ראש בית ההוראה הכללי ורב מרכז פ"ת
הוראות הנהגות והליכות בענייני ספר תורה במשנת מרן רבינו עט"ר הגרי"ש אלישיב זצוק"ל
א.הוצאת ספרי תורה לקראת ספר חדש
רבינו לא הניח לצאת עם ספרי התורה לקראת הספר החדש אלא רק עד פתח בית הכנסת בלבד. ולא כנוהגים לצאת לקראתו עם ספרי התורה שבבית הכנסת לרחובה של עיר. משום שאין זה כבוד לספר התורה להוציאו חוץ לבית הכנסת.
כהנהגת רבינו זצוק"ל, כן הוא המנהג הקדום, וכמבואר בספר נוהג כצאן יוסף לרבי יוזפא שמש (עמ' קל"ה) סדר הכנסת ספר תורה חדש: "והולכים אנשים לבית הכנסת ומוציאים כל הס"ת שבהיכל ויוצאים לקראת הס"ת עד פתח בה"כ, אח"כ חוזרים לאחוריהם ומכניסים הס"ת להיכל", ומפורש בדבריו שמוציאים רק עד פתח בית הכנסת.
ויעוי' בדברי הברכי יוסף (או"ח קל"ה, י"ג) שהביא את דברי הפוסקים בזה "להוציא ס"ת מבית הכנסת לקראת ספר תורה אחר הבא מחדש לבית הכנסת, מיחו חכמים בדבר. ומהר"י סרגוס כתב דע"ד הסוד לא נכון לעשות כן - הרמ"ך בשבחי תודה. אבל מהר"ר יעקב אבוהב בתשובה כ"י התיר להוציא ס"ת לקראת ס"ת אחר... ודוקא ביום צרה אסרו בזהר אבל לשמחת התורה ולכבודה שרי". ובשערי אפרים (ט', מ"ו ובפתחי שערים) הביא מחלוקתם וכתב "ולענ"ד גם האוסר לקראת ס"ת אפשר דלא אסר רק לצאת עמהם חוץ לבה"כ אבל בבה"כ עצמו או אפילו לעזרת נשים בכדי להקביל פנים חדשות שבאו לכאן, מודה דמותר". ולכן כתב "יש נוהגין כשנותן ס"ת חדשה לבה"כ אזי מוציאין הס"ת שבארון והולכין עמהם לקראת הס"ת החדשה... ומ"מ כשרוצים ללכת לקראת ס"ת אין להוציאם לחוץ לבית הכנסת רק עד פתח ביה"כ או בעזרה שלפני בה"כ ולא יותר".
והנה האוסרים מדמים זאת לאיסור להוציא את ספר התורה חוץ לבית הכנסת כדי לקרא בו, כמבואר בשו"ע (או"ח קל"ה, י"ד), ויש להוסיף אף שהותר שם לטלטלה עבור אדם חשוב, ומאי שנא לקראת ספר תורה. אכן כתב שם בביאור הגר"א (הובא במ"ב) דהיינו דווקא חשוב מחמת שהוא גדול בתורה, שזהו כבוד התורה. ומעתה י"ל ששונה כבוד ספר תורה, שהוא פחות מכבוד גדול בתורה, כדאיתא במכות (כ"ב, ב') "כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמיה גברא רבה".
ב.
עד היכן מותר להוציא את הס"ת
כשנשאל רבינו עד היכן מותר להוציא את ספרי התורה עד שער החצר או עד דלת בית הכנסת. השיב רבינו שמותר עד דלת בית הכנסת.
ונראה מבואר מדברי רבינו, דכל שהוא בתוך בניין בית הכנסת, אפילו חוץ למקום שמתפללים בו, מותר להוציא את ספרי התורה, וכמו שכתב שם השערי אפרים: "להוציא לעזרה שלפני בית הכנסת" [ובפתחי שערים שם כתב "לעזרת נשים" ונראה דזה לאו דווקא].
♦
ג.
כתיבת ספר תורה או החזקת תורה
הוראת רבינו זצוק"ל היתה שאדם שיש לו כסף נוסף מלבד המעשרות ומסופק מה עדיף לעשות בכסף הנוסף, האם לכתוב ס"ת ולקיים מצות "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", או לחלק כסף זה לבני תורה, הורה רבינו שיש לו לתרום ספר תורה, מכיון שבפשטות הדברים בכתיבת ספר תורה יש מצות עשה, וכיון שבידו לקיים חובת מצות כתיבת ס"ת אין להורות לו להעדיף מצוה אחרת עליה. והוסיף רבינו שהדבר דומה למי שיש לו אפשרות לקיים מצות עשה ממש, שאין לו לעשות חשבונות. וכך כאן סוף סוף הרי יש בזה מצות עשה ואי אפשר לומר לו שיחליפנה במצוה אחרת. ואע"פ שיש הסוברים שבזמנינו מקיימים את מצוות העשה בחומשים, אך אין זו הפשטות. ולכן עליו לקיים כמו הפשטות בשו"ע (יו"ד ע"ר, א') וכפי מה שיהודים פשוטים יודעים שיש מצות עשה בכתיבת ספר תורה דווקא.
