בעל המבשר טוב
מאמר תיקון ההרגלים הרעים ביום הכיפורים
פתיחת יום הקדוש בתפילת "כל נדרי""כל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְבוּעֵי וַחֲרָמֵי וְקוֹנָמֵי וְקִנּוּסֵי וְכִנּוּיֵי, דִּנְדַּרְנָא וּדְאִשְתַּבַּעְנָא וּדְאַחֲרִימְנָא וּדְאָסַרְנָא עַל נַפְשָתָנָא, מִיּוֹם כִּפּוּרִים זֶה עַד יוֹם כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. בְּכֻלְּהוֹן אִיחֲרַטְנָא בְהוֹן, כּלְּהוֹן יְהוֹן שָרָן, שְבִיקִין שְבִיתִין בְּטֵלִין וּמְבֻׁטָּלִין, לָא שְרִירִין וְלָא קַיָּמִין. נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי, וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי, וּשְבוּעָתָנָא לָא שְבוּעוֹת".
הנה את ליל יום הכיפורים הקדוש אנו פותחים בתפילת 'כל נדרי', להתרת כל הנדרים והחרמים שאסרנו על נפשותינו, לבטלם ולהתחרט מהם, לבל יהיו שרירים וקיימים.
♦
אחר שנערכה התרת נדרים בערב ר"ה, מה המקום לתפילת כל נדרי
והנה הצורך בתפילה זו אינו מבואר בפשיטות, שהרי בערב ראש השנה כבר ערכו כל ישראל 'התרת נדרים' להתיר את כל נדרי העבר, ומסרו מודעה לבטל את נדרי השנה הבעל"ט, וכבר הותרו כולם כדת וכדין. ואם כן, מה ראו חכמינו הגאונים ז"ל לתקן תיכף עם כניסת היום הקדוש את אמירת תפילת 'כל נדרי' הנאמרת בחיל ורעדה בכל קהילות ישראל. ובוודאי לא תיקנו והצריכו תפילה זו מחמת חשש שמא נתחדשו נדרים בימים המועטים שעברו עלינו בין ראש השנה ליום הכיפורים. ועל כן צריך לחקור ולברר על מה ולמה נתקנה בישראל אמירת 'כל נדרי' בפתיחת יום הכיפורים.
♦
הנדרים הם כח מיוחד לאדם לאסור את עצמו מדברים המותרים
והנראה בעזה"י, כי יסוד גדר הנדרים והקונמות הוא, שעל ידי הנדרים יש אפשרות ביד האדם להכניס את עצמו תחת איסור מסוים בנדר או שבועה וכדו', שלא יהיה עוד באפשרותו לעשות זאת בשום אופן. ובאמירתו 'קונם עלי דבר זה' הוא אוסר עליו את הדבר בהחלט, עד שהוא נחשב כלפיו כאיסורי תורה החמורים. ואף אם הדבר מצד עצמו הוא מותר וכשר, כלפי הנודר הוא נחשב כמציאות של איסור (כנבלות וטרפות וד"א), כי מכח נדרו הדבר נעשה אסור עליו ומרוחק הימנו.
וזה הוא חידוש התורה בפרשת הנדרים, להודיע שיש בכוח האדם להמשיך על עצמו איסורים וחרמים מחודשים, כי מתוך מה שהוא אוסר זאת על נפשו - הוא מתחייב להתרחק ממנו ככל האיסורים שבתורה, ואינו יכול לעשותו מפני שהוא אסור עליו. וזהו יסוד גדרי הנדרים והחרמות כמבואר.
♦
הרגל נעשה טבע לטוב ולרע, וקשה לאדם להנתק ממנו
והנה בחינת האיסור על הנפש וההרחקה מדבר מסוים, תיתכן גם באופנים אחרים, אשר האדם יכול לאסור את עצמו בעשיית דבר מסוים אף ללא נדרים ושבועות וכדו'.
והוא, כאשר ידוע שהרגל נעשה טבע (עי' פחד יצחק הרגל טבע שני, שבילי אמונה, ובתשבי [ערך רגל]: הרגל שלטון על כל דבר). והיינו, כי כאשר האדם מרגיל את עצמו בהרגל מסוים, והוא חוזר ושונה עליו פעמים רבות שוב ושוב, אזי אותו ההרגל משתרש בנפשו כטבע שני, ומכאן ואילך הוא נמשך מעצמו אחריו, כי הוא מוטבע בנפשו כמו שאר התנועות אשר הורגל אליהן מעודו.
וז"ל ספר הברית (ח"ב מאמר י"ג פכ"ו): "מודעת זאת, שהאדם הוא בעל בחירה לשנות את טבעו הראשון לטבע אחר, ובידו כח וגבורה להפכו מן הקצה אל הקצה, ע"י ההרגל בדבר זמן רב לאט לאט, והולך בכל יום ויום מעט יותר עד יוקבע בנפשו הפכו של טבע ראשון. כי הרגל נעשה טבע, ונקרא 'טבע שני'. ואמיתת דבר זה אין צריך ראיה, כי מפורסם הוא בנסיון היומי וכו'". עכ"ל.
ואף יתכן לפעמים אשר האדם ירגיל את עצמו בדברים שאינו נצרך להם כלל, או אפילו בדברים המזיקים לו בגוף או בנפש. וכאשר הוא מבין את גודל נזקם והוא חפץ לפרוש מהם, אזי הוא מתקשה מאד לעוזבם, מחמת ההרגל והקביעות אשר הורגלו נפשו ולבו להתקשר באותם הדברים ולהתחבר בהם, לפי שכבר נעשה לו הרגל זה כטבע שני, וההרגל שולט על פעולותיו אלו.
♦
כח ההרגלים הוא ככח הנדרים, לאסור את עצמו בדבר מסוים
ונמצא, כי כח ההרגלים הוא כעין כח הקונמות והנדרים, שבשניהם האדם מביא את נפשו בתוך גבול מסוים שאינו יכול להיפטר ממנו ולעוזבו, כי מתוך שהורגל בדברים אלו, שלפעמים יש בהם גם איסור וטומאה רחמנא ליצלן - התחברו נפשו וגופו באותו הרגל בבחינת 'דאסרנא על נפשתנא', וכבר נשתנה טבעו להיות באופן זה, מבלי יכולת לעזוב ולפרוש מאותם הרגלים רעים וקשים.
♦
ישנם מיני הרגלים והתמכרויות רעות שקשה לאדם להיגמל מהם
ולהמחיש הדבר, ניקח על דרך משל את הרגלי העישון, אשר מצד הגוף בודאי אין האדם זקוק לעישון הסיגריות, אך אנו רואים בחוש, כי אנשים שהתרגלו לעשן - נעשה אצלם זה העישון כצורך בסיסי לגופם ממש, כמו המאכל והמשתה.
