רב קהילת דרכי אליהו, לייקווד יצ"ו
בעניין איסור לימוד תורה בת"ב
תגובה למאמרו של הרב נחום מרדכי ראפאפארט שליט"אהנה ראיתי בגיליון האוצר הקודם, מאמרו הנפלא של הרב נחום מרדכי ראפאפארט שליט"א בענין לימוד התורה בת"ב, ונהניתי מאוד מדבריו הישרים היוצאים מלב ישר. וב"ה שזה זמן רב גם אני הפעוט הרהרתי קצת מעין זה בבחינת מסיח לפי תומי, אלא שיראתי לחדש כ"כ מדעתא דנפשי, וכעת בראותי כי גליא לדרעיה ונפל נהורא, והוסיף על הדברים כהנה וכהנה, נתמלאה לבי חדוה על החזיון הגדול הזה.
וכל דבריו מהנים את לב הקורא הפלא ופלא, ולא אהיה כיהודה ועוד לקרא להסכים עם דברי המחבר כי ידעתי את מקומי, רק אוסיף כמה דברים ע"פ דרכו של הרב שליט"א, וְאַראה היאך שחלק הראשון [=ההלכתי] של המאמר וחלק השני [=האגדי] אחוזים בחבלי בוץ[1], והם תרי רעין דלא מתפרשין, להראות כי כולם מרועה א' ניתנו. ובעהי"ת אתחיל להציע דברַי לפני הרבנים הגאונים שליט"א, ובפרט לפני הגאון הכותב שליט"א, ואם יסכימו לדברי – יהי חלקי עמהם, ואם לא – אבטל דברי מכל וכל, כי מה אני ומה חיי, עפר אני תחת כפות רגליהם של ת"ח, ובפרט נגד הגאון הכותב שליט"א, מי יתן ואלקט עצמות תחת שלחנו.
♦
הנה הרב הכותב שליט"א ביאר בטוב טעם, בסגנון מיוחד ובהיר, אבן על אבן, נדבך על נדבך[2], דמותר ללמוד מסכת מדות בת"ב, ובפרט אחר חצות. והאמת שנראה ברור מבין ריסי עיניו שמעיקר הדין סבירא ליה דגם קודם חצות מותר,ג אלא שמפני רוב ענותונותו רוצה להתיר רק אחר חצות.[3]
והנה נאמר לו מה להדר"ג לענותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, והרי מפני עון ענוה חרב הבית כמבו' בגיטין נז א, ולמה אתה בוש? לכך נבחר מעלתו! להורות לרבים הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, ואל ימנע טוב מבעליו.
והיה לנו להתיר גם קודם חצות, ואין להחמיר במידי דרבנן, בפרט בדבר ברור הנראה לעינים. ועוד, שכתב הרמ"א שנוהגים להאריך בקינות עד סמוך לחצות, וכמה אנשים קשה להם, שהרי כבר יודעים את כל הקינות בעל פה משנים שעברו, ותחת זה מסתובבים בחוצות בשחוק וקלות ראש, וודאי עדיף ללמוד מסכת מדות מאשר לעסוק בשחוק וקלות ראש.
ועוד נלענ"ד שגם בס' מלכים בבנין הבית דשלמה מותר ללמוד, דמי כעור לן הבית הראשון יותר מבית שני? ונראה מוכרח, דהא כתיב גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון, ופירשו חז"ל בבנין ובשנים, ולמה לא פירשו שזה מותר ללמוד בת"ב וזה אסור? אלא בהכרח שתרווייהו מותרין.[4] ונראה להוסיף עוד, דגם פרשת תרומה תצוה וכו' שעוסקות בבנין המשכן מותר ללמוד, דהלא ג"כ לא מסיח דעת מן החורבן, ומן המשכן ידאג ויצטער על המקדש, [5]שהרי שוים הם לכל דיניהם. והרי מצאתי להרב הכותב שליט"א ב'האוצר' (אייר תשפ"ד עמ' שנט והלאה) שהוכיח שמשכן שילה היה בראש ההר, ממה שכתוב במקדש וקמת ועלית וגו', הרי שמשכן ומקדש הכל אחד.
ומש"כ הרב שליט"א דתבנית בנין בית המקדש השלישי אסור ללמוד, שהיא כמו נחמות, והאריך בזה ובכל המסתעף בבקיאות רחבה. לולי דמסתפינא הייתי אומר דאין זה בגדר נחמות, וכמו שאבאר.
הלא הגאון הכותב שליט"א כבר בי' היטב שעיקר אבילות ת"ב אינו על הבית שנחרב, אלא על הבית שלא נבנה, היינו בית המקדש השלישי, וכמו שהאריך למעניתו בחלק השני של מאמרו. ואם כן הסברא אומרת שאם כשלומד תבנית הבית השני אינו מסיח דעתו מן החורבן, כ"ש תבנית הבית השלישי. ולא עוד אלא שמצטער ומתאבל הרבה עי"ז, שחושב, הרי זה מה שיהיה לנו וטרם זכינו, והיאך נאמר שעי"ז מתנחם? וא"ת מאי שנא ממש"כ הפוסקים דאסור ללמוד בנחמות דישעיה, ושם ג"כ נאמר שאדרבה מצטער עי"ז שהנחמות טרם נתקיימו, שתי תשובות בדבר:
א. יש חילוק גדול בין נחמות כלליות שעוסקות בבנין חרבות הארץ ועיר הקודש, לבין אלה שעוסקות בבנין הבית. שהרי האבילות לא נתקנה על חורבן הארץ[6], כי אם על בית ה' שנשרף, וא"כ כשעוסק בנחמות הארץ אינו מתאבל על מה שצריך להתאבל, והוא - על חורבן הבית. לא כן כשלומד תבנית הבית ועי"ז מתאבל על הבית הגדול שאין לנו וששכינתא בגלותא, אינו מתנחם כלל, ודוק היטב.
