ספרי ראשונים אבודים
רשימה זו עוסקת רק בספרים שתוכנם נוגע בענייני הלכה, ורק בספרים שנאבדו לגמרי ולא בסדרות של ספרים שהגיע לידינו מקצת מן הסדרה, וכן לא בספרים שהגיע לידינו מקצת מן הספר, ולא בספרים שיש בידינו ספר שאפשר לזהותו עם הספר האבוד.[1]הרבה ממה שכתבתי כאן בסתם, לקוח מספר שם הגדולים להחיד"א, וכל מקום שמוזכר כאן החיד"א היינו בספרו שם הגדולים.
א. עבודת הקודש הארוך לרשב"א. החיד"א בד"ה הרשב"א, כתב שהרשב"א חיבר ספר עבודת הקודש ועשה ארוך וקצר, ואותו שנמצא בידינו הוא הקצר, ע"כ. ואכן כן נראה מדברי המגיד משנה בהל' יו"ט ו, ט, שכתב שהרשב"א כתב כן בספר קצר שלו, והביא המגיד משנה שם את לשון הרשב"א בעבודת הקודש שלפנינו, ומדקרי ליה קצר משמע שיש גם ספר ארוך, אמנם אפשר קצת שהוא קורא לו קצר ביחס לחידושי הרשב"א.
ב. חידושי רבי משה הכהן לבעל השגות הרמ"ך על הרמב"ם. הרמ"ך בהשגותיו בהל' חמץ ומצה ד, ה, כתב 'כל קושיותיהן אינם חזקות כמו שכתבתי בחידושין שלי', ע"כ, ושם ה, כד, כתב 'כמו שכתבתי בקונדריס שלי'. לפי זה נראה שחידושי פסחים לרבי משה הכהן המוזכרים בפסקי רבי אלעזר מטרושקין שבפרובנס, היינו הרמ"ך הנזכר.
ג. ספר הלקט לרי"ד. שבולי הלקט בשבולת עט, ובשבולת קנט, כתב 'ורבינו ישעיה כתב בספר הלקט', ע"כ. ובפסקי הרי"ד במגילה ט: ד"ה מתני' אין, כתב הרי"ד 'עי' בהיל' יב בספר הלקט', ובפסקיו בסוכה מד: ד"ה איתמר, ציין לדבריו בערך טו בספר הלקט, ע"כ, ומציוניו אלה מבואר שספר הלקט אינו ספר המכריע אלא ספר אחר, הדומה במבנהו לספר המכריע.
ד. ספר החכמה לרבי ברוך בן שמואל ממגנצא. מוזכר במרדכי.[2]
ה. ספרו של רבי שלמיה מלוניל. דברים שכתב הוזכרו במכתם בסוכה, ובאורחות חיים ובכל בו, והוא מכונה במאירי חכמי לוניל.
ו. ספר העזר ליישב דברי הרי"ף לרבי מאיר מטראנקטלייש. הוזכר בהקדמת המאירי לאבות ד"ה והיו החיבורים. מזכירו רבינו מנוח, והוא מכונה לפעמים במאירי גדולי קדמונינו.
ז. ספר שלמן הכולל כל פסקי התלמוד לרבי גרשום מבדריש. הוזכר בהקדמת המאירי לאבות ד"ה ובראש כולם, ויש שם טעות סופר בשמו. מזכירו רבינו מנוח, ולפעמים מביא דברים שכתב השלמן בשם הראב"ד. נראה שספר השלחן שמוזכר בכל בו שחיברו רבינו גרשום, היינו ספר השלמן, ויש טעות סופר בכל בו.
ח. פירוש הירושלמי ברוב תלתא סדרים לרבי יצחק הכהן תלמיד הראב"ד. הקדמת המאירי לאבות ד"ה ובראש כולם.[3]
ט. הלכתא גבראתא על כל התלמוד לנגיד רבי שמואל הלוי מקורטובא. הוזכר בהקדמת המאירי לאבות בד"ה ובימיו הי', ודרך הראשונים להביא ממנו לפעמים, כגון הרמב"ן בגיטין מה, והנמוקי יוסף בב"מ כז ד"ה ובפרק הכותב, וכן האשכול מזכירו לפעמים.[4]
י. ספר איסור משהו לרבינו משולם ב"ר יעקב מלוניל. החיד"א ד"ה ס' אסור משהו, הביא שספר איסור משהו חיברו הראב"ד, ע"כ. אמנם הרשב"א בתורת הבית הארוך א, ה, כא., כתב 'הר"ר משולם כתב באיסור משהו', ובתורת הבית שם ב, ב, כז:, הביא שכתב הראב"ד באיסור משהו, ע"כ. והראב"ד בהשגותיו על המאור בפסחים נה, כתב וכבר דקדקתי אני בחיבור האיסור וההיתר שחיברתי לפני הרב ר' משולם ז"ל, ע"כ, וכ"כ הראב"ד בתמים דעים סי' ט. ומבואר מכל זה דרבי משולם חיבר ספר בשם זה, וכשהראב"ד היה תלמידו הוא חיבר גם ספר בשם זה. כנראה כדי לכתוב בו בעיקר את הדברים שנחלק בהם עם מה שכתב רבי משולם.
