הסתפקות מעצי סוכה סכך ודפנות בחג הסוכות והמסתעף

הערות שוליים

1. ↑ מאמר המשיק לנושאים הנידונים במאמר זה נדפס בירחון דאשתקד גיליון פב מהרי"ד אילן שליט"א בעניין 'שם שמים חל על הסוכה'.
2. ↑ מכיון שסוגיא זו ערוכה וארוכה היא בספרי רבותינו הראשונים והאחרונים, לא מנעתי טוב והבאתי אף את דבריהם בחלק ההלכה ולא בהערות, ולאחר דבריהם בכל מדור הובאו דעות הפוסקים אליבא דהלכתא. ואין צ"ל שאין לסמוך ע"ז למעשה אלא כמראה מקום הוא לו.כמו כן, אדגיש כי בציון מראי המקומות לא צוין הסימן בו נמצא הכתוב, משום שרוב הסוגיא הינה באו"ח סי' תרל"ח ומשם תקחנו, אלא א"כ צוין אחרת.
3. ↑ נמצינו למדים ששורה על הסוכה קדושה חמורה וחל 'שם שמים' על הסוכה, וכעין קרבן חגיגה לה'. וכה נשגבה היא קדושת הסוכה עד שכתב השפת אמת (סוכות תרמ"ב ד"ה כתיב אשרי) הטעם שסוכה שגובהה פחות מי' טפחים פסולה, דמעולם לא שרתה שכינה למטה מעשרה.איתא בתורת כהנים (פ' אמור פי"ב סוף פי"ד) וז"ל 'חג הסוכות שבעת ימים לה' יכול תהיה חגיגה וסוכה לגבוה ת"ל חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים' וכו', ופי' הראב"ד שם שלהו"א צריך להקים הסוכה במקדש ויקדיש אותה לשמים וכעין הקרבן.כן ביאר הגר"א זצ"ל הפסוק 'הביאני המלך חדריו' (שה"ש א ד) דהיינו סוכה שנכנס האדם לפני ולפנים להיכלו של הקב"ה.בספר יסוד יוסף (פע"ז) כתב וז"ל 'והענין של מצוה זו כי אחר שנסענו בשלום וניצלנו מהקטרוגים של הס"א אז אנו יושבין בצלו של הקב"ה, כמ"ש הכתוב בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי שמרמז על מצות סוכה שאנו יושבים בצלו של הקב"ה'.בספר ביכורי יעקב (סי' תרכ"ה סק"א) כתב שיש ליזהר מאוד לקיים מצות סוכה שמספר שמה בגימ' צ"א כמספר שני שמות הקדושים 'וקדושתה מכופלת והמקיימה כהלכתה יכפלו שכרו מן השמים'. היינו שהסוכה מסובבת שמותיו ית'. ומשום כך כתב שם משמואל (סוכות תרע"ב) שאין בכוח הכוחות הרעים להתדבק שם.הרבי בעל הפני מנחם מגור זצ"ל כתב בזה דהנה במצות סוכה לוקח מעט עצים ומעמיד מהם סוכה ועושה לשם שמים, לעשות רצון הש"י, אך צריך לידע שאין הקדושה בעצים וז"ל 'שעיקר קדושת הסוכה אינה בעצם העצים אלא במה שחל שם שמים עליהם, יושב בסתר עליון בצל שד-י יתלונן, אפילו כשזה בצל, בהסתר, שם שד-י שם הצמצום, יכולים ללון ולחסות בצילו ולמצוא הפנימיות, בסוכות תשבו הרמז שנצרך להיות בישוב הדעת, שבו איש תחתיו ואיתא תחתיו של שכינה, השראת השכינה, וכמו כן היא הישיבה בסוכה בצלא דמהימנותא, בסוכות תשבו שבעת ימים, תשבו מלשון עכבה, שישאר מזה'.עוד כתב בן יהוידע (סוכה ט) שתיבת 'חגיגה' עם הכולל עולה למספר שם הוי"ה ובזה נרמז שם שמיים על הסוכה. וכן בסוכה יש רמז למספר שם הוי"ה ככתיבתו וקריאתו שהוא כ"ו ה"ס. והביא שהקשו אמאי בעינן לדמות סוכה לחגיגה לעניין זה, והלא הסוכה בעצמה מצווה רבה היא וראוי שיחול עליה ש"ש. וביאר שדימוי זה אתא לאשמועינן כמו שבקרבן המחשבה פועלת בו, שאם חשב מחשבת פיגול לא יחול ש"ש על הקרבן, כן מצות סוכה בעינן מחשבתו שיכוין בה לשם מצוה. וכדכתבו הפוסקים דאף למ"ד מצוות אי"צ כוונה, מ"מ בסוכה כו"ע מודו דבעינן. בעל שואל ומשיב (דברי שאול סוכה ט.) נתקשה אף הוא מדוע צריך קרא ללמדנו עניין הקדושה שעל הסוכה, וביאר דהנה שלמי חגיגה כולו לבעלים ורק האימורין לגבוה, ואפ"ה נתקדש כל הקרבן ע"ש שכולה נקראת 'חגיגה' דכל הבשר נתקדש ע"י שאימורין נקרבים לגבוה. וכמו כן במצות סוכה, אף האכילה השתייה והשינה בסוכה נתקדשו כולן עד דמיקרי כולה לה' [ולפי"ז ביאר מש"כ 'בקרובי אקדש וע"פ כל העם אכבד', דכתב רש"י שכשעושה הקב"ה דין בצדיקים הוא מתקדש, היינו שהצדיקים הינם בדמות אימורין דלגבוה מתקדשים, ועי"ז חל שם שמים על פני כל ישראל].באותו עניין מצאתי דבר נפלא שכתב הגר"ש קלוגר זצ"ל (עיין קהלת יעקב סוכות עמ' תל"ח) לפרש את הגמ' (סוכה נב:) דלולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, היינו דווקא באדם גדול שעליו נאמר כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, אבל אדם פשוט אין הקב"ה עוזרו כנגד היצה"ר. והנה האיש הפשוט, כיון שאין לו עזר משמיא לזה אין צריך לעשות הסוכה לשמה, אבל הצדיק שצריך לעזר משמיא יש לו לעשות את הסוכה לשמה. והנה העושה סוכתו לשמה, אזי מיד בעשותו נקרא שמה סוכה עוד קודם שישב בה, אבל זה שאינו עושה לשמה אין מיקרי סוכה עד שישב בה. ולכך אמרה תורה בפ' אמור 'בסוכות תשבו שבעת ימים', דלנוכח משה ואהרן שצריכים לעזר משמיא הרי נעשית סוכה קודם שישבו בה קודם 'בסוכות' ולאחר מכן 'תשבו', אך כלפי ההמון נאמר כל האזרח בישראל 'ישבו בסוכות' תחלה 'ישבו' ולאחר מכן 'בסוכות'.[כן כתב אליה רבה (סי' תפ"ו) משם השל"ה שהיו בני עלייה המנשקים המצוות בעת מצוותן היינו הסוכה בכניסתה וביציאתה לחבב המצוה].בספר פלא יועץ (ע' סוכה) היטיב לרומם את קדושת הסוכה וז"ל 'ולו חכמו ישכילו כמה חביבה מצוה זו בין לפי הפשט והיא העומדת לאדם לכפר במקום גלות ובין לפי הסוד גבהו סודותיו ומעט אשר השיגה ידיעתנו הוא שהשכינה פורשת כנפיה עלינו והאם רובצת על האפרוחים ושבעה אושפיזין עלאין אור ניצוצי נשמתם שוכנים שם אשר מטעם זה 'גדלה קדושתה כקדושת בית הכנסת' ומטעם זה אסרו לנהוג בה מנהג בזיון וכ"ש שחוק וקלות ראש ואמרו על האר"י ז"ל שהיה נזהר שלא לדבר שיחת חולין תוך הסוכה ובודאי שמי שנזהר לקבוע דירתו וישיבתו בה כל שבעת הימים בקדושה ובטהרה באימה ויראה ושמחה רבה כדת מה לעשות קונה קדושה ותוספת הארה בנר"ן ומצא כדי גאולתו לכל השנה לעבוד את בוראו עבודה תמה' וכו'. עוד יעויין מש"כ שפת אמת (פקודי תרנ"ז) מאור ושמש (יום א' דסוכות) רסיסי לילה (אות נ"ו) ועוד.בספר צמח דוד (שפירא, פ' ויצא ד"ה ונ"ל) הביא מאמר רז"ל (ברכות ח.) שבתי כנסיות שבחוץ לארץ הרי הם בקדושת א"י ונאמר בהם ברכת 'למען ירבו ימיכם' וגו' וכתב דכיון דסוכה הוי קצת כבית הכנסת אזי גם היושב בה נכלל בקדושת א"י ובברכה זו. וכעי"ז בתפארת שלמה (סוכות נב: ד"ה ויסעו).והנה בעניין זה מצינו מלבד חלות הקדושה הנמשכת על הסוכה גם עניין כבוד הסוכה דהיינו לאפוקי מביזוי, וכמו שכתבו שלחן ערוך ורמ"א (סי' תרל"ט סעי' א') הלכות רבות בזה. אך יש הנהגות שהורתן מחמת קדושת המקום, ונביא בזאת אי"ה כמה מהן.א. מהר"ח ויטאל זצ"ל (פע"ח שער חג הסוכות שלהי פ"ג) כתב וז"ל 'ויתקן הסוכה בשלחן מסודר בד' רגלים, ומטה לשכוב בה. וישים שולחן בדרום מנורה בצפון והמטה ראשה למזרח ורגליה למערב'. והיינו ממש כעין סדר ההנחה במקדש. ב. אמרו בשם הרבי מהר"ח מצאנז זצ"ל (באר החיים סוכות עמ' רנ"א) שאין לירוק בסוכה דדמיא למקדש דאסור לעשות קפנדריא ולירוק בהר הבית (ברכות נד.) וכבר האריך בזה רי"ץ גיאת (מאה שערים סוכות עמ' קכ"ה). אולם כתב מהר"ל (נתיבות עולם העבודה פ"ה) דבסוכה ליכא שכר פסיעות ואם יש לו סוכה קרובה וסוכה רחוקה ייכנס לקרובה, ומסתברא הכי משום דשאני ביהכנ"ס או שאר מצוות שבהליכתו מקבל שכר פסיעות מסוכה, דכל רגע ורגע שהוא בתוכה מקיים מצוה דאו', ובוודאי שאין לו להאריך את הדרך לסוכה רחוקה.ג. בספר יסוד יוסף (שם) כתב וז"ל 'ועל כן אזהרה גדולה לבלתי יתרא האדם בשבתו בסוכה שום קלות ראש ח"ו ודיבורו יהיה בהכנעה ובצניעות ולא בהרחבת פיו כמו שיושב בביתו אלא באימה וביראה, ובכל פעם כשיסתכל בסכך שעל פניו יפול עליו פחד ה' והדר גאונו ויחשוב כי הסכך הם שני שמות' וכו'.ד. כתב המשנה ברורה (סי' תרל"ט סק"ב) וז"ל 'ולפי שקדושת הסוכה גדולה מאוד ראוי למעט בה בדברי חול ולדבר בה כי אם קדושה ותורה, וכ"ש שיהיה זהיר מלדבר שם לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים האסורים'. כן כתב ראשית חכמה (פרק י"ד) סדור האר"י (קול יעקב קפ:) ומהרח"ו זצ"ל (שם פ"ה קמו:). יש שלא היו מדברים בסוכה כי אם בלה"ק (סדור האר"י שם משמרת שלום סי' מ"ג ועוד). ה. בכף החיים (סי' תרל"ט סק"ו) הביא מש"כ הש"ך על התורה 'ולא יכניס לתוכה עכו"ם שהסוכה צלא דמהמנותא ועכו"ם לית ליה מהמנותא ואז בורחת הקדושה, וז' הצדיקים מקללים קללות נמרצות' וכו'.כן כתב בספר חקל יצחק (פ' וירא יח:) שאין להכניס הערל לסוכה וכדאי' (כלים פ"א) החיל מקודש שאין עכו"ם נכנסים לשם, ומסתבר דסוכה ודאי קדושתה כהחיל [יעויי"ש שבזה ביאר נפלא מ"ט לא הכניס אברהם את המלאכים לסוכתו]. כן הקפיד בזה הרבי מהר"פ מקוריץ זצ"ל (אמרי פנחס שער ד' אות קס"ז).בספר מועד לכל חי (סי' כ' אות ל"ו) כתב וז"ל 'ומי יתן והיה לעשות המילה בסוכה עצמה אם היא רחבה וגדולה וחזקה שלא יש חשש נפילה ואין הזמן קר שלא יהא נזק לילד', ומסתבר מקורו עפ"י מש"כ בשו"ת הרשב"א (ח"ז סי' תקל"ז) שנהגו למול בביהכנ"ס משום 'ויכרתו ברית לפני ה", היינו שבמקום שאין סכנה ראוי לעשות המילה בסוכה וכשם שעושים בביהכנ"ס.ועוד מקורות וציונים רבים בזה, אך הבאנו את הדברים בתמצית למען ירוץ בו הקורא.
