משנת חצר שנפרצה
עירובין צד ע"א: "משנה. חצר שנפרצה לרשות הרבים, המכניס מתוכה לרשות היחיד או מרשות היחיד לתוכה - חייב, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה - פטור, מפני שהיא ככרמלית".♦
המהלך להוה אמינא שמחלוקת רבי אליעזר וחכמים בכל החצר
להוה אמינא, משמע שסובר רבי אליעזר שהחצר כולה רשות הרבים, וחכמים סוברים שהחצר כרמלית.
וכמו שהקשו בגמרא "ורבי אליעזר, משום דנפרצה לרשות הרבים הויא לה רשות הרבים". גם נראה בדברי הגמרא שלהוה אמינא שסברו ששיטת רבי אליעזר רבים שבררו דרך לעצמן - מה שבררו בררו, מובן למה החצר כולה היא רשות הרבים.
ולפי זה, פירוש המשנה הוא שיש כאן שלוש רשויות א) רשות הרבים גמורה, שלעבר הרשות הרבים נפרצה החצר. ב) רשות היחיד אחרת גמורה. ג) החצר שנפרצה, שעליה נסובה מחלוקת רבי אליעזר וחכמים.
לרבי אליעזר הרי זו רשות הרבים גמורה, והמכניס מתוכה לרשות הרבים חייב.
ולחכמים דין החצר שהיא כרמלית ואינה רשות היחיד, כי המוציא ממנה לרשות הרבים גמורה פטור. ואין עיקרה רשות הרבים, כי אם עיקר דינה רשות הרבים, אז אין חכמים חולקים על דינו של רבי אליעזר שהמוציא ממנה לרשות היחיד חייב. ומבואר שהיא כרמלית של תורה.
ובאמת שבירושלמי יש מאן דאמר שגם למסקנא שיטת רבי אליעזר היא שבכל החצר מחלוקת ומקום מחיצות לדברי הכל רשות הרבים.
ובגמרא: "ורבי אליעזר, משום דנפרצה לרשות הרבים הויא לה רשות הרבים? - אין, רבי אליעזר לטעמיה. דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: רבים שבררו דרך לעצמן - מה שבררו בררו. - איני? והאמר רב גידל אמר רב: והוא שאבדה להן דרך באותו שדה. וכי תימא: הכא נמי כגון שאבדה לה דרך באותה חצר - והאמר רבי חנינא: עד מקום מחיצה מחלוקת! - אימא: על מקום מחיצה מחלוקת.
ואיבעית אימא: בצידי רשות הרבים קמיפלגי; דרבי אליעזר סבר: צידי רשות הרבים - כרשות הרבים דמו, ורבנן סברי: צידי רשות הרבים - לאו כרשות הרבים דמו. וליפלוג בצידי רשות הרבים בעלמא! - אי איפליגו בצידי רשות הרבים בעלמא - הוה אמרינן: כי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר - הני מילי היכא דאיכא חיפופי, אבל היכא דליכא חיפופי - אימא מודו ליה, קא משמע לן. –
והא מתוכה קאמר! - איידי דאמור רבנן מתוכה אמר איהו נמי מתוכה. ורבנן, אמר רבי אליעזר צידי רשות הרבים, ומהדרו ליה אינהו מתוכה? - הכי קאמרי ליה רבנן לרבי אליעזר: מי לא קא מודית לן היכא דטילטל מתוכה לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכה דפטור - מפני שהיא כרמלית, צידי נמי לא שנא. ורבי אליעזר - התם לא קא דרסי לה רבים, הכא - קא דרסי לה רבים".
♦
פשטות הגמרא - יש ארבעה מקומות בנידון המשנה
במשנה עוסקים בארבעה מקומות א) רשות היחיד גמורה. ב) רשות הרבים גמורה. ג-ד) החצר שמתחלקת לשנים – ג) תוכה של חצר ד) מקום מחיצות.
תוכה של החצר לכולי עלמא כרמלית, והמכניס מתוכה לרשות הרבים פטור [כנלמד מטענת חכמים לרבי אליעזר], והמכניס מתוכה לרשות היחיד פטור [כך מבואר ממה שהשוו חכמים את תוכה למקום מחיצות, לחלוק על רבי אליעזר, ומבואר שתוכה כמקום מחיצות לפטור את המכניס לרשות היחיד].
מקום מחיצות לחכמים שווה לגמרי לתוכה, והיא כרמלית [ומתוכה לרשות היחיד ולרשות הרבים פטור].
לרבי אליעזר מקום מחיצות רשות הרבים או מפני א) שאבדה להם דרך ובררו מקום מחיצות. או ב) שמקום מחיצות כצידי רשות הרבים, ורבי אליעזר סובר שצידי רשות הרבים כרשות הרבים וחכמים סוברים שהם כרמלית.
♦
החידוש במחלוקת רבי אליעזר וחכמים
ומבואר בגמרא שאין כל חידוש במחלוקת רבי אליעזר וחכמים, ויכלו לחלוק בצידי רשות הרבים דעלמא, אלא שבאו לחדש שאפילו צידי רשות הרבים כמקום מחיצות שאין להן חיפופי הם כרמלית.
ולתירוץ הראשון נחלקו בדין הרבים שאבדה להם דרך אם יש תוקף לברירת הדרך. ומשמע שגם חכמים היו מודים לרבי אליעזר בדיני שבת, שאם היה תוקף לברירת הדרך היה המקום רשות הרבים. ונמצא שורש מחלוקתם בדיני ממונות.
♦
הקושי בלשון שגם רבי אליעזר גם חכמים עוסקים בתוכה של חצר
ובתלמוד התקשו, שהרי הן חכמים והן רבי אליעזר כתבו את הדין על תוכה של חצר, ולא על מקום המחיצה. וביארו בגמרא שרבי אליעזר נקט תוכה אגב דברי חכמים שעסקו בתוכה, וחכמים הביאו דין תוכה של חצר כהוכחה נגד שיטת רבי אליעזר. וכך אמרו לרבי אליעזר - כשם שאתה מודה שתוכה של חצר אינו רשות הרבים אלא כרמלית, כך תודה גם במקום המחיצות, שאינו ממש רשות הרבים. והשיבם רבי אליעזר - לא כי אלא יש הפרש בין תוכה למקום המחיצות, שבמקום המחיצות דרסי רבים.
♦
קושיית הראשונים למה רבי אליעזר עסק שהכניס לרשות היחיד וחכמים לרשות הרבים
והקשו הראשונים למה חכמים דברו בדין המוציא ממקום המחיצה לרשות הרבים, ואילו רבי אליעזר עסק במוציא ממקום המחיצה לרשות היחיד.
