הרב מרדכי מאיר טוקצינסקי
מודיעין עילית

מקורות לקו התאריך

א.
התעוררות שאלת קו התאריך
כתבו הרבה מהראשונים שמקום התחלת הימים הוא בקצה מזרח היבשת, ובדברי הכוזרי (מאמר ב' אות י"ח-כ') והרז"ה (ר"ה כ') מבואר שמקום קצה המזרח הוא במרחק רבע כדור למזרח ארץ ישראל (90 מעלות), שם מקדימה שקיעת החמה בשש שעות לפני א"י. לפי דבריהם עולה לכאורה שמקום קו התאריך עובר 90 מעלות למזרח ירושלם, ובכל מזרח יבשת אסיה ואוסטרליה ובאיי יפן והפיליפינים מתאחר היום עד י"ח שעות אחר ירושלם.
מנהג היהודים במזרח הרחוק מאז ומעולם הוא לנהוג את יום השבת כפי המנין המקובל שם, המקדים לארץ ישראל בכמה שעות, ולא כפי מה שעולה לכאורה מדברי הכוזרי והרז"ה שעליהם לנהוג את יום השבת עד י"ח שעות אחרי א"י (באופן שיום שבת המקובל הוא באמת יום ששי, ויום ראשון המקובל הוא יום השבת באמת).
בשנה האחרונה יצא לאור הספר 'קו התאריך במקורות' מהרה"ג ר' אפרים אריאל בוקוולד שליט"א, בו העמיד את שיטות הראשונים בסוגיא ובירר את דבריהם לאור המציאות המוכרת. [עוד לפני כן פרסם הגרא"א בוקוולד את יסודות משנתו בקובץ תבונות חלק ב' וחלק ג']. עם צאת הספר לאור שלחתי מכתב הערות להרב בוקוולד, לאחר שהתכבדתי בתשובתו חזרתי והערתי לו על דבריו, והנני מפרסם בזה את תורף הדברים עם הערות נוספות לתועלת המעיינים בעז"ה.
בפתח דבר לספרו מביא הרב בוקוולד את דברי עורך עתון המגיד, חיים זליג סלונימסקי, שעורר בשנת תרל"ב את שאלת קו התאריך[1], וכותב הר"ב 'לאחר שדחה חז"ס את דברי כל הראשונים ז"ל, ממשיך לייסד [עפ"י דרך קה"ת הבינלאומי 180 מעלות מלונדון], שיהיה קה"ת 180 מעלות מירושלים... אע"פ שלא נתקבלה דעת חז"ס בדורו, אבל הצליח ליצור "פולמוס", טשטוש ו"ספק", לערער על סמכותם של רבותינו הראשונים ז"ל בסוגיא זו'. מדברי הרב בוקוולד נדמה שאם קיים איזה ספק בנידון קו התאריך – הרי זה רק מכח השפעת המשכיל חז"ס, שכבר בזמנו נדחו דבריו ע"י כל גדולי הדור ההוא.
אמנם האמת היא שהספק אודות קה"ת נולד מאות שנים לפני חז"ס ע"י כמה מגדולי הפוסקים. התשב"ץ (במשנתו האחרונה בחלק א' סוף סימן ק"ה) כתב 'ואם נאמר כי סוף המזרח קבלו השבת קודם א"י ו' שעות', ומשמע שהוא הסתפק בעיקר הדין האם בקצה המזרח מאחרים עד י"ח שעות, ע"ש. הרדב"ז (סימן ע"ו) כתב: 'ודע כי נפל מחלוקת בין הראשונים מאי זה מקום מתחיל היום וגם מאי זה מקום מתחיל יום השבת. עיין במ"ש בספר הכוזרי ובעל יסוד עולם'. הרמ"ק בשיעור קומה (סימן נ"ב) כתב: 'וימצא זריחתה הראשונה היא על א״י והיא השקיעה הראשונה, ואחריה יבאו כל שאר השקיעות והזריחות', ע"ש. (ותמוה איך אפשר לומר שקה"ת עובר למזרח א"י). המהרי"ט (בקונטרס זכרונות סימן ס"ב) חלק על דברי הרז"ה, ומסיים את דבריו בנוגע למי שמפליג בים למזרח היבשת 'מיהו דינו מסופק היאך יקדש שבת'. בספר נחמד ונעים (סימן קס"א) הניח בשאלה את דין רבע הכדור המסופק. היעב"ץ במור וקציעה (סימן שד"מ) כתב שהנוסע ממקום למקום ממשיך למנות כפי המנין שמנה עד שיגיע למקום ישוב בני אדם, ואז ימנה בשוה להם. (וכן כתב גם בספר הברית חלק א' מאמר ד' פרק י"א). בספר מחר חדש (ר"ה כ') מהג"ר משה חיים רימני מכריע שקה"ת עובר בערך 180 מעלות למזרח א"י ע"ש.
גם בשנת תרל"ב, כשהתעוררה השאלה האם למעשה על תושבי המזרח הרחוק לשנות את מנין הימים הנהוג שמה ולהתחיל לנהוג למנות את הימים מאוחר יותר לא"י, דנו בשאלה זו דנו כמה מגדולי הדור (ונדפסו דבריהם בקונטרס דברי חכמים). הג"ר שמואל מוהליבר, אב"ד ראדום וביאליסטוק, אחז מסברא שהיום מתחיל י"ב שעות למזרח א"י ומתאחר עד י"ב שעות לאחר א"י. ושוב חזר וטען סברא אחרת, שאם הונהג במקום יום אחר אי אפשר לשנותו. הג"ר אלכסנדר משה לפידות, אב"ד רייסין, והג"ר ישעיה מאיר כהנא שפירא, אב"ד טשורטקוב, סברו להלכה ע"פ שיטת הראשונים שבמזרח הרחוק היום מתאחר עד י"ח שעות – ומ"מ לא הורו למעשה לשנות את מנין הימים המקובל שם[2]. הגרי"א ספקטור לא רצה להכריע בשאלת קה"ת, כמובא בשו"ת בית אברהם (סימן א') (והג"ר אריה ליב ראשקעס, הרב משניפישאק, השיב שם שקו התאריך עובר במרחק י"ב שעות למזרח ירושלם).
