מחה"ס תורת הקדמונים
פתח תקווה
פרטי דינים בהלכות מזוזה
דין מזוזה בפרוזדורהנה פרוזדור של בית המשמש כמעבר לחדרי הבית, כפי שמצוי בבתים רבים – הוא בכלל 'בית שער' בלשון חז"ל, דהיינו בית שמשמש בתור 'מעבר' לבית, ואין בו דיורים בעצמו. ובשו"ע ביו"ד סי' רפ"ו ס"ז מבואר שבית שער של 'בית' [וכל חדר נקרא 'בית' לענין מזוזה] חייב לכו"ע במזוזה, או מהתורה או מדרבנן עי"ש. אלא שיש לדון בפרוזדורים שלנו אם הם חייבים במזוזה מכמה כיוונים, שהרי הפרוזדור המצוי אין בו ד"א על ד"א, ופעמים שיש בו 'לרבע' ד"א על ד"א, ופעמים שאין כלל ד"א. כמו כן בד"כ אין בו דלת. כמו כן, פעמים רבות אין בו 'משקוף' מיוחד, וכן 'מזוזות' מיוחדות, אלא הקיר עצמו הוא המשקוף או המזוזות. ופעמים שצד אחד של הקיר נמשך באורך יותר מהצד השני. ויש לדון על כל המקרים הנ"ל או על חלקם האם יש חיוב במזוזה או לא.
♦
האם יש אפשרות שבית שאין בו ד"א יתחייב במזוזה
הלכה פסוקה היא בסי' רפ"ו סי"ג ע"פ הגמ' בסוכה ג' ע"א שבית שאין בו ד"א פטור ממזוזה, משום שאינו 'בית דירה', וכפי שביאר הר"ח שם, וכן מבואר בירושלמי סוטה פ"ד ה"ד ועוד.
והנה הפ"ת באות י"א כתב בשם ספר חמודי דניאל כת"י: נראה דוקא בית דירה צריך דוקא שיהא ד"א על ד"א, אבל בית שער ומרפסת וגינה אפי' לית בהו ד' על ד' חייבין. ועוד נראה במי שיש לו בית גדול ויש לו חדרים קטנים להניח שם חפצים דחייבים במזוזה ע"כ. וז"ל הספר הנ"ל במלואו הנדפס בדורנו: ונראה דדוקא בדירה שדרינן בו בעינן דע"ד, אבל בית שער ומרפסת והגינה שאין בהן דירה כלל ואין ראוין כלל לדירה וחיובן הוא משום הבית דירה פתוח להן חייבין אפילו אין בהן דע"ד. וברמב"ם פ"ו מהלכות מזוזה ה"ז כתב בית שער כו' והדיר פטורין, ואם היו בתים כו' פתוחין להן חייבין, לפיכך אחד שערי חצרות ועירות ומדינות חייבין שהרי הבתים פתוחין להם. וע"ש ראיות מהש"ס דאפי' אין ראוין לדירה כלל חייבין אלא כל שהוא ראוי לאותו דבר, ע"ש באורך. ועוד נראה דמי שגר בבית גדול ויש לו חדרים קטנים להניח שם חפצים דחייבים במזוזה. וכן כל הנהו המוזכרים בסעיף א' רפת ולולין ואוצרות וכן בסעיף ב' בית התבן בית העצים בית הבקר בכל הנהו לא בעינן דע"ד אלא כל היכי דחזי למילתיה חייבין, דלא בעינן דע"ד אלא בבית דירה, ע"ש עוד בזה, ומביא דברי הרא"ש במנחות הלכות מזוזה סי' י"א וז"ל והקשה הרא"ש מאי שנא מחצר דחייב אפי' אינו מקורה ותירץ דחצר דרכו להיות כך, ע"ש עוד אריכות דברים בזה ובגמ' דסוכה ד"ג ע"ש ומסיק כמ"ש עכ"ד.
♦
בית שער שאין בו ד"א
והנה מש"כ החמו"ד לענין בית שער שאין בו ד"א שחייב - כ"ד הרחיד"א בשו"ת יוסף אומץ סי' ט"ו עי"ש, ועוד אחרונים הסכימו לזה. אולם הרש"ק בספר קנאת סופרים דף ל"ב ע"ג חלק על החמו"ד עי"ש, וכן המקדש מעט באות ל"ט חלק עליו, ודייק כן גם מדברי הדע"ק עי"ש, וכן הרב משה חיים סוסקינו בשאלתו לרחיד"א שם ס"ל כן עי"ש. ודבריהם נראים, דאע"פ ששערי חצירות וכן בית שער שפתוח לבית חשיב בית דירה – זהו משום שהבית מצד עצמו 'ראוי' לדירה [שהרי יש בו ד"א] אלא שאינו 'עשוי' לדירה [אלא למעבר], וכשפתוח לבית חשיב עשוי לדירה כיון שמגיעים דרכו לבית. אבל בית שאין בו ד"א, כיון שבעצם אינו ראוי לדירה – אף אם יהיה פתוח לבית, מ"מ אין זה יכול לשנות את 'מהות' המקום, אלא את 'הכונה' של המקום. וכ"נ מדברי הרמב"ם גופיה [שהביא ממנו החמו"ד ראיה לשיטתו, אולם הראיה היא להיפך], שבפ"ו מהלכות מזוזה ה"א כתב י' תנאים כדי שיהיה הבית חייב במזוזה, והתנאי הראשון הוא שיהיה בו ד"א, והתנאי השמיני הוא שיהיה 'עשוי לדירת אדם'. וביאר הרמב"ם שם את הפרטים של כל תנאי לפי הסדר, ובה"ז כתב: בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה 'מפני שאינם עשויין לדירה', אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה עי"ש. הרי שהחיוב של בית שער שפתוח לבית הוא מדין 'עשוי' לדירה, אבל לא בא להחליף את התנאי הראשון של 'ראוי' לדירה, וכפי ששאר התנאים של משקוף ומזוזה וכו' צריכים להיות בבית שער, כך התנאי הראשון של 'בית' צריך להיות.
