בדיני הדיו
חלק א' – בדיני הדיו ובסוגי הדיו שנזכרו בגמ' ובראשונים * חלק ב' – דין דיו שאין בו גומא * חלק ג' – בדין 'דיו לנצח'חלק א' – בדיני הדיו ובסוגי הדיו שנזכרו בגמ' ובראשונים[1]
בגמ' שבת קג, ב 'כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו'. ע"כ. ומבואר שאין כותבין ספר תורה אלא בדיו. ויש לברר מה קרוי דיו שהוא כשר לכתיבת ס"ת, ומה אינו קרוי דיו ופסול[2].
והנה בראשונים נזכרו כמה מיני דיו (היינו מיני צבע שחור לכתיבה), ויש מהראשונים שפסקו שחלקם קרויים דיו בפי חז"ל וכשרים וחלקם אינם קרויים דיו ופסולים, ויש מהראשונים שפסקו שכל צבע שחור הכותב כתב המתקיים קרוי דיו, וממילא כולם כשרים.
להלן יתבארו בס"ד סוגי הדיו שנזכרו בראשונים ודיניהם לפי השיטות השונות, שיטת הרמב"ם ודעימיה שכל שחור המתקיים קרוי דיו, ובירור דעת שאר ראשונים בזה, דין דיו בלי גומא להרמב"ם ולהרא"ש, ובירור ההלכה בדין 'דיו לנצח' המשווק כיום.
♦
מיני הדיו
בראשונים הוזכרו כמה סוגים של דיו.
א. ברמב"ם (תפילין פ"א ה"ד) מבואר שהדיו עשוי מעשן (היינו מהפיח) של שמן או זפת או שעוה ומגובל לגושים בשרף האילן (-גומא) ובמעט דבש, וכשרוצה לכתוב בו שורהו במי עפצים. ע"כ. בדיו זה החומר המשחיר הוא הפיח שבעשן, הגומא והדבש נועדו לגיבול וגיבוש הפיח[3], ומי העפצים מסייעים לכך שהדיו לא יימחק (ראיתי מסבירים שיש בהם חומצה והיא 'צורבת' את סיבי העור, וע"י זה גורמת לדיבוק הדיו לקלף).
ברמב"ן (גיטין יט, א[4]) הוזכר דיו דומה שהיה עשוי מפחם של גפנים. (השם הערבי של אותו דיו הוא כשמו של דיו עשנים, וכנראה עניינו היה שוה, אלא שלקחו את הפחם מאפר של עצי גפן במקום מפיח של עשן).
ב. דיו נוסף שהוזכר ברמב"ם הוא דיו העשוי ממי בישול עפצים עם קנקנתום. דיו זה היה מיוצר בזמן הראשונים בתוספת גומא, ועד לתקופה האחרונה, שבה גילו אפשרות לייצר דיו מחומרים סינטטיים, שימש הדיו הזה לכתיבה. דיו זה היה הדיו העיקרי שהם הכירו והוא שימש גם לכתיבה של חול ואצל הגויים. בתקופות האחרונות היו מייצרים אותו מעפצים וקנקנתום בלבד בלי תוספת גומא, ועיין להלן מה שנראה בסיבת הדבר. כיום משתמשים בדיו מחומרים סינטטיים.
מי העפצים לבדם אינם שחורים, אלא צבעם כמין חום כהה (וכשכותבים בהם, הכתב יוצא חום בהיר יותר עקב השפעת הלובן של הקלף - הנייר). הקנקנתום המצוי הוא מחצב הנראה כעין זכוכית ירוקה או בצבע לבן, וכששורים אותו במים הוא נותן כנראה כהות מסויימת, אבל אינו שחור. כשנותנים כמות קטנה של קנקנתום בתוך מי עפצים נעשית התערובת כולה שחורה מאד (ע"י תגובה כימית של הברזל שבקנקנתום לחומצה שבמי העפצים[5]). כיום יש קנקנתום תעשייתי, ופעולתו שווה לקנקנתום הטבעי.
בדיו זה, המשחיר שבו הוא צירוף העפצים והקנקנתום, והגומא משמש כחומר מדבק, וכנראה גם כמעבה ונותן סמיכות. כיום יש שמבשלים הרבה את העפצים, ובמצב זה מי העפצים עצמם כבר נעשים סמיכים ודביקים. במצב זה כמעט אין צורך בגומא או שאין בו צורך כלל, ושמעתי שיש יצרנים כיום ששמים רק מעט גומא כדי שייחשב שיש גומא בדיו (בהנחה שיש בזה עניין ע"פ ההלכה), ולמעשה אין לו פעולה והשפעה משמעותית על הדיו. ויל"ע אם יש ריווח הלכתי בדבר כזה.
ג. בתוס' הוזכר דיו של צרפתים. דיו זה היה מיוצר מבישול קליפות עצים שונות עד ליצירת תערובת סמיכה, והיו מייבשים את הדיו ושומרים אותו בצורת גוש. בשעת הכתיבה היו מדללים אותו במים. לא ידועים לי הפרטים של דיו זה, וכנראה התערובת הייתה שחורה ומידבקת בלא חומרים נוספים. בראשונים נזכר שהסופרים היו שמים אירמינ"ט בדיו הזה, ולא נתברר לי מהו. (יש שכתב שהוא חומר משחיר שעשוי מפיח, וכמדומה שמהראשונים, הן מהרמב"ם והן מר"ת, נראה שהוא חומר אחר, ויש תרגומים לשפות זמנינו ואיני בקי בהם).
♦
דיני מיני הדיו הנ"ל
דיו של עשן - נזכר בר"ח ובתשובה מרנ"ג ומבואר שהוא דיו כשר. הרמב"ם ועוד מקמאי היה פשוט להם שזהו סתם דיו של חז"ל, והוא מתאים היטב לתיאור פרטי הדיו בחז"ל. (וכן ידוע כיום שבזמן בית שני שימש בארץ ישראל לכתיבה, ואף שאין זה מחייב ששימש כדיו של ס"ת, הרי צירוף הדברים מסייע). לדעת הרמב"ם מצוה לכתחילה לכתוב בו, מפני שאפשר למחקו היטב.