בימי השואה, כאשר פליטים רבים נאלצו לברוח למזרח הרחוק ביפן, עלתה שוב שאלה זו על הפרק כיצד עליהם לנהוג שם. בני ישיבת מיר שאלו את מרן הגרי"ז מבריסק כיצד עליהם לנהוג בשהותם במזרח הרחוק, והוא אמר שאע"פ שהעיקר כשיטת הרז"ה, אבל מכיון שיש בזה מחלוקת הראשונים, וכבר הג"ר יצחק אלחנן ספקטור לא רצה להכריע בזה, לכן גם הוא אינו יכול להכריע בזה. [גם מרן הגר"ח מבריסק אמר שיש מקום שיש שם שאלה מתי זמן השבת, ולכן כשהגיע הגרב"ד ליבוביץ לאמריקה נזהר ממלאכות גם ביום ראשון, עד ששלח לו הגרי"ז שאמריקה אינה בכלל הספק (עובדות והנהגות לבית בריסק ח"א עמוד רי"ד)]. הגרי"ז הפנה את השואלים אל הגרש"ז ריגר, והוא כתב במכתביו (נדפס בחזו"א קונטרס ח"י שעות עם פירוש פשר חזון), שלענין תפלה אין לשנות מיום השבת הנהוג ביפן, אבל מ"מ יש לחוש גם לדעת הרז"ה שלא לעשות מלאכות דאורייתא גם ביום ראשון. וכך נהגו תלמידי ישיבת מיר בבואם ליפן.
לאחר מכן נשלחה השאלה לגדולי א"י, ומרן החזו"א הורה לשנות לגמרי את מנין הימים ולנהוג שבת ביום ראשון המקובל, וכפשטות דברי הכוזרי והרז"ה ושאר הראשונים. [אלא שחידש מרן החזו"א, שכל זה אינו אלא בנוגע לאיי יפן וכדומה, אבל במזרח אסיה ואוסטרליה יש להשאר עם מנין הימים המקובל, מכיון שכל היבשת מחוברת ונגרר מזרח היבשת להקדים את מערב היבשת, וקו התאריך עובר בים סמוך ליבשת ומתפתל לפי קו החוף]. לעומת זאת, היו מגדולי ישראל שהשיבו שלא לשנות את מנין הימים הנהוג, או שיש להחמיר לשמור את קדושת השבת והמועדים גם ביום המקובל וגם למחרת. ובטעם הדבר, יש שאמרו שיש בזה מחלוקת ראשונים (כמו מרן הגרא"ז מלצר במכתבו שנדפס בספר פשר חזון על קונטרס י"ח שעות), ויש שאמרו פירושים שונים בדברי הראשונים (כמו אא"ז הגרי"מ טוקצינסקי בספר היומם), ואכמ"ל. (ראה במה שהארכתי בשו"ת הגרימ"ט בפתיחה לסימן כ"ח).
למעשה, עד היום המנהג הרווח אצל הנמצאים במזרח הרחוק באיי יפן והפיליפינים לנהוג את יום השבת ביום המקובל המקדים את א"י. אבל המחמירים נזהרים לענין מלאכות גם ביום הראשון המקובל מלבד מה שנוהגים את עיקר השבת (לענין תפלה וקידוש וכו') ביום השבת המקובל. וזאת, כהוראת הרבה מגדולי הדור, הגר"מ פיינשטיין (כמובא בספר תאריך ישראל מעדות בנו הג"ר דוד פיינשטיין), הגרי"י וייס (מנחת יצחק חלק י' סימן ל"ג שכתב שמספק אין דוחין מה דאפשר לעשות כעת לקיים את המצוה לכתחילה, ע"ש), הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה יוה"כ פרק ה' הערה 48), הגרי"ש אלישיב (ישא יוסף חלק ג' סימן ק'), הגר"ש ואזנר (שבט הלוי חלק ג' סימן כ"ח וחלק ו' סימן ל"ד, וגם מובא בשמו בשו"ת חיי הלוי חלק ו' סימן מ"א), רבני העדה החרדית (בהשתתפות הגר"מ ברנדסדורפר, בהוראה למשגיחי ועד הכשרות בשנת תשס"ד), ועוד מגדולי הדור (כמובא בספר תאריך ישראל סימן ב' אות ב', ובפסקי תשובות סימן שד"מ במהדורה המקורית תשע"ה, ובספר השבת בכל מושבותיכם פרק ג' ופרק י"ט, ובכמה ספרים). לעומת זאת, גדולי הדור ממשיכי דרכו של מרן החזו"א מורים כשיטת החזו"א לקולא ולחומרא. (ומ"מ מובא בתולדות יעקב פרק י"ט שהגרי"י קנייבסקי הורה שלא לשנות מהמנהג המקובל ולהמנע מלעשות מלאכה ביום השביעי, וכן הורה הגרח"ק שלא לעשות מלאכות ביום השביעי בפרהסיא).
למרות שהמנהג במזרח הרחוק להקדים את השבת לא"י, אבל באיי הוואי (הנמצאים בערך 160 מעלות למזרח ירושלים), המנהג הרווח הוא לנהוג את יום השבת ביום המקובל שם, שהוא מאחר את ירושלם. [והרבה מגדולי הדור הנ"ל הורו לנהוג שם שבת ביום ששי המקובל, וכשיטת הגרי"מ טוקצינסקי]. יש להדגיש שהמנהג במזרח הרחוק קיים מלפני מאות שנים, לעומת הישוב היהודי באיי הוואי שהוא מאוחר בהרבה. אם נרצה לקיים את שני המנהגים, אפשר ליישב לפי שיטת הראב"ח וסיעתו (מובא להלן) שקו התאריך עובר במזרח היבשה במרחק יותר מ90 מעלות מירושלם. ועדיין אינו מתאים עם המנהג בניו זילנד להקדים לא"י למרות שהם נמצאים מזרחית לקצה המזרח גם לשיטת הראב"ח.
♦
ב.
הפירוש בסוגיא בראש השנה
בגמ' ראש השנה (כ') 'מחשבין את תולדתו, נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה, לא נולד קודם חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה. למאי נפקא מינה. אמר רב אשי לאכחושי סהדי'.
בפירוש רש"י ותוס' ועוד מפרשים על הסוגיא מבואר שניתן לראות את הלבנה בארץ ישראל י"ח שעות לפני המולד ושש שעות לאחר המולד, ע"ש. אבל כבר הקשו הראשונים שעל פי רוב אי אפשר לראות את הלבנה בשום מקום כ"ד שעות לפני המולד וכ"ד שעות אחר המולד, ופעמים שהלבנה ממהרת וניתן לראותה פחות מכ"ד שעות, אבל בשום אופן אי אפשר לראות את הלבנה שש שעות סמוך למולד האמיתי. [המהר"ל מפראג כתב בבאר הגולה (באר הששי פרק ז'), שאע"פ שע"פ חכמת התכונה לא נודע שאפשר לראות את הלבנה בשש שעות הסמוכות למולד, מ"מ נמסר מפי הגבורה שכן יתכן שתראה הלבנה אחר שש שעות בשום צד בעולם, למי שיש בו חכמה להכיר, כאשר יצטרף לזה שהאויר בתכלית הזכות מה שאפשר בעולם, והמדינה גם כן היא גבוה, ואינה יושבת בעמק, והיא קרובה בתכלית אל המערב. והראב"ד (בהשגות על הרז"ה בדף כ"ה) כתב בזה: 'קורא אני על זה ועל כל הלועזים על רבן גמליאל, הוי חכמים בעיניהם וכנגד פניהם נבונים... ואיפשר שהם יודעין חשבון מהלך הלבנה ולזמן ידוע יש חשבון מהלכה שהיא נראית לו' שעות הישנה והחדשה, ולא נודע זה הזמן וזה החשבון לכולם ונודע לרבן גמליאל וחביריו'].
