הרב משה שמעון בא-גד

הפטורים מן הסוכה

הקדמה[1]
מצינו בגמ' שבעה פטורים מן הסוכה ונתפרשו בסוכה דף כ"ה ודף כ"ו ע"א ובדף כ"ח:
א': שלוחי מצוה והעוסק במצוה.
ב': חתן והשושבינין וכל בני חופה.
ג': חולין ומשמשיהן.
ד': מצטער.
ה': הולכי דרכים בזמן הליכתן.
ו': שומרי העיר בזמן שמירתן ושומרי גינות ופרדסים.
ז': נשים ועבדים וקטנים.
וכלולים כל אלו בד' טעמים לפטור:
א': עוסק במצוה פטור מן המצוה, וי"א שבכלל זה דין חתן[2].
ב': מצטער, והוא מדיני תשבו כעין תדורו, ובכלל זה דין חולה, וי"א שגם דין חתן.
ג': דבעינן תשבו כעין תדורו, ובכלל זה דין הולכי דרכים ושומרי העיר[3].
ד': פטור נשים ועבדים וקטנים מקרא.
♦
שלוחי מצוה
א': פטורים מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה[4].
ב': כגון ללמוד תורה[5], להקביל פני רבו[6], לפדות שבויים[7] ולישא אשה[8].
ג': פטורים אף בשעת חנייתן[9].
ד': פטורים אף בלילה בהולכים ביום, וכן להיפך[10].
ה': פטורים אף אם הם לנים בעיר ויש שם סוכה, אם טרדת קיום מצות הסוכה תבטל אותם מקיום המצוה שעוסקים בה[11].
ו': פטורים רק אם טרדת קיום מצות סוכה תבטל אותם מקיום המצוה שעוסקים בה, כגון כגון שהסוכה מופלגת מן הדרך אשר הוא הולך שמה לדבר מצוה[12], או באופן שאם ילין חוץ לסוכה וישן ינוח יותר ויוכל לעסוק למחר טפי במצותו[13], או דטרידי ודואגים במחשבת המצוה[14]. ואף אם לא תתבטל אלא תתאחר פטורים[15]. ואם טרדת קיום מצות סוכה לא תבטל אותם מקיום המצוה שעוסקים בה, חייבים בסוכה[16]. וי"א שאף בכה"ג פטורים, ואין חייבין אלא אם הם יכולים לקיים המצוה בלא טורח כלל, דמהיות טוב אל יקרא רע[17], וראה בהערה[18].
ז': פטור אף כשהמצוה טורדת אותו רק במחשבה ולא במעשה[19].
ח': פטור אף כשנקל לו להסיר טרדת אותה המצוה מליבו[20].
ט': אין פטורים אלא כשכולה לד', אבל אם כוונתם לשכר חייבים[21].
י': רשאי להחמיר על עצמו שלא לאכול חוץ לסוכה, וכן נהגו מגדולי האמוראים[22].
♦
חתן והשושבינין וכל בני חופה
י"א: חתן ושושבינין וכל בני חופה פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה[23].
י"ב: י"א דחתן פטור מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה[24], וי"א משום מצטער[25], וי"א דאינו תשבו כעין תדורו, כיון שצריך לעסוק בשמחה ואינו יכול לעשות כן בסוכה[26].
י"ג: השושבינים וכל בני חופה פטורין מן הסוכה, שאין לעשות את החופה בסוכה משום ייחוד או משום צער החתן[27]. שהמקום צר פתוח ובוש לשחק עם כלתו[28], או דלא יכולים להיכנס כל בני חופה בסוכה[29]. ואין לומר שילכו הם חוץ לחופה, י"א משום מצטער, דהוי להו צער אם אינם שמחים יחד עם החתן[30], או משום שעוסקים במצוה הם[31].
י"ד: פטור החתן והשושבינים וכל בני חופה הוא כל שבעת ימי השבע ברכות[32].
ט"ו: דעת רוב הראשונים והפוסקים דפסקינן להלכה כסוגיא דילן דחתן ושושביניו פטורים מן הסוכה[33]. וי"א דהשושבינין חייבים והחתן חייב[34]. וי"א שגם השושבינין פטורים מן האכילה וחייבים בשינה[35]. ולרא"ש יש לעשות את הסעודה בסוכה ולישן בסוכה אף החתן[36]. וי"א דאינם חייבים בסוכה אלא שיש מידת חסידות לנהוג כן[37]. וראוי להחמיר ולישב בסוכה ולא לברך, והשושבינין כשאוכלים בביתם בלא החתן יברכו[38].
ט"ז: אם בלא טרחא יכולים לישב בסוכה חייבים[39].
י"ז: החתן פטור אף בזה"ז[40]. ועי' לעיל הכרעת המשנ"ב.
י"ח: סעודת השבע ברכות בזמן הזה, אם יש סוכה גדולה שתכיל את כל הקרואים ברווח יעשו את הסעודה בסוכה. ואם היא מכילה בדוחק את הקרואים מותרים לעשות את הסעודה בבית, אבל יש הידור לעשותה בסוכה. ואם אינה מכילה כלל את הקרואים יעשו את הסעודה בבית[41]. וי"א שראוי לחתן להחמיר על עצמו לאכול בסוכה, והמנהג שעושים אף סעודת השבע ברכות בסוכה, אלא שהחתן לא יברך על הסוכה[42].
י"ט: הקרואים לחופה ולז' ברכות בזמן הזה י"א שהם בכלל שושביני חתן[43], וי"א דבזמן הזה חייבים השושבינין ובני החופה בסוכה[44]. ובפמ"ג[45] כתב שאינו מצוי ואינו יודע את המנהג בזה.
כ': בסעודת ברית מילה ושלום זכר[46] אין היתר לאכול חוץ לסוכה, ואין לדמותו לבני חופה, דשאני התם שהיא מצוה גדולה לשמח חתן וכלה וחשיבא בכל מקום סעודת מצוה, משא"כ כאן שזה רק מנהג בעלמא[47]. ואף בלא יהיה מנין בסוכה אין להקל[48].
כ"א: גם סעודת אירוסין ובר מצוה ופדיון הבן וסיום כה"ג דינה כסעודת הברית[49].
כ"ב: אף הסעודה בלילה שלפני המילה אינה סעודת מצוה וחייב בה בסוכה[50], ובשערי תשובה[51] דן לפטור, כיון שצריכים להיות אצל היולדת.
כ"ג: בשמיני עצרת בחו"ל פטורים מן הסוכה בסעודת ברית ובלילה שלפני הברית[52].
♦
חולים ומשמשיהם
כ"ד: חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה[53]. ואף חולה שאין בו סכנה פטור, ואפי' חש בראשו וחש בעיניו ואף שאין בו משום סכנת אבר[54], פטורים הוא ומשמשיו מן הסוכה[55].
כ"ה: מצינו מי שאומר שחש בידיו או ברגליו חייב בסוכה, ולא פטרו אלא החש בראש ובעין שהם אברים ראשיים, ואף שאין בהם סכנה יכול לימשך מהם חולי המסוכן[56]. מיהו מלשון הרמב"ם בפיהמ"ש והמאירי וסתימת הפוסקים נראה שכל מיחוש שיש לו קושי בישיבת סוכה מחמתו[57].