♦
אפשר שחכמים הזכירו לרשות הרבים שכל דבריהם להוכיח עד היכן כרמלית
ונראה לומר על פי המבואר, שתחילת דברי חכמים באו על מתוכה לרשות הרבים כהוכחה נגד דברי רבי אליעזר, ולומר לו מה הפרש בין תוכה למקום המחיצה. וטענת חכמים נופלת דווקא במכניס לרשות הרבים, שכך אומרים לו לרבי אליעזר - הרי אתה מודה שאין רשות הרבים משפיעה על כל החצר לעשותה כרשות הרבים, שהרי אתה מודה שדין תוכה כרמלית הוא, ואינו אחד עם רשות הרבים להיות כולו רשות הרבים, וכמו כן לא תשפיע רשות הרבים על מקום המחיצה. וכאשר עוסקים בהשפעת הרשות הרבים על החצר, בין על תוכה בין על מקום המחיצות, דנים על הרשות כולה היכן היא נפסקת ונחלק דינה - האם בפתח החצר ממש מקום המחיצות או רק בתוכה. וראוי לעסוק באותה רשות אם אחת היא רשות הרבים או שמא נשתנה דינה להיות ככרמלית. אולם רבי אליעזר עצמו, שקבע את דין מקום המחיצות שהוא רה"ר, כל חידושו הוא באופן שיש בו חיוב חטאת, ולכן עסק במכניס ממקום המחיצות לרשות היחיד, שהוא חייב.
♦
הקושי הגדול בסוגיא - הרי שלוש מחיצות רשות היחיד דאורייתא וכאן מבואר ששלוש מחיצות כרמלית
הקשו הראשונים שהרי קיימא לן שלוש מחיצות דאורייתא לעשותה רשות היחיד, וכמו שמפורש י"ב ע"ב שהזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב. ובגמרא י"א ע"ב דנו לומר שלבית הלל או שלוש מחיצות או אפילו שתים דאורייתא, ולא היה צד שארבע מחיצות דאורייתא. והקדמונים ראו מכאן הוכחה לשיטת הרמב"ם הסובר ארבע מחיצות דאורייתא לעשות רשות היחיד. אלא שאין זה מספיק, לו יהיה שהסוגיא כאן מוכיחה שארבע מחיצות דאורייתא. אבל יש סוגיא מפורשת בדף י"א ע"ב הסוברת שלבית הלל לא צריך ארבע מחיצות, ואיך תכלכל אותה סוגיא את המשנה שלפנינו[1].
מהלך רבותינו בעלי התוספות
התוספות באו ליישב את שתי הקושיות הנזכרות: א) קיימא לן שלוש מחיצות דאורייתא, ב) מפני מה שינה התנא הלשון בדברי רבי אליעזר הנידון הוא על מוציא לרשות היחיד ובשיטת חכמים הנידון הוא לרשות הרבים.
♦
ישוב קושיית שלוש מחיצות לשיטת התוספות - כל הנידון הוא באין שלוש מחיצות
הנחת התוספות היא שמקום המחיצות הוא מקום פרוץ לגמרי משלוש רוחות, שהתוספות לא סרו מן היסוד הפשוט לשיטתם ששלוש מחיצות דאורייתא, ולמרות כן סוברים חכמים שאינו רשות הרבים, כי החצר אינה מסורה לרבים. ובאו חכמים ללמוד מתוכה של חצר, מה תוכה לו יהיה שיפלו כל מחיצותיה, שלמרות שידרסו שם הרבים לא יהיה לה דין רשות הרבים, כי אין להם זכות בה. והוא הדין במקום מחיצות, גם אין לרבים זכות לברור להם דרך, ואין להם דין רשות הרבים.
ובזה מיושבת קושיית שלוש מחיצות דאורייתא, שלעולם כל שהוא כרמלית אין לו שלוש מחיצות, ומקום המחיצות אין לו שלוש מחיצות. ומה שחכמים אמרו לרבי אליעזר "מה תוכה כרמלית", פירושו מה תוכה לולא השלש מחיצות הרי הוא כרמלית, אבל חצר שיש לה שלוש מחיצות היא רשות היחיד[2]. ועליה אמר רבי אליעזר שהמכניס ממקום המחיצה לרשות היחיד, היינו הפנים של אותה חצר ממש.
♦
ישוב התוספות להבדל שרבי אליעזר מדבר בהכניס לרשות היחיד וחכמים לרשות הרבים
התירוץ הראשון הוא שרבי אליעזר עסק בחצר שנפרצה רק המחיצה הרביעית, ונותרה החצר מוקפת שלוש מחיצות. וכיון שרשות היחיד סמוכה למקום המחיצות, נקט רבי אליעזר שהכניס ממנה לרשות היחיד, כי בדין זה יש חידוש גמור שחייב, ומקום המחיצות רשות הרבים גמורה. אך חכמים בתשובתם לרבי אליעזר טענו שגם לו יהיה שיפלו כל מחיצות החצר, דברו בחצר ללא כל מחיצות שברור שאינה אלא כרמלית. ולפיכך דברו שהוציא מהכרמלית, שהיא מקום המחיצות [והוא הדין כל תוכה של חצר שנפלו מחיצותיה, שהיא כרמלית].
♦
התירוץ השני בתוספות
התירוץ השני של התוספות שבאו חכמים להדגיש את מחלוקתם עם רבי אליעזר בדין מקום המחיצות, שרבי אליעזר סובר רשות הרבים, ובאו חכמים לומר שמקום המחיצות כל כך רחוק מרשות הרבים שאסור להוציא ממקום מחיצות לרשות הרבים. ואם היה נאמר רק איסור להכניס ממקום מחיצות לרשות היחיד לא היינו למדים האיסור להכניס ממקום המחיצות לרשות הרבים, כי היינו סוברים שאינו רחוק כל כך מלהיות רשות הרבים, ולכן העדיפו לחדש שאסור להוציא ממקום המחיצות לרשות הרבים.
♦
תמיהה על התירוץ השני מההוה אמינא
בתוספות בתירוץ השני מבואר שבדברי רבי אליעזר נקטינן מתוכה - מקום מחיצות לרשות היחיד, כי המכוון לרשות היחיד הוא תוכה האמיתי של החצר. ואין מדברים על רשות היחיד נוספת בנידון המשנה, ויש להקשות שבהוה אמינא בגמרא שהובנה המשנה כפשטה שלרבי אליעזר החצר כולה רשות הרבים, על כרחך מה שאמר רבי אליעזר שאם הכניס ממנה לרשות היחיד היינו לרשות היחיד אחרת. ומבואר שאין זה דבר מופקע להעמיד ברשות היחיד נפרדת. ואפשר שהתוספות יאמרו שאין הכי נמי יכולנו להקשות גם זאת, ויותר מכך שאלו על עצם הדין, שלא יתכן שכל החצר תהיה רשות הרבים.
♦
תירוץ הרשב"א והריטב"א בשם התוספות
הרשב"א ביאר שינוי המדובר בדברי חכמים שלא דברו מתוכה - מקום המחיצות, לרשות היחיד, כפי שדיבר רבי אליעזר, והיה להם לומר מתוכה לרשות היחיד פטור - שאם היינו אומרים כן היינו באים לכלל טעות, שחכמים סוברים שתוכה - מקום המחיצות, הוא רשות היחיד גמורה מעיקר הדין, רק חכמים נתנו עליה חומרי כרמלית, ובאמת המוציא ממקום המחיצות לרשות הרבים חייב. לפיכך דברו חכמים שמוציא ממקום המחיצות לרשות הרבים פטור, ולמדנו שהיא כרמלית גמורה ולא רשות היחיד.