הרז"ה פירש את הסוגיא לפי ההנחה שמקום קו התאריך נמצא במרחק שש שעות למזרח ירושלם, וא"כ למערב ירושלם מתאחר היום עד י"ח שעות (270 מעלות), וכתב שאחר כ"ד שעות מהמולד אפשר לראות את הלבנה סמוך לשקיעת החמה, וא"כ אם היה המולד קודם חצות בא"י נראית הלבנה אחר כ"ד שעות בשקיעת החמה בקצה המזרח (ששם מתאחר חצות היום בי"ח שעות ועוד שש שעות מחצות עד שקה"ח). ושם הוא עדיין אותו היום של המולד, ולכן אפשר לקבוע את יום זה לר"ח. אבל אם לא היה המולד בא"י קודם חצות, לא תראה הלבנה בו ביום גם בקצה המזרח, כי בשקה"ח שם עדיין לא עברו כ"ד שעות מהמולד.
הר"א אבן עזרא בספר העיבור (מאמר ב') פירש את הסוגיא באופן אחר. ובאור דבריו, שע"פ חכמת התכונה ניתן לראות את הלבנה בחדש תשרי רק כעשרים שעות אחר המולד האמיתי, והמולד האמצעי ע"פ החשבון יכול להתאחר בחדש תשרי כארבע עשרה שעות אחר המולד האמיתי. וא"כ באותם פעמים שמתאחר המולד האמצעי בי"ד שעות ניתן לראות את הלבנה כשש שעות אחר המולד האמצעי. ואם היה המולד האמצעי בא"י קודם חצות, יכול להיות שתראה הלבנה בא"י בו ביום סמוך לשקיעת החמה, שכבר עברו עשרים שעות מהמולד האמיתי. ואם לא נולד קודם חצות, בידוע ודאי שאי אפשר שתראה הלבנה בא"י סמוך לשקיעת החמה. וכ"כ בספר תכונת שמים הארוך, ע"ש בדקדוק החשבון. ובסגנון אחר כעין זה פירש ביסוד עולם (מאמר ד' פרק ח'), ע"ש באריכות.
הרב בוקוולד בספרו (פרק ג') מקשה על שיטת הרז"ה: 'וצ"ע טובא על ביאור רבינו הרז"ה – איך ניתן להכחיש עדים המעידים שראו לפני שעברו כ"ד שעות מהמולד, הרי אין שיעור כ"ד שעות לאחר המולד אלא זמן משוער, ולפעמים נראה הירח אף לאחר י"ח שעות מהמולד [כמפורש בראב"ח], וביומי תשרי לאחר 20 שעות ושליש (כדברי הרב רפאל הלוי מהנובר)'[3].
מכח שאלה זו מוכיח הר"ב שהפירוש בסיפא 'לא נולד קודם חצות וכו" הוא כדברי הראב"ע, שלא ניתן לראות את המולד בא"י אם לא נולד קודם חצות. אמנם כותב הר"ב 'אבל חישוב נפלא זה לא יועיל אלא לבאר את הסיפא ["בידוע שלא נראה"], אבל לא יועיל לבאר את הרישא "נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה", שהוא אינו נכון כלל במציאות שנולד לפני חצות "בידוע" שנראה סמוך לשקיעת החמה, אלא יתכן שנראה [ואף רק בהזדמנות רחוקה מאד יהיה כן]. אכן הרישא מתבארת היטב, כאמור למעלה, בספר הכוזרי "והתחייב להראות הירח למי שהיה בתחילת הצין בשבת בערב. והסכים עם מה שאמרו רבותינו 'שצריך שיהיה לילה ויום מן החדש'"... וזה מתקיים שש שעות למזרח מארץ ישראל, היינו "בצין" כדברי ס' הכוזרי'.
לאחר שהעלה הר"ב את הפירוש המחודש בסוגיא המורכב משני מהלכים שנאמרו בראשונים, כותב הר"ב על הפירוש 'שהוא כפתור ופרח. מיושבים בו כל הקשיים, ואין שום סתירה מהמציאות, וכן מיושבים שני הביאורים השונים בפירוש "סוד העיבור"'. גם בפרק י"א מסכם הר"ב שהדעה המכריעה להלכה היא דעת הכוזרי והרז"ה, גם בגלל מה שמוכח בפירוש הסוגיא בר"ה.
פירוש זה של הר"ב קשה מאד. ומלבד החידוש בהרכבת שני פירושים ושתי משמעויות במימרא אחת, הרי אדרבה פירוש זה מופרך לגמרי מהמציאות, שכן גם אחר כ"ד שעות לא ברור שתראה הלבנה, והדבר אינו אלא בגדר אפשרות. [ראה למשל בלוח דבר בעתו (תשנ"ו עמוד קנ"ו) במאמר של המומחה יעקב לוינגר]. וא"כ כיצד יתכן לומר 'בידוע שנראה סמוך לשקה"ח'. ומוכרח להיות הפירוש כדברי הריטב"א (שהזכיר הר"ב שם בהערה י"ח) שכתב 'פי' בידוע לאו דוקא, אלא דהוא מילתא דאפשר'. ולפי זה שוב ניתן לפרש את כל הסוגיא בבהירות כדברי הראב"ע (ואין הכרח לפרש את הרישא כפירוש הרז"ה ואת הסיפא כפירוש הראב"ע).
♦
ג.
פירוש רבינו חננאל בסוגיא
כתב רבינו חננאל בבאור הסוגיא: 'כי סליק ר' זירא בא"י שלח להו צריך שיהא לילה ויום מן החדש. כלומר אין קובעין ר"ח בו ביום של מולד אלא אם היה המולד שעה ראשונה מן הלילה, שנמצא היום והלילה כולו מן הלבנה החדשה. אבל אם היה המולד אח"כ אין קובעין ר"ח אלא למחר. וזה שאמר מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה נולד אחר חצות אינו נראה בו ביום כלל. ובא רב אשי ודחה וא' מסורת זה לאכחושי סהדי. פי' שאם נתברר מן החשבון שנולד אחר חצות ובאו עדים ואמרו שראינוהו בו ביום עדי שקר הן, שאי אפשר כלל להראות בו ביום. ולאו לקובעו ר"ח בו ביום הוא דשלח להו נולד קודם חצות'.