והנה בגמ' בסוכה ג' ע"ב מבואר שבית שאין בו ד"א אין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות, וביארה הגמ' דאפילו כבורגנין לא משוינן ליה. מאי טעמא? בורגנין - חזו למילתייהו, והאי - לא חזי למילתיה ע"כ. וכתב הרש"ש שם: מזה נ"ל דבית שער הפתוח לבית דחייב במזוזה אפילו אין בו דע"ד דלמילתיה חזי ומצאתי כן בפ"ת סי' רפ"ו סקי"א בשם חמ"ד כ"י ע"כ. אולם ב' תשובות בדבר. חדא, דהריטב"א שם הביא דעה שגם בורגנין צריכים ד"א, וז"ל יש שפירשו בבורגנין של ד' אמות, דאע"ג דעבידי מעצים עראי - כיון דחזו למלתייהו עושין אותן עיבור, משא"כ בבית שאין בו ד"א על ד"א שאע"פ שהוא של אבנים לא חזי למילתיה ואין עושין אותו עיבור. והנכון דה"ק דאפי' כבורגנין שאין בהם ד"א על ד"א לא משוינן ליה, דבורגנין חזו למלתייהו ואע"ג דלית בהו ד"א על ד"א שהם סוכות שעושין אותם בדרכים לספק בהם מים ומזון לעוברי דרכים ובהאי שיעור סגי להו, אבל בית זה לא חזי למלתיה, וכן עיקר ע"כ. הרי שלדעה הראשונה אין שום ראיה. ואידך, דגם לדעת הריטב"א שבורגנין ל"צ ד"א – כבר כתב לנכון בשו"ת בצל החכמה ח"ד סי' קט"ז דבורגנין מילתא דרבנן היא וי"ל דהקילו בהו בחזו למילתייהו, משא"כ מזוזה דהוי דאורייתא, אפשר דלא חייבתה תורה רק בחזי לדירה כדכתיב על מזוזות 'ביתך' עי"ש.
וע"כ נראה שהעיקר הוא שבית שער שאין בו ד"א פטור ממזוזה, כיון שכן משמע מסתימת הראשונים ואין לחייב בלא ראיה ברורה.
♦
בית שאין בו ד"א שראוי למה שייחדוהו
דעת החמו"ד הנ"ל שחייב במזוזה עי"ש. וגם זה חידוש גדול שלא שמענו, דלא מיבעיא לדעת הרמב"ם וסיעתו שבית האוצרות פטור ממזוזה כיון שאינו עשוי לדירת אדם, וה"ה הכא, אלא אפילו לדעת הרא"ש וסיעתו שמחייבים – מסתימת הראשונים נראה שצריך שיהיה לזה שם של בית אלא שלא צריך דירת 'אדם', אבל בית צריך, ופחות מד"א אין זה בית. ובאמת שהפ"ת גופיה הביא לעיל מיניה [באות ב'] את דברי היד הקטנה דס"ל שבית האוצרות ודומיהם צריכים דע"ד עי"ש. וכ"כ בפשיטות האבנ"ז באו"ח סי' ש"ב בתוך הדברים, וז"ל הא ודאי שכל שאינו ראוי לא הוי בית, ובית התבן דחייב במזוזה משום שהבית ראוי לכל הדברים, ואם לא היה ראוי רק לתבן 'פשוט יותר מביעתא בכותחא דלא מקרי בית', אך משום שראוי לדירה שיש בו ד"א על ד"א רק שאינו דר בו וכו' עי"ש[1]. ועוד, שכל דברי החמו"ד הם עפ"י הרא"ש גבי חצר, אולם דעת רוב הראשונים דלא כהרא"ש, אלא כהרמב"ם שחצר, אפילו שעומדת לשימוש ללא קירוי, פטורה ממזוזה, וחזינן דלית להו האי סברא. ועוד, שהרא"ש אמרו את סברתו הנ"ל לגבי חיוב 'תקרה', שהוא אינו כתוב להדיא ולא נלמד מפסוק, אלא 'סברא' בעלמא של הגמ' ביומא י"א. וע"כ כתב הרא"ש שהסברא נותנת שהכל לפי הענין. אולם דין ד"א בבית הוא נלמד מפסוק, שחז"ל הבינו 'בפשט הפסוק' ששם 'בית' הוא רק כשיש לו ד"א. ואפשר שבזה יודה הרא"ש שזהו דבר מוחלט שאינו משתנה לפי הענין.
וע"כ נראה שכל בית שאין בו ד"א אינו חייב במזוזה כלל, אפילו שעומד למה שייחדוהו.
♦
בית שיש בו כדי לרבע ארבע על ארבע אמות
בגמ' בסוכה ג' ע"א איתא: ת"ר בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, פטור מן המזוזה ומן המעקה, ואינו מטמא בנגעים, ואינו נחלט בבתי ערי חומה, ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה, ואין מערבין בו ואין משתתפין בו, ואין מניחין בו עירוב ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואין האחין והשותפין חולקין בו ע"כ. ונחלקו הראשונים האם בכל הנ"ל צריך שיהיה בדוקא 'ד"א על ד"א' או שגם כשיש בו 'לרבע' ד"א על ד"א חשיב בית.
בעה"ט באות ח' חלוקת קרקעות [דף כ"ה ע"א] הביא את הברייתא הנ"ל לגבי אין האחין והשותפין חולקין בו, וכתב: וש"מ ד"א מרובעות בעינן וכו' בין בבית בין בחצר, דבציר מהכי לא חזי לתשמיש, ואע"ג דאורכיה עשרה ופותיה בציר מד' לא חזי לחלוקה עי"ש. וכ"כ בסתמא בספר צרור הכסף [לתלמיד הרשב"א] דרך ג' שער א' עי"ש. ומבואר שהוא למד מהמילים ד' על ד' האמורות שם דהיינו ממש, ולא סגי בכדי לרבע. וא"כ ודאי שה"ה גם לגבי מזוזה ושאר הדינים שם. וכן מתבאר מדברי הרשב"א בח"ה סי' ק"י שכתב שבית שאין בו ד' על ד' אינו נקרא בית ואין בו כדי חלוקה וכו', ולרבי דבעי שיעור סוכה ד"א על ד"א – ג' וחצי על ה' וכודמה פסולה וכו', דכל מה שאמרו שצריך לד' אמות כבר ידוע מן הסתם שהוא השיעור שצריך עכ"פ באורך וכן ברוחב והדברים פשוטים עי"ש. ומבואר כנ"ל דס"ל כן לכל הדברים האמורים בבריתא שם. וכ"ד הרא"ש בהלכות מזוזה סי' י"ג שצריך ד"א על ד"א, דמסתבר דלא חזי לדירה בענין אחר עי"ש[2].
