מנהגי עשירי באב

✍️ הרב אוריאל בנר | 📰 גיליון צג [אב התשפ''ד]

תשעה באב עשירי באב מנהגים יהודיים הלכה אבילות איסורים

הרב אוריאל בנר

מנהגי עשירי באב

כתב השו"ע (סימן תקנח סעיף א): "בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר^[1] שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי". והמגן אברהם (ס"ק א) כתב: "וכ' רש"ל בתשו' סי' צ"ב שאין לרחוץ ביום עשירי ואין לספר ולכבס עד חצות" (לבוש)"^[2].
בביאור המחלוקת האם נאסרו גם רחיצה וכו' הסביר הגרי"ד סולובייצ'יק בשם אביו (שיעורי הרב - תשעה באב סימן לא) שהשו"ע הולך לשיטתו שהנהגת אבילות בשבוע שחל בו ט"ב אינה אבילות בפני עצמה, אלא כהמשך לקיום אבילות דט"ב. ומקור הבנה זו במה שפסק השו"ע (תקנ"א, ס"ד) שהעיקר כדעת הרא"ש שאם חל ט"ב בשבת מותר בשתי השבתות. וביאור הדבר הוא כמוזכר כאן, שאבילות שבוע שחל בו היא המשך מת"ב עצמו, וממילא היא תלויה ביום קיום אבילות ת"ב, החל בשנה זו ביום ראשון. ולכן אין מקום לאסור את השבוע הקודם. וממילא, אם לא ינהג אבילות בשבוע שחל בו ט"ב יחשב כאילו לא קיים את האבילות דת"ב עצמו בכל פרטיה, שעיקר גדר שבוע שחל בו ט"ב הוא שמאז מתחילה האבילות דט"ב ואינה נגמרת עד לאחר סיום התענית.
ומכאן לענייננו. לפי זה לא מסתבר שיהיה שום ניהוג בתורת המשך מאבילות דט"ב, לאחר שכבר נהג אבילות גמורה בט"ב עצמו. וא"כ ע"כ צ"ל שאיסורי מוצאי ט"ב ויום עשירי באב אינם המשך מאבילות דט"ב, אלא הם נכללים באיסורא דממעטין בשמחה הנוהג מר"ח ועד התענית. לכן השו"ע, שלא אסר אלא בשר ויין מר"ח ועד התענית, לא הזכיר גם כאן אלא איסור זה. אבל לדעת הרמ"א, שנוהגים להחמיר גם בשאר ניהוגי שבוע שחל בו ט"ב, כגון רחיצה וכיבוס ותספורת כבר מר"ח, נמצא שגם דברים אלו נכללים באיסורא דממעטין בשמחה, וממילא מסתבר למנוע אף מהם בעשירי באב עד חצות^[3].
בשו"ת אור לציון (חלק ג - הערות פרק כט - דיני תשעה באב הערה כו) ביאר את דעת השו"ע המתיר, באופן זה: "ונראה, שדעת מרן שאין להחמיר במוצאי התענית אלא בבשר ויין, ולא בתספורת וכיבוס וכדומה. והטעם הוא, שתספורת וכיבוס הוא מטעם אבילות על החורבן, וכיון שנגמרה האבילות במוצאי ת"ב, מותר מיד לספר ולכבס. אבל בשר ויין, לא נהגו איסור משום אבילות, שהרי אבל מותר בבשר ויין, כמבואר בשו"ע יו"ד סימן שע"ח סעיף ח'. ולא דמי לתספורת וכיבוס שהאבל אסור בהם, כמבואר בשו"ע שם סימן ש"פ סעיף א'. ועיקר הטעם שנהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין הוא משום שבטלו הקרבנות וניסוך היין, וכמו שהביא טעם זה בב"י בסימן תקנ"א בשם הכל בו על הנוהגים להמנע מבשר ויין מי"ז בתמוז... ועל כן, אף שהאבלות על החורבן הסתיימה בגמר התענית, מכל מקום נהגו להמנע מבשר ויין בעשירי באב מטעם שבטלו הקרבנות והנסכים. ובפרט שבשר שהיה צריך להיקרב בתשעה באב נאכל לרוב בעשירי באב. (ראה רמב"ם בפרק י' מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ו' והלכה ז')". נראה שלדעתו סבור השו"ע שאין זה כהמשך למנהגי תשעת הימים^[4].
