גאב"ד מעלה אדומים
השתתפות בהלווית גוי
שאלה: בתלמוד תורה עם אלפי תלמידים, שירת גוי מעל שלושים שנה כשומר וכעובד הבנין, והכיר את כל הילדים בשמם ודאג להם מדי יום ביומו. בתקופה האחרונה הוא חלה ומת, וקבעו בהנהלת הת"ת משום 'הכרת הטוב' שארון הקבורה יעבור בקירוב מקום של הת"ת, וכל התלמידים והוריהם לדורותיהם יעמדו בשני צידי הרחוב, וישמעו דברי הספד ופרידה על המת, וגם 'יצדיעו' כלפי הארון בעת שיעבור ביניהם. האם מותר והאם ראוי לנהוג כן.תשובה: נראה לענ"ד בס"ד שאחר שכבר קבעו חז"ל שאין מתעסקין להספיד וללוות גוי שמת, ונפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך להלכה למעשה. ולא מצינו בשום מקום היתר לעשות הלוויית המונים לערל משום 'דרכי שלום' וכ"ש לא משום 'הכרת הטוב'. וכן לא מצינו היתר לקבוע ביטול תורה משום 'דרכי שלום' או 'הכרת הטוב'. א"כ אין מקום לשום בן תורה להשתתף בהלוויה הנ"ל, שהיא הרמת יד נגד חכמי הגמרא, הרמב"ם והשו"ע. וגם לא שמענו מעולם להתיר להורות לרבים 'להצדיע' כלפי המת כמנהג הגוים, ואדרבה יש מקום לחשוש לאביזרייהו של 'בחוקותיהם' [וכל המורה לבנו או לתלמידו לנהוג כן, יש לחשוש משום איסור לפני עוור].
ובודאי הוא סתירה למורשת ה'חינוך הטהור' המסור בידינו מדור דור. וכמה מגאוני וצדיקי הדור שליט"א הזדעזעו לשמוע שתינוקות של בית רבן ישתתפו באירועים כאלה. ופשוט שעל כגון הא הכריז זקה"ק החת"ס זללה"ה 'חדש אסור מן התורה'.
וכבר הורו רבותינו ז"ל מה לעשות כדי להועיל ולהקל בדינם של חסידי אומות העולם שמתו. אולם ברור שלעשות נגד הוראת חז"ל ונגד מסורת ישראל אינו גורם נחת רוח למת בעולם העליון, אלא אדרבה. וימחה ה' דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן.
♦
הרחב דבר
א.
כתב השולחן ערוך (יו"ד סי' שדמ סעיף ח) "הגויים והעבדים, אין מתעסקין להספד וללוות". עוד כתב (סי' שעז סעיף א) "העבדים והשפחות, אין עומדין עליהם בשורה, ואין אומרים עליהם תנחומי אבלים, אלא אומרים לו: 'המקום ימלא חסרונך', כשם שאומרים לאדם על שורו וחמורו". והוא מיוסד על דברי הרמב"ם (אבל פי"ב הי"ב), ומקורו בדינא דגמרא להדיא בברכות (טז ע"ב).
מאידך, מצינו בשולחן ערוך (סי' שסז סעיף א) "קוברים מתי גוים ומנחמים אבליהם, מפני דרכי שלום", ומקורו ברמב"ם (אבל פי"ד הי"ב, מלכים פ"י הי"ב) עפ"י הגמרא (גיטין סא ע"ב).
אולם ההיתר 'מפני דרכי שלום' הוא דייקא לקבורה ולניחום, אבל לא להספד וללוות. וכמו שכתב השולחן ערוך בסי' שד"מ "אין מתעסקין להספד וללוות", ופירש הש"ך (סק"ו) "אין מתעסקין להספד וללוות - אבל צרכי מטה וקבורה מתעסקין עמהם, טור" [ויל"ע מלשון השו"ע (סי' קנא סעיף יב) "מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם, משום דרכי שלום". הרי שהוסיף היתר גם 'להספידן' (וצ"ע ליישב עם לשון השו"ע בסימן שד"מ), אולם 'ללוות' לא מצינו שמותר אפילו מפני דרכי שלום].
