הרב אליעזר רוזין

זיהוי מקום המשכן בשילה

כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה (ירמיהו ז)
אבחר לנפשי להשתפך במקום אשר
רוח אלוקים שפוכה על בחיריך (ריה"ל)
זיהוי שילה המקראית הינו מהמקומות המבוססים ביותר. וכבר הכפתור ופרח בפרק י"א זיהה את שילה באדמות הכפר סאילון. ולא מצאנו בתנ"ך תיאור מדויק למקום, כפי שמצאנו בשילה. בשופטים פרק כא פסוק יט, ויאמרו הנה חג ה' בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה. והכפר סאילון מקומו במסילה העולה מבית אל שכמה. לצד מזרח. והוא נמצא דרומית לכפר לובאן שמשמר את השם לבונה. בזמנינו נוסף חיזוק לזיהוי מממצא כתוב באתר בכנסיה מימי התנאים, שמוזכר שם העיר שילה[1].
אמנם מקום העיר מבוסס, אבל נראה שמקום המשכן שמציינים באתר שגוי. במאמר זה נבחן את האפשרויות למיקום המשכן ואת הראיות והפירכות להן.
ויש להעיר דבזמן חז"ל היה ידוע מקום המשכן, ואף הריחו בו את ריח הקטורת שנשארה בכתליו. וז"ל הש"ס יומא לט: אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותליה. ע"כ.
ההצעות לזיהוי הן כדלהלן. ההצעה הראשונה המבקר המגיע לשילה מכוונים אותו לשטח בשיפולי התל, במיקום הצפוני ביותר. במקום יש שילוט שזהו מקום המשכן (עוד הוסיפו בשנים האחרונות עמדות תפילה, ותפילת חנה). במקום נמצא משטח סלע מיושר מכוון ממזרח למערב. הראיה שזהו מקום המשכן היא מידות השטח כגודל חצר המשכן. וכבר לפני כשמונים שנה הציעו ארכיאולוגים שזהו מיקום המשכן. (בפרסומים מכונה מקום זה "המדרגה הצפונית")
ההצעה השניה הנוצרים מסמנים את מקום המשכן מתחת כנסיה קדומה מימי התנאים, בשיפוליו הדרומיים של התל. יש הסתברות לומר שהנוצרים רצו לרשת את מקום המשכן, בבחינת שפחה תירש גבירתה. והם בנו את מקום תיפלותם על מקום המשכן, שהיה ידוע בזמנם כמו שמוכח ביומא הנ"ל. וכן באזור זה יש כחמש כנסיות קדומות. ויש הסתברות שהם בנו מקום תיפלותם באזור ששם שכן המשכן.
ההצעה השלישית יש ארכיאולוגים שהציעו את פסגת התל, שבקרבתו נמצאו כלים רבים שבורים וכן אפר שאפשר שהוא מהקרבנות. כיום נבנה שם מבנה גדול "מגדל הרואה" ויש ממנו תצפית על כל הסביבה.
♦
הראיות לזיהוי המקובל
בפרסומי המקום מביאים ראיה שהמשכן היה בשיפולי העיר מצד צפון, מהפסוקים בשמואל פרק ד פסוק יב - יד, יב-יד וירץ איש בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על ראשו: ויבוא והנה עלי ישב על הכסא יך (יד) דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר: וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי: וכו' ובפסוק יח ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד והוא שפט את ישראל ארבעים שנה:
והנה עלי ישב ליד שער המשכן, וכפי שכתוב שנפל ליד השער. ומהפסוקים נראה שהרץ הגיע דבר ראשון לעיר. ורק אחרי שהעיר זעקה שמע עלי. וזה מובן אם נניח שהמשכן לא היה באזור השער, שהוא ליד פסגת התל, אלא בשיפולי התל.