אולם הרמב"ם בהלכות מזוזה פ"ו ה"ב כתב: בית שאין לו ד"א על ד"א פטור מן המזוזה, ואם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א בשוה, אע"פ שהוא עגול או בעל חמש זויות, ואצ"ל שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ד"א על ד"א חייב במזוזה ע"כ. והעתיקוהו העץ חיים [מלונדריש], החינוך [מצוה תכ"ג], ר' ישמעאל בן חכמון בעירובין ע"ט ע"ב, הצדה לדרך, המאורות בהלכות מזוזה. וכ"כ המאירי ביומא י"א שכל שהוא עגול אם יש בו כדי לרבע ד' על ד' חייב. ובהמשך כתב שצריך שיהא בו ד' על ד' אמות או שיהא ראוי לרבע בו כשיעור זה עי"ש. וכ"כ הריא"ז ונראה בעיני שאם היה ארוך וקצר ויש בו כשיעור ד"א על ד"א חייב עי"ש[3].
והב"י בסי' רפ"ו סי"ג הביא את מחלוקת הרמב"ם והרא"ש, וכתב: ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש [ודחה את דיוקו של הרא"ש מהרי"ף] עי"ש. וכ"פ בפשיטות בשו"ע שם כלשון הרמב"ם, ונראה מדבריו שאף מברך על קביעת מזוזה בבית זה. אולם כבר כתב הש"ך שם שבאמת גם דעת רי"ו בסוף ספר אדם כהרא"ש וכתב שכן תפסו עיקר, ע"כ נראה דיש לקבעה בלא ברכה או שיברך מתחלה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו ע"כ. וכ"ש לפי מה שהוספנו עוד ראשונים דקיימי בשיטת הרא"ש – הו"ל מחלוקת שקולה, והעיקר הוא לקבוע מזוזה ללא ברכה, וכ"פ מרן הגרע"י זצ"ל בספר הליכות עולם ח"ח פרשת כי תבא עי"ש.
♦
פתח ללא דלתות
איתא בגמ' במנחות ל"ג ע"א: ואמר רב יהודה אמר שמואל: במזוזה הלך אחר היכר ציר. מאי היכר ציר? אמר רב אדא: אבקתא. היכי דמי? כגון פיתחא דבין תרי בתי, בין בי גברי לבי נשי. ריש גלותא בנא ביתא, אמר ליה לרב נחמן: קבע לי מזוזתא, א"ר נחמן: תלי דשי ברישא ע"כ. ונחלקו הראשונים מהו 'דשי', ולמה היה צריך לקבוע תחלה אותם.
רש"י פירש 'דשי' – 'סיפין', דהיינו 'המזוזות', ומדין תעשה ולא מן העשוי אתי עלה. והארח"ח בהלכות מזוזה אות א' כתב על דבריו: ונראה לפרש פי' זה שכבר התחיל לבנות עד ב' שלישים ועשה חור בתחלת שליש העליון. וצוה ריש גלותא לקבוע שם המזוזה ואחר כך יגמרו השליש האחרון וצוה רב נחמן שיגמרו כל הבנין ואחר כך יקבעו אותה משום תעשה ולא מן העשוי. וכן נמי פי' ה"ר יהונתן הכהן ז"ל[4] ע"כ. והנה בעלמא 'דשי' היינו 'דלתות', וכפי שתרגם יונתן בן עוזיאל בהרבה מקומות בנביא [שופטים ג' כ"ג ועוד], וכנראה שרש"י נדחק להוציא את המילה מפשוטה משום דס"ל של"צ דלתות כדי להתחייב במזוזה, וכפי שנביא לקמיה.
התוס' שם פירשו ש'דשי' היינו 'דלתות', אולם אין צורך בדלתות עצמם אלא מצד 'היכר ציר' המוזכר שם קודם לכן, שהיה צריך לשים את הדלת כדי שידעו באיזה צד לקבוע את המזוזה עי"ש. וכ"פ הראב"ד בהלכות מזוזה פ"ו ה"א, הרא"ש בסי' ח'. וכבר פירש כן השאילתות [קמ"ה] וז"ל ביתא דאית ליה בבין ולא ידעינן סיפי גואי וכו' אזלינן בתר דמחית צינורא דדשא, 'דאמר ליה' ריש גלותא וכו' לקבעו דשי ברישא 'דאמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר הכרת ציר' עי"ש, והעתיקו בה"ג. וכ"פ הרי"ד בפסקיו עי"ש. וכן פירשו חכמי לוניל בשאלתם לרמב"ם [בלאו סי' של"ה] ור' דניאל הבבלי בשאלתו לר"א בן הרמב"ם [ברכת אברהם סי' מ"א]. וכן הובאו ב' פירושים אלו של רש"י ותוס' בפירוש הריב"ן להלכות מזוזה לרי"ף.
אולם הרמב"ם בפ"ו ה"א כתב שאחד מתנאי הבית שחייב במזוזה היא שיהיו לו דלתות, וביאר בתשובתו הנ"ל שהגמ' היא כפשוטה, שצריך לתלות 'דלתות' כדי שיהיה חיוב מזוזה, והמקור לחיוב זה הוא מהמלה 'ובשעריך', ד'שער' היינו 'דלת' עיש"ב. וכ"פ בנו ר"א בספר המספיק בפרק המזוזה עי"ש, וכן בשו"ת ברכת אברהם הנ"ל האריך ליישב את דברי אביו מקושיות ר' דניאל הבבלי עי"ש. וכן העתיקו העץ חיים והחינוך את דברי הרמב"ם. וכ"ד המאורות בהלכות מזוזה שכתב מאן דבתי ביתא צריך למתלי דשי ברישא והדר ליקבע מזוזתא ע"כ. וכ"ד המאירי ביומא י"א עי"ש. וכן בספר ערכי תנאים ואמוראים ערך ר' יעקב, בענין תולמ"ה, כתב וז"ל ובלא דלת לא חשבי לא פתח ולא שער כדאמרינן בחזקת הבתים הלכה בנכסי הגר וכו' עי"ש. והמפרשים הביאו ראיה לדעת הרמב"ם מדברים רבה פ"ו אות ג', וז"ל בכל מקום שתלך המצות מלוות אותך, כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, אם עשית לך דלת המצות מלוות אותך שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך עי"ש, ומבואר דבדלת תליא מילתא [עיין ברש"ש על המדרש שם, וכן בספר המאיר לארץ על הרמב"ם שם, ועוד].
