בני ברק
אמירת נחם בתשעה באב בערבית ושחרית
אמירת 'נחם' בתפילה בתשעה באב, לא נזכרה בבבלי, ומקורה בתלמוד ירושלמי (תענית פ"ב ה"ב), "יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע, ומהו אומר, רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך...", ומבואר שם לאומרה בברכת עבודה או הודאה, אך הראשונים כתבו שהמנהג שאומרים אותה בברכת בונה ירושלים. ונחלקו הדעות והמנהגים בזמן אמירתה של תפילה זו.יש מן הראשונים שכתבו לומר תפילה זו בכל תפילות היום, וכ"כ רע"ג בסידורו (סדר ת"ב, מהד' מוה"ק עמ' קלב): "תשעה באב ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה כמו בחול, וכשמגיע על ירושלים עירך ברחמים תשוב ובנה אותה בנין עולם בימינו, אומר רחם ה' אלהינו עלינו... זו התפילה שמתפללים ערבית שחרית ומנחה". כמו כן רבים מן הראשונים הביאו תפילה זו ולא פירשו לאומרה רק במנחה, וסתימת דבריהם היא לאומרה בכל התפילות. הלא הם רס"ג (בסידורו עמ' שיח), הרי"ף (תענית י ע"א מדפיו), והרמב"ם (פ"ב מתפילה הי"ד), והריא"ז (תענית פ"ד ה"ב אות טו), ועוד. וכ"ה מנהג איטליה, כפי שהוא בסידוריהם, וכן מובא בפשיטות בשבלי הלקט (סי' רסז ורסט) ובתניא (סי' נט - סא), וכ"כ בספר התדיר (עמ' רלא), "ובשמונה עשרה בין ביחיד בין בציבור, כשמגיע לברכת על ירושלים עירך ברחמים תשוב, אומר בערבית ובשחרית ובמנחה רחם ה' אלהינו עלינו"[1]. וכ"ה מנהג המוסתערבים, יושבי א"י וסביבותיה הקדמונים (טרם בוא הספרדים), וכפי שהוא במחזור ארם צובה (ונציה רפ"ז). וכ"ה מנהג התימנים, כפי שהוא בסידוריהם[2].
ויש שנהגו לומר נחם רק במנחה[3], כפי שהוא בהרבה מקורות מצרפת ואשכנז. בספר הפרדס לרש"י (הל' ט"ב), ובמחזור ויטרי (סי' רסח), ובראבי"ה (סי' תתצ), וברוקח (סי' שי), ובמנהגי מגנצא וגרמיישא (צפונות ח עמ' ה), ובמנהגים ישנים מדורא (לתלמיד מהר"ם מרוטנבורג, עמ' 148), וברא"ש (תענית פ"ד סי' לד) ובטור (סי' תקנז)[4]. וכ"ה במנהגי מהרי"ל ובתשובת מהרי"ל (החדשות סי' נד), ובמנהגים לר"א טירנא, ובאגור (סי' תתנא). וכ"כ הרמ"א בדרכי משה ובהגהתו לשו"ע (סי' תקנז).
וכן הוא מנהג ספרד, כמש"כ הרי"ץ גיאת (הל' ת"ב), "ומנהגינו מימות ראשונים לומרה בבונה ירושלים שבתפלת מנחה לבד". וכן בחיבור הלכתי ספרדי קדום[5] (ישורון לו עמ' יט), נזכרה אמירת נחם רק במנחה. וכ"ה בספר מצוות זמניות (עמ' תסב), ובמנורת המאור לר"י אלנקווה (עמ' 353-355). וכ"כ באבודרהם (הל' ט"ב) שכן פשט המנהג. וכן נראה מתשובת הריטב"א (סי' סב, והובאה בב"י), שהמנהג לאומרו רק במנחה. (אף שדעתו נוטה דלא כהמנהג ע"ש). וכ"כ הב"י (סי' תקנז): "והעולם נוהגים עכשיו שלא לאומרו אלא במנחה".