כ"ו: אין פטורים משמשיו אלא חולה שמצטער בחליו ונפל למשכב, אבל חולה מעיים וכה"ג המתחזק והולך בשוק כבריא, משמשיו חייבים[58].
כ"ז: פטור משמשיו הוא אע"ג שאפשר לו לישן בלא משמשו הקילו, לנחת רוח לו[59]. שהחולה צריך למשמשו ואף מביתו היה יוצא כדי לשמש את החולה[60]. והוא משום עוסק במצוה[61]. וי"א שכיון שצריך לשמש את החולה, צער הוא לו להיות בסוכה[62].
כ"ח: משמשי חולה בעת שאין צריכין לחולה חייבין בסוכה[63]. וי"א שאין המשמשים יודעים בתשמישם זמן, וע"כ אין לחייבם[64]. וי"א שסתם חולים לכו"ע פטורים משמשיהן כל זמן, וחולים שיש להם עת קבוע לרפואתם, כחולי העין, חייבים בעת שאין צריכין לחולה[65].
כ"ט: מי ששכור מהקהל להיות משמש לחולים פטור אף שהולך לפעמים לצרכו, שמצטער הוא בצער החולה שדעתו עליו תמיד[66], ובלילה הראשון יש לחייבו[67]. הכל לפי הענין, שאם רגיל לילך לפרקים ולשהות קצת ילך לאכול כזית בסוכה[68].
ל': אם יש כמה משמשים המשמשים בסירוגין אינם פטורים, שיאכל זה בעת שימושו של זה[69].
ל"א: בחולה שיש בו סכנה יש להקל אף בשעה שאינו צריך למשמשיו[70].
ל"ב: י"א דפטור חולה הוא פטור גמור שאינו חייב במצות סוכה, ולא דחיה מפני שא"א לו. וע"כ אף חולה שיכול לישב בסוכה פטור[71]. וי"א דאינו פטור אלא אם מזיקה לו הסוכה[72] או שמצטער בה[73]. וראה בהערה[74].
ל"ג: גם חולה שאין בו סכנה ואין בו משום צער הגוף, כאינו שפוי בדעתו ומרה שחורה, פטור[75].
ל"ד: מי שכיון לעשות במועד דבר המביאו לידי חולי, חייב בסוכה, שלא היה לו לעשותו אז[76].
ל"ה: המקיז דם אינו בכלל חולה, דאדרבה הוא שמח ומרבה באכילה ושתיה, ועוד מטעם הנ"ל דלא הוי ליה לעשותו במועד[77]. ואם מרגיש חולי וקרירות פטור[78]. ואם עשה כן ע"י מקרה שנתחדש לו והרוח רע לו או שצריך חום, פטור מן הסוכה[79].
ל"ו: אין לאדם לשתות משקה המשלשל במועד שיביא לו צער הרבה, ומ"מ בדיעבד ששתה פטור, שסכנה לו לישב בסוכה[80]. וכן אם ירא שתזיק לו הצינה פטור[81]. ובזמן הזה אין בו סכנה וחייב בסוכה כמקיז דם[82].
ל"ז: אם בא לו איזה חולשה בחג וצריך לשתות משקה המשלשל דוקא עכשיו, מותר לו לשתותו, ופטור מן הסוכה אם מצטער לישב בה מחמת כן, אף שלא במקום סכנה[83].
ל"ח: יש ללמד זכות על מה שסמכו העולם בחו"ל שלא לישן בסוכה, שהירא מן הצינה הרי הוא כחולה שאין בו סכנה או כמצטער לענין שינה, ופטור מן השינה בסוכה[84]. ואין הטעם מספיק, שהרי ברוב המקומות אין קר כ"כ בימי הסוכות והיו יכולים לישן בכרים וכסתות[85]. ואם אין לו כרים וכסתות, או שיש לו אבל לא כראוי, יש לפוטרו[86]. אם הזמן קריר ויש חשש שיצטנן, ודאי פטור[87]. ואם ילבש בגדים חמים ויועיל לו אין בזה פטור מצטער[88]. ומשום חיבוב מצוה ראוי בלילות הראשונים ובימים הראשונים לישן מעט בסוכה[89].
ל"ט: אם יכול לישן בכרים וכסתות אינו פטור[90].
מ': י"א דבזה"ז שיכול להביא תנור או מזגן בקל לסוכה חייב להביא[91]. ואף כשאינו בקל, אשרי מי שיש לו סוכה מיוחדת עם התנור[92]. וכן נהגו מגדולי ישראל[93].
מ"א: במקום שיש לו צער צינה או חמה כל הזמן כל ימי החג הן ביום והן בלילה, הרי אין לו סוכה כלל. וחייב לבנות את הסוכה במקום אחר או להוציא הוצאות להגן עליה מן הצינה והחמה, כמו שמוציא על שאר מצוות[94]. וי"א שאין צריך להוציא אלא ממון מעט כדי לקיים ישיבת סוכה[95].
מ"ב: אף החולה חייב לאכול כזית בלילה הראשון, היכא שאין לו סכנה מזה[96].
♦
מצטער
מ"ג: מצטער פטור מן הסוכה[97].
מ"ד: פטור מטעם דבעינן תשבו כעין תדורו, ואין אדם דר במקום שמצטער[98]. או משום דכתיב כל האזרח להוציא את המצטער[99].
מ"ה: פטור מצטער הוא כשהסוכה מצערתו, כגון חמה או צינה[100] או סירחה בדברים שסיכך בהם[101]. שהוא מצטער מחמת הסוכה ואם יצא ינצל מן הצער, אבל אם יבוא לו הצער בין כך וכין כך חייב בסוכה[102]. וי"א שפטור במצטער מישיבת סוכה אף אם אין הצער בא לו מחמת הסוכה, ולא ינצל מן הצער ביציאתו ממנה[103].
מ"ו: אין פטור מצטער כשמצטער מחמת עצם ארעיות הסוכה, כגון שקטנה היא או אינה נאה. ואם מפונק כ"כ שבא לו צער הגוף ממש מחמת זה פטור[104].
מ"ז: בפסקי הרי"ד[105] כתב שמצטער הוא שתפשתו חלישות כמעט, ואינו בריא כבתחילה אבל אינו צריך רפואה כחולה. ועשה סוכתו בזמן שהיה בריא במקום בקי וכה"ג שלא היה לו צער בהם בהיותו בריא, ועתה שתפשתו חולשה צריך לישן טוב כדי להתחזק. אבל אם הוא בריא אין לפוטרו משום מצטער לעולם, שצריך הוא לעשות סוכתו בכה"ג שלא יהיה מצטער[106]. ולריא"ז אפילו הוא בריא כבראשונה, כל שמצטער מחמת הדברים המבוארים לקמן[107].
מ"ח: משמשי מצטער חייבים בסוכה[108]. כיון שיכול ללין בלא משמשו[109] והרי אין המצטער צריך לו כ"כ, ולא היה יוצא מביתו לשמש את המצטער[110]. ולדעת הלבוש[111] שמשמשי חולה פטורים מטעם עוסק במצוה, א"ש דמשמשי מצטער חייבין, שהרי אין בהם משום עוסק במצוה, וכמש"כ בלבוש.
