קשר ד' של תפילין - מאמר תגובה
פתיחההנה נהוגים כיום בעם ישראל ב' מנהגים מרכזיים בצורת הקשר בתפילין של ראש, יש הנוהגים לקשור כצורת ד' [הדומה לר'], ויש הנוהגים לקשור כצורת ריבוע [וכמו ם מלאה]. ובנוסף, יש מעטים הנוהגים לקשור כצורת ריבוע חלול [וכמו ם שאינה מלאה].
ובחודש הקודם התפרסם כאן (גיליון צד עמ' נח) מאמרו של הרב יהושע בן דב, ובו הוא מכריע כקשר המרובע. וכך גם מסקנת הרב עמנואל מולקנדוב במאמרו (גיליון כא). וראש המדברים בנושא זה בשנים האחרונות הרב אליעזר פולק שליט"א, בספרו פרי אליעזר, שהאריך להוכיח על פני מאות עמודים שצורת הקשר הנכונה והנהוגה מדורי דורות היא כקשר הריבוע, וגם הרבנים הנ"ל במאמריהם התבססו רבות על הספר הנ"ל. ואף שסוגיה זו ארוכה מאוד, ויש הרבה מה להאריך בה[1], מ"מ אסתפק לע"ע להעיר את הנלענ"ד על טענותיו המרכזיות של הפרי אליעזר[2]. ובין השיטין יתבארו עוד נקודות רבות בסוגיה זו[3].
טענותיו המרכזיות של הפרי אליעזר:
א. הפרי אליעזר יוצא מנקודת הנחה שצורת הקשר היא הלכה למשה מסיני, ויש צורה אחת שהיתה נהוגה לאורך כל הדורות. ורק במקום שבו יהיה נכתב בפירוש שיש שינוי מאותו מנהג נוכל לומר שאכן אירע שינוי.
ב. הפרי אליעזר מאריך מאוד בכך שהראשונים שהביא הב"י (סי' לב אות נב) מתארים קשר ריבוע[4], וכן מצאנו לעוד כמה ראשונים שכתבו בפירוש את קשר הריבוע [יעוין לקמן מה שנכתוב בכל זה]. ולעומת זאת, לא מצא אפילו לאחד מהראשונים שכתב לעשות קשר ד' ממש. ועל פי זה הכריע כן גם בעשרות ראשונים שסתמו וכתבו "קשר ד'" או "כעין ד'" שכוונתם לקשר הריבוע.
ג. טענתו הנוספת של הפרי אליעזר היא שהמנהג בכל תפוצות ישראל מאז קבלת משה רבנו ע"ה בהר סיני ועד לפני 250 שנה היה רק בקשר המרובע, "ולא מצינו לאחד! לפני שנת ת"ק שיכתוב שבקהלתו נוהגים בקשר דלי"ת".
טענות ב' וג' מתבססות על א', שכיון שההנחה היא שהיה קשר אחיד, ממילא מספיק ראשונים ספורים שכתבו בפירוש על מנת להכריע בדעתם של ראשונים רבים שסתמו דבריהם ושמשמעותם הפשוטה יותר היא קשר ד' ממש. וכך גם לגבי מנהג, רק בשלב שבו הוצהר בפירוש על חריגה מהמנהג נהיה מוכרחים להבין שאכן היה מנהג נוסף.
♦
שיטות הראשונים
הראשונים שכתבו בפירוש לקשור כקשר המרובע
כפי שצוין לעיל הב"י הביא כמה ג' ראשונים שיוצא מדבריהם קשר מרובע - ר"י אסכנדרי בשם השימושא רבא[5], עיטור בשם תשובת רב האי גאון ואורחות חיים. ואכן דבריהם פשוטים ונראה שאין אפשרות להבינם באופן אחר.
כך היא גם המשמעות היותר פשוטה של דברי הרמב"ם (הל' תפילין פ"ג הי"ג) שכתב: "וקושר קשר מרובע כמין דל"ת" עכ"ל, ומשמע מלשונו שעיקר צורת הקשר היא מרובע, וזה רק כמין דל"ת. מה שאין כן אם היתה כוונתו לד' ממש, לא היה לו להזכיר מרובע. וכן ביאר בדעת הרמב"ם רבנו יעקב מלונדרץ בספרו עץ חיים (מהד' מוה"ק ח"ב עמ' שסא) מתקופת בעלי התוס'. אמנם היה מקום להבין שמה שכתב מרובע זה משום שהקשר אינו כצורת ד' ממש אלא ר', ומשום כך כתב מרובע היינו שאין לו בליטה כד' ממש, והוא רק כמין ד'. אולם משמעות דבריו מטה יותר להבנה הראשונה, אם זאת נראה שאין להכריח כן בדעתו.
מלבד זאת מצאנו את צורת הקשר המרובע בראשונים נוספים. כן דעת רבנו יעקב מלונדרץ בספרו עץ חיים (שם), וכפי שביאר הפרי אליעזר (עמ' קפט) דבריו. וכן מבואר מדברי הלקוטי הגהות על הספר תיקון תפילין (מהד' משי זהב עמ' קפז), וכפי שביאר הפרי אליעזר (עמ' קצה)[6].
♦
דעת כמה ראשונים כקשר המקובלים שהוא כמין ם
ובספר ערוגת הבושם[7] (ח"ב עמ' 88) כתב: "כתב ה"ר אלעזר ז"ל [בעל הרוקח] בקשר של תפילין של ראש ד' כמו ם' הרי שם עם ש' שבבתים" עכ"ל. ושפתיו ברור מיללו שצורת הקשר אינה כקשר המרובע אלא עם חלל באמצע. דלכאורה דחוק מאוד לומר שזו הייתה דרכו לתאר ריבוע סתום.
ועל פי דבריו נראה שכך גם יש להבין בדברי הרוקח, שכתב (ספר חכמת הנפש, מהד' סודי רזיא עמ' סב): "לכך משה הוצרך שיראה לו קשר של תפילין שיראה לישראל לתקן קשר תפילין כמין דלי"ת לד' פיצולים, לפי שכתוב 'וראית את אחורי', והלא אין עורף למלאכים וכ"ש לכבוד, לכך כמין ד' ב' רצועות לד' זויות [כזה]. שכל שמניח תפילין ראוי שתשרה עליו הכבוד כמו החיות שהם לד' רוחות, וכנגד שהקב"ה מחלק היום לרביעיות וכו'" עכ"ל. ומלבד מה שכתב ערוגת הבושם בשמו צורת ם, כך גם נראה להבין ממש"כ שהקשר הוא כמין ד' לד' פיצולים, והולך ומבאר שהד' פיצולים היינו "ב' רצועות לד' זויות", ומצינו שהלשון פיצולים מופיעה בחז"ל ובראשונים כהתפצלות של דבר הנמשך, כך שנראה שאין להבין שמדובר בד' ריבועים הקטנים שיש בקשר המרובע. וגם נראה יותר שאין להבין שהפיצולים אלו הרצועות הנמשכות מהקשר, משום שנראה מדבריו שהפיצולים הם הקשר. ומשום כך נראה שכוונתו לקשר ם, כאשר לכל אחת מד' הזוויות נמשכות ב' רצועות[8]. עוד יש לציין שבחלק מהדפוסים (ראה במהד' הנ"ל) אחר המילים "לד' זויות כזה" יש ציור של ם, אמנם יש דפוסים בהם לא מופיע הציור, וכן לא גרסו את המילה 'כזה'.
וכן נראה גם מדברי רבנו יו"ט ליפמן בעל הנצחון[9] (הו"ד בפרי אליעזר עמ' רה), שכתב: "ועל זה רומז לו קשר תפילין שבעורף שהוא מרובע מכל צד. וזהו סוד המרכבה כולה שהחיות מרובעות וקשורים קצתם אל קצתם" עכ"ל. ונראה שכוונתו לצורת ם, ממה שדימה קשר תפילין לחיות המרכבה, שהם 'קשורים קצתם אל קצתם' היינו שאינם חְבוּרִים יחד לגמרי, כך גם הקשר שהוא מרובע מכל צד, אין חלקיו חְבוּרִים יחד, אלא רק קצתם[10]. וכן נראה גם מדבריו שכתב בספר אלפא ביתא (אלפא ביתא רביעית אות תי"ו, עמ' רנו. הובא בפרי אליעזר עמ' רו) שהובא בספר ברוך שאמר, שם חוזר בדבריו כמה פעמים על ש"תמונתה ב' דלתין" ו"ד' על ד'", וזה כצורת ם, שציורה כד' אחת ישרה וד' אחת הפוכה[11]. וגם בדבריו שם חוזר ומזכיר ש"קשורין קצתן בקצתן".
♦
התייחסות לדברי הפרי אליעזר בדעתם
ובספר פרי אליעזר בהביאו את הראשונים הנ"ל, כתב בדעתם כקשר המרובע. ובכל אחד מהם כתב לדחות את האפשרות להסביר שמדובר בקשר בצורת ם[12] כפי שכתבנו, וטעמו משום שלא מצינו את הקשר הזה אלא בדורות מאוחרים יותר. ולענ"ד טענה זו קשה ביותר, ואם מצאנו לג' מרבותינו הראשונים שזו משמעות דבריהם, כיצד ניתן לדחות הבנה זו רק משום שלא מצאנו ספרים יותר מאוחרים המתארים קשר זה. ועיקר טענה זו ביאר הפרי אליעזר באריכות בהמשך הספר (פ"ח, ובעיקר בעמ' שצא-שצד).
והנה לעצם טענתו שלא מצאנו קשר זה בספרים מאוחרים יותר, הנה הוא עצמו הביא (עמ' רכט) את דברי הרמ"ק שמשמעותם הפשוטה כנ"ל שהקשר הוא בצורת ם, וכן צייר שם הרמ"ק צורה זו. וכן נטה גם הפרי אליעזר להבין בדעתו, אלא שגם שם שלל זאת: "אך זה לא נראה דעיין להלן (פ"ח אות ד'-ו') שמוכח שקשר שקשר זה נתחדש רק בימי תלמידי האר"י אצל בודדים. שהרי לא מצינו בשום ספר שיכתוב על השינוי הגדול שחידש הרמ"ק או גדול אחר בצורת התפילין" עכ"ל. וכן הביא (עמ' רלא-רלב) כמה מקורות מהאר"י שמהם עולה שיש בקשר ב' דלתין, וכן שרמוז בו ם[13]. וכ"כ בפירוש המהר"ם די לונזאנו[14] (ספר מצת שימורים, הו"ד בהגה"ה על ספר פרי עץ חיים שער התפילין פ"ה דף כ' סע"ד) שכשהגיע לא"י עשו לו תלמידי האר"י קשר בצורת ם ממש[15]. ובספר פרי אליעזר האריך בהבאת מקובלים אחרונים נוספים שהבין בהם כקשר המרובע, אמנם מפאת קוצר הזמן נראה שדי בזה[16].