יא. ספר הזכרונות. החיד"א בד"ה זכרונות, כתב שחיברו בעל התרומות.
יב. חוקת התורה לר"י בן הרא"ש. החיד"א בד"ה חקת התורה, הביא שמביאים בשמו דינים, ומהרי"ק מביאו וכותב שהוא לר"י בן הרא"ש. נותר בידינו שארית מספר זה וכתוב שם שמורו הוא רבי אלעזר מטרושקין שבדרום צרפת, ולפי זה יש לדון אם מחברו הוא בן הרא"ש מטוליטולא או רא"ש אחר מפרובנס.
יג. ספר יחוס שאר בשר בדיני נשים וספר תיקון שטרות לנשיא רבי יהודה בן ברזילי אלברצלוני. כן הביא החיד"א בד"ה רבינו יהודה בן ברזילי. וזה מלבד ספר העתים שלו שנדפס ממנו חלק מועט.
יד. מגילת סתרים לר"י מיגאש. הוזכר במאור בריש בבא מציעא.[5]
טו. ספר מנהל לרבי יצחק מאורבילי. מזכירו כל בו ומייחסו לרבי יצחק מאורבילי.
טז. ספר מתיבות. מוזכר בראשונים כגון ברמב"ן בגיטין בריש פרק האומר, והראשונים מביאים דרב שמואל בן מחפני כתב דברים בשם ספר מתיבות. ומבואר דהוא מזמן הגאונים. חלקו נדפס.[6]
יז. סדר עולם לרבינו שמחה תלמיד רש"י. מוזכר ברא"ש בתשובה לגבי דיני נחלות, ובאיסור והיתר הארוך לגבי דיני איסור והיתר.[7]
יח. סדר תיקון תפילה לרבי אלחנן. הוזכר בתוס' בברכות ס: ד"ה אשר, וכנראה היינו רבי אלחנן בנו של ר"י הזקן.
יט. ספר על דיני מועד ותפילה בלשון ערבי וכן פירושים על התלמוד לרבי מיימון אבי הרמב"ם. ספר פירושיו הזכיר הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה, וספר הדינים הזכירו הרשב"ץ.
כ. ספרי רב סעדיה גאון ורבי שמואל בן חפני גאון. שניהם חיברו ספרים רבים, כשכל ספר מוקדש לנושא אחד, כגון ספר המתנות, ספר הפקדון וכיוצא בזה. והרבה מספרים אלו נדפסו אבל כמה מהם אבדו.
כא. פירוש על הרי"ף לרבי אבא מרי בר יוסף. הזכירו הרשב"א בשבת קכח. ד"ה וראיתי.
כב. פירושים על התלמוד לכמה ראשונים. פירוש כל התלמוד בלשון ערבי לרבי חנוך ב"ר משה שהיה בספרד בתחילת זמן הראשונים. פירוש על כמה פרקים מכתובות לרבי יצחק בר ראובן אלברצלוני שהיה בזמן הרי"ף.. פירוש לרבי שמואל בר שניאור רבו של רבינו יונה חידושי רבי פנחס הלוי אחיו של הרא"ה. כל זה כתב החיד"א איש איש בדיבור המתחיל בשמו.
כג. ספר החתום. הזכירו רבינו מנוח בהל' חמץ ומצה ה, כג, והביא שהוא דן להתיר על פי דברי ר"ת.
כד. מגילת הנחמה לרבי יצחק הלוי אביו של בעל המאור. הזכירו המאור בבבא מציעא.
כה. ספר המציאות לרבי ישועה. מביאו שבולי הלקט בהל' טריפות, כמה פעמים, ומבואר דבספר זה היו הלכות טריפות. וכנראה הוא רבי ישועה ב"ר הלל שמוזכר בשבולי הלקט בשבולת שיז, לגבי כל נדרי.
כו. ספר מקדש. הוזכר בב"י באו"ח בריש סי' שח.
כז. ספרו של רבי שמואל בן נטרונאי חתנו של ראב"ן. ראבי"ה מביא הרבה פעמים פסקים שכתב רבינו שב"ט.[8]
כח. חידושי רבינו יוסף ב"ר גרשום על מסכת ביצה. הוזכר במגן אבות למאירי סי' ו ד"ה סוף.