4. ↑ הרשב"א (ביצה ל: ד"ה אבל) כתב ליישב דלשון 'מוקצה' לאו בלחוד קאמר אלא לישנא בעלמא הוא, כלומר עצי סוכה דחלה עלייהו קדושה והוקצו למצותן נמשך אותו איסור והולך כל ימי החג. יעויי"ש מה שביאר.
5. ↑ תוס' ביצה ל: ד"ה אבל. ולא ציינו את שיעור הסכך, וייתכן שזה משום שרצו להדגיש שאיסור 'עצי סוכה' היינו גם בדפנות ולא רק בסכך, יעויין להלן פלוגתת רא"ש ורמב"ם ובהערות שם.
6. ↑ בקרבן נתנאל (פ"א סי' י"ג סק"מ) כתב וז"ל 'ור"ת פי' אפילו בעודה קיימת אם הוא יותר מכדי הכשר סוכה כו' משמע בנפולה אפילו בשיעור הכשר לא אסור לר"ת מקרא דחג לה", ותמה קרב"נ מנ"ל הא יעויי"ש.
7. ↑ בתפארת שמואל (סוכה פ"א סי' י"ג) כתב שהנפק"מ היא דלתירוץ ר"י לא מהני להתנות ולומר איני בודל מהן כל בה"ש אפילו בנוי סוכה, אלא בנפלו, אבל בלא נפלו הרי הם בקדושתם מדאורייתא. ולתירוץ ר"ת, אפילו בעומדת מהני תנאי, כגון בנוי סוכה או אפילו בעצי סוכה בסמוך לה דלא הוי סתירת אהל כדאיתא בריש המביא.עוד יעויין קרבן נתנאל (שם סק"ל) וערוך לנר (שם ד"ה אבל).
8. ↑ וכעי"ז בפירוש המיוחס לר"ש לתורת כהנים (אמור פ' י"ב).
9. ↑ עיין ישועות יעקב (סק"ב) שתמה האיך מצינו ביזוי מצוה בשימוש בעצי הסוכה, וכגון לקח קיסם עץ לחצוץ בו שיניו ע"מ להחזירו לסכך, מה ביזוי יש בזה. בשלמא גבי דם ונ"ח, שהביזוי היינו בקיום המצוה ממש, כמו"כ גבי מסתפק מנוי סוכה ומשום שכלה הנוי ונתבטל המצוה. אבל הכא מאי אכפת לן שיקח את הקיסם, והלא אין חיוב להיות עליו מצות סוכה כל היום, ודלמא באותה שעה אינו מחשיב את הסוכה לישיבתה לשם מצוה ולאחמ"כ יחזיר את הקיסם למקומו, ובע"כ טעמא משום איתקצאי ותו לא. יעויין עוד מה שכתב בזה הגר"נ געשטעטנר זצ"ל (נתן פריו סוכה ט.).
10. ↑ הטור הביא גם את שיטת אביו הרא"ש שהאיסור רק בעצי הסכך ולא בדפנות.
11. ↑ בערוך השלחן (סעי' ד') הביא ג' נפק"מ אם האיסור מן התורה או מדרבנן - דאם הוא מדרבנן אזי כשקטן או א"י נוטל ממנה אין לנו לחוש לזה, אבל אם הוי קדוש מן התורה כקדשים פשיטא שעלינו לראות שלא תתחלל ביד אחרים. עוד יש נ"מ, דאם האיסור מן התורה לא מהני שום תנאי, ואם מדרבנן מטעם מוקצה לעיתים מהני תנאי, כמו שיתבאר. עוד יש נ"מ, דאי מטעם מוקצה דרבנן הותר הדבר עבור חולה שאין בו סכנה ומשום כבוד הבריות ובטלטול מן הצד, אך אם הוא מדאורייתא לא הותר בכל אלה.
12. ↑ עוד טעם כתב בראשון לציון (ביצה ל: ד"ה סיפא) וז"ל 'עצי לא מהני תנאה מתרי טעמי חדא דהא לא מצי שלא להיות בודל. ועוד אם אין אתה אומר כן אם כן כל אדם יכול לומר כן ומתבטלת לגמרי גזירת מלך עליון שאמר חג הסוכות והשוה זה לזה כל אחד יעשה תנאי ופקע כלילת קדושת סוכה ולא יחפוץ ה' עשות זאת ומלתא דפשיטא בלא אתמר תנאי זה אלא על נוייה'.עוד ביאר הרבי מהרי"י מפשיסחא זצ"ל (תורת היהודי הק' ח"ב עמ' ט') דהנה תימה הוא מה חילוק יש בין נוי דמהני תנאי לעצי הסוכה דלא מהני, וביאר דלטעם שהאיסור משום ביזוי קשה מה יועיל תנאי הא ביזוי איכא גם בהתנה, אלא די"ל כעין נר חנוכה שאסור להשתמש לאורה משום ביזוי אך אם צריך לנר אחר יכול להעביא אש ע"י קינסא אף דיש בו משום ביזוי, והיינו משום דעי"ז עביד מצוה אחרת וממילא אין כאן ביזוי. וה"נ גבי נוי דאי לא מהני תנאי לא יעשה המצוה של נוי סוכה וא"כ הביזוי הוי לצורך מצוה ושרי, אך בעצי סוכה ע"כ מוכרח הוא לעשות מצות סוכה ואם לא בסוכה זו אזי בסוכה אחרת, ולהכי לא מהני תנאו דהוי ביזוי מצוה שלא לצורך.
13. ↑ וז"ל הרשב"א (ביצה ל:) 'צריך לעיין אפילו בסוכה דמצוה למה לא יהני בה תנאי וי"ל משום דעל כרחו חלה עליו קדושה וכיון שקדושה מצות סוכה מתפשטת בה א"א לו להתנות שתפקע קדושה ואפילו בסוכה רעועה, אבל נויין אין קדושה מתפשט בהן ואינו אסור להסתפק מהן אלא משום בזויי מצוה דנראה שלאחר שעיטרה בהן הוא מסלק נויה ואינו אסור אלא מדרבנן, ובהא הוא דמהני תנאה לפי שאין כאן ביזוי כשמסלקן שהרי על תנאי כן הניחם שם'.עוד האריך שם להקשות מדוע לא מהני תנאי גם בעצי הסוכה, כדאי' בגמ' (נדרים כח:) שאף בקדושת הגוף מהני תנאה, ותירץ 'ומתוך הדחק יש לי לומר דהקישה הכתוב לחגיגה ממש מה חגיגה א"א לה לאחר שחלה עליה קדושה שתפקע קדושה אף עצי סוכה כן'. ובקובץ שעורים (ביצה אות ס"ט) וז"ל 'מה שהקשה הרשב"א ד"ה באומר וכו' לאביי דס"ל קדושה"ג פקעה בכדי, למה לא יועיל תנאי לעצי סוכה שיהיו ניתרין באמצע החג, היינו כיון דצריך הזמנת הבעלים שיהו עצי סוכה, למה לא יוכל להזמינם רק ליום אחד צ"ע דלכאורה נראה דאין צריך רק הזמנה מצד הבעלים, אבל הקדושה רחמנא רמי עליה, ואין הקדושה מכח האדם כמו בהקדש, וכיון דנעשו עצי סוכה שעה אחת, קדושין ממילא, ולאו כל כמיניה להטיל תנאי או זמן לקדושתן ואינו דומה להקדש דהקדושה עצמה היא מכח אדם, ודבר פשוט הוא דלא מהני שאלה בעצי סוכה, וכן המתפיס בהן אינו כמתפיס בדבר הנדור. ואפשר דכונת הרשב"א להקשות, דיועיל זמן לההזמנה, ובהפקעת הזמנתו תתבטל הקדושה מאליה, דהקדושה תלויה בכל שעה בהזמנתו, דליכא קדושה רק כל זמן שההזמנה קיימת'.עוד כתב הרשב"א שם דסוכת גנב"ך וסוכת רקב"ש, בזה שנכנס ואכל או ישן שם פעם אחת אין חלה עליה קדושה והוי כסוכה דעלמא, יעויי"ש.
