זיהוי מקום המקדש

הרב דניאל אדר
ר"מ בישיבת נווה הרצוג
לפנים ר"מ בישיבת תורת החיים תכב"ץ

זיהוי מקום המקדש

הקדמה

הנה עתה ישוטטו רבים, בזה הזמן דאינו לא חושך ולא אור מחד, ומאידך הוא גם חושך וגם אור בערבוביא. בזמן שעדיין לא הפציעה עלינו גאולת עולמים, ואנו תחת שלטון הקובע חוקים אשר לא כתורתך, ואנשי רשע המנסים לקעקע תורתן של ישראל. ומאידך רואים עין בעין בשוב ה' ציון, ומלחמות אתחלתא דגאולה הן, ואף כי הפליא לעשות עמנו בכיבוש חלקי אר"י, ובכיבוש השומרון ועזה וסיני ועל צבאם הר בית ה'. ואף כי באיזהו מקומן של סבכים מחמת שלטון הרשע הנ"ל, חזרה חנה לשחרוריתה, מ"מ חסדי ה' כי לא תמנו, ולולא ה' היה בעזרנו.
ועל כן קמה וגם ניצבה האי שאילתא, שאילתא רבה, ומחמת שהיא הלכתא למשיחא כמעט ולא נדונה בספרי הפוסקים בזמן תוקף הגלות – האם מותר לעלות ולראות בהר בית ה' בזמן הזה שכולנו בו עדיין טמאי מתים.
וראשית לכל דיון, קמה ועולה השאלה המרכזית- האם אנו יודעים הדק היטב את מקום אבן השתיה, שממנה נוכל למדוד את השיעורים הנצרכים, כדי שלא לכנוס למקום האסור בכניסה לטמאי מתים?
ונדון בס"ד בשאלה זו, ונברר האם יש בידינו לידע באופן מדוייק היכן הוא מקומה של האבן שממנה הושתת העולם.
♦

הלכה מפורשת היא – טמא מת מותר בהר הבית

בריש כל מראי'ן יש להבהיר כי מה שמקובל בפי רבים, שטמא מת אסור בכניסה להר הבית, ונכתב בשלט הכניסה להר בית ה', בפשט ההלכה אינו נכון. שכן כך כתב הרמב"ם (פ"ז מהל' בית הבחירה הל' טו): הר הבית מקודש ממנה שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם ומותר להכניס המת עצמו להר הבית ואין צריך לומר טמא מת שהוא נכנס לשם: ע"כ. ומרן הכס"מ ציין בפשטות לגמרות ולמשניות המורות כפי הלכה זו, שטמא מת מותר בהר הבית. וכל ההגבלה בהר הבית הינה רק בטומאות היוצאות מן הגוף וכמו שמפורש בהלכה זו. וממילא ברור הדבר שהבעיה אינה בעצם כניסת טמאי מתים להר הבית, אלא בידיעת הגבולות המדוייקים. וכך כתב הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"א עמ' קצא), שאין ההגבלה מצד הטומאה, אלא מצד הספק במקום, עי"ש.

סקירה היסטורית מן הזמן שבו גלה ישראל מארצו

והנה ישאל השואל, הלא הר בית ה' גלוי וידוע שהוא כסא כבודך, והלא במשך כל הדורות ידוע ידעו על מקום שכינת ה', ואם כן הוא מאימת חל הספק לגבי מקום אבן השתיה.
ובכן, בשנת 70 (או 69) לספירת העמים גלה יהודה מעל אדמתו, ויהודה השבויה פור התפוררה ומוט התמוטטה.
ועל אף כל הצרות שעלו ונשתרגו על צווארינו, מ"מ ברור הדבר שידעו על מקום אבן השתיה, שכך שנינו בגמרא (מכות כד ע"ב): שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו וכו' ע"כ. ואם כן, כל עוד היו חיים וקיימים אנשים שראו את בית המקדש בתפארתו, בודאי שנשמרה המסורת על מקומו, וגם נהגו היתר בכניסה אל הר מרום הרים. וכן יש בדברי חז"ל מימרות רבות על ביקור של תנאים בירושלים, וכן בהר בית ה' עצמו כמו (תוספתא ברכות ליברמן פ"ו ה"ב): בן זומא כשראה אוכלסין בהר הבית או' ברוך מי שברא את אלו לשמשני ע"כ^[2]. וכן בבראשית רבה (סד י') מובא המעשה שגזרה מלכות הרשעה לבנות את בית המקדש, והנה אף שחזרה בה בעניין זה, מ"מ שלומי אמוני ישראל כבר החלו להכין את הכסף והזהב וחומרי הבניה. דהיינו לא היתה להם שאלה בזמנו של רבי יהושע (קודם למרד בר כוכבא) במיקומה של אבן השתיה.
בסוף ימיו של רבי עקיבא, החל מרד בר כוכבא (בשנת 135 לספירת העמים), בעידודו ובתמיכתו של גאון ישראל רבי עקיבא. לאחר המרד נקבע^[3] בפי העמים שחיקי טמיא שמה של ירושלים עיה"ק בתור 'איליה קפיטולינה', והוקם על הר בית ה' מקדש לשיקוץ משומם לאלילם.
ועם זאת, גם עתה ברור הדבר שלא נשתכח במחי יד מקום המקדש, ולא נעלם מהעין, שכן בירושלמי איתא (פסחים פ"ז הי"ב): רבי יוחנן בר מרייא בשם רבי פנחס מן מה דאנן חמיין רבנן שלחין סנדליהון תחת האגוף של הר הבית הדא אמר שלא קידשו תחת האגוף של הר הבית. ע"כ. ומבואר שאמוראים בדור החמישי ידעו היכן הוא האיגוף והורידו סנדליהם בהכנסם להר בית ה'^[4]. וכיוון שנכנסו להר בית ה', פשיטא שידעו היכן ליכא ספיקא ומשרא שרי למיעל. ואף אם תאמר דהוה להון אפר פרה אדומה, וחברייא מדכן בגלילא (חגיגה כה ע"א), מ"מ למקום בית קדש הקדשים, פשוט שלא היה להם להיכנס, וכיוון שנכנסו פשיטא שידעו עד היכן מותר, והיכן הוא מקום אבן השתיה.
וכן עולה מדברי 'הנוסע מבורדו' (באזור 300 לספירת העמים) שכתב תיאור של המקומות הקדושים (לנוצרים) באר"י, הביאוהו בספר המסורת וז"ל: לא רחוק מהפסלים^[5] יש אבן נקובה אשר עד שם באים היהודים פעם בשנה ומושחים אותה, ומקוננים בגניחה וקורעים את בגדיהם וכך הם שבים עכ"ל. וכידוע באבן הנמצאת תחת 'אלצח'רא' יש נקב הנוקב ויורד עד תהום רבה, ומערה מתחתיה. ושפיר יש לומר שלאבן זו נתכוון הנוסע מבורדו^[6].
וכן, ידוע שהקיסר יוליאנוס שלח שליחים בכל מלכותו וגם במכתב, לאמר ליהודים קומו ובנו את בית א-להיכם. ואף שלא יצא הדבר אל הפועל, אכתי, ברור שיהודים פעלו בכיוון זה על מנת לבנות את בית המקדש. ופשוט שלא היו פועלים אם לפתע היה נעלם מעינם הבדולח את מקומו הטהור.
וגם צ"ב אם עד הדור החמישי לאמוראי אר"י היה גלוי וידוע מקום המקדש, מאין ולאין לפתע פתאום תעלם המסורת על מקום המקדש?
ובספר המסורת על מקום המקדש, הביאו מקורות שעד המאה הששית למניין העמים היה רצף של נוכחות יהודית בירושלים, ואין לכפול את הדברים, והרוצה לעיין בדבריהם, הרשות נתונה, והלא המה בספרתם.
ועוד בה, גם הרב קורן (גיליון מעלין בקודש ל') כתב שהיתה מסורת ברורה מאות שנים לפני הכיבוש המוסלמי, וכתב להביא ראיה מהירונימוס המזכיר את את פסלו של אדרייאנוס הרוכב על סוסו, הממוקם על מקום קה"ק. וכיוון שכך אלו המסורות שעברו למוסלמים כאשר כבשו הארץ. ואין להקשות היאך יהיה אותו מקום גם מקום האשפה^[7] וגם מקום פסלו של אדריאנוס. יש לזכור שמדובר אחר התנצרות האימפריה הרומית, שבודאי פסלו של אדריאנוס ושל האלילים כבר איבדו את חשיבותם בעיני רבים באימפריה הרומית. ואולי זו גם הסיבה שהפכו את מקום המקדש למקום האשפה, בכדי לבזות לא רק את היהודים אלא גם את הפגאנים.
מ"מ, רואים אנו שהמקום היה ידוע בוודאות. מקור נוסף כתב הרב קורן שם וז"ל: חוקרים רבים סבורים שבתקופה הקצרה שבה שלט כ'ורסוי^[8] השני בארץ (כעשים שנה לפני הכיבוש המוסלמי של הארץ), הרשו הפרסים ליהודים לחדש את עבודת הקרבנות בשכר הסיוע שנתנו למלך כורסוי השני בזמן כיבוש הארץ, והיא אכן חודשה לזמן קצר, ע"כ. ומדייק מכך הרב קורן שבודאי שהיתה ליהודים ידיעה ברורה על מקום המקדש, אם הם חידשו את עבודת הקרבנות עפ"ז. ובהערה שם כתב הרב קורן שעבודת הקרבנות אכן חודשה לשלשה חדשים. אולם לאחר מכן הופסקה, והארץ הוחזרה לביזנטים (שהרגו וטבחו ואפשר וכיסו שוב את מקום המקדש באשפה). אולם כפי שכתב הרב קורן היה זה עשרים שנה לפני הכיבוש המוסלמי. זאת אומרת שבין הזקנים שסייעו לעומר, אפשר שהיו כהנים שהקריבו קרבנות באותו מזבח. וכיוון שאנו רואים בפירוש שהמסורת הגיעה עד לפתחו של הכיבוש המוסלמי, יוצא מכך שגם אין להניח שההר נשתבש ונשתנה לחלוטין במשך אותן השנים. ועי' שם במעלין בקודש שהביא תימוכין לכך מפיוטי הקליר שחודשה עבודת הקרבנות לזמן קצר, והוא פלא^[9].
ועוד יש לציין, שעל פי כמה וכמה עדויות לאחר התנצרות האימפריה הרומית ציוו הקיסרים להפוך את מקום אבן השתיה למקום השלכת האשפה (כ"ה אצל הירונימוס הובא בספר המסורת עמ' 33. וכן להבדיל במדרש בראשית רבה פר' לב, גבי שומרוני שאמר לר' יונתן שלמה לו לעלות לביתא קלקלתא – לבית האשפה). וכיוון שכך עצם השלכת האשפה במקום הטהור היא עצמה סימנה את המסורת של מקום אבן השתיה.
ואם תאמר, הלא היתה שם אשפה רבה, וכיצד יכלו היהודים לידע בדיוק היכן הוא מקום אבן השתיה. הנה לעיל חזינן שאמוראי אר"י האחרונים עלו להר בית ה', למרות שכבר היתה שם כמות אשפה לא מבוטלת. ועוד, הלא מסורות רבות ערביות ויהודיות מספרות על כך שיהודים עזרו לעומר למצוא את מקום אבן השתיה, מפני שסברו שייתן להם להתפלל שם או אפילו לבנות את בית המקדש. שכן כתבו ראשי הישיבה בארץ ירושת"ו במכתב (מהמאה העשירית) לאמר: ומאת א-להינו היתה זאת, כי הטה עלינו חסד לפני מלכות ישמעאל, בעת אשר פשטו ידם ולכדו את ארץ הצבי מיד אדום, ובאו ירושלים. היו עמהם אנשים מני ישראל הראו להם מקום המקדש וישבו עמהם מאז ועד היום עכ"ל. והאי טעמא שלא נתכסה מעיני היהודים מקום המקדש למרות שהיה מכוסה באשפה, זהו משום שמקום אבן השתיה הוא במרום ההר וכמו שמפורש בהרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ו ה"א). ועוד בה, מאן יימא לן דכל השטח של הר הבית היה מכוסה אשפה, שטח של מאות מטרים. ובפשטות אם הכוונה היתה לבזות את שא"ר עמ"ו, מסתבר שהאשפה היתה מרוכזת במקום המקדש.
♦