כט. ספר איסור והיתר לרבי שמואל ב"ר מרדכי. הוזכר במגן אבות למאירי סי' ו ד"ה והרב.
ל. ספר נחמני לרבי נחמן שהיה בנו או בן בנו של רבינו חיים הכהן חבירו של ר"ת. הוזכר במהרי"ק.[9]
לא. החיד"א בד"ה ספר חפץ, כתב על ספר חפץ, שהגהות מימון וסמ"ק מייחסים אותו לרבינו חננאל, ע"כ. אמנם בכמה מקומות הראשונים מביאים בשמו דברים, ואינם מתאימים לדברי ר"ח. ובאמת מה שציין החיד"א להגהות מימון בסוף ספר אהבה שהם מייחסים את הספר לר"ח, נמצא שם באות ד, והוא איירי גבי הזכרת ראש חודש בראש השנה. ואותם דברים מובאים בראבי"ה בסי' תקלז ד"ה ותימא, ושם כתב ראבי"ה 'גם רב האי גאון ור"ח וספר חפץ כתבו כן', ע"כ. ומבואר דאדרבה תרי נינהו, וטעות נפלה בדברי הגהות מימון. ואפשר קצת שחיברו רב חפץ גאון. ובסמ"ג בעשה מח, כתב שבספר חפץ כתוב דרב חפץ גאון היה נוהג וכו', ע"כ, ושמא חיברוהו תלמידי רב חפץ גאון מתורתו של רב חפץ. ובסמ"ג בעשה ע, כתב כתוב בספר חפץ שכך אומר רב פלטוי ראש ישיבה וכו'. ראבי"ה שם חלק על ספר חפץ.
החיד"א בד"ה ספר השכם, כתב על ספר השכם, שהוא מדרש שלא ראינוהו, והביא דהמכריע בסי' י, כתב וכן בספר השכם, ע"כ. אמנם המכריע שם מביאו גבי דיני טריפות, ושבולי הלקט בהל' שמחות בסי' ב, ובסי' יז, ובסי' מד, הביא דיני אבילות מספר השכם, ובהל' טריפות סי' ז, הביא ממנו דין בטריפות. והרא"ש בהל' תפילין בעמוד כד על הרי"ף, הביא את דברי ספר השכם גבי ברכה על התפילין, ע"כ. ומבואר מכל זה דהוא ספר הלכה לאחד הקדמונים. ויש בידינו מודפס ספר והזהיר על סדר פרשיות התורה, ולפי מה שנתבאר שם במבוא נראה מהספר שהוא ספר השכם והוא ספר והזהיר וחיברו רב חפץ אלוף, וכנראה הוא גם ספר חפץ.
לב. ספר המקצועות מוזכר בראב"ן ובמרדכי, והחיד"א בד"ה ס' המקצועות, כתב שחיברו רבינו חננאל, ע"כ. ואכן המרדכי בשבועות סי' תשנו, כתב מצאתי בס' המקצועות שיסד ר"ח, ע"כ, אמנם מדברי הב"י באהע"ז סי' קמד, א ד"ה אע"פ, נראה שדברי ספר המקצועות שם לא אתי שפיר עם דעת ר"ח שם. נדפסו שרידים מספר זה.
לג. החיד"א בד"ה ס' הדינין, הביא שחיברו רבינו יהודה הכהן תלמיד רבינו גרשום, ע"כ. והטור בחו"מ סי' רפג אות ה, הביא מתשובת הרא"ש שכתב הנה כתב הר"ר יהודה הכהן בספר הדינין תשובה אחת לרבינו משולם, ע"כ. וכן שבולי הלקט בהל' שמחות סי' נב, הביא מדברי רבי יהודה בספר הדינים. אמנם נדפסו תשובות השייכות לספר זה.
לד. המרדכי בשבועות סי' תשנה, כתב מצאתי בסדר התשובה אשר יסד ר"א מגרמיזא. אמנם לא מוכרח שזה ספר בפני עצמו, ואפשר שכוונתו לעניני תשובה שיש בידינו בספר הרוקח או בספרים אחרים שלו שיש בידינו.
לה. ספר בשר על גבי גחלים, מוזכר בתוס' ביבמות לד:, ובאור זרוע ועוד ראשונים. יש בידינו כמה שרידים מספר זה.
