ראש ישיבת איתמר
מיהו המוסמך והראוי לערוך חופה וקידושין
מיהו המוסמך לסדר חופה וקידושין בישראל?האם מותר לרב לסדר חופה וקידושין במקום שיש מרא דאתרא?
למי העדיפות בכיבוד סידור חופה וקידושין, לרב או לראש ישיבה?
♦
א.
מקור הדין
בגמ' בקידושין (דף ו' ע"א) מובא: "הא דאמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם". כתב רש"י (ד"ה בטיב גיטין) - בהלכותיהן. כלומר, מי שאינו בקי בהלכותיהן "לא יהא לו עסק עמהן – להיות דיין בדבר, שמא יתיר איסור ערווה וזהו עיוות שאינו יכול לתקן". וכן מובאת מימרא זו בהמשך הגמ' בדף י"ג ע"א. ומשמע שבקיאות זו לדעת בטיב גיטין וקידושין, נדרשת דווקא לדיין העוסק בכך בפועל.
וקשה, מדוע הקדימה הגמ' גיטין לקידושין? ותירץ המהרש"א (שם) שזה מפני שמסכת גיטין קודמת למסכת קידושין, וכמו שביאר הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה שסידרו את המסכתות עפ"י סדר הפסוקים "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה... והלכה והיתה לאיש אחר" (דברים כ"ד א'-ב').
עוד ביאר המהרש"א, שדיני גיטין חמורים יותר מדיני קידושין, ולכן כוונת הגמ' (עפ"י רש"י) לדיין הדן דיני קידושין של אשה שנתגרשה, שאם אינו יודע בטיב גיטין לבדוק האם נתגרשה כראוי, נמצא שהתיר אשת איש לעלמא. ומשמע מדבריו, שלסידור חופה וקידושין לכלה רווקה, אין חיוב שהמסדר יהיה בקי בטיב גיטין וקידושין.
ובעיון יעקב (שם ד"ה כל) כתב ששמואל נקט בדרך לא זו אף זו, כלומר שאפי' בקידושין, שהם מצווה, יש למנוע ממי שאינו בקי לדון בזה. ובגמ' בהמשך (שם דף י"ג ע"א) הוסיף רב אסי בשם ר' יוחנן, שמי שאינו בקי בדיני גיטין וקידושין ואעפ"כ דן בהם, הרי שדינו קשה לעולם יותר מדור המבול, עיי"ש.
והקשה התוס' רא"ש (שם דף ו' ע"א ד"ה לא יהא לו עסק עמהן) מאי שנא גיטין וקידושין, הרי אפי' בשאר דינין ואיסור והיתר נמי אם אינו בקי לא יורה ולא ידון?
ואכן, מובן יותר מדוע בעניין זה דינו קשה כדור המבול, כי בפסיקתו המוטעית הוא יכול להביא מממזרים לעולם. אלא שהביטוי "לא יהא לו עסק עמהן" נכון גם בהלכות איסור והיתר שאסור להורות למי שאינו בקי. וא"כ קשה, מדוע איסור זה נאמר רק על מסדר גיטין וקידושין?
ותרץ התוס' רא"ש בשם ה"ר עזריאל "פי' שלא ידבר עם הנשים על עסקי קידושין לקדשם, דלפעמים שתהא מקודשת באמירתו או מאורסת (נ"א מגורשת) ולא יבין". וכן מובא בתוס' אצלנו (דף ו' ע"א ד"ה לא יהא לו עסק עמהן).
♦
ב.
הבקיאות הנדרשת
הכלל שנקבע בסוגייתנו, שמי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן, הובא לעיל (קידושין דף ו' ע"א) בקשר לדינו של רבי יוסי, שאם היה מדבר על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גט או קידושין- דיו. ולכן שאלת הגמ' הייתה - האם ידיעת דין כזה נחשבת להכרחית, ובלעדיה לא יהא לו עסק בגיטין וקידושין. והמסקנה היא, שאכן ידיעה זו הכרחית.
וביאר רש"י (שם ד"ה לא שמיע ליה) שהספק היה האם דינו של רבי יוסי שכיח, ולכן אי אפשר להתעסק בגיטין בלא ידיעת דין זה, והמסקנה היא שאכן דין זה שכיח.
מבואר אפוא, שלדעת רש"י הדיינים חייבים להיות בקיאים בדינים השכיחים בלבד, דהיינו שבהלכות העיקריות עליהם לדעת את ההלכה המדויקת. ובלא ידיעה בדברים אלו, הם לא יכולים לשמש כדיינים, שמא יתירו איסור ערווה.
ובחידושי תלמיד הרשב"א (שם) מצינו ששאלת הגמ' היתה, האם על הדיין לדעת רק את העובדה שיש חילוקי דעות בנושא הנידון, או שעליו לדעת גם את פסק ההלכה, והמסקנה היא שעליו לדעת גם את פסק ההלכה.
לעומת זאת, בשו"ת הריב"ש (סי' רע"א) כתב, שעל הדיין לדעת רק את הפסקים, אך אינו צריך להתמצא בבירורי הדברים שהם 'הויות התוספות וגליוניהם'.
המאירי כתב (שם) שצריך הדיין לדעת את ההלכות הכתובות בתלמוד, ואז "יורה אע"פ שאפשר שהרבה ספקות מתילדים בעניניהם, שכל הלמד הלכותיהם, יודע הוא באיזה דבר ראוי להורות לאיסור או להיתר ובאיזה דבר ראוי לחוש ולהניח מקום לספקות".
ועיין במהרש"א (שם חידושי הלכות) שדייק מלשון התוס' והרא"ש, שהם אינם סוברים כרש"י שצריך שידע את פסקי ההלכה, אלא באמת די בידיעה שיש בירורי דברים בנושא. ומי שיודע את המחלוקות בנושאים האלו, אף אם אינו יודע את ההלכה, מן הסתם לא יכשל, אלא יחמיר לצאת אליבא דכו"ע.
עד כה, דיברנו על הדרישות שצריך להיות לדיין העוסק בענייני גיטין וקידושין, ומשמע שאין הלכה זו מתייחסת כלל לרב המסדר חופה וקידושין. ולקמן נביא מחלוקת אחרונים מה הן הדרישות הנצרכות לעורך חופה וקידושין, גם אם אינו משמש כדיין.
ג.
פסק הלכה
הרי"ף והרמב"ם לא הביאו דין זה להלכה. וקשה, מדוע השמיטו דין זה? ושמא סוברים הם, כפי שכתבנו, שאין כל חידוש בדין זה, ובכל הלכות התורה, מי שאינו בקי בהם אסור לו להורות. ומה שחמור יותר בדיני גיטין וקידושין, שהגמ' אמרה שקשין יותר מדור המבול, זה בגלל חומרת העניין. ועל כן גמ' זו נחשבת כאגדתא. וע"כ לא כתבו דבר זה להלכה, שהרי כבר כתב הרמב"ם את חומרת מי שאינו הגיע להוראה ומורה בהלכות ת"ת (פ"ה ה"ד).
אבל הטור והשו"ע הביאו זאת להלכה (אה"ע סי' מ"ט ס"ג), וז"ל: "כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין – לא יהא לו עסק עמהם להורות בהם, שבקל יכול לטעות ויתיר את הערווה, וגורם להרבות ממזרים בישראל".
וחזר על כך השו"ע בסדר הגט (סעיף ק"א), וז"ל: "מאד יש ליזהר שלא להשתדל בענין גיטין, אם לא שיהא בקי בהלכות גיטין, כי רבו בהם הדקדוקים ובנקל יכול אדם לטעות בהם והוא פיסול ממזרות, וצור ישראל יצילנו משגיאות אמן".
ומהרמ"א באה"ע (סי' קמ"א סעיף ל') משמע, כי אם מוכח שמסדרי בגט היו עמי הארץ, יש לחוש לכשרות הגט. וכן כתב הרמ"א ביו"ד (סי' רמ"ב סי"ד) ז"ל: "י"א דמי שאינו מוסמך למורנו, ונותן גיטין וחליצות, אין במעשיו כלום ויש לחוש לגיטין וחליצות שנתן, אם לא שידוע לכל שמומחה ברבים הוא, רק שמצד ענוה ושפלות אינו מבקש גדולות. ויש חולקים ומקילים, ובמקום עיגון יש להקל אם כבר נתן גיטין וחליצות, אבל לא בדרך אחר כי מנהגן של ישראל תורה".
וכתב הט"ז שם (אה"ע סי' מ"ט ס"ק א') דמרש"י שכתב שלא יהא דיין בעניינים אלו, משמע שבסידור הקידושין תחת החופה אין קפידא, כיוון שאין שם הוראה.
והוסיף הט"ז, שאף שמשמע מדיוק זה בגמ', שאף בסידור נתינת גט יהא הדין זהה, דהא השו"ע כללינהו את גיטין וקידושין בחדא מחתא. אך לפי האמת אינו כן, דבסידור קידושין אין שם הרבה פרטים באותו סידור, ואין מצויין שינויים ששייך בהם הוראה. אבל בסידור גיטין יש הרבה מאד פרטים "וזהו בכלל הוראה, ואין ליתן לסדר גיטין אלא למומחה ברבים".
והוסיף הט"ז (שם) "וכן המנהג בינינו שמכבדין בסידור קידושין אפילו אינו למדן גדול, משא"כ בגט".
והט"ז דייק דבריו מדכתב השו"ע "לא יהא לו עסק עמהם להורות בהם", משמע שהאיסור הוא בהוראה, ולא בסידור חופה וקידושין. וכן הסכים עמו הבית שמואל (שם ס"ק ד'). וכ"כ הבאר היטב (שם ס"ק ב'). וכ"כ המהרש"א (שהבאנו לעיל) בחידושי אגדות קידושין (דף י"ז ע"א) שהטעם שהגמ' הקדימה גיטין לקידושין "דבקידושין לחוד הכל יודעים בו. גם להתיר פנויה לאיש הוא דבר קל. ולזה נשתרבב המנהג בדורנו שנותנים רשות לכל אדם היודע קצת לעסוק בקידושין, משא"כ בגיטין" עיי"ש.
יוצא לפי דברי הט"ז הבית שמואל והבאר היטב, שרב ת"ח, יכול לערוך חופה וקידושין, "אפילו אם אינו למדן גדול".
אך פשוט גם לשיטתם שמסדר החו"ק צריך להיות בקי היטב בדיני הקידושין והחופה וכל ההלכות השכיחות בהם. וכן הוא צריך להיות ת"ח, כדי שאם תתעורר שאלה בקידושין או בכתובה, שלא ייצא מכשול ח"ו.
