הבה"ח יצחק פרץ

בעניין השחרת רצועות התפילין משני הצדדים

א.
איתא במנחות (לה ע"א): א"ר יצחק, רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. מתיבי, תפילין אין קושרין אותן אלא במינן, בין ירוקות, בין שחורות, בין לבנות, אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר. א"ר יהודה, מעשה בתלמידו של ר"ע שהיה קושר תפיליו בלשונות של תכלת ולא אמר לו דבר, איפשר אותו צדיק ראה תלמידו ולא מיחה בו, אמר לו הן לא ראה אותו ואם ראה אותו לא היה מניחו. מעשה בהורקנוס בנו של ר' אליעזר בן הורקנוס שהיה קושר תפיליו בלשונות של ארגמן ולא אמר לו דבר, איפשר אותו צדיק ראה בנו ולא מיחה בו, אמרו לו הן לא ראה אותו ואם ראה אותו לא היה מניחו. קתני מיהא בין ירוקות בין שחורות ובין לבנות. לא קשיא, כאן מבפנים, כאן מבחוץ. אי מבפנים, מאי גנאי ודבר אחר, איכא זמנין דמתהפכין ליה. [ועי' בשבת (כח ע"ב) איתא דרצועות שחורות הלכה למשה מסיני, ע"ש].
ופרש"י: אלא במינן: של עור ולא של משי ופשתן. אדומות לא יעשה מפני גנאי: שמא יאמרו גרדן הוא ומדם חטטיו נצבעו והאדימו הרצועות. ודבר אחר: שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם. של תכלת: דלאו מינן [שיטה מקובצת: מינו] הוא. מבפנים: אפילו לבנות ודא"ר יצחק שחורות מבחוץ. דמתהפכין ליה: מה שבפנים בחוץ [ב"ח: לחוץ] ונראה האודם.
מסקנת הגמרא היא שבצד חוץ צריך דוקא צבע שחור, ומבפנים אפשר איזה צבע שיהיה חוץ מאדום. וכן הוא ברי"ף, רא"ש, מרדכי, ועוד, וזה ברור.
♦
ב.
אמנם דבר מעניין מצינו ברמב"ם (פ"ג מהל' תפילין הל' יד), וז"ל: הרצועות של תפילין בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים וזו היא ההלכה שלמשה מסיני אבל אחורי הרצועות הואיל ומבפנים הם אם היו ירוקות או לבנות כשרות. אדומות לא יעשה שמא תהפך הרצועה וגנאי הוא לו. ולא יהיו אחורי הרצועה לעולם אלא כעין הקציצה אם ירוקה ירוקין ואם לבנה לבנים. ונואי הוא לתפילין שיהיו כולן שחורות הקציצה והרצועה כולה. עכ"ל.
[והן אמת שבספר ברוך שאמר לרבינו שמשון ב"ר אליעזר ברוך שאמר (הגהה א') גרס בדברי הרמב"ם האלו: וגנאי[1] הוא לתפילין..., ובספר ילקוט שינויי נוסחאות למהדורת פרנקל (עמ' תשטו) כתבו שכ"ה בכת"י א', ובדפוס ויניציאה רפ"ד, וכ"ה בשו"ת הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' נג בשם יש ספרים, וכתבו שט"ס הוא. אמנם בכל שאר כתבי היד והדפוסים וכ"ה בס' החתום ובכת"י תימנים הגירסא היא ונוי. ע"כ ממהד' פרנקל. וענינו הרואות שכן הגירסא של רבינו מנוח בלשון "נוי". וע"ע בשו"ת שבט הלוי חי"א בתשובת הגרב"צ וואזנר].
ופירש את דבריו רבינו מנוח, וז"ל: פי' שמדרך נוי התפילין הוא שישתדל העושה אותן שיהיו שני פני הרצועה שחורים. ואני ראיתי תפילין הרבה שהיתה הקציצה שלהן לבנה, כלומר שעור חפוייה היה מקלף, אך אחורי הרצועה לא היו [תיבה אחת מטושטשת בכת"י] הקציצה, ואע"ג דלא מיפסלי בהכי כמו שכתב רש"י, מכל מקום לא קיים נוי של תפלין, שנויי של תפלין הוא שיהיו שחורים כלם, וסימן לדבר שחורה אני ונאוה (שה"ש א ה) וכתוב (שם ה יא) קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. עכ"ל.
ולצערינו לא זכינו לדברי מר"ן בכסף משנה בענין זה, והוא משום השמטת המדפיסים, כמ"ש בספר אבני יסוד (ח"ד כללי מר"ן כלל ל) בשם מרן החיד"א (שם הגדולים ח"ב מערכת כ' אות נ', ברכ"י חו"מ סי' ז אות ט"ז ד"ה ומ"ש הרב). אמנם כעת מצאתי בירחון אור תורה (מס' תקל עמ' תתשנב) שהגאון הנאמ"ן חולק ע"ד, ודעתו שמר"ן השאיר המקום פנוי לכשימצא מקור לכותבו שם. וכתב שכן הסכים איתו אביו, הגה"ק רבי מצליח מאזוז זצ"ל מח"ס שו"ת איש מצליח, ע"ש באורך דבריו. ובאור תורה (תקכח עמ' תתקעח) כתב הרב פזי חאדד, שכן דעת החת"ס בחידושי שבת (כו ע"א) כהגאון הנאמ"ן נר"ו.
ומענין מאד שהמגדל עוז כתב שמקור הרמב"ם לקטע זה הוא בהקומץ רבה. ולכאורה מה שמצינו בגמרא הוא שרצועות שחורות הלכה למשה מסיני, ושלצד פנים כל הצבעים כשרים חוץ מן האדום. ולא שנוי הוא לתפילין שיהיו כולן שחורות הקציצה והרצועה כולה. וצ"ע. ובשו"ת שבט הלוי חי"א סי' קסח ב, העיר הגרב"צ וואזנר נר"ו על הרמב"ם, דאיפה מצינו דהרמב"ם כותב הלכות חדשות בלי מקור, ונשאר בצ"ע.
♦
ג.
ומשום חביבותיא דמר גבן, אעיר קצת בדבריו הבהירים של הגרב"צ הלוי וואזנר שליט"א בשו"ת שבט הלוי הנ"ל. ראשית, כתב הרב דהגירסא הישנה והנכונה ברמב"ם היא "גנאי" ולא "נוי", וצ"ע איך יכול לכתוב כן כשהגירסא של רבינו מנוח, ומר"ן ועוד פוסקים היתה כן. וביותר שכ"ה בספר החתום, ובכת"י תימנים, והרדב"ז כתב שגירסא זו היא ט"ס. ואולי אפשר להשאיר זאת כהשערה וכדו', אבל ראיה ברורה לזה לא מצאנו עדיין.
עוד לא הבנתי איך הוא יכול להיות בטוח דביאור דברי הרמב"ם הם דלא כהבנת מר"ן ושא"ר, וכי מר"ן לא קרא את כל הלכה י"ד מהרמב"ם, אתמהה.