מ"ט: יש להסתפק באדם נכבד שתמיד משרתו עומד עליו לשמשו והוא מצטער, אם פטור משמשו מסוכה[112].
נ': משמשי מצטער ששכורים אצלו לשמשו, וגם כל השנה אינם אוכלים וישנים בביתם כי אם אצלו, פטורים מן הסוכה, דומיא דשומרי גנות ופרדסים, דאינו תשבו כעין תדורו[113]. מיהו אם יש סוכה על ידו, שהמצטער בסלון ויש סוכה במרפסת הפתוחה לו וכל כה"ג שאין האכילה בסוכה מפריעה את המצטער, חייב השמש בסוכה[114].
נ"א: במצער נפשו חייב ליישב דעתו ולישב בסוכה[115].
נ"ב: המצטער מחמת שמלעיגים עליו על שיושב בסוכה, חייב ליישב דעתו מן המלעיגים ולישב בסוכה[116].
נ"ג: אבל אף בכה"ג שיש לו יותר צער בסוכה, שחפץ הוא להיות מתבודד ויושב במקום צער ואפילה כדי להיות טרוד בצערו[117], חייב ליישב דעתו ולישב בסוכה[118]. ושמא אין חייב אלא המצטער על מתו לאחר ז' ימי אבילות, ואבל עצמו פטור[119], ובפוסקים לא חילקו בזהקכ.
נ"ד:[120]אונן פטור מחיוב אכילה בסוכה בלילה הראשון. וי"א חייב בסוכה לענין שאסור לו לאכול חוץ לסוכה[121], ולהלכה יש לפטרו[122].
נ"ה: אם היה המת חביב כ"כ שאינו יכול להסירו מליבו, פטור מן הסוכה כשיש לו צער בישיבתו בסוכה[123]. וי"א דהוא אף באין לו צער יותר בישיבתו בסוכה[124]. ויש חולקין בזה ומחייבים בכל גוני[125].
נ"ו: המצטער מפני היתושים[126] או הפשפשין[127] או הפרעושים[128] או מפני זבובים קטנים[129] פטור מן הסוכה[130].
נ"ז: המצטער מפני העשן פטור מן הסוכה[131].
נ"ח: המצטער מפני סרחון הבא מקרקע הסוכה כשיורד עליה גשם פטור מן הסוכה אף לאחר שהפסיק הגשם[132]. וכן המצטער מפני סרחון האדמה שהיו טחים בה את הכתלים או מריח העצים[133] פטור מן הסוכה[134]. והוא דבר שאין כל בנ"א מצטערים בו אלא הוא[135].
נ"ט: ירדו גשמים עד שנתקלקל התבשיל פטור מן הסוכה.[136] וי"א דאין אנו בקיאים בשיעור זה[137], ויש לשער אם היה יוצא מדירתו בשל כך[138].
ס': אף אם נתקלקל רק תבשיל הממהר להתקלקל במעט גשמים, כמקפה של גריסים, פטור מן הסוכה[139]. וכן בכל תבשיל[140]. וי"א דהוא תבשיל המאחר להתקלקל, והחמירו לא לפנות עד שיבוא לידי קלקול תבשיל זה[141].
ס"א: אף לא היה שם תבשיל כלל, כל שירדו גשמים שנראה לפי אומד הדעת שהיה ראוי התבשיל להתקלקל פטור מן הסוכה[142]. וי"א שאין אין פטור אא"כ היה לו תבשיל ותסרח ממש[143].
ס"ב: נשבה רוח ונפלו קיסמין מן הסכך לסוכה, אם אנין דעת הוא ומצטער בזה, פטור מן הסוכה[144]. ואם נפלו הרבה קיסמין הוי כתסרח המקפה, והכל פטורים בזה[145].
ס"ג: המצטער מפני הרוח פטור מן הסוכה[146]. והביאו שהגרי"ז היה מקדק לסגור את הפרצות בסוכה, שלא תהא רוח ויהא בחשש ברכה לבטלה[147]. ויש חולקין[148].
ס"ד: המצטער מפני השרב פטור מן הסוכה[149]. ונראה והוא כל חום גדול הרגיל לבוא בזמן הקיץ[150], ויש לעשות שאלת חכם.
ס"ה: כשהולך לישן ואין חם לו, אף שיודע שבבוקר שכשקם ממיטתו הוא חם ומזיע, חייב בסוכה[151].
ס"ו: אף אם אין מצטער גופו מפני השרב או היתושין, כל שהתקלקל המאכל מחמת זה[152], או מחמת הקור וכה"ג, פטור מן הסוכה[153]. ואז גומר את סעודתו בביתו אף שאוכל מאכלים שאין מזיק להם[154]. מיהו אין לו להתחיל לאכול סעודה במאכלים אחרים בבית, משום שעתיד לאכול בה מאכלים המתקלקלים בצינה[155].
ס"ז: המצטער מפני הדוחק, שהיתה סוכה לכמה בני אדם ואין לכולם מקום לישן בסוכה אלא בדוחק, פטורים ואין צריכים לדחוק עצמם ויעשו משמורת שלילה זה ישן זהו לילה זה ישן האחר. והמחבבים את המצוה ביותר, ישנו זה חצי לילה וזה חצי לילה ותבוא עליהם ברכה[156].
ס"ח: עשה סוכה קטנה, אף שאינו יכול לישן שם אלא בדוחק בכיפוף ידיים ורגליים, לא חשיב מצטער וחייב לישן בסוכה[157]. ויש פוטרין[158]. וראה בהערה[159].
ס"ט: אם לא עשאה קטנה מתחילה אלא נעשה אח"כ דחוק ע"י איזה ענין, י"א דפטור מלישן בסוכה[160], ובמשנ"ב הכריע לחייב[161].
ע': מעונג שאין דרכו לישן כך לא יצא ידי חובתו אם עשאה קטנה מתחילה[162], בשעה"צ פקפק בזה[163]. ואם נעשה אח"כ מעונג פטור[164].
ע"א: אם נזדמנה לו סוכה קטנה [כגון שהוא בדרך] ואין לו בה מקום לכלי תשמישו כמו שהוא רגיל, ומצטער בזה, פטור מן הסוכה. והנזהר בזה תבוא עליו ברכה. ובביתו יש לו לבנות סוכה שראויה לכל זה[165].
ע"ב: לגרש"ז והגרנ"ק המצטער מפני האורחים פטור מן הסוכה[166]. והוא כשאינו מוצא מקום אחר לישן, וקשה לו להחזיק את עצמו ער עד שילכו האורחים[167]. ודין זה הוא רק לבני הבית שבאו אליו האורחים, אבל בעל הבית שהזמין את האורחים ותלוי ברצונו, אינו נפטר[168]. ולגרי"ש אין פטור מצטער מפני האורחים[169].
ע"ג: המצטער מפני רעש חזק פטור[170]. ואינו פטור אלא אם עשה כל טצדקי כדי שיוכל לישן בסוכה[171].
ע"ד: הירא מפני הצינה, עי' לעיל בדיני חולה אות ל"ח די"א שפטור מדין מצטער. ולכן אם ישן בסוכה אף שלא היו לו כרים וכסתות והצטער מן הצינה קרוי הדיוט[172].
ע"ה: י"א דפטור מצטער מצינה הוא רק בשינה ולא באכילה[173]. וי"א שפטור אף מאכילה[174].