ועוד, דכל ההיתר שמצינו הוא מפני דרכי שלום, והיינו כדי למנוע איבה בין ישראל לגוים ושלא לעורר קנאתם ושנאתם. וכבר דקדק הט"ז (סי' קנא סק"ט) שההיתר 'מפני דרכי שלום' הוא חידוש, שהרי אמרו בגמרא (סנהדרין עו ע"ב) "המחזיר אבידה לנכרי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו", ופירש רש"י "המחזיר אבידה לנכרי - השווה וחיבר נכרי לישראל, ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו, שאף לנכרי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם". אלא דמכל מקום נתחדש היתר לפרנס עניי גויים ולעסוק בקבורתם מפני דרכי שלום. אבל זהו רק בגדר 'היתר' ולא 'מצוה', וכן הוא לשון השו"ע "מותר". כלומר, שזה היתר בדיעבד רק כשמוכרחים לעסוק בזה, וגם זה רק למי שצריך כדי לעסוק בזה, ורק מה שמוכרחים. אבל כשאין שייך טעם של דרכי שלום ואין חשש איבה, ולומר שישתתפו כל מכיריו בהוה ובעבר, ילדים והוריהם, מה שאפילו בהלווית ישראל כשר לא נוהגים לעשות, זה לא מצינו היתר בשום מקום. ויש לדקדק מדברי הט"ז שמפני דרכי שלום התירו לעשות רק 'כמו בישראל', אבל לעשות לגוי 'יותר' מישראל, זה יהיה אסור משום בזיון חביבות המצוות וישראל. ובנידו"ד לא שמענו איזה הלוויה של יהודי מן המנין שהזמינו וביקשו מכל התלמידים לצאת וללוותו בכבוד.
♦
ב.
עוד יש לדון ולברר בענין זה, אם אין כאן חשש לאו דאורייתא של 'בחוקותיהם לא תלכו', שהרי הלויית אותו גוי נערכת כמנהג הגויים ועם הצדעה לעבר המטה, וזהו מנהג הגויים.
וזה לשון הרמב"ם (עבודה זרה פי"א ה"א) "אין הולכין בחקות הגויים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים, ונאמר ובחקותיהם לא תלכו, ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם, הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים".
ואמנם מצינו היתר בדבר, וכמו שכתב הרמ"א (יו"ד סי' קעח סעיף א) בשם המהרי"ק (סי' פח) "מה שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר". ולפי"ז יש מקום להתיר גם בנידו"ד להשתתף בסדרי ההלוויה ולהצדיע וכיוצ"ב, דכל זה נעשה משום כבוד ולא משום חוקות ע"ז. ואמנם הגר"א בביאורו שם פליג על הרמ"א, וכתב שאף כשנעשה משום כבוד אסור לעשות כמנהג הגוים. אך כבר כתב זקה"ק הכתב סופר זיע"א (יו"ד סי' קעה) לענין נשיאת המת על גבי עגלה כמנהג הגוים: "כבר קבע הרמ"א בהגהותיו בשו"ע יו"ד סי' קע"ח כל שעושים משום כבוד או טעם, אין בו משום הנ"ל, והוא מתשובת מהרי"ק שורש פ"ח, [ואף שיש לדחות ראיותיו של המהרי"ק], מכל מקום מסברא הדין נכון, ומי יבוא אחרי הרמ"א אשר כבר עשהו וקבע להלכתא" (והוסיף שיעשו היכר ושינוי על העגלה בכתיבת פסוקים וכיוצ"ב, שיהיה ניכר שהוא מיוחד לישראל).
אולם, הוסיף הכת"ס שם וכתב, שההיתר הוא רק כשאין עושים בכוונה להתדמות לגויים, אלא מכוונים לתועלת בלבד (כגון בנידון שם, שעשו עגלה לישא את המת במרחק גדול אל מחוץ לעיר). ומשמע שאם עושים בכוונה להתדמות לגויים, אסור להשתתף בזה, אפילו אם הגוים בעצמם עושים כן משום כבוד ולא כמנהג ע"ז. ולפי"ז, בנידו"ד הרי הנהלת התלמוד תורה רוצים לנהוג דייקא בסדר של גויים וכדי להתדמות לגויים (שבאופן זה יהיה יותר 'הכרת הטוב' לפי הבנתם), ובזה לא מצינו היתר.
