כולל פוניבז'
בעניין חיוב מעקה במרפסת
בענין מצות מעקה מצינו דבית שאין בו ד' אמות פטור ממעקה, כדאיתא בגמ'. וכן מצינו חולין קל"ו שנתמעט בית כנסת ובית מדרש מחובת מעקה. וכן בית שער אכסדרה ומרפסת פטור ממעקה.והקשו האחרונים, שהרי בור שבחצר חייב במעקה. ויש חיוב מעקה גם לא בבית. ואם כן קשה דמה גרע גג בית שאין בו ד' אמות מבור שבחצר (ויש פלוגתא על בור אם יש רק ל"ת או גם עשה, ונפק"מ לברכה).
ושמא יש ליישב דחצר, שזהו מקום של תשמישי בית וזהו נטפל לבית, ולכן חייב במעקה שזהו מצטרף לבית הגמור שלידו. אבל כשהבית הוא בית גרוע בלי ד' אמות, או בית של בית מדרש שאין עליו שם בית. וזו עדיפות של חצר לחיוב על מרפסת, שאינה מקום תשמישים בזמן חז"ל, אלא מקום הילוך בעלמא. אבל בימינו שעושים שימושים במרפסת, זהו יוגדר כמקום תשמיש, ואז יש חיוב של מעקה שזהו נטפל לבית גמור שלידו. כמו חצר הסמוכה לבית, שהיא גם מקום תשמיש יחד עם הבית ולכן חייבת במעקה.
אמנם החזון איש (חו"מ יח, ו) כתב שמרפסת פטורה ממעקה. וכתב לבאר שמקום שיש לו סיום, אדם יותר נזהר ונשמר. ולכן התם הגדר הוא שדווקא בית חייבים, אבל בחצר זהו מקום שסכנתו גדולה טפי משום שבאמצע הקרקע יעמוד בור, זה אדם לא מעלה בדעתו, ולכן חייב במעקה שזו סכנה גמורה. אבל יש סכנה מחודשת, דאף שהיא סכנה קטנה בגג בית חייבים, ולכן דווקא בית של ד"א וכן בית של חולין ולא בית כנסת. ואמרינן דהגדר הוא שמקום עם גבולות ברורים אדם זהיר עליו. ורק נתחדש בבית גמור חיוב, ולכן מרפסת אף שיש בה שימוש בדרגה של חצר, זהו מקום סכנה קטנה ולא מחייב מעקה. ודווקא חצר שסכנתה גדולה טפי, אז חייבים אף שאין בה שימושי בית.
אבל דבר שיש לו גבולות עין האדם יותר בודקת היכן הוא מסתיים, וזו סכנה קטנה. ודווקא במקום שהוא בית גמור, אז אף גגו של הבית, שבגג אין שימושי בית, חייב, כי הוא נטפל לבית שמתחתיו. אבל כאשר יש מקום בלי דיורי בית ויש לו גבולות וסכנה קטנה, פטור, וחצר זו סכנה גדולה. ובאופן שיש בית קטן וגג רחב יותר ממנו דן הגרח"ק בסוף מסכת מזוזה דיני מעקה שיתכן שפטור, או סגי שתחתיו יש בית וכבר כולו חייב.
אמנם בשיעורין של תורה כתב שמרפסת חייבת במעקה. וכתב בספר זכרון אבן ציון בענין זה באריכות. וכתב הקה"י דניתן לומר בדרך אחרת מהחזו"א, שחצר חייבת שזהו מקום תשמיש, אבל מרפסת שרק הולכים בה אינה מקום תשמיש. וביאר שאדם משתמש אינו נזהר דטרוד וכשאדם הולך הוא מסתכל הרבה ונזהר. וממילא כתב שמרפסת של זמנינו דלא רק הולכים אלא משתמשים, אז חייבים על זאת, דדמי לחצר, וכשאדם משתמש לא נזהר ויש יותר סכנה. ולכן יתחייב דומיא דחצר.
אמנם לכאורה בדרך דומה לקה"י אפשר לחלק אחרת, שמקום של שימוש דמי לבית,שמיועד להשתמשות ואין צריך דווקא מקום עם ד' מחיצות, משא"כ מקום של הילוך בלבד אין לו את הגדר של בית, ולכן פטור במרפסת שהיתה בתקופות חז"ל, ובימינו שעושים בה שימושים נוספים, זה יתחייב. ואף שאין שם דירה ממש, זה נטפל לדירה הגמורה, ודומה לחצר שחייב לנטפל לבית הגמור, ויתחייב על זה.