ע"ו: המצונן פטור מן הסוכה[175].
ע"ז: החפץ לצאת לאויר להרחיב דעתו בלימודו מצטער הוא ופטור[176]. וי"א דלא מצינו לפטור זה[177], אא"כ מטריד בזה והוי מצטערקעח.
ע"ח:[178]אם צריך ספרים הרבה וטורח הוא לו להעלותם לסוכתו כל יום, פטור מללמוד בה, שמצטער הוא בטורח[179]. אבל אם יכול להעלותם פעם אחת ויניחם שם כל ימי החג - חייב[180].
ע"ט: המפסיד ממון ע"י ישיבתו בסוכה בכלל מצטער הוא, דאינו תשבו כעין תדורו, שאין אדם דר במקום שמביאו לידי הפסד ממון[181]. וי"א דלירושלמי אינו פטור[182].
פ': יכול לפרוש סדין על הסוכה שלא יפסדו הוילונות וכה"ג, אף בירדו מעט גשמים שאין בהם כדי שתסרח המקפה, אם מצטער הוא מחמת הפסד הממון[183].
פ"א: אם רוצים ממנו ממון עבור ישיבתו בסוכה, יש לו לתת מעט כעין תדורו כדרך שהיה עושה לדירה[184].
פ"ב: יש להסתפק אם ע"י ישיבתו בסוכה אין ביתו משומר, אי אמרינן ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע, או במקום דשכיח היזקא שאני[185].
פ"ג: אף אם אין לו סוכה בביתו וקשה ללכת לאכול במקום אחר, חייב בסוכה ולא חשיב מצטער בזה[186].
פ"ד: אם כבו הנרות בליל שבת, פטור מלישב שם, ואין צריך לטרוח אחר סוכה אחרת[187]. מיהו אם אפשר לו בלא טורח גמור לבוא לסוכת חבירו ולאכול שם [ואינו בוש בזה[188]] אין לו להקל[189]. ובלילה הראשון חייב לטרוח ללכת לסוכת חבירו[190]. ולא יברך אם לא שאינו מצטער בזה[191]. וי"א שמצטער כזה יכול לחייב את עצמו לעשות בשמחה[192].
פ"ה: אין כל אי נוחות בכלל מצטער, ואף אם ישן יותר טוב מחוץ לסוכה עדיין ל"ח בזה מצטער[193].
פ"ו: אם צריך לטרוח טירחא מרובה להנצל מן הצער פטור, וע"כ אף ביש לו כרים וכסתות אינו צריך לטרוח טירחא מרובה להביאם לסוכה לנצל מן הצינה[194].
פ"ז: לר"ן[195] פטור מלאכול בסוכה כל שמצטער מחמת הגשמים, ושיעור שנזכר הוא בהתחיל לאכול. שהצריכו אותו להמתין עד שיעור זה שלא יהיה נראה כמבעט בסוכתו, וכתב דלמעשה אינו סומך על סברתו אחרי שאין בזה ראיה ברורה[196]. ואיירי דעכ"פ התחיל לנטף לתוך הסוכה[197].
פ"ח: אם רואה שגשמים באים י"א דאוכל חוץ לסוכה[198], ומשמע אף שעדיין לא התחילו לרדת, ואין כן סתימת הפוסקים[199].
פ"ט: דאם ירדו גשמים קודם שהתחיל לאכול א"צ להמתין אלא אוכל בזמן אכילה[200]. י"א דחייב להמתין עד חצות[201].
צ': מצינו שכתב שאף אם אינו אוכל וישן בסוכה אין לו לצאת מן הסוכה אם לא הגיע לשיעור שמשסרח המקפה[202].
צ"א: ירדו גשמים עד שתסרח המקפה, נפטר מן הסוכה כפי הגשם שירד בה, ואין מחייבין אותו לילך לסוכה אחרת טובה שלא ירד בה גשם כ"כ[203]. ומ"מ אם טרח לילך אינו קרוי הדיוט, ואדרבה יש לו שכר טוב על מעשיו[204].
צ"ב: י"א דזמן ירידת הגשמים הוא זמן פטור, ואין חייב אפילו בסוכה שלא ירד לתוכה הגשם[205], וע"כ אף שיושב בה לא יברך[206]. ויש חולקין[207].
צ"ג: י"א דשיעור זה הוא לגשמים דוקא, שאף שאינו מצטער גמור פטור מן הסוכה מטעם עבד שהביא קיתון לרבו וכו'. ולפי"ז נסתפק בפסקו הגשמים ועדיין נוטף מן הסכך, האם שייך הטעם דשפיכת קיתון, או שחזר דינו לכלל מצטער דעלמא ואין לו לצאת עד יהא מצטער גמור[208]. וי"א דאדרבה שיעור זה הוא יותר ממצטער דעלמא, שחייבו אותו לשאר בסוכה אף שהוא מצטער עד שיבוא לידי משתסרח המקפה, דכיון שהוא צער לכל העולם הרי כשירד גשם יבטל מצות סוכה, וע"כ החמירו עד שתסרח המקפה[209]. וכן נראה סתימת הראשונים והפוסקים[210].
צ"ד: שיעור זה הוא לאכילה, אבל בישן יוצא אפילו גשמים מועטין, דבגשמים כל דהוא מצטער שלא ויוכל לישן[211]. וי"א דה"ה בלימוד ושיחה וטיול יוצא בגשמים מועטים[212]. ואם אינו מרגיש בגשמים, אף שבהמשך הלילה ירגיש בהם, יכול לישן בסוכה ולא קרי הדיוט[213].
צ"ה: י"א דבירדו גשמים חייב לצאת מן הסוכה ואינו רשאי להחמיר על עצמו[214].
צ"ו: אם המשיך לאכול בסוכה משירדו גשמים נקרא הדיוט[215]. ויש להוכיח על זה[216]. ויש חולקים וסוברים שאין גנאי בזה[217].
צ"ז: יש שהסתפק שמא בשאר מצטער דאינו בירידת גשמים לכו"ע אין חיוב לצאת[218]. וסתימת הפוסקים אינה כן[219].
צ"ח: בירדו גשמים יפנה מיד וא"צ להמתין, ולא הוי כמבעט[220]. ומ"מ כשיצא יזהר שאל יבעט במצוה לומר מה לי לישב כאן, רק יצא בהכנעה ובכובד ראש ובאימה ופחד כאילו הוא עבד ורבו מבזה בעבודתו[221]. ויצא בפחי נפש כעבד ששפך לו רבו הקיתון[222].
צ"ט: מותר ליסע למדינה שיורדים בה גשמים תדיר, שהרי שיש היום סוכות שאין נכנסים בהן גשמים, וצריך לסדר לו סוכה כזו[223].
ק': י"א דפטור מצטער הוא רק בשינה ולא באכילה[224]. ויל"ע אם הוא רק במצטער מפני הסירחון[225] או בכל מצטער[226]. ולהלכה פטור אף באכילה[227] אם היה לו צער בה[228].
ק"א: אם בא לו צער באכילה ולא בשינה חייב בשינה בסוכה[229].
ק"ב: אין פטור מצטער מחמת הסוכה, אלא כשהוא באכסניא[230], או שהוא צער שנתחדש לאחר עשייתה[231], או כשאינו יכול בשום ענין לעשות סוכה במקום אחר[232]. אבל אין לו לאדם לעשות סוכתו במקום שיפטר בו משום מצטער[233].
