קידוש מבעוד יום

הרב רפאל ברוך טולידאנו
ירושלים

ברכות דף כז, ב: רב צלי של שבת בערב שבת. אומר קדושה על הכוס או אינו אומר קדושה על הכוס, תא שמע דאמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס והלכתא כוותיה.
מבואר בדברי התלמוד שיכול לומר קידוש מבעוד יום, ויש לברר האם הוא דווקא לר' יהודה שמפלג המנחה יכול להתפלל ערבית, או שלכו"ע מהני. ותפילת ערבית בערב שבת מבעוד יום, מבואר לעיל, א שהוא דווקא לר"י, ומהנהגת רב הוכיחו שס"ל כר' יהודה.
♦
לר"י מפלג המנחה נחשב לילה
בחדושי הרשב"א כאן, כתב: ... ואף על פי שיש מקצת מן הגאונים ז"ל שאומרים שאינו אומר קדוש ולא הבדלה עד הערב ואין לו טעם והראשון עיקר^[1]. ובתשובות הגאונים - גאוני מזרח ומערב סימן קמב: ... אבל הבדלה דמוכחא דבחול ניהי לא, וקידושא דשבת נמי לא מיתמרא עד דקדיש יומא דקדשיה רחמנא ולא סגיא במאי דקבלה על נפשא ברצונו.
ובפשטות נראה בכוונתם שכל מה שמבואר בתלמוד שמהני הוא דווקא לר"י אבל לרבנן לא מהני. וכן נראה בהלכות רי"ץ גיאת הלכות הבדלה עמוד כו, (והובאו דבריו בטור, רצג): ... וכיון דהכי הוא וכל ישראל אין מתפללין תפלה אלא עם חשכה אין לנו להתפלל של שבת בערב שבת ולא של מוצאי שבת בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת היום ויציאתו בין דיין מצוי בין שאינו מצוי אפשר בפת ולהבדלה אפשר למחר^[2]. וכן מבואר בדבריו שהובאו להלן, שהטעם שמהני קידוש היום דגרירי אחר התפילה, ומבואר דלחכמים שאינו יכול להתפלל מבעו"י אינו יכול לקדש. [ומה שבטור הו"ד, אין ראיה שהכי פוסק, ובפרט שבדברי הרא"ש כאן ד, ו והטור בקיצור פסקיו הביאו שמקדש מפלג המנחה, וע' עוד להלן בזה].
וכ"ה בס' העיתים, כו בסופו משם רב האי: ועוד אמר מר האי כיון דרב הונא ושאר רבנן לא מצלי דערבית עד לאורתא לא בע"ש של שבת ולא במו"ש של חול ולא בחול של חול הכין עדיף למיעבד כרבנן ואעפ"כ דעביד הכי עביד, ומאן דניחא לי' ומצלי של ע"ש בתר פלג מנחה קטנה אחרונה כר' יהודה מן ההוא עידנא בטל ממלאכה לחומרא אבל קידוש היום [מקדש] כי קדיש יומא. ונראה שם שאף שתפילה אמרו דעביד כמר עביד, לעניין קידוש בעי' שיקדש דווקא משקידש היום. ובטעם הדברים י"ל להמבואר להלן, שבדאורייתא לא אמרו דעביד כמר עביד. וע"ע שם, כז בהרחבה. [וברשב"א הנ"ל הביא בשם רב האי לא כן]. [ואולי כ"ה גם דעת תוס' פסחים צט, ב שמהני רק לר"י, ומה"ט חלוק מדבריהם בכתובות מז, א, ואינו מוכרח]. וכ"נ בדברי ר"י מלוניל כאן יח, ב (והובאו להלן), שנידון התלמוד תליא לר"י ולרבנן.
וכן מבואר בדברי הגר"א, שבביאורו לשו"ע תרצב, ד שהובא שם הסובר שבשעה"ד אפשר לקרוא את המגילה מפלג המנחה כתב הגר"א שראיה מקידוש והבדלה, ומבואר שקידוש הוא דווקא לר' יהודה. [וע"ע דבריו תרעב, א שהביא את דברי הסובר שאפשר להדליק נ"ח מפלג המנחה, וכתב ראיה מהבדלה].
ובהלכות גדולות סימן ב - הלכות קידוש והבדלה עמוד צז: [פסק] והיכא דפשיטא ליה מילתא דלבי שימשי לא מתרמי ליה חמרא לקדושי עליה ואיתרמי ליה חמרא במנחה דמעלי שבתא, אי נמי, יתיב קא שתי חמרא בפניא דמעלי שבתא וידע דלאורתא לא משכח חמרא, מקדש מבעוד יום ואומר ויכולו ואף על גב דאיכא עדנא טובא, ולאורתא כד אתי לביתיה מקדש אריפתא להוציא בניו ובני ביתו. ומבואר בדבריו דדווקא בשעת הדחק מהני, ובריצ"ג שם, עמ' כה הביא הכי מר' פלטוי^[3].
והביא שם מדברי רב האי, וכ"ה בס' העתים, כז, שמהני תפילה מבעו"י לאו דווקא בע"ש ומוצ"ש, אלא בכל יום. ונראה שהבה"ג הבין שקידוש לא מהני מבעו"י גם כשמתפלל מבעו"י, (ויבואר הטעם להלן, שגם לר"י אינו ברור שמהני לקידוש מפלג המנחה. וע"ע בריצ"ג שם לעניין הבדלה כשחל ת"ב במוצ"ש), וע"ז השיבו ר' האי שכמו שמהני לתפילה מהני לקידוש והבדלה. [והטעם שס"ל כמבואר בריצ"ג שם, שהתפילה והקידוש שייכים זל"ז].
וברי"ף פסחים כא, ב פי' את הסוגיא בדף קה, א שאמרו שם: רב חנניא בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב המנונא סבא אמרו ליה זיל חזי אי מקדיש יומא נפסיק וניקבעיה לשבתא אמר להו לא צריכיתו שבתא קבעה נפשה. ופי' הרי"ף שלכו"ע פורס מפה ומקדש (ושלא כדברי רשב"ם, שם, שבזה נחלקו) ונידון הסוגיא הוא ממתי אפשר לקדש - האם בביה"ש, או דווקא משחשכה. וכן הבין בצל"ח, שם, ותמה שמהני גם מפלג המנחה. אמנם נראה שהבין הרי"ף שכ"ז דווקא לר"י, ולרבנן לא מהני. וכ"נ בדברי השלטי הגבורים שם, ב: נראה לי מכאן ראיה דלאו שפיר דמי לקדש מבעוד יום בשבת עד צאת הכוכבים. אמנם אינו מוכרח הכי בכוונת דברי הרי"ף, וכמבואר בהערה^[4].
ובפרי יצחק א, ט ביאר את דברי הרי"ף לדברי בה"ג הנ"ל שהוא דווקא במקום אונס, וע"ע מה שצויין לעיל בהערה. ואולי גם הטעם בזה הוא כמבואר שרק לר"י מהני, וכוונת הבה"ג היא דבשעת הדחק נוהגים כר' יהודה, וצ"ע. [ובפעולת שכיר ע"ד מעשה רב, קיז כתב להוכיח מדברי הרי"ף כחי' הגר"א שלהלן].
ולפי"ז שגם קידוש מבעוד יום תלוי בפלוג' ר"י ורבנן, א"כ בעושה קידוש מבעו"י נכנס לנידון תרתי דסתרי^[5] בשתי ימים^[6]. [ואין לומר בדברי הראשונים הנ"ל שכל כוונתם לעניין פלג המנחה, שבזה תלוי לרבנן ולר"י, ואילו לפני השקיעה ס"ל שמהני מהטעמים שלהלן, שבדבריהם מבואר שקידוש הוא דווקא משקידש היום. אלא שאינו מבואר הכי בכ"ד הראשונים הנ"ל].
ואף שלגבי תפילת ערבית בע"ש יש מהראשונים המקלים, שכ"ה בטור, רסז (אף שבסי' רלג כתב שיש לעשות לעולם כרבנן או כר"י), והביא הכי מרע"ג. אמנם פשט התלמוד לעיל, א להשוותם (וראה מג"א רסז, א בזה). וכ"ה בדברי כמה ראשונים, ריצ"ג, הנ"ל, הרשב"א, כאן, לעיל בע"א, תוס' כאן רא"ש ד, ו, ועוד רבים. [ויל"ע אם הטעם הוא משום תוספת שבת במוצ"ש, עדיין צ"ע]^[7]. ורק בשעה"ד יש מקום להקל בזה. [ולכאו' הגם שיש מצות תוספת שבת, מנ"ל שעדיף משעה"ד דתפילת ערבית מפלג המנחה, ובמ"ב, ג לשונו יש לסמוך].
♦
החי' שמהני קידוש מפלג המנחה לר' יהודה
אלא שגם לר' יהודה קידוש מבעוד יום מחודש הוא, שמקור דברי ר' יהודה במשנה בברכות כו, א הוא לעניין תפילה, שמפלג המנחה אינו מתפלל מנחה, ומתפלל ערבית, ויש מקום לחלק לשאר העניינים.
