בני ברק
מח"ס משנת המילה
בעניין הנחת תפילין בברית מילה
א.כתב הש"ך (יו"ד סי' רס"ה ס"ק כד) וז"ל "כתוב בהגהות מנהגים, שמלין קודם עלינו לשבח, וכן המנהג. עוד נהגו, שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה, משום שהתפילין הם אות והמילה גם כן אות".
והיה מקום לטעות בדברי הש"ך, שמה שכתב שנהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה, כל זה מדברי הגהות מנהגים. וכן הבין המגן אברהם (או"ח סי' כ"ה ס"ק כ"ח) שכתב בזה"ל "וכתב בהגהות מנהגים ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד אחר המילה". וכן נראה שהבין הבאר היטב (יו"ד שם ס"ק י"ח).
אך באמת בהגהות מנהגים (חודש טבת אות מ') כתב וז"ל "ומלין קודם עלינו לשבח", ולא כתב מאומה אודות חליצת התפילין. והש"ך לא הביא מדברי הגהות מנהגים אלא חלק זה שמלין קודם עלינו לשבח, ואילו המשך דבריו שנהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה הוסיף מעצמו. והמגן אברהם לא ראה את דברי ההגהות מנהגים בפנים, אלא הבין כך מדברי הש"ך.
♦
ב.
ולמעשה, מנהג זה הובא אף בפוסקים שלאחר הש"ך והמגן אברהם, וכדלהלן:
החיד"א בספרו מחזיק ברכה (שם ס"ק י"א) כתב "ביום מילה כתבו ז"ל, שאין לסלק התפילין עד אחר המילה". וכן כתב בספרו קשר גודל (סי' ד') "כשיש מילה אין לחלוץ עד אחר המילה (מג"א סימן כ"ה)". וכעין זה כתב בספרו מראית העין (ליקוטים סי' ב') "מנהג ותיקין נאה ויאה למול ולהיות סנדק בתפילין".
ובשולחן ערוך הרב (או"ח סי' כ"ה סעיף ל"ח) כתב וז"ל "ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד לאחר המילה".
בספר חסד לאלפים (לרבי אליעזר פאפו בעל הפלא יועץ, סי' כ"ה סעיף י"ג) כתב "וביום שיש מילה לא יחלוץ עד לאחר המילה, ויש סוד נשגב, וכן ראוי לנהוג גם מי שאינו יודע הטעם, כי מצות האל יתברך שמו פועלת בסגולה ועושות רושם למעלה אף שנעשית בלתי הכוונה הפרטית, רק שיכוין בכללות שעושה המעשה הזה רק לקיים מצות אלוהיו ולעשות נחת רוח לפניו".
והקיצור שולחן ערוך (סי' י' סעיף י"ט) כתב "וביום שיש מילה אין לחלוץ עד אחר המילה".
והמשנה ברורה (שם ס"ק נ"ה) כתב "וביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ עד אחר המילה, כי מילה היא אות ותפילין הם אות".
וכן כתב הבן איש חי בספרו עוד יוסף חי (פר' חיי שרה סעיף א') "כשיש מילה בבית הכנסת, נכון להזהר האדם המתפלל שם, שלא יחלוץ התפילין אלא אחר המילה, וכתב בחסד לאלפים סי' כ"ה אות י"ג שיש סוד בדבר ע"ש".
♦
ג.
והנה, בטעם המנהג, כתבו הש"ך (שם) והמחצית השקל (או"ח סי' כ"ה ס"ק כ"ח) והמשנ"ב (שם ס"ק נ"ה) שהוא משום שהתפילין הם אות והמילה היא גם כן אות.
והנה, בספר יד נאמן (דף ל"ד) כתב לפקפק על מנהג זה, וכתב שאבי הבן המל מילת בנו מזלזל במילה אם יש לו תפילין. וטעמו, שכמו שבשבת ויום טוב אין להניח תפילין, כיון ששבת ויום טוב הם עצמם אות, גם המילה היא עצמה אות, ואין להניח בה תפילין.
♦
ד.
ונאמרו כמה תירוצים לקיים את המנהג וליישב את קושיית היד נאמן:
א. כתב הסמ"ג (עשין סי' ג') "משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל, אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות, כי אם שלש מצוות, והם מילה ושבת ותפילין, שנכתב בשלשתן אות, והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה, ועל פי שנים עדים יקום דבר, כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי, הלכך בשבת ויום טוב שנקרא שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין, כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי, עדות שבת ועדות מילה, אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים, אות תפילין עם אות המילה".
וכן כתב האבודרהם (סדר ברכות השחר ד"ה קשר) "ותמצא כי בשלש מצוות נאמר אות, במילה ובשבת ובתפילין וכו', והן שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר, כי כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי, הילכך בשבת ויום טוב שנקרא גם כן אות שבת פטור אדם מלהניח תפילין, כי יש לו ב' עדים כי הוא יהודי, שבת ומילה, אבל בחול חייב כל אחד להניח תפילין, כדי שיהיו לו שני עדים תפילין עם המילה."