וראיה זו אין בה הכרח כלל, דלא מוזכר כלל שעלי ישב במקום המשכן. וכשנפל עלי כתוב שנפל על יד השער. אמנם אפשר שהיה זה שער העיר. ואדרבה יותר נראה דשער יותר מתאים לשער העיר ולא לפתח אהל מועד. דשער הוא דבר הניתן לפתיחה וסגירה. אמנם במשכן שילה היו דלתות, וכדכתיב בקרא, וישכב שמואל עד הבקר ויפתח את דלתות בית ה'. וכן מצינו אפי' במשכן דמדבר, שלא היו בו דלתות, שפתח החצר נקרא שער החצר. ומ"מ ודאי סתם שער הוא שער העיר. ומ"מ אין ראיה כלל שעלי ישב בפתח המשכן.
ויש קצת דיוק מהפסוקים להיפך שעלי ישב בשער העיר, בפסוק יג, ויבא והנה עלי ישב על הכסא. והמשמעות הפשוטה היא שהגיע הרץ מהמערכה לעיר, וראה את עלי יושב על הכסא.
ובפסוק טו, ועלי בן תשעים ושמונה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות. ולא מובן מה הוצרך לציין זאת. ואפשר דזהו הסבר למה הוא לא ראה את השליח בבואו לעיר.
והנה מה שנמצא משטח מיושר בגודל חצר המשכן אינו ראיה כלל, דאף בביהמ"ק לא היה ההיכל באותו גובה עם עזרת ישראל ולא עזרת נשים בגובה עזרת ישראל[2]. (גם במקדש בערד, מזמן שילה ואחריו, החצר וההיכל לא באותו מפלס).
עוד טיעון מביאים, שלא מסתבר שהיה המשכן בשיפוליו הדרומיים של התל, מפני שהוא מחוץ לחומת העיר ואיננו מוגן. ובראש התל קשה לומר שהיה המשכן בתוך העיר ממש. ומקום המדרגה הצפונית מתאים בהיותו מחוץ לעיר, וגם מוגן ע"י מתלול טבעי.
וכל זה לא מוכרח כלל. וגם לא מצאנו בתי מגורים באזור פסגת התל. והבתים שנמצאו כונו "מחסנים" מפני שנמצאו בהם עשרות קנקני שפת צווארון. וזה מתאים לחדר ממכלול אתר המשכן.
♦
קירות האבן במשכן שילה
והנה בחפירות במקום "המדרגה הצפונית" לא נמצא שום ממצא מתקופת המשכן. ויש שתירצו את זה כיון שהמשכן היה נייד ומטלטל לא אמורים להישאר ממצאים.
איברא שבבבלי זבחים קיח. א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כתוב אחד אומר ותביאהו בית ה' שילה וכתוב אחד אומר ויטש (את) משכן שילה אהל שכן באדם וכתיב וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר הא כיצד לא היתה שם תקרה אלא אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן והיא היתה מנוחה. ע"כ.
וזה מעלה קושי לזיהוי המקובל, שלא נמצא בכל המשטח המיושר שום זכר לקירות. וקירות אבן אמורים להשתמר, לכה"פ השורה הראשונה. ורק בחלק מהמקום היתה בניה מאוחרת (מהתקופה הרומאית) שניתן לתלות בה את אי השתמרות השכבות הקודמות.
ומצינו בירושלמי דעה אחרת בענין קירות משכן שילה. במגילה פרק א הלכה יב: ר"י אמר יפה לימדנו רבי לעזר רבי פינחס בשם רבי יוסה בי רבי אילעאי כתוב אחד אומר [תהילים עח ס] ויטוש משכן שילה וכתוב אחר אומר [שמואל א א כד] ותביאהו בית ה' שילה הא כיצד בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן והיא היתה מנוחה א"ר זעירה ובלבד י' טפחים כבנין הבית והא כשם שהיה אהל מועד נטוי כך אהל שבשילה נטוי א"ר יוסי רבי בון [שמות לט לג] קרסיו קרשיו בריחיו ועמודיו ואדניו והיו הקרסים נראין מתוכו ככוכבים ברקיע. ע"כ.