מ"מ נמצאנו למדים שיש שיטה קדומה מתקופת הראשונים, הסוברת שיש לעשות את הקשר באופן אחר מהקשר המרובע הפשוט.
♦
דעת אחד מהגאונים המובא בספר 'תיקון תפילין' שצורת הקשר היא ד' ממש
בספר 'תיקון תפילין' לתלמיד המהר"ם (מהדורה מוגהת ע"י הרב משי זהב, עמ' קפז)[17], הביא נוסחא עתיקתא בשם גאון אחד[18], שם מתואר אופן עשיית קשר ד', וז"ל: "והכי הוא סדר הקשירות של דל"ת, יכניס הרצועה במקום העשוי לה בנרתיקן וישים התפילין על ארכובותיו ויחזיר הרצועות כלפי פניו וימציע הרצועות כדי שיהיו שוות, ויקח הרצועה שמצד שמאלו בהיותו על ארכובותיו ויעשנה בעניבה למטה ושל ימין כמו כן ומוליכה מימינו לשמאלו על העניבה השנית וחוזר מתחת העניבה משמאל לימין ויקח אותו קצה הרצועה השמאלית שעלה ממטה למעלה, ויכפלנה על אותו קצה השמאלית שכפל מלמעלה למטה ויכניסנה בעניבה השמאלית, ונמצאת דל"ת" עכ"ל. והנה מהקשירה באופן הזה יוצא קשר ד' ממש כפי שנבאר [בצירוף תמונות].
אולם תחילה יש להדגיש שכאשר כותב "וישים התפילין על ארכובותיו", כוונתו שיניח אותם הפוך, היינו שהקציצה קרובה אליו והמעברתא רחוקה יותר [תמונה א][19]. כך יש להבין ממה שכתב "יחזיר הרצועות כלפי פניו", שכיון שהמעברתא רחוקה ממילא הרצועות מונחות ממנו והלאה, לכן צריך להחזירם לכיוונו. כך גם יש להבין ממה שכתב לאחר מכן: "ויקח הרצועה שמצד שמאלו בהיותו על ארכובותיו", גם מילים אלו ודאי מלמדות שכעת רצועה זאת בשמאלו מכיון שהתפילין מונחות כך על ארכובותיו, אבל כאשר התפילין יהיו מונחות על ראשו רצועה זו תהיה לימינו. ועוד, שכפי שיתבאר להלן, ע"פ הסברו הד' יוצאת הפוך, ורק אם מבינים שהתפילין מונחות כנ"ל הד' יוצאת ישר[20].
וכעת נביא את לשונו בצירוף הסבר: "וימציע הרצועות כדי שיהיו שוות, ויקח הרצועה שמצד שמאלו בהיותו על ארכובותיו ויעשנה בעניבה למטה [תמונה ב], ושל ימין כמו כן [היינו שיעשנה עניבה כמו ברצועה השמאלית] ומוליכה מימינו לשמאלו על העניבה השנית [היינו שיניח את העניבה הימנית על גבי העניבה השמאלית, כאשר עודפת עליה לשמאל. תמונה ג] וחוזר מתחת העניבה משמאל לימין [היינו שמקפל את העניבה הימנית העודפת אל מתחת לעניבה השמאלית. תמונה ד], ויקח אותו קצה הרצועה השמאלית שעלה ממטה למעלה [תמונה ה], ויכפלנה על אותו קצה השמאלית[21] שכפל מלמעלה למטה [היינו שיכפול את הרצועה סיבוב שלם[22] על גבי העניבה הימנית שנכפלה. תמונה ו] ויכניסנה בעניבה השמאלית [תמונה ז], ונמצאת דל"ת"[23]. אמנם מהקשירה באופן הזה יוצאת הד' הפוכה, אולם, כפי שהתבאר, כיון שכל הקשירה נעשית בשעה שהתפילין מונחות הפוך, ממילא הד' קשורה כהוגן [ראה תמונה ח].
מכל מקום נראה ברור שלא דיבר מהקשר המרובע, שהרי יש הבדל מהותי בין קשר הד' לקשר המרובע, שבקשר הד' מכניסים רק רצועה אחת, ואילו בקשר הריבוע מכניסים שתי רצועות, ובדבריו מפורש שיש לכפול ולהכניס את הרצועה השמאלית, ולא מזכיר כלל את הרצועה הימנית[24].
♦
דברי הגמרא בשבת 'ד' של תפילין הלכה למשה מסיני' ושיטת רש"י
בגמרא בשבת (סב.) נאמר: "הנכנס לבית הכסא חולץ תפילין ברחוק ארבע אמות ונכנס... משום שי"ן, דאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. [ואמר אביי דל"ת של תפילין הלכה למשה מסיני. ואמר אביי יו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני[25]]" ע"כ. ופירש רש"י: "התם משום שי"ן - שעשויה מעור החיצון עצמו, קומט בו שלשה קמטין כעין שי"ן משדי, והדלי"ת והיו"ד עשויין בקשר שקושר הרצועה אחת לצפון ואחת למזרח כמין דל"ת, ורצועה קטנה מאד תלויה בה ואין בה אלא כפיפה כמין יו"ד, וכופאה בעוד העור לח והיא כפופה לעולם" עכ"ל[26]. ומבואר בדבריו שג' האותיות של שם שד"י יש בהן קדושה, הן הלכה למשה מסיני, והאות ד' נעשית בקשר של תפילין. ורש"י מסביר כיצד לקשור את הקשר בצורת ד', ומפורש יוצא מדבריו שהקשר אינו בצורת ריבוע אלא בצורת ד', כאשר ב' הרצועות שמהן מורכב הקשר אחת לצפון ואחת למזרח.
♦
כוונת רש"י לצורת ד' בקשר ולא ברצועות המשתלשלות ממנו
אמנם יש שהסבירו (ראה להלן) בדעת רש"י, שאין כוונתו שהקשר עצמו הוא בצורה של ד', אלא שהרצועות היוצאות ממנו אחת לכאן ואחת לכאן יוצרות צורה של ד'. אולם נראה לענ"ד שאין זה פשט דבריו, שכתב "קושר רצועה אחת לצפון ואחת למזרח" ומבואר שמדבר בעשיית הקשר, ואם היה מדבר על הרצועות היוצאות מן הקשר, היה לו לכתוב שקושר את הרצועות ומניח רצועה אחת לצפון ואחת למזרח. כמו כן נראה ודאי שאין ללמוד מאיזכור הרצועות שמדובר על הרצועות הנמשכות מהקשר, שהרי גם הקשר עצמו נעשה על ידי הרצועות. אמנם גם אם מבינים שדברי רש"י הנ"ל סובלים פירוש זה, מדברי רש"י במקומות אחרים נראה לא כך, שכך כתב במנחות (לה: ד"ה קשר של): "כדי שיהא שדי נראה עליהן דשי"ן נראה בקמט בית חיצונה שכפל הקלף כעין שי"ן ודל"ת נראה בקשר ויו"ד נראה באותו של יד כמין רצועה קטנה וראשה כפוף מעט כמין יו"ד" עכ"ל, וכן הוא באותה לשון בפירושו לחולין (ט. ד"ה קשר של). ומבואר שבשונה ממה שפירט באות יו"ד שהיא אינה בצורת הקשר הפשוטה, והסביר כיצד ליצור אותה, האות ד' היא נראית בקשר, ונראה בפשטות שהיא נראית בקשר עצמו ולא ברצועות[27]. ונראה שאם הייתה כוונתו לרצועות היה מפרט זאת כמו שפירט באות י'. וכן נראה מדברי רש"י בשבת (כח: ד"ה שי"ן של): "והרצועה נקשרת כמין דלי"ת". וכן מודגש יותר במחזור ויטרי (סי' תקיג), וז"ל "ואות דל"ד בקשר של ראש. ואו"ת יו"ד היא בשל יד חוץ לקשר הרצועה קטנה מאד וכפופה כמין יו"ד" עכ"ל, ומבואר בדבריו שהאות ד' היא בקשר, והאות י' היא חוץ לקשר. וכיון שהתבאר בדעת רש"י שהאות ד' היא בקשר, נראה ברור שהתיאור של צפון ומזרח הוא תיאור הקשר ולא סתם תיאור של הרצועות היוצאות מהקשר, כיון שכתב בפירוש שהתיאור הזה הוא כמין דלת.
כך גם נראה מהאופן שבו הביאו התוס' (עירובין צז. ד"ה קשר) את דברי רש"י[28]. וכך גם נראה בבירור מדברי האו"ז (הל' תפילין סי' תקסו) שהביא את לשון רש"י: "שקושר הרצועה אחת לצפון ואחת למזרח כמין דל"ת" ודן בדעתו. ומבואר להדיא בדבריו שכל הדיון הוא על צורת הקשר, והבין שהצורה שמתאר רש"י היא בקשר עצמו[29].
מלבד זאת נראה להביא ראיה לכך שאין כוונת רש"י לצורת ד' שיוצרות הרצועות, שהרי בגמרא (מנחות לה:) נאמר: "רבה קטר להו ופשיט ושדי להו, רב אחא בר יעקב קטר להו ומתלית להו, מר בריה דרבנא עביד כדידן", ופירש רש"י: "רבה - כשמניח תפילין קשר ליה ברישיה ושירי הרצועות פשיט ושדי להו ותולין על כתיפו מאחריו. ומתלית להו - לרצועות התלויות היה גודלן ומשלשן טרני"ם בלע"ז. כדידן - כמנהג שלנו [ותולין לפניו]" עכ"ל. והנה אם הרצועות תלויות מאחורה, וכן אם גודלים ומשלשים את הרצועות התלויות זו בזו, ודאי לא מתקיימת בהן צורת ד'[30]. ואם לדעת רש"י זו הלכה למשה מסיני, לא ייתכן שרבה ורב אחא בר יעקב לא הקפידו על כך.
♦
דברי רש"י במנחות ודחיית ביאורו של הפרי אליעזר
ורש"י על הגמרא במנחות (לה:) כתב: "קשר של תפילין - שישים הרצועות על ראשו [בענין] שיהא דל"ת כדי שיהא שדי נראה עליהן דשי"ן נראה בקמט בית חיצונה שכפל הקלף כעין שי"ן ודל"ת נראה בקשר ויו"ד נראה באותו של יד כמין רצועה קטנה וראשה כפוף מעט כמין יו"ד" עכ"ל. ובספר פרי אליעזר (עמ' שי) כתב להוכיח ממש"כ רש"י "שישים הרצועות" ושינה מלשון הגמרא שכתבה קשר, שהצורה היא ברצועות ולא בקשר. אולם נראה ברור שאין מכך ראיה, וכפי שהתבאר גם בלשונות רש"י לעיל: "קושר הרצועות", "הרצועה נקשרת", וברור שמדובר על הקשר שנעשה ע"י הרצועה.