ומש"כ ששום אחד ממפרשי הרמב"ם לא טרח למצוא מקור לדברי הרמב"ם[2], הנה הבאנו שהמגדל עוז הביא מקור מהקומץ רבה. ואע"פ שלא זכינו לרדת לעומק דבריו הקדושים, אבל הוא כן הביא מקור לדברי הרמב"ם. וכן לדעת מרן החיד"א המובאת לעיל דהכסף משנה כתב מקור ורק שהושמט ע"י המדפיסים.
עוד במה שכתב ע"ד המשנ"ב שהעתיק את לשון הרמב"ם בלשון צריך, והעיר דאינו כן אלא "נוי", כבר הבאנו דזהו לשונו של האו"ז בשם רבינו שמחה, וכן גרס בנו מהר"ח, ובספר ברוך שאמר בהע' טז, ועוד, דנראה דהמקור לדבריהם הוא הרמב"ם, וא"כ כולם שותים מאותו באר.
ומה שכתב שעדיף לבאר דלא כמר"ן, והעיקר דלא להשאיר קושיא בדברי הרמב"ם. אחר המחילה, הדרך שלימדונו רבותינו הוא שעדיף שאנו יתמי דיתמי נשאר בקושיא בדברי הרמב"ם, מאשר להגיד שמר"ן הקדוש טעה, חס ושלום וחלילה.
אמנם אין רצוני חס וחלילה לפגוע בהגאון רבי בן ציון יעקב הלוי וואזנר שליט"א, שידוע לי שהוא ת"ח מופלג בתורה וביר"ש ואינו צריך להסכמתי כמובן. ולא עוד, אלא שאביו הגאון בעל השבט הלוי זצוק"ל הביא את תשובתו זו בספרו, ונראה דסמך את ידו עליה. ואני מבקש סליחא אם חס ושלום לא כתבתי כפי שהיה ראוי לכתוב בכבוד רב לגאון שכזה. וה' הטוב יכפר בעד, דגלוי וידוע לפניו דלא לקנטר באתי ח"ו.
♦
ד.
והנה מר"ן בבית יוסף (סי' לג ס"ד ד"ה וכתב) הביא את דעת הרמב"ם, וז"ל: וכתב הרמב"ם, ונוי הוא לתפילין שיהיו כולם שחורות הקציצה והרצועה כולה, כלומר שגם אחורי הרצועה יעשה שחור. והוסיף וכתב מר"ן: ולא נהגו כן.
וכן כתב הרמ"א בדרכי משה (סק"ב): וכתב באור זרוע (סי' תקסד) דעכשיו שנהגו לעשות הבתים שחורות צריך להשחיר הרצועות בין מבפנים בין מבחוץ עכ"ל. ולא נהגו כן. [ובשו"ת שבט הלוי חי"א עמ' קכה, העיר הגרב"צ וואזנר ע"ד הרמ"א שהביא הדברים בשם האו"ז, וכתב דתמוה למה הרמ"א לא כתב דהוא או"ז בשם רבינו שמחה[3]].
הרי לנו עדותם של מרן השלחן ערוך והרמ"א בספר המפה, שלא נהגו כן, ומשמע דבזה הם רוצים לדחות[4] את דברי הרמב"ם והאור זרוע. וא"כ מה נענה אנן אבתרייהו, יתמי דיתמי, ומאחר שקבלנו את הוראותיהם, אין לנו בזה אלא דבריהם הקדושים. [וע"ע בספר שלחן ערוך המקוצר להגר"י רצאבי נר"ו (הל' תפילין עיני יצחק אות עג) שכתב שגם מנהג תימן בזה הוא דלא כהרמב"ם, ולא נהגו להשחיר את הרצועות משני הצדדים].
♦
ה.
ובשו"ת יכין ובועז (סי' קנ) כתב בדעת הטור (לג ס"ד) שהביא את דברי הרמב"ם בזה, וכתב דא"כ דעת הטור כדברי הרמב"ם דצריך השחרה משני צדדי הרצועה. ועי' בבית יוסף ובפרישה דהכריחו לבאר בדעת הטור דהוא סובר כהרמב"ם בזה. אמנם מצאתי כעת שהרדב"ז חולק בזה בצבע הקציצה, דוקא כשהקציצה בצבע ירוק או לבן וכדו' הצבעים שהרמב"ם הביא, אבל אם הקציצה שחורה, אין דין שהרצועה צריכה להיות גם כן שחורה. ע"ש. וא"כ יוצא שלדעת הרדב"ז אין דעת הטור בזה כהרמב"ם וכו', ועיין. אמנם עיין בספר מנחה טהורה (מנחות ל"ה ע"א ד"ה תפילין) שכתב לדחות את דברי הרדב"ז האלו, עש"ב.
והנה לשונו של רבינו יצחק מווינה מח"ס אור זרוע (באות תקסד): ומורי ה"ר שמחה כתב... ועכשיו שנהגו בבתים שחורים מצוה להשחיר הרצועות בין בפנים בין בחוץ עכ"ל. ואיני מבין דקדוק שלו דלא קפיד תנא אלא אמין עור כדפריש'. עכ"ל.
ובאמת קשה למה מהר"ח אור זרוע (בפסקי או"ז הל' תפילין אות לז) הביא את דברי רבינו שמחה, ולא הוסיף שאביו רבי יצחק אור זרוע חולק עליו, וצ"ע. [ובספר ברוך שאמר (הע' טז) העתיק את דברי מהר"ח או"ז אלו].
והשבלי הלקט (מהד' מירסקי עמ' 93, ענין תפלין שבסוה"ס) כתב: ויש שמצריכין להיות שחורות מבחוץ ומבפנים. [ומוכרחים לומר דדעתו כדעת רבינו שמחה[5] המובא באו"ז דדוקא כשהבתים שחורים צריך שהרצועות יהיו שחורות מבפנים, דאל"כ הוא נגד גמרא מפורשת].
ועיין בשו"ת יכין ובועז (ח"א סי' ק"ן) שכתב: ובספר התרומה כתוב ושמא כמו כן עור הבתים צריך להיות שחור וכיון שעור הבתים הוא שחור גם הרצועות צריכין להיות מבפנים שחורות דהא תניא בפרק הקומץ אין קושרין אותן אלא במינן בין לבנות בין שחורות בין ירוקות אדומות לא יעשה משום גנאי ודבר אחר. עכ"ל. [והמהדיר של מכון הכתב כתב בהערתו שם שכ"ה בספר התרומה מהד' ורשא במפתחות אות רז, וחפשתיו ולא מצאתיו, ועי' בזה בשו"ת ראש אליהו ח"א סי' ז].
וכן בשו"ת יכין ובועז (סי' ק"ן) כתב שצריך שהרצועות יהיו שחורות משני הצדדים, ושכן דעת הרמב"ם, והטור, ובעל התרומה. ע"ש בדבריו.
ומצאתי בשו"ת הרדב"ז (סי' אלף תכו) שכתב לדייק מלשון הרא"ש (מנחות לה ע"א) שכתב: מ"מ נוי תפילין הוא שיהיה הכל שחור. שדעתו שתהיה הרצועה שחורה משני הצדדים, ע"ש בביאור דבריו.