♦
תירוץ הרשב"א והריטב"א אינו עולה עם שיטת התוספות
אבל רבותינו בעלי התוספות שכתבו שכל שיש שלוש מחיצות דאורייתא, כפי הכללים הקבועים בכל המסכת. וכל מה שהוזכר בדברי חכמים שהיא כרמלית, על כרחך שאין כאן שלוש מחיצות ומקום המחיצות ללא שלוש מחיצות, ושחכמים הוכיחו לרבי אליעזר מכל החצר היינו בנפלו המחיצות. וזאת, כי לעולם כל מקום מוקף בשלוש מחיצות יהיה רשות היחיד מדאורייתא, ואם כן לא שייך לומר את תירוץ הרשב"א שאם חכמים היו מדברים מתוכה - מקום המחיצות לרשות היחיד היינו סוברים שמקום המחיצות הוא רשות היחיד של תורה, כי הרי לתוספות כל מה שדובר כאן, כולל מקום המחיצות, הוא ללא שלוש מחיצות, ולא יעלה על לב שהוא יהיה רשות היחיד מהתורה לחייב את המוציא ממנה לרשות הרבים.
♦
תמיהה על הרשב"א והריטב"א שהביאו את התירוץ למרות שנטו לשיטת התוספות
ויש לתמוה על הרשב"א והריטב"א שבהמשך הדברים נטו לדברי התוספות ביסוד הסוגיא שאין נטייה מהכלל של שלוש מחיצות דאורייתא בכל עניין. ונמצא שלפי זה נופל התירוץ שהביא כאן. ועוד, שהביא כן בשם התוספות, ואיך יעלו הדברים עם עיקר שיטת התוספות.
♦
יישוב הראשונים לקושיית שלוש מחיצות יש שלוש מחיצות שאינו רשות היחיד
חלק מהראשונים הכריעו מכוח הסוגיא שיש שלוש מחיצות שאינו רשות היחיד של תורה, ויש שלוש מחיצות שהוא רשות היחיד. ונאמרו בזה שני דרכים בראשונים, שיטת הראב"ד ושיטת המפרשים.
♦
שיטת הראב"ד כל שלוש מחיצות שהוא רשות היחיד רק ביש איסקופא שלושה טפחים במחיצה רביעית
שיטת הראב"ד היא שלמרות שבכוח השלוש מחיצות לעשות רשות היחיד דחיקת הרבים מבטל את רשות היחיד. ונמצא שכל שלוש מחיצות שהוא פתוח לרשות הרבים, בטלה הרשות היחיד, ומה שאמרו שלוש מחיצות רשות היחיד ומועיל לתקן את המבוי בהיכר קורה [שאינה משום מחיצה להלכה], מדובר שיש איסקופא גבוהה שלושה טפחים ברוח הרביעית.
♦
שיטת הראשונים לחלק בין מקום שלוש מחיצות הפתוח לרשות הרבים, שהוא כרמלית, לפתוח לכרמלית, שהוא רשות היחיד
הראשונים [הרמ"ך בהגהות על הרמב"ם שבת פרק י"ז הלכה ט, ויש מפרשים ברשב"א וריטב"א] כתבו לחלק אימתי שלוש מחיצות דאורייתא, כשהמקום פתוח לכרמלית, אבל בפתוח לרשות הרבים, אין השלוש מחיצות דאורייתא. וכזאת כתב הרשב"א ט' ע"א בשיטת רש"י.
♦
הדוחק הגדול לשיטות הללו
והנה הראב"ד עצמו דחק הרבה לשיטתו שלעולם לא יותר מבוי הפתוח לרשות הרבים אלא אם יש לו איסקופא שלושה טפחים. וזה דחוק מאוד.
גם לסוברים שפתוח לרשות הרבים אין שלוש מחיצות דאורייתא, קשה הרבה, שמשמע שגם מבוי הפתוח לרשות הרבים יש לו תקנה. והנה הרשב"א דחק הרבה לשיטה זו שאכן מבוי הפתוח לרשות הרבים אין לו תקנה אלא בלחי שהוא משום מחיצה או בצורת הפתח, שיש כאן סתימה מדינא לרוח הרביעית. אבל לא יועיל תיקון קורה, שהוא משום היכר בלבד, גם לרבא הסובר לחי משום היכר לא יועיל לחי. והדברים דחוקים, גם עצם הדבר שיועיל לחי לחוד הוא חידוש, שהרי בית שמאי הסוברים ארבע מחיצות לא התירו בלחי בלבד, מפני שהם סברו שיש דין ארבע מחיצות[3] [אם דאורייתא אם דרבנן].
ויש להוסיף לתמוה על הרשב"א שאומר שקורה לא תועיל במבוי הפתוח לרשות הרבים מדברי הרשב"א עצמו. הנה בגמרא ח' ע"ב דנו אם מותר להשתמש תחת הקורה. והרשב"א ט' ע"א הכריע שלא התירו להשתמש תחת הקורה אלא כאשר המבוי פתוח לרשות הרבים. וזה סותר למה שכתב הרשב"א כאן לשיטת המחלקים שמבוי הפתוח לרשות הרבים אינו ניתר בקורה. ועל זה היה אפשר להשיב שאכן הכרעת הרשב"א דף ט' היא אחר שכאן הכריע לעיקר כתוספות, אבל עדיין יש להקשות מגוף שיטת רבא הסובר לחי משום היכר, ובכל זאת אמר ט' ע"א שמותר להשתמש בין הלחיים, וכל ההיתר נאמר במבוי הפתוח לרשות הרבים. והרי כתב הרשב"א שכל שהוא משום היכר לא מועיל לתקן שלוש מחיצות הפתוח לרשות הרבים.
והריטב"א כתב שלשיטה זו לא פלוג רבנן, והתירו גם אם שלוש מחיצות דרבנן, כיון שזו כרמלית יועיל תיקון קורה. ונמצא שגם החולקים על הרמב"ם קבלו את עיקר שיטת הרמב"ם הסובר ארבע מחיצות דאורייתא ומקל בתיקון קורה. אלא שלשיטתם הדבר דחוק, הואיל ובגמרא י"א ע"ב מבואר שלא יועיל תיקון לחי או קורה אם ארבע מחיצות דאורייתא, ולכן בית שמאי הצריכו גם לחי גם קורה.
♦
דברי המאירי על הדוחק הגדול בשיטות הללו הסוברות שיש שלוש מחיצות שאינן של תורה
דברי המאירי עירובין דף צד ע"א: "ודברים אלו כולם מתמיהים שהרי כל הדברים סתם נאמרו בין באסקופה בין בלא אסקופה בין בפתוח לכרמלית בין בפתוח לרה"ר".