עוד התקשה שם במילים "שישים הרצועות על ראשו בענין שיהיה כעין דלת", והבין שדברי רש"י קאי על כל הנחה והנחה, ומשמע שבין הנחה להנחה אין צורת ד'. וזה לא ייתכן אם הקשר עצמו בצורת ד', אלא רק אם צורת הד' נעשית ע"י הרצועות בזמן הלבישה. אולם לענ"ד ניתן בהחלט להבין שרש"י מדבר על עשיית הקשר, שקושר את הרצועות על ראשו באופן שיהיה כעין דלת. שהרי גם מחבר הספר הנ"ל ודאי צריך להבין שמדובר על הקשירה[31], שהרי אף אם נאמר שכוונת רש"י לקשר המרובע, כיון שהקשר קיים הרי ודאי שבלבישת התפילין יעשו הרצועות כעין דלת, אם כן מה כוונתו של רש"י שיש לשים את הרצועות 'בענין שיהיה כעין דלת', ומשמע שיש אפשרות לשים אותן בענין אחר שלא יהיה כעין דלת, וזה אינולא, אלא ודאי שמדובר על אופן עשיית הקשר.[32]
עוד יש לדחות מדברי המרדכי (סי' תתקסט) שכחלק מדחייתו לשיטת רש"י, כתב שלדבריו יהיה איסור להתיר את הקשר כיון שבכך מבטל את השם, ומוכח שהבין שהאות ד' קביעא וקיימא, ואינה תלויה בלבישת התפילין או בחליצתם.
מלבד זאת כבר התבאר לעיל מדברי רש"י בכמה מקומות שצורת הד' היא בקשר עצמו. ועוד, מדברי רש"י בכמה מקומות (מנחות לד: ד"ה תפילין, לה: ד"ה שם, שבת סב:) נראה שאותיות אלו הן חלק מקדושת התפילין ומהותם. ולענ"ד לא מסתבר להבין שאותיות אלו אינן קבועות בתפילין אלא נעשות מאליהן בשעת ההנחה כאשר הרצועות נמצאות תלויות אחת לצפון ואחת למזרח[33].
♦
הבנת המרדכי בדעת רש"י שצורת הד' ברצועות המשתלשלות מהקשר
אמנם מדברי המרדכי (סי' תתקסט) נראה שהבין שלדברי רש"י צורת הד' היא ברצועות, וז"ל "ופירש"י בפרק במה אשה יוצאה במסכת שבת, וז"ל שי"ן עשויה מעור החיצון עצמו קומט בו שלשה קמטים כעין שין והוא שין של שדי והדלית עשוי' בקשר שקושר הרצועה אחד לצפון ואחד למזרח כמין ד' ורצועה קטנה מאד תלויה בהן ואין בה אלא כדי כפיפה כמין יוד וכופה בעוד שהעור לח ועומדת כפופה לעולם כנ"ל עכ"ל. ואין נראה לר"ץ מדלא נקט הכא אביי אלא שי"ן, ועוד תדע דאמר פרק במה מדליקין לא נצרכה אלא לרצועות ובשין לא בעי לאוקמוה משום דהלכה למשה מסיני היא, ואם איתא תיפוק ליה משום ד' ויו"ד, אלא ודאי אינם אותיות אלא קשורים בעלמא והרצועות ניתלין כדרכן ולא משום שם" עכ"ל[34]. וממה שכתב "ניתלין כדרכן" משמע שבא לאפוקי מהבנתו בדברי רש"י שהרצועות תלויות בצורת האות ד'. ונראה שאת דברי רש"י "הדלית עשויה בקשר" היינו שהד' נעשית באיזור הקשר ובסמיכות לו, אע"פ שלענ"ד יש בזה דוחק. כמו כן צריך לדחוק גם בדבריו שכתב בהמשך: "ואות דל"ת בקשר של ראש ובקשר של יד עוברת מעט מן הרצועה ונראית כמין יו"ד ובכן נעשה שדי וזו היא לשיטת הקונטרס" עכ"ל, שבאופן פשוט נראה שהד' היא בקשר ממש ורק הי' היא ברצועה שמחוץ לקשר. וצריך לדחוק שהד' נחשבת בקשר יותר מהי' כיון שהיא מנותקת לגמרי מהקשר, ואילו הרצועות היוצרות ד' יוצאות מהקשר, והקשר מהווה מפגש ביניהם, והוא עצמו פינת האות ד'.
עוד יש דוחק להבין כך בכוונת המרדכי, משום שכתב בהמשך דבריו להקשות על שיטת רש"י: "ותו אי באותיות שדי הוי אמאי שרי להתיר הקשר כשהוא רוצה", וכן חזר על טענה זו שוב לאחר מכן, ומבואר שהוא הבין שלשיטת רש"י האות ד' קביעא וקיימא בקשר, ובהתרת הקשר מתבטלת. אמנם אם הוא הבין שצורת הד' נעשית מאופן הנחת הרצועות, לא מובן מדוע התקשה בהתרת הקשר, והרי גם מבלי להתירו יש מצבים רבים שבהם הרצועות מונחות בצורה שונה מהאות ד', ולדבריו היה איסור גם בעצם קיפול הרצועות או העמדתן ולו לרגע בצורה שאינה נראית האות ד'.
והיה מקום לדחוק בדברי המרדכי שכאשר כתב "הרצועות ניתלין כדרכן", אין כוונתו שהם משתלשלות כדרכן, אלא שתולה אותן, מחבר אותן וקושר אותן 'כדרכן' היינו ללא צורה מיוחדת. ולפי זה "הרצועות ניתלין כדרכן" זה המשך ישיר ותרגום מעשי של "קשרים בעלמא". אמנם אין לכחד שמשמעות המילה "ניתלין" היינו שתלויים ועומדים מאליהם, וזה מתאים יותר לפירוש של משתלשלים, מה שאין כן אם היה מדובר על הקשר, שאז מתאים יותר לכתוב פועל, כגון 'תולה הרצועות כדרכן'. וצ"ע.
גם בפסקי תוס' (מנחות פ"ג אות קלא) משמע שהבין שצורת הד' היא ברצועות, שכתב: "וישים רצועה אחת לכאן ואחת לכאן כעין דלת" עכ"ל. וכן מבואר בדברי המהרי"ל (הלכות ציצית ותפילין), וז"ל "אמר מהר"י סג"ל רצועות של ראש עשויין לתלות מן הקשר ולהלאה כעין צורת ד" עכ"ל. אמנם הבינו כך בפני עצמם, ואין הכרח שכך הבינו גם בדעת רש"י.
מ"מ למסקנת הדברים נראה שיש להבין בדברי רש"י שכוונתו לצורת קשר הד', כפי שהתבאר.
♦
קושיות התוס' על שיטת רש"י
והתוס' בכמה מקומות (ברכות ו. ד"ה אלו, שבת סב. ד"ה שי"ן, עירובין צז. ד"ה קשר, מנחות לה: ד"ה אלו) הקשו על דברי רש"י ב' קושיות:
א. הנה בגמרא בשבת (כח:) איתא "תני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד. למאי הלכתא לתפילין. תפילין בהדיא כתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך, מן המותר בפיך, אלא לעורן. והאמר אביי שין של תפילין הלכה למשה מסיני, אלא לכורכן בשערן ולתופרן בגידן. הא נמי הלכה למשה מסיני הוא, דתניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, נכרכות בשערן ונתפרות בגידן. אלא לרצועות. והא אמר רבי יצחק: רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי" עכ"ל. ומבואר בגמרא שאלמלא דברי רב יוסף היה ניתן לעשות את הרצועות מעור בהמה טמאה, והיה פשוט לגמרא שכיון שהאות ש' היא הלכה למשה מסיני ממילא העור שעליו היא כתובה צריך להיות מבהמה טהורה. ולפי זה, אם גם האות ד' שיש בקשר היא הלכה למשה מסיני כחלק משם ה', אז דברי רב יוסף אינם נצרכים גם לא לרצועות.
ב. בברייתא שהובאה בגמרא במגילה (כו:) נאמר שרצועות תפילין הן מתשמישי קדושה, ומשמע שהן עצמן אינן קדושות. ולכאורה אם היה בהן אות משם ה' הייתה צריכה להיות בהן קדושה ממש.
משום קושיות אלו כתבו התוס' (שבת סב.) שאין לגרוס בגמרא ד' של תפילין הלכה למשה מסיני, וז"ל: "שי"ן של תפילין - ול"ג דלי"ת ויו"ד של תפילין כו'" עכ"ל[35].
♦
התוס' לא חולקים על רש"י בצורת הקשר
אמנם, אף שהתוס' לא קיבלו את דברי רש"י, ולדעתם אין קדושה בצורת הקשר של תפילין, ולא מדובר באות משם ה', מכל מקום נראה מדבריהם שלא חלקו כלל מהי הצורה שאותה יש לעשות בקשר.
דהנה כתבו התוס' במנחות: "פי' בקונטרס שכתוב עליהן רוב השם שי"ן ודלי"ת, ונראה דדלי"ת ויו"ד שברצועות לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי מן השם של שד"י" עכ"ל. ומדויק מדבריהם ש"לאו אותיות גמורות הן" הכוונה שאין להן דין ושם של אותיות, וכפי שממשיכים "ולא חשיבי מן השם של שד"י", היינו שאין הן נחשבות כחלק משם ה'. אבל אין כוונתם שאין לקשר צורת אות ד'.
וכן נראה מדברי התוס' בעירובין: "ולא פריך מד' ויו"ד, משמע דאין קדושה אלא בשי"ן בלבד והיא דווקא הלכה, ולא מצינו בשום מקום שיהא הקשר קרוי ד'" עכ"ל. ומבואר ש'אין קדושה' אלא בשי"ן ולא בצורת הד' שבקשר, וכן הקשר אינו 'קרוי' ד', היינו שאין עליו 'שם אות', אבל נראה שהם כלל לא חולקים על הצורה שנראית בקשר. וכן מוכח מהמשך דבריהם שבדיבור לאחר מכן כתבו: "ונוויהן לבר - פירש ר"י דאקשר קאי, כמו שפירש בערוך נוי הקשר יפנה לצד חוץ אותו צד שנראה כעין ד ולהכי מייתי לה הכא" עכ"ל. ומבואר שאע"פ שכתבו קודם שאין לצורת הקשר 'שם אות' ד', בכל זאת כתבו הם עצמם מיד לאחר מכן שצד הקשר נראה כעין ד'.
