כולל פוניבז'
ברכת ברוך שפטרני[1]
א.אי' ברמ"א בסי' רכ"ה סעיף ב' שיש אומרים שמי שנעשה בנו בר מצוה יברך האב ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה[2]. ומקור הדברים הוא במהרי"ל שמביא כן מהמדרש רבה בפר' תולדות [סג, י]. אבל הרמ"א בדרכי משה מתקשה בזה איך אפשר לברך ברכה שלא מוזכרת בש"ס, ולכן כתב הרמ"א שיש לברך אותה בלי שם ומלכות[3]. ובביאור הגר"א נקט להלכה כדעת המהרי"ל לברך בשם ומלכות[4], וכ"כ במגלה עמוקות [ריש פר' חיי שרה]. ובמ"ב מביא מהחיי אדם שהמברך לא הפסיד, אבל למעשה המנהג לברך בלי שו"מ[5].
ב.
במגן אברהם סק"ה מבאר את כוונת הברכה משום דעד עכשיו היה האב נענש על עבירות הבן כיון שלא חינך אותו כמו שצריך[6], אבל עכשיו שנעשה הבן גדול, הרי הוא אחראי על עצמו וצריך בעצמו להתחזק במצוות, והאב נפטר מזה[7] וכבר לא ייענש על העבירות של בנו[8].
והמג"א מביא מהלבוש שמפרש את הברכה באופ"א[9], דעד עכשיו היה הבן נענש בעבירות של האב, שהרי מצאנו בתורה ובחז"ל שלפעמים בעון האבות בנים מתים[10], וע"ז מברכין ברוך שפטרני דמכאן והלאה כבר לא ייענש הבן[11]. ולכאורה קשה, דא"כ יוצא שהבן הוא שנפטר מעונש מזמן הבר מצוה ולא האב, ואיך האב מברך ברכה זו, ומבאר המחצית השקל ע"פ הגמ' בשבת דף קמט: דכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, נמצא דאם הבן נענש מחמת העבירות של אביו, גם לאב מגיע עונש ע"ז עצמו, וע"ז מברך האב בזמן שהבן נהיה בר מצוה דמעכשיו הוא פטור מעונש דכבר לא יגרום לבן ליענש מחמתו[12]. והעירו המפרשים דמ"מ לכאורה יותר היה ראוי שהבן יברך ע"ז, דמעכשיו הוא כבר לא ייענש מחמת אביו, ולא האב שהוא רק הגורם[13]. וכתב בס' פתח הדביר דאי"ז דרך ארץ שיברך הבן כן, דא"כ נמצא שאומר שלאביו יש עבירות שהוא היה נענש מחמתם, ואי"ז כבוד לומר כן[14]. ובס' קול קול יעקב [לאו"ח סי' רכ"ה] כתב דהבן אינו יכול לברך, דהא אם אוחז מעשה אבותיו בידיו, גם בגדלות ייענש על חטאי אבותיו, וא"כ לא נפטר עדיין ותלוי בו אם ייענש בעתיד. ודוקא האב נפטר משעה שהבן נעשה בן י"ג דמעכשיו כבר אינו באחריותו. ובשו"ת ר' ידידיה טיאה ווייל [בן הקרבן נתנאל] סי' ט"ז מצאנו דרך אחרת בכ"ז בד' הלבוש, דבאמת האב מברך מצד שבנו נפטר מעונש ולא הוא עצמו, אלא דכיון שדעתו של אדם קרובה אצל בנו לכן הוא מברך עבורו [וחידוש, ועפ"ז ביאר דלכן אין מברכין על בנות ברוך שפטרני, ע"פ הגמ' בב"ב קלט. דאין דעתו קרובה אצלן כ"כ כמו אצל הבנים].
אכן במדרש הנ"ל משמע להדיא כטעם הראשון, דכתוב שם שעד י"ג שנה צריך להטפל בבנו, מכאן ואילך מברך ברוך שפטרני, משמע דהוא מצד חינוך [כה"ק בא"ר, פמ"ג וחכמת שלמה].[15]
♦
ג.
בישועות יעקב נקט דע"כ הטעם הוא משום שנפטר מלחנך את בנו, דאי מצד זה שמת הבן בעבירות האב, א"כ גם בבת היו צריכים לברך כשנעשית בת י"ב, כיון דמעכשיו לא תמות יותר בעבירות אביה, וכן האם היתה צריכה לברך על בנה כשנעשה בר מצוה, והרי אין עושין כן. אבל לפי המג"א דטעם הברכה משום שפטור מלחנך מובן, לפימש"כ המג"א בסי' שמ"ג דאם פטורה מלחנך את הבנים שלה, וגם האב א"צ לחנך את הבנות רק את הבנים, דלכן האם לא מברכת ברוך שפטרני, וגם אין מברכין על בנות, דכיון דליכא חיוב חינוך, הרי לא היה נענש עד עכשיו.
