ישיבת תורת החיים, יד בנימין
מהות החודשים תשרי וניסן ועבודת ראש השנה
הקדמה
במאמר זה נבחן תחילה שתי מחלוקות של רבי אליעזר ורבי יהושע הקשורות לגאולה העתידה. השוואת המחלוקת תפתח לנו פתח לעמוד על הבדלי מהות החודשים תשרי וניסן. לאחר שנבסס את הבדל זה בעוד ועוד מקורות, ננסה לבחון מה ניתן ללמוד מכך על עבודת החגים בכלל, ועל עבודת ראש השנה בפרט.במהלך המאמר, בכוונה אציג את הבדלי המהות בין החודשים הנ"ל בזויות שונות במקצת בכל פעם. הטעם לכך הוא מפני שלענ"ד המהות הפנימית היא מעט יותר מופשטת מכל הגדרה שאוכל להגדיר. לפיכך, בעזרת זויות ראיה שונות על הבדל זה, אולי אצליח לצייר בעיני הקורא, ציור הקרוב יותר להגדרה אותה אני מעוניין להגדיר.
זהו המקום לציין שאנסה להימנע ככל הניתן מלהתנסח במונחים קבליים, מפני שבסוגיות כגון זו, קוצר הידיעה והכרת המושגים לעומקם עלול לבלבל. לדוגמה: כאשר מדברים על בני זוג, מקובל לומר שהבעל הוא 'חסד' והאשה 'גבורה'. אך כאשר מתבוננים ביחס שלהם אל ילדיהם עלולים למצוא מציאות הפוכה. אמנם יש לתרץ, אך גם יש ללמוד מכאן עיקרון חשוב, שבשביל להתעסק במונחים קבליים, יש להכיר אותם באמת ולא בשטחיות. גם במאמר זה, יש פיתוי גדול להשתמש במושגים "חסד" ו"גבורה" וכד' (ואולי גם אני אחטא בכך קצת), אך שימוש זה עלול לעורר קושיות בעיני הקורא. לפיכך אבקש מהקורא לנסות להבין את הדברים בפני עצמם, ולא למהר לשייך את הדברים אל המושגים הקבליים המתאימים להם.
עלי לציין עוד שהדברים לקמן, כדרכה של תורה, הם קצה הקרחון של הסוגיה. הקורא יוכל למצוא מקורות נוספים שלא הבאתי כאן או שכלל אינני מכיר, והנבון המוסיף מדעתו, יוכל אף להרחיב את האמור לחגים או נושאים נוספים שלא עסקתי בהם במאמר זה. ועל כגון זה נאמר "תן לחכם ויחכם עוד".
♦
מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע
בגמרא בסנהדרין מובאת מחלוקת מפורסמת על הגאולה העתידה (סנהדרין צז:):אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו. כתנאי: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.
לדעת רבי אליעזר ורב, רק כאשר עמ"י יעשו תשובה ויהיו ראוים – הם ייגאלו, ואם לאו – לא יגאלו. לעומתם, רבי יהושע ושמואל סוברים שיש קץ סופי שבו ודאי תהיה הגאולה (ע"י מלך שגזרותיו קשות).
♦
מחלוקת נוספת של רבי אליעזר ורבי יהושע
יש מחלוקת נוספת שבה חולקים רבי אליעזר ורבי יהושע על הגאולה העתידית (ר"ה י:-יא.):תניא: רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל.
רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל.
לדעת רבי אליעזר הגאולה העתידית תהיה בתשרי, ואילו לדעת רבי יהושע היא תהיה בניסן.
♦
היחס בין המחלוקות
כבר במבט ראשוני, ניתן לזהות שלדעת רבי אליעזר, המתנה את הגאולה בתשובה, הגאולה תתקיים בחודש התשובה – תשרי. גם רבי יהושע אזיל לטעמיה, שהרי גם גאולת מצרים (שהיתה בניסן) לא היתה ע"י תשובה, אלא ע"י 'מלך שגזרותיו קשות'[2]. כך לדעתו, גם בגאולה העתידית שתהיה ע"י 'מלך שגזרותיו קשות' – היא תהיה בניסן.על פי דרכנו למדנו, שלדעת רבי יהושע, הגאולה יכולה להיות גם בניסן. וגם אם ישראל נמצאים במ"ט שערי טומאה, הקב"ה יכול לעשות להם נס ולגאול אותם ב"חיפזון". לדעת רבי אליעזר, ישראל נגאלים רק אם הם בדרגה הרוחנית הראויה. הגאולה העתידית תבוא בזכות ולא בחסד.
