ישיבת צרור המור והדר להדר, חיפה
הוספת מזמורים בפסוקי דזמרא, בחול בשבת ובימי מועד ושמחה
הקדמה * פרק א: אמירת מזמורים לאחר ברוך שאמר [1. מזמור הודו לפני ברוך שאמר או אחריו. 2. שני הטעמים להקדמת הודו לפני ברוך שאמר. 3. מזמורי שבת לפני ברוך שאמר או אחריו. 4. שני הטעמים להקדמתם לפני ברוך שאמר. 5. תוספות הנאמרות לכו"ע לאחר ברוך שאמר. 6. האם למעשה ניתן להוסיף מזמורים באמצע פסוד"ז. 7. סדר הקדימה בפסוד"ז למאחר לביהכנ"ס] * פרק ב: האם ומדוע מוסיפים מזמורים בשבת וביו"ט [1. הטעמים להוספת מזמורים בשבת. 2. האם מזמורי שבת נאמרים ביו"ט. 3. האם מזמור שיר נאמר ביו"ט] * פרק ג: האם מזמורי שבת ומזמור שיר נאמרים בהושע"ר ובימי שמחה [1. הוספת מזמורים בהושע"ר לאור הפרקים הקודמים. 2. המנהג בפועל. 3. הטעמים שניתנו להוספת המזמורים בהושע"ר. 4. הסברות בנוגע לאמירת מזמור שיר בהושע"ר. 5. הכרעת הפוסקים בנוגע למזמור שיר בהושע"ר. 6. מזמור לתודה כתחליף למזמור שיר. 7. מיקום אמירת מזמור שיר בהושע"ר. 8. מזמורי שבת ומזמור שיר בפורים סראגוסא ובחג שמחת הגאולה] * פרק ד: סיכום המאמרהקדמה
פסוקי דזמרא הם ששת המזמורים האחרונים בספר תהילים (מסכת סופרים, הובא בב"י סו"ס נ', עי"ש, ולהלן נביא אודות שיטת רש"י בזה). אולם נוהגים להוסיף עליהם מזמורים נוספים, כגון 'הודו' והמזמורים שנוספים בשבתות. מהי הסברא למקם את התוספות הללו לאחר ברוך שאמר, כפי שנעשה בנוסח אשכנז, ומהי הסברא למקמם לפני ברוך שאמר, כפי שנעשה בנוסח הספרדים ובנוסח ספרד (של החסידים)? מדוע גם לפי נוסח הספרדים ונוסח ספרד יש כמה תוספות שנאמרות לאחר ברוך שאמר, כגון מזמור לתודה, שירת הים, ומזמור שיר ליום השבת? בכל השאלות הללו, ובשאלות קרובות אליהן, נעסוק בפרק א'.
האם את המזמורים שנוספים בשבת, ובייחוד מזמור שיר ליום השבת, ראוי להוסיף גם ביו"ט ובהושענא רבה? האם מזמור שיר הוא תחליף למזמור לתודה, או שאין קשר ביניהם? מדוע בנוסח ספרד יש ערפול בנוגע להזכרת מזמור שיר בהושע"ר? בכל השאלות הללו נעסוק בפרקים ב-ג.
בפרק האחרון, פרק ד', נסכם את הדברים. הקורא המעוניין לקצר יכול לדלג ולעיין שם.
לא הצלחתי למצוא מאמר שסיכם את הנושא באופן מקיף ומדויק, ולכן השתדלתי לעיין בדברי הראשונים והאחרונים במקורם, להשתמש במהדורות מדוייקות, ולהקיף את המקורות והסברות בנושא, ככל שעלה בידי.
צורת הכתיבה נעשתה באופן הבא: בציטוטים שהובאו במאמר נוספו הסברים ממני בתוך סוגריים עגולות. כל פרק מתוך חמשת פרקי המאמר חולק לסעיפים שסומנו בעזרת ספרות. הסעיפים חולקו לעיתים לסעיפים קטנים (=ס"ק). השתמשנו במאמר בקיצורים הבאים: הושע"ר = הושענא רבה. מזמור שיר = פרק מזמור שיר ליום השבת (ואיתו מזמור ה' מלך). מזמורי שבת = המזמורים שנהגו להוסיפם בשבת בפסוד"ז. נוסח ספרד = נוסח החסידים המכונה נוסח ספרד (אין הכוונה לנוסח הספרדים, המכונה לעיתים נוסח עדות המזרח).
♦
פרק א: אמירת מזמורים לאחר ברוך שאמר
1. מזמור הודו לפני ברוך שאמר או אחריו
שני מנהגים יש לגבי מיקומו של מזמור 'הודו' (והפסוקים שאחריו): יש שמיקמו אותו לפני ברוך שאמר – רב עמרם גאון, האשכול, ארחות חיים, אבודרהם, בית יוסף, ועוד (סדר רע"ג ליו"כ שחרית, מהד' סץ ח"ב סי' כ', אשכול דף ה ע"ב – ו, ע"א, מהד' אלבק עמ' 10-11, ארחות חיים שיובא בהמשך, רבי אשר מלוניל שיובא בהמשך, וכן במנהג מרשלייאה ספר המנהגות לר"מ בן שמואל עמ' 97, וכן באבודרהם שחרית של חול סדר פסוקי דזמרא מהד' קרן רא"ם פרק ח, א, וכתב בב"י סו"ס נ' שכך המנהג במקומו, וכך עולה גם משער הכונות ענין תפלת השחר דרוש א[2]). לעומתם, יש שמיקמו אותו אחרי ברוך שאמר – ר"י בר יקר, הרוקח, מחזור ויטרי, ועוד (כך הסדר בפירוש התפלות לר"י בר יקר מהד' תשל"ט עמ' ג ועמ' ו, סידור ר"ש מגרמייזא שנכתב ע"י הראב"ן מהד' תשל"ב אות יא עמ' כב, והוא הנדפס בסידור הראב"ן מהד' מ"י תשפ"ב עמ' 241, פירושי סידור התפילה לרוקח עמ' מד-מו, ויטרי מהד' ה'תרפ"ג סי' פט עמ' 62, מהד' תשס"ד ח"א עמ' קה, המנהיג מהד' מה"ק עמ' לח, וכך ניתן להסיק מדברי הארחות חיים, כלבו, סמ"ק, המנהיג, והגה"מ, אותם נביא להלן בסעיף 7[3]).
הטור (או"ח נא, ו) הביא את שני המנהגים בזה[4], וכתב שמסתבר כמנהג אשכנז להקדים את ברוך שאמר לפני הודו, שהרי כך כלול מזמור 'הודו' בברכת ברוך שאמר הנאמרת לפניו. מעתה עלינו להבין מהו טעמו של המנהג האחר, הספרדי.
♦
2. שני הטעמים להקדמת הודו לפני ברוך שאמר
מה הטעם למנהג ספרד, להקדים את הודו לפני ברוך שאמר? שני טעמים לכך הובאו בראשונים:
הראשון - האשכול (דף ה ע"ב – ו ע"א, מהד' אלבק עמ' 10-11) הסביר מדוע בכלל אומרים את 'הודו', וכתב שמכיון שלפי הסדר עולם מזמור 'הודו' היה נאמר עם קרבן תמיד, לכן "מפני שהזכרנו סדר הקרבנות (לפני שחרית) אנו אומרים זה המזמור (הודו)" שקשור לענין הקרבנות. לפי דבריו אלו מובן מדוע 'הודו' צריך להיאמר לפני ברוך שאמר, שהרי הודו קשור לקרבנות ולא לפסוד"ז.
השני - האשכול כתב שם שברכות ברוך שאמר וישתבח הן "ברכת ההלל, כי פסוקי דזמרא שהן מ'תהילה לדוד' ועד 'כל הנשמה תהלל יה' נקראו הלל... ותקינו להם רבנן ברכה בתחילה ובסוף כמו בקריאת ההלל". גם לפי"ז מובן מדוע אין להכניס את 'הודו' בתוך הברכות הנאמרות על ההלל, שהרי 'הודו' אינו מכלל פרקי ההלל הנ"ל[5].
הארחות חיים (מהד' אור עציון ח"א, סי' ח דין מאה ברכות, סעיף יח, ורוב ככל דבריו הועתקו בכלבו סי' ד') הביא את כל דברי האשכול הנ"ל, ואף הוא סבר (שם סעיף כה-כו), שהודו נאמר לפני ברוך שאמר, והוא מציין במפורש את שני הטעמים הנ"ל להקדמת הודו[6]. לעומת זה, בכלבו כנראה נזכר רק הטעם השני, ורבי אשר מלוניל הזכיר רק את הטעם הראשון (וראה להלן סעיף 7, שם דנו האם יש ראיה מכמה ראשונים לכך שהם סברו כטעם הראשון)[7].[8]
3. מזמורי שבת לפני ברוך שאמר או אחריו
מנהג אשכנז היה למקם את המזמורים שנוספים בפסוד"ז בשבת אחרי ברכת ברוך שאמר (מנהגם הובא בטור או"ח רפא, וכך הסדר בפירוש התפלות לר"י בר יקר מהד' תשל"ט עמ' ג, ובפירושי סידור התפילה לרוקח עמ' מד-מו, ויטרי מהד' תשס"ד ח"א עמ' קו, ועוד). לעומתם, יש שכתבו שהמזמורים שנוספים בשבת בפסוד"ז נאמרים לפני ברוך שאמר, וכך מנהג ספרד (סדר רע"ג מהד' סץ ח"ב סי' כ', ספר העיתים סי' קע שיצוטט בהמשך, מנהג מרשלייאה שם, וכתב במנהיג הל' תפילה מהד' מה"ק סי' יז עמ' נא שכך מנהג ספרד ופרובינצא (ודלא כמנהג צרפת)[9], ונראה שכך הכרעת האבודרהם שחרית של שבת מהד' קרן רא"ם פרק יז, מז, וכתב בטור או"ח רפא שכך מנהג טולידו שבספרד, וכן נראה ממנורת המאור לר"י אלנקוה פ"ב התפילה מהד' ענלאו עמ' 185 ועמ' 268, וכתב בב"י סו"ס נ' שכך המנהג במקומו, וכך מנהג הספרדים עד ימינו).
הטור (או"ח רפא) כתב שעדיף לנהוג כמנהג אשכנז, משום שעי"ז מזמורי השבת הנוספים כלולים בברכת ברוך שאמר הנאמרת לפניהם[10] (הו"ד באגור סי' שצב). מעתה עלינו להבין מהו טעמו של המנהג האחר, הספרדי.
♦
4. שני הטעמים להקדמתם לפני ברוך שאמר
מה הטעם למנהג ספרד, להקדים את מזמורי שבת לפני ברוך שאמר? שני טעמים לכך הובאו בראשונים:
המנהיג (דיני תפילה, מהד' מה"ק סי' יז עמ' נא-נב) כתב "ויראה טעם למנהגם (של בני ספרד), לפי שאין לברך (ברוך שאמר) עד שיתאספו כל הקהל הגדול ויצאו ידי חובה בשמיעת הברכות בענייתן אמן, דגדול העונה אמן יותר מן המברך, ולפי שאין הכל בקיאים בברכות ובזמירות לכן אומרה החזן (את ברוך שאמר) לבדו בקול רם".
אמנם, נראה לתת טעם נוסף למנהג ספרד, בהתאמה לטעם השני הנ"ל [שניתן בארחות חיים להקדמת 'הודו']: המזמורים שנוספו בשבת אינם מעניין ההלל, ולפיכך אין להוסיף אותם בין ברכות פסוד"ז.
אכן, בארחות חיים (מהד' אור עציון ח"א סי' ח דין מאה ברכות סעיף יט, וסעיף כ) נראה שסבר שאת מזמורי שבת מוסיפים לפני ברוך שאמר, ומובא בדבריו (סוף סעיף כ) משפט (עי"ש בהערות המהדיר ע"פ כתבי היד) לפיו משמע שאלו שהוסיפו את מזמורי שבת רק אחרי ברוך שאמר הם גם נהגו להוסיף בחול את הודו רק אחרי ברוך שאמר, ולעומתם אלו שאמרו את ברוך שאמר אחרי מזמורי שבת הם גם אמרו אותו בחול רק אחרי הודו[11].
האבודרהם (שם) הביא את דברי המנהיג ואח"כ הוסיף: "ועוד נראה לי טעם אחר, לפי שתקנת חכמים לקרות זמירות שבסוף תהילים ולברך לפניהם ברוך שאמר ולאחריהם ברכת ישתבח, ואין להוסיף בינתים מזמורים אחרים. ועתה שנהגו להוסיף מזמורים בשבת[12] קבעו אותם קודם ברוך שאמר, כדי להניח תקנת הראשונים כמו שהיתה". בסעיף 6 נראה כי טעם זה הובא בכמה אחרונים: א"א מבוטשאטש (תרסד, א), הגר"ע יוסף (יבי"א ח"ו או"ח ה), ועוד, ולעיל הבאנו שכן משמע מערוה"ש (רפא, ד).
