הרב דוד הופשטטר
נשיא 'דרשו' ומח"ס מועד לדוד

בעניין סוכה שאינה ראויה לשינה

"מצטער פטור מן הסוכה... הגה: ואם עשאה [-לסוכה] מתחילה במקום שמצטער באכילה או בשתיה או בשינה... אינו יוצא באותה סוכה כלל אפילו בדברים שלא מצטער בהם, דלא הוי כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו".
(שו"ע ורמ"א או"ח סי' תרמ ס"ד)
מקור דברי הרמ"א הוא מדברי היראים (סי' תכא[1]), וזו לשונו: "מצטער פטור מן הסוכה... ודוקא שעשה סוכתו מתחילה במקום שראוי לאכול ולשתות ולישן בה, ונולד לו צער אחר כן. אבל עשאה מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או בשתיה או בשינה, כגון שירא מן הגנבים... אפילו יש סכנה וצער בשינה, ובאכילה אין צער וסכנה, לא יצא ידי חובתו, דהא כעין תדורו בעינן, והאי לא הוי כעין תדורו כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה בלא צער, ומתחילה לא הוי סוכה כיון דלצערא קיימא".
ובפשטות, ביאור דבריו הוא שדין 'תשבו כעין תדורו' אינו רק דין על האדם – שישב בסוכה כדרך שיושב בביתו, אלא הוא גם דין בעצם הסוכה – שתהיה ראויה לדירה לכל ענין, כדרך שהבית ראוי לישיבה לכל ענין[2].
וכן הבין בשו"ת חכם צבי (סי' צד), אולם הוא עצמו נחלק בזה וכתב ש'תשבו כעין תדורו' לא נאמר "על אופן הסוכה... באיזה ענין תהיה עשויה... אלא על אופן הישיבה באיזה ענין תהא, ועל זה קאמר דתהא כעין דירה". ולכן הסיק שסוכה שאינה ראויה לישן בה, יוצא בה ידי חובת אכילה[3].
ומצינו בית אב לדבריו בהגהות רבנו פרץ על הסמ"ק (מצוה צג אות מח), שכתב שמצטער הפטור מן הסוכה היינו דוקא משינה, אבל לא מאכילה. והוכיח כן ממה שאמרו בגמרא (סוכה כו ע"א) שרבא התיר לרבי אחא בר אדא "למגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא [-לישון חוץ לסוכה מחמת הסרחון של עפר הקרקע]", ומשמע שלא התיר לו אלא לישון מחוץ לסוכה, אבל לא לאכול, עכ"ד. ומבואר בהדיא, שבאותה סוכה שמצטער בה בשינה – יוצא ידי חובה באכילה[4].
♦
דברי הגר"א
והנה, בביאור הגר"א (או"ח שם ס"ק ז) הביא ראיה לדברי היראים, מדין סוכה קטנה (עי' סוכה ג ע"א), שאם אין בה מקום לשולחנו – פסולה, אף שאין זה שייך אלא לאכילה. ובאמת הדבר מבואר בהדיא בדברי הרמב"ן (שם ג ע"ב מדפי הרי"ף) שכתב[5] "דכיון שאין לו מקום בסוכתו להניח בו שולחנו... אפילו לישן ולשנן ולטייל בה או לאכול ופתו בידו – פסולה, שכל שאינה ראויה לאכילה כדרכה [-על השולחן] ולכל מילי דסוכה – אינה סוכה"[6]; וכבר כתבו רבים מן האחרונים[7], שדבריו מסייעים לדברי היראים, ודלא כהחכם צבי.
ועוד הביא הגר"א ראיה לדעת היראים מדין סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים (משנה שם ב ע"א), שהיא פסולה אף על פי שהיא ראויה לשינה[8]. וכן ממה שאמרו בגמרא (שם ד ע"א) שאם היתה גבוהה עשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה, הרי זו דירה סרוחה, ואף על פי שראויה לשינהט.
ועוד הביא ראיה,[9] ממה שאמרו בגמרא (שם י ע"א) לענין סוכה על גבי סוכה, שאם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה – התחתונה כשרה, מפני שהעליונה אינה סוכה. ואף על פי שהכרים והכסתות אינם נצרכים אלא לשינה, ואם כן עדיין העליונה ראויה לאכילה, מכל מקום אינה סוכה[10].