ק"ג: י"א דבעשה סוכתו במקום צער אין סוכתו פסולה אלא שאין לו פטור מצטער, דגלי דעתיה דלא הוי מצטער בהכי[234]. ואין כן הסכמת הפוסקים[235].
ק"ד: עשה סוכה במקום שיש בו צער לכל בנ"א, פסולה[236]. ואם אין בה צער לכל אלא למעונגים כשרה[237]. וכשהוא עצמו מעונג ועשאה כן יש פוסלים[238] ולהלכה יש להקל[239].
ק"ה: אף אם עשה את סוכתו במקום שהוא מצטער רק משינה ולא מאכילה[240] פסולה סוכתו אף לענין אכילה ושתיה, כיון דלצעורי קיימא[241]. וראה בהערה[242]. ויש חולקין ומכשירים את הסוכה בדיעבד[243]. ולהלכה יש לזהר בזה מאד[244]. וי"א דאינה פסולה אלא כשעשה את עצם הסוכה בפסול כפחות מי' טפחים וכה"ג[245].
ק"ו: העושה סוכתו במקום שירא מפני הלסטים והגנבים ואינו יכול לישן בה, פסולה[246]. ויש למחות בעושים סוכה ברחובות שא"א לישן שם מפני מורא הגנבים[247]. ויש מקילין[248]. והמקל יש לו על מה לסמוך, ואם יוכל לעשותה במקום אחר בודאי טוב יותר[249]. ואם יכול לשכור חברת שמירה חייב לשכרם עד חומש מנכסיו[250], כל שהוא כן בכל הלילות ואין הסוכה ראויה כלל בלא זה[251].
ק"ז: אם מתירא רק שיגנבו כלי תשמישו, כשרה וחייב בה, שיכול להכניסם לביתו[252].
ק"ח: העושה סוכתו בחוץ, אף שאינה משתמרת כראוי, כשרה כל שיכול לישן בה ואינו ירא. דכן הוא הכשר סוכה ב' דפנות ושלישית אפילו טפח, וסתמא אינה משתמרת בכה"ג[253].
ק"ו: אם עשה סוכתו במקום הראוי לשבעה, ונתחדש לו צער בה לאחר מכן, פטור מן הסוכה ואין צריך להוציא הוצאות לסלק את הצער[254]. ומ"מ מעלה יש במוציא הוצאות לסלק ממנו את הצער[255].
ק"ח: שיעור פטור מצטער בסוכה הוא, כל שמשער שבאותו ענין שבצער זה היה יוצא מביתו[256]. ויש לשער בשיעור זה, דאין אנו בקיאים בשיעור משתסרח המקפה[257]. ואף אם היה יוצא ע"י צער זה מביתו לבית אחר ולא לחוץ חשיב מצטער[258]. ויש שכתבו דהשיעור הזה הוא במי שיש לו בית קטן ליד דירתו והגדול יותר נח, וע"י צער משהו הולך מדירתו לבית הקטן[259]. ויש שכתבו שהוא אם היה יוצא מביתו למחסן שאין בו ריהוט כלל[260], דהיינו שיש לו צער שיוצא מביתו למקום שלא נח בו כ"כ ואין נהנים לשבת שם[261].
ק"ט: אין אדם יכול לומר מצטער אני ולפטר אלא בדבר שדרך בני אדם להצטער בו[262]. או בני אדם כמותו אם ידוע שהוא איסטניסט[263], או שיודע כן בעצמו[264]. ויש אומרים שאע"פ שהוא לבדו מצטער באותו ענין, ואין אדם אחר זולתו מצטער בענין כזה, פטור[265].
ק"י: יש שאמרו שאף שמצטער גופו מן הסוכה, אם שמח הוא בשמחת המצוה של הישיבה בסוכה וחביבה עליו, לא חשיב מצטער ואינו צריך לצאת מן הסוכה[266]. וסתימת הפוסקים אינה כן[267].
קי"א: יצא מן הסוכה בסעודה אין מטריחין אותו לחזור עד שיגמור את סעודתו[268].
קי"ב: יצא מן הסוכה בשנתו אין מטריחין אותו לחזור עד שיעור אחר שעלה עמוד השחר[269]. ואין בני ביתו[270] מעירין אותו משנתו קודם שניעור. י"א שאף שהאיר היום ועלה עמוד השחר אין מעירין[271]. ואף אם הקיץ בלילה אינו חייב לעלות לסוכה[272]. וי"א שחייב לקום משיאור היום[273], וכן גי' הגאונים[274]. ומ"מ אם תקפתו שינה פטור שמצטער הוא[275].
קי"ג: יש להסתפק בזמנינו בהקיץ אחר עלה"ש אם צריך לעלות לסוכתו, שרגילים לישן הרבה אחר עלות השחר[276].
קי"ד: אם יצא מן הסוכה ועדיין לא התחיל לאכול בבית ופסקו הגשמים, יחזור לסוכה[277].
קט"ו: אם ישב כבר בביתו ועדיין לא התחיל לאכול יש לומר שפטור, ולא הכריעו בזה[278].
קט"ז: אם סגר את הגגון שעל הסוכה מפני הגשמים, חייב לפתחו בשעת הסעודה אף אם צריך לעלות לגג לזה[279].
קי"ז: אם סגר את הגגון שעל הסוכה מפני הגשמים ונעור משנתו בלילה וראה שפסקו, יש לו חבלים מתוך הסוכה ויכול לפתחו בקל, חייב לפתחו[280].
קי"ח: יצא מן הסוכה ועדיין לא שכב ופסקו הגשמים, יחזור לסוכה[281].
קי"ט: אם כבר היה לו טרחא להכניס את הכרים והכסתות אפשר שלא הטריחוהו לחזור ולהעלותם[282], והכל לפי הענין כמה טרחא יהיה לו לחזור לסוכה[283].
ק"כ: פשט את בגדיו, אף שעדיין לא שכב, אין חייב לטרוח ולחזור וללבוש את בגדיו[284], ויש מסתפקין בזה[285]. ובזמנינו שישנים בבגדי שנה ויכול לחזור עמהם לסוכה, או שיכול בקל ללבוש חלוק או מעיל על בגדי השנה, צריך לחזור לסוכה, והכל לפי הענין כמה קושי וטרחא יש לו לחזור[286].
קכ"א: י"א שאם שכב בבגדיו שאין להטריחו לקום[287], ויש מפקפקין בזה[288].
קכ"ב: יכול להחמיר על עצמו לחזור לישן בסוכה[289].
קכ"ג: אף שאין מטריחין אותו לחזור, שצער הוא לו, מ"מ אם חזר כעת בישיבתו אין לו צער וחייב בסוכה ויכול לצאת באכילתו יד"ח בלילה הראשון לכו"ע[290].