ועוד, לפי מנהג עולם הישיבות הנוהגים למעשה כשיטת הגר"א, הרי שיש כאן חשש גדול של איסור בחוקותיהם לא תלכו. וכן אמר לי אחד מצדיקי הדור בקי בכל חדרי תורה, ר"מ ברים שליט"א, שאם המנהג להצדיע בעת הלוויה הוא מנהג גוים, א"כ יש בו איסור תורה (ואמרתי לפניו שכן נוהגים גם בהלוויות של הצבא בא"י לעשות מטחי ירי ולהצדיע וכיוצ"ב, וכולם מנהגי הגוים). והוסיף, שמפורסם התמונה של רבינו יוסף חיים זוננפעלד זללה"ה מחזיק הכובע בידו בעת שהגיע אחד מגדולי נשיאי אומות העולם, ואמרו שזה מחמת שלא רצה להוריד בפניו את הכובע שיש לחשוש בו משום 'בחוקותיהם לא תלכו' [וכן ראיתי תמונה של דו"ז רבה של פרשבורג בעל השבט סופר זללה"ה בזמן שקיבל את פני המלך והמלכה כראש רבני היהודים באותו מחוז, והיה בלא כובע כלל, ואולי גם זה היה כדי שלא יצטרך להורידו בפניהם וחשש לאיסור].
♦
ג.
ואחר שנתברר דינא דגמרא ושו"ע שאסור להשתתף בהלוויית והספד גוי, ורק במקום של דרכי שלום התירו הקבורה והניחום אבלים בלבד, וגם בסדר הלוויה שעומדים משני צידי הרחוב ומצדיעים לעבר המיטה יש בו חשש איסור דאורייתא של בחוקותיהם לא תלכו. אם כן, איך מותר להכשיל ילדים תמימים, כאילו שיש בזה משום 'מצוות חינוך' להראות 'הכרת הטוב' כלפי הגוי המדובר שעשה את מלאכתו בנאמנות.
ופשוט שאם מחנכים לעשות נגד הוראת חז"ל, אין הדבר נקרא 'כבוד' המת, ולא יהיה בו שום תועלת לגוי בעולמות העליונים. ואדרבה, יש בו חשש איסור חמור של חילול כבוד שמים, חילול התורה וחילול מסורת ישראל. ואם רוצים באמת לעשות לאותו גוי נחת רוח, כבר ייסד לנו רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סי' תשצ) "אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים, יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו, וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים, וכן אמר רבי יוחנן על חרבונא זכור לטוב לפי שדבר על המן".
[וגם יש לדון משום ביטול תינוקות של בית רבן מתלמוד תורה, שכבר כתב השולחן ערוך (יו"ד סי' רמה סעיף יב-יג) "לא יבטלו התינוקות כלל, חוץ מערב שבת וערב יום טוב בסוף היום: אין מבטלין התינוקות, אפילו לבנין בית המקדש". והוא עפ"י הרמב"ם (ת"ת פ"ב ה"ב). ובשולחן ערוך (יו"ד סי' שסא סעיף א) ביאר את גדרי ההלכה אימתי מבטלים תלמוד תורה להלויית המת, ומנה בזה כמה דרגות וכללים, ואחר כולם סיים: "תינוקות של בית רבן אין מתבטלין כלל". וכבר נתקשו האחרונים במה שנהגו לבטלם להלויית גדולי הדור, ועי' בשו"ת שלמת חיים (ח"ב סי' קכז) "ומסתמא הנהיגו כן עפ"י גדולי הדור שלפנינו לכבודה של תורה" וכו', ע"ש. אולם לבטל תשב"ר להלויית גוי לא עלתה על דעת אדם מעולם].
♦
ד.