אולם בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' קכ"א), הביאו בפת"ש (אה"ע שם ס"ק ב'), חולק על הט"ז ועימיה, וסובר דהגמ' לא הקפידה דווקא על דיין שלא ידון בגיטין וקידושין אם הוא אינו בקי, אלא "הכוונה היה שלא יסדר קידושין וגיטין לכתחילה, אם לא שהוא מומחה לרבים שיודע בטיב גיטין וקידושין". וסובר השבו"י, שגם זה נכלל בדברי רש"י "שלא יהא דיין בדבר", כי זה כולל גם סידור חופה וקידושין. ולכן נקטה הגמ' "לא יהיה לו עסק עמהן", שלשון "עסק" משמע שלא יתעסק בשום התעסקות של גיטין וקידושין, בין אם יהיה דיין ובין אם יהיה רק מסדר חופה וקידושין.
והוא מוכיח כן גם מהתוס' בקידושין, שהרי הגמ' בקידושין (דף ו' ע"א) אמרה בשם רבי יוסי, שאם היה אדם מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גט או כסף לקידושין, ולא פרש לשם מה הוא נותן לה, דיו בכך, והגט או הקידושין חלים. ובהמשך הגמ' מובא "אמר רב הונא אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי". ושאלה הגמ' (שם) האם מה שנאמר בשם רב יהודה אמר שמואל: כל שאינו ידוע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לא עסק עמהם, האם זה נאמר אפי' על דיין שאינו יודע שהלכה כר' יוסי, שאם עסוקים באותו עניין הקידושין או הגיטין חלים?
והתוס' (שם ד"ה אפי' לא שמיע ליה) כתבו שמדובר ב"אדם שנתמנה אגיטין וקידושין", וצריכים אנו להודיעו שהלכה כר' יוסי כנ"ל. והגמ' מסיקה, שאה"נ שאדם שנתמנה אגיטין וקידושין (עפ"י תוס') חייב לדעת הלכה זו, כי זה דבר שכיח. ואם אינו יודע הלכה זו, אי אפשר למנותו להיות אחראי על גיטין וקידושין.
א"כ משמע מדברי התוס', שגם על קידושין היו ממנים ת"ח מומחה לדבר שבקי בכל הדינים, ואין הגמ' מדברת רק על דיין שדן בענייני גיטין וקידושין.
והוסיף השבו"י להביא ראיה משו"ת מהר"י וייל (סי' פ"ה), וז"ל: "ההוא גברא דשמיה אברהם אשר מתנשא ליתן גיטין וחליצות, ולא נטל רשות משום גברא רבה, ואין אנו יודעים אם הוא מומחה ומוחזק בטיב גיטין, נראה דאפי' בדיעבד אינו גט, וכל גיטין שנתן פסולים" עיי"ש. ואף ששם כתוב שהתנשא "ליתן גיטין וחליצות" ולא כתוב קידושין, אעפ"כ כתב השבו"י שאין הבדל, ומה שלא כתב גם על קידושין, זה מפני שלא נשאל אלא על גיטין וחליצות, אך אה"נ שבקידושין ג"כ הדין זהה.
ולכאורה מדברי המהר"י וייל קשה להביא ראיה להוכיח כן גם על סידור קידושין, שהרי הוכיח המהר"י וויל את דבריו מהגמ' בחולין (דף ט' ע"א), ששם מובא שאם אינו יודע הלכות שחיטה, אסור לאכול משחיטתו, והוסיף "כ"ש גבי גיטין, דיש בהן הרבה דקדוקים והרבה חילוקים, ובקל יכשל אדם בו שיפסל הגט. וכמה פעמים שמענו שגדולי ישראל נכשלו בו שאפילו היו רגילים וזהירים ויראי השם, ולא בחינם הרגילו הקדמונים ששום אדם לא יסדר גט או חליצה אא"כ נטל רשות מגברא רבה. ובסוף גיטין כתב האשרי וז"ל ומאד יש ליזהר לכל אדם שלא ישתדל בעניין גיטין אם לא שיהא בקי בהלכות גיטין, כי רבו בהו הדקדוקים ובקל יכול אדם לטעות בהן, והטעות בהן פסול ממזרות, עכ"ל... וכ"ש האי גברא, שהתרו בו כמה גדולי אשכנז שלא יהא לו עסק בגיטין" עיי"ש. הרי מפורש שמדובר בנתינת גיטין, שבהם רבו הדקדוקים והחילוקים, ובהם מצינו כפי שכתב, שאף גדולי ישראל נכשלו בו. והובאו דבריו ברמ"א (יו"ד סי' רמ"ב סעיף י"ד) עיי"ש.
וצריך ליישב, שהשבו"י סבירא ליה דכיוון שהמהר"י וייל הביא בסוף דבריו את הגמ' בקידושין האומרת שכל מי שאינו בקי בגיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן, משמע שה"ה בקידושין. ומה שדיבר על גיטין זה רק כי על כך נשאל.
ואכן מצאנו מפורש כן בשו"ת מהר"מ מינץ (עמ' תק"מ הוצאת מכון ירושלים), וז"ל: "יש בענייני קידושין הצריכים לפניי וליפנים שלא אוכל לבאר. ואמרו חכמים (קידושין ו' ע"א) מאן דלא ידע בטיב גיטין וקידושין לא יהא עסק עמהם, לכך מנהג יפה שנהגו קדמונינו שלא יעשה שום אדם ברכת אירוסין ונישואין כ"א ברשות ובהתרת רב ומנהיג". הרי מפורש שהבין גמ' זו לא רק לדיין הדן בענייני גיטין וקידושין, אלא אף לרב המסדר חופה וקידושין, שלא יעשה שום אדם כן אלא ברשות ובהתרת רב ומנהיג. וכ"כ בשו"ת מהר"י ברונא (סי' רע"ח), עיי"ש.
מכל הנ"ל הוכיח השבות יעקב (שם) שלכן תקנו תקנה קבועה "שלא ליתן קידושין בלתי התרת הרב שהימחו עליהם". והוא מוסיף, שאע"פ שגם במינויים אלה לא תמיד התמנו הראויים, וכלשונו "אע"פ דגם לפעמים נמצא איזה רבנים שנתמנה בשביל ממון או קורבה וכל רוח אין בקרבם, מ"מ הוא דבר דלא שכיח" עיי"ש.
ואף שיש עדיין הבדל בדקדוקי הדינים בין גיטין לקידושין, מ"מ סובר השבו"י שאף בקידושין יכולות להיות תקלות גדולות, ואף הם נקראים "דברים גדולים" שעליו נאמר "כל הדבר הגדול יביאון אלי". ולכן הוא מסיק "ובודאי לא בחינם הורגלו בדורות הללו שאין מסדרין קידושין בלתי התרת הרב כי יש לחשוש להרבה מכשולים שיבוא לקדש ח"ו איסור ערוה ואיסור שניה כאשר קרה בזמננו כמו זה שלושים שנה במדינות אלו שסידר 'מורה רעה' אחד קידושין לאיסור שניה אשת אחי אם, וכה"ג יש לחוש שיתנו קידושין למעוברת ומינקת חבירו, ובלתי הבחנת ג' חודשים, וכהן לגרושה וחלוצה, ולא לחינם אמרינן בש"ס דקידושין דף י"ג וקשין לעולם מדור המבול".
ובסוף התשובה של השבות יעקב הוא הביא תשובה של רבי יחזקאל קצנלבוגן, בעל שו"ת כנסת יחזקאל, שאמנם הסכים עם מסקנתו של השבו"י שלא לתת לאינו מוסמך לערוך חופה וקידושין, אך חלק על השבו"י בראייתו מהגמ' בקידושין שאמרה "כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם". וס"ל שאכן רש"י דקדק דווקא לומר "להיות דיין בדבר", ולא התכוון לאסור להיות מסדר קידושין. וראייתו לכך היא, שמימי התלמוד לא מצינו מסדרי גט או מסדרי קידושין, אלא גירשו בפני ב' עדים וכן קידשו בפני ב' עדים. ולכן ברור לו שרש"י התכוון דווקא לדיין, שאסור לדיין שאינו מומחה ובקי בטיב גיטין וקידושין לדון בדבר.
ראיה נוספת הביא השבו"י (שם) מגמ' גיטין (דף ה' ע"ב) שבר הדיא רצה להביא גט מעירו שבחו"ל לא"י, ושאל לרבי אחי "דהוה ממונה אגיטי" כיצד לנהוג. ורש"י (שם ד"ה ממונה אגיטי) ביאר "דקיי"ל (קידושין ו' ע"ב) כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן והוו ממנו גברא רבה לאוריי היכי נעביד". והוכיח השבו"י משם, שאין לערוך גיטין וקידושין בלא ממונה בדבר הבקי בדינים ויודע להורות בהן. ואף על ראיה זו חלק הכנסת יחזקאל וסבר שאין ראיה מהתם, דרבי אחי היה דיין ממונה על הגיטין ובר הדיא ידע שרבי אחי בקי בדינו, ולכן בא אליו לשאול איך יעשה. ועוד, ששם מדובר על גט ע"י שליח, ובזה יש דינים רבים ולכן היה צריך ממונה. אך מעיקר הדין לא חייבים לערוך קידושין ע"י ממונה ואפי' גיטין, מעיקר הדין לא היה צריך ממונה.
אך כל מחלוקתו היא, האם זהו דינא שנלמד מהגמרא או תקנה מאוחרת יותר. אבל למעשה הוא הסכים עם מסקנתו של השבו"י, שבימינו אין אפי' לערוך קידושין בלא הסכמה או סמיכה המקובלת, וכמ"ש (שם) "וכל הגאונים בכל ארצות פולין ותוגרמא ואשכנזי, וקבלה בידינו שהם קיבלו מרבני צרפת שהיו בימי ר"ת, שגזרו ואמרו שלא יסדר שום אדם קידושין כי אם הוא שנבחר לרב או מורה צדק בקהילתו בקהילה או מדינה או גליל... ופוק חזי מה עמא דבר בכל תפוצת ישראל, ומימיו לא שינה בה אדם, ואשר איננו יודע בטיב קדושין לא יעשה מאמר קידושין, וכ"ש חליצה ופרושין ומעולם לא שמעתי שעבר בה אדם". ותשובה זו כתובה ג"כ בשו"ת כנסת יחזקאל (אה"ע סי' ע"ב) בסגנון אחר, אך דבריו זהים לחלוטין לתשובתו הכתובה בשבו"י.