הנה דעת רוב הראשונים שגם לר' יהודה לא מהני לעניין ק"ש, ושלא כדעת ר"ת בתוס' בברכות ב, א שמהני. (וכ"ה דעת ראב"ן, קכב, ראבי"ה, א, סמ"ג ע' יח, סמ"ק, קד). וכ"ה בהלכות רי"ץ גיאת הלכות הבדלה עמוד כה: ואמר מר רב נטרונאי מתפלל אדם תפלה של שבת בערב שבת, אבל ק"ש עד צאת הכוכבים. וכ"ה בספר העיתים סימן כה: כתב גאון בפירושו הכי הא דאמר מתפלל אדם של שבת בע"ש וכו' תפלה בלבד אבל ק"ש עם יציאת הכוכבים. וכן הביאו משם רב האי ברשב"א וברבינו יונה, וברא"ש, כאן כז, א (וע' שע"ת, עו). והובא גם בס' הבתים ק"ש שער ב, א, ובס' המנהגות עמ' 17, וכ"ד ר' פלטוי, שהובא באוצה"ג ברכות עמ' 1.
וכ"ד רבים מהראשונים - המנהיג תפילת מנחה, פב (עמ' קיז), רא"ה ברכות ה, א, כז, ב, הרי"ד בפסקיו לברכות ג, א, כז, ב ובתשובתו, קטז. וע"ע שבלי הלקט, מח. [וברש"י ברכות ב, א, (מהירושלמי) כתב שהטעם שקוראים בבית הכנסת כדי לעמוד מתוך ד"ת. וברשב"א שם הביא שכ"כ הראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל. ומדברי הירוש' נראה שאף לר"י לא מהני, שהרי מנהגם להתפלל מבעו"י הוא כר"י, וכ"ה בתשו' הרי"ד, קטז]. וכתב שאין לברך גם ברכות ק"ש. (אמנם רש"י הנ"ל לא חש לזה, וע' רשב"א א, מז, סט, שיט ששרי שאינן כברכת המצוות. וע' גם מאירי בתחילת ברכות, ואכמ"ל. [אמנם אולי גם רש"י סבר דווקא מהשקיעה, וכדלהלן, אבל בדברי הרשב"א מבואר לא כן]). [ויש שהקלו בק"ש מהשקיעה, וכסוברים שמהני ק"ש בשעה זו, כ"כ הרי"ד, ג, א וע' גם מאירי כאן בתחילת ברכות, ועוד]. ויש עוד הרחבה רבה בזה, ואכ"מ. (ויעו"ע תורת הקדמונים שם, מה בסופו).
והנה בטעם ששאני תפילה מק"ש כתב בשו"ת הרי"ד שם: אלא ודאי הדברים מחוורים כשמש ומלובנים כשמלה דלא שרי ר' יהודה מי"א שעות פחות רביע אלא להתפלל תפלת ערבית שהיא י"ח ברכות, דמשעה שעברה שעת תפילת המנחה חלה שעה תפלת ערבית, אבל לקרוא קריאת שמע לא שרי, דכל זמן שהשמש בעולם לא ייקרא זמן שכיבה, וכולהו תנאי דשרו מקמי צאת הכוכבים לא שרו אלא אחר שקיעת החמה אבל קודם שקיעת החמה ליכא מאן דשרי. וכ"כ בפסקיו שם, ג, א. [והוסיף שם: שהיאך יברך המעריב ערבים ומסדר את הכוכבים מבעוד יום, אלא ודאי לא התיר רב אלא להתפלל, אבל לקרוא ק"ש לא].
מבואר בדבריו שהטעם שלא מהני דאינו שעת שכיבה (ונראה קצת בדבריו שיש מקום להחשיבו כלילה, ויל"ע).
ובדעת ר"ת עצמו היה נראה שאדרבה, טעמו דווקא בק"ש שהגדרת המצוה אינה בלילה, אלא בשעת שכיבה, מה"ט יש מקום לומר שמהני, אבל במצוות ששייכות ללילה אולי לא סבר הכי. ובמגן אבות (למאירי) ענין יא כשהביא את דברי תשובת ר"ת (וע"ע תש"ר א, עמ' 51 וערוגה"ב ח"ב עמ' 4, ובתשו' הרי"ד הנ"ל) כתב: מכלל דמההיא שעתא ערב הוא לק"ש ולתפלה. ונראה שדווקא לעניין ק"ש ותפילה מהני לר"י^[8]. [וודאי שלא סבר שנחשב לילה ממש, ואינו מחוייב בשמירת שבת מפלג המנחה, ואינו מותר מלחללה אחר פלג המנחה, וכמש"כ כאן הראשונים. ואולי הגדרת הדבר היא שיש מקום לשייך זאת ללילה, אבל אינו בהכרח כלילה].
והרשב"א בברכות שם, כתב ע"ד ר"ת: ואינו נראה כלל דהא ודאי לר"י אף על פי שאינו מתפלל תפלת המנחה מפלג המנחה ואילך לא מפני שהוא לילה קאמר אלא משום דתפלות כנגד תמידין תקנום ותמיד של בין הערבים היה קרב והולך עד פלג המנחה ומשום הכי תפלת המנחה שהיא כנגדה אינה אלא עד אותו זמן, ומשם ואילך ראוי לתפלת הערב מפני איברים ופדרים שקרבין והולכין אבל ודאי אינו לילה, ותדע לך שהרי עדיין השמש על הארץ כדי מהלך שתות המיל והיאך הוא לילה וזמן שכיבה... ובדבריו מבואר שלר"י פלג המנחה אינו כלילה, אלא דווקא לעניין תפילה נאמר דין זה, שתלוי בזמני הקרבת התמידים.
וברא"ש ברכות פרק א סימן א: ולא נהירא לי מה שהביא רבינו תם ז"ל ראיה מתפלת המנחה שהיא עד פלג המנחה. דתפלות כנגד תמידים תקנום ותמיד היה קרב והולך עד פלג המנחה אבל לענין ק"ש לאו זמן שכיבה הוא.
ויש מקום לומר עוד שכל מה שמהני לר"י היינו דווקא בדרבנן, שיש מקום להחשיבו כלילה, אבל לעניין דינים דאורייתא לא מהני.
ועיקר הסברא כתב רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף כאן, דף יח, ב: אומר קדושה על הכוס, כלומר, אם היה מותר לגמרי לומר קדוש מבעוד יום וכן הבדלה מבעוד יום, או לא. דשמא לא התירו חכמים כי אם לענין תפלה דרחמי, אבל קדוש היום דאוריתא לא שרינן ליה עד שתחשך, או דילמא לא שנא. אמנם נראה בדבריו דלמסקנא דמהני, מועיל גם בדאו'. [שלא הזכיר בדבריו טעם אחר שמהני].
וכ"ה בתוס' רא"ש כאן, כשביאר את ספק התלמוד לעניין קידוש: אומר קדושה על הכוס או אינו אומר וכו', קס"ד משום דקדושה מן התורה הוא אין לו לאומרו מבעוד יום. וע' גם פנ"י כאן. ומהרש"א כז, א. ובפרי יצחק א, ט, ואמרי נועם כז, ב בהגהה משם הגרי"ס (והובאו להלן). [ובשאג"א, ג טען עוד ע"ד ר"ת שמה שאמרו דעביד כמר עביד היינו מטעם ספק, ומה"ט מהני דווקא בדרבנן. וע"ע חי' הגרע"א ריש ברכות, ויעו"ע קה"י ברכות, א].
ובאורחות חיים חלק א הלכות חנוכה אות טו, כתב: ומ"מ מי שהקדים אפי' בחול מפני שהוא טרוד יצא והוא שיהיה בפלג מנחה אחרונה דלא חמירי מהבדלה דאמרינן רב צלי של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס. וכ"פ בשו"ע תרעב, א. וכתב הגר"א שהיינו לר' יהודה. וכאן מבואר שמהני אף שאינו תפילה, ואולי ס"ל כדברי ר"ת. או שדרבנן שאני. ובסי' תרצב, ד פסק השו"ע לעניין מגילה, והוא מדברי תה"ד, קט ובדברי תה"ד שם מבואר שהיינו דווקא לר"ת. ואולי גם כאן הוי כדרבנן (ותליא אם דברי קבלה כדאו' או כדרבנן, אמנם בלילה רבו הסוברים דדרבנן הוא, ואכמ"ל). [ובפר"ח שם, השיג ע"ז מה"ט שרוה"פ נחלקו ע"ד ר"ת, והוסיף עוד דבקריאת המגילה בעי' לילה, שילפי' מלילה ולא דומיה לי, כבמגילה ד, א]. ובבית יוסף סימן רסז מבואר שלעניין איסור אכילה קודם התפילה, דמדרבנן הוא, סמך ע"ד ר"ת: ויש לומר דכיון דאיכא רבוותא דפסקי דמפלג המנחה ואילך הוי זמן קריאת שמע וכדכתב הרא"ש בריש ברכות (סי' א) אף על גב דמשום דאיכא מאן דסבירא ליה דלא הוי זמנה עד צאת הכוכבים חוזר לקרותה משתחשך מכל מקום לא מיקרי אוכל קודם קריאת שמע כנ"ל.
