הערות על מאמרו של הרב שלמה זלמן כהן "חידוש מרן הגרח"ק זללה"ה דמצות מחיית עמלק מתקיימת דוקא כשמוחה לפחות תרי עמלקים" (עמוד מ"ד)

בס"ד.
אפתח בשבח אכסניה, אכסניה של תורה, ירחון האוצר, מלא וגדוש במילי מעליותא, תורה מפוארה בכלי מפואר, וראוי לברך עליו ברכת הנהנין לכו"ע, ברוך ומבורך.
ואודות מאמרו העשיר בידע וגדוש בחכמה של הגרש"ז כהן שליט"א ממודיעין עילית, בענין חידוש מרן שר התורה זצוק"ל שצריך למחות שני עמלקים, והאריך בזה בטוב טעם ודעת, ומה שדן שא"כ אם יהיה לו פירות שביעית של עמלק, אם יצטרכו למחותם, אז יצטרכו למחות שני פירות. ויש לדון, אי מחיית עמלק תליא בשוה פרוטה, יל"ע בישראל שמחה ממון עמלק בשוויות של מאה פרוטות, האם קיים מאה מצוות או מצוה אחת. ועי' בחזון יחזקאל בב"מ ג, ו, דהביא משמיה דמרן הגר"ח הלוי מבריסק, דבגונב מאה פרוטות עובר באיסור אחד, דעיקר האיסור הוא במעשה, אבל גוזל מאה פרוטות עובר מאה איסורין, דעיקר האיסור הוא בחיסור מחבירו. ולכאורה באיבוד ממון עיקרו בתוצאה שלא יזכר שם עמלק. אלא שיותר מסתבר שלא תליא בשויות, אלא בחפצים, דבעינן תרי חפצים, ויתכן דאף כאשר אינם שוים פרוטה איכא מצוה דמחיית עמלק, דקיי"ל בב"מ מז א' דקונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה, אלא די"ל, דכיון דהמחייה היא שלא ייזכר שמעמלק הביאום, א"כ איכא למימר דכל דאין צירוף של שוה פרוטה אצל הישראל, אזי אין כלל שאלה של מהיכן בא ממון זה. ברם כשאיכא לעמלקי כלכלת תמרים שביחד שווים פרוטה, אזי ודאי כולן יחד ממונו ושמו וזכרו עליהם, וע"י שהישראל ימחה שווה חצי פרוטה מתוך השווה פרוטה, ויותיר להעמלקי מעט פחות משוה פרוטה, בכך מחה שמו מהממון. ברם ביותר יש לומר דכלל לא שייכא הכא שו"פ או פחות משו"פ, דכיון דנכסי עמלק אסורים בהנאה א"כ לית להו שוויות כלל, ואפילו פחות משו"פ, דכמאן דליתא דמו, דלישראל בודאי לא שוי מידי, ואף כלפי העמלקי ליכא זכות ממון מצד הישראל.
בברכה מרובה
אברהם מרדכי קורלנסקי
כולל מגדל עוז
♦

א. ב.

