זמן תפילת נעילה

הערות שוליים

1. ↑ מאמרנו זה בנוי על כמה יסודות בעניני זמני היום שנתבארו בהרבה אחרוני זמנינו, ורובם נתפרשו במאמרנו בהאוצר פ"ד. במאמרנו כאן לא נרחיב בהוכחות וכיו"ב, אלא רק נבנה על סמך היסודות הנ"ל את הדיון כלפי זמן נעילה. (יש להוסיף שבאמת בנידון זמן נעילה יש ריבוי דעות בראשונים ואחרונים, ולא הרחבנו ככל המצטרך, רק לעיקר חשבון הסוגיא העולה כפי העולה לפי היסודות הנ"ל).ונסכם בקצרה את היסודות שעליהם מושתת המאמר.א. דעת הרמב"ם כשיטת הגאונים בענין בין השמשות, וכדעת הגר"א שחלוקת שעות היום מהזריחה לשקיעה. וראשוני האחרונים שכתבו להיפך לא שמיעא להו שיטת הגאונים. ומה שאמרו שהרמב"ם סובר כרבנו תם כוונתם לאפוקי משיטת היראים. ואכן הוצרכו לדחוק הרבה להתאים שיטת הרמב"ם לרבנו תם, אלא שהוצרכו לכך כיון שלא שמיעא להו שיטת הגאונים, ובאו להוכיח דאין דעתו כדעת היראים. ולדידן, דשמיעא לן שיטת הגאונים (והגר"א), הרי שכל דברי הרמב"ם כפשוטם ממש.ב. דעת השו"ע כשיטת ר"ת, אך כפי סברת המנחת כהן, שאם רואים כוכבים הוי לילה גם לפני שעה וחומש מהשקיעה. שיטה זו סברוה הרבה מאוד אחרונים, וגם הנושאי כלים של השו"ע. אולם אחרוני ארץ ישראל מהדורות האחרונים העלו שאין אפשרות לקיים אותה למעשה, שהרי אנו רואים כוכבים לפני שעה וחומש, והכוכבים שנהגו בחו"ל להחשיבם כזמן רבנו תם, מגיעים אצלנו עד כחצי שעה מהשקיעה. ולכן על כורחינו משקיעת החמה מתחיל בין השמשות של רבי יהודה, רק שיתכן שצריך להחמיר קצת אחרי ג' רבעי מיל, כמו שביארנו במאמרנו הנ"ל. (והנוהגים כיום כשיטת ר"ת סוברים שכיון שאי אפשר לקיים את שיטת ר"ת כפי הבנת האחרונים, יש לפרשו כפשוטו, הגם שהוא נגד החוש והמסורת. ועל כרחם אומרים כן כדי לא לשוויא לדברי ר"ת טעות).ג. דעת השו"ע שחלוקת שעות היום היא מעלות השחר לצאת הכוכבים, כדעת התרומת הדשן [זמן מג"א]. אך העיקר להלכה כשיטת הלבוש והגר"א שהחלוקה היא מהזריחה לשקיעה, גם לבני ספרד. (אך אפשר שמחמת המנהג יש אופנים שצריך להחמיר, או לחשוש לכמה חומרות, בפרט לגבי קריאת שמע. אבל עיקר הדין כהלבוש, ולכן אין לסמוך על הזמן השני לקולא. וטעם הדבר שאנו נוטים מהכרעת השו"ע היא כיון דמדברי רוב ככל הפוסקים ניכר שהמחלוקת בין הלבוש לתרומת הדשן תלויה במציאות, והמציאות כיום ידועה כהלבוש וסיעתו. ועל כן הכריעו רבים מהאחרונים דהמוחש לא יוכחש).ד. רוב ככל סוגיות הזמנים חבוקות אחת בשניה, ולכן כל הלכה שכתבו הסוברים כר"ת יש לבודקה היטב מאין יסודה, ואם מקורה תלוי בדווקא בשיטת ר"ת אין לקיימה לפי שיטת הגאונים. וכגון לגבי זמן מנחה שכתבו הרבה ראשונים שזמנה עד צאת הכוכבים, ובודאי טעמם תלוי בחשבון השעות לדידהו (כדמוכח בש"ס ברכות כ"ז התליה של הדברים זה בזה. ועל כן כשאנו דנים אם לדעת הגאונים אפשר להתפלל עד צאת הכוכבים אנו צריכים לחזר אחרי ראשונים הסוברים כהלבוש וסיעתו בלבד. (והמצדדים להתיר תפילה בבין השמשות מסתמכים בעיקר על הראשונים שסוברים שסיום הי"ב שעות בצאת הכוכבים, והוא פלאי).ה. גם דברים שבהשקפה ראשונה אינם תלויים בזמני היום, מכל מקום לאחר חקירה מרובה מתגלה בהרבה מקומות שהם תלויים בשיטות הראשונים בזמני היום (ומטעם זה יש פקפוק גדול בענין ברכות ק"ש בפלג ראשון, והרי דעת הגאונים שסוברים פלג ראשון שאין לברך ברכות ק"ש אפילו לרבי יהודה בפלג המנחה. ולא מצאנו מי שהתיר לומר מעביר יום ומביא לילה כשהשמש באמצע תוקפה. כל זה מלבד זאת שהרבה ראשונים הסוברים כרבנו תם בזמני היום, אעפ"כ לא התירו להקדים ברכות אפילו רגע לפני השקיעה, כמו שכתב המאירי במגן אבות י"א שסמכו על דברי ר"ת רק לענין אחרי השקיעה).ו. כיון שהרבה הכרעות בענייני זמנים תלויות במחלוקת הגאונים ור"ת, וכנ"ל, הרי שברוב ההכרעות בסוגיות הזמנים כמעט שאין לנו ראשונים ואחרונים להיתמך עליהם. ועל כן במקום שאין לנו הכרע מסתבר לעשות עיקר מדברי הרמב"ם, שהוא עמוד גדול להישען עליו. (וכן באחרונים. רבים מהאחרונים נסתמכו על שיטת ר"ת בהעמדת הסוגיא, וממילא צריך להסתמך בעיקר על האחרונים שנקטו קו אחד בסוגיא כשיטת הגאונים. ובודאי הגר"א הוא עמוד איתן להישען עליו בענייני הזמנים).
2. ↑ לפי דעת ר"ת שקיעת החמה אינה בהכרח הגדרת זמן, אלא התמעטות האור. ולכן ס"ל [ספר הישר סי' רכ"א] שכשאמרו שמדליקים נר חנוכה משתשקע חמה, פירושו משתסיים לשקוע, דהיינו צאת הכוכבים. ובזמן בין השמשות הוא מפרש משתשקע חמה [כלומר סוף שקיעתה] כ"ז שפני מזרח מאדימים [כלומר מעט קודם סוף שקיעתה כ"ז שפני מזרח מאדימים]. ואילו לרמב"ם בכל מקום שקיעת החמה כפשוטה. (אלא שכפי המתבאר שהאחרונים דס"ל שהרמב"ם כר"ת נדחקו בפירוש דברי הרמב"ם והסבו בכמה מקומות את דעתו לשיטת ר"ת).