אבל בפרי מגדים כתב דגם לפי הטעם של הלבוש א"ש מה שאין האם מברכת, דבפסוק כתיב פוקד עון אבות על בנים, ומשמע דרק עבירות האב עוברים על הבן, אבל החטאים של האם אין גורמים מיתה לבנים שלה, ומובן שאין האם צריכה לברך [אכן בס' פתח הדביר או"ח שם הקשה דבכתובות עב. מפורש דגם באמא נדרנית בנים מתים, ועי' בשו"ת משנה הלכות ח"ו סי' מ"ו]. וגם לגבי ברכה על בנות מתרץ הפמ"ג שגם לפי הטעם של הלבוש מובן שאין מברכין, דכיון דלפעמים מחתנים את הבת בקטנותה ואז רשות בעלה עליה שכבר נכנסה לרשות הבעל, תו לא תמות בגלל עבירות אביה. ולכן לא נהגו לברך בבנות כלל, כיון שלא תמיד כשהיא מגיעה לגדלות היא עדיין היתה נענשת מחמת האב. ובכף החיים מתרץ בדומה לזה, דבנות אין נענשות בעון אביהן, דכיון שמכריזים מ' יום קודם לידתה בת פלוני לפלוני, הרי כבר מיד מזל בעלה עליה, ואינה נענשת מחמת אביה ולא שייך ברכת ברוך שפטרני. אכן צ"ע, דבגמ' שבת לב: מפורש דבעון שנאת חנם [וכן בעון נדרים] בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים, וחזינן דגם בנות מתות ולא סגי בהכרזה זו לפוטרן.
אכן באמת זה חידוש לומר שאין מצות חינוך בבנות, ובפשטות ודאי צריך לחנך אותן, וכ"כ במ"ב סי' שמ"ג סק"ב. וכן אם בפשוטו חייבת לחנך את בניה [עכ"פ כשאין אב[16], כמש"כ במ"ב סי' תר"מ סק"ה][17], וא"כ אדרבה לפי טעם המג"א קשה למה אין מברכין ברוך שפטרני על בנות וכן האם על בנה. ובחי' הרד"ל על המדרש שם [פר' תולדות] כתב דלפי המג"א עיקר הברכה הוא משום שהאב נפטר מללמד את בנו תורה [ולא שאר מצות], ולכן זה לא שייך גבי בת ואין מברכין, וכן זה לא שייך גבי האם, שהיא אינה צריכה ללמד את בנה תורה. ובאמת כ"כ גם בשו"ת ר' טיאה ווייל הנ"ל דטעם הברכה משום ת"ת, וכתב דלכן המנהג לברך אחר שבנו עלה לתורה, שזה מענינא דת"ת. וכתב עוד דכיון שנהגו לברך בזמן עליה לתורה הרי זה ליכא גבי בנות, וממילא אין מברכין עלייהו [וכ"כ בשו"ת אגרו"מ [ח"ה סי' י"ד]. אולם בשו"ת באר משה [ח"א סי' י'] פקפק ע"ז, דאדרבה אם היה ראוי לברך גם על בנות לא היו מנהיגים לברך דוקא בשעת עליה לתורה]. ותירץ עוד, וכ"כ בפמ"ג שם, דגם אי בנות צריך לחנכן, מ"מ כיון דמצותיהן מועטות, דהרי הן פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא, א"כ אין הרבה מה לחנך ולא שייך כ"כ עונש לגבי האבא ובזה לא תיקנו לברך. ובכה"ח שם כותב דכיון שרגילים לפרנס את הבנות גם אחרי שהגיעו לגיל בת מצוה אף שהן גדולות, הרי מוטל עליו גם בגדלותן להוכיחן כיון שהן תחת רשותו. וממילא לא שייך לברך ברוך שפטרני, דהא הוא לא נפטר כלל וממשיכה אחריותו, ושפיר ייענש אם לא יוכיח אותם גם עכשיו.
♦
ד.