קכ"ד: לרמ"א בלילה הראשון חייב לאכול כזית פת אף בירדו גשמיםרצא, שחיוב לילה הראשון משום ט"ו ט"ו מחג המצות, ולא משום תשבו כעין תדורורצב. וסתימת הפוסקים לחייבו רק באכילה כזית אחד ולא בשינה, וראה בהערהרצג. ויש אומרים שאין חילוק בין לילה ראשון לשאר הלילותרצד.[291]
קכ"ה:[292]אף[293]לשי'[294]הרמ"א בליל יו"ט שני אוכל חוץ לסוכה וכשפסקו הגשמים יאכל כזית בסוכה[295]. וי"א שגם בליל שני חייב לאכול בסוכה[296]. וכתבו שיעשה קידוש בביתו ואח"כ יאכל כזית בסוכה בלא ברכה, וראוי להמתין שעה או יותר שיפסקו הגשמים[297]. ולמעשה ראוי להמתין מעט יותר מזמן אכילתו עד שיפסקו הגשמים[298], ומי שאינו רוצה להחמיר בזה אין לדקדק עליו[299].
קכ"ו: בליל יו"ט שני אם ירדו גשמים עד זמן שינה, מצטער הוא להמתין, ואין צריך לאכול אפילו כזית בסוכה[300].
קכ"ז: י"א שחיוב זה אינו בשעת ירידת הגשמים, אלא שחייב לחזור לסוכה אחר שפסקו הגשמים ולאכול[301]. וי"א שחיוב זה הוא אף בשעת ירידת הגשמים[302]. וראה בדין הבא ההנהגה למעשה בזה.
קכ"ח: כתבו האחרונים דלמעשה ימתין שעה[303] ושעתים חוץ לסוכה שמא יפסקו הגשמים, ואם לא פסקו יאכל בסוכה ולא יברך[304], וי"א שיברך[305]. וכשיפסקו הגשמים יאכל בסוכה כביצה ויברך[306]. וכן הביאו שהיה המנהג בבית בריסק לאכול כזית בסוכה בלא ברכה, ואם פוסקים הגשמים לחזור ולאכול כביצה בברכה[307].
קכ"ט: י"א דימתין לאכול עד חצות שמא יפסקו הגשמים[308]. וי"א דימתין כל הלילה[309]. וי"א דלא ימתין כלל[310]. וי"א דימתין שעה או שעתים[311]. ולמעשה אם הוא מצטער ברעב ע"י המתנתו, וכ"ש כשיש לו אורחים עניים, אין לו להמתין[312]. והכל לפי הענין. ואם יורדים גשמים חזקים וקשה לקדש ולאכול כזית בסוכה, יקדש בביתו, ויזהר שלא לאכול לשובע, שישאר תאב לאכילת כזית כשיפסקו הגשמים[313].
ק"ל: אם כבר אכל כזית בסוכה בשעת הגשם, ואחר שגמר את סעודתו בביתו ושכב לישון פסקו הגשמים, אין צריך לחזור ולאכול בסוכה[314].
קל"א: י"א דנכון לאכול את כל סעודת הלילה הראשון בסוכה אף אם ירדו גשמים[315], ויש שמחו במנהג זה[316].
קל"ב: י"א דמצטער מאד פטור מאכילה אף בלילה הראשון[317].
קל"ג: ירדו גשמים לאו דוקא, אלא בכל מצטער הדין כן שחייב בלילה הראשון[318].
♦
הולכי דרכים
קל"ד: הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה, והולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום[319].
קל"ה: אף שיודעים שיגיעו בלילה או ביום למקום חנייתם ותהא להם שם סוכה, אינם צריכים לעכב אכילתם, דפטורים הם[320].
קל"ו: פטורים מטעם דבעינן תשבו כעין תדורו, ואין אדם נמנע מללכת בדרך לסחורה[321].
קל"ז: מותר לו לצאת לדרך אף שיודע שלא תהיה לו סוכה ויפטר ממנה[322]. ומותר לצאת אף בחול המועד עצמו, אף שהוא כבר מחויב בסוכה ופוטר עצמו עי"ז[323].
קל"ח: י"א דאין מותר אלא למי הולך בדרך כל השנה, שאם הולך בדרך כל השנה ביום מותר לילך ביום וליפטר מן הסוכה. ואם הולך כל השנה בלילה מותר לילך בלילה וליפטר מסוכה. ולדעתם מי שאינו רגיל לילך כל השנה והלך חייב בסוכה[324]. ולהלכה אין לחלק[325].
קל"ט: י"א שאף שמותר לו לצאת לדרך, מ"מ אין ראוי לאדם הגון לצאת מביתו ברגל כי אם לצורך מצוה. ואף להקביל פני רבו לא יצא אא"כ הולך וחוזר באותו היום[326].
ק"מ: היוצא לדבר הרשות גמור, כיוצא לטייל. י"א דאסור לו לצאת[327], ואם יצא אינו פטור מן הסוכה[328]. ויש אומרים שמעיקר הדין מותר הדבר להכנס למצב של הולכי דרכים אפילו לטייל ושאר דבר הרשות, שלא מצינו בגמ' שום הגבלה בזה. אלא הוא בכלל תשבו כעין תדורו, וכמו שכל השנה אינו מונע עצמו מללכת לטייל כך גם בסוכות. ובפרט כשצריך לצאת עם בני ביתו ואין לו זמן אחר לזה[329]. וי"א שמותר אלא שאינו ראוי[330].
קמ"א: ההולכים ביום חייבים לחזר אחר סוכה בלילה, אף אם יבטל עי"ז אחר כך ביום מלאכתו[331].
קמ"ב: אף הולכי דרכים ביום, פטורים מן הסוכה בלילה אם לנו שלא ביישוב[332].
קמ"ג: אף אם לנו ביישוב, אין חייבים לעשות להם סוכה אם אין סוכה מזומנת, וכן הלכה[333], וי"א שחייבים[334]. ושמא הלן בכפרים בימיהם דינו כלן בדרך[335].
קמ"ד: ההולכים לכפרים לתבוע חובותיהם, ואין שם סוכה מזומנת, הוא בפלוגתא הנ"ל. ואם יכול לשוב לביתו המחמיר תבוא עליו ברכה[336].
קמ"ה: י"א דכיון שיש מח' אם חייב לעשות לו סוכה ללילה, ולשי' שפטור אין לו לעשות סוכה במועד. וא"כ אינו יכול לצאת ידי הכל ואין ראוי לכתחילה לצאת לדרך למקום שלא תהיה לו סוכה בלילה, ויכניס נפשו לפלוגתא[337].
קמ"ו: לסוברים שחייב לעשות לו סוכה בלן ביישוב, אם לא עשה והגיע זמן אכילה פטור מן הסוכה, והמחמיר תבוא עליו ברכה[338].
קמ"ז: לסוברים שחייב לעשות לו סוכה בלן ביישוב, אם הגיע ליישוב סמוך לזמן אכילה אין צריך להמתין עד שיעשה סוכה[339].
קמ"ח: אם לנו בעיר ויש שם סוכה חייבים בסוכה[340].
קמ"ט: אף בלן בעיר ויש שם סוכה, אם בוש לבקש להיכנס לסוכה, ואף בשאר ימות השנה היה ישן בחוץ ולא נכנס לבית מפני הבושה, פטור מן הסוכה[341].
ק"נ: אם נזדמנה להם סוכה דרך הליכתם בלא טורח - חייבים[342].
קנ"א: ההולך לכפרים לכמה ימים חייב לעשות לו שם סוכה[343].
