השקיעה היא כיסוי הגלגל, וזמן תפילת נעילה - מאמר תגובה
במאמר זה אני מבקש לחזור ולדון על לשון הברייתא בשבת לד "ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין. הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות. הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי רבי יהודה".בגליון צ"ד במאמר "פני מזרח מאדימין וזמן תפלת נעילה" כתבתי שיש שתי שיטות בגאונים בביאור הענין של פני מזרח מאדימין - שיטה אחת, שאני מיחסה לרב נטורנאי, היא שפני מזרח מאדימין הוא כינוי לכלל תופעת חילוף הגוונים בשיפולי הרקיע במזרח. והיינו הכסיף התחתון, שאחריה מכסיף גם העליון והשוה לתחתון, כי בכל זמן זה יש קצת אדמומית, ובמציאות 17 דקות בימי ניסן יכולים להיות מוגדרים כזמן שבו מתרחשת תופעה זו. והשיטה השניה היא דעת רב שרירא, שפני מזרח מאדימין היא אדמומית מסויימת הנראית כחלון במערב במקום שקיעת הגלגל למשך זמן של 1/12 מיל[1] אחרי כיסוי הגלגל, ואפשר שהכוונה להילה הנראית במקום השקיעה לאחר השקיעה. וכתבתי שהשיטה הראשונה נראית יותר, והיא דעת כמה ראשונים. וכן הוספתי וביססתי ראיות לשיטת הגר"ז שהשקיעה בשפלה צריכה להיות מחושבת לפי מה שיראה העומד בגובה הרי ארץ ישראל, דהיינו הרי ירושלים, וביארתי על פי זה את סוגית הירושלמי בברכות בענין תפלת נעילה שאפשר להתחיל בה מפלג המנחה[2].
הרב שמואל פרץ, במאמר "ביאור דעת הגאונים", בגליון צ"ד כתב שיש להעדיף את דברי רב שרירא, שהוא מהגאונים וחי בבבל במקום חכמי התלמוד. אך לפי מה שכתבתי ויבואר עוד שרב נטורנאי אינו אומר כרב שרירא, וכן ר"ח, אין מקום להעדפה זו. הרב פרץ הוסיף ודקדק עתה מדברי רב שריראומעוד ראיות שהשקיעה אינה כיסוי הגלגל, אלא דבר שמתרחש כשבע דקות אחרי כיסוי הגלגל, ועולה מדבריו האחרונים שרק כתשע דקות לאחר כיסי הגלגל, מסתיימת התופעה של פני מזרח מאדימין שהיא ניכרת במערב[3].
אך לענ"ד נראה שבין לפי רב האי ובין לפי רב שרירא השקיעה היא כיסוי הגלגל, כפי שיבואר להלן.
♦
א.
דברי רב שרירא
על הברייתא המובאת לעיל, הגמרא מקשה קושיה, שכתב אותה רב שרירא (בתשובה המובאת בגנזי קדם ה, ו) בלשון זו "האדי גופה קשיא, אמרת, איזה הוא בין השמשות, משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון זה הוא לילה, והדר תאני, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות?".
ומבאר רב שרירא את הקושיה: "ומשתשקע החמה כל זמן שהמערב מאדים קאמ' ביה, איזה הוא בין השמשות, הא כשתסתלק אדמדומית לילה, וקאמר, אם הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות, ואותו העת נסתלקה האדמדומית?".
ובהמשך מסביר רבה כרוך ותני, והכל בין השמשות, ורב שרירא מסביר שלפי מסקנת הגמרא פני מזרח מאדימין היינו הזמן שבו המערב מאדים. הרב פרץ כתב לדייק ממה שכתב רב שרירא: "ואותו העת נסתלקה האדמדומית", ששעת סילוק האדמומית במערב מקבילה לגמר הכספת התחתון[4], וכתב שכך משמע מלשון קושית הגמרא.
והוסיף הרב פרץ שאמנם ידועה הקושיה שאם מסתכלים במערב במקומותינו רואים אדמומית לפחות עד 50 דקות לאחר השקיעה, אלא שעכ"פ "יש לנו את עדותו של רב שרירא גאון ממנה נראה שכנראה בבבל המישורית והעמוקה לא רואים את האופק כמו שרואים בארץ ישראל ההררית". ומשכך התופעות הללו {של אדמימות במערב המקבילה להכספת התחתון ותו לא} נמשכות 1/12 המיל. שזה אומר דקה וחצי אחרי "שקיעת החמה" לשיטה שמיל הוא שמונה עשרה דקות.
הבנה זו, שזמן זה מקביל לזמן הכספת התחתון, מביאה למסקנה שהשקיעה המדוברת בגמרא היא כמה דקות (5-7) לאחר כיסוי הגלגל, שכן לפי מה שנראה לרב פרץ זמן הכספת התחתון הוא כמה דקות לאחר כיסוי הגלגל[5].
אך אני כתבתי במאמרי שכיון שהמציאות סותרת את ההנחה שכלל אדמומית המערב היא רק דקה וחצי, י"ל שלפי רב שרירא מדובר על אדמומית ממוקדת הניכרת במערב בצורת חלון. ואולי היא האדמומית העזה הנראית אחרי כיסוי הגלגל למשך כשתי דקות, או כפי שכתב הרב יוחאי, ונראה לי עתה יותר מסתבר, שהיא התופעה הנראית כשתי דקות לאחר כיסוי הגלגל כעיגול של הילה בצורת השמש. רק אחרי שהיא מסתלקת מגיעים לשלב של הכסיף התחתון ולא העליון, הניכר במזרח.
על זה השיג הרב פרץ בהערה: "הלשון של רב שרירא שאין המערב אדמדם היא החלטית, ולא נראה שכוונתו לאיזה גוון מסויים וכדומה"[6].
ואשיב את הנלענ"ד:
א. דברי רב שרירא הם פירוש לקושית הגמרא על הברייתא, והוא לא אמר "כאשר אנו רואים". הברייתא נאמרה בארץ ישראל, לכן גם אם הוא לא ראה שכך את המציאות, הוא היה יכול לחשוב שכך המציאות בא"י. ואם מתברר לנו שבא"י המציאות אינה כפי שהוא כתב, יוצא שרב שרירא טעה. אמנם אין סיבה הגיונית שבבל תהיה שונה בזה מא"י, וכך רואים מהתמונות שצירף הרב פרץ שהשקיעה בבבל דומה לשקיעה אצלנו עם אדמומית רבה סביב מקום השקיעה ומועטה יותר בצדדיו. לכן לא נראה סביר שרב שרירא סבר שבמערב יש אדמומית רק דקה וחצי או רק עשר דקות.
אמנם נכון שרב שרירא לא כתב שמדובר באדמומית ממוקדת או בגוון מיוחד, אך יתכן שהוא לא כתב הגדרה למראה האדמומית כי גם הוא התחבט איך לפרשה, ועיקר דבריו לפרש מה שעולה מהגמרא. מכל מקום, במציאות עיקר האדמומית בשעת השקיעה עצמה במערב היא סביב מקום שקיעת הגלגל, בצדדי המערב הצבע נוטה יותר לצהוב לבן, ולא כמו במזרח, ששם האדמומית בזמן השקיעה היא יותר חלשה ועל כל האופק, ואף בצפון ובדרום. ולכן לפי פירוש רב שרירא צריך לומר שלא מדובר בגמרא על מה שנראה בשטח רחב של האופק במערב אלא ממש במקום שקיעת הגלגל. במקום זה יש גוונים מיוחדים, ובהם גם ההילה הנ"ל שנעלמת אחרי זמן קצר, והיא יכולה להיחשב אדמומית שמסתלקת היות שהשמים בזמן הזה נראים שם אדומים, וההילה היא כהיקף לבן דמוי שמש, כך שבתוך היקפה יש אדמומית[7].
ב. לשון הגמרא "אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: כרוך ותני, איזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - נמי בין השמשות", ולפי הבנת רב שרירא שפני מזרח מאדימים הוא דבר שמתרחש 1/12 מיל אחרי השקיעה, מהלשון "נמי" משמע שהכסיף התחתון הוא אחרי פני מזרח מאדימין, והובאה לשון זו גם בתשובת רב שרירא. על כן נראה שכוונת רב שרירא באומרו "ואותה העת נסתלקה האדמומית", שבאותה העת שבה אנו אומרים הכסיף התחתון ולא העליון כבר נסתלקה האדמומית במערב. המילה הכסיף היא מלשון עבר, והיא כינוי לגמר השלב שהכסיף התחתון. ועל כן הבין רב שרירא שלפי מסקנת רבה הכוונה היא שאפילו כשכבר גמר להכסיף התחתון, שהוא זמן מה אחרי הסתלקות האדמומית, הוא בין השמשות, ואף אחרי כן, כל זה שלא גמר העליון להכסיף. ואפשר שראה לנכון להדגיש שכבר הסתלקה האדמומית, כי במזרח נראית האדמומית גם בזמן ההכספה, והוא סובר שהגמרא באה לאפוקי שלא מדובר באדמימות זו. וראה לקמן שאבאר יותר את הנלענ"ד בפירוש הענין של התחתון ועליון שגם לפי רב שרירא הוא במזרח.
♦
ב.
בדברי רש"י על חמה בעבים, וזמן שקיעת החמה
כתב רש"י בדף לד ע"ב בביאור הברייתא הנ"ל "מאדימין - שנראה אדמומית חמה בעבים". וכתב על זה הרב פרץ "בעבר בדקתי בכמה מקומות ויצא לי שהשמש מאירה את העננים עד כשבע דקות אחר השקיעה". מכיון שהרב פרץ מבין שגם לפי רש"י פני מזרח מאדימין למסקנה הוא 1/12 מיל, רוצה הרב פרץ עתה לייסד גם על פי דברי רש"י אלו שהשקיעה האמיתית היא בכל מקום כמה דקות ( 5 - 7 דקות) אחרי כיסוי הגלגל[8].