כתב הטור (יו"ד ר"ע, ב') "וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשונים שהיו כותבים ספר תורה ולומדים בה, אבל האידנא שכותבין ספר תורה ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים, מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חמשה חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו. כי מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, ועל ידי הגמרא ופירושיה יידע פירוש המצוות והדינים על בורים, לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכתבם". וביאר הב"י שלא בא הרא"ש לפטור בזמנינו ממצות כתיבת ס"ת, אלא לחדש לנו חיוב כתיבת בחומשים ומשניות וגמרות ופירושיהם, שזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת ולהניחו בבית הכנסת לקרות ברבים. אבל פשיטא שגם האידנא לכתוב ס"ת זהו עיקר קיום המצוה כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים. וכך הוא בשו"ע (שם א-ב) "מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה... האידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיה". כלומר, יש מצוה לכתוב אף ספרים הללו. ומכיון דפשטות כונת הרא"ש הוא כמבואר בב"י דאכתי יש חיוב בכתיבת ס"ת, לכך הורה רבינו דעדיף לכתוב ס"ת.
ד.
כאמור, אמר רבינו זצוק"ל דבוודאי לשיטות הסוברים שהמצוה איננה דווקא בכתיבת ספר תורה וכל הנידון רק בהידור, התומך בבני תורה יותר הידור, אכן כמבואר אין זה הפשטות.
יעוי' בדברי הפרישה שם שחולק, ולהלכה נוקט דהאידנא מקיים המצוה בחומשים ומשניות וספרי הגמרא בלבד, ואין חובה כלל לכתוב ספר תורה. וכן נוטה דעת הש"ך, אלא שכתב שהלבוש הכריע כהב"י, ושיטת הפרישה כך גם דעת הט"ז לדינא.
ויעוי' בדברי השאגת אריה (סי' ל"ו)שנקט ג"כ שבזמנינו פטורים ממצוה זו. ואף שהכריע כהב"י, כתב שפטורים מטעם אחר, משום דאנן לא בקיאין בחסירות ויתירות כדאיתא בקדושין (ל', א') על עניין אחר. והפ"ת (ע"ר, י') העמיד בברור את שיטתו, וכנ"ל: א] בזמן התנאים שהיו בקיאים בחסרות ויתרות חיוב מדאורייתא על כל אחד שיהיה לו ס"ת שכתבה בעצמו משלו. ב] בזמן האמוראים שלא היו בקיאים בחסרות ויתרות אך היו לומדים מתוך ספרי תורה לא היתה מ"ע דאורייתא, רק מדרבנן שאל"כ היתה תורה משתכחת מישראל. ולהאי טעמא אם הניחו לו אבותיו א"צ לכתוב משלו, כיון דמ"מ יש לו ס"ת ללמוד ממנה. ג] בזה"ז ליכא אפילו מצוה דרבנן.
וכבר דנו המנחת חינוך (תרי"ג, ג') והערוך השלחן (ע"ר, י"ג) דאם צדקו דבריו, הרי שיש לפטור אף ממצות תפילין וכיוצא בזה שהרי אין אנו כותבים כדין בחסרות ויתירות, ואכן האחרונים הנ"ל דחו את דברי הפ"ת מכח קושיא זו. והערוה"ש הוסיף להוכיח ממה שהרמב"ם וכל הפוסקים הביאו דין זה, אף לאחר שכבר לא היו בקיאים בחסרות ויתירות. ובאשר לעיקר טענת הפ"ת שאין בקיאין בחסרות ויתירות כתב הערה"ש לבאר: "וודאי שעלינו לסמוך על המסורת בחסר ויתר. וכעין שהקשו בבכורות (י"ז, ב') איך ציווה ד' לעשות ארון וכלים במידה כך וכך, הרי אי אפשר לצמצם בידי אדם. ומתרץ 'רחמנא אמר עביד, ובכל דמצית למיעבד ניחא ליה'. והכא נמי רחמנא אמר לכתוב ס"ת כפי יכולתנו".
והנה בחיי אדם (ל"א, נ') כתב בזה דברים נוקבים "ודלא כההמון שחושבים שכתיבת ספר תורה מצוה שאין למעלה ממנה, ובזה לבד קונים עולם הבא ואינם נותנים להספקת לומד תורה כלל. והם בחושך ילכו. ומכל שכן שמפזרים בשעת נתינת ספר התורה לבית הכנסת בסעודות וריבוי נרות והוצאות מרובות. ואילו ישמעו לדברי חכמים בוודאי יותר טוב לפזר לעניים לומדים". וכיו"ב שמעתי ממו"ר ראש ישיבת באר יעקב הגרמ"ש שפירא זצוק"ל בשמחת הכנסת ספר תורה לישיבה: פעם אחת תרם נדיב ספר תורה לישיבת ראדין, התבטא החפץ חיים 'וכי ספר תורה חסר לנו, לחם וחלב לכלכלת בני הישיבה חסר לנו'.
