פני מזרח מאדימין וזמן תפילת נעילה - מאמר תגובה

הרב עידוא אלבה

פני מזרח מאדימין וזמן תפילת נעילה - מאמר תגובה

בגליון צ"ג הובאו מאמרים של הרב מירון יוחאי והרב שמואל פרץ בענין "פני מזרח מאדימין". הרב מירון יוחאי נקט שפני מזרח מאדימים היינו דבר המתרחש 1/12 מיל לאחר כיסוי גלגל החמה מעבר לאופק, ורק אז מתחיל בין השמשות^[1]. ואילו הרב שמואל פרץ כתב במאמרו הראשון ששקיעת החמה ההלכתית היא לפני התכסות השמש בזמן שמתחילה אדמומית להראות במערב ובמזרח. וראיתי שחלק מהדברים נוגעים למאמרו של הרב דניאל אדר בגליון כ"ד הסובר שפני מזרח מאדימין וההכספה נבחנים במערב, ולא מדובר על הכספה גמורה. ואבקש כאן להשיב על דבריהם^[2].
♦
א.
הגדרת משתשקע החמה - כיסוי הגלגל
איתא במסכת שבת דף לד ע"ב:
"תנו רבנן: בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה - מטילין אותו לחומר שני ימים. ואיזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה, דברי רבי יהודה...
הא גופה קשיא; אמרת: איזהו בין השמשות - משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין. הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - לילה הוא. והדר תנא: הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות! - אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: כרוך ותני, איזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - נמי בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - לילה. ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הכי קתני: משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין - יום, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - לילה. ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: שיעור בין השמשות בכמה? אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל... תלתא ריבעי מילא. ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל...תרי תילתי מיל".
לכאורה מבואר כאן שיש שלשה שלבים לבין השמשות:
א. משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימים.
ב. הכסיף התחתון.
ג. הכסיף העליון והשוה לתחתון.
אורך הזמן של שלב א הוא 1/12 מיל אחרי השקיעה, ונחלקו אם הדקה וחצי הזו היא יום או בין השמשות. אך כבר העיר הרב שמואל פרץ שלפי זה לשון הברייתא דחוקה, רב יוסף נזקק לכעין הגהה, וגם לפי רבה אכתי קשה, שבתחילה אמרה שבין השמשות הוא רק אותו זמן של 1/12 מיל, ושוב אמר שלא רק זמן זה הוא בין השמשות. לענ"ד קושי זה מביא לצדד בכך שבמילים "פני מזרח מאדימין" לא מדובר בזמן של 1/12 מיל העומד בפני עצמו, אלא זמן זה הוא ככותרת למובא אחריו שכל זמן ההכספה קרוי בכללות פני מזרח מאדימין.
וכבר כתב הרשב"א הבנה זו^[3] , אך הענין שבאתי לחדש עתה הוא שיש לבסס הבנה זו על מה שמתבאר אחר כך בדף לה ע"א, שם איתא:
"אביי חזייה לרבא דקא דאוי למערב, - אמר ליה: והתניא כל זמן שפני מזרח מאדימין! - אמר ליה: מי סברת פני מזרח ממש? לא, פנים המאדימין את המזרח.
איכא דאמרי, רבא {בכת"י י"ג רבה) חזייה לאביי דקא דאוי למזרח, אמר ליה: מי סברת פני מזרח ממש? פנים המאדימין את המזרח! וסימניך כוותא".
ועוד מובא שם פסק הלכה של רבי יוחנן שלענין שבת פוסקים כרבי יהודה, ולענין אכילת תרומה כרב יוסי, שמאחר את זמן בין השמשות לאחר בין השמשות של רבי יהודה, והוא כהרף עין.
הרי"ף הביא את מה שנחלקו רבה ורב יוסף, ואת פסק ההלכה של רבי יוחנן כרבי יהודה לענין שבת, וכרבי יוסי לענין תרומה, וסיים על זה הרי"ף "הא דפסק ר' יוחנן הלכה כר' יהודה לענין שבת לא ידעינן אליבא דמאן פסק, אי אליבא דרבה ואי אליבא דרב יוסף, וכיון דלא איבריר לן כמאן מינייהו פסק עבדינן לחומרא, דאיסורא הוא וספק איסורא לחומרא, ועוד דסוגיא בכוליה תלמודא כל היכא דאיפליגו רבה ורב יוסף הלכה כרבה".
והקשה רבינו יונה (מובא ברשב"א) מדוע פסק הרי"ף כרבה, הלא ממה שאביי הסתכל לראות מתי הם פני מזרח מאדימין משמע שרצה לדעת זאת, כי העיקר כרב יוסף, שכן לפי רבה אין בזה נפקא מינה ודי לראות את שקיעת החמה, ואם כן יש לפסוק כרב יוסף? וראה מה שתירץ הרשב"א בהתאם לשיטתו שפני מזרח מאדימים הוא כללות הזמן עם ההכספה^[4].
ובגוף דברי הגמרא קשה, מהו המושג של פנים המאדימים את המזרח במערב. שלכאורה שם יש אדמומית זמן רב כשעה לאחר השקיעה, ואם הכוונה שיש שלב מסויים של אדמימות שנמשך 1/12 מיל ונראה במערב, לא ברור מה אנו אמורים לראות, ומדוע הגמרא לא ביארה מה אנו אמורים לראות במציאות בשלב כזה, ומתייחסת לזה כדבר המובן מאליו? ובאמת, גם אם הכוונה היא שהדבר נראה במזרח, לא ברור מהו השלב שנמשך רק 1/12 מיל.
גם הסימן של החלון אינו מובן מה הוא בא להבהיר, שאמנם אור בוקע דרך חלון מצד לצד, אך מדוע יש צורך לומר סימן של חלון כדי להסביר שהמערב מאדים את המזרח, ואיך זה מלמד להסתכל במערב, ובעיקר מדוע אומר רבא שאין להבין את המילים "פני מזרח מאדימים" כפשוטן שפנים שנצבעים בצבע אדום יכולים להקרא מאדימים כמו שכשהם משתנים לכסף קרוב לשחור יכולים להקרא מכסיפים (ולא כאחרונים שפירוש שהוא מדייק מדלא אמר מאודמים).
ונראה לענ"ד ליישב את הדברים על פי דברי המאירי על דף לד ע"ב שכתב:
"בין השמשות הרי הוא ספק יום ספק לילה, ואיזהו בין השמשות נחלקו בו ר' יהודה ור' יוסי, שבין השמשות לר' יהודה הוא משתשקע החמה סוף שקיעתה, ר"ל שנכנסה כולה, וכל שפני מזרח מאדימים, ופרשו למטה צד המערב {כלומר, פירשו בגמרא בהמשך שפני מזרח מאדימים היינו שצד המערב מאדים את המזרח} וקוראו פני מזרח מפני שאותו הצד מאדים פני המזרח בערב כשהחמה נוטה לשקוע כאורה הנכנסת בחלון שמבהקת כותל שכנגדה. ויתבאר למטה ג"כ שאפי' הכסיף התחתון, ר"ל שכבר הלכה הבהקתו של תחתון, ר"ל תחתית כיפת הרקיע הנראה לנו כאופן המפריש בין חצי הרקיע העליון לחציו האחר {נראה שחצי הרקיע העליון היינו הצד הנראה על פי כדור הארץ. וכוונתו היא שבתחילה יש הבהקה מעט מעל קו האופק, דהיינו בתחתית חצי הרקיע העליון שאנו רואים במקום המבדיל בין חצי העליון של הרקיע לחציו התחתון שמתחת לקו האופק. ואמר שבתחילה אחרי השקיעה גם החלק התחתון וגם החלק העליון של מקום זה במזרח מבהיק, ואמר שאפילו כבר הלכה הבהקתו התחתונה של אותו החצי}, ולא הכסיף העליון, והיא גובה הכיפה שבאותו צד למעלה מאופן המפריש {לא מדובר על גובה הכיפה המוחלט, שהוא תמיד יותר כהה, אלא על גובה הכיפה שבאותו צד, והיינו צד מזרח הסמוך לקרקע, כפי שכתב להלן}, שאינו ממהר כל כך להכסיף כתחתון מצד שהאורה מבהקת יותר לנכוחיותה לפי הנראה לנו {האורה המבהיקה במזרח למעלה באה מהשמש ששקעה במערב, וכיון שהיא בתהליך שקיעה לפיכך מה שנראה לנו הוא שהצד העליון של הרקיע במזרח שעומד כנגדה באלכסון שמלמטה למעלה מבהיק יותר זמן, כי הוא המקביל יותר להארת השמש, כמו שבחלון כשהאור יורד מעבר לחלון יותר למטה הוא מבהיק על מה שבצד שכנגדו מעל קו החלון^[5]} - עדיין הוא בין השמשות, אבל כשהכסיף העליון והושוה לתחתון הרי הוא לילה, ושיערו במהלך זמן זה שלשת חלקי מיל {כשיטת רבה}^[6].
ומה שאמרו בפסחים משקיעת החמה עד צאת הככבים ארבעת מילין פירושה מתחלת שקיעתה כשמתחלת ליכנס והיא נראית עדין מעט מעט עד שתכנס כולה {ובברכות כו ע"ב כתב המאירי לבאר למה לפלג המנחה יש קצת שם ערב "שמי"א שעות פחות רביע ולמעלה חמה מתחלת להשתקע ואינה נראית לרוב בני אדם", נראה שכוונתו כאן וכאן שמזמן זה גוף השמש מתחיל להעלם, ואינו נראה להרבה בני אדם על ידי כיסויי בניינים וגבעות במערב, ואכן זו היא המציאות משעה לפני השקיעה, שיש מקומות שלא רואים בהם את גוף השמש, ומכל מקום עדיין נראית גופה ביקום מעט מעט, כלומר שהיא נראית מפה ומשם עד שתכנס כולה מתחת לאופק, ורק אז לא יראה גופה כלל^[7]}, ומ"מ גדולי הדורות משתמשים בתחלת שקיעה זו לומר בה שהיא בכלל תוספת חול, ר"ל שקודם שתתחיל לשקוע כלל אינה בכלל תוספת ומשתתחיל לשקוע אם רצה להוסיף הרי הוא בכלל תוספת, אם רצה להוסיף כלו מוסיף ואם רצה להוסיף מקצתו ולא כלו מוסיף, ובלבד שיהא בודל בתחומו מעט לשם תוספת, הא משנשקעה עד יציאת הכוכבים ספק יום ספק לילה ואינה בכלל תוספת וביציאתו מוסיף עד שיראו שלשה כוכבים רצופים בתחום אחד שברקיע:
ונחזור לענינינו, והוא שמסוף שקיעת החמה עד שיכסיף העליון הוא בין השמשות לר' יהודה, והלכה כמותו לענין שבת. ומעתה מ"ש כוכב א' יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה, ופירשו בה לא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא קטנים שאין נראים אלא בלילה אלא בינוניים, יראה שאינה הלכה {כי לפי רבה מיד אחרי השקיעה הוא בין השמשות, וכאן אמר שאף כשרואים כוכב אחד מאלו שאינם נראים ביום התוכני שמהזריחה לשקיעה הוא עדיין יום} ותמהני על גדולי הפוסקים {הרי"ף^[8]} שהביאוהו שהרי חמה שקעה ואין כוכב נראה, ואפשר שלא הביאוה אלא לשלשה לילה. וממה שראיתי לגדולי המחברים {הרמב"ם בפירוש המשנה ב, ו, ובהל' שבת פ"ה ה"ד} שכתבו בשיעור בין השמשות משתשקע החמה עד שיראו ג' כוכבים בינוניים {הרמב"ם אומר בתחילה משתשקע כשיטת רבה, וסיים בג' כוכבים כשיטת הברייתא}, ושמא ראיית שלשה כוכבים והכספת העליון אחד הוא ומתוך שאין הכספת עליון ותחתון ניכרת להמון נתן להם סימן בראיית שלשה כוכבים בינוניים.
בין השמשות לר' יוסי הוא רגע הסמוך ליציאת הכוכבים זה נכנס וזה יוצא, והלכה כמותו לענין שלא לאכול כהנים שטבלו לטומאתן בתרומה התלויה בהעריב שמשו עד גמר בין השמשות זו, והוא נקרא הערב השמש הגמור, והוא צאת הכוכבים כמו שביארנו בראשון של ברכות".
ובמאמר מוסגר אציין שבענין הביאור המחודש שלו בענין שתי השקיעות, שהראשונה היא ג'או ד' מיל ורבע לפני כיסוי הגלגל, דנים רבים האם יש עוד ראשונים שפירשו כוותיה, והאם יש מקום לפרש כך בדעת ר"ת עצמו.
לענ"ד הקרוב ביותר לביאור המאירי הוא תוספות רי"ד (לד ע"ב), שמהאופן שבו כתב לתרץ את הסתירה בין הגמרא בשבת לגמרא בפסחים נראה שגם הוא הבין כפי שפירשתי במאירי, וז"ל: "ונראה לי' לתרץ שאע"פ ששקעה החמה ונעלמה מן העין עדיין אורה שולט בעולם שעדיין לא נעלמה מכל העולם כולו, שאלו הי' עולה אדם על ההרים עדיין הי' יכול לראותה, ומפני זה שולט עדיין אורה בעולם, וכ"ז שאורה שולט אין פני המערב מאדימין, אבל כששוקעת לגמרי והולכת תחת הארץ מסתלק אורה מן העולם ואז מתחילין פני המערב להאדים מכח זהרוריתה שכל זמן שאורה בעולם האור מכסה האדמומית ולא תמצא כמו שלא תמצא ביום, ובשכלה אורה מן העולם אז נמצא אותו האודם ותופס שעה מועטת עד שתתכסה תחת הארץ לגמרי, ומתחלת שקיעתה שתעלם מן העין ועד שתגמר שקיעתה להתכסות תחת הארץ הוא שיעור חמשה מילין".
הרי"ד מגדיר את הזמן הראשון, שהוא חמישה מיל לפני הזמן האחרון, כזמן שהחמה "נעלמה מן העין". ולכאורה היינו כיסוי הגלגל מתחת האופק, וכשיטה המקובלת בדעת ר"ת, וכך היה נראה לי בתחילה (במאמר שכתבתי בגליון י). אך עתה יותר נראה לי שאין כוונתו שהזמן הראשון הוא הכיסוי מתחת לאופק, מפני שהוא ביאר שאין רואים בזמן של ארבע ורבע מיל אחרי שלב זה אדמומית, כי האור שבעולם מכסה את האדמומית, וולפי בחינת המציאות היא שאדמומית נראית לאחר כיסוי הגלגל, על כרחך צ"ל שכוונתו בשלב הראשון לשעה וחצי לפני השקיעה שאז אנשים המצויים בעיר לא רואים את גוף השמש, וצריך לעלות להרים כדי לראותה. והוא לפני כיסוי הגלגל, ומכל מקום אז אורה שולט "והאור מכסה על האדמומית", ורק אחרי 4 ורבע מיל "תגמר שקיעתה להתכסות תחת הארץ", והיינו שנכנסת מתחת לאופק גם לעומד על ההרים, ואז יש אדמומית שתופסת לזמן קצר עד שתתכסה השמש תחת הארץ לגמרי. ונראה שאדמימות זו היא כינוי לכל זמן ההכספה, והיינו שזה זמן הנמשך 3/4 מיל, ובו יש אדמומית הנראית הולכת ומוכספת, והכוונה למה שנראה במזרח לאחר השקיעה. והנה הוא כותב שאחר כך מצא כך בספר הישר, ולפי המבואר לקמן בספר הישר כתוב תיאור אחר, ואולי י"ל דכוונתו שמצא שם את העיקרון שיש שתי שקיעות, ותו לא. ומכל מקום אינו ממש מה שכתבתי בביאור המאירי שהרי הוא נוקט שהאדמומית היא במערב. וכדי להתאימו עם המציאות אולי נוכל לומר שהכוונה שיש אדמימות חזקה שתופסת את העין במערב לזמן קצר.