ויש להעיר דבסוף מסכת מזוזה סתם הגרח"ק זצ"ל כדעת החזו"א, ותמה מדוע העולם נוהגים לעשות. ומדוע לא הזכיר את דברי אביו דמחייב במרפסת? אמנם יתכן שקה"י בטל את דעתו לחזו"א, עיין באבן ציון וצ"ב.
ועוד יש לדון בגדר חיוב מעקה בחצר, האם יש רק ל"ת או גם עשה דמעקה, ונפק"מ לענין ברכה שמברכים רק אם יש קיום מצות עשה.
והרמב"ם (סה"מ מצווה קפ"ד, מהדו' פרנקל) כתב בלשונו דיש חיוב מצוות עשה של מעקה אף על בורות. ומשמע דהתם נתרבה גם העשה, וממילא חייב בברכה.
ובחזו"א (חו"מ ליקוטים סוף סימן י"ח) הזכיר את דברי החיי אדם (הלכות מזוזה) שבמעקה הבור יש רק לאו ולא עשה, (ודלא כמשמעות הרמב"ם בספר המצוות הנ"ל).
וראה במבי"ט (ח"א סי' קי) שהביא את ספיקו של הבית יוסף, בעל בית שהשכיר גגו לאחר, מצות המעקה יש לדון אם חיוב מעקה קאי על בעל הבית התחתון, אף שאחרים משתמשים בגגו, או על השוכר של הגג.
ונראה לבאר בזה, שמעולם לא הסתפקו הראשונים, במקום שהשוכר העליון גר בעלייה, ויש מרפסת שחייבת במעקה, ובזה אין לחייב את בעל הבית התחתון, דהתם המקום דירה והמקום תשמיש אינו מחמת השם בית שלמטה, אלא יש לו שם בית עצמי מכח הדיורין של העליון. ולכן החיוב מעקה אינו נטפל לדירת התחתון. וכל הנידון במשכיר גגו לאחר, הוא במקום שאינו עומד כמקום דירה גמורה. ושמו כנטפל לתחתון, ובזה נסתפקו הראשונים לחייב את התחתון במעקה.
♦
יש להקשות, מדוע איתא בספרי (כי תצא, פיסקא רכט) שגג ההיכל חייב במעקה - האם זהו מקום עם ריבוי שימושים? ועוד קשה, האם ההקדש מתחייב במעקה, הא לאו בר מצוות נינהו. ואם נימא דהחיוב חל על הכהנים, הרי אין להם בעלות במקדש, ומה שייך לחייבם במעקה בבית שאינו שלהם, אטו המשתמש בבית חברו נחייב את המשתמש.
ובגמ' (יומא יא, ב) נתמעט בית המקדש ממזוזה מקראי, והקשו האחרונים לשם מה צריך למיעוט זה, והרי אין זה שייך לכהנים. ואם סגי שמיוחד להם לשימושים,. גדר שעומד לשימושי הכהנים זהו בית עבורם לחייבם במזוזה, מעתה נימא שאף לגבי מעקה בהיכל היה סגי במה שמיוחד לשימושים אף בלא בעלות ממונית.
ולפי זה יש להקשות, מדוע כל שוכר חייב במעקה רק מדרבנן, כפי שכתב ההגהות מימוני (הביאו החזו"א שם סק"ז), דאין השוכר חייב במעקה מן התורה, ואין לך מיוחד לתשמיש כמו השוכר, שמשתמש ככל חפצו בדירה. [וביותר, דאף מה שהתחייב השוכר מדרבנן, ביאר החזו"א (שם), דזהו משום שמא יבוא הבעלים להתרשל בדבר, אמנם לולי זה לא היו מחייבים את השוכר, ואף שמיוחד לו לתשמיש]. ואם כן הדרא קושיא לדוכתה, מדוע גג ההיכל חייב במעקה. עוד יש להקשות, דאף אם היה סגי במיוחד להשתמשות, אמנם ההיכל אינו עומד לאף כהן לשימוש קבוע, ואם כן מהיכי תיתי לחייבו במעקה, וצ"ע.
♦ ♦ ♦