ולענין הלכה כתב הב"י: אע"פ שנראין דברי הרמב"ם, כיון שרש"י והתוספות והרא"ש והראב"ד חולקים עליו והם לחומרא הכי נקיטינן ע"כ. וכ"פ בשו"ע שם: הבית אע"פ שאין לו דלתות חייב במזוזה, ויש מי שפוטר ע"כ. והשו"ג שם התקשה, שמסתימת דברי השו"ע משמע שחייב במזוזה עם ברכה, אולם מדבריו בב"י שכתב 'והם לחומרא' משמע שלא יברך עי"ש. אולם לפי מה שכתבתי בתורת הקדמונים ח"ג סי' א' שדברי השו"ע הם קיצור של הב"י עיש"ב – נראה דלק"מ, דודאי כונת הב"י היא לקבוע מזוזה 'בלי ברכה', ובשו"ע סמך על המעיין בב"י, כפי שאמור להיות, ודוק. וכך פסקו הש"ך ושאר האחרונים שיקבע מזוזה בלי ברכה, וכ"פ בספר הליכות עולם פרשת כי תבא עי"ש.
♦
האם צריך מזוזות ומשקוף בולטים
בגמ' במנחות ל"ג ע"ב איתא: אמר רבא הני פיתחי שימאי פטורין מן המזוזה. מאי פיתחי שימאי? פליגי בה רב ריחומי ואבא יוסי, חד אמר דלית להו תקרה, וחד אמר דלית להו שקופי ע"כ. ונחלקו הראשונים בזה.
♦
פירוש לית להו תקרה
התוס' שם פירשו: מקום שהפתח שוקף שם מלמעלה אינו שוה אלא האבנים מן הכיפה אבן נכנסת ואבן יוצאת ע"כ. וכ"פ הרא"ש והמרדכי. ולפ"ז אם האבנים מסודרות שם כדבעי, אף שאין שם משקוף מיוחד, שפיר דמי וחייב במזוזה.
ורש"י בעירובין י"א ע"א כתב שאין כלום בנין למעלה מן הפתח אלא כל הכותל חלוק כפתח עד ראשו עי"ש. וזו כונתו במנחות ל"ג בפירוש הראשון: שאין לו אסקופה עליונה, דהיינו שהוא גלוי למעלה. וכ"ד הרי"ד וז"ל תקרה דהיינו המשקוף מלמעלה כגון כותל חצר שהיה פרוץ באמצעיתו ותיקנו להיות הפתח משם ולא היה מקורה מלמעלה אלא היה הפתח כנגד כל גובהו של כותל עי"ש. וכ"ה בריא"ז בקצרה. וכ"ד המאירי, שביומא י"א כתב שאנו מפרשים דלית ליה תקרה היינו איסקופה העליונה עי"ש, ובעירובין י"א כתב שתקרה היינו משקוף למעלה כעין קנה על גביהן, כדברי רש"י עי"ש. ומבואר שהוא גלוי ואין עליו כלום, כמו שכתב רש"י שם, ולכן פטור. וכ"ד ראבי"ה בהלכות סוכה סוסי' תר"ו שכתב שאם מגיעים שני קנים העומדים לצורת הפתח עד הסכך שא"צ קנה על גביהם דהסכך הוא במקום קנה על גביהן ולא דמי לפתחי שימאי דלית ליה תקרה וכו' דהתם אין עליהם כלום מלמעלה עי"ש, ומבואר כנ"ל. וכן הסכים בחידושי הר"ן בעירובין י"א דהיינו שאין על הפתח משקוף מלמעלה אלא הכותל כולו פרוץ עי"ש. וכ"כ היראים וז"ל פי' כותל שאינו נדבק הדלת אלא למזוזות ולמעלה פתוח עי"ש. וכ"פ האשכול עמ' 195 בשם גאון וז"ל וכך הוא הפתח שיש לו צורת פתח והוא מגולה שאין אדם יכול לישב תחתיו בחמה מפני החמה וכו' מפני שאין קירויו על גביו עי"ש.
והנה לראשונים הנ"ל מבואר שאם למעלה אינו פתוח אלא מקורה חייב במזוזה, אע"פ שאין בליטה מיוחדת אלא זהו המשך התקרה של הבית, דהעיקר שלא יהא גלוי ופתוח, וכמו שכתב ראבי"ה הנ"ל גבי סוכה. וכן מפורש בחידושי הר"ן לעירובין שם, וז"ל ואחרים פרשו וכו' דלית להו תקרה נמי שאין המשקוף שלמעלה בולט, ואינו מחוור לי דהא צורת פתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן והתם ליכא בליטה לא במשקוף ולא במזוזות עי"ש. ומבואר להדיא כן שא"צ שיהיה בולט אלא העיקר שיהיה מקורה. והוסיף חידושי הר"ן שלענין הלכה תרוייהו איתנהו [בין תקרה ובין שקפי] דלא פליגי עי"ש.
אולם הריטב"א בעירובין י"א כתב פרש"י שהפתחים פרוצים למעלה. ואינו נכון, אלא לומר שלא נתנו שם תקרה הנקרא בלשון הכתוב משקוף, וכל כיו"ב אינו אלא כחור בעלמא עי"ש. ומבואר מדבריו דס"ל שצריך שיהיה משקוף שהוא קורה בפני עצמה לבד מהתקרה [וזה כפירוש שדחה חדושי הר"ן הנ"ל]. וכן מתבאר מדברי הרמב"ם שכתב שאחד מהתנאים לחיוב מזוזה הוא שיהיה משקוף, והרי כבר כתב הרמב"ם שצריך שיהיה לבית תקרה, וא"כ יש תקרה מעל הפתח, ואעפ"כ הצריך גם משקוף. וכן מפורש יותר בדברי ר"א בספר המספיק עמ' 267 וז"ל ושעל שתי המזוזות תהיה 'קורה עליונה' ושמה בעברית משקוף עי"ש. ומבואר שהמשקוף הוא לא סתם כיסוי מעל הפתח שלא יהיה מגולה, אלא קורה מיוחדת כמו שמצוי בפתחים. ונראה שכ"ד הר"י מלוניל ונימוק"י למעשה, דהם פירשו תקרה - אסקופה עליונה, ובשקפי כתבו: אע"פ שיש לו תקרה מלמעלה רחבה אם אינו בולט מתחת התקרה כשיעור טפח [או ג' אצבעות] שהדלת שוקף ומכה בו ומעכבו מלצאת חוץ כדרך כל הדלתות אינו ראוי למזוזה ע"כ. והנה לדבריהם ודאי שהדעות חולקות זו על זו, ומ"ד שקפי ס"ל שאף אם יש תקרה דהיינו אסקופה עליונה, הבית פטור אא"כ יש לו בליטה שהדלת שוקפת בו. וכן הביא דעה זו המאירי ביומא, וז"ל יש מי שכתב שאע"פ שהיתה לה אסקופא מלמעלה אם לא היה עץ בולט דבוק לאיסקופה במשך האיסקופה להיות הדלת שוקף עליו פטורה ויצא לו כן ממלת שקפי האמורה במסכת מנחות ולא יראה לי כן וכו' עי"ש. וזו דעת הר"י מלוניל הנ"ל דס"ל לפטור כדעה השניה עד שיהיה לו שקפי, דהיינו משקוף בולט.