ומהר"ח או"ז סי' קפו כתב "משתשקע החמה הוי בין השמשות ופר"ת זצ"ל מסוף שקיעה. ונ"ל דכשאין החמה נראית יותר בראשי ההרים הוי סוף שקיעה. מדאמר פ' במה מדליקין רבי נחמיה אומר כדי שיהלך משתשקע החמה חצי מיל. פי' זה הוי שיעור אורך בין השמשות. אמר רבי חנינא הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמיה יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה וזהו שיעורו של ר' נחמיה. ופי' התוס' לא שירד הטובל מראש הכרמל, אלא הוא עומד על שפת הים ורואה חמה בראש הכרמל ומשירד ויטבול ויעלה הוי לילה. אלמא דכשאין החמה נראית בראש הכרמל הוי סוף שקיעה". ונראה גם מדבריו שמדובר על העלמות הגלגל מהעין ותו לא. אלא שמהר"ח או"ז לא הזכיר ד' או ה' מיל ולא כתב שכך ראה בספר הישר, וגם בכלל לא כתב שזו היא דעת ר"ת, אלא לקח מדבריו רק את הענין שמשתשקע היינו סוף שקיעה, ויתכן שלא קיבל כלל את מה שאמר שיש להתחשב במה שאמרו בפסחים על ארבע מיל בין שקיעה לצאה"כ, והרי מצינו שדעת הגאונים היא שלא מתחשבים בזה כלל.
ודברי ר"ת באריכות מובאים בספר הישר (חלק החדושים) סימן רכא:
"האי פני מזרח, מערב הוא שנקרא פני מזרח לעת ערב כל זמן שהוא מאדים עד שהשחיר התחתון ולא העליון בין השמשות. ולא תימא משעה שרוצה החמה ליכנס ברקיע [דמאז] הוא מתחיל ליאדם, אלא משתשקע החמה שכבר נכנסה ברקיע ועברה בעוביו של רקיע, והוא עדיין כנגד החלון. ומשום שעדיין לא עבר את חלונו ולא פסק חלונו ללכת אחרי הכיפה הוא מטיל זהורורין ומאדים מושבו.
ועל כרחיך אני צריך לפרש משתשקע החמה כמו שפירשתי שכבר נכנסה ברקיע דאי תימא משעה שמתחיל ליכנס זה אינו יכול להיות. דהא אמרי' בפרק מי שהיה טמא בפסחים דעוביו של רקיע אחד מששה של יום ומשעת שקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין ואחר (כך) בין השמשות צאת הכוכבים הוא [לילה] כדאמרי' שנים בין השמשות שלשה לילה. ועוד אמרי' לקמן דלא אכלי כהנים תרומה עד שישלים בין השמשות דר' יוסי ומשישלים בין השמשות (יאכילו) [יאכלו] הכהנים תרומה. וזמן אכילת כהנים מצאת הכוכבים ואילך. ואם אתה מפרש משתשקע החמה כמו שקיעת החמה ואם כן הוי בין השמשות חמשת מילין ואם כן קשיא דרבה אדרבה. דרבה אמר לקמן דלא הוי בין השמשות אלא תילתא ריבעי מיל. אלא על כרחיך משקיעת החמה יום גמור הוא. ומשום הכי גרסי' ביה משקיעת החמה משעה שיתחיל ליכנס ברקיע לשקוע. ומשתשקע משמע שנכנס כבר ועדיין לא הגיע לאחורי כיפה מכל וכל".
ר"ת נקט "חמשת מילין" כי הוא רצה להסביר את הגמרא לפי רבה, וגרס בפסחים כר"ח שרבה אמר חמישה מיל. אך לפי מסקנת הסוגיה מדובר בארבע מיל, ולכן כותב הרמב"ן את כל החשבון לפי ארבע מיל. ולפי זה משמע שהאדמומית נמשכת 3 ורבע מיל, וכוונת ר"ת באומרו שרוצה החמה ליכנס ברקיע, שהוא הזמן המקביל לתחילת הכנסות גוף השמש לארץ, כמו שלענין נץ החמה הקובע הוא שמתחיל להיראות שמש על הארץ. ובשקיעה השניה הגמרא אומרת משתשקע, וכנראה הניקוד צ"ל בקמץ תחת הש' והק' (ובזה מיושב מה שהקשו על ר"ת שמהלשון משתשקע משמע יותר תחילת שקיעה, כמו "משיפקסו", וישוב זה למדתי מדברי הרב אדר), דהיינו שהיא נשקעת יותר בשמים. והוא דבר שאינו נראה לעיננו, אלא זו המציאות שהשמש נשקעה יותר ועברה את עובי החלון החיצוני, ועדיין היא כנגד החלון, ועל כן עדיין מאדים מקום מושבה דקה וחצי. ונראה גם מאריכות זמן האדמומית שתיאר של לפחות 3 ורבע מיל בין השקיעה הראשונה לשניה, וגם מלשונו שהשמש כבר "עברה את עובי הרקיע" שכוונתו כהבנה הידועה בדעת ר"ת, ולא כמאירי^[9]. וראיתי שיש שכתבו לדקדק מעוד ראשונים ואחרונים כדברי המאירי, אך לא נראה כך לענ"ד^[10].
ומכל מקום, כבר כתבתי בגליון י' שבין אם נאמר כמאירי, שהשקיעה הראשונה המדוברת בפסחים היא ד' או ג' ושליש מיל לפני כיסוי הגלגל, ובין אם ננקוט כאחרונים אחרים, שמקדימים את השקיעה הראשונה לכיסוי הגלגל בשיעור זמן אחר, למעשה קשה להתאים את ההסברים האלו למציאות, כי הגמרא בפסחים מקבילה את הזמן מעמוד השחר לנץ החמה, לזמן שבין השקיעה לצאה"כ, וברור שבמציאות ההקבלה הזו צריכה להיות משעת כיסוי החמה, כפי שהנץ הוא הזמן שבו השמש מתגלית באופק, וכדברי הירושלמי שהשמש מטפטפת על ראשי ההרים.
ועתה אחזור לענין הדיון במהות פני מזרח מאדימין, ואומר שנראה שכוונת המאירי בתיאור הבהקת הרקיע במזרח לתיאור הנראה לעיננו במזרח, מיד אחרי השקיעה^[11]. והוא נראה בעיקר במקום קצה האופק במזרח בצד המנוגד לשקיעה במסלול השמש, אך לא רק שם אלא למעשה בכל האופק המזרחי וגם קצת הצפוני והדרומי רואים אחרי השקיעה אדמימות סמוך לאופק והיא הולכת ועולה עם בהירות מעליה (בדרך כלל רואים זאת גם לפני השקיעה אבל הברייתא מדברת על מה שאחרי השקיעה), שמעליה הרקיע מבהיק בצבע כחול לבן, ומתחתיה ישנו קו נוטה לשחור שהולך ומתעבה (לפעמים במשך הזמן הוא נראה ככחול, אך עכ"פ יש כאן חלק ניכר תחתון שאין בו אדמימות, ויש חלק בהיר יותר מעל האדמומית. האדמימות הולכת ועולה עם הזמן יחד עם התפוגגותה, ואחרי 17- 20 דקות מקבלים השמים גוון אחיד בצבע כחול כהה. ונראה שהוא הקרוי הכסיף העליון והשוה לתחתון, היות והעליון נהיה כחול כהה ומושווה צבעו לקו התחתון, שהתחיל לעלות מרגע השקיעה והולך ומתעבה.
המאירי לא מזכיר ראיה של שלב בפני עצמו של "פני מזרח מאדימין", שהוא 1/12 מיל אחרי השקיעה, עוד לפני שמתחיל להכסיף התחתון. ונראה שבין אם המאירי גרס בסוף המעשה שהמשיב הוא רבא ובין אם גרס רבה, לדעתו מסקנת הגמרא בענין הראיה היא אליבא דרבה, ולכן בתוך הביאור לברייתא שהוא כותבו לפי רבה הוא כותב שיתבאר למטה בגמרא ש"פני מזרח מאדימים" הכוונה היא "לצד מערב". ונראה שפירש שאביי רצה להסתכל במזרח משום שהוא סבר כרב יוסף, וסבר שרק אחר שיראה את השלב הזה שמתרחש בזמן של 1/12 מיל יתחיל בין השמשות. אך פירש לו רבא או רבה (ולפי לישנא קמא אביי פירש לרבא) ש"פני מזרח מאדימים" אינו אלא תיאור הדבר הגורם לשינוי הגוונים, שהשמש שקעה ונמצאת בקו המערב מתחת לאופק, והאדמימות במזרח אינה דבר הבא מעצמו במזרח, אלא השמש שבמערב היא שמאדימה את מה שמולה, באופן שהעליון מבהיק יותר, והוא כפי שאור הנמצא מתחת לחלון מאיר דרך החלון בצורה מבהיקה יותר את הצד העליון של הקיר שכנגדו. וכיון שהשמש מוסיפה לירד, ההבהקה הולכת ועולה. והוא מה שאמר רבה - מה לך להסתכל במזרח למצוא את הזמן שעדיין הוא יום לפי רב יוסף, הרי פני מזרח מאדימין אינו אלא ציון העובדה שהשמש מתחת לאופק שבצד המערב, היא זאת שמאדימה את צד המזרח באופן של הארה העוברת דרך חלון.
ונמצא לפירוש זה שכל תהליך בין השמשות הוא ענין אחד שניכר בהכספת פני המזרח, והחלק הראשון ("משתשקע החמה") והאחרון ("הכסיף העליון והשוה לתחתון") אינם אלא ציון ההתחלה והסוף. כוונת הברייתא לפי רבה היא שכל הזמן שבו יש את פני מזרח מאדימים הוא בין השמשות, ולא רק 1/12 מיל, אלא אף כשהתחתון גמר להכסיף. ולא רק כאשר העליון כבר התחיל להכסיף ולא גמר להכסיף, אלא עד שהעליון גמר את תהליך ההכספה והשמים נהיו באותו צד בגוון אחד ללא אדמומית במזרח חשיב בין השמשות. ולפי זה אין זמן של פני מזרח מאדימים כחלק של 1/12 מיל בפני עצמו, מה שאמר רבא (או רבה) לאביי "מי סברת פני מזרח ממש", פירושו מי סברת שכונת הברייתא במילים "פני מזרח מאדימים" לממשות של אדמימות במזרח, שנחשב כיום בגלל חוזק אדמימות השמים גם במזרח במשך דקה וחצי. לא כן הוא, אלא כוונת הברייתא לומר שבכללות זמן זה שלאחר השקיעה פני מזרח מאדימים בגלל השפעה של המערב, שהוא הפנים המאדימים את המזרח. וכיון שהוא נגרם ממה שהשמש מתחת לאופק, לכן אין ממשות לאור הנשקף על המזרח להיחשב כיום ודאי. וזהו בעצמו מה שאמרו בגמרא בדף לד בתחילה בפירוש הברייתא, שבתחילה אמרה משתשקע החמה ופני מזרח מאדימים הוא בין השמשות כאמירה המבארת את טעם היות זמן זה בין השמשות ששקעה החמה ופני מזרח מאדימים בגלל אור שבא מתחת לאופק במערב. ואחר כך הוסיף לפרט שאף כשהכסיף התחתון ועד שהושוה העליון לתחתון הוא בין השמשות.
ועל פי זה מובן היטב מאי קאמר "וסימנך כוותא". הכונה היא שהאופן בו אור בוקע מהחלון הוא סימן לאופן בו נראית האדמומית במזרח מחמת המערב המתואר בברייתא, שכאשר האור מתחת לחלון עיקר האור יהיה מכוון בצד שכנגד למעלה, ולא על הקו השוה לחלון, וכך הוא ביקום כולו, וזה שכך המציאות בחלון מהווה סימן לכך שהפירוש של רבה לברייתא הוא הפירוש הנכון, מפני שמה שמתואר בהמשך הברייתא, הוא מובן כאשר מדובר על אדמימות הבאה ממערב, ממילא נראה שהפירוש למה שהיא אמרה בתחילתה שפני מזרח מאדימים הוא כפי שמאירים מחלון על הצד שכנגדו והוא מתאדם
המאירי כתב שהמימרה של "כוכב אחד יום, שנים בין השמשות" לא התקבלה להלכה, כי היא בניגוד לדברי רבה הסובר שמיד לאחר השקיעה הוא בין השמשות, וכתב שלא הביאה הרי"ף אלא משום הסימן של ג' כוכבים שהוא לילה, שזהה לסימן גמר ההכספה, וזו לדעתו גם דעת הרמב"ם. נראה שהוא אינו מפרש את המימרה או הברייתא הזו כר' יוסי (כפי שנקט ר"ח, ומובא להלן), מפני שלדעתו ר' יוסי לא תלה את זמן בין השמשות שלו בשני כוכבים. המאירי גם לא אמר שמימרה זו היא כדעת רב יוסף (כפי שנקט רב שרירא שזה מסייע לרב יוסף), מפני שלהבנתו ברייתא זו היא שיטה אחרת. ונראה שהבנת המאירי שברייתא זו אינה תואמת להגדרת רב יוסף, היות ולפי רב יוסף בין השמשות הוא 2/3 מיל ומתחיל רק ⅙ מיל אחרי כיסוי הגלגל, ואם נרצה להתאימו לברייתא נצטרך לומר שכוכב אחד מאלו שאינם נראים ביום התוכני נראה אחרי 1/12 מיל מהשקיעה וההפרש בין השני לשלישי הוא יותר כדי מהלך ⅔ מיל, בעוד שלפי הנראה במציאות כוכב אחד שהוא הראשון הנראה (סיריוס) נראה אחרי כמה דקות, ואף אם נאמר שיש שיכולים לראותו בהרים אחרי דקה וחצי, ההפרש בינו לכוב השלישי בימי ניסן הוא כמה שניות, (ואף בעונות אחרות אינו יותר משתי דקות, ראה תיאור זמן יציאת הכוכבים במאמר בגליון י עמ' קמו, והוא על פי הספר הזמנים בהלכה פרק מו).
וברבינו חננאל שבת דף לד ע"ב – לה ע"ב איתא: "ומתרץ רבה כרוך ותני איזהו בה"ש משתשקע החמה, וכ"ז שפני מערב מאדימין את המזרח וסימנך כוותא. פי' אם יהיה נר דולק בבית ובו חלון פתוח למערב, מתראה אור הנר כנגד פתח החלון במזרח, וגם הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון עדיין ביה"ש הוא. הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה... והלכתא כרבה... ואסיק' בתר דשלים ביה"ש דרבי יהודה מתחיל ביה"ש דר' יוסי... והלכתא כר' יוסי דאין כהנים טבולי יום אוכלין בתרומה עד שלים ביה"ש דר' יוסי. אמר רב יהודה אמר שמואל תניא נמי הכי ר' יוסי אומר כוכב א' יום ב' ביה"ש ג' לילה ולא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים".
