הערות על מאמרו של הרב יואל שילה "זמן צה"כ לשיטת החת"ם סופר ורבותיו" (עמוד רלח)
א.
ראיתי מש"ב הרב יואל שילה הי"ו בשיטת ביה"ש של החת"ס
בעבר גם אני עסקתי בסוגיא זו כאשר עיקר הסוגיא היתה שיטת ר"ת.
ועל כן ברצוני להעיר על מש"כ בסוף דבריו שהחת"ס והמנחת כהן הבינו שכשיש כוכבים הו"ל לילה גם לר"ת, אע"פ שלא עברו ד' מילין. ובזה צדקו דבריו, אלא שלפ"ז יוצא שמה שאחזו בשיטת ר"ת לאפוקי מהגאונים בטעות יסודם, שהרי המנחת כהן חשב שבא"י רק אחר ד' מילין יש כוכבים [כפי שכתב כן בעצמו], ואילו ידע שאחר עשרים דקות יש כוכבים ודאי שהיה פוסק כהגאונים. וכן י"ל בדעת החת''ס, שאילו ידע שיש כוכבים בא"י אחר עשרים דקות היה פוסק כהגאונים.
בכבוד רב
בנימין יצחק הלוי
♦
ב.
די פשוט שעד זמנם גם האוחזים כר"ת המתינו לג' כוכבים, ודלא כהנהגה שהתפתחה ב-150 שנה האחרונות שלר"ת יש להמתין 72 דקות.
ונקודת ההבדל עם הגאונים היא שלגאונים ביהש"מ מתחיל אחר השקיעה ונמשך ג' רבעי מיל, עד שמסתמא יש ג' כוכבים [ולא בכל יום אכן זה הזמן שהם נראים, תלוי בכמה גורמים משתנים].
ואילו לר"ת לשקיעה עצמה אין משמעות, אלא מודדים ג' רבעי מיל מצאת ג' כוכבים לאחור.
ואה"נ שבא"י בימי השוויון אין כמעט נפ"מ.
והנ"פ היא או בימי החורף והקיץ שביהש"מ ארוך יותר, וכן בחו"ל.
יואל שילה
♦
ג.
חז"ל דברו בימים השווים שבארץ ישראל [ימי ניסן כמבואר בסוגיא בפסחים שם], וא"כ אין שום אחיזה לפירוש ר"ת. ואף בימים שביה"ש מתארך, הלא מדובר בכמה דקות, בקושי כשיעור מיל אחד, ולאן א"כ נעלמו להם ד' מילין? וע"כ לומר שמכיון שלא ידעו את המציאות שגו בדבר.
ולגבי ר"ת אין לנו הוכחה ברורה בדבריו אם כונתו היתה כדרך שהבינו מהר"ם אלשקר והפוסקים אחריו [ד' מיל אחר השקיעה] או כדעת הסוברים שהד' מיל מתחילים קודם השקיעה. וראיתי שכב' כתב שקשה להלום שיטה זו, אך לענ"ד נראה שהבנה זו נכונה יותר. חדא, משום שאם נאמר כמהר"ם אלשקאר וסייעתו הרי שזה לא עולה בקנה אחד עם המציאות וכמש"כ לעיל. וא"כ ע"כ שבטעות יסודה, וכמו שבאמת כתב המהר"ם אלשקאר בעצמו. וכן הגר"א, שהבין כך בדעת ר"ת כתב לדחותה. אשר ע"כ הדרך היחידה להעמיד את שיטת ר"ת היא רק אם נאמר שר"ת חידש שיש שקיעה ראשונה המתחלת ג' מיל ורביע קודם השקיעה באופק. וכן משמע שהבין הרדב"ז בתשובתו [ח"ד סי' רפב] שכתב להשוות את דעת ר"ת עם הרמב"ם, וכתב שכך המנהג, בו בזמן שמהר"ם אלשקאר מעיד שהמנהג כהגאונים. והלא הם ישבו באותו ב"ד במצרים, וכיצד יתכן שחלוקים מה המנהג. וע"כ לומר שמחלוקתם היתה בהבנת ר"ת. וכן משמע להדיא בדברי הרשב"א [שבת לה] שפסק כר"ת ואעפ"כ כתב דאי כרבה "ולמחזי אם שקעה חמה", הרי שלדעתו אפשר לראות את השקיעה של ביה"ש, מה שאי אפשר לומר לפי פירושו של מהר"ם אלשקאר. וע"כ לומר שהבין שהשקיעה הראשונה מתחלת קודם השקיעה באופק ומהשקיעה באופק מתחיל ביה"ש. וכן נראה בדעת הרמב"ן, שפסק כר"ת על אף שבאחרית ימיו עלה לארץ וראה את המציאות בעיניו. וכן נראה בדעת מרן השו"ע, שפסק כר"ת על אף שראה את המציאות כאן בארץ. ויתרה מזו, הלא כתב במפורש בהלכות חנוכה [סימן תרעב] להשוות את דעת הרמב"ם עם דעת הטור הסובר כר"ת. וכן בסימן רס"א כשהביא בב"י דעת ר"ת לא עלה על פיו שיש בזה מחלוקת בינו לרמב"ם או שהמנהג לא כר"ת. וע"כ לומר שהבין שר"ת חידש את השקיעה הראשונה. ויש בזה עוד ראיות, הנני מצרף כאן מש"כ בזה בעבר.