14. ↑ יעויין לבוש מרדכי (שבת סי' ח') שהאריך בדעת הרי"ף למכביר.
15. ↑ בשו"ת אבני נזר (סי' תנ"ט אות י"ג) השיב בכמה עניינים לבעל חלקת יואב. ואחד מן החידושים שכתב בעל ח"י דאינו יוצא ידי מצות סוכה אלא אם כן נתקדשה הסוכה. והיינו דמאחר דילפי' מחגיגה, הרי דגם בסוכה הוי תנאי להכשר הסוכה. והנה לא מיבעיא לדעת הרי"ף דמהני תנאי גם בעצי הסוכה ומשמע שאין צריך לקדושה שתחול על הסוכה דהא מצי לקיים המצוה גם ע"י תנאי שאין בעצי הסוכה קדושה כלל, אלא אפי' לרש"י דלא מהני משום דעל כרחו הוא בודל מהם משום איסור סתירת אוהל, הרי דבלאו איסור סתירת אוהל מהני תנאי. אולם לדעת הר"ן דעיקר הטעם היינו משום 'דסוכה עצמה על כרחו היא קדושה מגזרת הכתוב דמה חג לה", משמע שאכן נתקדשה הסוכה ורק לאחר מכן יוצא ידי מצוות סוכה בישיבתו בה.עוד הוכיח אבנ"ז מדאיצטריך קרא למפסל סכך גזול (ט.) ולכאו' תיפוק ליה דאינו נאסר משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וא"כ לא תחול קדושה על הסוכה, ואי"צ קרא לפסול סוכה כה"ג.ובשו"ת חלקת השדה (סי' י"ב אות ג') השיב לשואל ששואלו כן בכמה תירוצים. וחד מהם, דהנה נחלקו הראשונים [מובא להלן] דלדעת הרא"ש אין קדושה בדפנות אלא בסכך, ולרמב"ם גם בדפנות הסוכה איכא קדושה. ואף לשיטת הרמב"ם האיסור בדפנות לכמה אחרונים הוא רק מדרבנן, ולפי"ז יתכן דבעינן לקרא למעט סוכה גזולה, שאפילו לא גזל אלא את הדפנות שאין בהם קדושת סוכה מדאורייתא, מ"מ פסולה מדין סוכה גזולה דסו"ס מיקרי הדפנות חלק מהסוכה. יעויי"ש עוד כמה יישובים בזה.עוד הוכיח אבני נזר דלא כחלקת יואב ממסכך ברשות הרבים דפסול לר' אליעזר משום סוכה שאולה או גזולה. והנה ע"כ קרקע הסוכה נמי סוכה קרי ונאסרת גם כן. ולדעת בעל ח"י אם לא יאסר לא יצא ידי חובתו. ואם כן אמאי כשר לרבנן הא אינו יכול לאסור של רבים כדאיתא בעבודה זרה (נט.) מים של רבים אינם נאסרים. ובע"כ צ"ל דלאו משום קידוש הויא המצוה ואינה צריכה קידוש כלל.אמנם לבאר את דעת החולקים כהחלקת יואב ועוד, כתבו נר אהרן (שי' ב') ונזר הקודש (ערכין עמ' י') דדין זה גופא ילפי' מקרבן, דכשם שבקרבן חידשה התורה דין מיוחד גבי חגיגה, שבלא חידוש זה היה דינו כשאר קרבנות שלמים, כך הדין בסוכה שמצות הישיבה בה היא רק בחלה בה קדושה, וציווי זה של התורה אוסר את העצים בשימוש ובהנאה. ומה שכתב אבני נזר אמאי בעינן קרא למעוטי סוכה גזולה, כתב שו"ת חלקת השדה (סי' י"ב) ועו"ס שנצרך לגזל הסוכה אחר שכבר קדשוה הבעלים. [עוד ראיתי מי שהביא ראיה מדברי הרשב"א (עבוה"ק שער ב' אות ו') שכתב שסוכת גנב"ך ורקב"ש אינה מתקדשת ע"י זה שאכל או ישן שם פעם אחת, והלא בוודאי שיוצאים שם ידי חובת סוכה, וחזינן שאין דין שתחול קדושה בכדי לצאת ידי חובת המצוה. ופלא שלא הביא אבני נזר סייעתא זו לדעתו].
16. ↑ כתבו ט"ז (סק"א) ולבושי שרד (ט"ז סק"א) ועו"פ שגם לדעת הרא"ש אסורות הדפנות, אלא שהאיסור מדרבנן, ולא כהבנתו ברמב"ם שהוא מדאורייתא. אך האמת היא שגם לרמב"ם אסורות הדפנות רק משום מוקצה ולא מדאו'. ובמג"א פליג אט"ז יעויי"ש. אמנם דעת ביכורי יעקב (סק"א) שהוא מדאורייתא, ולכן יש להחמיר במקום שיש נפקותא בין דאורייתא לדרבנן, כגון בס"ס.
17. ↑ וז"ל 'וכן ראיתי לרבותי נוהגים איסור ליהנות מהדס הדפנות או לאכול מהדפנות כשהן ממאכל כגון שנעשו משומר הנקרא פינוג"ו'. ותמה עליו הגרחיד"א (ברכי יוסף סק"א) דמשמע שרבותיו נהגו איסור מכח דסברי כהרמב"ם, והנה הרא"ש סבר היפך הרמב"ם, והוא רבו של רבינו ירוחם. יעויי"ש מה שביאר בזה.
18. ↑ ומה שכתבו תוס' (ביצה שם ד"ה אבל) שלר"ת האיסור דווקא בב' דפנות ושלישית אפי' טפח, ומשמע דאף הדפנות אסורות, כתב ב"י (סי' תרל"ח) דדוגמא נקט בוודאי אין שייך איסור בדפנות כלל. וכ"ה בקרבן נתנאל (סוכה פ"א סי' י"ג סק"נ) 'דלסימנא בעלמא נקט', ודלא כמו שהכריח מהרש"א (סוכה שם). אך תמה ע"ז בעל חלקת יואב זצ"ל (הובא בקשייתא סוכה ט.) דהנה כתבו תוס' (זבחים לז: ד"ה אלא) וז"ל 'גבי אין נוטלין עצים מן הסוכה אסרינן נמי מן הדפנות מדכתיב חג הסוכות' וכו', ומפורש נקטו לאיסור גם הדפנות, וצ"ע. ובערוך לנר (ד"ה מנין) תמה אמהרש"א, דאטו גברא אגברא קא רמית יעויי"ש. ואכן בשו"ע הרב (סעי' א') כתב שעצי הסכך אסורים מדאורייתא, אך הדפנות רק מדרבנן.יעויין תירוץ מהר"א מזרחי שהובא בב"י, ועוד האריכו בזה ב"ח (שם, ויעויין שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' ע"א שתמה על דבריו) ושפת אמת (סוכה ט. ד"ה ור"ת).כמו כן בספר נחלת צבי (כ"ץ, סי' תרל"ח ס"א) כתב שדעת הרא"ש שגם בדפנות יש משום מוקצה של סתירת אוהל, אלא א"כ התנה עליהם קודם החג, משא"כ עצי הסכך, שאסורים גם משום מוקצה מחמת מצוה.
19. ↑ כן כתב ביה"ל (ד"ה בין) בדעת הרא"ש, וכדמשמע לשון הטור בדעת אביו.
20. ↑ כ"כ שבלי הלקט (סי' של"ט) ותניא (רבתי, סי' פ"ב) דכן משמע בתוספתא. יעויין א"ר (סק"ב) שדן בזה.
21. ↑ בחידושי הגר"ח (פ"ו מסוכה הט"ו) הביא את ראיית הרא"ש מהגמ' (סוכה יב.) שכל הדינים האמורים בסוכה היינו דווקא בסכך. ותמה, דהנה מבואר בגמ' (שם לא.) דהיכא דגזל קרקע תלוי בהך דינא דאם קרקע נגזלת. הרי מבואר דאם נגזלת חשיבה סוכה גזולה ופסולה, ואף דהגזילה לא הויא בסכך. וקשה מ"ש משאר פסולין, כמו דבר המקבל טומאה וגידולו מן הארץ דלא פסול אלא בסכך ומ"ש גזול דפסול גם בדפנות, יעויי"ש מה שתירץ ואכמ"ל.והנה מה שכתב הרא"ש א"ש בדברי הגמ' וצל"ע בדעת הרמב"ם. ויש שביארו שגם הדפנות נצרכות להכשר סוכה. וי"מ שהרי זה כאילו ביטל את הדפנות לסכך. וי"מ שגדר חלות שם שמים על סוכה אינו על מה שהוא עצם הסוכה דייקא, אלא כל מה שעל ידו מקיים את מצות סוכה. וי"מ דילפי' במה מצינו מעצי סוכה, שאף הדפנות חל עליהן שם שמים ואסורות בהנאה, ואכמ"ל.באופן אחר כתב בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' ט"ו) ליישב את דעת הרמב"ם לפימ"ש בקובץ על הרמב"ם (הל' חנוכה) דהרמב"ם פסק דאסור להדליק נר חנוכה ע"י קינסא מנר לנר, והראב"ד השיג עליו דמותר אף ע"י קינסא. וכתב שם בקובץ דהרמב"ם ס"ל ביזוי מצוה אסור מה"ת, וכ"כ המבי"ט בקרית ספר. אמנם הראב"ד לשיטתו דס"ל דביזוי מצוה אינו מה"ת, ע"כ הקיל בזה ע"י קינסא. וכיון דס"ל להרמב"ם דביזוי מצוה אסור מדאורייתא, דאבוהון דכולהו דם מושפך וכיסה וכו' כדאמרי' בגמ' והיא מה"ת, ע"כ שפיר כתב הרמב"ם בלשונו בחדא מחתא הסכך עם הדפנות, דשניהם אסורים מדאורייתא לשיטתו. וגם אם נאמר דחג לד' קאי רק על הסכך, כמ"ש הרא"ש, מ"מ הדפנות ג"כ אסורות כל ז' מדאורייתא מטעם ביזוי מצוה, כמ"ש השאילתות דילפינן מושפך וכסה וכו' לעצי סוכה כל ז'. עוד יעויין מה שכתב הגר"ש קלוגר זצ"ל (ספר החיים עמ' תתשמ"ח).
