הרב מרדכי לבהר
ראש כולל לינק לוס אנג'יליס
מח"ס מגן אבות

האם אפשר לברך על נטילת ידים במים מלוחים או מי שופכין שעברו זיקוק

נשאלתי, האם מותר לכתחלה להשתמש למי נטילת ידים במי ים מלוחים שעברו תהליך טיהור, ועכשיו ראויים הם לשתייה.
עוד יש לדון האם מותר להשתמש במים שנטהרו והיו מקודם מי שופכין ומי ביוב. וכפי שכבר ראיתי שבדרום קליפורניה התחילו להשתמש במערכת טיהור מים לטהר את כל מי משופכין ולהחזיר אותם להיות מים זכים.
וכדי לבאר את השאלות הנ"ל לעומק יש להתעמק בגדר פסול מי נט"י. ובזה החלי בס"ד.
♦
מי הים האם כשרים לנטילת ידים
בשו"ת הרדב"ז (אלף שסו) נשאל אודות מי שנמצא בספינה, ורוצה ליטול ידיו. והרי דפני הספינה רחוקים מן המים. וכתב בזה ב' עצות. חדא, שהדלי יהיה בו נקב, והמים מחוברים לים, ויכול לטבול ידיו בדלי, ומי הים כשרים לטבילת ידים. ועוד, שאם ירתיח את המים עד שיהיו ראויים, כשר. ושוב כתב "ואם א"א זה או זה...". ומשמע דעכ"פ צריך בפועל להרתיח את המים, ולא סגי במה שיש אפשרות להרתיח (דלא כמו שנסתפקו בזה כמה אחרונים).
ובספר קבא דקשייתא להחלקת יואב (שאלה כב) הק' מדברי הכס"מ בהל' פרה (פ'ו הל' יב) ששם כתב: "מים המוכים והמכזבים וא"ת איך כתב רבינו הים הגדול כמקוה ואינו כמעיין לפיכך אין ממלאין ממנו לקידוש ומאי איריא משום דאינו כמעיין תיפוק לי דאפילו היה כמעיין נמי היה פסול מטעם שמימיו מלוחים וי"ל שיש מקואות בתוך הים שהם מים מתוקים כמו שהוא ידוע לספנים שמכירים המקומות ההם כשעוברים עליהם ושואבים מהם ושותים ובמים הנשאבים מאותם המקומות הוא דאיצטריך למפסלינהו מפני שאינו כמעיין. ועי"ל דמלוחין לא מיפסלי למי חטאת אלא כשאין תקנה למליחותן אבל מי הים יש תקנה למליחותן י"א ע"י כלי חרס חדש שיסתמו פיו וישקעוהו בתוך הים והמים שהוא מוצץ מאחוריו לתוכו כדרך כלי חרס חדש הם מתוקים וי"א על ידי תקונים אחרים וכיון שיכולין להמתק לא מיפסלי מטעם שהם מלוחים". וצ"ע, למה במי חטאת סגי במה שיכול להיות ראוי, וכאן צריך בפועל שיהיה ראוי.
וחזינן מכאן, שגדר מי נטילת ידים היינו מה שבפועל הם ראויים לשתייה, וכלשונו של רש"י שכך תיקנו י"ל דכך תיקנו מדרבנן. ושאני מדין תורה במי חטאת, דשם מים עליהם. ודו"ק.
והנה ראיתי בסידור בית מנוחה (הל' נט"י אות כ') שהביא ראיה להתיר מי מלח מדברי הירושלמי במס' תרומות (פרק י"א ה"ב) שר"א ס"ל שמי הים הגדול, אפילו הם סרוכים התורה קראה אותם מים. וציין לדברי הרב חקרי לב (חלק ג יו"ד ס' פח), וגם בנו בשו"ת נדיב לב (ח"א ס' ח) העלה להתיר מים מלוחים לנטילת ידיים. וכן ראיתי בשו"ת מים חיים (משאש) חלק א׳ סימן כו, שגם הבין בפשיטות שמי המלח כשרים לנטילת ידיים, וציין לדברי הנדיב לב הנ"ל.