♦
ביאור נוסף בדעת השולחן ערוך
ונראה שיש לבאר את מחלוקתם באופן נוסף. הטור מביא מנהג זה בזה"ל: "תניא בז' באב נכנסו גויים להיכל ואכלו בו ושתו בו וקלקלו בו יום ח' וט' עד שפנה היום לעת ערב הציתו בו האש ונשרף עד שקיעת החמה ביום י' והיינו דא"ר יוחנן אלמלא הייתי התם קבעתיו בי' שרובו של היכל בו נשרף ואיתא בירושלמי רבי אבין ציים ט' וי' ר' לוי ציים ט' וליל י' מפני שלא היה בו כח לצום כל יום י' צם ליל י' ואנו בזמן הזה תש כחנו ואפי' ביה"כ שהיה ראוי לעשות מספק ב' ימים אין אנו מספיקין ומ"מ מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר בליל י' ויום י' רק להשיב הנפש שיהא קרוב לעינוי".
ובביאור סוף דבריו כתב הב"ח: "רק להשיב הנפש, נראה דר"ל דאפילו שאר מאכלים לא יאכל רק כדי להשיב הנפש אבל לא קאי אאכילת בשר דבשר אין לאכול כלל". משמע מדבריו שכוונת הטור לומר שהיה ראוי לצום גם ביום זה, וממילא לפחות יש למעט באכילה, בכלל ובבשר ויין בפרט כאכילה איכותית. וכ"מ גם בלבוש סעיף א:"מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ליל עשירי ויום עשירי שרובו של היכל נשרף בו, שלעת ערב יום תשיעי הציתו בו את האור ונשרף עד שקיעת החמה של יום עשירי, אלא משום דאתחולי פורעניות היה ביום ט' קבעו התענית ביום ט', מ"מ אין לו לאדם להתענג ביום עשירי. ויש נוהגין להחמיר ביום עשירי עד חצות, דאי לא שתש כוחינו היה ראוי להתענות גם יום עשירי, אלא שאין גוזרין גזירה על הצבור שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו". פשטות הדברים היא, לכאורה, שנחלקו האם כל היום או עד חצות, אבל לכו"ע היה ראוי לצום אם היו כוחות^[5]. משמע שהמנהג קשור להמשך הצום, ולא להנהגות אבילות או העדר קרבנות.
וכן משמע גם ביסוד ושורש העבודה (שער ט פרק יב): "נהגו אנשי מעשה להתענות הפסקה תשיעי ועשירי, מפני שעיקר שריפת בית אלהינו היתה בעשירי בחדש, כי לעת ערב של ת"ב הציתו בו את האש ונשרף עם שקיעת החמה של עשירי, כדאיתא בגמרא (תענית כט, א). והובא באבודרה"ם: איתא בירושלמי, ריב"ל ציים תשיעי ועשירי ר' אבין ציים תשיעי ועשירי ר' לוי ציים תשיעי וליל עשירי, עכ"ל. אחיי ורעי, הלא עיניכם הרואות את אשר עשו והחמירו על עצמם אלו עמודי עולם לסגף א"ע בתענית, והאיך כל אדם לא ילמוד ק"ו בעצמו לעורר א"ע להזהר עכ"פ בת"ב אחר התענית לערב ובכל מה דאפשר שלא להתענג כ"כ במאכל, רק יאכל להעביר גודל הרעבון וחולשת הגוף מהתענית, ובודאי יחשב לו לצדקה. גם למחרת יום העשירי יזהר בזה. ודי בהערה זו". ובמקור חיים הביא בשם ספר תורת חיים לאכול בלילה זה רק פת פירורים.
הט"ז סק"א לעומת זאת חלק וכתב: "ונראה דבעל הש"ע לא פי' להחמיר במאכלים אחרים למעט בהם דאפי' הרבוי בהם אינה שמחה דאין שמחה בלא בשר אלא הכי קאמר הטור לא יאכל בשר שהוא משמח אלא יאכל מאכלים אחרים שהם אינם אלא להשיב נפש". לדבריו, בשר ויין קשורים לשמחה, ובה יש למעט, דבר המתקשר למנהגי האבלות ולאו דווקא לצום.
עולה, שבדעת הטור והשו"ע, לדברי הב"ח והלבוש, אין זה מטעם מיעוט בשמחה אלא כחלק מדיני הצום, ולדעת הט"ז זה אכן קשור לשמחה. אך אין הכרח לומר שלא הרחיב לשאר דברים בגלל דעתו בגדרי שבוע שחל בו, כדברי הגר"מ סולובייצ'יק, אלא נראה פשוט יותר, שאלו הנהגות שמחה שלא ראוי לנהוג ביום שנשרף ההיכל^[6], ושאר דברים אינם מוזכרים כביטוי לשמחה.