וכעין זה מבואר בספר התרומה (סי' ריב), שאחר שהביא דברי רש"י בפירוט, כתב: "דלא מצינו קדושה על אות דלי"ת", ו"שמע מינה אין בה קדושה". ונראה ברור מדבריו שהוא לא חולק כלל בצורת הקשר, אלא רק בשאלה האם יש קדושה בצורת הדל"ת של הקשר או לא.
♦
שתי אפשרויות בהבנת דברי רבנו שמחה שהובאו באור זרוע
ובאור זרוע (הל' תפילין סי' תקסו) הביא את דברי רבנו שמחה, וז"ל "דלת של תפלין. [מנחות לה:] אמר רב יהודה ברי' דרב שמואל בר שילת משמי' דרב קשר של תפלין הלכה למשה מסיני. כתב מורי הרב רבינו שמחה כל הפי' מפרשים דקשר של אחורי עורף היינו דל"ת. וליתא, חדא דאם כן הוה ליה למימר הכי דל"ת של תפלין הלכה למשה מסיני כדאמר אביי לעיל שי"ן של תפלין", והמשיך רבנו שמחה להקשות כקושיית התוס' הראשונה מהגמרא בשבת, וסיים: "אלא אין לו תבנית דל"ת, ופי' קשר של תפלין שלאחורי עורף לא תאמר רשות הוא אם רוצה להניח הרצועות בלא קשר או לשנות הקשר שפיר דמי אלא הל"מ שצריך לקושרו. ובפ' המוצא תפלין דעניב להו כעין קשר דידהו, אלמא דמשונה קשר דידהו משאר קשרים וגם אין לשנותו מקבלה שבידינו" עכ"ל.
וצריך להבין מה הקבלה שהייתה בידו על צורת הקשר שממנה אין לשנות. דהנה רבנו שמחה כותב בשם 'כל הפירושים מפרשים' שהקשר בעורף צריך להיות בצורת אות ד', וזה מה שבא לדחות[36], וכאשר כתב "אין לו תבנית ד'" היינו שאין צריך שיהיה בקשר צורת אות ד' כנ"ל, ואין צריך כלל צורת אות בקשר. אמנם את מה שמסיים "אין לשנותו מקבלה שבידינו", ניתן להבין בשתי אפשרויות. האחת (וכך הבין הפרי אליעזר עמ' תעד), שהבין בדעת אותם מפרשים שמצריכים ד' ממש, ואילו הקבלה שהייתה בידו זה שלא לעשות ד' ממש אלא קשר ריבוע[37]. ובאופן אחר ניתן להבין שהקבלה שהייתה בידו היא בדיוק כמו שהבין בדעת אותם מפרשים, אלא שאותם מפרשים הבינו שיש לעשות את הקשר באופן הזה משום האות ד' שבו. ואילו לדעתו אין זה משום האות ד', אלא רק משום שכך מקובלנו. ולפי זה ניתן להבין את דבריו בין אם נאמר שכוונתו לצורת הד' ממש, ובין אם נאמר שצורת הד' היא ברצועות.
♦
דוחק בהבנה הראשונה
אולם נראה שיש דוחק בהבנה הראשונה, משום שאת השיטה הראשונה מביא רבנו שמחה בשם "כל הפירושים מפרשים", ובאופן פשוט קשה לומר שאותם מפרשים היו נוהגים אחרת מפירושם, ולכן צריך להבין שאותם מפרשים היו נוהגים לעשות צורת ד' ממש. אמנם מסוף דבריו שכתב "אין לשנותו מקבלה שבידינו" לא משמע שהקבלה שהייתה בידו סותרת את כל המפרשים, כיון שלפי זה צריך לומר שיש יותר מקבלה אחת בעם ישראל [מה שלא משמע מדבריו], או שאותם מפרשים לא נהגו כפי ה'קבלה שבידינו'. ואע"פ שהם רבים, הם אינם מערערים את העובדה שזו 'הקבלה' ולא מה שהם נוהגים. ונראה לענ"ד שיש דוחק בכל זה.
שתי אפשרויות אלו בדברי האור זרוע
והנה גם בדברים שכתב האו"ז אחרי שהביא את דברי רבנו שמחה, ניתן להבין בשתי אפשרויות אלו, וההבנה בדבריו יש לה השלכה כלפי ההבנה בדברי רבנו שמחה, וכן להיפך. שהאו"ז בהמשך דבריו הביא גם את דברי רש"י דלעיל ש"הד' עשויה בקשר שקושר רצועה אחת לצפון ואחת למזרח כמין דלת". ובהמשך דבריו הסיק האו"ז בדומה לרבנו שמחה: "[אלא] ודאי משמע דאין בקשר זה תבנית דל"ת ואין בה דין אות גמורה וכ"כ רבינו שמשון ב"ר אברהם משנ"ץ ונראה דדל"ת ויו"ד שברצועות לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי (משי"ן) [מן השם] של שד"י". עוד כתב בהמשך דבריו: "ובשום דוכתא לא קרי להו אלא קשר של תפלין וה"ט שאין דומות אותיות כלל אלא כמין קשר בעלמא... דדל"ת לאו אות היא". ובסיום דבריו כתב: "ואף על פי שפירשנו דקשר שברצועות אין זה דל"ת, אעפ"כ אין לשנות מקשר זה שאם שינה פסל דהכי גמיר הלכ' למשה מסיני" עכ"ל. וניתן להבין באופן אחד שכאשר כותב ש"אין דומות אותיות כלל", ו"אין זה דל"ת" היינו שבא לאפוקי מרש"י, ולדעתו אין צורת ד' בקשר אלא ריבוע. ומסיים ש"אעפ"כ אין לשנות מקשר זה", היינו שלא נחשוב שבגלל שאין לקשר צורת אות מסוימת, ממילא אין חשיבות לצורתו וניתן לשנותה, אלא צריך לעשותו בצורת ריבוע כיון שאם שינה פסל. ובאופן השני ניתן להבין, שכאשר כותב "אין דומות אותיות כלל" ו"אין זה דל"ת", אין בכוונתו לחלוק על צורת הקשר לדעת רש"י, אלא רק על ההנחה שהקשר במהותו צריך להוות אות דל"ת, ולדעתו הקשר הוא סתם קשר. ואעפ"כ אין לשנות מצורה זו, כיון שצורת הקשר היא הלכה למשה מסיני. וכאפשרות זו ניתן להבין בין אם נאמר שנוקט כקשר הד' ממש ובין אם נאמר שנוקט כקשר המרובע.
♦
נראה יותר כאפשרות השניה
אמנם גם בדברי האו"ז לא משמע שראה בזה מחלוקת באופן עשיית הקשר, ומסוף דבריו משמע שיש קבלה אחת שהיא הלכה למשה מסיני וממנה אין לשנות. ולפי זה נראה יותר כהאפשרות השניה, וכפי שהתבאר לעיל שגם בדעת רבנו שמחה נראה יותר כהאפשרות השניה. ומכיון שהתבאר לעיל שלדעת רש"י הקשר הוא בצורת ד' ממש, ותוס' לא חלקו עליו בזה, נראה יותר שכך גם יש להבין בדעת רבנו שמחה והאו"ז, אע"פ שאין זה מוכרח.
מכל מקום, ודאי שאין אפשרות להכריח בדבריהם שסברו את צורת הקשר המרובע, ודלא כפי שכתב הפרי אליעזר בדעתם (עמ' רג).
♦
גם מדברי הרא"ש לא משמע שהוא חולק בצורת הקשר
והרא"ש (הל' תפילין סי' יב) כתב, וז"ל "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב קשר של תפילין הלכה למשה מסיני. פרש"י שישים הרצועה על ראשו כעין דלי"ת כדי שיהא שדי נראה בקמט בית החיצון שכפוף כעין שי"ן. ודלי"ת נראה בקשר ויו"ד נראה באותו של יד כמין רצועה קטנה וראשה כפוף מעט כעין יו"ד. וכן פירש"י וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש לפי שכתוב עליהן רוב השם שי"ן ודלי"ת ובשל יד אין בהן אלא יו"ד. ונראה לי דדלי"ת ויו"ד שבתפילין לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי מאותיות השם". ונימק את דעתו על פי קושיות התוס' שהובאו לעיל. וגם מלשונו לא משמע שבא לחלוק על צורת הקשר, אלא רק האם מדובר באותיות 'גמורות' עם חשיבות של אותיות השם, או שזה סתם קשר שבמקרה נעשה בצורת ד'.
♦
ראשונים רבים נקטו כרש"י שהאות ד' מִשֵם שד"י בקשר של תפילין היא הלכה למשה מסיני
לעיל הובאו דברי הגמרא בשבת שהנכנס לבית הכסא צריך לחלוץ תפילין בריחוק ד' אמות, והתבאר בגמרא שזה משום האות ש' שיש בתפילין שהיא חלק משם ה'. וכן הובאו דברי רש"י שהוסיף על האות ש' גם את האות ד' וי', שגם הן חלק משם ה', ונראה מדבריו שגם בהן יש קדושה ואין להיכנס בהן לבית הכסא. ונראה שזו גם הייתה גירסתו של רש"י בגמרא, שגם ד' וי' הן הלכה למשה מסיני, כפי שמשמע מהראשונים לקמן, וכפי שמופיע בגמרא לפנינו וברוב כתה"י. וכן גרסו/הבינו ראשונים רבים (פסקי רי"ד הל' תפילין, תרומה סי' ריב, רמב"ן שבת כח:, מנהיג הל' תפילין עמ' תרכו, ר"ן שבת סב., ריטב"א עירובין צז., פסקי ריא"ז הל' תפילין אות טו, ריבב"ן הו"ד בקובץ שיטות קמאי חולין ט., רבנו חננאל בן שמואל הו"ד שם עירובין צה., ר"י מלוניל חולין ט., נמוקי יוסף שבת סב. חולין ט., רבנו יהודה ב"ר אלעזר הכהן הו"ד שם חולין ט.).
♦
מסתבר להבין בדעתם כצורת קשר ד' ממש
ובאופן פשוט מסתבר לומר שכל הראשונים שהבינו כנ"ל שצורת הד' היא חלק משם שד"י ויש בה קדושה, סברו גם שצורת הקשר היא ד' ממש (וכדעת רש"י שהובאה לעיל). כיון שלכאורה לא מסתבר שצורת ריבוע יהיה נחשב חלק משם שד"י כצורת ד'. ואף שמצינו ראשונים (רמב"ם, שימושא רבא, הובאו לעיל) שכתבו שהקשר הוא כמין דל"ת, ותיארו עשיית קשר של ריבוע, מ"מ לא הזכירו שהד' היא חלק משם ה', ושפיר יש לומר שלדעתם הקשר הוא 'כמין דל"ת' היינו שמזכיר צורה זו, מה שאין כן בראשונים שפירשו שצורה זו היא חלק משם ה'[38].