3. ↑ בכסף משנה כתב ליישב שנעילת שערי שמים היינו שקיעה ונעילת שערי היכל היא לפני השקיעה. ואם כן הרמב"ם שפסק שזמנה עד השקיעה, פסק כמו רב שזמנה עד נעילת שערי שמים. ובמאמר מרדכי סימן תרכ"ג הקשה על דבריו, שבבית יוסף נקט שהרמב"ם פסק כרבי יוחנן שזמנה עד נעילת שערי היכל וזמנה עד השקיעה. אמנם לענ"ד יש ליישב זאת, כיון שהבית יוסף הביא את דברי האומרים שזמנה ביום והלכה כרבי יוחנן, ודלא כרב שזמנה בלילה. וכתב שכן דעת הרמב"ם. שזמנה ביום ולא בלילה, וכוונתו שלענין מעשה דעת הרמב"ם שזמנה ביום ולא בלילה ומסכים עם סברת אותם ראשונים שאין זמנה בלילה. ומה בכך שהרמב"ם מפרש זאת בדעת רב ולא בדעת רבי יוחנן, הרי לענין דינא אין בזה נפק"מ. וכדרכו של מרן בכל מקום לחבר שיטות חלוקות כשאין בהן נפקותא לדינא.יש להוסיף בזה עוד, דלפי המתבאר בפנים, נראה שהבית יוסף דלא שמיעא ליה שיטת הגאונים, סבר כהרדב"ז שיש להשוות את שיטת הרמב"ם לשיטת ר"ת. ולפי זה, שקיעת החמה שכתב השו"ע כאן פירושה צאת הכוכבים, וכן פירש את דברי הרמב"ם גופיה. ואם כן, מה שכתב הכסף משנה שנעילת שערי שמים היא שקיעה ונעילת שערי היכל היא קודם לזה, הרי פירושו שנעילת שערי שמים בצאת הכוכבים ושערי היכל בשקיעה. ובראשונים שהביא הב"י מבואר ששערי היכל זה צאת הכוכבים ושערי שמים לילה. ואם כן למעשה מפרש הב"י בדעת הרמב"ם ממש כראשונים שזמנה עד צאת הכוכבים. (ששערי היכל של הראשונים זה שערי שמים של הרמב"ם)אמנם כל זה למיסבר קראי דהב"י, אבל אנן דנקטינן כהגאונים, וממילא כל דברי הרמב"ם בדווקא ושקיעה היינו שקיעה. ואם כן בהכרח לפרש כמו שפירשנו בפנים. ושערי היכל היינו שקיעה ושערי שמים היינו צאת הכוכבים הוא לילה גמור. ומריהטא דירושלמי נראה שהוא צאת הכוכבים, שרב הקדים להתפלל בחמה בראשי האילנות כדי לסיים בשערי שמים. ואם אפשר להתפלל גם בלילה גמור, מה הוצרך רב להקדים, הרי אין שעת סיום לתפילה (להלן נדון בענין נשיאת כפים בבין השמשות. יש לציין שבירושלמי מבואר שלפי רב קשה איך יש נשיאת כפים בנעילה. ואם זמן נעילה הוא עד צאת הכוכבים, הרי מבואר בירושלמי שבין השמשות אין נשיאת כפים. ולכאורה לפי דרכם של הגאונים זו הדרך היותר מחוורת בסוגיא).
4. ↑ אמנם ראה במאמרו של הרמ"מ איכנשטיין בהאוצר ל"ג שצידד שעיקר תקנת נעילה מיוסדת על נשיאת כפים בבית המקדש לפני נעילת שערי היכל, ולפי דבריו מובן הקשר בין נעילת שערי היכל לתפילת נעילה.
5. ↑ אמנם הר"ן כתב בדעת הרי"ף שהוא סובר כדעת רב שזמנה בנעילת שערי שמים, שהרי הרי"ף הביא שמן הדין תפילת נעילה פוטרת של ערבית, ובגמרא אמרו שלפי רב שנעילה פוטרת את ערבית אפשר להתפלל נעילה בלילה. ואם כן בהכרח שלדעת הרי"ף זמנה בלילה, כשיטת רב בירושלמי.ויש להקשות על זה, שהרי רב היה מתפלל של שבת בערב שבת. ואם כן מנין להוכיח שתפילת נעילה בלילה, הרי אפשר להתפלל ערבית גם מבעוד יום. אמנם קושיא זו היא קשה על דברי הגמרא עצמה, שהוכיחו מרב שאמר שנעילה פוטרת את ערבית שזמן נעילה בלילה.והנה הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפילה כתב שכיון שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ולכן אפשר להתפלל מפלג המנחה. ולפי זה נמצא שהטעם שרב התפלל של שבת בערב שבת וסמך על רבי יהודה, אין זה מחמת שסבר להלכה כרבי יהודה אלא מחמת שסבר שתפילת ערבית רשות. (וכן הוא מבואר בירושלמי בפרק תפילת השחר שרב רק חשש לרבי יהודה ולא סבר לגמרי כרבי יהודה). ובגמרא בסוף יומא הקשו על רב מהו שאמר תפילת נעילה פוטרת את ערבית, הרי תפילת ערבית אינה חובה בשביל לומר שנעילה 'פוטרת' אותה. ותירצו שרב אמר את דבריו למ"ד שערבית חובה, ואפילו הכי נעילה פוטרת. ולפי זה ניחא מה שהוכרחה הגמרא לפרש שתפילת נעילה 'פוטרת' את ערבית דווקא בלילה, כיון שלפי האומר שתפילת ערבית חובה בהכרח שצריך להתפלל ערבית דווקא בצאת הכוכבים. וכל מה שרב התפלל של שבת בערב שבת היינו רק לשיטתו שערבית רשות. (ועיין במגן אברהם סימן רס"ז).ולפי דרכו של הרמב"ם הנ"ל נדחתה ראיית הר"ן מדברי הרי"ף, כיון שלדידן שערבית רשות, ודאי שנעילה פוטרת את ערבית אפילו כשהוא מתפלל מפלג המנחה, והגמרא העמידה את רב במתפלל אחרי השקיעה רק כדי לפרש את לשונו שנעילה 'פוטרת' את ערבית, אבל הדין נכון לדידן לפני השקיעה. ועיין בהגהות מימוניות בפ"ג מהלכות תפילה הלכה ו' שדחה כבר את הראיה מרב מכח הסברא הנ"ל (דלרב בלא"ה אפשר להתפלל מפלג). אך דבריו באו בקצרה, שנראה לכאורה שדבריו הם נגד הגמרא שהשוותה בין הדברים, ולפי המתבאר הדברים מתיישבים כמין חומר. סוף דבר, לדעת הרמב"ם נראה שדעת הרי"ף כדעת רבי יוחנן.
6. ↑ אמנם באמת יש ללמוד בדברי הרא"ש שהוא סובר כסברת הרמב"ם. דהנה הרא"ש כותב שזמן נעילת שערי היכל אחרי הדלקת הנרות במקדש, והדלקת נרות במקדש הייתה אחרי הקטורת. ומבואר בדברי הירושלמי פ"ד דברכות שהקטורת היתה קרבה בתשע ומחצה (ומנחה קטנה כנגד הקטורת). ואם נאמר שזמן הקטורת הוא שעה (שלא מסתבר לתת לה יותר משעה, שהרי אפילו לקרבן התמיד חישבו שעה), הרי שהדלקת הנרות הייתה סמוך לפלג המנחה. ולפי מה שכתב הרא"ש שנועלים את ההיכל אחרי הדלקת נרות, הרי שהנעילה של ההיכל היא בזמן פלג המנחה. ואתי שפיר לפי שיטת סיעת ר"ת שפלג המנחה הוא סמוך ממש לשקיעה, וגם זמן נעילה הוא סמוך לשקיעה. וכמשמעות הגמרא בתענית כו עמוד ב: 'כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כתפילת נעילה דמיא'. נמצא שדברי הרא"ש הן הן דברי הרמב"ם שזמנה עד שקיעת החמה הראשונה.
