הרב שמואל משולמי
כולל פוניבז'

בעניין "מתפלל אדם של שבת בערב שבת" והמסתעף

א.
כתב הרמ"א (או"ח סי' נ"ג סעיף י') דקטן שנעשה בר מצוה בשבת לא יתפלל ערבית מבעו"י לפני התיבה כיון שעדיין קטן הוא ואינו יכול להוציא את הרבים יד"ח, מהרי"ל.
וכתב ע"ז בשו"ת משיב דבר להגאון הנצי"ב (ח"א סי' יח) דמבואר ברמ"א דדווקא להוציא אחרים אינו יכול אבל לענין הוא עצמו יכול להתפלל מבעו"י ורק להוציא אחרים אינו יכול. והקשה ע"ז, הא קטן הוא ואיך יוכל לקיים תפילת ערבית בשעה שהוא קטן ולצאת ידי חיובו שיתחייב רק בלילה כשיהיה גדול. וע"ש, שהקשה מזה על דברי הגרע"א (או"ח סי' קפ"ב) דקטן שבירך ברכהמ"ז והגדיל תו ל"צ לברך ברהמ"ז כשיגדיל, ע"ש שהאריך.
♦
ב.
ונראה דהרמ"א לטעמיה אזיל. דיש לחקור בהך דינא דר' יהודה דיכול להתפלל ערבית מפלג המנחה אם הוא מטעם דס"ל דתפילת ערבית זמנה מפלג המנחה ואילך ולא מצאה"כ, א"ד דזמן ערבית הוא מצאה"כ לר"י כמו לרבנן, אלא דר"י ס"ל דיכול להקדים את תפילת ערבית קודם זמנה מפלג המנחה ואילך. ונ"מ אי המתפלל ערבית מפלג המנחה חלים עליו כל דיני היום דלהבא או דאינו אלא הקדמת התפילה דהיום הבא דוקא, ולא שייך לשאר דיני היום שעדיין לא התחיל.
♦
ג.
ובדבר זה נחלקו רבותינו בעלי השו"ע בכמה דוכתי.
ראשית, לענין ישיבה בסוכה במי שקיבל ע"ע שמיני עצרת מבעו"י. המהרש"ל (שו"ת סי ס"ח) התיר לישב בסוכה ולברך, דאע"פ דקיבל שמיני עצרת אכתי לא עבר היום [והוכיח מהא דאינו יכול לספור את העומר מבעו"י], ושביעי גמור הוא (אלא דלברך על כוס אחד לישב בסוכה וקידוש של שמיני עצרת אסר משום תרתי דסתרי לחד תירוצא בר"ן, ע"ש). וכעי"ז פסקו המ"א והמ"ב שם לענין לכתחילה, וע"ש מש"כ לענין דיעבד.
אמנם הט"ז שם פליג, ובתוקף נקט דהוא שמיני גמור. ואע"ג דאי לא נתפלל ערבית לא היה נעשה שמיני, מ"מ היכולת בידו לעשותו שמיני, והוא שמיני גמור. ויכול להפקיע חיוב סוכה ע"י קבלת שמיני עצרת מבעו"י.
עוד מצינו פלוגתא זו לענין אבילות ביו"ד (סי' שע"ה,יא) במי שהתפלל ערבית ושמע שמת לו מת, שכתב השו"ע דיש מי שאומר שמונה מיום המחרת. והמהרש"ל והלבוש שם כתבו דזה תלוי בהנידון של הפס"ט לאחר תפילת ערבית (עיין יו"ד רסי' קצו), וכיון שקיי"ל דלענין הפס"ט אינו חשוב כלילה, ה"נ לענין אבילות יכול למנותו כיום א' דאבילות. והיינו דס"ל דהוא תלוי בהך נידון אי תפילת ערבית משווי ליה כיום הבא, או דלעולם הוא חשוב יום זה, אלא דמתפלל של לילה ביום, וכמש"נ.
ועוד מצינו באו"ח סימן תרצ"ב, ד שכתב השו"ע דמי שהוא אנוס יכול לשמוע קריאת המגילה מבעו"י מפלג המנחה ואילך, וכדינא דר"י דמתפלל ערבית מבעו"י, וה"נ בקריאת המגילה דבדרבנן עביד כמר עביד. אכן הפר"ח והגר"א השיגו ע"ז דלא מהני פלג המנחה אלא להקדים את תפילת ערבית אבל לא לעשותו לילה, יעו"ש. הרי דנחלקו השו"ע (וכן ס"ל לרמ"א, וכמבואר שם בדבריו) עם הפר"ח והגר"א בגדר הך דינא דר"י אם הוא תחילת היום הבא או הקדמת הקיום קודם הלילה, וכנ"ל.
♦
ד.