בגמרא דר"ה דלעיל, מובאים נושאים נוספים, שבחלקם מסכימים רבי אליעזר ורבי יהושע, ובחלקם הם חולקים, כאשר בכל המחלוקות רבי אליעזר אומר 'תשרי' ורבי יהושע אומר 'ניסן'. הנושאים הנוספים בהם הם חולקים הם: בריאת העולם ולידת ופטירת האבות. נבחן את מחלוקות אלו וננסה לבסס ולדייק את היחס בין תשרי וניסן.
זמן לידת האבות
יש לעמוד על כך, שכאשר הם נחלקים על לידת האבות, הם נחלקים רק על לידת אברהם ויעקב, כמפורש בדברי שניהם ש"בפסח נולד יצחק". ויש לעמוד על החילוק בין לידת יצחק ללידת שאר האבות:התכונה הבולטת ביותר הקשורה ללידת האבות היא שאצל כולם היתה עקרוּת, מפני שהקב"ה התאווה לתפילתם (יבמות סד.). אך כאשר מתבוננים בלידתו של יצחק רואים שהיא היתה קשה מכולם: לא רק שאמו היתה עקרה כשאר האמהות, היא היתה גם איילונית (שם סד:), והיא ואברהם היו שניהם טומטומין (שם סד.). וכן אנו יודעים שגם ע"פ מזלו של אברהם הוא לא היה ראוי לבן (שבת קנו.) – מה שלא נאמר בשאר האבות.
גם בפשטי הפסוקים נראה שיש פער בין לידת יצחק לשאר האבות: אברהם עוסק בנושא הלידה ומתפלל על כך יותר משאר האבות, הגיל של אברהם ושרה בזמן הלידה גדול משמעותית מגיל שאר האבות בזמן הלידה (בפרט של שרה ביחס לשאר האמהות). נושא ה'אמונה' סובב סביב לידתו של יצחק: אברהם מאמין ואמונתו נחשבת לו "צדקה" ושרה אינה מאמינה מרוב פליאה ותמיהה. ולבסוף, אברהם ושרה הם היחידים שהיו צריכים לשנות את שמם ע"מ לזכות לפרי בטן (היחיד מלבדם שקיבל שם נוסף הוא יעקב, שזכה לשם 'ישראל' בעקבות ההתמודדות עם שרו של עשיו, לאחר שכבר היו לו אחד עשר ילדים...).
ולאחר שכבר נעשה הנס הגדול של לידת יצחק, המציאות כולה היתה מעל הטבע (ב"מ פז.): "אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין, נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין, וחזר היופי למקומו". וראה שם ניסים נוספים שנעשו להם בלידת יצחק.
יוצא אם כן, שלידת יצחק שנעשתה בצורה ניסית ומעל הטבע ממש – אין חולק על כך שהיא היתה בניסן, חודש הניסים. לעומ"ז, בלידת שאר האבות שהנס היה 'קטן' והוא נצרך רק מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם, נחלקו בכך התנאים:
לדעת רבי יהושע, הואיל וסו"ס אבותינו היו עקרים, בכל הלידות היה נס ולא רק בלידת יצחק. ממילא לידת כולם היתה בניסן. לעומתו, רבי אליעזר סובר שאין להשוות בין לידת יצחק לשאר הלידות. בעוד לידת יצחק יצאה מגדר הטבע, שאר הלידות היו סה"כ טבעיות והגיוניות (לפחות לדרגתם של האבות), וממילא לידות אלו היו בתשרי.
♦
זמן בריאת העולם
לגבי מחלוקתם בזמן בריאת העולם יש התייחסות של התוספות (ר"ה כז. ד"ה כמאן מצלינן):... אומר ר"ת: ד"אלו ואלו דברי א-להים חיים", ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן...
ומרחיב בכך הציץ אליעזר בשם האריז"ל (יח, לז):
...ועד"ז מבאר האר"י הקדוש ז"ל, דמה שאנו אומרים בר"ה "היום הרת עולם", ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, "אלו ואלו דברי אלקים חיים", כי יש עיבור ויש לידה, ומר אומר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי; כי בתשרי היה העיבור ובניסן הי' הלידה וכו' וזהו שאמר כאן "היום הרת עולם" לשון הריון, ולא אמר נברא העולם, כי בתשרי היה הריון וכו'.