דיו של עפצים וקנקתום - ר"ת ודעימיה פסלוהו, ור"ח ורנ"ג והרמב"ם הכשירו (וייתכן שכך היתה מסורה מהגאונים), וכן דעת רוב הראשונים להכשיר. וכבר כתב הריטב"א (שבת ק"ד ב') שנהגו בו כל ישראל, ובב"י ובב"ח ושאר אחרונים כתבו שהמנהג למעשה לכתוב בדיו זה. כפי הידוע, הרי דורות רבים, הן בארצות אשכנז והן בארצות ספרד, הסופרים כתבו בדיו זה (ואיני יודע אם היו בישראל שכתבו בדיו אחר, וצ"ב מה נהגו בני תימן). גם כיום, זה הדיו הרגיל של כמעט כל סופרי הסת"ם.
דיו צרפתי - ר"ת ס"ל שרק הוא הדיו הכשר, וגם להחולקים, נראה שהם מודים שהוא כשר.
ולהלן נבאר את דברי הראשונים בזה ובדין דיו של עפצים כשאין בו גומא.
♦
שיטות הראשונים בדיני הדיו ודין שחור המתקיים
הראשונים המכשירים כל שחור המתקיים. הרמב"ם (פ"א מתפילין) והגמי"י (שם אות ג') בשם תוספות (במס' שבת ואינו בתוס' שלנו) ובשם רבינו שמחה כתבו שכל שחור המתקיים קרוי דיו. וכן כתב בבית הבחירה להמאירי (מגילה י"ח ב' יעו"ש, וכ"כ בעוד מקומות) ובספרו קרית ספר (מ"ד פ"א). וכן נראה בחידושי הר"ן (שבת כ"ב, ובמהדו' ישנות נקרא ריטב"א) שפסק כדברי הרמב"ם בזה. ויעול"ה שכן נראה בשו"ת מהרי"ל (סי' קי"ט) ובתשובת התרוה"ד (לקט יושר יו"ד עמ' נ"ג). וכן נפסק בשו"ע (או"ח ל"ב ס"ג, תרצ"א ס"א יעו' בנו"כ, וביו"ד רע"א ס"ו), והדין מוסכם כן על כל האחרונים.
המשכנו"י (או"ח ל"ח) פיקפק בדין זה, והביאו המ"ב בביאוה"ל (ל"ב ד"ה בין שלא) וכתב שלכתחילה בודאי יש ליזהר כדבריו, וית' להלן. ר"ח ורנ"ג הכשירו דיו דעשן וגם דיו דעפצים, ועיין להלן בשאר מיני דיו לשיטתם.
המכשירים רק דיו צרפתי. דעת ר"ת (מחזו"ו תקי"ט והו"ד בתוס' שבת כ"ג א' מגילה י"ט א' גיטין י"ט א' והוזכר בתוס' נדה כ' א') שרק דיו של צרפתים כשר, ופסל דיו של עפצים וקנקנתום, ויעויין להלן בנימוקיו לזה. וכוותיה נקטו ביראים (שצ"ט) ספר התרומה (קצ"ה) סמ"ג (עשין כ"ה) או"ז (תפילין תקמ"ב) ואגודה (נידה פ"ב ס' י"א).
ונחלקו בזה הרא"ש (הלק"ט ס"ת ו', ובתוס' הרא"ש גיטין שם) ומרדכי (גיטין של"ט) והגמי"י (הנ"ל) בשם תוס' ורבינו שמחה והכשירו, וכן פסקו הרמב"ן והריטב"א והר"ן (בגיטין י"ט ובעוד מהמקומות הנ"ל בתוס'), וכבר הבאנו לעיל שכן פסק הרמב"ם, וכן נפסק בטור ושו"ע.
וכבר נהגו כל ישראל מדורות לכתוב בדיו של עפצים וקנקנתום וגומא, אף שהוא פסול לשיטת ר"ת. (ולשון הריטב"א שבת ק"ד ב' 'שכבר פשט בכל ישראל לכתוב ספרי תורה ותפילין ומזוזה בדיו של עפצים ומנהגם של ישראל תורה היא').
ר"ת הוכיח כדבריו משני פנים. א' הביא ראיות שדברים שנאמרו בגמ' על דיו מתאימים לדיו של צרפתים, שמזה משמע שזהו דיו של חז"ל. ב', הביא מדתנן בגיטין י"ט א' בכל כותבין בדיו וכו' ואמרינן בגמרא תני רבי חייא כתבו במי טריא ועפצא כשר. ע"כ. ומשמע שבא רבי חייא להוסיף על משנתנו, ושמע מינה שדיו שבמשנה אינו עפצא. וא"כ בס"ת, שרק דיו כשר בו, יש לפסול עפצים. וכן בעוד מקומות בגמ' נזכר אפצא כדבר נפרד מדיו (שבת קד, ב), וגם אמרו (גיטין יט, א) שאין מי מילין ע"ג מי מילין.
לכאו' לר"ת דיו של עשנים דהרמב"ם ג"כ פסול. אמנם בתשובת מהרי"ל קי"ט והו"ד ברמ"א כתב שכיון שר"ת פסל וכן יש עוד שיטות, יר"ש יצא ידי כולם ויכתוב בדיו של ר"ת או בדיו של עשן (והובא ברמ"א וכדלהלן). ונראה שפשיטא ליה שר"ת מודה בו להכשיר, ולא ברור מניין המקור לכך. ושמא לפי שראיות ר"ת לפסול היו בעיקר ממה שמי אפצא אינם דיו, וכלפי דיו עשן אין לראיה זו, וייתכן שפיר שגם הוא כשר. ועדיין צ"ב, כי משמע שר"ת סובר שרק מין אחד קרוי דיו, וכל מין אחר יהיה דינו שפסול. ואולי נאמר דאה"נ שר"ת עצמו היה פוסל, אבל כיון שטענתו של ר"ת היא שרק דיו דחז"ל כשר, והרמב"ם מעיד בנו שדיו של עשנים הוא הדיו של חז"ל, הרי אף אם נבוא לחוש לר"ת, אין טעם להעדיף דיו צרפתי על דיו של עשנים. ובעיקר פלוגתת ר"ת והרמב"ם בזה לא נכנס המהרי"ל להכריע, ולשיטתו גם אין כ"כ נפק"מ בזה, אחרי שבלאו הכי סבר שהכל כשר מדינא. ויל"ע אם ראוי לפרש כן.