♦
5. תוספות הנאמרות לכו"ע לאחר ברוך שאמר
ראינו כי המנהיג, האבודרהם בשם המנהיג, ר' אשר מלוניל, והארחות חיים בטעמו הראשון, ציינו סיבות נקודתיות להקדמת הודו ולהקדמת מזמורי שבת. וא"כ נראה שלדעתם מנהג ספרד מתיר להוסיף מזמורים לאחר ברוך שאמר. לעומת זאת, לפי הטעם השני שהובא בארחות חיים ובאבודרהם, וכ"כ בכלבו, נוסח ספרד אוסר להוסיף מזמורים לאחר ברוך שאמר.
לכאורה, השיטה האחרונה מובנת יותר, שהרי היא מסבירה מדוע החילוק שבין בני אשכנז לבני ספרד באשר למיקום 'הודו' תואם במדויק לחלוקה שקיימת ביניהם לגבי מיקום מזמורי השבת. מעתה יש להבין, מדוע השיטה הראשונה לא פסעה בדרך זו, שהיא מסתברת יותר?
ייתכן שהתשובה לכך טמונה בקושי גדול שקיים כלפי השיטה האחרונה: אם אכן מנהג ספרד מתנגד להוספת מזמורים לאחר ברוך שאמר, כיצד יתכן שיש כמה תוספות שמוקמו לאחר ברוך שאמר, ואף הארחות חיים הכלבו והאבודרהם מסכימים להוספתם שם, כפי שנראה כעת.
[ס"ק א] יהי כבוד: יש שכתבו שאחרי ברוך שאמר מוסיפים את 'יהי כבוד' (סדר רב עמרם גאון מהד' סץ סי' י-יג, עמ' לא-לד, וכן שם ח"ב סו"ס כ', סידור רס"ג מהד' מק"נ עמ' לג, סידור ר"ש בר נתן עמ' ט', פירוש התפלות לר"י בר יקר מהד' תשל"ט עמ' ג ועמ' ו, ויטרי מהד' תשס"ד ח"א עמ' קו, רמב"ם בסדר התפילות, אשכול שם, מנהג מרשלייאה שם, רבי דוד בן ר' יהודה החסיד, נכדו של הרמב"ן, בספרו אור זרוע, מהד' תשס"ט עמ' 126[13]). וכך כתבו גם הארחות חיים (מהד' אור עציון ח"א סי' ח דין מאה ברכות סעיף כו-כז, וכן בכלבו סי' ד' עמ' מז) והאבודרהם (שחרית של חול סדר פסוקי דזמרא מהד' קרן רא"ם פרק ח, ה).
שמא יש לתרץ כך: הארחות חיים כתב שם (וכן הוא באשכול שם) שב'יהי כבוד' יש כ"א אזכרות כנגד כ"א פסוקים שבתהילה לדוד, ומעתה לפי"ז א"ל שלכן הוא נוסף אחרי ברוך שאמר, כדי להסמיכו לתהילה לדוד (עוד ראה בצלותא דאברהם ש'יהי כבוד' הוא מנהג כבר מזמן התלמוד, ולפי דבריו אולי יש לתרץ כעין התירוץ שכתבנו להלן סק"ד, וראה התפילה האשכנזית הקדומה עמ' 64).
[ס"ק ב] ויברך דוד: יש שכתבו שלפני ישתבח מוסיפים את הפסוקים מדברי הימים (דברה"י א, כט, י-יג) 'ויברך דוד' (סדר ר"ע גאון שם, כעי"ז נראה בסידור רס"ג שם, סידור ר"ש בר נתן עמ' ט', פירוש התפלות לר"י בר יקר מהד' תשל"ט עמ' ג, רמב"ם בסדר התפילות, ויטרי מהד' ה'תרפ"ג סי' פט עמ' 62, מהד' תשס"ד ח"א עמ' קו, מנורת המאור לר"י אלנקוה פרק ב - תפילה, מהד' ענלאו תרפ"ט עמ' 81-82, רבי דוד בן ר' יהודה החסיד, נכדו של הרמב"ן, בספרו אור זרוע, מהד' תשס"ט עמ' 134, וכתב באשכול שם שהיה מן הדין לומר ישתבח אחרי 'כל הנשמה' אך נהגו להוסיף את 'ויברך דוד' ועוד[14]), וכ"כ באבודרהם (שחרית של חול סדר פסוקי דזמרא מהד' קרן רא"ם פרק ח, ה). וכתב הארחות חיים (שם סעיף לב) שאחרי סיום ההלל אומר ישתבח, אך "יש מקומות" שלפני כן מוסיפים את 'ויברך דוד' (הועתק בכלבו סי' ה' עמ' סג, וכן נראה מדברי הכלבו סי' ד' עמ' נ' ועמ' נ"ה).
יתכן שהתשובה לכך מופיעה בלשון הארחות חיים שם: "לפי שהכל משירי דוד ע"ה" (וכ"כ באשכול שם עמ' 12[15]), אלא שלפי"ז יש להבין מה בין זה לבין מזמורי שבת, שאף הם משירי דוד המלך.
ניתן לתרץ את הדבר באופן אחר, ע"פ הטעם לאמירת 'ויברך דוד' המצוי בטור (סי' נא), והו"ד באבודרהם שם (וכעי"ז בסידור חסידי אשכנז עמ' עב, בשם רבנו אפרים): "לפי שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח דורש במכילתא מתוך שירת הים ומתוך אותם הפסוקים של ויברך דוד".
[ס"ק ג] שירת הים: יש שכתבו שבסיום פסוד"ז נהגו לקרוא את שירת הים [יש שהוסיפו גם את הפסוקים מספר נחמיה "אתה הוא ה' לבדך... כמו אבן במים עזים", המסיימים בענין קריעת ים סוף]. רובם נקטו שמיקום השירה הוא לאחר ישתבח (תשובות רב נטרונאי גאון או"ח סי' יא מהד' ה'תש"פ עמ' 115, סידור רס"ג מהד' מק"נ עמ' לד, ובספר העתים שנביא מיד, סידור ר"ש בר נתן עמ' ט', ובאשכול שם שכך המנהג הראוי, וברמב"ם תפילה ז, יג, ושוב בסדר התפילות שלו, וכן בעוד ראשונים, והארחות חיים מציין שיש שנהגו לאומרה אחרי ישתבח, ובהמשך נביא עוד מקור לכך מפירושי התפילה לרוקח, וראה התפילה האשכנזית הקדומה עמ' 69 ואילך). אולם, הארחות חיים (שם) מביא שיש שאמרו אותם לפני ישתבח (הועתק בכלבו סי' ה' עמ' סג, וכעי"ז שם סי' ד' עמ' נ' ועמ' נ"ב, וכן בפירוש התפלות לר"י בר יקר מהד' תשל"ט עמ' ג, מנהג מרשלייאה שם, ויטרי מהד' ה'תרפ"ג סי' פט עמ' 62, מהד' תשס"ד ח"א עמ' קו, מנורת המאור לר"י אלנקוה פרק ב - תפילה, מהד' ענלאו תרפ"ט עמ' 81-82, וכן משמע במנהיג מהד' מה"ק עמ' לט-מ, ועמ' נד, וכך נראה מהזוהר תרומה דף קלא ע"ב). וכן מובא באבודרהם (שחרית של חול סדר פסוקי דזמרא מהד' קרן רא"ם פרק ח, ה). שניהם אינם מסבירים באופן ברור מה הטעם להכניסה בתוך ברכות פסוד"ז, ובספר העתים (שיובא בס"ק הבא) אכן סבר, מסיבה זו, שיש לדחות את המנהג, ולומר את שירת הים רק לאחר ישתבח.
מסתבר לתרץ ולומר שכוונת הארחות חיים היא שבסיום השירות של דוד שבפסוד"ז הוסיפו עוד שירה, ובאחד מכתבי היד של הארחות חיים מובא ש"סיום התושבחות" בשירת הים (וכתב במנהיג שם שאין להשמיטה, שהרי "צריך להזכיר שבח הגאולה הראשונה, דכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים"[16]), עי"ש בדבריו.
בספר הבתים (חלק שערי תפילה י, ו, מהד' הרשלר עמ' ריט) כתב: "מלשון הרמב"ם שמענו שאין אומרים השירה (=שירת הים) קודם ישתבח, מפני שהברכות תיקנום על הזמירות ואין להפסיק ביניהם. ויראה לי שטעם המסדרים (את) השירה אחר הזמירות קודם ישתבח (דלא כרמב"ם), מפני שהכל מענין השיר והשבח... וברכת ישתבח היא סיום לזמירות ולשירה". השווה גם למובא בפסקי ר"א מלונדריש (תלמיד הר"ש משאנץ, מהד' מה"ק עמ' קכח): "שתיקנו בפסוד"ז ברכה לפניהם ולאחריהם, לפיכך יש מוחים (במפסיקים בין הברכות, ולכן הם) האומרים 'ברכו יי כל מלאכיו' וגו' קודם ברוך שאמר (ולא אחריו, כדי לא להפסיק בין הברכות). ונראה לי שאין להקפיד על כך, דדוקא לומר כל המזמור מ'ברכו יי' כמו שעושים הרבה בני אדם יש להקפיד, אבל החמשה ברכו לבד, כנגד חמשת העולמות שבו הולד... אין בו בית מיחוש, דדרך שבח נתקן, כמו שאומר באותה תחינה של 'רבון העולמים' 'בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם' וכמוהו רבים...".
עוד תירוץ ניתן להציע ע"פ דברי הטור שהובאו לעיל (סוף סק"ב, ועי"ש שהם הובאו באבודרהם ועוד), לפיהם יש קשר בין ט"ו הלשונות בישתבח ובין שירת הים.
[ס"ק ד] מזמור שיר: יש שכתבו שבשבת מוסיפים לאחר ברוך שאמר את מזמור שיר ליום השבת, וכן את ה' מלך (סדר רע"ג מהד' סץ ח"ב סו"ס כ' ברוב כתה"י, סידור רס"ג מהד' מק"נ עמ' קיח, סידור ר"ש בר נתן פ"ב עמ' לג, סידור ר"ש מגרמייזא מהד' תשל"ב אות יח עמ' מט, והוא הנדפס בסידור הראב"ן עמ' 246 ועמ' 258, פירוש התפלות לר"י בר יקר מהד' תשל"ט עמ' ג, מנהג מרשלייאה שם, ויטרי מהד' ה'תרפ"ג סי' פט עמ' 62, מהד' תשס"ד ח"א עמ' קו, מנורת המאור לר"י אלנקוה פ"ב התפילה, מהד' ענלאו עמ' 185, וראה כאן בהערה לגבי שיטת הרמב"ם[17]), וכ"כ הארחות חיים (שם סעיף כו-כז, והועתק בכלבו סו"ס ד'), והאבודרהם (שחרית של שבת, מהד' קרן רא"ם פי"ז, מט), והם אינם מביאים שום טעם לדבר, וצ"ע.
בספר העתים (סי' קע) כתב שאף שהדבר נוגד את פשטות ההלכה, מ"מ כך נהוג: "ונהוג עלמא לאוסופי בפסוד"ז לאחר ברוך שאמר מזמור שיר ליום השבת. ואע"ג שכל מאי דבעי אוסופי שפיר דמי לאוסופי מקמי ברוך שאמר, כי היכי דלא לידלוג איניש בפסוד"ז משום דתקינו רבנן ברכה לפניהם ולאחריהם, מ"מ במקומנו נהגו למימר מזמור שיר ליום השבת בתר ברוך שאמר והיה העולם...". מענין שכאן בעל ספר העתים לא דוחה את המנהג, על אף שמיד בסמוך הוא דוחה מנהג דומה: "וחותם בתרייהו 'ישתבח' ואח"כ אומר 'ויושע'. והכי שפיר למיחתם על פסוד"ז (בברכת ישתבח) מקמי דליפתח השירה (=ויושע ושירת הים), וכדכתבינן בהל' ברכות. ואע"ג דנהוג עלמא דלא למיחתם על פסוד"ז אלא לאחר השירה ולאחר שאומר 'נשמת כל חי' ו'אילו פינו' וכו', ואנן חזי לן דהאי מנהגא לאו דוקא, אלא שפיר דמי (כלומר - כך ראוי) למיחתם על פסוד"ז לאלתר ישתבח ואח"כ אומר השירה ונשמת...". מיד אח"כ הוא מביא שיש מקומות שכלל לא אמרו את 'ויושע' ושירת הים[18], ולפיכך ייתכן שמשום כך הוא ייחס פחות חשיבות למנהג זה, ולכן הזיזו לאחר ישתבח.