והנה לפי"ד הירושלמי קיר האבנים בשילה היה רק עשרה טפחים, ולא כמו פשטות הבבלי שכל הקיר היה של אבנים. ואפשר דגובה כזה לא צריך רוחב אבנים כ"כ. וקיר קטן כזה אין תמה שלא השתמר. אמנם יש ממפרשי הירושלמי שביארו את המשך דברי הירושלמי שהיו קרשי המשכן עומדים על קיר האבנים, ומסתמא למשקל גדול יצטרכו קירות עבים יותר. וצ"ע.
ומ"מ איך שלא יהיה, תמוה שלא נמצא בכל השטח ולו ממצא אחד מהתקופה של המשכן. וזה אומר דרשני.
ובפסגת התל נמצאו חרסים רבים מתקופת המשכן. ומה שלא נמצא ממצא בנוי לא קשה כלל, שבכל פסגת התל הייתה בנייה מתקופות מאוחרות.
יש ממצא מענין שנשאר. שנמצאו קטעי גדר בכמה מקומות מסביב לשילה, ובתוך הגדר יש חרסים מתקופת המשכן, ומחוצה לו לא נמצאו. ויש שהציעו שגדר זו תחמה את שטח "בכל הרואה".
גם אם נניח כדבריהם. אין מזה ראיה לנדוננו. הגדרות מקוטעות מאד, וגם לדברי המוצאים הם לא תואמים את בכל הרואה מהמדרגה הצפונית, ולדבריהם לא היתה הגדר מדויקת.
♦
האם יש דין שיהיה המשכן במקום הגבוה ביותר
בעיה נוספת בזיהוי המקובל היא שהשטח נמצא בשיפולי התל. וקשה שיבנו את המשכן במקום הנמוך בעיר. ואע"פ שגם בית המקדש לא נבנה על ההר הגבוה, ובין כתפיו שכן, מ"מ בתוך ירושלים (של ימי דוד) זה היה המקום הגבוה.
ועוד דלכה"פ שיהיה בין כתפיו, ולא שיהיה המקום הנמוך בעיר. ובשבת יא. וכל עיר שגגותיה גבוהות מבהכ"נ סופה ליחרב שנאמר לרומם בית אלהינו. ותמוה שבחרו למקום המשכן את המקום הנמוך ביותר[3].
ובש"ס זבחים דף נד: מצינו דיון על בניית בית המקדש בגובה. דרש רבא מאי דכתיב וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה וכי מה ענין נויות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות לא הוו ידעי דוכתיה היכא אייתו ספר יהושע בכולהו כתיב וירד ועלה הגבול ותאר הגבול בשבט בנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב אמרי ש"מ הכא הוא מקומו סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי אמרי ניתתי ביה קליל כדכתיב ובין כתפיו שכן. ע"כ.
ומבואר בדברי הש"ס, דיש פסוק שצריך שיהיה ביהמ"ק גבוה מכל ארץ ישראל, ורק לענין המקדש שבבנימין, עליו כתוב בין כתפיו. ולכן בית המקדש לא היה בעין עיטם.
ולפי"ז נראה, דמצינו מחלוקת בדברי חז"ל אם המשכן בשילה היה בחלק בנימין או בחלק יוסף. דבזבחים קיח: מצינו מחלוקת תנאים. ובמגילה ז: פשוט דבחלק יוסף. ולהשיטות דשילה לא היתה בחלקו של בנימין, הדר דינא שתהיה במקום הגבוה. כיון שיש רק את הפסוק של קמת ועלית ואין את הפסוק של בין כתפיו, שממעטיה שלא יהיה במקום הגבוה ביותר. ולהשיטות דהיא בחלק בנימין בעי לכה"פ שתהיה בין כתפיו.