[והעירוני עוד שיש מקום לפרש בדעת ר"ת שכל מין שהוא שחור מצד עצמותו שפיר הוי דיו, וחסרון עפצים הוא לפי שאינו שחור מצד עצמו, ואף שנתינת הקנקנתום משחירתו אין זה עיקר דיו ופסול. ויש משמעויות לזה בדברי קמאי. ולפי זה יש להכשיר הן דיו צרפתי והן דיו דעשן שהם שחורים בעצמותן, וצ"ב].
דעת החולקים על ר"ת ודין דיו צרפתי ושאר מיני דיו לשיטתם. הראשונים דחו את דברי ר"ת וסבירא להו שדברי חז"ל על הדיו אינם מכריעים לשלול דיו דעפצים (כן נראה ברמב"ן ודעימיה), או שעכ"פ אינו מכריע שהדיו של עפצים אינו כשר גם הוא (כן נראה במרדכי ורא"ש והגמי"י). ונראה שהם מודים להכשיר גם דיו של צרפתים. ובמרדכי ורא"ש אף נראה שהם הודו שזהו סתם דיו של חז"ל, אלא שסבירא להו שמ"מ גם של עפצים כשר.
ובפשוטו, מעתה ראוי לומר לשיטתם שכל מיני דיו שבעולם כשרים, דמניין לחדש ולומר ששני אלו כשרים ושאר מיני דיו פסולים. ואילו דיו בפי חז"ל היה דווקא מין מסויים בין מיני הדיו, הרי כשאמרו כתבה שלא בדיו פסולה יש לפרש שבאו לאפוקי שאר מיני דיו. אבל אם דיו בפי חז"ל כולל לכל הפחות שני מינים שעשויים מחומרים שונים, ורק שוו בהיותם שחור המתקיים, א"כ אין מקור לפרש את כוונתם שבאו לאפוקי מיני דיו אחרים. ובפרט להגמי"י ורא"ש ומרדכי שמודו שדיו של חז"ל אינו דיו דעפצים, ומ"מ נקטו שכיון שדיו דעפצים עשוי באופן שראוי לכתוב בו הרי הוא כשר, שלפי זה נראה ודאי שהוא הדין לכל סוגי הדיו.
ויתירה מזו, שהרי ר"ח והרמב"ם והרמב"ן הביאו דיו שלישי שעשוי מעשנים או מפחם של גפנים (ואם נחשיב דיו של פחם ודיו של עשן כשני מיני דיו, הרי אלו ארבעה מינים), ולא שמענו מעולם מי שפסלם. והרי לנו שבכל אופן שעושה דיו ה"ז כשר. והרמב"ם כתב שדיו דעשן הוא סתם דיו של חז"ל, והוכיח (בתשובה קל"ו) מגמ' שגם של עפצים כשר, ומכאן למד שכל מיני הדיו כשרים. ובר"ח ורנ"ג הכשירו הן דעשן והן דעפצים (ולא הזכירו הם והרמב"ם דיו צרפתי כלל, וכנראה שלא הכירוהו). וברמב"ן ועוד ראשונים משמע להכשיר הן דיו צרפתי והן דיו של פחם והן דיו של עפצים, והנה הכשירו שלשה מינים שונים של דיו. והדעת נותנת שהכל מהאי טעמא, שכל מיני דיו כשרים. ויעויין להלן מש"נ עוד בדברי הרמב"ן להצריך בדיו דעפצים גומא או בישול.
כתב המהרי"ל (בשו"ת סי' קי"ט הנ"ל) 'דיו שלנו כמה רבוותא אכשרו לה ותמצא במיימוני בהג"ה. אמנם הואיל ור"ת פסל עפצים ורש"י פסל אדרמינ"ט ויתר רבותינו גליטשטיי"ן נכון להחמיר ולצאת ידי כולם ולכתוב בשטופטינ"ט שהוא של קוצים או בדיו של [עשנים] כמו שפי' המיימוני'. ע"כ. והעולה מדבריו שהן דיו צרפתי והן דיו דהרמב"ם כשרים לכו"ע ומהודרים טפי, ומן הדין גם דיו של עפצים כשר, ויש משמעות שהמנהג היה לכתוב בו. והנה מבואר שנקט לדינא שדיו שלנו כשר מפני שכל סוגי הדיו כשרים, וכדעת הגמי"י ודעימיה, והבין שזהו טעם החולקים על ר"ת. וכשיטה זו נקט לעיקר הדין, ולא חילק כלל בין דיו שלנו לכל דיו אחר, ועיין. והביאו הרמ"א בדרכי משה (יו"ד רע"א) ופסק כוותיה בהג"ה או"ח ל"ב ויו"ד שם. וכעין זה פסק התרוה"ד בתשובה שבלקט יושר (הנ"ל) - עיין גם במהרי"ל החדשות סי' ק"כ ושם קיצר.
♦
הכרעת השו"ע והפוסקים
השו"ע והרמ"א באו"ח סימן ל"ב וביו"ד סימן רע"א נקטו שכל שחור המתקיים כשר, והסכימו עימהם כל נו"כ, וכן פסקו הב"ח (או"ח תרצ"א ויו"ד רע"א) התוס' יו"ט (מגילה פ"ב מ"ב) והגר"א (או"ח ל"ב ותרצ"א), וזו הוראה מקויימת בפי כמעט כל האחרונים. וכן הוא בספרים שנהגו להורות על פיהם בהלכות סת"ם, כבני יונה וקסת הסופר ומלאכת שמים וכו'. ויעויין להלן בדברי המשכנות יעקב שפסל כשאין גומא בדיו (וכן הפמ"ג (או"ח ל"ב) נשאר בצ"ע כשאין גומא בדיו, אבל ייתכן שמיירי רק בלא קנקנתום). והמ"ב בביאוה"ל (הנ"ל) כתב שודאי אין להחמיר בדיעבד בזה, ויעויין להלן במה שחשש לכתחילה להמשכנות יעקב.
♦
בדברי המשכנות יעקב להחמיר שאין כל שחור המתקיים כשר
דברי המשכנות יעקב ועוד אחרונים. המשכנו"י או"ח סי' ל"ח הרחיב לטעון שרבו החולקים על הרמב"ם שהכשיר כל שחור המתקיים, והביא מר"ת שהכשיר רק דיו של צרפתים, ומהרא"ש ועוד ראשונים שהצריכו גומא, ומהרמב"ן שהצריך בישול. ואסיק להחמיר לכתוב רק עם גומא, שבלא זה פסול לרוב הראשונים, ושאם אפשר יבשל, לצאת דברי הרמב"ן. ונדון מעט בס"ד על סדר דבריו.