♦
ו.
והרדב"ז (שם) הביא ראיה מדברי הגמרא במנחות (לה ע"ב): רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא איתהפכא ליה רצועה דתפילין, א"ל לא סבר לה מר ונוייהן לבר, א"ל לאו אדעתאי. ומזה שהגמרא כתבה ונוייהן לבר ולא ושחרירותן לבר, דייק הרדב"ז דגם לרב אשי היו רצועות שחורות משני הצדדים, רק בצד אחור היה מבריק יותר וזה ה'נוייהן לבר', משא"כ מצד פנים היה חלק יותר. אמנם הוסיף וכתב הרדב"ז שיודע שיש חולקים וסוברים דאין בזה הידור כלל, אמנם גם הם מודים שאין בזה גנאי. אמנם הסיק בדבריו שהרוצה להדר טוב שיחוש לדעת הרמב"ם ויצבע את שני צידי הרצועות בצבע שחור. אפילו שהוא בעצמו העיד שהמנהג אינו כן.
♦
ז.
ולא אכחד דמצאתי להגר"ח קניבסקי זצ"ל בספר אגרות וכתבים דרך אמונה (ח"א עמ' קכ) שכתב להביא ראיה מהגמרא במועד קטן (כה ע"א) בהא דרב הונא איתהפיך ליה רצועתא, ויתיב עלה ארבעין תעניתא. ומבואר דרב הונא לא נהג להשחיר את הרצועות משני הצדדים, ואם האמוראים לא נהגו כן, יתכן דגם אנו אין לנו לנהוג כן. ע"ש. [ובאמת יש לעיין בזה עפ"ד הרדב"ז שהבאנו בביאור בגמ' מנחות לה ע"ב בנוייהן לבר, וצ"ע].
ועוד הביא הגרח"ק (שם) ראיה מהתוספות במנחות (לה ע"ב ד"ה ונוייהן) דקאי הרצועות, ומשמע שבפנים לא היה שחור. [ולפום ריהטא אמינא דאינו מוכרח, וילע"ע בזה].
♦
ח.
והנה ענין זה ראינו שהובא בחלק קטן מאד מרבותינו הראשונים, ובין רבותינו הראשונים אפשר להגיד למסקנא שזו שיטה דחויה[6]. אמנם מצאנו שכן דעת האריז"ל בשער הכוונות (ענין תפילין דרוש ד') שכתב: גם צריך שישחירם פנים ואחור, שחורות כעורב. [והובאו דבריו בליקוטי מהרי"ח (סדר עשיית תפילין), ובשלמי צבור (דף ט ע"א)].
אמנם בקבלה עצמו אינו ברור הענין, דהרי ידוע דרבינו יוסף חיים הלך תמיד בעניני קבלה אחר האריז"ל, ובנידו"ד כתב בספר בן איש חי (פרשת חיי שרה אות ד): ואף על גב דעל פי הסוד משחירין הרצועות פנים ואחור שחורות כעורב, כנזכר בשער הכונות לרבנו האר"י ז"ל, לא נהגנו בכך. ושאלתי על מנהג החסידים בעיר הקודש, תבנה ותכונן במהרה בימינו, ואמרו לי, שיש נזהרין להשחיר פנים ואחור, ויש שאין מדקדקין בזה. עכ"ל. ונראה מדבריו דגם הוא עצמו לא נהג להחמיר בזה.
וע"ע בקול יעקב (סי' לג סקי"ג), שאחר שהביא את דברי הפוסקים בזה סיים: והגם שלא נהגו כן כנזכר לעיל, כתבתי למדקדקים, ועיין ספר בן איש חי. ע"כ.
וכעי"ז מצאתי בחסד לאלפים (סי' לג סק"ד) שכתב וטוב ונכון שישחירם חוץ ופנים. עכ"ל. ובעבודת הקודש למרן החיד"א (קשר גודל סי' ג' אות יא) כתב ויש אומרים להשחירם גם מצד פנים. וכן כתב בסידור בית עובד (הל' רצועות התפילין אות יב) שכתב דהרוצה לקיים נוי מצוה ישחירם משני הצדדים. וכ"כ בספר עיקרי הד"ט (סי' ב אות יז) ע"פ היכין ובעז (הנ"ל).
אמנם רוב הפוסקים השמיטו דין זה לגמרי, ובראשם מר"ן בשלחן ערוך, והרמ"א בספר המפה, ואחריהם, הגר"א, הלבוש, הגר"ז, ערוך השלחן ועוד רבים מהאחרונים. וע"ע בכנסת הגדולה (בהגהות בית יוסף) שכתב דלא נהגו כן. וכעי"ז כתב המשנ"ב (סי' לג), וכ"ה בעולת תמיד (סי' לב סקנ"א).
וע"ע בספר שיירי יפה ללב (או"ח סי' לג) שכתב: ואני נוהג להניח לבן מצד פנים זכר לדבר דאיתא בתיקו' תיקון נ"ו ד"צ ע"ב וז"ל ואורייתא מתמן איהו חוורו מלגאו אוכמו מלבר יע"ש ואיתא בפ"ק דקידושין דל"ה והובא בילקוט סי' בא והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין וכו' עוד איתא שם משם מכילתא ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך מכאן אמרו כל המניח תפילין כאילו קורא בתורה וכו' ע"ש. עכ"ל.
וע"ע בשו"ת זרע אמת (ח"ג סי' ג), שכתב דטוב להדר בזה. וע"ע בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סי' פז), ובשו"ת משנת יוסף (ח"י סי' י), והוב"ד בקובץ המאור (ניסן - אייר תשפ"ד, עמ' פז), ובקובץ אור ישראל – מאנסי (חמ"ו עמ' קג) במאמרו של הג"ר מרדכי דוד אבראהאם במה שכתבו בארוכה בזה, ובקובץ אוצרות ירושלים (פירושים – יג עמ' ער) במאמרו של הרה"ג משה יו"ט ברנדויין, ובקובץ עץ חיים – באבוב (ח"ח עמ' קלג) במאמרו של הרה"ג יקותיאל זלמן גאלד.
והגאון רבי יחיאל פישל אייזנבאך זצוק"ל, ראש ישיבת שער השמים בירושלים, כתב (במכתב המודפס בשו"ת ראש אליהו ח"א סו"ס ח) וז"ל: בנו שליט"א הראה לי דבריו היקרים מפז על דבר להשחיר את רצועות התפילין גם מבפנים, ואין לי מה להוסיף על דבריו הברורים, רק זאת אוסיף במה שהביא בתשובתו לנהוג כן גם עפ"י הקבלה אכן ענין גדול הוא, כי גם חכמי המקובלים בירושלמים נהגו כך בעבר וגם בהווה, וכן נוהגים כמה מרבני ישיבתינו שער השמים, וכן נהג גם מורי חמי הרב הצדיק רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל אשר קיבל כן מהגאון המקובל רבי חיים שאול דוויק זצ"ל והמקובלים הקדמונים, וכן אני מהדר אחר הרצועות הללו.