♦
שיטת המהרש"ל
מקור שיטת המגן אברהם היא בשו"ת מהרש"ל (סימן צב) וז"ל: "נראה בעשירי באב שאנו נוהגים כדברי הטור שלא לאכול בשר אף ביום העשירי אסור ג"כ במרחץ... לא קשה איך יכולין אנו לחלוק על התלמוד שפסק הלכה כר"מ בהא שאין אבילות נוהג אלא עד התענית אבל לאחר התענית מיד מותר בכל דבר לפי שאינו אלא על פי המנהג שנהגו רוב ישראל של גולה למנוע מבשר ויין מר"ח... וא"כ העשירי שהוא בעל מיצרא דט"ב ובו נשרף עיקר הבית, כ"ש דלא גרע מהני ימים דהן מר"ח שנהגו בו איסור אעפ"י שאינם בשבוע שחל ט"ב, בשלמא לפי דין התלמוד לא קשה מידי דלא אסרו אלא עד התענית לא גזרו אלא דבר שהציבור יכולין לעמוד בה אבל עכשיו שנהגו וקבלו עליהם איסור אכילת בשר ושתיית יין ורחיצה מה שלא אסרה התלמוד משום צער בעלמא לזכור חורבן הבית ולהעלות על לבם תוגה א"כ כ"ש בעשירי שהרי מצינו בירושלמי שהחכמים הראשונים היו נוהגין לעשות אותו כט' באב לעניין צום משום דרבי יוחנן (תענית כ"ט) שאמר אלמלא הייתי שם הייתי קובעו בעשירי". וכאן אכן משמע שזה מדין הנהגות תשעת הימים^[7].
♦
תשעה באב שחל ביום חמישי
בהמשך לדברי המהרש"ל, כתב משנה ברורה בס"ק ג: "וכשחל ט"ב ביום ה' שאז יום עשירי הוא ע"ש מותר בכל זה לכבוד שבת". יש לדון האם יש משמעות לנקודה זו בדעת השו"ע. ונראה שיש הבדל אם רואים בשיטת המחבר הנהגות אבלות כמו משנכנס אב וכו', לעומת הבנה הקשורה לעצמו של יום י' באב. לצד הראשון, פשוט שיש לומר שבמקום כבוד שבת ידחו הנהגות האבל, כמו שכתב המ"ב בדעת המהרש"ל^[8]. אך לדרך השניה, אף לו יצוייר שתהיה נפ"מ כזו, יש לדון האם נאמר כך. עמד על כך בשו"ת אור לציון (שם): "ואף אם עשירי באב חל ביום שישי, אין לאכול בשר ולשתות יין ביום עשירי. ואף שיש שרצו להקל בזה אחר חצות היום, כיון שיש נוהגים להקל בדיני אבלות בערב שבת לאחר חצות או לאחר מנחה קטנה. (ראה בשו"ע בסימן תקמ"ח סעיף י' ובשדי חמד אסיפת דינים מערכת אבילות אות ס"א), מכל מקום כבר נתבאר שההמנעות מבשר ויין אינה מדין אבילות, אלא משום שבטלו הקרבנות וניסוך היין, ולכן לא אוכלים בשר ולא שותים יין כל יום עשירי, כיון שההיכל נשרף עד שקיעת החמה. ועל כן, אף שיש מקום להקל כיון שכבר התחילה הארת שבת, ואין לנו להחמיר כל כך כיון שיש מתירים בזה, מכל מקום למעשה אין להקל בזה אף לאחר חצות של ערב שבת. (וראה במג"א שם ס"ק א' שכשחל י' באב ביום ו' מותר לספר ולכבס ולרחוץ לכבוד שבת. וכתב בערוה"ש שם סעיף ב' דהיינו דוקא דברים אלו שהם לכבוד שבת, אבל בשר פשיטא דאסור, ודלא כיש טועים בזה, ע"ש)".
♦
האם שהחיינו בכלל המנהג?
