מחה"ס הכי איתמר
הערות במניית התרי"ג מצוות[1]
א.כידוע הגאונים והראשונים טרחו מאד לברר וללבן איזה מחיובי בתורה נמנים בכלל ה"תרי"ג מצוות" ואלו לא, כשהמלחמה ניטשת במלא עוזה, קול מלחמה במחנה קול ענות גבורה, עד שאם נצרף כל הדעות יחד נגיע כמעט למספר כפול מתרי"ג, כאלף מאה מצוות![2]
וכך תיאר זאת הרשב"ץ בהקדמה לספרו על המצוות, זוהר הרקיע: "וראיתי מערכה מול מערכה, מלחמות תנופה בחרב שלופה, ביד זה מקל תפארה וביד זה מטה עוז ושבטים. זה אומר בכה וזה אומר בכה וזה חרבו על ירכו, וזה אומר להבר החיצים ולמלאות השלטים. ראיתי ונבהלתי... נהפכו עלי צירי, ורחפו כל עצמותי, ויגע לבבי כנוע עצי שטים".
והשאלה המתבקשת היא מאי נפק"מ בכל זה, והאם יש גדר בפני עצמו ל"מצוה מנויה". וכך טענו רבי יוסף ן' ג'יקטיליה בס' כללי המצוות (ערך מנה) והגר"א בס' מעלות התורה שאין בזה נפק"מ.[3]
מקופיא היא נראית "שאלת השאלות" וחידה שאין לה פתרון. אמנם לפני שננסה לתרץ אותה נראה שיש לצמצם אותה, ולנתב את כל העוצמה והחריפות שבה אך ורק על הראש והראשון שמקובל שפתח את מקצוע זה, הבה"ג בתחילת ספרו, מה ראה למנות אחת לאחת למצוא חשבון. אבל אחרי שהוא מנה ואורייתיה דהרמב"ם קא מרתחא בי' על התמיהות וההשגות שמצא בו, עד שתלה בה את קללת ישעיהו (כט יא) "ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא", אין שאלה על הרמב"ם למה הוא חזר ומנה את המצוות - פשוט שהוא יתקן מה שנראה בעיניו עיוות כה גדול, כשהרמב"ם באמת הסביר את עצמו באר היטב בי"ד שרשים מה ראה על ככה ומה הגיע אליו להיכנס במלחמת מצוה זו.ג
ואחרי שנפתח מקצוע זה בתורה, ורבותינו הרמב"ן ובעלי התוס' היראים והסמ"ג והסמ"ק נכנסו בעובי הקורה, אין שאלה עליהם למה ברוחב דעתם שינו ממנין חבריהם, כי הוא מאותו הטעם שהרמב"ם שינה ממנין הבה"ג.[4]
גם הרס"ג, שאינו שייך לרצף שאחרי הרמב"ם, כותב מפורש שלא ראה להיכנס לזה אם לא שנהגו לומר אזהרת 'אתה הנחלת' ויש בה מצוות חסרות או כפולות, לכן כתב פיוט חדש.[5] א"כ גם עליו לא יקשה למה מנה. ואינה אלא על הפותח בה ראשון וקורא בה ראשון למה פתח בה.[6] אבל אחרי שהתחדש והתהווה חלק זה בתורה, מובן מאליו שבסופה וסערה דרכו, תוסס ושוקק רועש ורוגש.[7]
ולעצם השאלה על מה ולמה נהגו במניית המצוות, נראה לזה הסבר על דרך הפשט, שמחיבת המצוות נגעו בה - אם נשתחווה לאגורת כסף נספור ונמנה ונפקוד, לא נספור ונמנה תרי"ג דורונות דשדר לן מלכא? הלא שם הקטן יהיה לאלף והזעיר לעצום ורב. לכן הראש וראשון לדבר שבקדושה זה אוהב מצוות לא שבע מצוות עד שמנה אחת לאחת לבוא למנין תרי"ג, "כי המנין מראה לאדם כל ישעו וכל חפצו" (ע"פ החינוך מצוה שו). ולא העלה בדעתו להרעיש ארץ להרגיז ממלכות, רק הוא באחד יספור ומי ישיבנו.[8] אך משמיא קא זכו ליה ונתגלגלה זכות על ידי זכאי ומימיו שמן המקדש יצאו בקול דממה דקה כטל לישראל וכזרזיף ארץ, גאו עברו מים עד ים וצי אדיר לא יעבירנו, ועב קלה ככף איש הכותב ומונה על הספר ובדיו נהפכה לגשם מטרות עוז קולות וברד ואש מתלקחת.[9]
כשהמונה הראשון נשאר יושב בסתר בצל, לא נודע מי הוא "מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע" (משלי ל ד).[10] כשבכת"י עתיקים מתואר חיבור פיוט 'אתה הנחלת' כעבודה משותפת של "מתיבתא דרבנן" ו"בני הישיבה".[11] אך יותר מסתבר שהוא ממשה רבינו, ודוד המלך, כל מלכי ישראל, ואליהו הנביא![12] שזה בוודאי יבהיר ויחוור את המוסכמה הגדולה לתרי"ג, ואת העיסוק המתמיד במקצוע בסמוך למתן תורה. ושכנראה דורות על גבי דורות לא היתה בזה כל מחלוקת (עי' חגיגה פ"ב מ"ב), ולא מנו אלא מאהבת וחיבת המצוות, ולא מנפק"מ לאיזה דינים אלא מידיעה גמורה שאלו הן המצוות שנתנו.
