מראשי ישיבת כנסת יצחק חדרה
ומח"ס משא יד ד"ח
גזוזטראות בעזרה בשמחת בית השואבה
כתב הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"א ה"ט "ואין בונין בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד, ואין עושין אכסדראות של עץ בכל העזרה אלא של אבנים או לבנים" ע"כ. ובהשגות הראב"ד כתב ואין בונין בו עץ בולט כלל וכו' א"א והלא לשכת כ"ג של עץ היתה, ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוזטרא אלא לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים משער ניקנור ולפנים, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר עכ"ל. ועי"ש בכס"מ ובמשנ"ל שכתבו דלדעת הרמב"ם האיסור דלא תטע כל עץ הנא' בעזרה הוא גם בעזרת נשים, ולהראב"ד בעזרת נשים מותר, וזהו שהוכיח הראב"ד מלשכת כ"ג והגזוזטראות שהיו בעזרת נשים.וברמב"ם בהל' ע"ז פ"ו ה"י כתב אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצרות אע"פ שהוא בבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתירה היא שנא' כל עץ אלא כל האכסדראות והסככות היוצאות מן הכתלים שהיו במקדש של אבן היו לא של עץ עכ"ל. ובהשגות הראב"ד כתב וז"ל כל האכסדראות וכו' של אבן היו לא של עץ, א"א לשכת העץ בית היתה, בימה של עץ שעושין למלך בשעת הקהל לשעתה היתה, וכן גזוזטרא שהקיפו בעזרת נשים בשמחת בית השואבה לשעתה היתה. וצ"ע בדברי הראב"ד דסותר את דבריו בהל' ביה"ב הנ"ל, דכאן משמע דגם בעזרת נשים יש את הלאו דלא תטע, ובבימה וגזוזטרא דהוי רק לשעתה מותר, ואילו בהשגתו בהל' ביה"ב כ' הראב"ד להדי' דבעזרת נשים מותר כמו גזוזטרא ואין בו את האיסור של נטיעת עץ בעזרה. עוד יש לדייק, דאמאי בהל' ביה"ב לא השיג הראב"ד מבימה אלא הקשה רק מלשכת כ"ג וגזוזטרא, ובהל' ע"ז השיג גם מבימה.
ובאור שמח בהל' ביה"ב שם הקשה ע"ד הראב"ד דס"ל דבעז"נ ליכא איסור, דהרי בירושלמי במגילה פ"א ה"ד (ה, ב) אי' להדי' גבי הקהל דשייך איסור לא תטע גם בבימה בהקהל, דקאמר שם הקהל אינו דוחה שבת כו' מפני הבימה, ויעשו אותה מאתמול א"ר מתני' על שם לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' ע"כ. והלא הבימה היתה בעז"נ. ומבואר בירושלמי דגם בעז"נ יש את הלאו דלא תטע (וכה"ק הפר"ח במים חיים. ובערל"נ בסוכה נא, ב כתב דהירושלמי לשיטתו בסוטה פ"ז ה"ז דהמלך היה קורא בעזרת ישראל, וכ"כ בסדר משנה בהל' ע"ז שם, וראה במנחת קנאות בסוטה מא). וכתב האו"ש דאפשר דהוי רק מדרבנן, ומש"כ הראב"ד בהל' ביה"ב דמותר היינו מה"ת, ורק מדרבנן אסור, וכיון דהוי לשעתה מותר אף מדרבנן, דאילו היה אסור מהתורה לא הותר אף לשעה. וניחא הסתירה בראב"ד, דבהל' ביה"ב כוונתו דשרי מהתורה, ובהל' ע"ז הוסיף דאף דמ"מ מדרבנן אסור, מ"מ לשעתה מותר.