וכתב עוד סיוע לאיחור זמן השקיעה על פי הברייתא האומרת שכוכב אחד יום, ולפי ההנחה שברייתא זו כרב יוסף מוכח מזה שהשקיעה היא 7 דקות אחרי השקיעה, כי: "כוכב ראשון על פי תצפיות נראה כ9 דקות אחר השקיעה (לעומד במישור). יוצא שהשקיעה בקירוב לכל היותר דקה וחצי לפני כן שזה כשבע דקות אחר השקיעה שלנו, ואם כן יוצא ש7 דקות אחר השקיעה מתחיל בין השמשות של רבה. ו9 דקות אחר השקיעה מתחיל בין השמשות של רב יוסף"[9].
ועוד סיוע הביא ממה שאמר ליה רבא לשמעיה: "אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלי - אתלו שרגא". דלמה אמרו שאתון דלא בקיאים ב"שיעורא דרבנן", תדליקו בחמה בראש דקלים, מה ענין השיעורא, כשאינו אלא הסתכלות על הגלגל? ולמה הצריך רבא להסתכל בחמה בראש הדקלים ולא הסתפק בהסתכלות בשקיעה? אבל אם נאמר שהשקיעה האמיתית היא חמש או שבע דקות אחר השקיעה, ניחא.
וכן כתב לחזק סברה זו ממה שהאמוראים הסתכלו על פני מזרח מאדימין, וכתב על זה "לפי רב נטורנאי הם רצו לדעת אם התחיל בין השמשות של רבה". וקשה, שאם שקיעת החמה היא כיסוי הגלגל, הרי בפשטות יכלו לראות מתי שוקעת החמה כדי לדעת מתי אסור לעשות מלאכה. על כרחך שהשקיעה יותר מאוחרת ורצו לדעת מתי פני מזרח מאדימים, כי על ידי ידיעה זו יוכלו לדעת מתי השקיעה, דהיינו מתי מתחיל בין השמשות של רבה.
והעיר בזה שגם אני כתבתי שהשקיעה במישור היא חמש דקות יותר מאוחר ממה שרואים, כי מחשבים אותה לפי גובה הרי ירושלים. הרי שגם לשיטתי לא הולכים לפי מה שנראה בכיסוי גלגל החמה.
ועל זה אשיב:
א. משך הזמן שבו החמה נראית בעננים משתנה לפי מיקום העננים, ולפי גודלם ועוביים, ולכן לא נראה שאפשר לומר בזה זמן מסויים. בדף לה ע"ב בענין דאוי למזרח רש"י כותב רק "לראות אם יש שם אדמומית חמה" ולא כתב "בעבים". משמע שקשר הענין הזה לעבים אינו מוכרח כדי לדעת על מה להסתכל. לכן נראה שגם בדף לד אין כוונת רש"י שהחמה נראית בעננים, אלא כונתו להסביר שהיא נראית אדומה בגלל שהיא מאירה ישירות רק במקום בו נמצאים האדים של האטמוספרה[10]. והוא דומה לדברי אבן עזרא בראשית פרק א פסוק יח "ודע כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים". וכ"כ הרמב"ם מסכת ברכות א, א שהאור של עמוד השחר "סבתו קרבת שטח הקיף אור השמש לאדים הכבדים העולים מן הארץ תמיד שגבהם על פני האדמה חמשים ואחד מיל"[11].
ב. כדי להבין האם המימרה כוכב אחד יום יכולה להתפרש כרב יוסף, ולהשתמש לצורך זה בידע על ראית הכוכב הראשון תשע דקות לאחר השקיעה המישורית, יש לדעת כמה יסודות בחישוב השקיעה והסתכלות על זמן יציאת הכוכבים. הפרש הזמן בין השקיעה לצאת הכוכבים משתנה לפי קוי הרוחב של העולם. המחשבים את "השקיעה המישורית" לא מתחשבים בגובה המקום אלא במיקומו לפי קוי הרוחב, דהיינו שמחשבים כאילו כל מקום אחר נמצא בגובה פני הים. על כן בבקעה, בשפלה או בהר, כשמדובר באותו קו רוחב, הכוכבים נראים באותו הפרש זמן לאחר השקיעה המישורית. הופעתם תלויה בהחשכת האור שבעולם מחמת ירידת השמש. בדומה לזה, מראה רקיע השמים באופק כשמדובר על החלק הגבוה הגלוי ופחות מוסתר מהרים, יראה אותו דבר בכל מקום ביחס לשקיעה המישורית. השינוי יכול להיות רק בחלק הקרוב יותר לאופק בגלל הסתרת שדה הראיה על ידי הרים.
לעומת זאת, כיסוי הגלגל עצמו מהעין תלוי בגובה המקום ממנו משקיפים עליו. לכן אם ננקוט כדברי הרב פרץ שהכוכב הראשון (סיריוס) נראה במישור 9 דקות לאחר כיסוי הגלגל, הרי שבהרי ירושלים הוא יראה על ידי אותו אדם 4 דקות לאחר השקיעה הכתובה בלוחות, כי שם אנו מחשבים את השקיעה לפי גובה המקום, דהיינו שהשקיעה היא 5 דקות אחרי השקיעה המישורית. אמנם נראה שבהתאמה למיל של 22.5 דקות, התואם לזמן ההכספה, התבוננות בכוכבים מחושבת באופן אחר.
לפי המובא במאמר של הרב יהודה לוי (נעם ח"ה עמ' רמה) שתוצאות מחקרו הובאו בספר 'זמני ההלכה למעשה' ו'הזמנים בהלכה' של הרב בניש עמ' תצא בימי ניסן מי שרואה 9 דקות אחרי השקיעה המישורית את הכוכב הראשון, יראה את הכוכב השני 16 דקות אחרי השקיעה, ואת השלישי 18 דקות אחרי השקיעה, והרביעי כמה שניות אחריו. ולפיכך בירושלים הוא יראה ג' כוכבים 13.5 דקות לאחר השקיעה, וזה חשבון שעשוי להתאים למחשבים מיל 18 דקות.
אך בספרים האלו כתבו שראיה זו היא "לשלמי ראיה בקושי גדול". וציינו שיש חישוב שאף מקדים לזה כ - 3 דקות לבקיאים שיודעים היכן להתבונן, אך רוב האנשים אינם רואים כוכבים בזמן זה, אלא יוכלו לראות את הכוכבים בלא טורח רק כ- 3 דקות יותר מאוחר. ובראיה כזו כתבו שם שבימי ניסן הכוכבים השלישי והרביעי נראים 21 דקות אחרי השקיעה המישורית, שהוא 16.5 דקות אחרי השקיעה בירושלים.
אך מבואר שם שזמנים אלו נאמרו בתקופת ניסן, בה נראים הכוכבים בזמן היותר מוקדם משאר עונות השנה. לפי הראיה בלא טורח בתקופות תשרי וטבת הכוכב השלישי יראה 26 דקות אחרי השקיעה, והרביעי 28 דקות אחריה. ובתקופת תמוז השלישי יראה 28 דקות אחרי השקיעה והרביעי 29 דקות. ובירושלים יש להקדים בחמש וחצי דקות. ונלענ"ד שזו כנראה הסיבה לכך שכמה אחרונים אמרו שלא רואים כוכבים 3/4 מיל אחרי השקיעה גם בירושלים. הסיבה היא שבירושלים יראו ג' כוכבים ברוב עונות השנה ללא קושי רק 22 - 21 דקות אחרי השקיעה.
ועתה נחזור למימרה "כוכב אחד יום", וננסה להתאימה למציאות. בירושלמי (ברכות א, א) אמרו על מימרה זו: "רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום. שנים ספק לילה. שלשה ודאי לילה. שנים ספק והכתיב עד צאת הכוכבים? אלא מיעוט כוכבים שנים קדמיא לא מתחשב, ומסיים הירושלמי, לפי גרסת רבינו חננאל "הדא דתימר באילין דלית אורחיהן למיחמי ביממא ברם באילין דאורחיהן למיתחמי ביממא לא משערינן בהו. א"ר יוסי בר אבין ובלחוד דתיחמון תלתא כוכבים בר מן חד כוכבתא".
ויש עוד דעה בירושלמי "רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום, שנים לילה. ולית ליה ספק? אית ליה ספק בין כוכב לכוכב". ודבריו לא הובאו בר"ח.
ועוד כתב בר"ח על הבבלי: "ואסיק' בתר דשלים ביה"ש דרבי יהודה מתחיל ביה"ש דר' יוסי הלכך לר' יוסי בבין השמשות דרבי יהודה טובלין הכהנים בו דהא עדיין לא העריב השמש ולכשיעריב השמש לר' יוסי נטהרו. א"ר יוחנן הלכתא כרבי יהודה לענין שבת דאמר משתשקע החמה קידש היום והלכתא כר' יוסי דאין כהנים טבולי יום אוכלין בתרומה עד שלים ביה"ש דר' יוסי אמר רב יהודה אמר שמואל תניא נמי הכי ר' יוסי אומר כוכב א' יום ב' ביה"ש ג' לילה ולא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים".
גם הרמב"ן בתורת האדם, והר"ן, והגר"א בסימן רסא כתבו שברייתא זו היא כרבי יוסי. ובסדר רב עמרם תפילת ערבית כתב מימרה זו בשם רבי נתן. ונראה שהמציאות מוכיחה כרבינו חננאל שמימרה זו היא כרבי יוסי, שהרי הוא אמר שבין השמשות הוא כהרף עין, ולפי המציאות נראה שכהרף עין הוא הזמן שבין הכוכב שלישי לרביעי. לפי זה נראה שמה שאמרו בירושלמי "קדמיא לא מתחשב" תואם למה שאמרו אחר כך שיש לראות תלתא כוכבים בר מן חד כוכבתא, דהיינו שיש כוכב אחד שלא מתחשבים בו כלל, והוא 'סיריוס' שנראה בהקדמה חריגה מכל הכוכבים. ולדעת רבי יוסי, מפני שהוא נראה בזמן שיש עדיין הרבה אור לא צריך להגיד שהוא עדיין יום, ומה שאמר שכוכב אחד יום, כוונתו אפילו הכוכב השני שנראה בירושלים ללא קושי 14.5 דקות אחרי השקיעה. ועל כוכב זה השמיענו שאף שהוא זמן משמעותי אחרי השקיעה וכבר קצת מחשיך, הוא עדיין ודאי יום, ולא על זה נאמר צאת הכוכבים בעזרא, שמיעוט רבים שנים. והוא מה שמובא בבבלי לפי פירוש ר"ח, שממימרה זו למדו שלא מתחיל בין השמשות דרבי יוסי אלא אחרי בין השמשות דרבי יהודה. כלומר, שלרבי יוסי רק כאשר יש חושך ממשי מתחיל הספק. ומה שנאמר בעזרא שהלילה הוא "צאת הכוכבים" הם שני הכוכבים הנראים זה אחר זה כהרף עין מיד לאחר ההכספה. ועל כן רק הכוכב השלישי, שנראה 17 דקות אחרי השקיעה הוא שנחשב ל"שנים בין השמשות", והוא כוכב אחד משני הכוכבים הנראים בלילה. וכשיש שני כוכבים, דהיינו שנראה גם הכוכב הרביעי, הוא לילה. ואתי שפיר שבין השמשות לפי רבי יוסי הוא הזמן כהרף עין שבין השלישי לרביעי.
