הרב יהודה שרשבסקי
כימאי, יועץ חומרי גלם בארגוני כשרות

אתרוגים מורכבים וצאצאיהם

שאלת כשרותם של האתרוגים המורכבים[1], אתרוג הגדל על ענף שנלקט מעץ אתרוג (רוכב) שהורכב על גזע של עץ הדר אחר (כנה), כגון לימון או חושחש, נדונה בספרי הפוסקים זה כ-500 שנה[2].
אחד מראשוני הפוסקים שעסקו בנושא הוא מהר"ם אלשיך (שו"ת סימן ק"י תשובה משנת שמ"ו 1586 למניינם) המעלה מספר טעמים לפסול את המורכבים, בעקבות מנהג עירו צפת: "ומעידים שכל חכמי צפת רבנים ושופטים אשר קדמונים היו מרחיקים האיסור עד מאד".
♦
ילדה שסיבכה בזקנה
ראייתו הראשונה של האלשיך לאיסור היא דברי הגמרא במס' סוטה דף מ"ג ע"ב: "ילדה שסיבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה, ואין בה דין ערלה". רש"י: שסיבכה - לשון נאחז בסבך שעשאה ענף בזקנה. בטלה לגבי זקנה - ואינה חייבת בערלה... וכי תנן במסכת ערלה דמרכיב חייב בערלה זקנה בילדה תנן שאף אותו ענף חייב בערלה."
מהסוגיא עולה שהרוכב מקבל את דין הכנה. מכאן ניתן להקיש שגם אתרוג הגדל על ענף הרוכב על כנת לימון יידון כלימון, כדברי האלשיך: "ה"נ בטל ענף האתרוג לגבי הלימון וכאילו כולו לימון והתורה אמרה אתרוג וליכא".
בשו"ת הב"ח הישנות (סימן קל"ה) חולק הב"ח על השואל שערער על הדמיון שבין אתרוג מורכב לילדה שסיבכה בזקנה: "ואשר כתב כ"ת דשאני התם דכתיב ונטעתם דאזלינן בתר נטיעה אין זה מוכרע".
הקושיא העיקרית על ההשוואה בין ילדה שסיבכה בזקנה לאתרוג מורכב הינה מהעולה מהמשך הסוגיא שם בסוטה אודות מרכיב אילן, החוזר מעורכי המלחמה: "רב נחמן בר יצחק אמר במבריך אילן בירק והאי תנא הוא דתניא המבריך אילן בירק רשב"ג מתיר". כלומר: אין בכך איסור כלאי אילן. העושה כן חוזר מעורכי המלחמה אם לא הגיעה עת חילול הפירות, שהם עדיין ערלה.
והנה לאור הנלמד לעיל אודות ילדה שסיבכה בזקנה לא מובן לכאורה כיצד חל איסור ערלה בפירות אילן שהורכב על ירק, שהרי אין ערלה בירק, ודינם אמור להיות כדין הכנה שאינה ערלה. המהרש"א במקום מתרץ: "ילדה בזקנה כיון דמינה היא בטיל לגבה משא"כ אילן בירק כיון דלא בת מינה הוא לא בטיל לגביה". עפ"י זה, ביטול רוכב בכנה נאמר רק במין במינו. אתרוג במין אחר אינו בדין הנלמד מילדה שסיבכה בזקנה, וממשיך להיחשב אתרוג.
אמנם, הגאון הראי"ה קוק זצ"ל (עץ הדר אות ז') משיב בדרך אחרת, שאין בה לסתור את דברי האלשיך, על קושיית המהרש"א: "ודאי אין לדמות כוח הביטול שאילן יכול לבטל את הירק הרך שאין דרכו כלל להתקיים משנה לשנה, ורק ע"י הרכבת האילן שבו הוא מתקיים. ואיך יבטל לגביה... אבל אילן באילן שכח שניהם שווה ודאי תתאה גבר ואזלינן בתר עיקרו[3]".