7. ↑ מאידך, בשו"ע סימן רל"ב מבואר להיפך, ונתבאר במאמרינו בהאוצר פ"ח. (במאמרינו שם הארכנו ג"כ בנידון אם יש תשלומין לנעילה).
8. ↑ ובדוחק יש לצרף את סברת המנחת כהן מאמר ב' פרק י', שכתב לימוד זכות למתפללים אחרי השקיעה, שאפשר שגם לסוברים שזמנה עד השקיעה יש להחשיב תפילה אחרי השקיעה כתפילה אחרי ד' שעות (ותלוי בשיטות המפרשים בסימן פ"ט ואכמ"ל).אמנם לדברי האומרים שאפשר להתחיל תפילת מנחה אחרי השקיעה יש לתמוה - איך יתכן שתפילת נעילה זמנה עד השקיעה, ואילו מנחה זמנה עד צאת הכוכבים. ומסתבר שהסוברים שזמן מנחה אחרי השקיעה יסברו כן גם כלפי תפילת נעילה. ובאמת שי' הרמב"ם שזמן מנחה עד השקיעה, וכשיטתו בחלוקת שעות היום שסיום הי"ב שעות הוא בשקיעה, וכמש"כ בשעה"צ סי' רל"ג. והאומרים שזמנה עד צאת הכוכבים סוברים שחלוקת השעות היא עד צאת הכוכבים. ובדעת השו"ע יש מבוכה, כיון שמדבריו בסימן תנ"ט מוכח ששעות היום מעלוה"ש לצאה"כ, ואילו מלשונו בסימן רל"ג שהעתיק את לשון רבינו יונה שזמנה עד השקיעה משמע שהוא סובר כהגר"א. אך באמת העיקר בדעתו שסבר שהשעות מעלוה"ש לצאה"כ, כמו שהרחבנו במקום אחר. אמנם האידנא שאנו תופסים לעיקר כהגר"א, ודאי יש להחמיר במנחה שזמנה עד השקיעה. ותימה גדולה מש"כ ביבי"א ז' ל"ד להוכיח שזמנה עד צאה"כ מהרבה ראשונים, אבל כל הראשונים הללו ס"ל כסברת התרומת הדשן, ולדידן יש להוכיח מדבריהם להיפך, שהרי מפורש בש"ס שזמן מנחה בסוף י"ב שעות, ואכמ"ל.ועי"ש, שכתב שדעת הרמב"ם להתיר להתפלל עד צאת הכוכבים, ומה שכתב שקיעה לאו דווקא. וזהו פלא, כיון שהרמב"ם דקדק בכל מקום להגדיר את דבריו היטב, ואי אפשר לומר בו לאו דוקא. (אמנם לדעת הסוברים שהרמב"ם סובר כרבנו תם מוכרחים לומר בכמה דוכתי ששקיעה לאו דווקא, וכמו שהערנו בתחילת מאמרנו) עוד סמך על הגהות מימון פ"ג אות ח' שכתב ששקיעה היינו צאת הכוכבים. אך יש להעיר בזה שיש שם ט"ס וחסרון מילים, כמש"כ המהדירים ברמב"ם מהדורת ר"ש פרנקל, וגם דברי ההגהות מימוניות אינם בשיטת הרמב"ם. (וראה מה שהרחיב בזה הרב עמנואל מולקנדוב בהאוצר ל"ב).וידוע שהגר"א החמיר מאוד שלא להתפלל אחרי השקיעה (אמרי נועם ברכות כט:). וזהו לפי שיטתו בזמני היום ובין השמשות. ועי"ש שהחמיר אפילו לא להמשיך תפילה לאחרי השקיעה.
9. ↑ וראה שו"ת מהרי"ף סי' ו'.
10. ↑ פירש זאת מחמת לשון הטור שיש להתפלל אותה סמוך לשקיעת החמה, ומפרש ש'סמוך' פירושו חצי שעה לפני, כמו סמוך למנחה. אך אינו מפרש מהו הלשון 'חמה בראשי האילנות', ואיך זה מסתדר עם מה שאמרו בשבת שהזמן הוא סמוך מאוד לשקיעה. ונראה שכוונתו לומר שהזמן שחמה בראשי האילנות הוא זמן ארוך. ומה שהגמרא בשבת אומרת שחמה בראשי האילנות הוא זמן פרישה ממלאכה, היינו סוף זמן שהחמה בראשי האילנות, ואילו מה שהזכיר השו"ע כאן חמה בראשי האילנות פירושו תחילת הזמן שחמה בראשי האילנות. (בדברי יוסף שוארץ דף ע"ב ב' כתב שבדק, וזמן חמה בראשי האילנות הוא כרבע שעה עד עשרים דקות לפני השקיעה).
11. ↑ הגר"א מוכיח את שיטתו שהמציאות מוכיחה שזמן צאת הכוכבים הוא קצר הרבה יותר מזמן עלות השחר. ואם לדעת ר"ת צריך להמתין לחושך מוחלט, לא מובנת כוונתו, שהרי המציאות היא שמעלות השחר עד הנץ שווה ממש למהשקיעה עד צאת הכוכבים. אלא שידע הגר"א שהאחרונים הסוברים כר"ת הוציאו שבת מיד כשראו כוכבים, אלא שהם סברו שהמציאות בארץ ישראל היא שלוקח לנשף ע"ב דקות, ולכן מהשקיעה עד ספק חשיכה מותר לעשות מלאכה. וכמו שמפורש כן במנחת כהן וכמה אחרונים שקדמו לגר"א.
12. ↑ לשון הטור וזמנה סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות לשון הרמב"ם ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה. ולשון השולחן ערוך 'זמן תפילת נעילה כשהחמה בראשי האילנות כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה'. לקח את הלשון של 'ראשי האילנות' מדברי הטור, ואת הלשון של 'שישלים אותה סמוך לשקיעה' מלשון הרמב"ם. ומסתבר שכוונת השו"ע כדברי הטור שצריך להתחילה לפני השקיעה, ומה שהעתיק את לשון הרמב"ם סמוך לשקיעה כוונתו צאת הכוכבים. (ונתבאר לעיל אם הבית יוסף הבין כן גם בדעת הרמב"ם גופיה).