ואפשר לפרש בשיטה זו גם את דברי רבי יהודה בן פזי, אם נאמר שהוא מדבר בשני הכוכבים שקובעים את הלילה, ולא פליג אלא הוא מדקדק יותר שרגע יציאת הכוכב הראשון לכשעצמו עדיין שייך ליום, ואילו רגע יציאת הכוכב השני כבר שייך ללילה.
ולפי הפירוט של ראית הכוכבים הנ"ל לא שייך ללמוד מהמימרה כוכב אחד יום שהשקיעה עליה מדבר רבי יהודה בכל מקום היא 7 דקות אחרי כיסוי הגלגל, כי המימרה הזו תואמת להפליא דוקא את שיטת רבי יוסי.[12]
והנה את זמן יציאת הג' כוכבים אפשר להסביר גם לפי השיטה שמיל 18 דקות, כי בהתאמצות אפשר לראות את אותם שלוש או ארבע כוכבים גם לפני 17 דקות. אולם את זמן ההכספה קשה להסביר לשיטה שמיל הוא 18, כי נראה לעין שלוקח יותר מ13.5 דקות עד שמושווים הגוונים שבצד המזרח. ועל כן נראה שמיל הוא 22.5 דקות.
כאמור בגליון צ"ד, הרב פרץ העלה אפשרות שכוכב אחד יום הוא הכוכב הנראה תשע דקות לאחר השקיעה, ונקט כרב שרירא שמימרה זו היא כרב יוסף, ועל כן עדיין הוא יום לפי רב יוסף הסובר שכל זמן שפני מזרח מאדימים הוא 1/2 מיל אחרי משתשקע החמה. מדברים אלו עולה שהשקיעה שעליה מדברים חז"ל לפי רב יוסף אינה דבר שרואים בפועל בגוף השמש הנעלם באופק או בהחשכת אורה, אלא היא תופעה שנבחנת ונודעת לנו על ידי משהו שאנו רואים אחריה. וכמו כן לפי דרך זו נצטרך לפרש שכדי לדעת מתי השקיעה היו מסתכלים מתי נגמר זמן פני מזרח מאדימין ומחשבים לפי זה שהשקיעה היתה 1/12 מיל לפני כן[13].
ולענ"ד קשה על דרך זו, שכיון שהדבר נודע לנו רק בחישובים, בלי שרואים השתנות בגלגל השמש, לא הגיוני שהדבר הזה יקרא אצל חז"ל תחילת שקיעת החמה. וכן נראה מהלשון "ובא השמש" בתורה, שהביאה היא דבר הנראה לעין שעל פיו אנו מוסיפים חשבונות. אמנם, בגלל הוספת המילה "וטהר" מעלים אפשרות לפרש את זה על זמן צאת הכוכבים, אבל לא שביאת השמש מחושבת על ידי תופעה כלשהי שרואים אחריה[14].
וכבר הקשיתי כעין שאלה זו על הדרך הקודמת שרצה הרב פרץ ללכת בה, שהשקיעה היא עוד לפני כיסוי הגלגל, שאיך נאמר ש"ובא השמש" אינו כיסוי הגלגל, והוא דבר שאין לו סימן ברור לעין. וכנראה שהוא גם מה שהקשה השואל המובא בשו"ת מהרי"ל (החדשות סימן לא) על רבינו תם "ע"פ התכונה אי איפשר לומר שתחילת השקיעה היינו לאחר שכל גוף החמה נסתר מעינינו". אך הרב פרץ חשב שהקושיה היא - איך יתכן שהיום נמשך אחרי שכבר ראינו שהשמש שקעה. ועל זה הוא אומר שקושיה זו קשה גם על רב יוסף, שכן שלדידיה מתחיל בין השמשות רק דקה וחצי אחרי כיסוי הגלגל. ובאמת לא זו היא הקושיה, גם לפי רב יוסף שקיעת החמה עליה מדובר במשנה אינה אלא כיסוי הגלגל והוא מה שנאמר בתורה "ובא השמש", אלא שלדעת רב יוסף (וכן לדעת רבי יוסי) היום נמשך גם אחריה, כמו שהגמרא בברכות אומרת וטהר- אידכי יומא[15]. [16]
ג. השאלות על אמירת רבא להדליק כששימשא בריש דקלי מיושבות לפי מה שביארתי שבמקום מישור צריך לחשב לפי אדם המסתכל מגובה הרי ירושלים[17].
ד. נחלקו הראשונים מה רצו לדעת בהסתכלות למזרח. רבינו יונה פירש שהם רצו לדעת מתי מתחיל בין השמשות, וכרב יוסף שבין השמשות מתחיל כשמסתיים זמן פני מזרח מאדימים, ואילו הרשב"א פירש שהם רצו לדעת מתי מסתיימת ההכספה שהיא פני מזרח מאדימין כדי לערב או להטמין, וכן נקט ביאור הלכה בסימן רסא וסי' רצג[18].
רש"י כתב "מביט ערב שבת לראות אם יש שם אדמומית חמה". והקשה באבן האזל על הל' קריאת שמע (א, א) הרי אדמומית במזרח יש גם לפני השקיעה, ומה רצה המביט לראות? ולפי דרכינו נראה לפרש כוונתו שהביט לראות אם יש אדמומית ממוקדת במזרח, שאז עדיין לא התחיל בין השמשות לשיטת רב יוסף, כפירוש רבינו יונה. אמנם לכאורה אפשר לפרש את כוונתו שהביט בכללות פני המזרח לראות אם יש עוד אדמומית ועדיין הוא בין השמשות ולכן הוא יכול לערב או להטמין, כמו שמפרש הרשב"א. והרב מלצר (אבן האזל הל' קרי"ש א, א) כתב שיש לפרש בכוונתו שהביט לראות אם יש עוד אדמומית, ועדיין הוא בין השמשות לענין מילת תינוק שנולד באותו זמן, שאם השוה עליון לתחתון ואין אדמומית ימולו אותו בשבת. אך נראה שאם זו היתה כוונת רש"י היה לו לפרש את הדינים המיוחדים האלו שנובעים מהסתכלות עד הסוף. ועוד שאם מפרשים כך צ"ל שהמסקנה היא להתבונן עד שתכלה גם האדמומית במערב כפי שכתב הרשב"א ויקשה על זה מהמציאות שכוכבים נראים הרבה לפני כן, ואכן רש"י בהמשך לא הזכיר התבוננות במערב אלא רק ביאר את הענין שהמערב מאדים את המזרח, ולכן נראה שהבנתו בענין התבוננות בתחילה היא שהיא נועדה לדעת מתי מתחיל בין השמשות לרב יוסף[19].
ב נטורנאי כותב אך ורק שאמרו לגבי בין השמשות כך, וכן ר"ח והמאירי לא ביארו לענין מה הסתכלו במזרח. ונראה שהבנתם היא שהם רצו לדעת מהו פני מזרח מאדימין להבנת הברייתא. בין אם נפרש כך ובין אם נאמר שהמביט רצה לדעת מתי מתחיל בין השמשות לשיטת רב יוסף, י"ל שהמשיב אומר שלא צריך לבדוק זאת, כי הכוונה לכללות המראה שנראה במזרח ולא לזמן שיש בו איזה תופעת טבע יחודית שמתרחשת דקה וחצי. ועוד י"ל שרצו לדעת מתי שקיעת החמה שבה מתחיל בין השמשות לפי רבה, ובבבל לא יכלו לחשבה לפי כיסוי הגלגל, כיון שצריך לחשבה לפי גובה הרי ארץ ישראל. לכן חשב המביט שאפשר יהיה לדעת מתי היא לפי ראית פני מזרח מאדימין במזרח.
ה. מה שכתבתי בענין איחור זמן השקיעה, שהוא לפי מה שהיה נראה כיסוי הגלגל אילו היה עומד בגובה הרי ארץ ישראל, הוא שיטת הגר"ז והגר"ח מוולאזין. ולדעתי, מסתבר שלשיטה זו מתחשבים בכיסוי הגלגל כפי שהוא נראה מגובה הרי ירושלים, וכיון שהדבר מובן בראית כיסוי הגלגל ממקום מסויים, לא קשה על זה מה שקשה על שיטת רבינו תם ועל הרב פרץ לעיל בהערה ב.
וביארתי שכשיטה זו נראה ממה שרבא קורא לשקיעת החמה בבבל "שיעורא דרבנן" שקשה לעמוד עליו במדויק, וזה מובן אם צריך לשערו לפי מה שהיה נראה מגובה הרי ירושלים. וכן מתבאר לפי הפירוש שרצו לדעת מתי מתחיל בין השמשות לפי מציאת מראה ממוקד של פני מזרח מאדימין במזרח, כי ההנחה היא שידיעת ההבחנה בו תוכל ללמד מתי השקיעה (אלא שרבה השיב שהברייתא כלל לא התכוונה לומר שיש מראה כזה). את הענין הזה ביססתי גם על דברי הירושלמי בברכות פ"ד ה"א, שרב אמר "כד תיחמי שמשא בריש דיקלי תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא ושמשא בריש דיקלי תמן איממא הוא הכא... רב כר' יהודה אין תעבדינא כרבנן לית ר"י מודי אין תעבדינא כר"י אוף רבנן מודו". מבואר שכדי לצאת ידי חובה גם לר' יהודה הסבור שתפלת מנחה עד הערב היינו עד פלג המנחה שעה ורבע לפני השקיעה, רב היה מתפלל בשימשא בריש דיקלי, כי "שמשא בריש דיקלי תמן איממא הוא הכא". כלומר, שעה ורבע לפי כיסוי הגלגל בבבל הוא עדיין יום לענין תפלת מנחה כרבי יהודה, כי בגובה של עיקר ארץ ישראל, דהיינו ירושלים, עדיין אינו פלג המנחה, היות והשמש נראית בגובה זה חמש דקות יותר מאוחר.