שיטת הרי"ד ליישב את שתי הקושיות על ידי תיקון גרסא
הרי"ד [בפסקיו ובתוספותיו] בא ליישב את הקושי - הרי שלוש מחיצות דאורייתא ואיך המוציא מחצר שיש לה שלוש מחיצות יהיה פטור. והוא משנה את הגרסא במשנה בדברי חכמים שאסור להכניס מתוכה - מקום המחיצות, לרשות היחיד, כי אכן החצר כולה נידונת מדרבנן לכרמלית[4]. ונמצא שתירוץ הרשב"א והריטב"א למה לא לכתוב במשנה כגרסת הרי"ד, כי נסבור בטעות שאכן החצר היא רשות היחיד מן התורה. בא הרי"ד ואכן גרס כן, כדי לומר שאכן כך הדין, שהיא רשות היחיד של תורה. ודרך גררא, אחר תיקון הרי"ד לגרסת המשנה ממילא נעלמת הקושיא מפני מה יש שינוי בין רבי אליעזר לחכמים, כי אחר שינוי הגרסא אכן אין כל הפרש, וגם רבי אליעזר גם חכמים דברו במכניס מתוכה לרשות היחיד.
♦
תורף דברי הרי"ד
קצרן של דברים, בדין שלוש מחיצות הושוו שיטת הרי"ד והתוספות לגמרי, אלא שהתוספות דחקו להפיל את המחיצות כדי לעשות את תוכה של חצר כרמלית מדינא, ובכך לפרש למה המוציא מתוכה לרשות הרבים פטור, והרי"ד שינה את הגרסא. אלא שעדיין יתכן שיש נפקא מינה בין שיטת התוספות והרי"ד בצידי רשות הרבים שבתוך המחיצות האם סובר רבי אליעזר שדינו כרשות הרבים. ופשטות הרי"ד היא שאפילו הצידי רשות הרבים, מקום המחיצות דינו של רבי אליעזר נמצא בתוך השלוש מחיצות, ועיין.
♦
בהבדל בין שני האוקימתות בטעם רבי אליעזר האם משום רבים שבררו או משום צידי רשות הרבים
בתירוץ הראשון מבואר בגמרא שהכל מודים שלמרות שיש דריסת רבים שהייתה אמורה לעשות את המקום רשות הרבים, מכל מקום כיון שאין להם זכות דריסה ממונית אין זה רשות הרבים. וכך כתבו התוספות עירובין דף צג ע"ב: ורבנן סברי דאין להם כח לברור הלכך אף על פי שעוברים שם אינו רה"ר כיון שלא נמסר לרבים ואינו של רבים כדאמרינן בפרק שני (דף כב:) גבי שבילי בית גלגול, ע"כ. וכן פירשו הריטב"א והמאירי את קושיית הגמרא ורבי אליעזר, משום דנפרצה לרשות הרבים הויא לה רשות הרבים, הרי שאין לרבים זכות דריסה. ומשמע שעל פי הבעלות יפול דבר רשות הרבים, ומשמע שהדבר ברור שכל שאין זכות דריסה פשוט שאין מקום שיהיה רשות הרבים.
ויש לדון בתירוץ השני שהעמידו את המחלוקת בצידי רשות הרבים, ולא מדברים עוד באבדה דרך, איך ייושב הקושי של הבעלות - מי נתן זכות דריסה לשימוש הרבים בצידי רשות הרבים הנמצאים ברשות היחיד? ולא שייך לומר שבדין זה נחלקו התירוצים אם בעלות משפעת על דין רשות הרבים, כי התוספות נקטו דין זה כדבר מוצק בסוגיות קודמות. ובפרט לראשונים שפירשו שעל דבר הבעלות פתח התלמוד בקושיא על רבי אליעזר, ולא תחזור בה הגמרא מהנחת הקושיא בתירוץ השני בהעלם עיקר הדבר.
♦
בדברי הריטב"א
ובריטב"א ביאר שלפי התירוץ שהמחלוקת בצידי רשות הרבים אין המכוון לרשותו של בעל החצר כלל, אלא מקום השייך לרבים. וזה פלא עצום, כי משמעות המשנה היא שהנידון הוא על תוכה של חצר, היינו מקום שהיה שייך לחצר. והריטב"א הוסיף עוד לתמוה לשיטתו, שהרי רבי חנינא אמר מפורשות שעל מקום מחיצה מחלוקת. והעמיד הריטב"א שהרבים החזיקו במקום המחיצה ברשות, ומצד הבעלות נמצא שהיא שייכת לרבים, ונחלקו רק מפני שהיא צידי רשות הרבים. ואף שהדבר לא פורש בתלמוד, אלא סתם אמרו שמקום המחיצות רשות הרבים, הוסיף הריטב"א על הנאמר בתלמוד שמדובר בהחזיקו בו רבים בהיתר. ולכאורה אחרי שמקום המחיצות מוגדר כצידי, ממילא יש לדון לתירוץ הראשון שמשמע שחכמים היו מודים לדברי רבי אליעזר שדינו כרשות הרבים אילו לא היה חיסרון בבעלות. והרי שיטת חכמים שצידי רשות הרבים אינה כרשות הרבים. שמא נאמר שלתירוץ זה חכמים סוברים שצידי רשות הרבים דלית ליה חיפופי הרי הם כרשות הרבים, אך הדבר תלוי בדברי הראשונים במחלוקת רבי אליעזר וחכמים במקום שאין חיפופי.
♦
ביאור החזון איש במחלוקת התירוצים
ובחזון איש (אורח חיים ק"ז ס"ק י') כתב שצידי רשות הרבים הוא מקום ששייך ליחיד [כמבואר בתוספות, והוסיפו התוספות שסתם צידי רשות הרבים הוא של היחיד], וגם זה המקום הוא בשימוש היחיד, ואינו מיוחד להילוך הרבים. וסובר רבי אליעזר שדינו כרשות הרבים. ומכל מקום אין זה סותר להנחת הגמרא שכל שהוא רשות של יחיד אינו רשות הרבים, כי המקום המצומצם הזה נטפל לרשות הרבים. וזה חידוש התירוץ השני, וחולק בזה על הלשון הראשון הסובר שלעולם כל שהוא של יחיד אינו רשות הרבים, ואף שהוא מיוחד להילוך. ולתירוץ השני, שסובר רבי אליעזר שהצידי נטפל לרשות הרבים, חכמים חלקו על החידוש של הטפלת המקום. ועדיין עולה מכל זה שללשון הראשון סובר רבי אליעזר שצידי רשות הרבים אינם כרשות הרבים. ובפרט למה שכתבו התוספות שסתם צידי רשות הרבים הם בבעלות היחיד. ומה שאמרו בעלמא [כתובות ל"א ע"ב] שנחלקו רבי אליעזר ורבנן בצידי רשות הרבים זה על פי התירוץ השני.
♦
דברי הרמב"ם בפירוש המשנה
פירוש המשנה לרמב"ם עירובין פרק ט משנה ב: ואמרו חצר שנפרצה לרשות הרבים, הוא אם נפל כל הכותל שכלפי רשות הרבים וישארו שלשה כתלים, רבי אליעזר סובר שהיא רשות הרבים וחכמים חושבים אותה כרמלית. וכבר דברנו בתחילת שבת בקביעת ארבע רשויות שבת ודיניהן. ודע שעניין אמרו פטור, שאינו חייב מיתה אבל אסור. ואין הלכה כרבי אליעזר.
