מדרש גאולה: עיון בתלמוד ירושלמי - הרב בצלאל נאור

ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתא, וראו איילת השחר שבקע אורה.
אמר ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימאה-קימאה. כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת.
מאי טעמא? "כי אשב בחושך, ה' אור לי" [מיכה ז, ח].
כך בתחילה, "ומרדכי יושב בשער המלך" [אסתר ב, כא].
ואחר כך, "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" [שם ו, יא].
ואחר כך, "וישב מרדכי אל שער המלך" [שם ו, יב].[1]
ואחר כך, "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" [שם ח, טו].
ואחר כך, "ליהודים היתה אורה ושמחה" [ח, טז].
(ירושלמי, ברכות פרק א הלכה א)[2]
מתעוררת השאלה: למה הסתמך ר' חייא רבה דוקא בפסוקים ממגילת אסתר כדי להדגים את תהליך הגאולה ההולך וגובר? כאשר ראיית איילת השחר הדליקה אצלו את רעיון התנוצצות הגאולה, למה הזכיר בהקשר זה את הכתובים במגילת אסתר?
"איילת השחר" היא חניכה לאסתר המלכה. מקובל שמזמור כב בתהלים נאמר על שם אסתר: "למנצח על איילת השחר" [תהלים כב, א].
מה איילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן, אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן.
אמר ר' זירא: למה נמשלה אסתר לאיילה? לומר לך מה איילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה.
אמר ר' אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך, מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הניסים.
(בבלי, יומא כט, א)
למה נמשלה אסתר כאיילת - במסכת מגילה [טו, ב] אמרינן דאסתר אמרה מזמור זה. כיון שהגיעה לבית הצלמים, נסתלקה הימנה שכינה. אמרה: "אלי, אלי, למה עזבתני?" [תהלים כב, ב].[3]
(רש"י)
ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר "אלהי אקרא יומם ולא תענה, ולילה ולא דומיה לי" [תהלים כב, ג].
(בבלי, מגילה ד, א)
אקרא - במזמור למנצח על איילת השחר הוא, שנאמר על אסתר, כדאמרינן במסכת יומא [כט, א] למה נמשלה אסתר כאיילת כו'.
(רש"י)
לא זו אף זו. השם "אסתר" כשלעצמו משמעותו: איילת השחר.
תניא:
רבי מאיר אומר: אסתר שמה. ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראו הדסים.
רבי יהודה אומר: הדסה שמה. ולמה נקרא שמה אסתר? על שם שהיתה מסתרת דבריה.
רבי נחמיה אומר: הדסה שמה. ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר.
(בבלי, מגילה יג, א)
רש"י פירש "אסתהר": ירח, יפה כלבנה. אמנם בהגהותיו למסכת מגילה, רבי יעקב עמדין כתב: "על שום אסתהר - אינו לבנה, אלא הוא שם כוכב נוגה שאורו מזהיר".[4]
כך מובן איך הגיע רבי חייא רבה מראיית איילת השחר שבקע אורה, לאותם הפסוקים במגילת אסתר המצביעים על מהלך "גאולתן של ישראל", שככל שהיא הולכת, היא רבה והולכת.
♦ ♦ ♦