לענ"ד יתכן שניתן לתרץ את הקושיא, ולומר שהוספת 'מזמור שיר' נתקנה ע"י אנשי כנה"ג, ולכן ניתן להכניסה בין ברכות פסוד"ז, אולם שאר מזמורי השבת נוספו בתקופה מאוחרת יותר, ולכן אין להכניסם בין הברכות [אולם, יש להעיר שבזוהר (תרומה קלז ע"ב) מובא שהמזמורי שבת נוספו ע"י "חברייא", ובמהד' הסולם מדור חילופי גרסאות ציין שיש שם גרסא לפיה הם נוספו ע"י "אנשי כנה"ג"]. שו"ר שכתב בסידור ר"ש מגרמייזא (שנכתב ע"י הראב"ן, מהד' תשל"ב סי' נח עמ' קנ-קנא, וכן הוא גם בסידור חסידי אשכנז המצורף שם, והוא הנדפס בסידור הראב"ן מהד' מ"י תשפ"ב עמ' 241) שמזמור שיר ליום השבת וה' מלך שונים משאר מזמורי שבת, כי שאר מזמורי שבת "עיקר תקנתם לחול נמי היתה", דהיינו שמראש תיקנום כדי לאומרם בכל יום, אלא שאח"כ "כשראו שלא היו רוב הציבור יכולים לעמוד בתקנה זו, מפני ביטול מלאכה, ביטלום בחול, והניחום לשבת". לעומתם, מזמור שיר ליום השבת וה' מלך "נתקנו לשבת" דווקא. ראיה לכך הוא מביא מכך שמזמור שיר וה' מלך לא נאמרו בפסוד"ז לפי סדר מזמורי התהילים (וראה בספר מקור ברוך לרב ברוך קלעי, סי' א', דף א טור ד, ש"הם מטבע שנטבע מעיקרא", ודבריו הובאו בהערה 18 כאן). בהערה כאן הבאנו שלפי"ז יש לדון בסדר הקדימה של המזמורים לאדם שאיחר לבוא לביהכנ"ס[19].
[ס"ק ה] מזמור לתודה, נשמת כל חי, ועוד: ישנן תוספות נוספות הנאמרות, לפחות לדעת חלק מהראשונים והאחרונים, לאחר ברוך שאמר: מזמור לתודה [וכ"כ בארחות חיים ובאבודרהם][20], פיוטיםכ, נשמת כל חי [וכ"כ בארחות חיים ובאבודרהם]כא, ועודכב. גם שלשת המזמורים 'הללויה הללי נפשי' 'הללויה כי טוב זמרה' ו'הללויה שירו לה' שיר חדש', הם תוספות לדעת חלק מהראשונים, כפי שנבאר להלן (בסעיף 7).[21][22][23]
[ס"ק ו] סיכומו של דבר: אע"פ שלפי השיטה השניה בארחות חיים ובאבודרהם [וכ"כ הכלבו], נוסח ספרד אוסר להוסיף מזמורים לאחר ברוך שאמר, מ"מ מצאנו שגם הם ציינו לכמה תוספות הנאמרות שם: מזמור לתודה, יהי כבוד, ויברך דוד, שירת הים, ובשבת גם מזמור שיר ונשמת כל חי, והדבר צ"ע. התירוצים שהבאנו לכך הם בסופו של דבר בגדר תירוצים בלבד. ניתן להקשות על רובם, ואין הם עוקרים את הקושיא מעיקרה. כמו"כ יש להבין מדוע הארחות חיים הכלבו והאבודרהם כלל לא מצאו לנכון להעלות את הקושיא, ולהתייחס אליה במפורש[24].
♦
6. האם למעשה ניתן להוסיף מזמורים באמצע פסוד"ז
[ס"ק א] הקדמה: סקרנו לעיל את מנהג ספרד ואת מנהג אשכנז, וראינו שהטעם הכללי שניתן למנהג ספרד הוא משום שאין להפסיק במזמורים אחרי ברוך שאמר [ומ"מ כמה מזמורים נוספו שם גם לפי מנהג ספרד, כגון מזמור לתודה ושירת הים]. נניח כעת שטעם זה הוא העיקרי, ולאור זאת נעיין בדברי האחרונים שדנו באמירת פסוקים ומזמורים באמצע פסוד"ז, ונבחן האם דבריהם אמורים לספרדים או לאשכנזים בלבד.
לפני כן נבהיר שני דברים:
האחד - החסידים, המתפללים בנוסח ספרד, נהגו בזה כספרדים, ואמרו את הודו ואת מזמורי השבת לפני ברוך שאמר. על כך כתב הא"א מבוטשאטש (תרסד, א, ולהלן פרק ג, 7, נעסוק בדבריו בהרחבה): "המנהג שנתפשט כעת במדינות אלו בין רבים מיחידי סגולה בכל קהילה הקדושה, לומר עד הלל הגדול קודם ברוך שאמר (=נוסח ספרד, שנהגו כמנהג הספרדים, ואמרו את מזמורי שבת לפני ברוך שאמר), מצד שחוששין שלא לקבוע בתוך בין הברכות כי אם מה שיוסד בתחילה בימי האמוראים הקדושים או קודם...".
השני - גם הספרדים הסוברים שאין להפסיק במזמורים לאחר ברוך שאמר, מסכימים שבמקום צורך הדבר מותר לפעמים [כשם שבאמצע פרשיות ק"ש אסור להפסיק, ומ"מ מותר להשיב שם שלום לאדם נכבד (שו"ע סו, א)]. לדוגמא, הגר"ע יוסף שאסר להפסיק במזמורים בפסוד"ז, כפי שנביא בהמשך, מסכים שמותר לומר שם את תיבות "מודים אנחנו לך" (יבי"א ח"ו או"ח סו"ס ד). מכיון שכך, המקורות שנביא בהמשך סעיף זה הם רק אלו שהתירו אמירת פסוקים ומזמורים באמצע פסוד"ז גם כאשר אין צורך בדבר, או מקורות שציינו במפורש שטעם ההיתר הוא מפני שמותר לומר שם כל מזמור.
[ס"ק ב] היעב"ץ ופתח הדביר: השו"ע (סו, ב) אסר להפסיק לק"ש אחר שאמר ברוך שאמר. היעב"ץ (מור וקציעה סי' סה) תמה עליו, וכתב שמה שאסרו להפסיק אחרי ברוך שאמר הוא דוקא לשיחה בטילה. והביא היעב"ץ ראיה לזה מכך ש"בין ברוך שאמר לישתבח יכול להוסיף בשירות ותושבחות שבספר תהלים כמו שירצה, כדרך שאנו מוסיפים בשבת ויו"ט, ויש מקומות שאומרים מזמורים רבים גם בחול, נהרא נהרא ופשטיה". היעב"ץ הוסיף שלכן מי שממתינים ב'ויברך דוד' עד שיתאסף מנין, לא ימתינו בשתיקה אלא יקראו פרקי תהילים שיבחרו, משום "שכל דברי שבח וקדושה הוא מענין פסוקי דזמרה ולא הוי הפסק".
נראה כי דברי היעב"ץ הללו מבוססים על מנהג מקומו, מנהג אשכנז, שהפסיקו במזמורי שבת וכדו' לאחר ברוך שאמר. דבריו אינם שייכים לספרדים (ולחסידים הנוהגים כמותם ומתפללים בנוסח ספרד), ומעתה אין מכאן ראיה כלפי השו"ע שאסר לומר ק"ש בתוך פסוד"ז, שהרי השו"ע נהג כמנהג ספרד.
בפתח הדביר (סה, אות ג, הו"ד בכה"ח לגר"ח פלאג'י יד, טו) העיר בזה, ותמה על היעב"ץ: "לא ידעתי איך יתיר לקרות מזמורים אחרים כפי ההזדמן (כלומר, מזמורי תהילים אקראיים) בתוך פסוד"ז, ולא יחשב הפסק?! ומה שהביא (היעב"ץ ראיה) ממה שמוסיפים בשבת ויו"ט, (יש לדחותה, שהרי) לא מיבעיא לדידן (הספרדים) שאנו מוסיפים אותם קודם ברוך שאמר, דליכא ראיה משם... אלא אפילו למנהג אשכנז (שמוסיפים את המזמורים בשבת לאחר ברוך שאמר)... נלענ"ד דאין ללמוד משם להוסיף מזמורים מן הבא בידו, שהרי הם ז"ל בחרו להוסיף (בשבת דווקא את המזמורים) השייכים למתן תורה וענין שבת דוקא... ולא כל המזמורים שייך להוסיף, דבין על דרך הסוד ובין על דרך הפשט המזמורים שמוסיפים הם בדווקא, עליהם אין להוסיף... ואם כן נראה דלדידן (הספרדים) עכ"פ, לא שרי לנא להוסיף מזמורים בין פסוד"ז כלל...".
לדברי פתח הדביר, הספרדים אינם רשאים להוסיף מזמורים בפסוד"ז, משום הפסק. ואף שהאשכנזים רשאים להוסיף, ולדידם אין בזה הפסק, מ"מ לא שייך להוסיף מדעת עצמינו מזמורים אם אין כל צורך בדבר.
[ס"ק ג] המג"א החיי"א והמט"א: המג"א (תכב, סק"ו) כתב שהמתפלל שחרית בראש חודש, ובאמצע פסוד"ז שמע את הציבור שהגיע להלל, יוכל להגיד הלל איתם, "דלא גרע ממזמורים שמוסיפין בשבת" (דברי המג"א הובאו בא"ר תכב אות יא, וכ"כ במשנ"ב ס"ק טז בשם "האחרונים"). כעי"ז כתב בחיי"א (כלל כ, בנשמת אדם סוף סעיף א) שמותר לענות 'אמן' באמצע פסוד"ז "דאין זה הפסק בשבח המקום... וכן מסתבר, דאטו הרוצה להוסיף איזה מזמור דאסור?! ומכל שכן פסוק שמע ישראל וכן אמן מותר לענות". כעי"ז כתב במטה אפרים (תקפד, ט, אלף המטה סק"ב) שהמתפלל שחרית בעשי"ת, ובאמצע פסוד"ז שמע את הציבור שאומרים שיר למעלות לפני ברכו, יכול לומר איתם את המזמור, שהרי "זמירות אלו מוסיפים בהם כל אחד לפי מנהגו"[25].
לפי הנ"ל, מסתבר שדברי האחרונים הללו אינם אמורים לפי מנהג ספרד, שחששו להוסיף מזמורים לאחר ברכת ברוך שאמר[26] [אך יש מקום להתלבט בזה, שהרי גם לפי מנהג ספרד מוסיפים לאחר ברוך שאמר את מזמור לתודה ושירת הים וכו', וכמש"כ לעיל. וראה ב"י ריש סי' נא, שהביא מחלוקת האם מי שסיים את ברכת אהבה רבה לפני החזן יכול לומר אמן כאשר החזן יסיים את הברכה. וכתב הב"י שייתכן שב'ברוך שאמר' הדבר מותר לכו"ע, משום "שפסוקי דזמרא נינהו, ו'אמן' שבח הוא וכעין זמרה ולא הוי הפסק". כמו"כ לפי דברי המנהיג שנתן למנהג ספרד טעם נקודתי בלבד (לעיל א, 4) אין כלל ראיה שלדעת הספרדים יש איסור להפסיק בדברי שבח לאחר ברוך שאמר].
כמה אחרונים ספרדים (שלמי ציבור, בית עובד, וכה"ח[27]) הביאו את דברי המג"א, והעירו שע"פ דברי האר"י אין ראוי לעשות כך לומר דברים שלא כסדרן. אולם, לפי דברינו לעיל, נראה להוסיף שיש כאן בעיה גם מצד מנהג ספרד שנמנע מהוספת מזמורים לאחר ברוך שאמר מצד הפסק [יש להעיר שהגר"ע יוסף (יבי"א ח"ו או"ח ה, ה) ציין שמכיון שפסוד"ז נקראים "הלל" (שבת קיח ע"ב), לכן ייתכן שמותר להפסיק בתוכם עבור פרקי ההלל, כדברי המג"א, אף אם נאמר שאסור להפסיק בפסוד"ז בסתם מזמורי תהילים].
[ס"ק ד] הגר"ע יוסף: הגר"ע יוסף (יבי"א ח"ו או"ח ה) כתב שאם לא כיוון באיזה מזמור בפסוד"ז ורוצה לחזור על המזמור יכול לעשות כן, אבל ללא צורך אין להוסיף מזמורים בתוך פסוד"ז או לחזור עליהם, שהרי יש בזה משום הפסק. והעיר הגרע"י על החיי"א הנ"ל [שכתב "דאטו הרוצה להוסיף איזה מזמור דאסור?!"] שבאמת לפי שיטת הבית יוסף הדבר אסור להוסיף מזמור באמצע פסוד"ז. הגרע"י מביא שם שלשה אחרונים שמדבריהם עולה כך: 1 - הבית עובד (דיני מזמור לתודה אות א, מהד' אהב"ש עמ' קס"ג, ודבריו הובאו בשיח יצחק למהר"א מני, שער האהבה, דינים השייכים להודו אות מה, מהד' אהב"ש עמ' שמט) שכתב שבימים בהם אין אומרים מזמור לתודה אסור לאומרו, שהרי יש בזה הפסק[28]. 2 - פתח הדביר שהובא לעיל. 3 - כה"ח (נא אות לג) שמדבריו עולה שהאומר פסוק מתהילים ללא צורך באמצע פסוד"ז יש בזה הפסק, וישועות יעקב (או"ח נא סק"א[29]) שגם מדבריו עולה כך.
הגרע"י כותב שם שאע"פ שמוסיפים פרקים לפני ישתבח, כגון יהי כבוד ושירת הים, מ"מ אין ללמוד מזה שניתן להוסיף מזמורים לאחר ברוך שאמר. וזאת, משום שפרקים אלו "תקנת קדמונים הם, ונהגו בהם כל תפוצות ישראל ואם אינם נביאים בני נביאים הם, ונקבעו בכתרו של מלך, ויסודתם בהררי קודש בזוה"ק ובשעה"כ". בעוניי, לא זכיתי להבין את דבריו, שהרי סו"ס מצאנו שבימי הראשונים הוסיפו פרקים בפסוד"ז, ומכך ראיה שאין בזה הפסק, ומה בכך שהם התקבלו בכל ישראל לענין ההפסק [ויש בזה רק הסבר מדוע ראוי שלא להוסיף פרקים, אע"פ שאין בזה הפסק], וצ"ע.