אמנם יש לדון אם המקום אשר יבחר ה' אתי אף על שילה, או רק על בית המקדש. ובמתני' סוטה ט"ו: דסוטה היה בשילה. ויעויין בתוס' סוטה ז: וברמב"ם סוטה פ"ג ה"א. ובמים חיים שם כתב להדיא דבסוטה ג"כ בעי המקום גורם. ולפי"ז מוכרח דהמקום אשר יבחר ה' אתי אף על שילה. וא"כ אף בשילה יש ילפותא שיהיה במקום הגבוה, כיון דאף עלה אתי הילפותא דקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'.
וכן משמעות רש"י על הפסוק אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם לשכנו תדרשו. וכתב רש"י, לשכנו תדרשו, זה משכן שילה. ומידידי הגר"ב ברוורמן שמעתי עוד ראיה לזה, דבר"ה ילפינן מהפסוק שאחרי הפסוק של המקום אשר יבחר ה', ובאת אל הכהנים הלוים וכו' דיפתח בדורו כשמואל בדורו. וחזינן דאף על זמנו של יפתח ושמואל שזהו זמנו של משכן שילה, ג"כ נאמרו הפסוקים לילך אחרי המקום אשר בחר ה'.
איברא מצאתי ברד"ק מלכים ח' טז וז"ל לשבתך עולמים, כי גלגל ושילה ונוב וגבעון לא היו עולמים כי לא היו הם המקום הנבחר אשר נאמר עליו אל המקום אשר יבחר ה' כי אם זה המקום שהוא הר המוריה שעקד אברה' אבינו את יצחק בנו עליו וקראו ה' יראה ואומר בהר ה' יראה כי באותו ההר יראה לדורות. ע"כ.
(אמנם צ"ע דשילה איננו גבוה יותר מכל א"י ומקמת ועלית מבואר בזבחים הנ"ל דבעי גבוה מכל ארץ ישראל. איברא דזה קשה אף על ירושלים, שיש בארץ ישראל גבוהים ממנה. ובמרומי שדה קידושין סט. ביאר הכוונה גבוה יותר מהארצות שסביב ארץ ישראל. ולפי"ז ה"ה בית המקדש וה"ה שילה. ומ"מ אי"ז קושיא על שילה. וישל"ע).
♦
האם נאסר ראש ההר בשילה מדין מקום עבודה זרה
בירושלמי עבודה זרה פרק ג', תני רבי בורקי קומי ר' מנא מלמד שלא הניחו הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו. ולא כן סברנן מימר דבר שיש בו רוח חיים אף על פי שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה בית הבחירה איכן נבנה ע"פ נביא [דברי הימים א כא יט] ויעל דוד כדבר גד אשר דיבר ביד ה'. ע"כ.
ולכאורה יש להביא ראיה מזה דלא כפי שהוכחנו לעיל, אלא דהמשכן אינו בראש ההר דשילה. כיון דנלמד מהפסוק דהכנענים עבדו את כל ראשי ההרים. ורק בית הבחירה נבנה בראש הר המוריה על פי נביא. ובשילה לא מצינו שנבנה על פי נביא[4].
ואי אפשר לבאר בבאור תרוץ הירושלמי שנבנה ע"פ נביא, דנביא התיר אע"פ דעבדו שם ע"ז. דאין נביא רשאי להתיר דבר שאיננו הוראת שעה. אלא המכוון הוא שנביא גילה שלא עבדו שם.
והנה בש"ס עבודה זרה מז. מבואר דמים של רבים אף שהשתחוו להם לא נאסרו לגבוה. והרדב"ז בפ"ד מאיסורי מזבח ה"ד הקשה על הרמב"ם שם, דהר סתמא הוא של רבים ואמאי נאסר. ותירץ דדווקא מים דאיכא תרתי לטיבותא, שהם ג"כ נובעים והולכים, יעויי"ש.
אמנם באור שמח וכן באבי עזרי כתבו דאף הר של רבים לא נאסר. ולפי"ז אפשר ליישב דדווקא בבית המקדש שהיה שייך לארנן היבוסי הוקשה לירושלמי. דכיון דסתם הר נעבד לע"ז, והר המוריה היה שייך לאדם פרטי, לכן נאסר. אבל סתם הרים שהם של רבים לא נאסרו לגבוה. ולכן שילה, סתמא הוא ככל ההרים שהם של רבים. ולא נאסרים לדעת האור שמח והאבי עזרי.