ומנהג שלישי הוא לומר בערבית ושחרית 'רחם', ובמנחה 'נחם'. והזכיר מנהג זה רבי יהודה ברצלוני (מובא בטור סי' תקנז), אחר שכתב לאומרו בכל התפילות, כתב וז"ל: "ואיכא דוכתי דנהיגי למימר ערבית ושחרית רחם ובמנחה נחם"[6]. וכן מובא מנהג זה בספר האשכול (עמ' 182): "ויש שנהגו בערבית ושחרית רחם, ובמנחה נחם". ובאו"ז (ח"א סי' רצט וח"ב סי' תטז) כתב כן בשם הגאונים. ובספר המנהיג (הוצ' מוה"ק עמ' רצה) כתב שהוא מנהג צרפת ופרובינצא. ובספר המכתם (תענית ל ע"א) כתב שכ"ה מנהג הראשונים. וכ"ה בארחות חיים (הל' ט"ב אות טז) ובכלבו (סי סב). וכן מובא מנהג זה בספר המנהגות (טז ע"א) ובמנהג מרשלייאה (עמ' 167 ואילך). וכ"ה במחזור רומניא (ונציה רפ"ג, דף קצז ע"ב). וכ"כ לנהוג הריטב"א בתשובה (סי' סג). וכן בפירוש התפילות לר"י בן יקר מפרש גם נוסח רחם וגם נוסח נחם[7].
♦
הטעם שאומרים נחם רק במנחה
וטעם הנוהגים לומר נחם רק במנחה, כתב הב"י (סי' תקנז), משום דלעת ערב הציתו בו אש, הלכך באותה שעה מזכירין שפלות ירושלים ואביליה ומתפללין על תנחומיה. ועוד הביא את דברי הריטב"א בתשובה (סי' סג) שנתן טעם, שבערבית ושחרית שהוא כמי שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה, ובמנחה דומה למי שנקבר מתו[8]. וכדבריו כ"כ המנהיג (הל' ת"ב): "ויראה לי כי עד המנחה הרי הוא כמי שמתו מוטל לפניו ואין ראוי לקבל תנחומין עד המנחה שהוא כנסתם הגולל". וכ"ה באור זרוע (ח"ב סי' תטז).
והנה המג"א (ר"ס תקנז) הביא בשם השל"ה (מס' תענית נר מצוה אות י), דמי שמתענה בעשירי, יאמר נחם בעשירי בערבית ושחרית ומנחה. וכנראה נקט עיקר הטעם כהב"י, דבמנחה הציתו את האש, וא"כ ה"ה ביום העשירי נכון לומר נחם בכל התפלות[9]. ועי' אליה רבה (סק"ב) שהקשה דא"כ ט"ב שחל בשבת ה"ה דנאמר בערבית דמוצ"ש ובשחרית. אכן לפי טעמם של המנהיג האו"ז והריטב"א, לא קשה מידי, כיון דאף בנדחה הוא כמי שמתו מוטל לפניו בערבית ושחרית, ולא שייך לומר אז נחם. ועי' בגדי ישע שהעיר בזה. ולקמן תבואר נפקותא נוספת בין הטעמים.
♦
הנוהגים לומר רק במנחה אם ראוי שישנו את מנהגם
כתב הרא"ש (תענית פ"ד סי' לד): "כל ימי תמהתי למה נהגו שאין אומרים נחם אלא בתפלת המנחה, כיון דקאמר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע מסתמא בכל התפלות קאמר, ערבית ושחרית ומנחה, כמו ראש חדש פורים ותענית". ולא נתברר אם כוונתו גם לשנות את המנהג[10]. ובטור הביא את תמיהת אביו הרא"ש, ושוב הביא את דברי ר"י ברצלוני שאומרים בכל התפילות, ושיש נוהגים לומר בערבית ושחרית רחם כדלעיל, ולכאורה משמעות דבריו שנוטה לנהוג לומר בכל התפילות. (כמו כן בקיצור פסקי הרא"ש סתם לומר נחם בבונה ירושלים, ולא הזכיר מהמנהג לאומרה רק במנחה). ורבינו ירוחם (ני"ח ח"ב), אחר שהביא תמיהת הרא"ש שבכל התפלות היה לנו לאומרו, הוסיף: "וכן עיקר". ומשמע שדעתו שאכן יש לנהוג לומר נחם בכל התפילות.
