הערה על מאמרו של הרב אליעזר הירשוביץ "בגדר פדיון ביותר מכדי דמיהן והברחת שבויים" (עמוד שמ"ג)
עלתה במחשבתי כעת נקודה שאולי יש לה משמעות הלכתית:המחבלים ימ"ש לא מוכנים לעשות עסקה כוללת, אלא רק עסקה של שחרור חלק מהחטופים, וגם אותם לא בבת אחת אלא בכמה פעימות.
הסיבה לכך, היא שהחטופים הם תעודת הביטוח היחידה שלהם. לולא שהיו שם חטופים, היו לנו פחות מגבלות על הפצצת אוכלוסיית האויב (אפילו לפי מוסר המלחמה המעוות שנוהג כיום).
לכן, בכל פעם שמשחררים קבוצת חטופים, מקטינים את הסיכוי של החטופים הנותרים להשתחרר.
והרי כל הסיבה לאסור על הברחת שבויים היא מחמת שזה ירע את התנאים של השבוים האחרים.
אריאל דוד
♦
תגובת המחבר
אולי נראה לדון בזה לפי דברינו שנכתבו, אם סיבת איסור הברחה הוא מחמת הרעה של היחיד, או שעניין התקנה היא מחמת שנוצר שינוי במציאות התנהגות השובים דבר שמצריך ל"תקנת העולם".
יישר כח
אליעזר הירשוביץ
♦