אין ברצוני חלילה לקטרג ביום הקדוש, אך כבר שמעתי ממעשנים שהודו על עצמם כי הם ממתינים לצאת השבת כדי שיוכלו לקחת תיכף את הסיגריה אל פיהם...
והדבר ברור, כי כל הצורך של המעשן אל העישון, שנהפך אצלו כטבע שני - לא נעשה כי אם מתוך ההרגל אשר הרגיל את עצמו פעמים רבות לעשן. והראיה, כי אם נגיש סיגריה לאדם שלא עישן מימיו - הרי תיכף יתחיל להשתעל קשות, וידחה אותה הימנו בשתי ידיים, ולא יוכל להבין מה ההנאה ומה הצורך בעישון. ומכאן הראיה, שאף המעשן אינו צריך זאת לעצם קיום גופו, אלא שההרגל שהרגיל את גופו לעשן נהפך אצלו כטבע שני, ודמו נזקק לחומר הניקוטין שיש בסיגריה, ועל כן הוא נמשך וכוסף אליה.
והנה נודע בזמנינו יותר מזה אצל המכורים ל'סמים' רח"ל, אשר לאחר שהרגילו את עצמם לצריכת הסמים בשאיפה, או הזרקה אל תוך הגוף וכדו' - הרי הם נהפכים למסוממים בטבע, ואינם יכולים עוד לחיות ללא הסם שהתמכרו אליו. ועל אף שהם עצמם מודעים לגודל הסכנה והנזק שיש באותם סמים, ולכך שהם יכולים להרוס ולחבל בעצמם ובאחרים בהשפעת אותו סם - בכל זאת אינם מסוגלים בשום אופן לעזוב את ההרגל הרע הזה. והצורך והרדיפה של המסומם אחר הסם, הוא יותר מרדיפת הרעב אחר הלחם כנודע. וצורכי הסמים הללו הינם כמו אסירים הלכודים באזיקים, כי נפשם אזוקה תחת מאסר הסמים שהם הרגילו את עצמם אליהם במו ידיהם.
וכיוצא בדבר הם הרגלי השתיה שהשיכורים מרגילים את עצמם, כי ברבות הימים הם נהפכים להיות מוצרכים ומחוייבים אל הטיפה המרה, ואינם יכולים לחיות ללא שתיית המשקים המשכרים שהורגלו בהם (בראנפין, זעקס און נאנציגער), מכיון שאינם יכולים בלעדיהם ונפשם כמהה בכל עת לאלכוהול.
וכיוצא בזה יש בשאר ההרגלים השונים והמשונים שבנ"א מרגילים את עצמם אליהם במו ידיהם, אשר ברבות הימים אותם הרגלים נהפכים אצלם לטבע שני, לפי שהם אסרו את עצמם בכך, בדומה לקונמות ולחרמים שהאדם מכניס את עצמו לחוב בהם.
♦
ניתן להיגמל מהרגלים רעים ע"י ההרגל אל ההיפך
אך הנה ידוע, כי בימינו ישנם 'מכוני גמילה' רבים, שהתמחו בגמילה מעישון ומשאר ההתמכרויות בדרכים ושיטות שונות, וכבר נעזרו בהם מעשנים רבים ונגמלו מן העישון.
ואופן שיטת עבודתם היא, אשר כשם שתחילת טבע העישון לא נעשה מתוך צורך טבעי של הגוף, אלא על ידי הרגל בלבד, שהאדם הרגיל את גופו לצרוך את הסיגריה, או את הסמים, או את המשקה המשכר - כמו כן ממש, הרי הוא יכול לגמול את עצמו ולצאת מהם על ידי רצון חזק, והוא בכוח ההרגל ההפוך, שירגיל את עצמו לדבר ההפוך מן הקצה אל הקצה. ואף שבתחילה יקשה לו הדבר, הרי עם הזמן שוב יחזיר את עצמו נפשו לטבעה הפשוט והרגיל, כמו שהיתה בטרם התחיל בהרגליו הרעים. ולאחר תהליך גמילה תקין ומסודר, הרי הוא שב אל האופן הסדור והנכון הראוי להנהגת נפשו בבריאות.
♦
אפשר להנצל גם מהרגלים רוחניים רעים - ע"י השאיפה והעמל לטובה
כיוצא בדבר ממש הוא בהרגלים הרוחניים בעניינים הנוגעים אל נשמת האדם, כי גם בתורה ומצוות ובעבודת השם יתברך אפשר לעשות את הכל בדרך הרגל - שירגיל ויחנך את נשמתו להתעסק בטהרה בדברים שבקדושה, ועל ידי זה תתרגל נשמתו להתענג על ה', ויהיה מזונה התדיר חיות הנועם העליון שבתורה ובעבודה. ואחר שיתרגל להתמיד ולשקוד על התורה ועל העבודה, ביגיעה יפה שבעמלה של תורה, הרי יימשך תמיד אל הטוב, ומתוך ההרגל הטוב שהרגיל את עצמו, אף התורה והמצוות יהפכו להיות אצלו כטבע שני.
וכן הוא להיפך בהרגלים של עבירות רח"ל, כי אחר שעבר ושנה פעמים רבות, נהפכת העבירה בנפשו כמו טבע שני רח"ל, והוא נמשך כמו מעצמו אחר אותן הדרכים הרעות שהרגיל את עצמו אליהן. ולפעמים אף ייתכנו הרגלים הנוגעים ושייכים לדברים העומדים ברומו של עולם, וכמו שיבואר.
♦
ישנם זמנים המסוגלים להיגמל בהם מן ההרגלים הרעים לרוחניות
אך מבואר, כי גם בהרגלים הרעים הנוגעים אל הנשמה ישנן אפשרויות גמילה כמו מהרגלי הגוף. וישנם זמנים גבוהים ונעלים שמחמת סגולתם ניתן להיגמל בהם בזמן קצר ביותר מן ההרגלים הרעים ולשנות בבת אחת את סדרי הנפש להתהפך לאיש אחר. והוא כסגולת היום הקדוש יוהכ"פ, שהאדם יכול להתהפך בו להיות כבריה חדשה, נקי מכל אותם הרגלים קשים ורעים שנדבקו בו [אם ברדיפה אחר התאוות והעבירות רח"ל, או בשאר ההרגלים שבהנהגה האישית ובצורת החיים עלי אדמות], כי כשם שניתנה פרשת 'התרת נדרים', והתורה נתנה כח לחכמים להתיר את כבלי איש ישראל ולהוציא ממסגר נפשו, ועל כן ניתן למצוא לאדם פתח חרטה להוציא את נפשו מכל מאסר נדרים וקונמות - כך ישנה אפשרות לחתור ולצאת מן ההרגלים הרעים שנשרשו בנפש האדם, והוא יכול להיגמל מהם ולעקור מעצמו כל חלאה וזוהמה שדבקו בו.