ולכל אלו הטעמים מבואר שחידוש הוא שלר' יהודה מהני לקדש מבעוד יום [אמנם להלן התבאר מריצ"ג שי"ל שהקידוש שייך לתפילה], ונראה שהטעם שמהני הוא מטעם אחר, וא"כ י"ל שמהני גם לרבנן, וכדלהלן.
♦
קידוש מהני מבעוד יום
ובתוס' רא"ש כאן כתב בהמשך לדבריו לעיל, הטעם שבאמת מהני מבעוד יום: ומסיק שהיה אומר גם קדושה על הכוס משום דכתיב זכור את יום השבת דמשמע סמוך לכניסתו מדלא כתיב זכור ביום השבת.
מבואר בדבריו שהטעם שמהני קידוש מבעוד יום הוא שדין קידוש הוא לא רק בלילה אלא גם סמוך לו. ולפי"ז מה שמהני אינו דווקא לדברי ר' יהודה. וכ"ה בריטב"א שבת לה, א.
וכדבריהם מבואר כבר בדברי הרמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה יא: יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אף על פי שלא נכנסה השבת, וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדין היא שבת, שמצות זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט. מבואר שזמן קידוש הוא כבר מבעוד יום.
ומקור דברי הרמב"ם לסברא זו, נראה שהוא מהמבואר שגם לר' יהודה לא מהני בדאו', וא"כ ע"כ שקידוש שאני, וא"כ מהני גם לרבנן.
אמנם נראה שאף שמהני מבעוד יום לא יועיל מפלג המנחה אלא דווקא לר' יהודה, שדווקא לר' יהודה שלעניינים דרבנן מהני מפלג המנחה, והיינו שמפלג המנחה לשיטתו יש שייכות ללילה, א"כ ה"ה לקידוש, שזמנו אינו מבעוד יום, י"ל שמהני מפלג המנחה [אף שאינו מוכרח]. אבל לרבנן, שלא מצאנו בדבריהם התייחסות לפלג המנחה כלילה, א"כ אין סיבה שיועיל מפלג המנחה. ומה"ט נראה שכתב הרמב"ם שמהני קודם לשעה זו במעט, ואולי מהני גם ככל סמוך, שעניינו חצי שעה, וכבכ"ד. וע' פרישה רעא, ד ממהרש"ל. וכתב שם הכי גם בדעת הרא"ש שכתב בריש ע"פ קודם שתחשך (אמנם ע' דבריו בברכות ד, ה ובדברי הטור וב"י הנ"ל). ובספר הבתים הקידוש והשביתה שער א אות יג: מדברי הר"ם נראה שזה יהיה סמוך לחשכה. ויש מי שאמר שמאחר י"א שעות חסר רביע ולמעלה יכול לקדש ולהבדיל אבל לא קודם לכן, וכן נראה. וע' ביאור הלכה רעא, א ד"ה מיד. (ובריטב"א שבת, שם מבואר שלחכמים מהני מבעו"י, והיינו כנ"ל. ובדבריו מבואר שמהני מהשקיעה, ולשיטתו הוא מעט אחר פלג המנחה. אמנם לשיטתם כר"ת, י"ל שיש משמעות לשקיעת החמה, ושייך בה תוספת שבת כדלהלן, משא"כ לדידן). [ובפמ"ג רעא, מ"ז, א כתב בדעת הרמב"ם שמהני מפלג המנחה, וצ"ע].
♦
מהני מדין תוספת שבת
אלא שיש מקום לומר שהקידוש מהני מבעוד יום מטעם תוספת שבת, והיינו שבערב שבת יש אפשרות לקבל ע"ע קדושת שבת ומה"ט מהני לקדש מבעוד יום.
וכן מבואר בדברי כמה ראשונים. בחדושי הרא"ה כאן: וכיון שאין לתוספת זה שיעור מן התורה בכל שהוא יצא ידי חובתו ואם בא להוסיף יותר בשקבל תוספת זה בתפלה או בקדוש חלה עליו קדושת היום מדין תורה וזהו שיצא ידי קדוש כשקדש באותה שעה אף על פי שקדוש היום מן התורה שאף קדושת שעה זו לשבת מן התורה. וכ"ה בחי' ר"א אלאשבילי כאן (הנד' ע"ש הריטב"א, ושטמ"ק): ואם תשאל וקידוש דאורייתא היכי מצי למימר מבעוד יום. הא אמרן דתוספת מחול על הקדש משקיעת החמה ולהלן דאורייתא הוא. וכ"ה באו"ז הל' ערב שבת, ב, יד. [ושם העיר גם האיך הני סעודה מבעו"י, והא סעודה מדאו' הוא^[9]]. וכן מבואר בדברי הראשונים להלן שקידוש עושים רק מהשקיעה ולא מפלג, ומבואר בדבריהם שהטעם הוא שתוספת שבת שייכת מפלג המנחה. ובתשב"ץ קטן סימן א: מהר"ם ז"ל רגיל לעולם בליל שבת לאכול עם שקיעת החמה ואינו ממתין ממש עד הלילה. וגם אינו אוכל מיד כשבאים מבית הכנסת בעוד היום גדול כמו שרגילין לעשות בנשואין כשהולכין לבית הכנסת בעוד היום גדול. אלא אוכל עם שקיעת החמה. מבואר אף שהתפלל לפני הקידוש היה אוכל בשקיעה, וכפה"נ הכוונה מטעם הקידוש, ומבואר שלקדש יכול מטעם תוספת שבת.
ובמרדכי מגילה, תשצח גם עמד בזה מ"ט מהני קידוש מבעו"י, כיון שתוספת שבת מדרבנן, וכתב שמועיל שמהני דרבנן להוציא דאו', באופן שיכול להתחייב מדאו'. [וע' מג"א רסז, א, מנ"ח לא, ט-י, קוב"ש ח"ב סי' ל, ואכמ"ל]. והרמב"ם לא פי' הכי וכנ"ל, לשיטתו שלא ס"ל לתוספת שבת. וכמו שלמדו בדעתו במ"מ שביתת עשור א, ו וב"י, רסא. [וראה המקורות לדעתו בביאור הגר"א רסא, ס"ב]. ושו"ר בפרי יצחק א, ח בהרחבה. וגם לפי טעם זה מהני גם לרבנן.
♦
ממתי יכול לקבל שבת
אמנם גם לעניין תוספת שבת יש לעיין האם מהני לרבנן מפלג המנחה, שיש לומר שכל מה שמהני מפלג המנחה הוא דווקא לר' יהודה, שיש משמעות לזמן זה שיחשב כלילה לעניינים דרבנן, אמנם לרבנן מנ"ל שאפשר להקדים מפלג המנחה.
ובטור אורח חיים הלכות שבת סימן רסז: ופירשו התוס' שמפלג המנחה ולמעלה יכול להדליק הנר ולקבל שבת בתפלת ערבית. וכ"פ בשו"ע כאן. ובבית יוסף: כבר כתבתי בסימן רסג שכן כתבו התוספות (ברכות כז, א ד"ה דרב) והרא"ש (שם פ"ד ס"ו) וה"ר יונה (יח, ב ד"ה רב צלי) בפרק תפילת השחר ותמיהני על רבינו שלא כתב שזה דעת הרא"ש ג"כ.
ובתוספות: דרב צלי של שבת בע"ש - תימה דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (ד' כג, ב) ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. [א"ה, וכוונתם שע"י זה שמקבל מבעו"י, בעי להדליק לפני]. ויש לומר דהתם בשאינו מקבל עליו שבת מיד, אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה וטעמא משום דס"ל כרבי יהודה. ויל"ד בדברי התוס' האם הכוונה במה שסיימו וטעמא משום דס"ל כר"י קאי כלפי הדלקת הנרות, או דקאי על תחילת העניין, על מה שרב היה מתפלל מבעו"י. ובדברי הרא"ש נראה יותר ברור דכוונתו דווקא לר' יהודה, וכ"נ יותר בכוונת תוס'. וכ"ה במהרש"א כאן^[10]. וא"כ נראה לדבריהם דלרבנן לא מהני מפלג המנחה.
וכ"נ בלבוש רסא, ד, רסז, ב, שתלוי בזמן התפילה לר"י, וע' גם מג"א קפח, יח, ע"ד עול"ת, שם, ה: ומ"ש דרך פשרה דשעה ורביעית תוך הלילה הוי מתוספות שבת, לא דק דדוקא בע"ש אמרי' כן כיון דלר"י מפלג המנחה ואילך הוי לילה לענין ערבית מה שא"כ במ"ש דסגי במשהו כמ"ש סימן רצ"ג וכ"כ הר"ן בהדיא ספ"ב דשבת ע"ש וכן פשוט. וע"ע עולת שבת רסא, ב וביאור הגר"א רסז, ב. שנראה הכי, וכ"ה בפשטות בשיעורי הגריש"א ברכות, כז, א.