והריטב"א בתשובה (סי' סג) כתב: "לענין נחם דבתשעה באב, דעתי ג"כ דכיון דמשום המאורע אמרינן ליה על פי הירושלמי, אומרו בכל תפלותיו ערבית שחרית ומנחה ככל מעין המאורע שבכל מקום, אלא שבערבית ושחרית (שהיא כמו) [שהוא כמי] שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה אומר רחם, ולמנחה אומר נחם שדומה למי שנקבר מתו. ומ"מ שליח צבור אינו אומרו אלא במנחה כמו שנהגו". ונראה מדבריו שאע"פ שהמנהג היה לאומרו רק במנחה, כפי שסיים, ושכן יש להניח את הש"ץ במנהג, מ"מ היחיד ראוי לו לומר בערבית ושחרית בנוסח "רחם".
אמנם מדברי שאר כל הראשונים שהביאו את המנהג לומר נחם רק במנחה, נראה שדעתם מסכמת למנהג. ואפשר דנקטו שאף שאמירתה נזכרת בירושלמי, ולשיטתו אכן יש לאומרה בג' תפילות, מ"מ כיון שלא נזכרה בבבלי, ע"כ לדידן לא נתקבלה אמירתה אלא כמנהג בעלמא. וכפי שנראה מלשון רס"ג בסידורו (עמ' שיח) שאין כל חיוב באמירתה, וז"ל: "ויש מוסיפים בתפלת ט' באב בבונה ירושלים רחם ה' וכו', ואין חשש באמירתה[11]". ועל כן גם לא הנהיגו אמירתה בכל הג' תפילות. ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לאומרה בברכת עבודה או הודאה, כנזכר בירושלמי, כדין יעלה ויבוא ועל הניסים, אלא בברכת בונה ירושלים, וכהוספה שאדם מוסיף לעצמו בתפילתו מעין הברכה. וכמש"כ הרי"ף שסמכו בזה על מה שאמרו שאם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר[12].
דעת השו"ע
בב"י, אחר שהביא את הדעות השונות, סיים: "והעולם נוהגים עכשיו שלא לאמרו אלא במנחה". ומשמעות הדברים שדעתו שכן יש לנהוג כמנהג העולם. אמנם בשו"ע סתם ולא פירש שהמנהג לאומרו רק במנחה, וז"ל: "בתשעה באב אומר בבונה ירושלים נחם ה' אלהינו את אבלי ציון וכו'...", ומשמעות הדברים לכאורה לאומרו בכל התפילות, וכפי שכתבו כמה אחרונים.
והנה, לפי המתבאר לקמן שבא"י בזמן מרן נהגו לומר נחם בכל התפילות, א"כ יש ליישב את סתימת השו"ע, דמאחר שראה שהמנהג שהזכיר בב"י אינו מנהג פשוט בכל מקום, לא יכול היה לפסוק בפשיטות לאומרו רק במנחה, ולכן סתם את הדברים, והניח פירוש הענין לפי מנהגי המקומות.
♦
מנהג הספרדים
ולמעשה הספרדים כמעט בכל מקומות מושבותיהם המשיכו במנהגם הקדום לומר נחם רק במנחה, וכדלהלן.
איזמיר: הכנסת הגדולה בשו"ת בעי חיי (סי' עא) כתב בתו"ד בפשיטות: "אבל בנחם דאין אומרים אותו אלא במנחה". וכ"כ במעשה רוקח (פ"ב מתפילה הי"ד): "ומנהגינו לאומרו במנחה דוקא, וכמ"ש הר"ם איסרלאס ז"ל". וכן בשו"ת מעשה אברהם אשכנזי (דף קלב טור ב) כתב בתו"ד: "ואף לפי מנהגינו שאין אנו אומרים נחם בערבית ובשחרית כי אם במנחה דוקא". וכן במועד לכל חי לגר"ח פלאג'י (סי' י אות פב) כתב: "נחם ליכא כי אם במנחה".
שאלוניקי: בבית דוד (דף פד ע"ד) הביא את הכתוב בסידורי התפלה: "לא יאמר נחם בלילה כי אם במנחה". וכ"כ בשלחן גבוה (סי' תקנז סק"ה): "ולענין מעשה המנהג שלא לומר נחם כי אם במנחה בלבד". וכ"כ בזכור לאברהם לר"א אלקלעי (ח"א דף מא ע"א ערך ט"ב): "ומנהג מקומותינו שלא לאומרו רק במנחה ותו לא".