13. ↑ מצאנו מבוכה דומה לזה בשו"ע בסימן רל"ג, שהשו"ע כתב שמי שהתפלל מנחה אחרי פלג אין לו להתפלל ערבית לפני השקיעה, ונתווכחו בזה האחרונים האם כוונתו לשקיעה כפשוטו [וכדעת הלבוש והגר"א שסיום י"ב שעות בשקיעה] או שכוונתו לצאת הכוכבים [וכשיטתו בסימן תנ"ט, כדעת התרומת הדשן והמגן אברהם]. אמנם שם הדברים מתבארים ממקור דבריו, כיון שלשון השו"ע שם הוא מתלמידי רבינו יונה, והם סוברים כדעת הגר"א שסוף זמן מנחה בשקיעה, ואם כן בודאי שכוונתם שקיעה כפשוטו. אלא שהשלחן ערוך שהעתיק את הדברים אפשר שנתכוין בזה כפי שיטתו.מה שכתבנו ששיטת השו"ע שחלוקת השעות כהמגן אברהם, הרחבנו זאת במאמרנו בהאוצר פ"ד שהדברים מוכרחים כפי דברי הביאור הלכה בסימן רס"א ד"ה להקדים. והאומר להיפך מעמיד את דברי השו"ע כדברי נביאות, שכיוון ברוח הקודש לחידוש שחידש הגר"א בסוף ימיו [נגד כל הראשונים שהיו לפניו]. אך אף על פי כן אין הכרח כלל לנקוט כן להלכה גם להולכים אחרי הוראות השו"ע בכל מקום, כיון שדעת הרבה מהאחרונים ששיטת השו"ע תלויה במציאות שהיתה ידועה לו, ולפנינו המציאות שונה וממילא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
14. ↑ שכן לפי המוכח בארץ ישראל אין מקום לשיטת המנחת כהן, כנודע. כפי הנראה הבית יוסף סבר כסברת רדב"ז (ח"ד סי' רפ"ב) דשיטת ר"ת היא שיטת שאר הראשונים, ולכן פירש כן גם בדברי הרמב"ם, ומה שכתב הרמב"ם סמוך לשקיעת החמה בהכרח פירושו צאת הכוכבים. אך לדידן דנקטינן כדעת הגאונים, נקטינן שאין זו כונת הרמב"ם. וממיל הדר דינא לקיים את דברי הרמב"ם כפשטם.
15. ↑ וראה לעיל מש"כ שבדעת הרא"ש אפשר לפרש כרמב"ם.
16. ↑ נתבאר בגמרא סוף יומא בדעת רב שלמ"ד תפילת נעילה בלילה בעל קרי יכול לטבול במוצאי כיפור לפני תפילת נעילה. ומשמע שתפילת נעילה לרב לא צריכה כלל להיות בתוך יום כיפור, ולכאורה אין זה תואם לדברי הירושלמי שלדעת רב אפשר להתפלל עד נעילת שערי שמים, שמשמע שיש זמן שננעלים שערי שמים ואי אפשר להתפלל כל הלילה. אמנם אם נרצה להשוות את דברי הבבלי עם הירושלמי הרי שיש לומר שדעת רב שאפשר להתפלל עד סיום אור היום, שהוא הרבה אחרי צאת הכוכבים דהגאונים. ויש בזה אסמכתא לשיטת הגאונים בבין השמשות, שלדבריהם יש זמן רב בין סיום הצום לבין סיום אור היום. אמנם באמת לפירוש המנחת כהן בדעת ר"ת, וכן הוא דעת הרבה אחרונים, גם לשיטת רבנו תם כן הוא, שסיום היום בצאת ג' כוכבים ויש אחרי זה זמן מרובה עד שמחשיך לגמרי.
17. ↑ ראה מאמרו של הרב שמואל פרץ בהאוצר צ"ג בביאור זמן חמה בראשי האילנות. ועי"ש שמפרש שחמה בראשי האילנות הוא סמוך לשקיעה, ונדחק בדעת הב"ח והט"ז שכתבו שהוא חצי שעה קודם. ופירש שהם כתבו כן מכח ההכרח בלשון השו"ע ולא מצד המציאות שהכירו. ודבריו כנים מצד פשטות הסוגיא בשבת ל"ה (שיש לפרוש ממלאכה מזמן זה, ועל כרחך זהו זמן סמוך לשקיעה) אך בפירוש דברי הב"ח והט"ז אינו מדויק, שבאמת גם הם נראה דסבירא להו כדבריו, שכן מבואר בדברי הב"ח שחמה בראשי האילנות הוא סמוך לשקיעה ממש, ותמה על לשון השו"ע שמשמע מדבריו שחמה בראשי האילנות חצי שעה קודם. גם הט"ז שקבע שזמנה חצי שעה לפני השקיעה, נראה שמסכים לדברי הב"ח שחמה בראשי האילנות הוא סמוך לשקיעה, וכדברי הרב פרץ, אלא שהט"ז סובר שעל כרחך לשון השו"ע לאו דווקא, ואין הכוונה להתחיל בחמה בראשי האילנות כפשוטו. אמנם נראה שאפשר ליישב את דברי הט"ז עם לשון השולחן ערוך, ולומר שחמה נמצאת בראשי האילנות למשך זמן מרובה של כחצי שעה. ובסוגיא בשבת ל"ה אמרו להדליק נרות כל עוד החמה עדיין בראשי האילנות שהוא סמוך ממש לשקיעה, וכלשון הש"ס אדשמישא אריש דיקלי. כלומר, שצריך להדליק נרות תוכ"ד שעדיין יש שמש בראש הדקלים. ואילו בירושלמי בפ' תפילת השחר, שהוא מקור דברי השו"ע בהלכות נעילה, הלשון הוא כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, כלומר משעה שמתחילה השמש להיות בראשי הדקלים.
18. ↑ שו"ר שכן מסיק במאמרו של הגרי"א זילבר באוצרות ירושלים קנ"ג הן בביאור דברי הרמב"ם והן בחשבון הדברים לענין תחילת זמנה.
19. ↑ מבחינה מציאותית דברי הירושלמי מאוד קשים, איך משתנה הדבר כל כך שחמה בראשי האילנות מקדים יותר משעה ורבע לפני השקיעה, ולפי שיטת רבנו תם אתי שפיר שפלג המנחה צמוד לשקיעה.
20. ↑ לפי המחשבים את השעות מעלות השחר לצאת הכוכבים, הרי שפלג המנחה הוא סמוך לשקיעה, וחמה בראשי האילנות בבבל הוא כרבע שעה לפני השקיעה, כדי שאפשר להתפלל מנחה לפי שיטת רבי יהודה לפי הלשון השניה בירושלמי.ולפי סברת הגר"א שמחשבים מהזריחה לשקיעה, צריך לומר שהירושלמי סבר שבבבל השמש היתה מגיעה לגובה האילנות יותר משעה ורביע לפני השקיעה.אמנם לפי הלשון בירושלמי שהנידון הוא לגבי מנחה, מסתבר שגם לסברת הגר"א שמודה הירושלמי שחמה בראשי האילנות אינו מוקדם כל כך. אבל אכתי הוא מגיע לכחצי שעה מהשקיעה וכדעת הט"ז.
21. ↑ אמנם ראה הערה לעיל שאפשר לומר שזמן חמה בראשי האילנות מתחיל מופלג מהשקיעה ומסתיים סמוך לשקיעה. אך מאידך אין שום מקור לחייב להתחיל בזמן זה, וכמו שיתבאר בהערה הסמוכה.