כתב במחזיק ברכה ס"ק ג: "הנוהגים להחמיר שלא לומר שהחיינו מי"ז בתמוז נכון ליזהר שלא לומר שהחיינו גם בליל יום עשירי יום המר שנשרף בו בית קדשנו ותפארתנו בעונותנו". לעומת זאת באשל אברהם (בוטשאטש) כתב: "פעם אחת נסעתי עם בעל המחבר ספר הקדוש קדושת לוי נ"י. ובמוצאי תשעה באב נתנו לי לברך שהחיינו והוליכוני לרחוץ בבריכה בלילה קודם קדוש לבנה ולא עלה בלבי ספק להרהר אחר אנשים חשובים שהיו עמו. וכעת ראיתי בשו"ת מוהרש"ל עליו השלום סימן צ"ב ודבריו משמע שלא יתכן כן. מלבד הרחיצה שכתב גם המג"א עליו השלום למנוע, גם ברכת שהחיינו נכון למנוע להטעם שכתב שם בתשובה ללמוד מהימים שמראש חודש עד תשעה באב". מדבריו נראה שגם שהחיינו נתפס כחלק משאר האיסורים, ולא מצד עצם ההתייחסות ליום י' שארע בו דבר רע [ויעויין מגן אברהם סימן תקנא ס"ק מב: "וטעם האיסור נ"ל כיון דהזמן ההוא זמן פורעניות אין לברך שהחיינו לזמן הזה אבל אין הטעם משום אבילות דהא לא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו"].
♦
תשעה באב נדחה
מצאנו פרט נוסף בעניין זה, בו יש לשים לב לגדר המשך ההנהגה אחרי הצום. כתב בשו"ת מהרי"ל סימן קכה אודות תשעה באב נדחה: "אבל שלא לאכול בשר ולשתות יין ליל מוצאי י' באב נ"ל דיש גם כן למנוע כה"ג למי שנוהג שלא לאכול במוצאי ט' באב, דאין זה משום חומרא דרבי יוחנן דבו נשרף רובו של היכל, (דאפילו) מי שאוכל ביום י' בשר יש שנמנעין במוצאי ט' באב משום חומרא דתענית ואבילות של יום ושייך לבין המצרים, וכן המנהג למי שנמנע ג' שבועות נמנע גם כן מוצאי ט' באב, ומהאי טעמא גם כן נמנע יום י' כשנדחה. וכמה מיני תעניות של תשובה אשכחן דאין לאכול במוצאי תענית בשר ויין וט' באב וי' באב כחד מנייהו לנוהגין".
האם פרט זו דומה בטעמו לעצם המנהג של יום עשירי, לביאוריו השונים כדלעיל? נשים לב, המהרי"ל שלל הסבר אחד (רבי יוחנן) והזכיר שלוש נקודות "משום חומרא דתענית ואבילות של יום, שייך לבין המצרים, כמו כמה תעניות של תשובה". הביאו הב"י בקיצור: "אבל שלא לאכול בשר ולשתות יין ליל מוצאי תשעה באב נ"ל דיש ג"כ למנוע כהאי גוונא למי שנוהג שלא לאכול במוצאי תשעה באב דאין זה משום חומרא דרבי יוחנן בן זכאי דבו נשרף ההיכל, דאפילו מי שאוכל ביום עשירי בשר יש שנמנעים במוצאי תשעה באב משום חומרא דתענית ואבילות של יום ושייך לבין המצרים". ובשו"ת מהרש"ל סימן צב העיר על כך :"... הקארו... כתב מילתא בלא טעמא". כלומר, שתי הנקודות הראשונות אינן טעם בעיני המהרש"ל, אלא שנתיישבה דעתו: "ומ"מ נראו דבריו לפי שמצאתי בספר חסידים שכתבו שעיקר תענית מעלייתא היינו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, לא בכניסת התענית ולא במוצאי תענית א"כ כ"ש בתענית זה שכבר היה ראוי להפסיק מבע"י שראוי למנוע מבשר ויין בלילה שלאחר תענית. הנראה בעיני כתבתי"^[9]. כלומר, רק הנקודה השלישית