אמנם במגן אברהם רסז, א, כתב: אח"כ מצאתי שכתב בה"ג וז"ל דרב צלי של שבת בע"ש וצלי ר' ירמי' אחורי' תפלה של חול ולא פסקיה לר' ירמיה ש"מ דלאו עד פלג המנחה בלחוד הוא דמצלינן מנחה ומכאן ואילך ערבית קאמר רב דהא לא פסקי' לר' ירמיה דצלי מנחה ורב הכי סבר אי בעי לצלויי של שבת בע"ש מצלי כלו' מוסיפין מחול על הקודש עכ"ל וצ"ל לדידיה דמעיקרא הוי בעי למיפשט מרב דהלכה כר"י אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר וכו' רשאי להקדים בע"ש אף על פי שבחול עושה כרבנן. והו"ד באחרו', ומ"ב, ג. ובמחב"ר, כאן, ד הרחיב בדבריו, וכתב שדברי הבה"ג יחידאה. [ובאמת בשאר נוסחאות בדברי בה"ג אין תוספת זו, וראה במהדו' מק"נ, עמ' 21].
מבואר בגי' זו דטעמו של רב אף שקיי"ל כרבנן, אפ"ה בע"ש יכול לקבל שבת מפלג המנחה, מבואר שמהני גם לרבנן קבלת שבת מפלג המנחה, וצ"ע. וכ"ה לדברי הראשונים הנ"ל, שכתבו שאף שבערבית בכל יום אין להתפלל מפלג המנחה, אפ"ה בערב שבת שרי להתפלל מפלג המנחה. ונראה שטעמם משום תוספת שבת, וכדברי הבה"ג. וצ"ע. (ובמג"א שם נתן טעם אחר, דבשבת לא שייך איברים ופדרים שכנגדם נתקנה תפילת ערבית).
אמנם כבר התבאר לעיל שרוב הראשונים, ופשט התלמוד אינו כן, וגם בע"ש מהני רק לר"י, ואולי הוא הטעם שגם לקבלת שבת לא מהני לרבנן מפלג המנחה. וכ"ה מסברא שמ"ט תועיל לרבנן קבלת שבת מפלג המנחה.
ובכמה ראשונים מבואר שאפי' לר' יהודה לא מהני תוספת שבת מפלג המנחה, אלא משקיעת החמה, שהוא אחר פלג המנחה. והכי כתב הרמב"ן בתורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה (מהדו' מוה"ק, עמ' רנב), אחר שהביא את דברי ר"ת בעניין שקיעת החמה: ולפי דבריו ופירושו זה אני אומר דמשעה שהתחיל השמש להשתקע עד זמן בין השמשות והוא הזמן הנזכר בפרק במה מדליקין הוא בכלל תוספת מחול על הקדש, והוא מהלך שלשת מילין ורביע מיל, רצה להוסיף כל הזמן הזה מחול על הקדש מוסיף, ואם רצה לעשות מקצתו חול ומקצתו תוספת עושה ... והיינו דאמרינן במס' ברכות (כו, א) רבי יהודה אומר עד פלג המנחה והוא זמן קרוב לתחילת שקיעת החמה, אין ביניהם אלא מהלך של"ד אמות בקרוב דקסבר ר' יהודה לענין תפלה בתר שמשא אזלינן דבעינן לתפלת המנחה ייראוך עם שמש, ולפני ירח דור דורים לשל ערבית. והתם אמרינן (ברכות כז, ב) אמר ליה רב לר' חנינא דצלי של שבת בערב שבת כר' יהודה מי בדלת אמר ליה אין בדילנא, כלומר דכיון דצלי קביל עליה כל פלג המנחה בתוספת, ובדיל קודם לשאר בני אדם שאין מוסיפין כל הזמן הזה מחול על הקדש אלא מקצתו וכולה שמעתא כדאיתא התם, הא כל זמן שהחמה זורחת בארץ יום גמור הוא אינו בכלל תוספת ולא בכלל ספק, ואף על פי שפלג המנחה מוסיף על מהלך ארבעת מילין האמור בפסחים כשיעור שאמרנו, אין ביניהם אלא זמן מועט וכשמתפלל בו של שבת קודם גמר תפלה מתחיל השמש לשקוע והגיעה שעת התוספת.
מבואר בדבריו שזמן תוספת שבת הוא משקיעה ראשונה לר"ת, ופלג המנחה הוא זמן מועט קודם, ולא מהני תוספת שבת מפלג המנחה. וכדבריו כתבו הרא"ה ור"א אלאשבילי בסוגיין והר"ן בשבת טו, א מדפי הרי"ף^[11].
ונראה מדבריהם שהבינו מסברא שתוספת שבת עניינה דווקא כשכבר פנה מעט מהיום ששקעה החמה. וכשהוא יום גמור לא מהני תוספת^[12]. [ובשש"כ פמ"ג, הע' סג כתב שהשו"ע בסי' רסג, ד שכתב ששייך לקבל שבת מפלג המנחה מטעם שס"ל כדברי ר"ת, וניכר שההדלקה לצורך שבת, משא"כ לדידן, אף אם מקבל שבת בהדלקה אין להקדים מהזמן הרגיל כ"א בשעת הצורך. ודברי הראשונים הללו מסייעים לזה].
והוא הטעם לראשונים הנ"ל, דלר"י מהני דווקא מפלג המנחה, והיינו טעמא שזמן זה כבר משתייך ללילה, והבינו הראשונים מסברא שלא שייך לקבל שבת סתם באמצע היום. ובאחרו' העירו ע"ד הרא"ש מנ"ל דדווקא מפלג המנחה יכול לקבל ואולי מהני לפני, שבתלמוד מבואר לעניין תפילה מפלג המנחה. ובפר"ח בקונט' דבי שמשי כתב שאין לדבריו הכרע מהתלמוד, וע"ע ערוה"ש, רסג, יט (ויעו"ע ארץ צבי א, קיג, שו"מ תניינא ב, כג). ולהאמור ניחא.
והנה המנהג המצוי היום שמדליקים סמוך לשקיעה, נראה שמהני ככל דיני סמוך, שמסתבר שא"צ ממש סמוך מעט לשקיעה אלא אפשר גם לפני ואפי' לרבנן. אמנם אין הידור להקדים הרבה יותר, ואדרבה יש חסרון בזה^[13]. ושיעור מ' דקות קצ"ע, שהוא יותר משאר סמוך^[14]. ובעיקר שיעור המ' דקות אינו מבורר היטב המנהג, ואכ"מ, ויעוי' בית נאמן ג, נד-נה, ואכמ"ל. ובמנח"י ט, כ וע"ע מנח"ש ב, לה, ח נראה שבמ' דקות הוא מדין פלג, אלא שאפ"ה א"צ לקבל שבת מיד, וכמש"כ בשו"ע רסג, ד דכיון שכולם נוהגים כך עדיין נחשב ניכר לכבוד שבת, שבאופן זה א"צ לקבל עליו שבת מיד.
ולפי כ"ז יוצא שאינו ברור שמהני לרבנן להדליק את הנרות מפלג המנחה, ואין בזה הידור, ואדרבה יש בזה חסרון. אמנם כשמדליק סמוך לשקיעה, מהני לכו"ע. [ומצד דינא דלא יקדים, המבואר בשבת כג, ב ולרוב הראשונים הוא כלפי נר שבת, ואכמ"ל, היה מקום לומר שבזמננו שאינה מצויה הדלקת נרות סתם, כל הדלקת נרות מעיקר עניינה מראה שהיא לכבוד שבת. וכיון שהטעם שאין להקדים הוא שלא יהיה ניכר לכבוד שבת, מצד סברא זו יש מקום להקל, וע"ע קנין תורה ד, כה. (אף שי"ל בזה שרגא בטיהרא, ואכמ"ל) אמנם נראה שמלבד העניין שלא יקדים, בעי' זמן ששייך לקבל תוספת שבת, וכמבואר לעיל, שהוא זמן ששייך ללילה, וא"כ לרבנן לא תועיל קבלה בזמן זה וככל המבואר].
וא"כ לעניין קידוש מבעוד יום, באופן שעושהו סמוך לשקיעה נראה יותר כשיטות הראשונים שמהני לכו"ע, או דקידוש מהני מבעוד יום, או מדין תוספת שבת. אמנם יש מהראשונים שהבינו שמהני רק לר"י, ולרבנן לא מהני.
♦
קידוש לפני תפילה
באופן שמקדש לפני תפילת ערבית [כיון שאינו רוצה להכנס לנידון תרתי דסתרי ששייך בתפילת ערבית וככל המבואר לעיל], יש לדון האם מהני כשמקדש לפני התפילה או דבעי' דווקא להתפלל ואח"כ לקדש.