עדויות מהתקופה הערבית

הנה יש להקדים, שכיוון שמוכח שהמסורת נשמרה עד סוף ימי אמוראי ארץ ישראל, דהיינו אף לאחר גזירות הדריינוס וקוסטנטינוס, ממילא אין סיבה להניח שהמסורת נעלמה מכאן והלאה. שכן מוכח מן המקורות היהודיים והגויים כאחד, שהיה ישוב יהודי רציף בירושלים, ואף גזרות הירקליוס לא החזיקו יותר מחמש ועשרים שנה עד כיבוש ירושלים בידי הערבים.
ועוד, מסוף ימי האמוראים כוסתה האבן הקדושה, על ידי הרומאים, באשפה. אם כן, אין סיבה להניח שהאבן נעלמה תחת כיסוי האשפה^[10], או שהמסורת נשכחה. ואדרבה מציאות האשפה היתה יכולה להוות גורם מזהה למקום קודש הקדשים. ואם כן, אין להניח שמסורת עתיקה וחשובה זו תיעלם באבחה חדה. ואם כן הוא, ניתן להניח גם כן שאותה מסורת היא שעברה מפי היהודים אל הערבים.
ולענ"ד ניתן לסייע לזה מאגרת של עומר אל הנוצרים בירושלים ערב הכיבוש וכך אמר האמיר (טברי, תאריך' כרך 3 עמ' 609): בשם אללה הרחמן והרחום. זהו כתב הביטחון שנתן עבד אללה אמיר המאמינים עמר לאנשי איליא. נתן להם ביטחון לנפשותיהם ולכספם ולכנסיותיהם ולצלביהם, ולשוהה בה ולמתארח בה ולשאר עדותיה. לא יתגוררו [זרים] בכנסיותיהם ולא תהרסנה, וכו' ולא יתגורר באיליא עמם אף אחד מן היהודים. ועל אנשי איליא לתת מס גולגולת [ג'זיה] כפי שנותנים אנשי הערים [...] ערבים לתוכן האיגרת חסותו של אללה ובריתו, וחסות שליח האל וחסות יורשיו וחסות המאמינים, באם יתנו את מס הגולגולת המוטל עליהם. ע"כ. ויש כאן דבר פלא, ירושלים עיר הקודש, נקראת כאן לא בשמה העברי המצוי אצל הערבים הנוצרים 'אוּרְשַלֵים', ולא בשמה הערבי הידוע 'אלקודס' או 'בית אלמקדס', אלא בשמה הרומי 'איליא'! דהיינו בשלב זה שקודם כיבוש ירושלים לא ראו הערבים בירושלים שום דבר קודש. ואין להתפלא על מה שעומר הסכים לתנאי הנוצרים שלא יתגוררו יהודים בירושלים. הרי היה זה זמן לא רב אחר הכיבוש הפרסי וכיבוש הנגד הביזנטי, והנוצרים בודאי זכרו את שמחת היהודים בנפילת הנוצרים, ואת נקמת הדם שנקם מהם הירקליוס. ולא רצו הנוצרים שכעת עם הכובש החדש, כל ההישגים שלהם יתבטלו כליל. אולם, ככל הגוים, אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר, גם עומר לא עמד בתנאי זה^[11]. ואיך שלא יהיה הדבר ודאי שאחר כיבוש העיר יהודים ישבו בה לעולם.
ו כיוון שאת כל רגשות הקודש לעיר ולהר הבית 'חראם^[12] א(ל)שריף' קבלו הערבים מן היהודים, ניתן להבין בפשיטות שעצם המסורת על קדושת ירושלים והמקומות הקדושים עברה אליהם מן היהודים שומרי משמרת הקודש. שכן מן הנוצרים שכיסו את הר הבית באשפה, לא יכלו לקבל מסורת קודש זו.
וכך יש בידנו מקורות המסכימים על 'שיתוף פעולה' זה בין הערבים ליהודים. כן הוא בקטע גניזה (TS Arabic Box 6 (1) הפנייה לספרות קודמת מצויינת בספר המסורת עמ' 29 בהערה): השתתפו אפוא על המוסלמים אשר בעיר ובמחוז, והשתתפו עמהם חבורה מן היהודים. אחר כך ציוום לפנות את האשפה שבקודש ולנקותו, ועומר היה משגיח עליהם כל הזמן, כל אימת שהיה נחשף שריד כל שהוא היה שואל את זקני היהודים בדבר הסלע, הוא הוא אבן השתיה. והיה אחד החכמים מסמן לו את גבולות המקום עד אשר נחשף. אז ציווה כי תיבנה על הסלע כיפה שתצופה זהב. עכ"ל. והנה אף שזמנה של אגרת זו הינו מהמאה העשירית ואולי אף הי"א, הנה נראה ברור ששמרה על מסורת קדומה. שכן אף שבזמן כתיבת הדברים כבר לא היתה אשפה על מקום המקדש זה 300 שנה, מ"מ נמסר דבר האשפה שבוודאות כיסתה את מקום הקודש איש מפי איש, וידוע היה שעומר הוא זה שפינה בעזרת היהודים. וכיוון שהידיעה על האשפה נשתמרה בכל הזמן הזה, אין סיבה להניח שהידיעה על מקום אבן השתיה לא נשתמר.
ולמדנו ממקור זה כמה נקודות חשובות, פשוט שהסלע שבצח'רא הוא אבן השתיה. ופשוט ש'זקני היהודים' הם אשר עזרו לעומר לגלות את המקום ומסרו לו את גבולות המקום. דהיינו יש כאן מסירה של המסורת מזקני היהודים שבארץ ישראל אל המצביא הערבי הכובש.
יש להעיר הערה אחת, יש המקשים למה ליהודים לסייע ל'ערבים הרשעים האנסים והרוצחים שטופי הזימה והאוילים' לדעת ולגלות את מקום המקדש. על הערה זו יש להעיר, שמלבד התיאור הנכון בה של האומה הערבית, שהיא לוקה באנכרוניזם היסטורי. שכן השלטון הביזנטי (בפרט בתקופה שקדמה לכיבוש הערבי) היה שלטון רע ומרע מושחת, ורצחו מהיהודים ומנעו מהם הכניסה לעיה"ק, וגזרות נגד היהדות היו דבר שבשגרה. דהיינו הכיבוש הערבי נתפס לא פחות מאשר 'גאולה'. ובוודאי בראשיתו שהסיר את עול מלכות אדום הרשעה, ונתן ליהודים להתנהג בחפשיות (יחסית לזמן הביזנטים) בדתם. ועוד, עצם האשפה שכיסתה את מקום המקדש ועכשיו נתנה רשות ליהודים לפנותה בוודאי היה דבר שהיהודים שמחו לעשותו ולעזור לכובש הערבי לפנות את מקום הקודש. ועוד, הרי לערבים לא היה שום קשר לירושלים, והיה יסוד סביר להניח שהערבים יתנו את מקום הקודש עצמו ליהודים, והערבים יתפללו במסגדם באלאקצה. ואפשר שסברו היהודים, שהערביים הם כמו הפרסיים שלא היה להם כל קשר לירושלים הקדושה, וממילא הם ימסרו את מקום המקדש לקהל עדת ישראל. ועל כן, מכל הסיבות האלה פשוט שהיהודים יותר משמחו לעזור לישמעאלים לגלות את מקום האבן הקדושה.
וככל החיזיון הזה מפורש באגרת ראשי הקהל^[13] (ספר המסורת עמ' 29 והפנייה לספרות קודמת שם בהערה): ומאת א-להינו היתה זאת, כי הטה עלינו חסד לפני מלכות ישמעאל, בעת אשר פשטו ידם ולכדו את ארץ הצבי מיד אדום ובאו ירושלים, היו עמהם אנשים מבני ישראל, הראו להם מקום המקדש וישבו עמהם מאז ועד היום ע"כ. ואף שגם אגרת זו נכתבה במאה העשירית, בסוף תקופת הגאונים, מ"מ כיוון שלא ראינו הפסק מהותי בהעברת המסורת מימי האמוראים עד תקופת הגאונים תחת השלטון הערבי, הנה יש להניח שזו אותה מסורת שעברה איש מפי איש^[14].
^[15]
והנה איתא בפרקי דר"א (פ"ל) כך: רבי ישמעאל אומר חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים. ואלו הן, ימדדו את הארץ בחבלים, ויעשו בית הקברות למרבץ צאן אשפתות, וימדדו בהם ומהם על ראשי ההרים, וירבה השקר, ותגש האמת, וירחק חק מישראל, וירבו עונות בישראל, שני תולעת כצמר, ויקמל הניר והקלמוס, ויפסל סלע מלכות, ויבנו את הערים החרבות, ויפנו הדרכים, ויטעו גנות ופרדסים, ויגדרו פרצות חומות בית המקדש, ויבנו בנין בהיכל. ע"כ. ולעניינו חשובים שני המאורעות שהוזכרו בסוה"ד^[16], שהם 'יגדרו פרצות חומות בית המקדש ויבנו בניין בהיכל'. וחזינן הכא שבעל המדרש מחלק בהדיא בין 'פרצות חומות בית המקדש' לבין 'הבניין בהיכל'^[17]. ולענ"ד ברור שפרצות החומות היינו חומות הר הבית שגדר את הפרצות, ולמדנו שהחומות היו קיימות בעת חיבור המדרש, רק שהיו פרוצות. ועוד למדנו שהוא מחלק בין חומות בית המקדש לבין הבניין בהיכל, שאלו שני מקומות שונים.
ויש להעיר שהמדרש חובר ונערך בערך בתקופת הכיבוש המוסלמי, בראשית תקופת הגאונים. וכבר הסכימו רבים מחכמי ישראל (ולהבדיל גם מהחוקרים), שאין ר"א הגדול מחברו של מדרש זה. ויש שתי אפשרויות, או שהמדרש חובר ברוח הקודש, ועל פי זה הוא מתאר את מה שעתיד לקרות. או שהוא מתאר את המציאות לנגד עיניו בדרך של נבואה^[18]. ומ"מ ברור הדבר שהמציאות ההיסטורית מסתדרת עם המדרש. ובפרט אם אנו אומרים שיש כאן תיאור של מציאות (ולא של רוח הקודש) שזהו בעצם המקור הקדום ביותר המזהה את קובת א(ל)צח'רא עם אבן השתיה. וכן מופיע בספר 'נסתרות רבי שמעון בר יוחאי' שגם נערך באותה תקופה של ראשית האסלאם בארץ ישראל, וגם כתב כך: המלך השני שיעמוד מישמעאל יהיה אוהב ישראל ויגדור פרצותיהם ופרצות ההיכל, וחוצב הר המוריה ועושה אותו מישור לו שם השתחוויה על אבן שתיה ויעמידו מלך אחר שמו מוריאו^[19] וכו' ויעמדו ממנו ארבע זרועות ויגדרו בהיכל. ע"כ. מכמה טעמים נראה שמדרש זה קדם לפרקי דר"א. שכן בעוד פרקי דר"א כבר מתייחס לערבים ביחס הנוטה לשלילי, בעל 'הנסתרות' כותב בפירוש 'אוהב ישראל' ומזכיר שהוא בונה בהיכל בנימה חיובית. ועוד יש לציין שהוא לא תלה בעומר את בניית קובת א(ל)צח'רא, אלא כתב כפי שהוא באמת שבנו של מרואן (אלמלך) הוא אשר בנה את כיפת הסלע. ויש לשים לנו לב לדבריו שעומר עשה השתחוויה על אבן השתיה, דהיינו שהוא התייחס אליה כמקום קדוש. ובאמת הוא בנה בניין פשוט על אבן השתיה, ולא יותר מזה. והח'ליפים שאחריו הם אשר 'גדרו בהיכל'^[20]. ועי' בספר המסורת (עמ' 35) שהביאו מדרש נוסף המביא את שמות הח'ליפים המדוייקים וקושר אותם בפירוש לבניית הכיפה על אבן השתיה.
וכן במדרש פתרון תורה מתקופת הגאונים (על הפסוק חופף עליו כל היום) כתב: מהיות אותו הבית בית עבודה היא ביד כל אומה שהוא הבית בידו ומקום מעולה ומובחר ומכובד הוא, שגם היום הזה אותם האנשים שהבית בידם עשו אותו בית עבודה ומובחר ומעולה ומכובד, ואותה העבודה כך אמר שנעבד לאל אחד, שברא שמים וארץ ולו בריות, לכך אמ' כל היום, ע"כ. והדברים ברורים. לגבי זהות הכותב יש מחלוקת בין החוקרים. יש המייחסים אותו לרב האי גאון הראשון (ב"ר נחשון) שפעל בסוף המאה התשיעית, ויש המייחסים אותו לרב האי בן שרירא הידוע. לפי הזיהוי המקדים יוצא שזו העדות המוקדמת ביותר והמוסמכת ביותר לזיהוי מקום המקדש עם קובת אצכרא.
ובעמוד 32-33 מביאים בספר המסורת כמה מסורות נוצריות אשר תומכות במה שראינו כבר במקורותינו ובמקורות המוסלמים להבדיל. ואם כן נוצר קו מחבר בין זמנם של התנאים והאמוראים עד לתקופת הגאונים בתחילתה ובסופה. והכל איירי באותה מסורת, ואין סיבה להניח שהמסורת היא מסורת שקרית או שנפל בה איזה שיבוש מכוון או מוטעהכ.
♦^[21]

המסורת מתקופה זו והלאה

וכיוון שהמסורת עברה בצורה כל כך ברורה מאת קדמונינו וגאונינו, להבדיל עד הישמעאלים יאבדם ה' מהרה, אין סיבה להניח שהמסורת נפסקה, בעוד היישוב היהודי בירושלים לא נפסק כמעט לגמרי. ובאמת, המקורות מתקופת הראשונים והאחרונים, רבים מספור. וקבצום כעמיר גרנה הרבנים בספר המסורת (עמ' 36-42). אולם כיוון שכיפת הסלע כבר היתה בנויה בתקופה זו, טוענים הטוענים שהמסורת הומצאה בגלל מציאות כיפת הסלע, כלומר שבגלל שבנו הבונים את כיפת הסלע, סברו היהודים לומר שזה מקום המקדש. אולם כפי שראינו מתוך העדויות היהודיות והערביות אין להניח כן, ובפרט שהסברנו את ההגיון בכך שהיהודים סייעו לערביים לזהות את מקום המקדש.
♦

השאלה הטופוגראפית

הנה הבדל גדול יש בין הזיהוי על פי המסורת שהארכנו בה לעיל, לבין זיהוי על פי תוואי הקרקע. שכן הזיהוי על פי המסורת שואף להיות 'זיהוי מדויק' כלומר: על פי המסורת אשר בידנו, מקום אלצכ'רא הוא מקום אבן השתיה בלי ספק.
אולם כיוון שבסופו של דבר המכלול של העדויות הן אינן חלוטות, אף שהן מאוד מסתברות. לא ניתן לומר עליהן 'בלי ספק'. והספק שיש בהן הוא כך, נקטנו שהאבן המוזכרת בדברי הנוסע מבורדו היא אבן השתיה. אולם אין זה ברור בדבריו כפי שכבר הערנו. ועוד הנוסע מבורדו כנראה כתב זאת רק מפי אחרים, והוא עצמו לא ביקר בארץ ישראל. ועוד בה, המסורות היהודיות על פינוי האשפה על ידי יהודים וסיוע יהודי ודאי לעומר הנה הינן מאוחרות, אף שכנראה מעידות על מסורות קדומות בהרבה. והמסורות הנכריות המוסלמיות חלקן מאוחרות וחלקן לא ברורות. והנוצריות חשודות בזיוף, בפרט שאין כאן מסיח לפי תומו, אחר ששלטון המוסלמים בהר הבית ובניית מקום המקדש לתלפיות – עומד כנגד ההשקפה הנוצרית הבסיסית שמקום המקדש אמור להיות מקום מבוזה.
ואם הטענות הקדמוניות אינן מוחלטות, א"כ ממילא נוצר קושי להכריח שהמסורת המוסלמית היא בוודאות המשך של המסורת היהודית^[22], אף שדברי הרב קורן דלעיל, לגבי הקרבת קרבנות כעשרים שנה לפני הכיבוש המוסלמי, מחזקים את הסברא שהיא אכן אותה מסורת.
מ"מ להסתמך רק על מכלול העדויות ההיסטוריות בקביעת המקום, יש בזה קושי. ועל כן אנו נצרכים להסתמך גם על העדויות הטופוגרפיות. רק שהעדויות הטופוגרפיות אינן שואפות לסמן את המקום הקדוש, אלא מטרתן היא ליידע אותנו בנתוני הקרקע. וכך אם ברור לנו שנתוני הקרקע במקום המקדש תואמים לנתונים העולים מתוך הנתונים הטופוגרפיים, אזי אפשר לסמן את מקום המקדש בערך ולא בדיוק. די בכדי לאפשר עלייה להר בית ה' תוך כדי לקיחת מרווח סיכון, אך לא די בכדי לחדש כרגע את עבודת הקרבנות או את בניית בית המקדש. דהיינו המטרה בדיון זה היא בעצם לחזור לימים הראשונים לשלטון עומר בארץ ישראל שבו ליהודים ניתנה הרשות להתפלל בהר בית ה'. שכן כרגע אין בידינו להוציא את הישמעאלים מהר בית ה', או להחריב את קובת אלצכ'רא. שכן שני הדברים הללו אסורים על ידי השלטונות, ויש בזה אף סכנה גדולה, ואכתי לא איכשרא שעתא.
לגבי השאלה הטופוגראפית, עלינו לצאת עם כמה הנחות יסוד שמהן מתחיל כל דיון.
הכותל המזרחי של הר בית ה' – הוא הכותל שהיה בזמן המקדש (גם אם אינו הוא ממש, הרי הוא עומד ממש על הכותל הקדום). והוא מפני שכותל זה עומד על קצה ההר, ואין לומר שהכותל היה במורד ההר. וגם הבניה בו ברובו היא הרודיאנית המתחברת לבניה קדומה יותר בקצותיו.
שיעור ת"ק אמה על ת"ק אמה – הוא שיעור הר הבית בתקופה קדומה, ואינו מתאר את הר הבית הנגלה לפנינו כיום^[23].
הר בית ה' הורחב על ידי הורדוס (להרחבה זו חז"ל לא התייחסו, ועי' לקמן).
♦

סתירה במידות הר הבית בין המתואר במשנה לבין הנגלה לעיננו היום

וכל המביט ישר יחזו פנימו, דסתירה רבתא איתא בין מידות הר בית ה' המקודש במשנה במידות, לבין הנגלה לעינינו היום. שכן במשנה איתא שהר הבית היה ת"ק אמה על ת"ק אמה כ- 250M*250M לערך לפי אמת הגר"ח נאה. 300M*300M לפי אמת חזו"א). אולם הר הבית, קרי כל המתחם הנגלה לעינינו היום, הינו יתר על 500 מטר מצפון לדרום. ויתר על ת"ק אמה (אם כי לא בהרבה) ממזרח למערב.
ויש לידע, כי סתירה זו לא היתה ידועה כלל לרבוותא, שכן לא הרדב"ז ולא הכפתור ופרח, מדדו את הר הבית מבפנים, ובוודאי אם היו עושים כן היה ראשם מתחייב ח"ו למלך. וכיוון שלא קראו את דבריו יוספוס במלחמות (הכתובים יוונית!) המדבר על הרחבת הר הבית, ממילא לא היה באפשרותם לדעת כי המתחם הנגלה גדול מת"ק אמה על ת"ק אמה^[24].
ולכאורה על כרחנו לקבל את דבריו של יוסף בן מתתיהו שנקט שהר הבית הורחב.
אולם, אפשר גם לומר בפשיטות שכיוון ששיפוץ ובניית בית המקדש מחדש, נמשכה זמן רב מאוד (מדברי יוסיפוס עולה שהשיפוץ נמשך עד קרוב לזמן החורבן) חז"ל לא נתנו את דעתם על דבר שאינו מוגמר. וכאשר היה כמעט מוגמר כבר נטרפה השעה והחל המרד הגדול ונחרבה העיר. יש לזכור שבזמן חז"ל כל המשנה, ובכלל זה מסכת מידות, נשנתה על פה, וכלל גדול בידינו 'משנה לא זזה ממקומה', וזה מפני הקושי הגדול לשנן בעל פה ולזכור את כל השינויים. ועל כן, מסתבר שחז"ל לא רצו לשַנות את שינון מסכת מידות הקדמונית לפני שכל השינויים והשיפוצים יסתיימו.
♦

לאילו כיוונים הורחב שטח הר הבית?