הרב בוקוולד בספרו (פרק ג') מתקשה בבאור דברי ר"ח: 'וצ"ע שזו סתירה גמורה לכאו', אם המולד נצרך שיהיה בשעת שקיעת החמה או אם בשעת חצות היום'. מכאן הוכיח הר"ב שגם רבינו חננאל מפרש כשיטת הכוזרי והרז"ה, 'שכאשר המולד בחצות יום (12:00), באותה שעה שקה"ח (18:00) שש שעות למזרח, שם תחילת יממת התאריך. ובעוד כ"ד שעות בשעת השקיעה, אז נראית הלבנה, והרי לצד מזרח של קו התאריך, שם סוף היום באותה שעה. הרי נתקיימו ביחד שני התנאים: א) המולד משעה ראשונה של הלילה "מערב עד ערב", ב) ראית הלבנה באותה יממה [באותו תאריך]'.
פירוש זה בדעת ר"ח נסתר מדברי ר"ח המפורשים 'ולאו לקובעו ר"ח בו ביום הוא דשלח להו נולד קודם חצות', הרי שגם אם נולד קודם חצות אין קובעים ר"ח בו ביום (ולא כשיטת הרז"ה). ופירוש דבריו הוא, שאם נולד קודם חצות תראה הלבנה בו ביום, אבל אין קובעים ר"ח בו ביום משום שלא היה כל הלילה והיום מן החדש. ואם לא נולד קודם חצות לא תראה הלבנה בו ביום ואז אפשר לאכחושי סהדי אם אמרו שראו את הלבנה בו ביום. ונמצא שהנ"מ אם נולד קודם חצות אינה אלא לאכחושי סהדי ולא לקבוע ר"ח בו ביום. פירוש זה מובא גם בפירוש הרמב"ם והמאירי ורבינו אברהם מן ההר ע"ש, וכן במפרש על הלכות קה"ח (פ"ז ה"א).
♦
ד.ישוב שיטת הרז"ה עם המציאות
בדברי הכוזרי והרז"ה ישנה הערה גדולה במה שכתבו שהימים מתחילים מקצה המזרח במרחק 90 מעלות מירושלם, ומבואר מדבריהם שקצה היבשה נמצא במציאות 90 מעלות מירושלם, והרי קצה מזרח היבשת ממשיך הלאה למזרח.
הרב בוקוולד בספרו (פרק ז') מציע ליישב תמיהה זו, ע"פ מה שנזכר בלשון הרז"ה שדבריו הם ביחס לפלך הרביעי משבעת הפלכים, והוא נמצא בקוי רוחב 30-36 לצפון. וכותב הר"ב 'ואכן זו היא המציאות, שבפלך הרביעי נמצאת "שפת ים אוקיאנוס במזרח" קרובה ל-90 מעלות ממזרח לירושלים, בחוף שנגחאי 87 מעלות [והוא כנגד ארץ ישראל]. [ואע"פ שחוף דרום קוריאה הוא בפלך הרביעי ונמשך עד 94 מעלות למזרח מא"י, אינו כנגד מקומה של ארץ ישראל, שהוא טעם מעלתו של הפלך הרביעי]. אכן מצפון לפלך הרביעי נמשך החוף של הארץ המיושבת בחוף יותר למזרח'.
דברי הר"ב בזה אינם ברורים, כי גם כנגד א"י נמצאת בליטת דרום קוריאה, שכן הקצה הדרומי של דרום קוריאה נמצא בערך בקו רוחב 34.3, וזה כנגד א"י לפי דעת הרבה מפרשים (כולל דעת הר"ב עצמו בספרו 'אני ה' שוכן בתוכה', ואכמ"ל). כל זה מלבד הדוחק בעיקר הפירוש בלשון הרז"ה שמש"כ 'פלך הרביעי' הוא לאו דוקא ועיקר כוונתו כנגד א"י. ועוד, שחוף שנחאי עצמו נמצא במרחק 87 מעלות למזרח, וא"כ קצה המזרח בשום מקום אינו 90 מעלות למזרח ירושלם.
והנה כבר ביסוד עולם (מאמר ב' פרק י"ז) הרגיש בזה, ובכל דבריו שהזכיר את שיטת הרז"ה והכוזרי, הביא בשמם שהתחלת הימים היא בירושלים או בטבור הארץ, וכלומר שירושלים אינה בטבור הארץ. וכדברי הרמב"ם והרבה קדמונים שירושלם נמצאת בקו 66 ממערב הישוב (והישוב כולו הוא 180 מעלות). גם התשב"ץ (חלק ג' סימן רט"ז) כתב בנידון זה שארץ ישראל היא באמצע הישוב או קרוב לו. ובפירוש קול יהודה על הכוזרי הביא בשם האפודי שהקשה כן על הכוזרי והרז"ה, וכתב לתרץ שכיון ששיעור א"י ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה יתכן לומר שמזרח א"י הגיע למרכז הישוב, וע"ש שמתקשה בזה.
והנה גבול ארץ ישראל המובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים הוא עד הנהר הגדול נהר פרת, ומבואר במדרש רבה (בראשית רבה פרשה טז סימן ג) שעד מקום שהנהר מהלך שם היא ארץ ישראל. והנה נהר פרת מתחבר לנהר החידקל, ונשפכים שניהם יחדיו (בנחל הנקרא שאט אל ערב) אל הים הפרסי, ומקום שפך הנחל הוא 48 מעלות למזרח גריניץ'. ואכן לפי זה נמצא שרוחב ארץ ישראל הוא כארבע מאות פרסה. ולפי זה יש לומר (כדברי האפודי) שמשם הוא חשבון 90 מעלות לצד מזרח, ונמצא שקו התאריך הוא בערך בקו אורך 138 למזרח גריניץ'. וקו זה יותר קרוב למציאות קצה היבשה בצד מזרח. אמנם קצה המזרח לאורך מנצ'וריה מגיע עד 141 מעלות למזרח גריניץ', אבל יתכן שכיון שהמקום המתרחב בקצה היבשה הנמצאת מזרחית יותר מתחיל בערך בקו רוחב 48 לצפון, שהוא אחר האקלים השביעי, ויתכן שאינו נחשב ממקומות הישוב כ"כ (ראה להלן). או שנאמר ששיעור 90 מעלות למזרח א"י אינו מדוקדק, וקו התאריך הוא 140 (או 141) מעלות מגריניץ', וא"כ כל מנצ'וריה נכללת בתוך הישוב (והמשך היבשה מצפון לים אוחוצק מסתבר שאינו בכלל הישוב). [כמובן שח"ו אין לסמוך על דברים אלה למעשה, וכבר הורו גדולי הדור לחשוש להוראת החזו"א בכל האיים מחוץ לקו 90 מעלות מירושלם].