♦
תערובת לימון ואתרוג
האלשיך (שם) מעלה טעם נוסף לפסול אתרוג מורכב: "עוד שאפילו לא היה הייחור ההוא מתבטל בלימון אלא שהיו כשני מינים מעורבים בשווה, אתרוג ולימון, לא יצא. הא למה זה דומה למי שחציו עבד וחציו בן חורין... ה"נ כ"ש הוא דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לימון דלא אתי צד לימון שבו ומוציא את החייב באתרוג". לדברי האלשיך, חומרי הכנה החודרים לענף הרוכב, מגיעים אל האתרוג משך זמן היווצרותו ומותירים בו את רישומם - כמוהם כפרי אחר המעורב באתרוג, אף שעיקר האתרוג לא נשתנה, כמבואר שם בדברי האלשיך.
החזון איש (כלאים סימן ב' אות ט"ו) דן בדברי הירושלמי כלאיים פרק א' הלכה ז' אודות זית שהורכב בעבירת כלאי האילן על תמרה וכתוצאה מכך לא נשתנה ונפגם עיקר פריו אלא שהתמרה ממתקו. על זאת כותב החזו"א: "מסתבר שאין זית זה, המורכב, כלאיים בשאר זיתים, ומעשרין מזיתים אלו על שאר זיתים... ונראה דכל הרכבה שהפרי דומה לאחד ממולידיו (לרוכב י.ש) והשני (הכנה י.ש) לא שינה צורת הפרי אף שהשפיע בו דינו כפרי שהוא נדמה לו, אבל אין אתנו להכריע בזה והרי לא אמרו אלא זית."
בעקבות הספק שמא תכונות מוגבלות העוברות מן הכנה לרוכב אינן גורעות מהפרי הרוכב את שמו כפרי טהור מעלה החזו"א הווא אמינא, אותה הוא דוחה מייד, להתיר אתרוג מורכב: "ולפיכך יש מקום להסתפק להכשיר אתרוג המורכב בלימון בזמן שהפירי כולו אתרוג בטעמו וריחו ומראיתו, אבל באמת הוא משתנה בתבניתו הפנימי והחיצוני ע"י ההרכבה בכמה פרטים וכבר יצא הדבר לאיסור. וגם אין ללמד מין אתרוג מכלאים דכלאים מראיתו עיקר ואתרוג מינו עיקר וגם אין לדמות לזית מינים אחרים וכמש"כ לעיל[4]". בסימן ג' אות ז' מסכם החזו"א את דעתו: "ואם הרכיב אתרוג בלימון לענין מצוה חשיב כתערובת מין אחר".
♦
אתרוג מורכב כאתרוג חסר
ככל הנראה גם האלשיך, בדומה לחזו"א, הסתפק במידת מה בשאלה האם חומרי הכנה, על השפעותיהם המוגבלות, מגדירים את האתרוג המורכב כתערובת שני מינים. האלשיך מביא אפוא טעם נוסף לפסול את האתרוג: "ועוד דהא קיימא לן דאי חסר כל שהוא ליום הראשון פסול ובפרי מורכב החצי שהוא לימון הרי הוא כחסר מן האתרוג". טעם זה הובא בט"ז סימן תרמ"ט ס"ק ד'.[5]
♦
צאצאי המורכבים
שו"ת בית אפרים (רבי אפרים זלמן מרגליות 1828-1762 למניינם) סימן נ"ו: "ועוד נראה לענ"ד לידון בדבר החדש שיש לומר דאע"ג דגידול הפרי של המורכב באילן אחר שניהם שותפים בו לפי שהפרי מושך יניקה גם מהשרף של האילן הנטוע וע"י זה הוא חונט...נראה ברור דאפילו הייחורים שנולדו באילן האתרוג אחר ההרכבה, אם תלשם ונטעם במקום אחר ומוציא אתרוג... שהוא כשר גמור... דבמורכב גמור אמרינן שעולה השרף מאילן הלימון שהוא כעץ העיקר ונכנס לתוך הפרי בשווה עם ייחור האתרוג שמצמיחו ויש כאן ערבוביא, אבל אחרי שניטל משם ועומד לעצמו וחזינן שמוציא פרי אתרוג ולא לימון, הא קמן שבא מגזעו של אתרוג לבד, רק דפעולת האילן סיועי מסייעא בהדייהו".