נמצא שיש ג' דעות בענין זה. דעת הרמב"ם ומעט ראשונים דעימיה דצריך שיהיה משקוף בולט. דעת התוס' ומעט ראשונים דעימייהו שלא צריך משקוף בולט, אולם צריך שיהיו מעל הפתח אבנים מסודרות ולא אחת נכנסת ואחת יוצאת. ודעת רוב הראשונים שהעיקר שמעל הפתח יהיה כיסוי, ולא משנה אם זה בולט וכן אם זה מסודר יפה או לא.
והשו"ע בסי' רפ"ז ס"א העתיק את דברי הרמב"ם: אין הפתח חייב במזוזה אא"כ יש לו שתי מזוזות ומשקוף ע"כ. והשו"ג באות ב' תמה על מה שנראה מדברי השו"ע שאף אם אין המשקוף והמזוזות שוים וישרים חייב, ודלא כתוס' והרא"ש, ותמה מדוע לא פסק כמותם לפטורא עי"ש. אולם להאמור – דעת התוס' והרא"ש בזה היא דעת מיעוט, ורוב הראשונים ס"ל שחייב אפילו באבן נכנסת ואבן יוצאת, דהעיקר שתהיה תקרה מעל הפתח, ואתי שפיר דברי השו"ע בענין זה.
ואדרבה איכא לתמוה ע"ד השו"ע לאידך גיסא, מדוע העתיק את דברי הרמב"ם שמצריך בדוקא משקוף, דהיינו בולט, ולא החמיר כדעת רוב הראשונים שגם ללא משקוף מיוחד חייבים במזוזה.
ולמעשה נראה שכל שיש כיסוי מעל הפתח, יש לקבוע מזוזה בפתח זה ללא ברכה. ורק אם יש משקוף מיוחד ניתן לברך על קביעת מזוזה זו.
♦
פירוש לית להו שקפי
הריטב"א בעירובין כתב דהיינו שאין שם תיקון מזוזות מן הצד, ודלא כפרש"י [שפירש אבן נכנסת ואבן יוצאת וכדלקמן]. ובהמשך כתב ומלשון רש"י שפירש לעיל נראה דפתח שאין לו שקפי היינו שהצדדים אינם שוין אלא אבן נכנסת וכו' הא כל שהם שוין מן הצד ולמעלה שוב א"צ וכו'. ובפרק הקומץ אינו מוכיח כן אלא כפירוש הראשון וכן היה מפרש מורי הרב ז"ל עי"ש. ומבואר שלפי דבריו אף שהצדדים שוין לא מהני לחייב במזוזה אא"כ יש שם מזוזות ממש. וגם הרמב"ם הצריך 'מזוזות'. וכן מבואר יותר בלשון ר"א בספר המספיק עמ' 267 וז"ל ושתהיינה לו שתי מזוזות יוצאות מהבית נראות מצדו החיצוני לאחר סגירתו והן המזוזות עי"ש. וזה חידוש גדול שצריך שהמזוזות יראו מצדו החיצוני, אולם עכ"פ מבואר שצריך שיהיו מזוזות ממש ולא סגי בכותל עצמו.
אולם רש"י פירש אבן נכנסת ואבן יוצאת, וכ"פ תוס', רא"ש, מרדכי, וכן המאירי בעירובין פירש כן. וכ"כ חידושי הר"ן שם, שהעתיק את דברי רש"י וכתב ואחרים פרשו דלית להו שקפי היינו שאין המזוזות בולטות קצת מעובי הכותל אלא כל עובי הכותל מזה ומזה משמש במקום מזוזות וכו'. ואינו מחוור לי, דהא צורת פתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן והתם ליכא בליטה לא במשקוף ולא במזוזות וכו' עי"ש. ומבואר שהוא מסכים לרש"י, ושא"צ שיהיו בולטים קצת מעובי הכותל. וכ"ד הרי"ד שפירש שקפי היינו מזוזות והוסיף ביאור דהיינו כשאבני הבנין עשויים מאבני גזית שכל רוחב הכותל אין האבנים שוות זעג"ז אלא זו יוצאה וזו נכנסת כדי שיהא הבנין קשור יפה אבל בצד הפתחים הוא משוה את האבנים שיעמדו חלקים ויפים כאילו היו נסרים וכו' וכשלא השוה כן אין זה סימן פתח אלא פירצה בעלמא אבל אם השוה האבנים חלקים חלקים ושוים בצידי הפתח זהו סימן פתח שחייב במזוזה וכו' עי"ש, וכ"ה בריא"ז שם.
והשו"ע הנ"ל העתיק את דברי הרמב"ם שצריך שיהיה שתי מזוזות כדי לחייב את הפתח במזוזה. אולם למעשה יש להחמיר כדעת רוב הראשונים לקבוע מזוזה ללא ברכה גם כשאין מזוזות בולטות, ובתנאי שיהיו שוים ולא אבן נכנסת ואבן יוצאת שבזה לא חשיב פתח אלא פירצה.
♦
בית שיש לו מזוזה אחת האם חייב במזוזה או לא
בגמ' במנחות ל"ד ע"א הובאה ברייתא: בית שאין לו אלא פצים אחד [מימין, כמבואר בגמ' לעיל מיניה] ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרים. מ"ט דרבנן? מזוזות כתיב. מ"ט דר' מאיר? דתניא מזוזות, שומע אני מיעוט מזוזות שתים, כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה, שאין תלמוד לומר, הוי ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, מעטו הכתוב למזוזה אחת, דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר: אינו צריך, כשהוא אומר על המשקוף ועל שתי המזוזות, שאין ת"ל שתי, מה ת"ל שתי, זה בנה אב, כל מקום שנאמר מזוזות אינו אלא אחת, עד שיפרט לך הכתוב שתים ע"כ. ונחלקו הראשונים בביאור הסוגיא ובפסק ההלכה.
האשכול בעמ' 197 כתב: ומדחזינן להא ברייתא דפליגי בה ר' ישמעאל ור"ע וקיימי כר"מ חזי לן דהלכה כר"מ, ועוד קא מסתייע נמי דהלכה כר"מ מההוא פתחא דמר שמואל [לעיל מיניה] ע"כ. וכ"פ הרא"ש.