בדברי הרז"ה ישנה קושיא נוספת, במה שכתב שקצה מערב היבשת נמצא במרחק 90 מעלות למערב ירושלם, וירושלם היא במרכז הישוב, והרי מערב היבשת נמצא בערך 52 מעלות למערב ירושלם. ואדרבה, במרחק 90 מעלות כבר נמצאת יבשת אמריקה (הקצה המזרחי של אמריקה הצפונית ועמוק בתוך אמריקה הדרומית). אלא שבנקודה זו שבדברי הרז"ה אין נ"מ לעיקר דין קו התאריך.
בנוגע לשאלה זו מציע הרב בוקוולד שדברי הרז"ה בזה נאמרו כמשל בלבד ולא כמציאות. וצ"ע. עוד מציע הר"ב שבכלל קצה המערב שכתב הרז"ה נכלל גם עומק הים שיש בו איים עד מרחק 90 מעלות. גם זה תמוה, שהרי עכ"פ במרחק 90 מעלות כבר נמצאת יבשת אמריקה, וא"כ איך יתכן לומר שדוקא שם הוא סוף הישוב. וצ"ע[4].
ובאמת שאר הראשונים נחלקו על הכוזרי והרז"ה בנוגע למקומה של ירושלם בין מזרח למערב היבשת. הראב"ח (בספר העבור בכת"י מאמר ב' שער ט' ובספר חשבון מהלכות הכוכבים) והרמב"ם (הלכות קידוש החדש פרק י"א הי"ז) והיסוד עולם (מאמר ד' פרק ח') ועוד קדמונים כתבו שירושלים נמצאת בערך במרחק 24 מעלות למערב ממרכז הארץ ורחוקה 66 מעלות ממערב הישוב, והיינו מקצה האיים הנמצאים בעומק האוקינוס למערב היבשת (כנראה מהאיים האזורים שבאוקינוס, הנמצאים 31 מעלות למערב גריניץ', וירושלים נמצאת 35 מעלות למזרח גריניץ')[5].
ולכאורה לפי זה קצה המזרח להראב"ח (והיסוד עולם) לענין קו התאריך הוא 114 מעלות למזרח ירושלים שהוא 149 מעלות למזרח גריניץ'.
אמנם קשה לומר ששם הוא קצה המזרח, כי היבשת ממשיכה הלאה לצד מזרח, ובמציאות אין קצה המזרח נמצא שם. ויתכן ליישב ע"פ המבואר בדברי הקדמונים שכל מקומות הישוב מחולקים לשבעה אקלימים, וקצה האקלים השביעי לדברי הראב"ח בספר העבור (מאמר א' פרק א') הוא בקו רוחב 54 לצפון, ובצורת הארץ (שער א' פתח ז') כתב שהאקלים השביעי הוא עד קו רוחב 48 לצפון, וסוף הישוב המוחלט הוא בקו רוחב 66. ולפי זה מובן שמזרח יבשת אסיה הנמשך בצד צפון אינו נחשב מן הישוב, והאיים הנמצאים למזרח יפן וסחלין (עד קו אורך 149) עדיין נחשבים מן הישוב (כמו האיים בצד מערב). ואיי קוריל הנמצאים הלאה לצד מזרח נוטים כבר לצד צפון כמעט בקו רוחב 48 ולכן אינם נחשבים כחלק מהישוב. [וכמו שבקוטב הדרומי יש את יבשת אנטרקטיקה המקיפה את הכדור ממזרח למערב, ובע"כ קו התאריך מחלק את היבשת באמצעה, משום שאינה מקום ישוב כלל].
והר"ב בספרו (פרק ד') כתב לפרש את דברי הראב"ח לענין קו התאריך, ע"פ מה שמבואר בקדמונים שיטה יותר פשוטה למדוד את אורך הישוב שהוא 180 מעלות מקצה מערב היבשת (כמו שכתב בספר צפנת פענח מרבי יוסף טוב עלם הספרדי (בראשית ל"ג) שיש את שתי השיטות האלה במדידת אורך הארץ). [ובפרט שכן נראה בנידון זה ממש"כ הראב"ח כאן שיש איים בים שמשלימים לחצי היבשה כמדת הים שנכנס ביבשה. ומשמע שחצי הישוב הוא רק ביבשה ללא צירוף האיים]. ואכן יש אורך של חצי כדור המיושב מקצה מערב יבשת אפריקה (וממערב האיים הקנרים, הנמצאים כמעט באותו קו אורך) עד המזרח הרחוק, בצפון למזרח חצי האי קמצ'טקה (והמשך מזרח יבשת סיביר הנמצאת 60 מעלות לצפון, י"ל שאינו בכלל מקום הראוי לישוב), וכן לדרום הוא למזרח איי שלמה (שהם כהמשך הישוב לאוסטרליה וניו גיניאה), ושם הוא קצה הישוב המזרחי בערך 162 למזרח גריניץ'. (וכבר קדם להצעה זו הרב יואל שילה שליט"א במאמרו בירחון האוצר כסלו תשע"ח, ונדפס בספרו ממזרח שמש). והדברים מתיישבים על הלב.
♦
ה.בירור הוראת הגר"ש מוהליבר
הג"ר שמואל מוהליבר כתב תשובה ארוכה בענין קו התאריך (נדפסה בקונטרס דברי חכמים ובשו"ת מהר"ש מוהליבר סימן ו'), ועל דבריו נסמכו להלכה מרן הגרצ"פ פרנק (הר צבי או"ח סימן קל"ח) ומרן הגרא"ז מלצר (במכתב הסכמה למאמרו של הרב מנחם מנדל כשר, נדפס בראש ספרו קו התאריך הישראלי)[6].
בראשית דבריו דוחה הגרש"מ את דברי הרב מטשרטקוב שהורה לשנות את יום השבת הנהוג במזרח הרחוק במקומות שקודם 90 מעלות מירושלם, וכשיטת הכוזרי והרז"ה (לפי ההבנה הפשוטה שבמזרח סין מאחרים את היום בי"ח שעות, וקה"ת חוצה את היבשה במזרח). וטוען הגרש"מ שאין לשנות את יום השבת בשום מקום מהיבשה עד קצה המזרח, וכשיטת הראב"ח והיסו"ע שקה"ת הוא בקצה המזרח ואינו תלוי במרחק 90 מעלות מירושלם. ע"ש באריכות שהקשה כמה קושיות על שיטת הכוזרי והרז"ה. ושוב מנסה לדחוק בכוונתם שרק בשבת בראשית התאחר יום השבת בי"ח שעות לצד מערב ע"ש. ומסיים את דבריו בזה 'ולבד כל אלה הלא רבו החולקים על הכוזרי והמאור ז"ל, ור' יצחק הישראלי בספרו יסוד עולם מאמר ד' פרק ח' כתב על שיטתם שזה שקר גדול ומפורסם ושינוי סדרי בראשית, ונאמן עלינו הישראלי בעדותו שרבים אשר אתו חולקים על הכוזרי, הלא המה: ר' יצחק ב"ר ברוך ז"ל... ר' אברהם בר חייא הנשיא... ר' חסאן הדיין וכמה חכמים אחרים כמבואר ביסוד עולם מאמר ב' פרק י"ז, שכולם כאחד הסכימו שהתחלת היום הוא בקצה הישוב המזרחי ואחרית היום בקצה הישוב המערבי. ולא אוכל להבין איך כתב הרב מטשארטקוב שגם היסוד עולם מסכים לשיטת הכוזרי והמאור'.