22. ↑ יש שמשמע מדבריהם שאף בסכך יותר מז' על ז' אינו אסור מדאורייתא, וכדכתב ב"י בשם רא"ם, אך לא נקטו הפוסקים כן. והטעם לזה כתב ביכורי יעקב (סק"ה) דדווקא בדפנות שייך להתיר ביותר מהכשר סוכה, כיון דאם עשה ב' דפנות וטפח כבר כשר לישב תחת כל הסכך, אפילו במה שיוצא חוץ מהדפנות והיינו מטעם פסל היוצא מן הסוכה, ולכך לא נאסר בהנאה מה שהוסיף על הדפנות כיון דלא צריך לסוכה. משא"כ במוסיף על הסכך יותר מזע"ז, כיון דעושה בזה סוכה לישב תחתיה במקום שלא היה כשר מקודם, לא מקרי זה מוסיף על הכשר סוכה אלא כעושה סוכה חדשה סמוך לסוכה כשרה, והכל אסור, לא רק כשישב תחת התוספת אלא אפילו לא ישב עדיין, כיון שהכל סוכה אחת היא, שהרי מה שהוסיף על הסכך לא הוכשר רק ע"י דפנות של הסוכה הראשונה. וכעי"ז כתב שפת אמת (סוכה ט. ד"ה ור"ת פי'). יעויין עוד במועדים וזמנים (ח"א סי' ק') שביאר באופן אחר.
23. ↑ הגרי"ש אלישיב זצ"ל (קובץ תשובות ח"א סי' ס"ד) במכתבו לרבי מהר"י מערלוי זצ"ל תמה עמש"כ בספרו (אמרי סופר סוכה עמ' ח') וז"ל לערך 'ולא זכיתי להבין [שיטת ר"ת דרק עצים של כדי הכשר סוכה חיילא קדושה עלייהו ואסירי מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר לא מתסרי מדרבנן] הרי באו"ז הביא בשם השאילתות, דהיכא דעבד סוכה ולא ישב בה שרי בהנאה דהזמנה לאו מילתא הוא, א"כ מאי נ"מ דאם עשאן מתחילה ד' דפנות או אח"כ הוסיף לה קודם יום טוב דופן רביעי, כיון דרק ע"י הישיבה בסוכה הם נאסרות ואז כבר יש לה ד' דפנות לשם מצות סוכה, ותי' ע"ז דבאמת סובר ר"ת דלא כהשאילתות וע"י עשיית הסוכה גרידא נאסרת הסוכה' ע"כ.ותמה ע"כ הגרי"ש זצ"ל, דהלא השו"ע פסק דאם אחר שעשה את השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר סוכה הוסיף דופן, לא מיתסרא, אבל אם עשה ארבעתן סתם כולן אסורות, וע"ז כתב הרמ"א 'וכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם אחת אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה לא נאסרה דהזמנה ל"מ היא'. הרי מבואר להדיא דתרווייהו איתנהו, ואין שום פלוגתא בין הני תרי דינא. אכן בספר דמשק אליעזר (סי' תרל"ח) יצא לדון בזה, דזה שאינו נאסר אלא א"כ ישב בסוכה היינו על היותר משיעור סוכה, אבל בשיעור סוכה דילפינן מקרא חג הסוכות לד' כשם שחל על החגיגה כך וכו' בזה י"ל דון מינה ומינה, כמו דחגיגה נאסרת בהזמנה גרידא כך הסוכה, דהא דס"ל לרבא דהזמנה לאו מילתא באורג בגד למת דהוה משמשין ולא ילפינן מע"ע דהוא גופא קדושה, וסוכה בכדי השיעור ה"ה כחגיגה וגוף הקדושה. אולם, כתב הגרי"ש זצ"ל דדבר זה הוא בניגוד לפשטות דברי הראשונים שכתבו דהיכא דעביד סוכה ולא יתיב בה א"נ עבדי להושענא ולא אגבהא למיפך בה שריין בהנאה דהזמנה לאו מילתא היא. ולפי"ז, הלא בכדי השיעור נאסרה בהנאה מן התורה אף דלא יתיב בה. ובע"כ הילפותא מחגיגה היא רק לענין זה דחל איסורא על הסוכה ולא שהסוכה נהפכת לדבר שבקדושה. והרי קיי"ל דסוכה בכלל תשמיש מצוה, כמבואר במגילה 'ואלו תשמישי מצוה סוכה'. ולפימ"ש הרשב"א הרי מ"ש בגמ' עצי סוכה איתקצאי לז' הכוונה דחל ש"ש על הסוכה מדין תורה, היינו דין התורה 'איתקצאי' למצותה, באופן דגם בסוכה הדין הוא דהזמנה לאו מילתא היא. ויש לציין כי לשאר ראשונים שלא חילקו כר"ת, הרי שדין עצים היתרים מכדי הכשר סוכה אסורים מדאורייתא.
24. ↑ בביאור הלכה (ד"ה ואם) הביא בשם חידושי אנשי שם דהר"ן סובר ג"כ כהתוספות, דדוקא כדי הכשר סוכה הוא מן התורה, והיתר מזה הוא מדרבנן. וכונת הר"ן ג"כ לעניין ארבעתן דעל כדי שיעור הוא מן התורה, והיתר מזה הוא רק מדרבנן.והוסיף בביה"ל דביאור דברי הר"ן הוא כעין מה שאמרו בשבת לעניין מילה, שכל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאינן מעכבין, והטעם דכולה חדא מלתא הוא כפירש"י, ולאחר שפירש אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין. ולכן אמר הר"ן אם אחר שעשה וכו' הוסיף דופן, והיינו דלאחר שגמר שיעור הכשר סוכה נתיישב בדעתו שצריך לעשות עוד דופן רביעי והוא מלתא באנפי נפשיה, אבל אם עשה ארבעתן, ר"ל שלא הפסיק בינתיים, נחשבו כל הארבעה בכלל סוכה וכולן הן מן התורה. והטעם לזה הוא בהכרח, דאם כשיטת ר"ת דרק כדי הכשר סוכה אסור, דמאן מפיס דאלו הן בכלל סוכה ואלו הן בכלל יתר אימא איפכא. אך סיים שם דיותר נראה שגם הר"ן ס"ל כר"ת, אך הוא מפרש את דברי ר"ת דר"ל דמתחלה עשה כדי הכשר ואח"כ הוסיף, אבל אם עשה את כל הדפנות זו אח"ז כסדרן הן שוות כולן כאחת לדינא. ולהכי העתיק הב"י בשו"ע את דברי הר"ן, אף דבתוספות והרא"ש הוזכרה שיטת ר"ת, משום דהר"ן מפרש את דברי ר"ת, ורק בזה חלוק הוא על ר"ת, שלר"ת אפילו ביותר מכדי הכשר אסור עכ"פ מדרבנן, ואיהו ס"ל דלא מיתסרא כלל, ובזה ס"ל להב"י כהר"ן.ומה שכתב השו"ע שאם עשה 'סתם' כולן אסורות, ביאר הביה"ל (ד"ה סתם) דהיינו לאפוקי אם פירש שאלו הדפנות עושה לשם סוכה ואלו להוספה בעלמא.יש לציין כי יש הנוקטים שכל שהוא משתמש בסוכה ומשייר כדי הכשר סוכה אין בו איסור מן התורה, שלא אסרה תורה אלא ליטול מן הסוכה כשלא ישתייר הימנה כדי סוכה. ואכמ"ל בכל השיטות.והנה תמה הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הערות סוכה ט.) על מה שפסק שו"ע (תרל"ח סעיף א') כר"ת, וביאר דבריו שאם אחר שעשה את השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר הסוכה הוסיף דופן לא מיתסרא, אבל אם עשה את ארבעתן סתם כולן אסורות ומוקצות, והיינו משום דמי יימר לן דזה עיקר אולי השני עיקר. משא"כ בעשה תחילה ג', חל עליו קדושה כבר והשאר לא הוה דאורייתא. ולכאו' צ"ע טובא, דהנה הוסיף שם הרמ"א דכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם א', אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה לא נאסרה דהזמנה לאו מילתא היא. ולפי"ז מה איכפ"ל מה נעשה קודם, הא בחג עצמו שוות הן, ובשעת חלות האיסור, שזו שעת הישיבה, עומדת סוכה שלימה, ומה עדיפא לן זה שעשה תחילה לעומת זה שעשה אח"כ.ולולי דבריהם היה נראה לבאר את דברי ר"ת בדרך אחרת, דודאי סוכה גדולה, שכל חלק מהסוכה כשר מחמת עצמו, ודאי שאין עדיפות של חלק על חלק, ואפי' נעשה אח"כ, דהכל שם סוכה מעליא עלה ומאי שנא. אבל כוונת ר"ת היא בהיכ"ת שעשה שתים כהלכתן ושלישית בטפח פחות מג' וצוה"פ, וגמר הדופן השלישית, וא"כ זה החלק שהוסיף אין לו שום הכשר אלא מחמת השנים כהלכתן ושלישית טפח, ובכה"ג אינו אסור מן התורה שהרי אין צריך זאת לסוכה, וכל מה שכשר חלק זה הוא מחמת עיקר הדפנות. וכן בעשה שתים כהלכתן ושלישית טפח ועשה רביעית פחות פחות מג' שאין לחלק זה הכשר אלא מחמת השתים כהלכתן, דהרי צריך שיהיה דופן גמור ולא מהני מחיצת לבוד [בג' דפנות]. ע"ז ביאר ר"ת דלא אסור מדאורייתא, כיון שאין לו הכשר מחמת זה אלא מחמת דפנות הכשרים ודו"ק. אבל מדברי המחבר [וכן מהראשונים בסוגיין] לא משמע כן, אלא כל שיש בסוכה יותר מהכשר סוכה מצומצמת כבר לא אסירי מן התורה (ובתוס' ביצה ל: ד"ה אבל, יש משמעות כן). והרא"ש ביאר דכל מה שאסור היינו הסכך, אבל בדפנות ליכא איסור ליהנות, והרמב"ם (פ"ו מסוכה הט"ו) פליג וסובר שגם הדפנות אסירי (ועי' קובץ תשובות ח"א סי' ס"ד).