ובבואנו לדון בזה יש לעיין לאילו כיוונים הורחב הר הבית. במשנה במידות (פ"ב הלכה א') כתב הרמב"ם בפירושו: אמר שהעזרה לא היתה באמצע הר הבית, אלא היה המרחק שבין חומת הר הבית ובין חומת העזרה מצד דרום יותר מן המרחק שביניהם מצד מזרח, והמרחק המזרחי יותר מן הצפוני, והצפוני יותר מן המערבי, ואני אצייר לך עתה את זה, ע"כ. כלומר, המרחק הצפוני הוא כמעט הקטן ביותר (לאחר הדרומי והמזרחי).
ואם נאמר שבכיוון מזרח לא הורחב המתחם כלל, כדמשמע מדברי יוסף בן מתתיהו ומן הטופוגרפיה ההררית, אם כן, יוצא שמתחם הר הבית הורחב בכיוון צפון באופן ודאי, שכן השטח שמצפון לכיפת הסלע גדול מתקרב לת"ק אמה בפני עצמו. ועל פי המשנה הוא אמור להיות כמעט הקטן ביותר, וכיום הוא המרחק הגדול ביותר, אף יותר מן הדרום. אלא על כרחין שמתחם הר בית ה' הורחב לצפון. ועוד בה, יוסף בן מתתיהו (מלחמות פ"ה) כתב וז"ל: ואחרי כן פרצו בחומת הצפון והוסיפו כמידה אשר היה בה אחרי כן כדי להקים חומה מסביב לכל המקדש ע"כ. ונראה שכוונתו היא, שעל ידי פריצת צד הצפון היה אפשר לחבר את חומת העיר לחומת הר הבית.
ולעניין הדרום. בדברי יוסף בן מתתיהו, לא הוזכר דבר בנוגע לדרום. אולם אצל החוקרים מונח כדבר פשוט שהר הבית הורחב בדרום. מפני שכל הבניה בכותל הדרומי של הר הבית הינה הרודיאנית. וכן הבניה ההרודיאנית מדרום, נמשכת עד לכותל המזרחי שם נפגשת (ב"תפר") עם חומה קדומה יותר (לאחר 32 מטרים מהקרן הדרום-מזרחית). אולם, עצם זה שלא מוזכרת הרחבה בדרום גרמה לרב אב"י סילבצקי (קונטרס נכון יהיה הר בית ה' עמ' 27) לפקפק בכך שהיתה הרחבה הרודיאנית לדרום, ולדעתו כל ההרחבה היתה בצפון ואולי במערב. אולם דקדוקו ממלחמות היהודים ליב"מ לענ"ד אינו נכון. שכן, יוסף בן מתתיהו התם, בא לציין את ההרחבה המשמעותית ביותר שנעשתה בהר הבית^[25], והיא אכן היתה לצפון. אולם ההרחבה לדרום היתה קטנה הרבה יותר (שכן כנראה כבר החשמונאים הרחיבו לדרום במידה מסויימת). ועוד, עיקר העניין בהרחבתו של הורדוס לדרום, היו הסטווים המלכותיים, שיוסיפוס אמר עליהם שלא היה דבר מתחת השמש שיותר ראוי לספר עליו מאשר עליהם. ואם כן לא נפלא ולא רחוק הוא שתיאור הסטווים נעשה עיקרי, תחת תיאור עצם ההרחבה.
ועוד בה, אם אנו מזהים את קובת אצכ'רא עם מקום קה"ק כפי המסורת (ועי' לקמן בדיון בדברי הרב סילבצקי בעניין זה) מוכרחים אנו לומר שהר הבית הורחב לדרום. שכן מכותל הכיפה עד הכותל הדרומי יש כ210 מטרים. ואם נוסיף עליהם עוד כ68 מטרים לרוחב העזרה, ועוד כחמישה מטרים לשיעור החיל, יצא השיעור מהצד הצפוני של החיל עד לדרום הר הבית 284 מטרים. ושיעור זה הוא יותר משיעור ת"ק אמה גם לפי שיעור האמה הגדול שנקט בו הרב זלמן קורן (56 ס"מ). ולפי זה לא נותר כלל שיעור של ת"ק אמה מחוץ לחיל, וזה אי אפשר.
ורק אם ניקח את שיעור האמה הגדול ביותר (58 ס"מ) יהיה אפשר להעמיד זאת. וגם אז יהיו רק ששה מטרים לצפון המקדש שהם מתחום הר הבית, ולכן נהיה חייבים לומר ששיעור הר הבית הקדום במערב היה פחות מששה מטרים, ויש בזה דוחק גדול, כפשוטו וכמדרשו^[26]. אלא פשוט יותר לומר שהר הבית הורחב לדרום, ושיעור ת"ק אמה המקורי נמדד צפונה מכותל קדום שהיה צפונית לכותל הנוכחי של הר הבית. ועי' לקמן בס"ד בדחיית ראיות הרב סילבצקי.
בכיוון מערב, יש מחלוקת אם הורחב המתחם גם לצד מערב. שכן אם נוקטים בשיעור אמת חזו"א, יוצא שממזרח למערב יש כמעט ת"ק אמה מדוייקים. אולם בשיעור אמת הגר"ח נאה יש כששים מטר תוספת. ומ"מ ברור הדבר שהתוספת במערב היתה קטנה יותר.
על כן, ברור הדבר שמתחם הר הבית הנגלה לעינינו היום, גדול בהרבה מאשר היה בזמן התקנת משנת מידות. ולעניין העליה להר הבית בתחומי ההרחבה יש שתי דרכי התייחסות – האחת או שלא החילו על הרחבת הורדוס את קדושת הר הבית. והשניה – שהקדושה הוחלה באופן אוטומטי על כל השטח המורחב. ופשוט שאם טובלים כהלכה, לא אמורה להיות בעיה להיכנס לשטח ההרחבה של הר בית ה'.
♦

מיקום אבן השתיה בבית המקדש

והנה בכדי להשתמש בצורה נכונה בהוכחות הטופוגרפיות, עלינו לידע היכן היתה אבן השתיה בהר בית ה'. ראשון לכל ראשונים בהא מילתא, הוא יוסף בן מתתיהו (מלחמות פ"ה סי' א) שכתב וז"ל: כבר דברתי כי נוסד בית המקדש בראש גבעה בצורה ע"כ. כלומר בית המקדש הינו בראש ההר. וממילא אבן השתיה שהיא המקום הגבוה ביותר במקדש, הינו פסגת הר המוריה.
ככל החיזיון הזה, עולה מדברי הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ו ה"א-ד) שכתב: המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר, כשאדם נכנס משער מזרחי של הר הבית מהלך עד סוף החיל בשוה, ועולה מן החיל לעזרת הנשים בשתים עשרה מעלות וכו' [הלכה ב] ומהלך כל עזרת הנשים בשוה, ועולה ממנה לעזרת ישראל שהוא תחלת העזרה בחמש עשרה מעלות, וכו' [הלכה ג] ומהלך כל עזרת ישראל בשוה ועולה ממנו לעזרת הכהנים במעלה גבוהה אמה ועליה דוכן יש בו שלש מעלות וכו' [הלכה ד] ומהלך כל עזרת הכהנים והמזבח, ובין האולם ולמזבח בשוה, ועולה משם לאולם בשתים עשרה מעלות, רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה והאולם וההיכל כולו בשוה. ע"כ. וכתב הקריית ספר על אתר דהאי טעמא שלא רצו להנמיך ההר או ליישרו משום דכתיב הר ה'. וכן משמע קצת מן הירושלמי (ע"ז פ"ג ה"ה).
ואף שמלשון הרמב"ם אין במשמע שהמקדש היה בראש ההר, אלא שכל המקדש היה במעלה, והנקודה הגבוהה ביותר בעליה זו הינה בקה"ק. אך לא שלל שהיה מקום אחר בהר הבית גבוה ממנה. אולם, הוא גם לא אמר בהדיא שהיה מקום בהר הבית גבוה ממנה. וכיוון שאנו יודעים כי המקדש פניו מפני מזרח-מערב, והנקודה הכי גבוהה בתוואי זה נמצאת בקובת אלצכ'רא, ממילא אין סיבה להניח שהמקדש נחסר כל כך הרבה, או שהעלייה היתה במקום אחר. שעינינו הרואות שאין מקום בהר הבית שהולכים ממזרח למערב ויש עלייה כזו, או כעין זו, חוץ ממקום קובת אצכ'רא. ועוד, כיוון שבודאי הר הבית הורחב לצפון, הרי ברירא מילתא שאבן השתיה לא יכולה להיות בשטח המיושר שמצפון לכיפת הסלע. וגם מדרום, אף אם נאמר שלא הורחב השטח, מ"מ בורות המים בהר הבית נמוכים כחמישה מטרים מתחת לפני השטח, וכיוון שהשטח שם הוא מדרון אין אפשרות למקם שם עלייה^[27].
בעניין התאמת שיעורי העלייה הטופוגרפית לפסגת ההר, עם הנתונים הטופוגרפיים שבידנו, אנחנו נתקלים בשאלות שאין בידינו לפתרן כרגע. המדידות הטופוגראפיות אשר בידנו בוצעו על ידי חוקרים אנגליים וגרמניים, לפני יתר על מאה שנה, וגם הם עשו זאת בתנאים קשים תחת עינא פקיחא דרשיעי הוואקף העומדי'ם עליהם. ועל כן, התוצאות של המדידות הנה הינן תוצאות של מדידות מדגמיות. כך שאיננו יכולים לדעת בוודאות האם תוואי ההר המדוייק הוא כשם שתיארו, או שמא הוא מעט אחרת. אולם גם בלאו הכי, ברור מן המדידות שלהם שיש בורות מים חצובים בסלע, מדרום ומצפון לאצכ'רא, והם נמוכים הרבה מפסגת ההר.
הקושיות העיקריות שיש על ההתאמה הטופוגרפית לשיעורים שנאמרו במשנת מידות, הן שהשיעורים הללו מתאימים רק לחלק ממידות האמה (הקרובות לאמת חזו"א), אך לשיעורי אמה הנהוגים למעשה כשיטת הגר"ח נאה, אין זה מתאים, ולכן בית המקדש לא יכול להיות בקובת אלצכ'רא, אליבא דהגר"ח נאה. אולם, מלבד זאת שיש לומר לפי זה ששיעורי הר הבית מסייעים לשיטת החזו"א, ניתן לומר שאף אם באופן כללי מחוץ למקדש היו משערים באמה קצרה יותר (אמה של משה, עי' משנת כלים פי"ז ה"ט), אפשר שבאמה של בניית המקדש היא היתה באמה בת ששה טפחים, כדמשמע במשנת כלים שם ה"י, ואפשר גם שהיו האמות שוחקות, וממילא אין סיבה שבבית המקדש ישתמשו דווקא באמת הגר"ח נאה. ואין שיעורי המקדש סותרים את שיטת הגר"ח נאה. וכיוון שמשערים באמה בת ששה טפחים להחמיר כדאיתא ברמב"ם (שבת פי"ז הל' לו), לא נפלאת היא ולא רחוקה היא, שגם בבית המקדש ישערו כך לחומרא בכדי שלא יכנסו בטעות למקום המקדש שלא בטהרה, דהא קיימא לן שבין בידי אדם ובין בידי שמים אי אפשר לצמצם^[28].
ועוד בה, כיוון שהר בית ה' לא נחפר כדבעי, עד אשר יערה עלינו רוח נשמת שדי ממרומים, אין אפשרות לדעת בדיוק היכן הסתיימה עזרת הנשים והחלה עזרת ישראל, ומה היה שיעורו של שער ניקנור, וכד'. אולם חוסר הידיעה הזו לא סותרת את המסורת הפשוטה והנתונים הטופוגרפיים הבסיסיים שרק בקו של קובת אצכ'רא אנו מתקרבים סביב השיעורים שהוזכרו במשנה, ולחלק מהדעות בהלכה הרי יש התאמה מלאה. ועל כן, אין לחשוש לקושיות אלו^[29].
♦

תשובת הרדב"ז

הנה אחד לא נפקד מכל דיון על עליה להר הבית בזמן הזה, והם דברי הרדב"ז (ח"ב סי' תרצ"א) שבו מגדיר הרדב"ז בצורה מוחלטת את אבן השתיה בתור הסלע הנמצא מתחת ל'כיפת הזהב', הנקרא 'א(ל)צח'רא^[30]'. אולם מחמת כמה סתירות ותהיות לכאורה, יש כמה חכמים שפקפקו האם התשובה יכולה להועיל בכדי להגדיר את המקום המותר לעליה להר הבית בזה"ז.
התהייה המרכזית הינה, שאף שהרדב"ז כותב שה'צח'רא' היא אבן השתיה, הוא גם כותב שהכותל הדרומי שבו 'מדרש שלמה' הוא הכותל הדרומי של העזרה. ואם אנו מזהים את 'מדרש שלמה' עם מסגד 'אלאקצא' בדרום הר הבית יוצא שהמרחק הנראה לעין בין אבן השתיה (היא הצח'רא) לבין הכותל הדרומי של 'העזרה' גדול בהרבה מהמרחק המתואר במסכת מידות (206 מטר, מול לא יותר מ40 אמה, שהם כעשרים מטר). וכן כותב הרדב"ז בהתייחסו לכותל הדרומי שמשם ולצד דרום הוא עמק יהושפט, ולכאורה זה יכון רק אם עסקינן בכותל הר הבית הדרומי שמשם והלאה הוא עמק יהושפט.
♦

שתי גישות בהסבר תשובת הרדב"ז

והנה יש שתי גישות עיקריות בהסבר דברי הרדב"ז, האחת שיטת הרב ישראל אריאל היא לו נדפסה בגיליון מעלין בקודש לא' (כתשובה על שיטת הרב קורן).
השניה היא שיטת גדול חוקרי המקדש בדורנו הרב זלמן קורן שליט"א, נתפרסמו דבריו בגיליון מעלין בקודש ל'.
כפי שנראה בס"ד בשתי הגישות יש קשיים רבים, ולענ"ד מתוך העיון בדבריהם יש מקום להציע גישה שלישית בדברי הרדב"ז, גישה שהיא בעצם סינתזה של הנקודות הנכונות שהעלו הרב אריאל והרב קורן, שליט"א.
♦

שיטת הגאון הרב קורן

הנה הגאון הרב קורן שליט"א בגיליון מעלין בקודש (ל') האריך הרחיב להסביר את תשובת הרדב"ז, את הרקע ההיסטורי שלה, ועל פי דרכו חידש כמה חידושים מאירי עיניים בתשובת הרדב"ז. אולם בד בבד, יש להעיר על כמה קשיים גדולים שדווקא לפי שיטתו והסברו מתעוררים בתשובת הרדב"ז.
פותחין בשבח. רבים רבים טועים בהסבר דברי הרדב"ז מפני שהם מנסים להסביר את דבריו על ידי שימוש במפות מדוייקות ותצלומי אויר, בעוד שלרדב"ז היו רק זוג עיניים, וכמה אנשים הבקיאים בהערכת מרחקים שנתייעץ עמם. ומפני שהם מנסים להסביר את דברי הרדב"ז על פי כלים מחקריים וכלי מדידה מודרניים, לכן דברי הרדב"ז יוצאים מוקשים. ומתחילה כשעיינתי בדברי הרדב"ז, ולנגד עיני ספרו של הרב אלישע וולפסון נר"ו הר הבית כהלכה, ראיתי שאותם נסיונות למדוד ולהכניס את דברי הרדב"ז לסד מחקר מודרני, יוצרים יותר בעיות מאשר פותרים אותן. ועל כן אמרתי לנפשי שאפשר שהרדב"ז לא דייק במדידותיו כל הצורך. בוודאי שחכם גדול שכמותו עשה ככל שביכולתו^[31], אולם, לא ייפלא שיש טעויות במדידותיו אפילו של עד עשרים-עשרים וחמש מטרים וכד'. ומה שמחתי כשראיתי שכן כתב הרב קורן בפירוש וז"ל: לנו שאנו מורגלים להתבונן בשאלות כגון אלו באמצעות מפות ותצלומי אוויר, קשה להבין כיצד לא ראה הרדב"ז בעיניו ממקום קצת גבוה, שהכותל המערבי מרוחק הרבה מן הצכ'רה ע"כ. וכל דברי הרב קורן הללו נכונים וישרים למוצאי דעת. ובעזרת ה' לקמן נראה שאנו מוכרחים מתוך דברי הרדב"ז להסביר באופן זה, את כל תשובתו הרמת'ה, ורק באופן זה יפתרו כל הקשיים בדברי הרדב"ז (אמנם לא לפי שיטת הרב קורן).
נקודה שניה שהרב קורן הדגיש במאמרו, שהמנהג להתקרב אל הקודש היה רק מצד מערב. דהיינו אותן עליות שמזכיר הרדב"ז וז"ל: ומ"מ יש לי לתת טעם למנהג שנהגו כל העולם לעלות באותם עליות לראות משם את הבית כלו ולא שמענו ולא ראינו מי שמיחה בידם. ע"כ. אותן עליות היו בצד מערב. ואכן, התעודות החיצוניות שהביא הרב קורן, מאשרות ומחזקות כיוון זה. וממילא מדובר על עליות הנמצאות על גבול הר הבית ממערב ( אל-נכון על כותל מערבי, צפונית לרחבת התפילה הידועה). וגם בזה אין שום קושיא על הרב קורן מדברי הרדב"ז (בנוגע לעליות בצדדים האחרים שזכר הרדב"ז אעסוק בהמשך בס"ד).
ועל פי זה יצא לרב קורן חידוש גדול, שגם העליות משאר רוחות השמים המוזכרות בדברי הרדב"ז הן הנה עליות הנמצאות מחוץ לתחום חומות הר הבית. אולם לענ"ד אחר הקידה חמש מאות והמחילה אלף, בזאת לא צדק הגאון הרב קורן שליט"א, ובעזרת ה' אוכיח את הדברים בהמשך. לענ"ד, ניתן להוכיח בעליל שאף שצדק הרב קורן בכל הנוגע לרוח מערב, בנוגע לשאר הרוחות צדקו החולקים עליו, והרדב"ז עסק בעליות הנמצאות בתוך שטח הר הבית.
♦

