ר"מ בישיבת מרכז הרב
גבורת מרדכי - מסכת חולין[1]
סי' א – מדוע לא הועמדו דברי המשנה 'הכל שוחטין ושחיטתן כשרה' בשומע ואינו מדברהסבר רבינא לשני דיני המשנה: 'הכל שוחטין ושחיטתן כשרה'
בגמ' חולין דף ג' ע"ב: כולהו כרבינא לא אמרי, להך לישנא דאמר: מומחין אין שאין מומחין לא, רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן, וכ' רש"י רוב מצוין.
הצורך להעמיד את שני דיני המשנה באדם אחד, וקושי שלא העמידוה בשומע ואינו מדבר
א) בגמ' חולין דף ב' ע"א במתני' הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחש"ו וכו', ופריך בגמ' הכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשרה בדיעבד וכו'. הנה הרא"ש [חולין א, ג] כ' דמומחה שנשתתק ושומע רק שאינו מדבר שוחט לכתחילה אם אחר עושה את הברכה, כיון דהוא שומע את הברכה, ואין צריך דוקא שהוא יעשה את הברכה אלא כיון דשומע סגי. לפי"ז, שוחט אף לכתחילה, אבל אם מדבר ואינו שומע אסור לשחוט לכתחילה, כיון דאינו שומע הברכה, אבל אם שחט בדיעבד שחיטתה כשרה, משום דהברכה אינו מעכב, עיי"ש. והקשה עליו המעדני יו"ט [על הרא"ש שם אות כ], א"כ לוקמי מתני' בהכי, דהכל שוחטין לכתחילה אפי' שומע ואינו מדבר, ושחיטתן כשרה מיירי במדבר ואינו שומע, דכשר בדיעבד, דברכה אינו מעכב, ותי' המעדני יו"ט דדוחק הוא לאוקמי מתני' בתרי גברא, רישא בשומע ואינו מדבר וסיפא במדבר ואינו שומע עיי"ש. וקשה לי דעדיין אפשר לאוקמי מתני' אף בחד גברא, והיינו הכל שוחטין לכתחילה אפי' שומע ואינו מדבר, בד"א כשאחר עושה את הברכה, אבל אם אחר לא עשה ברכה לא ישחוט, ואפ"ה אם שחט שחיטתו כשרה משום דהברכה אינו מעכב.
♦
קושיית המהרש"א על הב"י שפירש שהכלל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן נאמר רק בדיעבד
ב) ונראה לי לתרץ, דהנה אמרי' לקמן בגמ' דף ג' ע"ב כולהו כרבינא לא אמרי, להך לישנא דאמר מומחין אין שאין מומחין לא, רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן, וכ' רש"י רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן הלכך לא צריך למיבדקה. וכ' עליו המהרש"א וז"ל, פ' [=פירוש] דלא בעי למיבדקה בין בתחילה לידע אם מומחה הוא ובין בדיעבד אם שחט כדבעי רבינא למימר, אבל הב"י [יו"ד סי' א אות א] כתב לפרש דברי רש"י דלא בעי למיבדקה היינו דוקא אם שחט אבל לכתחילה אין מוסרין לו לשחוט אלא אא"כ [נדצ"ל אלא אם כן] יודעין שהוא מומחה. ודקאמר רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן, לא נאדו מתחילת דברי רבינא שאמר הכל מומחין שוחטין, אלא מסוף דבריו נאדו שאמר ואם שחט בודקין אותו, ע"כ תוכן דבריו. ולא ידענא האיך מצא ידיו ורגליו לפרש כך, דא"כ ניחא טפי לאוקמי למתני' בהכי, הכל מומחין שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשירה בדיעבד, אף אם אין יודעין בו שיודע הלכות שחיטה. וליכא למימר דלא מצי לאוקמי מתני' בהכי משום דקשיא להו וכולן, דהא לאביי ורבא ורב אשי לא מתוקמא נמי וכולן אלא אחש"ו וכו', עכ"ל, עיי"ש במהרש"א.