[ס"ק ה] רבי משה כלפון הכהן: רבי משה כלפון הכהן (שו"ת שואל ונשאל ח"ב סי' לו) כתב שחזן שאיחר לתפילה והציבור מקדימים אותו יכול לומר באמצע פסוד"ז בקול רם את סיום המזמור שהציבור נמצאים בו, והראה מקור לזה, והוסיף "ובלאו הכי נראה שכפי הפשט הנה פסוקי 'יהי כבוד' הם פסוקים מלוקטים, ונאמרים בין ברוך שאמר לאשרי, ואם כן כשמוסיף לומר פסוקים לא אכפת". לענ"ד, לפי כל הנ"ל יש לעיין בטעמו זה, שהרי סו"ס הקדימו את מזמורי שבת ואת הודו לפני ברוך שאמר, וצ"ע.
אעצור כאן, אע"פ שאני משער שמי שיפתח את כל דברי האחרונים בנוגע להפסקה בפסוד"ז לצורך עניית אמן, וק"ש ועוד[30], ימצא עוד מקורות כעין מה שהבאנו.
♦
7. סדר הקדימה בפסוד"ז למאחר לביהכנ"ס
הגאונים הראשונים והאחרונים דנו כיצד ינהג אדם שאיחר לביהכנ"ס, וע"י זה שיקצר בפסוד"ז יוכל להתחיל עם הציבור את תפילת הלחש, האם עדיף שידלג על 'יהי כבוד' או על 'הודו' ו'ויברך דוד'[31], או אולי עדיף שידלג על שירת הים, וכן הלאה, דהיינו, מהו סדר הקדימות בתוך פסוד"ז. נושא זה מתברר לאשורו לאור המובא בסעיפים הקודמים, ומשום כך ראוי לדון כעת בדבר. אולם, מאחר שהדברים ארוכים, וגם בלעדיהם מאמר זה התארך יתר על המידה, לכן נבאר את הנושא במאמר נפרד ומפורט, שיפורסם בעז"ה בהאוצר גליון צ"ו (חשוון תשפ"ה), וכאן נביא רק את הנקודות הנוגעות ישירות למאמר זה, בקיצור ובתמצית.
סדר הקדימה בתוך התוספות לפסוד"ז: במסכת סופרים וברי"ף מבואר שפסוד"ז הם ששת הפרקים האחרונים בתהילים (מסכת סופרים, הובא בב"י סו"ס נ', וכ"כ רי"ף על הגמ' שבת קיח ע"ב, ועוד). עליהם נוספו 'מזמור לתודה' 'יהי כבוד' 'ויברך דוד' וכו', כמו שראינו לעיל. מהו סדר הקדימות בתוך התוספות הללו? דהיינו, אדם שאיחר לביהכנ"ס, והוא מוכרח לדלג על חלק מהתוספות הנ"ל - על איזה מהן ידלג תחילה?
ניתן ללמוד את סדר חשיבות המזמורים מסדר התפשטותם בכל ישראל וכדו'. לפי"ז, מזמור פלוני שנזכר בדברי הגאונים, לשם הדוגמא, יקדם למזמור אלמוני שנזכר רק בראשונים. לעיל (סעיפים 1-5) ביררנו אימתי נתווספה כל אחת מהתוספות, ולפי"ז נוכל לסדר את סדר הקדימה. ולפי"ז הודו יהיה מאוחר לעומת רוב ככל התוספות, שהרי ברס"ג אמירת הודו כלל אינה נזכרת, ובדברי רב עמרם גאון היא נזכרת רק ביוה"כ.
סיבה נוספת לומר ש'הודו' מאוחר בחשיבותו לכל התוספות, הוא משום שלפי ההסבר השני שבארחות חיים (וכך בכלבו, דבריהם הובאו לעיל סעיף 2) הסיבה שלפי נוסח ספרד הודו נאמר לפני ברוך שאמר היא משום ש'הודו' אינו חלק מפסוד"ז. מכך מוכח שהודו חשוב פחות מהתוספות שהוכנסו לאחר ברוך שאמר. ושו"ר שכן כתבו כמה אחרונים (תורת חיים סופר סי' נב סק"ב, וכעי"ז כתבו מאמר מרדכי ועוד חכמים שלפי נוסח ספרד הודו מאוחר בחשיבותו לכל התוספות שמוקמו לאחר ברוך שאמר, דהיינו אפי' אחרי הפסוקים המלוקטים של 'יהי כבוד', ואחרי 'ויברכו שם כבודך' מספר נחמיה). אולם, לפי מה שראינו לעיל (סעיף 2), נראה שזה אינו ראיה כ"כ, שהרי יש גם הסבר אחר מדוע הודו מוקם לפני ברוך שאמר (ההסבר הראשון שהביא הארחות חיים, וכ"כ רבי אשר מלוניל). כפי שנראה מיד בהמשך, מדברי כמה ראשונים עולה שבסדר הקדימות של המאחר לביהכנ"ס הודו ממוקם ראשון לכל התוספות (!), ומכאן ניתן לכאורה להביא ראיה לכך שהם נקטו כהסבר הזה [ועי"ש מדוע באמת אין זו ראיה].
הללויות שהן תוספות: רב נטרונאי גאון (ויש גורסים רב משה גאון) עסק בדינו של אדם שאיחר לביהכ"נ, ולפי רוב הנוסחאות של דבריו הוא פסק שיאמר ברוך שאמר, אשרי, הללו אל בקדשו, וישתבח (שו"ת רב נטרונאי גאון, פרק ד, או"ח יב, ועוד). יש ראשונים שהביאו את דברי רב נטרונאי בנוסח מעט שונה, וכתבו שיאמר ברוך שאמר, הודו, אשרי, הללו אל בקדשו, ישתבח (ארחות חיים הל' מאה ברכות אות לה, הובא בכלבו ריש סי' ה', וכ"כ בסמ"ק מצוה יא מהד' מכון שלמה אומן סוף עמ' עא). כעי"ז עולה לענ"ד גם מדברי המנהיג (מהד' מה"ק עמ' לח ועמ' מ). דבריהם תמוהים לכאורה, שהרי במסכת סופרים וברי"ף שפסוד"ז הם ששת הפרקים האחרונים בתהילים (מסכת סופרים, הובא בב"י סו"ס נ', וכ"כ רי"ף על הגמ' שבת קיח ע"ב, והרמב"ם תפילה ז, יב). וא"כ כיצד יתכן כיצד יתכן שלפי דבריהם הודו קודם בחשיבותו לפרקים אלו?!
כדי לתרץ את השאלה הזו, נסביר במאמר הנ"ל שיש חכמים שנקטו שפסוד"ז אינם אלא מזמור 'הללו אל בקדשו', ותו לא [וראה רש"י שבת קיח ע"ב שכתב שפסוד"ז הם מזמור זה, יחד עם מזמור 'הללו את ה' מן השמים']. ארבעת ההללויות הנותרות הן תוספות על פסוד"ז, ולכן יש מקום להקדים לפניהן את 'הודו'.
לעיל (סעיף 5) עמדנו על תוספות שהוכנסו לתוך פסוד"ז, וכעת מצאנו שגם ארבעת ההללויות הן תוספות, לפי דעת החכמים הנ"ל. עוד למדנו מדברי החכמים הללו ש'הודו' הוא הראשון בחשיבותו לכל התוספות (וכך עולה גם מדברי ההגה"מ תפילה ז, יב, אות נ', בשם רש"י)[32]. ובנוסף למדנו מדבריהם שמיקום אמירת הודו בכל יום הוא לאחר ברוך שאמר, כמנהג אשכנז הנזכר לעיל (סעיף 1).
הטענה שארבעת ההללויות הן תוספות עולה גם מתוך דברי המחזור ויטרי (מהד' תשס"ד ענייני תפילה סי' מ' עמ' מג, וממנו לסידור רש"י סי' נה מהד' ה'תרע"א עמ' 34) סמ"ג (עשין יט) וספר הבתים (חלק שערי תפילה י, ו, מהד' הרשלר עמ' ריט), שכתבו שהמאחר לביהכנ"ס יאמר ברוך שאמר, אשרי, הללו אל בקדשו עד 'לשם תפארתך' [דהיינו, כולל ברוך ה' לעולם, וכן ויברך דוד], וישתבח, וכן הנוסח בתורתן של ראשונים (הורוויץ, ח"ב ה'תרמ"ב עמ' 22), וכ"כ גם בספר המחכים (עמ' 7) שהוסיף עוד וכתב שיאמר גם את ויושע ושירת הים. לשיטתם, ויברך דוד קודם להללויות, וכאמור צ"ל לענ"ד שהוא משום שההללויות הן רק תוספות לפסוד"ז.
כאמור, במאמר שיפורסם בעז"ה בגליון צ"ו (חשוון תשפ"ה) יתבארו הדברים בפירוט, ושם נעמוד גם על שיטות אחרות הנזכרות בראשונים ובאחרונים בנוגע לסדר הקדימה בפסוד"ז.
♦
פרק ב: האם ומדוע מוסיפים מזמורים בשבת וביו"ט
1. הטעמים להוספת מזמורים בשבת
בראשונים מצאתי שבעה טעמים מדוע הוסיפו בשבת מזמורים בפסוד"ז:
הראשון - האו"ז (הל' שבת סי' מב, ד) כתב שהוספת המזמורים היא "לכבוד השבת".
השני - בהמשך דבריו כתב האו"ז ש"נראה בעיני" שהטעם להוספתם הוא משום שבמדרש מובא ש"לא בחר הקב"ה ביום השבת בשבחות של מלאכי השרת כי אם בשבחות ישראל".
השלישי - המנהיג (הל' תפילות שבת מהד' מה"ק סי' כא עמ' קנג) הסביר שהמזמורים הנוספים עוסקים במעשה בראשית שנשלם בשבת, וכן בענין הגאולה, שהיא תגיע בזכות השבת, וכן מוסיפים את מזמור שיר ליום השבת.
הרביעי - המחכים (עמ' 19) כתב שמזמורים אלו עוסקים במעשה בראשית שנשלם בשבת, ובתורה שניתנה בשבת ע"י משרע"ה[33], ולכן מוסיפים גם מזמורים שייסד משה. והביא דבריו בארחות חיים (שחרית של שבת סי' א, ובדרך זו פסע בסידור היעב"ץ, בהקדמה לדיני שחרית בשבת, ובייחוד בדבריו לפני כל מזמור).
החמישי - האבודרהם (שחרית של שבת, מהד' קרן רא"ם פי"ז, מה) כתב ש"מוסיפים י"ב מזמורים... כדי להכיר בין שבת לחול, ויתקיים הפסוק שאומר 'ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם'...".
השישי - בהמשך דבריו כתב האבודרהם שיש במזמורים שנוספו רמז לעשרת המאמרות שבהם נברא העולם (שנשלם בשבת), כי עשרת המזמורים האמצעיים הם כנגד עשרת המאמרות, והמזמור הראשון הוא כנגד כלל עשרת המאמרות, והמזמור האחרון, 'מזמור שיר ליום השבת', הוא רמז ליום השביעי.
השביעי - בסידור ר"ש מגרמייזא (שנכתב ע"י הראב"ן, מהד' תשל"ב אות יב עמ' כט, ואות נח עמ' קמט, וכן הוא בסידור חסידי אשכנז המצורף שם עמ' קנ, והוא הנדפס בסידור הראב"ן מהד' מ"י תשפ"ב הוא בעמ' 241-242, 246) ובטור (או"ח רפא) כתבו שמוסיפים מזמורים בשבת כיון שאין בו ביטול מלאכה לעם. ובאמת היה ראוי לאומרם בכל יום, שהרי הם עוסקים בשבחו של הקב"ה ובענייני תשובה וכדו' השייכים בכל יום, אלא שבימות החול נמנעו מכך מפני שחששו לטורח הציבור שטרודים במלאכתם (הלבוש סי' רפ"א הביא את טעמו של המחכים ואת הטעם שהובא בטור).
♦
2. האם מזמורי שבת נאמרים ביו"ט
לאור שבעת הטעמים הנ"ל, יש לדון האם ראוי להוסיף מזמורים גם ביו"ט.
רק שנים מתוך שבעת הטעמים שנזכרו בסעיף הקודם שייכים ביו"ט:
הטעם השביעי, שהובא בסידור ר"ש מגרמייזא ובטור, משום שאין בשבת מלאכה, שייך גם ביו"ט.
גם הטעם הראשון, שהובא באו"ז, "לכבוד השבת", שייך ביו"ט. אכן, המחכים (מהד' פריימן עמ' 19) מביא ש"לכבוד ימים טובים אנו אומרים בהם אלו המזמורים כמו בשבת", ודבריו הובאו בארחות חיים (שחרית של שבת סי' א). וזאת, למרות שלגבי שבת שניהם לא הזכירו את הטעם הראשון, אלא טעמים אחרים שאינם שייכים ביו"ט.