ונראה לומר בזה דבדין לא תטע נאמרו ב' דינים, ולהכי הביאו הר"מ בהל' ע"ז ובהל' ביה"ב. והיינו דמלבד דיש בזה איסור מעניינא דעבודה זרה, שעושה כמעשיהם בנטיעת עץ ליד הע"ז שלהם, יש גם איסור מהל' ביה"ב דהוי שנוי בתבנית המקדש, והוי חסרון בדין הכל בכתב הנאמר על תבנית המקדש וכליו, כמבואר בכמה מקומות [ראה בכורות יח: ובחולין פג: וזבחים לג.]. וא"כ י"ל דהוי גם גילוי מיוחד בהכל בכתב שלא יהא בנין של עץ בעזרה. וכמפורש בפי' רבינו חיים פלטיאל לבעה"ת בפ' שופטים שהקשה דלמה ליה לדין הכל בכתב, נילף מהך קרא. וצ"ב, דבהך קרא נאמר צווי ואזהרה על נטיעת עץ, דלא ליהוי כבית ע"ז, ומ"ש להכל בכתב. וע"כ דבדין לא תטע נאמר גם דמדין הכל בכתב אין לעשות בנין של עץ בעזרה. ונ"מ דבלא תטע האיסור הוא בשעת הנטיעה, וגם ל"ה דין פסול אלא איסור, אבל מדין הכל בכתב הוי פסול בתבנית הבית. ומה"ט י"ל דגם היכא דבשעת הנטיעה לא היה איסור, כגון במוסיף לשעה, דלהראב"ד ליכא איסור לא תיטע עץ, מ"מ הוי פסול בתבנית המקדש. ופסול זה הוא בין שהוסיף בנין של עץ, וגם אם בנה דבר הצריך למקדש אלא שעשאו משל עץ הוי חסרון בהכל בכתב, כיון שעושהו שלא כדינו. ובדין הכל בכתב גם היכא דהוי שנוי לשעה אסור, כמש"כ המאירי בסוכה נא: גבי גזוזטראות. ובפי' רבנו חיים פלטיאל עה"ת בפרשת וילך הקשה גבי בימה בהקהל דאיך עשאוה הרי עובר בלאו דלא תטע, ותירץ דהוי רק לשעה עי"ש.
[ובעיקר דין הכל בכתב במקדש הנאמר בדברי הימים א, כח, יט דנו האחרונים אם הוי לעיכובא, וכל היכא דשינה בתבנית הבית וכליו הוי פסול ואי אפשר להקריב קרבנות, או דאינו אלא למצוה. וכ"כ במראה כהן זבחים סב. אמנם בחי' הגר"ח על הרמב"ם בהל' ביה"ב גבי נעקרה אבן מאבני רצפת העזרה, נקט דא"א להקריב קרבנות מחסרון דהכל בכתב. וכבר דן בזה בראבי"ה שנדפס מכ"י בחולין שם במו"מ עם חתנו בארוכה ראיות אם הכל בכתב הוי לעיכובא, והו"ד בכנסת ראשונים זבחים לג, א. והראבי"ה הוכיח מזבחים נח, א בצריה בצורי דמשמע דאינו מעכב. ולכאורה כן מוכח מהא דבמנחות כח, א מרבי' מקרא דשבעה קני מנורה מעכבין, וכן בסוגין מרבי' מקרא דכבש יסוד ורבוע מעכבין במזבח, ותיפ"ל דמעכבין מדין הכל בכתב. וע"כ דמדין הכל בכתב לא הוי לעיכובא. וראה בהערותי על הש"מ זבחים סב. במהדורת מוה"ק שהבאתי את כל המקורות בזה].
ונראה לומר דבהל' ביה"ב מח' הר"מ והראב"ד היא אם דין הכל בכתב שלא יהיה משל עץ נא' גם על עז"נ וכאן לא שייך היתר דלשעתה. ובהל' ע"ז גם להראב"ד אסור מחמת דהוי כדרך שעושין לע"ז, אלא דהותר כיון דהוי לשעתה. ומ"מ י"ל דאם היה איסור לא תטע מה"ת גם בעז"נ, לא היה שייך תרוץ הראב"ד דהוי לשעה. וע"כ דהראב"ד ס"ל דבעז"נ איסורו הוא רק מדרבנן, ויסוד איסורו הוא מלתא דע"ז. אבל מדין הכל בכתב ליכא חסרון, דכיון דהוי רק איסור דרבנן לא שייך לומר דהוי שינוי בתבנית. וזש"כ הראב"ד בהל' ביה"ב דבעז"נ מותר, היינו מהתורה אבל מדרבנן אסור, וכמש"כ האו"ש. ומש"כ הראב"ד בהל' ע"ז דמ"מ כיון דהוי לשעה מותר, היינו ביחס לאיסור דרבנן שיש בעז"נ, דלשעה שרי. ולפ"ז י"ל דבעזרה עצמה ה"נ גם נטיעה לשעה אסור מדיני ביה"ב, וכדפי'. ולפ"ז י"ל בדעת הר"מ דבגזוזטראות כיון דההוספה נעשתה עפ"י קרא אשכוח ודרוש, והוי בכלל הכל בכתב כמבואר בסוכה נא: עי"ש בפרש"י ובמהרש"א, ה"נ נא' בזה דשייך לעשותם משל עץ.