דרכי המדידה של הרדב"ז

כבר כתבתי שהרדב"ז מדד באמצעות עיניו בלבד, ובאמצעות חכמים הבקיאים בשיעור מרחקים. בנוסף לכך היו לרדב"ז שלוש נקודות ציון בשטח הר הבית^[32], כל אחת ברמה אחרת של ודאות. אולם ניתן לומר שלגבי שלשתן היתה לרדב"ז ודאות די גדולה.
א. אבן השתיה – היא הצח'רא.
ב. 'הכותל הדרומי' הוא כֹּתֶל העזרה.
ג. 'הכותל המזרחי' שבו שערי רחמים, הוא כותל הר הבית בלא ספק.
ובעוד עם הקביעה הראשונה והשלישית יש לנו מקורות קדומים יותר, בנוגע לקביעה השניה 'שהכותל הדרומי', בפירוש הרגיל הכוונה לכותל הר הבית, הוא כותל העזרה אין תנא דמסייע לרדב"ז, וכבר כתב כן הרב קורן שהרדב"ז בזה הוא יחידי ממש.
ובכדי לפתור קושיא זו, יש שכתבו (הרב וולפסון נר"ו בספרו הר הבית כהלכה, וכן הרב בעז יעקבי בקונטרס ונסו הצללים-תשובה לרב אב"י סילבצקי ועוד) שהכוונה לכותל שהיה קיים ונעלם מעיננו. ובטרם אמשיך רק אומר דבר אחד על 'שיטת הנעלמים', לא רק לגבי הכותל הדרומי אומרים כן, אלא גם לגבי הכותל המערבי, נקטו (על פי ציור של צייר גרמני) שהיה כותל ונעלם, וכן המבנה 'מדרש שלמה' היה ונעלם. אולם לענ"ד אם נלך בגישה זו, אפשר להרחיק לכת עוד יותר, ולומר שכוונת הרדב"ז היא לצח'רא אחרת שהיתה ונעלמה. הרי אם אנחנו מרשים לעצמנו להעלים כל כך הרבה דברים בתוך מתחם הר הבית, הרי למה שלא נאמר שגם הרדב"ז נתכוון בכלל לצח'רא אחרת^[33]. וברור שעם גישה כזו אי אפשר כלל להבין את דברי הרדב"ז, ובפרט שהרב קורן הוכיח (בתשובתו על דברי המשיגים בגיליון ל"א) שלפחות לגבי חלק מאותם 'נעלמים' יש להוכיח שכלל לא נעלמו, שכן מעולם לא היו^[34]...
ומ"מ, גישה זו אינה פותרת את הבעיות הנמצאות בדברי הרדב"ז, אלא בעיקר 'מעלימה' אותן.
אולם כפי שנראה, יש להוכיח כל המקומות שעליהם דבר הרדב"ז הרי הם כמעט גלויים לעיננו גם כיום.
♦

דברי הרדב"ז לגבי העליות אשר מצד מערב

כתב הרדב"ז: מ"מ אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים לצד מערב. הילכך, מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב או הנכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב, צריך לשער שיהיה בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה שכך היה בין כותל מערבי של העזרה לכותל ההיכל ועובי הכותל כי הכותלים נתקדשו. שיערתי שאין בכל הפתחים יותר קרוב לכיפה מאותו הפתח הקטן אשר משמאל לבאב אלקטאנין (לשער מוכרי הכותנה) ולכן צריך ליזהר מן העליות אשר על אותו פתח ע"כ. וכמו שכתב הרב קורן, הרדב"ז איירי הכא בעליות הנמצאות בצד מערב^[35], על 'הכותל המערבי'. והאריך להסביר מה החשש שחששו החכמים המובאים בהמשך התשובה, שכך כתב הרדב"ז: וכבר שמעתי על קצת חכמים שלא היו רוצין ליכנס בשוק אל קטאנין וזו חומרא יתירה כי אני שיערתי שיש משם עד הכיפה יותר מי"א אמה, ואפשר שהטעם הוא מפני שהיא משוכה קצת לצד צפון כאשר נבאר בע"ה ע"כ. שמפני שהשוק אפלולי וארוך ומסתיים בהר הבית בקלות אפשר להכנס בטעות לעזרה. וגם בתחילת השוק ישנן אבנים עתיקות הדומות לאבני הכותל, ולמהלך בסמטאות היה נראה שכבר כעת הוא חוצה את הכותל ונכנס להר הבית^[36].
עוד נקודה בנוגע לצד המערבי. אחר שהרדב"ז כתב שאין לחשוש מהליכה בשוק אל קטאנין, כתב: ואפשר שהטעם הוא מפני שהיא משוכה קצת לצד צפון כאשר נבאר בע"ה ע"כ. ועל פי פשט הלשון שלו משמע שהוא בא להסביר את טעם אותם החכמים המחמירים, כך "ואפשר (שאותם חכמים מחמירים מלהכנס בשוק) הוא, מפני שהיא (השוק?) משוכה קצת לצד צפון, כאשר נבאר בע"ה". אולם אם כן הוא, קשה, שכן הרדב"ז לא ביאר בהמשך למה מפני שהשוק משוך לצפון יאסר. ועוד לא ברור משוך לצפון יחסית למה? ועוד, אם כוונתו לשוק היה צריך לומר 'מפני שהוא משוך לצפון' בלשון זכר.
והרב קורן הציע אפשרות נוספת לומר שזו סברא לקולא, כך "ואפשר שיש עוד סברא להקל בשוק אלקטאנין מפני שהוא משוך לצפון יחסית לבאב אלמוטהרה, ועל כן אינו נמצא ישירות מול הכיפה". אולם בפשט הלשון זה קשה, שכן היה על הרדב"ז לומר 'ועוד טעם אחרינא שלא לחשוש לאותם חכמים' וכד'. ועוד, לא ברור איך זה אמור לפתור את החשש של אותם חכמים. נהי נמי שבאב אלקטאנין צפוני לבאב אלמוטהרה, אולם זהו מרחק זעיר, וגם באב אלקטאנין נמצא מול הכיפה, וכשם שיש לחוש אצל באב אלמוטהרה, כך יש לחשוש אצל באב אלקטאנין. ועל כן ללשון זו של הרדב"ז אין לי פשר.
ואולי יש לומר כך, שכוונת הרדב"ז היא כך, שכיוון שהכיפה היא צפונית קצת לבאב אל מוטהרה, ממילא הכיפה אינה מכוונת נגד הפתח, ורווח והצלה יעמוד ליהודים הנכנסים דרך שם. ולא עסק הרדב"ז בשער סוק אל קטאנין אלא בבאב אלמוטהרה.
♦

דברי הרדב"ז בנוגע לעליות הצפוניות

בנוגע לעליות הצפוניות הרדב"ז נתן כמה דרכי חישוב בכדי לידע עד היכן מותר לקרב אליהן.
וז"ל הרדב"ז: ואם העליות הם בצד צפון צריך לשער מכותל מערבי לצד המזרח באורך קפ"ז אמות כל העליות הבנויות באורך זה הם בניות על אורך העזרה ממזרח למערב וכל העליות הבניות חוץ מאורך זה לצד מזרח או לצד מערב אינם בכלל האיסור. ע"כ. דהיינו שיש לשער מ'כותל מערבי' לצד מזרח קפ"ז אמה, שכך הוא ארכה שלעזרה, וכל העליות המזרחיות לשיעור זה, או המערביות, אינן בכלל העזרה ומותר להכנס אליהן.
ולכאורה צריך בירור לאיזה כותל מערבי נתכוון הרדב"ז. הרב ישראל אריאל בתגובתו על הרב קורן (מעלין בקודש לא) הביא את ציורו של הצייר גוסטאב באורנפיינד ושם 'נראה בבירור' כותל ממערב לכיפת הסלע. אולם, כפי שהוכיח שם הרב קורן בתשובתו לרב אריאל, כותל זה לא היה ולא נברא. ואם כן, לכאורה על כרחין לומר שנתכוון הרדב"ז לכותל המערבי שלנו, הנמשך מדרום לצפון. אולם אם כן הוא, יוצא שהרדב"ז הגדיר את הכותל הזה ככותל העזרה. ואם כן אותם יהודים בעלייתם לאותן עליות נכנסו כבר לעזרה! ואם כנים אנו בזה, כבר כאן הרדב"ז היה צריך להביא את כל הצירופים להקל שהביא בסוף (גגין ועליות, לא קדשה לעתיד לבוא). ועוד בה, אם כך יוצא שהכותל המערבי לכל ארכו הוא כותל העזרה לכאורה. וזה קשה, שכן הוא ארוך הרבה יותר מקל"ה אמה, וקשה לומר שהרדב"ז טעה במרחק כל כך גדול (קלה אמות=65 מטר, אולם המרחק האמיתי ממדרסת אל עתמניה עד לכותל הדרומי הוא כ250 מטר, כמעט פי ארבע!).
ועוד יש לשאול, אי איתא שכל הכותל המערבי הוא כותל העזרה, למה כתב הרדב"ז: שיערתי שאין בכל הפתחים יותר קרוב לכיפה מאותו הפתח הקטן אשר משמאל לבאב אלקטאנין ולכן צריך ליזהר מן העליות אשר על אותו פתח ע"כ. ולכאורה אם כל הכותל המערבי (או לפחות חלקים גדולים ממנו) קדוש בקדושת העזרה, אם כן למה יש להיזהר רק 'מהעליות אשר על אותו הפתח' למה לא כתב להיזהר גם מהעליות אשר על באב אל קטאנין, או מפתחים ועליות אחרות לצפון אותו 'פתח קטן' (שאותו זיהה הרב קורן כבאב אל מוטהרה)? ועוד, הזיהוי של הכותל המערבי ככותל העזרה, לא נעשה בצורה ברורה כמו הזיהוי של הכותל הדרומי ככותל העזרה והכותל המזרחי ככותל הר הבית. אלא על פי החשבון שכותב הרדב"ז אנו מבינים שכנראה זו הייתה ההתייחסות לכותל המערבי.
ועוד, אם באמת אותו כותל מערבי הוא כותל העזרה אם כן למה בסו"ד כתב הרדב"ז בניחותא: שוב ראיתי, וכן אמרו לי בני אדם היודעים לשער שאין לך פתח ולא עלייה שלא תהיה רחוקה מהכיפה כפי השיעור אשר כתבתי, הילכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות כ"ש בהצטרפות הספקות אשר כתבתי. ע"כ. הרי, אם באמת כותל זה הוא כותל העזרה, וכעת נתברר לו שהעליות רחוקות מהכיפה, דהיינו בבירור אין זה כותל העזרה, לכאורה כל החשבון שלו בטל ומבוטל, והזיהוי לא נכון. ובפרט לפי הרב קורן, שהרדב"ז איירי בעיקר בעליות אשר מצד מערב, היה על הרדב"ז להעיר ולומר שמה שאמר מקודם שהכותל המערבי הוא כותל העזרה, אינו נכון. והרדב"ז לא עשה כן.
♦

פתרון הקשיים מצד מערב

ולענ"ד, בעזרת ה' נראה להסביר את דברי הרדב"ז כך. אכן הרדב"ז נתכוון לכותל המערבי שאנו מכירים. והרדב"ז לא סבר שכל הכותל המערבי הוא כותל העזרה, אלא כיוון שלא יכול היה לזהות היטב את הכותל (מפני שדירות המוסלמים בנויות על הכותל ממש, ואין האבנים גלויות בכדי שהרדב"ז יוכל לזהותו היטב), ומפני שהכותל הזה הוא הכי קרוב לשטח העזרה, כמו ששנינו במשנה (מידות פ"ב ה"א) 'מיעוטו מן המערב', וכמו שציינו הרדב"ז לא נשתמש בכלי מדידה מדוייקים. על כן, נסתפק הרדב"ז כמה רחוק כותל העזרה המקודשת מכותל הר הבית. ועל כן, כתב הרדב"ז להחמיר רק 'בעליות אשר על אותו הפתח', מכיוון שפתח זה הכי קרוב לכיפה. כמ"ש הרדב"ז: שיערתי שאין בכל הפתחים יותר קרוב לכיפה מאותו הפתח הקטן אשר משמאל לבאב אלקטאנין ע"כ. ובגלל זה החמיר בו (ורק בו!) הרדב"ז מפני שהוא הכי קרוב לכיפה. ועלינו לזכור שכיוון שהגזוזטרא שבמדרסת אלעתמניה בולטת להר הבית, זה מצמצם עוד קצת את המרחק.
♦

שני קשיים על פתרון זה

אולם אכתי לא איפרוק מחולשא, שכן זהו מרחק^[37] של כשבעים וחמשה מטרים. והרב קורן כתב שלרדב"ז שלא מדד בכלי מדידה מדוייקים, היתה טעות אופטית ושיער בטעות את המרחק כקצר יותר. ומפני שהרדב"ז לא עלה על גבי העליות אלא ראה מצד הקרקע חשב שהמרחק קצר יותר. אכן זה אפשר לומר במרחקים קצרים, אולם במרחק של שבעים מטר זה קשה. וגם מנא ליה לרב קורן שהרדב"ז לא עלה על העליות, בפרט לאחר שפסק שמותר לעלות על העליות גם שמעל באב אלמוטהרה. ואף אם לא נתקרב ממש, מפחד המוסלמים, הרי יכול היה להגיע כמעט עד לשם והיה רואה יותר טוב, ומי יאמר לנו שלא עשה כן?
ושאלה זו תיפתר בעזרת ה' בהמשך הדברים כאשר נעסוק בזיהוי 'הכותל הדרומי', ונראה שצדק הרב קורן בהנחה שהיתה כאן טעות אופטית, אך לא שלשבעים וחמישה מטרים, אלא הרבה פחות מכאן, ומשו"ה נסתפק הרדב"ז בנקודה מסויימת בכותל המערבי, ולא בכולו.
שאלה שניה בזה היא, שאם הרדב"ז נסתפק באותה נקודה בכותל המערבי כדכתבינן, ולא סבר שכל הכותל הוא כותל העזרה, אם כן כיצד מדד מאותו כותל מזרחה? הלא אם אליבא דאמת הכותל 'האמיתי' הוא קצת יותר מזרחה, יוצא שהרדב"ז במדידה זו בעצם הקל במדידה למזרח, ואמר על מקום שהוא קודש שהוא לא קודש!
♦

תירוץ השאלה השניה

ובס"ד יש לתרץ כך. נזכור שלפי הרדב"ז נקודת הציון העיקרית היא הכיפה, ואם נסתכל על תמונת הכיפה:
נראה ברור שכל העליות הנמצאות בצפון (הרמה המוגבהת) נמצאות או מערבית לצח'רא, או מקבילות לצ'חרא (חוץ מאחת הנמצאת מול כיפת השלשלת), ולכן ברור שהרדב"ז לא נתכוון להתיר עליות שברור אשר הן נמצאות בתוך הקודש (מול קודש הקדשים, העזרה ובערך במקום המזבח) לכל צופה ומתבונן, אלא רק עליות שהן מזרחה. ואולי לכן נקט הרדב"ז "ואם העליות הם בצד צפון" שכן אליבא דאמת אין שם עליות המותרות (ואולי נסתפק רק בנוגע לעליה המקבילה לכיפת השלשלת).
ועל כן כתב הרדב"ז למדוד מהכותל המערבי, כאשר ברור לו שהקפ"ז אמות אמורות להסתיים לאחר קובת אלצח'רא. שכן פשוט שעדיף למדוד מנקודה ברורה ומוגדרת, ולא דמיונית ומשוערת. ואולי אף הרדב"ז סבר שיש מרחק יחסית קטן בין כותל העזרה לבין כותל הר הבית ('מיעוטו במערב'), ועל כן הרשה לעצמו למדוד, בידיעה שכל עוד האדם יראה לעיניים שקובת א(ל)צח'רא נמצאת ממולו, לא יקל ראשו. ועל כן לא חשש הרדב"ז לספק, דהלא אף אדם לא יסתפק בעליות אשר מצפון לצח'רא, כאשר הוא רואה את הצח'רא מול עיניו. וכל מה שיש להסתפק זהו בעליות שאינן מקבילות לצח'רא^[38], אם יש, שאם הן בתוך קפ"ז יש לאסור, ואם אינן בתוך קפ"ז יש להתיר^[39].
♦

דרך שניה למדידת העליות אשר מצד צפון – על פי רוחב העזרה

כתב הרדב"ז: ולענין הרוחב כבר ידעת כי רוחב העזרה מצפון לדרום הם קל"ה אמה, וכבר הנראה לעין כותל הדרום במקומו הראשון, הוא שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט ולא היתה העזרה נמשכת לצד דרום אלא עד שם, גם כי אבני היסוד ההוא הם אבנים גדולות מורה שהוא בנין קדמון. וא"כ סוף בנין הנקרא מדרש שלמה לצד הדרום הוא סוף העזרה, אלא שהוא חוץ מקפ"ז אמה אשר ממזרח למערב, והוא מכלל הר הבית, ועד היום בנוי כיפין על גבי כיפין. מ"מ למדנו כי הכותל ההוא בעצמו, היה כותל העזרה אשר לצד דרום. וא"כ, צריך לשער אם העליות אשר כנגד כותל זה לצד צפון, רחוקים מכותל זה קל"ה אמה, אינם בכלל העזרה. ואני שיערתי שיש בין כותל זה של צד דרום עד הבתים והעליות אשר בנויות לצד צפון יותר מקל"ה אמה, ואינם בכלל הקדש ומותר ליכנס להם. עוד דרך אחרת רואין כאלו חוט מתוח מהכיפה לצד מזרח כל הבתים והעליות שהם בתוך מ' אמה לחוט זה הם בכלל הקדש, וכל שהוא חוץ לזה השיעור הרי הוא חול. וחשבון זה אינו מדוקדק לפי שההיכל היה צר מאחריו ורחב מלפניו כדכתיב הוי אריאל אריאל, ומ"מ לצאת מידי ספק צריך להתרחק מהחוט המתוח מכותל הכיפה הצפונית ארבעים אמה ברוחב באורך קפ"ז אמות מן המערב למזרח. ע"כ.
תחילה אסביר את דברי הרדב"ז בס"ד. כדי לדעת אם העליות שבצד צפון מותרות או אסורות יש לקחת קל"ה אמה מדרום לצפון, שכך היה רוחב העזרה. וכל העליות הנמצאות צפונית לשיעור זה הרי הן מותרות. הרדב"ז זיהה את הכותל הדרומי על פי שני זיהויים – אבני יסוד הכותל גדולות, מורות שהחומה קדמונית. והעומד בקרן 'דרומית מזרחית' של אותו כותל, רואה כי משם ולצד דרום הוא עמק יהושפט. נקודת ציון נוספת לכותל זה הוא הבנין הנקרא 'מדרש שלמה'. ומשם יש לקחת קל"ה אמה (לא יותר מ77 מטר מדרום לצפון), ולבחון האם מאותו כותל דרומי עד העליות אשר בצד צפון יש קל"ה או יותר. אם יש יותר, יוצא שמותר לעלות לעליות אשר בצד צפון, וכך נקט הרדב"ז למעשה. כלומר, אף על פי שבדרך המדידה הראשונה (קפ"ז ממערב למזרח) יש לאסור את אותן העליות, מ"מ לפי דרכי המדידה השניות, יש להתירן^[40].
על פי כל הנקודות הללו, לכאורה פשט דברי הרדב"ז מורה שכוונתו היא לכותל הדרומי של מתחם הר הבית היום, והוא כותל העזרה. ועל פניו קביעה זו קשה מאוד.
♦

