כולל פוניבז'
דיני וזמני תיקון חצות בבין המצרים ובכל השנה[2]
ההתאבלות בבין המצריםכתב המשנ"ב (תקנא, סק"ג): ובכוונת האר"י כתב שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כמו חצי שעה.
♦
תיקון חצות בחול ובימי מועד
ובביה"ל כתב את ענין עשיית התיקון חצות, והביא מהפמ"ג שבערב שבת אחר חצות אין עושין חצות וכ"ש בר"ח אב וכן בערב ט"ב אין עושין חצות אחר חצי היום (והיינו אמירת תיקון חצות ולא אבלות ובכיה בעלמא שבהם עסק במשנ"ב, דלזה לא קרינן בלשון עושין חצות).
♦
תיקון חצות בער"ח
והביה"ל לא הזכיר שאין עושין חצות בערב ר"ח, ומשמע דזה מותר, ולכאו' זה משום שהתירו לומר סליחות בערב ר"ח בתקנת יוכ"ק, ושוב זה מתיר אף באמירת תיקון חצות.
וכבר עמד בזה המשנ"ב תיז. ד. וז"ל כתב המג"א דמנהג טוב לומר הסליחות דיוכ"ק קודם תפילת המנחה ובמקום שאומרים דברי כיבושין יאמרו ג"כ קודם תפילת המנחה (וכדביאר המג"א דמן המנחה ולמעלה חל ר"ח) ובזמנינו המנהג לומר הסליחות אחר תפילת המנחה.
ובאמת היה מקום לחלק בין אמירת יוכ"ק, שהוא משום כפרת הר"ח ומישך שייך לר"ח, לבין אמירת תיקון חצות, אך מ"מ לא ס"ל לביה"ל לחלק בזה.
אמנם כבר נהגו שלא לומר את התיקון חצות בערב ר"ח, ואומרים אז רק את היוכ"ק של ערב ר"ח אב. ולכאו' זה משום שפירשו בביה"ל דנקט ערב שבת וה"ה ערב ר"ח דדינם שוה, ופשיטא להו דתקנת יוכ"ק ששייכת לר"ח לא מתרת שאר עניני סליחות. ומה שאת הדין של ערב ט"ב כתב הביה"ל להדיא, זה משום שזה לא נלמד מהדין של ערב שבת, כיון שערב ט"ב נועד להיות בדאבון נפש (משנ"ב תקנב. כג.), וצריך להשמיע את זה בנפרד שאף ערב מועד דקרא עלי מועד נאסר באמירת תיקון חצות.
♦
תיקון חצות קודם חצות
ובלשון הביה"ל צ"ע, דכתב שבערב שבת אחר חצות אין עושין חצות. דלכאו' זה פשיטא שמיירי אחר חצות, דבזה עסקינן במשנ"ב שכתב להתאבל אחר חצי היום וכן כל תיקון חצות הוא רק בחצות. וכן גבי ערב ט"ב הדגיש הביה"ל דאין עושין חצות אחר חצי היום, ואינו מובן מה ענין ההדגשה שכתב אחר חצי היום.
♦
אפשרות לתיקון חצות בערב שבת
אמנם מבואר במשנ"ב א. ט. לענין חצות לילה דהעת להתאונן על החורבן נכון יותר שיהיה קודם חצות מעט ומחצות ואילך יעסוק בתורה. ונמצא דזמן תיקון חצות הוא קודם חצות בזמן הסמוך לחצות. ולכאו' לפ"ז גם כאן, כשכתב המשנ"ב דאחר חצי היום יתאבל ויבכה, היינו לכתחילה קודם חצות בזמן הסמוך לחצות, דגם לזה קרינן אחר חצי היום דזה בסוף חצי היום. וזה שהדגיש הביה"ל דכל מה שלא אומרים תיקון חצות בערב שבת ובערב ט"ב זה דוקא אם הוא אומרו לאחר חצות, אך אם הוא אומרו בזמן הלכתחילה, שהוא קודם חצות, ודאי אפשר לאומרו אף בערב שבת וערב ט"ב.
ונמצא לפ"ז דודאי שענין האבלות והבכיה והתיקון חצות נוהג גם בערב שבת וערב ט"ב, אלא שאז מעכב לעשותם בזמן הלכתחילה שהוא קודם חצות, ואין לעשותם לאחר חצות.
אמנם כבר נהגו שכלל לא לעשותם בערב שבת ובערב ר"ח, ויעומשנ"ת בזה לקמן ע"פ שיטת הזוה"ק.