אמנם הרבה מבארים נפק"מ בזה לכמה דינים: עוסק במצוה, עשה דוחה ל"ת, כפיה במצוות, שבועה על מצוות, מלקות, בל תוסיף, קבלת עול מצוות, שלדעתם כל אלו נאמרו רק על מצוות נמנות.[13] אך: א) קצת דחוק שכל הסאון והשאון האש והלפידים שסביב המנין הם רק בגלל דין זה או זה, ב) רבותינו לא רמזו שעל זה קוטב וציר מחלוקותיהם ודיוניהם, ג) מצאנו לדינים הנ"ל גם במצוות שלא נמנו,[14] ד) במצוות שהוויכוח הוא אם הן אחת או שתיים[15] לכו"ע נאמר בהם כל דינים הנ"ל.
♦
ב.
הרמב"ן (שורש א) הסתפק אולי מנין התרי"ג מצוות הוא הלכה למשה מסיני או אסמכתא "שנאמר למשה מפי הגבורה כך וכך מצות אני מוסר לך לצוותם בישראל מורשה, או שהוא אסמכתא בעלמא מן הגימטרייה הזאת".[16] וחזר וכתב "ומפני התפשטות החשבון הזה שם ובכל מקום, נאמר שהוא מסור בידם מפי משה רבינו מסיני". וכך נראה מדבריו בהקדמה לספר בראשית "כי לוחות האבן יכלול הלוחות והמכתב כלומר עשרת הדברות והמצוה מספר המצות כולן עשה ולא תעשה". והקשה הקנאת סופרים "הלכה למשה מסיני על מנין תרי"ג למה לי ליתו ס"ת ולימנינהו".
אכן עכ"פ חזינן דהרמב"ן ברוחב ועומק דעתו כן סבר סברא זו. וגם התרי"ג מצוות נדרשו מהמקראות בכמה סוגי דרשות,[17] שמכל זה נראה דבאמת אינו ענין למציאות למנות ע"פ מה שנמצא בספר תורה, אלא הוא מנין בדווקא בגזירת עליון. ולא רק שלא יועיל כאן "ניתי ספר ונחזי", כי הדברים אינם חתוכים ופסוקים, כדלעיל, אלא אפילו אם הם היו ברורים ומחוורים ולא היתה בהם שום מחלוקת, לא בגלל זה היו לנו "תרי"ג מצוות". אלא מצורך גבוה רם ונישא הנקרא "תרי"ג מצוות" הנודע רק ע"י הלל"מ או אסמכתא או דרשות, וכן ע"י חכמי הסוד.