בין הטעמים שאינם שייכים ליו"ט כלולים גם הטעמים שהביאו המנהיג והאבודרהם, אולם למרות זאת שניהם כתבו שגם ביו"ט אומרים את המזמורים הנוספים. האבודרהם (שחרית של שבת מהד' קרן רא"ם פרק יז, מה) מביא שאף שרס"ג כתב שאת מזמורי שבת לא אמרו ביו"ט, מ"מ נהגו לאומרם מפני ש"גם הם נקראו שבתון ומקראי קודש", והוא מדברי המנהיג (הל' תפילה מהד' מה"ק סי' יח עמ' נב). ויש מקום לעיין למה בדיוק כוונתם (אולי יש מקום לדחוק ולומר שכוונתם לטעמו הנ"ל של האו"ז).
בטור ובשו"ע סי' תפ"ח מובא שאומרים ביו"ט את מזמורי שבת, והרמ"א לא השיג שם מאומה, וכך המנהג בימינו אצל הספרדים והאשכנזים.
♦
3. האם מזמור שיר נאמר ביו"ט
היו מהראשונים שכתבו שביו"ט יש לדלג על הפסוק הראשון במזמור, ולהתחיל מ"טוב להודות" (סידור רס"ג מהד' מק"נ עמ' קכ, המחכים עמ' 32, ארחות חיים, שחרית לפסח אות ד, ובהל' מאה ברכות אות כו). בימינו מנהג רוב העדות הוא כראשונים שכתבו שאומרים את המזמור בשלימותו, כולל הפסוק הראשון, שכן מנהג האשכנזים כולם, וכן מנהג חלק מהספרדים[34]. וכמה טעמים ניתנו לכך:
הראשון - יש חכמים שכתבו שהטעם שאומרים גם ביו"ט את הפסוק "מזמור שיר ליום השבת", הוא מפני ש"יום טוב נקרא שבת" (אבודרהם שם, סדר טריוש סי' א, הגהות על מנהגים לר"א טירנא, ערב פסח, עמ' לו אות עד, דרכי משה הקצר תפח, א, מג"א ריש סי' תפח בשם הדרכי משה, ומשם בחק יעקב שם סק"א, באר היטב סק"א). וכן הובא בכמה אחרונים על השו"ע או"ח נא, ט (ערך לחם, שכנה"ג הגהות ב"י אות י [שהביא טעם נוסף, כמו שנביא בהמשך], וממנו הביאו באה"ט, ומשם למשנ"ב נא ס"ק כב, ולכה"ח פלאג'י יב, כ, וראה יבי"א ח"ח או"ח יא אות יד). טעם זה מתאים לטעם שראינו לעיל (סוף סעיף 2) מהמנהיג ואבודרהם להוספת המזמורים ביו"ט (אולם לפי הטעם שכתבו שם המחכים והארחות חיים נראה שיש לתת טעם אחר לאמירת מזמור שיר, וראה לעיל שהבאנו ששניהם כתבו לדלג על הפסוק הראשון במזמור).
השני - בסדר טריוש (סי' א) כתב: "מנהג 'מזמור שיר ליום השבת' מורי אבי ז"ל היה אומר פסוק זה גם ביו"ט, ונתן טעם לדבריו כי יו"ט נקרא שבת בכמה מקומות... וגם כי המזמור אינו מזכיר משבת יותר, ופתרונו כי גם ביום השבת טוב להודות אף כי יום עונג הוא... ויש מדלגין פסוק ראשון ואומרים מן 'טוב להודות' ואילך, וראייה קצת יש לדבריהם שיש במדרש: אדם הראשון כיון שנכנס שבת אמר מזמור שיר ליום השבת ומצינו באגדה שהשבת עצמו אומר כך כמו ששמעתי. ומ"מ נראה דאין להקפיד לאומרו אעפ"י שנאמר ליום השבת, מידי דהוי אתהילה לדוד וכיוצא בהן".
השלישי - במנהגים לר"א קלויזנר (אות קכד הגה"ה א, וכן הוא במנהגים ישנים מדורא, שחי באותו דור בערך, מהד' אלפנביין עמ' 148 ועמ' 157, מהד' תשס"ד עמ' 16, והובא בשם ר"א קלויזנר אצל תלמידו המהרי"ל הל' תפילה של פסח מהד' מ"י עמ' קמו, סוף אות ח) נתן טעם לדבר וכתב: "דהא סדר של שבת הוא מונה" (ובלחם חמודות פרק ה' אות טז כתב כעי"ז מדעת עצמו ש"סדר שבחות וזמירות הוא אומר", וראה בשכנה"ג או"ח נא, הגהות הב"י אות י, שהביא את הטעם הראשון, והוסיף טעם נוסף: "ושמעתי אומרים הטעם... דאיברא דמזמור זה נתקן ליום השבת ואנו אומרים אותו אף ביו"ט מפני ששייך גם כן ליו"ט").
הרביעי - במנהגים דבי מהר"ם מרוטנבורג (עמ' 10): "יש אומרים אותם ביו"ט (כולל את את הפסוק הראשון), ואומרים כי 'מזמור שיר ליום השבת' קאי על 'יום שכולו שבת', היינו עולם הבא"[35].
החמישי – לפי הטעם השביעי שהבאנו לעיל (סעיף 1, ע"פ סידור ר"ש מגרמייזא וסידור חסידי אשכנז והטור), הרי שמזמור שיר ראוי היה להיאמר אף בימות החול. במזמור זה "יש בו פורענות רשעים והצלחת הצדיקים" ולכן הוא מושמע לקהל המתאסף בביכנ"ס "כדי שלא ישעו בדברי רשע כל השבוע, ויהא עמלם בצדק ובמשפט" (סידור חסידי אשכנז סוף אות יט, הובא לעיל). א"כ בודאי שגם ביו"ט ניתן וראוי לאומרו [בזה יש הסבר רק לעצם אמירת המזמור, אך אין בזה הסבר לאמירת הפסוק הפותח את המזמור].
השישי – לעיל (סעיף 1 בטעם הרביעי) ראינו שלפי המחכים והארחות חיים (והיעב"ץ), המזמורים שנוספו בשבת כוללים מזמורים העוסקים בתורה שניתנה בשבת ע"י משרע"ה, ולכן מוסיפים גם מזמורים שייסד משה. יש מי שכתב שמזמור שיר ליום השבת ומזמור ה' מלך חוברו ע"י משה רבנו (שוחר טוב צ, ג, וכעי"ז בפסדר"כ פסקא לא - וזאת הברכה, מהד' זכרון אהרן עמ' תקעה, וכעי"ז בפרדר"א פי"ט שמשרע"ה חידש את המזמור, הו"ד בבר"ר סוף פכ"ב ועוד מדרשים, וכ"כ בסידור חסידי אשכנז אות יח עמ' נא, שמשה חיברו, אך בהמשך הובאה שם דעה אחרת שדוד המע"ה חיברו). ומעתה לפי המחכים וסיעתו ייתכן לענ"ד לומר שמזמור שיר נוסף בשבת לא מפני שהוא השיר של יום של השבת וכדו', אלא מפני שמזמור זה חובר ע"י משה רבנו (וכ"כ בסידור יעב"ץ). [גם בזה יש הסבר רק לאמירת המזמור, ולא לאמירת הפסוק הפותח אותו].
פרק ג: האם מזמורי שבת ומזמור שיר נאמרים בהושע"ר ובימי שמחה
לאור שני הפרקים הקודמים, נדון בפרק זה האם בהושע"ר ובימי שמחה ראוי להוסיף בפסוד"ז את מזמורי שבת, ואת מזמור שיר, וכן נדון האם ראוי להוסיפם לאחר ברוך שאמר או לפניו.
♦
1. הוספת מזמורים בהושע"ר לאור הפרקים הקודמים
ראינו לעיל (פרק ב, סעיפים 1-2) את שבעת טעמים שנתנו הראשונים להוספת הפרקים בשבת, וראינו שחמישה מתוכם לא שייכים לגבי יו"ט. חמשת הטעמים הללו אינם שייכים גם לגבי הושע"ר.
האם שני הטעמים הנותרים שייכים לגבי הושע"ר?
הטעם שהובא בסידור ר"ש מגרמייזא ובטור, משום שאין בשבת מלאכה, שייך גם ביו"ט ולכאורה גם בהושע"ר, שהרי אין ביטול מלאכה בחוה"מ (מגילה כב ע"ב) מפני שנאסרה בו עשיית מלאכה. אמנם, לפי"ז היה ראוי להוסיף את הפרקים בכל ימי חוה"מ פסח וחוה"מ סוכות, והרי אין נוהגים כך, וצ"ע. ייתכן לומר שמכיון שהותרה בחוה"מ מלאכת דבר האבד, א"כ גם בחוה"מ יש ביטול מלאכה (רש"י מגילה כא ע"א ד"ה ואין), ולפי"ז נראה שכך גם בהושע"ר.
ראינו שהטעם שהובא באו"ז "לכבוד השבת", שייך ביו"ט, וראינו שהמחכים והארחות חיים אכן הביאו אותו לגבי יו"ט. שמא יש מקום לומר שטעם זה שייך גם בהושע"ר, שהרי הוא יום מיוחד.
ראינו לעיל את הטעם שהובא במנהיג ובאבודרהם לגבי יו"ט, מפני ש"גם הם נקראו שבתון ומקראי קודש". יש מקום לעיין למה בדיוק כוונתם. ובכל מקרה, בפשטות נראה כי טעם זה אינו שייך בהושע"ר, ואכן כך כתב המנהיג, כפי שנביא מיד.
♦
2. המנהג בפועל
כיצד נהגו בתקופת הראשונים? יש מהראשונים שכתבו שבהושע"ר אומרים את מזמורי שבת, כגון המחכים והכלבו, וכך נהגו בצרפת. לעומת זאת בספרד נמנעו מהוספתם, וכך נהגו באשכנז, כמו שמובא בכמה ראשונים[36].
בימינו, האשכנזים מוסיפים בהושע"ר את מזמורי שבת. גם בשו"ע (תרסד, א) נפסק כך, אולם הספרדים נוהגים בימינו שלא להוסיפם, ע"פ דברי המקובלים (כה"ח תרסד אות יא, כתר שם טוב ח"ז דף קנא).
♦
3. הטעמים שניתנו להוספת המזמורים בהושע"ר
מה הטעם למנהג להוסיף בהושע"ר את מזמורי השבת?
הטעם משום שאין בו מלאכה (ע"פ ר"ש מגרמייזא והטור), לא הובא למיטב ידיעתי בראשונים ובאחרונים.
המנהיג (מהד' מה"ק הל' הושע"ר עמ' תב) כתב שמכיון שהושע"ר לא נקרא 'שבתון' כיו"ט, א"כ לכאורה לא היה ראוי לומר בו פסוד"ז של שבת, ומ"מ בצרפת ואלמנייא אומרים בו פסוד"ז של שבת [ובספרד לא נהגו כך], משום שהוא "תכלית החג (דהיינו, סיום חג סוכות) ותכלית ההקפה ותשלומי הפרים שבעים" וכו'. ולכן מתאים לומר בו פסוד"ז כשאר ימים טובים. טעמו זה הובא בארחות חיים ובאבודרהם (ארחות חיים הל' תפילת הפסח והמועדים סעיף טז, מהד' אור עציון כרך פסח עמ' קה, וכן באבודרהם סדר תפילת סוכות, מהד' קרן רא"ם כז, כא).
המנהיג מביא טעם נוסף לדבר: "ועוד, כי בהושע"ר מקויימת חתימת שלשת הספרים הפתוחים לפני הקב"ה ונחתמים ביוה"כ, ובהושע"ר תכלית הכפרה" (שהחלה ביו"כ) וכו'. גם טעמו זה הובא בארחות חיים ואבודרהם (האבודרהם כתב שלכן "אנו חושבים אותו כיו"ט"), וכעי"ז מובא בטור (תרסד, א), בשו"ע וביאור הגר"א (סק"א), ובמשנ"ב (תרסד סק"ב).
היה מקום לומר ששני הטעמים הללו דומים לטעם שהובא שהוספת המזמורים היא "לכבוד השבת/היום" (באו"ז הובא טעם זה לגבי שבת, ובמחכים וארחות חיים לגבי יו"ט). אולם, נראה יותר ששני הטעמים הללו מרחיבים את הטעם שראינו לעיל (במנהיג ובאבודרהם, וכעי"ז במשנ"ב נא ס"ק כב), שהוספת המזמורים ביו"ט היא משום ש"גם הם נקראו שבתון ומקראי קודש". מכיון שהושע"ר הוא סיום חג הסוכות וסיום יוה"כ, שנקראו שבתון ומקרא קודש, לכן נהגו בהושע"ר את מנהגי החג, ולכן אומרים בו את המזמורים הנוספים בשבת.
♦
4. הסברות בנוגע לאמירת מזמור שיר בהושע"ר
הבאנו לעיל (ב, 3) ששה טעמים מדוע נהגו ביו"ט לומר את מזמור שיר ליום השבת. כאן נביא אותם בקצרה, ונבחן אלו מהם שייכים לגבי הושע"ר.