בהערה א לעיל הבאנו את דברי פרופ' גולדשמידט שאכן השפעות הכנה נעלמות במהירות לאחר ניתוק הרוכב, או ענף ממנו, מן הכנה ונטיעתו בנפרד באדמה. דברים דומים שמענו מד"ר יהושע קליין ממרכז וולקני שלמרות שהייחור הנלקט מהעץ המורכב מכיל חומרים שהגיעו אליו מן הכנה, לא נראה לו שתהיה לכך השפעה על הפירות שיצמחו מן הייחור לאחר נטיעתו המחודשת. מסתבר שחומרים אלו מתפרקים או מתקבעים בייחור עוד בטרם היווצרות הפרי בפרח. עם זאת, לא פורסמו בנושא תוצאות של מחקרים, ולא מן הנמנע שישנה השפעה מסוימת על הפרי הגדל בייחור שנטע מחדש[6].
♦
פוסקי הדורות על כשרותם של צאצאי מורכבים
הבית אפרים מכווין את תשובתו לפולמוס אודות אתרוגי האי היווני קורפו, אשר נודעו בטיבם והדרם, אך רבים וטובים נמנעו מהם בהיותם מורכבים. הבית אפרים מתיר לברך על אתרוגים מקורפו הגדלים בעץ לא מורכב, אף שסביר שהייחור ממנו התפתח העץ נלקח מעץ מורכב. לעומתו, בעל גט מקושר, הבית מאיר והגרעק"א אסרו את אתרוגי קורפו, כולל את אלו שלא גדלו על עצים מורכבים אך חשודים כצאצאי מורכבים.
שאלת תולדות המורכבים עלתה בארץ ישראל בשנת תרל"ז (1877 למנינם). בית הדין בירושלים שלח 3 מומחים לבדוק את מטעי האתרוגים ביפו. הג"ר אליהו ויספיש שליט"א, בספרו ארבעת המינים השלם, מביא את פסק הדין של הבד"ץ שנכתב לאחר הגשת הדו"ח של המומחים. בין היתר כותבים הדיינים: "והנה נשאר גם על הבדוקים חשש אולי המה שתולים מאילן מורכב, ובדבר הזה אין שום סימן להכירו. ועל זה ישבנו ועיינו עפ"י דין תוה"ק והסכמנו אשר עפ"י דין אין לחוש לזה כלל... כל זה הסכמנו באופן שיסכים עמנו גם הרב הגאון מאיר אויערבאך (בעל אמרי בינה)". הגר"מ איערבך זצ"ל מאן להסכים לפסק הדין. הגר"ש סלנט זצ"ל אסר אף הוא את צאצאי המורכבים.
החזון איש (קובץ אגרות חלק א' קצ"א, והובאה במלואה בישורון ל"ג עמ' תתקכ"ו) שולל את ההרכבה שהתיר הראי"ה קוק (ראה הערה ג) – רוכב שנלקח מעץ מורכב ע"ג כנה שאינה מורכבת. כלומר, לדעתו, הרוכב המורכב ממשיך להיות מוגדר ככזה אף שמורכב הוא עתה ע"ג אתרוג ולא ע"ג לימון. החזו"א כידוע יגע למצוא עצי אתרוג אודותם הייתה לו אומדנא שאינם צאצאי מורכבים.
והנה יש לדון בסיבת איסור צאצאי המורכבים. ניתן לומר שמאחר שחל על הענף המורכב שם אילן שמעורב בו לימון, כך הוא שמו לעולם אף אם ינתקוהו מהכנה ולא ייוותרו בו החומרים המגיעים מן הכנה. מכאן ואילך, כל צאצאיו וצאצאי צאצאיו של ענף זה מוגדרים כענפים ופירות של אילן שאינו אתרוג טהור. מאידך, אם סיבת האיסור היא בהבנה שהייתה מקובלת על חכמי הטבע בדורות הקודמים שההרכבה יוצרת בפועל ענף ופירות שהשתנו שינוי גנטי והפכו ליצור כלאים, ולכן צאצאיהם כוללים חומרי תורשה של כנת ההרכבה המקורית[7] – הרי שכיום, כאמור, מקובל שאין הדבר כן. יש מקום לדון האמנם לא זזה הלכה זאת ממקומה, בפרט שכאמור גם בדורות הקודמים היו גדולי עולם שהורו הלכה למעשה שאין לאסור צאצאי מורכבים[8].
♦ ♦ ♦