♦
ג.
מהו "וסימנך כוותא" (שבת לה ע"א)
בגמרא בשבת לה ע"א מובא הענין של סימנך כוותא בהקשר לכך ש"פני מזרח מאדימים" האמור בברייתא אינו "מזרח ממש", אלא פירושו פנים המאדימים את המזרח. וצריך להבין מהו "מזרח ממש", ומה מלמד אותנו סימן החלון, שאם נאמר שהוא בא רק לומר שהמערב הוא שמאדים את המזרח, עדיין לא מובן מנין לרבה שפני מזרח אינו ממש פני מזרח. וכתבתי בזה ג' פירושים:
א. רב נטורנאי כתב: "כותא הפתוחה ברוח מזרח זיוה נופל לרוח מערב. וכן ממערב למזרח, אף כאן כיון שמגיע בין השמשות ומגיע שקיעת החמה במערב, מאדימין פני מזרח, כמות חלון בבית".
פירשתי את דבריו שכשם שהזיו המגיע ממזרח דרך חלון למערב נופל דוקא לרוח מערב, כך הזיו שהמגיע למערב נופל דוקא למזרח ואינו נראה במערב, כלומר שלא מדובר על אור הנראה במערב, אלא על כללות האדמומית הנראית במזרח בשעת ההכספה. והסימן בא לבאר שאנו מתייחסים להארה הנופלת על המזרח כשם שבאור העובר דרך החלון במערב האור העיקרי הוא על המזרח. והקובע הוא היראותו במזרח, כי זה מה שמצביע על שליטת החמה, כמו שבאור מהחלון עיקר ההארה היא במזרח. ולפי זה מובנים שפיר דברי רבה שאין לחפש אדמומית "ממש" ב1/12 מיל במזרח, כי נראה שאין דבר כזה, אלא כוונת הברייתא לפרש במילים "פני מזרח מאדימים" את כללות זמן ההכספה, והיא המראה הנגרם מהשתקפות החמה במערב כמו שאור משתקף דרך חלון.
ועתה נראה לי להוסיף שבחלון הזיו מאיר דוקא על כותל המזרח בהתפשטות לכלל האופק לצדדים ולמעלה שהוא כלל הכותל שבמזרח, בעוד שהנראה בכותל המערב הוא חזק יותר ובצורה ממוקדת. ובזה יובן למה מסתכלים על כללות האדמומית במזרח ולא מחפשים בו אדמומית ממוקדת. ואין נפק"מ שאפשר לראות אדום חזק גם במערב, כי הענין הוא לבאר את התפשטות האור במזרח שכללות המזרח מאדים על ידי אותו זיו, בניגוד למערב שבו נראית האדמומית בשעת השקיעה ממוקדת. וגם יובן בזה מה הכוונה שאינו פני מזרח ממש. הכוונה שאינו אדמומית של ממש כשמש, אלא אדמומית הבאה מהפנים המאדימים את המזרח, כלומר אדמומית מתפזרת כדוגמת מה שנראה מחלון.
ב. רב שרירא כתב שהאדמומית היא במערב, ופירשתי שלשיטתו י"ל שסימן החלון בא לבאר שהאדמומית נראית במערב בצורת חלון, והוא אור אדום ממוקד. ולשיטתו, הכוונה "מי סברת פני מזרח ממש" היא - מי סברת להסתכל במזרח ממש? אינו כן, אלא כדי להבין מהו פני מזרח מאדימין יש להסתכל במערב.
ג. המאירי כתב: "וכל שפני מזרח מאדימים ופרשו למטה צד המערב וקוראו פני מזרח מפני שאותו הצד מאדים פני המזרח בערב כשהחמה נוטה לשקוע כאורה הנכנסת בחלון שמבהקת כותל שכנגדה ויתבאר למטה ג"כ שאפי' הכסיף התחתון ר"ל שכבר הלכה הבהקתו של תחתון ר"ל תחתית כיפת הרקיע הנראה לנו כאופן המפריש בין חצי הרקיע העליון לחציו האחר, ולא הכסיף העליון והיא גובה הכיפה שבאותו צד למעלה מאופן המפריש שאינו ממהר כל כך להכסיף כתחתון מצד שהאורה מבהקת יותר לנכוחיותה לפי הנראה לנו עדיין הוא בין השמשות, אבל כשהכסיף העליון והושוה לתחתון הרי הוא לילה".
המאירי קישר את ענין החלון למה שהעליון מכסיף לאחר התחתון, ולכן פירשתי שאף שהוא כתב פני מזרח מאדימים הוא צד המערב, כוונתו שהאדמומית נראית על המזרח כפי שהיא נראית מתוך חלון המאיר במערב, והשמש הולכת ושוקעת מתחת לקו החלון, ולכן העליון מאיר יותר מהתחתון. לפי זה גם לדבריו נראה שהכוונה היא לכללות האור המכסיף הנראה במזרח. ומה שאמר שאינו פני מזרח ממש, הכוונה שאינו מה שנראה במזרח רק 1/12 מיל לאחר השקיעה כאור שיש במזרח עצמו, אלא הוא כללות האור במזרח הנובע מאור הנשקף מהמערב כשהשמש יורדת כפי שנשקף מהחלון, שהעליון שכנגד מבהיק יותר מהתחתון.
ורש"י כתב בדף לה בענין כוונת המשיב על פנים המאדימים את המזרח וסימנך כוותא: "פנים המאדימים את המזרח - לערב חמה שוקעת במערב, וזהרורי החמה מאדימין את המזרח כחלון, דכשהחמה נכנסת בה מאדמת כותל שכנגדה".
וכן בחדושי הר"ן (מיוחס לו) שבת דף לה ע"א כתב כדברי רש"י בקיצור: "וסימנך כוותא. פי' כחלון זה כשהחמה נכנסת בו מאדמת את הכותל שכנגדה".
ובמאמר הקודם כתבתי "ונראה שאי אפשר לפרש את דבריו (של רש"י) כרב שרירא, שהרי לפי רב שרירא האדמימות המדוברת בברייתא היא במערב, ולפי רש"י מדובר באור המאיר בהיותו בתוך חלון על המזרח, ומשמע שאין בכלל אדמומית במערב כפי שנראה מדברי רב נטורנאי. לכן נראה לפרשו כפי שכתבתי על פי המאירי, שכוונתו שהאדמומית נראית על המזרח כפי שהיא נראית מתוך חלון המאיר במערב, והשמש הולכת ושוקעת בו, ולכן העליון מאיר יותר מהתחתון".
וכעין זה כתבתי לפרש את דברי רבנו חננאל (הובא גם בערוך ערך כו ב) "פי' אם יהי' נר דולק בבית ובו חלון פתוח למערב מתראה אור הנר כנגד פתח החלון במזרח", שהכוונה במשל לנר הדולק בבית לנר הדולק במקומה של החמה מתראה אור הנר בפתח החלון במזרח שכנגד החלון בחוץ, וגם בזה העליון מאיר יותר מהתחתון.
ולאור מה שפירשתי בדברי רב נטורנאי, נראה לי עתה שיש לפרש את רש"י גם כדפירשתי ברב נטורנאי, שעיקר הענין של החלון בא לבאר שמדובר על אור הנראה כפי שמתפשט מהחלון, ולא על אור ממוקד במזרח, ומסתבר שלא לבאר את מה שהעליון מאיר יותר זמן מהתחתון, כיון שאינו מתאר את החמה כיורדת מהקו של החלון אלא כנמצאת בתוך החלון. אך בר"ח יותר נראה שכלול גם הפירוש שכתבתי על פי המאירי, שכן נראה שהמשל לנר בא להבהיר גם שהחמה למטה מהקן של החלון, ואז העליון מאיר יותר מאוחר מהתחתון.
וראיתי עתה שהרב איסר זלמן מלצר באבן האזל (הלכות קריאת שמע א, א(, הביא את דברי ר"ח, וכתב שמה שכתב דהנר דולק בבית הוא תמוה, דאיך יועיל החלון של מערב הבית שיתראה האור כנגד החלון במזרח. ולכן כתב "שנראה דפי' כוותא אינו חלון חלול אלא חלון עם זכוכית או דבר אחר שקוף שנראה האור דרך בו, ומה שכתב הר"ח ובו חלון פתוח אין הכונה פתוח ממש אלא ר"ל שהחלון עשוי לצד מערב ובו גשם שקוף, ועכשיו מיושב שפיר שידוע שהזכוכית וכל דבר דומה לו יש לו כח אור חוזר כמו מראה, וכונתו כשיהיה נר דולק בבית והוא עומד באופן כזה שיפול אורו רק על צד המערב ולא על צד מזרח כגון שעומד דבר גבוה סמוך לאור בצד מזרח, אז החלון שבצד מערב שיש בו כח אור חוזר מאדים צד המזרח, וכן הוא בענינינו שהחמה ירדה למטה מן האופק, והאופק סותם כנגדה שלא תוכל להשליך קרני אורה על המזרח אז צד המערב שמקבל האור מהחמה קודם שירדה הרבה יש לו כח אור חוזר ומאדים צד המזרח".