אלא שיש להעיר שגם לפי פירוש זה אין דברי ר"ת עולים עם המציאות, מכיון שכיום ידוע לנו שהחמה לא נכנסת בעובי הרקיע, כפי שחשבו בזמן חז"ל חכמי התכונה וכמש"כ מהר"ם אלשקאר ששיטה זו כבר נדחתה בגמ'. אך מ"מ למדנו שאין מחלוקת בין ר"ת לגאונים בענין השקיעה וצה"כ. ואם נאמר שיש מחלוקת, הרי ששיטה זו נדחית מהלכה מחמת הטעות.
נמצא א"כ שפסקו של החת"ס שאחר השקיעה הו"ל יום גמור עד ג' רבעי מיל קודם צה"כ אי אפשר לסמוך עליו לענין מעשה כלל ועיקר. ומה שנהגו כן בזמנו, יש ללמד זכות שאליבא דרבי יוסי לא חיללו שבת. אך מכיון שלהלכה קיי"ל כרבי יהודה יש לשנות את המנהג כי בטעות יסודו.
בנימין יצחק הלוי
♦
ד.
מדוע לומר ששגו, כשאפשר לומר שנידון עובי הרקיע אינו משליך על שיעור ביהש"מ, אלא רק על משך הזמן שאורך לשמש להגיע לנקודה שבה ההשפעה שלה נעלמת לחלוטין, במקביל לעלוה"ש בבוקר?
לא כתבתי שאנו יכולים לסמוך על פסק החת"ם סופר, אלא רק כתבתי איך הוא ראה את הדברים. וזאת בניגוד גמור לאיך שבקהילות כגון סאטמר וכד' רואים את שיטת ר"ת, עד שאפילו מצאנו שמי מהם זייף את דברי החת"ם סופר כדי שלא יהווה סתירה למנהגם, ראה צילום במאמרו של ר"י לוינגר.
ברור שנוח לומר שד' מילין מתחילים לפני השקיעה, כפי שכתבו רבים, אך זה קשה עד לא מסתבר מבחינות אחרות, כמ"ש מו"ר הרב קורן לר"י לוינגר [הובא בהע' בספרי 'היא חכמתכם'].
יואל שילה
♦
ה.
מה שכתבת בשם הגרמ"ז קורן שליט"א והגר"י מנת שליט"א שלא יתכן לומר שצה"כ של ר"ת הוא בצאת ג' כוכבים, דבריהם נסתרים מהשו"ע שפסק כר"ת ומאידך פסק בסי' רצג שבצאת ג' כוכבים הוי לילה. כמו כן שלחתי לך הרבה ראיות מרבותינו הראשונים שמשמע להדיא מדבריהם שהבינו שצה"כ של ר"ת כהגאונים.
בכל אופן, עיקר הענין הוא שאם היו המנחת כהן והחת"ס בארץ ישראל היו מוציאים שבת כפי הגאונים בצאת ג' כוכבים. ואם כב' מודה לי בזה אז אין בינינו מחלוקת. ואם כב' סובר אחרת אז יבאר לי כיצד היו נוהגים המנחת כהן והחת"ס בא"י.
בנימין יצחק הלוי
♦
ו.
אין בינינו מחלוקת בנקודה הזו, ולא הבאתי את דברי הרב קורן אלא מחמת מה שהוא סותר את הביאור ש'שקיעה' היא אדמומית השמש כשעה לפני השקיעה.
יואל שילה
ז.
ומה יענה הרב קורן לראיה המפורשת מהרשב"א שהבאתי שאפשר לראות את השקיעה. והראיה מהב"י בסי' תרעב שהשווה את דעת הטור הסובר כר"ת עם הרמב"ם ובסי' רצג פסק ג' כוכבים. ובמאמר שצרפתי לך יש עוד ראיות מפורשות מדברי הפוסקים. ועוד הבאתי שם ראיה מפורשת מהגמ' שנחלקו האמוראים בפלגא דדנקא שאחר השקיעה שהוא כדקה וחצי, אי הוי יום או ביה"ש. וזה לא יתכן רק אם רואים את השקיעה באופק, ובפרט שהר"ן עשה בזה נפק"מ לגבי הדלקת נ"ח בע"ש.
ושמא כב' הביא לרב קורן אך אינו סובר כמותו?
בנימין יצחק הלוי
♦
ח.
אני מורגל בענווה גדולה כלפי הרב קורן, נוכחתי לא פעם שכשבאתי אליו עם ראיות מוצקות - הוא דחה אותן היטב.
אלא שהקטע הזה שהבאתי הוא בן עשר שנים, וכשדנתי עמו בזה - לא היו לי כמה ידיעות שיש לי כיום.
ועיקר הנושא מבחינתי של ג' כוכבים נידון במק"א בספר שלי, וכאן לא הובאה ההערה אלא כלפי הנידון ש'שקיעה' היא רגע לא מוגדר כשעה לפני שקיעת החמה באופק.
דרך הב"י להעתיק ראשונים מכאן ומשם, כפי שיטתו של הגר"א בהבנת התפיסה של הב"י.
יואל שילה
♦ ♦ ♦