במג"א ס' ק"ס (ס"ק ז) הביא את דברי הרדב"ז הנ"ל שאם בישלו את המים ונטהר, ומותר ליטול בו ידו. אבל אם לא בישלו משמע שאין לברך על מים אלו. וע"ע במטה יהודה, וכ"כ במ"ב.
♦
שיטת הב"י בבדק הבית שמים שנפסלו שוב אין להם הכשר
והנה, בגמ' מס' זבחים דף כב. איתא בדין מי כיור, שכל שפסול למי כיור אינו משלים לרביעית. ובבדק הבית (ס' קס) הביא מדברי הרמב"ם בהל' מקואות דנותן מעט מים הפסולים לנט"י הרי אלו כשרים. נטל מן הכלי השיעור שנתן ונשארה רביעית בלבד הר"ז פסולה מפני שהמים הפסולים השלימו שיעור רביעית. ומבואר שמים שנפסלו שוב אין להם תקנה.
♦
שיטת המג"א
ברם במג"א שם (ס"ק ז) הביא דברי הבדה"ב ומשמע דלחולין איתמר, והעיר "אבל לי נראה מדהשמיטוהו הפוסקים משמע דס"ל דלענין תרומה דוקא איתמר. וכן דעת הרמב"ם דלא כתבם בהל' ברכות, וכ"כ התרה"ד דבטלין במיעוטן".
והמג"א לשיטתיה אזיל דבריש ס' ק"ס כתב דמים שחזרו לברייתן כשרים, וציין למס' סוטה דף טו. אמנם שם איירינן בכלי חרס שנתאכם [הושחרו פניו ע"י אש] ואח"כ חזר לברייתו דכשר, וביאר במחצית השקל דכלים בעינן דומיא דמים.
אולם בחזו"א (או"ח ס' כב ס"ק יא) כתב לדינא כדעת הב"י[1]. ולפ"ז הוסיף (בס"ק יב) "ולפ"ז דמים שנפסלו וחזרו לברייתן פסולין, דאם איתא דחזרו לכשרותן א"כ לא יתכן לומר דאין משלימין דאם מראיהן נשתנה כלן פסולין. ואם מראיהן השתא מראה מים הרי חזרו הפסולין להכשירן. וכן בפסולין שנפסלו משתיית הבהמה ונתערבו והשתא חזיין לבהמה הרי חזרו. ומיהו אפשר דסרוחין לא הוחזרו אלא שנתבטלו" ע"כ.
והנה החזו"א (שם) העיר ע"ד המג"א דפסק לקולא בכלי שהחזירן לכבשן דיש להקל. ה"ה נמי יש לדון אם דוקא כלי, אבל המים עדיין נשארים באיסורם. ואין להם תקנה לחזור. ועפ"ז י"ל דהמג"א דפסק בכלי שנתאכם לקולא, לשיטתיה אזיל, דאם בכלי כן, ה"ה במים, כמש"כ המחה"ש (שם). אמנם להחזו"א אין ראיה מכלי למים. ולכן ה"ה במים מלוחים המג"א פסק להקל, אבל לפי הב"י, כפי שהוכיח החזו"א, אין מקום לקולא זו.
♦
האם שייך דיחוי במצות במי נטילת ידים
וע' בהמשך דברי החזו"א (שם) דדן בהא דשרי הרמב"ם דפסק במי כיור לקולא, אם מפני שדרבנן הוא. והשיג ע"ז וגם אין רא' למים, דמים שבתלוש גרע טפי ע"ש. וגם בהמשך דבריו בס"ק יג ביאר דאין זה שייך לדיחוי במצות דהמצוה בכלי שנעשה ע"י אדם. ובשונה הלכות ס' קס הביא את דבריו.