ואפשר דיש עוד כמה נפק"מ בין ב' הטעמים. הנה האחרונים דנו בבחור יתום ר"ל אי אבי האב יכול לברך במקום האב. ובשו"ת מעשה איש [(אלישר) יו"ד סי' י"ד] נקט דאינו מברך, אמנם יש שר"ל[18] דלפי מש"כ המג"א דהטעם הוא משום מצות חינוך, א"כ ביתום יתחייב הסבא לברך במקום האב, דמצאנו ביו"ד סי' רמ"ה ס"ג דמצוה על אבי האב ללמוד עם בן בנו, וא"כ שייך בו חיוב חינוך ונפטר מזה בבר מצוה ושפיר מברך. אבל לפי הלבוש, הרי אין הנכד נענש בגלל זקינו וא"כ לא שייכת הברכה. ואף דבקרא מפורש פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים, לכאו' הך קרא מיירי דוקא באוחזין מעשה אבותיהם בידיהם דאז נענש על עון אבותיו, אבל בלא"ה מסתבר דרק בנים נענשים בעון האב ולא בני בנים [דלכאו' ביאור הענין דקטנים מתים הוא משום דבנים קטנים הם ברשות האב, כדאשכחן שאב מקדש את בתו קטנה, וזה לא שייך באבי האב כלל].
והנה נוסח הברכה ברוך שפטרני מענשו של זה משמע דמברך כן בפני הבן[19], ולכאו' לפי ב' הטעמים א"צ בפניו, בין אי מברך שנפטר ממצות חינוך בין אם מברך שמעכשיו כבר לא ייענש בנו מחמתו, אמאי יצטרך לברך בפני הבן. וכתב בשו"ת יד יצחק [ח"ג סי' ש"ג] דלפי טעם המג"א מובן, דרוצים להודיע לבן שידע שמעכשיו הוא אחראי על עצמו ואינו יכול לסמוך על אביו שיזכירנו לקיים את כל המצוות.
בשו"ת בצל החכמה [ח"ה סי' ג'] כתב עוד נפק"מ בין הטעמים בבן חורג [ולכאו' ה"ה בן מאומץ ועיין], דלפי המג"א הרי עד עכשיו שהוא היה במקום אביו הי' מוטל עליו לחנכו, ולכן יכול לברך שנפטר מחינוכו, אבל לטעם הלבוש דנענש מחמתו ודאי שאין בן כזה נענש בגללו. ודבריו קשים להולמם, דהגע בעצמך אם מת האב ל"ע, והאח הגדול מגדל את אחיו הקטן, וכי יברך ע"ז ברוך שפטרני כשיגיע הקטן לגיל מצוות. והרי פשיטא דברכה זו אשכחן רק גבי אב, וכל שאי"ז אביו לכאו' ליכא ברכה [ולחדש דכיון שהוא מתנהג כאביו לכל דבר עדיף טפי צ"ת]. שו"ר שכ"כ בשו"ת משנת יוסף חי"א סי' מ"ח.
♦
ה.
ויש לציין עוד מקום ששייך לזה. בשו"ע סי' ל"ז כתב שילד קטן שיודע לשמור על התפילין בקדושה אביו צריך לקנות לו תפילין, והרמ"א שם חולק דרק מבן י"ג שנה צריך לקנות לו תפילין. ומקשה הפמ"ג שם דאם הוא כבר בן י"ג הרי הוא כבר גדול וכבר אין אביו צריך לחנך אותו, ולמה יצטרך האב לקנות לו יותר מכל אדם בישראל. ומתרץ דמיירי שהבן עוד לא הביא ב' שערות ולא יודעים בודאות שהוא גדול, דאז האב עדיין חייב בחינוך ומ"מ כבר חייב בתפילין. ועיי"ש בביאור הלכה שמקשה עליו דהרי גבי ברכת ברוך שפטרני רואים שמיד שנעשה בן י"ג מברכין ולא צריך לחכות שיהיה לו ב' שערות, וא"כ רואים שמיד הוא נפטר מלחנך[20]. וא"כ חוזרת קושית הפמ"ג למקומה אמאי יצטרך אביו לקנות לו תפילין. ומבואר כאן בדברי הביאוה"ל שנקט בפשיטות שטעם ברכת ברוך שפטרני משום שנפטר מחינוך, ואזיל לשיטתי', שכאן בסי' רכ"ה הזכיר רק את הטעם של המג"א, אבל לפי הטעם של הלבוש אינו שייך כלל למצות חינוך אלא משום שהבן נענש בעבירות של האב.
ולענין מעשה המ"ב הזכיר רק את דברי המג"א, אבל בשערי אפרים ובליקוטי מהרי"ח כתבו שהאב יכוון לב' הפירושים.
- עי' באפיקי מגינים כאן שכתב דאפשר שטוב שמי שהגיע לגיל ס' יעשה סעודה, ויברך ברוך שפטרני מעונש כרת דשנים בלי שו"מ.
♦ ♦ ♦