והנה גבי בימה לא פריך הגמ' בסוטה מדין הכל בכתב דאיך בנו את הבימה והרי הוסיפו על תבנית הבית. ובדובב מישרים כתב דכיון דהוי רק הוספה לשעה, שרי. אמנם הרי גם בהוספה לשעה הוי חסרון בהכל בכתב, כמו שכ' המאירי בסוכה נא: גבי גזוזטראות, דאף דהוי רק לזמן מפני הצניעות לנשים בשמחת בית השואבה בעזרה. אכן נראה דכיון דהבימה לא היתה מחוברת באדמה לא שייך בזה חסרון בשנוי התבנית דהכל בכתב. ומפורש כן ביראים השלם סימן שעו שהקשה גבי אכסדראות של בנין דפריך בסופ"ק דתמיד מדין לא תטע, ותיפ"ל מדין הכל בכתב. ותי' דכיון דל"ה מחובר ברצפה ובתלוש ל"ה תוספת. ולפ"ז ניחא גבי בימה. ועכ"פ נשמע מהיראים דבדין לא תטע איכא חסרון גם בתלוש, וכשי' הראב"ד. ועי' במנ"ח בפ' שופטים שדן בהניח עציץ שאינו נקוב, אם יהיה אסור מדין לא תטע. ונראה דמדין ביה"ב ל"ח הוספה וכנ"ל, ומגדרי איסור כדרכי ע"ז תליא בהנ"ל אם הך איסור הוא גם בתלוש. ולפ"ז ניחא הא דהראב"ד בהל' ביה"ב הק' מגזוזטראות, ולא הקשה מבימה, כיון דבהל' ביה"ב מיירי מדין לא תטע, הפוסל בתבנית הבית מדין הכל בכתב, וזה שייך רק בגזוזטראות דהוי מחובר, ולא בבימה. אכן בהל' ע"ז, דמיירי הראב"ד מדין לא תטע מלתא דע"ז, הך איסור קיים גם בתלוש, ובזה תירץ הראב"ד דכיון דהוי ארעי ולשעתה שרי.
ונראה עוד דהרמב"ם והראב"ד בהל' ביה"ב פליגי אם מדיני ביה"ב איסור זה נאמר רק בעזרה ולא בעזרת נשים או גם בעז"נ. ושם השיג הראב"ד להוכיח דבעזרת נשים ליכא איסור דאורייתא מדיני ביה"ב. אכן בהל' ע"ז שכתב הר"מ דיסוד האיסור דאורייתא הוא שלא יהא כדרך הע"ז וכו', בזה מודה הראב"ד דהך איסור הוא בכל העזרה וגם בעז"נ, דכיון שהאיסור הוא שלא יהא כדרך ע"ז, בזה שוה כל העזרה והר הבית להך איסור. ומקור לזה נראה מהא דמרבי' בספרי בפרשת שופטים דגם בבמה ישנו הך איסור. והמשך חכמה שם כתב דהך איסורא הוא גם לר"ש לשיטתו בזבחים קח: דבמה אינה צריכה מזבח (וסתם ספרי ר"ש). ולכא' צ"ע, דמהיכי תיתי דלהך מ"ד יש איסור נטיעה ליד הבמה, דהוי ככל אבן. וכבר עמד בדבריו אאמו"ר הגאון רבי מרדכי אילן ראב"ד ת"א זצ"ל בספרו תורת הקודש ח"ב סימן כב סק"ח, עי"ש.
אכן נראה דבנוטע עץ בבמה האיסור יהא מדין ע"ז, שלא יהא מקריב לגבוה, כדרך העוע"ז העושים נטיעה ליד הע"ז, וה"נ נאמר איסור שלא יקריב במזבח לגבוה, כשלידו נטיעת עץ. ומכאן הוא מקור לר"מ והראב"ד דהוי איסור דאורייתא גם מלתא דע"ז. ולהכי הוצרך הראב"ד גם לשיטתו להוסיף בהל' ע"ז דבימה וגזוזטרא לשעתה היתה, ומש"ה ליכא בזה איסור נטיעת עץ, ומשום דגם להראב"ד איכא איסור נטיעת עץ בכל העזרה גם בעז"נ, שלא יהא כדרך הע"ז, ורק אם הוי לשעתה מותר. [ויל"ע דבנטיעת עץ בבמה הא הוי לשעתה, דכל הבמה היא לשעתה. ואולי ההיתר שכתב הראב"ד בלשעתה היינו דווקא בבית של עץ, אבל בנטיעה בכל גוונא הוי כקביעות ואסור. ואפשר דמש"כ הראב"ד בהל' ע"ז דלשכה של כ"ג של בית היתה, הכוונה דכיון דהוי לצורך בית לא שייך בו האיסור מעניינא דכדרך ע"ז].