והיום הקדוש יום הכיפורים הוא זמן מיוחד ומוכן לזה, שהאדם יכול להוציא בו את נפשו אף מדברים קשים וחמורים שנדבקו בו, ואפילו מהרגלים קשים שהושרשו בנפשו, כאשר יבואר בהמשך הדברים.
♦
עוון חילול השם הוא מן ההרגלים הרעים ביותר
הנה איתא בגמרא יומא (פו, א) : שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה [שחלוקין בכפרתן זה כך וזה כך – רש"י]. שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלשה הן] שלש הן הנחלקין, שיש עבירה שהיא צריכה לזה ואינה צריכה לזה אבל תשובה אינה מן החלוקין, שהיא צריכה לכולן], ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים ]"שוּבוּ בָּנִים' ומיד אֶרְפָּא, למדת שיש עבירה שמכפרת בתשובה לבדה]. עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם ]למדת שיש עבירה שצריכה יום הכפורים[. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם ]למדת שיש עבירה שצריכה יסורין, ומסתברא הקל לקלה והחמור לחמורה]. אבל מי שיש חילול השם בידו [חוטא ומחטיא אחרים] - אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק. אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון ]אמר הנביא באזני אמר הקדוש ברוך הוא אם יכופר העון עד תמותון, למדנו שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה[. ע"כ הגמ'.
ומבואר בדברי רבי אלעזר בן עזריה, אשר שלשה חילוקי הכפרה שהיה רבי ישמעאל דורש - שונים מן החילוק הרביעי, כי בשלושת הראשונים תשובה מועלת עם כל אחד ואחד, בכל דרגה לפי חומרתה [על מצוות עשה מועילה בלא שום צירוף, ואילו הלאוים מתכפרים בצירוף כוחו של יוהכ"פ, וכריתות ומיתות בית דין נצרכים אף לצירוף היסורים].
אך בדרגה הרביעית שנמנתה בארבעת חלוקי הכפרה, שהיא עוון חילול השם רחמנא ליצלן, דרש רבי ישמעאל שאין לה שום כפרה מלבד המיתה חלילה, ואין התשובה תולה ואין יום הכיפורים מכפר ואין היסורים ממרקין, כי עוון חילול השם הוא עבירה קשה יותר מכל העבירות שבתורה.
♦
גדרי חילול השם - כל אחד לפי דרגתו, בהנהגה שאינה ראויה למעלתו
ובהמשך הסוגיא מפורשים יותר גדרי חילול השם, וכדאיתא שם: ובהמשך הסוגיא מפורשים יותר גדרי חילול השם, וכדאיתא שם: "יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמַר, כָּל שֶחֲבֵרָיו מִתְבַּיְישִין מֵחֲמַת שְמוּעָתו [מחמת שם רע היוצא עליו], הַיְינוּ חחילול השם. הֵיכִי דָּמֵי, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, כְּגוֹן דְּקָא אָמְרֵי אִינְשֵי שָרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לִפְלַנְיָא [ימחול יוצרו על מעשיו]. כִּדְתַּנְיָא, וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, שֶיהֵא שֵם שָמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדְךָ, שֶיְּהֵא קוֹרֵא וְשוֹנֶה וּמְשַמֵּש תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וִיְּהֵא מַשָאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת. מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו, אַשְרֵי אָבִיו שֶלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אַשְרֵי רַבּוֹ שֶלִּמְּדוֹ תוֹרָה. אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶלֹּא לָמְדוּ תוֹרָה. פְּלוֹנִי שֶלָּמַד תּוֹרָה, רְאוּ כַּמָּה נָאִים דְּרָכָיו כַּמָּה מְתקָּנִים מַעֲשָיו. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אַתָּה יִשרָאֵל אֲשֶר בְּךָ אֶתְפָּאָר. אֲבָל מִי שֶקוֹרֵא וְשוֹנֶה וּמְשַמֵּש תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאֵין מַשָאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו, אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶלִּמְּדוֹ תוֹרָה, פְּלוֹנִי שֶלָּמַד תּוֹרָה, רְאוּ כַּמָּה מְקֻלְקָלִין מַעֲשָיו וְכַמָּה מְכֹעָרִין דְּרָכָיו. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ". ע"כ הגמ'.
והיוצא למסקנא, שגדר 'חילול ה" הוא הנהגה שאינה נאה ומתוקנת, וכגון מי שאין משאו ומתנו בנחת עם הבריות, ואין דרכיו מתוקנות, ומעשיו מכוערים, אשר בזה נעשה חילול השם שאין לו כפרה ח"ו. ואין ברצוני להאריך בפירוט גדרי חילול השם, אך היסוד העולה מדברי הגמ' הוא, כי מבחן גדר חילול השם משתנה מאדם לאדם, וכל אחד לפי מעלתו הוא מוגדר. וכאשר מדובר באנשים גדולים במעלה - יתכן להם להכנס בכלל מחללי ה' ל"ע אף בדברים דקים. [וראה ברמב"ם שלהי פ"ה מהל' יסודי התורה.]
♦
בזמן עקבתא דמשיחא יש נסיון מיוחד בענין ההתנהגות שלא כראוי
והדברים שייכים ונוגעים במיוחד לזמנים הללו של עקבתא דמשיחא, שכבר הגדירו חז"ל במסכת סוטה (ט, טו) את מהות ואופי זמן זה: "בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה, בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. ע"כ.
והיוצא מן הדברים, כי אדם שמתנהג בחוצפה ובתקיפות, באין מעצור לרוחו ורסן לפיו, ומרגיל את נפשו בדרכי חיים שאין בהם דיבור בנחת ובעימות, והוא נוהג תמיד בחוסר סובלנות ומתפרץ בתוקף בכל ענייניו - הרי הוא מחלל את השם ללא שום ספק, וכהגדרת חז"ל שאין מעשיו נאים ואין דרכי הנהגתו מתוקנים.
♦
מי שמשתרש בהנהגות חוצפה ועזות הרי הוא מחלל את השם ל"ע
ואלו הם הרגלים קשים ומכוערים, ולדאבון לב הם יכולים להיות מושרשים בנפשו של אדם, אחר שחינך והרגיל את עצמו בדרכי חוצפה ועזות ובחוסר דרך ארץ ואנושיות. והמבחן לזה הוא, שהבריות על פי רוב סולדים מהנהגה כזו, ואינם סובלים את התקיף והמחוצף, ובכל זמן שהם נושאים ונותנים עמו הם חשים 'רְאוּ כַּמָּה מְקֻלְקָלִין מַעֲשָיו וְכַמָּה מְכֹעָרִין דְּרָכָיו'. עד שבאופנים מסוימים חבריו מתביישים מחמת שמועתו 'דקא אמרי אינשי שרא ליה מרא לפלניא', רח"ל.