אמנם ראה ראיתי לדברי הערוגת הבושם (ח"ב עמ' 88) שכתב: "כתב ה"ר אלעזר ז"ל בקשר של תפילין של ראש ד' כמו ם הרי [שם] עם ש' שבבתים. בשם אל שדי אל אמונה, שם זה משמש לשמור מן השידים ומן שודדים" עכ"ל. ומבואר בדבריו שאע"פ שהד' אינה בצורת ד' ממש אלא כתובה בצורה של מם סופית, מכל מקום נחשבת חלק משם ה'. ומשמע שהוא סבר שאין צריך צורת אות גמורה כחלק משם ה'.
אולם נראה ליישב בב' אופנים. א. ניתן להבין בדעתו שאע"פ ששם ה' רמוז בקשר, מכל מקום אין בזה קדושה וכן אין קדושה ברצועות, וכמו שכתב הר"ן (חי' שבת סב.) וראה כעין זה ברמב"ן (שבת כח:)[39]. ב. יש לחלק בין דברי הערוגת הבושם, שלדעתו צורת הקשר היא ם, ואכן האות ד' מצויה בה, [וכפי שרמזו המקובלים שיש בה ב' דלתין], לבין צורת הקשר המרובע, שרק מזכיר במקצת את אות ד'.
אחר כל זה נלענ"ד שכך מסתבר להבין בדעתם, אע"פ שאין זה מוכרח.
♦
סיכום שיטות הראשונים
ומבואר מכל זה, שמצינו ג' שיטות בראשונים, המקבילות לג' סוגי הקשרים המוכרים גם היום:
שיטה א', כצורת הקשר המרובע, כך כתב העיטור בשם רה"ג, וכן איתא בשימושא רבא ובאו"ח, הובאו שלושתם בב"י. וכן כתבו עוד ב' ראשונים. וכן נראה בדעת הרמב"ם.
שיטה ב', כצורת ם [מרובע עם רווח בפנים], כך כתבו הרוקח, ערוגת הבושם ורבנו יו"ט ליפמן.
שיטה ג', כצורת ד' ממש, כך מבואר בדברי גאון שהובא בספר תיקון תפילין, וכן דעת רש"י.
והתבאר עוד שיש ראשונים רבים שכתבו כדעת רש"י שהאות ד' היא חלק משם שד"י, ומסתבר בדעתם שהקשר בצורת ד' ממש.
מלבד זאת יש ראשונים נוספים (אגודה עירובין צז., מאירי שם, ספר הנר הו"ד בקש"ק עירובין צה., פירוש רבנו ישמעאל בן חכמון שם) שסתמו 'קשר ד", ואין הכרח בדבריהם לכאן או לכאן.
♦
המנהג
דבריו המפורשים של התרומת הדשן שיש לעשות קשר בצורת ד' ככתיבתה
והנה התרומת הדשן (פסקים סי' קעט) כתב, וז"ל "וההיא דקשר של תפילין, נראה לע"ד דיפה דקדקת דאין צורת הדל"ת כלל ברצועות התלויות. דהא בעי למימר [פרק הקומץ (מנחות דף לה:)] גרדומי רצועות כשירות אפי' לא יצא מהן אלא משהו חוץ לקשר, משמע דאין צורת הדלת בהן, וצורת הדלת הוא בקשר לכ"ע וליכא דטעי בהא. וגם איתא התם דשרי התם לתפור הרצועות שחוץ לקשר ע"ש. וגם כתב אשירי בשם שמושא רבה בהדיא דצורת הדל"ת בקשר עצמו ע"ש, וכן משמע מפרש"י. ונראה לע"ד דצריך שיהא ניכר כמין ד' לאותו העומד מאחוריו, שיראה דל"ת בכתיבתו כזה: ד', נאם הקטן והצעיר שבישראל" עכ"ל. ונראה שהתרומת הדשן בדבריו בא לחלוק על המהרי"ל (הו"ד לעיל) הסובר שצורת הד' היא ברצועות [וממילא ברור מדבריו שהקשר הוא בצורת מרובע, דאם הקשר בצורת ד' לא נצרך לומר שהד' ברצועות], שהתרומת הדשן סבור שאין אפשרות לומר כך, וכפי שהוכיח מהגמרא, וכך הבין בשימושא רבא וברש"י, שצורת הד' היא בקשר עצמו ולא ברצועות. ומשום כך כתב "ליכא דטעי בהא" אע"פ שנראה שידע מכך שהמהרי"ל סבור כן. ולכאורה פשוט שהתרוה"ד ידע שיש הנוהגים כמהרי"ל, שהיה הגדול בדורו, ועושים קשר מרובע, אלא שהיו גם שנהגו לעשות כצורת ד' ממש, והתרומת הדשן שהבין כך בפשט הגמרא ובשימושא רבא וברש"י, סבר שמהרי"ל הוא זה שחידש שצורת הד' היא ברצועות, וממילא ניתן לעשות את הקשר פשוט יותר בצורת מרובע. ומשום כך חלק עליו בלשון חריפה "ליכא דטעי בהא".
ולאחר מכן הוסיף התרומת הדשן שלדעתו צורת הד' בקשר תפילין צריכה להיראות ד' לעומד מאחוריו, ונראה שבנוסף להנ"ל בא לדחות בזה הו"א שהד' צריכה להיות כלפי האדם עצמו[40].
ונראה דאין אפשרות לטעות בדבריו המפורשים ושפתיו ברור מיללו שיש לעשות את הקשר בצורת ד' ממש[41]. ודברי התרומת הדשן הנ"ל הובאו או הוזכרו בכמה אחרונים: פרישה (סי' לב אות נו), מגן גיבורים (שם ס"ק פ), כנסת הגדולה (הגה"ט אות לב), דעת תורה (על השו"ע סנ"ב), וראה עוד באוצר ההלכה (על השו"ע שם, בשם הילקוט גרשוני סקי"ב) ועוד.
♦
קושיות הפרי אליעזר על הבנה זו בתרומת הדשן
אמנם בפרי אליעזר (עמ' שמב והלאה) האריך להקשות על הבנה זו, וכתב שלא ייתכן להבין כך, מכמה טעמים, שאינם מוכרחים לענ"ד:
א. לא יתכן שהתרומת הדשן יחלוק על כל הגאונים והראשונים הסוברים כקשר המרובע, ואין זו דרכו.
ולענ"ד יש להשיב: ראשית, הטענה שכל הגאונים והראשונים סוברים כקשר המרובע איננה נכונה. דהנה כבר לעיל התבאר שדעת גאון אחד המובא בתיקון תפילין לעשות קשר ד' ממש, ושכן דעת רש"י, והתבאר בדעת כמה מהראשונים (תוס' רבנו שמחה או"ז ורא"ש) שאין הכרח שהם חולקים על כך, והתבאר שיש כמה ראשונים שמסתבר בדעתם כדעת רש"י.
שנית, ידועה העובדה שרבים מספרי הראשונים לא היו מצויים לבעל תרומת הדשן. שכך כתב הש"ך בתקפו כהן (ס"ס ח) שהדבר פשוט שהתרוה"ד לא ראה ספרי חבורי הרמב"ן והריטב"א הרב המגיד והר"ן כלל, שהרי אינו מביא אותם בשום מקום. וכן כתב בשו"ת אבני נזר (חאה"ע סי' קפו אות יט) ושם הוסיף גם את הרשב"א. ולענ"ד נראה מסתבר בהחלט שהתרוה"ד לא הכיר את ספר אורחות חיים, וכן את הספר עץ חיים לרבנו יעקב מלונדרץ, ולקוטי הגהות על התיקון תפילין. מלבד זאת כבר התבאר שאין הכרח בדעת הרמב"ם כצורת הקשר המרובע. [ובעניין דברי השימושא רבא ראה להלן בסמוך]. אם כן נמצא שהתרוה"ד בדבריו לא ראה את עצמו חולק אלא על העיטור בשם רב האי גאון, בהנחה שדברי העיטור הנ"ל היו לפניו, ובהנחה שניסה בעצמו את ההנחיות לעשיית הקשר וראה שכוונתו לקשר מרובע. וכיון שהבין שכך פשוטה של גמרא, ושכך כוונת השימושא רבא ורש"י, שוב סרה תמיהת הפרי אליעזר.
ב. התרוה"ד הזכיר את דברי השימושא רבא שהובא ברא"ש, ומאופן הקשירה המתואר בשימושא רבא יוצא קשר מרובע.
ונראה ודאי שהתרוה"ד לא סבר בדעת השימושא רבא כקשר המרובע. ונראה לומר שמחמת שראה בדבריו שצורת הד' היא בקשר, כפי שכותב שכן הוא בהדיא בדבריו, ולהבנת התרוה"ד ההשלכה הישירה של זה שהקשר עצמו הוא בצורת ד' ממש, שוב לא ראה התרוה"ד צורך לנסות בעצמו את הוראות הקשירה של השימושא רבא, שהיה ברור בעיניו שלדעת השימושא רבא הקשר הוא בצורת ד' ממש[42].
ג. לא שמענו בשום מקום שיש איזה מחלוקת ראשונים בצורת הקשר, וודאי שאם זה היה מחלוקת בין קהילות ישראל ובין המהרי"ל לתרוה"ד היו צריכים הספרים לכתוב מחלוקת זו.
ראשית יש להעיר שהפרי אליעזר עצמו (עמ' תעד) הבין בדברי רבנו שמחה שיש מחלוקת ראשונים בצורת הקשר, וכפי שהזכרתי לעיל. שנית, גם להבנת הפרי אליעזר בדברי התרוה"ד נראה ודאי שהוא חולק על מהרי"ל[43], כך שקושיה זו קשה גם לשיטתו מדוע האחרונים המרכזיים לא הביאו מחלוקתם.
ד. "גם תמוה שהרי המהרי"ל היה באשכנז קרוב לאותו איזור של התרוה"ד וקרוב לאותו זמן – והמהרי"ל הרי סובר שהקשר מרובע, וגם האו"ז וערוגות הבושם היו מאותה העיר א"כ המנהג בעירו היה כקשר המרובע וא"כ איך יתכן שהתעלם ממנהג הנפוץ של קשר מרובע וכתב בפשיטות וליכא דטעי בהא".