ולגבי המיוחס לר"ן שכתב כחלון זה שהחמה נכנסת בו מאדמת כותל שכנגדה, כתב באבן האזל שאין הכונה שהחמה נכנסת דרך החלון, דזהו פשיטא, כמש"כ דלא שייך כלל ליתן בזה סימן, אלא הכונה כשהחמה עומדת למעלה בצד החלון באופן שקרני האור לא יוכלו לחדור לתוך החלון, אז יש בחלון כח אור חוזר ומאדים על הכותל שכנגדו מכח זהרורו, וזה אפשר להבחין רק בעת שהבית יהי' אפל מכל הצדדים. וזהו בחלון של זכוכית והדומה לו אבל אם יהי' חלול לא יגיעו קרני החמה לכותל שכנגדו. וזהו גם שהר"ן מדמה כמו שהחמה חוץ לבית בשביל שמפרש שהחמה כבר נכנסה בעובי הרקיע אלא שנותן אורו על מקום שיצא שיש לו ג"כ כח כמו אור חוזר להאדים הכותל שכנגדו. ויש מקום להוסיף שמה שהאור מתפשט על הכותל ולא על הכיפה שמעל הכותל מוסבר במשל החלון, שהרי משמע שהחלון הוא כעובי הכותל, ועל כן גוף תקרת החלון עוצרת את האור שלא יעלה למעלה כנגד הכיפה שעל הכתלים,
ולענ"ד הפירוש שמדובר על אור חוזר מזכוכית הקבועה בחלון שמחזירה אור, קשה, דלא הזכירו כאן כלל אור חוזר וזכוכית. וגם אין בדבריו פירוש לשאלה העיקרית כיצד וסימנך כוותא מביא למסקנה להביט במערב ולא במזרח. ומה שהקשה איך יגיע האור מחלון חלול לא קשה לי שהכל תלוי בעוצמת האור, ובאמת מדובר כאן באור החמה שקרניה הולכות למרחוק. וגם מה שהקשה על ר"ח, שאם הנר בבית איך יועיל החלון שבמערב להשתקפות במזרח, יובן לפי מה שביארתי שנמשל הנר בבית היא החמה שנמצאת בביתה של החמה שהיא מחוץ ליקום, והדימוי לנר נועד להבהיר שהיא למטה מהחלון. ועיקר הענין בא לבאר שהאור היוצא מהחלון נראה בכותל שכנגד בהתפשטות. ויש גם אפשרות שהוא בא לבאר מה שהאור הוא באופן שהעליון מאיר יותר זמן, כפי מה שעולה מדברי המאירי.
אך הרב פרץ במאמרו בגליון צ"ד כתב שלו נראה שכל הכוונה של המשיב לתת סימן לכך שעל אף שהברייתא כותבת פני מזרח הכוונה פני מערב, ובעניין החלון הכוונה היא שחלון מאיר גם כאשר השמש איננה עוברת דרכו ממש, אלא מחמת האור הקיים בעולם והאור עובר דרכו לצד שכנגד. וזה פירוש לשון רב נטרונאי: "כותא הפתוחה ברוח מזרח זיוה נופל לרוח מערב." "זיו" הוא האור הכללי שסביב השמש, בשונה מקרני השמש הישירות, והכוונה שהאור האדום שסביב החמה בצד המערב, שהוא זיוה, הוא עצמו המאיר לצד המזרחי.
ובאשר למה שפירשתי בדברי הרב נטורנאי הקשה הרב פרץ שכשהחלון מאיר לכותל שכנגדו מי שיסתכל אל תוך החלון עצמו יראה אור. וכך גם כאן, זיו החמה במערב מאיר על המזרח, אבל גם במערב עצמו ניתן לראות את אותו הזיו, ומסתכלים למערב.
וכתב בתחילה שגם מלשון רש"י נראה קצת כפי שהוא פירש את רב נטורנאי, שכל הענין הוא לבאר כיצד גם הצד המזרחי מאיר מחמת זיו בעלמא, שהוא כותב "וזהרורי החמה מאדימין את המזרח כחלון". והכוונה שלא השמש מאירה ישירות את הצד המזרחי אלא הזוהר שלה הוא המאיר, ובדומה לחלון שדרכו עובר הזוהר. והוסיף שכן נראה בלשון המאירי: "שאותו הצד מאדים פני המזרח בערב כשהחמה נוטה לשקוע כאורה הנכנסת בחלון שמבהקת כותל שכנגדה". הצד הוא המאיר, והאורה היא העוברת דרך החלון. וגם אצלו מודגש העניין שהאור שסביב השמש מאיר את הצד שכנגדו (בשונה משאר היום, בו השמש עצמה מאירה ישירות את כל העולם). אלא שהסיק שדברי רש"י מעט מוקשים, מצד אחד הוא אומר שהזוהר של החמה מאיר את המזרח, ומצד שני במשל רש"י מדבר על השמש עצמה העוברת בחלון עצמו, ולא ברור מה עניין החלון והרי השמש מאירה מה שכנגדה בכל אופן. וגם מה עניין "מאדמת כותל שכנגדה", והרי אם החמה אינה אדומה היא לא תאדים את הכותל שכנגדה, אלא תאיר באור צהוב, ומה רש"י בא לומר בעניין האדמימות הזאת?
לכן הסיק הרב פרץ שכנראה שרש"י בא להסביר מדוע השמש מאירה רק את כותל שכנגדה ולא את כל העולם. ודבריו מבוססים על ההבנה שכשהשמש שוקעת היא נכנסת בתוך חלון, ומשכך היא מאירה דרך החלון בו היא נמצאת רק את מה שכנגדה. ואפשר גם שרש"י בה לומר כאן דבר נוסף, והוא שגם בזמן בו השמש מאדימה, העולם עצמו לא מואר באור אדום. אולם כאשר השמש מאירה בקרניה הישירות על חלון, אזי הכותל שכנגד יהיה מואר באור אדום. וזה ניכר בבירור דווקא כאשר השמש מאירה ישירות דרך החלון בזמן שהבית עצמו חשוך מהאור הכללי הנמצא בעולם, שדווקא במצב כזה בולט אורה האדום של השמש.
ובענין מה שביארתי בדעת רש"י העיר שרש"י לא אומר שמדובר על אור המאיר בתוך חלון אלא רק מדמה זאת לחלון, ואין שום סתירה בין זה לבין העובדה שגם בצד מערב ממשיך להיות אדמדם.
ומסיק הרב פרץ שיש להביט בפני מערב ולא בפני מזרח, והכוונה בסימן החלון היא אך ורק שהאור שסביב הדבר המאיר עובר דרך החלון.
אך לענ"ד לדבריו אכתי כל הענין לא מובן, שהרי גם הוא עמד על כך שנראה שסימנך כוותא גם מוכיח איך לפרש את הברייתא, אבל לפי דרכו אינו מובן כיצד במילים סימנך כוותא יש סימן לכך שעל אף שהברייתא כותבת פני מזרח הכוונה לפני מערב? לכל היותר יש בזה סימן וביאור לכך שהאור המאיר מהמערב למזרח לא מאיר על שאר הכתלים והוא אור אדום, אבל מנין לנו שאין הכוונה להביט במזרח[20]?
ובאשר למה ששאל על פירושי לדברי רב נטורנאי, נראה לי שלפי מה שהוספתי לבאר עתה הדבר מובן שהמביט לתוך החלון יראה אור ממוקד, ואילו כאן אנו באים לבאר שמדובר באדמימות מפוזרת כל כלל הכותל שבמזרח. ובאשר לדברי רש"י, יש להעיר על מה שכתב שכלול בדברי רש"י הסבר למה המראה אדום שזה נגרם ממה שהשמש נכנסה לחלון, דקשה על ביאורו שהלא האמת היא שרואים במזרח אדמומית גם לפני שהשמש נכנסת לחלון,
אלא שלענ"ד מרש"י משמע להדיא שגוף גלגל החמה בתוך החלון, ולא שגוף גלגל החמה מאיר על החלון כשהוא כבר עבר את החלון כפי שמפרש הרב פרץ. ולפי מה שפירשתי דבריו עתה אין נפק"מ בכך שמי שמביט במקום החלון שבמערב יראה אור, עיקר הענין בא להבהיר מדוע לא להסתכל ולחפש אור ממוקד במזרח, והוא מפני שמדובר באור שמתפשט במזרח. ולפי המאירי שהוא נובע מהחמה שירדה מקו החלון גם מובן למה העליון מכסיף אחרי התחתון.
ומכל מקום, מדברי רב נטורנאי, ר"ח, רש"י, המיוחס לר"ן והמאירי משמע להדיא שהם אינם סוברים כדברי רב שרירא שמדובר על אדמומית במערב למשך 1/12 מיל, שהרי הם כלל לא הזכירו אדמומית במערב, אלא הם מדברים אך ורק על התוצאה מהארת השמש שבמערב על המזרח. ונראה שלשיטת רב נטורנאי, ר"ח והמאירי פירוש הענין הוא כדכתבתי שבתחילה סבר המתבונן במזרח שהכוונה בברייתא באומרה כל זמן שפני מזרח מאדימים לכל זמן שהם אדומים בחוזקה, וזה יראה בנקודה מסויימת במזרח, והמשיב אמר לו שהכוונה היא כל זמן שהפנים המאדימים את המזרח, שהוא המערב, עושים את פעולתם על המזרח, כלומר שפני מזרח מאדימים על ידי המערב, כפי שאור הבוקע מחלון במערב מאדים את כותל המזרח שכנגדו. ובאמת הלשון מאדימים משמע שמדובר על פעולה שנעשית על המזרח.
♦
ד.
תיאור המציאות בהקדמת החושך בקודקוד כיפת הרקיע
בראשונים מבואר שכיפת הרקיע היא כינוי לכל מה שנראה מעלינו כמתעגל עד האופק, שהרי הם אומרים שתחתית כיפת הרקיע היא הסמוך לארץ. ונראה לי שהם רואים את הכיפה כעגולה למעלה, וכמעט ישרה בצדדים, כי במרחק כשהשמש נמצאת לעיננו בזוית של 45 מעלות היא הרקיע נראה כיורד כלפי מטה בתלילות, ואת הצורה העגולה אפשר לפרש כנובעת מטווח הראיה שלנו. וכתבתי במאמר בגליון צ"ד שאין לפרש את מה שהעליון מכסיף אחרון, שהכוונה במילה עליון על הקודקוד ומה שקרוב לו, כי בכל תהליך ההכספה הקודקוד והקרוב לו יותר חשוך ממה שתחתיו, ואם העליון הוא הקודקוד ומה שקרוב לו, אי אפשר לומר שהעליון מכסיף אחרי התחתון.