וכמו כן י"ל דמדין ביה"ב דינו שלא לקיים נטיעת עץ בעזרה גם היכא דלא היה איסור בנטיעה, ולזה דרשו בספרי פ' שופטים לא תטע מ"מ דגם לא יקיים. אלא דלקושטא דמילתא אין להקשות דלמה לן לאזהרה דלא תטע, תיפ"ל מדין הכל בכתב דא"א להוסיף על העזרה. דנ"מ דאיכא לאו על נטיעת עץ. ועוד, דגם בזה"ז אסור, כדכתב החנוך בפרשת שופטים, אף דבזה"ז ליכא לדין הכל בכתב, דהרי בעונותינו אין לנו בית, ודין הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל הנא' בדה"י הוא בתבנית הבית כשהוא קיים. וכן מרבי' בספרי שם דאיסור לא תטע הוא גם בבמה, ובבמה ליכא דין הכל בכתב. וע"כ דגדר האיסור הוא דלא ליעביד כדרך שעושין העוע"ז, וכדכתב החנוך.
ולפ"ז י"ל דהר"מ והראב"ד בהל' ביה"ב פליגי אם מדיני ביה"ב איסור זה נאמר רק בעזרה ולא בעזרת נשים או גם בעז"נ. וחזינן דלענין הר הבית להרבה דינים ל"ה כמקדש. ובמאירי יבמות ו, ב ס"ל דמורא מקדש בהר הבית אינו אלא מדרבנן. וכן ברדב"ז פ"א מביה"ב הי"ב כתב דלדין בנין המקדש ביום ולא בלילה היינו דווקא עזרה ולא הר הבית, דאפשר לבנותו בלילה. אמנם בגמ' סוכה שם מבואר דגם בעזרת נשים יש דין הכל בכתב. והיראים השלם סימן שעו הוכיח מהך גמרא דגם בהר הבית יש דין הכל בכתב. אך לענין נטיעת עץ בעזרה ס"ל להראב"ד דבעז"נ ליכא איסור דאורייתא מדיני ביה"ב, דהך איסורא נאמר רק בעזרה עצמה ולא בהר הבית ובעז"נ. אכן בהל' ע"ז, שכתב הר"מ דיסוד האיסור דאורייתא הוא שלא יהא כדרך הע"ז, בזה מודה הראב"ד דהך איסור הוא בכל העזרה וגם בעז"נ, דכיון שהאיסור הוא שלא יהא כדרך ע"ז, בזה שוה כל העזרה והר הבית להך איסור וכמש"נ.
ולדברי האו"ש הנ"ל י"ל דבהל' ביה"ב מח' הר"מ והראב"ד היא אם דין הכל בכתב שלא יהיה משל עץ נא' גם על עז"נ, וכאן לא שייך היתר דלשעתה, ובהל' ע"ז גם להראב"ד אסור מלתא דע"ז אלא דהותר כיון דהוי לשעתה. ומ"מ י"ל דאם היה איסור לא תטע מה"ת גם בעז"נ, לא היה שייך תרוץ הראב"ד דהוי לשעה. וע"כ דהראב"ד ס"ל דבעז"נ איסורו הוא רק מדרבנן, ויסוד איסורו הוא מלתא דע"ז, אבל מדין הכל בכתב ליכא חסרון, דכיון דהוי רק איסור דרבנן לא שייך לומר דהוי שינוי בתבנית. וזש"כ הראב"ד בהל' ביה"ב דבעז"נ מותר היינו מהתורה אבל מדרבנן אסור, וכמש"כ האו"ש, ומש"כ הראב"ד בהל' ע"ז דמ"מ כיון דהוי לשעה מותר, היינו ביחס לאיסור דרבנן שיש בעז"נ דלשעה שרי. ולפ"ז י"ל דבעזרה עצמה ה"נ גם נטיעה לשעה אסור מדיני ביה"ב וכדפי'.
ויש להוסיף דנ"מ בכל הנ"ל לענין אם עשו סוכה במקדש לצורך אכילת הכהנים את המנחות ולחה"פ הנאכלים בעזרה. ובילקוט בפ' שופטים סימן תתקכז דרשי' לא תטע ואפי' סוכה, הרי דעשיית הסוכה בעזרה הוי כנטיעת עץ בעזרה. אך יתכן שעשאוה בלשכות הפתוחות לעזרה, דכשרות לאכילת קדשים, ואין שם איסור לא תטע עץ. ובאוצה"ג סוכה דף לא נראה דנחלקו בזה. וכבר דנו בזה בפנים יפות עה"ת בפ' שופטים, ובשו"ת בית יצחק אב"ע סימן קכה, והאריך בזה בתורת הקודש ח"ב שם בענין סוכה במקדש עי"ש.
♦ ♦ ♦