אלא שאחר כך כתב הגר"ש מוהליבר 'העולה מכל המדובר הוא אשר כל זמן אשר לא נתגלה הישוב בחצי כדור השני לא היו צריכין לקביעת המערדיאן, ולחלק את הדבקים שבמקום זה יעשו היום שבת ובמקום שאצלו ייעשו שבת למחרתו, אבל היה שבת לכל ישראל בכל מושבותיהם, רק כשהגיע בוקרו של שבת ליושבי קצה המזרח נתקדש ליל שבת ליושבי קצה המערב, וזהו מפאת טבע הלוך החמה כנודע. אמנם כאשר נתגלה לפנינו הישוב גם בחצי כדור השני, א״כ ההכרח לעשות מערדיאן קבוע בחצי כדור השני, והיושבים מעבר לזה יחשבו היום לשבת, ויושבי עבר השני שאצלם יחשבוהו ליום ראשון כנודע מפאת טבע היקש הכדורי. ועתה עלינו לדעת איפה נקבע המערדיאן הזה'. ובאור דבריו הוא, שכל זמן שלא היה ישוב בחצי הכדור השני היה מתחיל היום בקצה המזרח של הישוב, וכשיטת היסוד עולם ושאר הקדמונים, והסתיים היום בקצה המערב של הישוב. ובשאר הכדור שאינו מיושב לא היה ענין של קביעת הימים (כמו שאין מנין ימים ביחס לכוכבים), וכאשר מבואר כן בכל דברי היסוד עולם שהיום אינו נמשך אלא ל"ו שעות בחצי הכדור המיושב. משא"כ כשנהיה ישוב בכל הכדור ונמצאים שם בני אדם המונים את הימים, מגיע הצורך לקבוע קו התאריך ולקבוע את מנין הימים בכל המקומות בכדור הארץ. ועל זה דן הגר"ש מוהליבר בסברא, כי על זה אין גילוי דעת מרבותינו הראשונים.
והביא הגר"ש מוהליבר כמה טעמים לומר שקו התאריך הוא 180 מעלות מירושלים, ע"ש באריכות. ומסיים את דבריו בזה 'העולה בידינו לענין החקירה הראשונה, היינו, אם כל מדינות וארצות חצי כדור השני היו מתגלים לפנינו כאחד, והיינו מוכרחים לקבוע מערדיאן קבוע במקום אחד, היינו קובעים אותו °180 מירושלים מכל הטעמים שנתבארו'.
אמנם מוסיף הגר"ש מוהליבר: 'אבל לענין החקירה השניה, והוא שבאמת לא נמצאו כל ארצות חצי כדור השני כאחד, אבל התרים שעברו את הים המערבי נגלתה לפניהם המדינה הסמוכה לים המערבי, אח״כ נסעו הלאה ומצאו עוד מדינה כו׳, כן כשהתחילו לעבור את הים המזרחי נגלתה ג״כ המדינה הסמוכה לו, ונסעו הלאה וחזרו ומצאו עד אשר נפגשו אלה באלה, וראו שמחולקים ביום תמים בחשבון הימים וקבעו שם המערדיאן, פשוט שהוא הוא המערדיאן גם עפ״י התורה, ואין לנו להסתכל אם הוא °180 מירושלים או לא, כי זה הוא המערדיאן הטבעי...'. ע"ש שהאריך בזה.
ובאור סברת הגר"ש מוהליבר, שמכיון שכל זמן שאין ישוב בני אדם במקום לא היה שם חלות שמות לימים, ורק בשעה שנתישבו שם בני אדם חלה קריאת שמות הימים באותו מקום. א"כ הכל תלוי לפי מה שנקבע באותו מקום באותו זמן, ואחר שכבר נקראו הימים בשמות אי אפשר שישתנה שם הדבר. ונראה להוסיף שאע"פ שהיה ישוב בני אדם קדום באמריקה ובעוד איים, אבל לא היה אצלם כלל את מנין ימי השבוע, וממילא אין שום נ"מ מהיכן הגיעו, וכל הנידון הוא רק מצד בני אדם שנתישבו במקום וקראו שמות לימים. וגם אין שום נ"מ באמת מאיזה צד הגיעו המתישבים הראשונים, אלא מה היה הסדר הראשון של ימי השבוע שנקבע במקום ע"י בני אדם. ונראה מדברי הגרש"מ שבתוך עומק הים עדיין אין קו תאריך, אלא כל אחד שנוסע דרך הים מונה כמנין המקום שיצא משם, עד שיגיע למקום שיש מנין קבוע. וכל זה ע"פ סברת היסוד עולם, שמקום שאינו מן הישוב אין בו שמות לימים, ורק ע"י בני אדם נקראים השמות לימים. (ושיטתו קרובה לשיטת היעב"ץ במור וקציעה בסימן שמ"ד, ע"ש)[7].
הרב בוקוולד בספרו (פרק י"ב) קובע פרק הנקרא 'רבנים שחלקו על רבותינו הראשונים ז"ל', והביא את דברי הגרש"מ במה שתמה על דברי הכוזרי והרז"ה, ואחר כך מצטט מדבריו כיצד הוא נדחק לומר גם בדעתם שכך היה בששת ימי בראשית בלבד, ומסכם הר"ב 'לאחר שמתנער הגר"ש מוהליבר מפסיקת הראשונים, ממשיך לבאר את דעת עצמו...'. ודבריו תמוהים מיניה וביה, שהרי הגרש"מ לא התנער מדברי הכוזרי והרז"ה אלא מנסה לדחוק ליישב את דבריהם. ויותר מכך, הרי הגרש"מ תומך את שיטתו בשיטת הראב"ח והיסו"ע ושאר הראשונים העומדים בשיטתם, ואין הגרש"מ חולק על הראשונים אלא נושא ונותן היכן הוא קה"ת לשיטתם בזמן הזה שנמצא ישוב סביב כל היקף כדור הארץ וכנ"ל. ובדבר הזה אין גילוי דעת מרבותינו הראב"ח והיסו"ע וכל סיעתם, ועל כך דן הגרש"מ מסברא. ואדרבה, הגרש"מ מקיים ומקבל את דברי הראשונים, במקום להחליט כדברי הר"ב שהראשונים טעו במציאות והלכו אחר החכמה החיצונה הכוזבת (ראה בהערה לעיל).