♦
תירוץ הט"ז: רבינא הכשיר בדיעבד רק עם בדיקה והכלל מכשיר בלעדיה
ג) וראיתי בט"ז יו"ד סי' א' ס"ק ג' שתירץ וז"ל: ונ"ל דמשמעות המשנה דבדיעבד דכשר צריך עוד להצטרף איזו דבר לאותו הכשר, דהיינו לרבינא בדיקה ולשאר אמוראי לכל אחד כדאית ליה, לזה חותך כזית בשר, ולזה בודק סכין ונותן לו, כמבואר בסוגיא. ויש לזה הכרח בלשון המשנה שאמרה: הכל שוחטין ושחיטתן כשרה. בלשון שחיטתן מבואר דקאי על הנזכר כבר, וא"כ קשה האיך יאמר על אדם אחד לכתחילה ודיעבד, אלא ע"כ דקאי על המעלה שצריך להיות באדם ההוא, דלכתחילה בעינן שיהא ידוע לנו אותה המעלה, ואח"כ אמר דאי לא נודע לכתחילה המעלה אפשר להודע עוד אח"כ, והיינו לרבינא ללישנא קמא דמיירי ברישא בידוע לנו מעלת המומחה לכתחילה, ואח"כ אמר דאף אם נודע בסוף אותה המעלה דמומחה כשר, וכן לכל א' מן התירוצים, כגון טמא במוקדשים, דלכתחילה צריך סכין ארוך שלא יגע, ובדיעבד אם אמר לא נגעתי מהני אפילו בקצר, וכן לאביי דאמר הכל שוחטין ואפי' כותי, ולכתחילה צריך תיקון דישראל עומד על גביו, ואמר אח"כ דגם בדיעבד יש לו תיקון ע"י שחותך כזית בשר ויתן לו, וכן כ"א לפי תירוץ שלו, וא"כ כיון דלהנך אמוראי ס"ל דבדיעבד כשר בלא בדיקה א"א לאוקמי מתני' בהכי מטעם שכתבנו, כנ"ל ברור בסוגיא והכי קיי"ל, עכ"ל עיי"ש.
♦
תירוץ הקושיה דלעיל לפי זה: בשומע ואינו מדבר ההכשר בדיעבד אינו תלוי במעשה, וכן בקטן מומחה
ד) וא"כ לפי"ז לק"מ קושייתנו הנ"ל, דא"א לאוקמי מתני' במומחה שנשתתק, משום דמדבר ואינו שומע דכשר בדיעבד לא צריך שום בדיקה, ומתני' משמע דצריך שיהא עוד איזה מעלה בדיעבד, כגון חותך כזית בשר וכו', וכהט"ז הנ"ל. ולפי"ז נ"ל לתרץ נמי מה שהקשיתי על הטור ביו"ד [סי' א אות ה], שפסק דקטן מומחה היודע לאמן את ידיו מותר לשחוט לכתחילה כשגדול עומד על גביו, אבל אם אין גדול עומד על גביו אסור לו לשחוט לכתחילה, ואם שחט שחיטתו כשרה, וא"כ נוקמי מתני' בהכי, הכל שוחטין אפי' קטן מומחה, בד"א כשגדול עומד על גביו, אבל אם אין גדול עומד על גביו לא ישחוט, ואם שחט שחיטתו כשרה. אבל לפי דברינו הנ"ל לק"מ דכאן נמי חסר כלום בדיעבד, כמובן, ע"כ.