22. ↑ יש לעיין טובא בדברי השו"ע שקבע שצריך להתחיל את התפילה בזמן שהחמה בראשי האילנות ולא לפני זה, שהרי מקורו בדברי הירושלמי הנ"ל, ובהם לא מבואר שיש חיוב לאחר את התפילה, אלא רק שרב הקדים להתפלל את תפילת נעילה מזמן חמה בראשי האילנות מפני שהוא היה מאריך בתפילתו, (הגם שהוא סבר שזמנה בנעילת שערי שמים), אבל הוא הדין לדידן, שאם לוקח לנו הרבה זמן להתפלל רשאים להקדים, וכדברי הרמב"ם. עוד יש להוסיף שכוונת הירושלמי להוכיח מזה שהוצרך רב להטריח את עצמו להקדים את התפילה, משמע שהוא חזר בו וזמנה בנעילת שערי היכל, אבל אין ראיה שזמנה רק משעה שחמה בראשי האילנות, ואפשר שזמנה קודם זה טובא, וכמו שהקשה הירושלמי לפי הלשון השניה שם שהנידון הוא כלפי תפילת מנחה. (שהקשו למה הקדים להתפלל מבעוד יום, הרי יכול היה להתפלל סמוך לשקיעה. ואין הכוונה להקשות שאסור להתפלל מנחה מוקדם, אלא מה הוצרך להקדים כל כך. וצ"ע).
23. ↑ כ"כ סברא זו ברב פעלים ח"ד סי' ה' לבאר את דברי הפמ"ג במש"ז שכתב שלא יקדים לפני הפלג. אמנם מקור הפמ"ג הוא מהב"י, ויש לבאר את הדברים משרשם.הנה הבית יוסף מביא מהגהות מימוניות שיש לדקדק מדברי הירושלמי שאפשר להתפלל אותה מפלג המנחה, שהרי רב התפלל אותה מזמן שצייר גולתיה. ויש שתמהו אם כן למה הבית יוסף פסק שזמנה רק מזמן שחמה בראשי האילנות הרי אפשר כבר להתפלל מפלג המנחה. אך באמת היא קושיא של קנתור, כיון שהזמן של ההגהות מימוניות של פלג המנחה הוא אותו זמן של חמה בראשי האילנות. (שהרי רב צייר גולתיה בזמן של חמה בראשי האילנות, כדאי' בירושלמי ומשם מוכיח הגה"מ) ופלג המנחה לדידהו הוא ג' רגעים לפני השקיעה שהחמה עדיין נראית בראשי האילנות, כמו שכתבו האחרונים שחמה בראשי האילנות סמוך לשקיעה ממש. (ובירושלמי לפי לישנא אחרינא, שם ס"ל שזמן שחמה בראשי האילנות הוא כדי שיעור תפילה שיכול להספיק להתפלל לפני פלג המנחה, כיון שבבל עמוקה היא מאוד).ולפי כל זה צריך ביאור דברי הפמ"ג שכתב שלכתחילה לא יקדים לפני פלג, הרי הם הם דברי השו"ע שלא להקדים לחמה בראשי האילנות, ומה חידש הפמ"ג. ואפשר שבאמת זה גופיה כוונתו לפרש דברי השו"ע. אך יש לומר שדבריו סובבים לפי המנהג במקומות של המנחת כהן לחשב את הפלג שעה ורביע לפני צאת הכוכבים, אפילו אם צאת הכוכבים הוא פחות משעה וחומש. והרי פלג המנחה באותם מקומות הוא כג' רבעי שעה לפני השקיעה. (כיון שצאת הכוכבים היה כחצי שעה מהשקיעה, כמש"כ החת"ס בלוח השנתי בסוף חדושי מועד. וע"ע במאמרו של הרב יואל שילה בהאוצר צ"ב).וכך הם דברי הרב פעלים שנסמך על דברי הפרי מגדים להתיר תפילת נעילה מפלג המנחה, אך כפי המתבאר מקור הדברים מהגה"מ דלמד את זה מ'חמה בראשי האילנות'. וצ"ע טובא. ואין כאן הלכה ב'פלג' אלא בחמה בראשי האילנות, ונמצא שלפי מנהג המנחת כהן שמחשיבים את הפלג כג' רבעי שעה לפני השקיעה נוצרת הלכה בלי מקור שזמן נעילה מפלג. (עיין בדברי הרב פעלים שמסיק מכח דברי הפמ"ג שמה שאמרו להתחיל בחמה בראשי האילנות לאו דווקא, ואמרו כן רק לחשוש לכתחילה שהתפילה תהיה סמוכה לנעילת שערי שמים. ולהנ"ל כל זה תמוה, שהרי מי שאמר פלג נתכוין לחמה בראשי האילנות).יש להוסיף כאן עוד פרט בדברי הגה"מ, שהגה"מ שם בא לשלול את הסוברים שיש קפידא להתפלל נעילה בדווקא בלילה לדעת רב. וכתב דודאי אפשר להתפלל לפני הלילה גם לרב, שהרי גם ערבית אפשר להתפלל מפלג. וכתב שאם נרצה לקבל את שיטתם שלרב יש עיכוב להתפלל בלילה, נוכל לקבל רק לאסור להקדים לפני הפלג, אבל מפלג ודאי שאפשר. וכל זה רק לשיטת רב. אך כל דברי הגה"מ הם רק לרב, אבל לרבי יוחנן שזמן התפילה עד נעילת שערי היכל אין מקור כלל שצריך להתפלל רק מפלג. (וכנ"ל, דהנידון הוא בפלג דידהו שהוא סמוך ממש לשקיעה, ואין שום גילוי לפלג ראשון). וראה שהרחיב בכל זה הגרי"א זילבר באוצרות ירושלים כרך קנג.כמה הערות בדין נשיאת כפים במנחה של תענית:מענין לענין יש להעיר בענין נשיאת כפים בתענית ציבור מפלג המנחה ואילך. [תורף הדיון: איתא בש"ס ריש פ"ד דתענית דקי"ל שאין נושאים כפים במנחה בתענית, ומסקינן התם דהאידנא נהוג לישא כפים כיון שמתפללים את מנחה סמוך לשקיעת החמה, הו"ל דומיא דתפילת נעילה, כיון שכל השנה היו מתפללים מנחה מוקדם. ונסתפק החזו"א אם כוונת הגמרא שיש תקנה קבועה לדורות שנושאים כפים במנחה מחמת המנהג שהיה בזמן הש"ס, או שמא נקבע להלכה שרק במנחה שהיא דומיא דנעילה נושאים כפים. והחזו"א הנהיג במקומו לקולא שאפשר לישא כפים אפילו במנחה גדולה, כיון שלפנינו מצות נשיאת כפים וכנגדה ספק גזירה. אבל שאר ארץ ישראל נהגו בדורות האחרונים שרק באופן שמנחה היא דומיא דנעילה, דהיינו שהיא סמוך לשקיעת החמה נושאים כפים. ודנו האחרונים מאיזה שעה אפשר להתפלל עם נשיאת כפים, יש שהתירו מפלג המנחה, ויש שהצריכו סמוך ממש לשקיעה. וצריך לדון מהו דומיא דנעילה]. והנה לפי המבואר אין שיעור של 'פלג המנחה' שמזמן זה אפשר להתפלל נעילה, אלא שלדברי הרמב"ם צריך לסיים את התפילה סמוך לשקיעה. ולדברי השו"ע צריך להתחיל את התפילה סמוך לשקיעה. ופשטות הסוגיא