ונראה שעיקר תוכחתם נאמרה לאחר שכבר כתב פעם אחת ס"ת וקיים את המצוה, או כלשון הח"א "שאינם נותנים להספקת לומדי התורה כלל. שחושבים... בזה לבד קונים עוה"ב". והרי החזקת תורה הוא חיוב דאורייתא שדרשו חז"ל (ירושלמי סוטה הובא ברמב"ן דברים כ"ז, כ"ו) "אשר לא יקים את דברי התורה הזאת - למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור" ופירש הח"ח (שם עולם שער החזקת התורה פט"ו עמ' ס"ט) שהכוונה על החזקת לומדי התורה בממונו. משא"כ בנידון דנן, שכבר נתן חומש לצדקה ולהחזקת התורה, וכל השאלה על התוספת, בזה אמר רבינו שיש לו לקיים את חיובו דמצו"ע של כתיבת ספר תורה.
♦
ה.
הנהגת רבינו בכתיבת ס"ת
רבנו קיים מצוה זו בסוף ימיו בספר תורה שנכתב בשליחותו, כאשר כל אותיות הס"ת ודקדוקיו נכתבו ונעשו על פי הוראותיו והנחיותיו. ההוצאות שולמו על ידי נדיב שהודיע מראש שהכל שייך לרבנו ובשליחותו.
כיון שקיים בזה פעם ראשונה מצוה זו, הזמין לשעה זו של הכנסת ספר התורה טלית קטן חדש עם ציציות מהודרות. ותיכף לאחר שהכניסו את ספר התורה להיכל בירך שהחיינו על הטלית קטן וכיון לפטור בברכה זו את המצוה החדשה של כתיבת ספר תורה.
כתב הרמ"א (יו"ד כ"ח, ב'): "מי ששחט פעם הראשון מברך שהחיינו על הכיסוי." כלומר, אע"פ שאינה מצוה הבאה מזמן לזמן, יש לברך עליה שהחיינו כשמקיימה פעם ראשונה. והש"ך (ס"ק ה') כתב "ומצאתי בהרוקח סימן שע"א שכתב בשם ריב"ק משפירא כל מצוה שעל האדם לעשות ולא עשאה ומתחנך לכתחילה, צריך לברך שהחיינו. והביא ראיה מדאמרינן במנחות (ע"ה, ב') היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו שנתחנך לעבודת הזמן", אך תמה הרבה בדין זה ונשאר בצ"ע.
ולכך נהג רבינו עצה זו להתחייב בשהחיינו על דבר אחר ולכווין לפטור את המצוה, וכפי שכתב בביאור הלכה (כ"ב, א' ד"ה קנה) "מהנכון שיכניס עצמו להתחייב שהחיינו מצד אחר ויכוין לפטור גם את זה. בפרט אם הוא לובש עתה התפילין פעם ראשונה בימי חייו בוודאי יראה לעשות עצה זו דיש פוסקים שסוברים דעל כל מצוה שאדם עושה פעם ראשונה בימי חייו יברך שהחיינו".
♦
ו.
שהחיינו על בגד זול
דעת רבינו שאין לברך שהחיינו על בגד זול, וכשפטר את ברכת שהחיינו עם ט"ק, הדגיש רבינו ואמר: הטלית קטן עם הציציות המהודרות הללו מחירו יקר, ושוויו הוא כמה מאות שקלים.
יש לציין כי כך נהג רבינו אף במצות ראשית הגז שקיים לראשונה בחייו במעמד אלפי ישראל, הזמין רבינו טלית קטן עם ציציות מהודרות ובירך שהחיינו וכיוון לפטור בברכה אף את מצות ראשית הגז.
♦
ז.
תרומת ס"ת או תרומת נביא
רבינו זצוק"ל החזיק, כי בגוונא שאם יתרמו ס"ת לא יקיימו מצות כתיבת ספר תורה (וכגון לאחר שכבר כתב ס"ת לעצמו, או כשכמה אחים יחד מבקשים לעשות לעילוי נשמת אביהם ואין יוצאים ידי חובה מצו"ע ד"כתבו לכם" בשותפות) וכל רצונם הוא לתרום לעילוי נשמה, עדיף לתרום ספרי נביאים מאשר לתרום ס"ת. וביאר רבינו שמכיון שספרי תורה לא חסרים, ובכל מקום יש ספר תורה לקרא בו, ואפשר להסתדר בלי תרומתו, א"כ עדיף שיתרום נביאים. וזו זכות יותר גדולה לעילוי נשמת הנפטר.
וגם במקרה שרוצה לתרום ס"ת לבית הכנסת שאין להם ס"ת משלהם אלא ס"ת שאול, אכתי עדיף לתרום נביאים, דמכיון שאפשר לצאת יד"ח לכתחילה בס"ת שאול, אז זכות ומצות הרבים היא לתרום נביא.
♦ ♦ ♦