ואני הקטן זכיתי ללמוד בת"ת תחת צילם של האדמו"ר מסאסוב לונדון זצ"ל, ואדמו"ר הרה"צ רבי אלחנן הלפערן זצ"ל, ובבית מדרשם של בני הגרי"א קנריק זללה"ה תלמיד החפץ חיים והברכת שמואל זללה"ה, בישיבת באר יעקב בראשות תלמיד רבי אלחנן וסרמן ז"ל ה"ה בעל השערי שמועות זללה"ה, ובבית בריסק אצל נשיא שבט הלוויים הגרמ"ד הלוי סאלאווייציק זללה"ה, ובבית התלמוד דקמניץ בירושלים בראשות מו"ר הגר"י שיינר זללה"ה, ובבית אולפנה של אדירי התורה דלייקווד בראשות כבוד ראש הישיבה הגרא"מ קוטלר שליט"א וכן אצל מורי ארי שבבבל הנר המערבי הגרא"ד וואכטפויגל שליט"א, ומימי לא הייתי ולא שמעתי אצל אחד מכל בתי המדרשות הנ"ל השתתפות או אפילו רק מחשבה על השתתפות של הישיבה בהלוויית גויים. וכל זה אף שהיו שם משרתים גויים נאמנים ומסורים, ואף שכל הרבנים הגאונים הנ"ל בעלי מידות טובות ודרך ארץ ומדקדקים בהידור על כל קוצו של יו"ד בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
ואף ש'לא שמענו' אינו ראיה, אולם במקום כזה של חידוש הנוגע לאיסור וקירוב לגויים, ובנוגע לחינוך ילדי ישראל הטהורים, ברור שעל זה נאמר ש'לא שמענו ראיה והלכה ברורה היא' (וכן מובא מהוד כבוד בעל הבית אפרים זללה"ה לענין עריכת הכתובה, שבמקום שינוי מנהג, לא שמענו הוי ראיה).
♦
ה.
שאלתי קמיה הוד כבוד מרן ראב"ד ירושלים, רבינו משה שטרנבוך שליט"א: האם מותר להצדיע (to salute) בלוויה לארון של גוי. והורה רבינו שליט"א: 'אם זה שאלה של סכנה ליהודים אם לא יצדיעו, צריכים לדון עם הרבנים במקום שמכירים צדדי הסכנה ולהחליט בדבר. אבל אם אינו מצב של סכנה, פשוט דהוה איסור ואינו שאלה כלל'. עכ"ד.
דעת אחד מצדיקי הדור בקי בכל חדרי תורה, ר"מ ברים שליט"א, שלא שייך להתיר השתתפות בהלוויה באופן הנ"ל אפילו משום דרכי שלום, דכל ההיתר של 'דרכי שלום' שייך רק כשעושים איפה ואיפה בין ישראל לגוי, אבל כאן הרי גם אצל יהודים מאמינים ויראים לא נוהגים להוציא כל ילדי הת"ת והוריהם לרחובה של עיר וכו'. וגם אם משפחת הערל מבקשים, יש להסביר להם שאיננו נוהגים כן אפילו בהלוויה של תורמים ורבנים. ולא שייך בזה היתר של הכרת הטוב ובודאי לא של דרכי שלום, ולא שמענו מעולם על ישיבה או תלמוד תורה שנהגו כן אפילו כשהיה להם הכרת הטוב לגוי, וק"ו במקום של ביטול תורה דרבים. וסיפר שבת"ת עץ חיים כשנפטר 'רב נגיד', היו שולחים רק כמה כתות של תלמידים להשתתף בהלוייה למען החזקת הישיבה. וגם זה היה רק כשההלוויה נערכה כמעט שלא בשעת הלימודים, ורק אם היה 'רב נגיד', שיש בו משום כבוד הרב הנפטר וכן משום החזקת הישיבה. אבל אם הנפטר היה רק 'נגיד', אפילו שתרם הרבה והייתה לישיבה הכרת הטוב מרובה אליו, מ"מ לא היו מבטלים תלמוד תורה לזה. אבל צד לבטל תורה לצורך הלווייתו של גוי מאן דכר שמיה, אין מי שיתיר.
דעת מו"ר כבוד גאב"ד בד"ץ בני ברק הגר"ש רוזנברג שליט"א, שכל ההיתר של 'דרכי שלום' הוא רק אם משפחת הגוי מבקשים שישתתפו בסדר ההלוויה, וגם אז מותר לעשות רק את המינימום הנהוג במוסדות הגויים האחרים, וכדי 'למנוע בזיון' ממשפחת המת. אבל ברור שאין היתר להביא את כל הילדים והוריהם להשתתף בהלוויה, ואינו שייך להיתר של 'דרכי שלום'. ולכן יש למנוע מלהספיד, ולא 'להצדיע' שהוא חשש איסור תורה ד'בחוקותיהם' אם כך נוהגים הגוים באותו מקום. ובודאי אין להתיר לעולם ביטול תורה דרבים משום 'דרכי שלום'.