ובוודאי שהוא קבלה וודאית בלא שום ספק בקבלה זו, ואשרי המהדר אחר הרצועות הללו לנהוג כרצון צדיק רבינו האר"י זצ"ל. עכ"ל.
וע"ע בספר ארח דוד (הנהגות רבי דוד בהר"ן זצ"ל, עמ' כב) שכתב: רצועותיו היו מושחרין מבפנים ומבחוץ ומב' הצדדים. עכ"ל.
♦
ט.
בספר וישמע משה (ח"א עמ' לב) כתב בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וז"ל: אם יש ענין או הידור וכדומה לקנות הרצועות שצבעום שיהיו שחורות משני הצדדים, וצובעים אותן על ידי שטובלין בצבע גם החלק הפנימי שעל ידי זה גם אם נקלפת השיכבה החיצונית של הצבע, עדיין נשאר צבע שחור מהצבע שמתחת לשיכבה החיצונית של הצבע.
והשיב: שזה נגד המנהג, ואין לעשותו, כי בכתבי הקודש אין לשנות ממה שנהגו, אף כשאין לזה טעם גמור.
חזרתי ושאלתי: האם יש חסרון בהם, או רק שאין בהם שום ענין ושום טעם.
והשיב: להניחם משום חשש בהלכה וכדומה אין לעשות, אבל אם מניחם סתם כדי שלא יקלוף וכדומה, מותר. עכ"ל.
ושוב כתב בספר וישמע משה (ח"ה עמ' יד): במה שחדשים מקרוב באו, ומוכרים רצועות הצבועים משני עבריהם, והרבה מהדרים לקנות דוקא רצועות הללו, כי הצבע נשאר עליו הרבה יותר טוב. וסדר עשייתם הוא, שצובעים את הרצועות על ידי שטובלין בצבע גם החלק הפנימי של הרצועות, ועל ידי זה גם אם נקלף השיכבה החיצונית של הצבע, עדיין נשאר צבע שחור מהצבע מתחת להשיכבה החיצונית של הצבע.
ונשאל הרב אם יש הידור בזה, להשחיר את רצועות התפילין משני הצדדין, והשיב שזה דבר כשר ויפה, אבל מי שיש לו רצועות שחורות מצד אחד, גם לכתחלה אין צריך לשנות לרצועות שחורות מב' הצדדים, כי א"צ לשנות מדבר שכל ישראל נהגו כן, ואין חשש שיישחק קצת, כי רק חציצה פוסלת, אבל זה רק שחיקה בעלמא ואינה פוסלת, והוסיף: וכן אני נוהג ללבוש אלו השחורות רק מצד אחד. עכ"ל.
[ולכאורה עין רוא'ה שיש כאן סתירה בדבריו, ואיך יכול לומר שזה דבר כשר ויפה, אחרי שאמר שמתיר דוקא למי שלא עושה זאת בתור חומרא, וצע"ג].
ובקובץ בנתיבות ההלכה (בעניני סת"ם עמ' 669) כתב הג"ר יחזקאל פיינהנדלר נר"ו מה ששמע בזה ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל: כשהחליף רבינו את רצועות התפילין שלו, לא הסכים שיצבעו את הרצועות החדשות מב' הצדדים. עכ"ל.
וכעת כתב לי הר"ר שלמה פרנקל נר"ו, שפעם הגאב"ד הגר"מ גרוס שליט"א דיבר בזה עם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והגריש"א אמר לו בזה: זה גרוע יותר. ועפ"ז נוהג הגאב"ד שליט"א להורות לרבים לא להשתמש ברצועות אלו.
וע"ע בגליון מים חיים (תפלה פרק ג', תפילין, עמ' 24) שנשאל הגאון רבי יהודה אריה הלוי דינר שליט"א בזה"ל: האם יש הידור עפ"י הלכה שהרצועות יהיו צבועות משני הצדדים. וענה: הנה שיטת הרמב"ם שצריך להשחירן גם מבפנים, ולא מדין הלכה למשה מסיני, אלא משום נוי תפילין אבל אין אנו נוהגין כן, וכמש"כ המשנ"ב (סי' ל"ג ס"ק כ"א), ומ"מ מרוויחים בזה שאם תשתפשף הרצועה עדיין נשאר הכל שחור, והרי חסרון כל שהוא של צבע מעכב (ועי' ביה"ל שם ד"ה הרצועות), ועי"ז שכל הרצועה שחורה גם מבפנים לעולם נשאר מבחוץ צבע שחור (הגרי"ש אלישיב זצ"ל), וכששאלוהו האם הוא יקנה רצועות כאלו, ענה שהוא לא עושה כן שלא יאמרו שיש חיוב לעשות כן.
וע"ע בקונטרס בין תכלת ללבן (עמ' 17 הע' 34) שכתב: ואמר לי הגרמ"ד ליפקוביץ שליט"א שכפי הנראה טעמו של אביו [הג"ר מיכל יהודה זצ"ל] שלא לבש תכלת הוא מטעם שלא עושים חידושים כאלו בלי מסורת, ומטעם זה לא לבש רצועות תפילין שחורות מב' צדדים. עכ"ל.
וע"ע בשו"ת אור לציון (ח"ב פמ"ד הל"ח) שכתב וז"ל: עיקר דין צביעת הרצועות בשחור הוא מלמעלה, ויש מחמירים לצבוע אף בצדדים במקום החתך, ויש מחמירים לפי הקבלה לצבוע אף מלמטה. וע"ע שם בהערה שכתב בשם הבא"ח שיש מחלוקת בזה בין המקובלים. ע"ש.
ועיין בספר בבת עינינו (ח"ג עמ' אקיז) שכתב: בהזדמנות זו, בעוד התפילין עלי, שאלתי את הרב [הגר"ע יוסף] זצ"ל אודות רצועות התפילין שלי, הצבועות שחור משני הצדדים. והרב זצ"ל ענה לי בשתי מלים: לא צריך. עכ"ל.
ובספר ארחות מרן (ח"א עמ' פט) כתב הגר"ד יוסף נר"ו: הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ, אבל מבפנים אין צריך שיהיו שחורות. ויש שנהגו על פי המקובלים לצבוע הרצועות בשחור גם מבפנים, ואאמו"ר מרן [הגר"ע יוסף] זצוק"ל נהג להשתמש ברצועות שאינן צבועות מבפנים כלל. עכ"ל.