ואם האדם משתרש ח"ו בהרגלים רעים כאלו, הרי בהתנהגות זו הוא נכשל בעוון 'חילול ה", אשר לפי פשט דברי הגמרא נראה שחלילה אין כפרה לדבר, ואין בכח התשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ואפילו לא ביסורים למרק, כי עוון חילול השם הוא חמור וקשה עד מאוד. ומן ההכרח לחתור ולהמציא תיקון הנפש וכפרה גם לעוון הזה. ובהמשך המאמר יבוארו בעז"ה דרכי תיקון ותרופה גם להרגלים קשים כאלו שיש בהם חילול השם.
♦
חומר עוון חילול השם הוא מכיון שאז פוגמים בקדושת ה' ובאותיותיו
ונראה לבאר את סיבת חומר עוון חילול השם, על פי דברי זקני הק' זצללה"ה בסה"ק תולדות אדם (פרשת וילך), וזל"ק: "שדוד המלך עליו השלום אמר (תהלים, טז, ח): שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִידִ. וצריך כל האדם להיות השם הוי"ה כנגד פניו, היינו מה שפגם בו, ובכל אות ואות וכו'. וזאת צריך להיות תמיד מגמתו של איש, לתקן מה שפגם בהשם הוי"ה ברוך הוא ובאותיותיו, ועל זה אמר הפסוק (דברים לא, ג): ה' אלוקיך הוא העובר לפניך, להיות תמיד עובר לפניך מה שפגמת בה' אלהיך וכו'". עכל"ק.
ומדברי קדשו מבואר, כי מלבד הענין שכל עבירה פוגמת באדם ובכל העולם, ישנן עבירות שפוגמות רח"ל גם בעצם אותיות שם הוי"ה ברוך הוא. ורמז דוד המלך ע"ה [באמרו: שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִידִ] שאיש ישראל צריך לשים מגמתו לתקן את מה שפגם בשם הוי"ה ב"ה ואותיותיו.
♦
ישראל נותנים כח לקב"ה במעשיהם הטובים, וכן להיפך ח"ו
והוא כמו שמצאנו בהיפך במידת הקדושה, כמו שאמרו בזוהר הק' (ח"ג ויקרא ז, ב): "ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים תנינן". ועוד אמרו שכלל ישראל יכולים להוסיף להקב"ה כוח ועוז ע"י מעשיהם (שם בא לב, ב): "דְּהָא כַּד יִשרָאֵל עַבְדִין עוֹבָדִין דְּלָא כַּשְרָן, כִּבְיָכוֹל מַתִּישִין חֵילָא דְּקוּדְשָא בְּרִיךְ הוּא, וְכַד עַבְדִין [ישראל] עוֹבָדִין דְּכַשְרָן, יַהֲבִין תּוּקְפָּא וְחֵילָא לְקוּדְשָא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא כְּתִיב תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים, בְּמָה, בְּעוֹבָדִין דְּכשְרָן".
וכן הוא הכלל בידינו בכל דבר (קהלת ז, יד): "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים", כי כל מידה שקיימת בצד הקדושה - יש כנגדה גם בצד ההפוך, והאדם יכול גם להכחיש את כח פמליא של מעלה, ובמקום שיתן 'עוז' לאלקים יכול לגרום בהיפוך חלילה, כאשר מגיע הפגם עד אותיות הוי"ה ברוך הוא רח"ל.
וכן הדברים אמורים בפרשת השבוע, היא פרשת האזינו (דברים לב, ח): צור ילדך תשי וגו', ופירש רש"י ז"ל על פי מדרש רבותינו: "כשבא להיטיב לכם אתם מכעיסין לפניו, ומתישים כוחו מלהיטיב לכם". עכ"ל. והביאור הוא, שכאשר הפגם מגיע עד 'צור ילדך', אזי מתישים את כוחו יתברך מלהיטיב לישראל בבחינת 'תשי', והצינור נסתם מלהשפיע עליהם טוב.
♦
לכאורה אין כפרה לעוון חילול השם מכיון שהוא פוגם בשם השי"ת עצמו
ועל פי דברי התולדות אדם הללו יבואר טעם חומר עוון חילול השם, כי מצד פשטות הדין אין לו שום אפשרות כפרה ומירוק, כי האדם שהרגיל והשריש את נפשו בהנהגה מקולקלת ומכוערת, הרי הוא מתיש בזה את כח הפמליא של מעלה, מחמת שהפגם והחילול מגיע עד השם יתברך, והוא פוגם ומקלקל את אותיות שם הוי"ה ברוך הוא השורה על נשמתו. וכתוצאה מזאת, תחת אשר נפשו תאיר ותזרח בעידון אור הצלם אלקים השורה על בנ"י, הנה במקום זאת הוא כנוע תחת שליטת הקליפה והטומאה השולטת בו שלטון בלי מצרים רח"ל. ולא די בזאת, אלא אף קשה לו עד מאוד לפרוש מכאן ואילך מן ההרגלים הקשים והרעים האלו שהשתרשו בנפשו ונעשו בה כמו טבע שני, וכמבואר.
אמנם נראה לומר, כי מכל מקום ביום הכיפורים יתכנו אופנים מסוימים של דרכים ועצות להעלות ארוכה ותיקון הנפש אף לקלקולים הקשים והחמורים של חילול השם. ובפרט בעת תפילת נעילה, שכל מעלות יום הכיפורים מתרכזות בה ביתר שאת,, וכמו שיבואר.
ביוהכ"פ יש בשמים ג' בתי דינים - למלאכים, ולצדיקים, ולהשי"ת לבדו
ויבואר על פי מה שהובא בעזהי"ת בספר מבשר טוב כח קיום ישראל (עמוד שו) מספר עמק המלך (שער תיקוני תשובה פרק ב'), שהיה מגדולי המקובלים מגורי האריז"ל [והוא המפרש בזוהר הקדוש], אשר כתב כי יש שלשה בתי דינין למעלה בשמים: האחד, שהקב"ה דן בו עם המלאכים וכל צבא השמים ופמליא של מעלה. השני, הוא סנהדרין של מעלה, שהם שבעים ואחד נשמות דיינים שהשי"ת בוחר שיהיו בי"ד כנגד הסנהדרין של מטה. והשלישי - השי"ת דן בו יחידי, בלא שום דיין נוסף מן הברואים.
והנה זל"ק: "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו" (תהלים יט, י), הפסוק הזה רומז על שלשה בתי דינין שנידונין בהם הצדיקים והרשעים, כי מלת 'משפטי' מרמז על שלשה מיני משפטים, לצדיקים ורשעים האלה. הבית דין הראשון הוא להצדיקים המעבירים על מדותיהם, כמו שאמרו רז"ל המעבירים על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו, והקדוש ברוך הוא בעצמו שופטו (ר"ה יז, א), והוא נקרא 'וְרַב חֶסֶד' מטה כלפי חסד, כמו המלך אינו עושה כפי שורת הדין, אלא לפנים משורת הדין וכו'.