במה שהביא מר"ת ודעימיה - לכאורה הדברים צ"ב, והרי ר"ת ודעימיה פסלו את הדיו שלנו בכל אופן שיעשוהו, ומה זה טעם להצריך לתת בו גומא. ולגוף דבריו דר"ת, הרי חלקו עליו בתראי ונקטינן בפשיטות לא כן, ודיו של צרפתים אינו מצוי כלל בינינו. (ופלא בדבריו שם שהביא בשם ר"ת את הדיו של הרמב"ם, וצ"ת. והנה אמנם אפשר לתפוס כר"ת שרק דיו של חז"ל כשר, ולתפוס כהרמב"ם שדיו של חז"ל היינו דיו דעשנים. אבל גם לפ"ז דיו שכל ישראל או רובם כתבו בו זה דורות רבים, פסול הוא).
במה שהביא מהראשונים שהצריכו גומא - יעול"ק שהארכנו בזה, והבאנו שהעולה מדברי הר"ן והמאירי, שהצריכו גומא אע"ג שהכשירו כל שחור המתקיים. ומבואר מזה שבלי הגומא אין זה שחור המתקיים, אבל אין גזיה"כ להצריך גומא דווקא, ואין שם דיו תלוי בזה. וכן נקטו הב"י הב"ח התוס' יו"ט והגר"א ועוד אחרונים בדעת הרא"ש. והכי סוגיין דעלמא ודעת כמעט כל האחרונים.
במה שהביא מהרמב"ן שהצריך בישול – לענ"ד צ"ב, ואטו נכון לפרש כוונתו של הרמב"ן שיש גזירת הכתוב שדיו כשר מכל חומר שיעשוהו, ובלבד שיהיה ע"י בישול. (והנה, בדיו של פחמין כנראה אין בישול, וכפי שהוא בדיו דעשן. ונצטרך לומר שע"י שריפת חומרי הייצור של הפחם, ג"כ שפיר דמי). ומסברא נראה פשוט שהייתה איזו ריעותא מבחינה טכנית כשלא בישלו, ואשר לכן היו מבשלים. ולא נהיר להעמיד שהיה זה עניין מיוחד בדיו של מצוה, ומסתבר שגם לכתיבה של חול היו מבשלים ומהאי טעמא, ועיין[6].
והראוני בריטב"א נדה כ' א' שדיו יבש המבושל הוא שחור מן הכל, ואולי שמענו מכאן שהבישול היה עושה שיהיה שחור יותר. וחכם אחד שליט"א כתב שהמציאות היא שהבישול זמן רב מסמיך ומעבה את הדיו ועושהו דביק (באופן שעושה את פעולת הגומא, והיה המובן שכן הוא בסדר הייצור כיום[7]).
ואדרבא, מזה שהכשיר הרמב"ן כל סוגי הדיו שהזכיר בדבריו, מבואר שכל מיני הדיו כשרים, וכמש"נ לעיל. והמאירי בקרית ספר הביא גם כתירוץ הרמב"ן על קושית ר"ת, דשאני דיו שלנו שיש בו בישול, אף שהכשיר בפירוש כל מיני הדיו. והנה למדנו מכאן שגם אם מכשירים כל מיני דיו, הייתה איזו ריעותא בלי בישול שגרמה שלא יהיה שחור המתקיים, והדעת נותנת שזו הסיבה שהזכירו הראשונים שמבשלים את הדיו, והכל לפי העניין. ואין כאן תנאי מחודש בכשרות הדיו שצריך שיהיה מבושל דווקא, ותול"מ.
והנה השו"ע והרמ"א והאחרונים פסקו שכל שחור המתקיים כשר וכנ"ל. וכהוראה זו כן פסק המ"ב לעיקר הדין כשיש מי עפצים וקנקנתום (ולגבי גומא יעויין לקמן בהרחבה), יעויין לב, ח תרצא, ד. אבל בביאור הלכה (לב לס"ג ד"ה בין שלא) הביא דברי המשכנות יעקב שהחמיר, וכתב 'והגם דבדיעבד בודאי אין להחמיר ולפסול במי עפצים וקנקנתום יחד נגד פסק השו"ע בסי' תרצ"א וביו"ד סימן רע"א עכ"פ לכתחילה בודאי יש ליזהר כדבריו'. ע"כ. ולמה שנתבאר יש לקיים את פסק השו"ע וכל האחרונים, ולענ"ד נראה שא"צ להחמיר שלא כדבריהם.
♦
חלק ב' – דין דיו שאין בו גומא
אם עשה דיו של עפצים וקנקנתום בלי גומא והכשירו לכתיבה ע"י בישול מרובה או בכל אופן שיהיה, הרי למה שנתבאר עולה שיש להכשיר.
והנה יש אחרונים שפקפקו בזה, יעויין פמ"ג או"ח ל"ב שנתחבט בדין דיו שאין בו גומא, וכתב שמהרמב"ם משמע להכשיר (אבל ייתכן שנסתפק רק כשאין שם קנקנתום ואכ"מ). ובפ"ת (יו"ד סימן רע"א[8]) הביא את דברי הפמ"ג ודברי עוד אחרונים בזה יעו"ש, והביא שהמשכנו"י כתב שלרוב הראשונים פסול בלי גומא. ובעין יצחק (להגרי"א מקובנא, או"ח סי' א') כתב ג"כ שמן הדין יש להכשיר דיו של עפצים בלי גומא, ויעו"ש שנראה שלכתחילה ס"ל להחמיר. ובשאלה דידיה הציע לעבור על זה בדיו אחר, ואז גם אם נחוש להפוסלים וייקבע כספק, הרי הוי ס"ס, ויעו"ש.
ולמש"נ נראה העיקר כהכרעת שו"ע ורמ"א ודעימייהו שאין תנאי מסויים של גומא, והראיה שהצריכו גומא היינו מפני שבלי זה לא היה שחור המתקיים, והכל לפי העניין, וכאשר הבאנו להוכיח מהר"ן והמאירי. ונציע את הדברים בס"ד.