הראשון - "יום טוב נקרא שבת" (אבודרהם, סדר טריוש, הגהות על מנהגים לר"א טירנא, דרכי משה, מג"א, חק יעקב, באר היטב, ערך לחם, שכנה"ג, משנ"ב, כה"ח פלאג'י, וטעם זה מתאים לטעם שהביאו המנהיג ואבודרהם להוספת המזמורים ביו"ט). בפשטות טעם זה אינו שייך בהושע"ר (וראה להלן בסוף הסעיף כאן).
השני - "כי המזמור אינו מזכיר משבת יותר, ופתרונו כי גם ביום השבת טוב להודות אף כי יום עונג הוא" (סדר טריוש). טעם זה שייך גם בהושע"ר.
השלישי - "דהא סדר של שבת הוא מונה" (ר"א קלויזנר, מנהגים ישנים מדורא, מהרי"ל, ובלחם חמודות כתב ש"סדר שבחות וזמירות הוא אומר"). טעם זה שייך גם בהושע"ר. ולענ"ד אולי בדרך זו פסע הפרמ"ג (תרסד, א, ודבריו הובאו בביכור"י שם, ודבריהם יובאו להלן ג, 5), שכתב שבהושע"ר אומרים את מזמור שיר "כקורא בתורה ותהילים".
הרביעי - "כי 'מזמור שיר ליום השבת' קאי על 'יום שכולו שבת', היינו עולם הבא" (מנהגים דבי מהר"ם מרוטנבורג). טעם זה שייך גם בהושע"ר.
החמישי – ראוי היה לומר את המזמור אף בימות החול, שהרי "יש בו פורענות רשעים והצלחת הצדיקים", ובעזרתו הציבור לומדים "שלא ישעו בדברי רשע כל השבוע, ויהא עמלם בצדק ובמשפט". אולם בימות החול נמנעו מכך מפני שחששו לטורח הציבור שטרודים במלאכתם, ותיקנו לאומרו רק בשבת כיון שאין בו ביטול מלאכה לעם (ע"פ סידור ר"ש מגרמייזא וסידור חסידי אשכנז והטור), ולפי"ז ראוי לאומרו גם ביו"ט. טעם זה שייך גם בהושע"ר.
השישי - המזמורים שנוספו בשבת כוללים מזמורים העוסקים בתורה שניתנה בשבת ע"י משרע"ה, ולכן מוסיפים גם מזמורים שייסד משה (מחכים, ארחות חיים, יעב"ץ), ומכיון שמזמור שיר חובר ע"י משה רבנו (שוחר טוב ועוד). לכן ייתכן לענ"ד לומר שמזמור שיר נוסף בשבת לא מפני שהוא השיר של יום של השבת וכדו', אלא מפני שמזמור זה חובר ע"י משה רבנו (וכ"כ בסידור יעב"ץ). טעם זה שייך גם בהושע"ר.
הרי לנו כי לפי רוב ככל הטעמים שנאמרו לגבי יו"ט, אלו שמוסיפים בהושע"ר את מזמורי השבת ראוי להם להוסיף גם את מזמור שיר[37]. מאידך, לפי הטעם הראשון, שהוא זה שנזכר ברוב האחרונים, נראה שאין טעם להוסיף בהושע"ר את מזמור שיר.
אולם, יש מקום לומר שאף לפי הטעם הראשון יש טעם להוסיף בהושע"ר את מזמור שיר. זאת משום שלעיל (ג, 3) הבאנו את דברי המנהיג, שהובאו בארחות חיים ובאבודרהם, שהסביר שאלו שמוסיפים בהושע"ר את מזמורי שבת נוהגים כך משום שהושע"ר הוא תכלית חג הסוכות, וגם "תכלית הכפרה" שהתחילה ביו"כ. והבאנו שם שייתכן שזו הרחבה של מה שכתבו המנהיג והאבודרהם שהוספת המזמורים ביו"ט היא משום ש"גם הם נקראו שבתון ומקראי קודש". מעתה, שמא יש מקום לומר שלפי הטעם הראשון, מזמורי שבת נוספים גם ביו"ט, מפני ש"יום טוב נקרא שבת", ובהושע"ר מוסיפים אותם מפני שהוא סיום יוה"כ וסוכות שנקראו שבת כאמור. לפיכך ראוי גם לומר בהושע"ר את 'מזמור שיר ליום השבת'.
הגר"ש קלוגר (הגהות חכמת שלמה על השו"ע תרסד, א) הביא את הטעם הראשון, וכתב שנהגו לומר מזמור שיר בהושע"ר ומזה מוכח "דגם חוה"מ נקרא יו"ט".
♦
5. הכרעת הפוסקים בנוגע למזמור שיר בהושע"ר
אמירת מזמור לתודה ומזמור שיר בשבת: כדי להבין את דברי הפוסקים לגבי הושע"ר נקדים ונביא בקצרה את דבריהם לגבי שבת.
הטור כתב בסי' רפ"א ש"באשכנז אין אומרים מזמור לתודה בשבת, לפי שאין קרבן תודה קריבה בשבת" (וכך הדין גם ביו"ט), וכ"כ עוד ראשונים. הטור עצמו דוחה את המנהג, ואם כן לדבריו אומרים בשבת את מזמור לתודה, וכמובן גם את מזמור שיר [הב"י לא חלק על הטור, ומ"מ בימינו נוהגים הספרדים בזה כמנהג אשכנז, ונמנעים מאמירת מזמור לתודה[38]].
עוד ראשונים כתבו כך, שבשבת אומרים מזמור לתודה וגם מזמור שיר ליום השבת: רב עמרם גאון, אבודרהם, מנהג מרשלייאה, מנורת המאור, וסידור הרמ"ק, וכן נראה מדברי שבלי הלקט ועוד[39].
האם אומרים בהושע"ר את מזמור שיר ליום השבת? בטור ובשו"ע סי' תפ"ח מובא שאומרים ביו"ט את מזמורי השבת, ופשוט שכוונתם גם למזמור שיר ליום השבת, וכן מפורש בדרכי משה שם[40]. לגבי הושע"ר מובא בטור ובשו"ע סי' תרסד, א: "נוהגים להרבות במזמורים כמו ביו"ט". הרמ"א מוסיף בדרכי משה שבמנהגים לר"א טירנא מובא ש"נראה דאומרים מזמור לתודה, כיון שהוא חול, ואין אומרים נשמת", וכן הביא הרמ"א בהגהתו לשו"ע. נראה שכוונתו היא שמכיון שהושע"ר הוא יום חול שמקריבים בו קרבן תודה, א"כ אין טעם להשמיט בהושע"ר את 'מזמור לתודה'.
להבנתי, אילו הטור והשו"ע, וכך גם ר"א טירנא והרמ"א, היו סבורים שיש להשמיט בהושע"ר את 'מזמור שיר ליום השבת' ו'יי מלך', היה עליהם לציין זאת. אם כן, נראה שלדעתם יש לומר בהושע"ר את שני המזמורים הללו [ושו"ר שכן דייק בשיח יצחק מדברי הטור, כפי שנביא בהמשך, וכן דייק הרבבות אפרים מהשו"ע והרמ"א[41]]. לענ"ד כך גם משמע מלשון ר"א טירנא[42], וכן עולה מהמנהג המובא בכלבו[43] ועוד[44].
שו"ר שהפרמ"ג במקום כתב על לשון השו"ע "ומשמע אף מזמור שיר ליום השבת גם כן אומרים, כקורא בתורה ותהילים" (ודבריו הובאו בביכור"י שם). גם הגר"ש קלוגר כתב בהגהות חכמת שלמה על השו"ע שם: "מזה משמע שאומרים גם מזמור שיר ליום השבת כמו ביו"ט, וכן אנו נוהגים באמת, וא"כ מוכח דגם חוה"מ נקרא יו"ט, שהרי המג"א כתב בסי' תפ"ח דלכך אומרים ביו"ט מזמור שיר ליום השבת דגם יו"ט נקרא שבת, עי"ש, וא"כ כיון שאומרים כן בהושע"ר מוכח דאף חוה"מ נקרא יו"ט".
♦
6. מזמור לתודה כתחליף למזמור שיר
ההצעה והראיות לה: ראינו כי לפי מנהגי טירנא השו"ע הרמ"א והאחרונים מזמור שיר נאמר בהושע"ר. מפתיע לפיכך לגלות את המובא באנציקלופדיה התלמודית ערך הושע"ר (הערה 91): "ואומרים מזמור לתודה – ולא מזמור שיר ליום השבת – כמו בחול [מנהגים טירנא, ורמ"א]".
כנראה שכותב ערך זה באנציקלופדיה הבין שמזמור לתודה אינו בנוסף למזמור שיר, אלא הוא תחליף לו. במקום 'מזמור לתודה' שהוא שירה, שאינו נאמר בשבת, הנהיגו לומר בשבת את מזמור שיר ליום השבת "טוב להודות ליי" שגם בו יש שיר ושבח[45]. מזמור לתודה ממוקם לאחר ברוך שאמר, אף לפי מנהג הספרדים ונוסח ספרד שמיקמו את הודו ואת מזמורי שבת לפני ברוך שאמר. משום כך, גם מזמור שיר, שהוא תחליף למזמור לתודה, הופרד משאר מזמורי השבת ומוקם רק לאחר ברכת ברוך שאמר.
המנחת אלעזר ממונקאטש לא אמר בהושע"ר מזמור שיר (דרכי חיים ושלום מהד' תשי"ח אות תשצא, ובמהד' ה'תשמ"ז יש שם חסרון, ולכן משמע בטעות להיפך). גם בליקוטי מהרי"ח (הושענא רבה, מהד' תשע"ג עמ' שנב) כתב שבמדינתו "ברוב מקומות אין אומרים (בהושע"ר) מזמור שיר", וכך כבר בשלחן הטהור (לרי"א ספרין סי' נא ס"ט). כך אכן נדפס בימינו בכמה סידורים נוסח ספרד[46] [הליקוטי מהרי"ח מציין בהמשך דבריו, בשם חכם אחד, שהדברי חיים ורבי נפתלי מרופשיץ אמרו מזמור שיר, "ואלו ואלו דברי אלהים חיים", וכך נדפס בימינו בסידורים נוסח אשכנז[47] ובכמה סידורים נוסח ספרד[48]]. ניתן להסביר את מנהגם ע"פ הנ"ל: מזמור שיר הוא תחליף למזמור לתודה, ומכיון שאומרים, בהושע"ר מזמור לתודה, ממילא אין אומרים אז את מזמור שיר.
את הטענה לפיה מזמור שיר הוא תחליף למזמור לתודה ניתן לחזק מתוך לשונו של מהריק"ש (ערך לחם סי' נא, ט) שכתב ש"ביום השבת אין אומרים מזמור לתודה, כי אם מזמור שיר ליום השבת", וכן הלשון בפר"ח שם, ומשמע מלשון זו שיש קשר בין שני המזמורים[49]. ראה גם בערוה"ש רפא, ד: "... והספרדים שאומרים בחול הודו קודם ברוך שאמר אומרים גם המזמורים (של שבת) מקודם (לברוך שאמר), לבד מזמור שיר ליום השבת שאומרים אותו תיכף אחר ברוך שאמר, כמו שאומרים מזמור לתודה בחול אחר ברוך שאמר".
הקשיים בהצעה זו: אולם, לענ"ד קשה מאוד לומר שאחרונים אלו המציאו דבר שאינו מובא בראשונים. הדבר קשה במיוחד מאחר שהמצאה זו מנוגדת לדברי חכמים רבים. הרי כמה ראשונים הביאו מפורשות לומר את מזמור לתודה ואת מזמור שיר באותו היום, כפי שהבאנו לעיל שכ"כ לגבי שבת רב עמרם גאון, מנהג מרשלייאה, אבודרהם, הטור, מנורת המאור, סידור הרמ"ק, ועוד. וכן מדוייק לגבי הושע"ר מדברי הטור והשו"ע, ר"א טירנא והרמ"א. וכן דייקו מדבריהם בפרמ"ג, ביכור"י, חכמת שלמה, ושיח יצחק. ראה גם רב פעלים (ח"ג או"ח לח) שכמה אחרונים נקטו שבראש השנה ויו"כ אומר מזמור לתודה (וראה בזה ביבי"א ח"י סי' נה בהערות לרב פעלים), ומסתבר שלשיטתם אמרו אז גם מזמור לתודה וגם מזמור שיר (וכן ראיתי בסידורי נוסח תימן). במנהגים ישנים מדורא (עמ' 157) מובא: "יש מקומות שאין אומרין מזמור לתודה בפסח... ומיהו אני רגיל לומר אפילו ביום טוב 'מזמור שיר ליום' וגו', וגם בפסח 'מזמור לתודה', וליכא למיחש למידי...", וכעי"ז באחד מכתבי היד של מנהגים קלויזנר (סי' קכד), ולפי דבריהם נראה שביו"ט אמרו את שניהם. הרי לנו מדברי כל החכמים הללו שמזמור שיר איננו תחליף למזמור לתודה.
זאת ועוד, הרי הראשונים הביאו טעמים להוספת מזמור שיר בשבת (אבודרהם שחרית של שבת מהד' קרן רא"ם פי"ז מו עמ' 60, ועוד), וכן ביו"ט (ראה לעיל ב, 3), ולא ראיתי אף אחד מהם שכתב שהוא תחליף למזמור לתודה.
