בעניין הפיסוק בברכת מודים - הבה"ח אלעזר גרינברג
במודים הנוסח הוא: "שאתה הוא... צורנו צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך על חיינו" וכו'. ויש לשאול היכן היא העצירה במשפט זה. וכמדומה, שהמורגל אצל הציבור לעצור אחר "לדור ודור", דהיינו שאומרים לה' שאתה צורנו ומגן ישענו לדור ודור, ונודה לך וכו'.וראיתי בסידור שיח תפילה בשם תשובת הגרח"ק קניבסקי זצ"ל שאי"ז הנכון, שהברכה כאן היא ע"פ הפס' בתהילים (סימן עט פס' יג) "ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדר ודר נספר תהלתך". ואם כן שלושה ענינים אלו- לדר ודר נודה לך ונספר תהלתך סמוכים הם וצריכים להיות במשפט אחד. ועפ"ז צ"ל "מגן ישענו אתה הוא. לדור ודור נודה לך..".
ואמרתי אביטה בפירושי הראשונים לתפילה שמא אוכל לדלות מה היתה שיטתם. והנה מהרב האבודרהם והר"י בר יקר עולה כפיסוק המורגל, שכתבו לשון דור ודור וביארו שהיא לקוחה מלדר ודר הללויה (סימן קמו פס' י), שהוא סוף משפט וסוף מזמור (ולא הביאו הפס' הנ"ל מסימן עט- וראה מהדורת תורת חיים שתמה על הרב האבודרהם שלא הביא משם). אמנם בר"א הרוקח אפשר להסביר כגרח"ק, ומכת"י פריס (של הר"א הרוקח) יותר משמע כך.
ואפשר אולי לומר שבקריאה פשוטה יש יותר משמעות למקובל, וכך מתחברות המילים, וע"כ פירשו ופיסקו הראשונים כמורגל. והיינו שכבר בתחילת ברכת מודים אמרנו "מודים אנחנו לך שאתה" (אגב שאתה כולו בקמץ, ולא שאתה בשווא נע, וכן בברכהמ"ז) ולמה לחזור לומר שאתה? - אלא שאומר אתה הוא לדור ודור, ובזה מוסיף ביחס ל"אתה".
ואשמח לכל תוספת מקור או סברא בענין זה.[1]
♦
נטילה לאכילה ממי שלא נטל ידיו שחרית - הרב חזקיה דחבש
נשאלתי מידידי, הגאון רבינו גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א (מח"ס גם אני אודך, ופרדס יוסף החדש על המועדים) מי שלא נטל ידיו שחרית אי שפיר יכול ליטול ידים לחבירו לאכילה.ואשר נראה לומר, דהנה איתא בשו"ע ד' הלכה י"א: לא יטול ממי שלא נטל ידיו שחרית: שת"ז: שהוא אינו יכול להבריח הרוח רעה כיון שעדיין הרוח רעה שורה עליו וסמך מהכתוב והזה הטהור על הטמא (לבוש) והיינו דוקא שלא ישפוך על ידיו אבל להביא לו מים מותר (מ"א) אבל בשאר נטילות אין להקפיד (כה"ג וע"ת ואז"ו ב' סדה"י וכ"מ מלשון רבינו כאן) ונ"ל שגם ט"ז ס"ל כן. והא דכתב וכ"ש בנטילה לאכילה, פירוש שאם המריק על ידי הנוטל לאכילה עדיין לא נטל ידיו שחרית, ודלא כהבנת אז"ו ובה"ט, כנ"ל ודוק.
והא לך לשון ט"ז: ממי שלא נטל וכו', דכתיב והזה הטהור על הטמא. ונ"ל דה"ה בנטילה לאכילה, וכ"ש הוא, שהרי התם עיקר החיוב משום טומאה דסרך תרומה, ע"כ.
ובבאר היטב ס"ק ט' אחר שהביא דברי הט"ז, כתב: וסדר היום ובעל יד אהרן ועולת תמיד כתבו, דבנטילה לאכילה אין להקפיד בזה כלל, עיין שם, ע"כ.
ובספר אז"ו אחר שהביא דברי הט"ז, כתב: אבל בספר עולת תמיד כתב בשם סדר היום ז"ל, היינו בנטילת ידים של שחרית ולא בשאר נטילה, ע"כ. ודוחק לומר דסדר היום לא מיירי בנטילה לאכילה רק בשאר נטילות, וכן באבודרהם ובתשב"ץ סימן רע"ז משמע דמותר, וכן נראה לקמן סימן קנ"ט סעיף י"א וי"ב, ע"כ.
ושם בהלכה י"א כתב השו"ע: הכל כשרים ליתן מים לידים אפילו חש"ו גוי ונדה.
ובהלכה י"ב כתב השו"ע: אם הקוף נותן מים לידים יש פוסלים ויש מכשירים: שת"ז: כיון שדרכו בכך לשרת לבני אדם בעניינים כאלה הוי כוחו כח גברא (לבוש) שו"ע: ונראים דבריהם.
ובמשנה ברורה סימן ד' ס"ק כ"ד כתב: ובנטילה לאכילה רשאי ליטול ממי שלא נטל ידיו, ע"כ. ובשער הציון אות ל"ג כתב, פמ"ג וש"א, ע"כ.
ובפמ"ג במשבצות זהב אות ז' כתב: ומ"ש נ"י לסעודה. הקשה בא"ר אות ז' וכ"כ של"ה וסדר היום דבנטילת ידים לסעודה שאין רק לתוספת קדושה רשאי ליטול ממי שלא נטל ידיו וכו', עיי"ש.
ונראה מכך שגם המשנה ברורה הבין ומסכים בדעת הט"ז דס"ל שאינו יכול ליטול ידיו לאכילה ממי שלא נטל ידיו לאכילה.
גם הרב כף החיים אות ט"ל, אחר שהביא את דברי הט"ז, כתב: אבל האחרונים דחו את דבריו, א"ר אות ו' וכו', וכתב שם המאמר מרדכי וכן נהגתי כמה פעמים ליטול ידי ע"י מי שלא נטל ידיו עדיין לאכילה, ע"כ.
ונראה מכך שגם הרב כף החיים הבין ומסכים בדעת הט"ז דס"ל שאינו יכול ליטול ידיו לאכילה ממי שלא נטל ידיו לאכילה.
ורבינו השתילי זתים רוח אחרת עימו, וסבירא ליה שגם הט"ז סובר שבנטילה לאכילה יכול ליטול ידיו ממי שלא נטל ידיו לאכילה.
והשתא אשכחנא מרגניתא טבא בדברי רבינו השתילי זתים, שכן בדברי השו"ע מבואר שלא יטול ידיו שחרית ממי שלא נטל ידיו שחרית. ובפוסקים מבואר שבנטילה לאכילה יכול ליטול ידיו גם ממי שלא נטל ידיו לאכילה. ועדיין לא נתבאר בדברי הפוסקים הנ"ל, אם יכול ליטול ידיו לאכילה ממי שלא נטל ידיו שחרית.
וברבינו השתילי זתים באו הדברים להדיא שאינו יכול ליטול ידיו לאכילה ממי שלא נטל ידיו שחרית, וזו כוונת הט"ז.
חזקיה דחבש
רב ק"ק שתילי זתים ראש העין
מח"ס שתילי זתים עם פירוש באר מרים ג"ח, ועטרת ישראל ורחמים ב"ח
♦ ♦ ♦