וכ"כ בארץ הצבי (אה"ע סי' מ"ט ס"ק ד') לחלוק על הט"ז והב"ש, שלא רק בגיטין צריך מומחה לדבר, ז"ל: "והנה באמת לסדר הקידושין נמי יש כמה דינים, לכן יש למנוע מלסדר הקידושין מי שאינו בקי בטיב קידושין" עיי"ש.
ואף בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ד' סי' קי"ט) ס"ל דאף מסדר קידושין צריך להיות בקי. והוא מוכיח כן מהגמ' בקידושין (דף ו' ע"א), שהרי הגמ' אמרה שם שאפי' אם לא היה בקי בכך שנפסקה הלכה כר' יוסי, שאף אם נתן קידושין ולא פרש שנותנם לשם קידושין, אלא דיבר עם האשה קודם לכן על עסקי קידושיה ועסוקים באותו עניין, אעפ"כ היא מקודשת. וזו הלכה שאינה שכיחה במציאות. ואם גם מי שלא בקי בהלכה זו לא יכול לעסוק בקידושין, א"כ כ"ש שצריך אותו מסדר קידושין להיות בקי בשאר ההלכות בענייני קידושין "שיש בזה הרבה הלכות חמורות" (דברי מלכיאל שם). והוסיף הדברי מלכיאל, שלמרות שמהט"ז והב"ש לא משמע כן, והם סוברים שאין בכלל זה סידור קידושין, אך השבו"י חלק עליהם. ולדעתו נראים דבריו יותר עיקר "דגם בקידושין יש הרבה דינים, וגם יש הרבה דינים בדיני עריות ושניות ובתוך ימי הבחנה והנקה וגרושה לכהן והכל צריך המסדר לדעת". וכל זה מעבר לדין של השגת גבול אם יש במקום מרא דאתרא.
והדברי מלכיאל החמיר עוד יותר, וכתב שלדעתו אם מי שערך את הקידושין לא היה בקי בטיב קידושין, "יש להצריך שיקדש פעם שנית בפני יודע בטיב קידושין, כיוון דחצוף כולי האי" (שערך חו"ק במקום שיש מרא דאתרא בקי) בוודאי לא נזהר בשעת מעשה בכל הדינים שצריך להשגיח" עיי"ש.
ואף בשו"ת מנחת הקומץ לרב קלונימוס צוקרמן זצ"ל (סי' צ"ה) סבר כהשבו"י, והוסיף "והנה בזמנינו יש כמה מכשולות כאשר ראיתי כמה פעמים ובפרט בעניין חרם דרבינו גרשום. ופעם אחת בא אלי אחד להרשות לו לסדר קידושין, ולא רציתי עד שאחקור בזה, ונודע שהיה להבעל (החתן) אשה אחרת. ופעם אחת כהן נשא גרושה, ויש הרבה דינים בעניין, הטבעת קידושין וכתיבת הכתובה ועדי קידושין שלא יהיו קרובים, ויש הרבה מכשולות בזה. ומי שאינו בקי אינו יודע אפי' אם יש שאלה בזה".
והוסיף מנחת הקומץ שכך נראה פשט השו"ע (אה"ע סי' מ"ט ס"ג) שכתב "כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם להורות בהם שבקל יכול לטעות ויתיר את הערוה וגורם להרבות ממזרים בישראל". וגם סידור חופה וקידושין נכלל בכלל הוראה "ונכלל בדברי השו"ע דאסור להורות ודיין מיקרי". וכן נראה מכך שכתב השו"ע הלכה זו בהלכות קידושין ולא רק בהלכות גיטין, משמע שגם בעריכת הקידושין צריך להיות בקי.
והנה, כיום יש תקנה של הרבנות הראשית לישראל, שאין לרב או לכל מאן דהו לערוך חופה וקידושין אא"כ הוסמך ע"י הרבנות הראשית לישראל לעסוק בכך, או שהכירו בו כת"ח הראוי לערוך חו"ק, וקיבל אישור על כך. ומכל המקורות הנ"ל נראה שמנהג זה נכון וראוי. לא מבעי לדעת השבו"י ועימיה, שצריך מסדר הקידושין להיות בקי היטב בכל דיני הקידושין, אלא אפי' לדעת הט"ז, שסבר שזה נאמר רק לדיין שדן בדיני גיטין וקידושין, ולא למי שמסדר חופה וקידושין, מ"מ כתב ש"המנהג בינינו שמכבדין בסידור קידושין אפי' אינו למדן גדול משא"כ בגט". ומשמע שלא צריך להיות "למדן גדול" בשביל לערוך חופה וקידושין, אך צריך להיות ת"ח שידע לעשות כדת כדי שלא תצא תקלה תחת ידו. וכ"ש למנהג אשכנז ופולין שמזמן רבינו תם גזרו ואמרו שלא יסדר שום אדם קידושין אא"כ נבחר לרב או מורה צדק בקהילה או במדינה (הובא בשו"ת כנסת יחזקאל שם). וכן מובא בתשובות הרמב"ם (סי' קנ"ו) "תקנו רבני מצרים... לבל ישא אדם אשה אלא ע"י הרבנים" עיי"ש. וכן הובא בשו"ת מהר"מ מינץ (סי' ק"ט) מנהג קדמון שלא יהא אדם מסדר קידושין כ"א ברשות ובהיתר רב ומנהיג.
וכן מובא בנחלת שבעה (סי' י"ב) מחודשים (אות ו') שבארץ אשכנז מפוזרים בית ישראל בעיירות ובכפרים שאין להם מורים, וע"כ צריך 'מסדר קידושין' היתר מרב המדינה. אבל בפולין, בכל קהילה הרב עצמו מסדר קידושין, ומתחילה נתמנה על כך.
וא"כ דון מניה ואוקי באתריה, דכ"ש בזמננו שיש ציבור גדול הרחוק מתורה ומצוות ל"ע, ורובם עמי הארץ גמורים, א"כ חובה קדושה, שרק המוסמך בדבר יערוך חופה וקידושין, כדי שיהא כדת וכדין ולא תצא תקלה תחת ידו ח"ו, וע"כ מנהג זה נכון וראוי מאד.
♦
ד.
הגדרת מסדר חופה וקידושין
ושמעתי טענה, שכל עניין סידור ועריכת חופה וקידושין זהו מנהג מאוחר שנהגו הרבנים סלסול בעצמן, אך אין זה חיוב.
והנה, מי שטען טענה זו, לכאורה, הלא הוא רבי יחזקאל לנדא בעל שו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת אה"ע סי' פ"ג), שכתב "ואמנם מצד המנהג כבר נהגו הרבנים סלסול בעצמן ומצד המנהג אין אחר יכול לסדר".
אך המעיין היטב בדבריו יראה, שהוא לא בא לטעון שכל 'מאן דהו' יכול לבוא לערוך חופה וקידושין גם אם אינו בקי בטיב קידושין. אלא הוא בא לומר, שהמנהג שהמרא דאתרא, הוא זה שמוסמך לערוך חו"ק בעירו, ואסור לת"ח אחר לבוא ולערוך ולהשיג גבולו, זהו "מנהג שנהגו הרבנים סלסול בעצמן". דהיינו אין זה מעיקר הדין, אלא זו חומרא שנהגו (על דרך הגמ' בקידושין דף ע"ח ע"ב שהכהנים החמירו על עצמם בנישואין של בת גר וגיורת, שלמרות שלהלכה זה מותר, הם נהגו סלסול על עצמם והחמירו) ואין לשנות את המנהג. אך שם דובר על ת"ח גדול אחר שרצה לערוך חו"ק במקום מרא דאתרא, ולא על מי שאינו בקי בטיב קידושין.
וכמו"כ, מה שכתב בשאילת יעב"ץ (ח"ב סי' קע"ט) ש"סידור קידושין מרב, לא מצאתי לו סמך וסרך מצווה. ומהראוי היה שיברך החתן עצמו ברכת אירוסין וז' ברכות של נישואין דמצווה דיליה היא (של החתן). והמסדר הקידושין אינו אפי' שליח. רק הרבנים נהגו סלסול בעצמם, ואינם מניחים לאחר לעשות, מפני שקבעו להם הכנסה מהחתונות, ואעפ"כ אחר שכבר נקבע המנהג, נקבע ויש בו משום כבוד החתן והכלה וג"ח". וחזר על כך בספרו מור וקציעה (סי' תל"ב ד"ה ע"ב בטור אחד מברך לכולם), וז"ל: "וגדולה מזו מה שנוהגים לברך ברכת אירוסין ע"י המסדר קידושין שאין לו חלק ונחלה בעסק מצווה זו ואינו אפילו שליח, רק עוסק בג"ח ומברך במקום המארס, עם היותו שם, ומקיים המצווה בעצמו". אין כוונתו שאין צורך בעורך חו"ק וכל 'מאן דהו', גם אם אינו בקי בטיב קידושין, יכול לערוך חופה וקידושין. אלא כוונתו היא שאחריות עריכת חו"ק, אין כוונתה לברך דווקא את ברכות האירוסין והנישואין, כי מעיקר הדין ברכות אלו נתקנו לחתן לאומרן, ורק בגלל חתן שאינו יודע לברך, תיקנו שיברך הרב המחתן, והחתן ישמע ויצא יד"ח מדין שומע כעונה. ולכן הרב המחתן לעניין זה, לא נחשב אפי' לא שליח. אך על עצם החופה והקידושין שייעשה כדת וכדין, ושיהיה גדול עומד על גביו, על כך לא דיבר היעב"ץ כלל ועיקר.
ואכן מצאתי בספר נפש הרב להגאון הרב צבי שכטר שליט"א (עמ' רס"א ס"ק י"ז) שפעמים אירע וכיבדו תלמידיו של הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל להיות מסדר החו"ק בחתונתם, ובאותו חופה היה נוכח ג"כ הגר"מ פינשטיין זצ"ל, והגרי"ד פתח בקולו וקרא בקול לגר"מ פינשטיין שיעלה לברך את ברכות האירוסין, ואח"כ לקח הגרי"ד את כוס היין מיד הגר"מ והשקהו לחתן. וכשנשאל אח"כ על כך, שהלא כיבדו אותו בעריכת חו"ק ולא את הגר"מ, ומדוע שינה מבקשת החתן, ענה הגרי"ד "שכן עשה באמת, שסידר הוא (הגרי"ד) את הקידושין בזה שמילא את הכוס, ובמה שהשקה את היין להחתן וכו' ובמה שביקש מהג"ר משה ז"ל, לברך אותה הברכה, כי כל פעולותיו אלו היו חלק מסידור הקידושין שלו" עיי"ש.