♦
פשטות הרמב"ם שהתעלם מאוקימתת הגמרא שלא אמר רבי אליעזר על כל החצר
הנה הרמב"ם פירש את המשנה כצורתה שלרבי אליעזר החצר כולה רשות הרבים, ושלא כמפורש בגמרא שכל דברי רבי אליעזר במקום מחיצה בלבד. ובדברי חכמים כל מה שבתוך השלוש מחיצות כרמלית. ואפשר לא טרח הרמב"ם להעמיד את דברי רבי אליעזר על פי דברי הגמרא כי אינם להלכה. ודברי חכמים נכונים שהם סוברים שהן תוכה גמור והן מקום המחיצות כרמלית. וזה כשיטת הרמב"ם הסובר שלוש מחיצות כרמלית, וכמו שציין הרמב"ם כאן בהלכה לדבריו תחילת מסכת שבת, שם ביאר להדיא שמקום שהוא מוקף שלוש מחיצות הוא כרמלית.
♦
האם דברי הרמב"ם יסודם מדברי הרי"ף כדרכו
והנה הרי"ף[5] (עירובין דף ל ע"ב לא ע"א), אחר שהביא את דברי המשנה כצורתה שמשמעו שמחלוקת רבי אליעזר וחכמים היא על תוכה של חצר ולא רק על מקום מחיצות. ועל זה כתב בזה הלשון: אסיקנא דבצידי רה"ר קא מיפלגי רבי אליעזר סבר צידי רה"ר כרה"ר דמו ורבנן סברי צידי רה"ר לאו כרשות הרבים דמו[6]:
♦
תוספת בדברי הרי"ף
והיו נוסחאות ברי"ף לפני בעל המאור[7], שהוסיף עוד והא חצר כיון שנפרצה לרה"ר הויא לה צדי רה"ר ולפיכך המכניס מרשות היחיד לתוכה או מתוכה לרשות היחיד חייב. והרמב"ן במלחמת ה' כתב על גרסא זו באמת שזה הלשון תלויה בהלכות, ואינה מדברי רבינו ז"ל.
♦
פשטות הרי"ף שרבי אליעזר דיבר על כל החצר אך בעל המאור הראב"ד והמלחמות יישבוהו עם הגמרא
ולגרסא זו מפורש ברי"ף שכל תוכה הגמור של החצר מוגדר כצידי רשות הרבים, ועל זה השיב בעל המאור ורחמנא ליצלן מהאי דעתא דהא לא פליגי רבנן ור"א אלא בצדי רשות הרבים בלחוד. והביא בעל המאור את הגמרא המפורשת שתוכה של חצר לכולי עלמא כרמלית, והמכניס ממנה רשות היחיד ולרשות הרבים פטור. אמנם מבואר בבעל המאור שאם נגרוס ברי"ף ללא התוספת, אלא המשנה כצורתה בלבד, עם תוספת ביאור שהמחלוקת בצידי רשות הרבים, אין קושי מדברי הגמרא, שנפרש שבאומרו שהמחלוקת בצידי הרי זה כמסייג את דברי המשנה, שלא נאמרו הדברים לתוכה ממש אלא למקום מחיצה שהוא צידי רשות הרבים. ואם נשווה את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה לדברי הרי"ף, משמע שהבין הרמב"ם ברי"ף שבחצר כולה מחלוקת. אך יש לומר שלא הושוו דבריהם, והרמב"ם בפירוש המשנה לא הביא חילוק הגמרא כמו שהביא הרי"ף.
♦
דברי הרמב"ן במלחמות
והנה הרמב"ן ביאר הגרסא הנוספת ברי"ף [אם כי שטען שאין אלו דברי הרי"ף עצמו, אבל דברים נכונים הם]. וביאר הרמב"ן שהן אמת יש חילוק בין תוכה של חצר שלדברי הכל כרמלית, אבל צידי רשות הרבים שאמר רבי אליעזר שהוא רשות הרבים, לא כמו שמשמע בלשון הרבים שאמר סתמא צידי רשות הרבים, שמשמע שלעולם לא ייכנסו צידי רשות הרבים לחצר עצמה. ולכן פירשו בגרסא זו שיתכן שצידי רשות הרבים אפילו בחצר עצמה בכל מקום שעוברת שם דרך הרבים[8], זה רשות הרבים, והתוכה ממש שאמרו בגמרא שגם לרבי אליעזר הוא כרמלית זה במקום שאין הרבים עוברים. [ומסתבר שאין בעל המאור בא לחלוק על דברי הרמב"ן בזה]. ועדיין יישוב הרמב"ן אינו מספיק לטענת בעל המאור שמשמעות הפירוש היא שכל תוכה של חצר דינו כצידי רשות הרבים. ונמצא שהרמב"ן מבאר שלשון בעל המאור מצמצם את דינו של רבי אליעזר, והרמב"ן הרחיבו, אבל עדיין חסר מן הספר של כל החצר רשות הרבים.
♦
דברי הראב"ד
והראב"ד כתב על גרסת התוספת ברי"ף. כתוב שם לראב"ד מסכת עירובין דף ל עמוד ב אבל הרב ז"ל לא כתב אלא והאי כותל חצר כיון שנפרצה לרשות הרבים הויא לה צדי רשות הרבים, והוא כדברי רבי חנינא דאמר עד מקום מחיצה מחלוקת. ואף אם כתב והאי חצר, לא אמרינן דהויא צדי רשות הרבים אלא על מקום הכותל, והויא לה כותל צדי רשות הרבים קאמר. תורף דבריו הוא או שנגרוס בתוספת והאי כותל חצר או שנגרוס והאי חצר ונפרש לכותל חצר, וגם צידי רשות הרבים אינם אלא בכותל החצר.
נמצאו דברי שלושת הנושאי והנותנים ברי"ף שתוכה ממש של חצר לעולם לא תהיה רשות הרבים.
♦
ביאור חדש ברי"ף על פי דברי רבינו חננאל
והנה גם בעל המאור גם המלחמות שניהם הסכימו לדבר אחד, לדחוק בדברי הרי"ף שחלילה לומר שכל החצר תהיה רשות הרבים, כי הרי מפורש בגמרא שרבי אליעזר לא דיבר על תוכה של חצר אלא הזכיר תוכה אגב חכמים שהזכיר תוכה להוכחה מתוכה לצידי רשות הרבים. וכל זאת עלתה בידם כי פירשו את הגמרא לפי דרכו של רש"י שתוכה היינו כל החצר עצמה וצידי רשות הרבים הוא מקום מחיצות.
אבל רבינו חננאל פירש גם תוכה גם צידי רשות הרבים הכל על כל החצר. וההפרש בין תוכה לצידי רשות הרבים הוא שצידי רשות הרבים הוא החצר כולה, אבל היא פרוצה לגמרי ברוח הרביעית, ואין לה תוך. לפיכך דינה לרבי אליעזר כצידי רשות הרבים שהן רשות הרבים. ותוכה היא אותה חצר, אלא שיש חיפופי ברוח הרביעית וחיפופי יוצרים תוך לחצר[9]. והמשנה מתפרשת על החצר כולה, שאין להם חיפופי. ועל זה אמר רבי אליעזר במשנה שהחצר כולה היא רשות הרבים. ומה שהזכיר רבי אליעזר תוכה, והרי לחצר שדיבר אין תוך כי אין לה חיפופי, זה אגב חכמים שבאו להוכיח נגד רבי אליעזר - כמו שאתה מודה בתוכה היינו בחצר שיש לה חיפופי שאין זה רשות הרבים אלא כרמלית, תודה גם בחצר שאין לה תוך.
