הרב שלום מנחם
מח"ס שאלת שלום ג"ח

פקק המשמש למשקה חמץ האם מותר להשתמש בו ליין הכשר לפסח

לכבוד ידידי מזכה הרבים, רבי מישאל בקשי נר"ו
באשר שאלת שדרכך בכל שנה קודם הפסח לחלק לבני משפחה ולמקורבים יין שהנך מכין בבית. ויש בידך פקקי שעם שהיו משמשים לבקבוקי וויסקי ובקבוקי וודקה, שהם חמץ גמור. האם מותר להשתמש בהם לסגור בקבוקי יין הכשרים לפסח, או שצריכים הכשר לפסח.
תשובה: מה דיש לנו לדון הוא ממה דהורה לנו מרן ביורה דעה סימן ק"ח ס"ד גבי פת חמה שמונחת על גבי חבית פתוחה של יין נסך דאסורה (אבל אם הפת צוננת, אפילו אם החבית פתוחה או פת חמה וחבית מגופה מותר), ואם היתה פת שעורים אסור אם הפת חמה אפילו חבית מגופה, וה"ה אם החבית פתוחה והפת שעורים צוננת דאסורה. וכמ"ש הש"ך בס"ק כ"ג וסוללת אחרונים, הבי"ד בכה"ח אות ס"א.
הנה משקה הוויסקי מיוצר מגרעיני שעורה מונבטים (ותהליך ייצור הוויסקי הוא שמנביטים גרגירי שעורה ומייבשים אותם וקולים אותם, וזה ה'לתת', ואח"כ מבשלים אותם וכן הלאה). ומקובלנו להגדירו כחמץ גמור, ראה באורח חיים סימן תמ"ב ס"ה ועוד שם במשנ"ב ס"ק ד' שהסכמת האחרונים שהוא חמץ גמור, ועע"ש בשערי תשובה ס"ק ג'.
אלא שיש לחלק בינייהו. חדא, דבחז"ל מבואר שפת שעורים שואבת, ומנא לן שגם משקה העשוי משעורים שואב (שאין זה ממשות השעורים אלא מבישולו במים). ותו בדין המבואר הפת שואבת מריח יין נסך, ואילו בנד"ד פקק השעם נמצא מעל הבקבוק ואינו שואב מהוויסקי. ואף יש לומר דדוקא שהפת שואבת אך לא דחיישינן לאדי המשקה שעולים ונבלעים במגופת החבית או פקק השעם, וי"ל.
ויש לדון מצד האדים אם הם עולים ואמרינן שהם נבלעים בפקק. וראה ביו"ד סימן צ"ב ס"ח גבי מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, שהזיעה עולה ונבלעת בקדירה ואוסרתה. ומור"ם על המפה סייג שהוא בקרוב כ"כ שהיס"ב בזיעה במקום שנוגע בקדירה. ומ"מ בנד"ד י"ל כיון דהוא זמן רב בבקבוק, והאדים עולים לפקק, שמקבל ריחו. ואף דלא מוזכר בחז"ל ענין זה, מ"מ המציאות מורה לפי יודעי דבר הרגילים בשתיית וויסקי שהפקק מקבל את ריח הוויסקי. ומ"מ לכל היותר הוי ריחא (וע"ע בב"י ביו"ד סו"ס צ"ז). אכן פקקים אלו זמן רב לא השתמשו בהם בוויסקי אלא ביין ולהלן נבאר טפי.
והן אמת שיש להתבונן מהא דמבואר באו"ח סימן תנ"א סכ"ב 'כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהם מצה אפילו בחמין חוץ מבית שאור ובית חרוסת שאע"פ שלא נשתמש בהם חמץ אלא בצונן אסור להשתמש בהם מצה בחמין אבל בצונן להניח בהם מצה אפויה מותר... וכל זה בלא הגעלה אבל על ידי הגעלה אפילו בית שאור וחרוסת מותרים אם אינם של חרס...' (ועוד ראה שם בסעיף כ"א דחביות של חרס שנתנו בהן שכר שעורים מותרות בהגעלה או עירוי שלשה ימים). וראה במשנ"ב ס"ק קכ"ד דאם נשתמש בחמץ מעת לעת או שהיה דבר חריף אף בשאר כלים צריך הגעלה. והנה הוויסקי הוא דבר חריף, וא"כ אם היה הוויסקי נוגע בפקק השעם שיעור כדי שיניח על האור וירתיח אמרינן דבלע את טעם הוויסקי, וכמ"ש ביו"ד סימן ק"ה ס"א. (ודע שאף דדעת מרן דבחומץ נאסר בשיעור בכדי שיניח על האור ירתיח, איכא פלוגתא בזה ראה שם בש"ך ס"ק ב').
אמנם איסור הפקק תלוי בכמה פנים. הראשון, אם היתה מציאות שהפקק נוגע בוויסקי שיעור זמן כבישה של דבר חריף. ודבר זה תלוי בתהליך הייצור במפעל ותהליך ההובלה של הבקבוקים לחנויות, דמה שנוגע הפקק במשקה הוויסקי לפרקים אינו בכלל זה, ואינו שיעור כבישה ואינו נאסר בכה"ג[1]. ומה גם שאף אם נאמר שבלע מטעם הוויסקי, הרי כאשר מכניסים את הפקק לאטום את בקבוק היין הכשר לפסח, אין הפקק נוגע ביין הנמצא בבקבוק. וגם אם יגע זמן מועט, לא חיישינן שיתן טעם ביין. ותו, מה שנאסר בבית שאור ובית חרוסת היינו להשתמש מצה בחמין, אך בצונן מותר כמבואר, וא"כ קיל טפי.