קושיות על הפירוש שמדרש שלמה הוא מסגד אלאקצה

והנה על פניו יש רווח בהנחה שמדרש שלמה הוא אלאקצה ושהכותל הדרומי הוא כותל הר הבית. ראשית, זהו אכן שמו של המבנה בפי הנוצרים והיהודים מתקופות קדומות. שנית, אכן מהפינה הדרום מזרחית של הר הבית רואים את עמק יהושפט. וכן ידוע בפי הכל, שאלאקצה בנוי על גבי מחילות גדולות כיפין על גבי כיפין.
אולם, מתוך דברי הרדב"ז גופיה, נראה שלא יתכן שכוונתו לאלאקצה ולכותל הדרומי של הר הבית.
ראשית, הרדב"ז כותב שמדרש שלמה 'סופו' נמצא חוץ לקפ"ז אמה ממזרח למערב. ויש על כך שתי קושיות. האחת, 'סוף אלאקצה' (איזור הכיפה) נמצא דרומית הרבה לכיפת הסלע, והיה הרדב"ז צריך לומר 'נמצא חוץ לקל"ה אמה מצפון לדרום', ומה עניין מזרח ומערב לכאן? ועוד, אליבא דאמת אלאקצה לא נמצאת חוץ לקפ"ז ממזרח למערב, דהרי כך היא תמונתו:
וגלוי לכל צופה ומתבונן, שאלאקצא נמצאת בקו ישר לא(ל)צח'רא^[41]. ואיך יכון לומר על כך שאלאקצא (=מדרש שלמה) נמצא חוץ לקפ"ז אמה ממזרח למערב, בעוד שאלאקצה נמצאת בתוך קפ"ז אמה ממזרח למערב?! הרי, אם הכותל הדרומי הוא כותל העזרה, כפי שטחות לשון הרדב"ז, והעזרה היתה נמשכת עד הפינה הדרום מזרחית, כלשון הרדב"ז: שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט ולא היתה העזרה נמשכת לצד דרום אלא עד שם. ע"כ. נמצא אם כן שכל אלאקצא נמצאת בתוך קפ"ז אמה ממזרח למערב. ובפרט אם נאמר שכל הכותל המערבי הוא כותל העזרה לפי הרדב"ז אז יצא כך:
בתמונה רואים שאלאקצא נמצאת מול כיפת הסלע. הקווים האדומים הם תחומי העזרה לפי 'פשט' לשון הרדב"ז. זו המסקנה היחידה שאפשר להוציא מהרדב"ז אם אנחנו מקבלים שתי הנחות יסוד, שמקום אלצח'רא הוא מקום אבן השתיה ושהעזרה מגיעה עד הפינה הדרום מזרחית. ורואים מכך שעל שום צד באלאקצה אי אפשר לומר שהוא מחוץ לקפ"ז אמה. דהיינו שכדי שלפחות חלק מאלאקצה תהיה חוץ לקפ"ז אמה ממזרח^[42] למערב, בעינן בודאי שאותו חלק לא יהיה מקביל לכותל מערבי של כיפת הסלע (לפחות^[43]), אלא ינטה מערבה ממנה. וכיוון שאין הדבר כן, אלא כל אלאקצה מקבילה לכיפת הסלע^[44], ואחרי הכיפה יש עוד י"א אמה מערבה שגם יש להתחשב בהן, איך יתכן לומר על איזה חלק מאלאקצה שאינו בכלל קדושת העזרה, אם הכותל הדרומי הוא כותל העזרה?!
ועוד קשה לפירוש זה, הרדב"ז נותן בנוגע לכותל הדרומי שני נתונים סותרים. מצד אחד הוא אומר שהכותל הדרומי הוא כותל העזרה, ומצד שני הוא אומר שסוף מדרש שלמה (על פניו איזור הכיפה), הוא מחוץ לעזרה, בעוד הוא על הכותל הדרומי ממש. ואם כן, היאך יתכן לומר בנשימה אחת שהכותל הדרומי הוא כותל העזרה, ובבד בבד לומר שסוף אלאקצא נמצאת מחוץ לעזרה, בעוד שהיא בנויה על הכותל הדרומי ממש!
ושוב, לפי ההצעה הזו יקשה היכן משנה מפורשה 'רובו (של הר הבית!) מן הדרום ושני לו מן המזרח'? הרי לפי זה יוצא שאין כלל הר הבית בדרום וכמעט בלא כלום במזרח, ורובו דווקא מן הצפון ושני לו מן המערב. אלא אם כן נאמר, שלדעת הרדב"ז לפי שיטה זו הר הבית המקודש היה מחוץ לחומות אשר אנו רואים היום. וזה דבר הנסתר מתוך דברי הרדב"ז עצמו לגבי כותל המזרח. אך מאידך לכאורה מוכרח אם אנו מזהים את הכותל הדרומי הזה ככותל העזרה. ואיך יתכן שלגבי כותל אחד אומר הרדב"ז שהוא כותל העזרה, ולכותל הסמוך לו קורא כותל הר הבית? ועוד, היה על הרדב"ז לומר שמה שאמר שכותל המזרח הוא כותל הר הבית, זה נכון רק לחלקו, כי בחלקו הוא כותל העזרה! ועוד, הכפו"פ הרי הזכיר בכותל זה את שערי חולדה שהם שערי הר הבית, והרדב"ז בודאי הכיר את תשובת הכפו"פ ומסתמך עליה. ולא מסתבר שיחלוק בצורה כל כך חזיתית על דברי הכפו"פ בלא להזכירו^[45].
ועוד יש ללמוד מדדמי ליה. הרי הרדב"ז אומר בהמשך דבריו: עוד דרך אחרת רואין כאלו חוט מתוח מהכיפה לצד מזרח כל הבתים והעליות שהם בתוך מ' אמה לחוט זה הם בכלל הקדש וכל שהוא חוץ לזה השיעור הרי הוא חול וחשבון זה אינו מדוקדק לפי שההיכל היה צר מאחריו ורחב מלפניו כדכתיב הוי אריאל אריאל ומ"מ לצאת מידי ספק צריך להתרחק מהחוט המתוח מכותל הכיפה הצפונית ארבעים אמה ברוחב באורך קפ"ז אמות מן המערב למזרח. ע"כ. דהיינו שיש למדוד ארבעים אמה (כעשרים מטר) מכותל הכיפה (המזרחי בהוו"א, והצפוני למסקנה) צפונה. וזה המרחק בערך שיש בין כתל ההיכל לכותל העזרה. ובתמונת העין זה יוצאכך [תמונה 1]: ואם כן, גם דרומה אפשר למדוד 40 אמה כך^[46] [תמונה 2]: ומגיעים מטרים ספורים משפת הרמה המוגבהת.
אולם אם נאמר שהרדב"ז נתכוון לכותל הר הבית הדרומי, צריך לומר שהוא טעה הרבה יותר, כך:
ואין שום סיבה להניח שהרדב"ז טעה כל כך הרבה, רק בגלל הזיהוי של אלאקצה עם 'מדרש שלמה'. והרי נקל וברור להבין לכל רואה שהמרחק מכותל הכיפה לצפון ובין המרחק מכותל הכיפה לדרום שונה בצורה נכרת. וידעתי גם ידעתי, שהרב קורן אמר שהרדב"ז היה מבוגר (כבן שבעים לערך), ואולי מחמת שעיניו כהו לא יוכל לראות טוב כל כך, אמד את המרחקים בצורה לא מדוייקת. אולם זה לא ניתן להיאמר. שכן זה מסתבר בהבדלי מרחק קטנים. אולם לומר שבצד אחד מדד ארבעים אמה כתקנן, ובצד השני מדד יתר על מאתים מטר כארבעים אמה, זה תמוה מאוד. וכי היה לו קטרקט רק בעין אחת?! מ"מ, הא קמן שאי אפשר לומר שהרדב"ז בצד צפון חישב ארבעים אמה ובצד דרום חישב יתר על מאתים מטר^[47].
ועוד יש להקשות, הרי הרדב"ז אמר שיש למדוד מכותל הכיפה כארבעים אמה, ועל כך אמר שהחשבון הזה אינו מדוייק, מחמת שכתלי ההיכל לא היו מקבילים לגמרי. והשתא ניחזי אנן, לשיעור קל כזה שם הרדב"ז את ליבו הטהור ואמר שחשבון זה 'לא מדוקדק', ועל הבדל עצום של מאות מטרים לא ישים את לבו? וכי נסוג ליבו אחורנית?!
ועוד יש להקשות, לפי ההבנה שהכותל הר הבית הדרומי הוא כותל העזרה, הרדב"ז כתב וז"ל: ודרך כלל אני אומר כי הבתים או העליות אשר לצד צפון וצד מזרח אין בהם ספק אצלי ומותר ליכנס להם אם לא תהיה בולטת הרבה לתוך המקדש דאז צריך אומד וכן אותם של צד דרום ומערב צריכין אומד. ע"כ. ולכאורה לא ברור כלל לאילו עליות הרדב"ז נתכוון, ואם כוונתו היתה לגג של אלאקצה וכד'. אם כן אזי גם בצפון כנראה כוונתו לעליות הנמצאות על הכותל הצפוני. ואם כן, לא ברור למה בעליות שבצד דרום יש להסתפק, ובעליות של צד צפון אין להסתפק. אם בדרום הרדב"ז מדד ארבעים אמה כיתר על מאתים מטר, למה בצפון לא עשה כן? למה בדרום ארבעים אמה מגיעות עד הכותל הדרומי, ובצפון אותן ארבעים אמה לא מגיעות עד הכותל הצפוני?
ועוד, לפי ההבנה שהכותל הדרומי בדברי הרדב"ז הוא כותל הר הבית, אזי גם במקום נוסף הרדב"ז מוסר לנו נתונים סותרים. שכן מצד אחד הוא כותב שמכותל המזרח של הר הבית שבו שערי רחמים קבועים יש (על פי הגירסא שלפנינו) שי"ג אמות בין כותל הר הבית לכותל העזרה. וכשהוא עוסק בפינה הדרום מזרחית הוא כותב 'שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט ולא היתה העזרה נמשכת לצד דרום אלא עד שם'. ובפשטות הכוונה שהעזרה נמשכת עד קרן דרומית מזרחית^[48]. והיאך מול א(ל)צח'רא יש שי"ג אמות, מכותל מזרחי עד עזרת ישראל. ובקרן דרומית של אותו כותל, העזרה המקודשת מגיעה עד שם?! אתמהה.
ולפי פירוש זה, תהיה צורת העזרה לערך כך (המדות אינן מדוייקות):
ובודאי שזו תימה גדולה, לשם מה קבעו חז"ל צורת המקדש כל כך מוזרה שאין לה רמז במסכת מידות. ועוד, היאך העליות שבדרום יהיו רק 'צריכות אומד' ולא אסורות ממש? הרי הן על שטח העזרה! ויוצא לפי ציור זה, שהעזרה היא רובו של השטח שבין החומות, בעוד לפי פשט המשנה הר הבית הוא הרוב. ותמוה מאוד לומר שבכל הציור הזה הרדב"ז טעה טעות אופטית.
♦

פתרון השאלה לגבי הכותל הדרומי – מדרש שלמה הוא 'כיפת הדקדוק', הכותל הדרומי הוא כותל הרמה

ובס"ד, לענ"ד נראה ברור שהכותל הדרומי שאליו נתכוון הרדב"ז אינו כותל נעלם אשר לא נודע מעולם. וגם אינו כותל הר הבית, הנראה על ידי איה ועיט. אלא הכותל הדרומי של הרמה המוגבהת. וכבר קדמני בזה הרב עידוא אלבה שליט"א בתגובתו על הרב קורן (מעלין בקודש לא') וז"ל: כותל הדרום של הרמה הוא על יסוד הכותל הדרומי של העזרה, ולפי זה צריך להחמיר בעליות שבדרום, ואולי גם במערב משום ששם המרחק קטן, ויתכן שמהגזוטרה אפשר לעבור ולהגיע לתחום העזרה. ע"כ.
ולפי זה, מדרש שלמה לא יהיה מסגד אלאקצה אלא כיפת הדקדוקמח (קובת א(ל)נחוויה). והיא מסומנת באדום, במקומה בפינה הדרום מערבית של הרמה:
וכעת אביא בס"ד את לשונות הרדב"ז המוכיחות כן. הרדב"ז כתב: ולענין הרוחב כבר ידעת כי רוחב העזרה מצפון לדרום הם קל"ה אמה, וכבר הנראה לעין כותל הדרום במקומו הראשון הוא שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט ולא היתה העזרה נמשכת לצד דרום אלא עד שם גם כי אבני היסוד ההוא הם אבנים גדולות מורה שהוא בנין קדמון וא"כ סוף בנין הנקרא מדרש שלמה לצד הדרום הוא סוף העזרה אלא שהוא חוץ מקפ"ז אמה אשר ממזרח למערב והוא מכלל הר הבית ועד היום בנוי כיפין על גבי כיפין ע"כ.^[49]
ופשרו של דבר בס"ד, כך הוא. הרדב"ז הלכה למעשה אתא לאשמועינן היאך נמדוד את רוחב העזרה. אמנם אנו יודעים איפה היא אבן השתיה, אך אין ידיעה זו עוזרת לנו. ראשית, כיוון שאין אנו רואים אותה בהדיא קשה לחשב על-פי זה. וגם כיוון שהמלכים עברו יחדיו המה ראו כן חפרו את היסודות שסביב האבן, גם קשה לחשב עפ"ז^[50]. וברור גם (עי' לקמן בס"ד) שאין אנו יודעים היכן הוא כותל העזרה הצפוני בהדיא. לפיכך, הרדב"ז אומר שאפשר לחשב את רוחב העזרה על ידי זיהוי הכותל הדרומי של העזרה. והרדב"ז זיהה מכמה סיבות את הכותל הדרומי של הרחבה המוגבהת ככותל הדרומי של העזרה. וטעמיו הם שאבני היסוד מורות שהוא בניין קדמון. ועד היום הוא בנוי כיפין על גבי כיפין.
זה יצא ראשונה, הרדב"ז כתב: גם כי אבני היסוד ההוא הם אבנים גדולות מורה שהוא בנין קדמון וא"כ סוף בנין הנקרא מדרש שלמה לצד הדרום הוא סוף העזרה אלא שהוא חוץ מקפ"ז אמה אשר ממזרח למערב ע"כ. וכמו שכתבתי לעיל, אם מדרש שלמה הוא 'אלאקצא' הוא לא נמצא כלל 'חוץ' לקפ"ז אמה ממזרח למערב, אלא בתוך קפ"ז אמה ממזרח למערב, אם גם הכותל הדרומי הוא כותל העזרה^[51]. נמצא שדווקא לפי דברי הרב קורן אי אפשר לקבל שמסגד אלאקצא הוא 'מדרש שלמה' המוזכר בתשובת הרדב"ז.
ועוד, הרדב"ז דקדק לומר כך: ולענין הרוחב כבר ידעת כי רוחב העזרה מצפון לדרום הם קל"ה אמה, וכבר^[52] הנראה לעין כותל הדרום במקומו הראשון הוא, שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט^[53], ולא היתה העזרה נמשכת לצד דרום אלא עד שם. גם כי אבני היסוד ההוא הם אבנים גדולות מורה שהוא בנין קדמון וא"כ סוף בנין הנקרא מדרש שלמה לצד הדרום הוא סוף העזרה אלא שהוא חוץ מקפ"ז אמה אשר ממזרח למערב^[54]. והוא מכלל הר הבית ועד היום בנוי כיפין על גבי כיפין. מ"מ למדנו כי הכותל ההוא בעצמו היה כותל העזרה אשר לצד דרום. וא"כ צריך לשער, וכו' ע"כ. ולכאורה כל כוונת הרדב"ז במשפטים אלו היא לתאר את 'הרוחב' מצפון לדרום, כמ"ש 'ולעניין הרוחב'. ובמשפט זה פתאום הרדב"ז כותב שסוף הבניין נמצא חוץ לקפ"ז אמה ממזרח למערב, ואיירי באורך!
ועוד, אלאקצה בנויה מצפון לדרום כך:
ואיך יתכן לומר על מבנה שארכו הוא מצפון לדרום, שמחמת רוחב העזרה 'סופו' יהיה מחוץ לקפ"ז אמה שממזרח למערב! היה צריך לומר שסופו של 'מדרש שלמה' יהיה חוץ לקל"ה אמות מצפון לדרום, אי עסקינן באלאקצה^[55]. אולם אם אנו עוסקים באותו מבנה הנמצא בפינה הדרום מערבית של הרחבה המוגבהת, שפיר יש לומר כן, וכך היא תמונתו:
וכך יובנו דברי הרדב"ז, שסופו (החלק עם הכיפה שהקפתי באדום) הוא מחוץ לקפ"ז אמה ממזרח למערב. וכוונת הרדב"ז כך, שאם תמדוד קל"ה אמה מדרום לצפון יהיה כל מדרש שלמה (=כיפת הדקדוק) בתוך תחום העזרה, אך אם תמדוד ממזרח למערב, תראה שסוף כיפת הדקדוק (החלק עם הכיפה) נמצא מחוץ לקפ"ז אמה ממזרח למערב. ורק כך תמצא מבנה הסמוך לכיפת הסלע, שסופו יהיה מחוץ לקפ"ז ממזרח למערב, אך בתוך קלה מדרום לצפון.
מבנה זה קרוי כיום 'כיפת הדקדוק' והוא אכן משמש כבית ספר ('מדרסה'^[56]), ואפשר שלכן נקרא 'מדרש שלמה'. אגב, יש עוד מבנה על הר הבית הנקשר בשמו של שלמה המלך, 'כיפת שלמה' (בערבית קובת סולימאן). וכמו שלמחכמא יש שקראו 'מדרש שלמה' וכן לאלאקצה קראו 'מדרש שלמה' וכן יש כיפת שלמה בצפון הרחבה, אפשר שגם לאותה מדרסה הנמצאת בפינה הדרום מערבית של הרחבה המוגבהת, קראו בזמן מן הזמנים מדרש שלמה. ואין זה רחוק כלל.
ואם כנים אנו בזה, כל דברי הרדב"ז מתפרשים כמעין חומר. אחר שהרדב"ז כותב ע"פ המסורת שתחת הכיפה הידועה (קובת אלצח'רא) הוא מקום אבן השתיה, הוא כותב לגבי הכותל המערבי וז"ל: ואם העליות הם בצד צפון, צריך לשער מכותל מערבי לצד המזרח באורך קפ"ז אמות כל העליות הבנויות באורך זה הם בניות על אורך העזרה ממזרח למערב, וכל העליות הבניות חוץ מאורך זה לצד מזרח או לצד מערב אינם בכלל האיסור. ע"כ. והרדב"ז כאן עוסק בעליות הנמצאות לצפון הכיפה, ואכן יש מבנים על הכותל הצפוני של הרחבה המוגבהת וכן יש מבנה על הכותל המזרחי של הרחבה המוגבהת צפונית לכיפה. ועל כך אומר הרדב"ז, שאם אותם מבנים נמצאים בתוך קפ"ז אמה, הם על אורך העזרה ממזרח למערב (וממילא הם אסורים אם הם גם בתוך הרוחב, כמבואר לקמן בתשובתו). ואותם הנמצאים מחוץ לקפ"ז אמה אינם בכלל האיסור.
ואחר כן עבר לדון בדבר הרוחב, דהיינו אלו עליות נמצאות ברוחב העזרה (קל"ה אמות מצפון לדרום) ולכן יהיה אסור, ואלו לא. וז"ל: ולענין הרוחב, כבר ידעת כי רוחב העזרה מצפון לדרום הם קל"ה אמה, וכבר^[57] הנראה לעין כותל הדרום במקומו הראשון הוא, שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט^[58], ולא היתה העזרה נמשכת לצד דרום אלא עד שם. גם כי אבני היסוד ההוא הם אבנים גדולות מורה שהוא בנין קדמון וא"כ סוף בנין הנקרא מדרש שלמה לצד הדרום הוא סוף העזרה אלא שהוא חוץ מקפ"ז אמה אשר ממזרח למערב^[59]. והוא מכלל הר הבית ועד היום בנוי כיפין על גבי כיפין. מ"מ למדנו כי הכותל ההוא בעצמו היה כותל העזרה אשר לצד דרום. וא"כ צריך לשער, אם העליות אשר כנגד כותל זה לצד צפון רחוקים מכותל זה קל"ה אמה אינם בכלל העזרה. ואני שיערתי שיש בין כותל זה של צד דרום עד הבתים והעליות אשר בניות לצד צפון יותר מקל"ה אמה ואינם בכלל הקדש ומותר ליכנס להם. ע"כ. וכמו שכתבתי לעיל, ברור שהרדב"ז התכוון לקובת אנחוויה (כיפת הדקדוק) ואליה רמז בשם מדרש שלמה, והכותל הדרומי הוא כתלה של הרחבה המוגבהת.
♦