אמנם קשה, שהרי בכל הדינים הנ"ל שהזכיר הגר"א, אין חילוק אם עשאה מתחילה בכשרות או לא, אלא לעולם צריך שיהיה בה שבעה על שבעה ברחבה, ועשרה בגובהה, ושתהא קרקעיתה יכולה לקבל כרים וכסתות. כלומר, שאם נתקלקלה הסוכה באופן שהיא ראויה מעתה רק לשינה או רק לאכילה, אף אם היתה עשויה מתחילה כהוגן וראויה לכל דבר, מכל מקום כיון שנתמעט רוחבה או גבהה וכיוצא בזה – פסולה. ואילו לענין מצטער מבואר מדברי היראים, שדוקא אם עשאה מתחילה במקום צער – אז נפסלת, אבל אם עשאה מתחילה שלא במקום צער ורק לאחר מכן נתחדש שם צער – אינה נפסלת[11].
ובאמת גם לגופם של דברים צריך ביאור, מה הטעם לחלק בין אם נעשתה מתחילה במקום צער לבין אם נתחדש שם אחר כך צער קבוע, הואיל וסוף סוף אינה ראויה עתה לשינה, ואם כן אינה 'כעין תדורו'.
♦
ביאור דברי היראים
ואשר נראה לומר בזה, שבפסול כזה שהוא מטעם 'כעין תדורו', יש לחלק בין פסול שישנו בשעת עשיית הסוכה, לבין פסול שנתחדש לאחר שכבר חל עליה 'שם סוכה'. דהיינו, שבאמת לדעת היראים ש'כעין תדורו' הוא דין בעצם הסוכה, הרי כדי שיהיה על הסוכה 'שם סוכה', צריכה היא להיות ראויה לכל תשמישי דירה כדרך שאדם דר בביתו, וכפי שהוכיח הגר"א מכל הדינים הנ"ל. וכיון שכן, גם אם היא נעשתה מתחילה כראוי ורק לאחר מכן נולד בה חיסרון באחד מתשמישי דירה, לכאורה יש לו לבטל הימנה 'שם סוכה'.
אולם בזה יש לחלק, שאם החיסרון שנולד בה הוא חיסרון בסוכה עצמה – כגון שנתמעט רחבה או גובהה וכיוצא בזה – אכן בטל ממנה 'שם סוכה', הואיל והסוכה בעצמותה אינה 'כעין תדורו'. אולם אם הסוכה מצד עצמותה עדיין ראויה לדירה, רק שנולד שם חיסרון חיצוני המונע מלאכול או לישון בה, הרי אין בכוחו לבטל ממנה 'שם סוכה' שכבר חל עליה, הואיל ומצד עצמותה היא ראויה לדירה. ואדרבה, אין בזה כל סתירה ל'כעין תדורו', שהרי זה כדרך שאדם דר בביתו, שלפעמים נולד בו איזה חיסרון חיצוני כגון ריח רע, קור וחום וכיוצא בהם, המונע את אחד מתשמישי הדירה.
ואף שאם נעשתה מתחילה באופן זה, יש בכוחו של חיסרון חיצוני למנוע מלחול עליה 'שם סוכה', זה הוא משום שבמקום שאינו ראוי לדירה אי אפשר שיחול מתחילה על הסוכה 'שם סוכה', שמשמעו סוכה הראויה לכל תשמישי דירה. אולם אם היא נעשתה במקום הראוי לדירה ורק לאחר מכן נולד בה חיסרון חיצוני, שוב אין בכוחו לבטל הימנה 'שם סוכה', וכמו שנתבאר.
והדבר מדויק בלשון היראים, שלאחר שכבר ביאר את עיקר הטעם שכיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכיו לא הוי 'כעין תדורו', הוסיף וכתב: "ומתחילה לא הויא סוכה כיון דלצערא קיימא". וכוונתו לבאר בזה שאף על פי שאין בכוח החיסרון של מקום צער לבטל מן הסוכה 'שם סוכה' לאחר שכבר נעשתה בכשרות, מכל מקום יש בכוחו למנוע מלחול עליה 'שם סוכה'. ולכן באופן זה שעשאה במקום צער – "מתחילה לא הויא סוכה", וכמו שנתבאר, שבמקום שאינו ראוי לדירה אי אפשר שיחול 'שם סוכה'[12].
♦ ♦ ♦