ביאור דברי הרא"ש שדיו של עפצים עם גומא כשר
ברא"ש הל' ס"ת סי' ו' תירץ על קושית ר"ת 'ואינה ראיה דמי עפצא לחודיה אין נקרא דיו אלא כשמערבין בו קומס שקורין גומ"א נקרא דיו וראוי לכתוב בו אפילו על קלף מעופץ'. ע"כ. וכ"ה בעוד ראשונים. והנה הוא לא דחה את הראיות שדיו של חז"ל היה דיו צרפתי ולא הזכיר בו שום פסול. ומשמעות הדברים היא שלא בא לפסול את הדיו הצרפתי, וכנראה שאף לא בא לומר שלא זהו דיו דחז"ל, אלא בא לומר שגם דיו של אשכנז כשר. (וכ"ה בעוד ראשונים העומדים בשיטה זו, יעול"ה ממרדכי שתירץ כעין דברי הרא"ש, ומפורש בדבריו שגם דיו דר"ת כשר הוא, וכ"נ בתשובת מהרי"ל ובתרוה"ד). ושמענו ששני מיני הדיו כשרים, ולכאו' גם לדבריו יש להכשיר את כל מיני הדיו ואין עדיפות למינים אלו, וככל הנ"ל.
ברם יש כאן מקום עיון. שהרי כתב הרא"ש להכשיר כשנתן בו גומא, ומבואר שבלי גומא הדיו פסול. וצ"ב מה טעם יש לפסלו, ולמה ייגרע דיו דעפצים שאין בו גומא מדיו צרפתי, שהוא מודה שכשר אף שאין בו גומא. וכן דיו דעשנים הלא נקטינן להכשיר בלא גומא, ומאי שנא. (ולא כתב שום מקור, ואף לא כתבו כחידוש דין אלא כדחייה לראית ר"ת לפסול מי עפצים, ונראה שדבר פשוט הוא, וצ"ב מאי טעמא[9]. והנה מי עפצים לבד אינם שחורים, אבל ע"י עפצים וקנקנתום הדיו שחור לגמרי גם בלי גומא, וצ"ב מנלן לחדש פסול מפני שאין בו גומא. ואם אינו דיו דחז"ל, מה"ת שמ"מ יש בו תנאים. וכל זה נראה קשה מאד).
אמנם המעיין בהל' ס"ת לר"ת (מחזור ויטרי סי' תקי"ט) יראה שכתב: 'עפצים לא מיקרו דיו. לא קודם נתינת מים ולא אחר כך אלא נקראין עפצים ומי מילין. ונתינת גומא וברזל להשחירו לא משוי ליה דיו, דאמרי' בנדה...' ע"כ. וביאור דבריו נראה שעפצים אינם קרויים דיו לא בתחילתן ולא כשהם מי עפצים גרידא ואינם שחורים כדיו, וגם לא אחרי שנתן בהם גומא וברזל והשחירם ותיקנם ועשאן ראויים לכתיבה חשובה, שמ"מ אין זה נותן שם דיו, ואינו אלא צבע הדומה לדיו, ופסול (והיינו בהנחה שדיו הוא חומר מסויים ולא כל שחור קרוי דיו). ומעתה ראוי לפרש שכלפי דברי ר"ת אלו כתב הרא"ש שיש לחלוק ולומר שאחרי שתיקנו לכתיבה ע"י גומא וכו' שפיר קרוי דיו. ומה שמשמע בגמ' שאינו דיו היינו דווקא קודם שהשחירו ותיקנו, אבל אין כאן שום דין מסויים ומיוחד בגומא יותר משאר דרכי התיקון, ואה"נ שאם יתקן אותו ע"י חומרים אחרים ג"כ שפיר דמי, ועיין היטב[10].
ושו"ר בתוס' ר"י הזקן ותלמידו (הוצאת אופק) שבת קט"ו ב' ד"ה על הספר שהביא דברי ר"ת וכתב 'ואית דמפרשי... והאי דל"ח התם דיו חשוב גומא היינו לחודיה, אבל כי נתן בהם עפצים אז מיקרי דיו חשוב. ולא היא... והואיל דתרוייהו כל חד לחודיה לא חשיב, מניין כשיהיו ביחד שיתעלו בשביל כך'. ע"כ. והיינו שאם עפצים לבד אינם קרויים דיו וגומא לבד אין קרוי דיו, אין סברא שכשמערב אותם הם יקבלו שם דיו. ונראה שאותם שתירצו כן אמרו שאם עירוב של שני חומרים מכשיר אותם לכתיבה כדיו הרי זה כשר, ור"ת נחלק ששם דיו הוא על חומר מסויים ולא על תערובת שמגיעה לתוצאה הרצויה. והרא"ש סבר כאותם שתירצו כן, ושאם עירובן מתקנן שפיר דמי, אבל אין כאן תנאי של גזיה"כ להצריך גומא דווקא, ועיין היטב.
והראוני בספר מלאכת הסופר למהר"ם זבארו (מחכמי קסטיליא בדור הגירוש) פרק כ' שהביא את לשון תוס' 'ויש שרוצה לומר כשמערב במי מילין גומא נעשית דיו לפי שמשחיר, ולאו מילתא היא, וכי בשביל שהיו ביחד יקרא דיו שכל אחד לבדו לא יקרא דיו, וכי בשביל שיתנו בו ברזל להשחירו יקרא דיו.' ע"כ. וה"ז כמבואר לעיל. (ואינו בתוס' לפנינו. ונראה שהיה לפניו קובץ אחר של תוס', וכמצוי שהראשונים שבספרד מביאים לשונות תוס' שאינם לפנינו, ולפעמים מוצאים כן בתוס' ר"פ וכדו').
ובאמת שהגומא היה משמש גם אצל הגויים בעשיית הדיו, והם לא נתנוהו שם מפני עניין הלכתי, וע"כ שהייתה איזו ריעותא במציאות בדיו העשוי בלי גומא. ונוח לפרש את דברי הראשונים שכשתיקנו את הדיו לכתיבה טובה הרי הוא כשר. (ואם ברור שהייתה רק תוספת שבח, נוכל להוכיח שסברו שבלא זה הוא פסול, ברם הקרוב שהראשונים דיברו כשבלא זה אינו ראוי כלל, וכ"מ מלשונם).