ודון מיניה ואוקי באתרין. אין האחריות לסידור החו"ק תלויה דווקא בכך שהרב העורך יברך את ברכות האירוסין, אלא בכך שיהיה נוכח במקום ויפקח על הקידושין והנישואין ועל כשרות העדים וכשרות הכתובה ומעשה הקידושין וכדו'. וע"כ אין ראיה מדברי הנו"ב והיעב"ץ לומר שלא צריך בקי בטיב קידושין שיפקח על החתונה.
ואכן, כל עוד יש בקי בטיב קידושין המפקח על החופה והקידושין, אפשר לתת גם לשליח לסדר את הקידושין. וכ"כ הדברי מלכיאל (שם) ז"ל: "ואף שהמנהג שהרבנים נותנים רשות לפעמים לשלוחם לסדר קידושין, היינו כשכבר הוצע הדבר לפני הרב ויודע שאין בזה חשש איסור, וגם יודע שנמצא בשעת הקידושין השליח בי"ד שהוא מוזהר כבר מהרב לחקור על כל דבר כגון על הטבעת ועל העדים וכדו'." וכ"כ מנחת הקומץ (שם) ד"היכא דהוא עפ"י הוראת ורשות הרב איך לעשות, יכול האחר לסדר הקידושין כיוון דאין עוד חשש ופקפוק".
ואף בשו"ת מנחת אשר (ח"ב סי' ע"ח), שכתב ש"זה פשוט מאד דמסדר קידושין צריך להיות בקי היטב בסדור הקידושין והחופה וכל ההלכות השכיחות בהם. ופשוט גם שהוא צריך להיות ת"ח שיודע להבין ולהשכיל אם תתעורר שאלה בקידושין או בכתובה, דאם אינו ת"ח חלילה יכול לצאת מזה מכשול גדול וכדברי השבו"י (לעיל)". אלא שהוסיף "ואם אינו בר הכי, צריך שיהא גדול עומד על גביו. ושכיח בזמנינו מכל מיני סיבות וכיבודים שלפעמים מסדר קידושין אינו בקי כראוי ויש להיזהר בזה" עיי"ש.
♦
ה.
איסור השגת גבול
ואף אם הת"ח בקי בטיב קידושין וראוי לערוך חופה וקידושין, אעפ"כ כתב הרמ"א (יו"ד סי' רמ"ה סעיף כ"ב): "רב היושב בעיר ולומד לרבים יכול חכם אחר לבא וללמוד ג"כ שם אפילו מקפח קצת פרנסת הראשון כגון שהקהילה קבלו הראשון עליהם לרב ונוטל פרס מהם על זה, אפילו הכי יכול השני לבא לדור שם ולהחזיק רבנות בכל דבר כמו הראשון אם הוא גדול וראוי לכך.
אבל אם בא חכם אכסנאי לעיר, אין לו לקפח שכר הרב הדר שם, לעשות חופות וקידושין וליטול השכר הבא מהם, הואיל והוא פרס הרב הדר שם. אבל מותר לעשות החופה, ולתת השכר לרב הקבוע, וכן מותר לו לדון בין שני בעלי דינין שבעיר הבאים לפניו לדון דדילמא הרב שבעיר אין ממוצע להם אבל אין לו להורות איסור והיתר או לדרוש לנהוג שררה באתריה דחבריה".
מפורש בדבריו, שאם אותו חכם בא לגור בצורה קבועה בעיר, מותר לו לערוך חופות וקידושין, אע"פ שהוא גורם לקיפוח שכר הרב שהיה מתפרנס מכך. ומקור דברי הרמ"א הוא משו"ת תרומת הדשן (ח"ב סי' קכ"ח). ומדוע אינו חושש לקיפוח פרנסת הרב, שהיה מרוויח מחמת גיטין וחליצה והשבעת נשים ושכר עריכת חופה וקידושין?
על כך עונה תרומת הדשן (שם) "כמה טצדקי על קיבול פרס זה אנו בושים, ובטורח למצוא היתר לרובן, והאיך נחזיק אותו כולי האי להחשיבו פרנסה ומחיה לבלתי ישיג אחר בהם"?
וכתב הש"ך (שם ס"ק ט"ו) דכל זה כי "בושים בפרס זה", אך משמע ש"בפרס שהוא בהיתר גמור, אין לו לקפח הפרס ההוא". ועוד הוסיף הש"ך (שם) שכל זה הוא מדינא, אבל מצד המנהג אפשר שיש למחות בזה. ואף הפת"ש (שם ס"ק י"ב) הביא את שו"ת נו"ב (תניינא חלק סי' פ"ג) שכתב (הובא לעיל) "דכבר נהגו הרבנים סלסול בעצמם ומצד המנהג אין אחד יכול לסדר אף שיתנו השכר לרב הקבוע". והוסיף שכל זה בתנאי שהרב הקבוע היה שם, ויכול הרב הקבוע לשלוח שליח במקומו. אבל אם הוא לא נמצא ולא דאג לשליח, יכול רב אחר לערוך חו"ק ולא צריך לשלם.
מבואר מדבריו, שאף שאין חשש של קיפוח שכר, כמנהגנו היום שאין הרבנים מקבלים את משכורתם מעריכת חופות, מ"מ נהגו שתפקיד עריכת החופה הוא נתון למרא דאתרא הממונה על הדבר, ואין אחר יכול להשיג את גבולו בדבר זה.
וכהנו"ב כתב בשו"ת בית יצחק לרבי יצחק שמלקס (חו"מ סי' ע'), ש"אפילו אין מפסיד להרב (פרנסתו), אסור מצד המנהג כמ"ש הנו"ב". והוסיף "וכ"ש במדינות שהרבנים הגדולים תקנו מחדש התקנה, שלא לסדר קדושין בלי רשות הרב". ולכן הסיק ש"האיסור רובץ על (הרב) המסדר, וכ"ש כשגורם היזק להרב".
ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' קי"ט) הוסיף "הנה זה חוצפה גדולה לסדר קידושין בלי רשות מרא דאתרא ויש לו דין מורה הלכה בפני רבו... וידוע כמה החמירו חז"ל בדין מורה הלכה בפני רבו, אף בדבר פשוט כביעתא בכותחא... ומכ"ש בקידושין שיש בזה הרבה הלכות חמורות".
והוסיף הדברי מלכיאל (שם) "ועוד פועל עוול שגזל את הברכה, ברכת אירוסין מהרב, כיוון שעפ"י המנהג היא שייכת לו, והוא ש"ס מפורש בחולין (דף פ"ז ע"א) דזה מיקרי גזילה".
והוסיף והפליג "ולענ"ד יש לדון להצריך שיקדש פעם שנית בפני יודע בטיב קידושין, כיוון דחציף כולי האי, בודאי לא נזהר בשעת מעשה בכל הדינים שצריך להשגיח כמש"ל, וגם דהא קיי"ל בערובין (דף ס"ג) דהמורה הלכה בפני רבו לא מסתייעא מילתא להורות כהלכה... וא"כ זה שהורה בפני רבו, בודאי טעה באיזה דבר, לזה נכון שיקדש שנית, רק בלא ברכת אירוסין ונישואין".
וכן כתב בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' ק"ס) נגד מי שמשיג את גבולו של המרא דאתרא, וז"ל: "הנה המסדר הזה לא טוב עשה בעמיו ואין לא טוב אלא רע כדאיתא בשבת (דף ק"נ), כי דבר זה שייך להרב וגם יש בזה השגת גבול מדינא בזה"ז, כמ"ש בתשובות חת"ס (יו"ד סי' ר"ל). ועמ"ש בשו"ת שבסוף חיבורי דעת תורה סי' י"ג דיש לומר דהוי איסור תורה" עיי"ש. אלא שבסוף דבריו חלק על שו"ת דברי מלכיאל, וכתב שאין לחשוש לפסול הקידושין, שהרי כל הברכות אינן מעכבות, ובפרט דהחתן בעצמו יכול לברכן. ולמרות שהחשיב את העדים על חופה וקידושין שנערכה בהשגת גבול, כמסייעים לדבר עבירה, אעפ"כ לא פסלם לעדות, משום "דלא משמע לאינשי איסורא בהכי וכדאיתא כה"ג בחו"מ בסי' ל"ד. ועוד דפעם ראשון ובאותן קידושין ודאי דלא נפסלו, ולכן אין מקום לבטל הקידושין". וחלק על השואל ומשיב תליתאה (ח"א סי' רל"ט) שפסל קידושין אלו, אלא ששם (בשו"ת שואל ומשיב) הסביר מדוע פסל: "ובפרט בעירו שיש תקנה ואיסור הוא מהרבנים הגאונים אשר גזרו באיסור, א"כ פשיטא שהקידושין אשר יסדר איש מבלעדי מעלת כבוד תורתו, יהיה מי שיהיה הם פסולים". והסיק "והרבנים בעצמם אם הם יראי השם יחזרו בהם ואם לאו אינם רבנים, ולא גרע מעני המהפך בחררה וכו' אשר הבא לקפח פרנסתו נקרא רשע" עיי"ש. אלא ששם מדובר כשהמרא דאתרא מתפרנס מעריכת החו"ק, וע"כ הרב המקדש, הנכנס לתוך גבולו, נקרא גזלן. וכתב המהרש"ם על דברי השואל ומשיב, שאולי מפני שעשו שם תקנה לפסול את הקידושין מן המשיג גבול, ולכן פסל את הקידושין עיי"ש.
ועל מה שכתב בשו"ת תרומת הדשן (ח"ב סי' קכ"ח) דמי שבא לגור קבע במקום מרא דאתרא, יכול לדון ולהורות ואינו נחשב למשיג גבול, אפי' אם יערוך חופות ויקבל על כך כסף, כי "כמה טצדקי על קיבול פרס זה אנו בושים ובטורח למצוא היתר לרובן, והאיך נחזיק אותו כולי האי להחשיבו פרנסה ומחיה לבלתי ישיג אחר בהם". ועל כך כתב בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' רל"א הובא במהרש"ם לעיל) שזה היה בעבר, שכל ת"ח היה בא לעיר ולא היו שוכרים אותו, ולכן יכול לבוא גם אחר לאותו מקום ולהנהיג שם רבנות. "אבל בזה"ז שמקבלים רב, ועוקר דירתו ממקומו ובא לכאן (לעיר ששכרוהו להיות רבם), וקוצבים לו שכירותו כמו ששוכרים פועל, ואליו הוא נושא נפשו ונפשות ביתו, ובתוך אותו הקצבה הוא שכרו מחופות וקידושין וגיטין וכדו', א"כ פשוט שהבא בגבולו לא טוב עושה בעמיו, וגרע מיורד לאומנות חברו, שהאומנות היא הפקר אלא שזה בא ויושב בצדו, אבל הכא כבר זכה זה הרב בכל רווחא דעבידי דאתי בגבולו, ואסור ממש לשום אדם לקפח פרנסתו בזה, והרי זה כגוזל ממש, ודבר זה פשוט מאד ואין ראוי להאריך". וכ"כ ערוה"ש (יו"ד סי' רמ"ה סעיף כ"ט) עיי"ש.