וכן כתב רבינו בחיי (בראשית פרק י"ז פס' כ"ד) "שלש מצות בתורה הן שנקראו אות, ואלו הן, מילה, שבת, תפילין, ושלשתן עדות ואות על היחוד והאמונה, ואין ראוי לכל אחד מישראל לעמוד זולת השתים מהן, כי קיום כל דבר ע"פ שנים עדים, ועל זה יצטרך שילכו ב' עדים עמו, ולפיכך חייב אדם להיזהר במצות תפילין ואז יהיו ב' עדיו נמצאים עמו, והם מילה ותפילין, לא יסורו ממנו וכו', וביום שבת שהוא פטור מתפילין, מילה ושבת נמצאת בו, מלמד שכל הזהיר במצות תפילין אין שני עדיו זזין ממנו לעולם לא בחול ולא בשבת".
ועל פי דבריהם, כתב החיד"א בספרו מראית העין (ליקוטים סי' ב') שלפי זה לא קשה כלל קושיית היד נאמן הנ"ל, דאדרבה בכל יום צריכים שיהיו שני אותות, ואות התפילין אינו סותר את אות המילה, אלא אדרבה שני אותות אלו הם יחד שני עדים.
וכן ביארו מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל (אילת השחר שמות פרק ל"א פס' י"ג) ומו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל (דעת נוטה ח"ג סי' ר"י, תורת חיים ברית עמ' קס"ה) את טעם המנהג על פי דברי הראשונים הנ"ל. וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ד סי' ד').
והוסיף מו"ר זצ"ל (דעת נוטה שם הע' 289) שאף על פי שלאב יש כבר את אות המילה בבשרו, והוא הניח תפילין, וכבר היו לו שני אותות, מ"מ כיון שבמילה יש שתי מצוות, מצוה למול ומצוה להיות מהול, ומצות המילה היא מצוה המוטלת על האב, על כן בעינן דאף בשעה שמקיים את המצוה למול שיהא לו תפילין. ומה שמבואר במשנ"ב שאף הציבור לא יחלצו את התפילין, אע"פ שלכל הציבור יש כבר אות של מילה ואם כן מה שייך כאן ב' אותות, מ"מ נהגו הציבור שלא לחלוץ, דכיון שמקיימים מצות מילה צריך אות נוסף.
ב. עוד כתב החיד"א בספרו מראית העין (שם) ששבת ותפילין שניהם הם באדם עצמו, ואם הוא עצמו שומר שבת יש לו אות ואינו צריך את האות של תפילין. אך כאן הוא מניח תפילין, ולבנו הוא עושה את המילה, ואם כן אין זה זלזול באות של המילה. וכן תירץ מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל (דעת נוטה ח"ג הע' 289).
ג. עוד כתב החיד"א (שם) שאין להוציא דין מכח טעמים ודרשות, וכמו שכתב התרומת הדשן (סי' ק"ח) בענין זה.
ד. בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' ק"א אות ד') כתב ליישב, שהרי עשיית מצות המילה אינו האות, אלא מה שהאדם הוא נימול הוא האות שהוא דבר הנקבע בגוף לאות. ונמצא שעשיית מצות המילה היא עשיית האות שיהיה בגוף הנימול, ולכן מן הראוי שלא לחלוץ את התפילין, להראות שצריכין לאות, שלכן יש צורך לעשות אות קבוע. ואם כן, בזה שמניחים תפילין זה כנתינת טעם על עשיית מצות המילה.
ה. מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל תירץ (אילת השחר שמות פרק ל"א פס' י"ג) שאת האות של שבת הקב"ה עושה, ואין אנחנו צריכים להוסיף עוד אות, אבל כשאנחנו עושים את האות ומקיימים מצות מילה, יש מעלה להוסיף עוד אות על ידי הנחת תפילין.
ו. עוד תירץ מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל (דעת נוטה שם) ש"שבת הוי אות קבוע והוי כזלזול", אבל במילה שאין זה קבוע, שהרי "אינו זמן של אות" אין זה זלזול.
ז. עוד תירץ מו"ר זצ"ל (שם) שלגבי מילה אין זה זלזול, משום דבלאו הכי מצד הדין צריך להניח כל היום, ואם כן אין זה זלזול לאות של מילה, כיון שאין זה מוכח שמניח דווקא בשביל המילה.
ח. בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תקצ"ו) כתב ליישב בזה, שאות מילה אינו מעשה המילה אלא שהוא מהול, ואות זה יש לכל יהודי תמיד, והתורה חידשה עוד כל יום לעשות "אות" דהיינו תפילין. ובשבת ה"שביתה" היא כמעשה אות, ולכן אין צריך "לעשות" עוד אות. ולכן בשבת אסור להניח תפילין, מפני שהיא עצמה אות ואם מוסיפים בה אות אחר יש בזה זלזול לאות של השבת. וכל זה ב"מעשה אות", שהוא לשעה, אבל אות מילה, שהוא תמידי שהאות בבשרו, ש"אות" זה ניתן להיות תמידי, אדרבה ראוי שיעשהו כשהוא עטור בתפילין, שאז האות חשוב יותר שנעשה לשם ברית.