אולם הרמב"ם כתב שצריך שיהיו שתי מזוזות ומשקוף. ודייק הב"י בסי' רפ"ז, דס"ל כחכמים. ובאמת שכ"כ כמה ראשונים להדיא שהלכה כחכמים, ומהם הרי"ד, הריא"ז, ראבי"ה, מאורות, המאירי ביומא י"א שהבאנו לעיל. וכן הסמ"ג, החינוך והעץ חיים העתיקו את דברי הרמב"ם כדרכם. וכן מתבאר מדברי היראים שהביא את מחלוקת ר"מ וחכמים, וכמו שדייק לנכון מדבריו ווי העמודים שם דס"ל בסתמא כחכמים עי"ש.
והנה כבר כתב הרמד"ל בספרו אור תורה פרשת ואתחנן דברים נכונים בזה בביאור הסוגיא לדעת הרמב"ם וסיעתו, ושאין ראיה מדברי ר"ע ור' ישמעאל לר"מ. וזת"ד כונת ר"ע ורי"ש היא שאין לקבוע בפתח אלא מזוזה אחת וכו' ולא דברו כלל בענין בית שאין לו אלא פצים אחד ולא עלה על לבם, אלא שעכ"ז מסתייע היטב ר"מ מברייתא זאת דלעולם בית שאין לו אלא פצים אחד חייב ודקשיא לך דהא מזוזות כתיב לא קשיא דדרשינן ליה מלשון יחיד כמו שדרשו ר"ע ורי"ש גבי קביעת המזוזה שאינה אלא בפתח אחד וכו' זהו הפירוש האמיתי והישר בסוגיא זו. ואולם מדברי רש"י נראה שכונת רי"ש ור"ע לחייב במזוזה בית שאין לו אלא פצים אחד וכו' וקשיא עליו טובא מאי האי דאמרינן בריש הסוגיא כמאן כר"מ כאילו הוא לבדו בזאת הסברא והלא ר"ע ורי"ש נמי ס"ל כן לדעתו וכו'. ותו הא דתניא בית שאין לו אלא פצים אחד וכו' הול"ל רי"ש ור"ע מחייבין וכו'. וסוף דבר תמה אני אם פה קדוש כתב לשון זה וגם בהלכות קטנות מצאתי להרא"ש דברים מסכימין ללשון זה של רש"י ויספתי להפליא עכת"ד עי"ש, ודבריו ברורים מאוד. ובאמת שכן מתבאר גם מדברי הלקח טוב בפרשת ואתחנן, שהעתיק את הברייתא של רי"ש ור"ע בזה"ל על מזוזת ביתך 'יכול על שתי המזוזות' כשהוא אומר במצרים ונתנו וכו' אינו אלא אחת וכו' ומהו מזוזות מזוזות דעלמא עי"ש. ומבואר שהלימוד הוא שהמזוזה לא ניתנת על ב' המזוזות אלא על אחת, ולא קאי על בית שאין בו אלא מזוזה אחת. וכן מבואר מדברי הסמ"ג שהביא הב"י בריש סימן רפ"ט עי"ש.
וא"כ התבאר שדעת רוב הראשונים כדעת הרמב"ם שהלכה כחכמים שאין הבית חייב במזוזה אא"כ יש בו ב' מזוזות, וכ"פ השו"ע בסי' רפ"ז. אמנם הש"ך שם כתב: ודעת הרא"ש וטור דאפי' אין לו אלא מזוזה אחת כגון שמצד אחד עובי הכותל להלאה מהפתח אם המזוזה מצד ימני חייב ואם מצד השמאל פטור וכן דעת רי"ו סוף נתיב כ"א. ונראה דיקבענה בלא ברכה ע"כ. אולם נראה שכתב כן משום שראה מחלוקת שקולה בין הרמב"ם והסמ"ג והחינוך לבין הרא"ש ורי"ו והטור. אבל לפי מה שהבאנו מהראשונים שלא נדפסו בזמנו, והם הרי"ד, הריא"ז, ראבי"ה, מאורות ומאירי, שדעתם כדעת הרמב"ם – נראה שא"צ להחמיר כדעת הרא"ש, דרוב הראשונים ס"ל כרמב"ם [ובפרט שרא"ש והטור ורי"ו אזלי בחד שיטתא ברוב הפעמים], ואפילו שהמזוזה היא בצד ימין פטור ממזוזה.
♦
העולה מהאמור, לענין פרוזדור בזמננו
לפי האמור לעיל, ברוב ככל הפרוזדורים בזמננו יש כמה שילובים וצירופים של הנידונים הנ"ל, שא"צ לשים מזוזה בפתח הפרוזדור - כמעט בכל הפרוזדורים אין ד"א [שלדעת רבים מהאחרונים אין חיוב מזוזה], ולכל היותר יש 'לרבע' ד"א על ד"א [שלדעת הרבה ראשונים פטור]. כמו כן ברוב הפרוזדורים אין דלתות [שלדעת הרמב"ם וסיעתו פטור ממזוזה], וכן בהרבה אין משקוף בולט או מזוזות בולטות [שנחלקו הראשונים אם חייב או פטור], ופעמים שיש רק מזוזה אחת [שבזה רוב הראשונים פוטרים]. וכשיש ב' ספקות מהנ"ל ומעלה אין חיוב מעיקר הדין לשים מזוזה אף ללא ברכה.
♦
מיקום המזוזה בפתחי חדרי מדרגות, דלתות אלומיניום ודלתות זכוכית
פעמים שאין מקום בחלל הפתח לקבוע את המזוזה, וזה מצוי בפתחי חדרי מדרגות [שחייבים במזוזה בברכה מדין בית שער], וכן בפתחי דלתות מאלומניום או מזכוכית. ורבים קובעים את המזוזה – לא בחלל הפתח אלא מבחוץ, וזאת ע"פ דברי הנשמת אדם בכלל ט"ו אות א'. אולם יש לדון בדבריו טובא, וכפי שנבאר בס"ד.
איתא במנחות ל"ב ע"ב: ואמר רב יהודה אמר שמואל תלאה במקל פסולה, מ"ט בשעריך בעינן. תנ"ה תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת - סכנה ואין בה מצוה. של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן, זכר למזוזה ע"כ.