והוסיף החת"ס, שמה שכתב תרומת הדשן שאנו בושים משכר זה, זה מדובר על ת"ח שישב בעירו מימים ימימא, "ולא רצה ליתן קידושין וגיטין עד שישלמו לו כך וכך, ובודאי על זה אנו בושים... אבל לאחר ששכרוהו הקהל כפועל, והביאוהו ממקומו לכאן, והראו לו מקום לפרנסתו מגיטין וקידושין, א"כ היא אינו נוטל פרס שלא כדין כלל, אולי הקהילות פעלו אוון שהטילו פרנסת הרב על אלו היחידים, אבל הוא אינו נוטל פרס מקידושין וגיטין כלל. אלא שזה הוא שכרו על עקור ישיבתו בכאן והראו לו מקום לגבות מבעלי חתונות וכדו', ואין בושה כאן על נטילת פרס זה אם יטלנו בדרך כבוד, וכל המקפחו גוזל וחומס לפע"ד וזה פשוט בעיני" עיי"ש.
והנה כיום, בזה"ז, אין הרב מקבל שכר על עריכת חופה וקידושין, ומשכורתו היא מהקהילה או מהמועצה הדתית, בין אם יערוך חו"ק ובין אם לא יערוך, וא"כ לא שייך משיג גבול מצד קיפוח פרנסה.
אולם שייך משיג גבול מצד הסלסול שנהגו הרבנים בעצמם עפ"י דברי הנו"ב, ומצד המנהג שנהגו שאין אחר יכול לסדר חו"ק.
ואם יבוא השואל וישראל, מהו הטעם ומהו הנימוק של מנהג זה?
ונראה פשוט שהסיבה היא, שאם לא ינהיגו מנהג זה, יעסקו הדיוטות ועמי הארץ בסידור חופה וקידושין, ויביאו מכשולות רבים, כפי שהבאנו לעיל. וכפי שכתב שו"ת כנסת יחזקאל (אה"ע סי' ע"ב) "וריקי המוח וקלי הדעת ילכו בלי הורמנא לסדר קידושין מפי תפילות וסידורים אשר לא ידעו ולא יבינו" עיי"ש. וכיום יש מחנכים יר"ש המכונים רבנים בפי תלמידיהם, אך לצערנו לא בקיאים בטיב קידושין, ופעמים מצינו שעשו טעויות קשות בעריכת הקידושין. ולכן נראה שמנהג זה מקבל משנה תוקף בימינו אפי' יותר מבעבר.
ונראה שמטעם זה דורשת הרבנות הראשית לישראל, שעורך חו"ק יעבור הסמכה לרבנות ויהיה בקי בטיב הקידושין. וע"כ נראה שיש להישמע להוראות הרבנות הראשית ולא לאפשר לרבנים שאינם מוסמכים לערוך חו"ק.
♦
ו.
כבוד המרא דאתרא
בשו"ת מנחת אשר (ח"ב סי' ע"ח ס"ק ג') נשאל האם מותר לראש ישיבה לערוך חו"ק במקום שיש רב עיר. והשיב, דלפי מקורותינו אין סידור חו"ק כבוד כלל, וגם לא מצינו סגולה כל שהיא, כמו שמצינו סגולה וחשיבות לסנדק, וגם אין המסדר קידושין מקיים מצווה כמו המוהל, ואינו אלא מוציא את החתן והכלה בברכותיהם (כפי שהוכיח כן המור וקציעה שהבאנו לעיל) ואין בזה כיבוד כלל. וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב אה"ע סי' תרל"ז עמ' תק"ב) עיי"ש.
והוסיף המנחת אשר (שם), שמה שהקפידו על כך (כמובא ברמ"א יו"ד סי' רמ"ה כ"ב) לא לסדר קידושין במקום שיש רב, זה רק בגלל קיפוח שכרו, דלא שייך בזה"ז. ואף מטעם הנו"ב שכתב שכבר נהגו הרבנים סלסול בעצמן ומצד המנהג אין אחר יכול לקדש, כתב המנחת אשר שזה מטעם שלא יעסקו הדיוטות ועמי הארץ בסידור חו"ק ויפרצו גדרות עולם. אך אם מדובר בראש ישיבה שהוא ת"ח מובהק, אין חשש זה, ולכן כתב שאין להקפיד.
וחלק על הדברי מלכיאל, וכתב שאין נראה לו דהוי כמורה הלכה בפני רבו, ואי משום גזל ברכה, אפשר לכבד את המרא דאתרא בברכה מכובדת.
ועוד הוסיף שבזמננו לא מצוי רב עיר בלעדי שכולם כפופים לו. ועוד הוסיף, שנראה שהמנהג שהיה בזמנם, שרב העיר היה מסדר, זה כי רב העיר היה בקי בטיב גיטין וקידושין לעומת רבנים אחרים. אך כיום לא תמיד רב העיר בקי בדבר זה יותר מרבנים אחרים, ואדרבא, בד"כ הבקיאים ביותר הם הדיינים היושבים על מדין ולא רבנים. וע"כ נראה לו שבזה"ז אין הרבנות מזכה אותו בסידור חו"ק.
והנה, מה שכתב על רב עיר, נראה לומר, שאף אם בזמנם היה המנהג שרק רב העיר עורך חו"ק, כפי שכתב הנו"ב, נראה שכיום אין שייך לומר זאת, שהרי בעבר רב העיר הכיר את כל בני קהילתו, וא"כ פשיטא שכבוד זה ניתן למרא דאתרא. אך כיום, בעיר גדולה ותושבים בה רבים ב"ה, בד"כ אין המרא דאתרא מכיר את כולם, וגם אינו יכול להכיר את כולם, מרוב אוכלוסין ב"ה. זאת ועוד, בכל יום מתקיימות בעיר חתונות רבות באולמות שונים ב"ה, ואין זה שייך שרב העיר יכתת רגליו מאולם לאולם לערוך חו"ק. ואף אם ירצה בכך, אין ביכולתו לערוך לכולם. א"כ פשיטא שאין בזה פחיתות כבוד למרא דאתרא אם ת"ח אחר עורך את החו"ק, וכ"ש שאין בזה השגת גבול.
זאת ועוד, בעבר בד"כ החתן או הכלה היו תושבי העיר, ולכן כבוד עריכת החו"ק ניתנה למרא דאתרא. משא"כ בזה"ז, פעמים רבות לא החתן ולא הכלה הם תושבי העיר, ורק שכרו אולם בעיר כדי לקיים בו את החתונה, אך אין להם קשר לעיר. וא"כ פשיטא שבכה"ג אין למרא דאתרא שייכות לחתונה זו, וע"כ אין בכך לא השגת גבול ולא פחיתות בכבודו של המרא דאתרא.
אולם בערים קטנות או בישובים, שבהם יש קשר למרא דאתרא, או מצד החתן או מצד הכלה, והוא הרב הסמכותי והפוסק של אותו מקום (או בעיר גדולה, אך יש קשר בין המשפחות למרא דאתרא), אם יבוא רב אחר, שאינו גדול באופן מובהק מאותו מרא דאתרא, ויערוך חו"ק במקום המרא דאתרא, ובייחוד אם המרא דאתרא נוכח בחתונה, נראה שבכה"ג יש פגיעה וזלזול בכבוד התורה.
ואף אם המרא דאתרא לא מוזמן לחתונה, מ"מ נראה שפעמים רבות עדיין יש פגיעה בכבוד התורה. וכמ"ש בשו"ת מנחת הקומץ (סי' צ"ה) "דשייך בזה משום כבוד הרב ואסור ליטול כבודו וחזקתו... ובנידון דידן י"ל דהוי ג"כ משום בזיון, שעושים בכוונה להקניט להרב ואין צריכים לו" (כביכול אינם צריכים אותו).
ומ"ש המנחת אשר "דאין סידור קידושין כבוד כלל לפי מקורותינו", פוק חזי מאי עמא דבר, והעולם מחשיבים זאת לכבוד, ואף הרבנים מחשיבים זאת לכבוד. וא"כ אף אם לא נמצא במקורות הקדומים ראיות לכך, מ"מ מצינו שנהגו סלסול בדבר. ואם העם מחשיבים זאת לכבוד, א"כ אם מקפחים זכותו של המרא דאתרא, במקום קטן כישוב וכדו', יכולה להיות פגיעה בכבודו של המרא דאתרא ופגיעה בכבוד התורה.
ומאידך גיסא, אם מגיע לחתונה 'רב רבנן' שכל הרבנים כפופים לו, נראה שהתם, כבוד התורה הוא ליתן לגדול בתורה. אלא שראוי ללכת למרא דאתרא ולהסביר לו את העניין, ומן הסתם הוא ימחל, ובכך יצאנו יד"ח הכל.
ולקמן נראה, שמרן הראי"ה קוק והחזו"א זכר צדיקים לברכה, שניהם סברו, שאף בכה"ג, זו זכות המוקנית למרא דאתרא, והוא צריך לערוך את החו"ק, אא"כ מחל הוא לרב הגדול.
♦
ז.
כבוד התורה
ומכיוון שעריכת חופה וקידושין נחשבת לכבוד בזה"ז כנ"ל, ודאי שצריך לחשוש לכבוד תורה ולכבוד תלמידי חכמים.
צא וראה מה כתב רבי יהודה החסיד בספר חסידים (סי' שנ"ט), וז"ל: "שני צדיקים שבאים לעיר ומכבדים את האחד, אותו שמכבדין יכבד לזה, שלא יקנא בכבודו, ועוד כדי שיכבדוהו. וכן חכם שבא לעיר שיש בה ירא שמים, אותו צדיק וחכם שיש בה, צריך לנהוג בו כבוד לשבחו כדי שיהיו בני העיר נוהגים כבוד ושומעים ליראי שמים. שלא יאמרו הלא זה חכם לא נהג בו כבוד, אלו היה בו ממשות היה נוהג בו כבוד כמו שנהג משה רבינו ביהושע. וכתיב במאורות (בראשית א' י"ד) והיו לאותות ולמועדים, שנותנת החמה את זהר הלבנה שכנגדה, וכשמואל למר עוקבא ומר עוקבא לשמואל" עכ"ל.