והענין הוא הסוד של השני בתי דינין של ע"א מלאכים, המה הסנהדרין של מעלה היושבים בהיכל זכות. והם נזכרים בזוהר שיר השירים בשמותיהם על פסוק 'כי טובים דודיך' (שיר השירים א, ב), פירוש יותר טובים דודיך, שאתה רחמים גמורים, ואתה הולך עמנו לפנים משורת הדין יותר מע' מלאכים שעולים בגימטריא יי"ן, וראש להם מטטרו"ן שהוא הנשיא, והמלאכים נקראים בשם אלקים, שנאמר (איוב א, ו): "וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה", וגם הדיינים נקראו בשם אלקים, שנאמר (שמות כב, ח): 'עד האלוקים יבוא דבר שניהם', ולכן מתפללים מי כמוך אב הרחמים – וזועקים אנחנו 'המלך', שבידו למחול ולסלוח וכופלין גם כן 'לעילא ולעילא' בנוסח הקדיש, שיקח הקב"ה דיננו למעלה אליו, שהם שתי מעלות של השני בתי דינין וכו'. ועל זה אמר הנביא ע"ה: 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך' (הושע יד, ב), רצה לומר, כל כך תתגבר בתשובה, עד שה' שזהו הקב"ה בעצמו ָושם הוי"ה הוא בכל מקום מדת הרחמים, הוא יהיה 'אלוקיך' דהיינו הדיין שלך, וכל כך למה 'כי כשלת בעונך', ואי אפשר לך להתקיים בדין הדיינים שהם הדיינים של השבעים סנהדרין דלמעלה, דהיינו בית דין של המלאכים. וזהו שאמרו ז"ל (יומא פו, א): 'גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלוקיך וכו'. והמבין יבין". עכל"ק של העמק המלך, עיין שם שהאריך לבאר זאת.
♦
בשני הבי"ד הראשונים אין אפשרות חנינה, משא"כ אצל השי"ת בעצמו
והנה בשני הבתי דינים הראשונים, שהם המלאכים והסנהדרין של מעלה, הדין מתגבר על האדם בכל תקפו, כדרכו וטבעו של בית דין, אשר תמיד נמצאים בו מיימינים ומשמאילים, סנגורים וקטגורים, והם מתנצחים אלו כנגד אלו, ומי שמתגבר יותר במשפט - הוא המנצח. ובתי דינים אלו הם בבחינת 'יקוב הדין את ההר', באין אפשרות להיכנס לפנים משורת הדין ולהעביר את המשפט או להטות כלפי חסד, לפי שהבית דין והמלאכים הם משועבדים ועומדים לגדרי הדין והמשפט שעל פי התורה הק', אשר הצד המתגבר בטענותיו הוא המנצח בדין.
אבל בבית דין השלישי, שהקב"ה דן בו יחידי, שם ניתן לזעוק אל המלך ולבקש מלפניו בתחינה, ולפעול על ידי תשובה ותפילה וצדקה. והצדיקים זוכים להיכנס תיכף לביתדין זה, כדוגמה שהביא בספר עמק המלך מרבי שמעון בר יוחאי. וכן המעביר על מדותיו אינו נידון בבית דין של מעלה ועל ידי המלאכים, אלא מעבירים אותו תיכף לבית דין נעלה ומרומם זה, והשי"ת דן אותו ביחידות ומעביר לו על כל פשעיו.
♦
בעת החתימה הקב"ה יושב לבדו לחתום על דין האמת
אמנם הראוני בספר משך חכמה (הפטרת פרשת וילך) שהעלה על פי תורת הנגלה ממש כדברי ספר עמק המלך [אשר הוא על פי תורת הסוד], ונמצאו שני הנביאים מתנבאים בסגנון אחד. וז"ל המשך חכמה: "שובה ישראל עד ה' אלקיך", כי מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא (ברכות נח, א), והנה על הכל יש שופטים, (קהלת ה, ז) "וגבוה מעל גבוה (שומר, וגבוהים עליהם"), ומימינים וממאילים, ופעמים מטים לכף זכות מחמת איזה זכות. אבל בעון מרד הנוגע בכבוד המלך, אז כולם מחייבים, כי מי יוכל למחול על כבוד המלך, בלעדי המלך בעצמו יוכל למחול אחרי הבכי והרחמים. ולכן אמר "שובה ישראל עד ה' אלהיך" - פירוש שעד ה' בעצמו יגיע התשובה, כי מי יוכל למחול חוץ ממנו - "כי כשלת בעונך, כי היה לך העדר הצלחה, כי מלבד מכוון חטאך היה חלול השם גדול מאוד, ורק ה' ברחמיו רב חסד ומרבה לסלוח.
ובירושלמי ריש סנהדרין אמרו אף הקדוש ברוך הוא אינו דן יחידי, שנאמר (מלכים שם) "וכל צבא השמים עומדים וכו'", וכשהוא חותם, אינו חותם אלא ביחיד שנאמר (דניאל י, כא) "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (ואין אחד מתחזק עמי על אלה"). והנה כל ימי תשובה, שמלך יושב על כסא, "וצבא השמים עומדים עליו", יכול להועיל רק על עבירות שאין בהם חלול השם ושוקלים זכויות כנגד עבירות. אבל על חלול השם, על זה אמרו "אם יכופר לכם העון עד תמותון בית ישראל" (ישעיה כב, יד). כי אין יום הכיפורים מכפר [סוף יומא (פו, א)]. ורק בעת החתימה, שהשי"ת דן יחיד, אז הוא שעת הכושר שהשי"ת יסלח מרוב טובו אחרי גודל הבכי והחרטה, כי אם הוא ימחול על חלול כבודו, מי יאמר אליו?! לכן בנעילה סדרו הפסוקים (יחזקאל יח, לא - לג) "למה תמותו וכו' כי לא אחפוץ במות המת... והשיבו וחיו" וכיוצא בזה, כי הכל על עון חלול השם יתברך" ,עכ"ל המשך חכמה.
הרי מבואר בדברי המשך חכמה ממש כדוגמת האופן והיסוד שגילה בספר עמק המלך,ישישנם שני חלקים ואופנים בדין של מעלה; האחד הוא כאשר כל צבא השמים עומדים ממעל להשי"ת, והשני הוא בעת החתימה שהוא לבדו, וכמו שייסד הירושלמי שהוא חותם ביחידי על דבר אמת.