ארם צובה: בשלחן המלך לר"ש לניאדו (ח"ג סי' כח אות ב, נתחבר בשנת תקס"ד) כתב: "בת"ב אומר בבונה ירושלים נחם ה' אלהינו את אבלי ציון וכו' בכל תפלות תשעה באב". ויתכן שנהגו בזמנו כמנהג א"י באותו זמן[13]. אולם בדורות האחרונים העידו כמה וכמה חכמים שהמנהג שאין אומרים נחם אלא במנחה, כמובא בספר דרך אר"ץ (עמ' ק), ובמנהגים שבסו"ס הולך תמים ופועל צדק (ירושלים תשל"ט, עמ' קלט). וכן הוא מנהג דמשק, וכפי שהוא בסידור שער בנימין.
בגדאד: בספר אהל יעקב (לר"י הרופא, תלמידו של רבי משה חיים זקנו של הבא"ח, עמ' עח) כתב: "בענין אמירת נחם בת"ב, המנהג שאין אומרים אותו רק במנחה, וכדעת מור"ם בהגה סי' תקנ"ז, ואף שמפשט דברי מרן ז"ל נראה שאומרים אותו בכל התפלות וכמ"ש הרב ש"צ, לא נהגו כן". וכן נראה מהבן איש חי (דברים כז) שכתב: "חולה האוכל בט"ב, אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה, יאמר נחם במקום רצה והחליצנו". וכ"כ בגדולות אלישע (סי' תקנז סק"ד): "וכן מנהגינו פה בגדאד יע"א שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה". וכ"ה בסידור לחמש תעניות הנדפס בבגדאד (תרנ"ב, דף נב ע"ב): "והמנהג פה בגדאד לומר ענינו בכל התפלות גם בתפלת ערבית, אבל נחם אין אומרים רק בתפלת המנחה".
מרוקו: הג"ר מאיר טולידאנו ממאקנס (נפטר בשנת תקנ"ד) בביאורו לסידור התפלה (ספר הזכרון עיונים בתעניות ח"א עמ' צ) כתב: "ואין אומרים נחם בתפלה כפי המנהג רק במנחה". ובקיצור שו"ע טולידאנו (סי' תקג ס"ב) כתב: "והמנהג פשוט לאשכנזים ולספרדים שאין אומרים נחם כי אם במנחה של ת"ב". וכן מובא בפשיטות בכל ספרי מנהגי מרוקו (נהגו העם מהדו"ח עמ' קכד, נתיבות המערב עמ' רכא, זוכר ברית אבות עמ' 121, מגן אבות או"ח עמ' שלו, אמרי אברהם עמאר עמ' קצא, מנהגי ק"ק דבדו עמ' 84, ועוד).
תוניס: בס' עלי הדס (פי"ד אות כה) הביא שמנהגם אין אומרים תפלת נחם אלא בתפלת מנחה בלבד.
ג'רבה: בברית כהונה (או"ח מערכת ת אות י) כתב: "ואין אומרים נחם רק במנחה, בין בלחש בין בחזרה". וכ"כ בנו בספר ויקרא אברהם (עמ' כא): "ולא נהגו לאומרו אלא במנחה".
טריפולי: בס' נחלת אבות (עמ' קד) הביא שמנהג לוב שאין אומרים נחם בערבית ובשחרית אלא רק במנחה.
מצרים: בנהר מצרים (ט"ב אות יא) האריך שלדעתו במצרים צריך לומר נחם בכל התפילות כדעת הרמב"ם ע"ש, וכתב "וכן נהוג בק"ק רב ישמעאל ז"ל, וכן הנהגתי בכל הקהילות שנמצאתי בהם בט"ב בתפלה, ואין לשנות". ובנהר פקוד שבשער המפקד (דף צו ע"ב) כתב: "וכן הנהגתי אני הצעיר פה בק"ק מצרים יע"א ע"פ דעת הרמב"ם מאריה דאתרין כידוע". ומבואר בדבריו דאף במצרים (עכ"פ מלבד ק"ק רב ישמעאל) היה המנהג לאומרו רק במנחה, אלא שהוא השתדל לשנות את המנהג ע"פ דעתו.
קהילות הספרדים באמשטרדם ובלונדון: הביא בספר כתר שם טוב (ח"ד עמ' 54) שמנהגם שאומרים נחם רק במנחה.