♦
ראיות מהראשונים
והנה תירוץ זה שפסול מי אפצא שבגמ' הוא מפני שאין בו גומא נמצא בעוד ראשונים. ובר"ן שבת כ"ב א' דחה את דברי ר"ת וכתב 'אין אלו ראיות שאפשר שדיו סתם הוא של עפצים לאחר שמשימין בו קומוס ושאר דברים וכי אמרינן התם בכל כותבין כו' ובקומוס ואמרינן נמי כתבו במי עפצא כשר דמשמע דלאו היינו דיו היינו קומוס לחודיה או מי עפצא לחודיה וכ"נ מדברי הגאון ז"ל [י"ג ר"ת וכנראה צ"ל ר"ח] שפירש תבאר, והתבאר [צ"ל חבא"ר, והוא שם הדיו בערבית] הוא דיו של עפצים וכן דעת הרמב"ם בפ"א מהלכות תפילין.' ע"כ. ושמענו שהר"ן סבר כהרמב"ם שכל שחור המתקיים כשר (ולא נהיר לומר שהביא את הרמב"ם להכשיר דיו זה אף שחלק על טעם הרמב"ם להכשיר, וסבירא ליה שלעולם שחור המתקיים אינו כשר, ועיין), והביאו כסיוע לדבריו דשאני דיו בלא גומא.
ומבוארת שיטת הר"ן שאף שכל שחור המתקיים כשר, וכהרמב"ם, מ"מ אם אין בו גומא הוא פסול. וע"כ שבמציאות הדברים דיו כזה לא היה שחור המתקיים. ומעתה נראה ודאי שזה הביאור בדברי הרא"ש ודעימיה שכתבו שבלי גומא אינו קרוי דיו.
ויש להביא עוד ממה שנקט הר"ן בלשונו שמשימין קומוס ושאר דברים, ואילו מיירי באיזו גזיה"כ מיוחדת שצריך קומוס בדיו, מה טעם הוא להזכיר עמו שאר דברים שבנ"א משימין. אבל המחוור דר"ל שמי עפצים לחוד פסול, וכשמתקנין אותו כדרך תיקון הדיו הוא נעשה כשר בכך, ואין כאן חומר מסויים שיש עליו קפידא, ועיין.
ויותר מפורש במאירי בקרית ספר קרית ספר מאמר א' ח"ד, שכתב ע"ד ר"ת 'ואעפ"י שאין הראיות כלום לדעתי... וכן שמי אפצא האמור שם פירושו שלא נתבשלו עם המים אלא ששרו אותן בהם, או שמא אין שם עירוב שרף, ודיו שלנו העפצים מתבשלים בו וכן שהשרף מתערב עמהם, מ"מ מודים אנו לדבריהם שאין הדיו שלנו כדיו שלהם'.
והנה מפורש בדבריו שאין זה דיו של חז"ל, וכן מפורש בדבריו שם ובשאר מקומות שסבר להכשיר את כל מיני הדיו ולכן הכשיר דיו זה ויעו"ש, ומ"מ כתב שדיו שאין בו גומא או שלא נתבשלו העפצים פסול. והרי זה כמפורש שטעם פסולו הוא מפני שבמצב זה אינו שחור המתקיים.
ושו"ר להמאירי בקרית ספר (שם) 'ודיו שלנו העפצים מתבשלים במים ומשחיר מעט והשרף מתערב לשם להדביק ואח"כ נותנים בו דברים המשחירים כגון קנקנתום והוא נעשה דיו ראוי וכשר.' ע"כ. ועוד שם: 'ואעפ"י שאין הראיות כלום לדעתי שהרי אף הדיו שלנו אפשר ליבשו כשהוא מתבשל הרבה ועושים ממנו קרטים, וכן שמי אפצא האמור שם פירושו שלא נתבשלו עם המים אלא ששרו אותן בהם, או שמא אין שם עירוב שרף, ודיו שלנו העפצים מתבשלים בו וכן שהשרף מתערב עמהם מ"מ מודים אנו לדבריהם שאין הדיו שלנו כדיו שלהם' ע"כ. והנה הצריך לתת שרף שהוא גומא, וכתב בטעם שנותנים אותו 'והשרף מתערב לשם להדביק'. ונראה שזה הטעם שהדיו פסול בלי גומא, לפי שדיו בלי גומא לא היה מתקיים כראוי והיה נמחק אחר זמן[11].
עוד ראיות לבאור זה. יעויין בלשון המרדכי בשם ראב"ן גיטין (של"ט) שהביאו ממנו שבלי גומא פסול. והנה בלשונו שם קרא הדיו דיו של עפצים ושרף, ושמענו שזה היה שמו והיה ידוע שהדיו עשוי משניהם. ונוח לשמוע שנקטו כדבר פשוט שהדיו צריך לשניהם ואינו ראוי בלי השרף, ולא באו כלל לחדש גזיה"כ להצריך גומא דווקא.
והראוני מלשון באור הגר"א או"ח ל"ב שהביא את דעת ר"ת וכתב עלה 'אבל הרא"ש סתר דבריו דמי עפצים לבד לא אבל עם קומוס וכיוצא אפי' על קלף מעופץ טוב'. ע"כ. והנה כתב קומוס וכיוצא, ומבואר דפשיט"ל להגר"א דגומא לאו דווקא, וכוונת הרא"ש לגומא וה"ה כל חומר כיו"ב. ושמענו שהיה איזה צורך להוסיף חומר, וטוב לזה גומא או חומרים כיוצא בו.
ויש להוכיח עוד. הרי גומא ועשנים ושמנים הוזכרו יחדיו בגמ' שבת כ"ג כדברים היפים לדיו (ויש בזה לישנאות בגמ' יעויי"ש), ובעשנים ושמנים נקטינן שאינם מעכבים. ור"ת עצמו במחזו"ו שם כתב ששמן יפה לדיו אלא שלא הורגלו בו לא בדיו צרפתי ולא בשל עפצים. ומבואר דפשיט"ל שאינו מעכב. ועכ"פ למעשה בדיו עפצים אין נותנים עשן ולא שמן כלל, ואין חוששין שמא נמסר לעיכובא, אלא פשוט לדינא שהכל לפי הצורך ודרך הסופרים. ומהיכי תיתי לומר שאעפ"כ הגומא נמסר כדבר המעכב בלא טעם.
עוד טענה חמורה יש, שהרי דיו דר"ת לא היה בו גומא, כמבואר בתוס', ואעפ"כ הכשירוהו הראשונים בפשיטות. וגם בדיו דעשנים העירו ששיטת המ"ב ל"ב סק"ח שלכתחילה אין ליתן בו גומא, (וס"ל שכשאמרו שגומא אינו נמחק היינו גם אם ייתן גומא לתוך הדיו, וכדברים האלו נראה דסבר לה גם המשכנות יעקב, שהוא הטוען לפרש דגומא מעכב להרא"ש ויעויי"ש). ומעתה היאך ייתכן לשמוע שבדיו דר"ת ובדיו דעשנים א"צ גומא, ובדיו דעפצים יש גזיה"כ בלא טעם שהגומא מעכב. וזה נראה דבר תמוה מאד, וכ"ש שקשה שנחדש את כל זה בלי שום מקור מגמ'[12].