בתגובה הרב פרץ כותב שאכן כפי שכתבתי סמוך לשקיעה דווקא תחתית כיפת הרקיע יותר מוארת וגובה הכיפה יותר חשוך, "אולם לאחר מכן תחתית כיפת הרקיע אט אט מחשיכה ואילו מה שמעליהם בגובה נשאר עדיין בהיר ורק מאוחר יותר גם הוא משחיר. אמנם הקודקוד של כיפת הרקיע עדיין מושחר כבתחתית ועוד לפני כן, אך הגאונים ורש"י אינם מתכוונים לקודקוד, אלא לגובה כיפת הרקיע שמעל תחתיתה, וכן הוא לשון רש"י "גובה כיפת הרקיע".
אך לדעתי תיאור זה אינו שונה ממה שכתבתי. ההבדל ביננו הוא רק בכך שהרב פרץ אומר "לאחר מכן" כשהוא מתכוון 10 דקות לאחר השקיעה, לפי שהוא מחשיב את זמן הסתלקות האדמומית רק 10 דקות אחרי כיסוי הגלגל, ומתעלם מהאדמימות שבדרך כלל נראית יותר מ10 דקות לאחר השקיעה, כפי שכתב הרב טיקוצ'ינסקי. אמנם גם הרב טיקוצ'ינסקי כתב שלפעמים לא רואים גוון אדום עד 17 דקות מהשקיעה, אך עכ"פ המתבונן במציאות יראה שתמיד ישנם חילופי גוונים מהאופק עד גובה 45 מעלות מהרקיע במשך הזמן הזה, כאשר באותו זמן מה שמעל ה45 מעלות הוא בצבע כהה יותר, ומתכהה והולך ככל שהמבט עולה. ומסתבר שעצם המראה האדמומית אינו עיקר הקובע, כי זה לא בהכרח מעיד על כמות האור שנמצא בעולם, אלא העיקר הוא השוואת הגוונים שמתכהים ונראים בגוון אחיד. ודי בכך שהם בגוון אחיד, גם אם באותה שעה בקדקד כיפת הרקיע ובסמוך לו הצבע עדיין יותר כהה. הוזכרה כאן אדמומית מפני שבדרך כלל בתוך חילופי הגוונים האלה ניכרת בתחילה האדמומית שהולכה ועולה ולבסוף היא מתפוגגת, ומעל אותה אדמומית יש מראה בהיר יותר ממה שתחתיה, והוא מה שאומר הרב פרץ שבגובה נשאר עדיין בהיר[21].
את הדבר הזה רואים גם בתמונה שצירף הרב פרץ על מראה המזרח 15 דקות לאחר השקיעה במצפה רימון. בתמונה שצירף ניכר שעדיין יש אדמומית במזרח. וכן רואים חילוף גוונים ניכר בין החלק התחתון הסמוך יותר לאופק, לבין החלק האדום שמעליו, אלא שבתמונה שהציג רואים אדמומית גם סמוך לאופק ומעליה צבע כחול כהה. אין זה משנה את הגדרת הענין, שכן מה שתחת לאדמומיות הוא בגוון כהה יותר מהחלק הבהיר שמעל האדמומית, ולכן זה נקרא השלב שבו הכסיף התחתון ועדיין לא הכסיף העליון והושוה לו. כיון שבדרך כלל יש גם אור בהיר יותר מעליה מסתבר שגם בשעת צילום התמונה היה חלק בהיר יותר מעל האדמומית, אלא שלא רואים אותו בתמונה כיון שהמצלמה לא כללה את החלק הזה[22]. [23]בהתאמה למציאות הנראית נראה לענ"ד עתה לבאר מהו התחתון והעליון המדובר בברייתא. הכוונה היא שאנו מתבוננים על שולי הרקיע מזוית של 45 מעלות ומטה. בהתבוננות עד הזוית הזו אפשר להגדיר את הרקיע כיורד מראש הכיפה ככותל, ואפשר לראות בו שני חצאים שהשתנות צבעם מחלקת את בין השמשות לשנים. בתחילת בין השמשות, הקו שבדרך כלל כהה נמצא באופק מול המערב בשקיעה בעיקר במזרח הולך ועולה, כשמעליו עולה גם האדמומית. כשהאדמומית מגיעה לגובה מזוית של 22.5 מעלות (בערך), אנו אומרים שהכסיף החצי התחתון של אותו כותל המזרח, אחרי כן גם חצי העליון שבו האדמומית הולך ומוכסף, האדמומית מסתלקת וגם הבהירות שעליה, ואותו זמן החלק הכהה יותר שמעליהן הולך ומתקרב אל האדמומית וזה נקרא הכסיף העליון והשוה לתחתון. וי"ל עוד שהחילוק בין תחתון לעליון הוא בגלל השוני בהליך ההכספה שבהכספת התחתון ההכספה היא עלית האדמומית, ואילו בהכספת העליון ההכספה היא בעיקר ירידת החלק החשוך יותר והתפוגגות האדמומית והלבנונית שמעליה. לכן עיקר הענין של הכספת העליון קרויה השוואה לתחתון. ואולי זה גם שורש דעת רבי נחמיה שבין השמשות חצי מיל, דהוא סבר שהרובע הוא רק הכספת התחתון.
♦
ה.
זמן צאת הכוכבים לפי השוואת זמן ההכספה לזמן ג' כוכבים
במאמר הקודם דנתי על כך שלפי מה שראיתי אדמומית נראית בצד המזרח גם לאחר 17 דקות, עד שיש השוואת גוונים בין העליון לתחתון, בעוד שלכאורה לפי מיל של 22.5 דקות, בין השמשות 3/4 מיל צריך להסתיים 17 דקות לאחר השקיעה, ויישבתי בכמה אופנים. אך עתה נראה לי ליישב באופן אחר, שהזמן 3/4 מיל נאמר כחישוב מתוך השוואה לכלל עונות השנה, ולכוכבים, כפי שאבאר.
לעיל הבאתי שלפי חכמי זמנינו בתקופות תשרי טבת ותמוז הכוכבים נראים ללא קושי רק 22 דקות אחרי השקיעה בירושלים, כמו הזמן שבו עדיין רואים אדמומית ועדיין לא השווה עליון לתחתון. ורק בתקופת ניסן הכוכבים נראים אחרי 17 דקות, אבל ביחס לכמות האור שיש בעולם תקופת ניסן שוה לתקופת תשרי, ותקופת טבת יותר ארוכה משתיהן, וקצרה מתקופת תמוז. אפשר לומר שמה שאמרו שבין השמשות הוא 3/4 מיל הוא משום שבתקופת ניסן אנו מחשיבים את הכספת השוואת העליון לתחתון באופן יחסי לאורך אור הדמדומים, שהוא קצר יותר מבתקופת תמוז, ובאופן כזה יש התאמה לראיית ג' כוכבים בירושלים בתקופת ניסן, שהם נראים 17 דקות אחרי השקיעה, ולכן אמרו שבין השמשות הוא 17 דקות אחרי השקיעה. וכיון שבסופו של דבר לא מתחשבים בזמן ההכספה בפועל, שהוא ארוך יותר, אתי שפיר מה שהרמב"ם לא התייחס כלל לזמן ההכספה, דהקובע בזה למעשה בזה הוא זמן הכוכבים.
ולפי זה נראה לכאורה שכדי לצאת ידי חובת קריאת שמע נצטרך במקום מישור להמתין אחרי השקיעה המישורית 27 דקות ברוב עונות השנה, ורק בניסן נסתפק ב22 דקות. ובירושלים אפשר לקרוא קריאת שמע 5 דקות מוקדם יותר, וגם שם בשאר ימות השנה נצטרך לחכות 22 דקות. אך אין הכרח בזה, שכן י"ל שאחרי שנקבע 3/4 מיל לזמן ההכספה ויציאת הכוכבים בניסן, נחשב בכל מקום את הזמן הזה כזמן בין השמשות, וכדי לדעת מהי כמות האור נחשב את הזמן הזה במעלות, שהוא בערך 5 מעלות, ובכל מקום מתי מגיע זמן המעלות האלו, ונאמר שהוא לילה.
♦
ו.
הכספת התחתון והעליון היא סילוק האדמימות וקרויה גם השחירו
בערוך ערך כסף א איתא: "כל שהלבינו פניו כאדם שעמדו שערותיו. ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין, פי' פני הירק מכסיף מחמת המרירות. משיכסיף ראש החוטם משיתחיל להלבין ראש הדד. הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון. בריש גמ' דברכות דירושלמי: הכסיפו זהו בין השמשות, השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה (א"ב: ענין כסף, כלומר שהלבינו כמו כסף")".
בביאור הלכה בסימן רצג (ד"ה שיראו) דן מתי הוא הזמן שבו הכסיף העליון והשוה לתחתון. הוא כתב שנראה לו שהכסיף הוא "כאשר נסתלק האדמומית מן אותו מקום ונוטה ללובן", וכתב שגם בבאור הגר"א משמע שבמה "שנשקע אורה מלהאדים מקרי הכסיף", ומה שכתב רש"י השחיר, לאו דוקא השחיר ממש. וכתב שכ"כ הערוך בהדיא שהכסיף הוא מלשון לובן[24]. ומבאר הביאור הלכה שזה עוד לפני שהחשיך ממש, ואף שהירושלמי המובא בערוך אומר "הכסיפו בין השמשות, השחירו לילה" כתב הביאור הלכה שאפשר שכוונת הערוך להביא סיעתא לדבריו דהכסיף לאו הינו השחיר. ונוקט שהירושלמי פליג עם הבבלי וסובר דאף בהכסיפו שניהם הוי בין השמשות, ולילה לא הוי עד שישחירו שניהם, דהיינו השחירו שהוא לילה, והוא זמן נוסף לאחר סילוק האדמומית, ורק לירושלמי צריך לחכות לזמן זה כדי שיחשב לילה.
והיוצא מדבריו הוא שכבר כשהסתלקה האדמומית הוא לילה אף שעדיין אין השחרה ממש. והקשה הרב פרץ שהרבה ראשונים כתבו שהוא לילה כשהחשיך, ורש"י כתב שהאדמומית בעבים, וההכספה ברקיע, ולהכספה זו הוא קורא השחירו. ולכן משמע לו שגמר בין השמשות יותר מאוחר מסילוק האדמומית, והוא הקרוי החשיך שלאחר הכסיף.