25. ↑ שם הוסיף מעין תנאי להיתר זה, שאם הוסיף עוד דופן "שנראה מכוונתו בעשיית זה הדופן שאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא" לא נאסר כלל זה הדופן ולא חלה עליו קדושת הסוכה מעולם.
26. ↑ דהנה בשו"ת הרא"ש (כלל כ"ד סי' ט') כתב הטעם שרק בעצי סוכה אמרינן דאסירי בחול המועד משום דהוקצה למצותו 'לפי שצריך לחזור ולבנות סוכה מן העצים לאכול בסוכה', אבל נויי סוכה אין לאוסרן בחולו של מועד מטעמא דהוקצה למצותו, שאין הסוכה בטלה כשאין בה נויין. ולפי"ז יש להסתפק באופן שנפלה רק מקצת הסוכה, דלטעמא שעליו לבנות הסוכה שוב הכא ליכא, משום שאינו צריך לבנותה שוב, שהלא נותר בכדי הכשר סוכה דאכתי קיימא.
27. ↑ כבסי' תקי"ח (סעי' ח') שנוטלים ביו"ט עצים הסמוכים לדפנות הסוכה ומסיקין בהם. והוא הדין אם זרק חבילות על הסכך דאינן בטילות לגבי הסכך אם דעתו להסיקן ומותר ליטלן משם וכדלהלן, וכתב משנה ברורה (שם סקל"ח) שיו"ט היינו אף יו"ט דסוכות.והנה הב"י בסי' תקי"ח כתב דמ"מ בסוכת החג אסורים העצים הסמוכים לסוכה משום מוקצה, וכדין היותר מהכשר סוכה דיש בהם איסור מוקצה, אך כאן פסק כשיטת הר"ן שמותרים אף מדרבנן, יעויין בט"ז (סק"ב) ובלבושי שרד (סקי"ב).
28. ↑ קצ"ע, דהנה להלן (סעי' י"ג) כתב דברים הנראים כסותרים וז"ל 'אבל אם לאחר שגמר עשיית הדופן הוסיף בעביו קנים זקופים סמוכים לדופן כדי לחזקו ואינן מחוברין עם הדופן בענין שמותר ליטול קנים אלו מהדופן ביום טוב ואין בזה משום סתירת אהל כיון שאינן מחוברין להדופן וכמו שנתבאר בסי' תקי"ח והתנה על קנים אלו תנאי המועיל להסתפק בכל עת שירצה ועל דרך שנתבאר הרי זה מסתפק מהן בכל עת שירצה שהרי בבין השמשות הראשון היה יכול להסתפק מהן ונמצא שלא חלה עליהם קדושת הסוכה מעולם' עכ"ל. ואם חילוק הסעיפים היינו דבראשון הוא ללא תנאי ובאחרון קמיירי בעשה תנאי, הו"ל לכתוב בראשון שאם עשה תנאי הכל שרי ותו לא, ויל"ע.
29. ↑ ומקו"ט באור זרוע מדברי הירושלמי בשם שמואל דבנתכוין לעבות אסור, ומפרש האור זרוע דאסמוכין לדפנות קאי וכשיטת הבבלי. וכעין דבריו כתב המאירי לענין סכך באסורייתא דלא מתבטל, ואם הניחה כדי לעבות הסכך אסור. יעויין שער הציון (סימן תקי"ח סקס"ו) שהרחיב בזה.
30. ↑ כתב משנה ברורה (סי' תקי"ח סקמ"ב) דהיינו אם רוצה עתה להסיקן, ולא בעינן שיהא דעתו עליהם מאתמול דלאו מוקצה הן, וכמו לעניין עצים הסמוכים לדפנות.
31. ↑ ולא דמי לעצים הסמוכים לדופני הסוכה שאינם מתבטלים כיון שאינם עבותים עם הדפנות, משא"כ בסכך שאינם עבותים כל עיקר. ולהכי כשמצרף להם עוד קנים מתערבים ונעשים סכך אחד. ומבואר בפוסקים שאפילו בקנים אגודים אם נתכוין להעבות בהם את הסכך להדיא בטלים לגבי סכך, אף על פי שלא התיר את אגודתן, ואסור ליקח מהם משום סותר.
32. ↑ והנה יש לדון גם באופן שסיכך כראוי, ובא' מימות החג נוכח שבמקום פלוני בסוכתו הסכך מעובה וכדו', דבר הפוסל ישיבה תחת אותו מקום בגדרי ההלכה, אם הוא יכול להוציא את הסכך הפוסל בכדי להכשיר מקום זה או שמא אין ברירה בכה"ג. וביותר יש להסתפק שמא נימא ליה הלא שאר הסוכה כשרה ומה לך להכשיר מקום פלוני זה, או דלמא אין לחלק וצל"ע.
33. ↑ והדברים תמוהים להפליא מכך דהפרי מגדים גופיה בא"א (סק"א) כתב לאסור אף ע"י עכו"ם, ולא מצאתי ידו"ר בזה.דהנה כתב שם שאסור אף לומר לעכו"ם ביום טוב ושבת ליטול משם המותר כדי להכשיר הסוכה [ובשלמא ליטול כדי להבעיר את העצים, יש לומר דהוה שבות דשבות, דסותר אין חייב אלא על מנת לבנות, מה שאין כן להכשיר את הסוכה, הוי ממש סותר על מנת לבנות שעל ידי כך מוכשרת הסוכה] והוה איסור תורה ואסור בשבת, וביום טוב כשאין לו סוכה אחרת לאכול, שמא יש להתיר משום מכשירי אוכל נפש. ואודה למי שיבאר את סיבת החילוק בדבריו.וכתב ביכורי יעקב (סק"ד) דהנה להרבה פוסקים שבות גמור מותר לצורך גדול, ולכן באין לו סוכה אחרת יש לדון דממנ"פ מותר למעט ע"י נכרי - דאם הסוכה כשרה כדעת הפוסקים דמעובה כשרה, א"כ אין כאן סותר ע"מ לבנות, כיון דגם עתה כשרה ובנויה ועומדת היא. ואם הלכה כר"ת דהסוכה פסולה, הוי שבות לצורך גדול. ואפשר דלדעת ר"ת ג"כ אינה פסולה רק מדרבנן דנראה כמין בית, וכיון דמדאורייתא כשרה לא הוי צורך גדול. ולכן לדינא צ"ע. אבל ביש לו סוכה אחרת ודאי אסור למעט ע"י נכרי. וכל זה דוקא כשסככה עבה כמין בית, אבל אם בתחלה עשאה כראוי ואח"כ הוסיף חבילות, אין כאן איסור סתירה כלל (סי' תקי"ח ס"ח) ומותר להנות מהחבילות, כדמשמע שם. אבל עצים שהניח על הסכך אסור ליטלם משם, דהוי כסותר, יעויין בפנים המאמר.
34. ↑ יעויין פסקי תשובות שהביא את הדברים וקטיר דינא לדינא (הע' 1). והוסיף שם (הע' 2) שלכאו' גם לא יועיל תנאי בקרקע הסוכה, דעל עצם הסוכה לא מועיל תנאי [אלא"כ עשה את הסוכה בחוה"מ, וכמבואר בפנים המאמר]. ולפי"ז אלו העושים סוכה ע"ג מכונית, משאית וכדו', שקרקעית המכונית משמשת כרצפת הסוכה, אם עשאה קודם החג אסור להשתמש במקום ההוא כל שמונת ימי החג לצרכים אחרים שאינם בגדר שימושי דירה רגילים, כגון להובלת מטענים ממקום למקום, ואף אם כבר נתפרקה הסוכה.
35. ↑ בשו"ת אור לציון (ח"ד פכ"ח) הסתפק אם גם קרקע הסוכה בכלל האיסור, שאם הרצפה עשויה מעץ, יהא אסור ליטול ממנה קיסם לחצוץ בו שיניו, או שאין איסור בקרקע הסוכה. ובכלל זה יש להסתפק אם סוכה חייבת היא שתהא לה קרקע או לא. ונ"מ במי שעשה סוכה על הים, והיא עומדת ברוח מצויה דיבשה שדי בכך, והוא צף על פני המים בתוך הסוכה שם, כגון ששוחה שם, או יושב על גבי בעל חי שם וכדו', האם הוא מקיים מצות סוכה, או דבעינן קרקע לסוכה.וכתב דנראה דבעינן קרקע לסוכה. שהרי מבואר בשו"ע שסוכה על גבי סוכה אם התחתונה אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו על ידי הדחק התחתונה כשרה והעליונה פסולה, חזינן דלא רק בדפנות יש דין שיהיו חזקים שיכולים לעמוד ברוח מצויה, אלא גם הקרקע צריכה חוזק והרי היא חלק מן הסוכה. ולפי"ז סוכה שאין לה קרקע אינה סוכה, והצף תחתיה במים לא יצא ידי חובתו. וכן אין לקחת מקרקע הסוכה קיסם לחצוץ בו שיניו, כשם שאין לקחת מדפנות הסוכה.
36. ↑ הנה בשו"ע (סעי' א') כתב בלשון עצי סוכה אסורים וכו' 'ואין נאותין מהן לדבר אחר'. ולשון 'נאותין' מצינו גם גבי בית הכנסת (מגילה כח.) ושם איתא 'ואין נאותין בהן' ופי' רש"י 'ואין מתקשטין לתוכו, ואין מטיילין שם'. וגבי סוכה בוודאי אין האיסור לטייל בתוכה, דהלא היא גופא עיקר מצות הסוכה, אך מ"מ משמע דהאיסור הוא בכל שימוש אחר אפי' בלא ביטול הסוכה. אמנם ראיתי בספר אור שבעת הימים (עמ' רצ"ד) שדייק נכוחה, דהנה גבי ביהכנ"ס כתוב אין נאותין 'בהן' וגבי סוכה נכתב 'מהן', משמע דהאיסור בסוכה הוא ליקח מן העצים הקיימים בסוכה. וא"ש דהיינו דווקא בדרך ביטול, אבל להנות 'בהן' בגוף הסוכה וודאי שרי, משא"כ בביהכנ"ס.