ובדברי הראשונים נראה שמהני, שכתבו לחדש שתוספת שבת מתקיימת דווקא ע"י דברים שבקדושה, וכתב שהיינו קידוש או תפילה, ונראה שמהני קידוש גם ללא תפילה, וכ"כ הרא"ה כאן כז, ב ור"א אלאשבילי כאן, וכ"כ הריטב"א בכ"ד, שבת לה, א, עירובין מ, ב, ר"ה, ט, א תענית יב, ב, ובמיו' לר"ן שבת שם, ומאירי עירובין שם, אהל מועד דרך ב נתיב ו, ועוד. וכן מבואר בבירור בדברי מגן אברהם סימן רעא, ה: ונ"ל דאם רוצה לקבל שבת מבע"י ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בלילה רשאי וכמ"ש סי' רס"ז ועמ"ש רסי' ער"בטו. [ובפרי יצחק א, ט כבר ציין חלק מהראשונים הנ"ל, לעניין דברי הגר"א להלן].^[15]
ובשער הציון סימן רעב ס"ק יב כתב: ולשון הגמרא (ב"ב, צז, ב) דסוחט ומקדש, אפשר דאתי לאשמעינן עוד רבותא דמותר לקדש מבעוד יום, והיינו מפלג המנחה ולמעלה, שאז מותר לסחוט ולקדש תיכף, וכדאמרינן ברכות כז, ב. וגם מזה נראה שמהני לפני התפילה. [ואינו מוכרח]. ובחדושי הריטב"א שם עמד בזה, בתי' השני: פי' סוחטו בחול מבעוד יום ואומר עליו קידוש היום בלילה, או אפילו קודם בין השמשות בזמן התוספת שמוסיפין מחול על הקודש, וכדרב דצלי של שבת בערב שבת ואומר קידוש על הכוס כדאיתא בפ' תפלת השחר (כז, ב) וכדברירנא התם, ובהכי משכחת לה דסוחט ומקדש עליו לאלתר דעד דמקדש או דמצלי חול הוא. ובשו"ת הרשב"א חלק ז סימן תקכט: וטעם סוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו פירוש מערב שבת ומקדש עליו ואין צריך להמתין. ויש אומרים דהוא הדין בשבת דמשקה הבא על האוכל כאוכל דמי ומקדש עליו קידוש היום. ובאורחות חיים חלק א דין היין הראוי לקדש בו אות כב: וסוחט אדם אשכול של ענבים פי' מערב שבת ומקדשין עליו בשעתו, וי"א דה"ה בשבת בתוך האוכל דמשקה הבא על האוכל כאוכל דמי ומקדשין עליו קדוש היום כך מצאתי.
אמנם בס' מעשה רב, קיז הובא משם הגר"א: זה לשון הרב המאה"ג המפורסם המנוח מהו' חיים כ"ץ מ"ץ דקהלתנו ונתבקש בישיבה של מעלה בצפת תוב"ב עי' סי' רעא במ"א סק"ה שכתב ונ"ל דאם רוצה כו' ושמעתי בשם הגאון החסיד שאמר שזה אינו נכון מדאמרינן בברכות (דף כז, ב) רב צלי של שבת כו'. ת"ש א"ר נחמן אמר שמואל כו' משמע דוקא כשמתפלל תחלה אז יכול לקדש מבע"י אבל כשאינו מתפלל אינו יכול לקדש. וכן מצאתי בראב"ן סי' קע שכתב והמתפלל של שבת בע"ש מבע"י מדעת מקדש נמי על הכוס מבע"י משמע דוקא שהתפלל תחלה עכ"ל הרב ר' חיים כ"ץ עכ"ד. וכ"נ בר"א אלאשבילי בברכות כאן כז, ב: אומר קדושה על הכוס. כלומר תיכף שהתפלל מבעוד יום או לא. וי"ל.
מבואר בדברי הגר"א שלא מהני קידוש לפני התפילה, ודקדק הכי מדברי התלמוד. וכוונתו היא שהנה לשון התלמוד הוא: אמר רבי חייא בר אבין, רב צלי של שבת בערב שבת, רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת. רב צלי של שבת בערב שבת, אומר קדושה על הכוס או אינו אומר קדושה על הכוס. תא שמע דאמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס. ומבואר שלפני שהסתפקו האם אומר קדושה על הכוס או לא שוב הובאו דברי רב דצלי בע"ש, ומה"ט הוכיח הגר"א דדווקא אחר שהתפלל מהני לקדש מבעו"י^[16]. [ובפשטות היה מקום לומר שבאו לבאר שכל הספק הוא דווקא לשיטת רב ששרי להתפלל מבעו"י. והיינו שאין לומר שקידוש שאני, וכסברות המבוארות לעיל, מטעם שקידוש נתקן מבעו"י, ותוספת שבת, שסברות אלו מהני רק באופן שסמוך לשבת, ולא מהני מפלה"מ וככל המבואר. וי"ל עוד להמבואר בדברי הרמב"ן ושא"ר הנ"ל, שלא מהני לקדש מפלג המנחה אלא דווקא מהשקיעה, וכתב הרמב"ן: וכשמתפלל בו של שבת קודם גמר תפלה מתחיל השמש לשקוע והגיעה שעת התוספת. א"כ מה"ט הוצרכו לומר שהתפלל מבעו"י, ואח"כ מקדש].
אמנם יש לעיין בטעמו של הגר"א, ובפעולת שכיר בהערה ע"ד מעשה רב כתב לבאר שי"ל ששייך לקדש רק כשחל עליו שבת קודם, והוכיח הכי: מדאמרינן אליבא דב"ש דס"ל (ברכות דף נא, ב ועוד) מברך על היום ואחר כך מברך על היין. מטעם שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא, ועיין רש"י ברכות שם ד"ה וכבר כו' משקבלו עליו או מצאת הכוכבים. אלמא דקים להו להש"ס דלא משכחת לקדוש קודם שחל עליו קדושת היום או דקדיש יומא מעצמו או ע"י קבלתו. אבל לא שיקבל עליו השבת ע"י הקדוש. אלא שהעיר שא"כ מ"ט לא הוכיח הגר"א מזה, וכתב שי"ל גם בנידו"ד כשקיבל ע"ע שבת קודם ללא הקידוש, ושכ"נ בדברי המג"א. וכתב שאם כן י"ל שאין להוכיח מדברי התלמוד כאן, שי"ל שדרכם היה לקבל שבת ע"י תפילה, וא"כ מה"ט הוצרכו להתפלל לפני, משא"כ לדידן עכת"ד. אמנם כבר הובאו לעיל דברי הראשונים שיש לקבל שבת דווקא ע"י קידוש או תפילה. [ובדברי הראשונים הללו שמהני ע"י קידוש מבואר שלא כיסוד זה].
והראיה שהביא מברכות אינה מוכרחת, וז"ל הרשב"א שם: וכבר קדש היום, פי' משעת קבלה, ואפי' קדם וקדש על הכוס בע"ש מ"מ הרי הוא אסור במלאכה משעה שהוא אומר קדושה על הכוס, ועוד דברוב אין מקדשין עד שתחשך, וה"נ משמע בירוש'... וא"נ דכי מטי שקיעה ראשונה של חמה חשיב כיום הבא וכבר קדש היום וכבר חל חיוב הבדלה במוצ"ש. ומבואר שא"צ לקבל קודם, ואף שנאסר בשעה שקידש חשיב שהיום בא לפני שסו"ס כשמקדש נאסר במלאכה, והטעם לקידוש על היין הוא מטעם זה. אמנם אולי מה"ט הוכיח הגר"א מברכות כז, ב כן כיסוד זה, ומה"ט בעי' להתפלל קודם. [שס"ל דבעי' לקבל שבת דווקא ע"י תפילה או קידוש]. וכ"ז צ"ע שמהיכ"ת לחדש הכי. [ובפעולת שכיר שם הוכיח הכי מדברי הרי"ף הנ"ל, ולעיל נתבאר באופ"א].
ויותר נראה בכוונת הגר"א שהנה כבר נתבאר לעיל שעיקר דברי ר' יהודה נאמרו כלפי תפילה שנתקנה כנגד התמידים, ואפי' לדעת ר"ת שמהני גם לק"ש הובאו דברי המגן אבות (למאירי) ענין יא מתשובת ר"ת: מכלל דמההיא שעתא ערב הוא לק"ש ולתפלה. ונראה שדווקא בזה מהני, ושם הובא שהוכחתו לדבריו היא מדקיי"ל כר' יוחנן שיש לסמוך גאולה לתפילה גם בערבית, ונראה הכוונה שהוכיח מזה שק"ש שייכת לתפילה, אבל לא לכל עניין נתחדש שמפלג המנחה מהני.