של דמיון להנהגת צומות אחרים, מוסברת בעיניו, והיא העיקרית לדעתו^[10]. ולעומת זאת הב"י שלא הביא את הסיום נראה שראה בשתי הנקודות הראשונות, ביאור למנהג^[11]. וצ"ב האם טעמים אלו, לכל מאן כדאית ליה, קשורים להסברו של עצם המנהג בעשירי לפי השיטות השונות שהוזכרו לעיל. והנה טעם התשובה חדש הוא ולא קשור לכאורה לנ"ל, ומצד שני המילים "ושייך לבין המיצרים", דומות לחלק מהאמור לעיל^[12].^[13]
♦ ♦ ♦

הערות שוליים

↑ כתב הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת דברים סעיף טו): ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב, עד ליל עשירי, כי ביום ט"ב נוהגין לשחוט טבחי מתא בשביל אכילת ליל עשירי. ובהסבר דעת המקלים כתב בשו"ת דברי יציב (ליקוטים והשמטות סימן נא): ויעויין בברכי יוסף סי' תקנ"ט סק"ז מספר הכוונות, דכשישראל ראו דבט"ב בערב הציתו אש בהיכל אמרו מזמור ששפך חמתו על עצים ואבנים ושמחו שמחה גדולה דאי לאו הכי לא היה ח"ו תקומה ואז קבלו נחמה וכו', ומצאתי כתוב דמזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות דאחר חצות מתעסקות בכל כחן לכבד הבית וכו' ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה אדרבא חיזקו ידיהם לקבוע אמונת הגאולה ולא יתייאשו ח"ו עיין שם. ונראה שזה ג"כ טעמם של אלו שלא קיבלו עליהם את המנהג שלא לאכול בשר ויין בעשירי (וע"ע בט"ז כאן סק"א ובסי' תקנ"ט סק"ח). והוסיף שם: "ולהנוהגים היתר בבשר ויין נראה פשוט דמותר לקנות כלים חדשים דקיל יותר, דאכילת בשר ושתיית יין מפורש לאיסור משא"כ בקניית כלים שלא מצאתי לאסור בזה. ומהרש"ל מדמה רק מרחץ וסיפור וכיבוס, אבל קניית כלים מאן דכר שמיה. ולזה כשאינם כלי כסף וזהב למה נגבב חומרא על חומרא, ואדרבה למעוטי בחומרא עדיף משום שלא יתייאשו מן הגאולה. וגם ברחיצה יש מקום לחלק בין מים חמים לקרים או פושרים דאין זה בכלל מרחץ, ואפשר שגם מהרש"ל מודה בזה דמותר, ומכ"ש לקנות כלים חדשים."
↑ על תוקף העניין יעויין בשו"ת שאילת יעבץ (חלק א סימן צו), שכתב כלפי מעשה שהיה: "דאפי' בחל ט"ב בשאר הימים דמחמרינן בכה"ג שלא להסתפר עד אחר חצות עשירי, אעפ"כ פשוט שאין כאן מקום לענוש ממון ונידוי. למי שעובר ומזלזל במנהג זה הקל שאינו אפי' מדבריהם שהרי כבר בטלו דברי האוסר כל השבוע. מעתה אסור להחמיר מדינא. ואפי' נהגו כך לא שבקינן להו היכא דטעו וסברי דהכי הילכתא. דמנהג בטעות לאו מנהג הוא וזה פשוט וידוע למי שיודע קצת בדרכי ההוראה, אלא שעד חצות עשירי יש קצת טעם להחמיר לכן באו האחרונים והוסיפוהו לסייג וגדר וחומרא בעלמא שלא מהדין. דכה"ג ודאי כח כל ב"ד בזמנו יפה לתקן ולהוסיף חומר (עמ"ש בס"ד בספרי פ"ה דמ"ש שם) ואי קיבלוהו עלייהו הוי מנהגא ואזלינן בתריה. מ"מ ודאי דלא קנסינן עליה ממון. וק"ו שאין העובר עליו בר נידוי ושמתא. אם לא היכא דמיחזי כאפקרותא".