ולכאורה כל מצוות התורה התלויות במנין כך הן, שלא מפני שבשבעה שבועות יש חמישים יום נצטווינו לספור חמישים יום, וכן שבעת ימי פסח ושמונת ימי החג אינם מפני שבמציאות יש כך ימים בין יו"ט ראשון לאחרון. דרק אצל האדם שבוע הוא ממילא שבעה ימים ושבעה שבועות הם ממילא חמישים יום, אבל הקב"ה אינו משועבד לדברים שממילא ודברים הבאים מאליהם. וכשהקב"ה ציוה בחמישים יום שהם שבעה שבועות, הרי דתרתי אית בהו, דהא יכול היה לברוא ששבעה שבועות הם מנין אחר של ימים. וממילא גם מה ש"תרי"ג מצוות" הן שש מאות ושלוש עשרה אינו מפני שמאליו הסתיים בו סך החוקים והמשפטים, אלא שהקב"ה רצה וחפץ בדוקא במנין הזה.[18]
ומה שמנין זה הוא בדוקא, אולי מפני שהוא כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים או שס"ה ימים, שבאותה מימרא עצמה שגילה רבי שמלאי על תרי"ג מצוות אמר שהם כנגד הנ"ל, הרי ש"בדיבור אחד נאמרו", שזה מוכיח על החיבור והשייכות שבין האדם למצוות ולכל סדר החיים. והאדם וימיו וקיום המצוות אינם ב' עניינים אלא הכל "באין כאחד", תרי"ג מצוות המכוונות לאדם וחייו. והזוה"ק מבאר שעל זה נאמר "בצלם עשה אלוקים את האדם" וממליך לשכינתא על איבריו, לכן אין להוסיף על מספר זה וממנו אין לגרוע.[19]
ולהאמור שמנין תרי"ג היה ידוע מדור המדבר, א"כ אפשר שרבי שמלאי לא בא לומר את מנין המצוות, רק את זה שהמנין מתמזג ונטמע באיברי האדם וימיו, והרמב"ם בשורש ג' הכריח מזה למנות רק מצוות שלדורות ולא לשעה.[20]
ועוד על הדיוק של מנין זה, מה שאמרו חז"ל (במדבר רבה פרשה יג אות טו, תנחומא קורח יב, ס' הבהיר אות קכד) והובא בגאונים ובראשונים, שבעשרת הדברות יש תר"ך אותיות כמנין תרי"ג ושבע מצוות דרבנן או מצוות בני נח.[21] וכ"כ המבי"ט בבית אלוקים (שער היסודות פי"ב), והוסיף בזה ענין מחודש מאד, דכיון שכל אות היא הוראה לעצמה בלא קשר עם אותיות שלפניה ושלאחריה, אזי נחקקו כל אחת בפני עצמה! שבזה היא הוראה ורמז לכל מצוות התורה, ורק בספר תורה נכתבו ונחלקו לתיבות שיורו על עשרת הדברות! ומהר"ם מרוטנבורג (תשב"ץ קטן סימן תסז) דייק נפלא אפילו את מטבע הלשון "עשרת הדברות": "מה דאנו אומרים עשר"ת הדברו"ת ולא עשרת הדברים, לפי שדברות עולה בגימטריא תרי"ג מצות חסר אחת".[22]
ורבינו בחיי (שמות מ טז) כתב שמפסוק "ועשו לי מקדש" (שם כה ח) עד כאן, תמצא רמ"ח עשיות במלאכת המשכן וכליו, אחת לאחת למצוא חשבון, והם כנגד רמ"ח מצות עשה שבתורה... ועוד הם כנגד רמ"ח אברים שבאדם ג"כ, כי כשם שהמשכן שקול כנגד העולם וכולל כל העולם, כן הוא כולל כל התורה ברמ"ח עשה שבה, גם את האדם במאתים וארבעים ושמונה אברים שבו. ובאהל יהושע (דרוש א סי' יב) כתב שבבניין המקדש יימצאו בו מספר מפקד סכום המצוות מסכים למנין תרי"ג בחלוקת אבריו, קרשיו, קרסיו, עמודיו, אדניו, מכסהו, אהלו, ומסכיו. ונפלאת היא בעינינו שכאשר נספרם אחת לאחת למצוא חשבונם נמצא מספרם עולה ומכוון למספר התרי"ג אשר מנו חכמים במנין המצוות.[23]
הנה מכל זה עולה שמנין זה הוא בדוקא, ועניינו ושורשו בגובהי מרומים ומסודות התורה.[24]
ובשם הגדולים בערך על רש"י כתב "ושמעתי מפה קדוש רב מופלג שקיבל מרבו, דרש"י התענה תרי"ג תעניות קודם שכתב פירוש התורה". ובאגרות מכתבים מהגר"י משאש (ח"ג תפ) הביא מצרור המור למוהר"א סבע זיע"א, בסוף ס' בראשית בדף האחרון כתוב לאמר, זו העתקה מס' ישן נושן אשר נמצאת באמתחת מקובל גדול המכונה בשם ר' נחמן בן שמואל זיע"א, "ראיתי נצוצי אש יוצאים מקברו של רש"י ע"ה, ונפק כרוז ואומר תשמע דברי רש"י בעצמו פה אל פה, וז"ל: אני שלמה בר יצחק התעניתי כמנין תרי"ג תעניות רצופים, חוץ משבתות וימים טובים, עד שהוצאתי הדבר לאור והוצאתי מכח אל הפועל וחברתי פירושי על התורה" וכו'.
ואי לאו דאיכא בתרי"ג מנין מדוקדק מה מקום להתענות דווקא כסך הזה.[25]
[ובכל הנ"ל יתווסף טעם לחומר מצוות בל תוסיף ובל תגרע, ובבעל הטורים (דברים ד ב) "ולא תגרעו ממנו לשמר את. ס"ת תרי"ג].
♦ ♦ ♦