♦
בשני בתי הדין הראשונים אין אפשרות חנינה על עוון חילול השי"ת
ועל פי יסודו של אא"ז התולדות אדם מתבאר יפה מדוע אין כפרה ותיקון לעוון חילול השם, כי הפגם מגיע עד ה' אלקיך ממש [וכמשנ"ת על פי דברי התולדות אדם], ועל זאת אין המלאכים מוכנים להסכים בשום אופן. ואם בשאר העבירות מתדיינים המיימינים והמשמאילים, והאדם יכול לבקש ולהתחנן על נפשו בפני הבית דין של מעלה, וניתן להתחשב בכוחה של התשובה, או ביסורים הבאים על האדם. וכן כל המצבים והאופנים שהסנגורים מלמדים עליו סנגוריא על ידיהם, להגיד לאדם ישרו - הרי כשנוגע הדבר לחילול השם וכבוד המלכות, אז מסתתמים כל הסנגורים, ואי אפשר כלל לדון אותו לצד זכות, כי המלאכים אינם מניחים שום אפשרות למחילה וסליחה על זאת, באשר הם אחראים לשמירת כבוד מלכות שמים, וזה הוא עיקר טעם ייסוד הבית דין של מעלה.
ולכן מי שפגם חלילה בכבוד שמים, והעבירות שנשתרש בהן הגיעו עד כדי חילול השם בעצמו, אין לו שום כפרה ותיקון באותם הבתי דינים, כי המלאכים לא יתנו ולא יניחו להקל בדין חילול שם שמים, והם יתבעו וידרשו את עונשו של המחלל, עד שיוחזר ויתוקן כבוד המלכות כדין.
אבל בבית דינו של הקב"ה לבדו, כאשר הקב"ה יושב בכבודו ובעצמו ודן יחידי, שם ניתן לשנות הדבר בתחנונים, כאשר נתבאר למעלה מן הירושלמי כי בעת החתימה הקב"ה חותם ביחידות.
♦
בעת הנעילה, שהשי"ת יושב לבדו וחותם את הדין, אפשר לבקש ממנו חנינה
נמצא אם כן, כאשר 'ביום צום כיפור יחתמון', ובפרט ובעיקר בעת תפילת נעילה שהוא זמן החתימה, אזי ניתן להעלות מזור ותיקון גם לעוון חילול השם, כי אז אין שום מלאך ובריה נמצאים עם הקב"ה במשפט, באשר הוא חותם ביחידי, ואין מי שימחה ויצעק על כבוד המלך. ועל כן האדם יכול אז להשתטח לפני ה', לבקש ולהתחנן על נפשו לפדותו מרדת שחת, ולבקש כפרה גם על עוון חילול השם שבידו.
וכבר הבאתי בשנים קודמות את מאמר הרה"ק הרבי ר' הערש מרימנוב זצללה"ה (הובא במחזור חלקת יהושע ליוהכ"פ) וזל"ק: "אמר הרה"ק מוהר"ר רבי צבי הכהן זללה"ה מרימינוב, הטעם מה שנקראת התפלה הזאת בשם הזה [נעילה], כי אז צדיקי הדור נועלים וסוגרים את עצמם עם הקדוש ברוך הוא לבדו, בהיכל סגור ומסוגר, ולא יתנולהיכנס שמה ח"ו שום משטין ומקטרג". עכל"ק.
ולפי הנתבאר יוצא, כי בהיות הקב"ה דיין יחידי באותה שעה, על כן תפילת הנעילה היא העת הכשרה וההזדמנות הטובה להינצל מכל אותם הרגלים קשים שהשתרשו באדם בהנהגת חילול השם רחמנא ליצלן. ואף אם עד עתה היו מעשיו מקולקלים ודרכיו מכוערות, הרי עת תפילת הנעילה מוכנה לפניו לשעת כושר וזמן גמילה, לעקור את עצמו משורשי חילול השם חלילה, כי אז הוא עומד ועובר לפני המלך יתברך בעצמו, ועל כן הוא יכול לבקש ולהתחנן על נפשו, להוציאו מכל טיט ורפש שנשתקע בו במשך השנה.
וכמו שדרש העמק המלך, שעל כך אמר הכתוב: "כי ביום הזה וגו', לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז, ל), כי ביום הכיפורים אנו עומדים למשפט בבית דין השלישי, שהוא גבוה מעל גבוה, ובו השי"ת חותם ביחידי, ובזמן המסוגל הזה ניתן להעלות מזור ותרופה אף לעוונות ולפגמים הקשים והחמורים ביותר.
♦
כל מי שחפץ להנצל מהרגליו הרעים - ביוהכ"פ הוא זמן מיוחד לזה
ושוב הראוני את הדברים מפורשים בספר שו"ת בית הלוי דרושים (דרוש טו), ובהיות שדברי קדשו שייכים ממש לעניינינו נעתיק מעט מדבריו שם. וז"ל הנוגע לעניינינו:"הכתוב אומר בקהלת (ז, כט): 'אשר עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים'. וכבר מבואר בספר נפש החיים (א, ו) ביאור הכתוב, דבעת הבריאה נברא אדם הראשון ישר, ולא הי' לו בטבעו המשכה ותשוקה להרע מצד עצמו, רק ניתן לו הבחירה שיכול לבחור ברע, אבל תשוקה והמשכה להרע לא הי' בטבעו כלל, אם לא בהסתה ופיתוי מאחר שמחוץ לגופו. והנחש בא עליו מבחוץ להסיתו לחטא, ואמרו משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, דהזוהמא נכנסה בפנים אל תוך האדם, עד שהתשוקה אל העבירה נכנס אל תוך האדם בטבעו, ומעצמו יש לכח החומר שלו נטי' להרע, ושוב אין צריך לדבר מבחוץ שיסיתנו וכו'. וכן האדם, קודם החטא הי' לו חזקת טהרה וכשרות, כיון דלא הי' לו טומאה מגופו כלל. אבל אחר החטא אבד חזקת טהרה וכשרות דידיה, כיון דהחטא בא לו מטבעו ומצד עצמו, ואם כן (בראשית ג, כב): 'פן ישלח ידו ולקח ואכל וגו".
והנה עתה אחר החטא, גוף האדם וחומרו נוטה בטבעו להרע ונמשך אליו, ולעומת זה ניתן להאדם בעת התולדה כח השכל מהנשמה, שבכח זה יוכל להתגבר נגד טבעו. "ושני הכוחות הללו שוים הם באדם, היינו כח הנטי' שבטבעו להרע וכח השכל שבו שכנגדו, והאדם במעשיו יוכל להטותו לכל אשר יחפוץ, אם בוחר ברע חלילה מגביר בעצמו ע"י מעשיו כח הנטי' להרע, ומחליש בעצמו כח הטוב שבו, ומחזק בעצמו התשוקה להרע יותר, וכמו שאמר הכתוב 'נפש רשע אותה רע' (משלי כא, י), דע"י ההרגל נעשה בו טבע לזה. ואם בוחר בטובה, אז במעשיו הטובים מגביר כח הטוב שבו עד שנתהפך טבעו ע"י ההרגל להיות נמשך אל הטוב יותר מלהרע, וכמאמר החוקר - ההרגלטבע שני. וזהו ביאור הכתוב (עזרא ט, ו): 'כי עונותינו רבו למעלה ראש', דמשכן הנשמה והשכל הוא בראש, ואמר כי החטאים רבו וגדלו על השכל והחלישו אותו וכו'.