ומעתה י"ל דהרמ"א אזיל לטעמיה (ביו"ד קצ"ו) דתחילת הלילה הוא, וה"נ יכול להתפלל ערבית קודם שהגדיל, דהא לדידיה נעשה זה לילה וחשוב הוא מחויב כבר בכל חיובי הלילה. וכיון דבמידי דרבנן קיי"ל "דעביד כמר עביד", חשבינן ליה שפיר לילה, וליום המחרת הרי נעשה כגדול גמור לענין כל דיני הלילה של דרבנן [וכי היכי דחשוב זה שמיני עצרת, וכדעת הט"ז הנ"ל, ה"נ חשוב הוא בר מצוה]. וכיון דהשתא מחויב הוא בחיובי הלילה של דרבנן, יכול שפיר לקיימן השתא ולצאת בהו יד"ח[1].
♦
ה.
אמנם לכאורה יש להקשות לדעת המהרש"ל ודעימיה שאינו נעשה היום הבא ורק יכול לקיים את מצוות היום מקודם [ומה"ט אינו מקלקל לענין ספירת ז"נ ולענין ימי אבילות], מהא דמתפלל של ערבית גם בר"ח[2] מבעו"י, ואיך יאמר "ביום ר"ח הזה" והוא בחודש הקודם? וכן יש להקשות ממעריב של חנוכה ופורים, איך יתפלל מבעו"י והוא אינו י"ד אדר ולא כ"ה כסלו,
ומצאתי שכבר עמד בזה בשעה"צ (סי' תרצג ס"ק ו), שפסק שם במ"ב דהמתפלל ערבית מבעו"י בפורים אומר על הניסים, וכתב שם בזה"ל "כן נראה לעניות דעתי מדהתירו להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, ולא משתמיט אחד מן הפוסקים לומר דבראש חודש אין לומר בזה יעלה ויבא, וכן מדהתירו להבדיל מפלג המנחה ולמעלה אחר שהתפלל ערבית, אלא ודאי דחשבינן לעניני תפלה ללילה". הרי דנקט מכח קושיא זו דגדר ערבית מפלג המנחה הוא שחשוב לילה גמור, אלא דחילק בין שאר עניינים לענייני תפילה,
ויל"ע בכוונתו, דהא דינא דר' יהודה קאי גם על הבדלה וקידוש, וכמו שהביא בעצמו. וכן לדעת המחבר קאי נמי על קריאת המגילה. ובשו"ע (סי' תרע"ב, ב) פסק כן נמי לענין הדלקת נ"ח שיכול להדליק מפלג המנחה בשעת הדחק שיוצא לדרך וכה"ג. והכא לאו ענייני תפילה נינהו, ותיקשי ליה כדמעיקרא, איך יוכל להדליק נ"ח ולקרוא את המגילה, והוא קודם חנוכה ופורים, וכנ"ל.
♦
ו.
ונראה לומר בעזה"י דגדר דינא דר"י להמהרש"ל ודעימיה אינו בגדר יום הקודם גמור, אלא זמן הממוצע שע"י קבלתו יכול לקיים את חיובי היום הבא, והוא כגדר דין תשלומי המצוה רק שהוא קודם להמצוה. דע"י הא דמשווי ליה בקבלתו כיום הבא יכול לקיים את חיובי היום ולהקדים את הקיום לזמן החיוב. ולפיכך לא איכפ"ל דאכתי אינו ר"ח או שאר המועדים, דמ"מ יש כאן זמן שיכול לקיים בו את חיובי הזמן העומד לבוא.
ויסוד הדברים מבואר בלשון הרמב"ם (פ"ג מתפילה ה"ז): "המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וכו' ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה". הרי שפתי הרמב"ם ברור מללו דגדר דין ערבית מבעו"י הוא מחמת הא דתפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה, והוא כמשנ"ת דמקיים הוא מצוות היום מקודם להיום וכגדר תשלומים של קודם זמנו ולפיכך יכול ג"כ לעשות כן בכל מילי דרבנן דזהו יסוד דינא דר"י דמפלג המנחה ואילך יכול להקדים מצוות הלילה שלאחריו, וכמשנ"ת.
♦
ז.
והנה נחלקו הפוסקים בדין אונן שמת לו מת בשבת, שאינו נוהג אנינות עד מוצ"ש, אי שרי ליה להבדיל ולהתפלל מבעו"י בשבת. השו"ע (הן באו"ח סי' ע"א, ב וביתר אריכות ביו"ד שמ"א, ב) פסק דמבדיל ומתפלל לאחר הקבורה. אולם הט"ז באו"ח שם סק"ד, וכ"כ הגר"ז, נקטו דיתפלל ערבית מבעו"י [וע"ש במחצה"ש שהביא מהשבו"י דפליג, וע"ע במשנ"ב שם]. ולא נתבאר טעמא דהשו"ע וש"פ דפליגי מהי טעמא פליגי.
ולהנ"ל נראה דהדברים מבוארים היטב, דלא שייך להקדים את חיובו בזמן דבעיקר חיובו הוא פטור ממנו. וכל שבמוצ"ש יהא פטור מהבדלה ומעריב, אינו מתפלל מבעו"י כלל[3], וכמו דלא מצינו חיוב הבדלה מבעו"י בשבת ערב ט"ב וכן קידוש בעיו"כ שחל בערב שבת. וע"כ הטעם הוא דלא שייך לקיים את מצוותו קודם החיוב אם בזמן עיקר החיוב הוא פטור. [והט"ז דפליג ס"ל כנ"ל, דהוא גדר זמן החיוב עצמו, וכמבואר בדבריו (בסי' תרס"ח) שהוא מפקיע עצמו עי"ז מחיוב סוכה, ומש"ה חשיב ג"כ זמן חיוב דהבדלה ומעריב, ויכול לעשות כן אף באנינות].