ומדהביא ספר חסידים את דוגמת שמואל ומר עוקבא, שזה מהגמ' מו"ק (דף ט"ז ע"ב) ששם רואים שמר עוקבא היה נוהג כבוד בשמואל. שכיוון ששמואל היה גדול בתורה יותר ממנו. ולכן כשלמדו ישב מר עוקבא בריחוק ד' אמות משמואל, לתת לו כבוד. וכאשר היו יושבים בדין, היה יושב שמואל לפני מר עוקבא בריחוק ד' אמות, משום כבודו של מר עוקבא שהיה ראש הגולה וראש הדיינים, עיי"ש.
וא"כ דון מיניה ואוקי באתרין, ולמד מהתם, עד כמה יש להיזהר בכבוד תלמידי חכמים. ובפרט כשמגיע ת"ח שהוא פחות גדול מהמרא דאתרא, דאז פשיטא שיש לכבד את המרא דאתרא, ולא לגרום לזלזול בכבודו.
והוסיף רבי יהודה החסיד בספר חסידים (סי' תקנ"ב): "וכן הצדיקים כשהן בגדולה אל יתנו בושת לצדיקים (אחרים), אלא יתנו להם גדולה וינהגו בהם כבוד, ואל ישיבו פניהם בבושת וכתיב בי יכתירו צדיקים (תהילים קמ"ב ח')".
וע"כ ראוי להקפיד בכבוד ת"ח שהוא המרא דאתרא, גם בענייני עריכת חופה וקידושין, לתת גדולה וכבוד לתלמידי חכמים.
וראה את דברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט (סי' קי"ב עמ' קכ"ד), וז"ל: "ודאי כך היא חובתנו לכבד כל מי שהוא מבניה של תורה, ובדורנו זה, שכבוד התורה הושפל עד עפר בעוה"ר, יש יותר לעשות חומרות וגזירות בזהירות בכבוד התורה מכל החומרות שבעולם". וא"כ דון מיניה ואוקמיה באתרין, עד כמה צריכים אנו לחשוש לכבוד תורה ולייקרה בעיני הציבור. וכשמכבדין את המרא דאתרא בפני רבנים אחרים וציבור גדול, מתייקרת התורה ע"י זה, ובכך תתחזק השמיעה וההליכה אחר המרא דאתרא בכל ענייני ההלכה והנהגת הציבור בישוב, ולאו מילתא זוטרתא היא. וידועים דברי החסיד הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פ"כ), בו הוא מאריך לבאר שענייני חסידות תלויים לא עפ"י מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, "כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו... נמצאת למד, שהבא להתחסד חסידות אמיתי, צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלוים להם, לפי העת, לפי החברה, לפי הנושא ולפי המקום" עיי"ש.
אף בענייננו, פעמים רבות כשיכבדו את המרא דאתרא בחתונה הנערכת ביישובו, בעריכת חו"ק, אף אם לחתונה יוזמן ת"ח הגדול מהמרא דאתרא, מ"מ כשיכבדו את הת"ח הגדול בברכה אחריתא וכדו', לא יופחת כבודו כלל וכלל. אך כשהמרא דאתרא יכובד בעריכת החו"ק, כבודו יוערך מאד בעיני הציבור, ביחוד בעיני התושבים שלו. ובכך מעמד התורה וההלכה יחוזקו באתרא הדין, ולעומת זאת לא יופחת כבוד הת"ח הגדול כלל וכלל.
צא ולמד ממקורו של רבי יהודה החסיד שהביא את הגמ' במו"ק (דף ט"ז ע"ב) שם מובא ששמואל למרות שהיה גדול בתורה ממר עוקבא, אעפ"כ כשישבו בבי"ד, שזה בפרהסיא, ישב שמואל לפני מר עוקבא בריחוק ד' אמות לתת כבוד למר עוקבא שהיה ראש הדיינים וראש הגולה. וכל זאת כדי לייקר את מעמדו של מר עוקבא בעיני הציבור, ובכך כבוד התורה יתייקר בעיני הציבור. וא"כ ה"ה בנידון דידן.
ומאידך גיסא, פעמים שמוזמן לחתונה גדול בתורה, שהוא מגדולי ישראל, וכשנותנים לרב המקום, אם הוא צעיר לימים (שהוא פחות בהרבה מאותו גדול בתורה) לערוך את החופה והקידושין, נראה שהציבור לא מכבד גדולי תורה. וע"כ כל מקום לפי עניינו.
ונראה שגדול בישראל, פשיטא שיש ליתן לו לערוך את החו"ק. ונראה שאדרבה, בכה"ג אין זה פחיתות כבוד למרא דאתרא, אלא אדרבה, הציבור יראה שמכבדים גדולי תורה. ומאידך גיסא, אם חתונה נערכת ביישוב בו יש מרא דאתרא, ומוזמנים רבנים אחרים, אף אם גדולים הם מהמרא דאתרא, אך אינם נחשבים ל'גדולי ישראל', נראה שבכה"ג כבוד התורה יתייקר כשיכבדו את המרא דאתרא לערוך את החופה, ושאר הרבנים יקבלו ברכות, ובכך יתרבה קידוש שם שמיים.
צא וראה, עד היכן הקפידו בכבוד תורה, שהרי כל ההיתר לחלק את שבע הברכות לכמה אנשים, למרות שחלק מהברכות זו ברכה הסמוכה לחברתה ויש חשש להפסק ועוד, אעפ"כ הקלו בכך מפני כבוד תורה (עיין שו"ת יביע אומר ח"ד סי' ז' וחלק ה' סי' י"ב, ובאריכות בספרנו שו"ת מבשן אשיב ח"ב סי' נ"ז). ופוק חזי מאי עמא דבר, דכל קהילות ישראל נהגו כיום לחלק את הברכות לכמה מברכים, מפני כבוד תורה. וא"כ ה"ה בענייננו, שצריך להקפיד בכבוד התורה אף בעריכת חו"ק.
ודע, שבדברים אלו צריכים מדריכי החתנים לחנך את החתנים, ולהסביר להם, עד כמה יש להיזהר בכבוד ת"ח, ובייחוד לכבד ת"ח בברכה, ולא שיתנו לחבר של המשפחה וכדו' לברך במקום הת"ח. שהרי אין הרב יכול לתבוע יקריה, ונראה כגאווה. וע"כ על מלמדי החתנים ללמד עניין זה, "וביחוד בדורנו שכבוד התורה הושפל עד עפר בעוה"ר, יש יותר לעשות חומרות וגזירות בזהירות בכבוד התורה", כפי שלימדנו מרן הראי"ה קוק זצ"ל.
ולקמן נביא דוגמאות רבות, המראות עד כמה הקפידו גדולי ישראל בעניינים אלו, ולא ראו בזה עניינים של מה בכך, וע"כ יש לנו ללמוד מהם. וכמו כן יש לרבנים ללמד עניינים אלו את מדריכי החתנים, כדי שילמדו את החתן כיצד לנהוג כהוגן ביום חופתו.
ח.
מי קודם מרא דאתרא או ראש הישיבה?
והנה, בספר עלי תמר על הירושלמי לרב ישכר תמר זצ"ל (מסכת ב"מ פ"ה הי"א) על המשנה שאמרה "אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת", כתב העלי תמר שמכאן מוכח שמי שנולד לו בן ויש לו רב מובהק ואב בחיים, שיכבד את רבו בסנדקאות ולא את אביו, אם הוא רבו המובהק.
והוסיף שה"ה בן ישיבה שמתספק למי לתת לערוך את חתונתו, האם לרבו המובהק, שהוא ראש הישיבה שלו, או לרב שהוא קרובו או לרב העיר שהוא מרא דאתרא, והסיק "ונ"ל שרבו קודם, דלא עדיף מאביו שכבוד רבו קודם. ונראה עוד דמכאן המקור למנהג בישיבות, שהראש ישיבה מסדר הקידושין לתלמידו, שכן אין דין קדימה לא לקרובו ולא למרא דאתרא. אלא שיש להגיד מראש, להמרא דאתרא או לקרוב, שכבודו במקומו מונח, שכן הוא עפ"י הלכה, ומנהג הישיבות בוודאי תורה".
והביא ראיה נוספת מהירושלמי חגיגה (פ"ב ה"א) "אמרון לר"מ: אי אמרין לך בההוא עלמא למאן את בעי למקרבה לאבוך או לרבך (אם יאמרו לך בעוה"ב למי אתה רוצה שיצילוהו מאש הגיהנום ויקרבוהו לעוה"ב לאביך או לרבך) אמר להון: אנא מיקרב לרבי קדמיי ובתר כן לאבא". וא"כ ה"ה שרבו קודם בכבוד עריכת חו"ק יותר מאשר רב אחר, אף אם הוא המרא דאתרא. ובלבד שאין המנהג באותו מקום שמכבדים בעריכת חו"ק למרא דאתרא בלבד.
מאידך בספר "החוזה מליטא", פרקים בחיי החזו"א, מביא המחבר, ר' חיים קוליץ (שם עמ' 69-70) ששאל את החזו"א בעניין חתונתו, שרצה שהרב הראשי הגרי"א הרצוג יערוך את חופתו, ומאידך היו קנאים שניסו להניאו מכך, בהיות הכלה נכדת הרב זוננפלד זצ"ל, והלך לחזו"א לשאול בעצתו. והחזו"א השיב לו והדריכו, ש"סידור הקידושין הוא עניינו של רב העיר ולא של ראש הישיבה", ולכן קבע שהרב הרצוג "הוא ורק הוא צריך להיות מסדר הקידושין" אף אם עקב כך ימנעו חלק מהמשפחה לבוא לחתונה. ודבר זה גרם לשמחה גדולה לגרי"א הרצוג, עיי"ש.
ובקובץ מבקשי תורה (ל"א, עמ' שכ"ז) הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שבזמננו שרב העיר אינו מקבל שכר על סידור חו"ק, אין לו דין קדימה. ולכן רבים נוהגים היום לכבד את ראש הישיבה של החתן (כל זה הראני ידידי הרב עמיחי כינרתי הי"ו).