מבואר שר"ח הביא בתוך דברי רבה את הפירוש שפני מזרח היינו פני מערב שמאדימין. ואפשר שהוא מפרש שזה מה שאמר רבה בעצמו, כלומר דגורס בהמשך רבה, או שרבא פירש שזו כוונת רבה. ויש לפרשו כעין דברי המאירי, דכוונתו שהבית שעליו הוא מדבר הוא המקום בו נמצאת החמה אחרי השקיעה, כי היא כאילו הגיעה לביתה, שהוא חוץ ליקום, והחצר היא העולם שלנו. ואמר שכאשר יש נר בבית, דהיינו על קרקע הבית מתחת לקו החלון, אורו יוצא מהבית דרך החלון הפתוח במערב של החצר, והאור מגיע עד למזרח החצר. ומובן שאין להחשיב מצב כזה כאילו הנר נמצא בחוץ ומאיר לכל החצר, כי יש רק סימן של אור שבוקע מחלון המערב של החצר, ואין המזרח מאיר מחמת עצמו. ובאופן כזה לא חשיב שעצם השמש נמצאת בחוץ. ופירוש זה דומה למאירי בעיקרון שמה שאמר רבה שהביטוי פנים המאדימים את המזרח לא בא לומר שכדי לראות את האדמומית יש להסתכל על המזרח או המערב לזמן קצר, אלא לבאר שכמו שהאור הבוקע מחלון מאיר לכותל שכנגדו הארה שאין בה ממש כך ההארה מחמת המערב בשעה זו אינה הארה גמורה והוא רק עדות שיש עדיין אור כסימן ליום ולכן הוא בין השמשות.
עכ"פ בניגוד למאירי, לגבי המימרה של כוכב אחד יום הוא מפרשו כרבי יוסי, והובא מימרה זו כראיה למה שפירשו בדעת רבי יוסי שבין השמשות שלו מאוחר ללילה של רבי יהודה כי ב' כוכבים נראים אחרי ההכספה. ואמנם המציאות הידועה לנו ממראה הכוכבים לאחר השקיעה אינה סותרת את האפשרות לפרש ברייתא זו כר' יוסי.
ולפי האמור בעניין החלון לפי ר"ח, יש לפרש כך את האמור בתשובות רב נטורנאי (תשובות פרשניות סימן תיג): "מאי וסימניך כותא. קאמרין לעינין בין השמשות, ראבה חזייה לאביי דקא דאוי למזרח לידע אם הגיע בין השמשות, אמר ליה מי סברת פני מזרח ממש, פנים המאדימין {את מזרח} וזהו מערב. וסימניך כותא: כותא שהיא פתוחה ברוח מזרח, זיוה נופל לרוח מערב, וכין ממערב למזרח, אף {כאן} כיון שמגיע בין השמשות ומגיע שקיעת החמה במערב, מאדימין פני מזרח כמות חלון בבית".
בדבריו מפורש שהמשיב בזה הוא רבה, ומשמע שבא להדגיש שכשם שהזיו המגיע ממזרח למערב נופל דוקא לרוח מערב דרך החלון, כך הזיו שבמערב מגיע דוקא למזרח ואינו נראה במערב, כלומר שלא מדובר על אור הנראה במערב שמסתלק לאחר 1/12 מיל (כדעת רב שרירא המובא לקמן), אלא מדובר רק על כך שפני מזרח מאדימין זהו מערב. והיינו שהמערב הוא שמאדים את המזרח, והוא באופן שמאיר אור דרך חלון ומשתקף מצב השמש על המזרח. ורבה מפרש מדוע פני מזרח מאדימין הוא בין השמשות, שהאור על המזרח הוא רק השתקפות מהמערב, כאור הנכנס מחלון. ואינו חשיב אור ממש, שגוף החמה נחשבת כעומדת מבחוץ למטה מהחלון, ולכן אינו יום ממש. וענין הסימן בזה יכול להתפרש יפה כפי שכתבתי בדעת ר"ח.
ובגליון פ"ח כתבתי שכיון שבמציאות קשה לראות במזרח שלב שבו פני מזרח מאדימין בלא שכבר מתחיל התחתון להכסיף (דהיינו שיש קו שהשחיר מתחת לאדמומית שהולך ועולה), נראה לי לפרש שרבה סובר שאכן במציאות אין ניכרת במזרח אדמימות לפני שכבר מתחיל להכסיף התחתון.
אמנם לכאורה קשה, שבירושלמי מובאת ברייתא (ברכות א, א): "תני כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. הכסיפו זהו בין השמשות, השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה".
משמע שלאחר השקיעה, יש אור אדום ניכר במזרח לפני הזמן שמוגדר "הכסיפו", והוא יום, אך יש לשים לב ששם לא אמרו שהוא רק במשך 1/12 מיל. ולפי כל הענין שם נראה לי עתה לפרש שלא מדובר שם אלא בזמן שבו שוקעת השמש מכניסתה לאופק עד שהיא נעלמת מהעין, ויש כאן פירוש נוסף לענין פני מזרח מאדימים. דהכי איתא שם בהמשך ברייתא זו: "רבי אומר הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות. אמר רבי חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות".
וי"ל דכל זה ביאור למה שאמרו בתחילה שפני מזרח מאדימים זהו יום. והביאור הוא שבתחילה אמרו בשם רבי שכשהלבנה באמצע החודש היא מתחילה לעלות במזרח בתחילת הלילה, ומשמע שזהו סימן של תחילת לילה, והוא מקביל למה שהחמה שוקעת במערב. ואמר רבי חנינא שאין זה כך, כי אין זה תהליך מקביל אלא רק כשגלגל חמה גמר לשקוע עולה הלבנה, וזה מראה שעד שהוא אינו גומר לשקוע אכתי הוא יום, ותני שמואל שכך צ"ל בדעת רבי^[12]. ועולה מזה שכל זמן שהחמה לא גמרה להתכסות הוא יום, ומעתה י"ל שבא לבאר בזה מה שאמרו כל זמן שפני מזרח מאדימים הוא יום, שפני מזרח הם גוף השמש שקרוי פני מזרח מפני שהיא עולה מהמזרח כפנים העולים מהמזרח, ופירוש כ"ז שפני מזרח מאדימים הוא שכ"ז שגוף השמש בעצמו שבשקיעה מאדים עדיין נראה הוא יום, כי באותו זמן הירח אינו עולה^[13]. ויש גם אפשרות לבאר את הרושלמי כפי שפירש הנמו"י את הברייתא כוכב אחד יום, שהכוונה היא שודאי יש בזמן שהוא נראה צד של יום, אך יש בזמן זה גם צד מסויים של לילה, ולכן גם הוא בין השמשות.
ויתכן גם כפי שכתבתי בתחילה, שרבה אומר שאין לחפש הגדרה למציאות הזו שנמשכת רק 1/12 מיל, כי גם אם יש כזה דבר הפירוש לברייתא שונה. ומסתבר שאם רבה הכיר את הברייתא בירושלמי, היה מפרדה באופן שלא תסתור את שיטתו או סבר שהאי ברייתא משבשתא. ומכל מקום, לדעת ר"ח והרי"ף במסקנה הלכה כרבה, ונראה שלדעת רבה הברייתא בבבלי סוברת שפני מזרח מאדימים אינו התיאור של האור האדום שבמזרח לפני שהכסיף התחתון, אלא היא אמירה כללית על כל זמן הביניים של בין השמשות שנגרם ממצב השמש במערב כפי שכתב הרשב"א. והרי"ף כתב שני טעמים למה לפסוק כרבה, או לחומרה או משום שהעיקר להלכה לפי הכללים הוא כדברי רבה. ואפשר דלא פסיקא ליה אם הפירוש הוא כר"ח או כרב שרירא, לכן כתב תחילה כרב שרירא שפסק כרבה משום חומרה, ואחר כך כר"ח שפסק כרבה לפי הכללים.
אמנם מדברי רב שרירא בתשובה המובאת בגנזי קדם חלק ה סימן ו^[14] נראה, שלדעתו המעשה של אביי דאוי למזרח מתפרש באופן אחר, וז"ל: "תלת מילי קאמר ר' יהודה, {הראשון} משתשקע החמה כל זמן שפני מערב מאדימין. {השני} הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון, ופירושו שנשתנה האור בארץ ובקרוב לה והכסיף, ועדאין האור בשמים לא השתנה ולא הכסיף, ואף על פי שאין המערב אדמדם, ושלישי, הכסיף העליון והשוה לתחתון שאף כלפי הרקיע נשתנה האור והכסיף לחשוך".
הוא מדבר על סילוק האדמומית "שאין המערב אדמדם" שלאחריה נראה את הכסיף התחתון וכו', ומשמע שהשלב הראשון הוא דבר הנראה במערב. ועוד מבואר בהמשך שהוא פירש את הברייתא של כוכב אחד יום כמסייעת לרב יוסף. ומכל מקום גם הוא פסק לחומרה כרבה, ולא כתב שהמעשה של אביי מכריע כרב יוסף. ואפשר שהוא הבין שהענין הוא רק ויכוח כיצד נראה הזמן המוגדר כפני מזרח מאדימין, ולדידן למעשה די לדעת שהוא 1/12 מיל אחרי השקיעה.
לפי דבריו, כדי להבין מהו פני מזרח מאדימין צריכים לחפש מהו המראה שנראה במערב במשך 1/12 מיל. וכמו כן נראה שפירוש ענין הכוותא לשיטתו שונה.
אפשר שלפי דבריו הכוונה היא שאדמימות זו נראית במערב כחלון ממנו בוקע האור, ולפי זה לשיטתו כדי להבין על מה מדובר יש לחפש מראה ששיך לומר עליו אדמדם בצורה שמזכירה חלון. ואולי המראה של ההילה שאחרי השקיעה שנראית כמו השמש האדומה היא המראה הזה.
רש"י בדף לה ע"א ד"ה פנים המאדימים פירש: "פנים המאדימים את המזרח - לערב חמה שוקעת במערב, וזהרורי החמה מאדימין את המזרח כחלון, דכשהחמה נכנסת בה מאדמת כותל שכנגדה".
ונראה שאי אפשר לפרש את דבריו כרב שרירא, שהרי לפי רב שרירא האדמימות המדוברת בברייתא היא במערב, ולפי רש"י מדובר באור המאיר בהיותו בתוך חלון ומאדים את הכותל שכנגד, ומשמע שכשהחמה עצמה בחלון זהרורים ממנה מאירים על המזרח, ואין בכלל אדמומית במערב כפי שנראה מדברי רב נטורנאי^[15]. לכן נראה שיש מקום לפרשו כפי שכתבתי על פי המאירי, שכוונתו שהאדמומית נראית על המזרח כפי שהיא נראית מתוך חלון המאיר במערב, והשמש הולכת ושוקעת בו, ולכן העליון מאיר יותר מהתחתון.
♦
ב.
תיאור המציאות במזרח ובמערב
בתיאור מציאות ההכספה במזרח, יש הבדל בין מה שאני רואה ומתאר לדברי הרב שמואל פרץ, אך ההבדל הוא רק במשך הזמן. הרב שמואל פרץ (ירחון האוצר פו עמ' רסו) כתב שבדרך כלל האדמומית במזרח מסתלקת באופק המזרח אחרי 10 דקות, ואחר כך השמים נראים בגוון כחול בהיר ולפעמים כהה, וצבע זה הולך ומתכהה. וכתב שרק בתוך זמן סילוק האדמומית במזרח, שהוא עשר דקות לאחר השקיעה, ראה שיש הבדל בין תחתון לעליון, ובכל שלב ההשחרה שלאחריו כבר אין הבדל בין תחתון לעליון. וצידד שלפי הברייתא בירושלמי תחילת בין השמשות הוא אחרי העשר דקות ואין הבדל בין עליון לתחתון, והנוסח לפנינו בירושלמי שמוזכר בו עליון ותחתון הוא טעות^[16].
לעומת זאת, לפי מה שאני רואה^[17] יש אדמומית עד קרוב ל 20 דקות לאחר השקיעה. ובמאמר שבירחון צ"ח עמ' תקיב ציינתי שבחודש אדר ראיתי שינויי גוונים במזרח, שהעליון בהיר ויש בו אדמומית עד 22 דקות אחרי השקיעה. ועתה בי' אב לפי מה שראיתי חודש וחצי לפני יום השויון (1.10), נראה שבקיץ אפשר לומר שהזמן מתארך אף בעוד כמה דקות. אך כבר הבאתי שם שהרב טיקוצ'ינסקי (בספרו בין השמשות עמ' יד) כתב שבירושלים בכל עונות השנה עיקר האדמימות מסתלקת אחרי 14 דקות, אך עדיין יש אדמימות מועטת, ומושווה העליון לתחתון 17 דקות אחרי השקיעה. ואכן בחמש דקות האחרונות של מה שאני ראיתי, חילופי הגוונים פחות ברורים, ואולי מתחשבים גם מה שיש סביב המזרח, ולכן אני יכול לקבל את הגדרת הרב טיקוצ'ינסקי למראה כתואמת למה שראיתי ולומר שבחילופי גוונים בחמש דקות האחרונות כבר לא מתחשבים. אך עכ"פ לפי מה שאני ראיתי יש הבדל בין העונות, ובקיץ הוא יותר ארוך, והוא כפי המצופה, שגם הכוכבים בקיץ נראים יותר מאוחר^[18].
לפי זה, זמן ההכספה הוא אימות לשיטות ששיעור מיל הוא 22.5 דקות, שלפי זה 3/4 מיל היינו 17 דקות ביום בינוני. ונוכל לומר שהכוכבים נראים מיד אחר זמן זה או עוד אחרי שתי דקות, כיון שבמציאות אנשים רבים יכולים לראות ביני ניסן שלשה כוכבים בזמן זה, ובפרט אם עומדים על הר כגובה הרי ירושלים כמובא בספר זמנים כהלכה פרק מו. אבל אם ננקוט שמיל הוא 18 דקות, היה צריך להיות גוון אחיד כבר 13.5 דקות לאחר השקיעה. ובמיל של 24 דקות איני מתחשב, כיון שהוא נגד פשטות הסוגיה בפסחים.
יש עוד הבדל בין מה שאני רואה לדברי הרב פרץ. הרב שמואל פרץ כתב שפני השמים בצד העליון שסביב כיפת השמים נהיה כהה לאחר החלק התחתון של השמים. אך דברים אלו הוא אינו כותב מתוך ראיה, אלא מתוך הבנה למה שכתבו רב שרירא ורש"י. ולענ"ד אין לזה אחיזה במציאות, כי תמיד החלק העליון הסמוך לכיפה כהה יותר ביחס לחלק התחתון, ולכן אין לפרש כך את דברי רב שרירא ואת דברי רש"י.
לעומת זאת, הרב דניאל אדר (ירחון האוצר גליון כד עמ' קנו- קנט) סבר שכל ההכספה האמורה היא במערב. ובתחילה כתב שהכספה מסתיימת 30 – 35 דקות, ואחר כך כתב שההכספה מסתיימת תוך 40 דקות. הוא מתאר את הכספת התחתון בכך שכשהשמש שוקעת בים רואים אותה נעלמת לפני שהיא נכנסת לקו המים, ולקו שבין המים לשמש הוא קורא הכסיף התחתון. והכספת העליון היא שבתחילה רוב העליון אדום, ומעליו יש קו צהבהב, ומעליו קו עבה של תכלת, ואחרי שהאדום נעלם לחלוטין עדיין הקו הצהבהב קיים, והם אינם נעלמים לחלוטין עד עבור 40 דקות מהשקיעה. ולשיטתו, כיון שהכספה זו אורכת זמן רב יותר מ3/4 מיל צריך לומר שהכוונה היא להכספת רוב העליון ולא כולו.
