ישיבת קרית מלך
בעניין קבלת גרים מזרע עמלק
כתוב במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח, מסכתא דעמלק פרשה ב): ר' אליעזר אומר, נשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו. שנאמר (שמואל ב פרק א פסוק יג) "ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי".הקשו המפרשים שהרי הגמרא בסנהדרין (דף צו: וכן בגיטין נז:) אומרת מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ואם כן איך יתכן שגיירו אותם.
נאמרו בכך כמה תירוצים[2].
החמדת חיים (פורים פרק ה אות יז) יישב שמדובר שמעצמם נתגיירו, כמו שכתוב (אסתר פרק ח פסוק יז) "ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם", וכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף כד: ד"ה לא) שהתגיירו מעצמם. ובמכילתא כתוב ומביתו של עמלק לא יקבלו, ולא כתוב לא יתגיירו.
אך המגילת ספר (לאווין קטו) הקשה, שהרי הגמרא ביבמות (דף מו:) אומרת, שגר צריך להתגייר בפני שלשה הכשרים לדון, והאיך בני ישראל קיבלו אותם. ועוד, והרי בשמואל שם כתוב שדוד הרג את הנער העמלקי, ואם כך, למה דוד הרגו, יכול היה להיות שהנער יתגייר מעצמו.[3]
ותירץ שמדובר שמצאו תינוקות מושלכים בחוץ וגיירום והטבילום כדין, ולא ידעו שהם מזרע עמלקי, ורק אחר כך נודע שהם היו מבני בניו של המן.
ועוד כתב, שיתכן שכוונת המכילתא היא שאמנם אין מקבלים אותם לבוא בקהל ולישא בנות ישראל, אבל דינם כישראל לכל דבר, והם נושאים נשים מבין עצמם.
היד דוד (בסנהדרין צו: ד"ה מבני בניו) תירץ בזה ה' תירוצים:
בתירוץ ראשון כתב שבאמת דין זה שלא לגייר מבני עמלק, לא נפסק בהלכה. ואדרבה, הרמב"ם (איסורי ביאה פרק יב הלכה יז) כתב: כל הגויים כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצוות שבתורה, והעבדים כשישתחררו הרי הן כישראל לכל דבר וכו'. והרמב"ם לא הזכיר את זרע עמלק שלא יקבלו אותן. ואפשר שהרמב"ם הוכיח את זה מגמרא זו שחולקת על המכילתא[4].ד
ועוד יישב, שאפשר להגיד שכל מה שאסור לקבל גרים זה לכתחילה, אבל אם כבר קיבלו, הרי הוא גר. וכאן מדובר שאחד מבני המן התגייר שלא ברצון החכמים, ונהיה גר ובניו למדו תורה בבני ברק.[5]
ועוד אפשר לתרץ, שמה שכתוב מבני בניו הוא לאו דווקא, אלא מדובר שהגרים היו מבני בנותיו, שאחד מן האומות בא על בת המן, והרי אצל הנכרים היחוס הולך אחר האב, ואם כן היה מותר להם להתגייר[6].
ועוד תירץ, שהמעשה היה בבת ישראל שנשבתה, ובא אחד מזרע המן ואנסה וילדה, וודאי בנה כישראל הוא, למ"ד נכרי הבא על בת ישראל הוולד כשר. ואף הסוברים שדינו של הוולד כגר, וודאי שבכזה אופן יקבלו אותו, ולא ידחו אותו מפני שאביו מזרע עמלק.
ותירוץ חמישי תירץ על פי התוספתא (קידושין פרק ה הלכה ו), שלאחר שבלבל סנחריב את כל האומות, מותר לגייר את כל האומות ויכולין הן לבוא מיד בקהל, ולא חוששים בד' עממין, וגם אין לחוש שהן מעמלק. אלא שהגמרא ידעה לאחר הבלבול שיש מבני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק.
האבני נזר (או"ח סימן תקח) תירץ על פי התנא דבי אליהו (רבה פרשה כב), שאליפז ציווה את עמלק בנו, שידע שעולם הבא אינו מתוקן אלא לישראל, ושילך ויסייע להם בחפירות בארות וכדומה ויזכה עמהם בעולם הבא. כיון ששמע עמלק את זה שעולם הבא הוא רק לישראל, נעשה שונא ורודף לישראל.
והנה זהו שורש החטא של עמלק, שהוא אינו רוצה בשום אופן להיות נכנע לישראל, ועל כן גם כשיתגייר, זה לא הוכחה שהוא רוצה לקבל את מרותם של ישראל, משום שהוא סובר שגם הוא כמותם ואין לו צורך להכניע את עצמו. וברגע שיראה בישראל מעלה אחת שאין לו, שוב ישנאם כעמלק אביו.
וכל זה שלא בזמן הכיבוש, אבל בזמן הכיבוש, שהוא צריך לקבל על עצמו מיסים ושיעבוד, בזה הוא נכנע ולא ירים את ראשו, ושוב אינו אוחז מעשה אבותיו בידו ואפשר לגיירו.
הכלי חמדה (שופטים אות י ד"ה אמנם מה) יישב בזה, שהרי מרדכי קנה את המן לעבד (עיין מגילה טו:) ומסתמא מרדכי כשקנאו, מל את המן לשם עבדות, ועבד כנעני הרי הוא כישראל, ונפקע ממנו יחס עמלק, ואם כן הרי המן אינו כלל מזרע עמלק. ודוחק לומר שהמן לא הניח למול ולטבול את עצמו, שאם כן מרדכי לא היה מחזיקו[7].
החזון איש (יו"ד סימן קנז סעיף ה) כתב שכל מה שלא מקבלים מעמלק, זה דווקא עמלק שנלחם בישראל, שכיון שאחז במעשה עמלק, אינו ראוי להדבק בעם ישראל. אך אם הוא לא נלחם בישראל, מקבלים גרים גם מעמלק. וזה שדוד הרג את הנער העמלקי, צריך לומר שהנער השתתף במלחמה. אמנם בשאר האומות, גם אם הם נלחמו בישראל מקבלים אותם.
♦ ♦ ♦