וע"ע בספר היכל הוראה (ח"ה עמ' יג) שכתב הגר"מ בראנדסדארפער נר"ו בשם אביו הגאון רבי מאיר זצ"ל בזה"ל: הואיל ואתא לידן האי עניניא אודות מה שנפוץ לאחרונה להשחיר את הרצועות משני הצדדים, נימא בה מילתא מה שזכורני שדיברתי עם אאמו"ר מרן הקנה בשם זצוק"ל אודות ענין זה אם יש להדר שהרצועות יהיו שחורות משני הצדדים או לא, וענה לי אאמו"ר שהנה דבר זה הרי אינו המצאה חדשה שהמציאוהו בזמנינו, שהרי כבר מובא במשנ"ב (סימן לג ס"ק כא) וז"ל: ר"ל אם ירצה לצבוע אותן אבל אין מחוייב לצבען בשום צבא דאף דלהרמב"ם צריך להשחירן גם מבפנים כמו שהבתים הם שחורין אין אנו נוהגין כהרמב"ם בזה כמבואר בב"י וד"מ. ע"כ. מבואר מדברי המשנ"ב שאף שלדעת הרמב"ם צריך להשחירן גם מצד פנים, מ"מ אין אנו נוהגים כהרמב"ם בזה. ואמר לי אאמו"ר שמאחר שהפוסקים אמרו לנו הלכה פסוקה שאין אנו נוהגים בזה אין ענין בזה להדר ולהשחיר מב' הצדדים. עכ"ל.
וע"ע בקובץ בנתיבות ההלכה (חמ"ז עמ' 677) שכתב הר"ר יואל יחיאל מיכאל פרנקל שליט"א, בשם הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל, וז"ל: לא היתה דעתו נוחה מאלו שהתחילו להנהיג להשחיר את הרצועות משני הצדדים, שאין לנו לשנות מן הנהוג זה מאות בשנים בדבר שאף בדורות הקודמים היו יכולים לעשות ולא עשו.
והיה אומר, שיש לכאורה ראיה גדולה נגד המנהג הזה, ממה שחזינן במו"ק (כה ע"א) שהיה היפוך הרצועה חמור מאד בעיני האמוראים, עד שרב הונא התענה מחמת זה ארבעים תעניות, וביאר רש"י שנתהפך השחור לצד פנים והלכה למשה מסיני שתהיה הרצועה שחורה הנראית בחוץ, וגם הפוסקים הביאו זאת שאם נתהפכה הרצועה ראוי להתענות, ולכאורה יש לשאול למה להם כל החרדה הזאת, ולמה לא הציעו פתרון פשוט לצבוע את הרצועות משני הצדדים ובכך לא יכשלו אפילו בשגגה בביטול ההלכה למשה מסיני, ובהכרח שהיה להם איזה טעם שלא להשחיר את הרצועה אלא מצד אחד. [ובשו"ת אבני דרך חט"ו, ציין לדברי השו"ת זרע אמת ג' ג', במה שכתב בזה].
כתב הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל, מח"ס שו"ת משנה הלכות ושא"ס (בהסכמתו לספר הליכות ישראל – גוסטמאן) וז"ל: וכדאי להעיר שהתחילו בסופר אחד או כמה סופרים להשחיר הרצועות גם מצד הפנים ושיהיו שחורות משני אבריהם, ותולים עצמם על קנה רצוף, ולפענ"ד אסור ללבוש תפילין כאלו משום ואל תטוש תורת אמך והמברך מברך ברכה לבטלה. עכ"ל. [ועיין במה שהעיר ע"ד הג"ר ישראל טאפלין נר"ו בספר במחיצת חכמי ישראל (יום הכפורים עמ' רעט), דאיך אפשר לומר דמברך ברכה לבטלה למחמיר כדעת הרמב"ם, ע"ש]. וכ"כ הג"ר יוסף שוב נר"ו משמו של בעל המשנה הלכות (בנתיבות ההלכה חמ"ז עמ' 780) דאין לצבוע את רצועות התפילין מצד פנים.
וע"ע בספר סת"ם כהלכתן - שטרנבוך (פכ"ד) שכתב: וכן ראינו רצועות מתפילין של הגה"ק הגרי"ל דסקין זצ"ל שמשני הצדדין שחורות הן כעורב. אבל הבנתי מדברי מרן הגריז"ס [הגרי"ז סולאבייציק] זצ"ל שבדייקא לא רצה להחמיר בזה כהרמב"ם, מכיון שגם לדברי הרמב"ם אינו אלא נוי, ולדידן בשחרות שבצד התחתון לא נראה נוי, ויש לחשוש שמקלקל בכך, שדיו יבש חוצץ, ולכן מרן זצ"ל הניח כעיקר הדין וכמנהג כל ישראל להשחיר רק הצד העליון. עכ"ל. [וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' כב)].
[ובאמת דלפום ריהטא לא מובנים דבריו הקדושים, והרי בגמרא (מנחות לה ע"א) איתא שמותר לצבוע את הרצועות מצד פנים באיזה צבע שירצה, ולמה בזה אין חשש חציצה, וצ"ע[7]].
והנה מצאתי בספר כאיל תערוג (בר מצוה עמ' סד) שכתב בשם רה"י הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וז"ל: רבינו סובר שיש מעלה לצבוע ב' צדדי הרצועה, כיון שכך אין הצבע יורד בקלות, וכך הוא נוהג, ומורה שכך לכתחילה הדבר ראוי. עכ"ל. וע"ע בספר כאיל תערוג – הלכה (עמ' צד) במש"כ בזה.
וע"ע במה שכתב הגאון רבי ישראל טאפלין שליט"א בספר במחיצת חכמי ישראל (יום הכיפורים עמ' רעח), וז"ל: שאלתי להג"ר מאיר סאלאווייציק זצ"ל מה דעתו בענין רצועות תפילין שנצבעים משני צידיהם דיש להם לכאורה מעלה גדול מעל לשל רצועות הרגילות, דאותן שנצבעים משני צידיהם והצבע נבלע תוך תוכיות להרצועה אין חשש כלל שיוסרו מהן צבען, והשיב הג"ר מאיר דהמסורה הוא ללבוש רצועות שהם צבועות רק מצד אחד ולא משני צדדים ואין לשנות מהמסורת שנמסרו מדור דור. ואנשי דורינו רוצים לשנות מהמסורות שנמסרו לנו מאבותינו... עכת"ד (ניסן תשע"א). וכן דברתי עם הג"ר דוד סאלאווייציק (שליט"א) [זצ"ל] בענין השחרת רצועות תפילין משני צדדים, ואמר לי דאין עושין 'נייא זאכין' (דברים חדשים) דאין זה המסורת של אבותינו, ואם צריכין להשחיר הרצועה עוד הפעם ישחירו, עכת"ד (ניסן תשע"א).
והנה שאלתי את הג"ר חיים קניבסקי (שליט"א) [זצ"ל] בזה והשיב דבגמרא (מו"ק כ"ה.) מבואר ברב הונא שהשחיר רק מבחוץ ואין לעשות כנגד הגמרא עכת"ד. וכן שאלתי את הג"ר נסים קרליץ זצ"ל בזה והשיב אם ימצא מי שס"ל כן, ואם לאו אין לעשות כנגד המנהג הקדום עכת"ד. ועוד שאלתי את הג"ר מיכאל זילבער שליט"א בזה והשיב דהרצועות שלו הם שחורים רק מבחוץ עכת"ד (ניסן תשס"ח).