♦
סי' ב – תירוץ נוסף לקושיה הנ"ל: המשנה אינה עוסקת בתקנה של יציאה ידי חובה מאדם אחר
תירוץ נוסף: המשניות אינן שונות תקנה של יציאה ידי חובה מאדם אחר
א) בגמ' חולין דף ב' ע"א במתני' הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחש"ו וכו', ופריך בגמ' הכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשרה בדיעבד וכו', ומוקי בגמ' הכל שוחטין אפי' טמא בחולין וכו', והקשה המעדני יו"ט, דהנה הרא"ש כתב דמומחה שנשתתק אם שומע ואינו מדבר שוחט אפי' לכתחילה אם אחר עושה את הברכה מאחר דהוא שומע את הברכה, אבל אם מדבר ואינו שומע אסור לו לשחוט לכתחילה משום דאינו שומע את הברכה, אבל אם שחט בדיעבד שחיטתו כשרה משום דברכה אינו מעכב. וא"כ הקשה המעדני יו"ט דלוקמי מתני' בהכי, הכל שוחטין אפי' מומחה שנשתתק בד"א כשהוא שומע ואינו מדבר, אבל אם מדבר ואינו שומע לא ישחוט לכתחילה משום שאינו שומע הברכה אבל בדיעבד אם שחט שחיטתו כשרה משום דשחיטה אינה מעכבת, ותי' המעדני יו"ט משום דדוחק הוא לאוקמי מתני' בתרי גברא, היינו רישא בשומע ואינו מדבר וסיפא במדבר ואינו שומע, עיי"ש.
ב) אבל קשה לי דנוקמי מתני' אפי' בחד גברא והיינו דהכל שוחטין אפי' שומע ואינו מדבר, בד"א כששומע את הברכה מאחר, אבל אם אינו שומע את הברכה מאחר, דהיינו היכא דליכא מי שיעשה את הברכה, א"כ לכתחילה לא ישחוט, אבל בדיעבד אם שחט שחיטת[ו] כשרה, משום דברכה אינו מעכבת. ונראה לי לתרץ, דהנה הב"י הקשה ביו"ד סי' א' על הרא"ש דמהיכא יליף דאינו שומע ומדבר שוחט בדיעבד, מתרומה, דתנן: המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. וא"כ כמו"כ ניליף דשומע ואינו מדבר לא ישחוט לכתחילה משום דתנן בתרומה האלם והערום לא יתרומו ואם תרמו תרומתם תרומה, ומפרש בירושלמי משום ברכה, א"כ כמו"כ נמי בשחיטה. ותי' הב"י דגבי תרומה בשומע ואינו מדבר נמי מהני אפי' לכתחילה, ורק דמתני' דתרומות לא תני תקנתא ע"י ששמע מאחר, אבל אם שמע את הברכה מאחר, אה"נ דתורם אפי' לכתחילה עיי"ש, א"כ לפי"ז לק"מ קושייתי הנ"ל, דכמו"כ במתני' נמי לא רצה למיתני דהכל שוחטין לכתחילה ע"י תקנתא ששמע הברכה ע"י אחר, וזה פשוט וברור, ע"כ.
♦
סי' ג - קושי מכשרות שחיטת חרש על הפוסל שחיטה ללא ברכה, והצעת תירוץ
א) בגמ' חולין דף ב' ע"א במתני' הכל שוחטין וכו' חוץ מחש"ו, וכולן ששחטו ואחרים רואים אותם שחיטתם כשרה, הנה הרא"ש מביא את ההלכות-א"י שכתב: דאם שכח ולא בירך שחיטתו פסולה משום דהברכה מעכבת, עיי"ש. א"כ קשה לי טובא עליו ממתני' דתני' וכולן ששחטו ואחרים רואים אותם שחיטתם כשרה, דהרי חרש דתנו חכמים בכ"מ הוי שאינו שומע ולא מדבר, וא"כ הרי אינו שומע את הברכה, וא"כ אמאי שחיטתו כשרה. ואולי יש לחלק דדוקא שכח דהיה יכול לעשות הברכה לפי"ז פסול משא"כ חרש דאינו יכול, וצ"ע, ע"כ.
♦ ♦ ♦