ולפי"ז נראה שיש מקום לומר שדווקא באופן שמתפלל כבר, התירו לקדש. והיינו כיון שיש שייכות בין התפילה לקידוש, שבתפילה גם מקיים את עניין הקידוש מדאו', וכמו שנראה בברכות לג, ב (ואכמ"ל). וא"כ י"ל שכשהתפלל יכול לגמור עניין הקידוש, אמנם להתיר לקדש לחוד יש מקום לומר שלא מהני, שעיקר חי' של ר"י הוא דווקא כלפי תפילה, וכמבואר. וכ"כ בקונטרס המועדים להגרמ"ש שפירא – שבת ויו"ט, ע' רסא-רסד.
וכן מבואר בהלכות רי"ץ גיאת הלכות הבדלה עמוד כו: אבל לקדש ולהבדיל סמוך לתפלה מי אמר דקדיש בתפלה מקדש על הכוס ומדהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס דקדוש והבדלה בתר תפילה גרירי, או דלמא כיון דעדיין יש שהות ביום לא מקדשינן עד לאורתא דכי כתיב (שמות כ') זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו כתיב אבל ביום לא והם הכי הבדלה לא מבדלינן עד לאורתא. ועמדה ההלכה אומר קדושה והבדלה על הכוס אלמא קדוש והבדלה שייכי בעונת תפלה כל זמן שמתפלל חלו להו... ושו"ר בפסקי הגר"א (מוה"ק) רעא, ב בהרחבה נפלאה בזה, והעלה כמבואר. והביא עוד שהכי נראה מדברי הגר"א ביו"ד רסב, י שההבדלה והקידוש שייכים לתפילה, ועע"ש.
ולפי"ז נתבאר שכל חי' הגר"א י"ל ששייך דווקא לעניין פלג המנחה, אבל כשמקדש בתוספת שבת או סמוך לשבת א"צ לקדש תחילה. [אא"כ לשיטת הראשונים הנ"ל שגם סמוך לשבת מהני דווקא לר' יהודה].
♦
לסיכום
מבואר בתלמוד שאפשר לקדש מבעוד יום, ויש מהראשונים שכתבו שהוא דווקא לר' יהודה דמפלג המנחה מהני, ואילו לרבנן לא מהני עד צאת הכוכבים. [אמנם באופן שמתפלל מנחה לפני פלג, שהוא נידון תרתי דסתרי בשאר ימים, ובצירוף שיש הסוברים שבשבת גם לרבנן מהני, ודאי שבמקום צורך יש מקום להקל, בפרט להמבואר להלן].
ונתבאר שיש בדבר חי' שיועיל לר"י לעניין קידוש, ובדברי הראשונים מבואר שמועיל גם לרבנן, או מפני תוספת שבת, או מפני שקידוש נתקן מבעוד יום. אמנם נתבאר שסברות אלו שייכות דווקא סמוך לשבת, ולא מהני מפלג המנחה לרבנן.
נתבאר עוד דדעת הגר"א שבעי' לקדש דווקא אחר שהתפלל נראה שהכוונה דווקא באופן שמקדש מפלג המנחה, אבל כשמקדש סמוך לשבת י"ל שמהני. [אא"כ לשיטת הראשונים הנ"ל שגם סמוך לשבת מהני דווקא לר' יהודה].
וא"כ נראה שיש מקום לסמוך לקדש סמוך לשבת, ולאכול הסעודה, ויתפלל בזמנו. [ועדיין מטעם שיש מהגאונים שמבואר שלא מהני, דווקא במקום צורך יש לנהוג הכי]יז.
♦ ♦ ♦^[17]

הערות שוליים

↑ ובתחילת דבריו דן הרשב"א האם מהני הקידוש בשביל הסעודה, וכתב שמהני, ושוב הביא דברי גאונים הללו, ונראה קצת בכוונתו שכוונתם מטעם זה, וצ"ע.
↑ אמנם בספר העיתים סימן כו, מרב האי: ודקאמר אומר קדושה על הכוס ואומר הבדלה על הכוס לא מיפרשא בגמרא אימתי אומר אי בשעת תפלה שעדיין היא פלג המנחה או לערב שהיא שעת קידוש ולערב שהיא שעת הבדלה ומן קדוש קדמיא דבתר תפלה בפלג המנחה מקדש מדאיצטרכינן למיבעי אומר קדושה על הכוס או אינו אומר קדושה על הכוס ואיפשיט אומר קדושה על הכוס דאי משתחשך צריכי למימר אלא מידמי דמקדש אפי' בפלג המנחה ומן הבדלה מן בעיא מידמי דבפלג המנחה היא מבדיל דאי משתחשך פשיטא ולא צריכה. ומעיקר בהבדלה מיסתברא דמשתחשך היא דהיכי מבדיל ועדיין יום הוא ואסור בעשיית מלאכה וכיון דלא מיפשטא לא מבדיל עד שתחשך ויהי לילה. ולענין קידוש מספקא. (וכ"ה בריצ"ג, שם, ע' כה). וע"ע שם, כז מדברי רב האי, ולא נתבאר שם היישוב לדברי התלמוד. [ואולי י"ל כדברי בה"ג ודעמיה דדיעבד הוא, וכדלהלן].
↑ ויעו"ע בתשו' גמו"מ הנ"ל, שם, להלן: ואית מן רבנן דאמרי דהא דאמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת לאו לכתחילה אלא היכא דצלי בטעותא יצא כגון דאמר אבידן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים וכסבורין העם לומר חשכה וכו' ואמרינן עלה הטרח צבור שאני דאלמא יחיד מהדרינן טעותא ועלה אתמר א"ר חיי' בר אבין ר' יאשיה צלי של מוצאי שבת בשבת כלומר דאפי' יחיד לא מהדרינן טעותיה אבל לצלוייה לכתחילה ליכא... ובתוס' ד"ה צלי כתב גם לעניין הבדלה שדווקא לצורך מצוה, וע' מאירי כו, ב, ותר"י מרה"ג והו' מרדכי, צ (וע' שע"ת, נד). וראה חמדה גנוזה, קג. ויעו"ע תשו' הרי"ד, קטז.
↑ וז"ל הרי"ף: וכן מספק חשיכה לספק אינה חשיכה קבעה שבת עצמה לקידוש ולא צריכו למידק אי חשיכה אי לא חשיכה למיקבעה משום דהיא קבעה נפשה הואיל וספק חשיכה ספק אינה חשיכה פריסו מפה וקדישו ותיהדור לסעודתייכו סבור מינה כשם שקובעת לקידוש ובעו למיפסק סעודה לקדושי כך קובעת להבדלה ובעו למיפסק סעודה לאבדולי. ובדבריו נראה קצת שהנידון הוא ממתי מוטל עליהם להפסיק את הסעודה כדי שיאכלו עם קידוש, וצ"ע. וכ"נ בדברי הראב"ד שם, שכתב שדברי הרי"ף לחומרא, מדברי בעל המאור שם שכתב שלהלכה מצה"כ ולא ספק חשכה, ואם הנידון הוא ממתי יכול לקדש אז הרי"ף לקולא. ונראה שהנידון הוא ממתי חייב בקידוש. וע"ע מהר"ם חלאוה, ומאירי שם. ובקונטרסי שעורים קידושין שעור כג, ט.
↑ שנראה שתרתי דסתרי אינו דווקא בשתי תפילות, אלא גם בשני עניינים שנצרכים לעשות ביום או בלילה, וכ"ה בהדיא בביאור הגר"א תרצב, ד. וכ"ה פשטות העניין בתלמוד בכל תרתי דסתרי. אמנם משם הגריש"א הובא בשיעוריו עמ' רצב שאין לחוש למתפלל מנחה אחר פלג המנחה ומקדש, ששני עניינים הם. ובהע' שם העירו מדברי הגר"א הנ"ל, וצויין לדברי שעה"צ תרעט, ז לעניין נ"ח שנראה קצת כן, וצל"ע בזה.
↑ שנחלקו בזה הראשונים בהרחבה, ודעת רבים שאפשר לעשות כר"י או כרבנן דווקא באופן שכך ינהג כל ימיו, וכ"ה בריצ"ג הל' הבדלה עמ' כה-כו, (ובמהדו' ישנה עמ' יט), ובס' העתים, כו, ושם, כה מהל' פסוקות, וכן הביא ברשב"א כז, א משם גאון, וכ"ה ברא"ש שם, ד, ג. וכ"כ רבינו יונה שם יח, ב. ס' השולחן תפילה שער ב, ובהשלמה ומכתם שם, ובס' הבתים תפילה ג, ו. וכ"ד ראבי"ה, פג (ועו"מ). וכ"ה בכס"מ תפילה ג, ד. אמנם הרא"ה והמאירי כאן כתבו דדווקא ביום אחד אין לעשות כן, וכ"ה דעת המרדכי כאן, פט (ומה שהביא מדברי ראבי"ה צ"ע), ומו"ק תתקכג, וכ"ה בתשב"ץ תכח ממהר"ם. ובב"י, רלג הביא שמנהג העולם להקל גם בתרתי דסתרי ביום אחד, ובשו"ע כתב להתיר בשעה"ד דווקא, וכ"ה העיקר. ושו"ר בתורת הקדמונים א, מה שהרחיב בהבאת דברי הראשונים, והוסיף עוד רבים שהכי ס"ל. והוסיף עוד שמה שנסמכו על מנהג העולם ע"ד ר"ת אין ברור כן, עיי"ש.