ובדבריהם מבואר שניסן הוא זמן הבריאה בפועל – זמן הלידה (בריאה ובר (בן) הם במקורם מאותו שורש), ואילו תשרי הוא זמן העיבור – "היום הרת עולם", שבו לא ניכר העובר והוא רק "עלה במחשבה".
♦
מהות תשרי וניסן ע"פ האמור עד כאן
תפיסת תשרי כזמן העיבור וניסן כזמן הלידה מתחברים לאמור לעיל. שהרי בזמן העיבור אין שינוי פתאומי. השינוי בזמן העיבור ובכל זמן ההיריון הוא שינוי איטי והדרגתי. לעומת זאת, בזמן הלידה נעשית 'קפיצה', שבה פתאום יש תינוק באויר העולם (אמנם השינוי הוא טבעי ואנו רגילים אליו, אך ברמת החויה, זמן הלידה הוא הזמן המשמעותי ביותר בתהליך, והוא זה שמגדיר בפועל את המציאות מ"אין" תינוק ל"יש" תינוק).על מנת לחדד את הדברים נתבונן בשמות החודשים. חודש ניסן רומז לנו כאמור על הנס, שבו יש שינוי פתאומי של המציאות. 'ניסן' רומז גם על הנס–דגל, המורם מעל המציאות.
לעומ"ז תשרי רומז על השראת השכינה הרגילה השוֹרה במציאות הטבעית. גם אותיות 'תשרי' רומזות על הדרגתיות של ת' ש' ואז ר'[3]. פרי החג שבסוכות גם הם מצביעים על הדרגתיות כידוע.
♦
ראיות נוספות לחלוקה זו ממחלוקות רבי אליעזר ורבי יהושע
המעיין יוכל לראות שחלוקה זו שוזרת את מחלוקתם בנקודות נוספות, ואביא כאן בקצרה:כראיה לדבריו שבניסן נברא העולם, מביא רבי יהושע את הפסוק "ותוצא הארץ דשא עשב... ועץ עושה פרי". העולם נברא בחודש בו פתאום הארץ מוציאה דשאים והאילנות מוציאים את פירותיהם (ניסן גם מלשון 'ניצן'[4]). רבי אליעזר מבסס את דבריו מהפסוק "תדשא הארץ דשא עשב... עץ פרי". העולם נברא לדבריו, בחודש בו העולם כבר מלא בדשאים ופירות. גם במחלוקת זו, רבי יהושע מתייחס להתחלתה של מציאות חדשה בה העולם מתכסה לפתע במרבדי דשא והאילנות מתמלאים בפירות. ורבי אליעזר מתייחס למציאות שכבר קיימת זה זמן, בה הארץ כבר מלאה דשאים והאילנות כבר מלאים פירות[5].
גם בשאלה כיצד כל אחד מתייחס לראייתו של השני ניתן לזהות את אותו עיקרון. לדעת רבי אליעזר, הפסוק "עץ עושה פרי" מדבר על טבעו של עולם שנטבע לדורות. ולדעת רבי יהושע, הפסוק "עץ פרי" מעיד על כך שכל מעשה בראשית נבראו 'בקומתן'. התרנגולת ולא הביצה[6].
מחלוקת נוספת שהגמרא מקשרת למחלוקתם זו, היא המחלוקת על תאריך המבול (ר"ה יא:-יב.). לדעת רבי יהושע, המבול החל בי"ז באייר, שהוא לא זמן גשמים, אך "מתוך ששינו מעשיהן, שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית". לעומתו, רבי אליעזר סובר שהמבול הגיע בזמן הגשמים, בי"ז מרחשוון. כלומר, גם עונשם של דור המבול בא בעיתו ובזמנו, ולא כנס ושינוי סדרי הטבע[7].