לו. מגילת סתרים לרב ניסים בן יעקב גאון, הוזכר בהרבה ראשונים, והיינו רב נסים גאון מקירואן שבצפון אפריקה שהיה בזמן רבינו חננאל, והוא בעל מפתחות התלמוד על סדר המסכתות. נדפס חלק גדול מהספר.[10]
לז. החיד"א בסוף ד"ה הריטב"א, ובד"ה חקות הדיינים, כתב שיש ספר הנקרא חוקות הדיינים והוא הלכות חושן משפט לריטב"א, ומזכירו הר"ש בן הרשב"ץ, ע"כ. אמנם יש בידינו מודפס ספר זה, והוא לתלמיד הרשב"א שאינו הריטב"א אלא מחבר אחר.
♦
אגב אורחא, החיד"א בד"ה רבינו אברהם בר רבינו אפרים, הביא שמהר"ם ריקאנטי מביא הרבה דינים מרבי אברהם ב"ר אפרים, ומזכירו יחד עם ריב"א וראבי"ה, ע"כ. ומבואר מזה דהיינו בנו של רבינו אפרים מרינגשבורג, המכונה רבינו אפרים הגדול או הגיבור שהיה בזמן ראבי"ה וריב"א באשכנז. ולפי זה אפשר שמה שכתוב בתוס' בפסחים לו. ד"ה במקום, וכן שם בתוס' הרשב"א משאנץ: 'ורבינו אפרים בר אפרים הגיבור מפרש', הוא טעות סופר, וצריך לומר רבינו אברהם, והיה כתוב ר"א בראשי תיבות וטעו המעתיקים.
עוד אעיר, שהרא"ה הנדפס בעבר על קידושין, אינו להרא"ה אלא לאחד האחרונים, שהרי המחבר מתעסק כל הזמן בדברי התוס' כאחד האחרונים. ומצאתי שכבר כתב כן הגר"מ בלוי בהקדמתו לשיטת הקדמונים על בבא מציעא, שאינו לרא"ה אלא לאחד האחרונים, ושם כתב רשימה של ספרים המיוחסים בטעות למחברים אחרים. לגבי הרא"ה הנדפס על מסכת כתובות, לכאורה יש בזה מקום עיון, כי הארמית הכבידה והאריכות וריבוי אזכור שמות החכמים לא אופייניים כלל לרא"ה והם ההפך הגמור מדרכו. ועל כולנה, הסיומות בסופי הקטעים, 'רבינו נ"ר', 'מ"א נ"ר', שנראה מהם שלא הרא"ה כתב כל זאת, ובכלל צריך לידע כיצד לפתוח את הראשי תיבות מ"א נטריה רחמנא, כי אולי הכוונה מורי אהרן או מורי אבי. אמנם שם טז. ד"ה הכי נמי, וכן בעוד מקומות, כתב המחבר 'אבל הרב אדוני זקני ר' זרחיא הלוי בעל המאור', ומבואר שהמחבר מיוצאי חלציו של המאור. ולפעמים כותב רב סבא בעל המאור, שזה לשון אופיינית מאוד לרא"ה. ומדבריו הנחרצים שחולק על גדולי הראשונים כגון על רש"י או הרמב"ם בלשונות בסגנון וליתא לדברי הרמב"ם, מבואר שרב כוחו של המחבר. והנה בכמה מקומות בפרקים תשיעי ועשירי, כותב בסוף הדברים מפי מורי אחי נ"ר. ובזה נתפשטו כל הספיקות, שזה ראשי תיבות מ"א נ"ר, והיינו אחי הרא"ה רבי פנחס הלוי. וחיבור זה של הרא"ה חיברו בצעירותו בחיי רבותיו והוא כעין ספר חידושים, ועל כן אין הוא דומה כלל בסגנונו לחיבורי הפסיקה של הרא"ה כגון על סוכה ביצה ברכות ושאר המסכתות.
החיד"א בד"ה טהרות, כתב שכל אחד מהראשונים שנגלה לעינינו שחיבר תוספות או חידושים על איזה מסכתא, מסתמא עשה כן בכל התלמוד, והגירושים והצרות כילו את הכל, ע"כ (אפשר שיותר מדוייק לומר דמסתמא עשה כן על רוב התלמוד). ואכן, כמעט בכל ספר של ראשון הנגלה לעינינו על מסכת אחת, כגון מהר"ם חלאוה, רבי דוד בונפיד, וכיוצא בהם, נמצא בדבריהם ציונים למה שכתבו במסכתות רבות.
אין ספק שהרשימה הנזכרת אינה אלא מעט מאוד ביחס לכל הספרים שנתחברו בדור הראשונים ואבדו. ועלינו להכיר בעובדה שדברי הראשונים שבידינו אינם קרובים להקיף את כל תורת הראשונים. ומכל מקום, העבר מלמדינו שעדיין לא אבדה התקוה, וספרים רבים שהיו חשובים לאבודים מאות שנים קמו פתאום לתחיה ונעשתה יד הכל ממשמשת בהם.
♦ ♦ ♦