דברי הרדב"ז לגבי הכותל הדרומי

ועוד ראיה ברורה לענ"ד שהרדב"ז איירי בכותל הרחבה המוגבהת, יש במשפט הבא שבו הוא עוסק בכותל הדרומי וז"ל: ואם יש עליות בכותל דרומי באורך קפ"ז אמות מן המערב אל המזרח הרי הם בכלל הקדש^[60]. ע"כ. ולכאורה יש לתמוה, למה כשהוא עוסק בכותל הדרומי ובעליותיו הוא לא עוסק כלל בעליות אשר נמצאות לרוחב ברוחב קל"ה אמה, אלא רק בעליות (אם יש) הנמצאות באורך קפ"ז מן המערב אל המזרח^[61]. וזה לענ"ד ראיה ברורה שהרדב"ז ראה את הכותל הדרומי של הרמה בתור כותל העזרה, ולכן העליות הנמצאות על הכותל הן בכלל העזרה המקודשת. דאילו לפי הר"א וולפסון נר"ו שמיקם את הכותל הדרומי פנימה יותר, הרדב"ז היה צריך לדון ולומר גם האם העליות נמצאות ברוחב. וגם לפי הסוברים שהרדב"ז כיוון לכותל הדרומי של הר הבית, לא יהיה ברור, שהרי לפי שיטתם כל הכותל הדרומי קדוש בקדושת העזרה עד הפינה הדרום מזרחית (שמשם רואים את עמק יהושפט), ואין עליות אשר יהיו מותרות.
אולם לפי דברינו שהעליות הנמצאות בשפת הרמה הן לפי הרדב"ז על כותל העזרה, פשיטא שהן אסורות. ועל כן הרדב"ז עסק רק בעליות אם יש באורך קפ"ז אמה.
והמשיך הרדב"ז וז"ל: ודרך כלל אני אומר, כי הבתים או העליות אשר לצד צפון וצד מזרח, אין בהם ספק אצלי ומותר ליכנס להם אם לא תהיה בולטת הרבה לתוך המקדש דאז צריך אומד. וכן אותם של צד דרום ומערב צריכין אומד. ע"כ. וע"פ מאי דכתיבנא שהרדב"ז מתייחס לכתלי הרחבה המוגבהת, ברור למה העליות שבצד דרום ומערב צריכות אומד, ואותן שבצד צפון ומזרח אינן צריכות אומד אם אינן בולטות הרבה. אם אנו מסתכלים על כתלי הרחבה המוגבהת הרואה יראה שהכתלים של הרחבה המוגבהת שהכי קרובים לצח'רה הם הכתלים הדרומי והמערבי. לגבי הכותל הדרומי כתב הרדב"ז בהדיא שלדעתו הוא כותל העזרה. ושפיר יש לומר כן גם על חלקו של הכותל המערבי של הרמה המוגבהת (ברור שלא על כולו, שכן נראה לעין שהוא הולך ומתרחב באלכסון ואינו בזוית ישרה, כפי שכתבתי לעיל בס"ד). אולם העליות שבצד צפון ומזרח אינן צריכות אומד. שבצד צפון כיוון שכותל הרחבה המוגבהת רחוק הרבה מן א(ל)צח'רה, והכותל המזרחי מפני שכותל המזרח הידוע הוא כותל הר הבית, וכיוון שיש מרחק רב בין כתלי הר הבית לכותל עזרת ישראל, לכן אין צריכים אומד ופשוט שמותר להיכנס לשם, אף אם הכותל המזרחי של הרמה המוגבהת הוא כותל העזרה (כפי שיש שאומרים כיום ואכמ"ל).
♦

על פי הצעה זו אנו מוכרחים לומר שהרדב"ז טעה בחישוב

אולם אם כנים אנו בזה, יוצא שהרדב"ז טעה בחישוב. שכן ע"פ הרדב"ז הכותל הדרומי (וכן הצפוני) צריכים להיות רחוקים מכותל הכיפה מרחק של ארבעים אמה (בין 20 ל25 מטר) ובפועל מרחק הכותל הדרומי מן כותל הכיפה הוא ארבעים מטר. אולם לענ"ד אין זו קושיא כלל, וכמו שכבר כתבתי, שצדק הרב קורן שהרדב"ז לא מדד בכלים מדויקים. שכן הרדב"ז בודאי עמד מרחוק, ואפשר שכלל לא נכנס להר הבית (כמו שעמד על כך הרב קורן, שכניסת יהודים להר הבית היתה אסורה באותה תקופה^[62]), ובודאי שלא מדד עם כלי מדידה מדויקים, ובודאי שלא היה באפשרותו לשער בצורה מדויקת. ויתר על כן, הרדב"ז מעיד בסוף תשובתו שהוא 'שאל בני אדם היודעים לשער', ואף הם רק נתנו לו תשובה שכל העליות רחוקות מהכיפה את השיעור הנדרש, אך הם לא נתנו לו מידה מדויקת כמה אמות יש. ואם כן, טעות של כעשרים מטר בין כותל הכיפה עד כותל הרחבה המוגבהת, היא בהחלט טעות אפשרית.
♦

על פי זה יתורץ בס"ד הקושי לגבי הכותל המערבי

הנה לעיל כתבתי בביאור דברי הרדב"ז לגבי הכותל המערבי, שנסתפק הרדב"ז רק לגבי נקודה ספציפית בכותל. והקשתי שעדיין זהו מרחק גדול מדי לענ"ד בשביל טעות אופטית (שבעים מטר ומעלה). אולם על פי הביאור הזה פשוט וברור, שכן הרדב"ז לקח מסוף כיפת הדקדוק (לצורך העניין נאמר קצת לפני איזור הכיפה המערבית), חוט לכיוון צפון באורך קל"ה אמות. והמרחק בין אותו חוט למדרסת אל עת'מניה הוא כשלושים מטר! ופשוט הדבר שבמרחק כזה שפיר דמי לומר שטעה טעות אופטית. וגם כיוון שהמרחק בין כותל העזרה המערבי לכותל הר הבית אינו ידוע (ועובי הכתלים ג"כ), בפרט שהכותל המערבי של העזרה, הינו בוודאי כותל משוער (דמיוני) שהרדב"ז נצרך למתוח מנקודה מסויימת בכותל הדרומי של הרמה המוגבהת, ואין זה כותל גשמי ברור שאפשר לשער ממנו ביתר בטחון. על כן החמיר הרדב"ז דווקא באותה נקודה הקרובה ביותר לכיפה.

אם הכותל הדרומי הוא כותל הרמה, למה לא אמר כן הרדב"ז גם על הכותל המערבי של הרמה

הנה יש לשאול למה הרדב"ז לא הגדיר גם את הכותל המערבי של הרמה ככותל העזרה, ואף נסתפק לגבי חלק מהכותל המערבי של הר הבית? ובכן, פתרון לשאלה זו נמצא בעזרת ה' בהמשך דברי הרדב"ז שכתב, בדרך השניה לשער את המרחק לעליות אשר בצפון: עוד דרך אחרת רואין כאלו חוט מתוח מהכיפה לצד מזרח^[63] כל הבתים והעליות שהם בתוך מ' אמה לחוט זה הם בכלל הקדש וכל שהוא חוץ לזה השיעור הרי הוא חול^[64]. וחשבון זה אינו מדוקדק לפי שההיכל היה צר מאחריו ורחב מלפניו כדכתיב הוי אריאל אריאל ומ"מ לצאת מידי ספק צריך להתרחק מהחוט המתוח מכותל הכיפה הצפונית^[65] ארבעים אמה ברוחב באורך קפ"ז אמות מן המערב למזרח. ע"כ. ולכאורה יש לשאול למה הרדב"ז נצרך להביא עוד דרך לשער, אחר שכבר כתב שאפשר למדוד קל"ה אמה מכותל הדרומי. ואין לומר שפקפק בזיהוי כותל הדרומי (כמו שכתבתי לעיל שאליבא דאמת אין זה כותל הדרומי שלעזרה), שאם כן היה עליו למחוק כליל את האפשרות הראשונה מבוא בספרו^[66]. אלא לענ"ד הסיבה היא יותר פשוטה, והיא גם מורה על כך שהרדב"ז התייחס לכותל הדרומי של הרחבה המוגבהת.
ע"פ המשנה במסכת מידות זוויות העזרה היו ישרות. אולם כל המסתכל על הרחבה המוגבהת יראה נכוחה שאין הדבר כן אלא כך:
זאת אומרת שהזוית הדרום-מערבית היא זוית קהה ולא זוית ישרה (בפרט בקטע שלאחר המדרגות). וזאת הרדב"ז ראה לנגד עיניו, וכיוון שהוא הניח (מחמת טענות ארכיאולוגיות) שהכותל הדרומי של הרמה הוא כותל העזרה^[67], ממילא ברור שהכותל המערבי של הרמה (לפחות בחלקו הצפוני, ששם השבירה היא יותר חדה מערבה) כבר אינו כותל קדום. ואם כן אפשר שחשש הרדב"ז שימדדו על פי הכתלים של הרמה ויגיעו לטעות. ועל כן אמר דבר שהוא יותר מדוייק^[68]: 'רואין כאלו חוט מתוח מהכיפה לצד מזרח כל הבתים והעליות שהם בתוך מ' אמה לחוט זה הם בכלל הקדש וכל שהוא חוץ לזה השיעור הרי הוא חול'.
♦