משמע שלענין דיעבד אפילו מזמן מנחה יוצא יד"ח (ודלא כרמב"ם, עי' בפנים). ובודאי לענין גדר של 'דומיא דנעילה' פשוט שאם מתפלל מנחה בזמן מנחה אי אפשר לישא כפים (לולי החזו"א), כיון שלא ניכר הדבר שהוא דומה לנעילה. ואם כן, גם גדר זה של 'פלג המנחה' הוא גדר שאין לו קיום, כי היכן תלו את הדבר בפלג המנחה. וכל המקור הוא רק מדברי הגה"מ, לפי חשבונו שהפלג הוא זמן של חמה בראשי האילנות וכנ"ל. ועל כן עד כמה דנקטינן בביאור הגמרא דלא כחזו"א, ובעינן שיהיה דומיא דנעילה. הרי לכאורה בעינן שיהיה כפי האופן שמתפללים נעילה, וזהו סמוך ממש. אמנם ברב פעלים שם (ד' ה') צירף את דברי רש"י שפירש שביום רגיל היו מתפללים בשש שעות, ובתענית היו מתאספים מאוחר, שמשמע שאם מתפללים לקראת ערב לא הוי דומיא דיום רגיל. ואם כן יש לומר שלא צריך ממש שיהיה בזמן הראוי לנעילה. (אך לפי זה אין זה תלוי בשיעור המופיע בלוח כזמן 'פלג המנחה', אלא כל שהוא לקראת ערב). וכן צירף שם סברא כעין סברת החזו"א, שכיון שהוא רק גזירה לגזירה יש להקל בצירוף קל. ולכן מסיק דאין למחות אם עושים נ"כ מפלג המנחה.והנה ברב פעלים הנ"ל דייק את לשון הגמרא בתענית שאמרו שפרסי ידים סמוך לשקיעת החמה, משמע שאם נושאים כפים עד חצי שעה לפני השקיעה אתי שפיר כמו שאר מקומות שהזכירו סמוך. ונדחק בביאור לשון הרמב"ם ושו"ע דלא משמע כן, ויש לעיין בזה דמאין יצא חידוש זה. דהן אמת שבכל מקום אנו אומרים שסמוך פירושו חצי שעה, אבל כל זה כשאנו באים לתת דין כגון שאסור לשבת לפני הספר סמוך למנחה, ודאי חז"ל באו לתת פרק זמן שיש לו דין סמוך. ועד חצי שעה אפשר להחשיבו כסמוך. אבל בעצם הפירוש של סמוך, בודאי שפשוטו הוא סמוך ממש. ואם חז"ל מספרים לנו שהכהנים נושאים כפים סמוך לשקיעה, אין הכרח להוציא זאת מפשוטו שהם נושאים כפים סמוך ממש. והרי עד כמה שתפילת נעילה בעינן סמוך ממש לשקיעה, שהוא סיום היום כמפורש ברמב"ם, הרי שגם בנשיאת כפים בעינן סמוך. וזה דומיא דנעילה, שמסיים את היום בתפילה ולא נשאר לו זמן עד סיום היום. (עי' בהאוצר צ"ג עמ' תי"ט בביאור הקביעה שסמוך זהו חצי שעה).והנה בתשובת הרב פעלים הנ"ל כתב שזמן חמה בראשי האילנות הוא שליש שעה קודם המוגרב, והמוגרב הוא י' דקות אחרי השקיעה. ונמצא זמן נעילה י' דקות לפני השקיעה. ומשמע מדבריו שכן הדין לענין יום כיפור. רק שלגבי תענית יש להקל שמחצי שעה לפני השקיעה חשיב דומיא דנעילה. וכל זה לדעת השו"ע (כשי' ר"ת דהמנח"כ וכמו שנתבאר), אבל מנהגנו היום כפי המתבאר בדעת הרמב"ם שמשלימים את התפילה בשקיעה, ומתחילים כפי הצורך לפני השקיעה כדי לסיים בשקיעה. (ורבים נהגו לדקדק להתפלל בתוך חצי שעה מדין 'סמוך לשקיעה'. ואין זה הזמן של חמה בראשי האילנות כמו שנתבאר בפנים, אלא זו שיטה אחרת לפרש שזמן נעילה 'סמוך לשקיעה', וכגדר סמוך בכל מקום וכשיטת הט"ז).[ראיתי בכה"ח שהביא בסי' קכ"ט בדין נשיאת כפים בתענית שדעת הב"ח סי' תרכ"ג שזמן נעילה הוא מחצי שעה לפני השקיעה שזהו זמן שחמה בראשי האילנות. והכה"ח קיצר בדבריו, שהן אמת שכן יוצא למעשה לפי דבריו, אבל אין זה מדברי הב"ח, כיון שהב"ח שם נוקט שחמה בראשי האילנות זהו סמוך ממש לשקיעה, רק דס"ל שלדעת רבי יוחנן זמנה חצי שעה לפני השקיעה. אך לפסק השו"ע שזמנה מחמה בראשי האילנות ס"ל שהוא סמוך ממש לשקיעה עד השקיעה. והב"ח נתקשה איך יתחיל ויסיים באותו זמן (ובהכרח שלרמב"ם, שהוא מקור לשון השו"ע, צריך להקדים חצי שעה ולא בזמן שחמה בראשי האילנות שכתב השו"ע). ותירצו האחרונים שכוונת השו"ע שצריך לסיים בצאה"כ וכנ"ל.באחד המלקטים על סי' קכ"ט ראיתי שהרחיב את הטעות, וכתב שבב"ח ובט"ז שם כתבו שלכתחילה יש לישא כפים בתוך חצי שעה מהשקיעה. ולהד"מ].
24. ↑ אמנם בהכרח שגדר תפילת ערבית קשורה ללילה אפילו לרבי יהודה, וכמו שאמרו בברכות כ"ז שהמתפלל ערבית בערב שבת בפלג המנחה חייב לבדול ממלאכה, ולכאורה מה ענין ערבית לענין לבדול ממלאכה. ובהכרח שגם לרבי יהודה גדר תפילת ערבית הינו גדר תפילת הלילה רק שהתירו להקדימו. (אך באמת נראה שהטעם שצריך לבדול ממלאכה תלוי בזה שאומר בתפילתו 'מקדש השבת'. אך היא גופיה צריכה טעמא, למה אי אפשר להתפלל בערבית של ליל שבת מבעוד יום תפילת חול. ובהכרח דלכולי עלמא גדר תפילת ערבית בפלג הוא תפילת הלילה).
25. ↑ בענין שיטת השו"ע בחלוקת השעות, ראה במאמרינו בהאוצר פ"ד עמ' צ"ט בתגובה להרב דהן מה שכתבנו בזה.
26. ↑ לענין מעשה יכול לשמוע את חזרת הש"ץ ולצאת ידי חובה. ואם עבר זמנו יש פלוגתא באחרונים אם מועיל תשלומין לתפילת נעילה. וביארנו בארוכה בהאוצר פ"ח עמ' קצ"ז. ויכול לעשות תנאי נדבה.
27. ↑ ראה אגן הסהר א' עמ' 72.
28. ↑ בענין חשיבות נשיאת כפים בתפילת נעילה, ראה מאמרו של הרמ"מ איכנשטיין בהאוצר ל"ג שמביא סימוכין לומר שעיקר תפילת נעילה שורשה בנשיאת כפים במקדש סמוך לשקיעה.
29. ↑ לדידן ג' פעמים, כדמסקינן ריש פ"ד דתענית.
30. ↑ פרק ד' הלכה א' 'את ש"מ תלת את ש"מ שמתענין במעמדות ושמתפללים ארבע ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום'.