ויש להוסיף על מה שהקשה, שאיך אפשר לומר שהערוך הביא את הירושלמי לומר שהוא פליג על הבבלי בזה, שלפי הבבלי הכסיפו שניהם הוא לילה, ואילו לפי הירושלמי הוא לילה רק כשממש השחירו, הרי הערוך לא הזכיר כלל מה אומר הבבלי על הכסיפו שניהם, ובירושלמי שהביא הערוך כתוב שכשהעליון השוה לתחתון הוא לילה, ואם כן משמע שהשחירו של הירושלמי הוא גופא הכספת שניהם, שבזה השוה העליון לתחתון, והכסיפו האמור בירושלמי לפני כן, שהוא בין השמשות, הוא שלב לפני השוואת העליון לתחתון.
על כן נלענ"ד שהכל עולה בקנה אחר, ואין הבדל בתיאור ענין ההכספה, שהיא בין השמשות, בין הערוך ורש"י. הכוונה ברש"י במילים "נראית בעבים" היא להסבר ששינוי הצבע נובע מהארת קרני השמש על אדי האטמוספירה בזמן הנשף, והכסיף היינו שינוי הגוון כשאין עוד אדמומית, שהוא כמראה כסף שבטבעו משתנה הגוון שלו עם הזמן לשחרות. והוא מה שרש"י אומר השחיר. והוא גם מה שהירושלמי אומר השחירו, אלא שבירושלמי אמר בתחילה הכסיפו על הזמן שלפני השואת העליון לתחתון, שהוא בין השמשות, וכנראה כוונתו להכסיפו פני המזרח בחלק התחתון, והוא זמן שבו עדיין נמשך תהליך ההכספה בעליון. והשחירו הוא המראה שלאחר גמר ההכספה, והוא כמו ברש"י שקרי ליה השחירו, ולא פליגי.
ויש להעיר עוד שמהביאור הלכה נראה שהבין שכל זה הוא מה שנראה במערב שעה אחרי כיסוי הגלגל, וכשיטת ר"ת, ולפי שיטה זו לא מובן מהו עליון ותחתון. ונראה שבגלל זה כתב המיוחס לר"ן בדף לד ע"ב "ורבי' יהונתן ז"ל כתב איני יודע לפרשו". וגם המשנה ברורה לא נכנס לביאור מהו עליון ותחתון, אלא כל הענין אצלו הוא סילוק האדמומית שבמקום שקיעת הגלגל, שהוא באמת אצלנו קרוב לשעה, ואחריה עדיין יש בהירות מסויימת באותו מקום כמה דקות. וכיון שהוא קאי על שיטת ר"ת כתב שמי שלא בקי בסילוק האדמומית ימתין ד' מיל. אך האמת היא שמה שנראה במזרח במשך זמן בין השמשות של 3/4 מיל שלאחר כיסוי הגלגל תואם להפליא להגדרה של הכסיף התחתון ואחר כך הכסיף העליון, וסילוק האדמומית, ולכן המציאות מוכיחה שצריך לפרש את הגמרא בכל זה על הנראה במזרח.
♦
ז.דברי רב ניסים גאון והרשב"א
הרב ניסים גאון בפירושו לשבת קיח ע"ב כתב: "בציפורי שהיא גבוהה טפי ומאחרין לשם פני המזרח להכסיף ושוהין ומאדימין והיו מקבלין עליהן שימר שבת עד שמכסיפין פני המזרח העליון והתחתון". ומוכח שהוא הבין שפני מזרח מאדימין הוא כללות זמן ההכספה, כדביארתי. אלא שלדבריו זמן ההכספה מתארך יותר למי שעומד על הר גבוה, ולא נראה שזו המציאות.
והרשב"א הביא בתחילה את פירוש רבינו יונה (שהרב פרץ קורא לו פירוש ב ברשב"א) ולפי רבינו יונה האמורא שדאוי למזרח רצה לראות מתי מתחיל דין בין השמשות, ולכן סייע מזה לרב יוסף. אך הרשב"א מקשה על פירושו, , והסיק שהם רצו לראות מתי מסתיים בין השמשות, כי פני מזרח מאדימים הוא כינוי לכללות זמן ההכספה, והמשיב אמר לו שלא די לראות שהסתלקה האדמומית במערב אלא צריך להמתין גם עד שתסתלק האדמימות במערב. ודבריו עולים בקנה אחד עם מה שפירשתי שכללות זמן ההכספה קרוי פני מזרח מאדימין. אלא שלפי מסקנת הרשב"א לא ניתן לפרש כפי שכתבתי שהיה אמורא שסבר שיש לראות מראה מסויים של אדמומית במזרח במשך 1/12 מיל, והאמורא השני תקנו שהכוונה היא לכללות הזמן שבו יש אדמומית במזרח, כי לדעת הרשב"א מתחילה רצו לראות את סוף זמן ההכספה, ועל כן הוא מפרש שלפי המסקנה ההבטה על כללות ההכספה היא במערב. ומה שכתבתי לפרש שלפי המסקנה מדובר על כללות הכספה במזרח הוא על פי רב נטורנאי, ר"ח, רש"י והמאירי.
♦
ח.בענין תפילת נעילה
אביא כאן בקיצור מה שהתבאר במאמר בגליון צ"ד, בתוספת נופך שהתבאר לי עתה.
בירושלמי ברכות פ"ד ה"א איתא:
"אחוי דאימיה דרב אדא הוה מצייר גולתיה דרב, א"ל כד תיחמי שמשא בריש דיקלי תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא, ושמשא בריש דיקלי תמן איממא הוא הכא... רב כר' יהודה אין תעבדינא כרבנן לית ר"י מודי אין תעבדינא כר"י אוף רבנן מודו:...
אימתי הוא נעילה רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ור' יוחנן רב אמר בנעילת שערי שמים ור"י אמר בנעילת שערי היכל. אמר ר' יודן אנתורדיא מתני' מסייע לר"י בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביה"כ אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום. אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא א"ל כד תיחמי שמשא בריש דיקלי תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים מחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים וכא אמר בנעילת שערי היכל אמר רב מתנה על ידי דרב מאריך בצלותא סגין הוה מגיע לנעילת שערי שמים".
מדברי הירושלמי שרב נהג במנחה כרבי יהודה והתפלל לפני פלג המנחה שלפי השמש בארץ ישראל עולה ששמשא אריש דקלא הוא פלג המנחה לפי השקיעה של בבל, וכבר שאמרו כך גם נעילה נמצא שרב התפלל תפילת נעילה מפלג המנחה של בבל עד שקיעת החמה, ולפי המבואר לעיל בענין דבריו על שמשא בריש דקלי תמן איממא הוא הכא, שהכוונה היא שפלג המנחה בבבל הוא 5 דקות לפני פלג המנחה האמיתי, ולכן זה נחשב שרב התפלל בו מנחה כרבי יהודה. אך על זה קשה שבתוספתא ברכות פ"ג ה"ב מצינו הקבלה בין זמן נעילה לזמן תפילת ערבית, "ר' לעזר בר' יוסי, אבה היה מתפלל אותה (את ערבית) עם נעילת שערים", ומשמע שכל זמן נעילה ראוי לתפלת ערבית. וכן מסתבר שלא המציאו כאן זמן מחודש, אלא לפני הפלג שאינו ראוי לתפלת ערבית, גם אינו ראוי לנעילה.
ויש לומר שאמנם במנחה כוונת רב היתה להספיק להתפלל ברגע האחרון של מנחה, אליבא דרבי יהודה והוא לפני הפלג, אך לגבי נעילה רב אמר לשמשו שיביא לו את הגלימה בפלג המנחה של בבל, כי אז התחיל להתכונן, ובפועל הוא התחיל להתפלל תפילת לחש אחרי 5 דקות שהוא זמן פלג המנחה לפי גובה הרי ארץ ישראל.
עכ"פ הירושלמי מגדיר את האופן של תפילת הנעילה של רב כהתחלה בזמן נעילת דלתות היכל וסיום בזמן נעילת שערי שמים. משמע שכל הזמן מפלג המנחה עד השקיעה ראוי להקרא זמן נעילת שערי היכל, כי במשך זמן זה היו נועלים את דלתות ההיכל. וכיון שבמחלוקת רבי יוחנן ורב הלכה כרבי יוחנן, נראה שעיקר ההלכה היא כרבי יוחנן שהזמן המחייב הוא שתהיה התפלה בזמן נעילת שערי ההיכל, ולפי שיטת רבי יוחנן יכול לסיימה גם לפני שקיעת החמה, וזה ייחשב סמוך לשקיעה, אך עכ"פ אין לסיימה לאחר השקיעה, כי זה כבר מעבר לזמן נעילת שערי היכל. והנה זמן שמשא אריש דקלי של הירושלמי מובא להלכה ברבינו חננאל, כזמן נעילת שערי היכל, ונראה שלמד מה'מעשה רב' של רב שטוב לסיימה עם נעילת שערי שמים בשקיעת החמה כדי לנהוג גם כרב. ודברי הירושלמי בתשובה לשאלתו על רב מהמשנה בברכת כהנים שנאמרת ביום גם בנעילה "אית לך למימר נעילת שערי שמים ביום" יש לפרשם כפי שעולה מהכס"מ, שזה נאמר בדרך פשיטות, שאמנם גם זמן נעילת שערי שמים מסתיים בשקיעה, ולכן שפיר עבד רב. אלא שלפי רבי יוחנן אינו חייב לסיימה עם שקיעת החמה, ואילו לרב צריך לעשות כך. וכן משמע מהרמב"ם שכתב שנעילה נקראת כך בגלל נעילת שערי שמים, ולכאורה הוא תמוה שכיון שעיקר הלכה שהיא נעילת שערי היכל, וגם הרמב"ם אומר שיסיימה סמוך לשקיעת החמה למה כתב שהיא נקראת על שם נעילת שערי שמים, דמשמע בקיעת החמה ממש. אך לפי האמור י"ל שהרמב"ם אומר שהתפילה נקראת כך על שם נעילת שערי שמים, מכיון שעכ"פ טוב וראוי לצאת גם דעת רב, ולכן יש להשלימה סמוך מאוד לשקיעת החמה, ולהקפיד לשמוע ברכת כהנים לפני השקיעה. ולפי זה נראה שיש להקפיד על סיום המברך את עמו ישראל בשלום לפני השקיעה כיון שלפי האמור בין לפי רבי יוחנן ובין לפי רב הוא סוף הזמן, והחילוק ביניהם הוא רק עד כמה יש להקפיד שיהיה ממש בשקיעה. ומשמע בבבלי יומא פח ע"א לפי פירוש ר"ח שזמן נעילה זהה גם לזמן סיום מנחה, ובמנחה מקפידים לסיים לפני השקיעה, לכן גם בנעילה יש להקפיד לסיים לפני השקיעה. ונראה שזו היא עיקר התפלה עם דמדומי חמה שנאמר עליה "יראוך עם שמש".