♦
הראיות מסוגיא דשילה, ומשכן שילה
בירושלמי מגילה א יב רבי שמעון בן מיישא בעי קומי רבי לעזר מהו הרואה שילה או שילה ומשכן שילה א"ל שילה ומשכן שילה [דף יז עמוד ב] כגון הדא בית מעון אלא שזה מפסיק וזה אינו מפסיק. ע"כ. והיינו דנסתפק רבי שמעון בן מיישא אם מה שקדשים נאכלין בכל הרואה הכוונה רואה את שילה העיר או כל הרואה את שילה ומשכן שילה. ובעי לראות גם את מקום המשכן.
ויש שהקשו[5] דאם המשכן היה בתוך העיר מה ספק הירושלמי, דהא המשכן ממילא בתוך העיר. ואלא ע"כ שהמשכן היה מחוץ לעיר, והיינו במדרגה הצפונית. ולפי דבריהם הספק הוא האם סגי בראיית העיר שילה, או שצריך גם לראות את מקום המשכן, שהוא מחוץ לעיר.
אבל באמת היא גופא קשיא, דלפי"ז מנין לרבי שמעון בן מיישא דזה ברור דבעי לראות את העיר שילה וכל מה שהסתפק הוא האם צריך לראות את המשכן. וזה מנין לו? הא הפשטות היא שצריך מקום הנראה ממקום ההקרבה, ואיזה ענין יש בראיית מקום העיר.
והתינח אם המשכן בתוך העיר, אפשר לומר שהעיר שילה היא עיר המשכן. וכעין ירושלים, דיש קדושה ממקום שצופה על העיר. אבל אם נניח שהמשכן היה מחוץ לעיר, אין סיבה שיהא בעי לראות את העיר שילה.
ומה שהקשו דאם המשכן בתוך העיר מה הספק. מתיישב אם נניח שהמשכן בראש העיר במקום הגבוה. ואז הספק הוא האם מועיל במקומות הרחוקים הנראים רק מפסגת התל.
♦
סתמות הפסוקים בשמואל והסוגיא בחגיגה
והנה בפסוקים בתחילת שמואל כתוב כמה פעמים לשון עליה לשילה. מידי עלתה, וחנה לא עלתה, ועוד. ונראה מזה דהייתה עליה למשכן.
ובש"ס חגיגה ה': אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו מתקיף לה רבי זירא עד הכא מאן אתייה אמר ליה אביי עד הכא דמיחייבא אימיה בשמחה אייתיתיה אימיה מכאן ואילך אם יכול לעלות ולאחוז בידו של אביו מירושלים להר הבית חייב ואי לא פטור השיב רבי תחת בית הלל לדברי בית שמאי וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאותיו והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו הוה וכו'. ע"כ.
ואם המשכן היה בשילה בראש ההר מובן ששיעור החינוך לראיית קטן בשילה הוא כמו בירושלים. אבל אם היה בעמק צ"ע, דאין השיעור שוה.
סיכום
נראה שהמיקום הנוכחי, אין לו ראיות. וגם המחקר הארכיאולוגי לא מצא במקום ממצאים. וגם נסתר מהסוגיא בזבחים. והוא נגד פשטות הפסוקים בשמואל והסוגיא בחגיגה. גם אם נניח שהמשכן לא היה בראש ההר, אין סיבה לומר שהיה במקום הנמוך ביותר.
יש גם ראיות ארכיאולוגיות (אפר וכלים שבורים רבים) וגם ראיות מהמקרא ומהש"ס שהמשכן היה בראש ההר. מה שקשה על זה הוא מהירושלמי בעבודה זרה. וניתן ליישב את הקושיא לפי חלק מהאחרונים.
♦ ♦ ♦