קנ"ב: ההולך בדרך וחוזר לביתו באותו היום. י"א דאין לו פטור הולכי דרכים,[344] וי"א דביוצא מהעיר חשיב הולכי דרכים ופטורים מן הסוכה[345].
קנ"ג: במקום שאין לו פטור הולכי דרכים, אסור לאדם לנמנם ברכבו וכה"ג[346]. וכשאינו מניח עצמו לישן, אלא נפלה עליו תנומה, י"א שאין בזה איסור שנת ארעי, ואינו צריך להזהר שלא לבוא לידי כך[347]. וי"א שצריך להזהר בזה, ואם נזהר ומ"מ נמנם לא עבר איסור[348]. ואין צריך להריץ עצמו ולעצור עצמו בכח מתנומה, אם לא מחומרא[349].
קנ"ד: בחורים ההולכים לשמחת בית השואבה בישיבה חשיב כביתם וחייבים לעשות סוכה[350].
קנ"ה: ההולך תמיד בדרך חייב לעשות לו סוכה, דהוי תשבו כעין תדורו כיון שדר כן כל השנה[351].
קנ"ו: ההולך כל השנה בדרך ואינו דר בדירה כלל, חייב לעשות לו סוכה[352], ולא אמרינן דלא שייך אצלו כעין תדורו שהרי אינו דר לעולם[353].
קנ"ז: פטור הולכי דרכים הוא אף בלילה הראשון[354], ויש מפקפקין בזה[355].
קנ"ח: מצינו מגדולי האמוראים שהחמירו על עצמם אפילו שלא לשתות בדרך, אף שהיו צמאים[356]. ואין בו משום יוהרא אם עושה כן[357]. ותלמיד חכם ראוי להחמיר בזה[358].
♦
שומרי העיר ושומרי גנות ופרדסים
קנ"ט: שומרי העיר[359] ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה, ושומרי העיר בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום[360], דתשבו כעין תדורו. וכשם שבזמן שאינם שומרים רגילים לשבת בבתיהן, כן חייבין בסוכה[361].
ק"ס: השומרים בתוך העיר חייבים בסוכה בשעת האוכל[362].
קס"א: י"א דשומרי העיר מפני ממון פטורים בין ביום ובין בלילה, דהם כשומרי גנות ופרדסים, שאם יעשו סוכה יראו הגנבים ויכנסו לעיר מהצד השני. ולא אמרו שחייבים בלילה אלא בשומרי העיר מחמת גייסות[363].
קס"ב: יש חולקין ואומרים דבשומרי העיר מפני ממון חייב בסוכה בשינה, דמ"מ הוא נמצא במקום אחד. וכן ביש ב' שומרים חייב האחד בסוכה כשהשני שומר. ובשומרי העיר מפני גייסות פטורים בזה ובזה, שאינו יכול לייחד מקום, וגם אם האחד שומר, צריך השני להיות מוכן לקום ולעוזרו[364].
קס"ג: י"א דשומרי העיר מחמת ממון חייבים ביכולים לעשות להם סוכה ולשמור ממנה, כשומרי כרי. והשומרים מחמת גייסות פטורים אף בכה"ג ולא אטרחוהו[365].
קס"ד: י"א דשומרי העיר מפני הגייסות, פטורים מן הסוכה אף ביכולים לשמור מתוך הסוכה. דעוסקים במצוה הם[366] או דמשום הצלת נפשות לא אטרחוהו רבנן[367], וכנ"ל בדין הקודם.
קס"ה: שומרי גנות ופרדסים שאין זזין משם[368], פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה[369]. וי"א דלירושלמי חייבין בסוכה, שאין לפטרם משום הנאת ממון[370]. וי"א דלתוספתא והירושלמי חייבין ביום ופטורין בלילה, שעיקר שמירתן בלילה מפני הגנבים[371]. וי"א דאף לירושלמי פטורים בין ביום ובין בלילה[372].
קס"ו: י"א דשומרי גנות ופרדסים, פטורים כל היום, ואף אם שומרים רק ביום ובלילה יש שומר אחר או להיפך[373].
קס"ז: פטור שומרי גנות ופרדסים. לאביי הוא משום דבעינן תשבו כעין תדורו, וע"כ יש לו לדור עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו, ולא הטריחה אותו התורה להביאן לשם[374]. או משום דאם ירדו גשמים לא יהיה לו לאן לפנות כליו, והרי הוא כמורשה מעיקרו מחמת הטרחה היתירה שבפינויו[375]. או משום דאין יכול לישן שם עם אשתו, דאינו צניעות, ואינו תשבו כעין תדורו[376]. ולרבא הוא משום דהוי פשיעה בשמירה דפרצה קוראת לגנב[377]. ולא סבר לחי' דאביי דיש פטור דתשבו כעין תדורו בכה"ג שנתבאר לעיל, או משום דסבר דלא הוי צער כ"כ[378]. ואף לרבא מדין תשבו כעין תדורו הוא, שאין אדם דר במקום שיבוא לידי צער והפסד[379].
קס"ח: כל שדר כן כל השנה חייב לעשות סוכה, אף דלא הוי תשבו כעין תדורו לשאר בני אדם[380].
קס"ט: במקום שיכול לשמור כראוי מתוך הסוכה, חייב לעשות שם סוכה. ולכן שומר כרי של פירות שהוא תמיד לפניו, חייב לעשות לו שם סוכה[381].
ק"ע: היושבים בחנות חייבים לעשות להם סוכה ע"י החנות, אף שרגילים כל השנה לאכול בחנות ביום[382]. שיכול לשמור מסוכתו ובזה הוא כשומרי כרי[383], וי"א דהוא בלא ברי היזקא, כגון שהחנות סגורה[384].
קע"א: השומרים עושי היין מפני ניסוך פטורים מסוכה בין ביום ובין בלילה[385], ואם היין מונח בחצר צריכים לישב בסוכה[386]. וי"א שחייבים כשומרי כרי דלעיל סעיף ק"ע[387]. וילכו לאכול תחת הסוכות שעשו הכפריים מפני החמה בחצריהם, שעשויים לצל. ואם יכול לעכב אכילתו עד שיבוא לסוכה כשרה הרי זה משובח[388]. וראה בהערה[389].
נשים ועבדים וקטנים
קע"ב: נשים ועבדים וקטנים פטורים מהלכה למשה מסיני[390].
קע"ג: אין לברך לנשים אם אינו מברך לעצמו[391].
קע"ד: לדידן, שנהגו לברך אף על מ"ע שהזמן גרמא אם מחייבות את עצמן, אף בסוכה נשים מברכות לעצמן[392].
קע"ה: אין לאשה חיוב לישן בסוכה כדי שישן הבעל עם אשתו בסוכה, אף דאינו תשבו כעין תדורו, והוא מהלכה למשה מסיני[393]. ומ"מ י"א דיש לבעל דין במצות סוכה לישן עם אשתו[394].
קע"ו: אין חיוב שיהא עבדו עמו בסוכה, אף דאינו תשבו כעין תדורו, והוא גם מכלל ההלכה למשה מסיני[395].
קע"ז: י"א דבמקום שאין יכול לדור בסוכה עם אשתו פטור מן הסוכה, דאינו תשבו כעין תדורו[396], או משום דמצטער הוא להיות בלא אשתו[397], או משום עוסק במצוה שחייב לשמח את אשתו ברגל, ויש לה שמחה שבעלה עמה אפילו באינה טהורה[398]. ולהלכה קיי"ל שחייב בסוכה אף באין אשתו עמושצט.