ואף אם נפל מעט מן הפקק ונשרה ביין, יש להקל, כיון דאלו הפקקים זמן רב לא השתמשו בהם בוויסקי, כך שהטעם שבהם פגום. וקיי"ל נותן טעם לפגם אמרינן גם בפסח[2], וכמ"ש בסימן תמ"ז ס"י. ונהי דאין לעשות כן לכתחילה, אך אם יפלו כמה גרגרי שעם לבקבוק, בדיעבד מותר. אך הוא חשש רחוק, כיון דאין דרכך להשתמש בפקקים שמתפוררים ואינם איכותיים, לפי מיטב ידיעתי[3].
ומכל מקום קיי"ל דדבר הבלוע איסור אפילו אינו בן יומו אסור להשתמש בו אף שעבר מעת לעת, דגזרו אינו בן יומו אטו בן יומו, וכמ"ש ביו"ד סימן קכ"ב ס"ב. ואפילו קדירה הבלועה מחלב ואחר מעת לעת רוצה לבשל בה בשר, אסור. וה"ה בפשטות בנד"ד גבי חמץ בפסח (ומה דאיתא גבי חמץ אי הוי היתירא או איסורא בלע ודעת מרן להחמיר דוקא ביבש על האור י"ל ואכמ"ל). ומה שקיל טפי בנד"ד הוא דאין הפקק נוגע כלל ביין אלא מונח מלמעלה, וגם אם נוגע לפרקים לית לן בה, וגם השימוש בצונן, וכמ"ש לעיל. ותו, אם ישהה הפקק בתוך היין זמן מה בכדי שירתיח על האור, רק יקבל מטעם היין, ולא שיפליט דאין הכלים מפליטים, דקיי"ל אין מליחה לכלים, והיינו שאין מפליטים למה שבהם, וכמ"ש בסימן ק"ה סי"ב, וה"ה לתבלין וכמ"ש בסעיף י"ג (ומ"מ שם הוא איסור תפל והיתר מליח, וי"ל).
אברא מדין כבוש כמבושל י"ל דאיכא כו"כ רבוותא מרבותינו האחרונים בסימן ק"ה סעיף א' דס"ל דדבר היתר הנכבש בכלי איסור נאסר, וראה בזה פלוגתא רבתי בדרכי תשובה ס"ק י"ד. ולא הארכתי בדברי השיטות, דבין כה בנידון דידן אף אם איכא טעם בלוע בפקק השעם הרי הוא פגום. ותו, דאין שורים את הפקק אלא רק יש חשש שמא ישרה, וכולי האי ואולי.
ואם נפשך לצאת לרווחא דמילתא, הגעלה תועיל בפקקי השעם הללו, וכמ"ש בסימן תנ"א סכ"א גבי חביות של שעורים, וכ"ש הכא שחשש רחוק הוא. ואף יכול להשרות את הפקקים שיהיו שוקעים כל גופם במים שלשה פעמים מעת לעת[4]. ראה במשנ"ב ס"ק קי"ח וביו"ד סימן קל"ה סי"ב כל הפרטים ובדרכ"ת שם. ובזה גם לאוסרים בנותן טעם לפגם בפסח עצמו, כדעת מור"ם ז"ל שם, הכא מהני.
ואף שמצינו בדברי הפוסקים בכמה כלים העשויים מחומרים בזמננו שמסתפקים אי מהני להכשירם, מ"מ בנד"ד דבלע שלא ע"י האור קיל טפי, דהרי מהני אף לכלי חרס דקיי"ל דאינו יוצא מידי דופיו לעולם, ואעפ"כ היכא דלא בלע ע"י האור מהני הכשר[5]. ובפרט שפקקי השעם עשויים מקליפת עץ, שמהני ליה הגעלה, וכמ"ש באו"ח סימן תנ"א ס"ח[6].
זאת ועוד, אם ברירא לן שעבר זמן של י"ב חודש מאז שהשתמשו בפקקים בבקבוקי הוויסקי, משרא שרי, דגבי יין נסך אמרינן 'דכל הכלים שישנן י"ב חודש שרו שודאי כלה כל לחלוחית יין שבהם ואפילו נתן לתוכם מים תוך י"ב חודש אין בכך כלום', וכמ"ש ביו"ד סימן קל"ה סט"ז. וה"ה אם נתן בהם יין, וכמ"ש הש"ך ס"ק ל"ה[7].
וא"כ יש לנו כמה ספיקי - שמא כלל לא בלע הפקק מריח הוויסקי, ואת"ל י"ל דלא יגע הפקק ביין הכשר לפסח, וגם אם יגע לא יהיה בשיעור כבישה האוסר להיין[8]. וגם אם יגע, הטעם הנמצא בפקקים הוא פגום. ובפרט אם נודע שעברו י"ב חודש מאז שהשתמשו, דאין צריך הכשר כלל, ויישונו זהו הכשרו.
תבנא לדינא. פקקי שעם שנלקחו מבקבוקי וויסקי ורוצים ליתנם בבקבוקי יין הכשרים לפסח, מעיקר הדין נראה דאין כל חשש להשתמש בהם (וטוב לשוטפם קודם לכן) מכמה טעמי. ואם רוצה לצאת לרווחא דמילתא, יגעילם ברותחים או ישרה אותם מעת לעת שלש פעמים, ובלבד שיהיו הפקקים כל גופם במים.
זה מה שיש להשיב למר בברכת התורה
ע"ה השלו"ם ס"ט
♦ ♦ ♦