אך דוק, דלא אמר אלא שמותר לתת לראש ישיבה. ואילולי דמסתפינא הייתי אומר, שאם הראש ישיבה צעיר לימים, ולעומתו המרא דאתרא זקן וגדול בתורה יותר מהראש ישיבה, נראה שגם הגרי"ש היה מודה שראוי לכבד בזה את המרא דאתרא. שהרי גם הוא היה מודה למהר"י ברונא (סי' רע"ח) ש"הדין נותן, שיהא הקטן נדחה מפני הגדול".
ועפ"י דברינו הראנו, שיש צדדים לכאן ולכאן וכל מקום לפי עניינו. ושמעתי בשם הגאון הרב ישראל גוסטמן זצ"ל, שבגמ' שבת (דף ל' ע"א) מובא שרשב"י מצא את "ההוא סבא" שזילזל ברשב"י, ואמר לו רשב"י "יאמרו זונות מפרכסות זו את זו תלמידי חכמים לא כל שכן". שמכאן יש ללמוד שהתיקון למעשה זה הוא "שיהיו תלמידי חכמים מפרכסין זה את זה". ודפח"ח.
וע"כ נראה שאין לקבוע מסמרות בדבר, וכל מקרה לגופו. אלא שצריך לתת את הדעת, לא לפגוע בכבוד תורה, והחכם עיניו בראשו. (וראה לקמן בס"ק ח' שרבים מגדולי ישראל סברו שמרא דאתרא קודם בזה אף על פני ראש הישיבה של החתן).
עוד כתב העלי תמר (שם), דאף שרבו מובהק קודם לאביו בסנדקאות "אולם אם אביו הוא אדם פשוט ויראה זה (אם נותן את הסנדקאות לרבו) כזלזול בכבודו, נראה דאביו קודם, דרק כבוד אביו וכבוד רבו, כבוד רבו קודם, אבל כבוד רבו וזלזול בכבוד אביו, בוודאי אביו קודם, אלא שיש לו להגיד לרבו שהוא מכבד לאביו מפני שאביו יהיה נעלב שיראה בזה זלזול בכבודו".
וא"כ ה"ה בנידון דידן, אם המרא דאתרא ייפגע וירגיש שכבודו מזולזל אם נותנים את עריכת החו"ק לראש הישיבה, יש לעיין בדבר זה, כי לפעמים נראה כ"בזיון שעושים בכוונה להקניט להרב" (מנחת הקומץ שם). וע"כ צריך לדקדק בדבר זה.
[ובדידי הוה עובדא, שנערכה בזמנו חתונה באולמי נוף בשכונת בית וגן, ואת החתונה ערך ראש המוסד שבו למד החתן, שהיה צעיר בימים, ולידו עמד המרא דאתרא רב השכונה, הגר"ש מן ההר זצ"ל שהיה אז זקן מופלג, שגם היה קרוב להורי החתן והכלה, והורגשה מבוכה במקום על כך שהיה הגדול נדחה מפני הקטן, וד"ל].
זאת ועוד, כל דברי העלי תמר, דיברו ברבו המובהק שרוב תורתו ממנו, וכפי שכתב בשו"ע (יו"ד סי' רמ"ב סל"ד). וקשה למצוא רב כיום שרוב תורתו ממנו. אמנם בירושלמי (ב"מ פ"ב הלכה י"א) יש עוד דעות מיהו רבו שקודם לאביו באבדתו. ולדעת ר"מ "כל שפתח לו תחילה" שתחילת לימודו התחיל ממנו, ולדעת ר' יוסי "כל שהאיר עיניו במשנתו". ואף שנפסק להלכה כרבי יודן שאמר "כל שרוב תלמודו ממנו", וכפי שהבאנו את השו"ע לעיל, מ"מ בעניין קדימה בין רב מרא דאתרא לראש ישיבה לא נקבעו מסמרות ברורות בעניין. וע"כ דעות אלו שהובאו בגמ' חזי לאיצטרופי לבחור ברבו ראש הישיבה ולא במרא דאתרא. אך כאמור אין מסמרות ברורות בעניין זה, ועדיף להיוועץ בת"ח גדול להכריע בעניינים אלו.
זאת ועוד, כל הדיון בין הפוסקים לא היה אלא מי קודם, המרא דאתרא או הראש ישיבה. אך אם תלמיד רוצה שרב או ר"מ בישיבה (שקשור אליו יותר מהראש ישיבה) יערוך את חתונתו, יש לעיין בדבר, שמא יכול הדבר לגרום לזלזול בראש הישיבה, בייחוד אם גם הוא נוכח בחתונה. ועיין בספר חסידים הנ"ל ודון מיניה.
ובזמנו, כשהתארגנו הורים להקים ת"ת במתחם של ישיבה, כאשר המרא דאתרא של הישוב בו ממוקמת הישיבה התנגד להקמת המוסד, פנו נציגי ההורים למו"ר הגר"א שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל לשעבר, בשאלה כיצד לנהוג. והרב השיב, שישיבה של בחורים הלומדים תורה נחשבת ל'אקס טריטוריה' ואינה מחוייבת למרא דאתרא, אלא המרא דאתרא שלה הוא ראש הישיבה. ולכן אם ראש הישיבה מסכים שבתחום הישיבה יוקם מוסד הת"ת, שפיר דמי.
וא"כ דון מיניה, שעריכת חו"ק של תלמיד הישיבה ע"י ר"מ בישיבה בלא הסכמת ראש הישיבה, הרי הוא כפגיעה בכבוד התורה של המרא דאתרא, גם למ"ד שראש ישיבה קודם לרב הישוב. וכ"ש שרב הישוב קודם לר"מ. וחינוך זה לכבוד תורה בתלמידנו צעירי הצאן, ילווה את תלמידנו בכל מקומות מושבותיהם בעתיד, וע"י כך יתרבה כבוד תורה וכבוד שמים.
♦
ט.
מעשה רב
בספר בדרך עץ החיים ח"ב לר' ידעאל מלצר (עמ' 439) מובא שהגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל הורה לרב אפרים בורודיאנסקי זצ"ל לא לבוא לחתונה אם לא יכבדו אותו בברכה בחופה. ואמר לו: "רב צריך לנהוג במידה מסויימת של שררה" (עפ"י הגמ' סוטה דף ה' ע"א).
וכן סיפר הגרא"ז מלצר על עצמו, שנכח בחתונה, שבה רב השכונה שהיה צעיר לימים, ערך את החופה וקידושין, והגרא"ז התכבד בברכה בשבע ברכות. ואמר על כך הגרא"ז, שכך צריך להיות, שאת הרב שהוא המרא דאתרא, יש לכבד בסידור החופה והקידושין, ואת ראש הישיבה יש לכבד בברכות.
ובספר בשדה הראי"ה לרב משה צבי נריה זצ"ל (עמ' 261) מובא: "ופעם הוזמן הרב ע"י אחד ממעריציו לסדר קידושין בחתונה שהיתה צריכה להיות בשכונת 'שערי חסד' בירושלים, מקום כהונתו רבנותו של נאמן רוחו ומעריצו הגדול הגרי"מ חרל"פ זצ"ל. הגיב הרב ואמר, שכיבוד זה שייך למרא דאתרא, רבה של השכונה, ואין הוא רוצה לקפח זכותו של הגרי"מ. אולם המחותן עמד על דעתו, ולא רצה לוותר על הכבוד הגדול, שהרב יהיה מסדר הקידושין בחתונה. ואז שלח הרב שליח מיוחד אל הגרי"מ, לקבל ממנו רשות להיות מסדר הקידושין בשכונתו".
צא וראה עד היכן נהג כבוד הרב בתלמידו, כדברי ספר החסידים לעיל. ולמדנו מסיפור זה, שמרן הרב קוק סבר, שהמרא דאתרא הוא זה שצריך לערוך את החו"ק, אך אם מקבלים ממנו רשות, אפשר שרב אחר יערוך, ובתנאי שזה בהסכמת המרא דאתרא.
וראוי שהרב העורך קודם עריכתו, יכריז שזה "ברשות המרא דאתרא, לאחר שנתן את הסכמתו", ובכך יתקדש ש"ש ותרבה כבוד התורה.
וכן סבר החזו"א, כמובא בספר מנחה לחיים (לרב ישי מזלומיאן סי' א' סעיף ט"ז) "אחד ביקש מרבנו (החזו"א) להזמינו ולכבדו בסידור חו"ק אצלו. רבנו לא אבה להיענות לבקשה זו בחיוב, בציינו כי כיבוד זה שייך לרב דמתא, ואין ראוי לפגוע בו ולכבד מישהו אחר בחלקו שלו". וכן הובא בספר איש חסידיך (תולדותיו של רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל עמ' רע"ט), וכן בספר מעשה איש (ח"ב עמ' קס"ח) ובקובץ מבקשי תורה (קובץ ל"א אלול תשס"ב כרך ו' עמ' שכ"ו).
וכן היה סבור, הגאון מטשעבין רבי דוב בעריש ווידענפלד זצ"ל, שעריכת חו"ק היא תפקידו של המרא דאתרא, הובא בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב עמ' תק"ב). ואף אם כובד לערוך חו"ק אך נכח במקום המרא דאתרא, לא הסכים הרב מטשעבין לערוך, ואמר שהכיבוד שייך למרא דאתרא. מלבד זאת סבר, שעדיף שהרב המסדר חו"ק יהיה רב המכהן בפועל ברבנות. וכשסיפרו לו על גדול אחד שאינו הולך לחופה אלא אם מכבדים אותו לסדר החו"ק, ענה הגאון מטשעבין ואמר, אני להפך, אינני הולך אלא כשלא נותנים לי סידור חו"ק, דזה שייך לרב העיר או רב הבית כנסת דווקא, עיי"ש.
בספר עובדות דרבי לוי פרק ח' (לתולדות הרב לוי רבינוביץ זצ"ל, בעמחה"ס מעדני השלחן על שו"ע יו"ד) מובא שכשכיבדו את הרב לוי לסדר את חתונת נכדו, ביקש רשות מרבי אברהם דוב ליטמנוביץ לסדר חו"ק. וכשהרב תמה על כך, שהרי רבי לוי קיבל אישור לערוך חו"ק מרבי זעליג ראובן בענגיס זצ"ל, וענה שלו יש סמיכה אבל אינו רב בפועל, עיי"ש.