♦
פירוש 'אחורי הדלת'
כתב רש"י: שקבעה בכותל אחורי הדלת ע"כ. והעתיקו הר"י מלוניל, והוסיף: 'כלומר מחוץ למזוזת השער ולא בעובי הכותל תחת קירוי הפתח' פסולה דבעינן דרך ביאתך וליכא ע"כ. ומפורש בדבריו 'בדעת רש"י' שאף שקובע את המזוזה בחלק של המזוזה מבחוץ ולא ממש בכותל מבחוץ, כיון שאינו בעובי הכותל תחת קירוי הפתח – זהו 'אחורי הדלת'. וכן מתבאר מדברי הרי"ד בפסקיו שכתב: סכנה מן המזיקין שאינה קבועה כמצותה 'בחלל הפתח' שתעשה שימור ע"כ. ומבואר שכל שאינו 'בחלל הפתח' – אחורי הדלת מיקרי. וכן מתבאר מדברי הריא"ז שכתב: וכן אם הניחה ברה"ר 'חוץ לחלל הפתח' אין בה מצוה, עד שיניחנה בתוך חלל הפתח עי"ש. וכן מתבאר מדברי ר' גרשם [שהובא בשטמ"ק שם] שכתב: סכנה ואין בה מצוה, דמצותה לקובעה 'בסף' ע"כ. וכ"ה בפירוש הר"ש על השאילתות [מירסקי] קס"ג. וכ"כ בפשיטות המבי"ט בקרית ספר הלכות מזוזה פ"ה: דעל מזוזות כתיב, עד שיניחנה 'בצורת הפתח כהלכתה' ע"כ. וכ"כ באורך מדנפשיה בספר יד הקטנה בהלכות מזוזה פ"ג במנחת עני אות י"ט [והובא בבא"ח שנה שניה פרשת כי תבא אות י'] וז"ל: פירוש שלא הניחה על המזוזה בתוך החלל שתחת המשקוף אלא הניחה למחוץ להחלל, כלומר עד צדה במקום שהמזוזה שוה עם הכותל. ואחורי הדלת לאו דוקא אלא בין על צדה מבפנים בין על צדה שמבחוץ כלומר במקום שיש שם הכותל. ואפילו הניחה שם ג"כ על העץ היא המזוזה ממש וגם הניחה בסמוך תיכף אצל חלל הפתח, רק שאינה בתוך חללה ממש אלא חוצה לה, בכל ענין פסול, דבעינן דרך ביאתך. הארכתי בדבר פשוט לפי שרבים אינם יודעים בזה לפרשה על הנכון ע"כ.
אלא שהנשמת אדם הנ"ל יצא לידון בדבר חדש, שרש"י שכתב שקבעה 'בכותל' אחורי הדלת, וכן הנימוק"י שכתב חוץ 'למזוזת' השער, כוונתם שקבע 'בכותל' שמבחוץ ולא 'במזוזה' שמבחוץ, דאם קבעה 'במזוזה' שבחוץ לית לן בה, ואין דינה כדין 'אחורי הדלת' עי"ש. וכ"פ הערוך השולחן בסי' רפ"ט אות י"ג-י"ד עי"ש. אולם בדברי הר"י מלוניל שהעתקנו לעיל מפורש לא כך, דהוא העתיק את פירוש רש"י, וכתב כלומר מחוץ למזוזת השער [שזה פירוש הנימוק"י[5]] ופירש להדיא 'ולא בעובי הכותל תחת קירוי הפתח'. הרי שהפירוש בדבריהם כן הוא, שכל שאינו תחת קירוי הפתח – אחורי הדלת מיקרי, וכדכתבנו לעיל. וכן מתבאר מדברי רש"י גופיה שכתב: סכנה מן המזיקים, שאין הבית משתמר בה עד שיקבענה 'בצורת הפתח כהילכתה' ע"כ. הרי שכל שלא קבעה 'בצורת הפתח' חשיב 'מאחורי הדלת'. וכך פירשו כל הראשונים הנ"ל, ולא מצאנו מי שיחלק בין הכותל לבין המזוזה שמבחוץ.
וע"כ נראה שהעיקר הוא כדעת כל הראשונים ורוב האחרונים שכל שלא הניחה בחלל הפתח – מיקרי אחורי הפתח, וסכנה ואין בה מצוה, ודלא כדעת הנשמת אדם. אלא שיש לברר האם דין זה הוא לעיכובא או לא.
♦
האם אחורי הדלת 'פסולה' או רק למצוה בעלמא
לשון השאילתות בפרשת עקב: תלאה אחר הדלת 'לא יצא' ע"כ. וכ"ה לשון ראבי"ה בסי' אלף וק"נ: 'פסולה'. וכ"ה לשון הר"י מלוניל והנימוק"י שהעתקנו לעיל. וכן מתבאר מדברי רש"י והרי"ד שכתבו סכנה שאין הבית משתמר בה מן המזיקים וכו', הרי שאין בה תועלת כלל. וכ"כ היראים וראבי"ה בסי' תקפ"ט שמסכן עצמו 'בחנם'. וכן מפורש יותר בריא"ז הנ"ל שכתב 'ואם לא הניחה כך צריך מזוזה אחרת' עי"ש. וכן מבואר ברמב"ם בפ"ה ה"ח שכתב הניחה אחרי הדלת 'לא עשה כלום', וכפי שביאר בדבריו הב"י בסי' רפ"ט. וכן מפורש בדברי ר"ת בספר הישר [חלק החידושים] סימן תקי"ג שכתב: ולא כמו שפירש רבינו שלמה סכנה שאין שימור, דאם כן בכל 'פסולי' הוי מצי למיתני הכי עי"ש, הרי דפשיטא ליה שהוא 'פסול'.
אולם הטור בסי' רפ"ט כתב: ואם הניחה אחורי הדלת אין זה מצותה. ונראה שאם שינה באלו המקומות אינו מעכב ע"כ. וכתב הב"י שכך פירש הטור את המילים סכנה 'ואין בה מצוה', דהיינו שלא קיים מצוה מן המובחר עי"ש. אולם כבר כתב הנשמת אדם שפירוש זה צ"ע, מהגמ' עצמה, דהא שם איתא 'תלאה במקל' והניחה מאחורי הדלת סכנה ואין בה מצוה, ותלאה במקל מפורש בגמ' לעיל מינה 'שפסולה', וא"כ גם הניחה מאחורי הדלת שנשנה יחד זהו פסול ממש.