דעת כבוד גאב"ד סקווירא ירושלים שליט"א, שאם היו שולחים מטעם הנהלת התלמוד תורה נציג אחד או שנים להשתתף בהלוויה, היה מתקבל על הדעת, אולם להזמין את כל התלמידים והוריהם לדורותיהם לעמוד משני צידי הרחוב ולהצדיע, ולשאת דברי הספד וכו', זהו סתירה לכל החינוך הטהור שהורישו לנו רבותינו להיבדל מן הגויים ולא להתחבר ולקשור עצמינו אליהם בלב וברגש. וזו פירצה חמורה בכל מושג החינוך הטהור לתשב"ר. ולא שמענו ולא ראינו מעולם אצל כל רבותינו שהמציאו חידושים כאלו מטעמים של 'הכרת הטוב'. וכל מה שהתירו חז"ל משום 'דרכי שלום' הוא רק כלפי שלא לבזות ולא להשפיל מעמדו של גוי בקבורה, אבל לא להשתתף באופן מופלג כנ"ל. "וחייבים ללחום בחרב ובחנית נגד האירוע המדובר", וכמו כן נגד התופעות החדשות מעין זה שעולים מזמן לזמן, עכ"ד [והוסיף שמי שחושב שנהגו כן בחסידות סקווירא בארה"ב, הוא מוציא לעז בעלמא, שהם נהגו רק להשתדל לשמור על קשר הדוק עם ממשלת החסד של אמריקה ועם כבוד הנשיאים בעצמם באופן אישי, אבל מעולם לא עלתה על ליבם לנהוג בהנהגה חדשה של קירוב הדעת כנ"ל].
עוד הוסיף גאב"ד סקווירא ירושלים שליט"א, וציין לדברי השולחן ערוך (או"ח סי' רכד סעיף יב) "הרואה קברי גויים אומר (ירמיה נ, יב) בושה אמכם מאד, חפרה יולדתכם, הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה". ["בושה הארץ שילדה אתכם, כי אחריתכם יהיה שתשאר שם מדבר ציה וערבה" (מלבי"ם)]. ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' קכג) דן בענין השתתפות בהלויית גוי מחסידי אומות העולם, והביא שבבית יוסף (יו"ד סי' שסז) מצדד להתיר להשתתף בהלווייתו, אולם בשולחן ערוך לא הביאו, וגם הבית יוסף מיירי רק באופן שיש דרכי שלום דהיינו חשש איבה (אבל לא מצינו היתר משום הכרת הטוב וכיוצ"ב), "או בחסידי אומות העולם אשר לא ידוע לנו בזמן הזה".
ומו"ר הנשר הגדול הגאב"ד הגר"מ גרוס שליט"א, מיד כששמע שמתעסקים להכין הלוויה כמדובר, הזדעזע כולו והורה בתקיפות שאין מקום לאף ילד מילדי ישראל להשתתף בכזה מעמד, וחלילה אין ל'הצדיע' כלל, ואין שום דרגה של 'הכרת הטוב' שיכולה להתיר לעשות דבר כזה.
וכבר כתב מרן בעל השבט הלוי זללה"ה (ח"ט סי' עו) לענין השתתפות בשמחה של שותף עסקי גוי, שאף שיש דעות מקילות בזה (ואכ"מ), "בדברים חמורים כאלה עלינו לחשוש, וגם מי יודע אם זה באמת בגדר איבה, ועצם ההתקרבות בזה הוא דבר נפסד, ומי יודע דרכי עבודה זרה של אלה".
ולא באתי אלא לעורר לב הגאונים והצדיקים חכמי ורבני התלמוד תורה שליט"א, דעפ"י דעת זקיני הקדוש הכתב סופר ז"ל (שו"ת או"ח סי' ט) ודעת הרב מבריסק ז"ל שכל קיום מצוה עם קטנים באופן שאינו כתיקונו בשלימות הוה סתירה למצות חינוך ואסור לנהוג כן (ועי' מה שכתבנו בפסקי הכת"ס הלכות תפילין), ק"ו בבשק"ו בנידון דידן, דבודאי לפי כל הנ"ל שאין לזה היתר לפי ההלכה, הוה סתירה מובהקת למצוות חינוך, וממילא יחול איסור לחנך את הילדים בזה. וכבר הורה זקן שר פוסקי הדורות האחרונים, זקה"ק החתם סופר זללה"ה "חדש אסור מן התורה".
♦ ♦ ♦