ב. נראה עוד דהכל תלוי בכונתו. היינו, אם לומד אתהנחמות כדי להתנחם, אז ודאי אסור וזה מה שכתבו בפוסקים שאסור ללמוד נחמות דישעיה, אבל אם לומד את הנחמות סתם, ובכללן בנין הבית, ואינו מסיח דעת מן החורבן ע"י עיסוקו בתבנית הבית וכמשנ"ת, פשוט שמותר.[7] ואני מעמיד דברי הרב הכותב שליט"א ליתד נאמן ואבן פינה ליסוד דברי, דהרי כתב הוא שליט"א, שהכל תלוי בדעת הלומד, ולכן אין ללמוד מדרש איכה כשכונתו להבין עי"ז סוגיא בחו"מ.
ונראה לבאר את עומק הדברים. דלכאו' צ"ע, למה באמת בת"ב אזלי' בתר מחשבתו, והרי דברים שבלב אינן דברים, ומחשבה לא מצטרפת למעשה, ולמה כאן שונה? אמנם שלפי דברי הגאון הכותב שליט"א דאיסור לימוד התורה בת"ב בא לכפר על חטא המרגלים, ה"ה כפתור ופרח. דהרי נתבאר במאמרו, דכל חטא המרגלים וויכוחם עם כלב ויהושע היה אם רוצים לעמול בתורה או לא וכו' וכו' הכל כמשנ"ת שם. והנה בפיהם ודאי לא נתוכחו בזה, כי בקרא מבואר שנחלקו בענין אחר לגמרי, שהמרגלים אמרו "אפס כי עז העם", "ארץ אוכלת יושביה", "לא נוכל וגו' כי חזק הוא ממנו" ועוד, ויהושע וכלב אמרו "טובה הארץ מאוד מאוד", "סר צילם" וכדומה. וצ"ל שאכן בפיהם אמרו מה שכתוב בקרא, אך בליבם חשבו דברים אחרים לגמרי, והוא שהם רוצים לעמול בתורה, ונוח לו שלא נברא וכו' וכו'. ונמצא שכל חטא המרגלים היה רק בלב. ובזה מתבאר היטב מאי דכתיב (במדבר יד כד) "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" ופירש"י: "רוח אחרת - שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב", והיינו ממש כמו שנתבאר[8]. ויש לבאר בזה עוד מאי דכתיב (תהלים טו ג) "לא רגל על לשונו", היינו שחטא המרגלים לא היה בלשונם אלא בליבם, וא"כ כיון שכל חטאם היה בלב, גם הכפרה תלויה בלב, ולכן הכל נקבע לפי המחשבה.
והשתא דאתינן להכי, דאדרבה לימוד תבנית בית השלישי מביא לידי יגון ואבל, י"ל עוד. דמש"כ הגאון הכותב שליט"א דתכלית נבואת יחזקאל היה לנחמם, והוא מדברי רד"ק (יחזקאל מא ב), נוכל לומר לאידך גיסא, כי אמר נבואה זו כדי שיוכלו להתאבל כראוי על חורבן הבית, כי הלימוד בזה הוא הוא מביא את האדם לידי האבל האמיתי, וכמשנ"ת.
עוד דבר א' נראה לי הפעוט. שפרשיות התוכחה דתו"כ ומשנה תורה, ג"כ מותר ללמוד בת"ב. ע"פ מש"כ הרמב"ן בפרשת בחקתי, דקללות דתו"כ הן מה שקרה בגלות ראשון, ושבמשנה תורה מה שאירע בגלות שני, א"כ ודאי מותר ללמוד בהן בת"ב.
ואולי נאמר עוד, שאף בברכות שבתו"כ מותר ללמוד. דהרי תנאי הברכות הוא "אם בחקתי תלכו", וכתב רש"י בשם תו"כ: "שתהיו עמלים בתורה". וא"כ, כיון שכל איסור הלימוד בת"ב הוא מפני שהמרגלים רצו לעמול בתורה, א"כ כשלומד את הברכות שנגרמות ע"י העמל, ודאי אינו מסיח דעת מן החורבן, וצע"ע.
ולכן נלענ"ד שיש להקל, בין בבנין הבית דיחזקאל, בין בכל עניני ביהמ"ק וקדשיו, בפרט אחר חצות, ואפי' קודם חצות לאלו שזוכרים את הקינות משנים שעברו וקשה להם. וכ"ש בתוכחה שאין בה פיקפוק כלל והיא מצוה מן המובחר לכתחילה, אלא בברכות דתו"כ ספוקי מספקא לי ואין בדעתי להכריע. ומ"מ לא אסמוך כלום על דעתי, ולא אהיה גס לבי בהוראה, ואני מציע הדברים לפני הגאונים שליט"א שיבררו וילבנו הדברים היטב, ומנאי ומינייהו תסתייע שמעתתא.
♦ ♦ ♦