קע"ח:[399]לפוטרים מסוכה באינו דר עם אשתו, כהנים בזמן עבודה פטירי מן הסוכה, דאין יכולים לדור עם נשותיהן בעזרה[400].
קע"ט: גם לשיטות הפוטרות מסוכה במקום שאין אשתו עמו, טוב להחמיר אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת[401]. והחרד אל דבר ד' ישתדל בזה להיות לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער ויישן שם ויעבוד את יי' בשמחה, וכן נוהגין המדקדקים[402].
ק"פ: אף למאי דקיי"ל שחייב בסוכה גם באין אשתו עמו, בליל עונה פטור מן הסוכה[403]. דבההיא שעתיה רמיא עליה חיובא דמצות עונה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה[404]. ומ"מ ביכולים שתישן עמו בסוכה ראוי לעשות כן, שמצוה שיזקק עם אשתו בסוכה[405] ושלא יפטר מן המצוה. ויש לאשה שכר עבור זה, וכדלקמן בדין הבא.
קפ"א: כיון די"א דלא מיחייב בסוכה באין אשתו עמו, יש מי שאומר שצריכה האשה לישן בסוכה כדי שיוכל בעלה לקיים את המצוה כראוי[406], וי"א שאינה חייבת[407]. ומ"מ ודאי שאם נכנסת האשה לישן בסוכה כדי שיקיים בעלה את המצוה ביותר הידור, וכ"ש בליל עונה שנכנסת לסוכה שלא יפטר בעלה מן הסוכה, שותפה היא בקיום המצוה ויש לה שכר[408]. וראה לעיל דין קע"ה.
קפ"ב: למאי דקיי"ל שחייב בסוכה באין אשתו עמו, גם חתן בשנה ראשונה חייב, ואין להקל בזה[409]. וכתבו בשם הגרש"ז דהכל לפי המקום והאנשים, שאם האשה מפחדת לישן לבד בבית אפשר להקל, כמבואר דעתו בדין הבא[410], וראה שם החולקים בזה. ויש מקילים לחתן בשנה ראשונה לישן בביתו[411].
קפ"ג: לדעת הגרש"ז אם האשה מפחדת לישן לבד בבית יכול לישן עמה ופטור מן הסוכה[412]. ולגרנ"ק שאם הוא עצמו בצער מחמת צערה פטור, אבל אם רק היא מצטערת ובא כדי להרגיע אותה, הרי הוא בכלל משמשי מצטער שחייבים בסוכה[413]. ודעת הגריש"א שאין להתיר לו לישן בבית אף כשאשתו מפחדת[414].
קפ"ד: טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק[415], ואינם מברכים[416]. ולראב"ד חייב לברך[417]. ולמנהג אשכנז שנשים אם רצו מברכות, אף הוא אם רוצה רשאי לברך גם לשיטת הרמב"ם בזה[418]. ולא יברכו אחרים אם אינם מברכים לעצמם, וכנשים[419].
קפ"ה: חציו עבד וחציו בן חורין חייב בסוכה[420].
קפ"ו: גרים חייבים בסוכה, מדרשא דקרא[421], והוצרך לכתוב כאן גר דלא נפטרו מטעם דאין לו קרקע[422].
קפ"ז: גר שנתגייר בחוה"מ, חייב בסוכה לכו"ע אף שאינה ראויה לשבעה[423].
קפ"ח: קטן שהגיע לחינוך, שאינו צריך לאמו, חייב בסוכה מדרבנן[424]. ואף אם מצד דעתו יכול לחנכו מקודם, פטור, דכיון שאמו פטורה אינו ראוי לחנוך סוכה כל שהוא צריך לה[425]. שהרי בכה"ג אף בגדול פטור, שהוא מצטער, וא"כ שוב אינו ראוי לסוכה. ואין בו מצות חינוך כלל בזה, ואף כשאימו עמו ואינו מצטער[426].
קפ"ט: גדר קטן שאין צריך לאמו הוא שנפנה ואין אמו מקנחתו, או שניעור ואינו קורא אמא אמא[427]. והיינו שאינו כרוך אחריה לקרותה בכל שעה שנעור[428] כמנהג נערים קטנים[429]. ושניהם שיעור אחד ולא פליגי[430].
ק"צ: קטן שאינו צריך לאמו הוא כבן ה' כבן ו'[431], כל אחד לפום חורפיה[432]. וי"א שאם אביו עמו בעיר חייב מבן ה' אפילו אינו חריף[433], ולשי' זו קטן שאין אביו עמו כל השנה, קרוי אין אביו עמו וחייב מגיל ו' אפילו בא אביו בסוכות[434]. וי"א שקטן חריף חייב אפילו הוא בן ד'[435]. וי"א שחיוב קטן בסוכה לעולם הוא מבן ו'[436].
קצ"א: מצינו בראשונים עוד ג' שיטות בגיל חיוב הקטן שלא נזכרו בפוסקים. י"א דאם אביו בעיר הוא בן ד' ובן ה', כל אחד לפום חורפיה, ואם אינו בעיר הוא בן ו'[437]. וי"א דלעולם הוא בן ד' ובן ה' כ"א לפום חורפיה, ולא חילקו אם אביו עמו בעיר או לא[438]. וי"א דהוא בן ט' ובן י' כ"א לפום חורפיה[439].
קצ"ב: קטן שאין לו אב צריך לחנכו. י"א דבי"ד חייבם בזה[440], וי"א דאמו חייבת ואם אין לו אם אז בי"ד חייבים[441]. ואין להקל בזה בפשיטות[442].
קצ"ג: משמשי קטן הצריך לאמו פטורים מן הסוכה[443]. ואם כן בקם לטפל בתינוק בלילה וכה"ג, כפי הרגילות שמתחלקים האב והאם בטורח גידולו[444], פטור מן הסוכה באותו הזמן, אם רעב הוא וצריך לאכול, או שבאה לו שינת ארעי וכדו'[445]. ואין להקל בזה אלא כשהתינוק בוכה הרבה וכה"ג ואין האשה יכולה לשמשו[446].
קצ"ד: קטן הפטור מסוכה ויש לו געגועים אל אביו, ואינו יכול להיות בביתו בלעדו אם לא בצעקה רבה, וא"א להביאו לסוכה, צ"ע בדינו[447]. ויש שהכריע להתיר לישן בבית בכה"ג שאין האשה יכולה להרגיעו[448].
קצ"ה: קטן חייב אף בשינה בסוכה[449], מיהו אין נוהגין לחנך קטן בשינה כל זמן שאינו יכול לסבול את הצינה והקור בלילה[450]. ויש שכתבו דנהגו מגדולי ישראל שלא לחנכם בשינה עד גיל מצוות, שהקטנים בקל נוטים להצטנן[451]. ויש מפקפקים בשמועה זו[452], וצריך לברר איזו שמועה היא אמת.
קצ"ו: אף אחר שאינו חייב בחינוך אסור להאכילו בידיים מחוץ לסוכה, משום איסור ספיה[453]. ויש חולקין בזה[454].
♦ ♦ ♦