ונראה להוכיח כמשנ"ת בדעת מהרש"ל ודעימיה, גם מעיקר הפלוגתא דהרא"ש והמהר"ם בר"פ מי שמתו, שדנו לענין אונן במוצ"ש אם חייב בהבדלה, דע"י אנינותו כבר נפטר מן החיוב במוצ"ש. והמהר"ם דן לחייבו מחמת תשלומין עד יום ג', והרא"ש פליג, דאין שייך תשלומין אי נפטר בעיקר זמן חיובו, היינו במוצ"ש.
וצ"ע מאי שייך כלל לפוטרו מתשלומין, הא עיקר זמן חיובו מתחיל כבר מפלג המנחה דשבת, וכדקיי"ל (או"ח סי' רצ"ג, ג) דיכול להבדיל מפלג ואילך, ואילו אנינות לא חיילא עליה עד מוצ"ש עצמו. ונמצא שנתחייב בהבדלה בזמן חיובו, ושפיר אית ליה תשלומין כל ג'.
והמוכרח בדבריהם כמש"נ, דפלג המנחה הוא רק בגדר הקדמת הקיום לזמן החיוב, ומשו"ה אין שייך כאן הקדמת הקיום אם בזמן החיוב עצמו, שהוא במוצ"ש, יהא פטור מדין אנינות[4]. וכן מוכח ממה שלא מצינו בפוסקים שמי שידע שיהא אונן במוצ"ש שיבדיל בפלג המנחה דשבת, וע"כ הטעם הוא דכל שהוא פטור בעיקר החיוב גם אינו יכול לקיימו בפלג המנחה, וכנ"ל.
♦
ח.
שוב מצאתי כדברי ממש בלשון הש"ך ביו"ד שע"ה הנ"ל. דהלבוש נקט שם דלמאן דפליג על הרמ"א גבי הפס"ט חולק נמי על מנין דאבילות, דיכול למנותו ליום דאבילות ואע"פ שהתפלל ערבית. וכתב הש"ך שם סקט"ו דיש לקיים דין זה לכל הדעות, וכתב שם ז"ל "שאחד מן הגדולים כתב לו בתשובה שאין לדמות נדה לאבלות משום דאותה שעה דמתפלל ערבית אינו אלא סניף ותוספת ליום שלאחריו ואינו עיצומו של יום ולכך לענין אבלות לא חשיב כיום דהא סניף הוא ותוספות ליום שלאחריו אבל לענין ספירה לא קפדינן אלא אעיצומו של ז' ימים ולא על התוספות עכ"ד וא"כ אנן קיי"ל כגדול זה" עכ"ל.
הרי בהדיא דאף למאן דפליג על הרמ"א דאינו יום הבא, מ"מ הוא סניף ליום דלהבא, ולכך יכול לקיים בו מצוות הבדלה וקידוש דהיום הבא ולומר בו יום ר"ח הזה, וכן לומר בו על הניסים ולהדליק בו נ"ח, דגדר סניף להיום הבא הוא דיכול לקיים בו את ניהוגי היום ואע"פ דאכתי לא הגיע יומו, וכמשנ"ת בעזה"י.
♦
ט.
אמנם יל"ע בעיקר הסברא בזה, הא כל עיקר המקור דלר"י יכול להתפלל ערבית מבעו"י לא נאמר כלל בדברי ר"י, דלא קאמר ר"י אלא דתפילת המנחה עד הערב ותו לא, אלא דאנן אמרינן (בברכות כ"ז) דלר"י מתפלל אדם של שבת בע"ש, וכמו שפירש"י שם "דאזיל זמן מנחה ואתי ליה זמן ערבית". הרי בהדיא דהוא בגדר זמן ערבית עצמו, ולא הקדמת החיוב גרידא.
וצ"ל דתרתי איכללו ביה. חדא דאתי ליה זמן ערבית מדאזיל ליה זמן המנחה. אמנם זה ליתא אלא לערבית של חול, אבל ערבית של שבת ומוצ"ש לא יוכל להתפלל. ומדסתים לה ר"י דבכל גווני יכול להתפלל ערבית מבעו"י, בע"כ דכלול בזה נמי דיכול ג"כ להקדים את הקיום לזמן החיוב נמי.
אמנם ג"כ צריך לזה דאזיל ליה זמן המנחה, דא"א שישמשו מנחה וערבית יחדיו בזמן אחד, דקרא קאמר "ערב ובוקר וצהרים" שהמה זמנים חלוקים זמ"ז. ומכיון דנשלם זמן המנחה והגיע זמן ערבית, כבר יכול לקיים את כל דיני הלילה ולהקדים את חיובם לזמן הלילה, וכמש"נ בעזה"י.
♦ ♦ ♦