והנה הגר"ח קניבסקי זצ"ל השיב בענין זה בספר במחיצת חכמי ישראל (יום הכיפורים עמ' רעח): בגמרא (מו"ק כה.) מבואר ברב הונא שהשחיר רק מבחוץ ואין לעשות כנגד הגמרא. עכ"ל.
ובספר הליכות חיים – טאפלין (ח"ג עמ' יד – טו) נשאל הגרח"ק זצ"ל אם יש ענין לצבוע שני הצדדים של רצועות התפילין בצבע שחור, וענה: לא. שוב נשאל האם יותר טוב לא לצבוע השני הצדדים של רצועות התפילין בצבע שחור, או יכול לעשות כרצונו, וענה: אין צריך לשנות מהגמ'. ושוב נשאל, יש נוהגים לצבוע הרצועות של תפילין בפנים ובאחור בדיו שחור, האם יש לנהוג שלא יעשה כן אלא יצבע רק צד אחד שחור ומכו שנהגו עד האידנא, או יכול לעשות כמו שירצה, וענה: בזמן חז"ל לא עשו כן. עכ"ל.
עוד נשאל הגרח"ק זצ"ל בספר שאלת רב (ח"ב עמ' קעז): שמעתי מיהודי חרדי שהיה רופא בכיר בעניני המחלה רח"ל שטען שהצבע שע"ג הרצועות יש לה חומר שגורם להמחלה רח"ל ואין לצבוע בצד הפנימי שאז הצבע נוגע בעור. האם נכון מחמת זה לוותר על ההידור להשתמש ברצועות עם צבע דו צדדי או הוי בכלל שומר מצוה לא ידע דבר רע. וענה: שקר וכזב, אבל הידור לא הי' בגמ' לכן אין לעשותו. עכ"ל.
וע"ע בספר אגרות וכתבים דרך אמונה (ח"א עמ' קכ) שכתב הגרח"ק: רש"י ותוספות במנחות ל"ה ב' גבי ונוייהן לבר, כתבו שאין משחירין בפנים, וכן מנהג העולם, אך שמעתי שהקסת הסופר מחמיר שבצדדי הרצועות ישחירו, ושמעתי שמרן החזו"א הביא ראי' שא"צ, מהברוך שאמר שכ' שישחירו העור ואח"כ יחתכוהו לרצועות.
עוד כתב הגרח"ק (שם): שא"צ להשחיר בפנים [עי' שו"ת ראש אלי' ח"א סי' ח' מכתב השאלה], הרי מבואר בגמ' איתהפכא לי' רצועה (מו"ק כ"ה א') ואחרי שחז"ל לא נהגו כן יתכן שאין לנו להדר בזה וגם שלא ישתכח ההלכה. וכל הנידון הי' על הצדדין של הרצועות, וע"ז כתבנו שלא נהגו. ול' הב"ש כפי שהעתיק כת"ר שליט"א, בין עור של רצועות ובין עור של הבתים. עכ"ל.
[ועיין במה שכתב להשיב ע"ד אלו הגאון רבי אליהו כ"ץ בשו"ת ראש אליהו ח"א סי' סי' ז עמ' לה בהערה, וע"ע שם בסי' ח'].
ובקובץ בנתיבות ההלכה (בעניני סת"ם עמ' 692) נשאל הגרח"ק: האם יש ענין להדר לקנות רצועות של התפילין כשזה שחור מכל הצדדים או עדיף להמשיך כמנהג אבותינו ולקחת שחור רק מצד אחד. וענה: זה לא כמו הגמ' ואין לעשות כן.
עוד נשאל, נער בר מצוה שקיבל מתנה תפילין חדשות, והרצעות של התפילין הם שחורות מכל הצדדים, האם ילבישם כמו שהם כדי לא לבייש את הנותן, או שיחליפם לרצועות כנהוג. וענה: יצבע לבן מצד השני. עכ"ל.
וע"ע בספר דעת נוטה (הל' תפילין עמ' שיג) בתשובותיו של הגרח"ק בזה. ושם נשאל: מצוי כיום רצועה שהיא שחורה מב' הצדדים, ולכאו' איכא בזה הידור, חדא דכן הוא דעת הרמב"ם (פ"ג מתפילין הי"ד) דהוי נוי לתפילין שהרצועה כולה שחורה, ואע"ג דכתב המ"ב (סי' לג סקכ"א) דלא נהגו כן מ"מ י"ל דאין זה סותר להמנהג כיון דאין צובעים מב' הצדדים אלא מניחים את העור בתוך הצבע, ועוד דכיון דהלכה למשה מסיני דהרצועה צ"ל שחורה ופעמים הצבע נקלף ולאו אדעתיה, וברצועה זו לא שייך חשש זה כיון דהרצועה כולה שחורה אף בתוכה, ולכאו' בהכי עדיף טפי.
והשיב: בגמ' איתהפכא ליה רצועה (מו"ק כה א) איתא שלא צבעו מאחוריו, ורש"י ותוס' במנחות לה, ב גבי ונוייהן לבר כתבו שאין משחירין בפנים, ואחרי שחז"ל לא נהגו כן (ומעולם לא עשו כן אבותינו ואבות אבותינו), לענ"ד אין לחדש דבר ואין לנו להדר בזה, וגם שלא ישתכח ההלכה.
[וע"ש בהע' 819, שכתב הגרח"ק דבכ"ז אם עשה כן אינו חוצץ. והביאו שם מס' סת"ם כהלכתן פכ"ד שכתב בשם הגרי"ז דמכיון דהוא דיו יבש מיותר חוצץ].
ועוד כתב הגרח"ק (שם בהע' 820): אין לעשות כן, שאין לשנות ממה שהיה בימי חז"ל ובימי אבותינו, וחדש אסור מן התורה. עכ"ל.
ובשו"ת השואל (ח"ג עמ' פד) שאל את הרבנים אם יש ענין להשחיר את הרצועות משני הצדדים. והגר"א נבנצל ענה לו: לא.
[א"ה יפ"ה: פעם שאלתי בזה את הגר"א נבנצל נר"ו, וכתב לי וז"ל: מבואר בגמ' שא"צ ואין ענין, וגם לא נהגו כך רבותינו. עכ"ל].
והגר"י זילברשטיין ענה לו: מו"ח הרב אלישיב זצ"ל לא צבע וגם מורי ורבי הרב אברמסקי ורבנו שמואל ווזנר וכו' לא צבעו את הרצועות משני הצדדים.
הגרש"א שטרן שליט"א, בעל השביבי אש ענה: יש מהדרים, אך מנהג כל הדורות אינו כך.
הגרש"ק הכהן גרוס שליט"א בעל השבט הקהתי ענה: מדינא אין צריך, לפי הרמב"ם צריך. עי' ב"י סי' ל"ב.
[א"ה יפ"ה: כעת שאלתי בזה את הגאון רבי שמאי גרוס שליט"א, וכתב לי וז"ל: יש ענין להשחיר משני הצדדין הגם שפעם לא החמירו כ"כ. הרצועות של היום נעשה סדקים במשך הזמן ויש חשש אולי נפסל לכן טוב להשחיר משני הצדדין ובפרט ע"פ קבלה צריך משני הצדדין, עי' בבן איש חי. עכ"ל].
