך הרב (קפג, יד), מגן גבורים (סימן קצא אלף המגן סק"ב), וכף החיים (קצא, ד); וראה שו"ת שבט הלוי (חלק א' סימן רה, הערה לסימן קצא) מה שהוסיף עוד בזה.