↑ דבריו יוצאים מנקודת הנחה שהרמ"א כמהרש"ל והשו"ע חולק, ולדעת השו"ע אין בעיה ברחיצה. כ"מ בכנסת הגדולה (הגהות טור אורח חיים סימן תקנח): "ומכל מקום מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר בליל עשירי ויום עשירי וכו'. נ"ב: ואסור גם כן ברחיצה. רש"ל בתשו' סימן צ"ב. אמר המאסף: אם רחיצה זו היא רחיצה במרחץ אפשר הוא, אבל אם רחיצה האסורה בתשעה באב לא נהיר לן, דלא אסיר ברחיצה האסורה בתשעה באב אלא כשאסור בחמשה דברים, ומבואר הוא דבליל י' ויומו אינו אסור באכילה ושתיה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, וכך עמא דבר שלא לאסור בו רחיצה האסורה בתשעה באב אפילו למי שנוהג שלא לאכול בשר. ומורי הר"ב ז"ל וא"א ז"ל והרב מהר"ש ן' וילסיד ז"ל ורבים מגדולי הדור, היו מן הנוהגים שלא לאכול בשר ואני אחריהם, ולא נהגנו לאסור רחיצה..." אולם בשו"ת דברי שלום אורח חיים חלק ד סימן פד העלה אפשרות אחרת: "והיה נ"ל לומר שאותם שנוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין כל ליל עשירי ויומו דטעמן הוי משום דבו נשרף ההיכל שהרי הם נוהגין איסור גם ביום עשירי וא"כ אסורין הם גם בכיבוס ותספורת ורחיצה, וה"ה למ"ש הרמ"א שיש נוהגין איסור עד חצות יום עשירי אסורין גם בכיבוס ותספורת, אבל אותם שאין נוהגין איסור באכילת בשר ושתיית יין אלא דוקא בליל מוצאי ט"ב בלבד. וביום עשירי אוכלין בשר ושותין יין הוו טעמייהו כמ"ש מהרי"ל ורש"ל שאין ראוי להתענג בסעודה שאחר התענית באכילת בשר ושתיית יין אבל אין אסורין בכיבוס ותספורת, וכשנדחה ליום ראשון אין אסורין במוצאי עשירי באב אליבא דכו"ע אלא בבשר ויין, ואין אסורין בכיבוס ותספורת ורחיצה ואפשר שזהו טעמן של המ"א והט"ז והעו"ש שכתבו ע"ד השו"ע דברי רש"ל ז"ל לאסור בכיבוס ותספורת וכ"כ המחב"ר, שאם לא כן יש לתמוה ע"ד האחרונים שכתבו דברי רש"ל ע"ד השו"ע". ועיי"ש בכל אריכות דבריו בענין ת"ב נדחה ועוד.
↑ ועיין הערה ה.
↑ האליה רבה העלה אפשרות לפרש אחרת וכתב: "ויש נוהגין וכו' להחמיר וכו'. יש לדקדק דסברא ראשונה מחמיר יותר כל היום. (כלומר, אם כן מדוע הסברא להחמיר מוזכרת בדעת המקל?) ואין לומר דתענית ממש קאמר עד חצות, (וא"כ הדעה השניה מחמירה באמת) דהא במקור בב"י (ד"ה ואיתא בירושלמי) מבואר דרק מבשר ויין קאמר, לכן נ"ל דאדיוקא קאי והכי קאמר ויש שאין נוהגין להחמיר אלא עד חצות ולא יותר כדמשמע ברמ"א. ומ"ש הלבוש דאי לא תש כחינו קאי למעלה על עיקר יין דנהגו איסור ביום. ולדינא משמע מב"ח (ס"א) להחמיר כל היום, וכן ראוי לעשות כן לתלמידי חכמים ופרושים".
↑ אגב, יש להזכיר שאכן הכלבו (מובא בב"י תקנ"א) כתב: ויש נמנעין מאכילת בשר משנכנס אב לפי שאין שמחה אלא בבשר. אך לדעת הגר"א (תקנ"א ל"ט) בשר ויין אינם מדין שמחה אלא כיון שאינם קרבים על המזבח, עיי"ש.
↑ אולם יעויין במה שכתב מגן אברהם: "שלא לאכול בשר. ופשוט דבסעודת מצוה מותרים כל הקרואים לאכול בשר דפשיטא דלילה הזו קילא מר"ח אב דהא מדינא דגמ' מותר לספר ולכבס ולהרבו' בבנין של שמח' ונישואין וכל דבר". ביד אפרים העיר: "דהא מדינא דגמרא מותר לספר ולכבס. מה שכתב לספר ולכבס לאו דוקא, דלענין זה אין איסור מדינא רק בשבוע שחל תשעה באב, ואפילו הכי לענין סעודת מצוה אסור מראש חדש כי אם השייכים לסעודה". וכוונתו, שאין להוכיח לענין הבשר מדינא דגמרא, שכן אף שבשר מר"ח אינו מדינא דגמרא, יש בו מגבלות גם בסעודת מצווה. לכן פירש "ונראה שעיקר כוונת המג"א דמראש חדש יש על כל פנים קצת אבילות מדינא דגמרא שממעטין בשמחה ובמשא ומתן, מה שאין כן בזה שמותר בכל". ויש עוד פרטים שמקילים בהם על פי כיוון דבריו של המגן אברהם. יעויין למשל בהלכות ומנהגי בין המצרים לרב קארפ עמוד רי"ח. ויש לדון מה יאמר על כך השולחן ערוך, שכן לדבריו, בודאי לפי הב"ח הלבוש ואולי גם לדברי הט"ז, אין הנהגה זו מדיני תשעת הימים ושבוע שחל בו, המשך של הצום, ושמא אף בסעודת מצווה נוהג הדבר.