הגר"א שלזינגר, בעל השואלין ודורשין ענה: לענ"ד אין בזה שום ענין, כיון שבלא"ה החלק צריך להיות בחוץ, והמחוספס בפנים. אף שידעתי שיש אומרים שיש בזה ענין. וע"ע שם בתשובות הרבנים הגאונים.
ועיין בשו"ת השואל (ח"ג עמ' פח) שהגר"מ גבאי נר"ו הביא סיפור ששמע מהגר"ג רבינוביץ שליט"א בזה, וז"ל: וסיפר לי על כך מעשה רב הרה"ג רבי גמליאל הכהן רבינוביץ מח"ס גם אני אודך, ששאל בזה את זקינו הג"ר לוי רבינוביץ זצ"ל בעל מעדני השלחן אם להחליף הרצועות בכדי שיהיו צבועות משני הצדדים, וא"ל זקינו זצ"ל שהוא אינו מחליף משום שאם תתהפך הרצועה לא ידעו אנשים לומר לו להפוך אם זהו יהא צבוע משני צדדים. ולכן אין מחליף שאם יתהפך הרצועה יעירו לו להפוך. עכ"ל.[8]
וע"ע בשו"ת גם אני אודך תשובות הרב דדון (ח"א עמ' לו) שכתב: וכן שמעתי מפי הגרב"צ מוצפי שליט"א, שאביו זצ"ל, על אף שהיה מקובל גדול לא הקפיד בזה. עכ"ל.
וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' טז) שכתב: ואשר הציע לי אודות שחרות רצועות דתפילין שיש מהדרין שרוצים להנהיג לעשות לכתחלה שחור מבחוץ ומבפנים, ושלח לן תשובתו של מחו' הה"ג בנש"ק ר' אלי' כץ שליט"א שמחזק לנהוג כן ע"פ תשובת הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' נ"ו (אלף תכ"ו) ומש"כ הד"מ סי' ל"ג בשם האו"ז ועוד מס' אחרונים וממה שהובא בשם האר"י זי"ע בזה דיש להדר כן לנוי.
ידידי כ"ת, הנה הכל אמת נכון וגם מרבותינו ואבותינו לא נעלם כ"ז, וכבר הבאתי גם אני עני דברי הרדב"ז בס' הלקט שנדפס זה יותר מחמשים שנה, אבל כיון כיון שבעלי השו"ע הב"י, והרמ"א בד"מ, והלבוש, וכל הבאים אחריהם לא כ' כן אפילו להידור בעלמא וכאשר העיד הרדב"ז בעצמו דלא צובעין אחורי רצועות שחור, ובכנה"ג אחרי שהביא דברי הרדב"ז סיים, ואין אנו נוהגין כן, ע"כ היות שגם הרדב"ז לא כ' רק להתנאה במצוה, מכלל דגדולי ישראל פוסקי הדורות לא חששו להנהיג אפילו לנוי בעלמא, וכן מוכח בשו"ע הרב שם, ובודאי הי' להם טעם מדוע לא הנהיגו כן בדבר קל כזה, וא"כ למה לן לשנות פני ההלכה אעפ"י שכל מה שכ' הג' ר"א כץ שליט"א הוא אמת נכון במקורו, מכ"מ סתימת הפוסקים יותר כמפורש שלא נהגו כן גם המדקדקים ע"כ אומר בטח דאם יחידים ינהגו כן תבא עליהם ברכה, אבל להנהיג דרך הוראה לא ראיתי צורך, והנח להם לישראל כי בני נביאים הם. עכ"ל.
ובאמת שכן נהג מהרש"ה וואזנר זצוק"ל בעצמו, כמו שהעיד בספר הליכות שבט הלוי – סדר היום (עמ' צ): רצועות התפילין של רבינו היו שחורות רק בצידן החיצוני. עכ"ל.
וע"ע בשו"ת שבט הלוי (חי"א סי' קסח ב) בתשובתו של הגרב"צ יעקב הלוי וואזנר נר"ו, בנו של בעל השבט הלוי, שהאריך לבאר חומר צביעת הרצועות משני הצדדים.
ועיין בקובץ ישורון (כרך מ עמ' קיא) כתב בדעת הגאון רבי שריה דבלצקי זצ"ל בזה, וז"ל: נשאל רבינו, מפני מה ברוב זוגות התפילין שהיו לו לא הקפיד על שחרות הרצועות גם מאחור (כדעת הרמב"ם ובפרט שכ"ה גם באר"י בשעה"כ דרוש התפילין סוף דרוש ד), ואמר שיש לו בזה חשבון. ואחר ההפצרה נענה ואמר, שישל"ע אם שייך צביעה לשמה בצביעה שאין בה מצוה, ואם נימא של"ש בכה"ג לשמה, א"כ ברצועות אלו שכידוע צובעים אותן דרך השריה, וכך הם צבועים גם מאחור גם בתוכם, וכיון שכך יש לחוש שבמשך הזמן יתקלף הצבע העליון ויתגלה הצבע שמתחתיו וצבע זה אינו חשוב לשמה, ואפילו אם השרו את הרצועות בצבע לשמה, שכן כיון שאין בו מצוה ל"ח לשמה וכנ"ל. והוא אבחנה חדשה שלא עמדו עליה (ואמנם לא היה הדבר מוכרע אצלו ולכך בזוג אחד צבע הרצועות פנים ואחור). ע"כ.
וע"ע בספר איה שוקל מהג"ר שריה דבלצקי זצ"ל (עמ' קלו) שכתב כעין מה שכתוב בקובץ ישורון, והוסיפו שם שכן מצאו גם בשם הגר"מ אטיק זצ"ל.
וע"ע בקובץ אליבא דהלכתא (חי"ח עמ' ה) שכתב הג"ר יוסף שוב נר"ו: וכן שמעתי מהגאון רבי שריה דצליצקי (שליט"א) [זצ"ל] דרצועות של תפילין נוהגים להשחיר רק מבחוץ אף דלשיטת הרמב"ם והאר"י ז"ל יש להשחיר גם מצד הפנימי מכל מקום לא נהגו לחשוש לזה. עכ"ל.
ועיין בשו"ת גם אני אודך תשובות הגרח"ש הלוי סגל שליט"א (ח"ג סי' ט) שכתב לעיין בספר מצות המלך - סאדיגורה (י"ל תמוז תשס"א, עמ' לז אות ג) שכתב שאדמו"ר הכנסת מרדכי מסאדיגורה זצ"ל נהג להשחיר את רצועות התפילין מבחוץ ומבפנים, וכן היה מורה לכל הבאים לפניו.
ושכן שמע שכ"ק האדמו"ר בעל הישועות משה מויזני'ץ זצ"ל החליף לעת זקנותו את רצועות התפילין שלו, ושחורות הן אף מבפנים, ושכ"ה המנהג בבעלזא.