כפי שהתבאר התרוה"ד בא לחלוק על דברי המהרי"ל. ולכאורה העובדה שכך כתב המהרי"ל אינה מכריחה כלל ועיקר שכך נהגו כולם בכל אשכנז. ולעיל התבאר שלדעת הערוגות הבושם יש לעשות הקשר בכלל בצורת ם. ועוד התבאר שאין הכרח בדעת האו"ז שסובר כקשר המרובע.
ולענ"ד גם אם יש מעט דוחק בתירוצים אלו, קשה עד מאוד להוציא דברי התרוה"ד מפשטם.
מנהג קשר הד' מופיע בכמה מקומות שונים בעולם היהודי
ה. עוד הקשה הפרי אליעזר: "גם תמוה מאוד איך יתכן שבמשך מאות שנים שאחרי התרוה"ד לא מצינו לשום ספר שיזכיר את קשר הדלי"ת ממש, ואדרבא כל הספרים כתבו שהוא קשר חדש שהומצא בערך בשנת ת"ק[44] עיין לעיל פ"ג ליקוט מכשישים ספרים מכל קצוות תבל".
ראשית, כבר התבאר שהפרישה ועוד אחרונים הביאו את דברי התרוה"ד.
מלבד זאת, יש לציין שבין השנים תק-תר (300-400 שנים אחרי התרוה"ד) מצאנו את מנהג הקשר הד' בכמה מקומות שונים בעולם היהודי. שכך כתב המעשה רוקח [איטליה-אפריקה] (על הרמב"ם הל' סת"ם פ"ג הי"ג): "קשר מרובע וכו'. לאפוקי שלא יהיה עגול ויש שינוים בעשיית קשר זה דהעולם נהגו לעשותו כעין מ"ם סתומה דהיינו כעין צורת שני דלת"ין הפוכות ויש מהמתחסדים שעושים דלי"ת א' לבדה כצורת דלי"ת ממש ועיין להרב בית יוסף [סוף סי' כ"ז]" עכ"ל. ונראה ברור מדבריו שכוונתו לקשר הד'[45]. ובספר בית אהרן [פולין] (תורת הבית סי' יז עמ' לא) כתב שיש נוהגין לעשותו מרובע ויש שעושין ד' ממש, ומאריך שם להוכיח את שיטתו שיש לעשות קשר ד' ממש וכשיטת רש"י[46]. והנה בדברי שניהם אין שום רמז לכך שמדובר בקשר מחודש. כמו כן ראה מה שכתב האשל אברהם (בוטשאטש [גליציה], סי' לב ס"ק נט) במנהג זה: "ראיתי בנערותי קשר והוא מפולש ד' מכל צד. והיום ראיתי שנתפשט ברבים במדינות אלו קשר זה ושמעתי שהוא מנהג בני ספרד, איני יודע אם רובם או מקצתם" עכ"ל. ובספר 'שבחי הרב' (עמ' 15) על האדמו"ר הזקן בעל שו"ע הרב מצוין שרבו המגיד ממעזריטש [רוסיה] ציוה אותו לעשות קשר ד'[47]. ובקובץ כרם שלמה (באבוב חשון תשמ"ב עמ' נז) וכן בישורון (ח"ח עמ' תשס"ב) הובא מכתב ובו עדות על כך שבפראג היו שנהגו כקשר הד', וז"ל "וידענו שהרב מו"ה נתן אדלער כ"ץ ז"ל הוציא הוצאות להביא סופר מיוחד מפראג, אחר ששם נהוג הד' האחת, למצוא תחבולות לתקן הב' דלתי"ן משולבות זב"ז כצורה הנמצא בספר תולעת יעקב וכו'" עכ"ל. מבואר בדבריו ששם בפראג היו שנהגו לעשות ד' אחת[48]. והגאון ר' ידידיה טיאה וייל, בנו של הקרבן נתנאל, בתשובה (שו"ת סי' יב), מאריך לדחות מה שיש נהגו לעשות קשר בצורת ם, ומבואר בדבריו שלדעתו הקשר צריך להיות מרובע, אמנם במהלך דבריו כותב: "ובתמוז שנה זו בא לכאן הרב החכם הדיין מו"ה משה נר"ו משולח מטבריה וראיתי תפילין שלו עשויין כמין דלי"ת ויו"ד של יד עשויה כמו שלנו, ואמר לי שכן כל תפילין של חכמי א"י, ודלא כס' מצות שימורים, וחרה אפו על המשנים המנהג" עכ"ל. ומבואר ש"כל תפילין של חכמי ארץ ישראל" היו עם קשר ד' ממש[49].
נמצאת למד שכ300 שנה אחרי התרוה"ד מתואר מנהג זה במקומות שונים בעולם היהודי. ולענ"ד קשה מאוד לטעון שקשר זה הומצא שנים מעטות קודם לכן[50], משום כך נראה שאין קושי להבין את דברי התרוה"ד כפשוטם[51].
נראה שגדולי האחרונים לא עסקו בשאלה זו כיון שלדעתם אין זה מעכב
והנה לרבים מפריעה השאלה מדוע הב"י הרמ"א המג"א ועוד מגדולי האחרונים לא עסקו כלל בשאלה זו. ותחילה יש להעיר שהאחרונים הנ"ל גם לא הביאו את דברי מהרי"ל שחידש שצורת הד' היא ברצועות, וגם לא הביאו את תרוה"ד, שודאי חלק על מהרי"ל[52]. ונראה בדעתם שהבינו שאין קפידא בדבר והעיקר שתהיה צורת הקשר כעין ד'. והבינו שכל הראשונים מסכימים בדבר זה[53], שגם אלו שכתבו ד' יכשירו קשר מרובע שמזכיר ד', וגם אלו שכתבו מרובע או שתיארו את צורת הקשר הפשוט, אין זה בדווקא, וודאי שקשר הד' יהיה כשר גם כן לדעתם. ואע"פ שמהרי"ל ותרוה"ד ודאי נחלקו בדבר זה, צריך לומר שהאחרונים לא חשו למחלוקתם[54], כיון שבראשונים דבר זה לא הוזכר כמעכב.
ונראה ברור שכך הבינו רבים מהאחרונים, מהם אלו ששינו את קשרם (הגר"נ אדלר, המגיד ממעזריטש ותלמידיו, הגר"ח מצאנז ועוד[55]), ומהם אלו שהביאו את שתי המנהגים מבלי לדחות, ומהם אלו שהביאו את מנהג הקשר הד', אע"פ שברור לחלוטין מהראשונים שהובאו בב"י שמתארים קשר אחר[56].
ופוק דוק ואשכח שרבים המקורות המביאים את מנהג קשר הד' מהמקורות המוחים בו.
♦
צורת הד' בקשר המרובע
והנה מה שנקטו ראשונים ואחרונים רבים שבקשר המרובע מופיעה צורת אות ד', ורבים וטובים התקשו בקושיה זו. והובאו בזה שתי תשובות מרכזיות (ראה פרי אליעזר עמ' נד והלאה): א. שצורת הד' היא ברצועות. ב. שצורת הד' מורכבת מג' ריבועים שבקשר המרובע. ונראה שאם קבלה היא – נקבל, ואם לדין יש להשיב לענ"ד. דהנה על מה שכתבו שצורת הד' היא ברצועות, התבאר לעיל שהמשמעות הפשוטה בלשונות ראשונים רבים שצורת הד' היא בקשר עצמו, ודוחק גדול להבין שכוונתם לאופן הנחת הרצועות. וראה לעיל שהארכנו בזה, ומה שכתבנו בדעת רש"י בזה. ועל מה שכתבו שצורת הד' מופיעה באופנים שונים בחלקים מהקשר המרובע. ודאי שדבר זה קשה בפשט, ואין זאת אלא שמוכרחים היו להביא הסבר כיצד ייתכן שהקשר המרובע יכונה ד'.
והרב יהושע בן דב (שם עמ' סג) הביא כמה דוגמאות בהן דברי חז"ל אינם מתפרשים כפשוטם. ואף שאמת דיבר, מ"מ נראה לענ"ד פשוט שאין לומר כן בנידון דידן, כיון שראשונים רבים מאוד לא הסבירו את צורת הקשר אלא רק ציינו לאות ד'[57], ומה סברו כאשר כתבו זאת, וכי התכוונו לכך שיפרשו את דבריהם לא כפשוטם, וכיצד ידע הקורא בספרם את צורת הקשר. משום נראה לענ"ד שיש דוחק גדול להבין בדברי הראשונים הנ"ל שלא כפשוטם.
ומשום כך נראה שאע"פ שאין הכרח לומר שכל צד במחלוקת הראשונים פוסל את הקשר השני, מ"מ נראה לענ"ד פשוט שאם יש צורך להעדיף בסברה קשר אחד על פני השני, הנטייה הפשוטה היא לקבל את קשר הד', ולא לדחוק בקושי את צורת הד' בקשר המרובע.
♦
אחרית דבר
אתה הראית לדעת שכבר מזמן הראשונים לא היה מנהג אחיד בצורת קשר הד' של תפילין, וג' שיטות היו בדבר. וכן התבאר שקשר הד' ממש לא הומצא לפני 300 שנה, וכבר היה גאון שתיאר צורת קשר זה (הובא בתיקון תפילין), וכן היא דעת רש"י. והתבאר עוד שכמה מהאחרונים הבאים אחריו לא בהכרח חלקו בדבר זה. ומסתבר שהראשונים שהלכו בדרכו של רש"י סברו כמותו וכמבואר לעיל באורך. עוד התבאר שכן דעת התרוה"ד וכמה אחרונים הבאים אחריו.
מלבד זאת התבאר באורך שלפני כ300 שנה מנהג קשר הד' מופיע בכמה מקומות שונים בעולם היהודי, ולענ"ד קשה לומר שהוא 'הומצא' מעט שנים קודם לכן, ולא משמע כן מהספרים בהם הוא מובא.
עוד התבאר שנראה בדעת כמה מגדולי האחרונים שסברו שאין קפידא בשינוי בין קשר ד' לקשר המרובע מאחר שבשניהם רמוזה הד'. ונראה שהבינו כך כבר בראשונים.
וכתבנו עוד לעיל שההסברים לצורת ד' בקשר המרובע דחוקים הם, ונראה פשוט בסברה להעדיף את קשר הד'.
מכל מקום, אין הכרע להחליף את הקשר המרובע לקשר הד', כיון שיש מהראשונים שסוברים כך, ועוד שנראה בגדולי האחרונים שסברו שאין זה מעכב. ובכל זאת נלענ"ד פשוט שמי שיש לו בתפיליו קשר ד' אין לו להחליף לקשר המרובע, דנראה ששלו עדיפא משלהם.