37. ↑ והוסיף שאם בולט קצת מהדפנות שראוי לישיבה ויושבים עליו ונפלה הסוכה צ"ע אם מותר שוב לישב עליו, ונראה להחמיר, דמכיון שבטלה הסוכה אין יושב שוב בה דרך דירה וממילא הישיבה מיקרי הנאה.
38. ↑ ובפרי מגדים (מב"ז סק"ג) כתב שכן משמע בגמרא (סוכה י:) מהא דמנימין עבדי' דר' אשי איטמישא ליה כתונתא במיא ואשתטחה אמטללתא וא"ל ר' אשי דלייה דלא לימרו קא מסככי בדבר המקבל טומאה. הרי דמשום ההנאה שהניחו ע"ג סוכה לא הקפיד ר' אשי, ולית ביה ביזוי מצוה, ומה שעושה בבית עושה בסוכה. הגר"ש קלוגר זצ"ל (סי' תרל"ח פ"ט) דחה ראייתו זו, דשמא היה זה לצורך מצוה וכגון שלא היה לו בגד אחר.ובשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' נ"ט) כתב שאין ראיה זו מוכחת, דודאי העבד לא הניח כתונת שלו על הסוכה דר' אשי אלא העבד היה לו סוכה כמו סוכת גנב"ך דכשר הוא מצד הסכך. וכתב הרשב"א (ביצה ל:) דסוכת גנב"ך אפילו יושבים בה לפעמים אין חל עליה איסור הנאה דסוכה, ועבדים כנשים בזה, וא"כ אין איסור הנאה כלל בסוכה.גם בספר חזון עובדיה (סוכות עמ' פ') כתב דאינה ראיה כ"כ, מהא דכתב המאירי דשמא היה זה בעריו"ט, יעויי"ש.
39. ↑ הפרי מגדים (א"א בהקדמה לסי' תרל"ח) נסתפק בדין פת שנאפתה מעצי הסוכה אי אמרינן ביה שבח עצים בפת כדין מי שאפה בעצי חמץ יעויי"ש.
40. ↑ אמנם כתב בלקט יושר (עמ' קמ"ג עניין ב') שלא ישטח עליה בגדים, ואסור לפרוס עליה סדינין אחר כיבוסם ['רק לפי שעה עד שיהיו יבש' א"ה איני יודע כוונת תוספת זו, אם להתיר עד שיתייבשו או לאסור אופן זה אף שהניח רק לשעה מועטת], וכמדומה הטעם שמא ישכח ויאכל תחתיהם אחר שיבשוה.
41. ↑ בגמ' (סוכה לז:) איתא הדס של מצוה אסור להריח בו וכו'. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' נ"ט) דקדק במש"כ רש"י (שם ד"ה אסור) וז"ל 'דגמרינן מסוכה דילפי' בפ"ק דחל שם שמים על עצי סוכה ליאסר בהנאה כל שבעה הואיל והוקצו למצוה' דנמצא דגם בסוכה אסורה הנאה כיוצא בו דריח הדס אעפ"י שאין בזה ביטול מצוה כלל, והיינו דהוקצה לקדושת סוכה לבד, ועיין ט"ז (סק"ג). ומה שנטה רש"י מפשטות הגמ' שם דקאמרה 'מריח אקציה', ומשמע רק מוקצה דרבנן ולא דאורייתא דאיסור הנאה כסוכה, כבר עמדו בזה הכפו"ת וערוך לנר שם.
42. ↑ אולם דעת שו"ת אבני נזר (או"ח סי' ל"ד) שאין לחוש לזה, משום שבעצם ישיבתו בסוכה אינו מיקרי 'משתמש בעצי הסוכה' דאינו מבטל הסוכה לשימושיה, וכן יובא להלן שאין הלכה כן מאמר נפלא יש שכתב הרבי מהר"י מערלוי זצ"ל (מוריה שנה י"ד, תשרי עמ' צ"ז) אודות ראיות הט"ז וכנגדן ראיות העונג יו"ט והרוצה להחכים, יעיי"ש.בספר זכותא דאברהם (סוכה ט.) כתב דכיון דילפינן מחגיגה ודאי לא חמיר מהקדש, ובהקדש קיימא לן דאין מועלין במחובר. וקודם שחיברה וישב בה רק הזמין לסוכה לא חלה עלה קדושה דהזמנה לא מילתא הוא, ואף דמועלין מדרבנן, לזה אפשר דלאיסורא דרבנן גם הרמב"ן ושא"ר [שנקטו שאין תנאי מועיל בעצי סוכה, ודלא כרשב"א] מודו דמהני תנאי.הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הערות סוכה ט.) ביאר דוודאי הא דעצי סוכה אסורים כל שבעה אי"ז איסור הנאה כפשוטו, אלא אסור בהנאה להשתמשות שמפקיעה את המצוה וכגון נוטל קוץ וכד', אבל לישב שם, שאינו מפקיע את המצוה, ודאי אין בזה שום איסור. וראיה לכך דאינו דומה לגמרי לחגיגה, דאילו חגיגה בהזמנה בעלמא מיקדשא, וסוכה בהזמנה לא מיקדשא עד שישב בה, וכמו שפסק הרמ"א (סעי' א'). יעויין עוד קהילות יעקב (סוכה סי' ז') שהאריך בזה. יש שביארו עפ"י מה שכתב בביאור הגר"א (סי' תרל"ט סעי' ה') 'וכמ"ש הרשב"א דכשיורדים גשמים אין שם סוכה עליו', וא"ש דמאחר ואין כאן שם סוכה אין איסור הנאה ממנה. כ"מ בדברי צפנת פענח (פ"ו מסוכה ה"ב).ועיין עוד בקובץ שיעורים (ביצה אות ע') דכתב דקדושת הסוכה היא מחמת זה שהיא ראוי' עכשיו לישב בה, הלכך כשירדו גשמים, שאינה ראויה השתא לישיבה, נעשית כסוכה אחר החג דאין בה קדושה. 'אמנם אם הסוכה ראויה למצוה, אלא שהאדם לא קיים מצוה כגון שמכוין שלא לצאת בכה"ג אפשר דהנאתה אסורה'. [אמנם בספר שלמי יהונתן (ח"ג מוקצה למצוה סי' ו') תמה ע"ז, דהלא להלכה נקטינן שאפילו נפלה הסוכה אכתי בקדושתה קיימא, ומה גרע שעת גשמים מנפלה הסוכה].עוד בגדר 'שימוש' בחפצא דקדושה או דמצוה כתב הגר"ש שקאפ זצ"ל (ב"ק סי' כ"א) דהנה יש הבדל בין איסורי הנאה שצותה תורה לבערם, כגון כלאי הכרם וערלה וחמץ, ובין הקדש, דלא הרחיקה תורה להנות מהם אלא שיחדם תורה לתשמיש קדושה, כסוכה בימי החג וכס"ת ותפילין, דכל כה"ג אינם כדין איסורי הנאה אלא בתשמיש שנוגע בקדושת הדבר. אבל זה ודאי שיכול אדם למכור את סוכתו בימי החג אף שאסורה בהנאה, וכן יכול אדם להכניס את חבירו לסוכתו [משא"כ חמץ דאסור ליתן במתנה], ורק אם משתמש תשמיש שנוגע בתשמיש הקדושה אז אסור, ולכן בהסיק תנור בעצי שלמים הוא נהנה מדבר המקודש. 'וזה דבר פשוט שלא ניתן להתעקש בזה כלל'. הג"ר אדר"ת זצ"ל (עובר אורח אות רמ"ד) נשאל דהלא נשים גם אינן מצוות באיסור עשה זה שלא ליהנות מעצי הסוכה, דהו"ל מ"ע שהזמן גרמא, והשיב דבאיסור עשה שפיר גם נשים מצוות.ומשמיה דהגרא"ב קאמאיי זצ"ל ממיר הובא לתרץ דמ"מ כיון דעצי סוכה איתקש לחגיגה, ובחגיגה גם נשים מוזהרות, אלא דהעיר ע"ז דאי נימא דהוי היקש גמור, א"כ יהא גם דין מעילה בעצי סוכה.יעויין עוד בט"ז (סק"ג) שכתב שוודאי אין ההיקש לחגיגה לכל, דא"כ נימא דאיכא קדושת הגוף בסוכה וה"נ יהני בה הזמנה לאוסרה, והרי פסקינן שאין אוסרה. וז"ל 'אלא ע"כ דה"ק קרא חג הסוכות תעשה לך ז' ימים דדוקא בזה יהיו שוים לענין ז' ימים שתהא קדושת הסוכה לזמן זה כמו חג ולא תטול ממנו להנאתך שום דבר לבטל ממנה קדושה שלה בזה דוקא שוים ולא לדבר אחר, ואע"ג דאמרי' לעיל דלרבנן דרשינן עשה סוכה אפי' ביום ז' היינו לענין תעשה לך אבל לענין ההיקש לחג הוי היקש לכל ז' הימים. וע"כ נראה פשוט שמ"ש אין נאותין מהם לדבר אחר היינו דרך ליטול משום שבזה תבטל קדושתה אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עליה או להניח עליה שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה'.ובדעת תורה (סעי' א') הקשה עליו מדברי ראשונים, יעויי"ש מה שביאר.ויש לציין שגם בעל עונג יו"ט העלה חידוש זה כפלפול, אמנם להלכה חילק באופנים שונים וז"ל 'ונראה כמו דאמרינן ביומא בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות מהן וכן אמרינן בקידושין (נד.) בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת וכו' ה"נ סוכה אף שאסורה בהנאה ולא מהני בה תנאה מ"מ שפיר יכול ליהנות אם ירדו גשמים משום הך סברא דלא נתנה תורה למה"ש שלא ישהה רגע אחת משהתחילו הגשמים לירד וכו'.מ"מ הא גבי בגדי כהונה גופא כתבו התוס' ביומא שם ד"ה בגדי דאפילו בעזרה אסור ללובשן לכתחילה שלא לצורך עבודה ודווקא לענין ליזהר להסירן מיד אחר העבודה אמרינן לא נתנה תורה למה"ש, אבל ללובשן בתחילה שלא לצורך עבודה אסור. א"כ בסוכה נמי נהי דאם יושב בסוכה וירדו גשמים א"צ למהר לצאת ממנה דניתנה ליהנות ממנה דלא ניתנה תורה למלה"ש. אבל ליכנס בתחילה בשעת גשמים לישב ולאכול בה אסור דקא מתהני מסוכת מצוה שלא בשעת קיום המצוה כמו דאסור ללבוש בג"כ בתחילה שלא בעידן עבודה'. וסיים שם 'מיהו מלשון רש"י ז"ל ביומא שם שכתב למדינה אסור שנוהג בהן דרך חול משמע דמדרבנן בעלמא אסור מפני שנוהג דרך חול ולא משום נהנה מהקדושה וכיון דמדרבנן הוא אפשר דלא גזרו בסוכה ודו"ק' עכ"ל.