ושכן סיפר לו הגרי"מ שטרן שליט"א שלאחרונה הוא החליף את רצועות התפילין שלו, וקנה רצועות שחורות משני הצדדים. ע"ש.
וכעי"ז ראיתי בקובץ מה טובו אהליך יעקב (חי"ז עמ' ריח) שנשאל הגאון רבי עזריאל אויירבאך שליט"א בזה"ל: האם יש איזהו ענין שלא לקנות רצועות שהם שחורות בשני הצדדים [כשיטת הרמב"ם]. וענה: אין שום ענין בזה שלא לקנות, ויכוך לקנות. ואפשר שהם יותר טובים דאין בהם חשש שהתקלפו. עוד נשאל: ואולי יש בהם חסרון מצד שאינם כפי המסורת. וענה: וכי הרמב"ם לא מספיק. עכ"ל.
ועיין בשו"ת אבני דרך (חט"ו סי' ו הע' 3) שכתב: כתב לי בזה הגר"מ פטרפרוינד: שמעתי כמה פעמים ממו"ר הגר"נ קופשיץ שליט"א שאף שאין חיוב לצבוע את הרצועות משני הצדדים מ"מ אין שום סיבה שלא להדר אחרי זה, ואדרבה יש בזה ענין מב' טעמים, ראשית משום שברצועות הללו הכל שחור כך שגם אם מתקלף חלק מהרצועה למעלה שזה דבר מצוי מאד מ"מ הכל נשאר שחור ואז אין חשש שהרצועה אינה שחורה. ועוד יש מעלה ברצועות הללו משום שיש צד שצידי הרצועות ג"כ צריכים להיות שחורים, וברצועות הרגילות הצדדים אינם שחורים ואילו ברצועות הללו הכל שחור כולל הצדדים. עכ"ל.
אמנם למעשה מו"ז עט"ר הגר"מ פרץ שליט"א מח"ס אהלי שם, התריע פעמים רבות על ענין זה, שלא לצבוע את הרצועות של התפילין משני הצדדים, ולהמשיך במנהג הקדום. והוסיף ואמר לי שאפילו לכל מיני טעמים צדדיים, כגון שאם יקלף שיהיה צבע שחור וכדו', שאין זה מספיק כדי לשנות מנהג ישראל שתורה הוא.
וכעת ענה לי בזה הגאון רבי עמרם פריד שליט"א, וז"ל: שיטת הרמב"ם שצריך להשחיר משני הצדדים, וכתבו הב"י והדרכי משה שלא נהגו להחמיר את שיטת הרמב"ם, וכן פסק המשנ"ב סי' ל"ג סקכ"א, ולכן אין לעשות כן כדי להחמיר את שיטת הרמב"ם.
אולם העושה כן כדי שאם יתקלף הצבע, יישאר שחור, אין בדבר שום חשש כלל, ואדרבה יש בזה מעלה. עכ"ל.
וכעת (ר"ח אייר תשפ"ד) דברתי ע"ז עם הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א, וענה לי שמצד ההלכה אין צורך להחמיר מכיון שלא נפסק כרמב"ם, אבל הוא נוהג להשחיר את שני הצדדים כדי שאם יקלף הצבע שלא יהיה לבן, אלא שחור, והוסיף ואמר לי שאין זה כלל מעיקר הדין אלא חומרא בעלמא. עכ"ד.
♦
י.
והנה יש שרצו להגיד שבזה מרוויחים את שיטת הקסת הסופר (סי' כג ס"ב) שכתב דנראה לדקדק להשחיר גם חודי הרצועות דהיינו מקום החתך, דשמא הוא בכלל ההלל"מ כיון שנראה מבחוץ. אמנם עיין בקובץ לשכת הקודש (ח"ב עמ' קסא) שכתב בזה: אבל בקונטרס פסקי החזו"א שבסוף חלק נזיקין וכן בארחות רבנו ח"א עמ' לו הובא משמיה דמרן החזו"א זצ"ל לפשוט ספיקא דקסת הסופר מכח דקדוק לשון התקון תפילין שכתב בעמ' *מא סדר ההשחרה כשהעור שלם ואח"כ בעמ' קעה בתיאור סדר חיתוך העור לרצועות שצריך לחתוך סביב סביב בעיגול לא כתב שיחזור ויצבע החודים מקום החתך ואם היה צריך להשחיר החודים מקום החתך היה צריך להזכיר מזה ומוכח א"כ שאין החודין נכללים בחלק הנראה מבחוץ ואי"צ לצובען וכן דייקו בס' מנחת סולת (עמ' מ הע' עא), ובס' זכרון אליהו ובס' משנת הסופר וכתב המקור ברוך על חיי אדם כלל יד ס"ק מ מהא דהמנהג אינו כמ"ש בס' קסת הסופר מוכח דאין חיוב להשחיר חודי הרצועות. עכ"ל.
ולגבי מה שאומרים שיש רווח דעושים כדעת האריז"ל, הנה כבר כתב הקול יעקב דזהו דוקא למדקדקים, והמנהג הוא שלא, ונמשך אחרי הבן איש חי, וגם היפה ללב נהג לא כן. וא"כ נראה דיש צד גדול לחשוב על הענין.
ומה שכתבו דמרויחים שאם נקלף יישאר בצבע שחור, נראה דלזה כן הסכימו חלק מן הפוסקים. אמנם יש לדון אם רווח זה מספיק חזק כדי לשנות מנהג.
ובמה שכתבו דאפילו דיש הכרעה של מר"ן והרמ"א דלא כהרמב"ם, מה איכפת לן לחוש ולהחמיר כדעתו וכדעת רבינו שמחה וי"א המובא בשבלי הלקט וכדעת היכין ובועז ועוד. נראה דלא כדאי להחמיר בדבר כזה, שהוא נגד פשטות הגמרא ורוב רבותינו הראשונים והאחרונים. ויותר כדאי להמשיך בזה כמנהג הקדום, דהרי גם להם הייתה אפשרות להחמיר כן, ולא עשו זאת, וא"כ יש בזה כעין מוציא לעז על הראשונים (עי' במש"כ בשו"ת אור לציון ח"ב לגבי הוצאת הציציות לבני ספרד, בשם רה"י חכם עזרא עטייה זצ"ל) דהם לא חששו לזה, ואנו יתמי דיתמי נחמיר.
ועוד דיש בזה את החשש של הגריז"ס הלוי זצ"ל דאולי יש בזה משום חציצה[9]. ויש לנו לחוש לדבריו החריפים של המשנה הלכות, דהמברך ברכה בתפילין אלו הוי ברכה לבטלה, ועובר על לאו דאל תיטוש תורת אמך[10].
מסקנא[11]
ולמסקנא נראה דאפילו דהמשנה יש לו על מי לסמוך. שב ואל תעשה עדיף, ועדיף טפי להמשיך במנהג הקדום, ולהישאר עם רצועות שחורות רק מצד אחד. וכמובן צריך להיזהר ולבדוק את הרצועות מידי פעם שלא יאבד צבע השחור שבהם[12].
♦ ♦ ♦