בוכרה: הביא בס' בכרי ישראל (ח"ד עמ' קס) שמנהגם לאומרו רק במנחה, ושכ"ה בליקוטי דינים (סי' ר אות ג).
וכ"כ בשדי חמד (שהיה בכמה מקהילות הספרדים, במע' בין המצרים פאה"ש סי' ב אות י): "בנחם לא נהגו העם כמשמעות לשון מרן לאמרו בכל התפלות, ואין אומרים אותו אלא במנחה".
וכן בכל סידורי הספרדים מכל הדורות אשר היו לעינינו, מופיעה תפלת נחם רק במנחה.
♦
מנהג ארץ ישראל וירושלים
אמנם בא"י וירושלים מצינו שהיה מנהג לומר נחם בכל התפילות. בסדר היום לרבי משה בן מכיר (סדר ת"ב) כתב: "ויתפלל תפלת ערבית בכובד ראש והכנעה, ויאמר נחם ה' וכו' ויכוין בו היטב". ומפשיטות הדברים נראה שכך נהגו לומר נחם בכל התפילות. וכן מצינו שנהג מהרח"ו, וכפי שהעיד בנו מהר"ש ויטאל בספרו חיים שנים ישלם (או"ח סי' תקנז): "ומורי ז"ל היה נוהג לאמרו בכל השלשה תפלות"[14].
ובשלחן מלכים לר"י בואינו (סי' תקנז סק"ב) כתב בשם הראש"ל הרב משה גלאנטי: "והנכון לאומרה בכל התפלות"[15].
והפר"ח (בליקוטים לסי' תקנז) כתב: "פה ירושלם נהגו לומר נחם בכל התפלות". וכ"כ משמו בתפלה לדוד לר"ד עמאר (סי' רעז), והוסיף: "וכן אני נוהג לומר נחם ועננו בכל תפלותי בט"ב". ובברכ"י (סי' תקנז סק"א) כתב: "מסתמות דברי מרן משמע דדעתו לומר נחם בכל התפלות... וכן הוא מנהגנו, וכזה ראיתי לגדול דורינו מהר"י הכהן זלה"ה שכתב שמנהג עיר קדשנו ירושלם לאומרו בכל התפלות כדעת מרן שסתם. שו"ר שכ"כ הרב פר"ח בליקוטים". וכן הרב המגיה בשלמי צבור (דף קלב ע"ב) הביא את דברי הפר"ח והברכ"י הנ"ל. ובברכות המים (סי' תקנז, דף מא ע"ב) כתב: "ובהיותו החזן בין בונה ירושלים לברכת את צמח דוד היה קול הומיה, ואני שמעתי וחשבתי שהיו גוערין בו על שאמר נחם בתפלת שחרית, אמרתי להם כך הוא מנהג עה"ק, וסיים הש"ץ נחם, וכך אמרתי בפירוש מנהג עה"ק הוא לומר נחם בשחר[ית]". וכ"כ בשמח נפש גאגין (דף נו ע"ב): "ברכת נחם בט"ב, מנהג עיקו"ת הוא לאומרו גם בתפלת שחרית וערבית".
וכנראה שמנהג ירושלים וא"י בזה הושפע ממנהג קהילות המוסתערבים, אשר נהגו לאומרו בכל התפילות כדעת הרמב"ם, וכפי שהוא בסידורם מחזור ארם צובא (ונציה רפ"ז). וכמבואר לעיל מצינו שכנראה כך נהגו גם בארם צובה בזמן בעל שלחן המלך, ובק"ק רבי ישמעאל במצרים, ואף אלו הם מקומות שהיתה מצויה בהם השפעה של מנהגי המוסתערבים.