↑ ושתי דרכים בדבר, או כ"הותרה" או כ"דחויה", כמו שהוצגו שתי הדרכים בשו"ת מחזה אליהו (חלק א סימן פו): "... דמעולם לא נתקבל מנהג למנוע "מכיבוס תספורת ורחיצה" במוצאי ט"ב שחל בע"ש, והוי בגדר הותרה ולא כדחויה. וזה מוכח מדברי המ"א שזכרנו בתחילת דברינו, בס' תקנ"ח ס"ק א' שכתב וז"ל, ופשוט דכשחל (מוצאי ט"ב) ביום ו' הכל מותר לכבוד שבת" (ואין צריכים להמתין עד חצות של עשירי באב) עכ"ל. ועל זה השיג הגאון ר' ברוך פרענקיל זצ"ל בהגהותיו שנדפסו בסוף השו"ע, וז"ל "צ"ע למה פשט להתיר לספור קודם חצות היכא דאפשר לספור אחר חצות, ואינה ראיה ממה דאיתא בס' תקנ"א סע' ד' דמותר לספור ביום ה' או ו' מפני כבוד השבת (כשחל ט"ב בשבת) דהתם אין היתר לספור (דהוי שבוע שחל בו ט"ב ויש לן לאסור גם אחר חצות של יום ו') רק מפני כבוד השבת, מה לי ביום ה' או ו' משא"כ הכא דאחר חצות ליכא כלל איסור (דהמנהג הוא לאסור עד חצות ותו לא) וכיון שאפשר לספר בזמן היתר ולא יבטל כבוד שבת למה נתיר מקודם חצות שהוא זמן איסור לפי מנהג" עכ"ל ונשאר בצ"ע. ובהכרח צ"ל דס"ל להמ"א שאין גדר ההיתר בזה שנדחה "המנהג של איסור" לכבוד שבת, אלא שלא נתקבל המנהג מעיקרא בזמן כזה שיוכל לפגוע בכבוד שבת. (וכן נראה מסתימת הפוסקים שלא פירשו שההיתר שייך אך ורק לבגדים שילבשם בשבת ולא לשאר בגדים וכנראה שזהו מאותו טעם דהיינו מאחר שיש צורך להתיר כיבוס הותרה לגמרי. אלא שלא מצאתי מי שיאמר כן בהדיא שמותר לכבס הכל וצ"ע). ולכן אפילו אם יספיק הזמן להכין צרכי שבת שלו גם כשיתחיל רק מחצות ואילך ס"ל להמ"א שמותר לו להתחיל מקודם דלא נתקבלה מנהג של איסור ביום כזה. ולא עוד אלא שמותר לכל אדם להתחיל מיד במוצאי ט"ב דהא ביארנו בס"ד "דכיבוס סיפור ורחיצה" כולם כבר הגיע זמנם מליל ו' ולא רק מבוקרו של ע"ש. (וממה שמתחילים ענינים כאלו כרחיצה וסיפור כבר מליל ו' או מיום ה' מוכח דהרבה פעמים צריכים להתחיל מאז כדי שיספיק לו הזמן לכל הנצרך לו לשבת) ודו"ק)".
↑ ובברכי יוסף הביא שנחלקו בזה מהר"ש ויטאל כתב בספר הכוונות (דף פט ע"ג) דהרב אביו מהרח"ו זצ"ל היה אוכל בליל שני אם ט' באב דחוי. וכן ראיתי להרב פר"ח בליקוטים שכתב דאין טעם לאסור בלילה שאחר התעניתא. ובהערות הובא ש"בנו של רבינו (רבי רפאל ישעיה אזולאי בתשובה שנדפסה בספר זכרון משה בסופו בקונטרס תפארת משה דף ק"י ע"א) נשאל כיצד יש לנהוג למעשה בנדו"ד. והשיב שכיון שאביו, רבינו, בברכ"י כאן לא רצה להכריע ולגלות דעתו להלכה גם הוא נמנע מכך, כי כידוע דרכו בברכ"י ובשאר ספריו שמביא דעות הפוסקים, וכל זמן שלא מגלה דעתו לומר שכך הלכה למעשה היינו משום שלא רצה להכריע, כמו ששמעתי כמה פעמים מפיו, אמנם לכאורה תמוה איך זה שמהרח"ו היה אוכל בשר, וצ"ל שכיון שהוא גם זמן נחמה כמ"ש בשער הכונות כו' ובמוצאי ט' באב נולד המשיח וכו' לכן היה אוכל בשר משום שמחה זו. ע"ש".