ויהי רצון שבזכות בירור זמנה של התפלה הזו שכל ישראל מקפידים בה ביותר, יזכה כל אחד מישראל למה שבירך אותנו רבי יוסי בר חנינא "שיהא עליו מורא שמים כל היום".
♦
סיכום
א. לא מסתבר ש"שקיעת החמה" היא דבר שנודע רק על ידי חישוב מתופעה הנראית אחריו. ועל כן יש לנקוט ששקיעת החמה שבה מתחיל בין השמשות היא כיסוי הגלגל.
ב. אמנם נראה שהעיקר כשיטת הגר"ז שבשפלה מחשיבים את כיסוי הגלגל לפי גובה של אדם העומד בגובה הרי ירושלים, ולכן לצורך שקיעת החמה בבבל לא היה די בראית כיסוי הגלגל. וכן מוכח מדברי הירושלמי בברכות על תפלת רב בשמשא אריש דקלי.
ג. לפי רבה אליבא דרבי יהודה, לאחר כיסוי הגלגל מתחיל השלב שקרוי הכסיף התחתון, ואחריו מכסיף העליון, וכשהם משתוים בגוון אחד בלא אדמימות זהו לילה. המצב הזה כאשר נגמר שלב ההכספה הוא הנקרא בירושלמי השחירו, והוא לילה[25].
ד. נראה שהכספת התחתון פירושה הסתלקות האדמומית מהחלק הסמוך לארץ עד 22.5 מעלות, והכספת העליון היא הסתלקות החצי השני שמעליו עד זוית 45 מעלות.
ה. רב שרירא הבין שפני מזרח מאדימין הוא זמן שבו ניכרת אדמומית ממוקדת במערב לאחר השקיעה ונמשך 1/12 מיל, ולדידיה רבה ורב יוסף לא חולקים בהגדרה זו אלא נחלקו אם זמן זה הוא יום או בין השמשות. אך מדברי רב נטורנאי, ר"ח, רב ניסים גאון, רש"י מאירי והמיוחס לר"ן נראה שלפי רבה פני מזרח מאדימים היינו כללות הזמן שיש אדמומית ניכרת במזרח בתחתון ובעליון, והוא כללות זמן כבין השמשות, והלכה כוותייהו.
ו. לכאורה נראה שכדי לצאת ידי חובת קריאת שמע נצטרך במקום מישור להמתין אחרי השקיעה המישורית 27 דקות ברוב עונות השנה, ורק בניסן נסתפק ב22 דקות. ובירושלים או הרים שבגובה ירושלים אפשר לקרוא קריאת שמע 5 דקות מוקדם יותר, ולפי זה, דברי חז"ל שזמן ההכספה הוא 3/4 מיל נאמרו רק בגובה ירושלים ובניסן.
ז. אך יתכן שאחרי שנקבע 3/4 מיל לזמן ההכספה ויציאת הכוכבים בניסן, נחשב בכל מקום את הזמן הזה כזמן בין השמשות. ואולי זה טעמו של הרמב"ם שכתב בסתמא שזמן צאת הכוכבים הוא כשליש שעה אחרי השקיעה, והוא 3/4 מיל לפי המיל שהוא נוקט בו, שהוא 24 דקות.
ח. זמן תפילת נעילה מפלג המנחה שעה ורבע לפני השקיעה, וטוב וראוי לסיימה סמוך מאוד לשקיעת החמה, ולהקפיד לסיים המברך את עמו ישראל בשלום לפני שקיעת החמה.
♦
הערות מהרב שמואל פרץ
בענין גדול הכוכבים אחזור בקיצור, כי יש סתירה שמצד אחד כתוב שכשנראה כוכב אחד וודאי יום, ומצד שני כתוב ששלושת הכוכבים צריכים להתחשב על ידי כוכבים שאינם נראים ביום. ואם כן יש סתירה, שאם אתה אומר שכוכב אחד וודאי יום אז יוצא שאין מחשבים בו, ואם אין מחשבים בו, אז הכוכב שאחריו הוא יום וחוזר חלילה. ויישבתי שהכוונה שאין מחשבים בכוכבים נראים ביום בזמן שהוא יום בוודאות גמורה ללא כל ספק, אבל כוכבים הנראים בזמן שהוא סמוך לשקיעה (שבמקומות רבים בעבר ללא לוחות קשה היה לדעת את זמנה בדיוק), הם נחשבים לכוכבים שבהם מחשבים, ומאידך אין זה סותר שכוכב אחד וודאי יום.
ועל פי האמור נראה שכוכב ראשון הוא כוכב צדק, ואף על פי שהוא יכול להראות סמוך ממש עוד קודם שקיעה, אין בכך כלום וכאמור. מלבד כוכב נוגה, עליו אומר הירושלמי מפורש שאין לחשב בו. אך עדיין יש להתאים את זה עם סימן שני כוכבים בין השמשות.
ולהלן תמונות ממירון כמה דקות (כשלוש ארבע) קודם השקיעה על פי החישובים שם: התמונה הראשונה צולמה בשעה 19:42 כ"ה באייר התשפ"ד. והתמונה השנייה דקה אחריה. זהו למעשה הכסיף התחתון לדעת הירושלמי. באותו היום השקיעה המישורית הייתה ב19:43, אך כיוון שהתופעה מסתדרת עם השקיעה בגובה, יש לחשב על פי השקיעה הנראת מהגובה של מירון (כשבע מאות מטר מעל פני הים) וכן לנכות את ההרים שלה במערב (הרי מירון), ויצא שמדובר על כמה דקות קודם השקיעה.
♦
תגובת הרב אלבה
בענין גדול הכוכבים כבר השבתי שצדק נראה ביום והוא נחשב כוכב גדול. ולענין התמונה ממירון, אכן בתמונה זו רואים שפני מזרח מאדימין הוא לפני כיסוי הגלגל, אבל בברייתא חז"ל מתייחסים רק למה שנראה אחרי השקיעה. וביארתי שהשקיעה בפשטות היא כיסוי הגלגל, ואחריה האדמומית הזו הולכת ועולה, כשתחתיה האור כהה יותר מאשר מעל האדמומית. וזהו "הכסיף התחתון", שגם הוא ייחשב עדיין בין השמשות. והברייתא אומרת שאפילו אחר כך, בשלב השני שבו החלק העליון הולך ומחשיך מלמעלה כלפי מטה עד שיכסיף העליון ויש השוואת גוונים במזרח, הוא עדיין בין השמשות. וסיום זמן זה נחשב מקביל לזמן היראות ג' כוכבים לאחר השקיעה, והיינו בערך 17-22 דקות אחרי השקיעה בירושלים.
♦
תגובת הרב שמואל פרץ
כעת הבאתי תמונות כפי שצילמתי יום חמישי ערב שב"ק ניצבים וילך.
אך אקדים ואומר, אמרו בגמרא ברכות פרק תשיעי: "אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה, שנאמר (ישעיהו נ') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם".
תופעה זו של האדמת פני מזרח ושלבי ההכספה, אינה נראית בבירור כראוי אלא בזמנים בהם השמיים טהורים ונקיים מזיהום אויר וכדומה. בתמונות לעיל ממירון האדמימות נראית בבירור. בתמונות שהבאתי במאמרי "עיונים בסוגיית זמני היום בין הבבלי לירושלמי" גם נראית האדמימות בבירור, וכמדומני שיש אף יותר ברור מזה, צריך לחפש זמן שהשמיים נקיים מזיהום אויר ומעננים.
בתמונות שהביא להלן, התופעה של האדמימות אינה נראית בבירור כראוי, אולם ההכספה של השמיים, שזו השחרה ללא קשר לאדמימות לדעת הגאונים, נראית כאן בבירור. וזו מטרת התמונות, להוכיח שכשלושת רבעי מיל אחר השקיעה יש כבר מה שנקרא השווה העליון לתחתון.
התמונות צולמו במגדל המים בעיר מודיעין עילית, השקיעה ע"פ עיתים לבינה בשעה 18:33.
צד מערב בשקיעה 18:32
צד מזרח. באותו הזמן ניתן להבחין בסימנים ראשונים של הכספת התחתון (באותו הזמן במישור השמש כבר שקעה, כי השקיעה במודיעין עילית מאחרת בכשתי דקות לשקיעה במישור. ולכן בהשוואה לשקיעה המישורית בבבל, אכן בזמן שהוא כדקה וחצי אחר השקיעה התחתון מכסיף).
צד מערב בשעה 18:34 השמש כבר שקעה
צד מזרח באותו הזמן
צד מזרח בשעה 18:35. בשלב זה הכספת התחתון נראית בבירור חלק כהה הסמוך לארץ
צד מזרח בשעה 18:37. ההחשכה שבחלק התחתון עולה עוד כלפי מעלה, אך גובה כיפת הרקיע אינה ממהרת להכסיף
צד מזרח בשעה 18:38
צד מזרח בשעה 18:40
צד מזרח בשעה 18:42
צד מזרח בשעה 18:43
צד מזרח בשעה 18:44
צד מזרח בשעה 18:46
צד מזרח בשעה 18:47. הפרש של כחצי דקה בין התמונות.
צד מזרח בשעה 18:48. אין זכר לאדום, והחלק העליון החשיך לגמרי כחלק התחתון (כרבע שעה אחר השקיעה).
♦
תגובת הרב אלבה: שוב רואים גם בתמונה האחרונה שעדיין יש אדמימות ואין השוואת גוונים.
♦ ♦ ♦