ב"ה.
אודות מה שדן הגרש"ז כהן שליט"א בפירות שביעית של עמלק האם מותר לאבדם כדין ממון עמלק, או שצריך לאוכלם כדין פירות שביעית.
לכאורה י"ל, דעשה דמחיית עמלק הוא עשה דאורייתא, ועשה דפירות שביעית בזמן הזה הוא רק עשה דרבנן, עיין בגיטין לו ע"א. ועשה דאורייתא דוחה עשה דרבנן כמבואר בתוס' מו"ק יד ב' ד"ה עשה דיחיד, וכן מבואר בפמ"ג או"ח סי' רעה משב"ז סק"ח לגבי מש"כ השו"ע שם דהגדה של פסח מותר לקרוא בשבת לאור הנר, דאין עם הארץ שאין ההגדה שגורה בפיו קצת. וכתב הפמ"ג דמי שלא למד מעולם ואין שגור בפיו ההגדה ג"כ מותר לומר את ההגדה, דעשה דאורייתא דסיפור יציאת מצרים דוחה איסור דרבנן לקרוא לאור הנר יעויי"ש.
אך מאידך י"ל, דיתכן דמחיית 'ממון' עמלק אינה דאורייתא כמו מחיית 'גוף' עמלק, ונמצא דיש כאן דרבנן דממון עמלק כנגד דרבנן דפירות שביעית. אך לכאורה הראשונים דסוברים דצריך לאבד את ממון עמלק למדו כן בפסוק וזהו דאורייתא, עי' בתוס' בסוכה ג ע"א ד"ה דאמר לך, ובפסקי תוס' בברכות, ויל"ע.
אמנם גם אי נימא דמחיית ממון עמלק הוא דין דאורייתא, שייך אופן של מחיית ממון עמלק מדרבנן, וכגון גר עמלקי שטבל בחציצה דרבנן (מיעוט המקפיד) שהוא יהודי מדאורייתא ועמלק מדרבנן, ובכה"ג מחיית ממון מדרבנן.
ויל"ע מהביאוה"ל סוס"י תרל"ג שהביא את פלוגתת תוס' והר"ן אם בסוכה פסולה מדרבנן חז"ל עקרו את הדאורייתא, וגם כאן יל"ע בזה כשחז"ל פסקו שהוא עמלק אם עקרו את הדאורייתא וניתן להרגו. ושאלתי שאלה זו להגאון הגדול ר"י זילברשטיין שליט"א והשיב ע"ז, דבשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' קו מסיק שטבילה עם חציצה דרבנן אינה מועילה אפילו מדאורייתא. אכן כאן בעמלק שטבל בחציצה דרבנן מכיון שכבר מל, יתכן שנעקר כבר 'שם עמלק', וכדמצינו כעי"ז בשו"ת חת"ס או"ח סי' קט"ז דגר שמל ולא טבל נעשה שליח לישראל דנחשב בן ברית, וסיים בצ"ע.
יעקב ישראל יונגרמן
מודיעין עילית
♦

ג.

בס"ד.
שילהי אדר פ"ג
למדתי בשקיקה מרובה את מערכתו הגדולה של הגאון ר' שלמה זלמן כהן שליט"א מקרית ספר מה שכתב על דברי מרן שר התורה זצוקללה"ה שחידש שמחיית עמלק זה רק אם מוחה והורג שני עמלקים, והרחיב בזה בחכמה ודעת כיד ד' הטובה עליו. והנני להעיר בדימוי למחיקת מגילת סוטה, שיל"ד דהנה מלשון החינוך משמע דיש ב' גדרים, דכשיכול מצווה המלך להרוג את כל העמלקים, ואילו כל יחיד מצווה כמה שיותר ואפי' אחד. והנה שיעור ב' אותיות בסוטה התם הוי ב' מתוך מגילה שלימה, ויתכן דה"נ כשבא למחות את כלל העמלקים, כמו במרדכי כשנעשתה מלחמה בי"ג אדר בכלל העמלקים, בזה לא יחשב ויתייחס לכ"א שמצידו מצורף במעשה גמור אלא בהריגת ב' לכה"פ, וזהו דהוצרכו שם ב' לכ"א. אבל בחינוך דסגי בא' קאי בחיוב באופן פרטי להרוג לכה"פ אפי' אחד. וכעי"ז בתוס' ישנים יומא לט א' ד"ה שמגיעו כפול, דאילו היה מגיעו כזית לא היו הצנועין מושכין ידיהם כי דימו לקיים מצות אכילה אבל כאן לא היה מצות אכילה לגמרי. והמשיכו שם דלא בעי כזית לגמרי אלא כזית עדיף וחשיבה אכילה, עיי"ש. וביארו שמה דחילק דלא היה מצוה לגמרי דהכונה דלעולם המצוה שבחפצא נתקיימה ע"י כולם, אבל האי גברא לא קיים אלא כשאכל כזית. וה"נ לא יחשב שנצטרף זה לאיבוד הכללי אא"כ הרג מהן ב'. אמנם באגג נראה דצ"ל כמ"כ דהשלים אבל לא דהשלים את האחרון, דהרי נשארו הרבה, אבל השלים בהאי מלחמה שבאו להילחם.
בברכה ובכבוד וייקר
חיים יצחק ליברמן
קרית ספר
♦