הערה על מאמרו של הרב בן ציון סופר "הבנה מחודשת בשיטת השו"ע בגדר בין השמשות" (גיליון פז, עמוד תמג)
בירחון האוצר פז התפרסם מאמרו של הרב בן ציון סופר על בין השמשות. באחד הפרקים הביא המחבר נר"ו 'מציאה' מכת"י של הגמרא, שלא מוזכר בה שמשקיעה ועד צה"כ 5/4 מילין, והוא למד מכך שלגירסה זו הדבר אינו קיים. הכותב הבין שהגמרא אומרת שמהלך אדם 40 מיל ביום, ועובי הרקיע [הזמן מעה"ש ועד הנץ] הוא 5 מיל.ת"ח החפץ בעילום שמו כתב למערכת האוצר שהדבר לכאורה אינו מובן, מפני שדיוקו אינו מלמד ש5 מיל = שישית היום, הרי לפי"ז "יום" [מהנץ לשקיעה] הוא 35 מיל ואם כן: 5 מיל = שביעית היום. וזו טעות, שהרי הגמ' אומרת "נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום".
ולא זו בלבד, בכת"י עצמו, בדף הקודם, מופיע כמו הגירסה שלפנינו.
♦
תגובת המחבר
אני מודה מאד לכת"ר על תגובתו, אמנם על כגון דא ראוי להמליץ - עצור במילי'ן לא אוכל.
א. בעניי לא זכיתי להבין את השגתו מדברי הגמ' על עוביו של רקיע.
הגמ' בפסחים מוכיחה שזמן הילוך עובי הרקיע, דהיינו חמש מילין, הוא שישית היום, כיון שאכן זמן היום מהזריחה עד השקיעה הוא 30 מיל. אין זה אומר שגם הזמן מהשקיעה עד צאת הכוכבים הינו חמש מילין. לכל היותר ניתן להסיק מכך שהזמן מהשקיעה עד יציאת השמש מעובי הרקיע הוא חמש מילין, אך מ"מ אין לזה כל ענין לגדר צאת הכוכבים.
ומה שאמרו 'מהלך אדם ביום', ודאי אין הכוונה ל'יום' הלכתי בדווקא, שהרי בכל מקרה מדובר על פרק זמן הכולל גם את בין השמשות, שהוא רק ספק יום. על כרחנו שהכוונה למהלך אדם בשעות היממה שבהן הרגילות ללכת (שרובן בשעות היום), אך אין להסיק מכאן שמהשקיעה עד יציאת השמש מעובי הרקיע זהו יום גמור. אותו הדבר מצאנו בפס' בנחמיה שעשו מלאכה מעלוה"ש עד צאה"כ: 'והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה' - אף שבודאי גם בבין השמשות עשו במלאכה - כיון שהכוונה לזמן הרגיל למלאכה, שברובו הוא יום.
[לעומת זאת, הביטוי 'צאת הכוכבים' נאמר בגמ' שם כתיאור נקודת זמן ספציפית (ולא כתיאור פרק זמן מתוך היממה, כמו במילה 'יום') - בדומה ל'עלות השחר', 'הנץ החמה' ו'שקיעת החמה' שהוזכרו שם, שבכולם הכוונה לנקודת זמן הידועה לנו משאר סוגיות הש"ס. לכן, יש דוחק מסוים בביאור האחרונים ש'צאת הכוכבים' כאן איננו מתאים לפירושו של ביטוי זה בשאר הש"ס].
ב. יישר כח על הערתו החשובה מנוסח כתב היד בדף צג ע"ב! אכן לא שמתי לב לכך, וחשוב לציין זאת.
אמנם יש לשים לב, שאותה המימרה שמובאת שם בשם רבב"ח אריו"ח, היא עצמה מופיעה גם בדף צד ע"א, ושם הגירסא היא ללא המשפט 'משקיעת החמה...', וכמו שכתבתי במאמר. וכיון ששם מובאת אף הברייתא בשם רבי יהודה (שלדידו עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום), וגם בה לא מופיע המשפט הנ"ל, נראה כי נטיית הדברים היא שכך היתה הגירסא המקורית, והמשפט שהובא בעמוד הקודם בדברי ריו"ח הוא תוספת המעתיק מכח סברתו להשוות את 'משקיעת החמה עד צאה"כ' ל'מעלוה"ש עד הנץ החמה'.
ומ"מ, צודק מר כי העובדה שגם בכתב יד זה עצמו מופיע המשפט המדובר, עכ"פ במקום אחד מתוך שלשה, מערערת היא את הערעור על שיטת ר"ת מכח כת"י זה.
♦ ♦ ♦