והנה בשו"ת יביע אומר (חלק י"א או"ח סי יב) בתשובה שכתב בשנת תרנ"ו אודות מים סרוחים שפסולים לאכילת כלב שזיקקום האם חזרו לברייתם, דן בדברי המגן אברהם הנ"ל אם אמרינן כיון שאידחי אידחי. והעיר שלכא' יש לתמוה למה לא הזכירו הפוסקים את דברי הב"י בהל' סוכה (ס' תרמו) שכיון שבידו לתקן שרי, ולא אמרינן כיון דאידחי אידחי.
ברם לפי הנ"ל דעת הב"י שבמי נט"י אם פסולים לא חזרו לברייתן, וע"כ מה שס"ל שאם בידו לתקן שרי, כ"ז לא שייך לנידו"ד אלא לענין דיחוי במצות. וכאן שאין חפצא דמצוה במים, לא שייכת סוגיא זו, כמש"כ בחזו"א. ודו"ק. (שו"ר בהערות בסוף ספר איש מצליח על המ"ב ס' ק"ס שהעירו כעין זה על דבריו).
♦
דעת הישועות יעקב שמי הים שטיהרו פסולים לנט"י
גם בישועות יעקב (ס' ק"ס ס"ק ו) פליג ע"ד המג"א וחייליה שהרי חמי טבריא גרע מחמי האור שלא הייתה להם שעת הכושר. וא"כ ה"ה כאן מי מלח לא היה להם שעת הכושר, ופסולים לנט"י. [וע"ע בפרי מגדים (ס' ק"ס בא"א) שהסתפק לפי שיטת רש"י שמים שיס"ב פסולים לנט"י אפי' כשציננם, עדיין הם פסולים].
♦
טיהור מי הים בארץ ישראל
ידוע שבשנים אחרונות התפתח סינון מי הים המלוחים בישראל[2]. והרי במים מלוחים, בנוסף לדברי החזו"א, יש בו צד גריעותא דמעולם לא הייתה לו שעת הכושר. והגם שדעת המג"א להתיר והביאו במ"ב (שם), וכדעת הרדב”ז. מכ"מ הישועת יעקב (שם) חלק ע"ד, שהרי לא הייתה לו שעת הכושר גרע טפי והוי כחמי טבריא. ע"ש.
טיהור מי שופכין
וה"ה לענין טיהור מים משופכין, לפי הב"י פסולין. והגם שיש לדון שלפי הישוע"י עדיפי, שהרי יש להם שעת הכושר, מכ"מ להב"י הנ"ל אין חילוק. ותהליך זה נעשה בישראל[3], בדרום קליפורניה, ובעוד מקומות בעולם. ומזקקים מי שופכין שנמצאים בהם צואה וכל מרעין בישין שאינם ראויים לשתיית בהמה, אבל לאחר זיקוקין רבים חוזרים להיות מים זכים ושותין מים אלו, וכ"ש נוטלין בהם ידים.
ומעתה, יש לדון הן בטיהור מי מלח הן במי שופכין, וע' בהערה שבארץ ישראל כמות ניכרת מן המים באים מטיהור[4].
והנה בשו"ת שבט הלוי (ח"ט ס' רמ"א אות ב') דן אודות מי שופכין, וכתב שתלוי אם מורידין אותם לקרקע. ובשו"ת להורות נתן (ח"י ס' כג) דן לגבי נעשה בו מלאכה. ע"ש. ברם להנ"ל, ע"פ החזו"א והישוע"י הנ"ל יש לדון לפסול.
ולפ"ז יש לנו ספק בברכת נט"י אם נטל ידיו ממים מלוחים שנטהרו, ואע"פ שנקטינן להקל מעיקר הדין, ובפרט שיש לטעון ס"ס האם מי ים מלוחים פסולים, והאם אם זיקקום חזרו לכשרותם. והספק במצוה ולא בברכה. אבל מאחר שהוכחנו שהעולה מהב"י שיש פנים לחחמיר, לכאו' היה לנו לחשוש לסב"ל. וכן להולכים לאורו של החזו"א בהנהגותיהם, ובפרט בעיר בני ברק אתריה דמר, יש לברר אם בעתיד ישתמשו במי הים שנטהרו האם מותר לברך על נטילת מים אלו[5].
♦ ♦ ♦