♦
חישוב זמן חצות
עוד כתב המשנ"ב א. ט. דזמן חצות לילה הוא תמיד באמצעות הלילה ממש בכל מקום, ואפילו בלילות הארוכות או הקצרות והיא י"ב שעות אחר חצי היום. וכתב בשעה"צ דזהו דלא כהמג"א (שהובא בבאה"ט) דפסק כהזוה"ק דלעולם חשבינן הלילה לי"ב שעות הן בקיץ והן בחורף.
וביאור ב' השיטות הנ"ל מבואר במג"א רלג. ד., דלשיטה א' אזלינן בתר שעות זמניות ותמיד מחלקים את כל היום בנפרד לי"ב חלקים שוין ואת כל הלילה בנפרד לי"ב חלקים שוין, וכל חלק נקרא שעה זמנית, ובשעות אלו משערין את חצות הלילה ואין אורך השעות שוה ביום ובלילה בחורף ובקיץ. ולשיטה ב' אין כלל ענין של שעות זמניות, ולעולם נותנים ללילה שהיא תחילת היממה י"ב שעות של שישים דקות, ומיד אחריהם מתחילות י"ב השעות של היום, והיינו דבחורף כלות הי"ב שעות של לילה קודם עלוה"ש, ומשם ואילך מתחיל היום. והחצות לילה אינו באמצע הלילה ממש אלא לאחר ו' שעות של שישים דקות, דזה מעט קודם אמצע הלילה. וכן חצות היום אינו באמצע היום ממש, אלא לאחר י"ח שעות מתחילת הלילה דזה מעט קודם אמצע היום. ובקיץ כלות הי"ב שעות של לילה רק לאחר עלוה"ש ומשם ואילך מתחיל היום, והחצות לילה אינו באמצע הלילה ממש אלא לאחר ו' שעות של שישים דקות, דזה מעט אחר אמצע הלילה, וכן חצות היום אינו באמצע היום ממש אלא לאחר י"ח שעות מתחילת הלילה, דזה מעט אחר אמצע היום.
♦
חילוק בחישוב השעות בין תיקון חצות לשאר דינים
וביאר המג"א שם דאף שלענין המנחה ודאי אזלינן כפי השעות הזמניות הנראות לעינינו בכל מקום ומקום, וכשיטה א' הנ"ל, דהרי בעינן ינטו צללי ערב דזה ודאי רק ממש באמצע היום, וכן לענין השבתות והמועדים נקטינן כן כיון שהם ניתנו לנו כפי הזמן שלנו, מ"מ לענין חצות, שצריך לכוין את העת שהוא עת רצון לפני ה' שאצלו לילה כיום יאיר, אזלינן כשיטה ב' ונותנים י"ב שעות של שישים דקות גם ללילה וגם ליום. דכמו שמצינו שברגע אחד יש בא"י לילה ובחו"ל יום, כך גם שייך שבאותו רגע יהיה לילה בארץ ויום בשמים, ולתיקון חצות בעינן כפי הזמנים בשמים.
ומ"מ אף למג"א דנים בזמני השמים כלפי כל מקום ומקום, דלא שמענו לומר דכיון שצריך לילך בתר זמנו של ה', שוב מסתבר שהזמנים אצלו הם רק לפי תחילת היממה שבא"י, ויצטרכו גם בחו"ל לומר תיקון חצות לאחר ו' שעות מתחילת הלילה של א"י, אלא ודאי שזמני השמים הם לפי כל מקום ומקום.
אמנם המשנ"ב פסק דלא כהמג"א, וס"ל דלעולם זמן התיקון חצות הוא ממש באמצע הלילה.
ולפ"ז אף מש"כ האר"י להתאבל ולבכות בימים אלו בחצות היום, זה תלוי במחלוקת הנ"ל, דלמשנ"ב זה ממש בחצי היום, ולמג"א ע"פ הזוה"ק זה מעט אח"כ, כיון שבימי הקיץ הלילה מתארך בי"ב שעותיו אל תוך היום.
♦
בימים אלו חישוב החצות רק כהזוה"ק
ובזה יל"פ את לשון האריז"ל שכתב שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום, דכוונתו בדוקא אחר חצי היום, והיינו מעט אח"כ ולא ממש בחצות, ומשום שאזל בשיטת הקבלה ע"פ הזוה"ק שהזמן בקיץ הוא מעט אחר אמצע היום.