הר"ב מצטט עוד מדברי הגר"ש מוהליבר שמסיים 'כי כל דברי בזה אינם להלכה ולמעשה בלעדי המשפט אשר ישפטו גדולי דורנו על דברי'. [ואין זה משום שנסתפק בעיקר הדין, אלא כמו שכתב שם שבאופן כללי האדם צריך לחשוד את עצמו שהוא טועה, ע"ש]. וחשוב להדגיש שכל זה רק בנוגע לחידושו על מיקום קו התאריך, אבל בנוגע למה שהכריע שם כהיסוד עולם ושאר הקדמונים בנוגע למזרח הרחוק בהמשך היבשת (וממילא גם ליפן הנמצאת בקו האורך עם מזרח סין) לא הסתפק כלל, ומסיים בתוך כדי דיבור 'ולא יצאתי בקונטרסי זה רק להרים מכשול, שברבות הימים יתכן שימצאו במקומות הנ״ל מהלאה °90 לעבר הירדן למזרחה שיאבו לשנות שבתם על יום הראשון, ויתלו א״ע בדברי הרב מטשארטקוב, ע״כ כתבתי את הדברים הנ״ל אשר חלילה להם לשנות את יום השבת על יום ראשון רק ישבתו את שבתם כמקדם'. [וגם הרב מטשורטקוב עצמו לא כתב את דבריו למעשה בשביל לשנות את יום השבת הנהוג במזרח הרחוק, וכנ"ל].
♦
ו.דעת הגרי"מ טוקצינסקי בספר היומם
אא"ז הגרי"מ טוקצינסקי כתב בספר היומם (סימן י"א וסימן י"ג) לחדש בדעת הכוזרי והרז"ה (מכח כמה קושיות, ע"ש באריכות), שכל דבריהם שהתחלת הימים היא בקצה המזרח אינה אלא משום שאז לא היה ישוב בכל הכדור, ולכן אז היתה התחלת הימים רק בקצה המזרח ששם היו בני אדם, ובחלק הכדור שאינו מיושב לא היתה בו חלות שם לימים. וכמשמעות לשון הכוזרי שאדם הראשון התחיל לקרוא שמות לימים, וכל אשר נושבה הארץ ורבו בני אדם היו סופרים את הימים כאשר יסד אותם אדם. ומה שכתבו שמתאחר היום י"ח שעות עד שקיעת החמה לשוכני קצה המזרח, היינו דוקא בנוגע לבני הישוב, שאצלם נקרא שקה"ח בקצה המזרח שייכת ליום הקודם, אבל אין הפירוש שמצד המקומות שאינם מיושבים יש שם שם לימים. אבל עכשיו שיש ישוב בכל כדור הארץ מודים הכוזרי והרז"ה שהתחלת הימים אינה מקצה המזרח אלא 180 מעלות מירושלים, ע"ש. והחזו"א נחלק על כל פירוש זה. [ובאמת קשה לומר שבזמן חז"ל לא היה כלל ישוב במרחק 90 מעלות למזרח ירושלים].
אמנם הרב בוקוולד כותב בספרו (פרק י"ב) בפרק הנקרא 'רבנים שחלקו על רבותינו הראשונים ז"ל', שטענת הגרימ"ט היא שהכוזרי והרז"ה סברו כדעת החכמה החיצונה שלא שייך שיהיה ישוב בחצי הכדור השני, אבל לפי ידיעתנו היום שיש ישוב בכל הכדור, יש לקבוע את קו התאריך 180 מעלות מירושלים. וע"ז הרבה הר"ב לתמוה מכמה גוונים.
כאן לא ציטט הר"ב היכן מצא כדברים האלה בספר היומם, ולכן יש לצטט מדבריו שם (סימן י"א) שכתב את ההיפך 'שאין כל ספק שהכוזרי והרז״ה וראשונים עוד לא התחשבו אז - בזמן ההוא - כלל עם חצי כדור התחתון, ודברו הכל רק מחצי כדור העליון. ואחת היא לנו, בין אם חשבו (כאשר חשבו אז כל חכמי האומות) שחצי הכדור השני כולו ים, (כנדמה לכאורא לשון הרז"ה...), בין אם נאמר שבטח ידעו מהקבלה הנאמרה בזוהר (אף שהזוהר נתגלה ערך 150 שנה אחריו ע"י המקובל הנודע רבי משה דיליאן זלה"ה) שיש יבשת וישוב גם בחצי הכדור למטה וגם בקוטבים, מכיון שלא היו שם בני אדם הקוראים בשמות לימים לא התחשבו כלל עם חצי כדור התחתון לכל ענין קביעות הימים'. ומבאר את דבריו בהמשך, שכל זמן שאין בני אדם בחצי הכדור התחתון לא התחיל שם יום בחצי ההוא (וכנ"ל מדברי הגר"ש מוהליבר וכפשטות דברי היסו"ע), משא"כ בזמן הזה שיש שם ישוב.
וכמה תמוה שהרי כל המשא ומתן בכל ספר היומם הוא אך ורק ללבן את דברי כל הראשונים (לפי הבנתו ושיטתו), וכיצד כתב הר"ב שהגרימ"ט בא להתוכח מסברא עם הראשונים?[8]
גם החזו"א במכתב אל הגרימ"ט (נדפס בשו"ת הגרימ"ט סימן כ"ח מכתב ח') כותב: 'אני שואל ברורות, אם כונתם לחלוק על הרז"ה, או כונתם דגם הרז"ה היה מורה ובא על חלוקת הכדור י"ב למזרח וי"ב למערב, ובטח כונתם כצד האחרון. ואני חוזר ושואל האם הלכה זו נולד קדם חצות קובעין בו ביום רה"ש קיימת עכשו? ובטח תשובתם חיובית שהתורה נצחית אינה משתנית, ולא עוד אלא הרז"ה כותב דמולד זקן נסמך על הלכה זו, והלכה זו מתקיימת בלילה ויום מן החדש בקצה המזרח לדעת הרז"ה, ואיך יתכנו לפנינו עכשו שני הפכים?'.
בנוגע לקושית החזו"א יתכן ליישב (כפי שכתבתי בהערה בשו"ת הגרימ"ט שם), שבאמת לשיטת הרז"ה והכוזרי עכשיו אין טעם במולד זקן, ונמצא שעכשיו אם המולד אחר י"ב שעות אין לילה ויום מן החדש, ומ"מ ודאי נשאר חשבון הלוח כפי שנסדר ע"י הלל הנשיא עד ביאת משיח אע"פ שאין לילה ויום מן החדש (והרי בכל אופן כל חשבון הלוח הוא לפי המולד הממוצע ולא לפי המולד האמיתי, ובשאר חדשים יש ר"ח אפילו במולד זקן, ועיין בזה באריכות בשו"ת הגרימ"ט סימן כ"ט).