ונראה שהוא מתייחס לאדמומית המסתלקת בכללות פני המערב, ולא מתייחס לאדמומית שנשארת במקום שהשמש עצמה שקעה, ולפי דבריו פני מזרח מאדימים, שהוא המערב, הוא הגדרה כללית למשך הזמן הזה. אך יש להעיר שגם זה אינו מדוייק כיון שגם אחרי 40 דקות רואים אדמומית בחלק לא קטן סביב מקום השקיעה אלא שעם הזמן האור הזה הולך ומצטמצם אל המקום בו שקעה השמש, עד שכשעה אחרי השקיעה לא רואים אדמומית. לענ"ד לא מסתבר כלל שהכוונה להכספה שאינה הכספה גמורה. וגם לא נראה לי ששייך להגדיר את הנראה במערב אחרי 20 דקות כהכספת רוב העליון. וגם הגדרת הכספת התחתון בעצם זה שהשמש לא נראית שוקעת בקו הים לא מסתברת, שמהגמרא משמע שהתחתון נשאר נראה לעין מוכסף עד שבסוף משתוה לו העליון, ולא מדובר על השואה בתיאוריה למראה שכבר אינו ניכר. והעיקר נראה לי בזה כדברי הרב שמואל פרץ, שאין כל אפשרות לתאר הכספת עליון לאחר התחתון במערב.
♦
ג.
הערות על דברי הרב שמואל פרץ בענין פני מזרח מאדימין
להלן סיכום מה שהבנתי מדברי הרב שמואל פרץ (ירחון האוצר פו עמ' רסט ואילך):
א. לפי רב שרירא השלבים של הכסיף שנאמרו אחר סילוק האדמומית שבמערב אינם עוסקים בסילוק אדמומית מהמזרח, אלא בהשתנות הגוונים בכללות הכיפה. דהיינו שהתחתון הוא השחרת החלק הקרוב לארץ, והעליון הוא כיפת הרקיע, וכיפת הרקיע משחירה רק אחרי החלק התחתון. על כן ברור שלדבריו אי אפשר לפרש איזהו בין השמשות פני מזרח מאדימין על כללות הזמן של ההכספה שבה האדום נהפך לחיוור.
ב. בברייתא המובאת בבבלי נאמר "ואיזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה". וכתב הרב פרץ שהבבלי התקשה בהבנת הברייתא משום שהבין שממשפט הפתיחה משמע שפני מזרח מאדימים מתחיל לפני השקיעה, ואם כן משמע שלאחר שנגמר פני מזרח מאדימין הוא לילה, עוד לפני תהליך ההכספה, ואילו מהמשך הברייתא משמע ששלבי בין השמשות מתבטאים רק בזמן ההכספה מאדום לחיוור^[19]. אך לפי הבנת הירושלמי, שאינו מדבר כלל על אדמימות לפני השקיעה, יש לפרש בברייתא שבבבלי כאומרת בתחילה כותרת, איזהו בין השמשות שעליו אנו מדברים, כשפני מזרח מאדימין מאדום לחיוור, ולא מה שנראה לפני השקיעה, ואחר כך היא מפרטת שלאחר שהכסיף התחתון, כשמתחיל העליון להכסיף מתחיל בין השמשות, וכשמסתיימת הכספת העליון הוא לילה^[20]. וכתב הרב פרץ שבמקומות גבוהים (קבר שמואל הנביא) השמש נראית עד הזמן שבו העליון מתחיל להכסיף, ואפשר שלכן זמן זה הוא תחילת בין השמשות אליבא דברייתא זו^[21].
ג. בבבלי יש שתי הבנות אחרות לברייתא זו, שלדעת הרב פרץ שתיהן דחוקות. לפי רב יוסף הפירוש הוא שתחילת בין השמשות הוא לאחר השלב של פני מזרח מאדימין שנמשך 1/12 מיל לאחר כיסוי הגלגל, ומתחיל בהכספת התחתון, ועד אז הוא יום. ואילו לפי רבה תחילת בין השמשות הוא כשמתחילים השמים להיות אדומים עוד לפני השקיעה. ומה שרצו אביי ורבא לראות הוא את התחלת האדמומית, שלדעת רבה היא תחילת בין השמשות מפני שנהגו כרבה.
ד. בגליון צג (עמ' תכב) כתב שקביעתו שלפי רבא ואביי בין השמשות מתחיל עוד לפני השקיעה מבוססת על כך שהאמוראים התבוננו בפני מזרח מאדימין ולא בשקיעה, ומזה משמע שבשלב הזה מתחיל בין השמשות עוד לפני שתשקע החמה. אך כתב שבאמת יש להשיב על דיוק זה בכמה אופנים, ואחד מהם הוא שרבה חישב את השקיעה כשהשמש נמצאת שתי מעלות מתחת לאופק, ולכן לדידיה פני מזרח מאדימין הם לפני השקיעה. ועוד אפשר לומר שתחילה השקיעה ההלכתית היא בתחילת כיסוי הגלגל. ועוד אפשרות, שי"ל שהסתכלו על האדמימות בשעה שההר כיסה את השמש, ולא יכלו להתבונן בשמש עצמה.
אך לעניות דעתי יש להשיב על דבריו:
א. כפי שכבר כתבתי במאמר בירחון פ"ח, ההסבר שכתב בענין ההכספה לפי רב שרירא אינו מתאים למציאות, שכן שיא כיפת הרקיע יותר כהה מהחלק התחתון הקרוב לקרקע בכל שלב שלאחר השקיעה. אלא נראה שבתיאור של ההכספה יש לפרש את דברי רב שרירא כפי שפירשתי במאירי. ומה שלא כתב שכל זה מה שרואים במזרח, יתכן שהוא משום שזה מובן מאליו, ויתכן שהוא משום שאינו רק במזרח, כי במידה זעירה רואים זאת גם בשאר הצדדים, אלא שמכל מקום כנגד המקום שבו שוקעת השמש חילוף הגונים יותר ניכר. ובאמת גם במאירי לא מפורש שהוא במזרח, אך כך מוכח מתוך דבריו.
ב. מסתבר שלפי כל התנאים והאמוראים בין השמשות מתחיל רק לאחר התכסות הגלגל, משום שכך נראה מלשון התורה "ובא השמש", שההבנה הפשוטה של ביאה היא שהשמש באה למקום ממנו היא לא נראית, ולא זמן שבו אורה רק חלש יותר. וכך נראה מלשון הברייתא שפני מזרח מאדימין מתואר בה לאחר המילה משתשקע, ומשמע שהשקיעה היא ביאת הגלגל, ואחריו אנו מתייחסים לפני מזרח שמאדימים. וכיון שאין הו"א אחרת, לא נראה שהמילים "איזהו בין השמשות" באות להבהיר שמדובר על האדמימות שלאחר השקיעה ולא לפניה.
ג. נראה שלשיטתו צ"ל שמה שאמרו שההבדל בין רבה לרב יוסף הוא אם בין השמשות הוא 3/4 מיל או 2/3 מיל הוא רק ביחס לזמן שיש לפי רבה מכיסוי הגלגל ולא מתחילת השקיעה ההלכתית, שלפי רבה הוא מהראות פני מזרח אדומים. ודבר זה לכשעצמו תמוה, כי בפשטות משמע שההבדל ביניהם הוא רק בהגדרת מה שנראה במשך 1/12 מיל האם הוא יום או בין השמשות. ואעפ"י שהוא זמן קצר, חז"ל מדקדקים גם בשיעורים כאלו גם אם חזותית קשה לראותם, כפי שרואים במימרה שני כוכבים בין השמשות ושלשה לילה^[22]. עכ"פ, מה שאמרו בברייתא פעמיים "איזהו בין השמשות", לפי הרשב"א מיושב היטב אליבא דרבה, בדרך דומה למה שהוא פירש אליבא דהירושלמי. דהיינו שבמילים "איזהו בין השמשות" שבתחילה הכוונה היא לבאר את הטעם לכללות הזמן שהוא בין השמשות, וקאמר שכללות זמן בין השמשות הוא כשהאור מאדים רק מחמת שקיעת החמה במערב, ולכן זה מוגדר בין השמשות. ואחר כך פירט את שני השלבים של הכסיף תחתון ועליון לומר לך שגם הם נכללים בפני מזרח מאדימין, אע"פ שבשלבים אלו האדמומית כבר אינה סמוכה כל כך לאופק המזרח ופחות ניכרת. ולכן סיים שגם זה הוא בין השמשות.
ד. גם מה שכתב בגליון צ"ג לענ"ד תמוה. דלא מסתבר שחישבו שקיעה שתי מעלות מתחת לאופק בלי שיאמרו לנו על זה דבר, ולא נראה כלל מדברי רבה שפני מזרח מאדימין הוא לפני השקיעה. וכל ההנחה שהתחלת בין השמשות לדעת רבה היא לפי פני מזרח מאדימים כיון שעל זה הסתכלו אביי ורבא אינה נכונה, לפי מה שביארתי לעיל שלמעשה כוונת המשיב במעשה זה היתה לשלול את דעת רב יוסף, כי פנים המאדימים את המזרח אינו דבר שצריך להסתכל עליו. ולכן לא הובא בר"ח וברי"ף וברמב"ם שיש צורך להסתכל על זה.
♦
ד.
הערות על דבר הרב מירון יוחאי בענין פני מזרח מאדימין
הרב מירון יוחאי (בירחון האוצר צ"ג עמ' תיב) כתב שהוא מסכים לדברי הרב שמואל פרץ בנקודה הראשונה שההכספה לפי רב שרירא היא ניגוד להארת השמים ולא ניגוד לאדמומית, אך הוא כתב שלפי הבנה זו ההכספה היא במזרח השמים. והוסיף שכך עולה ממה שרב שרירא כתב שבהכספה מדובר אחרי שאין המערב אדמדם.
אך לענ"ד מה שהוא אומר אינו תואם לדברי הרב פרץ. ומכל מקום, על מה שטוען הרב יוחאי שמרב שרירא משמע שבמזרח לא מדובר על הכספה שהיא ניגוד לאדמומית, יש להשיב שרב שרירא כתב שההכספה היא אחרי סילוק האדמימות במערב, אך לא כתב שהיא אחרי סילוק האדמומית במזרח. ומה שהוא לא הזכיר אדמומית במזרח, יש לבאר שהוא משום שלפירושו עיקר האדמומית המדוברת בברייתא היא מה שרואים במערב. אמנם לגבי הנראה במזרח לא מדובר כאן רק באדמומית, אלא גם במה שמעל האדמומית יש גוון בהיר. והכוונה בעליון ותחתון היא לשינוי אותם הגוונים הנראים בעיקר במזרח, מבלי להכנס לענין שיש בהם אדמומית, וראה הערה^[23].
אמנם לגבי מה שאמר רב שרירא שהוא אחרי הסתלקות האדמומית במערב, צ"ל שלשיטתו יש איזה אדמומית שניכרת במערב במשך דקה וחצי במערב אחרי השקיעה ואחר כך היא מסתלקת. וכתב הרב וינגרטן (מאמרים ומכתבים בין השמשות עמ' לג) לפרש שאדמומית זו היינו אדום חזק (וכבר ציינתי בגליון פ"ח שכעין זה כתב מהר"ם מלובלין). והרב מירון יוחאי (גליון צג עמ' תכ) כתב שאולי הכוונה להילה מבהיקה של השמש שעדיין נראית אחרי שקיעת הגלגל למשך 2- 3 דקות. ועדיין נראה לי הדבר דחוק, כי לפי דבריו זה יותר זמן מ1/12 מיל^[24]. אך עכ"פ גם אם נלך לפי דברי דברי רב שרירא שמדובר על אדמימות הניכרת במערב, אין זה סותר לכך ששלבי ההכספה גם לדידיה הם שינויי הגוונים שרואים במזרח.
ועוד ציין הרב מירון יוחאי שכמה ראשונים נקטו כרב יוסף, ולכן נראה לו שכך עיקר לדינא, ורק לחומרה נקטו לחוש לדברי רבה בהלכות שבת. אך יש להשיב על דבריו, שעכ"פ הרי"ף והרא"ש פסקו כרבה. וכך נראה דעת רב נטורנאי^[25] ור"ח, שפוסקים כרבה, ולא כרב יוסף. ונראה שכולם לא הזכירו אדמומית והסתכלות במערב, כי הם מפרשים שכל הענין של ההסתכלות היה לשיטת רב יוסף.
והרשב"א הוכיח מסוף הסוגיה שהלכה כרבה^[26]. וז"ל בחדושי הרשב"א דף לה ע"א:
"דאם איתא {שרבי יוחנן שאמר להחמיר בהלכות שבת התכוון להחמיר מהשקיעה עצמה כרבה, אך הוא מודה שמעיקר הדין הלכה כרב יוסף ולרבי יהודה מתחיל בין השמשות רק דקה וחצי אחרי כן, כפי שפירש רבינו יונה} לימא הלכה כר' נחמיה לענין שבת דלדידיה התחלת בין השמשות משתשקע החמה ואף על פי שפני מזרח מאדימין {ולא היה לו לנקוט את רבי יהודה כאשר לדעתו אליבא דרבי יהודה מעיקר הדין הזמן הוא דקה וחצי אחר כך}, אלא ודאי רבי יוחנן כרבה סבירא ליה וכי נקט ר' יהודה הוא הדין דהוה מצי למימר כר' נחמיה".
ומה שכתב הרב יוחאי (גליון צ"ג עמ' תיח) שאם נאמר שהלכה כרב יוסף יובן למה אמר רבא להדליק סמוך לשקיעה כשהחמה בראש האילנות, מכיון שיש עוד דקה או שתים לשיטת רב יוסף, איננו מספיק לענ"ד, שלתוספת של דקה אין כ"כ משמעות להזהרת אנשים להרחקה שבלאו הכי היא למעשה כמה דקות לפני השקיעה. אלא נראה שדברי רבא נאמרו כדי לתת סימן חזותי לשקיעה, ולא כדי להוסיף זמן על מה שנצרך, שזה כל אחד יוסיף לעצמו כפי שיבואר לקמן^[27].
ה.
הרמב"ם סובר שהלכה כרבה כנגד רב יוסף ואינו מתורת חומרה
הרב מירון יוחאי (ירחון צ"ג עמ' תיז) כתב שהרמב"ם נוקט כרב יוסף אליבא דרבי יהודה מעיקר הדין, והראיה לכך היא שבהלכות קידוש החודש פסק שאפשר לומר על החודש מקודש גם אחרי ששקעה החמה. ומסתבר ליה שזה משום שדעת הרמב"ם לחשוש לדעת רבה רק לענין שבת, משום שהוא מפרש את הברייתא כוכב אחד יום כרב יוסף.
אך לענ"ד כל הפירוש של ברייתא זו כרב יוסף נוגד למציאות הנראית בכוכבים, וכבר בגלל זה לא מסתבר שהרמב"ם ינקוט כך. ובאמת שיטת רב יוסף לא הוזכרה כלל ברמב"ם בהלכות שבת, והרמב"ם בדרך כלל פוסק כר"ח והרי"ף, והם נוקטים כרבה מדינא. והברייתא של כוכב אחד יום אינה ראיה לרב יוסף, כי י"ל שהיא כר' יוסי, כדברי ר"ח, ובהלכות קידוש החודש הרמב"ם נוקט כר' יוסי.
ונראה שלדעת הרמב"ם כל החשש לדעת רבי יהודה אינו מדינא אלא כחומרה, כי לפי הכללים הלכה כרבי יוסי. וכך כתב הרמב"ם בפירוש המשניות לשבת מהדורה קמא כר' יוסי. וי"ל שלכן לענין קידוש החודש הרמב"ם נוקט כרבי יוסי. אלא שמכל מקום לענין שבת כתב במהדורה בתרא בפירוש המשניות שבין השמשות מתחיל מיד כשתשקע החמה, כי לענין שבת נוקטים לחומרה כרבי יהודה. ונמלך לכתוב בפירוש המשנה את הדעה שנוהגים כמותה לגבי שבת.
ומכל מקום מהר"ח הרי"ף והרא"ש נראה שאין הנקיטה כרבי יהודה לעניין שבת רק מצד חומרה, ונראה שהם לא יאמרו בהל' קידוש החודש כדברי הרמב"ם.
♦
ו.ראית החמה בראש האילנות בהלכות שבת.