ובאופן זה הוא הבעל תשובה, דבתחילה צריך להעביר מעליו עצם העבירה, לבל יהי' העבירה אצלו, וכמאמר הכתוב (איוב יא, יד): 'אם און בידך הרחיקהו', וכגון מי שנכשל בגזל צריך מקודם להשיב הגזלה, וכן מי שנכשל במדות ובמשקלות צריך בתחילה להסירם מביתו, לבל יהי' אותו העון שורה אצלו, וכן בשארי עבירות מצאנו דעצם טומאת העבירה שורה עליו, וכאמרם ז"ל (סוטה ג, א) קשורה בו ככלב, וכן אמרו חז"ל (שם)שמלפפתו ומקדמתו ליום הדין. וכן אמר הכתוב (יחזקאל לב, כז): 'ותהי עונם על עצמותם', ומש"ה צריך מקודם להעביר העבירה מעליו.
וזה נעשה ע"י שלשה חלקי התשובה, שהם עקרי ויסודי התשובה מדאורייתא, דהיינו חרטה גמורה על העבר, וקבלה על להבא שלא ישוב לכסלה עוד, ווידוי, וכמאמר הכתוב (ויקרא כו, מ): 'והתודו את עונם', וכשעושה כן תיכף נסתלק מעליו טומאת החטא, לבל יהי' המקטרג והטומאה של החטא מלפפתו עוד, ונשאר ככלי נקי.
ועדיין הוא ככלי נקי שאין עליו ממשות של איסור, רק שבתוכה נבלע בו איסור, דהטבע והתשוקה שגרם במעשיו הרי עדיין קשור בו בטבעו, כי ברגע אחד קשה לו לאדם להפך טבעו שנשתקע בו זה כמה, ולעשות לו טבע חדש, אם לא במסירות נפש.
ולזה צריך הבעל תשובה אח"כ להרבות בצער וחרטה על העבר, עד שגודל הצער והמרירות שיש לו כעת על העבירות שעבר יעקור מלבו התשוקה והנטי' להרע שהי' לו עד עתה, וגם יגביר ע"י המצות שיעשה כח הטוב שבו, עד שישוב טבעו לטוב, ויצא ממנו הרע הבלוע בו. וכפי שיעור הבליעה כן צריך להיות הפליטה, וכמאמר הכתוב (במדבר לא, כג): 'כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש', וכן הוא בבעל תשובה. וזהו שחלקו הגאונים ז"ל סדר הסיגופים לכל עבירה סיגוף מיוחד, לפי גודל וכח של העבירה שעשה, והנה סגולה זו מצאנו ג"כ בלימוד התורה בלי סיגוף כלל וכו'.
והנה כל זה הוא בכל השנה. אמנם ביום הכיפורים יש בו ביום מעלה גדולה, דמיד שנתחרט האדם ומקבל עליו לשוב ממעשיו הרעים והתוודה עליהם, הקדוש ברוך הוא בחסדו מעביר ממנו התשוקה והנטי' שהגביר בעצמו להרע ומעבירו ממנו.
וזה לשון המדרש רבה (פרשת בא פרשה טו סימן ו) על הפסוק 'החודש הזה לכם': "כך ישראל משתקעין בעונות מיצר הרע שיש בגופן, וחוזרין בתשובה, ובכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר (יחזקאל לו) ונתתי לכם לב חדש". הרי להדיא כמש"כ, דעל ידי התשובה שעושים ביום הכיפורים מחדש לבם ליראתו ונותן להם לב חדש.
וזהו ג"כ ביאור הילקוט תהלים על פסוק (תהילים קב, יט): 'ועם נברא יהלל קה' וכי עד עכשיו עתידה אומה להבראות כו', אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך ביוה"כ ואתה בורא אותם ברי' חדשה, פירוש דביוה"כ נעשים כקטן שנולד וכמו שלא חטאו כלל, ומבטל מהם הכח והנטי' להחטא שגרמו לעצמם במעשיהם וכו'". עכ"ל של הבית הלוי. ועיין שם עוד במתק דבריו שהאריך.
♦
תפילת כל נדרי מוסבת על ההרגלים הרעים, להנתק ולהנצל מהם
והתכלית היוצא למעשה מכל הנתבאר, שהאדם צריך לנצל ולהספיק את כל האפשרי בזמן המופלא הזה שניתן לנו במתנה, יום הכיפורים שניתן לישראל למחילה לסליחה ולכפרה - בכדי להוציא ולנתק עצמו מכל 'אסרנא על נפשתנא', ומכל ההרגלים הקשים והרעים שדבקו בו, להתחרט בהון מעומקא דליבא, ולבטל אותם לגמרי מכל וכל, עד שיהיו 'שביקין, שביתין בטלין ומבוטלין, לא שרירין ולא קיימין'.
וזה הוא המוסב בתפילת 'כל נדרי', כי היא עולה על כל עבותות ההרגלים הקשים והרעים שהאדם יכול ח"ו להיות אסור בהם דאסרנא על נפשתנא, בהרגלים קשים ורעים, אשר נפשו נאנקת תחת המאסר שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו אחר שנהפכו אלו ההרגלים כטבע שני וההרגל נעשה שלטון וכמבואר, ובפרט קשה להינתק מן דרכי ההנהגה והדיבור בחוצפה ותקיפות, שהורגלה נפשו בכעס וזעם ל"ע. ועל כן תיקנו חכמינו את תפילת 'כל נדרי' הנוראה בתחילת היום הקדוש, ללמדנו את דרך היציאה וההצלה מן ההרגלים הרעים, להתיר את הנפש מכבלי המאסר הקשה אשר היא אסורה בו, וכיסוד תפילת התרת הנדרים, להוציא ממסגר אסיר לחירות הנפש.
♦
ביוהכ"פ ניתן לתקן את חילול השם על ידי קידוש השם
וכן אפשר ביום הכיפורים להעלות ארוכה וכפרה גם לעוון הקשה של חילול השם, וכמו שנתבאר שאפשר לתקנו בתפילת הנעילה שהיא בעת החתימה. וכאן המקום לבאר מה היא הדרך לצאת ביום זה גם מעוון חילול השם ולשוב עליו בתשובה שלימה.
והנה אופן התיקון לעוון חילול השם הוא כמו שכתב רבינו יונה בספר שערי תשובה (שער א' אות מז) שע"י קידוש השם אפשר לכפר על חילול השם, וז"ל: "ועוד יש עון, והואעון חלול השם, שהתשובה ויסורים תולים ומיתה ממרקת, כמו שנאמר (ישעיה כב, יד): 'אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון'
והנה כאשר האדם משתדל לתמוך ביד האמת, ויעזור אחריה ויתעורר בדבריה, והופיע אורו לעיני בני עמו, ויחזק ידי אנשי האמת ונשא ראשם, וכתות השקר ישפילם יגיעם עד עפר, הנה אלה דרכי קדוש ה', והוד והדר לאמונתו ועבודתו בעולם, ועוז ותפארת במקדש תורתו. על כן בהרבות פעליו לקדש את ה', ולעודד האמת להכין אותו ולסעדו, ונסלח לו מעון החלול עם התשובה, בשומו האמת לעומת אשמת החלול, מדת תשובתו נגד מדת משובתו, זה ביאור (משלי טז, ו): בחסד ואמת יכופר עון". עכ"ל.