מעמד כותל הרמה המערבי

ויש לדון בס"ד, מהו אותו כותל מערבי המוזכר בדברי הרדב"ז. דאלו אם נאמר שכשם שהכותל הדרומי הוא כתלה של הרחבה המוגבהת כן נאמר לגבי הכותל המערבי, לפי זה יהיו קשיים בלשון הרדב"ז. שכן הרדב"ז כותב: הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב או הנכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב צריך לשער שיהיה בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה וכו' שיערתי שאין בכל הפתחים יותר קרוב לכיפה מאותו הפתח הקטן אשר משמאל לבאב אלקטאנין (לשער מוכרי הכותנה) ולכן צריך ליזהר מן העליות אשר על אותו פתח. וכבר שמעתי על קצת חכמים שלא היו רוצין ליכנס בשוק אל קטאנין וזו חומרא יתירה כי אני שיערתי שיש משם עד הכיפה יותר מי"א אמה. ואפשר שהטעם הוא מפני שהיא משוכה קצת לצד צפון כאשר נבאר בע"ה ע"כ. ומבואר מדברי הרדב"ז שכל הדיון שלו הוא על באב אל קטאנין והפתח הקטן אשר משמאלו (=לצפונו?), וכן בסוק אל קטאנין. וכל אלו קשורים אל הכותל המערבי של הר הבית (בהמשכו של 'הכותל' הידוע היום), ולא אל הכותל של הרחבה המוגבהת.
זאת ועוד כתב הרדב"ז: ואם העליות הם בצד צפון צריך לשער מכותל מערבי לצד המזרח באורך קפ"ז אמות כל העליות הבנויות באורך זה הם בניות על אורך העזרה ממזרח למערב וכל העליות הבניות חוץ מאורך זה לצד מזרח או לצד מערב אינם בכלל האיסור. ע"כ. ובפשטות קשה לומר שהרדב"ז מדבר על הכותל של הרחבה המוגבהת בעוד כלל לא הזכירו עד כאן. וכן מהפתח הקטן אשר משמאל לבאב אלקטאנין הוא כותב בשלב זה, שיש להתרחק. הא קמן שיש לחשוש באותו פתח שהוא בתחום העזרה. ועוד, הרדב"ז לא כתב שום סיבה לזהות את הכותל המערבי של הרמה עם כותל העזרה, שלא כמו שכתב לגבי הכותל הדרומי, ואם כאן על מה מסתמך הרדב"ז כאשר הוא מחשב את הקפ"ז אמה מאותו 'כותל מערבי'?
♦
ולענ"ד יש לפרש בס"ד כך. אכן הרדב"ז עוסק בכותל המערבי הידוע, ואכתי אין זה אומר שהכותל הדרומי הוא כותל הר הבית, אלא הוא הכותל הדרומי של הרחבה המוגבהת. ואבאר דברי בס"ד.
ראשית יש להביא ראיה לכך שהרדב"ז לא סבר שכל הכותל המערבי הוא כותל העזרה. הנה ז"ל הרדב"ז: שיערתי שאין בכל הפתחים יותר קרוב לכיפה מאותו הפתח הקטן אשר משמאל לבאב אלקטאנין ולכן צריך ליזהר מן העליות אשר על אותו פתח ע"כ. ובפשטות עוסק הרדב"ז 'בפתח הקטן אשר משמאל לבאב אלקטאנין', ועליו הוא אומר שיש להיזהר 'מן העליות אשר על אותו הפתח'. והגע בעצמך, אם כל הכותל המערבי הוא כותל העזרה, והעזרה נמשכת עד הכותל הדרומי (או כמעט עד סופו), הכי רק מן העליות אשר מעל לפתח הקטן אשר משמאל לבאב אלקטאנין, יש לזהר? הלא יש לזהר לפחות גם מבאב אל קטאנין עצמו ומשאר כל העליות אשר על הכותל המערבי דרומה! אלא מוכרח ממה שהרדב"ז כתב ליזהר רק מפתח אחד מסויים (אשר משמאל לבאב אל קטאנין), ומשאר הפתחים (כולל באב אל קטאנין עצמו) והעליות לא כתב ליזהר, מוכרח שלא ראה את כל הכותל בתור כותל העזרה. ולמה חשש לאותו הפתח הקטן? מפני שהוא הכי קרוב לכיפה. וכנראה הרדב"ז עלה ונסתפ'ק עד היכן הגיעה בדיוק חומת העזרה, וכיוון שהוא לא יכול היה לחשב בדיוק, על כן בנקודה שהכי קרובה לכיפה הוא הניח לחומרא, שכותל העזרה הגיע עד סמוך ממש לכותל הר הבית, ולכן צריך להיזהר מהעליות אשר על אותו הפתח ותו לא. תדע, דבסוף תשובת הרדב"ז כתב: שוב ראיתי וכן אמרו לי בני אדם היודעים לשער שאין לך פתח ולא עלייה שלא תהיה רחוקה מהכיפה כפי השיעור אשר כתבתי הילכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות כ"ש בהצטרפות הספקות אשר כתבתי. ע"כ. ולכאורה אם הרדב"ז סבר ברישא שכותל מערבי הוא כותל העזרה, אותו 'שיעור' מחודש שכתב בסו"ד בעצם פורך את החשבון שלו כליל. שכן מתחדש שהכותל הוא כלל לא כותל העזרה! אולם, אי אמרינן שהרדב"ז ידע שאין זה כותל העזרה, אלא רק חשש בנקודה הכי קרובה לצח'רא, א"ש, והשיעור שכתב בסו"ד בעצם אומר שאין לחשוש לעליות אשר גם מעל אותו הפתח הקטן אשר משמאל לבאב אל קטאנין. ואליבא דאמת ניתן לשער מעוד קצת מזרחה. ומעולם לא אמר הרדב"ז שכל הכותל המערבי הוא כתלה של עזרה.
ועוד ראיה לפירוש זה, היא ממה שהרדב"ז לא כותב איך לשער 'בדרום' הרמה מהכותל המערבי. אלא כתב 'וא"כ סוף בנין הנקרא מדרש שלמה לצד הדרום הוא סוף העזרה אלא שהוא חוץ מקפ"ז אמה אשר ממזרח למערב'. דהיינו שכדי לחשב את היכן נמצא סוף 'מדרש שלמה' חישב הרדב"ז ממזרח למערב! דהיינו הכותל המערבי בכלל לא נלקח כאן בחשבון! וזה מכיוון שבנקודה זו הכותל המערבי של הר הבית רחוק מן הכיפה, ובוודאי שלא הגיעה העזרה עד שם.
וכך תהיה צורת העזרה בערך, על פי הרדב"ז בתחילת התשובה (שנסתפק מה המרחק בין כותל העזרה לכותל המערבי הידוע):
וכך תהיה צורת העזרה בדיוק, ע"פ סו"ד הרדב"ז, אחר שהודיעו לו שאין לחוש גם לצד המערבי:
הכותל הדרומי של העזרה, מזוהה ככותל הדרומי של הרחבה המוגבהת, ומגיע עד כמעט סוף 'כיפת הדקדוק'. משם הקו נמתח צפונה עד כמה מטרים מזרחית לשפת הרמה המערבית. בסוף ארבעים אמה מהכותל הצפוני של הכיפה (כמו שכתב הרדב"ז עצמו לשער, וכפי שכתבנו זהו שיעור יותר מדוייק), החוט פונה מזרחה^[69]. הקו המזרחי מקווקו מכיוון שהרדב"ז לא זיהה בהדיא את הכותל המזרחי, אלא רק אמר שיש הרבה אמות (שי"ג) בין כותל המזרח של הר הבית, לכותל העזרה. וכיוון שהעליות שבשפת הרמה במזרח (מוקפת באדום) אינן בכלל הקודש, כמו שיבואר לקמן בס"ד, מוכרח ששטח העזרה לפי הרדב"ז מסתיים לפני שפת הרמה המוגבהת במזרח. ובשאר כל הר הבית מותר לפי דעת הרדב"ז להלך, אפילו במקום החיל ועזרת הנשים, שכן לדעת הרדב"ז קדושתן בטלה לאחר החרבן. (גילוי נאות: כל זה נמדד לפי אמות של הגר"ח נאה).
♦

קושיות על שיטתי

אודה ולא אבוש כי גם על שיטתי יש להקשות לפי זה. הלא אם כיפת הדקדוק היא מדרש שלמה, אם כן, אמאי הרדב"ז מדד קפ"ז אמה מהכותל המערבי הידוע (שבו נמצא באב אלקטאנין)? הלא יכול היה למדוד בקו המשוער מכיפת הדקדוק!
ועוד הרדב"ז כתב שמדרש שלמה עשוי כיפין על גבי כיפין, וכי כיפת הדקדוק בנויה כיפין על גבי כיפין?
ועוד, הוא כותב שיש אבני יסוד גדולות מורות שהוא בניין עתיק, ולכאורה אין אנו רואים שום אבנים גדולות אבני גזית ביסוד הכותל הזה. ועוד, אין לנו מקורות היסטוריים הקוראים לכיפת הדקדוק מדרש שלמה.
♦

תירוץ הקושיות בס"ד

אולם לענ"ד יש לתרץ בס"ד. את הקושיא הראשונה יש לתרץ כך, הרי הרדב"ז לא הגדיר את הכותל המערבי ככותל העזרה כפי שהוכחתי לעיל בס"ד, אלא רק חשש בנקודה אחת לעליות שעל גבי הפתח הקטן אשר משמאל לבאב אלקטאנין^[70], שהיא הכי קרובה. דהיינו, שלא מדד הרדב"ז משם אלא מפני שלא היתה לא בצד צפון מערב שום נקודת ציון הקרובה לוודאות חוץ מזו, ועל כן מדד ממנה^[71]. אולם כפי שהוכחתי, הרדב"ז בסו"ד גם התיר למעשה את העליה הזו, כיוון ששיערו לו בני אדם היודעים לשער, שיש מספיק מרחק. ואם כן, גם מה שהחמיר במערב מחמת הספק נפל, ונותר רק הזיהוי הוודאי של הכותל הדרומי של הרחבה המוגבהת.
ולגבי השאלה האם כיפת הדקדוק בנויה כיפין על גבי כיפין. הנה, על פי האמור בויקיפדיה, מתחת לכיפת הדקדוק יש מרתף, דבר שלא מוזכר לגבי מבנים נוספים בהר הבית, ואפשר שלזה נתכוון הרדב"ז בנוי 'כיפין על גבי כיפין'. ועוד, הכניסה לכיפת הדקדוק נראית כך:
וקל להבחין בקשתות המעטרות את הכניסה, שפיר אפשר לומר שלזה התכוון הרדב"ז שהוא אמר 'כיפין על גבי כיפין'. בפרט שהקשתות הן גם בקומה הראשונה וגם בקומה השניה (במפלס הר הבית). לצורך השוואה, בעליות שבצפון אין קשתות לבתים ולעליות. ועוד, הרי מאזור הכותל המערבי יש מחילה, המוזכרת בתשובת הרדב"ז לתוך הר הבית. ומסתבר שהרדב"ז הבין שיש מחילה מפני שאין שם סלע, אלא זהו בניין של כיפין על גבי כיפין. גם המחילה נמצאת יחסית באותו קו של כיפת הדקדוק.
ומה שיש להקשות, שהרי אין אנו רואים אבנים גדולות ביסוד הבית. אפשר שהן מכוסות. הרי המעיין בתמונה זו (מכותל אחר של הרמה המוגבהת):
יראה את האבן הגדולה (סלע ההר?) המבצבצת מתחת לאבנים הקטנות. ובפשטות אפשר לומר שעם השנים אבנים דומות שהיו בכותל הדרומי כוסו. ועוד מבין כתלי הרמה, הכותל הדרומי הוא הכותל הכי מכוסה מבין כולם, ואם כן שפיר יש לומר שבזמן הרדב"ז הוא היה מגולה יותר, והרדב"ז ראה את אותן האבנים.
ולגבי המקורות ההיסטוריים. אמת ויציב ונכון. אין לנו מקורות היסטוריים המכנים את כיפת הדקדוק 'מדרש שלמה'. אולם כפי שכתבתי שהיו שקראו גם למחכמה בשם זה, והרי אין מסורת ברורה שבאלאקצה היה בית מדרשו של שלמה המלך ע"ה^[72], אלא הצלבנים נתנו שם זה למבנה אחד או כמה מבנים בהר הבית. וכידוע, שהצלבנים (שלא כמו הערבים) לא היו מדייקים כלל בנתינת שמות, ובשימור שמות של מקומות. ובודאי שאין שם זה 'מדרש שלמה' מקודש במסורת הדורות כמו המסורת על אבן השתיה. ואם יש בפנינו קשיים רציניים מלזהות את 'אלאקצה' כמדרש שלמה, במקורות ובסברא. והקושי היחיד בזיהוי שלי, הוא, שלא מצאנו שכיפת הדקדוק קרוייה 'מדרש שלמה', וזיהוי זה פוטר הרבה בעיות אחרות. עדיף לנו לסבול דוחק הלשון מדוחק העניין^[73].
♦

ביאור דברי הרדב"ז לגבי הדרך השניה לשער אל העליות שבצפון

וביאור דברי הרדב"ז אל-נכון הוא כך – רואים כאילו חוט מתוח מהכותל המזרחי של הכיפה לצד צפון ברוחב (ולקמן נבאר בס"ד למה לא נצרך הרדב"ז לתת את החשבון לצד דרום), וכל הבתים שבתוך תחום זה הם בקודש וכל שמחוץ הם בחול. והרדב"ז הגיע לחשבון זה כך - אם נחלק קל"ה לשתים נקבל 67.5 ונוריד 10 אמה רוחב קה"ק לצד צפון, נקבל 57.5 ונוריד את רוחב הכתלים נקבל בערך 40 אמה. וכיוון שכך, ברור הדבר שנתכוון הרדב"ז למדוד מהקיר המזרחי צפונה מ' אמה. ואחר כך כתב שכיוון שהחשבון לא מדוקדק, כיוון שההיכל היה בצורת טרפז ולא מלבן מדוייק, לכן יש למדוד מהכיר הצפוני של קובת א(ל)צח'רה צפונה מ' אמה, וכך כתב בהדיא: ומ"מ לצאת מידי ספק צריך להתרחק מהחוט המתוח מכותל הכיפה הצפונית^[74] ארבעים אמה ברוחב באורך קפ"ז אמות מן המערב למזרח ע"כ. דהיינו שהארבעים אמה נמדדים ברוחב, זאת אומרת מצפון לדרום. וראיתי לר' אלישע וולפסון נר"ו בספרו הר הבית כהלכה שטעה בזה (עמ' 73 בתמונה וכן בתמונות הצבע בסוף הספר), שסימן את 'החוט' כהולך ממזרח למערב, וטעה בהבנת דברי הרדב"ז שכתב 'לצד מזרח' וחשב שהכוונה שהחוט הולך לצד מזרח. ולא היא, אלא הכוונה לקיר הכיפה אשר לצד מזרח, ולעולם המדידה היא צפונה, ופשוט.
וכעת נבין בס"ד למה לצד דרום לא כתב הרדב"ז שיש צורך למדוד 40 אמה מכותל הכיפה דרומה. שכן הרדב"ז כבר הגדיר את הכותל הדרומי של הרחבה המוגבהת ככותל העזרה, ולכן אין צורך למדוד לשם. אולם בין קיר הכיפה הצפוני עד לכותל הרחבה המוגבהת הצפוני נראה לעין שיש יותר מהמרחק מהכיפה לכותל הדרומי של הרחבה המוגבהת (ויותר מארבעים אמה), ואם כן בודאי שאין הכותל הזה קדום כלל.
♦

דברי הרדב"ז לגבי הצד המזרחי של הר הבית

ואחר שדן הרדב"ז בצד המערבי והצפוני עבר לדון בצד המזרחי, וז"ל: ואם העליות בנויות לצד מזרח הנה נתבאר כי הכותל המזרחי, אשר הוא בנוי עתה, הוא כותל הר הבית המזרחי, לפי שמשם והלאה הוא הר הזיתים. ועוד כי שערי רחמים הם באותו כותל. וכתב בעל כפתור ופרח שהם שערים שהיו נכנסים בהן האבלים והחתנים וכל הבתים והעליות אשר בצד מזרח מותר להכנס לשם, שהרי מכותל הר הבית המזרחי עד כותל העזרה המזרחי יש שי"ג אמה. וטמא מת מותר להכנס בהר הבית. ע"כ. הנה, גם מכאן יש ראיה ברורה ש'הכותל הדרומי' שהתייחס אליו הרדב"ז אינו כותל הר הבית הדרומי אשר בו אלאקצה, אלא קיר פנימי יותר. הגע בעצמך, אם הכותל המזרחי הוא כותל הר הבית והכותל הדרומי הוא כותל העזרה, יוצא שמדרום לעזרה אין כלל שטח הנקרא 'הר הבית', בעוד לפי המשנה רובו מן הדרום!
רק שאלה אחת נותרה בפסקה זו, הרדב"ז כותב שמותר להיכנס לעליות אשר בצד מזרח, שכן מכותל הר הבית עד כותל העזרה המזרחי יש שי"ג אמה. וזה צע"ג, דהא יש הרבה פחות משי"ג אמה. וגם החישוב של הרדב"ז הוא ת"ק - קפ"ז = שי"ג. אולם חישוב זה מתעלם לכאורה מהשטח הפנוי במערב אחורי בית הכפורת. והציע הגאון הר"י אריאל שליט"א שנפלה טעות סופר בדברי הרדב"ז, וכך היה צ"ל 'שכן מכותל הר הבית עד כותל העזרה המזרחי יש [אמות הרבה. שכן שמחסרים מת"ק אמה קפ"ז יש] שיג אמה'. ונפלה טעות הדומות דבר השכיח אצל מעתיקים. אולם כיוון שאין לנו כתבי יד של תשובת הרדב"ז או דפוס עתיק וכד', אין איתנו נביא ולא יודע עד מה בכדי להחליט שהגהה זו נכונה. אולם בוודאי שהיא מסתברת. ואף אם לא נקבל את הגהה זו ונעשה את הרדב"ז כטועה בדבר משנה, עדיין אין בכח קושיא זו לבדה בכדי לערער על הזיהוי המוחלט של א(ל)צח'רה כאבן השתיהעד.
♦^[75]

דברי הרדב"ז בנוגע לעליות הדרומיות

כתב הרדב"ז: ואם יש עליות בכותל דרומי באורך קפ"ז אמות מן המערב אל המזרח הרי הם בכלל הקדש ע"כ. לפי דרכנו מבואר שהרדב"ז נתכוון לעליות הנמצאות על הכותל הדרומי של הרחבה המוגבהת. שכן הרדב"ז כלל לא כותב מה דין העליות הנמצאות בתוך הרוחב של קל"ה אמה מן הצפון לדרום, כיוון שעליות אלו על הכותל הדרומי, הן בתוך כותל העזרה לפי הרדב"ז. ולכן לא נותר לדון אלא בעליות הנמצאות מזרחה או מערבה משם.
ועוד יש להעיר, שאם ננקוט בדברי הרדב"ז שכוונתו לכותלי הר הבית הדרומי והמערבי, והכוונה במילים 'מן המערב אל המזרח', לכותל המערבי הידוע (כדברי הרב קורן), מוכרחים להבין שהרדב"ז 'קידש' את הכותל המערבי לכל ארכו. שכן אם כבר הנחנו שהרדב"ז קידש עד הכותל הדרומי של הר הבית, וגם את הכותל המערבי יש לקדש (שכן הוא 'מתלכד' עם כותל העזרה). יוצא שכל המרובע מא(ל)צח'רא עד הכותל הדרומי של חראם א(ל)שריף כולו קדוש בקדושת העזרה. ואם כן שוב תקשה הקושיא שהקשיתי לעיל, היאך חלק מאלאקצא (בהנחה שהיא מדרש שלמה) תהיה חוץ מקפ"ז אמה ממזרח למערב? אלא אם כן נאמר שלפי הרדב"ז צורת העזרה היא כך:
שכן אם מקבלים את הנתונים הבאים:
א. העזרה מגיעה עד הפינה הדרום מזרחית, שכתב הרדב"ז "שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט ולא היתה העזרה נמשכת לצד דרום אלא עד שם", ועל פי הפשט העזרה היתה נמשכת עד אותה קרן, כביכול.
ב. הכותל הדרומי של הר הבית הוא כותל העזרה, ממה שכתב הרדב"ז "וכבר הנראה לעין כותל הדרום במקומו הראשון הוא וכו' וא"כ סוף בנין הנקרא מדרש שלמה לצד הדרום הוא סוף העזרה".
ג. הכותל המערבי של הר הבית 'מתלכד' עם כותל העזרה, ממה שהרדב"ז כתב שיש שי"ג אמות ממזרח.
ד. לפחות חלק מאלאקצה נמצא מחוץ לתחום העזרה ממ"ש הרדב"ז "וא"כ סוף בנין הנקרא מדרש שלמה לצד הדרום הוא סוף העזרה אלא שהוא חוץ מקפ"ז אמה אשר ממזרח למערב".
כל הנתונים הללו כתובים בתשובת הרדב"ז ואומצו כפשוטן וכלשונן על ידי הרב קורן שליט"א. וכאן אני תמה, היאך לא שם הרב קורן אל לבו שצורת העזרה היוצאת מהדברים הללו מוקשית ביותר. וגם מכריחה אותנו לומר שהרדב"ז חלק על הכפו"פ בזיהוי הכותל הדרומי בלא להזכירו. שהרדב"ז בסו"ד חלק על דבריו בנוגע להתלכדות הכתלים, דברים שלא נאמרו בפירוש על ידי הרדב"ז בשום חלק בתשובה.
ובאמת צריך סיבה טובה מאוד להניח שכך היתה צורת העזרה. אולם כל העוקב אחר הנתונים וההנחות שמניח הרב קורן שליט"א מוכרח להגיע למסקנה זו או דומה לה, ועי' בהערהעה.
♦^[76]