ונמצאו דברי הרי"ף מבוארים בפשטות, שנחלקו בחצר כולה, ומתיישבים דברי הרי"ף כפשוטם [ומבואר שהיטב דקדק בתוספת בעל המאור שכוונת הרי"ף על החצר כולה[10]]. וגם פירוש הרמב"ם במשנה שכתב ואמרו חצר שנפרצה לרשות הרבים, הוא אם נפל כל הכותל שכלפי רשות הרבים וישארו שלשה כתלים. ונמצא כאומר הרמב"ם שנפל כל הכותל, הרי הוא אומר שדין המשנה אינה בתוכה אלא בצידי רשות הרבים שכל החצר הן צידי רשות הרבים.
והנה לפירוש רבינו חננאל עולה שמה שהגיהו בתלמוד דברי רבי חנינא ואמרו וכי תימא: הכא נמי כגון שאבדה לה דרך באותה חצר - והאמר רבי חנינא: עד מקום מחיצה מחלוקת! - אימא: על מקום מחיצה מחלוקת. אין זה אלא לתירוץ הראשון בגמרא שאבדה להם דרך, אבל לתירוץ השני שכל החצר צידי רשות הרבים דברי רבי חנינא נשארים כקודם הגהתם. ובאמת שבעל המאור נזהר בהשגתו על התוספת שברי"ף לא הביא את דברי הגמרא שהגיהו את דברי רבי חנינא, כי על זה יש לומר שלא נאמרה ההגהה אלא לפירוש הראשון בגמרא, ולכן הביא את המשא ומתן בגמרא שמפורש בו שגם בתירוץ השני לא אמר רבי אליעזר בתוכה של חצר. אך יש לדון אם כן יש נפקא מינה בשיטת רבנן במקום מחיצות אף הם מודים שהוא רשות הרבים. אך אפשר שלמרות שרש"י פירש כן אין הדבר מוכרח שאף רבינו חננאל וסיעתו יסכימו בדבר [אך עיין היטב בדברי הירושלמי, שמשמע שאו חולקים בתוכה ממש או במקום מחיצות].
♦
האם התוספת ברי"ף מבוארת על פי פירוש רבינו חננאל
והנה כך היא התוספת ברי"ף והא חצר כיון שנפרצה לרה"ר הויא לה צדי רה"ר ולפיכך המכניס מרשות היחיד לתוכה או מתוכה לרשות היחיד חייב, ע"כ. והדברים מבוארים יותר לפירוש רבינו חננאל שאכן החצר כולה נחשבת לצידי רשות הרבים. אבל עדיין יש קצת קושי בלשון שהזכיר תוכה והרי תוכה של חצר לפירוש רבינו חננאל המכוון שיש חיפופי ברוח רביעית, וזה כרמלית גם לרבי אליעזר. ויש לדחוק שהמכוון לחצר כולה ולא לתוכה. ואם כן עדיין התוספת דחוקה גם לפירוש רבינו חננאל. אך ניכרים הדברים שזאת התוספת עיקרה העתקה מתוך פירוש רבנו חננאל, שכתב ממש כעין הלשון של התוספת. ואלו דברי רבינו חננאל והאי חצר כיון שנפרצה לרה"ר ורבים דרסו לה כצידי רה"ר הוא.
ויש דבר פלא בפירוש רבינו חננאל בן שמואל, שעירב את פירוש רש"י עם פירוש רבינו חננאל וכללם יחדו, עיין עליו.
♦
יש להקשות לפירוש רבינו חננאל אם יש חיפופי ברוח רביעית למה אינה רשות היחיד
בדברי רבינו חננאל מפורש שחצר שיש בה שלוש מחיצות היא כרמלית לרבנן, ואם יש חיפופי[11] ברוח רביעית היא כרמלית בין לרבנן לרבי אליעזר. ויש לתמוה אם יש חיפופי ברוח רביעית למה לא תהיה רשות היחיד של תורה, והרי יש לחי משום מחיצה בחיפופי ואפילו הפרוץ מרובה, ובסוגיות עירובין כ"ה ע"ב ופ"ט ע"ב שדברו בגיפופי שנותרו מקצת הכתלים, שם מבואר בגמרא ובפירוש רבינו חננאל שדין הגיפופים ככתלים כמו פסים לחצר.
שמא נאמר שאין החיפופי בגובה עשרה טפחים, לפיכך אין לדון שיהיו מחיצה. וקצת סימוכין לדבר, שבכל צידי רשות הרבים שהוזכר בגמרא שיש בהם חיפופי לא באים החיפופי אלא לעכב את העוברים ושבים ואין שום צורך לעשותן עשרה, והוא הדין לחיפופי החצר ברוח הרביעית. ועדיין צריך תלמוד.
עוד יש לדעת למה לפירוש רבינו חננאל מחיצות החצר מהצדדים אינן כחיפופי, וכמה יהיה רוחב החצר וייחשב כצידי רשות הרבים ללא חיפופי, ואם רוחב החצר כמה טפחים, האם אין זה כחיפופי, שהרי אין רגל הרבים נוחה להיכנס לשם.
לפירוש רבינו חננאל מבואר היטב המשא ומתן בגמרא בקושיית והא מתוכה קאמר
לפירוש רש"י ושאר ראשונים קושיית הגמרא והא מתוכה קאמר אינה עניין לסיום המשא ומתן בצידי רשות הרבים אלא הקושיא היא על שני התירוצים הן אבדה דרך הן צידי רשות הרבים, שסוף דבר אין הדרך שאבדה והצידי רשות הרבים בכל החצר [ובתוספות צ"ג ע"ב ביארו את כל קושיית הגמרא והא מתוכה קאמר ואת התירוץ גם ללשון הראשון שאבדה להם דרך]. אבל לפירוש רבינו חננאל אין הקושיא "והא מתוכה קאמר" אלא תולדה של דברי הגמרא שכל הדברים אמורים בצידי רשות הרבים בלא גיפופי, ועל זה הקשו - והרי מפורש מדברים במשנה בצידי רשות הרבים עם גיפופי, שכל תוכה משמעו גיפופי.
♦
בדברי רבינו חננאל
לשון רבינו חננאל עירובין דף צד עמוד א ואקשינן והא מתוכה לרה"ר קתני מכלל דאית ליה גיפופי דאי לית ליה גיפופי מאין לה תוך. ופרקינן לעולם לית ליה גיפופי ולית ליה תוך ואיידי דאמור רבנן מתוכה אמר נמי מתוכה. ואקשינן והיכי מהדרי ליה רבנן מתוכה והוא לא אמר מתוכה. ופרקינן הכי קאמרו ליה רבנן מי לא מודי דהיכא דטילטל מתוכה לרה"ר דפטור מפני שהיא ככרמלית צידי רה"ר לא שנא. ור' אליעזר התם בחצר דדרסי לה רבים הכא בצידי רה"ר דאית ליה גיפופי לא דרסי לה רבים:
ובהגהות על רבינו חננאל [בדפוס ווילנא, כנראה מרבינו החשק שלמה] כתב להגיה לשון רבינו תמוה לכאורה ונ"ל דצ"ל התם בחצר לא דרסי לה רבים הכא בצידי ר"ה אף על גב דאית ליה גיפופי מ"מ דרסי לה רבים.