♦
ה.
והנה, הש"ך ושאר הפוסקים שהביאו מנהג זה, לא כתבו אלא שאין לחלוץ את התפילין עד לאחר המילה. והיינו לפי מנהגם שהיו עושים את הברית מיד לאחר שחרית [קודם עלינו לשבח]. ומסתימת הפוסקים נראה שמנהג זה אינו רק לבעל הברית, אלא לכל הקהל המשתתפים בברית המילה.
אך אלו שאינם עושים את ברית המילה מיד לאחר התפילה, אלא לאחר מכן, ובדרך כלל גם במקום אחר, לא מצינו מקור בפוסקים שיש להם להניח תפילין שוב בשעת המילה.
ואדרבה, כתב החיד"א בספרו מחזיק ברכה (סי' כ"ה ס"ק י"א) "ביום מילה כתבו ז"ל, שאין לסלק התפילין עד אחר המילה, ופשוט דהיינו אם נעשית בבית הכנסת, או שמתפלל בבית שנעשית המילה שם". ומפורש בדבריו שאם עושים את המילה במקום אחר אין צריך להניח תפילין.
וגדולה מזו כתב הערוך השולחן (יו"ד סי' רס"ה סעיף ל"ח) שאצלנו לא נהגו שלא לחלוץ התפילין עד לאחר המילה, משום שעל פי רוב אין מלים בבית הכנסת אלא בבית המילה, ולכן גם כשמלים לפרקים בבית הכנסת אין המנהג כן[1] [ואף שלענין ברית בבית הכנסת קשה לדחות את דברי כל הפוסקים מפני זה, וכמדומה שהערוך השולחן הוא יחידאה בזה, אך מ"מ לענין ברית שאינה בבית הכנסת, חזינן מדבריו דפשיטא ליה שלא על זה דיברו הפוסקים].
♦
ו.
אך הנה כתב הכף החיים (או"ח סי' כ"ה ס"ק צ"ו) שבראש חודש אין להניח תפלין לאחר מוסף, וכתב "ועל כן ביום המילה שנוהגים ללבוש אבי הבן והסנדק והמוהל ציצית ותפילין בשעת המילה, אם אירע בראש חדש לא יחזרו להניח תפילין אחר תפלת מוסף, רק ילבשו ציצית לבדו". ונראה מדבריו שלולי זה שיש ענין שלא להניח בראש חודש, היו מניחים תפילין במיוחד בשביל הברית.
והמקור הראשון שמצאתי שכתב בפירוש מנהג זה הוא בספר שיח יצחק (לרבי יצחק אלפייה, נדפס תרפ"ג, דיני מילה סעיף ל"ב) שכתב וז"ל "מנהג ותיקין להיות הסנדק והמוהל ואבי הבן בתפילין וכו', ובירושלם נהגו שהסנדק ואבי הבן מתעטפין בתפילין לכבוד המילה, וכשעושין אותה בבוקר תיכף אחר תפילת שחרית, אז המוהל גם כן נשאר מעוטר בתפילין".
[ויעויין עוד בספר יוסף אומץ (סי' שי"ג) שכתב "ראיתי מוהלים מדקדקים שלא לחלוץ תפיליהן עד אחר שמלו, אפילו אם היתה המילה בראש חודש". ובפשטות כוונתו שלא חלצו עד לאחר המילה. וצ"ב, מדוע לא חלצו למוסף ואח"כ הניחו שוב? ושמא זו כוונתו, שבאמת חלצו והניחו שוב].
ולמעשה כיום התקבל מנהג זה בארץ ישראל בכל קהילות האשכנזים [וחלק מקהילות הספרדים] שאף על פי שחלצו את התפילין מניחים אותם שוב עבור המילה.
וכן מובא בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה פ"א הע' 54) שאף על פי שיש אומרים שאם כבר חלץ את התפילין שוב לא יניחם, אנן לא נהגינן הכי.
וכן מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל נשאל (קיצור דיני ברית מילה עמ' ע"ב) האם יש לאבי הבן להניח תפילין בברית, והשיב "בא"י נוהגין כן"[2]. [ונשאל עוד (שו"ת עזרת אליעזר ירחי לידה וברית מילה עמ' 57) באופן ששכח להביא תפילין ונסע לאולם, האם צריך לטרוח בחזרה להביא תפילין, והשיב "כן"].
♦
ז.
ויש מקום להסתפק, דהנה כתב השולחן ערוך (סי' כ"ה סעיף ב') ללבוש ציצית ולהניח תפילין בביתו, וללכת לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת, ומקורו מדברי הזוה"ק (פר' ואתחנן רס"ה א'). ויש להסתפק האם גם בהנחת תפילין שמניחים לפני הברית יש להניח בביתו.
וראיתי שנשאל בזה מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל (תורת חיים ברית עמ' קנ"ח) האם בברית מילה בבית הכנסת צריך לבוא מעוטר בטלית ותפילין כמו לתפילה. והשיב "לא".
♦ ♦ ♦