ולכאו' משמע מסתימת לשון המשנ"ב, דבתיקון חצות זה, שהוא באמצע היום, מודה המשנ"ב שהזמן הוא כשיטת הקבלה לאחר חצי היום ולא ממש בחצי היום. ומשום שכל המקור לענין זה הוא מהאריז"ל, וא"כ אין לפסוק בזה בחישוב השעות דלא כהאריז"ל. ומה שנתבאר לעיל שלכתחילה יש לומר את התיקון חצות בימים אלו בזמן שקודם חצות סמוך לחצות, יתפרש להמבואר כאן, לזמן שלפני החצות שע"פ הזוה"ק, ולא לזמן שלפני חצי היום ממש.
♦
בערב שבת אין אפשרות לאמירת התיקון
ומעתה יתבאר נפלא אמאי נסתם בביה"ל דאין עושין חצות בערב שבת ובערב ט"ב לאחר חצי היום, ולא ביאר הביה"ל דשפיר אפשר לקיים את התיקון חצות קודם חצות בזמן הסמוך לחצות (וכדהובא לעיל להעיר). דהרי במנהג זה קימ"ל שהזמן הוא רק לאחר חצי היום, ולענין זמן דיני מנחה ושבת קימ"ל שחצות הוא ממש בחצי היום, וא"כ בערב שבת לא שייך לקיים כלל את אותו המנהג. ולפ"ז מה שהדגיש שם הביה"ל שאין עושין אז חצות אחר חצי היום, וכוונתו, דרק מפני שמוכרחים לעשותו אחר חצי היום, וא"א לעשותו לפני חצי היום, אין לעשותו כלל.
♦
תיקון חצות ברוב עם
עוד מבואר במשנ"ב סימן א' דחבורה שנתחברו יחד לומר תיקון חצות בציבור אין למונעם (משום יוהרא, וכדדן בזה השע"ת שם) ואדרבה ברוב עם הדרת מלך, והיינו דגם בדבר שאינו חיוב כלל יש את הענין של ברוב עם.
♦
תיקון חצות בביכ"נ
עוד כתב המשנ"ב שם, וטוב יותר שיאמרו את התיקון בביכ"נ משיאמרוהו בחדר הסמוך לו דביהכ"נ קדיש טפי, וגם שיהיו מעשרה ראשונים (ומבואר דהמקדים לבוא מעשרה ראשונים, אך התחיל להתפלל או להניח תפילין בחדר הסמוך, ונכנס לביכ"נ רק לאחר שהיו שם עשרה, אין לו את מעלת העשרה ראשונים).
♦
אמירת התיקון זמן רב אחר חצות
ומבואר שאמרוהו סמוך לשחרית ולא סמוך לחצות. וכבר כתב שם השע"ת דמי שלא אמר את התיקון בחצות יש לאומרו עד עלוה"ש, ובדיעבד יש מציאות לתיקון אף כשאומרו בין עלוה"ש לנה"ח.
ונפק"מ בזה אף לימים אלו במאי דשכיח שזמן חצות היום אינו פנוי לאמירת תיקון חצות, דמ"מ אפשר לאומרו עד שקיעה"ח ואפילו עד צאה"כ.
♦
אם בימים אלו יש תיקון חצות לילה
עוד כתב שם המשנ"ב שהאחרונים קבלו משכבי עד קומי היינו שבועות שאומרים שכבי עד ט"ב שאומרים קומי אי"צ לקום בחצות לילה, ויש אומרים מט"ו באב עד ט"ו באייר יקום, והנוהגים ע"פ קבלה סוברים שצריך לקום תמיד.
♦
האומר תיקון בלילה אי"צ לאומרו ביום
ולכאו' בזה יתבאר מה שהביא המשנ"ב כאן מהאר"י רק להתאבל ולבכות אחר חצי היום, בלא להזכיר כלל את ענין התיקון חצות, ורק בביה"ל הוא הביא מהפוסקים שיש לומר בחצי היום את התיקון חצות. דיתכן לבאר דלהאר"י נוהגים ע"פ הקבלה לקום בימים אלו בחצות לילה, וא"כ כבר אמרו את התיקון חצות בלילה, ואין להטריח (או אין ענין) לאומרו שוב ביום. אך הפוסקים נהגו כהאחרונים שסבירא להו שבימים אלו אי"צ לקום בחצות לילה, וא"כ ודאי יש מקום לומר בזמן שמתאבל ובוכה לאחר חצי היום את התיקון חצות, כיון שעדיין לא אמרוהו באותו יום.
♦
נוסח אני מאמין
ובשע"ת שם הביא דכתב הברכי יוסף בשם החסד לאברהם דאחרי שהשלים תיקון חצות יאמר אני מאמין באמונה שלימה בנחמת ציון, אלקינו ברחמיו ינחמינו ויחדש עלינו מלכותו מהרה, אמנם בנוסח דידן לא נהגו לאומרו.
♦ ♦ ♦