ויש לפרש את דברי רבינו חננאל ללא צורך בהגהה, ועל פי דברי הגמרא בשבת ו' ע"א שהובאה בתוספות, וכביאור התוספות הרא"ש שגם רבי אליעזר מודה שצידי רשות הרבים שיש להם גיפופי אינם כרשות הרבים. ונמצא שבחצר פתוחה בכל הרוח הרביעית הרי זה כצידי רשות הרבים ללא גיפופי, כיון שדרסי רבים, ואילו בצידי רשות הרבים שיש להם גיפופי, גם רבי אליעזר מודה שהוא כרמלית.
♦
למה דיבר התנא בחצר שנפרצה
חצר שנפרצה, האם יש משמעות לכך שהחצר נפרצה, ולמה לא דברו בחצר שיש לה שלוש מחיצות. אלא שיש לומר שסתם חצר שעשויה לתשמישי הצנע סגורה בכל רוחותיה, ולכך אמרו בהווה שהיה מחיצה. ולאוקימתת הגמרא שכל דברי התנא במקום מחיצות דווקא, אם משום שאבדה לרבים דרך אם משום צידי רשות הרבים, ויש לבאר מפני מה דרך שאבדה וצידי רשות הרבים שייכים רק בחצר שנפרצה.
למה דברו בחצר ולא במבוי
עוד יש לדקדק בלשון המשנה שעסקה דווקא בחצר שנפרצה, ולא במבוי, שסתם מבוי יש לו שלוש מחיצות. ובמשנה הסמוכה עסקו גם בחצר גם בבית גם במבוי. והנה אם המשנה עוסקת בכל תוך השלוש מחיצות, כמו הסלקא דעת בגמרא, לכאורה היה ראוי לעסוק במבוי, אבל אחר שהעמידו באבדה דרך או צידי רשות הרבים, אין הדברים הללו שייכים כל כך בפתח המבוי, שידוע שמכאן הוא כניסת אנשי מבוי, גם לא ישתמשו בו כצידי רשות הרבים, כי הוא מיועד לכניסת אנשי המבוי.
♦
בירושלמי עדיין היא מחלוקת ויש דעה שהמחלוקת בכל החצר
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עירובין פרק ט הלכה ג: "רבי זריקא רבי יעקב בר בון בשם רבי חנינה לא אמר רבי לעזר אלא ממקום מחיצות בשניטלו ראשי זויות מיכן ומיכן ובלבד בארבעה. רבי זעירא ורבי אילא תריהון אמרין אסור שלא ממקום מחיצות אבל ממקום מחיצות אפילו רבנן מודו. אמר רבי זריקן זימנין סגין פשטית עם רבי יעקב בר בון ולא שמעית מיניה דא מילתא. אמר ליה ולית בר נש הוי שמע מילה דלית חבריה שמיע ליה. רב ירמיה בשם רב בשניטלו ראשי זויות מיכן ומיכן ובלבד בשוה".
ומבואר ששיטת רבי זעירא ורבי אילא כמו דברי רבי חנינא בבבלי קודם שהוגהו והאמר רבי חנינא: עד מקום מחיצה מחלוקת! - אימא: על מקום מחיצה מחלוקת. אך באמת בירושלמי שיטת רבי חנינא כמו שהוגהה בבבלי. ועיין עוד במבואר בשיטת רבינו חננאל, שיתכן שלפירוש השני בגמרא דברי רבי חנינא מתפרשים כפשוטם בלא הגהה.
♦
האם לא דוחק להעמיד את המשנה באבדה להם דרך והרי סתמא קתני חצר שנפרצה
הרשב"א בשו"ת חלק א (סימן אלף קנב) האריך לפרש את חזקת הרבים לשיטת רבי אליעזר שאין צריך לקנות מהרבים אלא יש חזקה לרבים בנקל. והרשב"א תמך יסודותיו מסוגייתנו שכתוב סתמא חצר שנפרצה, ואפילו שהעמידו זאת באבדה להם דרך. ואלו דבריו: ופרקי' אין ר' אליעזר לטעמיה דתניא רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר רבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו. אלמא אף על גב דההיא דר' אליעזר דוקא כשבררו והחזיקו בו בהילוך לא נמנעו מלשנות סתם חצר שנפרצה לרשות הרבים ולא קתני והחזיקו בהלוך רבים.
עירובין דף צד ע"א: "חצר שנפרצה (לרשות הרבים[12]) משתי רוחותיה, וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו, וכן מבוי שנטלו קורותיו או לחייו - מותרים באותו שבת, ואסורים לעתיד לבא, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אם מותרין לאותו שבת - מותרין לעתיד לבא, ואם אסורין לעתיד לבא - אסורין לאותו שבת".
♦
מה החידוש במשנה
פשוטה של משנה הוא שהיא לא באה ללמדנו דיני פסולי חצר בית ומבוי, אלא לדון בחצר בית ומבוי שנפסלו באמצע שבת, האם מותרים לאותה שבת או לא.
וכן מוכח ממבוי שאמרו שניטל לחיו או קורתו וברור שאין שום חידוש בפסולו. גם לשמואל פסול החצר הוא בפרצה יותר מעשר, שאין בדבר כל חידוש. והנה גם לרב שפסול חצר כי נפרץ בקרן זוית ופתח באלכסון לא עבדי אינשי, והכל מודים בבית שפסולו מכח שנפרץ בקרן זוית, אין נראה שזה חידוש המשנה. ובגמרא לעיל ו' ע"א אמרה רב הונא בריה דרב יהושע מעצמו שנראה שהדבר פשוט שאין זה פתח מסברא רק כך העמיד את דברי רב.
ובגמרא: "במאי עסקינן? אילימא בעשר - מאי שנא מרוח אחת - דאמר פיתחא הוא, משתי רוחות נמי פיתחא הוא! אלא ביתר מעשר - אי הכי אפילו מרוח אחת נמי".
מבואר בגמרא א) שבפתח עשר, אפילו בשתי רוחות כשר. ב) ביותר מעשר, אפילו ברוח אחת פסול.
והנה עיקר דין הכשר חצר הוא שיהיו לה שלוש מחיצות שלימות, ומחיצה רביעית ניתרת אפילו בפס ארבעה או בשני לחיים משהו, ואותן שלוש מחיצות ניתרות גם בעומד מרובה.
♦
שיטת רבותינו בעלי התוספות - חצר שנפרצה משתי רוחותיה בפשטות שתים מתוך ארבע
בהנחת הקושיא ובתירוץ הראשון מה שאמרו במשנה חצר שנפרצה משתי רוחותיה שתי הרוחות שנפרצו הן שתים מתוך ארבע. והקשו התוספות אם כן מה אמרו אילימא בעשר - מאי שנא מרוח אחת - דאמר פיתחא הוא, משתי רוחות נמי פיתחא הוא. והרי יש הפרש גדול, שברוח הראשונה פתח עשר אף שהפרוץ מרובה כשר, כיון שיש את המתיר [פס ארבע או שני לחיים משהו], ואילו ברוח הנוספת, שהיא אחת מהשלוש מחיצות, אם יש פתח עשר והפרוץ מרובה, החצר אסורה.