וסוף דבר, שמדברי הר"ן והמאירי מוכח שהצריכו גומא בדיו דעפצים מפני שלולי זה לא היה שחור המתקיים. ומעתה נראה ודאי שזה הביאור בדברי הראשונים שכתבו בסתמא שבלי גומא אינו קרוי דיו. וגם לולי זה רחוק מאד לקבל שיש גזיה"כ כזו, וככל אשר נתבאר. ולהלן נביא דברי כן מכמה מגדולי האחרונים[13].
♦
בדברי האחרונים ולדינא
האחרונים שביארו בדעת הרא"ש שמכשיר כל שחור המתקיים. הב"י בסי' ל"ב הביא את דברי הרא"ש ואת דברי הרמב"ם, ואח"כ הביא את דברי הגמי"י בשם תוס' ורבינו שמחה שכל שחור המתקיים כשר, וכתב 'וזה כדברי הרמב"ם והרא"ש וכן נהגו העולם לכתוב ספרים תפילין ומזוזות במי עפצא וקנקנתום'. ע"כ. ומבואר דפשיטא ליה להשוות את דברי הרא"ש עם דברי הרמב"ם ודעימיה שהכשירו כל שחור המתקיים. ופסק לדינא שם ובסי' תרצ"א וביו"ד רע"א שרק שאר מיני צבעונים פסול. (ופירש את המנהג שכותבין בדיו שלנו, שהוא בנוי על השיטה שכל המינים כשרים). וכן הוא בב"ח שם, וכן הריהטא דהרבה בתראי. ונראה שנקטו בפשיטות שדיו דהרא"ש בלי גומא לא היה שחור המתקיים (ולא פירשו מהי הריעותא), אבל כל שחור שכותבין בו ומתקיים כשר הוא.
בשו"ע סי' תרצ"א כתב שדיו של עפצים וקנקנתום כשר (ושאר מיני צבעונים פסול) ולא הזכיר את הגומא כלל, ובביאור הגר"א שם הביא דברי הרמב"ם וסיים 'וכן כתב הרא"ש בהלכות קטנות'. ע"כ. ובתוס' יו"ט מגילה פ"ב מ"ב כתב ע"פ הב"י 'הרמב"ם והרא"ש דעתם שאע"פ שבקנקנתום פסולה במי עפצים וקנקנתום שרי ואפי' לכתחלה'. והנה ייחסו להרא"ש בפשיטות דמי עפצים וקנקנתום כשר, ואף לא הזכירו את הגומא כלל, אע"פ שהרא"ש הזכיר בחילוקו רק את הגומא. ומוכח דפשיטא להו כמש"נ.
בבני יונה סי' רע"א מבואר שנקט שהגומא עושה את הדיו לסמיך באופן שאינו נבלע לגמרי בקלף (ולא כצבע של בגדי צמר וכדו' שנבלע בהם לגמרי), והבין שזהו הצורך בו, ושם הבין שגם קנקנתום נותן התועלת הזו ושפיר דמי. וחזינן שנקט בפשיטות שהפסול בלא גומא הוא מפני איזה חיסרון במציאות שאינו ראוי לכתיבה.
ויעויין בביאור מהר"ם בנעט למרדכי הלק"ט (אות ע"ג) שנראה כוונתו שבלי גומא או קנקנתום לא היה שחור כראוי. וביאר שבזה נחלקו ר"ת וש"ר אם דיו המיוצר ע"י תערובת חומרים כשר או שיש דבר מסויים השחור בעצמותו והוא הקרוי דיו. (ויש שהבינו כוונתו שיש תנאי בדיו שיעשוהו משני חומרים, וזה תימא).
והעולה מהדברים. דעת הב"י הב"ח התוס' יו"ט והגר"א ועוד אחרונים שהרא"ש מכשיר כל שחור המתקיים, ומה שהצריך גומא בדיו של עפצים הוא מפני שלולי זה אינו שחור המתקיים. וכבר כתבתי לעיל שכן מוכח ברור מדברי המאירי והר"ן, שהכשירו כל שחור המתקיים ומ"מ הצריכו גומא בדיו של עפצים. ואם עשה שחור המתקיים מעפצים וקנקנתום בלי גומא, למש"נ הדיו כשר, ועיין.
והנה המשכנות יעקב או"ח ל"ח הבין שלהרא"ש יש בדיו תנאי שיהא בו גומא, ובלא זה הוא פסול אף שהוא שחור המתקיים, ויש עוד אחרונים שדנו כעין זה והובאו לעיל. והמ"ב בביאוה"ל סי' ל"ב כתב 'והגם דבדיעבד בודאי אין להחמיר ולפסול במי עפצים וקנקנתום יחד נגד פסק השו"ע בסי' תרצ"א וביו"ד סימן רע"א עכ"פ לכתחלה בודאי יש ליזהר כדבריו'. ע"כ[14].
ולענ"ד אם כבר עשו דיו מעפצים וקנקנתום, והוא שחור ומתקיים מעצמו או ע"י חומר אחר או תנאי כתיבה וכדומה, הרי יש לסמוך על דעת השו"ע והרמ"א וכמעט כל האחרונים שהוא כשר לכתחילה, וככל מש"נ[15].
♦
חלק ג' – בדין 'דיו לנצח'
דיו הקרוי 'דיו לנצח' להמ"ב והמשכנו"י
מיצרים כיום דיו הקרוי 'דיו לנצח', והוא עשוי מעשנים מעורבים עם גומא, ונותנים בו עוד חומרי הדבקה סינטטיים. הצבע השחור שבדיו זה הוא בא מהעשנים, והגומא והחומרים הסינטטים מיועדים לדיבוק הדיו על הקלף. הסוג הרגיל עשוי מעשן של נפט וכדו' עם אחוז מסויים של עשן שמן זית, ואפשר להזמין מייצור הנעשה משמן זית לבד.