↑ ודברי הב"י שם, רסז דאף שלריצ"ג אין חילוק, לרא"ש ורמב"ם יש חילוק, צ"ע, דברא"ש מבואר שהוא לר"י, וכן העיר המג"א רסז, א. ומש"כ בדעת הרמב"ם גם צ"ע, שבדבריו בהל' תפילה ג, ז שכתב להקדים את התפילה בע"ש סמוך לשקיעה כתב בכס"מ שם שה"ה ביום חול, והיינו דווקא כשלא התפלל מנחה אחר פלג המנחה. ולעיל בהלכה ד כתב דלרמב"ם מהני דווקא כשנוהג כן כל ימיו. אמנם בכס"מ שם הביא מרבינו מנוח שכוונת הרמב"ם בדיעבד, והיינו גם לרבנן ולאו דווקא לר"י. וצ"ע בכ"ז. ואולי כוונת הרמב"ם לעניין ליל שבת, כמש"כ לעניין קידוש בפכ"ט מהל' שבת הי"א וכדלהלן, והיינו שגם תפילה עניינה כקידוש, ועדיין צ"ע. ובתורת הקדמונים שם, נ הרחיב גם בזה, יעו"ש. ולעיקר הדבר יש להעיר עוד שגם לסוברים להקדים את התפילה בערב שבת, היינו מטעם תוספת שבת. ונראה שכ"ז בזמנם שהדרך לקבלת שבת היתה באמירת ברכו או מזמור שיר ליום השבת, ושייכו זאת לתפילה, משא"כ בזמננו שאין הדרך לקבל שבת ע"י התפילה, מהיכ"ת שיתירו מה"ט להתפלל מוקדם, ויל"ע. [אמנם להלן הובא מדברי הראשונים שס"ל שבעי' לקבל תוספת שבת דווקא ע"י תפילה או קידוש]. ובב"ח רסז, א: אף על גב דאם קיבל עליו שבת קודם תפילת ערבית נמי אסור במלאכה, מכל מקום כיון דלא נהיגי עלמא לקבל עליו שבת אלא מכי פתח שליח ציבור ברכו לכך אמר רבינו ומקדימין להתפלל ערבית כדי להקדים קבלת שבת לכל ישראל ביחד בשעה אחת.
↑ אמנם בתרומת הדשן סימן קט כתב: ... דפסק רבינו תם בריש ברכות דקי"ל דמזמן ההוא ואילך חשיבא לילה לענין ק"ש. ואף על גב דהקפיד התם רחמנא להדיא אזמן שכיבה, ובההוא זימנא לאו זמן שכיבה הוא. מ"מ נפיק מידי ק"ש משום דחשיב לילה. והיינו שק"ש זמנה בלילה, ולילה הוא זמן שכיבה ומפלג המנחה נחשב כלילה. ובדברי ר"ת נראה שדווקא בק"ש ותפילה אמר הכי ולא בכל דבר הנוהג בלילה. [ובראבי"ה א, א כתב כדברי ר"ת: ומדלא יהבו רבנן שיעורא להתחלת תפלת ערבית שמע מינה דבגמר זמן תפלת המנחה דהיינו פלג המנחה מתחיל תפילת ערבית. וכן הוכחתי בריש פרק תפלת השחר מחסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת ביום אחר שהתפללו ת"ע. ולית הילכתא כר' יהושע בן לוי דאמר לקמן בפירקין תפילות באמצע תקנום, דהא ר' יוחנן פליג עליה... וא"כ בעל כרחך קריאת שמע קודם לתפילת ערבית שהיא שעה ורביעית קודם הלילה. מבואר בדבריו דמדברי ר' יוחנן שיש לסמוך גאולה לתפילה בערבית נראה שגם זמן ק"ש הוא בזמן התפילה. וע"ע מגן אבות להמאירי ענין יא בסופו, שכ"ה בתשובת ר"ת עצמו. ובדבריהם מבואר שזמן ק"ש שייך לזמן התפילה, אלא שלא מבואר בדבריהם הטעם האם יש מקום להחשיבו כזמן שכיבה, או שנחשב כלילה, וכדברי תה"ד].
↑ וז"ל: והקשה ה"ר יעקב דקורביל הקדוש זצ"ל דהואיל שתוספת שבת וימים טובים לפניהם דרבנן מעתה האיך אנו מקדשים קידוש שבת ואוכלים מבעוד [יום] ותו דפ' תפלת השחר אמר רב יהודה אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס וע"כ בעת האוכל ור"פ ערבי פסחים אמר שמואל אין קדוש אלא במקום סעודה מעתה איך נקדש ונסעוד סעודת שבת מבע"י שאינו שבת כ"א דרבנן ונצא י"ח מקידוש וסעודת שבת גמורה שהיא דאורייתא וא"ת דלאחר שקיבלה אז הוי עליה דאורייתא כי מן התורה אנו חייבין לשמוע לרבנן הא לאו מילתא היא דפרק מי שמתו בברכות בעי למימר דנשים בבהמ"ז דרבנן ולא מפקו אחרים י"ח. ויישב כנ"ל שמהני מדין תוספת שבת.
↑ וקאי עמש"כ תוס' שא"צ להקדים קבלת שבת מפלג המנחה, וז"ל: ר"ל כמו דלענין מלאכה במ"ש לא אמרינן דהוי לילה ה"נ לענין תוספת שבת וכו' דהוי נמי מילי דאורייתא לא אמרי' דהוי לילה לאסור בשיעור גדול כ"כ דלא ס"ל כר"י אלא לענין תפלה וקבלת שבת דרבנן ועיין ברא"ש.
↑ ובשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן קפה: תוספת שבת ויום הכפורים וימים טובים דאורייתא. וכתב בספר המצות דשיעור תוספת לא נתפרש והרב ר' אברהם בר' עזריאל זצ"ל כתב בס' ערוגת הבושם שיש בירושלמי שצריך להוסיף שתי שעות דהיינו אחד מי"ב חלקים. דכ"ד שעות ליל שבת ויומו יליף לה משביעית שמוסיפין חדש לי"ב חדשים. ותמיה אני שכל העולם אין נוהגין כן, ונראה לי שכך הפירוש. אם יקבל עליו שבת בערב שבת מי' שעות ולמעלה חל עליו שבת מחמת שכבר קבל עליו תוספות שבת. אבל קודם אפילו קבל עליו אינו חל. דאטו אם היה מקבל עליו שבת בערב שבת מעלות השחר ורוצה שכל היום יהא תוספתו וכי יקבל עליו שבת כל יום שישי, ואין הירושלמי מדמהו לגמרי לשביעית כך נ"ל.
↑ וז"ל בית הבחירה למאירי ברכות דף כו, ב: ומ"מ קודם זמן זה אף בערב שבת אין ראוי לעשות כן שמי"א שעות פחות רביע ולמעלה חמה מתחלת להשתקע ואינה נראית לרוב בני אדם אבל קודם לכן אין שם סרך לילה כלל.
↑ ויש שעוררו במקדימים יותר מארבעים דקות, שהנה הב"ח רסא, ב, ומג"א שם, ט כתבו בדעת היראים ששיעור תוספת שבת הוא שעתיים לפני צאה"כ דר"ת, אלא שס"ל שבין שקיעה לצאה"כ ה' מיל די"ח דקות, וג' רבעי מיל דביה"ש, וג' רבעי מיל תוספת, או ד' מילין דכ"ד דקות (וראה מחצה"ש כאן). ובהגהת הרמ"א רסא, א הביא דעה זו, ובביאור הלכה רסג, ד כתב שיש לסמוך ע"ז. ולפי"ז יש מקום לומר אם החשבון הוא בשעות שוות, א"כ ב' שעות בצירוף ע"ב דקות דר"ת הוא מ"ח דקות, וא"כ אין להקדים יותר, שי"ל כיראים. [וחשבון הב' שעות הוא גם למהר"ח או"ז הנ"ל. אמנם במהרי"ל החדשות, מה כתב שהיינו שעות זמניות, וע"ע דבריו בתשובה, קנו, ואכמ"ל עוד], ולדעת השו"ע רסא, ב שפ' כר"ת, ובסי' רסג, ד כתב שלא להקדים יותר מפלג המנחה וס"ל דפלה"מ הוא לפני צה"כ דר"ת, א"כ הוא ג' דקות לפני שקיעה דידן. אמנם ללבוש שם הוא לפני שקיעה ראשונה. ואכמ"ל בכל זה.