↑ ויעויין באור לציון (שם) שפירט בנקודה זו, לפי סוגי התעניות: "וכל זה הוא דוקא בתשעה באב, אבל בשאר תעניות ציבור אין איסור באכילת בשר ושתיית יין, ומותר לאכול בשר ולשתות יין בליל שבעה עשר בתמוז ובמוצאי התענית. והוא הדין לשאר תעניות ציבור. ומעיקר הדין אף ביום הצום מותר למי שפטור מהתענית לאכול בשר ולשתות יין אם צריך לכך. (וראה בשו"ע בסימן תקנ"ד סעיף ה'). אך בתענית שאדם מתענה לכפרת עוונות, לא יאכל בשר ולא ישתה יין, לא בליל התענית ולא במוצאי התענית, וכמבואר ברמ"א בסימן של"ד סעיף כ"ו ובט"ז שם ס"ק כ' ובמחצית השקל ס"ק ל"ג וברמ"א יו"ד סימן קפ"ה סעיף ד' ובפתחי תשובה שם ס"ק י"ג, ע"ש. והיינו מטעם שכיון שתענית זו מרצה משום מיעוט חלבו ודמו, (ראה ברכות דף י"ז ע"א), אם יאכל בשר וישתה יין בליל התענית או במוצאי התענית לא הועיל הרבה, משא"כ בתעניות ציבור. (ראה רמב"ם פרק ה' מהלכות תענית הלכה א')".
↑ ציין בפסקי תשובות שבס' בירור הלכה סי' זה מביא משכנה"ג בהגהות הטור לסי' ר"מ וז"ל "ואף אם נדחה ט' באב עד יום עשירי ראוי למנוע בליל י"א משום איבולו של יום כמ"ש לענין בשר ויין". ובכה"ח סק"ז בשם תוס' חיים על החיי"א "ולפי דעת חכמי הרופאים אין לשמש במוצאי תענית לפי שנחלש מחמת התענית ורק בל"ט שהוא מצוה אז שומר פתאים ה'" וכן ביוצא או בא מן הדרך או מי שיצרו תוקפו, עיין שם. משמע שאין בזה משום מנהג האבילות. ונראה שלהדגשת המהרש"ל, מובנת דעת המתירים, אילולי ענין הבריאות, ולהדגשת הב"י, מובנת דעת האוסר, אף אם אינה מוכרחת לדעתו.
↑ ובזה יש להעיר על דברי הרב נויבירט (מוריה א, ח-י עמוד ס"ט) שכתב בתו"ד בהסבר דעת השו"ע: "סברא טובה לחלק בין אכילת בשר ושתיית יין לבין תספורת וכיבוס, כי לגבי הדין של הצם תענית משום תשובה, או"ח של"ד סעיף כ"ו ברמ"א, ויו"ד סימן קפ"ה סעיף ד' ברמ"א, מבואר דלא ישתה יין ולא יאכל בשר בלילה שאחר בתענית, ובאליה רבה סימן קל"ד ס"ק א' מבואר הטעם דהתענית במקום קרבן , ובקדשים קיי"ל דהלילה הולך אחר היום, דין זה מובא לגבי אכילת בשר ושתיית יין, אבל לא לגבי תספורת וכיבוס". ולפי האמור לעיל, לא הוזכר ענין זה של מוצאי הצום אלא בחל תשעה באב בחמישי ולא ביום אחר, שכן המנהג ביום אחר, כולל גם את יום עשירי, שאינו קשור לסברה זו.
↑ לעיל הובאו דברי המ"ב: "וכשחל ט"ב ביום ה' שאז יום עשירי הוא ע"ש מותר בכל זה לכבוד שבת". נחלקו הפוסקים האם ההיתר קיים כבר במוצאי הצום. האליה רבה בסימן תקנט כתב: "ונ"ל כשחל ט' באב ביום ה' מותר להסתפר בשחרית של ערב שבת". ויש שהבינו בדבריו,שהוא בדווקא, ולא בליל שישי. ובסברת הדבר הועלו שתי אפשרויות, או מצד המשך הצום ללילה, שיש מקום בגללו לחלק בין ערב לבוקר אף לגבי תספורת. ויש בכך חידוש לאור ההבנות הנ"ל בענין מוצאי ת"ב נדחה, או מצד שעיקר תוקף כבוד שבת הוא בבוקר ולא בערב [הרחיב בזה הרב יהושע אשכנזי - בית אהרן וישראל קמד, תשס"ט, פח-צד].