והנה כתב ברמ"א או"ח ל"ב שלכתחילה יקפיד בשל עשנים, ומקורו ממהרי"ל שכתב שכיון שיש מחלוקות ראשונים בדיני הדיו ודיו זה כשר לכו"ע ראוי להדר בו[16], והיינו דיו דהרמב"ם העשוי מעשן ויעויין לעיל לשון הרמב"ם. (ולמעשה ימים רבים לישראל שלא נהגו כן אלא בדיו דעפצים וקנקנתום). ובדיו זה יש גם לריוח זה, שהצבע השחור שבו מגיע מעשן, וגם אם השחור בא משריפת נפט וכדומה פשוט שישנו בהידור זה, ואין נפק"מ ממה מיוצר הפיח. (אלא שבפיח נפט אין את חומרת הזוהר שהביא הרמ"א לעשות את הדיו מן העץ, ועכ"פ אינו מדינא כלל, ואולי סגי לזה במעט שמן זית)[17].
והנה להמ"ב לכתחילה אין לתת גומא בדיו של עשנים (וכן נראית דעת המשכנו"י עצמו), ולא נתפרש בו אלא שהשחור שבו מעשן, ואין לנו דינים בשאר החומרים אף לכתחילה. ומעתה נראה שאם עושה דיו שהשחור שבו הוא מעשן, אין חיוב לתת בו גומא (וייתכן שהוא אף הידור). ונמצא דשפיר דמי להשתמש בחומרי הדבקה סינטטיים, אף למה שהורה המ"ב שלכתחילה יש להחמיר כהמשכנו"י, ועיין. וכ"ש שלמעשה נותנים שם גומא. ולא נראה כלל לחוש שיש איזה חומרים המעכבים להמשכנו"י בדיו זה, אף שלא נתפרשו בגמ' ובשום פוסק, והבו דלא לוסיף.
וכל זה לחומרת המ"ב לחשוש לכתחילה לשיטת המשכנו"י, ואילו לדעת השו"ע והרמ"א והגר"א ושאר הנו"כ והפוסקים שכל שחור המתקיים כשר הרי ודאי שפיר דמי.
ולגבי ההידור דדיו עשנים, הנה להרמב"ם יש הידור לכתוב בשל עשנים, והטעם שבזה קל למחוק, אבל בדיו לנצח כפי שהבנתי אין מחיקתו קלה כדיו דהרמב"ם אלא הוא דומה בזה לדיו שלנו. וראיתי מי שכתב שבשרייה ארוכה הוא נמחק היטב וראוי למגילת סוטה, ברם נ"ל קשה מאד לומר שזהו ההידור של הרמב"ם בכתיבת ס"ת דעלמא. ושמעתי טוענים שמ"מ כשהוא לח הוא נמחק יותר בקל מדיו שלנו, ויל"ד אם זה גורם הידור לכתוב בו, וצ"ב. וייתכן שעיקר כוונת הרמב"ם אינה לשאלה כמה קל למחוק, ומה איכפת לן בטירחת הסופר, והעיקר הוא שיימחק בלי להשאיר רושם. ובזה יל"ד שבקלפים שלנו ודיו שלנו, ג"כ שפיר דמי, ויל"ע בזה. ועכ"פ בנקודה זו דיו לנצח הוא כשאר דיו שלנו, וכמדומה קצת שהוא גם עדיף ממנו, וצ"ב.
♦
הריווח במניעת סדקים ו'פיצוצים' באותיות
בדיו זה יש ריווח עצום מבחינה מציאותית. כידוע לעוסקים בהגהת סת"ם, מצוי כיום אחוז גדול של סדקים ו'פיצוצים' בדיו, בעיקר בתפילין של ראש, הגורמים שהאותיות יצאו מהקלף או ייפסקו באמצע. הדבר מגיע כתוצאה מכתיבה בדיו סמיך על קלף עבה מעט שאינו גמיש, כאשר ע"י הקיפול המהודק של הפרשיות לפני ההכנסה לבתים הצרים, הדיו נסדק ומתפוצץ[18], ולפעמים הפרשיות נפסלות מעיקר הדין. למרבה הצער יש הסתברות שחלק גדול מאותם פסולים קורים כבר בשלב של הכנסת הפרשיות, עוד לפני ההנחה הראשונה של התפילין, והמניח לא זוכה להניח תפילין כשרות אפילו פעם אחת רח"ל.
לצערנו, הפסול של סדקים ופיצוצים באותיות קורה גם אצל סופרים מדקדקים הגובים מחיר יקר. ומידי פעם מתברר לקונים, שלמרות שהם דקדקו הרבה בשעת הקניה שיהיו פרשיות מהודרות ושילמו במיטב כספם כדי להדר במצוות, הרי למעשה יש לחוש שלא הניחו תפילין כשרות מימיהם, רח"ל.
וקרוב שיש להגדיר את המציאות של פיצוצים כמיעוט המצוי, אלא שלא כל הפיצוצים פוסלים מן הדין את האותיות. והנה שמעתי בשם סופר אחד שיש כעשרים אחוז של פיצוצים. ושאלתי לאחד מהמומחים שרגיל הרבה בהגהה ובדיקה, ואמר לי שקשה לתת אחוזים, והמספר הזה ייתכן, אלא שהרבה מהם אינם פוסלים את האותיות, ותלוי איזה חלק באות התפוצץ וכדומה. ועכ"פ אמר לי גם מידיעתו שהפסולים נמצאים מדי פעם ואינם דבר נדיריח.
ה'דיו לנצח' מיוצר מחומרים מתאימים באופן שהוא גמיש מאוד, ואינו נסדק ומתפוצץ גם במצבים קיצוניים, והרי זו הצלה רבתי. ולכאורה עדיף לכתוב בדיו זה, אף שהוא דבר חדש מבחינה מסויימת.[19]
והנה שמעתי שניתן להסיר את הדיו לנצח מן הקלף כשהוא שלם. וייתכן לדון שזו טענה על כשרותו. ברם מסתבר דלאו מידי הוא, וכיון שהוא מהודק ודבוק לקלף ככל דיו ואולי יותר, ועביו שווה לכל דיו ואין סיבה לראותו כדבר חיצוני, שפיר דמי. ומה"ת להתנות שלא תהיה אפשרות לקלף הדיו שלם (וראה דברים בשם הגרמ"מ לובין והגרמ"ש קליין שליט"א בהערה[20]).
ומ"מ, המחפש דיו אחר ומקפיד שיהיה באופן טוב שלא שכיח בו הבעיות הנ"ל, ייתכן דעדיף לכו"ע, ויל"ע. וראה הרחבה בהערה[21].
♦ ♦ ♦