גם הג"ר שמואל אויערבאך כתב בספר דרכי שמואל (ר"ה סימן ט"ז) כיסוד דברי הגרימ"ט 'ומסתפינא לדון, ולא אפי' רק כתלמיד הדן וכו', דהיה מקום לומר, דמה שנקבע בגמ' להמאור ולהראשונים דעמו, דקצה המזרח המתאחר לי"ח שעות יוצא בארץ סין, דהיינו דזה היה ידוע אז כתחילת הישוב, וכמובא גם מרבנו הגר"א דהראשונים לא דברו כלל רק על חצי העליון של הישוב... ולזה אפשר דיש מקום לומר, דאחרי שנתגלה לפנינו בגלוי הישוב התחתון, וצריך לשם הלכתא רבתא לשבתא, לזה מה שיותר נראה קרוב לחלק הישוב העליון, אף שכבר נקבע ההלכתא ע"י הסוגיא דר"ה והראשונים כנ"ל, ולא זזה ההלכה ממקומה, אבל זה מעתה ממילא יותר נגרר לטבור הארץ וירושלם, כמו המקום מתחילת המזרח עד ירושלם... ומ"מ כשנתגלה הישוב התחתון, אף שאין בזה לשנות יסוד ההלכה ושמעתא די"ח שעות, מ"מ לא מצד עצמותם אלא רק מכח הגרירה, מאז מה שנראה יותר בחוש דמשויך יותר להישוב העליון, נגרר ממילא בחשבון הימים לנהוג שמה, כמו בחלק הישוב המקדים לירושלם וא"י, ובודאי ובודאי וא"צ לפנים כי לא באתי בעניי בעניותי לשום חוות דעה, ואלא רק להרחיב במילי דאורייתא'. ותורף סברתו היא סברת הגרימ"ט. [ומש"כ 'אף שכבר נקבע ההלכתא ע"י הסוגיא דר"ה והראשונים כנ"ל, ולא זזה ההלכה ממקומה', היינו בנוגע לסוגית נולד קודם חצות, שדין זה נשאר גם בזמננו, אע"פ שהטעם אינו שייך בזה"ז שהיום מקדים את א"י בי"ב שעות. אבל בנוגע לקביעות השבתות והמועדים בזמננו 'מה שנראה יותר בחוש דמשויך יותר להישוב העליון, נגרר ממילא בחשבון הימים לנהוג שמה, כמו בחלק הישוב המקדים לירושלם וא"י'][9].
הגרימ"ט בספר היומם מסייע לשיטתו מדברי הירושלמי (ר"ה פ"ב ה"ד): 'שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקדוש ברוך הוא שישתמש בהן העולם. מאה ושמונים ושתים במזרח ומאה ושמונים ושתים במערב ואחד באמצעו של רקיע שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית. מה שהחמה מהלכת לשלשים יום הלבנה מהלכת לב' ימים ומחצה'. וכותב הגרימ"ט 'הרי מפורש אמרו שהמזרח כמו המערב קפ"ב מעלות וחצי לכאן וקפ"ב מעלות וחצי לכאן, ושהמרכז לחשבון המזרח והמערב הוא אמצעיתו של עולם... ומה שנקרא בפינו בשם מעלות נקראות בירושלמי בשם "חלונות"... והכוונה למסלולי החמה במשך השנה, כמאמרם שם מה שהחמה מהלכת בשלשים יום (במהלכה היא ממערב למזרח) מהלכת הלבנה בשני ימים ומחצה בקירוב (במעגלה היא ממערב למזרח שמשלימה מהלכה בקרוב לשלשים יום). ומבואר מכאן שהמזרח י"ב שעות והמערב י"ב שעות, היינו קפ"ב מעלות וחצי לכ"א. ולדידן שאנו מחלקים לש"ס מעלות ה"ה ק"פ למזרח וק"פ למערב'. [וכבר הגרא"מ לפידות (תורת הגרא"מ סימן ח' ב') הביא מהירושלמי סמך לשיטה זו, וכתב שאינו מוכח ע"ש. גם בשו"ת בית אברהם (סימן א') כתב הגרא"ל ראשקעס 'כי מה שחכמי התכונה קורים מעלות וכי יש בהגלגל ש"ס מעלות קראוהו חז״ל חלונות'].
הרב בוקוולד מתקשה בדברי הגרימ"ט: 'ולא זכיתי להבין את דבריו כלל וכלל, מה הקשר בין השינויים בשמש בשס"ה ימי שנת החמה ובין המעלות בהיקף העולם ממזרח למערב... אכן הביאור המדוקדק במה משתנים החלונות בעונות השנה, נתבאר היטב בפרקי דר' אליעזר (פרק ה): "ובשס"ו החמה עולה ויורד, קפ"ג עולה ברוח מזרחית, וקפ"ג יורד ברוח מערבית, כנגד שס"ו ימות שנת החמה, ובשס"ו החלונות יוצאות ונכנס במזרח, צ' בקרן דרומי, צ"א בקרן צפונית, וחלון אחד באמצע", עיי"ש עוד באריכות. מבואר במפורש שהשינויים בחלונות בימות השנה היינו השינויים מצפון לדרום, ולא ממזרח למערב. ואכן זו המציאות הידועה...'.
המציאות הידועה הזו ודאי היתה ידועה גם להגרימ"ט. אמנם בבאור דבריו נראה, ע"פ הידוע שהילוך הגלגל היומי המקיף את כל צבא השמים הוא ממזרח למערב, והילוך החמה והלבנה עצמם הוא ממערב למזרח (וכמו שהזכיר זאת הגרימ"ט ע"פ המשך דברי הירושלמי שם). ואם נרצה לצייר את מקום החמה ביחס לגלגל נראה שבכל יום במשך השנה יוצאת ושוקעת החמה בנקודה אחרת בכל היקף הגלגל, כי בכל יום מתקדם הגלגל מעט לצד מערב, והיא זורחת ושוקעת בנקודה אחרת יותר מזרחית בגלגל (וכמובן שיש גם שינוי מועט מצפון לדרום בין כל נקודה ונקודה). וזה ברור למבין. וממילא ניתן לומר שכל מעלה ומעלה משס"ה המעלות שבגלגל משמשת לנקודת הזריחה והשקיעה (-החלון) של יום אחר בשנה, וכל הזמן נמצאות קפ"ב מעלות במזרח וקפ"ב מעלות במערב שמהם זורחת ושוקעת החמה. ומבואר היטב שהכדור מתחלק חצי למזרח וחצי למערב ולא רבע ושלשת רבעים.
והנה בדברי פרקי דר"א (שהזכיר הר"ב) נזכרים גם שס"ו מעלות וגם שס"ו חלונות, ובזה אפשר לפרש בפשטות שהכונה למעלות ממש בנוסף לחלונות, וכדברי הגרימ"ט שגם המעלות מתחלקים חצי למזרח וחצי למערב. אמנם הרד"ל הביא בזה פירוש אחר, ע"ש.
♦ ♦ ♦