בהמשך הסוגיה (דף לה ע"ב) אמר רבא לענין הדלקת נרות שבת "אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלי - אתלו שרגא. ביום המעונן מאי? במתא חזי תרנגולא, בדברא חזו עורבי".
ובתשובת רב שרירא גאון הנ"ל פירש "כי התרנגלין באין לקינהן בין השמשות", וכ"כ הרב וייץ (אסיף ח"ד הובא בגליון י עמ' קס) שלפי בדיקת המציאות הן באים לקיניהם עם השקיעה. אך הרב שמואל פרץ (גליון צג) כתב שבבית אביו הוא חצי שעה לפני השקיעה. ונראה שבמציאות אינו זמן מצומצם כל כך, אלא שעכ"פ הוא סימן לחשב על פיו מתי השקיעה, כי הוא בשקיעה או מעט לפניה. וכן מוכח ממה שלגבי העורבים כתב שם בתשובת רב שרירא "כי העורבין שבין לקיניהן עם חשיכה", ומשמע שכוונתו מעט לפני החשיכה, ואין כאן זמן מצומצם בודאות כמה דקות דבר זה קורה לפני השקיעה או בשקיעה עצמה. הכוונה לומר להם - זה סימן חזותי לשקיעה שיוכלו לחשב על פיו שזו השקיעה, ולמעשה ידליקו מקודם. וכמו כן י"ל שגם שמש על ראש הדקלים אינו זמן מצומצם, ותלוי במה שמסתיר את השמש במערב, ורק בשפת הים השמש נראית על ראשי דקלים עד שתי דקות לפני השקיעה. עכ"פ, כל זמן שרואים את זיו השמש, ברור לנו שהשמש לא שקעה, והיא סימן חזותי לשקיעה למי שלא רואה את הגלגל שוקע. ומובנת הקביעה שאם עדיין רואים אותה מאירה אפילו על ראשי הדקלים, יש אפשרות להדליק נרות. אמנם ראשי דקלים לאו דוקא, שאם יש הרים בקרבת מקום יתכן שיהיה הסימן בראותו את השמש מאירה עליהם, וכמו שאמרו בירושלמי (ברכות א, ב) על הנץ שהוא ניכר כשהשמש מטפטפת על ראשי ההרים. אך בהדרכה כללית בבבל, שאין בה כ"כ הרים, מובן שנכון לומר תזהרו להדליק לפני שתגיע למצב שבו אינך רואה שמש בסביבתך במקומות הגבוהים, שהם הדקלים. וכפי שכתב המאירי בזה, שהמודד הוא בעצם המקומות הגבוהים.
ואפשר לומר שלכתחילה הוא אמר להם ללכת לפי שמשא בריש דיקלי, כי ברור שזמן זה הוא עוד לפני השקיעה, ולכן הוא הסימן המובחר, אבל כשאין רואים סימן זה אמר להם דברים אחרים מהם ידעו מתי מתרחשת השקיעה, והם יחמירו על עצמם להדליק בזמן שברור שעדיין אין התרנגולים הולכים לקינם.
רב שרירא אמר שרב יוסף אמר "אל תחשוב כי משתשקע החמה ולא תיראה מאותו מקום^[28] שלם היום (כדעת רבה), אילא כל זמן שאדמימותה נראית על פני מערב יום הוא, אבל משתסור אדמימותה הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון זהו בין השמשות... נמצאת חלוקת ראבה ורב יוסף משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים, כל זמן שפני מזרח שהוא המערב מאדימין עד שיכסיף התחתון לרב יוסף יום הוא". ונראה שהוא אמר 'ולא תראה אפילו על ראשי דקלים', כדי להבהיר שמדובר כשלא נראית השמש מפני ששקעה מתחת לאופק, ולא מפני שיש איזה מחסום בינו לבינה במערב.
והנה הרשב"א שכתב להוכיח מדברי רבא אלו כרבינו תם, שהשקיעה ההלכתית היא הרבה לאחר כיסוי הגלגל יסוד דבריו מהרמב"ן בתורת האדם, ומבואר בדבריו שרבא עשה "הרחקה יתירא לתוספת" כדי שלא יטעו. אך יש להשיב על טענה זו, שאולי אין כוונת רבא אלא לומר סימן שהם רואים כדי שלא יטעו, ולא נכנס להוספה של זמן קבועה כטווח בטחון, אלא סמך על כך שכל אחד יוסיף לעצמו זמן שבו בטוח לא יטעה. והכי מסתבר משום שאם הוא חומרה יתירה אתי לידי קולא, שיצרכו להדליק את הנרות ללא ברכה, שמא הוא לפני פלג המנחה, שהרמב"ן בעצמו אומר שהוא באותו זמן בא שוקעת השמש.
♦
ז.
ביאור דעת השולחן ערוך
השו"ע כתב בסימן רסא, ב: "י"א שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זו מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ". משמע לכאורה שאין אפשרות לקבל שבת לפני השקיעה כשהשמש נראית אפילו מעט, ומקורו כמובא בב"י מהרמב"ן בתורת האדם שלמד כך ממה שנאמר שבית הלל מתירים לעשות מלאכה "עם השמש", והב"י הביאו מהרב המגיד ומהר"ן שכתבו כך בשמו.
ובסי' רסג, ד כתב "לא יקדים למהר להדליקו... מפלג המנחה". ומקורו מתוספות, רא"ש ומרדכי על הגמרא ברכות כז על פי מה שרב היה מתפלל של שבת בערב שבת מפלג המנחה.
וזמן זה לפי השו"ע הוא מעט לפני כיסוי הגלגל, כי נראה שהשו"ע מחשב את פלג המנחה שעה ורבע לפני צאה"כ, ולא לפי שקיעת החמה, שכן בשו"ע סי' תנט, ב הביא את דברי תרומת הדשן בסי' קכג שמיל הוא 18 דקות, ומקורו של תרוה"ד מהגמרא בפסחים צד ע"א דאמרו שמהלך אדם בינוני ביום 40 מיל, כאשר הזמן בין עמוד השחר לזריחה זהה לזמן בין השקיעה לצאת הכוכבים, ומפרש שכללות הזמן מעמוד השחר לצאה"כ הוא 40 מיל, לכן אם נחלק 12 שעות לארבעים יוצא שכל מיל הוא י"ח דקות, ונקט ש 12 שעות היום לענין פלג המנחה מחושבות בהנחה שיש 12 שעות ביום בינוני מעמוד השחר לצאת הכוכבים, ולכן חישב את השעות ביום בינוני מעמוד השחר לצאת הכוכבים^[29], אבל לפי הסברה התואמת למציאות ש12 שעות הוא הזמן שבין הנץ לשקיעה ביום בינוני ו מיל הוא 22.5 דקות, ולפי שיטה זו אם נחשב את שעות היום מעמוד השחר לצאה"כ יוצא שפלג המנחה הוא 3 דקות לפני השקיעה (כי אם מחלקים 900 דקות ל12, יוצא שעה זמנית - 75 דקות, שעה ורבע זמנית - 3.75 דקות). וכמבואר ברמב"ן בתורת האדם שפלג המנחה הוא ששית מיל לפני השקיעה של כיסוי הגלגל. ומבואר שם בתורת האדם שבאמת אפשר לקבל גם "כל פלג המנחה בתוספת", כי מזמן הפלג המנחה כבר לא נחשב שהשמש זורחת בצורה ברורה בגלל היותו רק כ- 3 דקות לפני השקיעה.
והנה על הרמב"ן קשה איך הוא כתב שעשו הרחקה לחומרה יתירה בשביל מי שלא בקי להדליק כשהחמה בראש האילנות, הרי נראה שבמציאות הוא כ10 דקות לפי כיסוי גוף השמש כפי שכתב רח"פ והבא"ח (רב פעלים חלק ד או"ח סימן ה), וגם אם נאמר שלפי הרמב"ן הוא פחות מזה, אכתי יש לחוש שמי שאומרים לו להדליק כשהחמה בראש האילן ידליק 10 דקות לפני השקיעה, ומדוע לא חשש שידליקו לפני פלג המנחה, מאחר שגם לדעתו לא שייך להוסיף על שבת לפני פלג המנחה וא"כ משמע שאסור להדליק לפני פלג המנחה?
אבל לפי השו"ע אין זה כ"כ קושיה שכן לשיטתו פלג המנחה הוא 18 דקות לפני השקיעה שכן אם מחלקים 720 דקות ל12 יוצא שעה זמנית 72 דקות, ושעה ורבע זמנית 90 דקות. אך מכל מקום קשה שהשו"ע סי' רסג, יד כתב שאם טעו וחשבו שחשיכה והדליקו נרות, ואחר כך התפזרו העבים וזרחה השמש א"צ לחזור ולהתפלל ערבית כשהתברר להם שעכ"פ מה שעשו היה מפלג המנחה ולמעלה. והוא על פי הגמרא בברכות כז ע"ב "טעותא הוי" על פי ביאור רבינו יונה. ומובן מזה שפלג המנחה הוא בשיעור ניכר לפני השקיעה של כיסוי הגלגל. ונראה לי דוחק לומר שהדליקו נרות והתפללו תוך 15 דקות^[30], כי בדרך כלל הדלקת הנרות היא בבית ועד שהולכים כולם לבית כנסת ומתפללים הוא לפחות חצי שעה..
ולשיטת הרמב"ן יש לישב שבאמת זמן ההדלקה בשמשא אריש דיקלא הוא הרחקה יתירה, ואפשר שסבר שאפשר להדליק נרות בברכה לפני הזמן שיכל לעשותו כתוספת או שסבר שכיון שעכ"פ הוא קרוב לזמן פלג המנחה, ולכן גם בזמן כזה אפשר לברך. וגם לא קשה לדידיה ממה שאמרו בברכות כז ע"ב "טעותא הוי", כי לא מצינו בדבריו את הפירוש של רבינו יונה על הגמרא בברכות שלפיו יש אפשרות אחרי פלג המנחה להדליק נרות ולהתפלל בציבור ועדיין תזרח להם החמה. אבל על השו"ע כל זה קשה^[31].
הרב שמואל פרץ תירץ שהשו"ע נקט לפי השיטה שמחשבים את סיום ה12 שעות עד השקיעה השניה, כלומר 3 ורבע מיל אחרי התכסות הגלגל, ועל כן פלג המנחה הוא 3/4 מיל לפני כיסוי הגלגל. ובאמת הוא יותר מזה כפי שביארתי לעיל שלדעת השו"ע מיל הוא 18 דקות, אך כפי שכתבתי, זה לא יתכן, כיון שמחישוב אורך המיל המבואר בב"י סי' תנט שהוא על פי תרוה"ד מבואר שהוא סובר שחשבון 12 השעות בפסחים הוא מעמוד השחר לצאת הכוכבים, ודוחק לומר ש12 שעות האלו אינם 12 השעות שמהם חישבו את פלג המנחה.
אלא שי"ל שהשו"ע נוקט שלמעשה במקומותינו פלג המנחה הוא בשיעור ניכר לפני הזמן שהשמש בראש הדקלים, כי ביארתי בגליון י' עמ' ק"ל על פי פסקי השו"ע (בהל' מילה יו"ד רסו, ט ובאו"ח רלה, א, ורצג, ב.) שכאשר כולם רואים ג' כוכבים, שהן ודאי כוכבים בינונים, הוא לילה ודאי, וכבר עמד המ"ב (בביה"ל בסי' רצג ד"ה עד) על כך שמהשו"ע משמע שזמן זה הוא לילה, ודאי אף שלא עברו ד' מיל. וא"כ בארץ ישראל שעה ורבע לפני הזמן הזה שבו רואים בבירור ג' כוכבים בינונים הוא הרבה לפני הזמן בו נראית השמש רק בראשי הדקלים, ושפיר יוכל להדליק בו בברכה ואף להתפלל אחר כך בציבור. וי"ל שזו דעת רבינו יונה ופסק השו"ע כוותיה^[32].
עכ"פ לענ"ד לא מסתבר שכאן מדובר בהראות גוף השמש על דקלים שבמקום כלשהוא במרחק בין האדם המסתכל לבין קו האופק, כפי שהבין הרב פרץ (גליון פו עמ' רע), היות והדבר משתנה בהפרש גדול לפי המרחקים של הרואה את מקום האופק. ועל קו האופק ממש לא שייך לדבר על ראיה מעל ראשי דקלים, שכן אדם יכול לראות למרחק של עשרות ק"מ, וגובה דקל ממרחק כזה הוא חסר משמעות.
וראיתי שהרב פרץ הביא בגליון צג (עמ' תכז) ראיה לפירוש זה מלשון ר"ח "אוקימנא שמשא אריש דקלא". אך לענ"ד פירושו שהשמש עדיין עומדת בראש הדקל ולא ירדה ממנו, והיינו שגם הוא מתכוון לזריחת השמש.
♦
ח.זמן החמה מראשי הדקלים לענין תפילת מנחה ונעילה
בגמרא תענית כו ע"ב בתוך הדיון על נשיאת כפים במנחה של תענית, שיש חשש אטו מנחה של כל השנה שיש שכרות, איתא שיש מקום לגזרה לא לישא כפים במנחה דתענית, וסיימו: "והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא? - כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי - כתפילת נעילה דמיא". מבואר שתפילת נעילה היא סמוך לשקיעת החמה.
ובירושלמי ברכות פ"ד ה"א (חלק מהדברים מובאים במקביל בתענית פ"ד ה"א) איתא:
"רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא ויהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה מה טעם על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא מהו לעת מצוא לעת מצויין של יום^[33].
אחוי דאימיה דרב אדא הוה (מ)צייר גולתיה דרב^[34], א"ל כד תיחמי שמשא בריש דיקלי תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא, ושמשא בריש דיקלי תמן איממא הוא הכא {מילים אלו יבוארו בעז"ה בסוף פרק זה}, דמר רבי יוחנן האומר לצולה חרבי זו בבל שהיא זוטו של עולם... רב כר' יהודה? אין תעבדינא כרבנן לית ר"י מודי, אין תעבדינא כר"י אוף רבנן מודו...
אימתי הוא נעילה רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ור' יוחנן, רב אמר בנעילת שערי שמים, ור"י אמר בנעילת שערי היכל. אמר ר' יודן אנתורדיא מתני' מסייע לר"י בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביה"כ. אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום. אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא א"ל כד תיחמי שמשא בריש דיקלי תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים, מחלפא שיטתיה דרב, תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים וכא אמר בנעילת שערי היכל? אמר רב מתנה על ידי דרב מאריך בצלותא סגין הוה מגיע לנעילת שערי שמים.
נעילה מהו שתפטר את של ערב... {ומסיקים אמוראים שאינה פוטרת בגלל שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת} וכן"אמר רבי אסי בר בון ותני רבי חייא בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי דתענית צבור"
ובבבלי ביומא פז ע"ב מובא שלפי רב נעילה היא תפילה יתירתא, וכן מוכח מכמה ברייתות ו"אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית, רב לטעמיה דאמר צלותא יתירתא היא וכיון דצלי תו לא צריך". ואמרו שם דאמנם יש ברייתות שמחייבות בתפילת ערבית מלבד נעילה, אך רב אומר שהיא מחלוקת תנאים דתניא:
"כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים. נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך עד המנחה. רבי יוסי אומר: כל היום כולו.
ורמינהו: הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת - טובלין כדרכן ביום הכפורים. נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו. רבי יוסי אומר: מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול.
- לא קשיא, הא - דצלי תפלת נעילה, הא - דלא צלי. אי דצלי - מאי טעמייהו דרבנן? - קא סברי רבנן: טבילה בזמנה מצוה".