מעתה, קשה מאוד לומר שמזמור שיר הוא תחליף למזמור לתודה. נראה לפיכך שערוה"ש התכוון רק לומר שהספרדים נוהגים לומר מזמור לתודה אחר ברוך שאמר, בניגוד לשאר המזמורים. ומכאן שכאשר יש איזו סיבה הם מתירים להכניס איזה מזמור אחר ברוך שאמר, ומאותו הטעם הוכנס מזמור שיר לאחר ברוך שאמר. כעי"ז יש להסביר את דברי מהריק"ש ופר"ח.
יש לדחות גם את הראיה שהבאנו מהמנהג הנזכר בליקוטי מהרי"ח, משום שכפי הנראה מנהג זה מבוסס על סברא אחרת לגמרי, הנוגעת דווקא למתפללים בנוסח ספרד, כפי שיתבאר בהמשך (ג, 7). ואכן דברי הליקוטי מהרי"ח מוסבים רק כלפי מקומו, שנהגו להתפלל בנוסח ספרד.
ראיות להצעה: אמנם, אע"פ שכל הנ"ל מסתבר ביותר, מ"מ לא נוכל לדחוק כך בדבריו של שיירי כנה"ג (או"ח רפא, הגב"י א, הובא במנהגי בית אל לרח"א גאגין שנדפסו בדברי שלום לחותנו הרא"ש מזרחי-שרעבי, מהד' תשע"ה עמ' 4) המציע ש"מה שאין אומרים (מזמור לתודה) בשבת ויו"ט, משום דבלאו הכי כבר אומרים מזמור אחר במקומו (!), והוא מזמור שיר ליום השבת, אין צורך לאומרו". הרי שמזמור שיר הוא לשיטתו תחליף למזמור לתודה.
רמז לשיטה זו מצאתי בדברי המחכים (עמ' 8, הו"ד בכלבו סי' ד', וכן בארחות חיים דין מאה ברכות מהד' אור עציון אות כו עמ' קא בקצת שינוי לשון), שכתב: "ובמזמור לתודה יש להאריך ולנגן, משום דאמרינן במדרש 'כי השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה', ולכך (!) נהגו להאריך ב'טוב להודות' בשבת, וסמך לדבר שאמר דוד 'ענו ליי בתודה' כמו 'וענו הלויים'...". הרי שהשווה בין מזמור לתודה למזמור שיר[50] [אולם שאר הראשונים והאחרונים לא הביאו את הדברים הללו של המחכים והארחות חיים[51], ואולי משום שלא סברו כך]. בהערה כאן כתבנו שבזה יבוארו אולי דברי סדר טרויש (וכעי"ז בכלבו, ורמז לזה במנהגים טירנא), שהביא מנהג להימנע בהושע"ר מאמירת מזמור לתודה[52]. נזכיר, כי גם לפי כל הנ"ל, אין כאן תירוץ למובא באנציקלופדיה התלמודית, שהרי הדברים האמורים באנצ"ת נכתבו ביחס לדברי הרמ"א, והוא הרי לא סבר שמזמור שיר הוא תחליף למזמור לתודה.
♦
7. מיקום אמירת מזמור שיר בהושע"ר
הא"א מבוטשאטש (תרסד, א) חידש וכתב שלפי נוסח ספרד ראוי להקדים ולומר בהושע"ר את מזמור שיר לפני ברוך שאמר. נצטט את דבריו: "לפי המנהג שנתפשט כעת במדינות אלו בין רבים מיחידי סגולה בכל קהילה הקדושה, לומר עד הלל הגדול קודם ברוך שאמר (=נוסח ספרד, שנהגו כמנהג הספרדים, ואמרו את מזמורי שבת לפני ברוך שאמר), מצד שחוששין שלא לקבוע בתוך בין הברכות כי אם מה שיוסד בתחילה בימי האמוראים הקדושים או קודם, אם כן נכון בזה לומר מזמור שיר ליום השבת וה' מלך בהושע"ר קודם ברוך שאמר. גם (=למרות) שתמיד (בשבתות ובחגים) נאמרים מזמורים אלו (מזמור שיר וה' מלך) אחר ברוך שאמר, (מ"מ) כיון שאנו מקפידים לומר המזמורים (של שבת) קודם (ברוך שאמר) – (לכן) יש להקדים גם אלו (את מזמור שיר וה' מלך, ולאומרם לפני ברוך שאמר). וכן נהגתי פה בשנה זו, ועדיין לא שמעתי היאך נוהגים בזה בין כל הנוהגים כאריז"ל (בנוסח ספרד), ונראה שנכון כנ"ל (להקדימם לפני ברוך שאמר)".
בשיח יצחק (לרב וייס מווערבוי, או"ח סי' שיח) הביא את דברי הא"א מבוטשאטש וכתב: "ואביא ראיה לדבריו ז"ל, עיין באבודרהם גבי שחרית דיו"כ שמוסיפין על זמירות של שבת אחר יושב בסתר י"ב מזמורים המנויים שם, ואומר הודו לה' כי טוב וברוך שאמר וגומר הזמירות, עכ"ד. הרי דלמנהג ספרד צריכים לומר מזמורים הנוספים קודם ברוך שאמר..." [אולי משום כך כתב השיח יצחק בתחילת דבריו שאמירת מזמור שיר "אינו מוסכם כ"כ"].
דברי הא"א הובאו בארחות חיים ספיקנא (תרסד, אות א), וגם בטעמי המנהגים (מהד' ה'תש"ד, ח"א סי' תתיא).
דברי הא"א אינם ברורים, שהרי בשבתות וחגים מזמור שיר נאמר לאחר ברוך שאמר, ומדוע יהיה הושע"ר שונה מהם?! הא"א מעלה בעצמו את השאלה, אולם תשובתו לדבר אינה ברורה.
נראה בעיני לבאר כך את כוונתו: לפי נוסח הספרדים ונוסח ספרד אין להוסיף מזמורים לאחר ברוך שאמר, וכפי שהרחבנו לעיל פרק א'. בשבתות ובחגים מזמור שיר נאמר אמנם לאחר ברוך שאמר, אולם יש היתר לדבר, משום שכך תוקן מתחילה לאומרו, כבר בימי האמוראים וכדו'. לעומת זאת, הוספת מזמור שיר בהושע"ר היא מאוחרת, שהרי כל עצם הוספת מזמורי שבת בהושע"ר נתונה במחלוקת בין הראשונים, ומנהג אשכנז הקדום היה להימנע מאמירתם (כפי שהבאנו לעיל ג, 2). מעתה, אין ראוי להוסיף בהושע"ר את מזמור שיר לאחר ברוך שאמר, כדי לא להפסיק בין הברכות.
אולם, אם לכך כוונתו, הרי שיש להקשות על דבריו: אספנו לעיל (פרק א, 5) כמה תוספות הנאמרות לאחר ברוך שאמר, ובהם מזמור לתודה ויברך דוד ושירת הים. המעיין במקורות שהבאנו שם יראה יש חילוקי מנהגים וחילוקי דעות לגבי חלק גדול מהתוספות הללו, ומכך יש ראיה כי הן לא תוקנו לפני תקופת הגאונים. הרי לנו כי יש תוספות מאוחרות הנאמרות לאחר ברוך שאמר, ודלא כהנחתו של הא"א מבוטשאטש [יש להעיר כי קושיא זו אינה קשה על הא"א דווקא, אלא על כל הסוברים שיש להקדים את מזמורי שבת וכדו' לפני ברוך שאמר (וכמו שהבאנו לעיל א, 5)].
קושיא נוספת כלפי הא"א יש להביא מתוך דברי השו"ע: מנהג החסידים לומר את מזמורי שבת לפני ברוך שאמר מבוסס על מנהג הספרדים, שתואר בהרחבה לעיל (פרק א). מעתה, מכיון שמהשו"ע מדוייק שמוסיפים בהושע"ר את מזמור שיר (כמו שהבאנו לעיל ג, 5), והשו"ע אינו מציין שיש להקדימו לפני ברוך שאמר, הרי מוכח מכך שגם לפי שיטת הספרדים אין בעיה באמירתו בהושע"ר לאחר ברוך שאמר.
נראה לתרץ כך: נכון הדבר שהשו"ע לא חשש לדבר, אולם יש הבדל בינו לבין נוסח ספרד, משום שנוסח ספרד, שחודש ע"י החסידים, מתחשב מאוד בדברי המקובלים, וכן במנהג הספרדים המאוחר שהושפע מדברי המקובלים. מכיון שבימינו נהגו הספרדים להימנע מאמירת מזמורי שבת בהושע"ר, ע"פ דברי המקובלים, ודלא כשו"ע, לכן על הנוהגים בנוסח ספרד להתחשב בכך[53].
לפי דברינו אלו, מסתבר להסביר כך גם את המנהג החסידי להימנע כליל מאמירת מזמור שיר בהושע"ר, כפי שראינו לעיל (ג, 6) שכך נהג המנחת אלעזר, ושבליקוטי מהרי"ח הביא שכך נהגו רבים. הצענו לעיל (ג, 6) שמנהג זה מבוסס על הסברא לפיה מזמור לתודה הוא תחליף למזמור שיר, אולם ראינו שם שסברא זו קשה ביותר. בנוסף, הרי סברא זו שייכת גם למתפללים בנוסח אשכנז, ואילו דברי הליקוטי מהרי"ח עוסקים דווקא במתפללים בנוסח ספרד. לכן, מסתבר יותר שהמנהג להשמיט את מזמור שיר הוא הרחבה של דברי הא"א מבוטשאטש: מכיון שאין להפסיק במזמור שיר אחרי ברוך שאמר, לכן יש להשמיטו[54].
♦
8. מזמורי שבת ומזמור שיר בפורים סראגוסא ובחג שמחת הגאולה
כאשר נזכה בעז"ה בקרוב לגאולה שלימה, להתגלות משיח צדקנו ולבנין המקדש, מסתבר שחכמי הדור יתקנו יום שמחה על הנפלאות שיראנו הקב"ה. האם באותו יום שמחה ראוי יהיה לומר בפסוד"ז את מזמורי שבת ואת מזמור שיר? כעי"ז יש לשאול על ה' באייר וכ"ח אייר, לאלו הנוהגים לפי תקנת הרבנות הראשית, וכן על 'פורים סארגוסא' ו'פורים חברון' ושאר ימי הפורים הרבים שנתקנו בקהילות רבות במהלך הדורות - האם היה ראוי לתקן לומר בהם את פסוד"ז של שבת ואת מזמור שיר?
[ס"ק א] הסברות בדבר: נסכם כעת בקצרה את מה שהבאנו לעיל (פרק ב, וכן ג, 3), ונציין האם הדברים שייכים אף לגבי ימים חגיגיים כמו פורים סראגוסא וכדו'.
שבעה טעמים נתנו הראשונים לאמירת מזמורי שבת בשב"ק. חמשה מתוכם [שנזכרו במנהיג, מחכים, ארחות חיים, ואבודרהם] שייכים רק לשבת, אך לא ליו"ט, וגם לא לשאר ימים מיוחדים, כגון הושע"ר, חנוכה, חוה"מ, פורים סראגוסא וכו'. בפועל, הספרדים וגם האשכנזים נוהגים לומר גם ביו"ט את מזמורי השבת, ומכאן שהם אינם פוסעים בעקבות חמשת הטעמים הנ"ל.
הטעם שהובא באו"ז, "לכבוד השבת", שייך גם לגבי יו"ט, ואכן המחכים והארחות חיים הביאו אותו כטעם לאמירת מזמורי שבת ביו"ט. לפי טעם זה יש מקום לדון האם ראוי לומר את מזמורי שבת גם בשאר ימים מיוחדים. בפועל לא מצאנו שאומרים אותם בחוה"מ, חנוכה, ועוד [אלא רק בהושע"ר לפי מנהגים מסויימים], ומסתבר לפיכך שה"ה שאין לאומרם בפורים סראגוסא וכדו'. ניתן לומר שרק ביום חג שחשיבותו גדולה מהושע"ר ראוי יהיה לאומרם.
הטעם שהובא בסידור ר"ש מגרמייזא ובטור, משום שאין בשבת מלאכה, שייך גם ביו"ט, וכפי הנראה אינו שייך בחוה"מ [בו הותרה מלאכת דבר האבד] ובהושע"ר, וק"ו בחנוכה, בפורים סראגוסא, וכו'.
המנהיג (הובא באבודרהם) כתב שמזמורי שבת נאמרים גם ביו"ט מפני ש"גם הם נקראו שבתון ומקראי קודש". טעם זה אינו שייך בשאר ימים מיוחדים, אלא שהמנהיג כתב שמ"מ נהגו לומר אותם בהושע"ר, מפני שהושע"ר הוא חיתום חג הסוכות (הובא בארחות חיים ואבודרהם), וגם חיתום כפרת יוה"כ (הובא בארחות חיים, אבודרהם, וטור).