↑ ושו"ר בתשובות והנהגות ד, סא שעורר בזה: ונראה לעורר לענין הזמן הראוי לכתחלה שאפשר להקדים להדליק נר שבת דהוא כחצי שעה לפני השקיעה, והיינו טעמא דהנה בש"ע (רסז ס"ב) ס"ל כהתוס' והרא"ש פ"ד דברכות דמצי לקבל שבת מפלג המנחה, (ולפני פלג המנחה לא מועיל כלל ע"ש במ"ב), ותמוה דזמן זה הוא דוקא לרבי יודא, אבל לרבנן מנלן שיכול להקדים כ"כ לקבלת שבת עד פלג המנחה, ולדעת רבנן נראה שהשיעור הוא "סמוך" דהיינו חצי שעה [כדמצינו בכ"מ], וכן לענין קידוש מביא הרמב"ם בפכ"ט דשבת (הי"א) שמצותה קודם השבת מעט, והכוונה נראה חצי שעה כמ"ש, ועיין בתוס' ברכות כז, א (ד"ה דרב צלי) שמבואר בדבריהם ששיעור פלג המנחה לקבלת שבת היינו לרבי יודא ולא לרבנן, דלדידהו לא תלוי בפלג המנחה, וכ"ה להדיא במהרש"א. ולפי זה אם יקבל שבת ביותר מחצי שעה קודם שבת, מסתברא שלרמב"ם וקדמונים לא נקרא קבלת שבת, והיינו משום דס"ל כרבנן דלית להו דמפלג המנחה כערב חשבינן ליה. אכן לדעת התוס' והרא"ש אפשר לקבל שבת מפלג המנחה דס"ל דלענין קבלת שבת אפשר לעשות כרבי יודא דמפלג המנחה חשיב ערב, ושפיר נהגו אצלם כרבי יודא גם בחול והקדימו מאד בע"ש, שפלג המנחה לשיטה זו בקיץ כשעתיים לפני השקיעה, דס"ל ששעות היום מהנץ עד השקיעה. ומעתה צ"ע היאך אנו מקילין להקדים יותר מחצי שעה קודם השקיעה, דכל מאי דמהני היינו לר"י אבל לרבנן ראוי לחשוש כדאמרינן (שבת דף כג, ב) שלא יקדים. וביותר דאם מקפידים להדליק תוך חצי שעה מרוויחים גם לשיטת ר"ת וסייעתו דפלג המנחה ג' מינוט לפני השקיעה, ויש לומר דסמוך היינו תוך חצי שעה ניכר ומועיל, ואף קודם פלג המנחה אם הדליק לשם שבת מועיל בדיעבד, עיין בחידושי הגרע"א (סימן רסג ס"ד), אבל מוקדם יותר לא מועיל וע"כ נראה כמ"ש, ועיין היטב בבאה"ל רסג סעיף ד...
↑ ובכה"ח רעא, כב אחר שהביא את דברי המג"א כתב: מיהו לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות לא נכון לעשות כן, שכתב דסדר עליית העולמות והמשכת המוחין הוא מתחיל מקבלת שבת ואחר כך באמירת ברכו ובקריאת שמע ובעמידה ובויכלו ובברכת מעין שבע ואחר כך התשלום הוא באמירת ויכלו שעל הכוס ובברכת הקידוש כיעו"ש, ואם כן אם יבא לקדש ולאכול קודם תפלת ערבית הרי הוא מהפך הסדר הנעשה בליל שבת. ולדבריו מבואר שגם כשכבר לילה יש קודם להתפלל ואח"כ לקדש (ויש מקום לומר עוד שכיון שהתפילה היא גם קידוש, ואכמ"ל, א"כ אולי בעי' שכל הקידושים יהיו על הסעודה). ובבא"ח ש"ב, בראשית יח הביא את דברי מג"א בשתיקה. וכן יש להעיר מהמבואר בתלמוד בפסחים ק, א ואילך לעניין פורס מפה ומקדש, ומבואר שקידשו ואכלו לפני התפילה, וצל"ע.
↑ והנה באמרי נועם כאן, הובא בהגהה משם הגרי"ס ליישב את דקדוק הגר"א שבאופן שלא התפלל יותר פשוט שמהני, שיכול לקיים את הקידוש מדאו' בלילה, והקידוש על הכוס מדרבנן ביום, וע"ז באו לחדש שאפי' שהתפלל מבעו"י וקידש מבעו"י מהני. וכ"כ בהרחבה בפרי יצחק א, ט. (וכתב שהטעם שמהני אף שדאו', מדין תוספת שבת, וציין לחלק מהראשונים הנ"ל). ובהגהה באמרי נועם כתב לדון בזה, וכתב שלעיקר הדבר אינו ראיה, שהדרך להביא את כל המימרא, ונראה שהבין שהראיה היא מהת"ש, אמנם יותר נראה בכוונת הגר"א שהראיה היא מאיך שהעמידו את הספק. [ובאמת לפי"ז יל"ע קצת בדבריהם הנ"ל, שמ"ט העמידו את הספק על אופן זה שהתפלל גם מבעו"י, הו"ל להסתפק רק על קידוש מבעו"י. אמנם אולי זה פשוט שמהני, וככל דרבנן, ולא שייך בו כלל ספק, ויל"ע].
↑ ועד מתי יכול לאכול בב"י רסז תמה האיך אוכל מבעו"י, וכפי שנראה בדברי הרשב"א כז, ב, וכתב שסומכים על ק"ש דר"ת מבעו"י בדרבנן. וע' ד"ח ו, כט, ומג"א רסז, ב, שכתבו חצי שעה וכבשו"ע רלה, ב. ובחדושי הרא"ה ברכות כז, ב: ותו שמעינן מינה דבין תפלת ערבית לקרית שמע דידיה שרי למיכל מכיון דמתחיל מקמי (זמן) דמטי זמן קרית שמע דהא הכא דאמר שמואל דמתפלל של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס ושמואל גופיה הוא דאמר דאין קידוש אלא במקום סעודה ובודאי מכיון שהתחילו בהיתר אין מפסיקין. וע"ע מאירי ד"ה כבר, השלמה ד"ה אמר מכתם ד"ה רב. ומלשונם נראה שא"צ חצי שעה, ויל"ע. והאם יש צורך לאכול לכה"פ כזית בלילה, במג"א רסז, א הביא שבתוס' פסחים צט, ב ורא"ש שם, י, ב, ובברכות ד, ו מבואר שמהני לאכול הסעודה מבעו"י, ושכ"כ תה"ד, א. וכ"מ ברי"ו ני"ב, ח"א. אמנם הביא מספר חסידים (מרגליות) רסט, שלא מהני. ושכ"כ הב"ח תעב, א ד"ה אבל מגבורות ה' מח ד"ה ועוד, שכיון שכתיב תלתא היום בעי' דווקא ביום. ויעוי' או"ז הנ"ל ב, יד שגם דן מ"ט מהני, וכתב מטעם תוספת שבת. ויל"ד עוד לדברי תוס' כתובות מז, א שנראה שתוספת שבת מהני רק למלאכה ולא לשאר דינים, יעו"ש. ובמ"ב, ה הביא לחוש לדבריהם, ויכול לאכול כזית בלילה. [ויעו"ע מ"ב רצט, א ושעה"צ שם, ב לעניין ס"ג בביה"ש, ויל"ע שיועיל מדין תוספת שבת ביציאתו, ובזה השולחן שם א, רצט, א העיר בזה, ועיי"ש]. ולעיקר ההנהגה לקדש ולאכול לפני תפילת ערבית בס' איה שוקל (מהגר"ש דבלצקי), דברים שבעל פה, אות ד (עמ' קלא-קלב) כתב: איזה בני תורה ביקשו לסעוד סעודת ליל שבת מוקדם בשבתות הקיץ, בכדי שלא ישנו התינוקות, ולפי שמיאנו להתפלל מעריב מן הפלג, שהדבר שנוי במחלוקת, לכן נתחכמו לעשות קידוש מן הפלג ולסעוד סעודת שבת ואח"כ מעריב, ובזה ביקשו לצאת ידי הכל (מלבד שיטת הגר"א במע"ר אות קיז ועי"ש שכ"ה בראב"ן סי' קע שא"א לקדש מבעוד יום אם לא התפללו, אבל במ"ב רע"א ס"ק יא סתם להיתר). וכשבא הדבר לפני רבינו הגיב: סעודת שבת הפכה לארוחת ערב. (לאמור, החשבון אולי נכון אבל בפועל רוקנו את סעודת שבת מצביונה). אחד המחזיק במנהג שכזה, פנה אליו בשאלה 'חמורה', אימתי יאמר שלום עליכם, האם בתחילת הסעודה, או בשובו מבית הכנסת אחרי תפילת ערבית והשיב רבינו בכתב וז"ל: 'כל הנהגה כזו לאכול לפני מעריב אין בזה טעם וריח וכמובן שאין מרגישים כלל בקדושת השבת, ואין להם לומר כלל שלום עליכם, לא לפני ולא אחרי שאין למלאכים שום שייכות לאנשים כאלה'.