אלא שהנשמת אדם כתב שהמרדכי [רמז תתקס"א] גרס תלאה במקל 'פסולה'. הניחה אחורי הדלת סכנה וכו'. ולפ"ז הם ב' דינים שונים, וזו גירסת הטור. ויותר מזה, הביא שם את לשון המרדכי בהעתקתו את דברי התוס' בשם ר"ת בקושייתו על רש"י בזה"ל וקשה לר"ת דא"כ פסולה נמי הוי עי"ש. הרי ד"ל להדיא שאין היא פסולה, וזו דעת הטור עי"ש. אולם במחכ"ת אין דבריו נכונים. מה שכתב בגירסת המרדכי – המעיין במרדכי יראה שתחלה כתב בסתמא 'תלאה במקל פסולה', ופירש את הדברים. ולאחר מכן כתב 'הניחה אחורי הדלת', ופירש את הדברים. ואין שום ראיה שכך גרס בברייתא, אלא תחלה הביא את מימרא דשמואל, ולאחר מכן הביא את הברייתא, אבל בברייתא עצמה אין הכרח שגרס 'פסולה'. ובאמת שבג' כתה"י [האשכנזים] שיש לפנינו לגמ' זו, וכן בכל הראשונים הגירסא כלפנינו, ובודאי שכך גרס גם המרדכי. ומה שהביא את לשון המרדכי 'דא"כ פסולה נמי הוי' – במרדכי לפנינו איתא הגהה בשם 'מ"י' שיש להוסיף דא"כ 'כל שלא כמצותה' פסולה נמי הוי עי"ש, וזה כלשון התוס' עי"ש ובשטמ"ק ובמהרש"א. וכבר העתקנו לעיל את דברי ספר הישר ששם הוא להדיא בקושייתו על רש"י, וא"כ הגהה זו מוכרחת בדברי המרדכי. וא"כ אדרבה יש ראיה מדבריו להיפך, שגם הוא פוסל, וכדעת כל הראשונים ולא כהטור.
והב"ח שם כתב שאמנם מפרש"י מבואר שאחורי הדלת פסולה, מדכתב שאין הבית משתמר על ידה, אולם הטור פירש כתוס' שדחו את רש"י ופירשו בשם ר"ת סכנה דאחורי הדלת משום דמכה בה ראשו[6], אלמא משמע דהבית משתמר בה שפיר דאינו מעכב עי"ש. ודבריו צ"ע, דהא ר"ת חלק על רש"י רק בפירוש 'סכנה', אבל ב'אין בה מצוה' לא פליג, ואפשר שהוא כפשוטו שמלבד שיש בה סכנה שיכנס בראשו אין בה מצוה. וכן מפורש בספר הישר סי' תקי"ג, מקור דברי ר"ת בתוס הנ"ל, שלאחר שפירש את פירושו הנ"ל כתב: ואין בה מצוה, דעל מזוזת בעינן עי"ש. הרי שגם לפירושו אין בזה מצוה משום שאינו במקום המזוזה.
באופן שמלבד הטור – כל הראשונים האחרים כתבו שדין דאחורי הדלת הוא לעיכובא.
והנה השו"ע לא התייחס לדין זה כלל, אולם בב"י כתב שמדברי הגמ' נראה כדעת הרמב"ם והנימוק"י שהוא לעיכובא ולא כטור עי"ש. וכ"פ בספר יד הקטנה שם [באות כ'], וכתב שאין לסמוך על דעת הטור אלא לצורך דוחק גדול, כגון במקום שא"א לקיים המצוה בענין אחר דאז ודאי יותר טוב לעשותה אחורי הדלת מלבטל המצוה לגמרי. אבל בענין אחר לא, דמי יקל נגד גדולי הפוסקים האלה, וכ"נ דעת הש"ך. וכל זה מיירי דוקא כשהניחה אחורי הדלת חוץ למזוזת הפתח, אבל באותן הפתחים שבחומה שהמזוזות עבים הרבה והדלת היא באמצע המזוזה – אף אם עשאה אחורי הדלת, דהיינו על חלק המזוזה מה שהוא אחר הדלת אבל הוא בתוך חלל הפתח, בזה ודאי כשר אליבא דכ"ע בדיעבד, כי מה שאמרו בטפח הסמוך לחוץ הוא לכתחלה ע"כ. ונראה מדבריו שרק כשא"א 'כלל' לקבוע בחלל הפתח, אז 'עדיף מכלום' לעשות כדעת הטור.
אולם הנשמת אדם שם, לאחר שהאריך לשיטתו שאין דין אחורי הדלת מעכב לדעת רבים מהראשונים [לדעתו], וכן שכל הקפידא היא על הכותל ולא על המזוזה, סיים: ולפ"ז במקום שא"א להניחה בתוך חלל הפתח יש לסמוך ולקבעה במזוזה עצמה אחורי הדלת, אבל מכל מקום לא יברך. אבל על הכותל לא עשה כלום אליבא דכ"ע ע"כ. ויותר מזה כתב הערוך השולחן בסי' רפ"ט סי"ד: ולפ"ז מתיישב שפיר מנהג שלנו בכמה פתחים שלחוץ לרחוב או לחצר כשיש חשש שמא יטלום או מפני העדר הנקיות שקובעים המזוזה לא בתוך החלל של הפתח אלא אחורי הפתח סמוך לקצה המזוזה והוא הפצים, שקיימו מצות מזוזה לכל הדיעות [וכמהלך הנשמ"א] עי"ש. אולם להאמור נראה שאין למנהג זה על מה לסמוך.
והעצה המעשית במקומות שאין מקום במזוזות לקבוע מזוזה, היא להעמיק ולעשות חור במזוזה עד טפח. וכמבואר בשו"ע בסי' רפ"ט ס"ד [ע"פ הגמ' במנחות ל"ג ע"ב]. ושיהיה ניכר שיש שם מזוזה [וכפי שהביא הפ"ת שם בשם היד הקטנה]. וזה אפשרי במסגרת מברזל, אלומניום, קיר רגיל, גבס וכדומה. ואע"פ שיש טירחא בדבר להביא איש מקצוע וכדומה – מ"מ יש לעשות כן, כיון שאם לא יעשו כן – לא יצאו יד"ח בהנחת המזוזה מבחוץ לדעת רוב המוחלט של הראשונים והאחרונים. ובמסגרת זכוכית שא"א לעשות כן – יש לבדוק כל מקרה לגופו, דפעמים שהמזוזות והמשקוף הם קיר רגיל ורק הדלתות הן זכוכית, ובזה אין בעיה. ופעמים שהכל הוא מזכוכית, ואז אין כלל מזוזות ומשקוף, ובכה"ג המקום פטור ממזוזה. ואם המקום חייב ואין 'שום' אפשרות – בזה ישימו מבחוץ ללא ברכה, לא משום שיוצאים בזה יד"ח אלא שעדיף מכלום וכנ"ל.
♦ ♦ ♦