31. ↑ עי' יחו"ד ח"ו סי' מ' שהביא לצרף לענין בין השמשות את דעת הראבי"ה או"ז ויראים להקל בנשיאת כפים בלילה. ועיינתי בראבי"ה שם סי' תתע"ז שהביא את דברי הירושלמי, וכתב שהעולם נהגו דלא כירושלמי לעשות נשיאת כפים בלילה. ובאו"ז הביא דברי הראבי"ה.וביראים סי' רס"ט כתב שאע"פ שהוקשה נשיאת כפים לשירות לא הוקשה לכל הדברים, כגון לענין יום. ולא זכר כלל מדברי הירושלמי ומשמע דאישתמיטיה. והרי שאר הראשונים הסיקו להיפך מדברי הירושלמי, וממילא לכאורה דבריו נדחים. גם הראבי"ה משמע שרק מנהג העם לעשות בלילה ואינו כדין. (או שמא הראבי"ה סובר שלדעת הבבלי זמן נעילה בלילה, ואם כן יש להוכיח מהמשנה בתענית שיש נשיאת כפים בלילה, שהרי יש נשיאת כפים בנעילה. ודוחק, שאפשר להעמיד את המשנה באופן שעשה נעילה ביום). ונמצא שבפשוטו אין לנו שום סמך אמיתי לצרף את המתירים בנשיאת כפים בלילה.אמנם אהני לן דברי היראים לחזק את דברי הגבורת ארי כנגד הרא"ש שלא דורשים מה שירות ביום אף נשיאת כפים ביום. וממילא נפלה הראיה לומר שזמנה בשקיעה מדין דם נפסל בשקיעת החמה.
32. ↑ ויש להעיר על זה, שאם סוף זמנה הוא אפילו אחרי צאת הכוכבים, למה הזדרז רב להתפלל כשחמה בראשי האילנות. ואולי יש לומר שגם לפי שיטת הבבלי בשיטת רב שמותר להתפלל בלילה, מכל מקום כל ההיתר הוא עד נעילת שערי שמים, דהיינו עד הזמן שיש אור בשמים מחמת היום, דהיינו עד סוף שיעור ד' מיל מהשקיעה, שעדיין יש קצת אור מהיום. (דלגאונים שסוברים שבין השמשות מתחיל מיד בשקיעה, עדיין יש ד' מיל עד סיום יציאת הכוכבים, כמו שמבואר להדיא בפסחים צ"ד.) והגם שלכל דיני יום כבר נגמר היום בצאת הכוכבים, מכל מקום לענין נעילה אפשר להחשיבו שהוא שייך קצת ליום כיפור ואפשר להזכיר בו מקדש ישראל ויום הכיפורים. וכיו"ב מצאנו שיש התייחסות לזמן של אחרי צאת הכוכבים שאפשר להחשיבו כיום לענין זמן חליצת תפילין לדעת רבי יעקב במנחות לו. (שזמנו עד שתכלה רגל מן השוק), אך שם הטעם תלוי בחשש שמא ישן. (עי' בגר"א סי' תרצ"ה ס"ג בענין אמירת מקדש ישראל ויום הכיפורים בלילה לשיטת רב).
33. ↑ עי' תוספות מנחות כ' ד"ה נפסל, זבחים נ"ו ד"ה מנין ושער הציון רל"ג סק"י ודו"ק. ושיטת הרא"ש ששערי היכל ננעלים בשקיעה ראשונה, כמו שנתבאר לעיל. וזה כפי עיקר שיטת ר"ת שדם נפסל בשקיעה ראשונה, כמבואר בתוספות הנ"ל. ויש לתמוה לשיטתו איך דם נפסל בשקיעה ראשונה וקרבן התמיד קרב עד סוף שעה י"ב, שהוא בצאת הכוכבים (אם הוא סובר כפי שיטת הראשונים שמחשבים מעלוה"ש לצאה"כ). ועי' בשעה"צ הנ"ל שרמז לתרץ זאת שדם נפסל, הכוונה סתם דם ולא דם התמיד. ולפי זה נעילת שערי היכל היא בצאת הכוכבים, כיון שאי אפשר להקריב את התמיד כשהדלתות נעולות.
34. ↑ וראה קובץ תשובות ב' ל"ד שהביא בזה את דברי השעה"צ סי' רל"ג סקכ"א לענין מנחה שבשעה"ד סומכים על ר' יוסי (שספק חשיכה מתחיל בסיום בין השמשות). ונראה דר"ל שהגם שיש לומר ששיטת רבי יוסי אינה מועילה לנו לגבי הסברא של דם נפסל בשקיעת החמה (שהרי לכאורה דין זה קאי לכו"ע), הרי גם לגבי מנחה שיטת רבינו יונה שסוף זמן מנחה הוא בשקיעה מתורת ודאי, כמו שהביא בשער הציון סק"י, ואעפ"כ הקל השעה"צ בסקכ"א לענין שעת הדחק. אך יש לעיין בעיקר הך מילתא, דהמ"ב בכמה דוכתי לא הכריע במחלוקת בחישוב שעות היום (מ"א גר"א). וכן במחלוקת בשיעור בין השמשות (גאונים ר"ת) ובסימן רס"א בביאור הלכה ד"ה ואין, צרף את שיטת ר"ת לענין דיעבד במעשה שבת בבין השמשות. וכן [בסימן רצ"ט סק"א] לענין התחלת סעודה שלישית בבין השמשות בדיעבד סמך על שיטת ר"ת. וכל זה לא שייך לדידן בא"י [שהרי בסימן רצ"ג בביאור הלכה נקט המ"ב כדעת המנחת כהן שכוכבים בינונים הם צאת הכוכבים דר"ת, וכל זה בהנחה שבארץ ישראל הכוכבים הבינונים הם ע"ב דקות מהשקיעה. וממילא כיון שאין קיום לשיטת ר"ת דהמנחת כהן בא"י, גם כן אין קיום לחשבון המג"א, כנודע שהדברים תלויים זה בזה, וכמו שנתבאר במאמרנו בהאוצר פ"ד]. ולפי זה, כיון שלפי חשבון השעות של הלבוש והגר"א עיקר זמן תפילת מנחה המבואר בש"ס הינו עד השקיעה [שהרי מבואר בברכות כ"ז שסוף זמן מנחה בסיום הי"ב שעות] איך אפשר לסמוך על שיטת רבי יוסי ולהתפלל אחרי השקיעה. והגם שאפשר לבאר שכל דברי הגמרא בסיום זמן מנחה בשקיעה הינם בשיטת רבי יהודה, מכל מקום יש כנגדנו כמה ספיקות [דספק אם אזלינן בתר דם שנפסל בשקיעה או בתר עיקר שם יום, ואפילו אם אזלינן בתר עיקר יום שמא הלכה כרבי יהודה, והא קמן סתמא דגמרא לאסור] ומהכ"ת להקל בזה בשעת הדחק. והא קמן דברי גדולי הפוסקים שאנו נוקטים כמותם בזמני היום [רמב"ם רבינו יונה וגר"א] שדבריהם מבוארים שאי אפשר להתפלל מנחה אחרי השקיעה. (וראה להגר"א באמרי נועם ברכות כ"ט: שאפילו אין להמשיך תפילה אחרי השקיעה) ולפי כל זה צ"ע דברי הגריש"א שלמד להתיר נשיאת כפים בספק חשיכה מדברי השער הציון.