רש"י פירש שבמלים "תנאי היא" כוונת הגמרא שרב סובר כשיטת חכמים שאמרו "בעל קרי טובל והולך עד המנחה", שטובל רק עד שהתפלל מנחה ולא יטבול בשביל נעילה כי לצורכה יכול לטבול בלילה ולהתפלל בלילה והיינו כדברי רב שנעילה פוטרת של ערבית.
אך לכאורה קשה שיש ללמוד מזה רק שלדעת רבנן (תנא קמא) אפשר להתפלל נעילה בלילה, ועדיין אין כל הכרח מזה שנעילה פוטרת של ערבית?
גם לשון הברייתא השניה קשה שאם מדובר כשכבר התפלל נעילה למה אמרו מן המנחה ולמעלה אינו יכול לטבול, היה צריך להיות מן הנעילה ולמעלה, כי הכל תלוי אם התפלל נעילה?
ואמנם יש פירוש אחר ברבינו חננאל ועל פיו מיושבים קשיים אלו היטב שכתב: "פי' ת"ק דתני עד המנחה קסבר אין שם תפלת ערבית. ור' יוסי דתני כל היום קסבר צריך עדיין להתפלל תפלת ערבית". ובהמשך בתירוץ על הרמינהו כותב ר"ח: "הא דצלי הא דלא צלי", ולא הא דצלי תפילת נעילה.
ובסוף דבריו הביא את הירושלמי כבנוסח שלפנינו, וסיים: "ש"מ דכד הוי שמשא בריש דקלי היא עת נעילת שערי היכל. וסלקא שמעתא דא שאין נעילה פוטרת של ערב".
ונראה שלדבריו מלשון הברייתא שאמרו לטבול "עד המנחה" כשצריך להתפלל נעילה אנו למדים שסוף זמן תפילת נעילה הוא כסוף זמן תפילת מנחה, דהיינו בשקיעה, ועל כן מובן שבמילים "עד המנחה" כולל ת"ק טבילה גם בשביל תפילת נעילה, שגם אותה חייב לומר לפני השקיעה, ומה שלא התיר לטבול "כל היום", היינו שאין לטבול אחרי שהתפלל תפילה ונעילה לפני צאת הכוכבים, משום שאין צורך לטבול בשביל ערבית, ורבי יוסי אמר שיטבול כל היום גם אחרי השקיעה כי צריך להתפלל ערבית. ובבריתא השניה אמר רבי יוסי מן המנחה ולמעלה אינו טובל, והעמידו בדצלי כלומר שכבר התפלל גם ערבית לפני סוף זמן המנחה שהוא השקיעה, ולכן מן המנחה ולמעלה אינו טובל כי מדובר כשכבר התפלל הכל, ובזמן זה רק לת"ק טובל בגלל שטבילה בזמנה מצוה.
נמצא לפי ביאור ר"ח שלדעת רב בבבלי זמן תפלת נעילה לכתחילה הוא עד השקיעה, ולכאורה קשה, שהוא דלא כהירושלמי שרב אמר שאפשר להתפלל עד נעילת שערי שמים. ואולי י"ל לדעתו שהירושלמי פליג בשאלה מהי דעת רב, ואין בזה נפקא מינא כי בכל אופן ההלכה גם לפי הירושלמי כרבי יוחנן שאומר עד השקיעה בלבד. ויותר נראה כביאור הכס"מ על הרמב"ם שלפי דרכו יש ליישב סתירה זו באופן אחר, כדלהלן.
הרמב"ם בהל' תפילה נשיאות כפים מתייחס לזמן נעילה בשני מקומות.
בפ"א ה"ז כתב "נעילה כלומר ננעלו שערי שמים בעד השמש ונסתרה לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה".
ובפ"ג ה"ו כתב "ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה".
ומצירוף לשונו בשתי ההלכות נראה שדבריו בנויים על הגמרא בתענית הנ"ל שנוהגים להתפלל נעילה סמוך לשקיעת החמה, ולשון "סמוך" שאמר בסופה של התפלה, הוא מה שאמר בתחילה שאין מתפללים אותה אלא "סמוך", דהיינו שזמנה הוא שיתפלל באופן שיסיימה בקרבת שקיעת החמה, ונראה שכך הוא פירש גם את הגמרא בתענית.
והנה לשון הרמב"ם היא "נעילת שערי שמים", ויחד עם זה כתב שזמנה עד שקיעת החמה, ובפשטות כוונתו לכיסוי הגלגל כשעודנו יום. ולכאורה תמוה, שלפי הנראה בירושלמי הא דצריך להשלימה סמוך לשקיעת החמה היא דעת רבי יוחנן שהגמרא מסיקה כוותיה, והרי רבי יוחנן קורא לסיום התפלה ביום לפני השקיעה נעילת שערי היכל, ולא כדברי הרמב"ם שהוא נעילת שערי שמים?
וכתב הכסף משנה בפ"א, ה"ז שהרמב"ם פסק כרב וגורס כמובא בר"ן "מאי נעילה רב אמר נעילת שערי שמים, ושמואל אמר נעילת שערי היכל" ואמרינן התם בירושלמי דרב היה מתחיל להתפלל בעוד השמש בראש האילנות דהיינו זמן נעילת שערי היכל, ואמר רב מתנא ע"י דרב מאריך בצלותיה סגי היה מגיע לנעילת שערי שמים. ומפרש רבינו נעילת שערי שמים סמוך לשקיעת החמה כלומר תיכף שיסיים תשקע החמה, ונעילת שערי היכל היינו לומר שאחר שיסיים הוא יום עדיין {דהיינו שנעילת שער שמים הוא רק יותר מאוחר מנעילת שערי היכל ומכל מקום עדיין הוא לפני השקיעה} ופסק כרב דהלכתא כוותיה באיסורי לגבי שמואל. עכ"ד הכס"מ.
ונראה לי שלפי זה "אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום", אינו נקרא בלשון של תמיה, אלא הוא תירוץ לקושיה על רב מהמשנה, שאית לך למימר שגם נעילת שערי שמים הוא כשמסיים את תפילתו ביום.
אלא שבהלכות הירושלמי של הרמב"ם מובא כלפנינו בירושלמי, ומשמע שהוא פסק כרבי יוחנן שהוא נעילת שערי היכל וכפי שעולה מר"ח. לכן נראה לי ללכת בדרכו של הכס"מ, אך לחדש שמסקנת הירושלמי היא שנעילת שער שמים ונעילת שערי היכל היא אותו זמן, והפירוש של "אית לך למימר" הוא אכן בלשון של מסקנה. כלומר מעתה י"ל לומר שגם נעילת שערי שמים היא ביום, וזה אותו זמן הקרוי אצל כל אחד מהם בלשון שונה. ולפיכך מובן שהרמב"ם קורא גם לזמן של רבי יוחנן "נעילת שערי שמים", והלכה כרבי יוחנן, וגם אין אנו צריכים להדחק שרב חולק על המשנה בתענית.
ועכ"פ לפי ההנחה שפלג המנחה הוא שעה ורבע לפני השקיעה, ולפי שיטת הגאונים ובנו של הרמב"ם שהשקיעה היא כיסוי הגלגל, משמעות הירושלמי שרב היה מתחיל תפילתו בפלג המנחה, כיון שהיה מאריך בתפילתו, העריך שיחד עם חזרת הש"ץ יוכל להתפלל אותה במשך שעה ורבע מפלג המנחה עד השקיעה^[35].
והרי"ף יומא דף ו ע"ב הביא מה שאמרו בגמרא שלפי רב נעילה פוטרת תפלת ערבית ומסיים על זה הרי"ף "והאידנא נהגו עלמא לצלוי תפלת ערבית".
בפשטות יש לומר שהרי"ף יפרש את הגמרא כרבו רבינו חננאל, וכפי שפירשתי על פי הרמב"ם, ומסקנתו שסוף זמן תפילת נעילה היא סמוך לשקיעת החמה, ואינו סותר לדברי הירושלמי.
אך הר"ן ביומא כתב:
"ירושלמי. מאי נעילה רב אמר נעילת שערי שמים פירוש לאחר ששקעה החמה דהיינו בלילה:
ושמואל אמר נעילת שערי היכל. פירש אחר הדלקת הנרות^[36] שעדיין הוא יום. אחוה דאימיה דרב אדא הווי צייר גולתא דרב בצומא רבא א"ל רב כד תחמי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתאי דליצלי נעילת שערים. מיחלפא שיטתיה דרב תמן הוה אמר נעילת שערי שמים הכא הוא אומר נעילת שערי היכל. פי' דאמר רב כד תיחמי שמשא בריש דיקלא דהיינו זמן נעילת שערי היכל אמר רב מתנא על ידי דרב מאריך בצלותיה סגי היה מגיע לנעילת שערי שמים:
והוי יודע שיש מי שפוסק כשמואל, וכן כתב הרב ר"מ מרוטנבורק ז"ל והארכתי בזה בחדושי, ולפי זה צריך להתפלל תפלת נעילה כולה ביום, אבל מדברי הריא"ף ז"ל נראה שהלכה כרב שהביא בהלכותיו הא דאמרינן בסמוך בס"ד, ואפ"ה אנן דמפשינן בתפלת נעילה פסוקי דרחמי ומילי דתחנונים טובא מכי חמינן שמשא בריש דיקלי מתחלינן ליה וכדאיתא בירושלמי".
נראה שהוא מפרש בבבלי כפירוש רש"י ולפיכך מסיק שלדעת הרי"ף שהלכה מעיקר הדין כרב אומר תפילת נעילה עד צאת הכוכבים, ועד בכלל. אך לפי מה שהבאתי מר"ח, יותר מסתבר שהרי"ף סובר כמותו, ואין לומר תפילת נעילה אלא עד השקיעה.
והרא"ש הביא בתחילה את דברי הרי"ף, ואח"כ הביא את תשובת מהר"ם שהסיק שאין הלכה כרב להתיר לומר נעילה בלילה, וזמנה רק עד השקיעה, והביא לכך ג' ראיות.
א. בירושלמי בברכות ד, א שאלו "נעילה מהו שתפטר את של ערב" ומשמע שאמוראים מסיקים שנעילה אינה פוטרת מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת, וכן מובאת שם ברייתא "ואמר רבי אסי בר בון ותני רבי חייא בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי דתענית צבור".
ב. כבר נהגו העולם להתפלל תפלת ערבית אף על פי שהתפללו נעילה, והיינו דלא כרב אלא כברייתא דאור יום הכפורים^[37].
ג. וכן בירושלמי דפרק תפלת השחר ובריש פרק בתרא דתענית פליג רבי יוחנן על רב. דאמר אין תפלת נעילה אלא ביום, ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. והכי איתא התם אימתי היא נעילה רבנן דקסרין אמרין אתפלגין רבי יוחנן ורב רב אמר נעילת שערי שמים אפילו בלילה. ורבי יוחנן אמר נעילת שערי היכל דהיינו ביום אחר הדלקת הנרות^[38], אמר רבי יודן ענתונדריא מתניתין מסייע ליה לרבי יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילה בתעניות ובמעמדות ויום הכפורים, ולית לן למימר נעילת שערי שמים דהא איתקש נשיאות כפים לשירות דכתיב לשרתו ולברך בשמו עד היום מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום. אחוה דאימא דרב אדא הוה סייר גולתיה דרב ביום צומא רבה אמר ליה כי תיחזי שמשא בריש דקלא הב לי גולתאי דליצלי נעילת שערים. מתחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אומר נעילת שערי שמים והכא אומר בנעילת שערי היכל מדצלי בעוד היום. אמר רב מתנה על ידי דהוה רב מאריך בצלותא סגיא הוה מגיע לנעילת שערי שמים פירוש תפלתו היתה נמשכת עד נעילת שערי שמים. אלמא רבי יוחנן פליג עליה דרב וגם רבי יודן מייתי סייעתא לרבי יוחנן ממתניתין וגם רב גופיה היה מתפלל ביום אלא שהיתה תפלתו נמשכת עד הלילה הלכך אין להתפלל תפלת נעילה אלא ביום^[39].
ומה שסיים שם שגם רב היה מתחיל להתפלל מבעוד יום, נראה כוונתו לומר שגם אם היינו נוקטים כרב שפיר נעביד כשנתפלל ביום, כי הרי רב התחיל את תפילתו ביום.
ובהגהות מימוניות (פ"ג ה"ו) הביא את תשובת מהר"ם ובתוך דבריו כתב שכ"ה דעת הרי"ףמ. וכסיכום למה שהוסיף אביא מה שכתב הב"י מדבריו^[40]"שכן כתב הר"מ והנהיג והורה הלכה למעשה שאין להתפלל תפלת נעילה אלא ביום, וכ"כ רבינו יהודה בשם ר"י והביא ראיות לדבר, ובסוף דבריו כתב נראה שאין להתפלל נעילה ולא לעלות לדוכן אלא ביום מהיקשא דלשרתו (דברים י ח) ובודאי לא הנהיגו אבותינו כך אלא שהחזנים האריכו עד הלילה וסוברים שכדין עושין: וכתבו עוד נ"ל שאין נ"ל שאין לדקדק דלרב תהא תפלת נעילה דוקא בלילה מדקאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית כי סבירא ליה שגם תפלת ערבית זמנה מפלג המנחה ואילך כדאיתא בפרק תפלת השחר רב צלי של שבת בערב שבת אבל נוכל לדקדק משם שזמנה מפלג המנחה ואילך כדאמרינן בירושלמי דא"ל רב לשמעיה כד תיחזי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתי דניצלי נעילה, והמתפלל בלילה אומר דברים שאינם כן לפני השכינה ע"כ: גם המרדכי (יומא סי' תשכז) נקט כתשובת מהר"ם לסיימה ביום וכתב "ומה שנהגו להתפלל אותה בלילה ודאי לא הנהיגו אבותינו כן, אלא שמפני שהחזנין מושכין עד הלילה סבורים שבדין עושין".
אך בעל הטורים בקיצור פסקי הרא"ש לא הביא כלל את מה שכתב מהר"ם שצריך לסיימה ביום, אלא כתב רק "וזמנה סמוך לשקיעת החמה ואינה פוטרת של ערבית". ובטור הלכות יום הכיפורים סימן תרכג כתב: "וזמנה סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות, ויש ליזהר שלא יאחרו להתפלל אותה בלילה, אלא סמוך לשקיעת החמה בענין שיסיימו אותה עם צאת הכוכבים".
נראה שהוא סבר שעיקר דעת הרא"ש היא מה שכתב בתחילה בשם הרי"ף, ומזה משמע שנקט שהלכה כרב, וסבר שאפשר להשיב על טענות המהר"ם שבכל דבריו הוא מסתמך על הירושלמי, ואנן אזלינן בתר הבבלי. ואולי במכוון לא הביא הרא"ש מה שכתב בתשובה זו שדעת הרי"ף לסיימה מבעוד יום, שלדעתו אין זו דעת הרי"ף. ואף שלכאורה אם נוקטים כרב יכולים להתפלל אותה גם בלילה לגמרי, כפי שאמרו על בעל קרי, הוא כותב להזהר להתחיל מבעוד יום כדי לסיימה בתחילת הלילה, שמכל מקום לכתחילה יש להקדים כדברי הגמרא בתענית שהכהנים פרסי ידיהו בתענית סמוך לשקיעת החמה כי זה זמן תפילת נעילה. ואף שבתענית פורסים כפיהם לפני השקיעה, בתפילת נעילה גופא נושאים כפיהם אף בלילה.