♦
בדיקת חלוקה זו בדוגמאות נוספות
מלבד מחלוקות רבי אליעזר ורבי יהושע, ניתן לראות את היחס בין תשרי לניסן בדוגמאות רבות נוספות. כאשר עולה מדברי הגמרא (ר"ה ח.) ש'לשטרות' מונים גם מתשרי וגם מניסן, הגמרא תמהה על כך, ועונה למלכי ישראל (שהם מעל המזל) מונים מניסן ולמלכי אומות העולם מונים מתשרי. ישראל מונהגים בנס (שם הוי"ה), והגוים מונהגים בטבע (שם א-להים).ניתן להשוות עוד בין חנוכת המשכן שאותו נצטוו לבנות באופן לא צפוי, שהיתה בניסן, לבין בניין בית המקדש, שהיה רק שיכלול ופיתוח של המשכן, שהיתה בתשרי.
ככלל, ניתן להבחין שהלכות הקשורות לתשרי הן הלכות הקשורות להמשכיות משנה לשנה. לדוגמה: שמיטין, יובלות, נטיעה וירקות המנויים במשנה בריש ר"ה. והלכות הקשורות לניסן קשורות לדברים המתאפסים ומתחילים מהתחלה בניסן. לדוגמה: בפסח מתחילים להשתמש בתבואה חדשה (ויש לבער חמץ דאשתקד), מסיימים את כספי הלשכה במקדש ומתחילים להשתמש בכספי התרומה החדשים. וכן על זו הדרך.
סיכום ביניים
המורם מהאמור עד כאן הוא שתשרי הוא חודש הרומז לחוקיות ולטבע, לסדרי ההנהגה הפשוטים ללא היציאה מן הכלל. לעומת זאת, ניסן רומז לנס, ליציאה מן הכלל, לקפיצה אל מציאות על טבעית. ראינו שבחינה זו של ניסן באה לידי ביטוי גם מבחינה טבעית בהתחדשות של הדשאים והאילנות, וגם מבחינה רוחנית של יציאה מצרים.שתי בחינות אלה יכולות להצביע לנו על שתי בחינות של גאולה המופיעה בדברי הנביאים. יש פסוקים המצביעים על גאולה פתאומית: "פתאום יבוא אל היכלו האדון", אך יש פסוקים המדברים על גאולה איטית והדרגתית: "כי לא בחיפזון תצאו". נבואות מהסגנון הראשון (כחזון העצמות) אנו נפגוש בהפטרות השונות של פסח (כולל יו"ט דגלויות), ומהסגנון השני הסוכות (כמלחמת גוג ומגוג)[8].
♦
חודש ושנה
צורה נוספת של הסתכלות על היחס בין תשרי לניסן היא היחס בין שנה לחודש. כידוע שלחודשים אנו מונים מניסן, ולשנים מתשרי. החודש מסמל את ההתחדשות שבניסן, ואילו השנה קשורה להמשך והשניוּת שבתשרי. זהו אינו משחק מילים: החודש מתאפיין בהתחדשותה של הלבנה, ואנו מונים את החודשים בכל פעם מחדש (כאשר נקודת ההתחלה של הספירה היא ניסן). לעומ"ז, השנה מתאפיינת בהמשכיות. ספירת השנים אף פעם אינה מתאפסת או קופצת למספר אחר: ה'תשפ"ב, ה'תשפ"ג, ה'תשפ"ד וכו'. מה גם שמהלכה של השמש (בתקופת השנה) הוא איטי והדרגתי, ואין בו כלל שינוי פתאומי.לפיכך, בתוך גלגל השנה, החודש המסמל את ההתחדשות ואת ההתחלה הפתאומית, הוא חודש ניסן. והחודש המסמל את ההדרגתיות הוא חודש תשרי.
♦
שמש וירח
השמש, היא מקור האור. היא משפיעה את אורהּ בשווה כל הזמן, ואין בה השתנוּת. לעומתה, הירח בהשתנוּת תמידית, גדֵל וקטֵן ואף נעלם ומתחדש. הירח כידוע מסמל את הנוקבא, הקשורה גם היא לתכונות הרגש, ההשתנוּת וההתחדשות. ואילו השמש קשורה לתכונת השכל (הזכר), שבו האמת היא מוחלטת ללא שינויים.השמש תייצג גם את המוחלטוּת, את חוקי הטבע הקיימים היום, בדיוק כמו אתמול וכמו שיהיה מחר. לעומתה, הלבנה תייצג את המבט הסובייקטיבי על המציאות, את ההתערבות ושינוי הטבע למען עם ישראל (נס), את כנסת ישראל[9].