43. ↑ הללו אומרים שיש לדמות את הדין לציצית, שאוסר להתיר ציצית מטלית א' שלא להניחו בבגד אחר, והללו אומרים דהא דאסרינן היינו דווקא בהתרת ציצית מהטלית, אך לסתור את הטלית לגמרי יש להתיר.
44. ↑ חד מראיותיו הוא מדכתב הטור (סי' תרס"ו) דאע"פ שגמר את סעודתו ביום השביעי לא יסתור סוכתו, שמא תזדמן לו סעודה אחר כך ויצטרך לאכול בה. ומקורו ברש"י סוכה (מח.) שכתב אהא דאמרו שם גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו, וז"ל 'לא יתיר אגדים שלה לסתרה דהא כל היום חובתה לישן ולשנן ואי אקלע ליה סעודתא אכיל לה בגווה'. ומוכח דאי לאו האי טעמא שיצטרך לאכול בה היה מותר לסתור את הסוכה אף ביום השביעי, ואע"ג דאיכא קדושה גם ביום השביעי.
45. ↑ הנה מעיקר הדין משמע שאין חשש משום מלאכה וטירחה יתירה בחול המועד, דהא כתב שו"ע (סי' תרס"ו סעי' א') שהטעם שאין לסתור את הסוכה ביום השביעי של חג הוא דשמא איקלע ליה סעודתא וכו', וכדכתב רש"י שם. ומשמע שלולא טעם זה שפיר מצי לסתור את סוכתו ואין בזה משום מלאכה האסורה בחוה"מ.ובשו"ת קנין תורה (ח"ד סי' ע"ו אות ב') נשאל אם מותר לסתור את סוכתו כשצריך למקומה, והעצים יישארו בקדושתן רק יועתקו למקום אחר, והשיב וז"ל 'וחוץ מזה מה היתר לעסוק בחוה"מ בסתירה ואולי אם היא סוכה שאפשר ליטלה ממקום זה שלימה ולהניחה במקום אחר דלא שייך ב' הטעמים [א"ה, הא' לפימש"כ מהרי"ל שלא ישנה את מיקום הדפנות משנה לשנה כדין קרשי המקדש והב' משום סתירה כאמור] אולי יתכן להתיר'. ומשמע שיש בזה משום סתירה, ומלאכת אומן היא שאסורה בחוה"מ. וראיתי מי שפי' דמיירי בסוכה לא מצויה שצריכה מעשה אומן לסותרה ולבנותה מחדש, אך סוכות בני ימינו מסתבר שאין בזה מעשה אומן ואין לחוש לזה.אך יש לציין שמלבד טעם זה שכתב רש"י ופסקו השו"ע מצינו עוד טעמים בכמה ראשונים לאיסור סתירת הסוכה ביום השביעי. דהנה כתב ר"י מלוניל הטעם משום ביזוי מצוה, ובמאירי (ד"ה סוכה) הוסיף את התיבות 'פריקת עול'. הר"ן (מח. ד"ה סוכה) כתב דכיון דאמר רחמנא 'בסוכות תשבו שבעת ימים' בעינן שיהא לו סוכה כל שבעה.ורבים נתחבטו בכוונת דברי הר"ן, ודעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשרי האיש ח"ג פרק כ"ו סעי' מ"ו) שלר"ן הוי איסור דאורייתא לסתור את הסוכה כל שבעה. וכמה נפק"מ איכא בינייהו כגון ביש לו שתי סוכות, שלהבנת הגרי"ש זצ"ל בדעת הר"ן אכתי אסור לסתור סוכה אחת מתוך השתיים, אך לדעת רש"י לכאו' שרי. וכ"פ הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (מנחת שלמה ח"ב סי' נ"ח אות ל"ו והליכות שלמה סוכות פ"ז ד"ה מ"ד) דשרי אף לדעת הר"ן, משום שהבין הבנה אחרת בדבריו יעויי"ש.ובמשנה ברורה הביא את טעמו של רש"י, ומשמע שיש להקל באופן שיש לו סוכה אחרת, אך באין לו סוכה אחרת נראה דיש להחמיר גם משום דברי שאר ראשונים דלעיל.
46. ↑ עוד כתב שם באופן שיושב בסוכה ושולחנו בתוך הבית, דלדעת תוס' (סוכה ג.) לא קיים מצות סוכה מגזירה שמא יאכל חוץ לסוכה, היינו שביטלו חז"ל מ"ע מה"ת. אולם דעת הר"ן (סוכה כח) שיצא מדאורייתא ורק מדרבנן החמירו. וא"כ אם ישב בסוכה פ"א, שדין הוא שנאסרים עצי הסוכה, הרי שלתוס' וודאי לא נתקדשו העצים בישיבתו כה"ג, אולם לר"ן י"ל שנאסרו.והנה לעניין הדין שלא יישב בסוכה ושולחנו בבית, בוודאי אין יכול לברך ברכת הסוכה בכה"ג, אך אשה שמותרת לאכול גם חוץ לסוכה י"ל שלא נאמרה בה הגזרה ותוכל לברך גם באופן זה. ונמצא חידוש שאיש שישב בכה"ג אין אוסר העצים ואשה אוסרתם.
47. ↑ וכתב ביכורי יעקב (סק"ז) שמדברי הרשב"א נראה דדוקא בסוכה שלא נעשתה לשם חג הדין כן, אבל עשאה לשם חג ועדיין לא ישב בה ובא חבירו וישב בה אוסרה. וצ"ל דס"ל דלא שייך בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אלא דוקא אם האיסור תלוי בכוונה, כמש"כ תוס' (יבמות פג: ד"ה אין אדם אוסר) והר"ש (פ"ז דכלאים). וא"כ ה"נ שנאסרה הסוכה ע"י מעשה של ישיבה לבד, אדם אוסר דש"ש. ואין להקשות דהלא פסקינן דמצות צריכות כוונה לצאת. וא"כ גם סוכה לא נאסרה רק ע"י כוונה עם המעשה. די"ל דהרשב"א לשיטתו אזיל דס"ל מצות א"צ כוונה, וכמש"כ ב"י משמיה (או"ח סי' תקפ"ט), ובהמשך דבריו נדחק הביכו"י בסברתו זו יעויי"ש באריכות.אכן לפי"ז לדידן דפסקינן מצות צריכות כוונה, כמש"כ ב"י שם ובשו"ע (או"ח סי' ס'), אזי אין אדם אוסר סוכתו של חבירו ע"י זה שישב בה, אלא דוקא כשישבו בה הבעלים נאסרה. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' ע"א) כתב דנראה פשוט שהרשב"א יאסור גם בכה"ג כיון דיושב 'בהסכמת הבעלים', והתוצאה מישיבת סוכה הינה שנאסרת בהנאה, ואין זה בגדר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וסוכת החג סתמא ע"מ כן נעשית שתתקדש באיסור המסובב מן המצוה, ואין זה דומה כלל לשאר אינו אוסר שאינו שלו או אינו מקדש שאינו שלו. ואכן בשו"ת בית שערים (או"ח סי' שמ"ב) כתב כן להלכה, וכ"פ הגר"ש קמינצקי שליט"א (פי"ב הע' י').
48. ↑ כתב אליה רבה (סק"ד) דרבינו ירוחם לטעמיה דחידוש דבר מה בסוכה אינו אלא למצוה מן המובחר, כדאי' סי' תרל"ו.
49. ↑ בספר הסוכה (ויספיש, ח"ב עמ' שכ"ו) הוסיף שצריך שיזמין בפה, וכדכתב משנ"ב (סי' מ"ב סק"י) דבעינן הזמנה בדיבור ולא סגיא במחשבה.
50. ↑ וכתב בשעה"צ (סקי"ב) דמכיון שתלוי הדין בדיני הזמנה כבסי' מ"ב לגבי תפילין, וקיי"ל דאם בעת שצר פעם אחת היה דעתו למיצר בה לעולם שוב אסור למיצר בה זוזי. וה"נ בנדו"ד אם דעתו לישב בה כל ימי החג, נחשב הדבר כהזמנה.
51. ↑ וסיים שם 'ויש מאחרונים שמפקפקין בזה וטוב להחמיר'.
52. ↑ כתב ביכורי יעקב (סק"ח) שיש הוכחה קצת דלא כהמג"א מהא דביצה (ל:) דנויי סוכה וכן עצי סוכה מגו דאתקצאי לביה"ש של כניסת יום טוב אתקצאי לכל ימי החג, והאיך אתקצאי בביה"ש כיון שעדיין לא ישב בה. אע"כ כשישב בה בשנה שעברה חלה הקדושה ממילא, שדוחק לומר דאיירי בכל סי' זה ממוקצה דביה"ש דוקא בשישב בה כל ביה"ש. ועיין שו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' ט"ו) שנו"נ בדבריו.
53. ↑ ואף אמנם שנהגו העולם כהמג"א, מ"מ הרוצה להחמיר כמהר"י מולכו ויש בביתו מרפסת פרגולה וכדו', עליו לומר שעל אף שקורא למקום זה 'מרפסת סוכה' וכדו', מ"מ אינו מקדש את המקום אלא לחג לשנה זו, ולאחמ"כ תפקע הקדושה עד לסוכות שלאחר מכן.
54. ↑ מקוצר דעת לא הבנתי מה יועיל כאן תנאי, והיכן מצינו תנאי לאפוקי מקדושה לחולין אחר שנגמרה חלות קדושה, ושמא כוונתו למש"כ הרמ"א (סי' מ"ב סעי' ג') דמהני תנאי בכמה אופנים.
55. ↑ כ"כ עולת שבת (ס"א) דשאני הכא דמכיון שלאחר שבעה אזלא הקדושה מהם לאו כגוף הקדושה הוא.