בספר מפניני הרב (על הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל) לגאון הרב צבי שכטר (עמ' רט"ז ס"ק ט') מובא: "ומהראוי לציין: בכל עת מצוא הגאון ר' יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, בוסטון, במסיבת חתונה יחד עם ר' משה פינשטיין, ומכבדים את הרב סולובייצ'יק בסידור הקידושין – היות והוא רבו של החתן, הרי תמיד דרכו של הרב סולובייצ'יק לסרב, והוא מבקש ודורש שיכבדו בסידור קידושין את ר' משה דווקא. וזה 'מעשה רב' של נתינת כבוד לתורה, וזוהי הפגנה נהדרת ונפלאה לכבוד התורה קבל עם. ואין קומתו של הרב סולובייצ'יק מתכופפת מתוך כך, להיפך, היא משגשגת ועולה מעלה מעלה, והוא נעשה לסמל של מוסריות תורנית וענוות חן תורנית. וכדאי שכמה וכמה ממסדרי קידושין ילמדו ממעשיו של הגאון רי"ד סולובייצ'יק" (הפרדס, שנה נ"א, חוברת ט' עמ' 3).
בספר אל תשלח ידך אל הנער (לרב ישראל מאיר לאו שליט"א עמ' 161) מסופר, שבא עם חותנו הרב רלב"ג לביתו של הגרש"ז אוירבך, לבקש שיערוך את חופת בנו, הרב דוד שליט"א, והגרש"ז נאות לבקשתם, אך כעבור שעה חיפש בדחיפות את הרב לאו, וכשטלפן אליו, "התנצל (הגרש"ז) מקרב לבו, וטען ששכח לרגע שיש רב עיר בירושלים, הרב יצחק קוליץ, והכבוד צריך להינתן לו. אני אבוא לחופה, הבטיח הגרש"ז, אך סידור הקידושין שייך לרב העיר".
וכן מופיע (שם) שראש ישיבת פוניבז', הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל, לא היה נוהג לסדר לתלמידיו חופה וקידושין, והיה אומר שאביו היה רב, וממנו למד שסידור קידושין שייך לרבנים ולא לראשי ישיבות, עיי"ש.
בספר הזיכרון להגר"ח שמואלביץ זצ"ל (פרק 'מח ולב' לרב ראובן גרוסמן עמ' צ"ט) מובא: "כשהיה נקרא לסידור קידושין (הגר"ח שמואלביץ) היה חוקר ודורש אם אין מישהו אשר עדיף היה לכבדו בכך מטעמים כלשהם. כשבא לחתונה וראה לפני החופה ראש ישיבה אחר, סירב ר' חיים לסדר קידושין באותה חתונה. כשהוזמן פעם לסדר קידושין בנקודת ישוב מרוחקת מספר שעות נסיעה, שמע בבואו את אחד מצעירי המקום שואל לתומו: מדוע לא הרב (המקומי) יסדר קידושין? מחשש שמא יסרב הרב המקומי לסדר קידושין, חזר ר' חיים לירושלים מיד..."
צא וראה עד היכן הקפידו גדולי ישראל, ליתן כבוד זה לזה, והוסיפו לריבוי קידוש שם שמיים, ולריבוי כבוד התורה. ודון מיניה לנידון דידן.
♦
י.
לסיכום
א. בגמ' קידושין (דף ו' ע"א) מובא בשם רב יהודה אמר שמואל "כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם". וכתב רש"י שם שלא יהא דיין בדברים אלו.
ב. המהרש"א כתב שהקדימה הגמ' גיטין לקידושין, כי באמת דיני גיטין הם מסובכים ולכן צריך שיעסוק בהם רק מומחה. ומה שכתבו על קידושין ג"כ, זה לקדש אשה גרושה, כי גם שם צריך בקיאות גדולה, כי בפסיקה מוטעית אפשר להביא ממזרים לעולם ל"ע. אך לקדש פנויה מותר אף למי שלא בקי בכל הדינים, ובפרט שיודע לעשות כדין.
ג. השו"ע פסק זאת להלכה, וכתב הטעם: "שבקל יכול לטעות ויתיר את הערווה, וגורם להרבות ממזרים בישראל". וכתב הט"ז שהכוונה שלא יהיה דיין בעניינים אלו, אך מותר לסדר חופה וקידושין גם למי שאינו בקי כי אין בעריכת חו"ק הוראה. וכתב "וכן המנהג בינינו שמכבדין בסידור קידושין אפי' אינו למדן גדול משא"כ בגט". ומשמע שצריך שיהיה ת"ח אך אינו חייב להיות 'למדן גדול'. וכ"כ הבית שמואל וכ"כ המהרש"א.
ד. אולם בשו"ת שבות יעקב חלק וסבר שאף עריכת חופה וקידושין כלולה באיסור של "כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם". ולשון "עסק" הכוונה שלא יתעסק בשום התעסקות של גיטין וקידושין, בין אם יהיה דיין ובין אם יהיה מסדר חו"ק. והוכיח זאת מהגמ' ומהראשונים. ולכן "הורגלו בדורות הללו שאין מסדרין קידושין בלתי התרת הרב כי יש לחשוש להרבה מכשולים". וכ"כ בשו"ת כנסת יחזקאל, שיש קבלה מזמן רבינו תם, שלא יסדר שום אדם קידושין, אא"כ נבחר לרב או מורה צדק בקהילתו, והובאו דבריו בפת"ש על השו"ע. וכן מובאת תקנה זו בתשובות הרמב"ם. וכ"כ בארץ הצבי וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל ובשו"ת מנחת הקומץ.
ה. בזמננו שיש הרבה ע"ה הרחוקים מתורה ומצוות, ויש חשש גדול לתקלות בעריכת חו"ק, כ"ש שיש לקיים תקנה קדומה זו. ואכן הרבנות הראשית לישראל מחייבת שרק המוסמכים לכך יעסקו בעריכת חופות וקידושין. ויש לחזק תקנה זו.
ו. מעיקר הדין עריכת החופה והקידושין אינה הברכות, שהרי החתן היה צריך לברכם, אלא האחריות ההלכתית שהקידושין והנישואין ייעשו כדת וכדין. ועל הרב העורך חובה להיות נוכח ולפקח שנעשה כדין, אך יכול הוא לתת לשליחו לברך את הברכות.
ז. הרמ"א כתב, שאף רב מוסמך אינו יכול לערוך חו"ק במקום מרא דאתרא, כי הרי הוא משיג גבול וגוזל את פרנסת הרב. שהרי היה נהוג שהרב מתפרנס מעריכת חופות, אך אם הוא משלם לרב את שכרו, מותר.
ח. וכתב הנוב"י "דכבר נהגו הרבנים סלסול בעצמם, ומצד המנהג אין אחד יכול לסדר חו"ק אף אם יתן השכר לרב הקבוע". כלומר, המנהג הוא שעריכת חו"ק נתונה למרא דאתרא.
ובשו"ת דברי מלכיאל הוסיף, שרב העורך חו"ק במקום של מרא דאתרא, הרי הוא כמורה הלכה בפני רבו, ולא תהיה לו סייעתא דשמיא להורות כהלכה.
ט. הטעם למנהג זה הוא, שאם לא ינהגו מנהג זה, יבואו "ריקי המוח וקלי הדעת ילכו בלי הורמנא לסדר קידושין מפי תפילות וסידורים אשר לא ידעו ולא יבינו" (שו"ת כנסת יחזקאל). ועל ידי כך יבואו למכשולות רבים.
י. מנהג עתיק זה היה חזק עד כדי כך שחלק מהאחרונים כתבו שאם ערך חו"ק רב שאינו מוסמך, צריך לחזור ולקדש שנית בלא ברכה. ויש שחלקו ובדיעבד הכשירו, אם נעשה כדין.
יא. כיום בערים הגדולות, אין שייך המנהג שרק המרא דאתרא יערוך חו"ק, כי מתקיימות כמה חתונות במקביל, וחלק מהחתונות לא קשורות לעיר והחתן והכלה אינם מבני המקום.
אולם בישובים קטנים, בהם נערכת חתונה של בני המקום, ראוי לקיים מנהג זה ולכבד את המרא דאתרא בעריכת חו"ק, אא"כ מדובר ב'רב רבנן', שראוי לתת לו את העריכה. אלא שגם אז, יקפידו לקבל את הסכמתו של המרא דאתרא.
יב. לגבי ראש ישיבה שהוא רבו של החתן, נחלקו הפוסקים למי זכות הקדימה בעריכת חו"ק.
בספר עלי תמר הוכיח מהירושלמי שרבו, ראש הישיבה, קודם למרא דאתרא אא"כ ייגרם זלזול בכבודו של המרא דאתרא, שאז יש להעדיף אותו. אך גדולי הפוסקים בדורנו כתבו, שזכות הקדימה היא למרא דאתרא, אף אם הראש ישיבה גדול ממנו בתורה. כך נהגו הגרא"ז מלצר ומרן הראי"ה קוק והחזו"א והגאון מטשעבין והגרש"ז אוירבך ועוד.
יג. הגר"א שפירא זצ"ל סבר, שבמקום ישיבה, המרא דאתרא הוא ראש הישיבה ולא רב הישוב שבו ממוקמת הישיבה. ונ"מ בדבר, שאם החתונה של תלמיד הישיבה מתקיימת במתחם הישיבה, ראש הישיבה קודם למרא דאתרא. וכמו כן, קודם הוא לר"מ או רב אחר, גם אם הוא קשור יותר לחתן (אף אם החתונה מתקיימת במקום אחר), אא"כ ראש הישיבה מוחל.
יד. כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל ש"בדורנו זה, שכבוד התורה הושפל עד עפר בעוה"ר, יש יותר לעשות חומרות וגזירות בזהירות בכבוד התורה מכל החומרות שבעולם". וע"כ יש לדקדק בעניינים אלו, שלא ייגרמו ח"ו פגיעה או זלזול בכבוד תורה, ובפרט בכבוד המרא דאתרא, והחכם עיניו בראשו.
וכשיש הסתפקות בדבר, רצוי להתייעץ עם גדול בתורה ולעשות כהכרעתו, ובכך יישמעו הדברים ויתרצו הצדדים כולם.
טו. גדולי ישראל הקפידו בעניינים אלו ליתן כבוד זה לזה, וויתרו על כבודם לגדול מהם, או למרא דאתרא, ובכך הוסיפו לריבוי קידוש שם שמיים ולריבוי כבוד התורה, ויש לנו ללכת בדרכם.
הנלענ"ד כתבנו והשי"ת יאיר עיננו בתורתו אכי"ר.
♦ ♦ ♦