בעניין מנהג בני תימן שלוקחים את ארבעת המינים כדרך גידולם קודם עשיית המצוה - הרב חזקיה דחבש
נשאלתי מידידי, הגאון רבינו גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א (מח"ס גם אני אודך, ופרדס יוסף החדש על המועדים), על מה סמכו בני תימן שלוקחים את ארבעת המינים כדרך גידולם קודם עשיית המצוה.ואשר נראה לומר, דהנה איתא בשו"ע תרנ"א הלכה ה': יברך על נטילת לולב ושהחיינו קודם שיטול את האתרוג כדי שיברך עובר לעשייתו, או יהפוך את האתרוג עד שיברך : שת"ז: א"נ יכוין שלא לצאת עד שיברך (שם).
ולפי דעת השו"ע אכן צריך לעשות את אחד מהדרכים הנ"ל כדי שיברך עובר לעשייתו. והנה שתי הדרכים הראשונות אין עושים בני תימן, שכן לוקחים הם את כל ארבעת המינים יחד דרך גידולם, שלושה מינים ביד ימין והאתרוג ביד שמאל, כך מהבית ועד לאחר הברכה. גם העצה שכתב רבינו שיכוין שלא לצאת עד שיברך, אינם עושים.
וחלייהו מדברי הרמב"ם פי"א מהלכות ברכות הלכה ט"ו: נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו, אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול לולב כמו לישב בסוכה, מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה מברך על העשיה.
וכתב בספר מעשה רוקח, דלכאורה הרמב"ם היפך את הסדר, שהיה לו לומר תחילה שצריך לברך קודם שיטול ואז נוסח הברכה ליטול לולב, ואם לא עשה כך, אלא כבר נטל את הלולב, מברך על נטילת לולב. גם לשון הרמב"ם שכתב אבל אם בירך קודם שיטול את הלולב, משמע דיעבד. אלא רואים בהכרח שדעת הרמב"ם שלכתחילה צריך לעשות כך, ליטול את הלולב ולברך אחר הגבהתו על נטילת לולב, ושפיר הוי עובר לעשייתו כיון שמברך קודם הנענועים.
ואף דמדאורייתא מדאגבהיה נפק ביה, והנענועים הם מדרבנן, כבר האריך בזה מרן הגרא"מ מן שך זצוק"ל בספרו אבי עזרי על הרמב"ם. ותורף דבריו, שכאן אין זה דין נפרד מדרבנן שצריך לעשות נענועים, אלא זו הויא הרחבה בדאורייתא, עיי"ש ותרוה צמאונך.
חזקיה דחבש
רב ק"ק שתילי זתים ראש העין
מח"ס שתילי זתים עם פירוש באר מרים ג"ח, ועטרת ישראל ורחמים ב"ח
♦ ♦ ♦