♦
תמונות
♦ ♦ ♦
תגובת הרב יהושע בן דב
שלו' וברכה
ראיתי את תגובתו של הרב איתן וקסלר שליט"א למאמרי בענין הקשר של תפילין, וכפי הנראה במאמר כי ערוך הוא מאתמול על דברי החכם בעל פרי אליעזר שליט"א, והרי שמואל חי ובית דינו קיים, וחזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו (חגיגה כ' א'). אך מה שנתקשה בדברי אשתדל לבאר למרות דוחק השעה, והאמת והשלום אהבו.
♦
תשובות על ההשגות
נקודת הויכוח ביני לבין הרב א.ו. שליט"א הוא במשקל שיש לראיות כל צד, שאני מתייחס לכינויים וההגדרות שהראשונים מכנים בהם את צורת הקשר, אם דלי"ת ואם מ"ם סתומה כמו לשבת בחדר ולראות בשעון שהשעה כעת 16:00, שלכשעצמו זה באמת עדות נאמנה ליסמך עליה, ואילו את ההדרכה שהראשונים מדריכים כיצד לעשות את הקשר כמו לפתוח את הדלת ולראות את המציאות בעינים שכבר יצאו הכוכבים, שאז בטלה ונתבטלה עדות השעון, ונותר רק לחקור מדוע נראה בשעון שהשעה רק 16:00, ובעניננו נותר לנו רק לחקור מדוע צורה זו C:\Users\KENOVO\Pictures\אלבום מולי\קשר מהריל - עותק (2).pngמסמנת דלי"ת, ונעסוק בזה ב"נ בהמשך. ועל ויכוח זה נאמר "כי הבדל הדעות יש להם גורמים מוקדמים של רבות בשנים" (אגרות חזו"א), ובסוף התשובה נרחיב מעט בזה.
ועתה נבדוק האם יש עלינו עוד קושיא מלבד הקושיא מדוע צורה זו C:\Users\KENOVO\Pictures\אלבום מולי\קשר מהריל - עותק (2).pngמסמנת דלי"ת.
ולשון ההשגה: "והרב יהושע בן דב הביא כמה דוגמאות בהן דברי חז"ל אינם מתפרשים כפשוטם. ואף שאמת דיבר, מ"מ נראה לענ"ד פשוט שאין לומר כן בנידון דידן, כיון שראשונים רבים מאוד לא הסבירו את צורת הקשר אלא רק ציינו לאות ד', ומה סברו כאשר כתבו זאת, וכי התכוונו לכך שיפרשו את דבריהם לא כפשוטם, וכיצד ידע הקורא בספרם את צורת הקשר".
והנה אילו באמת הראשונים היו מתכוונים ללמד את הקורא איזה קשר מבין שני קשרים לעשות, היתה זו קושיא על דברינו. אבל בודאי כל ראשון וראשון הרושם בדבריו שאינו מכיר שתי דעות בזה, ולא בא אלא להפנות את תשומת הלב שיש בתש"ר קשר כעין דלי"ת. [כלומר, גם אילו אנחנו בטווח ראיה כלל עולמי וכלל היסטורי נסיק שהיו נהוגים שני סוגי קשרים וכדעת הרב א.ו. שליט"א, מכל מקום כל "ראשון" באשר הוא, בודאי הרושם בדבריו שאינו מכיר שתי דעות בזה]. והשתא את הקשר הנכון יראה התלמיד בבית הכנסת, ואת אופן עשייתו בלא"ה אין המטרה והאפשרות כאן ללמדו. והלשון דלי"ת אינו עלול לגרום שום מכשול, כל זמן שלא מצאו שאפשר גם לעשות קשר בצורת דלי"ת ממש.
וכי מקרה הוא שכל אותם ראשונים שראו לנכון להדריך את עשיית הקשר מלמדים לעשות קשר מרובע, ואילו בעלי המסורת האמיתית מסיני, שמטבע הדברים הם אמורים להיות יותר בטוחים בעצמם, לא דאגו להדריך כיצד לעשות בפועל את הקשר האמיתי שכבר עלול להיות בסכנת הכחדה, דהיינו קשר הדלי"ת או מ"ם סתומה עם חלל, והספיק להם רק לקרוא לקשר בשם האות, כמו שגם בעלי המרובע קורין לו, מבלי להדריך את סדר יצירתו. אמנם בתיקון תפילין יש ציטוט מרבינו יהודה בן רבינו ברזילי ז"ל בהדרכת אופן עשיית הקשר, ודבריו כפשוטם לא יוצא מהם כלום. וראיתי מערכה מול מערכה כיצד להתאים את דבריו לקשר המרובע או לקשר הדלי"ת, כאשר תמצא בספרים. ועתה הרב א.ו. שליט"א מצטרף למפרשים את דבריו על קשר הדלי"ת. אך גם לו יהי כן, לדינא נראה דיש לנו לנקוט את הקשר המבואר בדברי החיבור הקדמון שימושא רבה, ואביהם של ישראל רב האי גאון, ועוד ראשונים.
♦
השגה ב': "וראיתי להרב יהושע בן דב, והקדימו הרב אמוץ כהן בקונטרס 'צורת קשר של תפילין', שכתבו בדעת התרוה"ד שכל מחלוקתו על מהרי"ל היא בצורת הריבועים שבקשר הד', האם הריבוע הימני העליון יהיה בולט יותר מזה שתחתיו או לא. ולענ"ד הסבר זה קשה עד מאוד להבינו בלשון התרוה"ד: "שיהא ניכר כמין ד' לאותו העומד מאחוריו, שיראה דל"ת בכתיבתו כזה --'" עכ"ל. ונראה ברור שכוונתו לצורת ד' ממש, ולא לאיזה שהוא דקדוק שיותר מזכיר ד' אבל גם הוא לא 'ניכר' ולא 'בכתיבתו'".
גם כאן התרומת הדשן לא צריך להיות 'חכם' מכל אשר היו לפניו, אם הם קראו לקשר המרובע דלי"ת, והוא שומע בני דורו הסבורים שאפשר לעשות את הדלי"ת בכתב ראי, בדיוק שכך הוא צריך לדבר.
ואדרבה, לא לחינם נכנסו בדברי המהרי"ל והתרומת הדשן שני הנושאים א. האם הדלי"ת בקשר, ב. האם הדלי"ת כדרכו או בכתב ראי. אלא משום דמיירי בקשר המרובע, ובדידיה הא בהא תליא, שכשנצמדים לדברי רב האי אזי הקשר יוצא מרובע רי"ש C:\Users\KENOVO\Pictures\אלבום מולי\קשר מהריל.pngוברצועות יוצא דלי"ת C:\Users\KENOVO\Pictures\אלבום מולי\קשר תרומת הדשן.png, וכשנצמדים לסברא, אזי הקשר יוצא מרובע דלי"ת וברצועות יוצא רי"ש. אבל בקשר שלנו, שלא ידוע עליו שום מקור מגביל, והדלי"ת שבקשר אינו בא על חשבון הדלי"ת שברצועות, מדוע ולמה יסבור המהרי"ל לעשות בקשר דלי"ת בכתב ראי ורק ברצועות דלי"ת כדרכו.
♦
יישוב הדימוי לדלי"ת
עתה נשוב לתורף הקושיא - מדוע נמסר לנו שצורה זו מסמנת דלי"ת. ואציין כי גם לדעתי זו קושיא הראויה להתייחסות רצינית, איבעית אימא סברא, ואיבעית אימא דברי הימים יוכיחו, שאכן קם אדם בישראל ובדק ומצא שאכן אפשר לעשות קשר אחר שבו לא תהיה הקושיא הנ"ל, ודבריו נתקבלו עד שנוצר מצב שיש שני סוגי קשרים בישראל. (ואילו להחולקים צריך ביאור איך ולמה חצי מכלל ישראל, ובכללם קהילות המסורת והשמרנות כתימן ואשכנז, עזבו את קשר הדלי"ת האמיתי והמחוור ועברו לקשר מרובע).
והנלענ"ד בביאור הצורה: א. נראה שהקשר של תפילין נמסר מסיני בשם "קשר של תפילין" (עירובין צ"ז א' מנחות ל"ה ב'), לאפוקי מהלכה אחרת שנמסרה בתור אות - "שי"ן של תפילין" (שבת כ"ח ב' מנחות ל"ה א'). ומבדיקה רהוטה בקדמוני הראשונים נראה דלא גרסינן בגמרא (שבת ס"ב א') דל"ת של תפילין, והכינוי או ההגדרה שלו כאות דלי"ת משתייכים רק לחלק הדרש רמז וסוד, שהם גם חלק מהתורה, אך בהם יש יותר פתיחות לדימוי צורתא לצורתא. ואפשר לתלות ההסתייגויות של כמה ראשונים בהגדרת הקשר כדלי"ת שהוא גם משום שאין התאמה גמורה ביניהם. ולמה הדבר דומה? לצורת האותיות של כתב אשורי, שנמסר לנו במסורת מה השלד הבסיסי של כל אות ומה הגיוונים האפשריים בה, וכיום זכינו לאישור כל המסורת הידועה של הגופן היהודי שבידינו בהתאסף והתגלה הרבה כת"י ישנים מזמן עזרא ואילך, כגון א' ל' מ' צ'. ואטו משום שבספר הבהיר ראה לנכון לדרוש "מאי צד"י- יו"ד נו"ן" ובספר התמונה ראה לנכון לדרוש שלמ"ד תמונתה כ"ף וא"ו, ומ"ם תמונתה כ"ף וא"ו, נחשוב שמה שהיה מקובל ונהוג מימות עזרא ועד סוף ראשוני אשכנז ומקובל עד זמנינו בספרי הדפוס ובסת"ם הספרדי אינו הכתב הנכון? לא היא, אלא הוא הכתב הנכון, ואת דברי הסוד נדחוק ליישב עם כתב זה.
ב. וכבר כתבתי שאפשר שבכתב עברי האות דלי"ת היתה נראית כהקשר המרובע, וכעין האות דלי"ת ביוונית שהיא כזו D. אך כיון שההלכה נמסרה "לעשות צורה זו" מהטעם הכמוס ולא "לעשות אות דלי"ת", לכן גם מימות עזרא ואילך, שעברו לכתב אשורי, צריך לעשות צורה זו, מה שאין כן ההלכה של השי"ן נתנה על האות ולא על הצורה, כדאמרינן בש"ס "שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני", ולכן כשהכתב משתנה גם השי"ן משתנה[58].
