הגאון רבי יעקב קראנץ זצ"ל
המגיד מדובנא, בעל אהל יעקב ועוד

ביאור במדרש איכה - מכות החורבן[1]

הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ [איכה א, ה]
במדרש (איכה רבתי א, לב): "כי ה' הוגה על רוב פשעיה - יכול על מגן, ת"ל על רוב פשעיה". והנה דברי המדרש סתומים חתומים מבלי מובן כלל[2].
ואמר המגיד על דרך משל, באחד שנתן לחברו מכת לחי בחינם על לא דבר, והלך חברו ונתן לו בחזרה שתי מכות לחי. וכששאלו לו מדוע נתת לו שתי מכות? השיב: מכה אחת נתתי לו בחזרה מחמת שהוא נתן לי מכה אחת, ומכה אחת נתתי עבור החוצפה הגדולה שהיתה לו שנתן לי מכה בחינם, על לא דבר, ועל דבר זה בלבד ראוי לי ליתן [לו] הכאה אחת.
וזה הוא שאמר המדרש: כי ה' הוגה - במכות ריבית, יכול על מגן, שגם על זה הוגה, כיוון שחטאו, בגדו ומרדו בהקב"ה בחינם על לא דבר, כיוון דהקב"ה אומר (ירמיה ב, ה): "כֹּה אָמַר ה', מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ". תלמוד לומר, על רוב פשעיה, שההכאות והעונש היו רק על הפשעים הרבים[3].
♦
הייסורים אף הם בהשגחה לטובה
להשלמת היריעה, נביא ביאור נוסף במדרש זה, שביארו רבינו (כתבי המגיד מדובנא ח"ב עמוד 202), וכלשונו:
מדרש - כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ. יכול על מגן. תלמוד לומר: עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ.
ידוע שהגויים אומרים כי סיבת גלותנו ומרי סבלנו היא משום שהקדוש ברוך הוא הסיר את השגחתו מעלינו והפקיר אותנו להיות מרמס לכל, והם מדמים בנפשם, שכל הרעות והצרות שהם גורמים לנו הן פרי רצונם בלבד ואין מידם מציל. אבל כל דבריהם הבל ושקר. כי חסדי ה' לא תמו ולא כלו רחמיו עמנו. אף הצרות המתרגשות ובאות עלינו הן לטובתנו. אשרינו שאנו סובלים - מפני חטאינו אנו סובלים. לא באו היסורים הקשים אלא למרק את עוונותינו ולשמש סמים לרפואתינו. אף הרע אינו רע אלא למראית עין. כל מה שנגלה לנו בחזקת רע, אינו אלא דרך אל התכלית הטובה. ראה מה שכתוב בירמיהו: והיה כאשר שקדתי עליכם להיטיב אתכם, כן אשקוד עליכם להרע. רצה לומר, גם הרע נובע מתוך מקור הטוב. מן הרצון להיטיב לו.
ואגיד לך משל:
אב אחד חלה בנו יחידו, קרא לרופא. אמר הרופא, שהחולה טעון הקזת דם, וציווה על האב לצאת מהבית כדי שיוכל לגשת למלאכתו, שאם לאו, יסרב הבן, ויקרא לאביו בצעקה ובבכייה לרחם עליו ולהוציאו מידי הרופא, עשה האב כך. כיוון שחזר הביתה לאחר המעשה, פרץ הבן בבכי מר ואמר לאביו: למה שלחת אלי את איש הדמים הלזה לחתוך את בשרי ולשפוך את דמי? ומה גדול היה תימהון לב הבן כשיראה שלא די שאין אביו גוער ברופא, הוא מוציא מטבע מכיסו ומשלם לו חלף הצער והכאב שגרם לו. שוב פרץ הבן בזעקה גדולה ומרה: הגם אתם, אבא, הנך אכזר כמו איש הדמים הלזה? אין זאת כי גם אתה רוצה ברעתי, ולכן שלם תשלם בעד כל המכות אשר הכני האיש הלזה. ענה ואמר לו אביו: טועה אתה בני. לא שכלך הטוב - כי אם כאבך דובר מתוך גרונך. אך אל תשפוט לפי הכאב בשעה זו, כי אם לפי הרפואה שתעלה לך לאחר זמן, ובעדה ראוי הרופא לשכר טוב.
אף הכתוב אומר כך: 'היו צריה לראש, אויביה שלו'. הרי חס ושלום יש כאן עיוות הדין, שצרינו נמצאים נשכרים. על כך בא המשך הכתוב: 'כי ה' הוגה על רוב פשעיה'. והמדרש אומר: יכול על מגן. כלומר, שהיסורים הם חס ושלום בלי השגחת הבורא, כפי שהגויים סבורים. תלמוד לומר: 'על רוב פשעיה'. רצה לומר יש כאן השגחה למרק עוונותינו, ולפי שהגויים ממרקים ומרפאים אותנו הם ראויים לשכר.
[ועל דרך זה כתב רבינו בספרו קול יעקב על חמש מגילות, איכה – קול בוכים, מהדורה חדשה עמוד רעו. לביאורים נוספים שכתב רבינו, ראה באהל יעקב (יריעות האהל בראשית, מהדורה חדשה עמוד מד). אהל יעקב (פרשת דברים, מהדורה חדשה עמוד צה)].
♦ ♦ ♦