פסח – לבנה חזקה ושמש חלשה
עתה נעמוד על כך שחגי ישראל העיקריים (סוכות ופסח[10]), הם דווקא באמצע חודש. ביום זה, הבחינה של אותו חודש מאירה באור החזק ביותר (ירח מלא).ממילא, באמצע חודש ניסן, הבחינה של החודש נמצאת במלוא תוקפה. ומהי בחינת החודש? כאמור, הירח. כלומר, ט"ו בניסן הוא היום בו השמש (הנהגת הטבע והחוקיות) נמצאת בנקודה החלשה שלה (שהרי ניסן הוא החודש הרחוק ביותר מתשרי), ואילו הירח נמצא בנקודה הכי חזקה שלו: גם מפני שמדובר בחודש ניסן, וגם מפני שמדובר באמצע החודש ובירח מלא.
ביום זה, הנהגת הטבע נמצאת כביכול בחולשה, ואילו ההשגחה על עמ"י (הלבנה) נמצאת בתוקפה. יום זה הוא יום המסוגל לניסים מעל הטבע ללא תלות בזכותם של ישראל[11].
♦
ראש השנה – לבנה חלשה ושמש חזקה
הבחינה האמורה בט"ו בניסן, מתהפכת בא' תשרי. שהרי תשרי הוא החודש של החמה (והרחוק ביותר מניסן - הלבנה), ובנוסף, ביום א' בחודש, הלבנה בשיא חסרונה וחולשתה (ר"ה הוא החג היחיד שחל בר"ח, כידוע[12]).משמעות הדבר היא שהחוק ומידת הדין נמצאים במלא תוקפם, ואילו כנס"י/ המציאות כולה, נמצאים בשיא חסרונם. ממילא מתעצמת ביום זה ההשוואה בין המציאות כפי שהיא בפועל לבין איך שהיא אמורה להיראות (איך ש"עלה במחשבה"). בין העליות והירידות שלה, לבין מידת הדין האיתנה, ולכן: "העולם נדון בו להתקיים או לאו".
מבחינה זו, ניתן לראות זאת כאילו העולם חוזר לנקודת ההתחלה שלו – בריאת העולם, ושם עולה שוב השאלה: האם לברוא או לא לברוא?
♦
עבודת ראש השנה – המלכה
הדברים האמורים, מבארים מדוע למרות שמדובר ביום דין, אין כלל עיסוק בתשובה וכדומה ביום זה – הנושא היחיד בר"ה הוא המלכת ה'. שהרי בא' תשרי, אין לנו (כנס"י/הבריאה) כלל מציאות (שהרי הלבנה בחסרונה), הנושא הוא רק המשפיע – הקב"ה[13].אלא שיש עבודה נוספת מלבד "מלכויות", והיא "זכרונות". בר"ה, למרות כל חסרונותינו, אנו מזכירים את הזמנים הטובים, את המצוות, ע"מ שיעלה זכרוננו לפני הקב"ה אפילו ביום זה, והוא יכריע את הדין לטובתנו[14].
ביום זה, בו קיום כל הבריאה כולה, וכל פרט ופרט תלוי ועומד בכף המאזנים, ומצפה לגמר הדין, מעט לפני אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בראש השנה – תקיעת השופר, אנו מתפללים וזועקים: "אל נא יהי עולם בלי ירח!"[15].
♦
סוכות – שמש חזקה ולבנה חזקה
לאחר יום הדין – לאחר שהוכרע הדין שיש למציאות זכות קיום, הולכת הלבנה וגדלה, עד כי גדלה מאוד. וביום ט"ו בחודש, היום שבו הלבנה בשיא תפארתה, אך גם השמש במלוא עוזהּ, מגיעים החתן והכלה ליום המשמעותי ביותר שלהם – יום החתונה. ביום זה, ובשבעת ימי המשתה, הם יושבים בחופתם – הסוכה, וחוגגים את החיבור בניהם. את הניצחון ביום הדיןטו.♦ ♦ ♦[16]
הערות שוליים
- ↑ גם המן עצמו, גרם לעורר את ישראל לתשובה בחודש ניסן (!). שהרי הוא הפיל את הפור בי"ג ניסן, בו ביום חזרו ישראל בתשובה, ולאחר שלושת ימי התענית נתלה המן, ובעצם התחילה גאולת פורים.