התירוץ הראשון הוא שמשנתינו לרבי יהודה, שסובר שחצר מותרת בשתי מחיצות ולחיים. והתוספות למדו את דין חצר מדין שני בתים בשני צידי רשות הרבים שניתרים לרבי יהודה בלחי או קורה משני הצדדים.
וחידוש גדול הוא בשיטת רבי יהודה, שהיה מקום לומר שלא התיר רבי יהודה אלא במבוי, אבל חצר שהחמירו[13] שלא יועיל להתירה בלחי או קורה, שמא לא יועיל לה תיקון בשתי רוחות עד שיהיו לה שלוש מחיצות ותיקון חצר. וידועים דברי הרשב"א בתשובה בטעם חומרת החצר שעושים בה דברי הצנע.
והנה אותו הנידון הקיים בלחי במחיצות כמין גאם יש לדון גם בחצר לרבי יהודה שמועיל שתי מחיצות ופס ארבעה, האם יועיל בכמין גאם. ואם נאמר שלא מועיל, וכשיטות הסוברים כן גם בלחי של מבוי, אם כן יש להעמיד את קושיית הגמרא אילימא בעשר - מאי שנא מרוח אחת - דאמר פיתחא הוא, משתי רוחות נמי פיתחא הוא, דווקא בשתי מחיצות שנפרצו זו מול זו, אבל בכמין גאם החצר אסורה. ובאמת שכבר רש"י העמיד לסלקא דעתך שנפרצו המחיצות זו מול זו, ואלו דבריו: משתי רוחותיו נימא נמי פתחא הוא - דקא סלקא דעתיה משתי רוחות זו כנגד זו קאמר, כגון מזרח ומערב. אמנם מה שהכריח את רש"י הוא שאם נאמר שנפרצו זו ליד זו, אם כן נפרצו בקרן זוית. וזה התירוץ בא רק למסקנא. אך עיקר דברי רש"י תמוהים, שיש לפרש שנפרצו המחיצות זו ליד זו אבל כל מחיצה באמצעה, ואין פירצה בקרן זוית [והרי בלאו הכי לפי כל הפירושים צריך להעמיד שלא נפרצו שני הכתלים לגמרי. ואם כן כיון שנשאר מהכותל, אין שום הכרח לומר שהכתלים שנפרצו סמוכים זה לזה].
♦
תירוץ ר"י בעל התוספות שתי הרוחות שנפרצו הם שתים מתוך שלוש
תירוץ ר"י הוא שסתם חצר יש לה שלוש מחיצות ורוח הרביעית פרוצה לגמרי ומתוקנת על ידי פס ארבעה או שני לחיים משהו. וכשאמרו במשנה חצר שנפרצה משתי רוחותיה היינו שתי מחיצות מתוך השלוש השלימות. וכך הקשו בגמרא אילימא בעשר - מאי שנא מרוח אחת - דאמר פיתחא הוא, משתי רוחות נמי פיתחא הוא, שגם בשאר המחיצות החצר מותרת אם יש פתחים עד עשר. אבל חסר בתוספות שלפנינו השלמת העניין, כי הרי אם יש פתח עשר עדיין צריך שיהיה עומד מרובה. ועל כרחך צריך לומר שאכן התוספות דברו באופן שיש עומד מרובה. וכן כתב המהרש"א, וכך מפורש בתוספות רבינו פרץ, וכן הוא בתוספי הרא"ש[14].
ונמצא שבקושיית התוספות הבינו שהגמרא אילימא בעשר ואין עומד מרובה, ולכן הקשו שבשתי מחיצות מתוך ארבעה ואין עומד מרובה החצר אסורה. ובתירוץ השני, שדברו בשתים מתוך שלוש, המכוון שיש עומד מרובה במחיצות, למרות שהתוספות שלפנינו לא פירשו את הדבר.
♦
קושיית התוספות על תירוץ הר"י הרי החצר מפולשת ותיאסר אפילו באחת מתוך השלוש
הקשו התוספות על תירוץ הר"י שאם דופן אחת מהשלוש יש לה פתח עשר כבר המבוי מפולש. ומבואר בהנחת התוספות שיש פסול מפולש אף בחצר, ודין מבוי וחצר שווה לפסול מפולש. ולפיכך תירצו התוספות שלא נאמר פסול מפולש אלא לרשות הרבים וכרמלית, אבל מפולש למבוי אחר או חצר אחרת אין פסול מפולש.
אמנם תוספות רבינו פרץ נקט שבחצר כל שהעומד מרובה אין שום חיסרון של מפולש, וכזאת דעת החזון איש.
♦
הערה בתירוץ השני של ר"י שנפרצה משתי רוחות של השלוש
הנה שיטת רב שהחצר נפרצה בקרן זוית, והפירוש משתי רוחותיה היינו בקרן זוית. ויש לתמוה לפירוש ר"י [השני] שמאמר התנא משתי רוחותיה המכוון לשתים מתוך השלוש. ולכאורה למסקנא משתי רוחותיה אפילו מתוך הארבע רוחות, שאם נפרצה מחיצה אחת מהשלוש ועוד ברוח הפתוחה, שזה כנפרצה בקרן זוית. ואם כן, למסקנא אין משתי רוחותיה מתפרש על שתים מהשלוש, ולומר שבהוה אמינא היינו דווקא בשתים מהשלוש ולמסקנא אפילו בשתים מהארבע זה פלא. אך יש דוחק, שהתנא נקט שתים מתוך שלוש המחיצות, למרות שהוא הדין אם נפרצו שתים מתוך שלוש. וקצת יש להוכיח כן ממה שהתנא אמר שנפרצה בשתי רוחותיה, ואם הוא דיבר גם על שתים מתוך ארבע הכולל גם הצד הפתוח, לפעמים אין נפרצה ברוח הפתוחה למרות שהיא פסולה, וכגון שהכשרה של חצר היה על ידי פס ארבעה בצד אחד ובצד השני אין כלום, ונפל מהמחיצה בצד בסמוך לצד הריק, שנמצא שלא הייתה פירצה אלא ברוח אחת שבצד, ובכל זאת פסולה.
♦
כגון שנפרצה בקרן זוית היתכן להקל בפירצה פחות מאמה
במשנה ברורה (סימן שסא י): "אסור - ומסתברא דאם היה הפרצה פחות מאמה אין להחמיר [פמ"ג] אכן בעבודת הקודש להרשב"א מצאתי דמשלשה טפחים ועד ארבעה צריכה שני לחיים ואם היה ארבעה אין לה הכשר עד שימעטנה מארבע וכו' ע"ש".
והדבר פלא, שמעולם לא מצינו גבי פירצה שתהיה איזו קולא בפחות מאמה, והאם לולא שנמצאו דברי הרשב"א היה עולה הדין להקל ללא מקור בגמרא וסברא [אמנם סברת הפרי מגדים לא הוזכרה, וצריך תלמוד].
♦ ♦ ♦