כמה קושיות על עצם דברי הרב קורן לאורך התשובה

אחר הודיע א-להים אותנו את כל זאת, שקשה להעמיד את דברי הרב קורן ואת פרשנותו בתשובת הרדב"ז, יש עדיין מקום לעמוד על כמה מדבריו לאורך הסבר התשובה ולהעיר עליהם כדרכה של תורה.
ראשית, הרב קורן דייק מהשינוי ששינה הרדב"ז בלשונו בין העליות המערביות שכתב בלשון ברורה והחלטית 'הילכך וכו'. לבין שאר העליות שהקדים להן לשון 'אם'. וכתב הרב קורן וז"ל: ומדקדוק דבריו ניתן גם להוכיח שהשאלה נשאלה בפועל רק בנוגע לצד המערבי, ובשאר הצדדים עסק רק אגב הדיון בצד המערבי, שכן לקמן, ביחס לצדדים האחרים, נקט בלשונות "אם העליות", בניגוד ללשון הוודאית המתוארת כאן, אשר פתח בה במילים "הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב, או הנכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב". ע"כ. אולם יש לדחות בפשטות, שכן כל המעיין בלשון הרדב"ז יראה שהספק אינו על עליית העולים לאותן העליות, אלא למציאות העליות, כביכול מסתפק הרדב"ז אם יש שם עליות. אולם, אם אכן יש שם עליות, ש"ד לעלות לשם להלכה ולמעשה. וכבר הרב קורן גופיה בהערה (מס' 45) שם לב לקושי בדקדוק שלו וז"ל: לקמן בפסקה ח (1) פתח במילים: "ואם העליות הם בצד צפון", שהיא לשון מסופקת, (אם כי ניתן לבאר אותה כלשון קצרה, וכאילו כיוון לומר: "ואם [תשאלני על] העליות [אשר] הן בצד צפון"). וכיו"ב לקמן בפסקה ט כתב: "ואם העליות בנויות לצד מזרח", וגם זה ניתן לביאור בצורה דומה. וכו' ע"כ.
ואשר על ידו השני, כתב הרב קורן בחצאי לבָנָה וז"ל: ולשון הרדב"ז: "ולא תיכנס לא לבית ולא לעלייה" צ"ע, כי לא הזכיר אפשרות כניסה ל"בית" בכל דבריו עד הנה, אלא רק עליות; זיזין; גזוזטראות; גגין; שערים, וכן את שוק אל-קטאנין, ובהמשך הזכיר גם מחילה. אם כי הדין דין אמת, ודין חדרים שבמפלס הקרקע חמור כמובן יותר מדין עליות שיש בהן איזה צדדי קולא, וכמו שהתבאר ע"כ. ובמחכ"ת, אישתמטיתיה דברי הרדב"ז קודם לכן, שכתב כמה פעמים וז"ל: ואני שיערתי שיש בין כותל זה של צד דרום עד הבתים והעליות אשר בניות לצד צפון יותר מקל"ה אמה ואינם בכלל הקדש ומותר ליכנס להם. וכו' עוד דרך אחרת רואין כאלו חוט מתוח מהכיפה לצד מזרח כל הבתים והעליות שהם בתוך מ' אמה לחוט זה הם בכלל הקדש וכל שהוא חוץ לזה השיעור הרי הוא חול וכו' וכל הבתים והעליות אשר בצד מזרח מותר להכנס לשם וכו' ודרך כלל אני אומר כי הבתים או העליות אשר לצד צפון וצד מזרח אין בהם ספק אצלי ומותר ליכנס להם ע"כ. ויש בזה מן התימה, דהרי הרדב"ז בהדיא התיר להיכנס גם לבתים, ולפלא איך נתעלם מן הרב קורן כן. ואדרבא הלשון 'גגין' מוזכרת פחות מהלשון 'בתים' (רק שתי פעמים, ובפעם אחת נזכר אגב גררא דלישנא דתלמודא). והמילה 'גזוזטראות' מוזכרת רק פעם אחת. והרי שלך לפניך, שלא רק שהרדב"ז הזכיר בתים, אלא גם התיר את הכניסה הרגלית אליהם. ודברי הרב קורן צע"ג.
ועוד, המעיין הדק היטב היטב הדק בלשון הרדב"ז יראה שגם בנוגע לעליות לא נקט לשון עליה לעליות, אלא רק בנוגע לעליות אשר בצד מערב, שכתב וז"ל: הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב ע"כ. אך בנוגע לשאר העליות כתב: ואם העליות הם בצד צפון צריך לשער מכותל מערבי לצד המזרח באורך קפ"ז אמות כל העליות הבנויות באורך זה הם בניות על אורך העזרה ממזרח למערב וכל העליות הבניות חוץ מאורך זה לצד מזרח או לצד מערב אינם בכלל האיסור. ע"כ. ולא כתב לשון עליה לעליות. וכן בהמשך: וא"כ צריך לשער אם העליות אשר כנגד כותל זה לצד צפון רחוקים מכותל זה קל"ה אמה אינם בכלל העזרה ואני שיערתי שיש בין כותל זה של צד דרום עד הבתים והעליות אשר בנויות לצד צפון יותר מקל"ה אמה ואינם בכלל הקדש ומותר ליכנס להם. ע"כ. וכאן לא נקט לשון עליה אלא לשון כניסה. וכן: וכל הבתים והעליות אשר בצד מזרח מותר להכנס לשם ע"כ. וקצת פלא שלא נקט בהם לשון עליה אלא לשון כניסה, משל בתים היו. ומ"מ מהלשון "להכנס" משמע שמדובר על כניסה רגלית ולא על עליה על גבי זיזין וגזוזטראות, גם בנוגע לשאר העליות ודלא כדברי הרב קורן, שכתב שכל הדיון הוא בעליה על גבי גגין, ולא בכניסה רגלית.
עוד נקודה שיש להעיר על דברי הרב קורן. שאם אמת היה הדבר הזה ולא נמצאו יהודים בהר המוריה, וכל העליות היו על תחומי חראם אשריף מבחוץ, אם כן מה הוא זה שכותב הרדב"ז: ודרך כלל אני אומר, כי הבתים או העליות אשר לצד צפון וצד מזרח אין בהם ספק אצלי ומותר ליכנס להם אם לא תהיה בולטת הרבה לתוך המקדש ע"כ. הלא אי מוקמינן לאותן עליות שבצפון, לעליות הנמצאות בקצה הצפוני של מתחם הר הבית, נצטרך לומר שהרדב"ז
נסתפק בעליה שהיתה בולטת הרבה כך: עי' בתמונה:
ועל פי זה התכוון הרדב"ז במילים 'בולטת הרבה' למבנה שבולט את כל השטח הזה וממנו יש להיזהר. וזה כמובן דוחק. אולם אם אנו מפרשים שהכוונה לעליות אשר בצד צפון של הרחבה המוגבהת, אלו:
אשר בנויות על הכותל הצפוני של הרמה המוגבהת. פשוט למה הרדב"ז כתב שאין לו ספק שהן מותרות "רק אם תהיה בולטת הרבה לתוך השטח" שאז יש להסתפק. שכן על פי החשבון שנתן הרדב"ז (וזה גלוי לכל עין) הצד הצפוני של הרמה רחוק מהכיפה יותר מאשר הכותל הדרומי. ואם את הכותל הדרומי זיהה הרדב"ז בתור כותל העזרה, בודאי שהכותל הצפוני אינו כותל העזרה, ולעליות הללו שבתמונה מותר לעלות לכתחילה ללא אומד, אלא אם כן יהיו בולטות הרבה, שאז יש להסתפק. משא"כ אם מדובר על הכותל הצפוני של הר הבית, דאז צריך שאותו מבנה יהיה בולט יתר על מאה ושבעים מטרים כדי להתחיל להסתפק, וזה כמובן דוחק. וברור שלא היה מבנה כזה בצפון הר הבית מעולם, בכדי שהרדב"ז יצטרך להסתפק בו.
וגם בנוגע למזרח כן הוא:
על שפת הרחבה המוגבהת יש מבנה, שהוא מהעליות^[77] שבמזרח שהתכוון הרדב"ז אליהם, וגם הוא רחוק מהכיפה לאורך ולרוחב, כפי שרואים בתמונה הבאה:
וכן יש עוד מבנים הסמוכים לכותל המזרח:
ולאותם מבנים נתכוון הרדב"ז להתיר מצד מזרח. ואף הרב קורן הודה בזה בתוך דבריו (לגבי המזרח גבי כסא שלמה, המבנה הצפוני יותר בחומה המזרחית המוקף בעיגול)^[78].
♦

האם נכון הדבר שיהודים כלל לא נכנסו להר הבית בזמן השלטון המוסלמי?

ואם אמת היה הדבר הזה, כדברי הרב קורן שיהודים לא הורשו כלל ועיקר להיכנס להר בית ה', יש לדון אמאי הרדב"ז דן באותן עליות, באופנים שאינם אליבא דהלכתא. אפשר היה לומר שכיוון שאתי לידיה דהרדב"ז לעסוק בעליות אשר בהר הבית, חיבת הקודש מכשרתו לעסוק בקדשים, ושנה עליו הכתוב לעכב. והשתא דאתי לעסוק בצד המערבי ביאר את המרחקים שבין שאר העליות לבין מקום המקדש.
ויותר נראה שאיסור העליה להר הבית, אף שהיה קיים, כפי שכתב הרדב"ז גופיה בפירושו למשנה תורה (הביאו הרב קורן בגיליון מעלין בקודש ל"א), מ"מ אפשר שלא נאכף בחזקה כל כך. ראשית, מעצם המנהג שמזכיר הרדב"ז בצורה כל כך ברורה שנהגו לעלות לעליות. ומתוך התעודות השרעיות ברור שהמוסלמים לא ראו זאת בעין יפה, ואעפ"כ היה זה מנהג פשוט שנהגו בו כל העולם. ונראה שהיהודים מצאו זמנים ועתות רצון לעשות כן, בין ברשות ובין על ידי "בקשיש". ועוד בספר המסורת של הרבנים שפירא ופלאי הובאו כמה מקורות, חלקם מזמנו של הרדב"ז, חלקם קודם וחלקם מאוחרים, העוסקים ביהודים שעלו, לעתים בקביעות להר הבית. וכך כתבו שם עמ' עמ' 67 מקור 118, באגרת של תלמיד הר"ע מברטנורא, לגבי אשה יהודיה הנכנסה עם חברתה הישמעאלית^[79]. וכן שמה מקור 116 (אף שמשמע שנכנסו ברישיון, מ"מ הא קמן שלעיתים הרשות היתה נתונה). וכן בעמ' 68 מובא שירו של הר"ז אלצ'הארי שכתב: והייתי מתהלך בהר הבית/ואסב שבתי בין עצי הזית. ע"כ. והנה אנו יודעים שיש עצי זית עתיקים בהר הבית. וזה היה כבר תחת השלטון העות'מאני בזמן הרדב"ז ממש (שנת שכ"ז, בדיוק ארבע מאות שנה לפני כיבוש העיר על ידי חילות ישראל. הרדב"ז נפטר בשנת שלב-ג). וכן שם במקור 121 מסופר (ממקור נוצרי) שהיהודים קבלו את רשות אחד ממושלי ירושלים, להתפלל בהר הבית תמורת בצע כסף כשהם מחופשים לתורכים. הדבר נתגלה רק לאחר כמה שנים (!) ורק אז הופסק. הנוצרי אומר שזאת סיפר לו אחד היהודים 'הזקנים', ואפשר שהמעשה עצמו היה לא הרבה שנים אחר פטירת הרדב"ז. ואם כן, מצאנו שקודם זמנו של הרדב"ז היו יהודים שעלו להר הבית, בזמנו של הרדב"ז - הר"ז אלצ'הרי עלה להר הבית, ואחר זמנו של הרדב"ז. אמת הצד השווה שבין כל העליות הללו, הן שנעשו ביחידות, לא בקול רעש גדול, או גם שלא ברישיון.
ויש לציין דבר חשוב, אם הייתה אפשרות בהיחבא ובסודיות ליהודים להיכנס להר הבית, ברור שהיהודים לא יפרסמו זאת בראש חוצות ולא יכתבו זאת עם המושל הערבי בדף, לצורך העניין, כאשר הוא נמצא עם כל אנשיו והשגל יושבת על ימינו, וישאלוהו 'מה דעתך תמורת בצע כסף להסכים לנו להיכנס להר הבית מחופשים לתורכים ולהתפלל על הבאת מלכות קדישי עליונין'? בודאי שכל שאלה כזו וכל מהלך כזה שנעשה, נעשה בהשקט בסודיות ולא בקול רעש גדול.
ואולי על פי זה אפשר להסביר, למה הרדב"ז נצרך לברר את דרכי הגישה גם משאר הכיוונים, אף שהמנהג הידוע היה לעלות רק ממערב. זאת עשה, בשביל אותם יהודים המצליחים בשקט להיכנס למקום המקדש. ובתוך דבריו הבליע את החשבון אשר עליהם לעשות. ולענ"ד פשוט הדבר. (ואולי גם הרדב"ז היה בתוך היהודים אשר הצליחו להיכנס בהיחבא, ועל כן הוא אומר שהפתח הקטן אשר משמאל לבאב אלקטאנין כשכוונתו כנראה לבאב אלמוטהרה, הנמצא מדרום, ופתח זה לא יהיה משמאל אלא לרואה המקדש מבפנים. ולכן הוא אומר שהעומד בקרן דרומית מזרחית לרחבה המוגבהת רואה שמשם והלאה הוא עמק יהושפט, שכן הוא ראה זאת בעיניו. ואולי לכן הוא מודד 'ממזרח למערב' בכמה מקומות^[80]. ואולי לכן הוא חוזר ואומר בנוגע לשאר הכיוונים 'אם העליות', כלומר 'איני אומר בצורה ברורה, אך אתם תבינו לבד מה עליכם לעשות באותן עליות'^[81]. ואיני אומר קבלו דעתי, אלא רק כהצעה).
♦

סיכום העולה מדברי הרדב"ז

וכיוון שכן הוא, הנה בפנינו אחד מגדולי הפוסקים, הרדב"ז, שהעיד בפירוש על המסורת שתחת לקובת א(ל)צח'רא נמצאת אבן השתיה. ועל פי אותה המסורת התיר להלכה ולמעשה להיכנס להר הבית, בחישוב המרחקים הנצרכים מאבן השתיה הנמצאת בכיפת הסלע. ואם כן ברור שהמסורת עברה והגיעה עדיו, והוא סמך עליה להלכה ולמעשה.
ועל כן יוצא, לפי דעת הרדב"ז שהרמה המוגבהת אשר אנו רואים אותה היום בנויה בחלקה על יסודות קדומים. וכן, הרדב"ז זיהה את הכותל הדרומי של הרחבה המוגבהת בתור הכותל הדרומי של העזרה, וממנו ומן הכיפה חישב את המרחקים. עמדתי על כך, בס"ד, שהרדב"ז טעה במרחקים, וחשב בטעות שיש 40 אמה מכותל הכיפה לכותל הדרומי של הרחבה המוגבהת, וזו טעות מסתברת לעומד מרחוק ומודד על פי ראיית עיניו ללא כלי מדידה^[82]. וכל זאת דקדקנו בס"ד מתוך לשון הרדב"ז ללא הגהה וללא המצאת כתלים ומבנים שהיו ונעלָמו, אלא הכל כפי שהוא לפנינו היום, וכך מוסברים דברי הרדב"ז אל נכון.
♦

סיכום הדיון בדברי הרב קורן

ובאמת הרב קורן אנהיר עיינין באיזהו מקומן של סבכים, ולולא דבריו לא היינו עומדים על האמת בצורה טובה.
למסקנה, לענ"ד יש לקבל את דברי הרב קורן בכך שהמנהג הידוע לעלות היה רק במערב (באיזור באב אל מוטהרה ובאב אלקטאנין וכד'), וכן שהרדב"ז לא דייק במרחקים כל הצורך. ומאידך, אין להניח משו"ה שיהודים לא נכנסו להר הבית כלל ועיקר. וכן אין לקבל את חידושו של הרב קורן ש'העליות' הן הנה עליות בקצוות של חראם אשריף, כפי שראינו יש בכך כמה וכמה קושיות^[83].
♦ ♦ ♦