35. ↑ דעל זה אמר הירושלמי שלרב אי אפשר לישא כפים הגם שהוא התפלל בבין השמשות. אא"כ נפרש שרב התיר להתפלל גם בבין השמשות וגם אחרי השקיעה.
36. ↑ כמו שנתבאר שהיראים שהתיר לא שמיעא ליה דברי הירושלמי, והראבי"ה הביא מנהג להתיר וכתב שזה נגד ירושלמי ולא כתב דחיה לירושלמי. ויש להרחיב בזה מעט, דודאי גם לפי הסוברים שמצרפים ספיקות לא שקולים אי אפשר לצרף ספיקות דחויים. דודאי בכל נידון צריך להכריע מה הדבר הנכון. ואם בשיקול דעת אנו מכריעים על סברא שאיננה מדוייקת, לא שייך לצרפה אפילו לספק שלישי ורביעי. וכל מה שאמרו חלק מהקדמונים לצרף ספיקות שאינם שקולים היינו בצדדים רחוקים, כגון לצרף צד של מאורע נדיר, כמבואר בסוגיא בכתובות ט' או ביבמות ק"כ, כגון שמצרפים ספק של מיעוט מפילות לספק, שכיון שהצד של מפילות הוא צד גמור שודאי ישנו בעולם אנו יכולים להחשיב אותו כתוספת הכרעה לצדדי הספק. ואם כן בנידון דידן שיש לפנינו ירושלמי מפורש שנעלם מעיני היראים, והראבי"ה כתב שהעולם נהגו לא כמו הירושלמי ולא הזכיר שום טעם לדחות את הירושלמי, הרי שלפי דרכי הפסיקה לא שייך לדחות ירושלמי בלי מקור, ובפרט בירושלמי שהוסכם בראשונים. ממילא אין כאן אפילו צד של ספק שאינו שקול. [וזה בנין אב גדול בענייני צירופי ספיקות, שתמיד יש לנו לברר מאיזה טעם אנו לא מסתמכים על כל סברא לעצמה, האם מחמת שיש לנו רוב נגדה או מחמת שהיא סברא דחוקה. שאם הטעם הוא מצד שיש רוב נגדה, הרי שיש מקום לצרף בספקות למתירים בספקות שאינם שקולים, אבל סברא זרה לא שייך לצרפה אפילו בכמה ספיקות].
37. ↑ גם לענין הברכה יש ספק גדול, כיון דקי"ל שלא מברכים על ספק מצוה אפילו בספק דאו'. ויש מי שכתב ללמוד דין זה של ברכת כהנים בספק חשיכה שיכול לברך, כדין ספירת העומר שכתב התה"ד סימן ל"ז שאפשר לברך באופן שיש ס"ס בדאורייתא. (וכאן יש ספק בין השמשות וספק שמא כסוברים שאפילו בלילה יכול לברך, אמנם באמת אינו ברור, כמו שנתבאר בפנים). אך באמת אין הכרח מדברי התה"ד, כיון שהתה"ד שם פשוט לו שספק ברכה במצוה דאו' לחומרא אלא שלא ברור לו שספירת העומר דאו'. ועל כן עשה הכרעה של 'שאני אומר'. כלומר, שנחלקו שם הראשונים אם ספירת העומר כל יום מעכבת, ונחלקו הראשונים אם ספירת העומר דאו', וכתב התה"ד שכיון שברכה לבטלה דרבנן יש לומר 'שאני אומר' בדרבנן, ונתלה שהסוברים שכל יום מעכב סוברים שספירה דאו'. ולדידהו יש לומר שכיון שספק ברכות לחומרא בדאו', הרי שאם מסופק אם ספק יום אחד יוכל לברך. והשו"ע (סי' תפ"ט) שפוסק שספק ברכות בדאו' לקולא מחשש סב"ל, וגם פסק את התה"ד, יש בו ארכביה אתרי ריכשי. וכבר תמה כן הגר"א לענין אחר בסימן זה. וצריך לומר שהשו"ע המשיך את דרכו של התה"ד ועשה 'שאני אומר' גם כלפי דין ספק ברכות לחומרא - שיש לתלות שהסובר שספירה כל יום מעכבת סובר גם שספירה דאו' וגם שספק ברכות בדאו' לחומרא. אמנם כל זה שייך רק בדברים שאנו באים במחלוקת הפוסקים ושייך לומר 'שאני אומר'. ואם תאמר שבנידון דידן נאמר שיש לתלות שהאומרים שנשיאת כפים ביום סוברים שספק ברכות לחומרא, הרי אי אפשר לאמרו, דלהדיא דעת הרא"ש שנשיאת כפים ביום דווקא וספק ברכות לקולא בדאו', כמו שהביא הגר"א בשמו בסי' תפ"ט. ומכל מקום במקומות שנוהגים לישא כפים בשעה זו עם ברכה יש מקום זכות, כיון שהרבה אחרונים נקטו שאפשר לישא כפים בשעה זו לפי דרכם בחישוב זמני היום. ואע"פ שכפי המתבאר בזמנינו בא"י לא נקטינן הכי, מכל מקום גם לדידן יש מקום סמך עכ"פ מחמת כמה צדדי ספיקות וכנ"ל. ויש מהראשונים שתפסו שספק דאו' בעי ברכה (והגם שהשו"ע הכריע לקולא בכמה מקומות, מ"מ גם סתר משנתו בכמה מקומות, כמו שכתב הגר"א בסי' תפ"ט וסי' ס"ז, ומסתייע מנהג כמה מקומות להקל בזה). אך במקום שאין מנהג, מסתבר שאין לחדש זאת וככל המתבאר. יש להוסיף בזה דברים, שעיקר הדימוי ל'ספק דאו' בעי ברכה' לכמה מרבוותא, אינו מוכרח כלל, כיון דנקטינן דאין חיוב נשיאת כפים פעם שניה באותו יום, ולפו"ר הטעם להחמיר בספק דאו' הוא מחמת שיש חיוב להחמיר בספק דאו', ובנשיאת כפים אינו חייב להחמיר בפעם השניה. והדברים ארוכים.ועי' מש"כ במריח ניחוח בראשית פ"ד בענין ס"ס בברכות בדאו', שאחד המחברים הרבה לדמות כמה וכמה נידונים להתיר לברך בס"ס דאו'. ורוב הדימויים אינם נכונים, כיון שכדי להתיר לברך בס"ס בדאו' צריך כמה תנאים המבוארים בדברי התרומת הדשן סי' ל"ז, וכנ"ל. (והכלל העיקרי המוכרח שאין לזוז ממנו הינו שיהיה ספק דאו' כזה שלשיטת רבינו יונה אומרים בו ספק ברכות להחמיר, כגון שהמצוה עצמה מסופקת. לאפוקי אופנים שהספק הוא בדיני הברכה, וכמו מי שחלץ תפילין על דעת להחזיר שחוששים לסברת רמ"א ולא מברכים. הרי גם לדעת רבינו יונה אי אפשר לברך מספק, כיון שהספק הוא בברכה ולא במצוה. ולכן באופן שיש ספק אם לדעת הרמ"א צריך לברך אין זה נחשב ספק ספיקא בדאורייתא, ועי"ש ודו"ק. אמנם על עיקר נידון ספק ספיקא בברכות נשתברו קולומוסים, שיש אחרונים שחייבו ברכה, ואכמ"ל). ועיין בהאוצר ל"ט עמ' קי"א במאמרו של העורך הרב משה בוטון שליט"א.