- ↑ ובדומה לו סדר תשר"ת (גם ע"פ הראשונים שקראו לו סדר קשר"ק, ואכמ"ל).את הסדר וההדרגתיות אלו ניתן לראות גם בתקיעות עצמן: שהרי אנו מתחילים עם התקיעה הפשוטה. לאחריה השברים, שהם תקיעה שבורה, ולאחר מכן התרועה, שהיא מעין שברים שבורים. סדר זה של תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה, מצביע על סדרו של העולם, שנמצא במצב פשוט 'לפני ואחרי', שהרי קודם שברא את העולם היה ה' ושמו אחד (כמובא בספרי המקובלים. ראה למשל בתחילת האילן הקדוש לרמח"ל) ולבסוף "ביום ההוא יהיה ה' ושמו אחד". ובין הפשוטה לפניה ואחריה מופיע עולם השבירה. עולם התיקון.
- ↑ ולפיכך הוא קשור גם לנץ החמה, שמופיע כביכול בפתע.
- ↑ יש לעמוד על כך שדברי הגמרא הללו מחזקים בצורה מפליאה את דברי התוס'. שהרי כאמור רבי אליעזר מביא ראיה מדיבורו של הקב"ה ("עלה במחשבה להיבראות"), ורבי יהושע מביא ראיה מהפסוק המדבר על הבריאה בפועל. אמור מעתה: בתשרי עלה במחשבה להיבראות, ובניסן נברא בפועל.
- ↑ שוב: רבי אליעזר מצביע על הטבע והחוקיות שבבריאה, ואילו רבי יהושע עוסק בקפיצה שאירעה בבריאה. ה"יש מאין".
- ↑ ודאי שהוא מודה שהיה במבול שינוי מסדרי הטבע, אך שינוי זה היה קטן ביחס לשיטת רבי יהושע.יש לציין שהברייתא מביאה גם בדברי רבי אליעזר את המילים "מתוך ששינו מעשיהם שינה הקב"ה עליהם...", אך הגמרא מעמידה זאת בנושאים אחרים ולא במזל היום וזמן הגשמים.
- ↑ לא שכל הפטרות החגים הם ע"פ הכלל שכתבתי, שהרי יש הפטרות שאנו קוראים מפני שהחג מוזכר בהם. אלא שאם מוזכר נבואה לעת"ל, היא תהיה ע"פ כלל זה.
- ↑ "דוד מלך ישראל חי וקיים".
- ↑ כידוע, לשבועות אין תאריך מהתורה – הוא צריך להיות חמישים יום לאחר הפסח. ממילא, התאריך יכול להשתנות כאשר עיבור החודשים נקבע ע"פ עדים.
- ↑ כאשר אנו מדברים על 'זכויות', אנחנו מדברים על חוקים וכללים. בניסן מתגלה במלא הדרו הכלל "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם". חן ורחמים מעבר לכללים, רק בגלל אהבת ה' אלינו.כעין זה אמרו (נדה ע:) שהפסוק "לא ישא פנים" מדבר לאחר גמר דין (שזה בחינת חודש הדין, חודש תשרי), ואילו "ישא ה' פניו אליך" הוא לפני גמר הדין (שזה בחינה של ניסן).
- ↑ יש לציין שבכל ר"ח יש בחינה מסוימת של חולשה של כנסת ישראל. מפני כך בכל פעם כאש הלבנה מתחדשת אנו אומרים "דוד מלך ישראל חי וקיים", ואף אומרים "כשם שאני... כך לא יוכלו כל אויבי לנגע בי לרעה". כלומר, בזמן מיעוט הלבנה היה פתח למקטרגים (הרוחניים והגשמיים) לבוא ולהילחם בישראל, ועכשיו כאשר כנסת ישראל מתחזקת, הם אינם יכולים לה.