כמה הסברים ניתנו מדוע המילים "מזמור שיר ליום השבת" יכולות להיאמר גם ביו"ט (לדעת אלו שאינם מדלגים עליהן, וכפי שנהוג בימינו): מפני שיו"ט נקרא שבת (אבודרהם, סדר טרויש, דרכי משה, מג"א, ערך לחם, שכנה"ג, משנ"ב, ועוד), מפני שכוונת הדברים היא שאף בשבת טוב להודות לה' (סדר טרויש), משום ש"סדר של שבת הוא מונה" (ר"א קלויזנר, ובשמו במהרי"ל, מנהגי דורא, וכעי"ז בלחם חמודות), משום שהכוונה היא ל"יום שכולו שבת" (מנהגים דבי מהר"ם) [הבאנו עוד שני טעמים לאמירת המזמור (אע"פ שאין בהם הסבר לאמירת הפסוק הפותח אותו): משום שמשה רבנו חיברו, ולכן הוא מצורף לשאר מזמורי שבת שחוברו ע"י משרע"ה, ומשום שהמזמור מלמד את ציבור השומעים לעסוק במשא ובמתן בצדק ויושר]. לפי כל הטעמים הללו שייך לומר את המילים "מזמור שיר ליום השבת" גם בשאר ימים מיוחדים, אך לפי הטעם הראשון [שהוא זה שהובא ברמ"א ומשנ"ב וברוב האחרונים] הדבר אינו שייך בשאר ימים מיוחדים (והגר"ש קלוגר כתב שטעם זה כן שייך גם בחוה"מ, וממילא גם בהושע"ר).
היוצא למעשה לפי הנ"ל: לפי כמעט כל הטעמים שניתנו, לא שייך לומר את מזמורי שבת בימים חגיגיים כמו פורים סראגוסא. רק לפי טעמו של האור זרוע יש מקום לטעון שראוי לאומרם ביום חגיגי שחשיבותו וחגיגיותו גדולה מהושע"ר.
יש מקום לחלק בענין זה בין הקהילות, לאור מה שראינו לעיל פרק א': לפי מנהג אשכנז אין בעיה להוסיף מזמורים לאחר ברוך שאמר, ומעתה אין בעיה כ"כ לנהוג כדעת האו"ז ולהוסיף את מזמורי השבת. אולם לפי ההסבר העיקרי שניתן למנהג הספרדים [ונוסח ספרד], הרי שלשיטתם יש בעיה בהוספת מזמורים לאחר ברוך שאמר, וממילא קיימת בעיה קשה יותר להכריע כאו"ז ולהוסיף את מזמור שיר וה' מלך לאחר ברוך שאמר.
מי שיכריע, מסיבה כלשהיא, לומר את מזמורי השבת באחד מהימים החגיגיים הללו, יתקל בבעיה נוספת - האם לומר את המילים "מזמור שיר ליום השבת"? לפי רוב הטעמים ניתן לומר אותן, אך לפי הטעם שהובא ברמ"א וברוב האחרונים נראה שלא שייך לומר אותן.
[ס"ק ב] דברי החכמים בענין הוספת מזמורי שבת: לא הצלחתי לבדוק כיצד הנהיגו חכמי הדורות בכל ימי הפורים הרבים שנתקנו בקהילות, כמו פורים סראגוסא ופורים חברון וכו'. מסקירה מהירה ושטחית של הדברים נראה שלא היתה קהילה שנהגה לומר אז את מזמורי שבת.
במק"א (בספרי כת"י 'אשי ישראל יום העצמאות', פרק יב, סעיפים ד-ה) פרסתי את דברי החכמים השונים שעסקו בשאלה זו בנוגע לה' באייר[55]. מכיון שירחון האוצר הנפלא זוכה לאחד לומדי תורה מכל הגוונים, לכן השמטתי כאן את הדברים, מיוזמתי, מתוך תקוה שנזכה להמשיך ולאחד את לומדי התורה, ויתקיים בנו "חבר אני לכל אשר יראוך, ולשומרי פיקודיך". ניתן לפנות אלי ולקבל את הדברים.
♦
פרק ד: סיכום המאמר
בפרק זה נסכם, בקצרה ובאופן לא מדוייק, את הנקודות העיקריות עליהם עמדנו במאמר זה. לאחר כל משפט צוין (בתוך סוגריים עגולות כאלו) הסעיף במאמר שעסק באותו נושא.
♦
תקציר פרק א
א. מנהג אשכנז להקדים את ברוך שאמר לפני הודו, כפי שכתבו כמה ראשונים, וכך מסתבר יותר, כפי שכתב הטור. מנהג ספרד להקדים את הודו לפני ברוך שאמר, כפי שכתבו ראשונים אחרים (א, 1). שני טעמים ניתנו בראשונים למנהג ספרד: טעם נקודתי, שהובא אצל ר' אשר מלוניל - מכיון שהודו קשור לקרבנות, וטעם כללי, שהובא בכלבו - כדי לא להכניס בין ברוך שאמר לישתבח דבר שאינו מעיקר פסוד"ז (א, 2).
ב. מנהג אשכנז להקדים את ברוך שאמר לפני המזמורים שנוספים בפסוד"ז בשבת, וכך מסתבר יותר, כפי שכתב הטור (א, 3). מנהג ספרד להקדימם לפני ברוך שאמר, ושני טעמים ניתנו לכך בראשונים: טעם נקודתי, שהובא במנהיג – לצורך המאחרים לביהכנ"ס, וטעם כללי, שהובא באבודרהם - כדי לא להכניס בין ברוך שאמר לישתבח דבר שאינו מעיקר פסוד"ז (א, 4).
ג. הטעם הכללי שהובא בשני המקרים נתקל בקושי, שהרי מצאנו כמה תוספות שמוקמו לאחר ברוך שאמר: יהי כבוד, ויברך דוד, שירת הים, מזמור שיר, מזמור לתודה, נשמת כל חי, ועוד. הבאנו את המקורות הקדומים לאמירת תוספות אלו, וראינו שרובן נזכרות אף בראשונים שהזכירו את הטעם הכללי הנ"ל. אף שיש לכך כמה תירוצים, מ"מ הקושיא עומדת במקומה, וצ"ע (א, 5).
ד. טעם כללי זה הוא זה שננקט בכמה אחרונים, כגון בא"א מבוטאטש, ובדברי הגר"ע יוסף. לפי טעם זה יש לעיין בכמה מדברי האחרונים: השו"ע אסר להפסיק לק"ש אחרי ברוך שאמר, והיעב"ץ הקשה עליו, אך לפי הנ"ל נראה שקושיית היעב"ץ היא רק לפי מנהג אשכנז, וכמו שהעיר בפתח הדביר. החיי"א התיר לענות אמן באמצע פסוד"ז, המט"א התיר לומר שיר המעלות, והמג"א התיר לומר הלל, אך לפי הנ"ל יש מקום לומר שאין דבריהם אמורים אלא לפי מנהג אשכנז. הגרע"י הביא שהבית עובד ישועות יעקב וכה"ח סברו שאין לומר אחרי ברוך שאמר מזמורי תהילים וכדו', וכן דעת הגרע"י, אף שמדברי רבי משה כלפון הכהן עולה להיפך (א, 6).
ה. לפי הטעם הכללי הנ"ל, נראה שהודו היא תוספת חשובה פחות מ'יהי כבוד' וכדו', ולכן הודו לא הוכנסה לאחר ברוך שאמר. לפי"ז, המאחר לביהכנ"ס וזמנו קצר עדיף שיאמר את יהי כבוד מאשר שיאמר את הודו, אולם מדברי כמה ראשונים עולה להיפך (א, 7).
ו. כמה ראשונים כתבו שהודו קודם אף ל'הללויה הללי נפשי' וכו', ומכך יש להביא ראיה שלשיטתם פסוד"ז לא כוללים את 'הללויה הללי נפשי' וכדו', ולפי"ז מצאנו כאן עוד כמה תוספות הנאמרות לאחר ברוך שאמר (א, 7).
♦
תקציר פרק ב
ז. בראשונים מצאתי שבעה טעמים מדוע הוסיפו בשבת מזמורים בפסוד"ז, ובמאמר פירטנו אותם (ב, 1). מתוכם, רק הטעם הראשון והשביעי שייכים ביו"ט (ב, 2).
ח. היו מהראשונים שכתבו שביו"ט יש לדלג על הפסוק הראשון במזמור שיר ליום השבת, ולהתחיל מ"טוב להודות". בימינו מנהג רוב העדות הוא כראשונים שכתבו שאומרים את המזמור בשלימותו, כולל הפסוק הראשון, שכן מנהג האשכנזים כולם, וכן מנהג חלק מהספרדים, ופירטנו את הטעמים שניתנו לכך (ב, 3).
♦
תקציר פרק ג
ט. מתוך שבעת הטעמים שניתנו להוספת מזמורים בשבת, חמישה אינם שייכים ביו"ט, כפי שראינו לעיל, וכך גם הם אינם שייכים בהושע"ר. השנים הנותרים שייכים ביו"ט, אך לגבי הושע"ר נראה יותר שהם אינם שייכים (ג, 1). לאורך השנים היו מנהגים שונים האם להוסיף בהושע"ר את מזמורי שבת (ג, 2). הטעם שהובא בראשונים למנהגם של אלו שכן אמרו בהושע"ר את מזמורי שבת הוא משום שהושע"ר קשור לחג סוכות וליוה"כ (ג, 3).
י. לגבי אמירת הפסוק 'מזמור שיר ליום השבת' בהושע"ר, בחינת ששת הטעמים לאמירתו ביו"ט מעלה שרובם שייכים אף לגבי הושע"ר, ורק לפי הטעם הראשון, שהוא זה שנזכר ברוב האחרונים, יתכן שאין להוסיף בהושע"ר את הפסוק (ג, 4).
יא. לפי הטור אומרים בשבת את מזמור לתודה, וכמובן גם את מזמור שיר [הב"י לא חלק על הטור, ומ"מ בימינו נוהגים הספרדים בזה כמנהג אשכנז, ונמנעים מאמירת מזמור לתודה]. וכך כתבו עוד ראשונים. בטור ובשו"ע מובא שאומרים ביו"ט את מזמורי השבת, ופשוט שכוונתם גם למזמור שיר ליום השבת, וכן מפורש בדרכי משה. לגבי הושע"ר נראה מדברי הטור השו"ע והרמ"א [וכן ר"א טירנא והכלבו] כי אומרים אז את מזמור שיר ואת מזמור לתודה, וכן כתבו כמה אחרונים שכן מוכח מהשו"ע (פרמ"ג, הגר"ש קלוגר) (ג, 5).
יב. יש מי שהבין שמזמור שיר הוא תחליף למזמור לתודה (אנצ"ת), וניתן להבין כן מדיוק לשונם של כמה אחרונים. אולם, לענ"ד קשה מאוד לומר כך, ומדברי ראשונים רבים עולה במפורש לא כך, ולכן נראה לדחות את הדיוק הנ"ל מלשון האחרונים. אולם, מוכרח מדברי הכנה"ג שהוא סבר שמזמור שיר הוא תחליף למזמור לתודה, ורמז לשיטה זו מצאתי בדברי המחכים ועוד. בכל מקרה, מה שנכתב באנצ"ת שלפי הרמ"א אין אומרים מזמור שיר בהושע"ר, הוא לענ"ד טעות (ג, 6).
יג. הא"א מבוטשאטש חידש וכתב שלפי נוסח ספרד ראוי להקדים ולומר בהושע"ר את מזמור שיר לפני ברוך שאמר, ויש שהביאו את דבריו והביאו להם חיזוקים. להבנתי, טעמו של הא"א הוא משום שאין להפסיק בין ברכות פסוד"ז. הקשנו שתי קושיות על דבריו, ותירצנו אותן (ג, 7). רבים מבין החסידים נהגו להימנע כליל מאמירת מזמור שיר בהושע"ר, והצענו שמנהגם זה הוא הרחבה של דברי הא"א (ג, 7).
יד. בחננו את הטעמים שניתנו לאמירת מזמורי שבת, ולפי"ז בחנו האם ראוי לאומרם בימי שמחה, כגון בפורים סראגוסא. מזמורים אלו אינם נאמרים בחוה"מ, ולכן מסתבר שלפי הטעם שהובא באו"ז (ובמחכים וארחות חיים) "לכבוד השבת", אין לאומרם בפורים סראגוסא וכדו'. ניתן לומר שרק ביום חג שחשיבותו גדולה מהושע"ר ראוי יהיה לאומרם. הטעם שהובא בסידור ר"ש מגרמייזא ובטור, משום שאין בשבת מלאכה, אינו שייך, כפי הנראה, בחנוכה ובפורים סראגוסא. טעמו של המנהיג, מפני ש"גם הם נקראו שבתון ומקראי קודש", אינו שייך בפורים סראגוסא וכדו' (ג, 8)
טו. לגבי אמירת הפסוק "מזמור שיר ליום השבת" בפורים סראגוסא וכדו', לפי רוב הטעמים שנתנו האחרונים לאמירתו ביו"ט, ניתן לאומרו גם בשאר ימים מיוחדים, אך לפי הטעם 'מפני שיו"ט נקרא שבת' [שהוא זה שהובא ברמ"א ומשנ"ב וברוב האחרונים] הדבר אינו שייך בשאר ימים מיוחדים.
טז. מסקירה מהירה ושטחית של הדברים נראה שבימי הפורים שתוקנו בקהילות השונות לא היתה קהילה שנהגה לומר אז את מזמורי שבת. במק"א פרסתי את דברי החכמים השונים שעסקו בשאלה זו בנוגע לה' באייר.
♦ ♦ ♦