ובספר המנהיג הלכות תענית (עמ' רפב) כתב: "ובירושל' תפילת השחר, ובפ' התמיד נשחט ובפ' אחרון דתעניות, אמתי היא נעילה רבנן דקיסרין אמרין איפלגון רב ור' יוחנן, רב אמ' בנעיל' שערים פי' עד שקיעת החמה, ר' יוחנן אמ' בנעיל' שערי הכל, פי' אחר שמקטיר קטורת שלבין הערבים ומדליק את הנירות, דתניא בפ' תמיד נשחט [פסחים נ"ט ע"א] אין לך דבר שמתעכב אחר התמיד שלבין הערבים אלא קטורת נירות ופסח, דכתי' בנירות בין הערבים נשלמה אז עבודת פנים ונועל את ההיכל וביום כיפור אחר תמיד שלבין הערבים מקדש ידיו ורגליו וטובל ולובש בגדי לבן, ועוד מקדש ומוציא את הכף והמחתה ומקדש, וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ונכנס להקטיר ולהטיב, ובירושל' בפ' בא לו [יומא פ"ז ה"ב] הכל מודים בהוצאת כף ומחתה לאחר התמיד והתמיד קרב בתשעה ומחצה ואחריו טובל ב' טבילות ומקדש ד' קידושין ויגיע לחצי שעה אחרונא דקאי שמשא אריש דיקלי והוא עידן צלותא דנעילה דנועל [דלתי ההיכל], מקמ"ל לר' יוחנן (ומר') [ואמר ר'] יודן מתני' מסייעא לר' יוחנן בג' פרקים הכהנים נושאי' את כפיהן ד' פעמ' ביום, בשחרית, במוסף, ובמנחה, ובנעיל' שערי' אית ליה למימ' נעילת שערי שמים ביום, אלא נעילת שערי היכל הוו ביום, דאי לרב כיון ששקעה החמה אינו יום מ"קמ"ל {נראה דצ"ל מאי קאמר}. ובהלכו' כיפור הוספתי בפלוגת' דרב שנעיל' כו'. ובפרקא דחסידי' והשתא דקיימ' לן כר' יוסי מה טעם פרסי כהני ידייהו במנחתא דתענית' כיון דסמוך לשקיע' החמה מצלו לה כנעילה דמייא, והא כר' יוחנן קיימ' דבעי' פריסת כפים ביום כמתני' במגי' סתרי'.
ובהלכות צום כיפור עמוד שנח כתב: "ומדאמרי' בתעני' בריש פירקא דחסידי, [כ"ו ע"ב] והאידנא מאי טעמא פרסי כהני ידייהו במנחת' דתענית' ומפרקי' כיון דסמוך לשקיעת החמה מצלו לה כתפי' נעילה דמייא, למדנו מזה דזמן תפילת נעילה סמוך לשקיעת החמה הוא. ובירושל' בסוף יומא, מאי נעילה רב אמ' נעילת [שערי] שמים, ור' יוחנן אמ' נעילת שערי היכל, אחוה דרב אחא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא, א"ל רב כדתחמי שמשא בריש דיקלי איתיהיב לי גולתיה דניצלי תפי' נעילה, מיחלפא שיטתיה דרב תמן אמ' נעילת שערי שמי', וכא[ן] (ו)אמ' נעילת שערי היכל, אמ' רב מתניא על ידי דהוה רב מאריך בצלותיה סגי הוה מגע לנעילת שערי' שמי'. למדנו מזה דכד הוי שמשא בריש דיקלי היינו נעילת שערי היכל, הרב אבן גיאת, והלכת' כר' יוחנן דאמ' דתפי' נעילה אינה פוטרת את שלערבי' אלא לכשתחשך מתפלל תפי' החול ומבדילין בחונן הדעת".
נראה שמה שפירש דלמ"ד נעילת שערים זמנה עד שקיעת החמה כוונתו לסוף שקיעת החמה, ופירש שמה שאמרו נעילת שערי היכל היינו ביום בחצי שעה שבתוכה נמצאת שמשא אריש דקלא, ואז יתפלל נעילה ויסיימה בעוד שמשא אריש דקלא. אך גם הוא אינו אומר ששמשא אריש דקלא מתחיל בחצי שעה שסמוך לשקיעה.
והבית יוסף לא דן כלל על דברי הטור, אלא מביא את תשובת המהר"ם שהביא הרא"ש, ואחרי שהביא את הגהות מימוניות והמרדכי שגם מהם עולה שעיקר הלכה כרבי יוחנן, לסיימה עד השקיעה, סיים שלפיכך "היינו צריכין להקדימה מבעוד יום טובא לפי שאנו מרבים בסליחות, ואנן בעינן שיתפלל אותה מכי חמינן שמשא בריש דיקלא, ולפיכך נראה שיש לשליח צבור לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות". ומבואר שלדעתו העיקר לדינא לסיימה מבעוד יום לפני השקיעה, אך יש קושי לסיים את כל התפלה עם ריבוי הסליחות בזמן שבין שמשא אריש דקלא עד השקיעה, על כן אמר שיש להזדרז כדי שיסיימוה קודם השקיעה.
ונראה לי שאין כוונת הב"י שיש לסיימה לפני כיסוי הגלגל, שהרי לשיטתו כיסוי הגלגל אינו התחלת בין השמשות, ואין בדברים שהביא נימוק להקדים לזמן הקודם לשקיעת החמה ההלכתית, ועוד שזה גם בלתי אפשרי להתחיל כשהשמש אריש דקלי ולסיים לפני כיסוי הגלגל תפילה עם חזרה לפי ההנחה מסתימת דבריו ששמשא אריש דקלא הוא הזמן האמור בהדלקת נרות שבת. בבחינת המציאות שמשא אריש דקלא הוא כעשר דקות לפני השקיעה, כפי שכתוב הרב חיים פלאג'י והבא"ח הביאו בר"פ ח"ד סימן ה'. אלא נראה שכוונתו היא שיש לסיימה לפני השקיעה שהיא 3/4 מיל לפני צאה"כ. וכתב שקשה לעמוד בזה בגלל תוספת התפילות, כי הוא זמן קצר, שכן כבר ביארתי שהכוכבים בא"י נראים בוודאות כארבעים דקות לאחר השקיעה, ואולי גם לפני כן. לפיכך יש קושי לסיים נעילה כשמתחיל אותה 10 דקות לפני כיסוי הגלגל עד סמוך לשקיעה, שהיא 3/4 מיל לפני צאה"כ, דהייינו בערך חצי שעה, ועם כל תוספות התפילות שבה קשה לסיימה בחצי שעה. ומכל מקום לפי הבית יוסף מה שנאמר להתחיל בשמשא אריש דקלא אינו חצי שעה לפי כיסוי הגלגל, שהרי לא הזכיר כלל זמן כזה, וגם לא הזכיר בנידון דידן "פלג המנחה", אלא כבדרך אגב בהביאו את הגהות מימוניות כדי לומר שזהו זמן הראוי לערבית. ומכל מקום נראה מלשונו "ואנן בעינן" שהבין שגם שמשא אריש דקלי אינו לעיכובא, ומעיקר הדין יכול גם להתחיל לפני כן, וכפי שמשמע מהרמב"ם שלא הזכיר כלל זמן זה, ורק לכתחילה אמר הב"י שראוי שיתחיל בזמן זה. ולמסקנה, דבריו מתאימים גם עם מה שפירש בכסף משנה אליבא דהרמב"ם, שגם שם הוא אומר למעשה לסיים לפני השקיעה. ולגבי הטור, הב"י לא נכנס לדון מה כוונתו, ואולי הבינו כדבריו.
והב"ח הבין שכל "סמוך" שנזכר בגמרא, בטור וברמב"ם, היינו חצי שעה, ועל כן הקשה על מה שכתב הטור שתחילת זמנה הוא סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות, והצריך שיסיימו אותה עם צאת הכוכבים, דלכאורה פירוש הדבר שהלכה כרב, דאילו לר' יוחנן הסיום הוא סמוך לשקיעת החמה, דהיינו חצי שעה קודם שקיעת החמה, וזהו כשהחמה בראש האילנות. דסוף שיעור תפלת נעילה לרבי יוחנן, הוא תחלת השיעור לרב. וכמו שכתב הרמב"ם בפרק ג' דהלכות תפלה שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה, והוא קודם צאת הכוכבים הרבה, דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ה' מילין. והקשה הב"ח שמאחר שהטור פוסק כרב, איך בסימן שאחר זה כתב הטור ומתפלל תפלת ערבית, שאין תפלת נעילה פוטרת של ערבית, והוא דלא כרב שנעילה פוטרת של ערבית? ותירץ הב"ח דאינה פוטרת משום חסרון הבדלה^[41].
וכתב שלענין הלכה נראה אף על גב דהרמב"ם והר"ן וכמה גדולים אחרים שהובאו בהגהות מיימוניות ובמרדכי, והם הרוב, סבירא להו דגמר תפלת נעילה צריך להיות בעוד היום גדול, והיינו כשהחמה בראש האילנות דהוי סמוך לשקיעת החמה, מכל מקום גדול המנהג בכל ישראל שנהגו כרב שגומרין התפלה בלילה. וכדאי הם הרי"ף והרא"ש {לפי הבנתו הרא"ש סבר כדעת הרי"ף שהביאו בתחילה} לסמוך עליהן שלא לבטל המנהג, אכן בזה צריך להזהר מאוד להתחיל בעוד שהחמה בראש האילנות.
והקשה הב"ח על השלחן ערוך דכתב זמן תפלת נעילה כשהחמה בראש האילנות כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה, והלא זה אי אפשר לאמרו, דפשוט הוא דכשהחמה בראש האילנות היינו סמוך לשקיעת החמה והכל שיעור אחד. וביאר במחצית השקל שלב"ח פשוט שזמנה אחד, בגלל דברי הטור שכתב "וזמנה סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות".
והט"ז סק"א כתב לתרץ את קושית הב"ח על השו"ע שלדבריו הוא פסק שההתחלה תהיה כשהשמש בראש האילנות, והיינו ג"כ סמוך חצי שעה לשקיעת החמה כמו שהוא בל' הטור שכלל אותה יחד, וסיים כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה, וסמוך זה היינו סמוך ממש. ונמצא שכל זמנה הוא חצי שעה.
והמג"א סק"א כתב לתרץ את קושית הב"ח, דכוונת השו"ע שיסיים עד סוף שקיעה שהוא צאת הכוכבים, וכדעת הטור.
אך לענ"ד דברי הט"ז קשים, גם משום שבמציאות לא נראה להגדיר ששמשא אריש דקלי הוא כחצי שעה בדוקא, וגם קשה שהוא מחלק בין סמוך לסמוך בלשונות ששניהם של הרמב"ם על אותה הלכה. ודברי המג"א קשים, כיון שהם נגד המסקנה להלכה שצריכה להיות לפי דברי הב"י לסיים לפני השקיעה כשהוא יום ודאי, שהרי הביא הרבה ראשונים הסוברים כך. וביאר מה צריך לעשות כדי לקיים את הדבר כשיטה זו. ועוד קשה, שאם כן למה אמר הב"י שקשה לסיים את תפילת הנעילה בזמן הקצר, הרי יש לו מעל שעה ורבע, ואינו זמן קצר כלל וכלל.
ובמאמר מרדכי סק"א כתב להצדיק את דברי מרן, שאין אנו מוכרחין כל עיקר לומר דרב ורבי יוחנן נחלקו בגמר התפלה, אלא עיקר פלוגתייהו היא בעיקר זמן תפלת נעילה שלא היו מאריכין בה, כדמוכח בהדיא מתוך הירושלמי דקא משני דרב מאריך בצלותיה סגי וכו', אלמא משמע דכ"ע לא היו מאריכין בה. ונמצא לפ"ז דלרבי יוחנן עיקר זמנה בנעילת שערי היכל, שהוא יום, אלא דמכיון שזמנה ביום אמרי' דצריך לגמור אותה קודם הלילה. ולרב עיקר זמנה בסוף היום ומי שאינו מאריך בה מתחיל אותה וגומרה סמוך ללילה, אלא שהמאריך בה צריך להתחיל מבע"י כדי שיגמור אותה עם נעילת שערי שמים, שאם היה מתחיל סמוך ללילה ומאריך, היה נמצא שאין עיקר תפלתו בזמן נעילת שערים לא נעילת שערי היכל ולא נעילת שערי שמים. ובזה יבואו דברי מרן ז"ל על נכון ואליבא דרבי יוחנן.
ודברי רבינו הטור ז"ל מתפרשים שפיר לפי פי' זה דמ"ש בענין שיסיימו אותה עם צאת הככבים פירושו סמוך וקודם צאת הככבים, וכענין אמרם בש"ס ופוסקים ז"ל עם חשיכה שפירושו קודם שתחשך. ונראה שכך הבין מרן ז"ל, ודברי הרב"ח אינם מוכרחים. וגם ק"ק על הרב ב"ח שלפי דבריו צריך להתחיל אותה יותר מב' שעות קודם צאת הככבים שהרי כתב דהסיום יהיה סמוך לשקיעת החמה דהיינו חצי שעה קודם שקיעת החמה, וביאר אח"כ דמשקיעת החמה עד צאת הככבים ה' מילין וכמ"ש בכמה דוכתי והיינו לפי שהבין דשקיעה דהכא היא תחלת שקיעה, ונמצא לפי זה דצריך להתחילה בזמן עיקר תפלת מנחה ודוק, לכן נראים דברי מרן ז"ל:
ומיהו איכא למידק עליה דכאן בב"י סתם וכתב דהרמב"ם ז"ל פסק כרבי יוחנן, ואלו בכ"מ פ"א מה' תפלה פירש דברי הרמב"ם אליבא דרב, וזה עולה כדברי הרב"ח ז"ל בביאור דברי רב, אלא דהרב"ח ז"ל כתב שהרמב"ם פסק כרבי יוחנן, וכמ"ש הרב"י והג"מ ומפרש שקיעת החמה שכתב הרמב"ם דר"ל תחילת שקיעה שהוא יום גדול, ומרן ז"ל בכ"מ נראה שמפרש דסוף שקיעה קאמר {כלומר השקיעה השניה לפי ר"ת שהיא 3/4 מיל לפני צאה"כ}, ותימא על הרב"ח שלא הזכיר מכל זה כלום. גם האחרונים לא העירו בו. ולענין הלכה נ"ל עיקר כמו שביארנו דעת מרן ז"ל בש"ע והוא מכוון לדבריו בב"י ולדעת רוב הפוסקים הלכך שפיר דמי להתחיל אותה שעה ורביע קודם הלילה וצריך למהר בה לסיימה עד סוף שקיעת החמ' קודם שתחשך היום וכן אנו נוהגין ברוב השנים.
ונראה כוונתו שיתחיל אותה שעה ורבע לפני צה"כ שהוא ד' מיל אחר השקיעה ג' דקות לפני השקיעה כפי שביאר המאמ"ר בסי' רסא, ולסיימה מעט לפני סיום שעה ורבע זו. ולענ"ד אינו נראה כן כיון שאכתי הוא זמן גדל ולא היה לב"י לומר שקשה לומר את כל התפלה בזמן כזה. וגם לפי זה דבריו בכס"מ אינם כמסקנתו בשו"ע. אלא נראה שהב"י שדבר על זה סיומה לפני שקיעת החמה שהיא 3/4 מיל לפני צאה"כ, ובמקומות שצה"כ נראה הרבה לפני סיום ד' מיל אכן הוא זמן קצר של כחצי שעה.
והבא"ח ברב פעלים חלק ד או"ח סימן ה הביא את סיום דבריו של המאמ"ר, וכתב על זה: "ושו"ר להגאון מש"ז בסי' תרכ"ג שכתב דיוכל להתחיל נעילה מן פלג המנחה אבל קודם פלג המנחה לא יתחיל ע"ש. והרב דרכו לכתוב בקיצור גדול והאמת אתו בזה כי מאחר דזמן פלג המנחה הוא זמן ערבית לר"י ראוי שגם תפלת נעילה יוכל להתחיל בו משורת הדין.