והנה ספר שערי תשובה הוא ספר הלכה, ואינו ספר מוסר [כמ"ש החפץ חיים בהקדמת ספרו שמירת הלשון בהגהה עי"ש]. ועל כן יוצא, שיש לפנינו פסק מפורש, שבכח 'קידוש השם' - שהאדם מקבל על עצמו להשתדל לקדש את השם, תחת מה שחיללו, ולהראות הופעת אורו לעיני בני עמו, עד שיהיו הבריות משתבחים בו 'ראו כמה נאים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו', ויהיה שם שמים מתאהב על ידו - יש כפרה ותיקון גם על עוון חילול השם. וענין תיקונו של עוון חילול השם על ידי קידוש השם, כבר נתבאר בדרשה קודם הסליחות ש"ז.
♦
הרוצה לתקן עוון חילול השם, צריך לקבל על עצמו לקדש את השם בכל מעשיו
ועל כן יש לקבל על עצמו בעת התשובה ביום הכיפורים, לעקור מעצמו את כל ההרגלים הרעים שהשתרשו בו, ובפרט בענייני הנהגת האדם בדיבור - לא לדבר בכעס ותקיפות, אלא בנחת ובנעימות, ובפרט בבתי כנסיות שהם בית מקדש מעט. ועל ידי שיקבל על עצמו להיגמל מהרגליו הרעים, ויתחיל בשינוי עמוק בנפשו להתרגל אל הטוב והרצוי לפני השי"ת, יכופר עוונו לפני ה' ביום הקדוש הזה.
ומצאנו ברמב"ם בהלכות יסודי התורה (ה, יא), שהיתה גירסתו שונה ביסוד דרכי קידוש השם, והוסיף מעט דברים יותר ממ"ש בגמרא שלפנינו, וז"ל: וְיֵש דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶהֵן בִּכְלַל חִלּוּל הַשֵם, וְהוּא שֶיַּעֲשֶה אוֹתָם אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת דְּבָרִים שֶהַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנִים אַחֲרָיו בִּשְבִילָם וכו', אוֹ שֶיַּרְבֶּה בִּשחוֹק, אוֹ בַּאֲכִילָה וּשְתִיָּה אֵצֶל עַמֵּי הָאָרֶץ וּבֵינֵיהֶן. אוֹ שֶדִּבּוּרוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת אֵינוֹ בְּנַחַת וְאֵינוֹ מְקַבְּלָן בְּ סֵבֶר פָּנִים יָפוֹת אֶלָּא בַּעַל קְטָטָה וְכַעַס. וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ, הַכֹּל לְפִי גָּדְלוֹ שֶל חָכָם צָרִיךְ שֶיְּדַקְדֵּק עַל עַצְמו וְיַעֲשֶה לִפְנִים מִשוּרַת הַדִּין.
וְכֵן אִם דִּקְדֵּק הֶחָכָם עַל עַצְמוֹ וְהָיָה דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם וּמְקַבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְנֶעֱלָב מֵהֶם וְאֵינוֹ עוֹלְבָם. מְכַבֵּד לָהֶן וַאֲפִלּוּ לַמְקִלִּין לוֹ. וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה. וְלֹא יַרְבֶּה בַּאֲרִיחוּת עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבָתָן. וְלֹא יֵרָאֶה תָּמִיד אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עָטוּף בְּצִיצִית מֻכְתָּר בִּתְפִלִּין וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק הַרְבֵּה וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם. עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמִתְאַוִּים לְמַעֲשָׂיו. הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת ה' וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה מט, ג) 'וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר', עכ"ל הרמב"ם.
וכבר ציין שם הכסף משנה, שהברייתא בסוף יומא קרובה ללשון הרמב"ם, אלא שהוא וכבר הוסיף בה דברים על פי מקורות נוספים בדברי חז"ל, כמו שהביא שם [עי"ש באורך].
♦
ביוהכ"פ, ובפרט בעת הנעילה, לשוב בתשובה על ההרגלים הרעים
ועל כן שומה עלינו לנצל היטב את יום הכיפורים שניתן לישראל ביחוד, להתקרב בו אל המלך באופני התשובה הנדרשים, ובפרט בעת תפילת נעילה - להתאמץ בתשובה פנימית שיש בה זיכוך ועקירת כל ההרגלים הקשים, ולקבל על עצמנו לקדש שם שמים, להתנהג תמיד לפנים משורת הדין, ולדבר בנחת ובנעימות, ולהיות מן הנעלבים ואינם עולבים, שזה הוא מן הנהגת הענווה המפוארת כמשנ"ת מדברי הרמב"ם.
♦
מי שיתנהג לפנים משורת הדין ויעביר על מדותיו, יכופר לו עוון חילול השם
ובודאי הוא, שכל המקבל על עצמו להתנהג לפנים משורת הדין - אף הקב"ה יתנהג עמו לפנים משורת הדין במדה כנגד מידה, ובעת שיעבור ביחידי לפניו יתברך 'כבני מרון', יוכל לבקש גם לכפר את עוון חילול השם, ואף שמשורת הדין אין כפרה לזה, מכל מקום לפנים משורת הדין תמצא מחילה גם לזה.
ודבר זה הוא בפרט במי שמקבל על עצמו להיות 'מעביר על מידותיו', וכמו שהובא למעלה מספר עמק המלך שמי שהוא מעביר על מידותיו נידון בבית דין השלישי, והוא יושב לבדו עם שופט כל הארץ, וזו היא לו שעת כושר לבקש מאת השי"ת כל טוב. ובפרט בעת הנעילה, שכל השערים ננעלים בעד המשטינים, והקב"ה נשאר לבדו עם הצדיקים, אשר הם מבקשים ומתחננים לטובתם של ישראל, להוציאם ולהעלותם מעמקי בור שחת, ולהמציא לפניהם פדות ורווחה בפרט ובכלל, בכל צרכי גוף ונפש לטובה.
ויה"ר שנזכה לזה, ונזכה לקבל על עצמנו לשוב בתשובה שלמה ככל האמור, ולנצל כראוי את ההזדמנות הנעלה לסליחה ולכפרה שיש ביום הכיפורים, ובזה נזכה לגמר חתימה טובה, עדי ביאת גואל צדק במהרה בימינו.
♦ ♦ ♦