הרב דוד לוי

מכתב מחכ"א להגאון רבי דוד מקארלין זצ"ל - יישוב שיטת הרמב"ם במשחרר שפחה ושייר עוברה[1]

יום ג' לסדר מקץ תרס"ז פאניוועז'
כבוד הגאון האמיתי שר התורה רשכבה"ג כקש"ת אדמו"ר מרן ר' דוד שליט"א גאב"ד דקארלין שוכט"ס.
הרהבתי עוז בנפשי לרמוס בחצרות קדשו, יען ראיתי לכבוד גאונו בספרו מדבר בעניינים כאלה.
♦
א.
פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בשיחרור שפחה או עובר
הרמב"ם ז"ל בהלכות עבדים [ז, ה] וז"ל: "הכותב לשפחתו מעוברת, הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין, הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום, שזה כמי שמשחרר חציה". והראב"ד בהשגותיו תמה על זה וז"ל: "קשיא רישא אסיפא, סיפא קאמר דעובר ירך אמו הוא, א"כ רישא אמאי דבריו קיימין וכו'", עכ"ל.
♦
ב.
לאדון ב' קניינים בעובר
והנראה ליישב (והוא) נחקור, אם האדון יש לו קנין בהעובר מלבד הקנין שיש לו בו מטעם דהוא ירך אמו, והוי כמו ידה, מלבד זה יש לו עוד קנין בו משום דכתיב "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" (שמות כא, ד), דהיינו כל מה ששפחתו תוליד יהיה עבד לאדוניה, נמצא שיש לו בהעובר שני קניינים: אחד בשביל השפחה דהוי כמו ידה ורגלה, ואחד בשביל העובר גופיה מטעם דכתיב 'האשה וילדיה'[2].
ומעתה ניתן לחקור, אם האדון ישחרר חד קניין שיש לו בו וישייר לו קניין השני שיש לו בו, אם גם זה נקרא משחרר חצייה, או לא, משום [ד]כיוון דקנין אחד משחרר כולו ולא שייר ביה מידי, הלכך אין זה נקרא משחרר חצי', רק יהא פסול מטעם שיור דמכל מקום עדיין אגידה גביה. וע"ז (=ועל זה) נוכל להביא ראיה מדברי הגמרא ביבמות דף נ"ב (ע"ב) דבעי הגמרא: "כתב גט לזיקתו ולא למאמרו וכו' מהו? מאמר עילוי זיקה קא רמי, והוה ליה כמגרש חצי אשה, והמגרש חצי אשה לא עשה ולא כלום, או דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי?". חזינן מהכא דהיכא שיש לו שני קניינים בה כגון זיקה ומאמר ומגרש קניין אחד ומשייר השני מהני, אי אמרינן דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, משום דכיוון דבקנין שגירש לא שייר ולא מידי, רק שייר בקניין השני אינו נקרא מגרש חציה.
אך לכאורה צריך להבין שמה מכ"מ (=מכל מקום) אמאי מהני, הא צריך לפסול הגט מפני השיור ששייר דהא שיור מכ"מ הוי. אך זה ניחא לפי מה דאמרינן לעיל בסמוך, דכי נתן לה גט ואמר: הרי את מגורשת ממני, ואי את מותרת לכל אדם, דג"כ מהני משום דלא גרע מריח הגט, וה"נ לא שנא, כיוון שהחיסרון הוא רק מפני השיור מהני בגט יבמה.
מכ"מ (=מכל מקום) חזינן מהכא, דהיכא שיש לו שני קניינים מגרש קניין אחד, [ו]אינו נקרא מגרש חצי אשה, רק הוא פסול מפני השיור משום דעדיין אגידה גביה.
והנה הא חזינן בגמרא דהיכא דהפסול הוא מפני שהיא אגידה גביה אינה פוסל(ו)ת אלא היכא דהיא אגידה ולא לעולם, אבל היכא (דאגידה) [דאיגודה] יש לה זמן אינה פוסלת, כדאמרינן (גיטין כא, ב) על מנת שלא תלכי לבית אביך שלושים יום, הרי זה כריתות.
♦
ג.
יישוב דעת הרמב"ם דחלוק שחרור שפחה משחרור עובר
ומהשתא יבואר היטב [ה]פסק של הרמב"ם ז"ל, דברישא היכא שהוא משחרר את השפחה ומשייר את העובר, משום הכי דבריו קיימין, דכיוון דקנין שיש לו בהשפחה הוא שחרר לגמרי, ומעתה גם קנין שיש לו בהעובר מטעם דהוי כיד השפחה כבר בטל, דהא שחרר את הקנין שיש לו בהשפחה, ולא שייר רק קנין השני שיש לו בהעובר דהוא ממילא עבד בלא השפחה, מטעם דכתיב האשה וילדיה, ושיור כזה לא יוכל לפסול את הגט משום דהשיור הזה יש לו זמן קצוב, דהא הוולד עתיד לפרוש ממנה כשיוולד. אבל בסיפא דכששחרר את העובר ושייר את השפחה, שמה הוא צריך לשחרר את העובר [מ]שני הקניינין שיש לו בו, וכיוון שמשייר בו קנין שיש לו בו מטעם שהוא עובר ירך אמו, ושיור זה לעולם יישאר, לכן הוא פסול.
♦
ד.
יישוב נוסף דבשיור עובר אין חיסרון בגט שחרור
ובאופן אחר רציתי לומר, דהא דמשחרר חצי עבדו לא קנה, אינו דומה ממש לאשה, דשם הטעם דאינו יכול לגרש חציה משום דלא שייך כריתות על חצי אשה, אבל בעבד על כרחך אין [זה] הטעם, דהא חזינן דהיכא שהיה עבד של שני שותפין היה יכול לשחרר גם חצי, חזינן דהיה שייך שחרור על חצי, רק הוא פסול היכא ששייר גביה חציו השני. ואם נאמר כן, דהא דילפינן דלא יכול לשחרר חצי עבדו הוא רק מפני השיור שמשייר גביה חציו השני, היה מיושב לנו דברי הרמב"ם ז"ל באופן זה, דהא דוולד השפחה הוא עבד, לא מפני הקניין שיש לו בהשפחה, רק הוא כמו קנין חדש מטעם דכתיב: 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה', לכן ממילא הוא נקרא עבד. לפי זה ניחא, דהיכא דמשחרר את הולד ומשייר את השפחה, משום הכא לא אמר כלום כיון דעובר ירך אמו, ומשייר באמו והשיור יהיה לעולם, לכן לא אמר כלום, משא"כ ברישא היכא דהוא משחרר את השפחה ומשייר את העובר, שמה השיור יש לו גבול דהא העובר הוא עתיד לאתפרושי ממנה כשיוולד ואז יגמר הקניין שישייר עכשיו, והא דיהיה עבד הוא לא מטעם קנין הראשון שהיה לו בו, דהא הקנין הראשון שהיה לו בעת שהיה עובר הוא לא היה קנין פרטי בהעובר שיהא נקרא עבד בפני עצמו בעת שהיה עובר, רק היה כמו ידה של האם, ועתה קנין זה כבר כלה, ונתחדש עליו עתה כשיוולד קנין חדש דהוא גופו נקרא עבד מטעם דכתיב, ולא מפני אמו, רק הוא עבד ממילא, משום הכי לא חשיב שיור דהא הקנין הראשון כבר בטל.
♦ ♦ ♦