♦
מנהג א"י וירושלים בדורות האחרונים
אכן בדורות האחרונים אף בא"י וירושלים נהגו לומר נחם רק במנחה. וכמבואר בארץ חיים (להר"ח סתהון מצפת, סי' תקנז), שאחר שהביא את דברי האחרונים שבירושלים נהגו לאומרו בכל התפילות, ושכן משמע מדברי סדר היום שהיה המנהג בצפת, כתב: "והאידנא מנהגינו לאומרו רק בתפלת מנחה". וכן בכה"ח (סי' תקנז סק"א), אחר שהביא את דברי האחרונים דבירושלים נהגו לומר נחם בכל התפלות, כתב: "אמנם עתה נתרבו האכלוסים, וכל קהל עושה כמנהג מקומו"[16]. וכן בספר נתיבי עם (סי' תקנז) אחר שהביא את דברי הפר"ח והברכ"י כתב: "אמנם בזמנינו לא ראינו ולא שמענו מי שנוהג כן, שרק בתפלת מנחה אומרים נחם. וכנראה שנשתנה המנהג בירושלים, וכמ"ש האר"ח על מנהג צפת". ובס' פדה את אברהם לר"א מונסה (ח"ב עמ' שיג) כתב: "וכשהתפללתי בק"ק הספרדים בירושלים בעיר העתיקה ובחוץ לעיר אומרים נחם רק במנחה". וכ"כ עוד שם (עמ' שטו): "בכל הקהילות שהתפללתי, אמרו נחם רק במנחה". ובשו"ת דברי שלום מזרחי (ח"ה עמ' תמב) כתב: "ובדור האחרון נהגו שלא לאומרו כי אם במנחה"[17].
וכן בסידור חוקת עולם לחמש תעניות הנדפס בירושלים בשנת תרנ"ד, מובאת תפילת נחם רק במנחה, ובערבית ושחרית אף לא מוזכר כי יש נוהגים לומר נחם. וכן בסידור תפילת ישרים לחמש תעניות הנדפס בירושלים, הביאו תפילת נחם רק במנחה. ועי' בשו"ת תפארת יוסף לגר"י זליכה (ח"א עמ' שסז) שמביא ששמע שכן הורה להם הגר"י צדקה זצ"ל להדפיס בסידור, וכן נהג בעצמו. וכן מנהג ישיבת פורת יוסף לומר נחם רק במנחה, כמובא בספר נוהג כצאן יוסף (לר"י דבדה, עמ' קפג).וכן נהג הגאון רבי שלום כהן זצ"ל[18].
♦
דעת המקובלים
בדברי רבינו האר"י בשער הכוונות לא נמצא כל גילוי בענין זה[19], וכבר הובא לעיל דמהרח"ו נהג לאומרו בכל התפילות[20]. אמנם בפרי עץ חיים (דפוס קארעץ תקמ"ה, דף קיא ע"א), מובא (בקטע הפותח 'מהחברים', ובמוסגר): "לכן אומרים נחם במנחה בט"ב". וכן במשנת חסידים (אמשטרדם תפ"ז, חודש תמוז ואב פ"ב ס"ג): "ובמנחה בסגול כי אז אומרים נחם".
ובמנהגי בית אל שבראש ספר דברי שלום: "שמעתי מפה קדוש כמוהר"א מזרחי ז"ל שהיה ש"ץ בק"ק חס[י]דים, שלא היה אומר נחם בתפי' של לחש אלא בחזרה של שחרית, שכן קבל ממוהרי"ט אלגזי ז"ל". ובשמן ששון (ח"ג דף קטו טור ב) הלשון מבוררת יותר: "ובענין נחם מנהגינו לאומרו דוקא בחזרת ש"ץ בשחרית, ובמנחה בין יחיד ובין ש"ץ". וכן הובא באחרונים שכן מנהג בית אל. ומנהג זה הוא כפשרה בין המנהגים.
ובפשטות מסתבר דמנהג בית אל מיוסד על מנהג ירושלים לומר נחם בכל התפילות, אלא שחששו במקצת לדברי פע"ח[21], ולכן השמיטו אמירתה מתפילת הלחש, אבל בחזרה הניחו את המנהג. ונפק"מ בקהל שמנהגם לומר נחם רק במנחה, ומאידך בעניני קבלה נוהגים כמנהג בית אל, שאין להם צורך לחדש אמירת נחם בחזרת הש"ץ בשחרית, כיון שאין אמירתה בחזרה ממנהג בית אל אלא ממנהג ירושלים, וחכמי בית אל רק השמיטו את האמירה בתפילת לחש. ובאמת אף שרבים ממנהגי בית אל התפשטו בכמה מקומות, מ"מ בענין זה לא מצינו מי שישנה את המנהג לחדש אמירת נחם בחזרת הש"ץ בשחרית, והטעם נראה כאמור.