הערה - לגוף הדבר אל תמהר להחליט שהואיל ועל הבתים יש אות שי"ן, מסתמא בקשר חייב להיות אות דלי"ת, כדי ליצור מזה שם שק"י בצירוף הקשר של יד, ובזה יבואר מדוע השי"ן של תפילין נקרא (שבת כ"ח ב') תורת השם ליפסל ע"ג עור של בהמה טמאה. שהרי הקשרים מוכח בגמרא שאינם נחשבים אותיות, ואם כן השי"ן לבד מדוע הוא קדוש, הא הוה ליה חצי שם, וקיי"ל דהכותב ש"ד משק"י הרי זה נמחק (מ"ס פרק ד' ועוד). [עוד צריך ביאור מדוע שם שק"י נקרא תורת יקו"ק, ויש ליישב.] עוד יש להעיר קצת, הרי תפילה של יד אינה מעכבת את של ראש, ואם כן מה משמעות יש לשי"ן באדם שמניח רק תפילין של ראש ללא של יד. עוד יש להעיר שאין זה פשוט בראשונים שצורת יו"ד שבקשר של תש"י היא דאורייתא. ועל פי פשוטו היה נראה שהשי"ן של תפילין באים להראות שהתפילין אינם קמיע של עיקרין אלא קמיע של כתב, והשי"ן הוא שי"ן דשמע, שהיא הפרשה החשובה שבתפילין, ואידך זיל גמור, ואכמ"ל.
♦
הויכוח בין המהרי"ל לתרומת הדשן
כבר ביארנו במאמר שמדברי רב האי גאון ועוד ראשונים יוצא מרובע רי"ש ולא מרובע דלי"ת , וזה תמוה. ומזה נולד בטבעיות הויכוח החריף בין המהרי"ל לתרומת הדשן, ובפרט שבדורם התחילו הדקדוקים בצורות האותיות כגון צד"י ישרה ולא הפוכה וכדומה. וכבר כתבנו שהביאור של המהרי"ל שהדלי"ת הוא ברצועות אינו נראה בשאר ראשונים, וכמו שדחה בתקיפות בתרומת הדשן. וכמדומה שהרב א.ו. שליט"א גם כן האריך לתמוך בדברי התרה"ד בזה. ולכן צריך ליישב את רב האי גאון וסייעתו שלעולם הדלי"ת הוא בקשר עצמו, אך דלי"ת בכתב ראי ג"כ חשיב דלי"ת.
ולגוף הדברים, לו"ד המהרי"ל והתרומת הדשן סתימות הדברים נוטה שנאמר למשה מסיני רק הצורה הכללית של "קשר של תפילין" C:\Users\KENOVO\Pictures\אלבום מולי\קשר מהריל - עותק (2).pngC:\Users\KENOVO\Pictures\אלבום מולי\קשר תרומת הדשן - עותק (2).png, אך אין נפקותא בפרטים הקטנים, כמו שאין נפקותא אם כף היד של האות אל"ף או האות צד"י תטה ימינה או שמאלה או לאמצע. אבל קשר בצורה אחרת הנעשה בדרך שונה לחלוטין, כגון קשר שלנו, נראה לדינא על פי משמעות הש"ס שהוא פסול, ואף אם יש איזשהוא "צד השווה" בינו לבין הקשר שנאמר למשה בסיני.
מכל מקום, למעשה יש לנהוג כמרובע רי"ש דנפק מפומייהו דרב האי גאון ועוד ראשונים ולא כמרובע דלי"ת, דהיא הדרך היותר בטוחה. ומי שלבו נוקפו מדוע לעשות דווקא דלי"ת בכתב ראי ולא כדרכו, יש לבאר לו בזה את מאמר הגמרא (מנחות ל"ה ב') קשר של תפילין צריך שיהיה כלפי פנים, והוא מאמר מוקשה מאד, דהרי סתם קשר של תפילין היינו של ראש, ובסמיכות להלכה של הקשר קאמר רב נחמן לעיל ונוייהן לבר ללמד בין הַיֶתר שהצורה שבקשר צריכה להיות כלפי חוץ, ואולי יש לפרש שכוונת הגמרא לנידון המהרי"ל והתרה"ד, וקאמר דלכתחילה יש לעשות דווקא מרובע רי"ש, שהוא נראה ככיתוב שנכתב לצורך העומד מקדימה. ותוכן הדברים שעצם זה שהקשר (שה"מלכות" אחוזה בו) מאחורה אינו קלקול, ואדרבה זהו תיקונו, כדכתיב (תהילים קל"ט ה') אחור וקדם צרתני. אך בעינן מיהא שיראו שייכות בינו לבין הפנים, וכדכתיב (שמות כ"ה כ') ופניהם איש אל אחיו, ולכן כאילו הוא מכוין את צורתו לנוכח הבחינה הקידמית. ומלבד זה, במרובע רי"ש מרויחים את הענין להכניע את השמאל לימין, שהרי בדרך עשיית הקשר מכניסים את הלולאה השמאלית לתוך הלולאה הימנית, מה שאין כן במרובע דלי"ת הוא להיפך.
♦
נהירין שבילי דדוחקא
מן הראוי להתבונן בכל עמוד ועמוד בגמרא על כמה דחקים אנו מעבירים את עינינו, כגון - מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. הפירוש שלי בזה הוא דחוק, שהתנא תלה דין אחד בדין אחר במקום לפרש עיניינית את כמות החושך, וגם הוה ליה למימר משעה שכהנים שנטמאו וטבלו מותרים בתרומה. אך למזלינו כל עוד לא הומצא פירוש אחר למילים משעה שהכהנים כו' אנו יודעים את הפירוש האמיתי והדחוק. וכמעט כל בני האדם אינם בודקים ומודעים כלל ל"פגימות" שיש בפירוש זה. ורק כשיש שני פירושים במפרשים, אז בודקים למצוא באיזה פירוש יש יותר "פגימות" ובאיזה יש פחות "פגימות". על כל פנים, החי יתן אל לבו להרחיב אופקים בקריאת לשונות, ולבדוק איזה סוגי דחקים חוזרים ונשנים במשנה ואיזה בגמרא ואיזה בקבלה וכו' עד שזה נהפך מ"דוחק מקרי" ל"שבילא דדוחקא". עוד יש לציין שמצוי שראשונים באים לתאר מציאות, ומי שלא מכיר את המציאות צריך לשבור את הראש כדי להבין למה הם התכוונו, וכן מצוי שסבור שהוא הבין, אך כשנפגש עם המציאות הדברים מתבארים לו בשונה ממה שהבין מהתיאור.
ואכפול שלו' לכם ולכל ישראל
יהושע בן דב
♦
תגובה לתגובה
ראיתי מה שהשיב הרב יהושע בן דב שליט"א. ואכן תחילת כתיבת מאמר זה הייתה כהשגה לספר פרי אליעזר, וטרם חשבתי לפרסמו, אולם מאחר שראיתי בגיליון האחרון מה שכתב הרב בן דב (עמ' נט) "שמדברי כל הראשונים יוצא שצורת הקשר היא כזו [מרובע]". וכן כתב עוד (עמ' סב): "וכאשר ראינו כן שמענו מכמה לומדים שלמדו את הענין, וכהיום נתפרסמו הדברים, ובת קול יוצאת ומכרזת ואומרת כן בכל העולם" עכ"ל, ומדבריו מבואר שכך הוא פשוט וללא כל פתחון פה. ומכיון שרוח אחרת עמדי, ולענ"ד יש פתחון פה לבעל דין. ועוד, שכיום רוב הקהל אינו נוהג כפי שכתב בפשטות הרב בן דב. על כן אמרתי אנער חצני להעלות את הסוגיה על שולחן מלכים, ויתנו בזה תלמידי החכמים דעתם אם לחלוק ואם לקבל.
וכיון שהרב בן דב במאמרו לא האריך בעיון הדברים ובביאור שיטה זו, וכנראה הסתמך בזה על דברי הפרי אליעזר, על כן במאמרי התייחסתי בעיקר לדברי הפרי אליעזר בו התבררו הדברים בהרחבה, ובין הבתרים התייחסתי במקומות ספורים למה שכתב הרב בן דב במאמרו יתר על אשר התבאר בפרי אליעזר.
א. ומה שהשיב הרב בן דב בתחילה על ההבנה המסתברת בראשונים שסתמו ד', הנה גם אנכי הקטן ודאי מודה שאם לא היינו מוצאים ראשונים מפורשים בצורת ד' ממש, אזי פשוט שהראשונים המפורשים שבב"י יעידו על הראשונים הסותמים. אולם מאחר שלענ"ד יש ראשונים הסוברים ד' כפשוטו, ממילא יותר מסתבר שגם הראשונים שסתמו התכוונו לפשטות היוצא מדבריהם. אולם גם אנכי לא מכריח זאת אלא רק מציג זאת כיותר מסתבר.
ב. ולגבי הערתי בהבנת התרוה"ד, הנה לא זכיתי להבין את תשובתו, דמה שכתב התרוה"ד "שיהא ניכר כמין ד' לאותו העומד מאחוריו, שיראה דל"ת בכתיבתו כזה --'" לכאורה קשה להבין שכוונתו לדקדוקי עניות באופן בו נראים הריבועים שבתוך הקשר. ולענ"ד כך או כך [האם הריבוע הימני העליון שוכב ע"ג זה שתחתיו או לא] אין זה ניכר כד' לעומד מאחוריו, וקשה להבין שזו כוונת התרוה"ד.
ג. לגבי הקושי שנשמע מדבריו כיצד ייתכן שקהילות המסורת והשמרנות עזבו את קשר הד' ועברו למרובע. הנה במאמרי התבאר שכבר בגאונים ובגדולי הראשונים היו בזה ב' שיטות. ומכל מקום נראה לענ"ד שיש טעם בדבר, שהקשר המרובע פשוט יותר לעשותו [ומשום כך יש שכינוהו קשר פשוט], ואפשר שמטעם זה היו מספרי ההלכה הראשונים שתיארו כך את אופן עשייתו, כיון שסו"ס הוא מזכיר את האות ד', והעדיפו להשאיר זאת כך מאשר לסתום בספריהם כהרמב"ם שקשר זה לא ניתן להסבירו אלא רק במראה.
ד. ומה שכתב שצורה זו דומה לצורת ד' בכתב עברי קדום, אכן לא התייחסתי לכך במאמרי. וכבר ראיתי שכתב כן הרמ"מ כשר בשו"ת דברי מנחם (ח"א סי' יד עמ' ס). אולם לענ"ד קשה מאוד לומר שכל הראשונים כתבו ד' בפשטות, ושאות זו אמורה לבטא חלק משם ה', "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" ומבין רש"י (מנחות לה) שקאי גם על אות ד' זו, וכיצד ייתכן להבין שכוונתם לאות בשפה שעברה מן העולם ואינה מוכרת כעת.
איתן וקסלר
♦ ♦ ♦