רב בית הכנסת אהבת חסד ב"ב – מחבר ספרי אֹרח יצחק
בדין ברכת שהחיינו וברכת המצוות בסוכה ובלולב
א.מביא מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בהברכה דלישב בסוכה אם קודם שישב או אחר שישב
כתב הרמב"ם (פ"ו מסוכה הל' י"ב) וז"ל: כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב לישב בסוכה ובליל יו"ט הראשון מברך על הסוכה ואח"כ על הזמן.
והיינו ששיטת הרמב"ם דהישיבה בסוכה היא תחילת עשית המצוה ולכן מברך קודם שישב דצריך לברך עובר לעשיתן קודם עשיית המצוה. והרא"ש (פ"ד מסוכה סי' ג') חולק ע"ז וסובר דמצות סוכה היא מצוה נמשכת, היינו להתעכב בסוכה, ולכן מקדש מיושב ומברך לישב בסוכה והוי עובר לעשיתן, דהמצוה היא להתעכב בסוכה.
ומצינו עוד שנחלקו לגבי נטילת לולב דהרמב"ם (פ"ז מלולב הל' ו') כתב דמברך קודם שנוטל האגודה. והרא"ש (פ"ג מסוכה סי' ל"ג) כתב דמברך אחר נטילת לולב קודם נטילת האתרוג כיון דמעכבין זא"ז. ועוד כתב דיכול לברך קודם הנענועין.
♦
מבאר פלו' בעיקר גדר ברכת המצוות ובטעם דבעינן עובר לעשייתן
ואזלי לשיטתם, דלדעת הרא"ש מצוה נמשכת אפשר לברך באמצע המצוה, ועובר לעשיתן, הכונה שלא יהיה אחר המצוה. והרמב"ם ס"ל דבעינן שיברך קודם המצוה, וטעם הדבר עפמש"כ הרמב"ם (ריש הל' ברכות פ"א ה"א): מדברי סופרים לברך על כל מאכל תחילה ואח"כ יהנה ממנו, ובה"ג כתב וכשם שמברכים על ההנאה כך מברכים על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה. ומבואר דיסוד הדין של ברכת המצוות הוא כמו ברכת הנהנין, ולכן צריך לברך קודם תחילת עשית המצוה דומיא דברכת הנהנין. אבל הרא"ש ס"ל דיסוד הדין של ברכת המצוות שצריך עובר לעשיתן הוא כדי שהברכה תהא לה שייכות למצוה, ולכן העיקר שלא יהיה אחר המצוה, אבל במשך זמן עשייתה אפשר לברך עדין על המצוה.
♦
ב.
בביאור דעת הרמב"ם דשהחיינו מברך אחר שיושב ומ"ש מברכת לישב דמברך קודם שישב
והנה הרמב"ם בהל' סוכה שם ממשיך וכתב דאחר שיושב מברך על הזמן. וצ"ע, מ"ט ברכת שהחינו מברך לאחר הישיבה, כיון דברכת הזמן קאי ג"כ על מצות סוכה א"כ צריך לברך לפני עשית המצוה, כמו שמברכים שהחיינו לפני כל עשיית מצוה כגון תקיעת שופר וכדו'. ובמ"ב (סי' תרמ"ג ס"ק ה') כתב וז"ל: בא לאפוקי שלא יברך ברכת הזמן קודם שישב, דאף דברכת הזמן גופא רשאי לברך בעמידה לכו"ע, מ"מ אין נכון לעשות כן מטעמא אחרינא שצריך להסמיך עשיית המצוה אל הברכה וכיון שבירך לישב בסוכה צריך לישב תיכף עכ"ל. ומבואר דעת המ"ב דס"ל שטעם הדבר שאינו מברך שהחיינו קודם הישיבה הוא משום שלא יהיה הפסק בין הברכה למצוה. וצ"ע, שהרי בשאר מצוות כגון תקיעת שופר וקריאת מגילה מברכים גם שהחיינו לפני קיום המצוה ולא חוששין להפסק. ולכאו' אפ"ל דאכן בכל המצוות היה ראוי להסמיך את הברכה למצוה ולא להפסיק עם ברכת שהחיינו, אלא דבעלמא לאחר המצוה כבר התקיימה כל המצוה ולא שייך לברך שהחיינו לאחר קיום המצוה, ובאמצע המצוה א"א להפסיק, וע"כ מברכים שהחיינו לפני קיום המצוה. אבל במצוה נמשכת כמו סוכה אפשר לברך באמצע משום דהוי מצוה נמשכת, ולכן עדיף לברך באמצע כדי שלא יהיה הפסק ברכת שהחינו למצוה. ויעוין במג"א סי' תר"ס שהביא את מנהג פוזנא שמברך שהחיינו בנטילת לולב.
♦ ♦ ♦