♦
הבא לומר נחם בכל התפילות אם רשאי
יש להסתפק במי שמנהגו לומר נחם רק במנחה, אם רוצה להוסיף לומר נחם בערבית ושחרית (אם מצד שרוצה לחוש לדעות שצידדו בשינוי המנהג, או אף מצד רשות בעלמא[22]), אם רשאי. ונראה שהענין תלוי בטעם שנהגו לומר נחם רק במנחה. דלפי הטעם שכתב הב"י משום שאז הציתו האש, א"כ אין מניעה לפי המנהג שלא לאומרו בזמן אחר. אמנם לפי המנהיג האו"ז והריטב"א שבערבית ושחרית הרי הוא כמי שמתו מוטל לפניו, א"כ יש קפידא מצד המנהג שלא לומר אז נחם.
אמנם נראה שכל זה בנוסח 'נחם', אבל בנוסח 'רחם' לכו"ע אין חשש באמירתה בכל עת, וכמש"כ הריטב"א גופיה מטעם זה לומר בערבית ושחרית נוסח רחם. ואין בכך סתירה למנהג, שלא נמנעו מאמירתה אלא משום נוסח נחם שאינו שייך בערבית ושחרית, ומשום שהוא באותה עת כמי שמתו מוטל לפניו, אבל בלשון בקשת רחמים שפיר דמי.
ובאמת כמעט לא מצינו מי שיאמר נוסח נחם בערבית ושחרית, דרע"ג דס"ל לומר בכל התפילות, נוסחתו היא רחם, וכן רס"ג הרי"ף והרמב"ם, דמשמעות דבריהם לומר בכל התפילות, נוסחתם היא רחם[23]. וכ"ה במחזור ארם צובה, בכל התפילות ובנוסח רחם[24], וכ"ה מנהג איטליה, ומנהג תימן[25]. ומנהג ספרד ואשכנז לומר נוסח נחם, אך רק במנחה. ובפרובינצא נהגו רבים לומר נחם במנחה, ובערבית ושחרית אמרו רחם, וכמובא לעיל מספר המנהיג ועוד.
אמנם אף הנוהגים לומר נחם בכל התפילות יש מקור למנהגם, שכן יש מבני פרובינצא שנהגו כן[26], וכן נראה בספר המחכים שכתב: "ואומר נחם בבונה ירושלים וכן שחרית"[27]. וכך משמע קצת מלשון המאירי (תענית ל ע"ב) שכתב: "בתלמוד המערב אמרו שהיחיד בט' באב צריך שיזכיר בתפלותיו מעין המאורע, ונסח המתוקן לכך... נחם י"י אלהינו וכו'...", ומשמע שבכל התפילות אומר כן. וכן באהל מועד (שער התפילה סוף דרך א): "בט"ב כשיגיע לבנין עולם אומרים נחם ה' אלקינו וחותם מנחם ציון ובונה ירושלם", וסתימת הדברים שבכל התפילות אומר כן. וכן נראית דעת רבינו ירוחם לומר בנוסח נחם בכל התפילות וכדלעיל. וכן הובא בכלבו ובארח"ח (דלעיל): "אמנם הר' שמואל מאיוורא היה אומר נחם בין ביום בין בלילה". ועוד מצינו בהגהה שבספר הנייר (הל' ת"ב): "רבי' יצחק אומר דערבית ושחרית ומנחה אומר נחם, ולא הורגל לומר רחם". והוא כדעת ר"י אלברצלוני (בטור סי' תקנז) דאין נפקותא בין נוסח נחם לרחם.
אכן כאמור, ברוב ככל המקומות לא מצינו שנהגו לומר נוסח 'נחם' בערבית ושחרית, ועל כן מי שהוא מבני המקומות שנהגו לומר נחם רק במנחה, ורוצה לומר גם בערבית ושחרית, נראה דהנכון הוא שיאמרהו אז בנוסח רחם, וכפי שכתב הריטב"א. ועי' גם בערך לחם למהריק"ש ששיבח מנהג זה וז"ל: "ויש נוהגים לומר רחם[28] בערבית ושחרית, ובמנחה אומרים נחם כמו שאר נחמות שאומרים, ונכון הוא". וראה נוסחה בהערה[29].
♦ ♦ ♦