56. ↑ היינו דדעת מו"ק שהקדושה אינה על הסוכה אלא בשעה שיושב בה ומקיים את המצווה, ולאחר שיצא הימנה פקעה קדושה זו ונותר הדין דהוקצה למצוותו. ודעת החולקים היא דכל שהסוכה קיימת ועומדת קדושתה עליה, ואם נפלה אזי פקעה קדושה זו ונותר הדין דהוקצה למצוותו. ולכך תמה בעמק ברכה דגם לשיטת היעב"ץ במו"ק אין שייך לומר 'לכי נפיק תשתרי', דהלא מ"מ אסור משום הוקצה למצוותו, וכל קושייתו בנפלה הסוכה קאי, דאז אין לחוש גם מדין הוקצה למצוותו.
57. ↑ ודן בזה בהרחבה (שו"ת מנחת שלמה תנינא סי' נ"ד) דהנה לפמיש"כ המו"ק אין איסור מוקצה אלא בישב בה ביה"ש. ואכן תמוה הוא, שהלא בביה"ש של כל ימי החג אינו מצוי שיישב בסוכה [דאז הוא זמן ששוהים בביהכנ"ס], אלא צ"ל דאע"פ שהזמנה גרידא לאו מילתא, מ"מ מהני הזמנה זו של ביה"ש לעניין זה שכשיעשה את המצוה חשבינן ליה כהוקצה מביה"ש, כל שהייתה הסוכה מזומנת לו מביה"ש, ושפיר נאסר לכולי יומא.עוד יעויי"ש שרצה לחדש שדין הוקצה למצוה אינו תלוי בדין בין השמשות, שיש בזה מוקצה לחצי שבת משום דחמיר טפי.הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הערות סוכה מו:) הקשה מלולב, שלא נוטלו בביה"ש ואעפ"כ איתקצאי למצותה ולכולי יומא, אף על גב דנוטלו רק למחר, ואמאי אמרינן ביה הזמנה מילתא היא.ועוד צ"ב, מה ענין של ביה"ש לגבי הוקצה למצוותו, דבשלמא בשאר דיני וגדרי מוקצה דתליא בביה"ש משום דמוקצה גדרו נלמד מוהכינו את אשר יביאו, ומשו"ה תליא דינו בער"ש דהיינו בביה"ש, אבל מוקצה למצוותו אמאי יהא תלוי בביה"ש כלל.ולפי' רש"י דאיני בודל מהם היינו בביה"ש של יום הראשון של חג [דלא כהרמב"ן שצריך בכל יום ויום לומר איני בודל] אפשר לומר דקרא כתיב חג הסוכות שבעת ימים, ושבעה ימים בעינן, ומשו"ה שייכא ביה"ש לענין זה. יעויי"ש שהאריך עוד בדעת הרמב"ן.
58. ↑ יעויין בסי' תרל"ז סעי' א' פרטי הדינים אי שרי לבנות את הסוכה בחול המועד, וכל הנכתב להלן הוא כמובן עפ"י האופנים המותרים שם.
59. ↑ כתב ביכורי יעקב (סק"ב) שלרש"י דטעם האיסור משום סתירת אוהל וכו' הרי שהבונה בחול המועד ועשה תנאי, מהני. אך לדעת הר"ן שעצי הסוכה אסורים בהנאה מדאורייתא משא"כ הנוי, גם בחוה"מ לא מהני תנאי.
60. ↑ בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' ע"א) תמה על זה, דכיון דעכ"פ התנה ביום ראשון שבנה את הסוכה על כל הימים, נהי דעל שבת לא מהני כיון דע"כ צריך להבדיל משום סתירת אהל, מ"מ שבת אינו אוסר אלא לעצמו, ומהני תנאו לשאר ימים באופן שכתב רמ"א. ואינו דומה למש"כ רש"י בביצה דלא מהני תנאי בסוכה כיון דע"כ בליל ראשון אסור משום סתירת אהל, דהתם רש"י לסברתו דביה"ש ראשון קובע, וכיון דבביה"ש ראשון ע"כ פורש מהנאה, וא"כ חל איסור דעצי סוכה ושוב לא פקע. משא"כ הכא, דתנאי מהני ליום ראשון שבנה את הסוכה ומהני לימים שאחרי שבת אלא שלשבת לא מהני, וצ"ע.
61. ↑ ואין הדבר דומה להפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים שכל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה למחר, שלא הוקצה אלא ליומו, אחר שהפריש אחד לכל יום, מפני שאתרוג אין מצוותו בלילה ופקעה הקצאתו, אבל סוכה שחיובה נמשך כל שבעה בלא הפסק אין הקצאתו נפקעת כלל וכל הימים הוו כיום אחד.
62. ↑ בפרק זה חלק מהדינים נאמרו דווקא גבי סכך וחלקן גם גבי דפנות, וישום המעיין לבו לא לטעות בזה.
63. ↑ כתב אשל אברהם (סי' תרל"ח) שהגם שכתבו האחרונים שאין לעשות תשמיש המנוגד לגדר כבוד גם בתשמישי מצוה, מ"מ נראה דלא שייך כן בדפנות הסוכה, כיון שהכשר הסוכה אינו צריך לכל הדפנות הנהוגות. ושם מיירי לעניין הטלת מ"ר, שמדינא אינו מנוגד לכבוד המצוה, אך לא ירדתי לעומ"ד אם כוונתו לשימוש מנוגד לכבוד בדפנות הסוכה בעת עומדה או שמא דווקא אחר שנפלה, ואם דוקא לעניין מ"ר שאינו ניגוד לכבוד או לכל שימוש. ומ"מ נראה שכוונתו להקל בדפנות בכל עניין.
64. ↑ הרי שסבר דקיל דין דפנות מסכך, וכ"כ בספר ידות המשנה (על משנ"ב שם) שנכון לנהוג כן משום דעת הראשונים שיש קדושה גם על הדפנות. וקצת צ"ע, דהא לאחר שפסקו שלחן ערוך ושא"פ דאיכא קדושה בין בסכך ובין בדפנות, מה נשתנה דינם לעניין ביזוי דאחר החג דקיל דפנות מסכך. ולא מצאתי ביאור לזה, ומשכך איני יודע הלכה למעשה גבי דפנות מה היא, אלא א"כ פסקינן כהט"ז דגם לרמב"ם איסור הדפנות היינו רק מדרבנן, וא"כ גם לעניין ביזוי שונה דינן מדין הסכך. ואין פשטות הדברים כן, ולכך הבאתי דעת הפוסקים קרוב ללשונם, דגם הם לא חילקו ודייקו לחלק בזה כ"כ.
65. ↑ אמנם לבני עדות המזרח יתכן ששייך להקל בזה, משום שלשו"ע מותר להשליך תשמיש מצוה לאשפה. וכ"פ חזון עובדיה (סוכות עמ' תמ"ט) וילקוט יוסף (קצש"ע סי' תרס"ד הל' כ') שאע"פ שאם יניח עצי הסוכה והערבות בצדי רה"ר יבואו הפועלים ויקחום לאשפה, מ"מ אין בזה איסור מן הדין כיון שהוא עצמו לא זרקם לאשפה.
66. ↑ עוד מובא בספר תולדות יעקב (עמ' ש"ט) שהיה הגרי"י נזהר מאוד בלכתו ברחוב שלא לדרוך על שיירי סכך שנזרקו למדרכה, ופ"א (שם עמ' ר"ו) לא נכנס לביהכנ"ס עד שסילק עם מקלו את כל השיירים.
67. ↑ ייתכן שבתקופה זו היו אוספים את עצי הסוכה בנפרד ושורפים אותם, וכעין מה שנוהגים כיום בכמה מקומות.
68. ↑ ומסופר (סדור החת"ס בפיוט התקבצו) אודות בעל החת"ס זצ"ל שנכנסו אצלו שני נערים להתקבל לישיבתו וראה מן החלון שאחד מהנערים דורך על סכך, וע"כ לא קיבלו לישיבה.
69. ↑ ואף שיש לחוש לזה משום סתירת אוהל, כיון שאינו ע"מ לבנות יש להקל ביו"ט שני לצורך שמחת יו"ט.
70. ↑ אמנם יעויין במשנ"ב (שם סק"ד) משמיה דב"ח ששופר אחר ר"ה ולולב אחר סוכות אם עומדין אכתי למצוה לשנה אחרת אסור להשתמש בהם ולנהוג בהן מנהג בזיון. ולפי"ז היה נכון להחמיר גם בעצי הסוכה שעומדים לשימוש לשנה אחרת, ומ"מ משנ"ב לא פסק כן.ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' ט"ו) נשאל מהו לעשות מדפנות הסוכה אחר החג רפת בקר. וכתב דנמצא חלוקים בזה המג"א והב"ח, דדעת הב"ח להחמיר בסוכה העומדת לשנה הבאה והאיסור גם בדפנותיה, ולמג"א אי נימא דכוונתו במה שכתב 'עצי סוכה' היינו רק אסכך ולא אדפנות [ולא פליג אט"ז שכתב בהל' ציצית רק סכך ולא הוסיף איסור בדפנות] א"כ מותר לנהוג בזיון בדפנות. ותו דדעת מג"א [הובא למעלה] שסוכה ישנה הבנויה משנה לשנה כיון שעבר החג בטלה קדושתה כמו בסוכה לשנה אחת. וכתב מנח"א דיש לדון אמאי לא הביא המג"א את דברי הב"ח דלדעתו יש נפק"מ בין סוכה העומדת לשנה הבאה לסוכה העומדת לשנה זו בלבד. ואכן הפרי מגדים (סי' כ"א מב"ז סק"ב) דיבר מזה יעויי"ש.והנה בפי' העמק שאלה (על השאילתות שם) כתב דדברי השאילתות בעצי דפנות מיירי, דאילו בסכך קמיירי הול"ל 'סכך דסוכה'. ותמה על הרא"ש שכתב שאיסור השימוש בעצי הסוכה הוי רק בסכך, והכא משמע שיש בזה בזוי מצוה, בע"כ דיש בו קדושה. אמנם במנח"א שם כתב דוודאי ס"ל לרא"ש דעיקר כוונת השאילתות הוי רק בסכך ולא בדפנות.ומה שהוצרך השאילתות לכתוב דין זה, דלכאו' בלא"ה אסור מדאו' כל שבעה, ביאר המנח"א דאתי לאשמועינן עניין בזוי מצוה, דמאיסורא דקרא נאסר רק כפי הכשר סוכה לבד אבל לא כל הסכך. ע"כ אשמעינן משום ביזוי מצוה דכל סכך הסוכה נאסר.