ולפי"ז מה שנזכר בירושלמי וכן בפוסקים ובש"ע על זמן הנעילה כשחמה בראש האילנות הוא למצוה מן המובחר משום כדי שתהיה נשלמת בשקיעת החמה שהוא זמן נעילת שערי שמים לרב, ואף על גב דקיי"ל כרבי יוחנן דקפיד אנעילת שערי היכל בלבד {והוא לפני השקיעה} מ"מ למצוה מן המובחר עבדינן כרב נמי והיינו שלפחות תהיה ההשלמה שלה בנעילת שערי שמים שהוא בשקיעת החמה, ואם יתחיל בה קודם שיעור זה של חמה בראש אילנות נמצא גומרה קודם נעילת שערי שמים זמן הרבה. וכן מוכח לשון מרן ז"ל בש"ע שכתב זמן תפלת נעילה כשחמה בראש אילנות כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה ע"כ משמע כי זמן ההתחלה עבדינן ליה בהכי בשביל הגמר וכבר פירשו האחרונים דברי מרן ז"ל דהאי סמוך דנקט כאן אינו כלשון סמוך דמשנה וגמ' שהוא חצי שעה קודם אלא הוא ר"ל בזמן שקיעת חמה".
וכתב שם שמכל מקום בתענית נשיאת כפים צריכה להיות סמוך לשקיעת החמה כפי שאומרת הגמרא בתענית, וסמוך בלשון הגמרא היינו חצי שעה, ולכן לכתחילה יתחיל את תפלת מנחה בתענית 50 דקות לפני השקיעה והכהנים ישאו כפיהם חצי שעה לפני השקיעה, ובשעת הצורך יכולים להתחיל מפלג המנחה. וכ"פ בבא"ח תצוה אות כג.
גם כפה"ח תרכג, ז אזיל בשיטה זו וכתב שגם מהמט"א אות ב עולה שאפשר להתחילה מפלג המנחה. ולפי זה צ"ל שמה שנזכר בירושלמי ובפוסקים ובשו"ע כשהחמה בראש האילנות הוא למצוה מן המובחר^[42].
ויש להעיר שנראה מדבריהם שהבינו דפלג המנחה שעליו מדברים המאמר מרדכי והפמ"ג היינו פלג המנחה מצאה"כ של הגאונים. ואינו כן, דהלא הם לא דברו כלל בשיטת הגאונים. גם מה שכתב הבא"ח שבנשיאת כפים בתענית יש להשתדל לכוונה חצי שעה לפני השקיעה מבוסס על הבנה שסמוך של הש"ס הוא בהכרח חצי שעה לפני כן, אבל בפשטות נראה שהכוונה כאן אינה בדוקא חצי שעה, ולא נוהגים לדקדק בזה. וראיתי שגם הרב מרדכי אליהו, שאזיל תמיד לפי פסקיו, לא הביא כלל שיש ענין להדר בזה^[43].
ומכל מקום, בגוף הענין פירושו של הבא"ח לסוגיה הוא פירוש קרוב למה שפירשתי, ואינו פירושו של המאמ"ר, שכן גם הבא"ח כותב שהעיקר כאן הוא למעשה הסיום, ולפי דבריו נעילת שערי שמים היינו כיסוי הגלגל, ונעילת שערי היכל הוא לפני כן. וי"ל שהרמב"ם נקט נעילת שערי שמים כי אנו משתדלים לסיימה גם כדעת רב הסובר שיש לסיים עם שקיעת החמה, ובשביל זה מתפללים רק כשהשמש בראש האילנות שהוא 10 דקות לפני התפלה. אלא שזה אמור כאשר התפלה קצרה, ואילו היום שמאריכים שפיר יכולים להתחיל לפני כן, ולא דקדק להתחיל רק חצי שעה לפני כן. ונראה לי עוד שהבא"ח מזכיר את המאמ"ר והפמ"ג רק מפני שהם הזכירו את היכולת להקדים לפלג המנחה, אך בגוף הענין נראה שפירושו לסוגיה שונה מהפירוש שלהם, והוא מבוסס על לשון הרמב"ם, וגם פלג המנחה עליו הוא מדבר שונה, ולענ"ד כך העיקר.
ולמעשה נראה שגם מלשון השו"ע משמע שאין מניעה להתחיל לפני כן, ובודאי שפיר נוהגים כן לפי שיטת הגאונים והרמב"ם שלפי אופן התפלה שלנו אי אפשר לסיים נעילה תוך חצי שעה. ולפי הרמב"ם אין כל מניעה להתחיל את התפלה מפלג המנחה שעה ורבע לפני השקיעה. והוא מה שעולה מפשטות הירושלמי שבתחילה אמר שרב התפלל מנחה כששמשא אריש דקלי כרבי יהודה, הסובר שסוף זמנה הוא פלג המנחה, ומזה גופא מובן שהוא אכן התפלל נעילה מזמן זה, שאינו חצי שעה לפני השקיעה, אלא שעה ורבע לפני השקיעה. ומשמע מהירושלמי ששמשא אריש דקלי הוא פלג המנחה - שעה ורבע לפני השקיעה. וכן הוא המנהג שמתפללים נעילה מפלג המנחה, כפי שכתב בספר מקראי קדש (ימים נוראים סי' נא), וכ"כ הגר"ש דבליצקי (קיצור הלכות מועדים דיני תפלת נעילה ס"ה) שזהו המנהג^[44]. ולפי האמור נראה שיכול להתחיל גם מעט לפני פלג המנחה והעיקר שיסיימה סמוך לשקיעה. ואתי שפיר המנהג שלנו לאומרה משעה לפני השקיעה שהוא לאחר פלג המנחה^[45].
ומה שהובא הענין בירושלמי בהקשר לדמדומי חמה, י"ל שהוא משום שהדבר נוגע גם לדברי רב, שהוא היה מתפלל מנחה באופן שיוצא בה גם דעת רבי יהודה האומר להתפלל רק עד פלג המנחה.
ואחרי כל זה אכתי יש לעיין במה שאמר "ושמשא בריש דיקלי תמן איממא הוא הכא", שהתקשו בזה טובא מאי קאמר, הלא כשהשמש נראית על ראשי הדקלים הוא יום כי היא נראית, ולא בגלל שהוא יום בארץ ישראל, ומאי נפקא מינה ליושבים בבבל מה קורה בארץ ישראל, ומדוע זה בכלל נאמר?
וכתבתי בגליון נ"ד עמ' קכ שנראה לי שהדברים יובנו לפי מה שעולה מדברי הגר"ז ור"ח מוולאזין (הובאו בירחון האוצר י' עמ' קמה, וגליון יב עמ' קטז^[46]) שהשקיעה המחייבת מאוחרת לכיסוי הגלגל ב4 – 6 דקות. והגר"ז ביאר שהוא משום שהשקיעה היא סילוק האור מראשי ההרים הגבוהים שבארץ ישראל. ונראה שלדעתם השקיעה למי שעומד במקום הנמוך מירושלים מחושבת כמי שעומד על ההרים הגבוהים של ירושלים. וכבר הבאתי לזה כמה ראיות. ואחת מהן היא שעל פי זה יובן היטב מה שאמרו בירושלמי ששמשא בריש דיקלי אצל רב הוא יום בארץ ישראל, דפירושו שכיון שאם היו עומדים שם בבבל בגובה של הרי ירושלים היו עדיין רואים את השמש, מתאחר גם זמן פלג המנחה האמיתי בבבל. גובה הר הצופים 830 מטר מעל פני הים, ובגובה כזה ביחס לשפלה מתאחרת השקיעה בערך 5 דקות (באביב 4.6 ובקיץ 5.4 דקות, כפי שהבאתי בגליון י עמ' קמה)^[47]. וי"ל שאזלינן בכל מקום לפי גובה ירושלים, כי עיקר ארץ ישראל היא בירושלים, ולפי ירושלים נקבעים הדינים גם לענין קידוש החודש. ולכן למרות שרב רצה להתפלל מנחה כרבי יהודה לפני הפלג, כדי לצאת ממה נפשך, מכל מקום הוא רצה להתפלל מאוחר ככל האפשר, ולכן אמר לשמשו להביא לו את הבגד שבו היה מתפלל, כשמגיע זמן פלג המנחה של בבל, דהיינו שעה ורבע לפני חישוב מהשקיעה בבבל, היות והוא סבר שיוצא בזה ידי דעת רבי יהודה, כי בארץ ישראל זמן זה הוא לפני הפלג, ומחשבים את השקיעה לפי מה שנראה ממקומות גבוהים כבארץ ישראל. ואפשר שלענין זה הסתפק בכך שתפילת הלחש, שאורכה ביום חול כחמש דקות, תהיה לפני פלג המנחה. ומובן שפיר מה שאמרו בהמשך שכך אמר על תפילת נעילה, שכן גם נעילה אפשר להתחיל להתפלל בזמן של פלג המנחה בבבל, כדי לסיים בנעילת שערי שמים, שלפי רב הוא בצאת הכוכבים, כיון שרב היה מאריך בתפילה זו בהסכמת הקהל.
ואין להקשות על זה ממה שאביי הוא דאווי למזרח, איך רצה לראות בבבל את זמן פני המזרח, אם הקובע להלכה הוא לפי מה שנראה מהגובה של ירושלים, כי אביי עסק בנסיון להבין מהו פני מזרח מאדימין. ומבחינת הבנת המציאות במראה הרקיע במזרח בהתאם לשקיעת השמש אין הבדל בין בבל לארץ ישראל. אלא שרב היה מוסיף חמש דקות על זמן תחילת השקיעה מתוך ידיעה שבעומד על הר בא"י רואים את השמש שוקעת חמש דקות מאוחר יותר. אבל אין לזה נפק"מ לגבי עצם המראה במזרח, וסוף זמן בית השמשות, כפי שגם לענין צאת הכוכבים אין הבדל בין העומד על הר גבוה לעומד בשפלה.
אך צריך להבין איך יתכן שלפי הירושלמי "שמשא בריש דקלי" הוא שעה ורבע לפני השקיעה^[48], בעוד שלפי רבא בגמרא בשבת הוא דומה לחזרת התרנגולת והעורבים לקינם, וכך נראה במציאות שרק סמוך לשקיעה זריחת השמש נראית על ראש הדקלים והבניינים הגבוהים?
ונראה ליישב שאכן לא מדובר באותו זמן ולא באותו אופן, כי בירושלמי מדובר על עמידת גוף גלגל השמש ולא על ראית זיו השמש. לירושלמי היה ברור שמדובר על פלג המנחה, ובראיית גוף הגלגל על הדקלים, כי הם לא היו אומרים לאנשים להדליק נרות בשמשא על ריש דיקלי. בירושלמי מדובר באמירה של רב לשמשו הן במנחה והן בנעילה, ולכן מובן לירושלמי שרב התכוון לדבר שהיה ידוע בינו לבין השמש לפי המציאות אצלם, ופירשו שהוא הזמן ההלכתי הידוע שיש קודם לשקיעה, דהיינו פלג המנחה והוא הזמן שבו גוף גלגל השמש נראה מעל הדקלים שעמדו בקרבת בית מדרשו של רב. ההנחה היא שרב חישב משכבר הימים שממקום בית המדרש שלו השמש נראה על הדקלים שעה ורבע לפני השקיעה, ולכן אמר לשמשו להביא לו את הגולתא כדי להתפלל כשיגיע זמן זה.
אבל רבא ביקש למסור הודעה לציבור שאינו בקי, ואמר את הדבר בתוך סימנים אחרים לשקיעת החמה. וכיון ששייך לומר סימן כזה רק על ראית זיו השמש מראשי הדקלים, בהכרח יש לפרשו כך.
♦
לסיכום:
א. בין השמשות מתחיל משקיעת החמה ואין לסמוך לקולא על סברות שהוא דקה או שתים לאחר כיסוי הגלגל. בהרי ירושלים או במקומות הגבוהים מירושלים הוא כפי שמפורסם על פי הלוחות שלא מתחשבים בכיסוי הרים במערב.
ב. במקומות נמוכים מהרי ירושלים השקיעה צריכה להיות מחושבת לפי הגובה של ירושלים. על כן בשפלה כשהוא בערך בגובה פני הים מעיקר הדין יש להוסיף כ5 דקות על השקיעה המתפרסמת בלוחות.
ג. לפי השו"ע לילה נקבע לפי ראית ג' כוכבים בינונים, אלא שהחמירו מחוסר ידיעה מה הם כוכבים בינונים, והוא רק כשלא ידוע בודאות שיש ג' כוכבים שאינם נראים ביום. אמנם עצם ההגדרות האלו קשות להתאמה במציאות לכן נראה שאין צורך לחוש לחומרה לזמן רבינו תם, ואין להביא את שיטתו גם כצירוף לסברות אחרות לקולא.
ד. ראית החמה בראש הדקלים לענין הלכות שבת הוא הזמן שבו יודעים שעדיין לא ירד גלגל החמה מעבר לקו האופק על ידי ראיית זיו החמה על המקומות הגבוהים הסמוכים למקום הרואה. זמן זה נאמר כסימן לכך שעתה עומדת להיות השקיעה, ואין בו כ"כ נפק"מ לימינו שיש לוחות, ומכל מקום נהוג לכתחילה להדליק נרות עשרים דקות או יותר לפני השקיעה כפי מנהג המקום.
ה. לגבי זמן תפילת נעילה מבואר בירושלמי שאפשר להתפלל מראית גוף החמה בראשי הדקלים תפילת נעילה, ונראה מהירושלמי שהוא זמן פלג המנחה בבבל, דהיינו שהוא שעה ורבע לפני כיסוי הגלגל, וכן הוא המנהג בתפילת נעילה להתחילה שעה לפני השקיעה.
ו. נראה שלפי הרמב"ם עיקר הענין בזמנה של נעילה הוא שייסיימה סמוך מאוד לשקיעת החמה, ונראה שכך הבינו הבא"ח, לכן יכולים שפיר להתחיל אף יותר משעה לפני השקיעה אם יודעים שיסיימוה בשקיעה. ומאידך גיסא מי שמתפלל ביחידות או בציבור שמתפללים נעילה 40 דקות, יתפללו באופן שיסיימו את התפילה עם השקיעה.
♦
סיכום כללי
במאמר זה הראיתי שיש שתי שיטות בביאור הענין של פני מזרח מאדימין וההכספה, שיטה אחת עולה מהמאירי והרשב"א ונראה לי שהיא גם דעת רב נטורנאי, ר"ח ורש"י שלפי מסקנת הגמרא כרבה פני מזרח מאדימין הוא כינוי לכלל תופעת חילוף הגוונים בשיפולי הרקיע במזרח המתוארת גם במילים הכסיף התחתון ואחריו הכסיף העליון, והיא הכספת האדמומית שרואים במזרח אחרי שקיעת החמה למשך לפחות 17 דקות בימי ניסן. והשניה דעת רב שרירא שפני מזרח מאדימין הוא תופעה הנראית למשך זמן 1/12 מיל אחרי כיסוי הגלגל שבו ניכרת אדמומית מסויימת הנראית כחלון במערב, ואפשר שהכוונה להילה הנראית במקום השקיעה לאחר השקיעה. לפי שיטתו מה שמקובל לנקוט בהלכה שכיסוי הגלגל הוא תחילת בין השמשות הוא לשיטת רבה ולחומרה, כי לא הוכרעה הלכה כרבה. ולדעתי השיטה הראשונה מובנת יותר לפי המציאות הנראית. כמו כן הוספתי וביססתי ראיות לשיטת הגר"ז שהשקיעה בשפלה צריכה להיות מחושבת לפי גובה הרי ארץ ישראל.
♦ ♦ ♦