- ↑ מה שאין כן בחודש אלול ובשאר עשרת ימי תשובה, בהם אנו משתדלים להתחזק בסליחות ובקיום מצוות. שהרי כל עוד הלבנה קיימת, גם אם היא מאוד מועטת, אנו משתדלים להרבות את אורה ולהעצים את גודלה. אך כאשר היא איננה קיימת כלל, אין אליה כל התייחסות, ואין משמעות מיוחדת להעצמתהּזהו המקום לעמוד על מהות התשובה של ימי הדין. התשובה כיום נתפסת כאמירת סליחה נקודתית בימי הסליחות (ואולי אפילו עם תחינה מרובה), ובלא מילים, גם חזרה לשיגרה לאחר הימים הנוראים. אך יש ללמוד מכך שחודש התשובה הוא דווקא בתשרי ולא בניסן. התשובה היא אינה קפיצה מהירה אל מקום גבוה, כמו בניסן, אלא תנועת התקדמות הדרגתית שאמורה להישמר ולהישאר. לפיכך שייך יותר שהאדם יתקדם במעט, התקדמות המשתמרת, ולא יקפוץ אל דרגות גבוהות מדי שעליהן הוא לא יצליח לשמור לאחר חודש תשרי.
- ↑ כאשר מסתכלים על ראש השנה מהבחינה של 'זכרונות', מובן יותר מדוע יש צורך (פנימי) בראש השנה יומיים. כאשר ראש השנה הוא רק יום אחד, עם ישראל (והמציאות כולה) נכנסים לדין בנקודת השפל הכי גדולה שלהם. כאשר ראש השנה מורחב ביום נוסף (משיקולים הלכתיים של ספק עיבור החודש (ספק שלכאורה היה קיים כבר בימי יהושע)), אזי הדין נעשה גם ביום בו מתברר שיש לכנסת ישראל קיום, ממילא גדולים יותר סיכוייה לזכות בדין. לפיכך נקרא היום הראשון "דינא קשיא" והיום השני נקרא "דינא רפיא".
- ↑ משפט זה אמנם מתייחס ליצחק אבינו, אך הקשר לנידון דידן אינו מקרי. גם ליצחק אבינו אין קיום עצמי, והוא לא היה ראוי לבוא לעולם אלמלא זכויותיו של אברהם אבינו (לפיכך הוא נולד בפסח, וכדלעיל בהרחבה). דברים אלו קשורים לנתון המובא בספרי המקובלים, שיצחק הוא מנוקבא. כ"כ, ביום זה דר"ה, הועלתה כשאלה זכות קיומו במציאות בניסיון העקדה, ממש כפי שזכות העולם כולו עולה לשאלה באותו יום ממש.
- ↑ אודה ולא אבוש, שלא זכיתי למצוא קשר בין מהלך זה האמור בכל המאמר כאן, לבין יום הכיפורים –דבר המתבקש ביותר לענ"ד. אפשרות אחת היא שאכן אין קשר! ישנו מהלך שמתחיל בר"ה ומסתיים בסוכות, וישנו מהלך אחר שמתחיל בר"ח אלול ומסתיים ביום הכיפורים. שני מהלכים אלה, מתחברים ויוצרים את עשרת ימי תשובה, אך הם מהלכים שונים. אך אפשרות שניה היא שיש קשר ויש עוד לנסות ולעמוד עליו.אציין רק שכאשר ניסיתי לחשוב על הקשר ליום הכיפורים, ניסיתי לחשוב בדרך ההפוכה: באיזה תאריך אני הייתי שם את יום הכיפורים, לאחר שידוע לי כל המהלך של מאמר זה (ובהנחה שיש צורך בצום). התשובה הראשונה שעולה היא ראש השנה עצמו. כי ביום זה יש מיעוט וביטול של המציאות, המתאים לפעולת התענית. אך כאמור לעיל, ראש השנה הוא אינו זמן של סליחות וממילא גם לא יום תענית. הנושא הוא הקב"ה וההמלכה ולא המציאות וחטאיה (שהרי אין ירח כלל). ממילא שתי תשובות הבאות שעולות (הקורא מוזמן לחשוב על כך לפני המשך הקריאה) הן: יום לאחר ר"ה ויום לפניו. ימים אלו הם הימים הקרובים ביותר לראש השנה, אך בשונה ממנו –יש בהם ירח. כלומר יש התייחסות למציאות, ובנוסף, המציאות מופיעה בקטנותה. היא דורשת תיקון וכפרה, וממילא היא בזמן הראוי ביותר לתענית. כאשר חשבתי על כך, נזכרתי שאכן שתי תאריכים אלו הם זמני תענית: מוצאי ר"ה הוא צום גדליה (צום גדליה מסמל את נפילתה של המלכות דוקא בשלב בו היא אמורה לבנות את עצמה בחזרה, ואכמ"ל) וערב ר"ה גם הוא זמן תענית (ראה או"ח תקפ"א).